פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום, בני בן ה10 מאובחן על הספקטרום מגיל 3 . בחצי שנה האחרונה הוא החל לפתח אובססיה וכפיתיות לסרטי אימה . אנחנו כהורים לא מרשים לו לראות וזה מביא מצידו התפרצויות זעם ואיבוד שליטה , הוא מתחיל לצרוח ולצעוק עלינו ואפילו להרים יידים . הוא לא יבין כמובן למה אנחנו לא מרשים לו , הוא חושב שהסרטים הם לטובתו ושזה עושה לו טוב . הוא לא מבין אותנו . זה ממש נהיה קשה וזה הפך להיות התעסקות יומיומית , הוא כל הזמן חושב על זה ורוצה את זה ואנחנו כבר חסרי אונים . כיצד אפשר להוריד ממנו את האובססיביות הזאת ? על ידי תרופות או טיפול פסיכולוגי , אודה להכוונה
שלום, בני כיום בן שנתיים, ילד ראשון ויחיד כרגע. התפתחות תקינה מבחינה שפתית ומוטורית. מבחינה שפתית הוא מתקדם לגילו- מביע את עצמו ואת הרצונות שלו. מאז שהוא היה קטן, מגיל מספר חודשים כאשר הוא היה רואה מישהו שהוא לא מכיר היה בוהה וחושש. בגיל שנה ו-5 נכנס לגן. מאז חשוף להרבה ילדים וגם טרם כניסתו לגן הלך כל יום לגני שעשועים. ההסתגלות שלו מאוד איטית והוא מאוד פסיבי- מאז ומתמיד מגיע לגן שעשועים, נוטה לעמוד ולהסתכל בילדים האחרים במבט אבוד וחושש וכלל לא משחק. רוצה שירימו אותו הרבה ואומר שהוא פוחד. כשאני שואלת ממה הוא פוחד- הוא אומר מהילדים. אני בעצמי קלינאית תקשורת ולכן עושה לו הרבה תיווך, מסבירה שכולם משחקים בגינה, ושהילדים נחמדים, אך לא תמיד זה עוזר. כדי לשחק במתקנים הוא זקוק לעידוד רב (למשל צעצוע שלו ששמים על המתקן כדי שיטפס על הסולם), התלהבות. כשיש מעט ילדים בגן זה עוזר לו יותר להשתחרר. גם כשיש ילד שהוא מכיר ואוהב זה מעודד אותו להיות פעיל יותר בגינה. כשאנחנו מגיעים להוריי שמתראה איתם מספר פעמים בשבוע הוא זקוק להסתגלות של 5-10 דק' כדי להשתחרר. הוא חושש שילדים אחרים יקחו לו צעצועים שלו (הוא מדבר על זה), וכאשר לוקחים לו הוא אף פעם אינו עומד על שלו ונוטה לבכות (גם כשמדובר בתינוקות שקטנים ממנו בהרבה הוא אינו עושה דבר וחושש). הוא חושש לגעת במשחקים שפזורים בגינה שהם אינם שלו. אני עושה לו הרבה תיווך, מסחירה שמותר לדעת ואם מישהו יקח משהו שלו הוא יכול לקחת בחזרה. לכל אורך השנה האחרונה שבה הוא נחשף איני חשה ב"התקדמות" בתחום זה או התקדמות מאוד מינורית.. אני חשה שהוא שונה מאוד מילדים אחרים, חסר ביטחון באופן מאוד בולט בסביבות עם ילדים אחרים, חושש מלעמוד על שלו- כשכל הילדים האחרים בגינה עושים זאת בטבעיות. יש לציין שבבית הוא בהחלט עומד על שלו ומביע את רצונותיו, חוטף, לוקח וכלל לא חושש, שובב. אנו מחזקים אותו ומעצימים אותו בנקודות החוזק הרבות שלו כל הזמן ועושים לו שיקוף.. . עם הכניסה לגן הייתה לו הסתגלות מאוד איטית וארוכה אבל הגננת אומרת שבגן הוא אינו חסר ביטחון ונוטה לקחת את הצעצועים ולברוח כאסטרטגיה שלא יקחו לו. נראה שיש פער בין המצבים השונים. אני מוטרדת מכך שהוא "חלש" מאוד לעומת הילדים האחרים מבחינת הביטחון ומבחינה חברתית ותוהה אם יש מה לעשות מעבר על מנת לחזק אותו ולשפר את הנושא. אני חוששת שבגילאים יותר מבוגרים ילדים אחרים יפגעו בו בקלות ושיתקשה לייצר חברויות. יש לציין שעשינו הדרכת הורים קבוצתית של מכון אדלר על מנת לקבל דגשים כלליים וחשה שאנחנו מיישמים אותם. תודה רבה
שלום לך, כקלינאית תקשורת את בוודאי יודעת שהשונות בין ילדים היא די גדולה, ושמה שנראה כלפי חוץ,או מה שאנחנו תופסים כמציאות, הוא לא בהכרח מה שמתרחש באמת. ייתכן שיש ילדים בגינה שיודעים מגיל צעיר "לעמוד על שלהם" כפי שאת מתארת, אבל מבטאים את הקשיים שלהם באופנים אחרים (קשיי גמילה, ביעותי לילה, חרדות וכו'). אני מציינת זאת כי אני שומעת אותך מאוד מוטרדת, מודאגת ומשווה את בנך לילדים אחרים כשאני בטוחה שאיפשהו רציונאלית את יודעת שאין ממש מקום לזה...בנך נשמע לי כמו ילד מאוד אהוב, מסתדר יפה בגן, מתחבר וידידותי כשה"בעיה" היחידה שלו היא שהוא זקוק למעט יותר זמן הסתגלות ושהוא רכושני מחד ומאידך עדין. אין בכל כל פסול אני חייבת לציין. בנך עושה את דרכו בעולם בדרך שלו ובקצב שלו. מה שכן נשמע לי קצת יותר מדאיג הם החרדות והדאגות שלך - שמא הוא לא יצליח להתמודד, שהוא חלש ועוד כאלו דאגות שייתכן ובכלל לקוחות מעולמך הפנימי ולא בהכרח מן המציאות. הביטוי נבואה המגשימה עצמה לצערי מאוד נכונה בכל הנוגע ליחסי הורים ילדים והעברות בין דוריות למינהן, וחשוב שתשימי לב שהדבר הזה לא יתרחש גם כאן. בנך מקבל המון אהבה, תמיכה ועידוד, וזה הרבה. אני כן מציעה להעצים אותו - לתת לו להרגיש "ילד גדול" שזה בגדול אומר פחות לעשות עבורו את מה שהוא יכול לעשות לבד. נהפוכו - לתת לו להתנסות ביותר ויותר דברים שיגרמו לו להרגיש עצמאות ומסוגלות. והכי חשוב, לדאוג פחות :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תודה רבה על המענה המפורט. מסכימה ומזדהה עם הרבה ממש שאמרת
הבן שלי בן 14 ילדותי לגילו קצת חסר בטחוןנאבל יש לו חברים סובל מטיקים כרונים קלים לאחרונה החל לבהות בלי שום סיבה בקיר ואם מעירים לו מתחיל להתעצבן ולבכות טוען שלא יודע מה יש לו מרגיש עצוב .הגיע למצב כשזה קורא שהוא בוהה וקוראים לו בשם הוא מתעצבן ובוכה .לדעתי הוא סובל מדכאון ואני לא יודעת מה לעשות..תור לאיש מקצוע חצי שנה .אני מפחדת שהוא מתחיל איזה מחלת נפש .אם כשזה קורה לו יוצאים איתו לטייל או לחברים זה עובר לו מיד כאילו לא קרה.זא חייבים לשנות לו אווירה .שמתי לב שזה קורה לו בבית בעיקר .חשבתי לקחת אותו טיול לארהב לחברים אבל אני פוחדת שלא יקרה לו שם .דכאון איך מטפלים בילד הינתיים עד לתור לרופא והאם חוץ מטיפול תרופתי אפשרי לטפל אחרת?
שלום, חשוב שתגיעו לאבחון הרבה לפני עוד חצי שנה. אם זה כ"כ אקוטי אז אפשר גם לפסיכיאטר פרטי או לפסיכולוג פרטי. פשוט צריך לחפש בנחישות ובסוף תמצאו מטפל/ת פנוי. עד אז אפשר ללכת ולהתייעץ עם רופא המשפחה. אני מכאן כמובן שלא יכולה לאבחן את בנך אבל אני שומעת את הדאגה הרבה שלך ומציעה לך כאמור לתעל אותה לחיפוש תור פנוי. בנתיים היי סבלנית איתו. נסי לשוחח איתו (את או דמות אחרת שקרובה אליו) בלי לנסות לטפל בו או לומר לו מה צריך לעשות או כמה המצב לא טוב או הוא לא בסדר, אלא פשוט שיחות בהן את מביעה עניין, מאפשרת לו לשפוך את אשר על ליבו, בלי מטרה מלבד קיום השיחה עצמה. אם תצליחי לעשות את זה אני מאמינה שזה יוכל מאוד להקל עליו בכך שהוא יוכל להרגיש שהוא לא לבד ואולי השיחות הללו יוכלו לשפוך מעט אור על מצבו, אפילו אל מול עצמו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בני בן ה4.5 מאוד מודע באופן מפתיע למין הנשי.זה התחיל כמשהו שהמחיר אותנו ברחוב השראה אישה עם מכנס קצר חושפני, ואז עצר ואמר וואו בהתלהבות. אבל הוא כל הזמן מדבר על ציצי.למשל היה להם החזות מים בגן לקראת שבועות והוא סיפר שלאחת הבנות כל החולצה נרטבה והוא ראה לה את הציצי, ואמר את זה בשמחה רבה..וגם אמר לגננת שחלם עליה ערומה..אני לא יודעת מה להגיד חוץ ממה שאמרתי- שאלו נושאים אישיים ופרטיים וכו.
שלום, זהו אכן גיל בו הסקרנות הכללית ערה, גם בכל הנוגע לגוף ובוודאי האברים המוצנעים שהכי הכי מסקרנים, דווקא בגלל שהם מוגדרים כ"איברים פרטיים" בפי כל. גם ההפרשות יכולות "לעניין" ולהצחיק, המילים פיפי וקקי מאוד נפוצות בגני הילדים בגילאים הללו, תשאל כל גננת :) כל מה שצריך לעשות הוא להמשיך ולתווך את המציאות באופן תואם. כן לשים לב שמסרים הקשורים לפרטיות הגוף ומה אפשר ואי אפשר לעשות בגופי הפרטי (בעיקר היכן) וגם בגוף של האחר - מובהר וברור. ומנגד לא להיבהל...וזה נורא נורא חשוב על מנת שהילד יוכל לפתח תפיסת גוף בריאה. כל הנושא של המיניות הוא לא ממש על הפרק בשלב זה, בוודאי לא כפי שמתקיים אצלנו המבוגרים אבל חשוב לשים לב שהמסרים שעוברים לא מעבירים מסרים שליליים בכל הנוגע למיניות (למשל - אסור לגעת שם, פיכסה, לא אומרים ככה! וכו') כי מיניות בריאה מתפתחת מתפיסת גוף בריאה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בשבוע האחרון החלה תופעה מוזרה שכל ערב לפני השינה הילדה מתחילה לבכות שהיא לא רוצה ללכת לבי״ס מסיבות שונות ומשונות, בבוקר היא בוכה ואומרת שהיא עייפה ... בדקנו לעומק ואין משהו מיוחד שקורה בבי״ס שגורם לה לא לרצות ללכת לביה״ס... היא ילדה מאוד מקובלת ויש לה המון חברות. האם זה סוג של דכאון שהילדה חווה?, האם אנחנו אמורים לזרום איתה ולתת לה להירגע בבית יום-יומיים או ללחוץ עליה ללכת? עוד אציין שהיו פעמיים נפרדות שהסכמנו להשאיר אותה בבית. תודה.
