תוצאות חיפוש עבור בעיות-בתפקוד-המיני

תופעות הלוואי שתיארת חולפות תוך פחות ממספר שבועות. אם למרות הפסקה של כ- 3-5 חודשים עדיין אתה סובל מכל אותן הפרעות חשוב מאוד שתפנה לאבחון בתחום הטיפול המיני ע"י מומחה בבריאות מינית (גוף / רפואה) וסקסולוגיה (נפש). ייתכן וזה לא בהכרח רק תופעות לוואי - כדאי לדעת מה המשקל הגופני, מה הפסיכולוגי וכיצד להתמודד.

שלום יחיא. התחליף לטיפול תרופתי בויאגרה או סיאליס הוא זריקות לתוך הפין, או שימוש במשאבת ואקום, או במקרים שכל השאר לא עוזרים - ניתוח להשתלת תותב בפין. רוב האנשים שויאגרה עוזרת להם, מעדיפים להמשיך עם טיפול תרופתי מאשר הנ"ל.

אתה זקוק ליעוץ אורולוגי סדור

שלום רב, לא ממש הבנתי ממה שכתבת מה שאלתך. אם יש צורך בקטטר לעיתים החדרתו וגם הסרתו יכולות להיות מעט לא נעימות. לרוב תלונות אלו חולפות תוך מס' ימים. לעיתים יש הכרח בשימוש בקטטר לצורך ריקון השלפוחית. אם יש הפרעות בתפקוד המיני יש לפנות לבדיקת אורולוג לקבלת טיפול

שלום רב, בניתוח כריתת עמרונית לאחר הוצאת הרקמה היא נשלחת לבדיקת היסטולוגית ובודקים שאכן אין ממצאים סרטניים. לצערי לא ניתן להגיד שניתוח כזה מונע הופעה של סרטן ערמונית בהמשך. אם ה PSA שלך ירד באופן משמעותי לאחר הניתוח ואם יהיה צורך בכך ניתן יהיה לתת לך שוב נבידו, תוך מעקב אחרי רמות ב PSA והטסטוטסרון בעת הטיפול. אם שוב תעלה רמת ה PSA יהיה שוב צורך להפסיק את הנבידו. אחד הסיבוכים של ניתוח כריתת ערמונית הוא פגיעה מסויימת בתפקוד המיני כמו למשל ירידה בשפיכה או בזקפה. כמובן שזה עשוי לקרות יותר באלו שיש להם הפרעה עוד בטרם הניתוח.עדין,לרוב זה בר טיפול . עליך לדבר עם המנתח שלך ולקבל ממנו את כל התשובות לגבי סיכויים וסיכונים בעקבות הניתוח. בהצלחה.

ההבדל בין הקבוצות הוא המתווך העצבי שהן מפעילות SSRI עובד על מערך הסרוטונין בעוד ש SNRI גם על סרוטונין וגם על נוראפינפרין. מתוך ההבדל הזה נגזרות תופעות הלוואי. בSSRI ייתכנו הפרעות שינה, עליה בתשוקה לפחמימות, חלימת יתר, אי שקט, הזעה לילית, פגיעה בתפקוד המיני. בSNRI יתכנו כאבי ראש, עוררות יתר או עייפות, סחרחורות, הזעה מוגברת, ירידה או עלייה במשקל, בחילות, עצירות, שלשולים, כאבי בטן,, יובש בפה, חוסר תיאבון, הפרעות בתפקוד המיני ולחץ דם גבוה. לרב התופעות חולפות עם הסתגלות התרופה והן לעיתים תלויות מינון

טוב שאת פונה , מה שאת מציגה היא לא שאלה פשוטה אלא מורכבת והתחלה מאוד לא טובה של חיי נישואים. חדירה לא אמורה להיות כואבת בכלל. באופן טבעי גבר יכול ל היות במצב של ירידה בזקפה כשהוא יודע שמכאיב לאשתו. הסיבות לכאב יכולות להיות וגיניסמוס, וסטיבוליטיס למשל, על רקע פיזיולוגי או פיזיולוגי רגשי משולב. בכל זה חשוב מאוד ואפשר לטפל. האם לא פניתם עד היום לטפל בזה? ומה לגבי הדברים שמפריעים לבעלך, לא פניתם לטיפול זוגי? גם זה שעלית במשקל יכול להיות אישו ביניכם אבל הדברים יותר מורכבים. לא מדובר על מי אשם אלא איך להתמודד עם זה. את מציגה קצת דברים סותרים לגבי תדירות יחסי המין שצריך לברר אותם. תפנו למטפלת ( מטפל) מוסמכת לטיפול מיני עם רקע בעבודה סוציאלית קלינית או פסיכולוגיה קלינית לטיפול מיני זוגי משולב דרך אתר איט״ם

