פורום פסיכולוגיה קלינית

מזאת הרה , היא פסיכולוגית ?

בחורה בפורום.

לא... סתם מישהי שמכירה גם את הצד הפחות שפוי של החיים...

אתן חושבות שבשביל להיות פסיכולוגיות טובות צריך גם להכיר את " הצד הפחות שפוי של החיים" ? - דרך ניסיון וטעיה אישית?

נעלמת... :(

התנתק...

קורה..

לאן נעלמת? עוד פעם הרסת את המחשב? תן איזשהו אות חיים...

ye eitan..........................................

תפסיקי משת"פית אחת:)))) נו תיראו.....הנשים שלי עושות יד אחת נגדי:))) זה מסוכן:))) וכל זה עוד לפני החתונה:))) חבל לכן על הזמן @-----)---- איתן

איפה אני?????? איפה את???? לא ענית לי על הודעות מדף 549 ועד לכאן:))) אני מרגיש מקופח:( איתן

כי המייל שלי התחרבן לגמרי! כמו כל החיים הדפוקים שלי!!!

?????

קבל חיובי.

סוף סוף תפסתי אותך , איזה מזל :) קודם כול , והכי חשוב - מה שלומך ? ואח"כ - אני צריך ממך עזרה !!!

שלומי סביר... תודה :-) אני אשתדל לעזור לך...

אל תשקרי לי, ואל תנסי להפחיד אותי. זה לא ילך, את כמו כולם. אני בת 16, לא כל כך קטנה, ואני יודעת מה אני עושה. טלי

לכולם שלום, לכולנו כוונות טובות . אבל טלי החמודה זקוקה ליעוץ מהמומחים של הפורום ולא מאתנו. כל העידוד שמנסים לתת לה או עצות רלוונטיות רק מעצבנות אותה.

אם את לא רוצה לשמוע, אל תכנסי לפורום ואל תבקשי עצות. אנחנו כאן פורום תרבותי ולא מעליבים ומקנטרים. לכי באופן דחוף לבי"ח תל השומר שם יש יחידה לטיפול בבעיות אכילה, ורדי מאיתנו. אם את כותבת אלינו בתוקפנות כזאת מסכנים ההורים והאחים שלך. לכי לטיפול !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני מצטערת אם פגעתי במישהו, לא התכוונתי. נכנסתי לפה רק כדי לקבל עיצה מכם, איך להוריד את כולם ממני ובמקום זה אני מקבלת ירידות מצידכם, כאילו עשיתי משהו רע. הלוואי ומישהו היה מבין. כולם פשוט נגדי, ואני מנסה להבין למה, באמת שמנסה. בכל מקרה, אני אצא מהפורום הזה כי אני רק עושה נזקים, כמו תמיד. תודה בכל אופן טלי

נכון, את בת 16, כבר לא ילדה... אבל רובנו פה קצת יותר מבוגרים... ואף-אחד לא משקר לך! יכול להיות שאת לא מקבלת את הדברים שלנו, אבל זה לא הופך אותם לשקר. היום את יודעת מה את עושה... אבל את עדיין בגיל ההתבגרות - כ"כ הרבה דברים משתנים מיום ליום. אני יכולה להבין את התחושה של "כולם מציקים לי", ואז מתעוררת שאלה - באמת כולם דפוקים? רק את "בסדר"? סביר להניח שאת רואה את זה ככה, אבל זה לא מצביע על בגרות נפשית, אלא על ילדותיות. ילדים רואים את עצמם כמרכז העולם, כי הם עדיין צעירים ולא מגובשים נפשית, אדם בוגר מבין שלפעמים הוא אשם ולפעמים הסביבה.

אני מספיק בוגרת להבין שלפעמים גם אני טועה וכשאני טועה אני מודה בזה. אין פה מצב של אשמים ולא אשמים, אני רק רוצה שקט מכולם זה ההכל אני לא מבינה למה אף אחד לא מקשיב לי. אני לא עושה משהו לא בסדר. טלי

טלי שלום אין לי סיבה לשקר לך רק ניסיתי לעזור לך ממקום שגם אני הייתי בו או יותר נכון השכלתי להבין שכולם סביבי בהערות ובדרישות ממני רוצים רק את טובתי מתוך דאגה ואהבה . האמת אני הרבה יותר בוגרת ממך ועם הרבה יותר הבנה למה שמובילה המחלה ולא תוקפת כמוך את כל מי שמושיט יד לעזרה . חבל שאת לא פתוחה גם להקשיב לכל מי שמנסה לייעץ לך ולעזור ולא נותנת אמון באף אחד . חבל לי עליך אבל בסופו של דבר יקחו אותך לאישפוז כפוי ובכוח לא ישאלו אותך הרבה . * אם את רוצה הוכחות באתר תפוז יש פורומים תחת הכותרת תמיכה יש את פורום הפרעות אכילה תיכנסי ותיראי שם כמה הבנות נלחמות כנגד המחלה ויש שם סיפור של אמא שמספרת איך הבת שלה היתה כמוך התנגדה לכל מה שאמרו לה אבל היא גם נפטרה כי היא ברחה מהאמת ,ומהמציאות . אני לא יכולה לטפל בך רק רציתי לעזור לך להגיע לאנשי מקצוע שיטפלו בך ויעזרו לך . אני בעצמי מטופלת עם אותה הבעיה רק עם הבנה ניסיון והכי חשוב מודעות ורצון שיעזרו לי לצאת מהמחלה הארורה הזו . מאוד חבל לי עליך .

שלום!עצה לפעול להבראת חולה:למשוך אותו להנות מדברים מענינים ומהנים כמו אינטרנט כולל הכל וצריך קצת חכמה שלא ירגיש שרוצים כל כך שהוא יצא ממחלתו אלא סתם בוא תהנה קצת ואם נצליח -והוא יתחבר עם ההנאה הרי שקיבלנו את שכרנו.כל זה בנוסף על לקיחת תרופה טובה של מינימום תופעות לואי כמו זיפרקסה, רספרידל שזה ממש קרוב לאפס לוואי ובמאמץ קל של היתענינות בדברים מהנים ומענגים מורידים גם את הקצת הזה(של תופעות הלוואי)ושוכחים שאנחנו חולים ובעצם אנחנו כבר בריאים.אפשר ליצור קשר ולדבר עוד. יובל

יובל נוחכתי לדעת שכל מה שאתא עומר נכון. בשנה אחרונה כאשר לקחתי אותו אתנו לטיול של רק כמה ימים ואף אחד לא דרש שהוא יבצעה שום פעולה חובה של החיים הכל חיה בסדר , ורק כאשר חזרנו לשגרה המשפטים והטיונים חזרו להיות אנורמליים. מה גם שאשתו לא מכירה בעובדה שהוא חולה ומאשים אותו בהרס חייה וכל יום מזכירים לו שהוא האשם של האולם. ויתכן שרק העובדה שהוא חולה עוזרת לו עדיין לסבול את המצב ולא להתמוטט לחלוטין . כאשר הוא רחוק ממנה הוא קרוב יותר לנורמליות עבל זה לא פוטר את הבעיות . הוא רוצה חיים רגילים ואיננו מסוגל להיות אותם היות והחיים הם לפטור בעיות עם אנשים ולזה הוא לא יכול אפילו להסתכל מרחוק. בעניין התרופות זיפרקסה נאמר שגם מרפא ,האם זה נכון? האם זה נכון עבור כל התרופות החדשות? אשמך להמשיך לדבר אתך וכל מי שרוצה מה גם שזה עוזר לי סוף סוף לטפל בעניין הנ"ל היות ואני האדם היחיד שמכיר במחלתו ושיכול לעשות משהוא בעניין אפילו באיחור רב. ריקי יובל כתב/ה: > > שלום!עצה לפעול להבראת חולה:למשוך אותו להנות מדברים מענינים > ומהנים כמו אינטרנט כולל הכל וצריך קצת חכמה שלא ירגיש שרוצים כל > כך שהוא יצא ממחלתו אלא סתם בוא תהנה קצת ואם נצליח -והוא יתחבר > עם ההנאה הרי שקיבלנו את שכרנו.כל זה בנוסף על לקיחת תרופה טובה > של מינימום תופעות לואי כמו זיפרקסה, רספרידל שזה ממש קרוב לאפס > לוואי ובמאמץ קל של היתענינות בדברים מהנים ומענגים מורידים גם את > הקצת הזה(של תופעות הלוואי)ושוכחים שאנחנו חולים ובעצם אנחנו כבר > בריאים.אפשר ליצור קשר ולדבר עוד. יובל >

יובל נוחכתי לדעת שכל מה שאתא עומר נכון. בשנה אחרונה כאשר לקחתי אותו אתנו לטיול של רק כמה ימים ואף אחד לא דרש שהוא יבצעה שום פעולה חובה של החיים הכל חיה בסדר , ורק כאשר חזרנו לשגרה המשפטים והטיונים חזרו להיות אנורמליים. מה גם שאשתו לא מכירה בעובדה שהוא חולה ומאשים אותו בהרס חייה וכל יום מזכירים לו שהוא האשם של האולם. ויתכן שרק העובדה שהוא חולה עוזרת לו עדיין לסבול את המצב ולא להתמוטט לחלוטין . כאשר הוא רחוק ממנה הוא קרוב יותר לנורמליות עבל זה לא פוטר את הבעיות . הוא רוצה חיים רגילים ואיננו מסוגל להיות אותם היות והחיים הם לפטור בעיות עם אנשים ולזה הוא לא יכול אפילו להסתכל מרחוק. בעניין התרופות זיפרקסה נאמר שגם מרפא ,האם זה נכון? האם זה נכון עבור כל התרופות החדשות? אשמך להמשיך לדבר אתך וכל מי שרוצה מה גם שזה עוזר לי סוף סוף לטפל בעניין הנ"ל היות ואני האדם היחיד שמכיר במחלתו ושיכול לעשות משהוא בעניין אפילו באיחור רב. ריקי יובל כתב/ה: > > שלום!עצה לפעול להבראת חולה:למשוך אותו להנות מדברים מענינים > ומהנים כמו אינטרנט כולל הכל וצריך קצת חכמה שלא ירגיש שרוצים כל > כך שהוא יצא ממחלתו אלא סתם בוא תהנה קצת ואם נצליח -והוא יתחבר > עם ההנאה הרי שקיבלנו את שכרנו.כל זה בנוסף על לקיחת תרופה טובה > של מינימום תופעות לואי כמו זיפרקסה, רספרידל שזה ממש קרוב לאפס > לוואי ובמאמץ קל של היתענינות בדברים מהנים ומענגים מורידים גם את > הקצת הזה(של תופעות הלוואי)ושוכחים שאנחנו חולים ובעצם אנחנו כבר > בריאים.אפשר ליצור קשר ולדבר עוד. יובל >

אני גרה באזור חדרה, נשואה בת 35 ומעוניינת ללכת לסדנא להתפתחות אישית, או מודעות עצמית, או יעוץ, או עזרה בנושא נישואים וכו'. אשמח לקבל שמות או טלפונים של מכונים או קליניקות באזור. תודה מראש.

ניסית לחפש בספר טלפונים?

שלום רב, הקליקי www.dr-yosi.com לפרוט דברים שאני עושה באזור. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

וואו אני מרגישה ריקנות איומה.. כל כך שקט איך יוצאים מזה??!!!

noname, שלום. מז זה קרה לך פתאום? סתם יום שכזה? או הצטברות של דברים שגורמים לתחושה שהכל לא שוה? והשקט - האם זה כי כלום לא קורה? שקט שלפני הסערה? מה מרגישים שם? כתבי לנו קצת יותר, שנוכל להיות איתך שם...

ואני כותב לכם . קשה לי מאוד בצבא . רע לי . לא קושי פיזי , קושי נפשי עצום של הריחוק מהבית ההורים ומהחברה . אני לא משתף בזה את החברה מהפלוגה אבל כל לילה אני מתהפך בשק"ש באוהל ובראשי עולים רעיונות מטורפים שאני אפילו לא רוצה לכתוב כאן . מה עושים , איך יוצאים מזה ? עם מי אפשר לדבר . שוב - אני לא רוצה לחשוף את הדברים ביחידה שבה אני משרת !

אלון יקר, אם אתה מרגיש שאינך יכול לשאת בשירות הצבאי, למה לקחת החלטות פזיזות והרסניות שישנו את חייך. במקום זה תפנה לפסיכולוג או פסיכיאטר ושתף אותו בנושאים ובמחשבות שמטרידים אותך. אם אתה במצוקה קשה עדיף שתצא מהצבא מאשר שיגרם לך נזק נפשי שתצטרך להתמודד איתו כל חייך, עם המשקעים שיווצרו.(אגב יש אפשרות לשחרור זמני פרופיל 24). דלית אחת שיצאה מאוחר מדי

למי פונים , בדיוק ? לפסיכולוג רגיל , אזרחי - הוא יכול לעזור ?

חייל יקר, בתור אחת שמשרתת בקצה השני של מקום מגורי (ליד אילת ואני גרה בת"א) גם לי היה קשה בהתחלה. אני לא יודעת מה הפז"מ שלך, אם אתה בהתחלה, תן לזה עוד זמן, בסיסים רחוקים בניגוד מוחלט למה שבד"כ אומרים נותן לאנשים המון, הרבה יותר מבסיס פתוח. אני אישית למדתי קודם כל מהי חברות אמיתית, זה ממש משפחה. אז תן לזה קצת זמן אם אתה רק בהתחלה. ואם המצב באמת רע, ואתה מרגיש שאינך יכול יותר, עד כדי מחשבות מטורפות, תגיש טופס 55 לך לקב"ן שיוריד פרופיל, יש המון דרכים, ואם המפקד שלך לצידך, אז חשוב שתעזר בו, אפילו רק כדי לדבר איתו (לא תמיד שומרים על דיסטנס, וכולם בני אדם). בכל מקרה, אני מקווה שיהיה לך קל יותר. תזכור שאתה יכול להפוך את השירות הצבאי שלך לחוויה מדהימה, רק אם תרצה בכך, הבית והחבר'ה בבית יחכו לך גם בסופי שבוע, ולפעמים זה יותר כיף לחכות ולצפות לסופי שבוע... לראות את כולם. ( אם יש לך עוד שאלות, אני פה ) מקווה שעזרתי ולו בקצת מיכל

אלון שלום רב, נראה שאתה נמצא במצב קשה, של געגוע, ניתוק מהבית וחוסר רצון ו/או יכולת לחלוק את רגשותיך עם מי שעכשיו נמצא הכי הרבה זמן סביבך, חבריך ליחידה. אולם האם היית יכול לחשוב על מישהו נוסף, אחר שנמצא בבסיס שבו אתה נמצא ובכל זאת אתה היית יכול לשוחח עימו? ומה עם להרים טלפון לחבר טוב/ הורים/ אחים/יות ולספר על מה שאתה מרגיש? התחושות שלך, הגעגוע ותחושת הניתוק מאד לגיטימיים. הצבא הוא נקודת משבר עבור כל אחד, רק שיש כאלה שזה קל להם יותר, ויש אחרים שקשה להם יותר. אבל באופן כולל, תהליך הכניסה לצבא זה לא "קייטנה" לאף אחד. לכן אני משוכנעת שאם תתפוס שיחה טובה עם מי מחבריך ליחידה, תגלה סביר מאד להניח שאתה לא ממש לבד... וחוץ מזה, תמיד יש אותנו, יש לך מרכזי סיוע טלפוניים 24 שעות וכו'. אני מאחלת לך לעבור את התקופה הזו בקלות ככל האפשר. טלי פרידמן

שלום, בהמשך לשאלתי מקודם, בהאם ריספרדל גורם לפרולקטין גבוהה, ובהתאם לתשובת ד"ר אבני החיובית, ברצוני לשאול האם לא עדיף לבצע קודם החלפת תרופת הריספרדל בתרופה אחרת לפני שיבוצע C.T לראש או קודם שתינתן תרופה כלשהי להורדת פרולקטין ? בתודה מראש.

