בלי לפגוע- לצוות המקצועי בלבד
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, אני פרודה מזה כארבעה חודשים לאחר מערכת יחסים של שנתיים שהיתה מלווה בעליות וירידות ( הפסקות באמצע ) אבל יחד עם זאת עם הבטחה מאוד גדולה. ( מיסוד קשר וכו' ).את המשבר הרציני, את הבכי קורע הלב, אי רצון לאכול, עברתי בפרידה הקודמת שלנו כך שהפעם זה היה קל יותר והכל כמובן באופן יחסי. למדתי לזהות את השלבים שאני עוברת, תקופת התאבלות, געגועים, כעס ושנאה והכל תודות לפסיכולוגית שלי. היום אני ממשיכה הלאה, למרות הכאב ותחושת הריקנות.אני מצליחה להנות מדברים פשוטים, כמו צפייה בסרט, מפגש עם חברים מה שקודם לכן לא הייתי מסוגלת לעשות שלא לדבר על לחשוב על זה. בשבועיים האחרונים אני מרגישה חנוקה, אני מרגישה שהשיגרה הורגת אותי ויש תחושה " שאין בשביל מה לחיות " הכל מונוטוני. אני מנסה לחשוב על לנסות וליצור קשר, אך ישר אני נתקפת פחד ונרתעת מהרעיון. נראה לי שלא אוכל ליצור קשר בחיים, האם זה הגיוני? האם אני צריכה עוד זמן על מנת להכנס למערכת יחסים חדשה ובריאה? מאיפה נובע הפחד? לעיתים אני נתקפת בפרצי בכי בלתי מובנים ובלתי נשלטים ואז אחריהם אני נרגעת, כמובן שאף אחד לא יודע ולא רואה, אני מאוד חזקה כלפי חוץ. אך יוצאים מהמעגל הזה, מתי יהיה טוב , נעים ושלו? תודה שקד
שלום רב, נראה לי שיש לך גם תובנה (אהבה היא עניין מורכב...) וגם כוחות. נסי "לצאת" ע"י צעדים קטנים של יציאה לדרך חדשה: כמו, למשל, להשאיר הודעה בטלקשר, או באתרי הכרויות. ומה לגבי מסלול הליכה (ג'וגינג) באזור מתאים? באופן עקרוני, אפשר במצבי משבר רבים "להתחיל מחדש" גם בלי עיבוד מורכב של כשל העבר, אם ההתחלה החדשה היא מספיק קטנה. ואת ההתחלה הקטנה אפשר להגדיל, גם כן במנות קטנות. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
ד"ר אורן שלום, אודה אם תגיב לשאלתי תודה
שקד שלום ארבעה חודשי פרידה מקשר משמעותי יכולים להיות זמן קצר כדי להשלים עם הפרידה. אינני מכיר אותך, אבל יתכן שדברים נוספים מתחברים לכך. הייתי מנסה שני נתיבים במקביל כדי לשפר את מדד האופטימיות. ראשית ניתן להיעזר בעצותיו של יוסי אברהם או בכיוון כללי של עשיה, הן ברמה האישית והן ברמה של חיפוש זוגיות במידה ואת מעוניינת בכך. הנתיב השני הוא הנתיב אותו את מתארת למעשה בהודעתך, והוא הטיפול הפסיכולוגי. אינני יודע אם את עדיין בטיפול אבל זה בהחלט הזמן להיעזר בטיפול הפסיכולוגי. תקופה כזו יכולה להוות מקור חשוב להבנות משמעותיות על עצמך והאופן שבו את יוצרת קשר וחיה עם עצמך, עם כל הקושי והסבל שהבנות כאלו יכולות להוליד לעיתים. ומתי יהיה טוב נעים ושלו? אני נוהג להיות אופטימי בד"כ, בעיקר כשאת מספרת על כך שיצרת קשר טוב בעבר ושאת מוכנה להתבונן פנימה והחוצה וללמוד דברים על עצמך. אני מאחל לך שזה יגיע בקרוב. בברכה ד"ר אורן קפלן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