שלום, גם ילדים אהודים ומקובלים יכולים לפעמים "לסבול"..לא פחות מאלה שהקשיים החברתיים שלהם לכאורה יותר בולטים או בהירים. יכול להיות ששום דבר מיוחד לא קורה בבית הספר - אבל זה עדיין לא אומר ששום דבר לא קורה - בתוכה. לתחושתי ומניסיוני בשעת לילה מתעוררות פעמים רבות חרדות בקרב ילדים. מה יהיה, איך יהיה, וכו'...כדאי מאוד לנסות להבין בעדינות מה היא מרגישה, ומכיוון שהיא כ"כ צעירה, אני לא בטוחה שהיא תוכל להמשיג זאת במילים. אפשר להתחיל לשאול על התחושות הפיזיות - מה מרגישה בבטן, בחזה, בגוף (אולי דופק גבוה, הזעה, קצת פרפרים בבטן...)אפשר להציג לה לוח רגשות - ולשאול מה מכל זה היא מרגישה כרגע (אני מנחשת ששילוב של חשש, פחד, התרגשות, עצבות). אפשר לבקש ממנה לדמיין את יום המחר בבית הספר ולספר מה הדבר הראשון שעולה לה לראש שעושה לה לא כ"כ טוב בהרגשה... ככה בעדינות לנסות להבין במה היא עסוקה ומה מטריד אותה. ברגע שזה יתבהר קצת יותר לכם ולה, אפשר יהיה לעזור לה יותר ועצם ההתבהרות, עוזרת בפניו עצמה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אנחנו משפחה טובה, חמה, ומלוכדת. רק שהבן הסנדביץ' שלנו בן 7 התחיל לפתח כפייתיות כלפי חברה חדשה שלו, וזה מדיר שינה מעיניי.במה זה מתבטא? ברצון שלו להיות עימה כל הזמן. היא הפכה לכל עולמו. הוא החל להידרדר בלימודים. מה שעשינו לבנתיים עשינו זה לצאת לחופשה משפחתית בימים אלו. ובכך ניסנו להראות לו שיש חיים מעבר אליה. זה לא קרה בעבר. יש לומר שגם החברה נדבקת אליו וזה קשר גרוע לשני הצדדים. לפני כן היו לו מספר חברים טובים אותם זנח. שאלתי כיצד להגיב להתנהגותו? ואיזה טיפול מתאים לגילו? תודה
שלום רב, לא באמת הבנתי מדוע היקשרות קרובה וטובה לחברה חדשה נתפס ככ"כ שלילית בעינכם. אמרתם שהוא מידרדר בלימודים, הוא בכיתה א' לא..? האם ישנן סיבות נוספות מדוע הקשר הזה כ"כ מדאיג אתכם? חשוב להבין שקשרים חברתיים ודינמיקות חברתיות משתנות כל הזמן ובכל פעם קשר או חברות, משרתים פונקציה או מטרה - רגשית, חברתית התפתחותית אחרת. לטעמי אם הקשר הזה לא מייצר שום דבר באמת שלילי, אין טעם להתערב בו או בוודאי לא למנוע אותו. אתם בהחלט יכולים לעודד אותו להיפגש עם עוד ילדים, ליזום מפגשים עם ילדים נוספים וכו', אבל לא הייתי הולכת באופן מכוון כנגד החברות הזו שהיא כ"כ חשובה לו. בנוסף ולמעשה החשוב ביותר בעיני לפחות, יהיה להבין מה כ"כ "טוב" עבורו בקשר הזה. נסו לשוחח איתו על זה, אבל ממקום מתעניין וסקרן, שמעוניין להבין את בנכם, ולא לתחקר אותו או חותר להניא אותו מזה. ייתכן שתלמדו דבר מה חשוב עליו ועל צרכיו. כדאי... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום עוד עניין שמתקשה בו עם הילד שלי. יש לו רק חבר אחד בגן וכמה שאני מנסה לשכנע אותו הוא מסרב לגשת לעוד ילדים ולשחק איתם. הוא טוען שקשה לו ליזום. הבעיה שחבר זה מנסה להשתלט על הבן שלי כל הזמן. הוא מנסה להכריח אותו לשחק במשחקים שהוא בוחר ואם בני לא מסכים אז הילד אומר לו, שאתה לו החבר שלי יותר. לצערי, הבן שלי נכנע כמעט תמיד. לא רק זה הוא גם מתלונן להורים שלו שהבן שלי מציק לו והם מתקשרים אלינו ומתלוננים על הדברים הכי קטנים וסתמיים. ממה שראיתי בפארק כשהינו ביחד עם ילד זה וממה שראיתי כשארחנו ילד זה בבית זה תמונה הפוכה, הילד דווקא כל הזמן מציק.. מרביץ בסתר ומנסה בכל מיני דרכים להתשלט על הבן שלי ולהוביל אותו לעשות בדיוק לפי רצונו. אם משעמם פשוט הוא דוחף את בני בגסות ובני לא מגיב. ביקשתי שיגיד לו שזה לא נעים והוא אומר שקשה לו לעשות את זה או פשוט טוען שזה לא הפריע לו אז למה שיגיד לו. גם ביררתי עם המורה והיא אמרה שהבן שלי הוא ילד עדין ומנומס ואף פעם לא הציק לאחרים. מה לעשות? תודה
שוב היי, אני שומעת שאת מהצד רואה ומבינה את הדינמיקה המתרחשת בינהם, אבל בנך, בעודו גם צעיר וגם בתוך תוככי העניין, מתקשה להגיב או אולי להבין מה הוא מרגיש. כאן את נכנסת לתמונה - לא בלומר לו מה עליו לעשות,כי כפי שאת רואה זה לא עוזר אלא רק מחמיר את המצב...אלא בלעזור לו להבין מה הוא מרגיש. סוג כזה של שיח בין הורה לילד הוא קריטי על מנת שהילד יוכל לפתח מעין מודעות עצמית, הבנה עצמית ואפילו אינטואיציה אם תירצי לכנות זאת כך. רק כאשר ב נך יוכל להתחבר למה הוא באמת מרגיש - רק אז הוא יוכל לפעול ביחס לכך. סגנון השיח מצידך צריך להיות שיח איטי, סבלני, מתעניין וסקרן, שבשום שלב לא חותר לאמירה ישירה של מה עליו לעשות, אלא כזה שמכוון כל כולו לכך שבנך יבין מה הוא מרגיש בכל סיטואציה ומצב. בשלב הבא אפשר יהיה לחשוב על דרכי פעולה, אבל לא לפני שבנך מרגיש שאת לצידו, לא שיפוטית ולא מופעלת רגשית, ושכאמור כאשר לו כבר יש תחושה ברורה יותר של הרגשתו במצבים השונים עליהם את מדברת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום בן 6. חכם ונבון. מבטא את עצמו ואת רגשותיו טוב מאוד. מתקשה בדברים ספציפיים. למשל, הוא מסרב להגיד בוקר טוב לגננות בבוקר. אם הגננות שואלות אותו בבוקר איך אתה? הוא ממשיך בדרכו ונכנס פנימה לתוך הכיתה ולא עונה ולא מתייחס. דיברתי איתו הוא טוען שקשה לו ושהוא מתבייש ושדברים כאלו מביכים אותו. במקביל אם יש לו מה לספר לגננת כמו שקנה משחק חדש או לשתף בחוויה שהייתה לו הוא כן ניגש לגננת במהלך היום ומדבר איתה ומשתף. בזמן פעילות בגן הוא מרים אצבע כמו כולם מיוזמתו ומשתתף. לפעמים זה קורה לו שנאטם אם שואלים אותו על ריב בינו ובין אחד הילדים בגן ולא מתגונן ולא עומד על שלו. בבית הוא דברן ומשכנע ועומד על שלו. אני לא מצליחה להבין עד הסוף למה זה קורה איתו וכמה שאני מדברת ומכוונת ומבקשת לא מצליחה לעזור לו. אודה לעצה יום טוב
שלום לך, יש ילדים שפשוט מתחממים קצת יותר לאט...זה נראה לי המקרה של בנך. הוא משתתף במפגש, הוא חברותי ואפילו פונה מיוזמתו לגננת...בסה"כ הכל נשמע נהדר. לגבי הבוקר, אינני חושבת שזה שהוא לא פונה לגננת בבוקר בברכת בוקר טוב זו בעיה בפני עצמה, אבל אני כן חושבת שאפשר לעשות איזו חשיבה משותפת עם הגננת לגבי מה יכול לעזור לו להרגיש קצת יותר בנוח או בטוח כבר בבוקר. אולי פניה של הגננת מיוזמתה בברכת בוקר טוב, אולי פנייה בלי לחכות לתגובה. אולי בוקר טוב קצר ומיד להתחיל בשיחה איתו או אולי הגננות יחשבו שאין צורך להתייחס לזה כלל כי תוך זמן קצר הוא מפשיר וחש בנוח. כנל לגבי נושא הריבים שהזכרת. אפשר להבין אותו בכך שזה באמת מאוד לא נעים להתגונן.... השאלה היא האם יש לכך השלכות? האם הוא מוענש בשל כך שלא בצדק? לתחושתי אין לך ממה לדאוג, נהפוכו. ככל שתדאגי יותר, ככה בנך ילך ויסתגר. התמקדי בחלקים הטובים שלו - בכמה את שמחה שנוח לו לשתף את הגננת בחוויות, בכמה את גאה שהוא כזה ילד חברותי ושאת מבינה אותו שקשה לו לדבר על ריבים...כי זה באמת לא פשוט. תמיכה בנקודות החזקות רק יחזקו אותן בעוד שהתמקדות בקשיים - ובוודאי בקשיים שלא קיימים, רק ייצרו אותם יש מאין. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בן שנתיים שהולך לגן בריא ומדבר.היה עד גיל שנה וארבעה עם הסבתא.כשהיה רואה ילדים בגן שעשועים היה בוכה.עכשיו לא בוכה בגן שעשועים חושש מילדים אם ילד עולה על המגלשה לא ירצה לעלות אם ילד לוקח לו משחק בוכה וחושש לקחת נראה שקשה לו בגן שעשועים בגן אומרים שמסתדר יש פער גדול בין מה שהגן אומר לבין ההתנהגות שלו מה צריך לעשות כדאי לחזק אותו ושירגיש בטחון?