שלום שאלה טובה. עדיף להחליט עליה בהתייצעות בין הפסיכאטר המטפל בך לבין האנדוקרינולוג המטפל בך בברכה עמי

שלום,שמי רותם,אני בן 19וישנה בעיה שמטרידה אותי כבר הרבה שנים אבל עד עכשיו היא לא ממש הפריעה לי אני בחור שמתנסה לכמעט שתי מטר גובה, אבל בכל פעם שיש איזה חשש לעימות פיזי אני מתחיל לפחד ולרעוד, הידיים שלי רועדות, הלב פועם במהירות, אפילו קשיי נשימה ולא מדובר רק באנשים גדולי קומה כמוני, אנשים אפילו שנמוכים ממני בראש, אולי אפילו שתי ראשים. התופעה הזאת הרסה לי את החיים. אני לא מסוגל בשום פנים ואופן לגונן על עצמי וסבלתי מזה המון. כל שנותיי בתיכון ובחטיבה הייתי מסתגר בבית, אנשים פשוט התעללו בי והגעתי למצב שאני לא רוצה אף אחד וטוב לי להיות לבד,אבל לא כל החיים אפשר להיות לבד. הגעתי פשוט למצב שאני מפחד מכל העולם, כל דבר מלחיץ אותי. אני רואה בחורים בגילי עם חברה וכבר עם חברות ואני בצד ופשוט כואב לי. אף פעם לא הייתה לי לא חברה ולא ידידה. אנשים כל הזמן סוחטים אותי,מאיימים עלי ומתעללים בי רק בגלל התופעה הזאת. הביטחון העצמי שלי כל הזמן יורד אם פעם פחדתי להיכנס לבארים ולדיסקוטקים, היום אני כבר מפחד להיות בכל מקום חוץ מהבית שלי. הביטחון העצמי שלי גם ירוד עם בנות, אבדתי את הקשר שלי עם הסביבה, אני מרגיש חוסר ביטחון מוחלט,חוסר אנרגיה,עייפות ואדישות. האם מדובר בבעיה נפשית או בחרדה חברתית? האם אפשר בכלל לטפל בתופעה הזאת?

הי רותם, אתה ממש סובל, חבל שבחור בגילך יסתגר בבית וימעט לפגוש חברים. כנראה שיש לך בעיה של בטחון עצמי, דבר שבהחלט אפשר לעבוד עליו ולשפר אותו במסגרת יעוץ פסיכולוגי. ראשית- אני בטוחה שיש דברים שאתה אוהב ויכול לעשות כמו תחביב כלשהו אשר אפשר לפתח עם אנשים שאוהבים את אותו הדבר. שם תוכל לפגוש אנשים בעלי ענין דומה לשלך, דבר שעשוי לחזק את בטחונך העצמי. שנית - פנה לפסיכולוג, במסגרת קופת חולים או מרכז לבריאות הנפש, ואם אתה יכול לפסיכולוג פרטי, מומלץ וטוב. שיחות יעזרו לך. שלישית - אני מאמינה כי סדנה לדרמה עוזרת ומחזקת בטחון עצמי. אתה יכול להגיד לי:"אני מתביש להופיע בפני אנשים, אז איך אלך לסדנה לדרמה", לכן אענה לך מראש: אתה צריך לעשות את הצעד הראשון ותראה כמה נפלא לשחרר רגשות,במסגרת כזו. מנסיון אישי: הייתי ילדה חסרת בטחון עצמי ונערה בישנית וסגורה, הדרמה שינתה את חיי, ומילדה בישנית ועצורה גדלתי ליהיות אישה ושחקנית. עיקר העיקרים - בניתי את הבטחון העצמי שלי, ולא בקלות,ואני בטוחה שגם אתה אם תרצה תצליח. מאחלת לך ימים טובים ומאושרים.

רותם שלום לא כל כך משנה האבחנה האם מדובר בפוביה חברתית, בטחון עצמי נמוך או כל דבר דומה, הדבר המשמעותי הוא העובדה שאתה סובל מהמצב. כפי שנטע כתבה, אני סבור שמצבך ניתן לשינוי והייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. השינוי המתבקש עשוי לקרות הן ברמה החיצונית והן ברמה הפנימית. רגישותך וחששך מעימות פיזי אינם בהכרח תכונה שלילית בחברה. אנשים רבים ידעו להעריך זאת, ואם גם אתה פחות תתייחס לנחיתות הכוח הפיזי ויותר למה שיש לך מבפנים סביר להניח שתרגיש יותר טוב. מצד שני, בהחלט אפשר ורצוי להיעזר גם בסוגים של קבוצות למשל, קבוצות של יחסי אנוש או פשוט קורס בהגנה עצמית וספורט. אין האחד מוציא את האחר, כדאי אולי לשלב בין הדברים. בכל מקרה, הנפש היא דבר מורכב, אינני מכיר את ההסטוריה האישית שלך, אבל בוודאי יש דברים שהביאו למצב הזה וחשוב להתייחס גם אליהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי נטע. אני עברתי הכשרה ל-מ.ט. אך אני לא מתרגל את השיטה. יש ברשותי ספר שנכתב בשנות ה-70 ע"י פסיכיאטר בשם הרולד בלומפילד העוסק בנושא ה-מ.ט. ובו בין היתר מובאים תקצירי סיפור של אנשים שסבלו ממגוון בעיות נפשיות ,אשר מעידים כי לאחר תרגול מתמיד של ה-מ.ט. חלו שינויים קיצוניים לטובה עד למצב בו לא ניזקקו יותר לתרופות. לפי מיטב הבנתי באותן שנים היה קיים זרם רפואי אשר העמיק בחקר המ.ט. כאופציה אלטרנטיבית למצבים שונים . למרות מחקרים רבים שנעשו, מדעית זה לא הוכח. אך כך גם לגבי התרופות. עכ"פ הספר מאוד מעניין, וזהו אחד מתוך ספריו של ד"ר בלומפילד. לדעתי אם את מוכנה להשקיע באימוץ דרך להירגע כדאי שתפני ליוגה, שם ממילא קיים חלק מדיטטיבי, זו השקעה שיכולה להיות מאוד מניבה לטווח הרחוק כאורח חיים בריא ומשמר, וזאת מעבר להקלה מיידית אשר ניתן לחוות.

היי ניר, תודה על ההצעה. בזמנו התחלתי יוגה כקורס בחירה באוניברסיטה , אך לא התמדתי. האם תרגלת יוגה? בקשר למ.ט. מדוע אתה לא מתרגל, אם אפשר לדעת? אני מתחילה לחפש מורה טוב ליוגה באיזור שלי. נטע

כן יצא לי לתרגל יוגה (תקופה קצרה) וזה מאוד עזר לי בבעיות שינה קשות שהיו לי נכון לאותה תקופה. למה אני לא מתרגל מ.ט. ?? שאילה מצויינת כנראה שזה שייך לחלק הדפוק שבי , שלא מוכן ללכת עם הדברים עד הסוף. לא פעם אני מחליט כי אני חייב לעשות צעד למען עצמי, אך במקום הולך להוציא ים של כסף במציאת פתרונות מהירים ולא יעילים.

רציתי לשאול אותך שאלה אישית, מקווה שזו לא חוצפה לשאול. אני קוראת את התשובות שאתה כותב פה לאנשים וכולי התפעלות על ההשקעה שאתה מקדיש בזמן ובמחשבה. רציתי לדעת מלבד השאלה היותר בסיסית של-למה לך בכלל? גם מה חושבים מטופלייך הפרטיים? אין להם תחושה של חלוקה שלך, דמות חשובה בחייהם, אולי אף דמות אבהית, עם יותר מדיי אנשים? האם לא עולה תחושה של קנאה או תחרות, מי יזכה לתשומת הלב המירבית מ"אבא"? בברכה, המתעניינת.

מ. שלום על החלק הראשון בהקשר ל"למה" התשובה פשוטה, אני נהנה מזה. חיי המקצועיים מחולקים בין תחומי התמחות שונים. הפעילות בפורום ייחודית ושונה מדברים אחרים שאני עושה. חוץ מזה הרבה שנים פעלתי בער"ן ואולי הפורום זה התחליף שלי לפעילות הזו, ברוח המודרנית של האינטרנט. לגבי השאלה השניה, היא שאלה מעניינת מאוד אבל אינני מרגיש שאוכל לענות עליה באמת במסגרת הזו. אני משתדל להפריד בין עבודתי הפרטית לפעילותי בפורום, וכמו בכל מקום בחיים ובמדינתו הקטנה (כולם מכירים את כולם) כשנוצרים חיבורים מחוץ לחדר הטיפולים ניתן להתייחס אליהם כמו לכל נושא אחר שעולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הרשה לי להוסיף שגם אני מתפעלת מתשובותיך בפורום. לא רק מקצוען אלא חם ואמפתי בצורה יוצאת דופן.

אם יורשה לי לתמצת- אתה פשוט אחלה בנאדם.

שלום אני במצב שכל דבר כמעט מכניס אותי ללחץ,ומתרגז בנקל. כמו כן הרגשה של דכדוך ,וחוסר אנרגיה. איזה טיפול תרופתי הוא יעיל ובעל מינימום של תופעות לוואי (שלא מרדימים)

לגל, האם לא כדאי קודם לנסות לפנות לייעוץ לפני התרופות ?

שלום שמי אריאל בן 38 בדרך כלל בריא רוצה לברר משהו שמזה שנה מטריד אותי לפני שנה במרץ יום שבת חורפי קמתי עם הרגשה מוזרה שממנה לא יצאתי עד היום הרגשה שאני ער אך כאילו ישן מרחף כזה אני עושה דברים אבל לא במקסימום אנרגיה יש לי גם חולשה כזאת יש לציין שקמתי לאחר מכן מספר לא קטן של פעמיים עם דופק מהיר שנגשתי לרופא המשפחה עברתי סדרת בדיקות כולל דם ונמצאתי בריא לפי ממצאים אלו , רציתי להוסיף שמאותו רגע נכנסו לי חרדות בראש שיכול להיות שזה איידס כי שמעתי שפוגע במערכת העיצבית וגם יש חולשה יש לציין ששום סיפטום אחר לא הופיע מאז קראתי המון על איידס(שכבתי מספר פעמיים עם בחורות שאני לא מכיר אבל בכול הפעמיים עם קונדום) מצד שני אני חרד ממש ללכת להבדק לאיידס והמחשבות האלו לא מרפות ממני בכל פעם שאני מרגיש שיש איזה סימן בעור או בלשון ישר מזנקות המחשבות על איידס או סרטן יש לציין שאני חייתי במשך שנים עברו בצל גירושין של הורי וכבן בכור לקחתי ללב ונלחצתי גם יש לי אך בעייתי שגר כרגע עם אמי וממרר לה את חייה מסרב לעבוד וכיוב) נכון לעכשיו עדיין ההרגשת חולי זו מלווה אותי יש לי פחות חשק לעשות דברים שבעבר במחי יד ביצעתי אותם אני נשוי עם ילדה בת 12 שמאוד קשה התנהגותית גם בביהס וגם בבית ומציקה לנו מאוד אני בטוח שדבר זה לא מוסיף טוב לכל העניין גם סבלתי מהחלפת מקומות עבודה רבים ויש לי תמיד חרדה שיפטרו אותי ואני לא יוכל לכלכל את משפחתי יש לי OVER ענקי כך שאני נכון להיום לא יודע אייך לצאת מהפלונטר הזה וביחוד נושא האיידס. האם מישהו רואה איזה הסבר להרגשתי אין לי את אותה אנרגיה שהייתה לי לפני שנה פשוט הרגשת מועקה וחולי. עזרתכם הדחופה אריאל ותודה

לאריאל, הי, תראה, אתה בא עם מגוון של בעיות ואולי כדאי לתקוף כל אחד לחוד ולעבוד רק על אחד מהם בו זמנית. ככה יש יותר סיכוי שזה לא יראה כמו הר גבוה ובלתי ניתן להכבש. אולי תנסה לעזוב לעת עתה את יתר הבעיות ולהתמקד בפחד מאיידס. מדוע שיהיה לך פחד מבדיקת דם פשוטה ? אתה פוחד שיתגלה שיש לך איידס ? אז עדיף לך לא לדעת ? אבל תחשוב אחרת. מירב הסיכויים שאין לך. ואז אם תהיה לך פיסת נייר שאומרת חד משמעית שאין לך איידס, אז תהיה הרבה יותר שקט ותוכל להתחיל ולהתמודד עם הבעיות האחרות. מה שנקרא: פרה פרה. מה אתה אומר ?

