העברה אירוטית

ערב טוב, אני יודעת שהנושא נטחן כאן בעבר וקראתי את ההודעות בנושא , ובכל זאת אני חשה צורך לכתוב את ההודעה הזו. שמתי לב שהתחלתי לפתח רגשות כלפי המטפל שלי. אני יודעת לזהות את זה כהעברה אירוטית. אני מפנטזת רבות על סיטואציות בהן אני שוכבת בתנוחת עובר אצלו בקליניקה והוא מלטף אותי ומחבק אותי. אני חושבת עליו ימים כלילות. זה התחיל כאשר הוא בפעם הראשונה הצליח לפתוח אותי ולגרום לי לאבד שליטה. זה היה שלב קריטי בטיפול שכן הנושא המרכזי בטיפול הוא הניסיון שלי לשלוט בהכל וחוסר היכולת שלי להרפות, כמו כן, הדימוי עצמי הירוד שלי. היום שיתפתי אותו בחלק מן המחשבות שלי(לא חשפתי את כולן מרוב בושה) וטענתי בתוקף, אולי באגרסיביות, שלא מדובר בהעברה אירוטית ושאני לא נמשכת אליו ושאני לא מתאהבת בו. כמובן שזה נכון באופן חלקי... אני נורא חוששת מכך שהוא יפסיק את הטיפול. לא רוצה להלחיץ אותו. חשוב לציין שהוא נתן לי את התחושה שזה שכיח ולגיטימי ושאני לא צריכה להתבייש בזה ושזה טבעי. בנוסף, מפחיד אותי שאני מסיטה את תשומת הלב שלי מהנושאים היותר חשובים שבגללם הגעתי לטיפול ומתעסקת במחשבות עליו ולא על עצמי.

יעל שלום, אני מניח שלא שיתפת בכלל הפנטזיות שלך, אבל מאילו שכן העלית אני לא שומע דווקא העברה אירוטית אלא רצון להיות מוחזקת על ידו כמו על ידי אם. ככלל אני מסכים עם המטפל שלך שזה שכיח ולא הייתי ממהר לחשוש שהוא יסלק אותך מהטיפול, זהו גם תפקידו לבדוק האם הפנטזיות הן הסתרה של בעיות חמורות יותר שאת מסיחה דעת מהן, או שהן הדבר עצמו עמו את מתמודדת. דרור

אני לא יודעת בדיוק אם אני מבצעת "התנגדות"(כך קוראים לזה, לא?). יכול להיות שזה איזהשהו פחד או צורך שלי למנוע ממנו לחשוף אותי לגמרי. האמת, אני מאוד חוששת ממה שאמצא. אני חושבת שעברתי איזהשהי התעללות מינית בתור ילדה. אין לי מראות או זכרונות ברורים וגם לא מעורפלים. זו פשוט הרגשה שמרחפת מעליי. אני מפחדת שיחשוב שהשתגעתי ושאני ממציאה דברים כי אני נוטה מטבעי להגזים ולהיות קצת דרמטית. אני לא מרגישה אהבה כלפיו ומודעת לרציונל. בנוסף, סיפרתי לו שאם הוא יחשוק בי מינית אז העולם הזה באמת רקוב. אולי אני סתם בוחנת אותו...לא יודעת. מה שכן, אתמול בפגישה לא הפסקתי להתנצל על כך שאני עושה לו "חיים קשים" ועל כך שאני "קשה להבנה" ועל זה שאני "דפוקה". מאין בא הצורך להתנצל? למה אכפת לי ממנו כל כך? מה זה באמת? חשוב לציין שאני משתפת אותו ושואלת אותו אבל הנושא התעורר בעיקר לקראת סוף הפגישה ולא הספקתי לקבל מענה ולהביע את עצמי עד הסוף והפגישה הבאה רק ביום ראשון הבא ואני חייבת להבין מה קורה לי. תודה רבה!!!

שינויים בוויסות ההיפעלות הכוללים: 1. דיספוריה (עצבות, דיכאון קל עד בינוני) מתמדת; 2. מחשבות התאבדות כרונית; 3. חבלה עצמית; 4. זעם מתפרץ או עצור ביותר (עשוי להופיע לסירוגין); 5. מיניות כפייתית או עצורה ביותר (עשויה להופיע לסירוגין). ג. שינויים בתודעה הכוללים 1. אמנזיה (שכיחה) או היפראמנזיה בקשר לאירועים הטראומטיים; 2. אפיזודות דיסוציאטיביים חולפות; 3. נתק מן העצמי ואובדן תחושת המציאות; 4. התנסות חוזרת בחוויות, אם בצורת סימפטומים פולשניים של הפרעת דחק פוסט טראומטית, ואם שקיעה במחשבות. ד. שינויים בתפיסת העצמי הכוללים 1. הרגשת חוסר אונים או שיתוק העצמי; 2. בושה, אשמה, האשמה עצמית; 3. הרגשת טומאה או הכתמה (סטיגמה); 4. הרגשת שונות גמורה מבני אדם אחרים (עשויה לכלול הרגשות מיוחדות, בדידות מוחלטת, הרגשה שאיש לא יכל לבין, וזהות לא אנושית). ה. שינויי בתפיסת המתעלל הכוללים 1. שקיעה במחשבות על היחסים עם המתעלל (כולל מחשבות נקם); 2. ייחוס לא מציאותי של כוח מוחלט למתעלל (זהירות: הערכת הוויות הכוח שמעריך הקורבן יכולה להיות מציאותית יותר מזו של הקלינאי); 3. אידיאליזציה או הכרת טובה פרדוקסלית; 4. הרגשת יחסים מיוחדים או על טבעיים; 5. קבלת מערכת האמונות או ההתרצות של המתעלל; ו. שינויים ביחסים עם האחרים הכוללים 1. בידוד והסתגרות; 2. שיבוש ביחסים אינטימיים; 3. חיפוש חוזר ונשנה אחר מושיע (יכל להופיע לסירוגין עם בידוד והסתגרות); 4. חשדנות מתמידה; 5. כשלון חוזר ונשנה בהגנה עצמית. ז. שינויים במערכת משמעות 1. אובדן האמונה בתמיכה ובאימון; 2. הרגשת חוסר תוחלת וייאוש.

שלום לך, במקרים בהם עולה שאלה סביב התעללות, בעיקר כאשר אין זכרון אלא תחושה חשוב להיות זהירים ולא ל"נטוע" זכרונות במטופל על בסיס השערות הנחות וסימפטומים. לכן הייתי ממליץ ראשית לציין מהו מקור רשימת הסימפטומים הזו ושנית להדגיש שמדובר רק ברשימה המעלה את החשד או הסבירות אך בוודאי אינה קובעת שאדם אכן עבר התעללות. דרור