לפי תיאורך מדובר בחרדת ביצוע. העובדה שבאוננות עומד מצויין מכוונת לכך שאין בעיה גופנית. בטיפול מיני נכון ניתן לברר את מקור החרדה ולתת טיפול מכוון וממוקד. רשימת מרפאות באתר איטם www.itam.org.il

בעיות בתפקוד המיני כמו שאתה מתאר כדאי להתייעץ עם רופא אורולוג

שלום אבוד, אני מתקשה להבין את הרלוונטיות של סקסולוג לקשיים שאתה מתאר. סקסולוג אמור לעזור כאשר יש בעיה בתפקוד המיני (קושי להגיע לזקפה, שפיכה מוקדמת וכד') שאין להן מקור אורגני (גופני). במקרה שלך, לא היה כל ניסיון מיני עם גברים ולא כתבת על קשיים בתפקוד המיני עם שתי הנשים. הבעיה המרכזית שאני רואה בפנייתך היא הומופוביה מופנמת קשה על הרקע השמרני דתי בו גדלת וכמובן ההשלכות המעשיות של יציאה מהארון בפני משפחתך. בטיפול פסיכולוגי יש גם לדון בהיבטים האמוניים וההלכתיים של הומו דתי (לא ברור האם מה שמציק לך הוא התגובה ליציאה מהארון בחברה הדתית או גם תחושת חטא הנלווית המונעת ממך להתנסות עם גברים). הפרוזאק מצוין להפחתת הסימפטומים של הדיכאון והחרדה, אך אז יהיה קשה יותר לטפל במקורות הנפשיים לבעיה. כמו כן, קח בחשבון שהפרוזאק עלול להפחית מאוד את החשק המיני ואז בעצם אנחנו משתיקים את הבעיה והופכים אותה לרדומה. המלצתי על טיפול פסיכולוגי גיי פרנדלי וכן להשתתף תחילה באופן פסיבי בפורומים של 'חברותא' ו'הו"ד' (הומוסקסואליים דתיים), לספר בשם בדוי על קשייך ולהיעזר בתמיכה מבחורים דתיים הומואים בני קבוצת הגיל שלך. יש גם פעילויות חברתיות פנים אל פנים, אך ניתן בהחלט להסתפק בממד הווירטואלי. אם לבעיות בגב אין ביטוי פיזי ואתה נראה טוב כמו שאתה אומר, אזי יש לטפל בהן אצל אורתופד/פיזיותרפיסט (דבר שבטח עשית) וייתכן שבתוך הדיכאון שלך אתה מונה את כל הקשיים בנשימה אחת במקום להבחין מה ניתן לשינוי ומה לא ניתן לשינוי ויש להשלים עמו. ואגב, לא כל הומו צריך לצאת מהארון, קל וחומר אם המשפחה דתית ואתה עלול לפגוע במקורות התמיכה שלך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין shrink-friendly.co.il

שלום. אין מידע ברור בנושא. כמו כל מחלה כרונית, גם סוכרת לא מאוזנת יכולה לפגוע בפוריות. סוכרת לא מאוזנת פוגעת בכלי דם מה שיכול לגרום לבעיות זקפה ולכם בעיות בתפקוד המיני אבל לא בהכרח בפוריות. אין גן ספיציפי לסוכרת אבל יש נטייה גנטית כך שיש יותר סיכוי (בהשוואה לאוכלוסיה הכללית) למי שיש קרוב משפחה מדרגה ראשונה עם סוכרת, לפתח סוכרת. עם זאת, צריך לזכור, כי עדיין הסיכוי הוא קטן מאד. ד"ר אסף אורן.

אפטיה או פגיעה בתפקוד המיני יכולות להיות תופעות לוואי של מודיקט במינון גבוה, כדאי לפנות לרופא המטפל כדי לבצע בדיקה לרמת פרולקטין ולבדוק אם הפגיעה בתפקוד המיני היא בגלל התרופה ולשקול איתו את המשך הטיפול.

יתכן מאוד שכווצת את שרירי רצפת אגן ובכך הצלחת למנוע את השפיכה. ידוע כי ככוץ של שרירי ריצפת אגן מעכב את השפיכה.