שלום לך, ילדים שנשארים בבית עד הגיל הזה בד"כ לוקח להם כשנה להצליח להרגיש לגמרי בנוח בחברת ילדים אחרים זרים. אני חושבת שאפשר לתת לו את הזמן הזה, לראייה בגן אחרי שמכיר את הילדים, הוא מתנהל בצורה נינוחה וטבעית. בגינה עם ילדים זרים זה יקח עוד קצת זמן וזה מאוד טבעי. אני לא חושבת שיש משהו מיוחד שצריך לעשות חוץ מלהיות שם עבורו, רגועים, מאמינים בו, נכונים לתווך מצבים כשיש צורך ("זה בסדר..אתה יכול לעלות, המגלשה של כולם..." "הוא לא התכוון לפגוע בך, הוא רק מנסה לעשות את מה שהוא רוצה, גם אתה יכול לנסות לטפס על זה..."). נסו להיות שם עבורו נינוחים ובטח לא דוחפים או נלחצים מכך ש"הילד חלש", הוא פשוט צריך עוד קצת זמן וזה בסדר גמור. תנו לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום אני כבר מתוסכלת ואבודת עצות. בבקשה עזרי לי. היום מרוב תסכול התחלתי לבכות, פעם ראשונה שזה קורה לי. בן 6 מפונק ועטוף באהבה. עד גיל שלוש היה בבית איתי. התפטרתי מהעבודה והתמסרתי לתפקיד שלי כאמא. היום הוא נמצא בגן חובה. גן מקסים עם מורות אוהובת ועדינות. יכולה להגיד שהוא מלך הכיתה. מקבל יחס מעולה מהגננות ומהילדים. הוא חכם במיוחד ועל כן, הגננות גם נותנות לו אפילו יחס מיוחד. בגן ובחוץ הוא נראה ילד עדין, חכם, מנומס ומחושב מאוד. ומאוד חשוב שהאחרים יראו אותו כך כילד על, מנומס וטוב! בבית הוא ההפך. מתפרע משתולל, מרביץ לי ולאבא שלו כל הזמן. הוא מרביץ אם משעמם לו אז מתחיל משחק כזה שמצפה שאנחנו נשחק איתו בידיים. זה לא קורה הוא מתחיל לזרוק כריות, לקפוץ עלינו בכל הכח, לתת מכות ואם לא עושה את זה אז מתחיל לקפוץ על הספה ולהשתולל ולצעוק ולצרוח ממש. זה מאוד השפיע על אחותו בת השנה שמנסה לחקות אותו וצועקת גם היא כל הזמן. לא יודעת מאיפה זה בא. לא מחסירים ממנו דבר. ואני עדיין בבית איתם ומשקיעה בו המון בללמד אותו, לקרוא לו ספרים, לוקחת לחוגים וגינות לשחק ומה לא. אני באמת מנסה כל הזמן להדגיש כמה אני אוהבת אותו וזה לא עוזר. ניסתי להראות לא שהוא מכאיב לנו, שזה פוגע בנו, שזה לא נעים ובמקום שיעזור ויעורר אצלו אמפתיה להפך, הוא הרגיש שהוא יותר חזק מאיתנו ואמר את זה. כשמתחיל בשוונג הזה של האלימות אם מחזיקים אותו בכח או שולחים אותו לחדר הוא נהיה יותר אלים ונסער. גם אם מחזירים לו אפילו במכה הכי קטנה בטוסיק שבקושי נוגעת בו רק על מנת להרתיע אותו הוא מסתער ונהיה אלים מאוד ופועל מייד בכדי לנקום לעצמו. ניסיתי לדבר איתו בשעת רוגע. הוא טען כי משעמם לו, אחר כך טען שלא מקדישים לו תשומת לב מספיק ורק דואגים לאחותו הקטנה, אחר כ הציע לי שנשלח את אחותו כבר לפעוטון, וטען כי אנחנו מעליבים אותו בכך שמחזיקים אותו בכח וכי הוא חייב לנקום.. וכל מיני תירוצים הזויים. מה אני יכולה לעשות?. אני כבר מיואשת וחסרת כוחות. אחותו צועקת כל הזמן. ואבא שלו עובד חלק מהימים מהבית והילד לא נותן לו לעבוד אפילו חצי שעה ברצף, קופץ עליו מרביץ לו, מציק, וכשאבא שלו מתחיל בשיחה הילד מתחיל לצעוק ולבייש אותו. ההתנהגות של הילד ממש הורסת את כל האווירה בבית ואני לא מצליחה להשתלט על זה. כל הזמן מזכירה לעצמי שהילד לא בחר בהיותו בסיטואציה הזו ושאי אפשר להאשים אותו, אני אומרת לעצמי את זה כל הזמן על מנת לא לכעוס עליו ולפעול מתוך כעס אבל האמת שאני כועסת וכאובה ומרגישה אמא מוכה! עזרי לי בבקשה תודה רבה
שלום לך, לפי תיאורך זה נשמע שאתם ההורים חייבים לגשת בדחיפות להדרכה הורית שתסייע לכם לבנות עבור בנכם מסגרת ביתית משפחתית - מחזיקה ומכילה. אתם מנסים שיטות שונות...בלי להבין את המשמעות של מה שאתם עושים (פעם מחזיקים, פעם מתעלמים, פעם מדברים ופעם מחזירים מכה). בנתיים בנכם הולך ומפתח תחושה שהוא יותר חזק מכם - וזה נכון...כי את מתארת מצב של חולשה וחוסר אונים מולו, אבל אם אתם כ"כ חלשים - אז מי יגן עלי-??? זו התחושה שהולכת ומתפתחת עמוק בקרביים של בנכם, וזה מייצר חרדה קיומית עמוקה שרק הולכת ומייצרת עוד ועוד סערה וכאוס. לראייה - בחוץ, היכן שיש מסגרת מכילה אבל גם תחומה, ברורה ועם גבולות ברורים, בנכם פורח. גשו להדרכה הורית אצל פסיכולוגית קלינית של ילדים, ואני בטוחה שתוך זמן לא רב תוכלו להבין למה בנכם זקוק מכם, וכל האווירה בבית תשתפר. ובעיקר, הוא יקבל מענה לצורך בוער. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תודה לך התשובה אם הבנתי נכון אז הבעיה בעיקר בחוסר העקביות שלנו ובכך שהילד לא מצליח להפנים מה התוצאה בדיוק לכל מעשה ומעשה. עניין הגבולות בבית ברור אבל אולי מה שלא ברור הוא העונש על הפרת הגבולות כי באמת כל פעם ניסינו שיטה אחרת. יש פסיכולוגית בחיפה שאת יכולה להמליץ עליה ושתוכל לעזור בעניין זה? תודה רבה
הי, מכיוון שהפורום הזה אינו פרסומי, את יכולה לשלוח כתובת מייל פרטית בהודעה נוספת, אליה הגולשים יוכלו לשלוח את המלצותיהם. אני לצערי לא מכירה. בהצלחה ירדן
שלום ירדן הבן שלי בעזרת השם מתגייס בקרוב . אני מאוד מתרגשת וזה העלה בי כל מיני רגשות אשם בערבות ויכוח שהיה עם הבן . כשהיה קטן דאגתי לו מאוד ולא איפשר י לו לטוס לחול יחד עם קבוצה ואיתי בגלל שדאגתי מאוד . היום בדיעבד זה מציק לי מאוד שלא איפשרתי לו לטוס ואיך אומרים שמרתי עליו מאוד. היום אני עדיין דואגת אבל משתדלת לאפשר לו לעשות דברים שרוצה כי לא ייתכן שבגלל הדאגות שלי לא יחווה דברים ויהנה. זה לא פשוט אבל אני משתדלת לעבוד על עצמי . אבל רגשות האשם על העבר צצות מדי פעם מה ניתן לעשות ? אני כועסת על עצמי שלא איפשרתי וזה מציק לי . אודה לתשובתך
הי חני, אני חושבת שאת במקום טוב ביחס לבנך. את יותר מודעת לעצמך מבעבר כפי שאת מתארת, ופועלת על מנת לייצר את ההפרדה הנפשית הנדרשת כ"כ בין ילדים להורים. אז על החרדה את עבדת ואת עוד עובדת, והנה עוד רגש שיכול להפוך להיות הרסני ביחסים אם לא עובדים גם עליו - אשמה. מה ניתן לעשות? לעבוד גם על זה כמו שעבדת על החרדה. אני כמובן מציעה לך לעבוד על זה בתוך מרחב טיפולי, זה בוודאי יתרום לך אבל גם להמשך היחסים עם בנך - וכל החיים עוד לפניכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הי , מה נשמע? כתבתי כאן כבר בעבר לגבי הילדה שלי, בת 7, שנמצאת בטיפול בשירות פסיכולוגי חינוכי עקב חרדות, קשיי וויסות, ואימפולסיביות. בלי לכתוב אבחנות על עצמי, אני כנראה גבולית ואני גם בטיפול. הילדה שלי מאוד התקדמה בטיפול שלה, אבל עדיין הנושאים האלה הם מאוד דומיננטים אצלה. וכשנפגשנו אני ובעלי עם המטפלת שלה, אני הבעתי (ובכל פעם זה כך) חשש שיהיה לה קשה בחיים בגלל הרגישות שלה, ושאני דואגת שהיא לא תסבול ותכאב. המטפלת מקשיבה ולדעתי היא מבינה שאני מדברת מתוך הקשיים שלי ודברים שאני חווה . אבל למרות כל זאת אני חושבת שהדאגה שלי היא (קצת) במקום. בכל מקרה, המטפלת של הילדה שלי אמרה היום בפגישה שאני מאוד נלחמת בעבורה ושאני באמת עושה מעל ומעבר. בתחילה הרגשתי שזה משפטים חיובים ואפילו התרגשתי שאמרה זאת (בתוכי אני מרגישה אימא לא טובה) ואמרתי תודה ושזה לא רק אני יש גם את בעלי , ואת המטפלת, ואת הצוות החינוכי. אבל עכשיו בבית אני מרגישה שאולי זה משפט שהוא לא חיובי, ושאולי היא רומזת שאני צריכה לשחרר כי נלחמתי ועשיתי כבר מעל ומעבר האמת היא שאין לי שאלה קונקרטית לשאול אותך. אני באמת דואגת שבעתיד היא תאובחן כגבולית ולא רוצה שיהיו לה חיים קשים (במציאות הפנימית שלה) וסבל כמו שאני חווה לפעמים. אבל אני מאוד שמחה שהיא בטיפול ומאוד מקווה שזה יעזור לה בעתיד
שלום לך אמא יקרה, אינני מכירה אותך ואת ההיסטוריה שלך אבל אני מנחשת שילדותך הייתה לא קלה וכפי שאת אומרת הפחדים שלך מגיעים מתוך עולמך הפנימי ובאופן כמעט בלתי נמנע מושלכים על ביתך. זה נשמע שאת מודעת לדברים ועושה עבודה משל עצמך בטיפולך שלך, ואני חושבת שהמטפלת של ביתך גם רואה את זה ומגיבה לזה. נדמה לי שגם במקום הזה עולמך הפנימי מדבר - מתקשה לשמוע פירגון, הרגעה, התיחסות חיובית - הכל וכולם מרגישים בשלב מסוים מסוכנים. זו הטראומה שלך (כנראה) שמדברת...קשה להרגיש ביטחון בעולם מסוכן. אבל אלו מילים שאת צריכה לדבר ילדה שבתוכך כי נשמע שלילדה שלך יש אמא אוהבת, נלחמת, שדואגת לה..ומנסה בכל הכוח לראות אותה. אני משום מה מנחשת שלא כך היה המצב בילדותך. המשיכי בעבודתך העצמית החשובה כשההבנה העמוקה צריכה להיות שיש צורך לייצר נפרדות לא רק מביתך - ברמה הרגשית פסיכולוגית כמובן, אלא לייצר הפרדה גם בין עצמך האישה הבוגרת המודעת שחיה חיים נטולי סכנה - מהילדה הפנימית שבתוכך שכנראה חיה כל כולה בתוך סכנה של איבוד קשרים משמעותיים. מקווה שהתיחסותי מצליחה להרגיע במשהו את החרדה שעולה... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום בני הבכור בן 3 אוהב מאוד חיות וגם אוהב לחקות אותן בהזדמנויות שונות. בעיקר בזמן אוכל אם אני שמה לו נגיד גבינה לבנה הוא מלקק אותה ואומר שהוא חתול... הוא לפעמים כמשחק קופץ כמו צפרדע ואומר שהוא צפרדע.. באמבטיה הוא לפעמים ישכב ויגיד שהוא דג ויחקה עם הפה האם זה משהו שכיח?האם תקין? בנוסף אני חווה קושי בחוץ להסביר לו שאסור ללטף כל כלב או חתול שהוא רואה אני צועקת או מסבירה שאסור ללטף בלי לשאול אם מותר אבל זה לא תמיד עובד ...יש רעיונות? תודה
הי רעות, את מתארת משחקיות משובבת לב של ילד מתוק בן 3 :) אז תהני ואל תדאגי. לגבי הליטופים בחוץ. זו בדיוק הסיבה מדוע את שם איתו והוא לא מסתובב לבדו...אם את איתו, את יכולה לשאול במקומו ולהוות מודל עבורו. אם יש כלב שאסור ללטף כי הוא נניח אגרסיבי, את פשוט מסבירה לו מדוע זה אסור ומונעת ממנו. אמא יקרה, אתם עדיין בשלב שבו את זו שמנהלת אותו ולא הוא את עצמו. אם יש משהו שהוא מתקשה לעשות, את יכולה לעשות זאת במקומו או ביחד איתו, ובסוף זה יופנם אצלו. רק נסי להיות יותר סבלנית מבינה ומכילה את התסכול שלו נוכח ה"עצירה" שהוא חווה של הסקרנות והחיות הטבעית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הנכד שלי בן שנתיים מדבר הולך לגן בגן אמרו שהוא משחק לא נרתע מילדים כשנמצא בחוץ בגן השעשועים פונה לרוב למבוגרים ויש לו לפעמים בהיות כאלה כמו ניתוק עומד ומסתכל ומצטט הרבה טקסטים האם זה תקין לגילו?