לשלומי מה תפקידך במערכת אתה מיקצועי או סתם אדם טוב שאוהב לעזור בכל מקרה המון המון תודה על ההתיחסות אריאל

אריאל שלום כנראה שיש מכלול של דברים שמטרידים אותך כיום ופוגעים באיכות החיים שלך. בצורה כלשהי נושא האיידס מופיע בראש, ולכאורה אותו הכי קל לפתור בבדיקת דם פשוטה. אם תרצה עזרה ממוקדת בהתגברות על החשש מהבדיקה זה אפשרי. אבל אני לא חושב שזה העניין. אם תפתור את בעיית הפחד מאיידס תצטרך אולי להתחיל להתמודד עם הדברים הרציניים באמת, ואולי החרדה מהאיידס דווקא מקלה על הבעיות האחרות. לגוף יש תכונה כזו שלא ניתן להרגיש כאב פיזי בשתי נקודות באותו זמן. כשכואב הראש ומקבלים מכה בברך כאב הראש עובר מייד. המחיר הוא שהרגל כואבת. אצלך האיידס הוא כאב הרגל. אולי כדאי להתחיל ולטפל גם בכאב הראש. הייתי ממליץ שתפנה לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי שלומי, מה שלומך הבוקר? קראתי ששאלת את נטע אם זו היא מהמחבת בפורום תזונה. טוב, אני, סקרנית שכמותי, אצתי רצתי לפורום תזונה לראות במה מדובר ונקלעתי לוויכוח סוער שלך עם אביטל ועם יעל החמודה. בעקבות כך, רציתי לנסות ולהסביר לך את הביקורת של אביטל בצורה קצת יותר סימפטית(המילה האהובה עלינו) . אז ככה, מה שקורה בפורומים "הנפשיים" לא קורה בדר"כ בפורומים אחרים מהסיבה שב"נפשיים" אנשים בנוסף לקבלת תשובות מצפים גם לתמיכה ארוכת טווח לעומת הפורומים האחרים שם מצפים לקבלת תשובה או הבעת דיעה ספציפית ותו לא. נכון שזה לא מצדיק את תשובתה של אביטל, שדווקא מאוד תורמת לפורום תזונה, אבל כמו שכתבה שם יעל, אנחנו לא מספיק גמישים... ועוד משהו... הסיפור על הבדואי נורא מתאים לפורום הזה אז אולי תספר אותו גם פה, בבקשה? ועוד משהו אחרון... יש פה בפורום עוד מיכל אחת שכותבת מה שמעמיד אותי די במבוכה כי לפעמים עונים לה ואני מרגישה שזה כאילו אלי. בסה"כ אנו מגבשים מס' פרטים על האנשים פה ויוצרים לעצמנו מן אנשים וירטואלים. אם היא מספרת פרטים נוספים על עצמה אז זה כאילו אני לא?(למשל שהיא בת 40+ ואני כידוע (מבעיית העבודות, מי שזוכר) כמעט בת 30. (אוייש... חשפתי פרט מביך). למרות שהכל וירטואלי ומבחינת הקוראים הכל יכול להיות ומה -זה -צריך- להיות -לי -אכפת- בעצם- שיחשבו -מה שהם -רוצים, זה די מציק לי. מה אתה אומר, אולי אני אשנה קצת את השם שלי. אגב זה השם האמיתי שלי. אולי מיכלי? (האם אני מחמיאה לעצמי כי אין אף אחד אחר שיעשה זאת במקומי? סתאאאאם:). ביי ויום מקסים, נעים וחמים, מיכלי.

מיכל בוקר טוב ראשית, אני מתנצלת אם שמי גורם לאי נעימויות/ אי הבנות, לא עלה בכלל בדעתי לבדוק שיש מיכל נוספת, שהבנתי שהיא =את משתתפת קבועה. אני בעצם רק "עוברת אורח"...ואינני מגיבה באופן קבוע. ככלל, כאשר אני בוחרת להגיב, או לנסות לתת עצה, אני כן נותנת פרט כזה או אחר על עצמי, (למשל העובדה שבחרתי לציין כי אני בת 40+) וזאת בעיקר בשל התחושה שרוב חברי הפורום הם אנשים צעירים.. ואני תמיד שמחתי לשמוע דעתו של מבוגר ממני, ובנוסף- אני משערת שמי ששרוי במצוקה ומקבל פידבק וירטואלי, שמח ,בין השורות, לדעת משהו קטן ופרטי על מי שטורח לנסות לעזור ולחמם את ליבו. אז שימי לב- שיניתי את הכינוי שלי ל- "מיכל +40 ", מקווה שזה יעזור להבחין בינינו. כוונותי -בכל מקרה- טובות. יום טוב לך ולכולכם. מיכל 40+

היי מיכל, לא תיארתי לעצמי שתיקראי זאת אבל הופתעתי לטובה. גם אני די עוברת אורח פה שנתקעה כאן קצת יותר מהמצופה...טוב, באמת מאוד מעניין פה. כן, את צודקת, תמיד משמח לשמוע גם דעתו של אדם מבוגר ובעל נסיון(אם כי את לא ממש מבוגרת...אך כנראה בעלת נסיון) . את צודקת, חשיפת פרטים אישיים פה ושם באמת משרה הרגשת בטחון וחום. זה נותן לך הרגשה שמולך עומד באמת אדם בשר ודם ולא דמות וירטואלית ערטילאית. בכל אופן שמחתי להצעתך לגבי השם ואני מודה לך על כך. המשיכי לבקר בפורום - עצותייך מועילות מאוד! ביי ויום טוב, מיכל.

הי, נתחיל מהסוף: מיכלי נראה לי על הכיפק. לגבי העבודות: מה קרה בסוף ? התחלת לעבוד עליהם ? זה נורא קשה לחזור למשהו שלא כל כך מעניין ודורש ריכוז ומאמץ. לגבי סיפור הבדואי, זו בדיחה . אני פוחד שיצעקו עלי שזה לא הפורום המתאים לבדיחות !! ולגבי הויכוח שלי שם עם אביטל, אני עדיין בדעה שגם בפורומים האחרים לא צריך להיות כאלו מחמירים. לא קורה כלום אם מישהו מפעם לפעם זורק כמה בדיחות או אומר כמה אמירות מעודדות ותומכות. כמובן ששם זה צריך להיות רק מפעם לפעם ולא באופן קבוע. מה עוד מיכלי ? אז את עוד מעט 30 ? בהחלט ילדה גדולה. שיהיה לך יום נעים ומוצלח ומהנה. חיים מאושרים שקטים ושלוים נטולי דאגות יתר והמון סיפוק ועשיה. ביי

הי אז כמו שקראת מיכל השניה כתבה לי, הגענו לעמק השווה (ישר, ימינה ושמאלה) והשם שלי נשאר מיכל. טבעי. בעניין העבודות קשה מאוד או כמו שאומרים אני לא מצליחה להזיז את התחת...אני יודעת שאני חייבת לגמור עם זה ולהמשיך הלאה אבל הביצוע קשה. קשה מאוד. וכמו משהו מלמעלה בזמן שעבדתי על המחשב היו כמה הפסקות חשמל ברצף שמחקו לי את כל מה שהתחלתי סוף סוף לכתוב(זה לא היה ממש הרבה אבל זה היה משהו). יום לפני זה אבא שלי אמר לי לעשות גיבויים , מה שלא עשיתי. עכשיו צריך להתחיל הכל מהתחלה ואני מתחילה לחשוב שאולי רומזים לי משהו מלמעלה... שלא לדבר על המרצה האטיפט שטרק לי את הטלפון בפרצוף כשהתקשרתי לשאול שאלה. בשביל מה השכר לימוד באונ' כזה גבוה אם לא בשביל שנוכל לשאול שאלות? ובמעבר חד לנושא אחר, ליעל החמודה יש 8 ילדים! אנחנו מכירות מאיזה בעיה שהיתה לי עם הילד. כמה יש לך? ובעניין הגיל - אומרים שהעיקר התרגיל, לא? יום מקסים! מיכל.

היי מיכל תודה על המחמאה. אני חייבת להודות , שהפורום הזה הוא אחד הדברים היותר מעניינים עבורי . נחתתי כאן כל כך במקרה בגלל בעיית מצוקה בנהיגה בכביש פתוח, תופעה חדשה ומפחידה שלא ידעתי כיצד להתמודד איתה לפני מספר חודשים...(אגב- בעייתי כמעט ונפתרה כליל בזכות עבודה עצמית שלי..... וללא תרופות כמובן..) לפחות פעם ביום אני נכנסת לפורום , בד"כ בשעות בוקר כשיש הפוגה מלחציי בעבודה....., חייבת להודות שמאוד נהנית להיות זו שקוראה, מפנימה, לומדת, ולעיתים גם מעיזה וכותבת... אני חושבת שתגובות של חברי פורום הם אחד הדברים המדהימים ביותר, משום שאני לפחות,בנוסף לחברי פורום אחרים ,כותבת מהלב ומהקרביים, ומערבת הרבה רגישות אישית, לעומת אנשי מקצוע כאלה או אחרים ,(שאני מעריכה מאוד את הידע המקצועי והאכפתיות שלהם), שעונים בדרך כלל בקצרה, מתוך שכלתנות , אומנם עם המון ידע וניסיון מיקצועיים כאמור,אבל בכל זאת חסר משהו.... (כך אני הרגשתי כאשר ניסיתי לקבל עזרה בבעייתי....), הערה: אינני באה חלילה להשתלח באנשי המקצוע, ברור לי כי הם מתמודדים עם עשרות פונים וירטואליים ביום, וזמנם קצוב.. אישית אני מאוד מעריכה את נכונותם לסייע ללא תמורה. בוקר נפלא לך מיכל, ולכולכם, המשיכו להיות רגישים. מיכל +40

בוקר טוב לחברים, אני מבקשת לדעת האם מישהו מכם התנסה במדיטציה טרנסטנדלית ודרך זה יצא מחרדות המלוות בהתקפי פאניקה? יום נפלא, נטע

נטע, האם היו לך חרדות ? דרך אגב: האם השארת שאלה לגבי מחבת בפורום תזונה ?

הי שלומי, כן, יש לי חרדות. עוד לא הגעתי לפורום תזונה....... איך אתה מרגיש?

נטע שלום למדיטציה יש הרבה במשותף עם היפנוזה ובמיוחד היפנוזה עצמית. למידה של שליטה בגוף ויכולת הרגעה יכולים לעזור להתמודדות עם התקפי פניקה. כל שיטה שמביאה לכך עשויה לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

sorry dear.................u can"t fight it - u r a rain bow......... u bring color to this forum and to many people"s life.......:-) anat

הי ענת, מצטרף אלייך לגבי הרה. היא משהו משהו. למה כולנו רואים זאת והיא עצמה לא ? מנפלאות הבריאה.

תפסיקו-תמשיכו.... וברצינות... אין הנחתום מעיד על עיסתו. זה כמו הילדים שעושים עוגות מבוץ... לפעמים יוצאת להם עוגה שנראית ממש אמיתית וטובה, אבל צריך לזכור שזה בסה"כ בוץ.

טוב... אני לא אלחם בזה... לא כי אני מסכימה, אלא כי אי-אפשר להילחם בדעות של אחרים :-)))

" can"t fight the moon light......." :-) boz boz aval from " yam hamelach............"- yaanu eichuti............:-)

היי.... אני מקווה שאני בפורום הנכון... אני כרגע מדבר מחללית האם.... ויש לי מן רעשים בקיבה מה לעשות בתודה. שוב.... אי מקווה שאני בפורום הנכון.... ואם לא תפנו אותי לפורום המתאים תודה.... דרך אגב אני בן 4

העצה שלי: כנס למיטה, התכסה בשמיכת פוך. עצום עיניים. את ההמשך נראה לי , תדע לבד. בהצלחה !

צפרירי, קבלתי שדר מהכוכב שלך בזאת הלשון: ח ז ו ר ה ב י ת ה !!!!! המלכה האם מחכה לך עם סודה לשתיה ומוצץ!!!!! מאחלת לך שיפסקו הרעשים כאשר תחזור לאטמוספירה.... נטע

אז ככה - המחשב שלי מסרב לשתף פתאום פעולה... לא ברור לי מה עובר עליו... אני אשלח אותו לטיפול! דבר נוסף - העץ שלמטה גדל מאוד... אם יחליטו לכעוס עלינו זה כנראה יהיה בצדק. אז שיהיה לשניכם לילה טוב.

לילה טוב, ותישני הלילה!!!!!

האם אתה סבור שבחורה בגילי (25) צריכה לעזוב את בית ההורים? האם זה נכון שכל עוד אני גרה איתם אני לא יכולה להיות מוכנה נפשית לקשר זוגי? קראתי באיזהשהוא עיתון, שאם בחור\בחורה גרים עם ההורים אחרי שעברו את העשרים.. יש בכך רמז לחוסר בשלות נפשית לקשר זוגי משום שעדיין אין השתחררות מהתלות בהורים. אני שואלת את זה, כי אני מאד רוצה לעשות את חיי בריאים ומאושרים. עברתי כמה תהליכים פנימיים בשנה האחרונה, היום אני חזקה יותר מתמיד וגם מאושרת בחלקי. רק מה.. מציקה לי המחשבה שאולי זה מזיק לי שאני עדיין אצל הוריי???

שלחתי לך תשובה למייל... :-))

תודה נשמה:-)

אבל הרה, כולנו רוצים לדעת מה דעתך לגבי בת עשרים פלוס שנשארת לגור עם ההורים. מה כל כך סודי בזה ? ונכון שאת נורא נורא רוצה לדעת מה אני חושב על זה ? טוב, אם את מתעקשת ומבקשת כל כך יפה אז אני אענה: אני חושב שזה בולשיט. אין שום בעיה לגור עם ההורים וזה לא מראה על שום אי בגרות או אי בשלות . כמובן שהכל טוב ויפה אם בת או בן העשרים מסתדרים עם ההורים יפה. דוקא זה מראה על בשלות ובגרות, כשחיים עם הורים בהרמוניה ובכיף. ביי

ליהי היי ! אני חושבת שאם את גרה עם הוריך או כל אחד אחר מעל גיל 20 פלוס זה לא מעיד על חוסר בשלות או חוסר רצון להתבגר . טבעי לגמרי שעד שאין מערכת זוגית רצינית וחיי המשפחה מתנהלים בצורה טובה עם התחשבות אחד בשני אין סיבה לעזוב את הבית אני יודעת על בני 30 + בנים ובנות שגרים עם הוריהם . מה רע בכך ? גם המצב הכלכלי בדרך כלל לא כל כך מאפשר בגילאים האלה לחיות לבד עם כל המשתמע מלהחזיק דירה שזה מאוד יקר . ולימודים וקיום וזה גם עוד נטל כספי על ההורים שלא תמיד מצוי . אז לסיכום " יש רצוי ויש מצוי " וע"פ זה צריך לנהוג .

ליהי שלום אני לא מקבל את הטענה שנכתבה בעיתון. עזיבת הבית הוא תהליך שכל אחד עובר אותו בצורה שונה. הקצב הוא אישי ותלוי בגורמים רבים. כנראה שהיתה לך סיבה מספיק טובה להישאר בבית ההורים עד היום, ואם היית עוזבת סביר להניח (כמו כמעט כל דבר בחיים) שהיית מרוויחה ומפסידה דברים מסויימים בעת ובעונה אחת. מעבר לאקט הספציפי של העזיבה, בהחלט שווה להשקיע מחשבה במניעים והרגשות שעולים אצלך סביב ההשארות וסביב העזיבה. אלו כבר הרבה יותר אישיים ויוכלו להנחות אותך לגבי העתיד. לא כדאי להשתמש בנוסחאות המוכתבות מראש באף נושא, הן עלולות לא להתאים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהו הבסיס הנוירולוגי למחלה, התרופה הניתנת לכך זה ריטלין- מעכב ספידת דופמין, אז אני משערת שזה קשור לחוסר בדופמין, מה בדיוק קורה שם מבחינה עצבית, כימית? תודה

בת חן שלום למעשה לא ממש יודעים מה קורה. תיאורית הדופמין שציינת נשמעת מעניינת אבל לא באמת הוכחה עד היום, רק רואים שהטיפול התרופתי עוזר. צריך גם לזכור שמדובר בתופעה רחבת היקף עם שוני רב בין מקרה למקרה כך שלמעשה אין מדובר באותה בעיה זהה אצל כל הסובלים מהיפראקטיביות למרות השם האבחוני הזהה. יש מספר עצום של מחקרים בנושא. תוכלי לנסות לעשות חיפוש באחד ממאגרי המידע הרפואיים או הפסיכולוגיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך, מה שאני צריכה לעשות זה לציין שם של מחלה בה ניתן לטפל במתיל-פנידט(ריטלין) ובמקביל לומר מה הבסיס הנוירולוגי לאותה מחלה ואיך התרופה עוזרת, כנראה שבאמת אין שום דבר מוחלט בנושא, השאלה היא האם אני יכולה לומר שנכון להיום חושבים שבמוחם של אנשים בעלי ADHD לא מופק דופאמין במידה מספקת, באזורים העוזרים לנו לשלוט בהתנהגות ולהפעיל יכולת קשב?