תרופות אנטי דיכאון וחרדה ידועות כי הן פוגעות בחשק המיני. לעתים משתמשים בהם באנשים שיש להם חשק מיני מוגבר. או הסובלים משפיכה מהירה. במידה ואתה משתמש בהם זמן כה רב האם הטיפול התרופתי היה מלווה גם טיפול נפשי? רצוי מאוד לשלב בין טיפול אישי לטיפול תרופתי על מנת לרדת לאט לאט מהתרופות. האם יש מקום לשקול טיפול מיני- ממוקד מתחום הפסיכולוגי ולא הרפואי? במידה ואתה גר במרכז ומעוניין בטיפול מיני -נפשי אתה מוזמן ליצור קשר טלפוני איתי. חמדה 054-4390916

שלום רותם, בפנייתך אתה מתאר מידה מסוימת של משיכה לשני המינים וזה אכן המצב הנפוץ בקרב ביסקסואלים: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=187. במקרה שלך נלווית למשיכה לגברים חרדה שמתעוררת בזמן המגע המיני עם חברתך ולכן קיימת פגיעה בתפקוד המיני על רקע חרדת ביצוע. איש אינו נולד עם יכולת לפתח קשר רגשי לנשים או לגברים. אנו נולדים עם דחף מיני, אשר בהמשך ההתפתחות מקבל כיוון (משיכה לגברים, לנשים, או לשני המינים) ונוסף לו רגש, בעיקר כשהדחף המיני מבקש את סיפוקו במסגרת קשר זוגי. יכול מאוד להיות שאקט מסוים במגע המיני עם אישה אינו מעורר אותך מינית, או אף מרתיע אותך, ללא קשר למשיכתך לגברים (למשל, לרדת לאישה - יש גברים הנהנים מכך ויש גברים שלא). כנ"ל לגבי גברים - בנסיבות בהן נפגשת עם גבר, מאוד יכול להיות שהיה לא נעים ולחוץ. הסיפא של פנייתך, הסתכלות אחרי נשים שמדליקות אותך שלא קורית לך עם גברים, מצביעה בכיוון של הפרעה כפייתית הומוסקסואלית, כלומר, חרדה של סטרייטים שמא הם הומוסקסואלים למרות שהם נמשכים רק לנשים וצורך אובססיבי לבדוק זאת: http://www.shrink-friendly.co.il/?p=760 הואיל והתכנים של חרדת הביצוע שלך הפוגעת בזקפה מתייחסים לאפשרות שאתה נמשך לגברים, המלצתי היא לא לפנות לסקסולוג, אלא לפסיכותרפיה בהפרעה הכפייתית (בד"כ טיפול התנהגותי-קוגנטיבי המלווה לעיתים טיפול תרופתי נגד חרדה, המאפשר את קיומו של הטיפול הפסיכולוגי). בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין shrink-friendly.co.il