הי עדי, קשה לי מאוד לאבחן ילד על סמך 2 משפטים המתארים אותו. אם יש לך דאגות לגבי התפתחותו גשי לרופא/ת הילדים שלך ושתפי אותה במדובר או לחילופין צרי קשר עם אחות טיפת חלב שעדיין אמורה להיות במעקב אחריכם בשלב זה. להם יש כלים על מנת לבחון התפתחות תקינה לפחות ברמה הראשונית. כל טוב, יירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הילד שלי בן שנתיים וארבעה חודשים. מאוד אוהב מכוניות ויש לו המון צעצועי מכוניות... הבעיה שהוא מפחד להיכנס לרכב .. אין לנו רכב בבית ואנחנו משתמשים במונית.. כשאנחנו רוצים לנסוע ואומרים לו את זה...הוא מתחיל לבכות בכי היסטרי וממש מתנגד בתוקף... ניסינו לשאול אותו מה בדיוק מפריע לו והוא לא יודע להסביר... זה ממש מוזר כי הוא מאוד אוהב מכוניות.. מה עושים?
הי טל, בנכם הקטן אינו רגיל לנסיעה במכוניות וייתכן שאיזה "ג'וק" קטן נכנס לו לראש וקצת מפחיד אותו, כפי שקורה לפעמים לילדים ולכולנו..וכעת צריך לעזור לו להשתחרר ממנו. הדרך הכי טובה היא להתיידד בהדרגה ובאיטיות עם מכוניות. תתחילו בכך שכשאתם עוברים ליד מכוניות, תיגעו בהם, דברו עליהם, על הצבע, על המגע, על התחושה, על השם..בהמשך נסו להשיג מכונית, אולי שם בן משפחה, ושחקו שם, על ידו. בפעם שאחרי כנסו לרכב עומד, שחקו עם הצופר, עם ההגה..אולי תאכלו בתוכו גלידה וכך בכל פעם "תעלו שלב" עד למצב של התרגלות שלו למכוניות. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, הבת שלי בת שלוש וחצי וחלמה חלום שהפחיד אותה לפני מספר חודשים. חלמה שאחותה הגדולה יצאה מתוך מרכך השיער עם עוד שתי כפילות שנראות כמו אחותה ,רק שהן היו רעות וניסו לגנוב לה את המיטה ולאכול אותה. מאז, עברו כבר כ 3 חודשים, היא פוחדת מממרכך השיער, לא מוכנה להתקלח עד שאני לא מכניסה אותו לארון, צועקת ובוכה אם הוא במקרה שם. הסברנו, דיברנו, הראינו, זה לא עוזר. היא ילדה נבונה מאוד והיא מבינה שהפחד שלה לא הגיוני, אבל היא לא מצליחה להשתחרר מזה. האם צריך לפנות לעזרה מקצועית? איך להתנהג עם זה? תודה רבה
הי, חלומות הם דרך נפלאה שלנו לתקשר לעצמנו ולאחרים את מה שהמודע שלנו קצת חושש להתמודד איתו ו/או לא ממש ומבין. החלום הזה מבטא די בבירור את החוויה הרגשית הנוכחית של ביתכם אל מול אחותה הגדולה - תחרותיות מתמדת, שאחותה הגדולה חזקה ממנה, את הפחד להיות נבלעת על ידה, את השתלטנות שלה, את התחושה שאין לה מקום על ידה, את הדומיננטיות שלה ועוד..הייתי מתייחסת לחוויה הרגשית ופחות מתעסקת בעניין המרכך..זה יעבור לה. נסו לראות כיצד אתם מחזקים את המקום של הקטנה בבית ואל מול אחותה, שאתם שמים לב היטב לקול שלה שאולי לפעמים לא נשמע מספיק ברור אל מול אחותה הגדולה ואל מולכם. וודאו שיש לה מספיק זמן לבד איתכם ההורים וכיוב'. תבדקו כיצד אתם מעצימים אותה, אולי על ידי תפקידים בבית או כל דבר אחר שעולה בדעתכם שישרת את המטרה הזו. מציעה לכם לקחת את הפירוש הזה בשתי ידיים ואני מאמינה שתיראו שיפור כללי בהרגשתה תוך זמן קצר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ילד בן 9 חזר לפני שבוע לבת הספר אחרי הסגר השלישי ( חיכינו קצת לראות מצב תחלואה ואז שלחנו אותו ) . הילד חזר ישר לעניינים הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית . מה שמטריד שהוא מפחד לאכל בקפסולה כי הוא צריך להוריד מסיכה וגם השאר מורידים . אני לא לוחצת עליו אוכל משהו קטן בבוקר וכשחוזר בשעה 1 בצהריים אוכל צהריים בבית . השאלה מה נכון לעשות ואם לערב יועצת או לחכות . תודה רבה
הי, אני מניחה שמדובר בחרדות ופחדים מופנמים מבית שקשורים לקורונה. אני מציעה לכם בהדרגה להכניס הביתה עוד מסרים שקשורים לא רק לצורך לשמירה והישמרות, אלא גם על האפשרות להרגיש בטוח ונינוח בתוך הקפסולה ובעת האכילה, על המצב המשתפר במדינה, על העובדה שרוב האנשים התחסנו ועומדים עוד להתחסן, על כך שגם אם ילדים נדבקים בקורונה, זה בד"כ נראה כמו שפעת רגילה... מסרים מאזנים ואמיתיים שבאים מכם, יעזרו לו להירגע ולהרגיש יותר חופשי ונינוח בבית הספר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תודה
ברצוני להבין, כיצד עלי להסביר נכון לבן 5 שהיה לו קשר ארוך עם חבר טוב.שכבר לא בעניין שלו? הקשר התבסס על מפגש שבועי..יש לציין כי בני בקשרים נוספים טובים. אך היה רגיל לאותו חבר. במפגש האחרון החבר כבר אמר לו שלא רצה לבוא ..הפגשתי אותו עם אחרים וזה עזר לו. אך יש לנהל שיחה ולהסביר לו שהקשר כבר לא?
שלום לך, בגילאים האלה הכל מאוד וכ"כ דינאמי...היום הילד לא רוצה לשחק איתו, ומחר כן... אולי פחות בביקורים, יותר בגן, ואולי באמת פחות, זה עדין לא אומר שצריך לבשר לבנך את מה שקורה כבשורה מרה :) הרי הילד הקטן הזה בן החמש לא באמת ישב עם עצמו והגיע להחלטה שעם בנך לא ישחק יותר, ולכן אין באמת סיבה לתווך לו את המצב באופן הזה, זה רק יעציב אותו וזה גם לא נכון. אני מציעה פשוט להיות קשובה לבנך - למה שעולה ביחס למציאות הנוכחית מול הילד הזה, להתעניין בו, לתווך לו מה קורה, ללמד אותו על העולם ולתמוך בו. אם למשל הוא מספר שהילד לא משחק איתו בגן, אפשר לשאול אותו איך זה מרגיש, מה עשה באותו הרגע, לשמוח איתו שיש לו עוד חברים וכו'. יכול להיות שבנך קצת יתאכזב וזה בסדר..אפשר לשקף לו את זה, להיות איתו ולתת לו חיבוק...זה בסדר גמור ולא צריך לעשות יותר מזה. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, בני הבכור בן 10. מתפרץ באופן מאוד, קשה כל פעם שאומרים לו "לא". זה מלווה בבכי היסטרי צועק כועס זורק דברים מרביץ לאחים ולפעמים גם לנו ההורים. הרבה מהמחלוקות בנושא הגבלת מסך ולימודים אבל לא רק. מרבית הזמן הוא לא נינוח ורגוע אלא אם הוא בוהה במסך או משחק בחוץ. לא יודע כלל להעסיק את עצמו. בבית הספר הוא כן ממושמע ומתנהג יפה על פי המורה. איזה סוג של אבחון או טיפול יכול להתאים?
הי, לשאלתך, הטיפול המתאים כרגע הוא הדרכה הורית עבורכם, כדי שאתם תוכלו להשיג הבנה וכלים באשר למה מייצר את הקושי העצום הזה ואיך לעזור לו להתמודד איתו. פסיכולוג/ית קלינ/ת של ילדים יתאים יכולה להתאים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ילדה בת 6 מצטאה באופן מכוון ומודע מטופלת ע"י מטפלת רגשית ללא תוצאות ...מה הסיבה לכך? ואיך ניתן לעזור? עולה לכיתה א
שלום לך, אם זה מכוון ומודע כפי שאת אומרת, אז צריכה להיות לה סיבה טובה מאוד לכך. מה הסיבה? יכולות להיות סיבות רבות..לצערי עם אפס מידע אין לי כל דרך אפילו להתחיל לנחש. אני חושבת שזה מאוד חשוב שזה מעניין אותך וחשוב לך. תצטרכי לחשוב על זה עם הורי הילדה ואולי גם עם המטפלת שלה וחשוב מכך, להקדיש איתם ביחד מחשבה לאיך את מסייעת לה בתוך הגן. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
יש לי ילד מהמם בן 4 שמאוד מאוד אוהב משאיות זבל.הוא כל הזמן אומר שהוא רוצה להיות נהג משאית זבל כשיהיה גדול,ואני כמובן מגיבה בחיוך ואומרת לו שיוכל לעשות מה שיעשה אותו מאושר כשיהיה גדול.אשת חינוך ששמעה אותי פעם מגיבה כך,אמרה לי שאם אני רוצה לעודד אותו למצויינות אני צריכה להגיד לו שישאף להיות משהו אחר הרבה יותר מוצלח.זה נראה לי ממש לא הגיוני בהתחשב בכך שהילד בן 4 וזה ישתנה מן הסתם.אבל פתאום היא נטעה בי ספק...האם בכך שאני מגיבה איך שאני מגיבה אני לא מעודדת למצויינות או יכולה לפגום בכך?
שלום לך, את מגיבה מצוין!! בגיל הרך והתמים הזה, אין עוד חשיבה על מושגים קונספטואלים כמו סטטוס, מצוינות, הישגיות וכו'..ילדים חיים את העולם דרך החוויה - וייטב לכולנו אם נוכל ללמוד מהם ולא לקלקל להם את דרכם האינטואיטיבית הנכונה לחיות. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הבן שלי בן 10 וחצי כיתה ה.מאובחן עם קשיי קשב וריכוז וגם לקות למידה .הבעיה שהוא מתנגד שאשב איתו וגם כשאני יושבת הוא מרוכז ולא מבין גם אם אני מזבירה לו תרגיל 10 פעמים.אני אובדת עצות איך לשכנע אותו לשבת ללמוד איתי ואיך בכלל ללמד אותו .הוראה מתקנת ושעות שילוב הוא מקבל בביהס אבל מחוץ לביהס לא מוכן ללכת למורות פרטיות בוכה ומתנגד..הוא יעלה שנה הבאה לכיתה ו והרמה שלו במתמטיקה נמוכה מאוד...מה עושים?איך מקדמים אותו?אני נגד ריטלין..מה אפשרי חוץ מזה?
היי לי, אני מבינה שבנך כבר מקבל הוראה מתקנת ושעות שילוב בבית הספר. מאחר והוא סובל מקשיי קשב וריכוז ולא מקבל טיפול לקשיים אלו, סביר להניח שלימוד מהווה מטלה מאתגרת ומתסכלת עבורו. במידה ואת מעוניינת לשבת ולנסות ללמד אותו גם בבית הייתי ממליצה לך להתייעץ עם המורות להוראה מתקנת לגבי איזו אסטרטגיית למידה מתאימה לו, זאת על מנת להיות אפקטיבית ומדויקת יתר עבורו. כדאי לשקול שוב טיפול לקשיי הקשב והריכוז. לא הכול מתחיל ונגמר ברטלין ויכול להיות שצריך לשלב גם טיפול רגשי . ללא טיפול בקשיי הקשב והריכוז שלו יהיה קשה מאוד לגרום לו להתמודד עם המטלות הלימודיות ועם החוויה והאתגר של להיות תלמיד. אני אישית לא בטוחה שאת צריכה להצטרף לצוות המורות שמלמד אותו אלא לדאוג שייקבל תמיכה וטיפול (כאמור - לא רק ריטלין) לאתגר הלימודי/חווייתי איתו הוא הולך להתמודד עוד שנים רבות. במילים אחרות - מורות יש לו, הוא זקוק לך כאמא תומכת ומעודדת שדואגת לכך שיקבל את התמיכה הרגשית לה זקוק, בכדי שיוכל להעזר גם לימודית בין היתר. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, יש לנו ילדה בת 7 עדיין ישנה בחדר ההורים ( במיטת ההורים ליתר דיוק) לי אישית מאוד מפריע לאישתי הרבה פחות , משאיר את המחלוקת הזוגיות בצד עבור הילדה בריא או לא לישון עדיין עם ההורים? מה ניתן לעשות כדי לשכנע את הילדה + האישה להבין שהדבר אינו בריא או שאני בכלל טועה ואין שום מניעה להמשך המצב אודה לתשובתך יום טוב
שלום, אני בדעה שכל אחד צריך לישון במיטה משלו החל מגיל מסוים, ובגיל 7 מרחב שינה פרטי הוא חשוב. אבל מה בנוגע לזוגיות שלכם? ליחסי האישות בינכם? כיצד הדבר מתאפשר כאשר ביתכם במיטה? האם אין בכך פגיעה בזוגיות? חשוב לחשוב האם ההסכמה לשינה משותפת משרתת איזה צורך של אישתך ביחס לזוגיות שלכם. בכל מקרה בעיני זהו עול כבד לשים על כתפיים של ילדה קטנה... לסיכום חשוב לבחון את הסוגיות האלה משום שאם הדבר מפריע לך, יתכן מאוד שרב הנזק על הערך של השינה המשותפת עבור ביתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, יש לי ילדה בת 4.10 חכמה. מפנימה מהר מאוד מה שמסבירים לה ולומדת ממש מהר. יודעת מספרים עד 70, חיבור וחיסור, מדברת 3 שפות. בגיל שנה ו3 חודשים ידעה 70 מילים ( מהספר 100 מילים ראשונות). מאוד חברותית בגן. יש לה בעיה רצינית בבכי. בוכה כי פתחתי את דלת הרכב לפניה- בוכה רציתי להיות ראשונה בוכה כי יצאתי מהבית לפניה - אומרת אני רציתי לצאת ראשונה בת דודה שלה רשמה אותיות ואמרתי לה כל הכבוד והיא מתחילה לבכות שהבת דודה לא יודעת כלום והיא יותר טובה ממנה. מסבירים לה שיהיו אנשים שמגיעים ראשונים לפניה למקומות שיהיו מצטיינים לפניה וכ׳ו זה לא עוזר אני לא יודעת ממה זה נובע זה לא בא מאיתנו ההורים שמלמדים אותה שלהיות ראשונה בכל דבר זה הכי טוב. לא יודעת מאיפה הביאה את החשיבות הגדולה הזו להיות טובה בלימודים, במשחקים ובכל דבר אחר. אני חוששת שיהיו לה בעיות רגשיות אשמח לתובנות ממכם. ממה זה נובע, באם זו בעיה רגשית? ואיך ניתן לטפל בזה.
הי, לפני שאענה אשמח להבין מנין היא יודעת את כל מה שהיא יודעת - חשבון, שפות וכו'? אשמח לתשובה מפורטת בנושא כדי שאוכל לדייק בתשובתי עד כמה שניתן. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי. באופן כללי היא ילדה שיש לה זיכרון, בסגר הראשון צפתה מול הטלוויזיה הרבה זמן וצפתה בסדרות והבינה משם רוסית (אנחנו בכלל רוסים). - אנגלית- מיוטיוב מגיל קטן- תדברי איתה היא תבין אותך לגמרי אם כי קשה לה לענות באותה שפה. עברית גם כן - חשבון - ישבתי איתה 3 פעמים להסביר לה והיא הפנימה ישר.. היא גם התחילה לשים לב לכמויות למשל כשנותנים לה סוכריות היא סופרת ועושים חיבור וכ׳ו. אני גם מנסה להעצים אותה ואומרת לה כל הכבוד, איזו חכמה את. - הגננת אמרה שהיא אף פעם לא הולכת הביתה מבלי להשלים מטלה של כתיבת מספרים וכ׳ו. - לגבי אותיות- היא לא כל כך בקיאה בהם ואני כן מנסה ללמד אותה לעיתים רחוקות. היא ילדה חדה מאוד- דוגמאות מהיום: הילדות הסתכלו לשמיים והתלהבו ״הנה מטוס״ והיא אומרת לא נכון, זה הליקופטר (זה באמת היה הליקופטר). עוד דוגמא, היא שאלה אותי איך קוראים לפרח החרדל ואמרתי לה, ואחרי חודש אומרת לי הנה חרדל- היא זוכרת מה שאמרתי לה פעם אחת לפני חודש שלם.
חשוב לי לציין שאני כן יושבת איתה לעיתים רחוקות. קניתי לה חוברת ללימוד אותיות כי היא קצת מתקשה בהם. לגבי חשבון גם כן יושבת איתה שתדע יותר טוב עכשיו כשהיא יודעת את הפעולות אך זה לא לעיתים קרובות.
שלום לך, אני מניחה שמדובר בשילוב של אינטיליגנציה טבעית גבוהה, כלומר המימד האינטלקטואלי שהנו מפותח באופן טבעי אצלה, ואולי.. גם.. בכל זאת מסרים מהבית, אולי לא כ"כ מודעים, אולי לא ישירים..לפעמים אנחנו נוטים לזרום עם הילד, עם הכיוונים הטבעיים שלו, וזה בהחלט חשוב, אבל חשוב גם האיזון ולשים לב שהמסרים הם מסרים מאזנים. מה הכוונה? עם ביתכם יש לשים דגש על הפאן החוויתי. שחקו איתה יותר משחקים חוויתיים, שלא מערבים "חשיבה" אינטלקטואלית כמו משחקי דמיון, משחקי תפקידים, מחבואים, תופסת, טיולים בטבע, המצאת סיפורים וכו'. שימו דגש על החוויה - לא רק כמה היא חכמה , אלא כמה כיף ומהנה לשחק איתה, לדבר איתה, לחבק אותה, להתכרבל איתה, להמציא איתה דברים וכו'. כמו כן התחילו לשים לב למסרים שלכם גם בינכם ובין עצמכם כהורים (למשל כל הנוגע למצוינות, הישגיות צורך לעשות דברים "כמו שצריך" וכו') וכמובן למסרים אל מולה. ההנחיה הזו היא חשובה מאוד מאחר וחשוב שתהייה חפיפה בין החלק האינטלקטואלי בהתפתחות ביתכם לחלק הרגשי או לפחות חפיפה חלקית בינהם, זאת על מנת לא ליצור פערים גדולים מידי כי בדרך כלל משם מתחילות בעיות שונות.. . כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אני ובעלי פרודים מזה כחצי שנה. יש לנו 3 ילדים קטנים כאשר הצעירה בת שנתיים ושמונה חודשים. כאשר מגיע היום שהיא אמורה ללכת לאביה עם האחים שלה היא לא רוצה ללכת בדרך כלל. היום היא ממש בכתה והייתי צריכה לנתק אותה בכוח כדי שתלך אליו תוך כדי צרחות קורעות לב. איך נכון לנהוג במצב כזה? להכריח אותה ללכת כי אלו ההסדרים הקבועים או לוותר לה ולקחת אותה חזרה אלי אם אפשרי? מחפשת פתרון עם הכי פחות נזק לילדה.
שלום ליו, המציאות היא שהיא צריכה ללכת לאביה, והשאלה היא לא האם היא תלך או לא - כי כמו שאמרתי ואת יודעת היטב - זו המציאות, אלא השאלה היא איך לעזור לה להסתגל למציאות הזו. מה לדעתך יכול לעזור לה להערך למפגש עם אביה? התלהבות שלך שעוד מע אביה מגיע ואיזה כיף יהיה להם..אולי שהאב יגיע קודם וישהה קצת בבית איתה או בגינה או ביחד איתך אם הדבר מתאפשר. לדבר איתה על לקחת לאבית אביה חפצים אהובים - בובה, שמיכה..אולי שיחת טלפון עם האב לפני שמגיע בה מספר לה מה הוא מתכנן עבורם... כל דבר שיכול לעזור לה הוא מה שצריך לעשות כרגע ובעיקר להתאזר בהרבה מאוד סבלנות וחמלה כלפיה כי בגיל הזה המעברים הללו כלל אינם פשוטים ובאמת צריך מאוד מאוד לעזור לה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום בחצי שנה האחרונה ביתי בת ה18 פיתחה חרדות סביב כל מיני פייק ניוז הקשורים לקורונה . חרדות שמתבטאות בבכי, לחץ , חוסר רוגע, התקפי חרדה וכו'. היא מטופלת תרופתית כחודש וחצי בהמלצת פסיכיאטר, וכן כחצי שנה נמצאת בטיפול שיחתי. כאשר היא מקבלת מידע מלחיץ היא מעבירה אלי ואני יושב איתה ומסביר לה את חוסר ההיגיון בשמועה. לעיתים זה מרגיע אך לוקח זמן .. וזה חוזר מחדש . היא לא מצליחה לעצור את עצמה מלחפש מידע ברשת, והיא מגיעה לשמועות שמלחיצות אותה יותר. איך ניתן לגרום לה לעצור את זה? איך ניתן לגרום לה לא להאמין לכל שמועה , העברתי לה טיפים ברשת לאיתור פייק ניוז . אודה לכל עצה או טיפ . תודה רבה, גל
הי גל, אני מציעה לך להפנות את השאלה למטפלת שמכירה אותה כי אין עצה טובה יותר מאשר עצה ספציפית שמבוססת על היכרות מעמיקה עם ביתך. כמו כן אולי כדאי שתבקש פגישה או שתיים איתה כדי שאתה תוכל להבין לאיזה מין נוכחות ביתך זקוקה לה ממך. אולי דווקא נוכחות שלא רצה ומחפשת אנטיתיזות אלא דווקא משהו אחר.. ככלל ברגע שיש טיפול, המלצה שלי היא להעזר במטפל כמה שאפשר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ילדי המאוד פיקח בן ה4 שואל כל הזמן מדוע אין לו אחים.אנחנו בטיפולים של כניסה להריון הרבה זמן ובינתיים זה לא עובד.אני לא באמת יודעת מה לענות לו,וכמובן שאנחנו רוצים עוד ילדים אך קיימת אפשרות שגם לא יהיו.אשמח לכמה משפטים אפשריים שאפשר להגיד לו,כי למרות כל מה שאני אומרת הוא חוזר ושואל.בנוסף גם יש לו 2 דובים גדולים שקורא להם האחים שלי ...להשאיר זאת כך?
הי נוגה, השאלה החוזרת שלו בעצם מבטאת רצון, משאלה..פנטזיה..אפשר פשוט לחזור ולומר לו שאת שומעת כמה הוא היה רוצה אחים..כמה בא לו..כמה מתחשק לו..ושגם אתם מנסים ורוצים כמוהו. אפשר לשאול מה הוא היה רוצה לעשות עם אחים, איזה מין אח או אחות היה רוצה וכו'..המטרה היא לתת ביטוי למה שהוא רוצה להביא לידי ביטוי - וזה כאמור הרצון שלו, הפנטזיה שלו. גם אם היא לא תתממש, חשוב לתת לזה מקום. זה בסדר גמור, אין צורך לפחד..הרי ממילא לא תמיד רצונות מתממשים - אבל הזכות לרצות משהו, לחלום משוה..היא זכות מאוד גדולה בחיים, וחשובה יותר ממימוש של כל משאלה..ואת זה אסור לכבות אצלו. כל טוב ובהצלחה! בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום מדובר בבן 5 ותשעה חודשים. ילד מקסים ורגוע בדרך כלל חכם, חברתי ונעים מאוד אך יש לו מדי פעמים קטעים של עקשנות ומרדנות. בדרך כלל אני מצליחה לשכנע אותו בדרכי נועם ודיבורים. הוא רגיש ומתחשב ואוהב. אך קורה לו לפעמים שמתחיל להשתולל כמו לקפוץ על הספה למשל וכשמבקשים מסרב להיענות ומשגע אותנו. או חוסם את המגלשה בגוף שלו בפארק ציבורי ולא משנה כמה מבקשת מסרב לתת לילדים אחרים להתגלש ומתווכח ומנסה לכפות את דעתו בכח. האמת זה מאוד מקשה עליי אך פחות מדאיג אותי. היום שמתי לב שקראו שני דברים מוזרים: הוא היה מחזיק פטיש פלסטיק ומשחק במשחק של כלי עבודה ופתאום התחיל לדפוק על ראשו ולא עצר עד שצעקתי עליו ולקחתי את הפטיש בכח. ולפני שהלך לישון הוא ישב לידי ופתאום התחיל לחבוט את ראשו בכל כוחו ברגל שלי ממש בכח. אני ממש הרגשתי ששבר לי את העצמות ביקשתי כמה פעמים שיפסיק והוא פשוט המשיך כאילו לא שמע אותי עד שהתחלתי לצעוק והרחקתי אותו ממני בכח ואז בעלי התערב וחיבק אותו והילד פרץ בבכי. אני מאוד מוטרדת ממה שהתרחש ולא מצליחה להירגע. הרגשתי כאילו שהוא באמת לא שומע אותי. אני לא יודעת אם הוא שומע ובוחר להתעלם או מה?!! עצה בבקשה תודה רבה
שלום לך, אני חושבת ש"שכנוע" באופן כללי הוא פעולה שאין לה הרבה מקום בחינוך בגידול ילדים ובעצם בכלל...בחיים ישנן כל מיני אפשרויות פעולה- יש בחירה, יש כללים יש גבולות... הכללים והגבולות באופן כללי נועדו ליצור סדר בתוך כאוס ולפעמים הם שומרים עלינו מפני עצמנו ובמיוחד כאשר אנחנו ילדים. להרגשתי הגבולות והכללים אינם מספיק ברורים לבנכם ולכם ובסופו של עניין הכל הופך להיות בחירה שלו(אם משתכנע או לא..) וזה עומס מאוד גדול לשים על כתפיים קטנות של ילד. אם הוא משתכנע לעשות משהו אז הוא בוחר לעשות או לא לעשות אותו בעוד שכללים או חוקים או גבולות הם תנאים שיש לעמוד בהם גם ללא קשר לבחירה אישית. הכללים והגבולות נותנים לילד הרגשה שהוא שמור, מוגן ומאפשרים לו להסתגל נכון לחברה. הידיעה שלא הכל על כתפיו ושהדברים ישמרו על קנם גם אם הוא לא -בוחר- לעשות כך או אחרת היא ידיעה מאוד מרגיעה. לכן חשוב שברגעים בהם אתם משתכנעים שמשהו הוא לא נכון עבורו, פוגע בו או בכם, וחשוב שתשבו ההורים ותחליטו מהם אותם דברים - אז בחירה כבר לא צריכה להיות נתונה בידו ואין צורך לבזבז אנרגיה על שכנוע. אם הוא מרביץ לעצמו או לכם - אז אתם עוצרים את זה, דרך חיבוק, אחיזה וזאת גם אם הוא מתפרץ בבכי - לפעמים זה יהיה בכי של הקלה, של שחרור והרפייה. בהמשך מה שיופנם אצלו זה שאתם ההורים שומרים עליו, שומרים על הבית, גם אם לו עצמו אין את היכולת או הכוחות לנהוג או לבחור לעשות אחרת בשלב מוקדם זה בחייו. הוא תמיד ידע שאתם תעזרו לו..ולפעמים תעשו במקומו. זה נותן הרבה מאוד שקט ורוגע לילד. ובהמשך ....היכולת הזו שנקראת וויסות עצמי - תושג גם אצלו. מקווה שאני מובנת, אתם מוזמנים לכתוב לי שוב במידת הצורך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, מה נשמע? כתבתי כאן בעבר לגבי הבת שלי. יש לי ילדה בת 7 , בטיפול בשירות פסיכולוגי חינוכי כיוון שחווה את העולם בעוצמות מאוד גבוהות. אני עצמי הייתי בטיפול (אני חושבת שיש לי הפרעת אישיות גבולית) הייתה לנו הדרכת הורים היום עם המטפלת של הבת שלי. ובהדרכה אני תמיד מדברת מהלב ולפעמים מגזימה בשיתוף. אני מספרת לפעמים על הקושי שלי בהורות ועל ההרגשה שלי שאני אימא לא טובה ושאני צריכה לאהוב את הילדים שלי יותר. ובעלי אומר שאני צריכה להיזהר , כי בסופו של דבר מדובר במטפלת שעובדת בעירייה והיא רושמת מה שנאמר. ועכשיו נכנסים לי פחדים שאולי חס וחלילה המטפלת הזאת תחשוב שאני אימא לא ראויה וייקחו ממני את הילדים. למרות שאני בעיקר משתפת שבתחושה הפנימית שלי שאני יודעת שהיא לא תמיד מדויקת. כי מאוד קשה לי המצב של הסגר, והעבודה מהבית וגם לימודים ועם ילדים קטנים. אין לי שאלה קונקרטית לשאול, אבל רציתי לדעת אם באמת הדרכה הורית במקום כזה היא מקום בטוח לשתף.