שלום אני יוצא עם בחורה שעברה בילדותה מקרה אונס מתמשך, מגיל 3 בערך עד 12. כיום היא בת 24. רק בגיל 16 היא סיפרה זאת להורים שלה ואנס קיבל חצי שנה עבודות שירות (בושה למדינה) סימפטומים נראים כיום: ריחות המזכירים לה את מקום התעללות, כגון שום. פלשבקים מזמן מגע מיני מסויים, סרטים או שפשוט מזכירים אירועים כאלו בחדשות. ביישנות, לוקח זמן רב להפתח לסביבה חדשה. משתדלת להיות מנומסת יתר על המידה. אין לה סיוטים בלילה והיא ישנה טוב לאחר חודש של היכרות בנינו היא סיפרה לי על האירוע הזה, באותו הזמן רציתי פשוט לברוח אבל נתתי הזדמנות. כיום לאחר 5 חודשים, ראיתי שאני מסוגל להתמודד עם תופעות שציינתי, כיום אני עומד שוב בפני החלטה לאחר שיודע להורים שלי על עברה וקיים לחץ מצדם לעזוב אותה גדול. יש לציין שחברתי לא קיבלה טיפול מוסמך היות ומשפחתה קצת סגורה - אני לא הבנתי בדיוק למה לא קיבלה. שאלתי היא מה יכול לקרות לבחורות שעברו מקרה כזה במהלך החיים האם הן יכולות להקים משפחה ולגדל ילדים האם ישנן בחורות שכן התגברו וחיים את החיים ללא הפרעות. ומה עלי לעשות על מנת למנוע מצבים היכולים להפעיל טריגר והאם כדאי לי להמשיך עם הקשר בתודה מראש.

שלום התעללות מינית כפי שאתה מתאר בגיל צעיר ובאופן ממושך בוודאי משפיעים ואתה מתאר מספר תופעות שאינן מפריעות לך ביום יום. ישנם אנשים בעלי כוחות נפשיים שלמרות טראומות קשות שעברו הם מתפקדים בצורה תקינה. אתן לך דוגמא קיצונית ממקום אחר: אנו חיים בתקופה לא כל כך רחוקה מהשואה וניצולים רבים שעברו דברים מזעזעים מאוד חיים בקהילה בתפקוד מלא. לפיכך לא הייתי מזדרז להסיק מסקנות רק מעצם העובדה שחברתך עברה טראומה קשה בילדותה. כמובן שיש אחרים שתפקודם נפגע כתוצאה מהטראומה. בהחלט יש מקום לעודד אותה לפנות לטיפול נפשי כדי להתמודד בצורה טובה יתר עם החיים והקשר הזוגי. יש משהו עצוב וטראגי בכך שבחורה שעברה אונס בילדותה עלולה להפוך שוב לקורבן בעת בגרותה ולהיעזב רק בשל העובדה שבהיסטוריה האישית שלה חוותה טראומה. אם אתה אוהב אותה ולא רואה כיום קשיים בקשר אינני רואה כל סיבה להיפרד ממנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, להתגבר על זה לגמרי, אי אפשר. אני מניחה יש בחורות שעברו את זה, קיבלו טיפול ולמדו לחיות עם זה, והן כן מגדלות ילדים. עדי

אתה אוהב אותה בכלל ???!!! מה זתומרת יודע להורים שלך ??? מה הם קראו את זה בעיתון ?או שאתה בעצמיך ללא רשות הלכת ובגדת באמון שניתן לך . הייתי מציעה לחברה שלך לחשוב טוב טוב עם מי היא יוצאת .כי בודאי היא תוכל למצוא בחור טוב ממך שבמקום לשאול שאלות אינפנטיליות יקשיב לה ,יתמוך בה ,ויהיה איתה ללא תנאי. תודה

הופ הופ הופ , תמי, את לא חושבת שאת קצת מחמירה עם הברנש ? אני מסכים אתך שאם הוא אוהב אותה אז אין חשבונות כאלו בכלל. אבל מצד שני אפשר להבין שיש לו בלב פרפורים ולבטים. הרי גם בלי בעיות מיוחדות בני זוג שחיים יחד וחושבים על חתונה , יש להם ספקות והתלבטויות. אני נורא מקוה שהם יתגברו על כל בעיותיהם ויהיו מאושרים. אכן מגיע לה צ'אנס שני לאחר הסבל שעברה. ביי

אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שכולם מעצבנים אותי בכוונה כאילו עשיתי משהו רע, כאילו איכפת לי ממה שאנשים חושבים עלי, או אומרים לי מה לעשות נמאס לי לשמוע כל היום את המשפטים האלה, כמה אכלתי, מה אכלתי, למה לא אכלתי, איפה הזכות בחירה שלי בכל העניין???????? אז אם הם חושבים שאני דופקת לעצמי את החיים, בסדר. בחירה שלי, החלטות שלי, חיים שלי!!! למה הם לא מבינים את זה?? למה הם מקשים סתם? איך משתיקים את כולם? למישהו יש עיצה? תודה. טלי

טלי, לכל אדם יש זכות בחירה - זה נכון. אבל אם זכות הבחירה מתבטאת בפגיעה עצמית, הרי שחובתה של הסביבה להתערב. זה מציק, מעיק ומטריף את המוח - אבל אין מה לעשות. ואולי, רק אולי, אנשים מציקים לך כי אכפת להם ממך? כי את חשובה להם והם אוהבים אותך? חשבת על אפשרות שכזו? מה את היית עושה, אם אדם שיקר לך היה הורס את עצמו לנגד עינייך? מתעלמת? מניחה לו להמשיך? זה בטח לא מה שרצית לקרוא... אבל תנסי לחשוב על זה...

זה לא עניינם מה אני עושה. אני לא צריכה את האיכפתיות שלהם. וזה תירוץ עלוב כדי להתערב בחיים שלי. שלי ולא שלהם. אני לא מבינה מה קשה להבין..... אם אדם היה הורס את עצמו לנגד עיני לא הייתי מתעלמת, אבל אני לא כזאת ואני לא עושה שום דבר רע. אם כבר ההיפך. טלי

טלי שלום, ממכתבך נוצר הרושם שאת סובלת מהפרעת אכילה כלשהי. כמו"כ נראה שאת בקונפליקט מתמיד עם סביבתך הקרובה, שמתמקד סביב נושא האוכל. את מרגישה מצוקה ומתרגמת אותה לכעס כלפי הסביבה. השלב הראשון לקבל עזרה הוא להבין מהי הבעיה האמיתית שלך, שגורמת לך לא לאכול בצורה נורמלית. כי אוכל הוא חלק מהחיים, ולא משהו שעושים אותו רק הרזים מלידה או השמנים חסרי כח הרצון. אוכל זה דבר חיובי, זה מה שמאפשר לנו להתקיים. אם אינך אוכלת כמו שצריך, את גורמת לעצמך נזק עצום. מקור הבעיה שלך הוא אולי דימוי עצמי נמוך, ביקורתיות-יתר כלפי עצמך או צורך מתמיד בשליטה. בכל-אופן, הבעיה שלך היא לא שהקרובים לך דואגים לך ורוצים לעזור לך. אבל עד שלא תכירי בכך יהיה קשה מאד לסייע לך.

כולם נגדי, אפילו אנשים שלא מכירים אותי, כמוכם מבעד למסך. טלי

טוב.. אז ככה.. עשיתי ניסיון אחרון לשלוח לך מייל. אם זה לא יילך אני אתן לך כתובת אחרת. מעצבן אותי ומתסכל גם כל כך שאני לא יכולה לשלוח לך מיילים אחרי שכל כך התרגלתי לאינטימיות של שתינו:-) טוב אז זה לא סוד.. המבחן שלי הוא ב21 לחודש הזה, שזה אומר בעוד שבוע וחצי ואני מתכננת לטוס לרומניה עוד באותו היום.. כמה שעות אחרי המבחן, הלוואי אמן אמן, טפו טפו בלי עין הרע, חמסה חמסה.... טוב הרוש... בכלל רציתי לספר לך עוד כמה דברים אבל זה לא לכאן. אז נראה מה יהיה - אם קרה הבלתי יאומן וקיבלת את המייל ממני - תני סימן, כדי שאם לא- אני אנקוט באמצעים הדרושים (אלימות...?) טוב... בנתיים אני פה. היום אין לי ממש חשק לחרוש (וגם אתמול לא היה לי..:-)))

אם עדיין לא קיבלת את המייל שלי, אז אני מודיעה לך כאן שקיבלתי את שלך... מה שלא היה, זה כנראה הסתדר. למה? למה מאיימים עליי באלימות כל הזמן? לאיתן היו כמה רעיונות... אני ממש "מוכה וירטואלית".... אפשר לפתוח מקלט לנשים מוכות וירטואלית?

די די אנשים עוד יחשבו שאת רצינית...

קודם כל תודה רבה על ההתייחסות....והנסיון לעזור.. אבל מאוד קשה לי להתנהג אליו כך. כן מיכל הוא החבר הראשון ויתר מזה האדם הראשון שאהבתי.. אני מאוד מעריכה אותו על כך.. כאשר הוא מתנהג אלי כך הוא גורם לי להאשים את עצמי ולחשוב איזה אדם נורא אני ץץהוא לא טיפוס שרץ לספר לחבר'ה.. הוא בדרך כלל היה הבוגר מבין שנינו.. עובדה הוא הראשו שהעז לסיים קשר קשה כמו שהיה לנו.........אני לא העזתי והעדפתי לגרור ולהתעלם מן הבעיות....... אז חלק ממני פשוט חושב שמגיע לי..... הוא אומר שעשיתי לו סיוט והוא מרגיש טוב שלי רע...אבל אני לא מבינה למה.......מה עשיתי?אח"כ כשאני מזכירה לו שהוא אמר שאני על הזין שלו הוא אומר-אל תכניסי לי מילים לפה. מצד אחד הו מאוד הפכפך ותמיד היה מצד שני הוא לא כך עם חבריו.והוא תמיד היה אומר שאני מדמיינת דברים ולא רואה את המציאות כפי שהיא ואז אני מייסרת עצמי במחשבות אם לא הגזמתי ואיך אני תמיד הורסת הכל.. אני רק יודעת שאהבתי אותו אבל גם הייתי תלויה באהבה שלו אליי כי בלעדיה הרגשתי לא שווה.ועכשיו כשהוא מזלזל בי כך אני מרגישה כמו זבל . איך אוכל למחוק שנה וחצי מחיי?????? אני באמת אשמה????? אני רק רוצה לצאת מזה...לצאת כמו בן אדם..ןלא לפחד לנצח מקשרים...פוחדת להכניס את עצמי שוב לקשר כזה כי מעולם לא היה לי קשר נורמלי..רק הוא..מעולם לא אהבו אותי...אז אולי באמת הכל אשמתי????? אני מקווה שתגיבו למרות שתחשבו שאני נתלית באובססיביות בנושא הזה ולא מרפה. אני פשוט רוצה להרגיש טוב.......

יקרתי החמודה אני יודעת על מה את מדברת ,האמיני לי אצלך זה רק שנה וחצי של רווקות , אצלי זה המון שנים של נישואים , את רק רוצה להרגיש טוב, אז תאמרי לי יקירתי איך אפשר להרגיש טוב עם את עדיין מתעללת בעצמך ?. את רגילה לזה נכון?, תדמיתך על עצמך בקנטים,ואת נוטה להאשים את עצמך , על כל דבר שעשית או לא עשית מתוך הרגל ,או אי יכולת של בהירות מחשבה .(שהיסתתרה לה אי שם עד יעבור הזעם ).ואת עוד מחזקת זאת במשפט ש"זה מגיע לך בעצם". היתעללות זאת של לעצמך היא מן כדור שלג כזה , היא הביאה אותך להכיר את עצמך כקורבן , כאדם ירוד ודפוק שנח לו שעושים לו השחתת אישיות , וכן גם התלות בו ואי היכולת לצאת מהקשר .גורמים לך ,מן סיפוק שאכן מגיע לך כל זה. מדוע את מתפלאה על זה שהוא אמר שאת הסיוט שלו , ושלא עשית לו למעשה כלום? איך הוא יכול להעריכך כאדם עם את לא מעריכה עצמך כלל? לפי סיפוריך על האהבה שאהבת והערכה אליו , ניראה לי שאת נתלת בכח בצורך לבחון שוב את מניעיו וחיכת ,שאולי פעם יעריך אותך ויתן לך כבוד . ומשזה לא יגיע לעולם , שמחת שהוא עשה את הצעד וניתק את הקשר .כי את מצידך הית נישארת עוד כמוני המון שנים! הוא ,היתעלל בך בצורה מכוערת ביותר והוא לא שווה לבזבז עליו את המילים בכלל . ובמקום לאהוב אותו תתרכזי באנרגיה מחודשת על עצמך . תסתכלי על פנימיותך הנהדרת הרכה והאצילית על הילדה הקטנה שבך , ככה מגיע לה , למה? את חייבת לפנות לטיפול ואם יש לך מטפלת , אנא תבררי מה קורה עם ההערכה העצמית שלך , כי את עדיין צעירה ויפה אני בטוחה , ויש לך עוד המון אהבה ויחס חם להעניק לבחורים שמגיע להם להיות בחברתך. הכל מתחיל וניגמר בהערכה העצמית שלנו ,או שנולדים עם זה כלומר זה בגנים שלנו , או בחינוך שקיבלנו , או אם עוברים איזשהי טראומה . אנא קבלי את דברי כדברים מתוך דאגה לך ואך ורק לך ! תתחילי בתהליך ויהיה לך טוב. ו.

בחורה יקרה. אני רואה שגם לו לא חסר. הוא סובב אותך על האצבע הקטנה שלו. הוא גרם לך ליהיות תלותית בו. תקראי בעצמך מה שכתבת. תיקראי איך הוא התיחס אליך. אם היית כל כך רעה אליו אז למה הוא נשאר איתך כל כך הרבה זמן. את לא קשרת אותו בחבל???נכון???? אז מה זה כל התירוצים האלו להתנהגות שלו. כפי שכתבתי לך הוא לא היחיד בעולם. ושתירגעי מהנבלה הזה בעוד כמה זמן תמצאי לך מישהו שיתנהג אליך כמו מלכה:)) אף אחד לא מבטיח לך שיהיה לך קל להשתחרר ממנו. קשר ארוך ועוד קשר ראשון זה ממש לא קל. אבל את לא היחידה בעולם שהיתה צריכה לעבור את זה. אז אם תעשי מאמץ ותשמעי לחלק מהעצות המצוינות שבנות כתבו לך כאן. (תבחרי מה שמתאים לך) אם הזמן את תיראי שהשד לא כל כך נורא. ואולי אפילו תירצי לנשק אותנו:))) בכל מיקרה תפסיקי לגונן עליו ולהאשים את עצמך. בעיות נעשות ע"י שניים לפחות. בקשר הבא תלמדי שבעיות פותרים בו ברגע ולא מושכים אותם. כי שיש פיצוץ רסיסים עפים לכל עבר. אני מבין שאת מנסה לגונן עליו. ולסובב את הדברים. אבל שוב העובדות בשטח מדבריך מדברים בעד עצמם. @-----)---- תחיכי קצת:) ויאלה תתחילי חיים חדשים. תיגמלי ממנו:)) ותמשיכי בחיים שלך. ואם תרצי יעוץ ותמיכה תמיד תוכלי להכנס לכאן. איתן

היי "אני"! לא, לא נראה לי שאת אשמה. אם הבחור מדבר אלייך בשפה בוטה כזאת - זאת בעיה שלו ולא שלך. כי גם אם עשית/אמרת משהו שאולי פגע בו - אפשר לומר את זה בצורה תרבותית ובוגרת, בלי אלימות מילולית. אבל הבחור שלך כנראה לא מכיר צורת הידברות כזאת, אז באמת חבל לבזבז עליו זמן ועצבים. ו-לא, בוודאי שזה לא קל. אבל את עוד תיווכחי לדעת שיש גם אנשים מסוג אחר, אנשים שמערכת היחסים איתם מבוססת על כבוד הדדי ולא ניסיונות לפגוע ולהשפיל. בהצלחה! נזבורה

היי דוקטור קפלן אתמול התרשמתי מנושא ההיפנוזה שלך בשיחה ציבורית צ'ט תפוז. עברתי אונס לפני מספר שנים מאז אני מטופלת בכדורים כולל שיחות אצל פסיכולוגיים. אני לא מצליחה לחזור למצבי הקודם, יש לי עדין סיוטים בלילה , קשיי ריכוז, קשיי תפקוד, קשיי עיכול, הסתגרות רבה וצורך בבריחה ממושכת. הגועל שיש לי לגברים הוא עצום. על פי כך ומאחר ואני ראויה לבן זוג לבנות משפחה .איני יודעת כיצד ניתן להתמודד עם כך והטיפול לא הצליח במשך אותן שנים. אמרת משהו על ADMR או AMDR מה פרוש המושג ? מה הדוקטור מציע לי לעשות על מנת לצאת מהמצב הנוכחי שלי ? בברכה צליל.

צליל שלום הטיפול עליו דיברתי נקרא EMDR ותוכלי לקרוא עליו במאמר שכתבתי עבור הצאט הקודם של דוקטורס ותפוז בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm במצבים כאלה בעקבות אונס אני ממליץ בד"כ לעבור את הטיפול עם מטפלת אישה. זה עשוי להשרות יותר ביטחון. בכל מקרה, הטיפול עשוי לעזור לשפר את המצב והייתי ממליץ לך לנסות אותו. במידה ויהיו לך שאלות נוספות אשמח להמשיך ולענות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלומי שאל אותך שאלה בעמוד 549 נידמה לי .?

היי, ראיתי ועניתי. פשוט לא הייתי בבית אחה"צ. תודה.

כתבתי כאן לפני חודש על כך שחבר שלי עזב אותי...שאני לא מבינה למה..למה הוא התנהג אלי בצורה כזאת.. הרגשתי אשמה נוראית כי הוא האשים אותי השד יודע במה.. לאחר כמה ימים התקשרתי אליו כי הרגשתי שזה לא הסתיים בצורה ראויה.. הוא העליב אותי..אמר לי שטני על הזין שלו ושאני כבר לא מזיזה לו..החלטתי שזה לא פייר כלפיי ואמרתי לו שאין לנו מה לדבר יותר.. פתאום הוא היה נחמד וכשהגעתי לביתו להחזיר לו את הארנק.הוא ירד למטה וסוף סוף נפרדנו כמו שרציתי..בחיבוק וחיוך..יחס יפה.. לאחר מכן הרגשתי כל כך טוב יצאתי מהתסביכים...השתחררתי מהמועקה..היה בסדר גמור..הוא התקשר בסילבסטר לאחל שנה טובה..לא בדיוק היה נחמד..עקץ אותי בנבזיות מדי פעם..זה הפריע לי כי לא הבנתי מה הוא רוצה..אבל העברתי את זה..אחרי כמה ימים שוב התקשר הפעם לא עניתי השאיר ליהודעה מתוקה ומזמינה להתקשר אליו שוב.. נשברתי והתקשרתי יום אחרי חשבתי שאני חזקה לעמוד גם אם הוא יהיה מגעיל וכמה שטעיתי...הוא התנהג אלי לא כל כך יפה כלומר ענה לי והכל אבל אמר לי שהבחור שאני יוצאת איתו עכשיו מסכן מהסרטים שאני עושה לו..אמר לי בטח את מאושרת עכשיו שאנחנו לא ביחד..בקיצור בלבל אותי וכשאמרתי לו ביי הוא ניתק..כל הדברים האלו ממש ערערו אותי ולא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר חוץ מזה אז שוב התקשרתי ואמרתי לו שזה מ]ריע לי שהוא ככה אליי..הוא החל להשתולל.."מה???את לא רואה את המציאות כמו שהיא..אני לא חייב לך כלום..כבר לא אכפת לי ממך..אני לך אאתקשר אלייך יותר"וניתק..זאת לא היתה הכוונה שלי רק רציתי לתקן את היחס שלו!אז שוב התקשרתי הוא שוב העליב אותי אז גם אני התפרצתי ושוב ניתקנו. אין לי מילים לתאר את הרגשת הבחילה על פעם שאני נזכרת בזה קשה לי לחיות בידיעה שהוא שונא אותי ככה מה עשיתי לו ומצד שני מלא שנאה לעצמי שנתתי לו להתייחס אליי בצורה כזאת...אני מרגישה כלום.לא שווה.יש לי סחרחורת מרוב מחשבות.כשאני קמה בבוקר אני ממש רוצה למות ואני יודעת שאפ הוא יראה לי קצת טוב ממה שהיה פעם אני אוכל להמשיך הלאה..אני רק רוצה להרגיש טוב עם עצמי.. נכון שאני משתגעת??????????????????.??????????????

ובכן, אין ספק שהוא מתעלל בך ומשחק בך. הוא מדבר יפה וכשמתברר שאת מקשיבה או אפילו נעימה אליו אז הוא הופך מרושע. אין ספק שמלבד רשע, הוא גם תינוק מגודל שרק בכוח האנרציה התפתח ונראה כמו גבר בוגר אבל זה רק מטעה. העצה היא לא לענות לטלפון תקופה עד שהוא יעלם מחייך לחלוטין, לא להחזיר טלפונים ואם הוא מתקשר והרמת את השפורפרת בטעות - אז מייד לטרוק ולא להקלע לדילמה רגשית אם זה כן מנומס או לא מנומס אחרי "כל מה שהיה ביננו" כי מה שקובע הוא מה שקורה עכשיו וכרגע הוא מתנהג בצורה גועלית. אם זה יגיע לאיומים אז בלי הרבה חוכמות תקליטי שיחות. אם הוא מתקשר בשעות מאוחרות , תחזרי אליו עם כוכבית 42 ואז רישום הטלפונים מורה שחזרת למסר שחייג אלייך קודם. אני עשיתי זאת ונפנפתי בחור כמו אבק ברוח. עם רישום שיחות חוזרות אליו (42) היו בידיי הוכחות חותכות. אם יש לך קושי שלא להחזיר טלפונים, בחרי לך חברה ועשי איתה הסכם: בכל פעם שאת רוצה להתקשר אליו, את מתקשרת מייד אליה ואומרת לה את זה ואתן מפטפטות עד שאת "נרגעת", לי זה עבד מצוין. וחוץ מיזה ששיטה פרמיטיבית תמיד טובה, אם היה לי אדם מטריד והיה לי איזה חבר עם שרירים, הייתי שולחת אותו אליו: זו שפה שמתבררת כהכי ברורה לעיתים, נכון אלימות זה לא נעים אבל לפעמים זה מקצר הדרך והכי מתאים ויסלחו לי כל יפי הנפש.

שלום לך אינני יודעת בת כמה את, ובכמה מערכות יחסים התנסית... את נשמעת לי מאוד צעירה, ויש לי תחושה שזה החבר הראשון שלך, ואינך יודעת כיצד "לאכול" את הפרידה. אם זו הפרידה הראשונה שלך, אזי בטוח שאת לא יודעת מה לעשות עם עצמך, ואיך לעכל את זה, כי עדיין לא התנסית בכך לעולם. אני יכולה לייעץ לך ממרומי גילי, (ארבעים פלוס), -קחי את העניין בפרופורציה.[ כל פרידה כואבת, ובפרט כאשר מי שאהבת מתנהג אליך בצורה בהמית (חשבי עליו כאילו הוא בעצם הבהמה האמיתית פה...), ולמעשה הוא מתנהג אליך כך כדי שיוכל לרוץ ולספר לחבר'ה שהצליח להעליב אותך ולהתעלל בך. , ולצאת "גדול וחזק". למעשה, זו התנהגות של לוזר חסר שכל, מדובר כנראה בבחור שינק את דפוסי ההתנהגות האלו מהבית, קרוב לוודאי מהאבא, ולכן- לדעתי- עלייך להיות שמחה כי נפטרת ממנו, גם אם כואב לך, כי למעשה את חוסכת מעצמך בהווה צרות עתידיות עם בחור\ גבר בעייתי לאללה..... אני יודעת, מניסיון חיים, שכאשר תקראי את השורות שלי, יהיה לך בהתחלה קשה להבין אותי, כי את שקועה נפשית עמוק בתוך העניין, ומדובר בגבר שאת אהבת ועדיין אוהבת. הגבר הזה מתעלל בך נפשית היום, וכנראה נהנה מזה מאוד!! אבל, יעבור יום, יומיים, שבוע ושבועיים, העזרי בחברה טובה, ותיווכחי כי עוצמת הכאב נחלשת לאט, עד שתיעלם. זה ידרוש ממך הרבה כוחות, ואני מאמינה שיש לך כאלה, ושלטווח הרחוק המאמץ הזה ישתלם לך....! היי חזקה החיים יכולים להיות יפים עם הגבר הנכון.(אך תחילה יש להפטר ולתמיד מהגבר שכל כוחו כרגע מושקע באיך להשפיל אותך......נכון שהוא לא שווה השקעה???) כל טוב מיכל

עוד משהו: צאי מהסרטים של "איך התנהגתי אליו ואיך הרשתי לו לדבר אליי ככה" אלו רק עוד מנגנונים למר כעס וטינה וזה לא בריא לך. עזבי אותו וסלחי לו, בסך הכל תחשבי על זה: אף בחורה שמחזיקה מעצמה אישה בעלת ערך עצמי לא תשאר איתו לאורך זמן. נצלי החוויה ללמוד על התנהגותך ואיך תוכלי לנהוג פעם הבאה והקדישי לכך מחשבה רבה מאוד. חוץ מיזה תשפכי כאן או לעצמך במחברת כמה שיותר תסכול, זה יעזור לך ויקל. נצלי את המשבר הזה לצורך גדילה וצמחי הלאה

בחורה יקרה. אני לא רוצה ליעץ לך יותר מידי כי אני פשוט לא רוצה להתערב לך בחיים. אבל אני כן יכוון אותך. את רואה ומרגישה איך הוא מתיחס אליך. הוא סיים את הקשר. הוא מתעלל בך נפשית. את רוצה שאני אגיד לך עוד דברים. או שזה מספיק לך להחליט. אם הוא שווה את מה שאת משקיעה ואת הסבל שאת סובלת. אל תיהי עיוורת. תתעוררי. אחד הדברים החשובים בחיים זה הכבוד העצמי. אל תשפילי את עצמך כי את רק מזמינה עוד התעללות. יש בחורים תאמיני לי פי מיליון ממנו. אומנם הם מעטים אבל יש. תפסיקי כמו כל הבנות את הניתוחים הפסיכולוגים המטופשים שלכן. לפעמים לא זה לא ולא בערך או אולי. ולא על כל דבר צריך לדבר ולעשות פרויקט או ניתוח. לפעמים מה שרואים זה זה ולא משהו אחר. אז אם את רואה ויודעת. אז למה את משפילה את עצמך עד עפר??????? תמשיכי בחיים שלך ואפילו אל תעני לנבלה בטלפון אם זה מפריע לך. וזה לא קל זה תהליך. אבל אם ממש תירצי תוכלי להשתחרר גם ממנו. איתן

נשיקות לך, איתן

שלום לך "אני", אצטט לך משפט אחד מתוך שיר ידוע: "הוא לא שווה את הכאב שמתרוצץ אצלך בלב!" כל טוב! נזבורה

א שלום נשמע שנקלעת למערכת יחסים הרסנית מאוד. תוכלי להודות לעצמך שאת נמצאת מחוצה לה כיום. אני ממליץ לך לנתק מגע לחלוטין עם הבחור ולחפש קשר מסוג אחר שלא כולל התעללות והשפלות. בברכה ד"ר אורן קפלן

יונת הנהדרת הוידויים האישיים שלך נותנים תקווה לאלה שעוברים ייסורי גהינום לעתיד טוב יותר ולחיים כיפיים את אומרת לנו שבניגוד לסטיגמה של בית חולים פסיכיאטרי היחס שם הוא 10 והאוירה נהדרת . את אומרת לנו שלא חשוב מה כותבים בעיתונים חשוב שיש תקוה תודה תודה תודה

מצטרפת לדעתה של ורוניקה. יונת את נפלאה!! נטע

גם אני מצטרף לדעתן של ורוניקה ונטע, יונתקוש, את עשר !!!! כולנו מאחריך ומאחלים לך חיים טובים ומאושרים ! ביי

שלום לחברי הפורם, מבקש אינפרמציה על סוגי הטיפול והמקומות שמטפלים במהמרים כפייתים. כמו כן שמות של פסכולוגים ואנשי מקצוע שיש להם אוריונטציה בהתמכרויות עדיף באיזור ירושלים תודה מראש צל

שלום צל, יש לך 2 אפשרויות: 1.לפנות לקופ"ח ולברר אם יש פסיכולוג שעובד איתם ומתמצא בתחום. 2. לפנות למרפאה לבריאות הנפש (יש באיתנים) ולברר שם. בהצלחה.