שלום ביסקסואל, אני מבין את המצוקה הרבה בה אתה נמצא ועם זאת, אתה נמשך לשני המינים, מקיים יחסי מין עם בחורים ובחורות ומתנסח בצורה בהירה ומרשימה. אכן, כאשר נוטלים תרופות מהסוג שאתה נוטל, קשה מאוד לדעת איזה חלק מההפרעה בתפקוד המיני נגרם מהתרופה ואיזה מההפרעה הנפשית שבגללה קיבלת את התרופה. עם זאת, העובדה שאין לך קושי להגיע לאורגזמה כשאתה צופה בפורנו בו מוצגות נשים מציבה סימן שאלה מסוים לגבי השפעת תרופה על התפקוד המיני, משום שהתרופה "עיוורת" לתכנים או לסיטואציה. ובכל זאת, צריך לבדוק יחד עם הפסייאטר שלך האם מוצו אפשרויות אחרות. האם נטלת תרופות אחרות מקבוצה אחרת שנחשבת פוגעת פחות בתפקוד המיני? דבר נוסף שכדאי לברר עם הפסיכיאטר הוא נטילת "חופשה" של יום-יומיים מהתרופה (נניח, בסופי שבוע) כשצפויה לך פעילות מינית (בחלק מהתרופות הדבר אפשרי בלי לפגוע ביעילותן ועם הקלה בתופעת הלוואי הזו). כלל נוסף שחשוב לזכור (ואולי קשה ליישום בגילך הצעיר והסוער מבחינה מינית) הוא שככל שהמרווחים בין האורגזמות (בין אם באוננות ובין עם בחברת פרטנר/ית) גדולים יותר, האורגזמה מהירה יותר והזקפה חזקה יותר, כלומר, "התנזרות" חלקית יכולה לשפר את המצב. אינני יודע מה סוג הטיפול הפסיכולוגי שאתה עובר, אך הטיפול הנחשב יעיל ביותר בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית הוא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (מומלץ לקרוא את ספרם של רייד וילסון ועדנה פואה "די לאובססיה" בהוצאת מודן). ולסיום, בהקשר של הפורום הזה, אני מסכים עם הכינוי שבחרת "ביסקסואל" ואני סבור שהחשש שמא משיכה למין אחד תפגע במשיכה למין אחר חלק מהפרעת החרדה עליה יש לעבוד בטיפול. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום אתי ממליץ לך להתייעץ עם מטפל/ת ברפואה סינית מצרף מאמר של ד"ר ניר עמיר בנושא: הגדרה המונח פיברו מתייחס לרקמת חיבור. מיו מתייחס לשריר ומיאלגיה מתייחס לכאבים. כלומר מדובר בכאב מפושט בשרירים וברקמת חיבור הכוללת גידים, רצועות ומקומות נוספים. אבחון המחלה קשה יחסית כיוון שתסמיני המחלה דומים למחלות אחרות. היסטוריה בעבר נהגו לתאר את התסמונת במושג ´פיברוסיטיס´ אך נמצא כי הדלקת אינה משמעותית בתסמונת (למרות זאת המחלה נשארה כחלק מתחום הרפואה הנקרא ראומטולוגיה). פיברומיאלגיה מחקה מחלות ריאומטיות שונות אך אינה גורמת לדפורמציה בפרקים. לאור המחסור בעדות מעבדתית אובייקטיבית (היעדר סימנים אך ריבוי סימפטומים) סבלו החולים מתדמית שלילית (עד גבול הפסיכיאטריה) והיו נאלצים לנוע מרופא לרופא ללא פיתרון. בשנים האחרונות, הוגדרה התסמונת בצורה טובה יותר בעזרת מחקרים אשר פרסמו הנחיות לאבחונה. מחקרים אלו הראו שמספר תלונות, כמו כאב מפושט בשרירים ונקודות רגישות (Tender Points) קיימות אצל חולי פיברומיאלגיה ולא אצל אנשים בריאים או בעלי מחלות ריאומטיות אחרות. תכונות אלו מבדילות את הפיברומיאלגיה משאר מצבי הכאב הכרוני והכאבים בעצמות. נתונים אפידמיולוגים המחלה מופיעה אצל 2%-4% מהאוכלוסייה. היא כוללת ממגוון רחב ביותר של גילאים, עדות, מיקום גיאוגרפי, מעמד סוציו-אקונומי. כ - 90% מהסובלים ממנה הן נשים, רובן בגילאי 20-50, למרות ששכיחות מסוימת של המחלה קיימת בכל הגילאים ואף בילדים ובקשישים. (אם כי ייתכן שגברים רבים סובלים מן המחלה אך לא מתלוננים עליה ומשום כך האבחנה לגביהם מוחמצת). המחלה שכיחה יותר בנשים לבנות מאשר באפרו- אמריקאיות. (וגם כאן נשאלת השאלה האם קיימת החמצה באבחנה לאור העובדה שאנשים במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר מודעים יותר ופונים יותר לרופאים). המחלה קיימת בשכיחות גבוהה יותר לאחר זיהום ויראלי, טראומה פיזית, טראומה נפשית או שינויים הורמונאליים. כמו כן, חולי פיברומיאלגיה עלולים להפוך ללא פעילים וחרדים לגבי בריאותם ובכך להחמיר את מצבם. במחקרים שנערכו בארץ נמצא כי כאשר ישנו חולה פיברומיאלגיה במשפחה, הסיכויים של ילדיו או אחיו ללקות בתסמונת הם גבוהים יחסית. כ- 28% מכלל הילדים של חולי פיברומיאלגיה לקו גם הם בתסמונת. הדבר עשוי לרמז על נטייה גנטית לחלות ב FMS , אולם יש לקחת בחשבון כי התסמונת עלולה להתפרץ גם עקב גורמים סביבתיים (לדוגמא- החיים עם הורה חולה). תיאוריות נוספות * הפרעה במעגל השינה: נמצא כי ל- 75% מהם אכן יש הפרעה בתרשימי השינה וניתן לראות בבירור בזמן שהחולה ישן, הפרעות במהלכם התקין של חלק מהגלים. * הפרעה בחילוף חומרים בשרירים ולכן החולה חש בכאבים. תרופות מסוג נוגדות דלקת לא סטרואידליות, החוסמות יצירת פרוסטגלנדינים, משככות כאבים ומשפרות מצב נוקשות. * הפרעות הורמונאליות: שאצל החולים נמצאה רמה נמוכה של קורטיזון ורמה נמוכה של מטבוליטים בשריר. * הפרעות בנוירוטרנזמיטורים: רמה נמוכה של הנוירוטרנסמיטור- סרוטונין הגורמת לדיכאון. * במחקר שפורסם בThe journal of the American College of Rheumatology -. נמצא כי: עוצמת הכאב בחולי פיברומיאלגיה בנקודות רגישות היא פי 2 מהעוצמה הנחוות על ידי אנשים בריאים (נמדד בעזרת סריקה מוחית של MRI) אבחנה אין ממצאי בדיקה פיזיקאלית, בדיקות מעבדה או הדמיה ברורים. יש לפחות 11 מתוך 18 נקודות רגישות המפוזרות באופן סימטרי בגוף (וגם כאן הנושא לוקה בהסתייגות שכן חולים רבים מציגים נקודות נוספות שאינן ברישום ה 18 הללו). האבחנה ברובה קלינית ומבוססת על תיאור סימפטומים: * הכאב מתואר כשורף, מכרסם, רגיש, נוקשה, במקרים בהם המחלה מוגבלת לאזור אחד, הכאב יתואר כפתאומי וחד. * אצל גברים הסובלים מפיברומיאלגיה, קיימת סבירות גבוהה יותר לפיתוח כאב בשרירי הפנים בלבד או באזור הכתף. * במקרים רבים יש שינויים ברמת הכאב ובמיקומו לפי שעות היום, (לרוב, כאב ונוקשות בבוקר), מזג האוויר, מאמץ, עייפות וסטרס. * רוב החולים סובלים מעייפות ברמות שונות (תסמינים דומים ל CFS ). * 25% סובלים מדיכאון קליני אך רבים בדיספוריה או חרדה. לרבים גם קושי בקשב, ריכוז וזיכרון. * שכיחות יתר של עקצוצים בגפיים או בפנים, IBS , מיגרנות או סחרחורות, דחיפות ותכיפות במתן שתן, רגישות לאור, רעש, ריח או טמפרטורה ופוטנציאל גבוה יותר לפתח הפרעה בתפקוד המיני מהלך המחלה ופרוגנוזה לעתים האבחון נמשך שנים רבות, אך לפעמים המחלה מתפרצת בפתאומיות. אצל חולים מסוימים המחלה מתקדמת לאט ובאופן הדרגתי, לאורך שנים, עד ההחלמה המלאה. אצל רוב החולים תהיה התקדמות מסוימת עם עליות וירידות, ו – 70%-80% יצליחו לחזור לרמת התפקוד הקודם. חולים אחרים יישארו במצב סטטי של תפקוד לקוי בצורה משמעותית. ההתקדמות שלהם תהיה איטית ביותר והם אינם מסוגלים לבצע לבדם צרכים בסיסיים. אצל אחוז קטן של החולים המצב עלול להתדרדר והם יישארו מרותקים למיטה זמן רב. תוחלת החיים של חולי פיברומיאלגיה אינה קצרה יותר משל אחרים (לעומת חולים במחלות ריאומטיות שונות). תסמונת העייפות הכרונית התסמונת פוגעת ב 0.2% מהאוכלוסייה. מרבית החולים במחלה הן נשים לבנות בגילאי 20-40, אך שני המינים נפגעים. תשישות הנמשכת למעלה מששה חודשים, שלא ניתן להסבירה ע´י מחלה אחרת. התשישות ממושכת, חוזרת, אינה תוצר של מאמץ גופני יוצא דופן ואינה חולפת לאחר מנוחה. התשישות מלווה בבעיות נוירולוגיות ומגוון תסמינים הדומים לשפעת ומובילה לירידה ניכרת בתפקוד החולה בעבודתו, בתפקודו האישי והחברתי. לאבחון המחלה חייבים להימצא לפחות ארבעה מהממצאים הבאים, בנוסף לתשישות : ירידה בזיכרון לטווח קצר ו\או בריכוז, כאב גרון, הגדלת בלוטות הלימפה, כאב שרירים, כאב פרקים ללא עדות לדלקת, כאב ראש, שינה לא יעילה וחולשה לאחר כל מאמץ הנמשכת מעל 24 שעות. במרבית חולי CFS ניתן למצוא סימפטומים של חרדה או דיכאון. האבחנה של מחלת התשישות הכרונית היא בעיקר שלילת מחלות אחרות הגורמות לתשישות ממושכת. יש לשלול תת תפקוד של בלוטת התריס, מחלת ליים, טרשת נפוצה, הפרעה פסיכיאטרית כמו דיכאון, ועוד. המשותף והמבדיל בין CSF ל FM ההבדל בין שתי המחלות דק מאד ולעיתים אינו ניתן להבדלה – רופא אחד יאבחן את החולה כחולה CFS ולעומתו רופא אחר יאבחן את אותו חולה כחולה FMS. * חולי פיברומיאלגיה מתלוננים בעיקר על כאבים, אך רובם סובלים מתשישות דומה לזו של חולי CFS. * חולי CSF רבים סובלים אף הם מכאב מפושט * בערך 75% מחולי CFS עונים להגדרה של פיברומיאלגיה. * תמונת המחלה יכולה להשתנות מ CFS לפיברומיאלגיה ולהפך. * CFS מתחיל לעיתים קרובות לאחר זיהום נגיפי, פיברומיאלגיה יותר לאחר טראומה גופנית או רגשית. * חולי פיברומיאלגיה קלים מסוגלים לבצע פעילות גופנית שעלולה להחמיר את מצבם של חולי CFS. הגישה הטיפולית לפיברומיאלגיה בעיקרו סימפטומאטי. לא ידוע על טיפול שורש. א - פיתוח מודעות והבנת המחלה. איתור רופא המתמצא בתחום. ב - טיפול תרופתי: נוגדי דיכאון במינון נמוך (לכאבים), לפעמים נוגדי דלקת לא סטרואידלים. ג - טיפול מנואלי: פיזיותרפיה, שיאצו, טווינה ד - פעילות גופנית מתונה: מתיחות שרירים ושיפור סיבולת לב ריאה ה - הרפיה: מדיטציה, יוגה, דמיון מודרך, ביופידבק, טאי צ´י וכו´ ו - טיפול פסיכולוגי התנהגותי ז - הרגלים: תנוחת שינה, כרית ומזרון מתאימים, הרגלי תעסוקה, שמירה על תזונה ומשקל, מניעת אלכוהול ח - קבוצות תמיכה, פיתוח תחביבים וזמן פנאי ט - טיפולים משלימים: דיקור, היפנוזה, תזונה, ים המלח וכו´ פיברומיאלגיה בראייה סינית לפי מאמר שפורסם ב Journal of Clinical Rheumatology עיסוי יעיל יותר מהרפיה בחולי פיברומיאלגיה ועיסוי לבדו נתן תוצאות חיוביות ארוכות טווח. העיסוי שפר שינה, הוריד רמות Substance P ולכן גם רמות כאב. המחקר השווה בין 24 מטופלים שטופלו בעיסוי לעומת מספר דומה שטופל בשיטות הרפיה למשך 30 דקות פעמיים בשבוע לאורך חמישה שבועות. בשתי הקבוצות הייתה הפחתה של חרדה ודיכאון, אך רק קבוצת העיסוי דווחה על שיפור בשינה וירידה בתנועות שינה והפחתה ברמת הכאב בנקודות רגישות. אך מעט מידע נמצא בספרות המחקרית. יחד עם זאת תופעת הפיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית תוארה בהרחבה מרובה בספרות הסינית המקורית והמתורגמת, בעבר, תחת השם נאורוסטניה. התפיסה הסינית רואה במחלה דיסהרמוניה בטחול המובילה לחסר דם. הסיבות לכך יכולות להיות מולדות או נרכשות על רקע תזונה, שימוש בתרופות, אורח חיים ורגשות לא מאוזנים. כל אילו פוגעים בצ´י של הטחול ומובילים לכשל בייצור דם. לעתים מעורבת כאן הפרעה של הכליות אשר פוגעת בייצור הדם אף היא. חסר דם כרוני עלול לפגוע גם בכבד ולהוביל להפרעה בתפקוד הגידים והרצועות. מובן שסטגנציה קיימת עלולה להחמיר את הבעיה. התופעה מתוארת במצב קיצוני של עייפות ומתח הפוגעים בלב ובטחול. הלב שולט על דם וכלי דם . ייצור הדם תלוי בתאום בין הטחול ללב. בפעילות מנטאלית לא תקינה צ´י הלב והטחול עוברים התשה וגורמים לפגיעה בטרנספורטציה. כך הטחול נכשל בהובלת צ´י, נוזלים ומזון ללב דבר המוביל לחסר דם בלב ומכאן לפגיעה בשן. כפועל יוצא מופיעה אינסומניה, פלפיטציות, חסר ריכוז ועייפות. מחלה ממושכת או דימום רב לאחר לידה יכולים להוביל להתשת הצ´י הדם אשר יובילו לעייפות כרונית. תופעה זו עלולה להוביל, אצל מטופלים מסוימים, לחסר יין בכבד ובכליות ולעליית אש של הלב והכבד, דבר שיתבטא באי שקט, נטייה לכעס ולשון אדומה עם דופק מהיר. אבחנה מבדלת * חסר צ´י ודם בטחול ובלב * חולשה של הטחול עם לחות במחמם האמצעי * כבד פולש לטחול ומפריע בייצור הדם * עליית יאנג הכבד * חסר דם המוביל לחסר יין בכבד ובכליות * חסר ג´ינג ויאנג בכליות המובילים לחסר דם

