לד"ר קפלן

האם אתה סבור שבחורה בגילי (25) צריכה לעזוב את בית ההורים? האם זה נכון שכל עוד אני גרה איתם אני לא יכולה להיות מוכנה נפשית לקשר זוגי? קראתי באיזהשהוא עיתון, שאם בחור\בחורה גרים עם ההורים אחרי שעברו את העשרים.. יש בכך רמז לחוסר בשלות נפשית לקשר זוגי משום שעדיין אין השתחררות מהתלות בהורים. אני שואלת את זה, כי אני מאד רוצה לעשות את חיי בריאים ומאושרים. עברתי כמה תהליכים פנימיים בשנה האחרונה, היום אני חזקה יותר מתמיד וגם מאושרת בחלקי. רק מה.. מציקה לי המחשבה שאולי זה מזיק לי שאני עדיין אצל הוריי???

שלחתי לך תשובה למייל... :-))

תודה נשמה:-)

אבל הרה, כולנו רוצים לדעת מה דעתך לגבי בת עשרים פלוס שנשארת לגור עם ההורים. מה כל כך סודי בזה ? ונכון שאת נורא נורא רוצה לדעת מה אני חושב על זה ? טוב, אם את מתעקשת ומבקשת כל כך יפה אז אני אענה: אני חושב שזה בולשיט. אין שום בעיה לגור עם ההורים וזה לא מראה על שום אי בגרות או אי בשלות . כמובן שהכל טוב ויפה אם בת או בן העשרים מסתדרים עם ההורים יפה. דוקא זה מראה על בשלות ובגרות, כשחיים עם הורים בהרמוניה ובכיף. ביי

ליהי היי ! אני חושבת שאם את גרה עם הוריך או כל אחד אחר מעל גיל 20 פלוס זה לא מעיד על חוסר בשלות או חוסר רצון להתבגר . טבעי לגמרי שעד שאין מערכת זוגית רצינית וחיי המשפחה מתנהלים בצורה טובה עם התחשבות אחד בשני אין סיבה לעזוב את הבית אני יודעת על בני 30 + בנים ובנות שגרים עם הוריהם . מה רע בכך ? גם המצב הכלכלי בדרך כלל לא כל כך מאפשר בגילאים האלה לחיות לבד עם כל המשתמע מלהחזיק דירה שזה מאוד יקר . ולימודים וקיום וזה גם עוד נטל כספי על ההורים שלא תמיד מצוי . אז לסיכום " יש רצוי ויש מצוי " וע"פ זה צריך לנהוג .

ליהי שלום אני לא מקבל את הטענה שנכתבה בעיתון. עזיבת הבית הוא תהליך שכל אחד עובר אותו בצורה שונה. הקצב הוא אישי ותלוי בגורמים רבים. כנראה שהיתה לך סיבה מספיק טובה להישאר בבית ההורים עד היום, ואם היית עוזבת סביר להניח (כמו כמעט כל דבר בחיים) שהיית מרוויחה ומפסידה דברים מסויימים בעת ובעונה אחת. מעבר לאקט הספציפי של העזיבה, בהחלט שווה להשקיע מחשבה במניעים והרגשות שעולים אצלך סביב ההשארות וסביב העזיבה. אלו כבר הרבה יותר אישיים ויוכלו להנחות אותך לגבי העתיד. לא כדאי להשתמש בנוסחאות המוכתבות מראש באף נושא, הן עלולות לא להתאים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן