למה הם לא מניחים לי??
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שכולם מעצבנים אותי בכוונה כאילו עשיתי משהו רע, כאילו איכפת לי ממה שאנשים חושבים עלי, או אומרים לי מה לעשות נמאס לי לשמוע כל היום את המשפטים האלה, כמה אכלתי, מה אכלתי, למה לא אכלתי, איפה הזכות בחירה שלי בכל העניין???????? אז אם הם חושבים שאני דופקת לעצמי את החיים, בסדר. בחירה שלי, החלטות שלי, חיים שלי!!! למה הם לא מבינים את זה?? למה הם מקשים סתם? איך משתיקים את כולם? למישהו יש עיצה? תודה. טלי
טלי, לכל אדם יש זכות בחירה - זה נכון. אבל אם זכות הבחירה מתבטאת בפגיעה עצמית, הרי שחובתה של הסביבה להתערב. זה מציק, מעיק ומטריף את המוח - אבל אין מה לעשות. ואולי, רק אולי, אנשים מציקים לך כי אכפת להם ממך? כי את חשובה להם והם אוהבים אותך? חשבת על אפשרות שכזו? מה את היית עושה, אם אדם שיקר לך היה הורס את עצמו לנגד עינייך? מתעלמת? מניחה לו להמשיך? זה בטח לא מה שרצית לקרוא... אבל תנסי לחשוב על זה...
זה לא עניינם מה אני עושה. אני לא צריכה את האיכפתיות שלהם. וזה תירוץ עלוב כדי להתערב בחיים שלי. שלי ולא שלהם. אני לא מבינה מה קשה להבין..... אם אדם היה הורס את עצמו לנגד עיני לא הייתי מתעלמת, אבל אני לא כזאת ואני לא עושה שום דבר רע. אם כבר ההיפך. טלי
טלי שלום, ממכתבך נוצר הרושם שאת סובלת מהפרעת אכילה כלשהי. כמו"כ נראה שאת בקונפליקט מתמיד עם סביבתך הקרובה, שמתמקד סביב נושא האוכל. את מרגישה מצוקה ומתרגמת אותה לכעס כלפי הסביבה. השלב הראשון לקבל עזרה הוא להבין מהי הבעיה האמיתית שלך, שגורמת לך לא לאכול בצורה נורמלית. כי אוכל הוא חלק מהחיים, ולא משהו שעושים אותו רק הרזים מלידה או השמנים חסרי כח הרצון. אוכל זה דבר חיובי, זה מה שמאפשר לנו להתקיים. אם אינך אוכלת כמו שצריך, את גורמת לעצמך נזק עצום. מקור הבעיה שלך הוא אולי דימוי עצמי נמוך, ביקורתיות-יתר כלפי עצמך או צורך מתמיד בשליטה. בכל-אופן, הבעיה שלך היא לא שהקרובים לך דואגים לך ורוצים לעזור לך. אבל עד שלא תכירי בכך יהיה קשה מאד לסייע לך.
כולם נגדי, אפילו אנשים שלא מכירים אותי, כמוכם מבעד למסך. טלי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