שלום לך רותי לא ציינת מה גילו של בן זוגך,ואמנם אין בידי פרטים על התשובה הפתולוגית של ממצאי הניתוח, אך מי שעובר ניתוח לכריתת ערמונית בשל סרטן, לרוב מדובר באדם שבעת זיהוי המחלה יש לו צפי לתוחלת חיים מעל 10 שנים, ושסובל ממחלה ממוקמת לערמונית, לרוב בדרגה נמוכה (כלומר סכנה לפיזור משני גרורתי של המחלה מעבר לגבולות הערמנונית הוא קטן) ואם עבר ניתוח אצל מנתח טוב הסיכוי להפרעות במתן השתן כמו דחיפות או הרטבה נמוכות- ואם לא ציין אותן, כנראה שאינו סובל מהן או שהן מינוריות ואינן מפריעות לו לאורח חיים פעיל ומלא. לגבי הפרעות בתפקוד המיני- זו אחת הבעיות העיקריות לאחר ניתוחים אלו ואם הוא ישר מספיק כדי להודות בכך ולמד- כדבריך- להנות בדרכים אחרות- אשריכם. אם אינו מקבל שום טיפול אחר, אין סיבה שיסבול מתופעות לוואי כלשהן. את יכולה לכתוב ב"גוגל" כל שאלה לגבי סרטן ערמונית, יש אלפי אתרים ומקורות מידע רלוונטיים, בעברית וכמובן באנגלית. גם דרך אתרים של מרפאות אורולוגיות בבתי החולים הגדולים ניתן לקבל הרבה מאוד מידע. בהצלחה.