שלום רב, הטיפול בהימור, כהרגל כפייתי בעייתי, נעשה בטכניקות של הכחדה במשולב עם הרחבת התובנה אודות המניעים המביאים לצורך הזה. תוכל לקבל יותר מידע אם תפנה פרטים מלאים יותר עליך (גיל, תעסוקה, סוג ההימור והקפו, מצב משפחתי, והסטוריה אישית קצרה). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

צל שלום ההודעה שלך אמנם מלפני חצי שנה ואני מקווה שבינתיים מצאת תשובה לשאלה ששאלת, בכל זאת ברצוני ליידע אותך על מרכז לשיקום מהמרים כפייתיים - מרכז אלדר - המרכז נמצא בתל-אביב ומטפלים בו מטובי המומחים בתחום ההימורים בארץ. טל. 6478022-03 בברכה נעה - ב/פנינה אלדר

הי, בוקר טוב, הנה אני בא לבלבל לכם שוב את המוח. אבל משהו מציק לי אז זה הפורום נכון ? בגלי צה"ל רצה עכשיו פרסומת על ילדים שסובלים מאלימות ע"י הורים אלימים שגם סבלו מההורים שלהם מאלימות ושזה מעגל מרושע. אני חושב שזוהי תפיסה כללית בפסיכולוגיה שכמעט כל תופעה פסיכוטית יש לבדוק בעבר ובילדות ולמצוא שם את המקור לבעיה. ילד שהכו אותו, כנראה גם יכה את ילדיו. וכך גם בדברים אחרים. אבל קראתי לא מזמן ראיון עם אשתו של הרוצח השפל רעי חורב (אני כמעט בטוח שזה שמו) שרצח בחור צעיר אחד סתם ללא סיבה. ושם בכתבה הזו אשתו כותבת שההורים שלו ממש אנשים רגילים ונחמדים וגידלו אותו בלי שום בעיות מיוחדות ואף אחד לא מבין מאיפה צמח מפלצת שכזו. אז זה נורא נורא מדכא ומפחיד. ללכת ולהרוג מישהו בלי שום סיבה רק כדי להרוג ? והבחור התחנן על נפשו והאכזריות הזו פשוט מפריעה לי נורא. איך בני אדם יכולים להגיע לכזו אכזריות ?? אני כבר לא מדבר על המחבלים המתאבדים שמסתכלים רגע אחד על בני נוער צעירים ותמימים שלא עשו רעה לאיש עלי אדמות , ובשניה הבאה מפוצצים את עצמם עליהם בידיעה ברורה שהם הולכים לרצוח ולפצוע אותם. זה גם מזעזע אבל פה אתה יכול לומר לעצמך ששטפו להם את המוח ושהם גדלו על שנאה במשך 20 שנה ושלכל אחד מהם יש איזה אח או בן דוד שנהרג וכדומה. אבל כאן ? סתם בחור רגיל שמחליט לרצוח !! איך מסבירים את זה ?? וזה גם סותר את התיאוריה הזו של משהו דפוק בילדות. או קיי. סליחה על המגילה הארוכה. ביי ויום נעים

שלומי -המקרה של רעי חורב הוא יוצא מהכלל וכמו שאומרים : " בכל כלל תמיד יש יוצא מהכלל .", ולדעתי רעי חורב הוא חיה בצורת אדם , ואל תשכח את הבת שהיתה איתו ועזרה לו שגם היא חיה רעה בפני עצמה . אבל לבעיה שהצגת היא אכן כך : ילד שגדל במסגרת חינוך אלימה בכל המובנים , מכות קללות הורים עצבנים בלי חום ואהבה ילד שמסתובב ברחובות ובעיקבות כך נחסף גם לפשע ולאלימות הרחוב --- גדל להיות אדם אלים וכשהוא מקים משפחה לא עלינו , הוא לא מכיר דרך אחרת , ואז ילדיו צומחים באותה צורה שהוא צמח וכך הגלגל סובב על עצמו . שום פירסומת לא עוזרת במיקרים כאלה , כי מי שמקשיב לפירסומות זה אנחנו החברה שלא נוהגת באלימות וזו לא דרכה .

שלומי. קודם כל לא חייבת ליהיות אלימות מצד ההורים כדי ליצור חיות כאלו. חיות כאלו יכולים ליהיות גם אצל הורים "רגילים". הבעיה שהיום אין כמעט הורים "רגילים" ואני מתכוון לזה שהיום שני בני הזוג עובדים ואז רוב הזמן (שוב לא אצל כולם) הילדים נישארים לבד בבית. ההורים לא שם אין מי שידאג לצרכים היום יומיים שלהם. אני מכיר באופן אישי כמה ילדים כאלה. הילדים לומדים לבד מהחברה מהטלויזיה. להורים של היום ואני אומר את זה באופן כללי ביותר. אין סבלנות לילדים שלהם. אז הילדים שצרכים לגדול לבד לומדים לבד. הם משתעממים הם מסתובבים ברחובות. ואז הם מחפשים אתגרים שלפעמים הם לא חכמים במיוחד. אבל שוב אין מי שיכוון וידריך אותם או שיצעק עליהם אם צריך. בגלל זה ילדים אלימים או שותים או מתעסקים אם סקס בגיל צעיר מאוד. או כל הדברים הרעים האחרים. ושוב יכול ליהיות שההורים מקסימים. אבל כפי שבוודאי הבנת מדברי זה לא מספיק אני טוען שמי שלא יכול לטפל בילדים שלו. שפשוט יעשה טובה לכולם ולא יביא ילדים לעולם. איתן

חברה שלי אמרה פעם שצריך רישיון כדי להיות הורים. אחרת יש תאונות. יש עדיין מספר לא מצומצם של הורים שכן יש להם סבלנות לילדים ומשתדלים להיות בבית אחה"צ (לרוב האמהות אך הדיון על כך כבר קשור בפורום אחר). אין מה לעשות, ילדים דורשים הרבה הרבה השקעה ולאו דווקא חומרית. הבעיה שאת ההשקעה החומרית הרבה יותר קל לתת מאשר את ההשקעה הנפשית, הרגשית והרבה הורים חסרי סבלנות נופלים למלכודת הזאת ומפצים על כך בקניית צעצועים ומילוי בקשותיו של הילד. הבעיה היא שהילדים בדר"כ לא מבקשים אהבה במפורש. ההורה כמבוגר אמור לדעת שהבקשות החומריות מכילות את הכמיהה ליחס - חום, אהבה, והמון המון סבלנות. והורה שיש לו את הסבלנות יודע לתת את הכיוון הנכון שהוא לא כיוון הרחוב.

איתן - יש לי שאלה: איך אנשים אמורים לדעת מראש אם הם כשירים להיות הורים? לידה וגידול ילדים הם שינוי עצום למסגרת הזוגית...

שלומי... זה שההורים של רעי חורב טוענים שהם גידלו אותו "כמו כל ילד" לא אומר כלום... המון הורים עושים טעויות שלא במודע, ובעיקר בגילאים הרכים. לא תמיד זה בכוונה, וזה מושפע מאוד מהיכולות הרגשיות של ההורים עצמם (בעיקר האם). רוב ההפרעות נוצרות בגלל שיבוש מסויים בהתפתחות. יש גם הפרעות על בסיס ביולוגי, אבל מדובר בד"כ במחלות ממשפחת הפסיכוזה... (זוכר?) :-) סביר להניח שרוצחים כאלה הם פסיכופתים (ולא במובן העממי).

שלום רב, אני בקשר עם מישהו שנתיים. לפני שנה התחיל לנהל הוא רומן עם מישהי אחרת. מאז הוא מתעלל בי פיזית ונפשית. נפרדתי ממנו בעקבות מכלול התנהגותו. לאחר פסקי זמן של חודשיים הוא חוזר אלי כולו נופת צופים ואני נענית לו. לאחר פרק זמן של חודשיים בערך הוא חוזר אליה . הנתק שלו ממני מלווה תמיד בהתעללות פיזית ונפשית שלו אלי כשזו הולכת וגוברת בכל נתק שלו ממני. כל אשר עשיתי כדי שהנתק יהיה סופי , כולל בנית קשרים עם בן זוג נוסף- לא מצליח . אני מאוד רוצה להיגמל ממנו ומקשר זה, שכן אני חרדה לכך שהשלב התוקפני שלו הבא כלפי יכול להוות סכנה לחיי ולקיומי. למקרה שיחזור אלי כולו צפיחית בדבש - אני מבקשת עצה כיצד להיגמל ממנו לחלוטין.

לא מובן. אם את כל כך מודעת לכך שהוא לא טוב בשבילך, מדוע את מסכימה לחזור אליו ? התעללות פיזית ???? את רוצה לומר לי שהוא הרים עלייך יד ואת מוכנה להסתכל לכיוון שלו ?? אין לי מלים !!! הוא מגעיל !! מה הסלחנות הזו ??? זה לא משרת את טובתו (אם בכל זאת את רוצה את טובתו). תתלונני במשטרה כדי שיאלצו אותו לעבור טיפול !! תגני על עצמך . אוף כמה שזה מרגיז. תכניסי לך לראש!! הוא אפס אפסים, פחדן שפל שמרים יד על חלשים ממנו. הוא לא שוה את הציפורן הקטנה שלך. הוא צריך טיפול פסיכיאטרי בכדי להתגבר על פחדיו ותסכוליו . את לא רוצה שום קשר עם אחד כזה ! את חושבת שהבהרתי את דעתי ? יום טוב לך ובהצלחה

מסכימה עם כל מילה ששלומי אמר. בטוחה שאנשי המקצוע בפורום ייעצו לך אותו דבר. מקווה שתחזיקי מעמד בפעם הבאה שיגיע (אם המשטרה לא תגיע קודם).

שלומי שלום, די הבהרת את עצמך ומכל הכיוונים. תודה וכל טוב, תודה גם לך מיכל שני

שלומי שלום, די הבהרת את עצמך ומכל הכיוונים. תודה וכל טוב, תודה גם לך מיכל שני

שני שלום את צריכה לנסות ולהבין קודם מדוע את נמשכת לקשר שבו מתעללים בך. במהלך עניינים טבעי היית מפתחת סלידה כל כך חזקה מבן זוגך ששאלת הגמילה כלל לא היתה עולה. כנראה שיש משהו בקשר הזה שמושך אותך. הבנת העניין לעומק חשובה לא רק כדי לסיים בצורה מוצלחת את הקשר הנוכחי, אלא כדי למנוע סיבוכים בקשריך העתידיים. במידה ואת לא מצליחה בכוחות עצמך יש מקום לפנות לייעוץ פסיכולוגי בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

ufffff..... i know u all sleeping right now - this is what i hate most about being so far away - the time diffrence................ such a lauzy day.............. everything goes wrong and no one to share , to ask......... and even the one person i can - is disapointing me...................... i know it is probably confused - sorry.......... i feel confused and lonely.............................. never mind - just had to share it somehow.. anat

ענת יקרה, אם את עוד משוטטת בפורום אז ברוכה הבאה ובוקר טוב. מי זה הטמבל שמעיז להעיק עלייך ? מה הוא לא קולט שאת נהדרת ??? תחזיקי מעמד ! מחזיקים לך אצבעות מארץ הקודש ביי

יקירתי, מה מעיק עלייך? למה שלא תכתבי לי מייל ותשתפי אותי? לא יצא לי להיות פה היום אחה"צ, כי היו לי כמה "ענייני חתולים"... וקפאתי מקור בחוץ.

herush.......,shlomi......... thanks........ well u know - things allways get better after a good sleep..... it was one of these days - everything look so dark and no good selusionto any hting..................... any way - i am much better now - thanks....... shlomi - who said i am so great? anat

שלום רב, החבר שלי סובל מחרדה כבר המון שנים בעקבות תאונת דרכים שעבר. הוא מטופל בכדורים (אינני יודעת את שמם) ובפסיכולוגיה במקביל. וכנראה שזה עוזר. הבעיה היא שלדבריו, לכדורים יש תופעת לוואי- בעיות במין, חוסר חשק. אני, בתור מאמינה גדולה בפסיכולוגיה וקטנת אמונה לגמרי בכל מה שקשור להתערבות כימיקלית, ייעצתי לו להחליף את הטיפול. אך הוא מתנגד בתוקף. ברור לי שזה נובע מהפחד שהתקפי החרדה יחזרו ומן הסתם זה ניתן לו ע"י רופא ולכן הוא מאמין בשיטה במלואה. אני מבינה שיש השפעה חיובית לכדורים, אבל קשה לי מאד לקבל את זה שאין טיפול אחר. הייתי רוצה לשמוע האם יש דרכים אחרות לטפל בחרדה כזו- חרדה מאד נקודתית, שלדעתי יכולה להיפתר ע"י טיפול פסיכולוגי עמוק ומקיף. האם יש דרכים אלטרנטיביות? צמחים, מדיטציה? משהו מוכח (כי הוא לא יסכים לנסות שום דבר ערטילאי מדי). האם הטיפול בכדורים הוא לתמיד? כלומר, מה יקרה אם הוא יפסיק? האם אין שיפור כלשהו שיוביל להפסקת הצריכה הזאת בשלב מסוים? איך אפשר לחיות על כדורים כל החיים? תודה

הנושא הזה של כדורים נידון כאן בפורום בהרחבה רבה ובתדירות מאד גבוהה. כנראה שזה באמת משהו שכיח ומטריד הרבה אנשים. אם תשוטטי בפורום או תערכי חיפוש על חרדה תמצאי את כל ההתייחסויות. בהצלחה ויום טוב לך.