שלום לך, המצבים בהם ילדים מוצאים מהבית הם מצבים חריגים מאוד - בהם ניתן להוכיח התעללות, הזנחה או הדרדרות ממשית במצב הילד. יש לי תחושה ששום דבר מהמצבים האלה לא נכון לגבייך כך שלתחושתי את יכולה להמשיך לשתף באופן בטוח. כמו כן חשוב שגם את החששות הללו תוכלי להביא בפני המטפלת שם ולשמוע ממנה את מה שאת צריכה לשמוע כדי להצליח להרגיש יותר בטוחה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב היום לקחתי את בני לגן ציבורי ליד הבית לשחק. מדובר בבן 5 שנים. הגיעו בנות שנראות בנות 12 שנה בערך. הבן שלי היה מתנדנד והן ביקשו להתנדנד. יש נדנדה אחת. אני ביקשתי מהבן שלי לתת להן להתנדנד והסברתי לו שיש תור והתעקשתי שיתן להן להתנדנד ולכבד את זה שיש תור ושיש עוד ילדים אחרים בגן ושצריך להתחשב באחרים. הבן שלי ירד מהנדנדה והמתין רבע שעה שיתנו לו שוב. ביקשתי מהם לתת לו תור והתחילו להתחצף ולהגיד שלו נתן להן תור ושהן רוצות להמשיך לשחק עוד ועוד. הצעתי לבן שלי משחק אחר וסירב כי אין הרבה משחקים הפארק הזה ורצה את תורו לנדנדה. אמרתי לבנות שאני ממתינה איתו עוד קצת ושיתנו לו לשחק קצת ואז הו יתן להם שוב. ביקשתי שוב ושוב והמשיכו להתחצף. ביקשתי מהן שיקראו להורים שלהם שאדבר איתם וסירבו. אז עצרתי את הנדנדה וביקשתי שירדו וסרבו ואז אמרתי להן שכבר די ואני לא זזה עד ישרדו. וירדו. הבן שלי התנדנד ממש דקה וירד נראה לי נבהל ממה שהתרחש. והבנות המשיכו להתחצף ולהגיד שגם הן יקראו לאבא שלהן ולאח שלהן ויקחו הנדנדה בכח. אמרתי להן שממש חוצפה לאיים באלימות והמשכתי.. עקבו אחריי והמשיכו להתחצף ואז אמרתי להן באסרטיביות שדי עם החוצפה ועזבתי. קודם אני לא יודעת איך היה אפשר לפתור את זה אחרת.. כל המטרה שלי הייתה שאחרי "שהכרחתי" לכבד את התור ולתת דווקא לבנות האלה אז גם לא לתת לו להגריש שאני לא יכולה לעזור ולהגן עליו. אבל אני מרגישה שאני קצת ביישתי את עצמי וכל המקרה הזה לא נעים לי וממש מרגישה רע. האם עשיתי נכון? האם אפשר היה לפתור את זה אחרת? תודה רבה
שלום לך אמא, ראשית אני שומעת עד כמה את ערה ומודעת למסרים החינוכיים שאת רוצה להעביר לבנך עד כדי כך שכנראה פעלת באופן שלא בהכרח היית פועלת לו היה מדובר בך וב"צרכים" שלך בלבד... מעבר להאם אפשר היה לפעול אחרת או לא באותה הסיטואציה, אני רוצה להציע לך להמשיך להיות נאמנה לעצמך..למי שאת, גם אם ילדך צופה בך. את לא באמת צריכה להיות אחרת מאת עצמך. נסי לחשוב, מה היית עושה לו זה לא היה בנך שם, סתם ילד שאת עושה לו ביביסטר...? אני מנחשת שהיית פועלת אחרת כי לא היה לך את הלחץ של "איזה מסר אני מעבירה לילדי". לכן אני מציעה לך פשוט..תהיי את עצמך, ואני בטוחה שזה יהיה מספיק טוב גם עבור הילד שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אני גרושה מגדלת את בתי לבדי, בתי ילדה נבונה בת 7 שנקלעה ליחסים שאינם הדדיים ואפילו הרסניים. השנה בתי עלתה לכיתה א'., וחזרה בהתלהבות וסיפרה שהכירה חברה חדשה ורוצה שאזמין אותה. יצרתי קשר עם הוריה והילדה הגיעה לביקור. הרגשתי שזה לא נכון לבתי הקשר כבר אז אך לא התערבתי. מדובר בילדה שתלטנית ואפילו ערמומית יצאה מהבית עם משחקים שהתאימו לה בתיק ללא רשותנו. עושה מה שבא לה. מאז לא הזמנתי אותה שוב. אך בתי נכרכת אחריה. ונעלבת כשהיא אומרת לה שהיא רוצה חברה אחרת שהיא אוהבת.. פניתי למורה בנידון המורה אומרת שהיא ממש אוהבת אותה. אך בימים שלא היתה עקב בידוד שיחקה עם אחרות(זה בית ספר לבנות) אך לא יצרה קשרים משמעותיים כאלו עם אחרות. אני לא יודעת מה עלי לעשות? האם לקחת אותה לטיפול? ואם כן איזה סוג טיפול יהיה יעיל לכך? היא מתגעגעת לילדה הזו ואני מפגישה אותה עם חברים אחרים בבניין שלנו וזה לא ממש עוזר. יש לציין כי בגן היו לה חברים נהדרים שנשארו עימה בקשר. חשוב לי לטפל בכך כי אני רואה את העצב של בתי ייתכן וזה קשור לגירושים?
שלום לך, ככלל אני מציעה להורים לא להתערב באופן ישיר מידי ביחסים של ילדים עם חבריהם מאחר ובד"כ יחסים מהסוג הזה משרתים איזו פונקציה מסוימת, מאפשרים לילד לעשות דרך מסוימת שהוא צריך לעשות. מה הדרך? מה זה משרת? אני לא יודעת לומר לך, אבל אני בהחלט חושבת שזו יכולה להיות הזדמנות בשבילך להתקרב לביתך ולעזור לה להתמודד עם דברים שהיא כנראה חשה בתוכה שהיא צריכה להתמודד איתם. אני לא חושבת שהעניין הזה בפני עצמו מצריך טיפול רגשי (אולי יש דברים נוספים שלא דיברת עליהם בשאלתך) אבל נדמה לי שמספר פגישות של הדרכה והכוונה הורית עבורך יסייעו לך להיות עבור ביתך באופן שיתמוך בתהליך ההתפתחות האישי והחברתי שלה. כמו כן ייתכן שאת עצמך נסחפת כאן לפרשנויות שהן לא בהכרח מה שקורה במציאות ואם תצליחי לזהות גם את החלקים האלו שפועלים אצלך באופן לא מודע, גם את וגם ביתך רק תרוויחו מזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום לפסיכולוגים, מודאגת מהתנהגות בני בן ה 4 בזמן הסגר. הוא השתנה ..כאילו איבד את הביטחון העצמי שלו. קשה לו יותר מכל סגר שהיה. שלחתי אותו לגינה עם בעלי..ומאחר ועברנו דירה לפני כמה חודשים לשכונה קטנה הוא לא ממש הכיר אף אחד. בעבר היה לו ביטחון לשוחח עם אחרים ולהתחבר.ועכשיו כלום שלח את בעלי פעם ראשונה לבקש שישחקו איתו !!!בעלי אמר לו שילך רק איתו. והילדים סירבו לשחק..והיום הלכנו שוב הוא אפילו לא ניסה שיחק לבד וחזר מהר. חייבת לציין שבגן יש לו ביטחון עצמי משחק נהדר. אבל בזמן האחרון הוא התחבר עם ילד שמתעתע בו. פעם חבר שלו פעם לא. כואב לי לראות אותו כך ואין לי מושג מה ניתן לעשות בזמן סגר ..הוא לחוץ ועצבני ובוכה יותר קשה לו עם האי וודאות שאין גן. יש לו חברים טובים מחוץ לגן שעימם הוא נפגש וגם איתם התנהגות השתנתה. רב איתם יותר. אשמח לתובנות מהירות נה ניתן לעשות? תודה
שלום לך, הרבה שינויים עוברים על בנך מלבד הסגר.. האו גדל ומתפתח - מבין יותר, מותאם יותר, פחות בתוך עולמו הפנימי אלא יותר מבין וקולט נורמות התנהגות.. עברתם דירה - גם זה מצריך הסתגלות, לבית החדש, לשכונה - וכן, גם אם עברו כבר כמה חודשים. אני עברתי דירה לפני שנה וחצי ועד היום ביתי הקטנה יכולה לומר לי "זה לא הבית שלי, הבית הישן היה הבית שלי" :) וכמובן השינויים התכופים בעקבות הקורונה.. אני חושבת שכל מה שצריך לעשות הוא לתמוך בו באותו רגע לפי הצורך שלו באותו רגע. מה הצורך שלו באותו הרגע - זה כבר התפקיד שלכם לחשוב ולהבין..מתי הוא מבקש סיוע קונקרטי (כן אפשר לפעמים לבקש ביחד איתו לשחק) מתי צריך לתווך לו את העולם (אפשר לבקש יחד, יכול להיות שיסכימו ויכול להיות שלא, אבל שווה לנסות!) מתי צריך להיות איתו (לא נורא - אני אשמח לשחק איתך :)) ומתי פשוט להציע חיבוק... זו כל התורה על רגל אחת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, הבן שלי בן 2 (כרגע בן יחיד) . הוא מתקשה מאוד בסיטואציות בהן ילדים לוקחים לו משהו ששלו. הוא פשוט בורח לצד ובוכה או פשוט עובר למשחק אחר. איננו יודעים אם זו וותרנות או פחד מלהתמודד (כי יש בכי ותחושת תסכול לעיתים). הוא מהר מאוד שוכח מהמשחק שנחטף ממנו וחוזר לשגרה. דבר זה אף מקשה עליו בסיטואציות חברתיות אחרות - במשחקי חצר בגן או איתנו ההורים הוא לא מוכן לצאת לחצר כי ילדים אחרים גם "מתגלשים" או גם רוצים לשחק במשחק שהוא רוצה אז הוא מראש בוחר לא לצאת למשחקי חצר. חוץ מזה - הוא מתקשר מצוין ומשחק יפה מאוד ואף מפעיל את בני גילו. איננו יודעים איך להרים לו את הביטחון .