שלום. יש פה מצבור של שאלות על הקספליון אז להלן מעט אינפורמציה. קספליון (xeplion) היא זריקה חדשה, ארוכת טווח של תרופה בשם אינווגה (בשמה הגנרי פליפרידון paliperidone). היא ניתנת פעם בחודש, בד"כ במינון 75מג. היתרונות של הזריקה כוללים מתן רק פעם בחודש, מתן בכתף (ולא בישבן) ומיעוט יחסי של תופעות לוואי. האינווגה היא למעשה מטבוליט פעיל של הריספרדל ולמעשה היא די דומה לה במדדים של יעילות ובפרופיל תופעות לוואי. תופעות לוואי שלפעמים רואים - אי שקט (שיכול להיות ביטוי של תופעה בשם "אקטיזיה"), עליה בהורמון בשם פרולקטין שמצדו יכול להוביל להפרעות במחזור ו/או הפרעות בתפקוד מיני), ובמינונים גבוהים יותר תופעות של קשיון שרירים, איטיות ורעד. אי השקט האמור לעיל יכול לגרום גם לבעיות שינה. לגבי אי השקט - בד"כ התופעה היא זמנית ובכל מקרה ניתן לתת תוספת של תרופות כגון דרלין או אסיבל שיכולות לעזור. כמה מילים בכלל על תופעות לוואי - אין סיבה לסבול מהן. תמיד יש מה לעשות - לפהחית מינון, להוסיף תכישירים נגד תופעות לוואי או להחליף לטיפול אחר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