שלום רב, רתיעה ממשהו נקודתי היא פחד, ותופעות כאלו ניתנות פעמים רבות להסרה/הכחדה מושלמת. ישנן כמה גישות עקרוניות בפסיכולוגיה (טיפול התנהגותני, שמתמקד רק בתופעה הבעייתית; טיפול קוגניטיבי, שמסייע להבנות מחדש את העמדות של הפרט בייחס לגורמים שמעכבים אותו, וטיפול דינמי-קליני, שמשחרר את האישיות מעכבות וקונפליקטים מהותיים, אשר מתבטאים בסימפטומים הספציפיים). יחד עם זאת, הטיפולים הפסיכולוגיים למיניהם מותנים במצב התחלתי של רוגע מסויים, ולפעמים העניין מושג רק ע"י תרופות. כללית, לפי משך הזמן שמדובר במקרה שתארת, נראה לי שראוי לסמוך על הפסיכולוגיה, דהיינו לעבוד במשולב עם הרופא על תהליך הדרגתי של התנתקות מהתרופות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

קראתי בעיון רב את פתח הדבר.היות ואני סובל מחרדה להיות ללא מלווה בציבור וכן להיות לבדי במרחק מהביית.רציתי מאוד לדעת אם טיפול היפנוטי או קצר מועד יוכל לעזור לי.בנוגע לטיפול פםיכולוגי קיבלתי דעת מומחה שזה לא מתאים כיון שזה יכול לתת לחרדה לפרוץ יותר.כמו"כ רציתי להבהיר שאני סובל מהחרדה שנה ו4חודשים לאחר 14שנים של ליקוי נפשי.אני מטופל בזיפרקסה וליטיום.תודה יובל

יובל שלום אם המליצו לך לא לקבל טיפול בהיפנוזה עדיף אכן שתנסה טיפולים אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר. ההמלצה היתה על טיפול פסיכולוגי וכאן שאלתי 1האם ט' קצר מועד כן מתאים? 2האם היפנוזה מתאימה לסוג החרדות שהזכרתי? בתודה וברכה יובל

למי שלא ראה "חלומות בהקיציס" - חבר'ה המשיח כאן (למרות שהוא לא מטלפן, הוא בא).... ואני אומרת - לא צריך לאשפז את כולם... אפשר לתת להם פריים-טיים בטלוויזיה :-)

על מה את מדברת ? תכנית טלוויזיה ? למה לא תספרי לנו על כך יותר לטובת כל אלו שלא ראו ?

היה אתמול, ב"חלומות בהקיציס" איש נחמד שמכנה את עצמו דניאל (אולי זה באמת השם שלו) שטוען שהוא המשיח... חביב ביותר ולא מזיק.

HERA כתב/ה: > > למי שלא ראה "חלומות בהקיציס" - חבר'ה המשיח כאן (למרות שהוא לא > מטלפן, הוא בא).... > ואני אומרת - לא צריך לאשפז את כולם... אפשר לתת להם פריים-טיים > בטלוויזיה :-)

לכבוד פורום פסיכיאטריה היתי רוצה לדעת מה הן התרופות והטיפולים המתקדמים במחלת הסכיזופרניה או יותר מדויק סינדרום מניאקו דפרסיב היות ויש לי מכיר שסובל ממחלה זו וטופל בעבר עם חלידול . כיום מצבו יציב עד כמה שידוע לי אבל היננו יכול לתמודד עם לחץ וצפיפות ועם אנשים ובכלל בחברה , איננו עובד וכמו כן איננו מכיר בעובדה שהוא חולה , הוא חושב שהוא בריא ומסיבות לא מציותיות לחלוטין לא מצליח להשתלב בחברה . היתי מאוד רוצה לדעת האם יש התקדמות בעניין זה מאז החלידול . בתודה ריקי

ריקי, המכר שלך טופל בעבר בליתיום? בד"כ יש לתרופה הזו תוצאות יפות. הוא נמצא כרגע בטיפול? אם כן, כדאי לברר על ליתיום (או תרופה אחרת), אם לא - אז מומלץ מאוד שהוא יפגש עם פסיכיאטר.

hera תודה על תשובתך המהירה המכר שלי לא טופל בליטיום אלא רק בחלידול ובעוד תרופה ששמה מתחיל בM אבל אינני זוכרת אותה . אני לא חושבת שיש סיכוי להגיע אתו לפסיכיאטר להן אני פניתי לפורום זה היות והוא מסרב להכיר בעובדה שהוא חולה . אמא שלו שנים סמה לו חלידול בתה כדי שהיא תוכל לטפל בו.

hera תודה על תשובתך המהירה המכר שלי לא טופל בליטיום אלא רק בחלידול ובעוד תרופה ששמה מתחיל בM אבל אינני זוכרת אותה . אני לא חושבת שיש סיכוי להגיע אתו לפסיכיאטר להן אני פניתי לפורום זה היות והוא מסרב להכיר בעובדה שהוא חולה . אמא שלו שנים סמה לו חלידול בתה כדי שהיא תוכל לטפל בו.HERA כתב/ה: > > ריקי, > > המכר שלך טופל בעבר בליתיום? בד"כ יש לתרופה הזו תוצאות יפות. > הוא נמצא כרגע בטיפול? אם כן, כדאי לברר על ליתיום (או תרופה > אחרת), אם לא - אז מומלץ מאוד שהוא יפגש עם פסיכיאטר.

לריקי ברכה ושלום! גם אני טופלתי בהלידול ותרופות דומות.אני מבין טוב מאוד את מכרך נוסף לסטיגמה שהחולה לוקח על עצמו בהסכמה על לקיחת התרופה.תרופות אלוגורמות תופעות לואי חמורות מאוד כמו תפיסת הלשון ונטילת כח הדיבור עקב כך ותפיסת הגוף באופן שרואים על האדם שהוא חולה בנוסף להרגשות פנימיות קשות.מכל זה מובן היטב -גם למי שלא התנסה ולא יתנסה בעזרת ה'-למה ההתנגדות של החולה לקחת תרופה כל כך חזקה.אמנם בשנים הכי אחרונות יצאה תרופת נפלאה בשם זיפרקסה שהיא גם ללא שום תופעות לואי (וכאילו לא לקחת כלום)וגם מרפאה ומיצבת להפליא עד כדי שהאדם חוזר לעצמו ולהנאותיו.יובל

זיפרקסה אכן תרופה טובה, אך .. משמינה !!! התרופה הטובה ביותר לטיפול בסכיזופרניה היא לפונקס .- יש הקוראים לה -"תרופת פלא" . ***(תופעת לוואי אפשרית - עודף רוק) - לעיתים גורמת לירידה בכדוריות הדם הלבנות ועל כך יש צורך בבדיקות ספירת דם תקופתיות (בהתחלה פעם בשבוע ולאחר מכן פעם בחודש). עוד תרופה טובה לטיפול בסכיזופרניה - ריספרידל. התרופה החדשה ביותר לטיפול בסכיזופרניה - סרוקוואל. (עדיין לא ממומנת ע"י קופות חולים).

יובל שלום תודה על תגובתך זה מה שאני מחפשת תרופה או טיפולים ללא תופעות לואי שמעתי שיש חדשות בעניין אבל לא ידעתי את שמם. כמו כן שמעתי שיש תופעות לואי מסוג אחר השמנה( שהיא לא באותה דרגת חומרה )לתרופות מסוימים . האם ידוע לך האם יש התקדות כל שהוא בעניין ' בתחום הגנתי. ריקי יובל כתב/ה: > > לריקי ברכה ושלום! > גם אני טופלתי בהלידול ותרופות דומות.אני מבין טוב מאוד את מכרך > נוסף לסטיגמה שהחולה לוקח על עצמו בהסכמה על לקיחת התרופה.תרופות > אלוגורמות תופעות לואי חמורות מאוד כמו תפיסת הלשון ונטילת כח > הדיבור עקב כך ותפיסת הגוף באופן שרואים על האדם שהוא חולה בנוסף > להרגשות פנימיות קשות.מכל זה מובן היטב -גם למי שלא התנסה ולא > יתנסה בעזרת ה'-למה ההתנגדות של החולה לקחת תרופה כל כך חזקה.אמנם > בשנים הכי אחרונות יצאה תרופת נפלאה בשם זיפרקסה שהיא גם ללא שום > תופעות לואי (וכאילו לא לקחת כלום)וגם מרפאה ומיצבת להפליא עד כדי > שהאדם חוזר לעצמו ולהנאותיו.יובל

שלום הערה : אני אמנם שוחר זיפרקסה אולם אין תרופה ללא תופעות לואי גם זיפרקסה בברכה עמי

לכבוד פורום פסיכיאטריה היתי רוצה לדעת מה הן התרופות והטיפולים המתקדמים במחלת הסכיזופרניה או יותר מדויק סינדרום מניאקו דפרסיב היות ויש לי מכיר שסובל ממחלה זו וטופל בעבר עם חלידול . כיום מצבו יציב עד כמה שידוע לי אבל היננו יכול לתמודד עם לחץ וצפיפות ועם אנשים ובכלל בחברה , איננו עובד וכמו כן איננו מכיר בעובדה שהוא חולה , הוא חושב שהוא בריא ומסיבות לא מציותיות לחלוטין לא מצליח להשתלב בחברה . היתי מאוד רוצה לדעת האם יש התקדמות בעניין זה מאז החלידול . בתודה ריקי

ריקי שלום יש התקדמות מסויימת עם תרופות עם פחות תופועת לואי בהצלחה עמי

הי, אני לא צרפתיה. נולדתי בארץ. מכיוון שרובנו סבור שהכי טוב זה לשמור על אלמוניות, הצעתי שנספר מאיזה מקום אנחנו. זה נותן איזו שהיא אינפור' אבל עדיין נשארים אלמונים. בי, ניקולט.

ניקולט, יש עם זה בעיה... נניח ואני אכתוב שאני גרה בתל-אביב (מה שלא נכון, אני דרומית יותר) ויש עוד מישהו מתל-אביב, ישר הדימיון מתחיל לעבוד - כן מכירים? לא מכירים? אולי יש לנו אותו/ה מטפל/ת? אגב, לאנשים שאני שומרת איתם על קשר דרך המייל יש יותר פרטים עליי - זה נראה לי פחות "ציבורי". וגם דרך המייל גיליתי הפתעה... אבל לא ארחיב פה, כי זה לא נוגע רק אליי, אלא גם לעוד מישהו/י מהפורום. אז את מבינה? עדיף לגלות הפתעות שכאלה בפרטיות של המייל... ככה אני חושבת. שלומי'לה (לא שכחתי...) - מה דעתך?

הרה'לה, אני חושב שזה נחמד לתת לדמיון לפרוח ולהמציא כל מיני רעיונות. זה באמת נותן מימד חדש. בדרך כלל קשה מאד להיות לגמרי אובייקטיביים. כאן מתייחסים לדעת הכותב נטו. לא לשום דבר אחר. מה שלום החתולים והכלב ? האם ישנם עוד חיות שלא שמענו עליהם ?

הפתעה ? עכשיו סיקרנת אותי נורא. אז איך אוכל להיות שותף להפתעה ??

או. קיי. אז מאיפה את בארץ ? אני מירושלים. ושוב, אני לא כל כך מבין מה זה נותן לך.

הי ירושלמי, יש שלג? קר? פקקים? אויש עכשיו גם אני נורא מסוקרנת מההפתעה של הרה... הרה, תתייעצי עם שותפי ההפתעה ותגלו גם לנו...

What does a diagnosis of 301.8 (ICD-9) mean? Please advise asap!!Tx in advance.

שלום, 301.8 מכיל הגדרות של כמה הפרעות אישיות: אישיות נרקסיסטית (301.81). אישיות נמנעת (301.02). אישיות גבולית (301.83). passive-aggressive (301.84

WOW !!!! איזו בקיאות מדהימה , וואלק, עשית על זה דוקטרט ? הכל בולשיט. אי אפשר להכניס את זה לקודים. מה זה מתימטיקה ? נפש האדם , אוח אוח אוח , מי יבין ? מי יפענח ? סבוך העסק , מפותל ומורכב ומתוסבך . ביי

שלום, מאד מטרידה אותי תופעה של התנתקויות,רגעיות ולפעמים ארוכות יותר, שהחלה לפני כמה שבועות. ולדעתי הולכת ומחמירה. אין לי מחלות רקע, ומעולם לא סבלתי מבעיה של התכוצויות או תגובות מוחיות כלשהן. עד כמה שידוע לי אני גם לא סובלת מהפרעה נפשית הגורמת לזה. עד עכשיו תפקדתי מצוין וברמה גבוהה. התפקוד שלי תקין גם היום אלא שמידי פעם אני "נעלמת" לאיש השיחה שלי, או פתאום מוצאת את עצמי "מתעוררת" למצב שאני לרגע לא מבינה איפה אני. זה מפחיד אותי. כאילו אני מאבדת את היכולת שלי לשלוט במה שקורה. כאילו הדבר היחיד שעוד היה לי - השליטה הסבירה בדברים שאני עושה... נעלם. אשמח לקבל תשובה, איך מתמודדים עם זה. וטוב יותר איך נפתרים מזה. תודה.

Why שלום במידה ואין לך כל רקע קודם של תופעות כאלו, או תופעות נפשיות אחרות, כדאי קודם כל לבדוק מה קרה לך בתקופה האחרונה מבחינה רגשית. האם היה לחץ מיוחד בסביבה, האם היו אירועים יוצאי דופן? נשמע שאת מוטרדת מאוד מהעניין ושהוא מנוגד לכל מה שאת מכירה או רוצה לחשוב על עצמך. קשה לומר לך איך מתמודדים עם זה לפני שברור לחלוטין במה מדובר. בד"כ מצב כזה אינו מתאים לייעוץ וירטואלי בפורום או בצאט. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולהבין בצורה ממוקדת יותר מה קורה. לאחר הבנת הבעיה, ניתן יהיה להתאים לה טיפול מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ולא צריך לעבור גם בירור נוירולוגי?

מה עושים כשלא מצליחים להירדם בכלל בלי תרופות אנטי דיכאוניות אבל אי אפשר לקחת תרופות כאלו בגלל תופעות לוואי קשות? האם יתכן מצב כזה של "חוסר בסרוטונין" עד כדי כך שלא ניתן בכלל לישון ? תודה מראש.

דלית שלום אין די מידע בשאלה כדי לנסות לענות בברכה עמי (לפניה נוספת אם תרצי אנא פתחי שאלה שוב)

אני נאלצת להפסיק ליטול ציפרמיל בגלל תופעות לוואי. כעת אני לוקחת 30 מ"ג ואמורה להתחיל טיפול אצל פסיכיאטר חדש בעוד שבוע. לא נראה לי שרצוי להמשיך עם התרופה עד אז. האם קיימת סכנה בהפסקה שאינה הדרגתית ? תודה.

איילת שלום ירידה בהדרגה אחרת עלולות להיות תופעות לואי איני יודע את מצבך הוועצי בפסיכיאטר הישן או בחדש לגבי התחלת הירידה כבר בברכה עמי

היי - שמי ר ואני ממפוטרי ה הייטק . מבעל הכנסה גבוהה וכל התוספות איבדתי תוך שנה את מקום עבודתי - אני לא מצליח להשתלב שוב בתחום המיקצועי , אני מתחיל לאבד תקווה ורצון . קשה לי לחשוב על יום המחר .

שלום ר, אין ספק שהשינוי שחווית מהווה פגיעה קשה, גם בכיס וגם באגו. למה אתה מתכוון שאתה לא מצליח להשתלב בתחום המקצועי? האם ניסית למצוא עבודה שאיננה מתחום ההיי-טק?

כן .אני בהשכלתי כלכלן ובעל ניסיון רב מאוד בהוראה בכל הרמות - עד האוניברסיטה . ניסיתי גם להתקבל מקצועות אילו - אבל פשוט אין גיוסים כרגע וגם לאחר -לעיתים- ארבעה ריאיונות רצופים אתה מקבל בסוף תשובה שלילית .פשוט התעללות !!!

כן ,ניסיתי . אני בהשכלתי כלכלן ובעל ניסיון רב מאוד בהדרכה לכל הרמות - עד האוניברסיטאית . התשובה - אם בכלל עונים - שכרגע לא צריך או הזמנה לריאיונות חוזרים עד שבריאיון הרביעי או החמישי אתה נופל . פשוט התעללות !!!

ר שלום אין ספק שהמצב במשק כיום בעייתי מאוד ולצערי אנשים רבים נמצאים במצבך. השאלה לאן אתה לוקח את הדברים ואילו מקורות תמיכה יש לך בסביבה הקרובה. כמובן שאין לי עצות קונקרטיות כי הדבר המוצלח ביותר הוא שפתאום תופיע העבודה המתאימה לך ביותר. אנשים שונים מנסים לנצל את התקופה הזו לדברים שלא הספיקו או אינם יכולים לעשות במצבים השגרתיים של עבודה. כאיש הי טק אני מתאר לעצמי שלא היה לך הרבה זמן פנוי. אולי היית יכול לנצל את הזמן העומד לרשותך כעת ללימודים כלשהם או חוויות אליהם לא התפנת ואולי גם לא תתפנה כשתמצא עבודה. במידה ואת מרגיש שהדיכאון משתלט עליך כדאי לפנות לייעוץ מקצועי כדי למנוע התדרדרות במצב. חשוב מאוד במקרים הללו להשתמש בתמיכתם של האנשים הקרובים סביבך, לדבר על מה שקורה לך ולהבין שאלו תחושות טבעיות ותואמות למצב. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

לצערי אני מבין אותך. אני כבר בבית 9 חודשים. ואני מתחום האלקטרוניקה. הספקתי לעבוד בתחום פחות משנה. ולמי שרגיל לעבוד או ללמוד וליהיות עסוק כל הזמן זה מאוד קשה. ואני מחפש עבודה ואני מחפש אפילו בתחומים שלא מקבלים הרבה כסף ופשוט אין. גם אצלי קרו כבר כמה מקרים שעברתי מיבחנים והכל ובסום אין כלום. זה מתסכל. אבל אסור להיכנע. תעזוב את הכישורים כרגע תמצא עבודה זמנית אם תצליח לפחות לכלכל את עצמך. במקביל תמצא משהו במקצוע. יש לפעמים בעיה אם הגאווה. גם אצלי זה קורה. אבל במצב של היום. אין הרבה ברירות. אל תתיאש. יש בחיים תקופות קשות וקשות מאוד אבל יש גם תקופות טובות. ולתקופות הטובות לפעמים צריך להגיע דרך תקופות קשות. תקח את הדברים ברוח טובה גם אם אתה לא מסכים איתם. תעריך את מה שיש לך היום. ותמשיך הלאה. וחוץ מזה אתה מוזמן לכאן לפעמים אם בא לך לפרוק את מה שיש לך על הלב. איתן

תודה איתן . למזלי אני - כרגע - לא סובל מבעייה כלכלית אבל עדיין המצב לא נעים - בעיקר נפשית , חוסר תחושה של ערך וכד' .

ד"ר קפלן, שלום רב. קראתי את כתבתך על היפנוזה ועל פסיכו' התנהגותית ורציתי לדעת אם לדעתך טיפולים מסוג זה יתאימו לבעייתי - אני בת 28 ולא מצליחה ליצור קשר אינטימי עם גברים בגלל שברגע שמישהו מתקרב קצת יותר מדי, אני נכנסת לחרדה עמוקה עד היסטרית, בהתנהגותי זה מתבטא בקשיחות כלפי חוץ והסתגרות שדוחה אנשים. אין לי מושג אם המצב נובע מטראומה כלשהי בעברי אבל זה איתי כבר שנים רבות. ניסיתי שנתיים טיפול פסיכולוגי קבוצתי, ולא נוצרה התקדמות. מה לדעתך יהיה יעיל? (ואיפה משיגים את זה?...) תודה על עזרתך.

ח. שלום קשה להגיד מראש האם הטיפולים האמורים מתאימים למצבך. דרושה היכרות יותר מעמיקה איתך כדי להתאים את הטיפול לבעיה. קושי בהתקרבות זוגית ניתן לטיפול גם בהיפנוזה, אם כי זהו לא בהכרח הטיפול הראשון לבחירה במצב כזה. לעיתים קשיים כאלו משתלבים עם דפוסים אישיים שכבר השתרשו לעומק ואז יתכן שטיפול פסיכולוגי איטי וממושך מתאים יותר ממשהו קצר וממוקד. במידה והטיפול הקבוצתי לא היה יעיל בהחלט כדאי לנסות טיפול אינדיבידואלי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילדה בת 5 שאביה נסע לשליחות בחו"ל חזרה להרטיב כשלושה שבועות לאחר עזיבת האב. האב חזר לאחר חמישה חודשים ונסע שוב לאחר שבועיים אבל שום דבר לא השתנה למרות שהילסה כל השמן אומרת שמחר היא תקום יבשה. כיום כל המשפחה בחו"ל ביחד והילדה עדיין מרטיבה למרות שבכל לילה היא אומרת שוב ושוב שמחר יהיה טוב יותר. איך מטפלים בבעיה כיום אנו בביקור בארץ וצריכים בעוד כשבוע לחזור לחו"ל המקרה מעיק עלינו כי אנו לא יודעים איך לתת מענה לילדה המסכנה.

אוסי, מבינים שהילדה סובלת ממשבר עקב נסיעות האב. אם אפשר לברר איך היא חוץ מעניין ההרטבה, זה טוב. עדי

הילדה מקסימה מדברת שוטף וברמה מאוד גבוהה לגילה, היא ילדה רגילה לכל דבר ומבינה שמה שקורה אינו בסדר מבקשת לתקנו אך ללא הועיל.

אוסי שלום, הרטבה לילית לאחר גמילה מצביעה בד"כ על בעיה רגשית. חשוב לא להסתובב סביב הנושא הזה ולגרום לילדה להבטיח הבטחות, שאין לה שליטה עליהן. מבחינת הילדה, יש פתאום הרבה משברים: אביה עזב אותה לתקופה מסויימת, חזר ועזב שוב. כעת עברתם כולכם לחו"ל, וזה גם לא משהו "קבוע" מבחינתה - אתם באים לביקורים בארץ. נראה, שהכי נכון יהיה לקחת את הילדה לטיפול, למרות שאם אתם בחו"ל יכולה להיות בעיה עם השפה - אלא אם מוצאים פסיכולוג ילדים ישראלי.

אוסי יש לבעיה פתרון פיזי בצמוד לפסיכולוגי. יש מכשיר שהוא כמו סדין שמצפצף. אני מכיר את זה מלפני הרבה שנים אולי זה עדיין קיים אני לא יודע. מי שפיתח את המכשיר היה רופא שגר בקרית חיים פעם. את הסדין מניחים מתחת לסדין הרגיל. וכשהילד מרטיב הסדין(המכשיר) מצפצף ומאיר את הילד. הדבר נועד לעזור, בצמוד לטיפול פסיכולוגי, לגרום למן מנגנון במוח שהוא "אחראי" להאיר אותנו כאשר יש לחץ על שריר שלפוחית השתן לעבוד בצורה נכונה. ע"י כך שהמכשיר שמצפצף מאיר את הילדה ולאורך זמן הדבר נעשה באופן טיבעי אני לא יודע אם זה קיים היום או איפה זה קיים אולי אחד הד"רים כאן ואולי מישהו אחר מכיר את זה. אני פשוט מדבר מניסיון שגם לי היתה בעיה כזאת שהייתי קטן. ולי זה עזר. איתן

אני רוצה להוסיף ולציין שדברייך מצביעים על בעיה נפשית ברורה. וכדאי לנסות קודם את הטיפול הפסיכולוגי. בילדה. ואולי גם אצלכם ההורים. כי חלק מבעיות ההרטבה ניגרמות מפחד. ואולי הילדה פוחדת מנטישה. אולי אתם צרכים לחזק את הביטחון העצמי שלה. כדאי שתקחו טיפול משותף שאתם תלמדו איך להתמודד איתה והיא איתכם. ואולי זה יפתור את הבעיה. כי ילדים בחושך שהם רוצים פיפי הם קוראים לאבא. כי בד"כ האבא הוא זה שמגרש את השדים והמפלצות. ושאבא לא שם אז אולי הילדה כבר עושה פיפי כי אין מי שיתן לה את הביטחון. אז קיבלת שתי עצות. שתיהן טובות לטעמי. בברכה איתן

שלום רב, ההרטבה יכולה לנבוע מבעיות של אי שליטה שריררת, אך בנוסף, היא סמפטום ידוע למצב של חסך רגשי, ובמקרה שלכם כדאי לקחת את הכיוון הזה. מומלץ ששהורים יפגשו עם פסיכולוג/ית, ויבנו תכנית שמשלבת את חיזוק התמיכה הרגשית של הילדה יחד עם בניית מסגרת תפקודית-חברתית במיקום שלכם בחו"ל. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לאוסי שלום. את מתארת באופן מאוד ברור את ההרטבה כתגובתית לשינויים התכופים הקורים בביתכם. מצד אחד נסיעתו של אביה, מצד שני נסיעתכם, ומן הצד השלישי שובכם לביקור מולדת. נראה כי העדר הקביעות והיציבות בחייכם הפר גם את הקביעות והיציבות בתחושתה של ביתך. ילדים נוטים לעיתים קורבות לבטא מצוקה רגשית באופן התנהגותי. בדרך זו ביתך אולי אומרת לכם: קשה לי. אני מרגישה חוסר שליטה. אינני יודעת כיצד להתמודד עם השינויים הללו שקורים בחיי ואני בחרדה מכך. אני מבינה שעדין לא ממש התייצבתם בסביבה חדשה. אולי עד שתעשו זאת רצוי להסביר לילדה מה עומד לקרות. שתפו אותה עד כמה שניתן בתהליכים שקורים. תהיו אמפתיים לחרדה שלה, ותנסו לייצר בעבורה סביבה בטוחה וקבועה עד כמה שניתן. ברגע שתתייצבו במקום קבוע- אם הבעיה לא תיפתר כדאי באמת לפנות לטיפול. השינויים הללו בוודאי קשים גם לכם- ההורים. אני מקווה בשבילכם שבקרוב יכנסו החיים לשיגרה טובה ומרגיעה. בברכה. רוית.

אני בת 33, נשואה בלי. יש לי בעיה פסיכולוגית שהולכת ומסבכת לי את החיים, בכל התחומים. העניין הוא שלפני מס' שנים התחלתי לשחק בפחדים שלי. הנושא המפחיד אותי ביותר הוא-מה יחשבו עלי אנשים אחרים. מרוב הפחד-קורה לי הפוך-על-הפוך, ואני מתנהגת בצורה הכי מזיקה לי, כלומר מייצרת אוירה שגורמת לאנשים לדחות אותי. וככל שזה "מצליח", אני חוששת מזה יותר, ואז אני ממשיכה להתנהג כך, ועם השנים מעגל האנשים שאיתם זה קרה לי הלך וגדל בצורה מפחידה. וכמה שאני רוצה להפסיק-אני פשוט לא מסוגלת. לפני כחודשיים איבדתי מקום עבודה שבו עבדתי למעלה מ-4 שנים. כרגע אני עובדת כחודש וחצי במקום אחר, אולם בגלל הבעיה שלי אני לא מצליחה לתקשר ולשדר מה שאני באמת, מתחת למסכה של המשחק. אני על סף פיטורין, ולא יודעת מה לעשות כבר. מפחדת לאבד את בעלי, שעד כה גילה המון הבנה וסבלנות, אולם אנו נפגעים מבחינה כלכלית כי אני גם מחסירה מהעבודה עקב המצב. אני יודעת שאני צריכה טיפול פסיכולוגי, אולם תקציבי, כאמור, דל. הייתי מבקשת עזרתך בהפנייתי לטיפול ספציפי שנראה לך שהוא המתאים לי ביותר, ע"מ שלא אבזבז כספים שאין לי על טיפול שאיננו מתאים. בתודה רבה מראש.

יסמין שלום, מבחינת הטיפול - יש היום כמעט בכל עיר מרפאה ציבורית - הם נותנים מענה כמעט לכל הבעיות, וללא תשלום. תנסי לברר באיזור מגורייך לגבי מרפאה כזו.

יסמין שלום את מתארת הרגשה שאת למעשה הורסת לעצמך כל מיני דברים. כלומר, דווקא הדברים שאת מפחדת מהם נוצרים כתוצאה מעיסוק בלתי פוסק בהם... מסקנתך שאולי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי נשמעת לי הגיונית. אני לא חושב שבשלב הזה ניתן לדבר על גישה שיותר מתאימה כי צריך קודם כל להבין את הבעיה. במידה ויש בעיה כלכלית תוכלי לנסות לפנות לשירות הציבורי דרך קופת החולים או מרפאות אחרות. בשלב הראשון את צריכה לעבור ייעוץ ראשוני שבו תהיה גם לך הזדמנות להכיר את המטפל ולהחליט אם זה מתאים או לא עבורך. מכאן שאין סכנה לבזבוז כספים. לכל היותר, לאחר מספר מפגשים תוכל להחליט האם הטיפול מתאים לך או לא. בברכה ד"ר אורן קפלן

לי הי, לאחרונה עברת תקופה קשה, איך התמודדת? מה סוכם עם הפסיכולוגית? איך את מרגישה? נטע

הי נטע, תודה שאת תמיד דואגת ותומכת, אצלי המצב אותו דבר אומנם אני מחוברת לפורום רק שאין לי כח נפשי להגיב, בשלב הזה לא סוכם כלום אני ממשיכה בטיפול וכנראה שאצטרך לחזור לתל השומר לבדיקות. אני יעשה זאת כי אין לי הרבה אפשרויות. תודה על התמיכה לי

היי נשמתי חמדתי כפרתי... שלחתי לך מייל (ניסיון ראשון היום אחרי שאיתן הסביר לי כמה דברים שיכול להיות ששיבשו את התהליך), האם קיבלתיהו??? טופ.. אני הולכת להיפגש בעוד דקה או שתיים עם הקלסר הנחמד שלי.... LET ME KNOW.... O . K ?

יקירתי - לא קיבלתי ממך שום מייל :-( אני בודקת לעתים קרובות ומקבלת רק מיילים מאיתן!!! השתלט לי על המייל הבן-אדם :-)

ודווקא עכשיו יש לך בעיות במייל, איזה בעסה. טוב כשתרימי תראש מהקלסר אז תוכלי לראות מה חדש אצלי.

הבעיתיות היא אך ורק עם הרה.. או יותר נכון עם קבלת מיילים ממנה.. חוץ מזה הכל עשר... ו.. דרך אגב.... יש לך הודעה:-))) נ.ב. WELCOME TO THE CLUB :-)))