יוסי שלום, אנא ראה תשובות קודמות לשאלות כאן בפורום לגבי אופציות ניתוחיות לטיפול בהגלדה שפירה של הערמונית. בקצרה: אם יש תלונות של הפרעות בהשתנה על רקע "חסימת" מוצא שופכה בשל ערמונית מוגדלת הדרך השמרנית תהיה טיפול תרופתי שיקל על ההשתנה עם חוסמי אלפא כגון קסטראל /אומניק ודומיהם הגורמים להרפיית השריר בצוואר השלפוחית ובכך לריקון טוב יותר, ובשלוב עם אבודרט- המקטין את הערמונית. אם התרופות אינן עוזרות, מומלץ טיפול ניתוחי- בהתאם לגודלה של הערמונית: לערמונית קטנה בינונית- מומלץ ניתוח "סגור" בכריתה דרך השופכה, ולערמונית גדולה- ניתוח פתוח דרך חתך בבטן. חלק מהניתוחים הסוגרים נעשים באמצעות "לייזר" ואחרים בחיתוך חשמלי.הצלחה דומה לשני הסוגים (פתוח או סגור). לרוב לא תהיה שפיכה לאחר הניתוחים האלה היות והערמונית מוסרת (והיא מקור נוזל הזרע). זה לא אומר שתהיה הפרעה בזקפה או בתחושת האורגזמה, ולא אמורים לפגוע בעצבי הזקפה בניתוחים אלה. חשוב לזכור שמי שהיו לו הפרעות בתפקוד מיני לפני הניתוח עשוי להמשיך לסבול מהן או לסבול החמרה בתפקוד המיני לאחר הניתוח. לאנשים ללא הפרעות כאלה ובידי מנתח טוב- הסיכוי לפגיעה נמוך מאוד.

שלום. בופרופיון היא תרופה השייכת לקבוצת התרופות נגד דיכאון, ואשר אושרה בארץ כאמצעי עזר להפסקת עישון. הפסקת העישון צריכה להיות מלווה בתוכנית תמיכה ובהשגחה רפואית. בופרופיון מיועדת לשבור את ההרגל, ונמצא כי היא יעילה בשיעור ניכר כמסייעת בהפסקת עישון, גם במעשנים כבדים וחסרי תקנה. התרופה מפחיתה את הדחף לעשן ואת התתמכרות לניקוטין, וכן את תופעות הלוואי הקשורות בהפסקת העישון. לבופרופיון מנגנון פעולה שונה משאר התרופות נגד דיכאון, אשר עדיין לא הובן לגמרי. כפי הנראה מדובר בעיכוב הספיגה מחדש של דופאמין במוח. ניתן להשתמש בבופרופיון גם בשילוב עם מדבקות ניקוטין או גומי לעיסה המכיל ניקוטין כדי למנוע תסמינים של הפסקת עישון. בופרופיון נבדק גם כטיפול בהפרעת קשב. לאחרונה אושרה בופרופיון גם לטיפול בדיכאון, כאשר יתרונה בהשוואה לתרופות נוגדות דיכאון אחרות הוא בהעדר תופעות לוואי כמו הפרעות בתפקוד המיני, השמנה ותשישות. בברכה.

זה הדרך שאתה נהנה ממנה - סבבה אין לזה קשר עם קיום היחסים העתידי שלך וזה לא אומר שגם אחר כך לא תמשיך לאהוב לאונן ככה

שאלה חשובה שמגיעה הרבה פעמים קשורה להשפעת תרופות נגד דיכאון על התפקוד המיני. התרופות האלו, בעיקר ממשפחת ה-SSRI, עלולות לגרום לירידה בחשק המיני, קושי להגיע לאורגזמה או עיכוב בשפיכה אצל גברים. לא כל אדם חווה את זה, וההשפעה משתנה בין תרופה לתרופה וגם בין אנשים שונים. לעיתים עם הזמן הגוף מתרגל וההשפעות פוחתות, ולעיתים לא. הפסקת התרופה בדרך כלל מביאה לשיפור הדרגתי בתפקוד המיני, אך אסור להפסיק על דעת עצמך, אלא תמיד בליווי רופא שמכיר את ההיסטוריה הרפואית שלך. חשוב לדעת שיש גם אפשרויות אחרות: מעבר לתרופה אחרת עם פחות תופעות לוואי, התאמת מינון, או תוספת טיפולית שיכולה לעזור. כדאי מאוד לשתף את הרופא המטפל בקושי, כי מדובר בתופעה מוכרת ולא בבעיה נדירה או מביכה. ברוב המקרים ניתן למצוא פתרון מותאם אישית שמאפשר להמשיך בטיפול בדיכאון מבלי לוותר על איכות חיים מינית.

כדאי ללכת לאורולוג