שלום לכם, לכנות פעוט "ותרן או פראייר" זה לחטוא לו באופן הכי חמור שיש - ואני אומרת זאת במלוא האהבה והחמלה לילדכם ולכל ילד. בנכם מאוד קטן, בן שנתיים בלבד...אין לו תכונות אופי כרגע (אולי מזג וזה עניין אחר), הוא רק מתחיל להבין את העולם ולבנות את עצמו ואת אישיותו. אל תיסחפו להגדרות "בוגרות" שבדרך כלל לקוחות עמוק מתוך עולמנו שלנו המבוגרים, מתוך ההיסטוריה שלנו, הפחדים שלנו והפנטזיות שלנו.. אני מציעה לכם פשוט להיות שם לצידו, לעסוק הרבה מאוד בתיווך ושיקוף "הוא לקח לך משהו..אני רואה שזה לא ככ נעים לך כרגע, מה תירצה לעשות? שנבקש ביחד בחזרה? אתה מעדיף לשחק במשהו אחר? מה אתה בוחר לעשות?" ואז לתמוך בו בכל בחירה בלי לנסות "בכוח" להוביל אותו לבחירה שאתם הייתם רוצים שיבחר בה. אם יש משהו ש"ירים" את הביטחון של ילדכם ושל כל ילד בעולם, הוא שהוריו יהיו שם לצידו, תומכים, מלמדים ומשקפים לו את עצמו ואת העולם, סבלניים, והולכים לצידו ביחד עם מעט הכוונה. זה כל מה שצריך - ובעקביות. כל טןב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ילדי בן ה4 החל לקלל,להרביץ,לחקות אותנו.הסמכות ההודית שלנו משום מה נפגמה ולראשונה לא מצליחים להגיע אליו. הוא מזלזל,נושך בועט ואומר קללות ממש לא יפות. הוא אף פעם לא התנהג כך.ניסינו להתעלם,ניסינו לדבר,ניסינו להעניש.כלום לא מצליח. הדבר התחיל מאז עלה לגן עירייה בספטמבר השנה.אשמח לעצה פרקטית
שלןם לך, את מבקשת "עצה פרקטית" דרך האתר..למצב כללי וגדול - "שיקום סמכות הורית" - כשאין לי שמץ של מושג מדוע בנכם נוהג כפי שנוהג... חשוב שתביני שמגיע לכם ולבן שלכם שתובנו לעומק לפני כל פעולה. אני כן יכולה להמליץ על ספר לא רע בנושא שנקרא - שיקום הסמכות ההורית - של חיים עומר, כעצה פרקטית, קריאת הספר זה הכי טוב שאני יכולה להציע לכם מכאן. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, בני בן ה 11 בכיתה ו, אובחן כמחונן ונמצא מכיתה ג בתוכנית מחוננים של פעם בשבוע. עד לפני כמה חודשים ( לפני שהתחילה תקופת הלימודים בזום) הציונים שלו היו מעולים והוא הראה עניין בכל מה שקשור ללמידה במסגרת הביה"ס, תוכנית המחוננים ואפילו מעבר (היה מעשיר את עצמו בספרי מדעים). מאז הלימודים מרחוק וחוסר היכולת להתראות עם חברים פיזית, קבוצת בנים מהשכבה פתחה קבוצת הודעות ושם הם מתכתבים ובנוסף משחקים יחד פורטנייט - מה ששימח אותי מאוד בהתחלה, שכן חיי החברה לא נעלמו לגמרי ועכשיו הם בקשר אפילו יותר קרוב כי "למדו" את שיטת ההתכתבות וככה הם מתכתבים כמה פעמים ביום. אממה ... כל היום שלו מועסק בהודעות מהחברים. בכל רגע טיפה פנוי הוא מחפש את הטלפון שלו בלחץ ובודק אם מישהו שולח לו הודעה, זה הגיע למצב שהוא מחכה לדקה שיסיים את השיעור כדי לגשת לטלפון הנייד שלו. וכיוון שזה מה שמעסיק אותו , הוא הפסיק להשקיע למידה מעבר לשעות הביה"ס, לא מועוניין יותר בתוכנית המחוננים (טוען שזה קשה לו) וגם הציונים בביה"ס ירדו משמעותית. בעלי ואני ניסינו להגביל לו את השימוש בטלפון לסופי שבוע בלבד, זה עזר קצת ביום הראשון והחל מהיום השני הוא מתפרץ עלינו בבכי ובטענה שהוא שונא את ביה"ס ושאנחנו רעים שלא נותנים לו לתקשר עם החברים שלו. אציין שאני בודקת את קבוצת ההודעות, השיחות בניהם בעיקר על פורטנייט וסרטוני יוטיוב מצחיקים. לא נתקלתי במשהו לא ראוי אך אני רואה שיש כמה ילדים שאכן מתכתבים כל היום. אם הוא לא משתמש במכשיר הנייד שלו שעה אחת, הוא מרגיש שהוא מפספס. אני אובדת עצות. אציין שבהתחלה (לפני חיי החברה הוירטואליים) הלימודים מרחוק הלכו מצויין, הוא היה מקשיב , עוקב ומבצע משימות בצורה מצויינת ומעבר. אשמח להכוונה מקצועית בנושא. תודה מראש.
הי גל, התסכול של כולם מובן. מצב הלמידה מרחוק מייצר הרבה מאוד אתגרים לא פשוטים והפיתרון הוא אכן לו"ז מסודר, במיוחד בגיל הצעיר שהדבר עדיין נמצא או אמור להימצא בשליטה הורית. אז כדי להגביל אותו אך לא לנתק אותו, לאפשר לו חיבור אבל להפחית את האלמנטים הכפיתיים אני מציעה להגביל את השימוש בנייד לשעה בבוקר, שעה בצהריים ושעה בערב - או וריאציה של זה (חישבו מה נכון לכם). בעיקרון זה אומר פרקי זמן שהניייד ברשותו. בנוסף תוכלו להתנות את זה במילוי מטלות שיוגדרו כמטלות חובה בעוד שאחרות יוגדרו מטרות רשות. משא ומתן ומידה של מרחב וחופש הוא חשוב במקרה הזה כדי לאפשר תחושה של שיתוף פעולה ולא שליטה . אני גם חושבת שזה נכון שחלק לא מבוטל מהאחריות על הלמידה והביצוע מטלות לימודיות כן ישאר אצלו ולא הכל אצלכם. נסו את זה וכיתבו לי בהמשך איך זה הולך אם תירצו. חג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום וברכה, ברצוני לשתף בקושי שאני חווה מול תלמיד שלי בכיתה ז. התלמיד החל את שנת הלימודים באיחור של חודש משום שהתעקש ללמוד בבית ספר אחר, שלא אושר לו ברשות העירייה. הוא התקבל אלינו ודווח מהיסודי שמדובר בתלמיד נבון, אך גם מתייחס בזלזול להוריו. הוא הבן הצעיר במשפחה כשכל אחיו הגדולים נישאו ואינם בבית. באחד מהשיעורים המקצועיים שהיו בכיתה הוא השמיע קולות של גניחות. המורה המקצועית כעסה מאוד וביקשה ממנו להפסיק, אך הוא המשיך. לקחתי את התלמיד לשיחה אישית בה כינו אותי "מפגרת". על פי התרשמותי מהתלמיד עד כה, עולה בי רושם של תלמיד הנוטה לזלזל במורים ולא לכבדם. בשיחה אחרת שהייתה עם האב והבן, הבחנתי כי מדובר בתלמיד דעתן מאוד, המנהל את אביו. אני מוטרדת מאוד מהתנהגותו בשיעור (ניחות) ועוד יותר מהיחס המזלזל כלפיי. מה דעתך?
הי רויטל, זה נשמע כמו ילד שחי ללא כל החזקה. המשמעות של זה היא עגומה עבור ילד מבחינה פסיכולוגית וכלפי חוץ מה שרואים הרבה פעמים זה חוסר יכולת לקבל סמכות, גבולות וחוקים. מאחר ואינני מורה אני לא יודעת מה אפשריות המשמעתיות שלכם והכלים שבידכם לטפל במצבים כאלה בבית הספר אולם נראה לי שללא התערבות משמעותית בכל מקרה לא תהיה השפעה של ממש. להתרשמותי המשפחה הזו זקוקה לסיוע נרחב הכולל טיפול פרטני עבור הילד, הדרכה הורית אינטנסיבית להורים ואולי טיפול משפחתי. במסגרת בית הספר אולי פגישות עם היועצת, אולי משלב או התערבות של קב"ס בנוסף לצעדים משמעתיים. במיילים אחרות, כולם צריכים להתכנס ולחשוב היטב על הילד הז כי כנראה שהמצב מעצמו לא ישתפר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, בן שנתיים ו 10 חודשים נמצא בגן עם 15 ילדים עם גננת אחת (כמעט 13 ילדים הגיל שלהם נע בין 10 חודשים לשנה וחצי רק אחד בן 2 וחצי) בתקופה האחרונה מתלוננת הגננת שהבן שלי לא משתף פעולה וכשהוא רוצה לעשות פיפי מתחיל לבכות ( הוא נגמל מחיתול מאז 6 חודשים) למרות שבשנה שעברה הוא שיתף פעולה ושחק ( רוב הילדים היו בגילו) לא יודעת אם הסיבה לכך שהילדים יותר קטנים ממנו!!! הוא מדבר בצורה מדהימה אבל מאז שנכנס לגן לפעמים מחקה ילדים בני שנה בקולות שהוא מוציא .. אחותו בת 10 חודשים איתו בגן .. הגננת כל הזמן אומרת שהוא ילד מפונק ופעם אמרה לי תגידי לו שאני לא רוצה אותו בגן ורוצה רק אחותו, השיחה הייתה בנוכחותו .. * חשוב לציין שהוא משחק עם בני הדוד שלו ואין לו בעיה עם ילדים מחוץ לגן ואוהב להשתתף בכל מיני משימות בבית תודה מראש על המענה
שלום לך, מה שאת מספרת הוא חמור מאוד. הגננת המדוברת נשמעת מאוד מאוד לא מקצועית, ואם לא חוששת לומר דבר כזה בנוכחות הורה, יתרה מזאת - להדריך הורה לומר כזה דבר נוראי לילד ועוד בנוכחותו - אני ממש פוחדת לחשוב מה קורה מאחורי דלתות סגורות. מציעה לך להוציא את שני ילדייך מהגן ומהר. לצערי במצב העגום הנהוג במדינת ישראל,כל אדם ללא הכשרה או הליך מיון כלשהו יכול להחליט שהוא מטפל בנפשות היקרות ביותר לנו וזאת גם ללא כל פיקוח. אני קוראת לך ולכל ההורים, חדדו את הביקורתיות ואת האינטואיציות, הגבירות מעורבות בגנים ואל תתעלמו מתחושות הבטן שלכם. ילדיכם לא צריכים לשלם את המחיר של המצב העגום הקיים במדינה ביחס לגיל הרך ולכן כרגע כל האחריות כולה על כתפיכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הי אני אמא לילדה בת 3 שנים. מתמודדים כעת עם קשיי הסתגלות לגן . הילדה התחילה להתחבר לגננת ולסייעות בגן. פעמיים בשבוע הגננת יוצאת ליום חופש ובאה גננת מחליפה במקומה. עד היום לא שלחתי אותה בזמן שיש גננת מחחיפה. אני לא יודעת אם זה בסדר להתחיל לקחת אותה גם ביום שהמורה הקבועה איננה..מפחדת להעמיס עליה יותר מדיי . אשמח לעיצה תודה
שלום לך, אני מעריכה את רגישותך לביתך ואני סבורה שבעזרת הכנה מספקת, ביתך תוכל להכיר ולהתרגל גם לגננת המחליפה. שדרי לה ביטחון ושאת מאמינה בה, שאת סומכת על הגננת המחליפה ושהכל יהיה בסדר... כשהיא תוכל באמת להרגיש את הביטחון שלך אז גם היא תהיה בסדר. לגבי הזתמון - בעיני זה לא משנה אם תתחילי עכשיו עוד עוד חודש חודשיים, פעלי לפי האינטואיציה שלך. מה שחשוב הוא כאמור שאת תוכלי באמת לשדר לה ביטחון אחרת זה בטוח לא יעבוד.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום הבת שלי בת שנה וחצי מגיל 9 חודשים מלמלה הברות בצורה ברורה כל הזמן .לאחרונה לרוב שותקת ממש ולא חוזרת על הברות .שבועעים אחרונים בקושי מלמלה משהו אבל בזמן הזה התחילה ללכת ובמקביל התחילה להיות בגן בתדירות גבוהה , שם מדברים איתה עברית ובבית אנחנו מדברים איתה רוסית .הנושא מדאיג אותי במיוחד כי בן הבכור שלי על ספקטרום בתפקוד גבוה .עד כמה זה לא תקין השתעקה הזאת ?
הי אליזבט, זה ברור ששאלתך מושפעת מחרדות כתוצאה מכך שבנך הבכור מצוי על הספקטרום. אני לא יכולה לענות לשאלתך מכאן, אני מציעה לך לגשת איתו לרופאת הילדים שלך ולהתייעץ. היא תבדוק אותה ותיתן לך תשובה מספקת שאני בטוחה שתוכל להרגיע אותך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום. הבן שלי אוהב בעיקר לשחק בנסיכות, מבקש להדפיס ציורי נסיכות וצובע במשך שעות, רוצה להתאפר ומחפש סרטוני וידאו של ילדות מתאפרות. כשהולך לחברה מחפש את הבובות וכלי האיפור, פחות בעניינים הנחשבים לכאלה של בנים. סרטים אחרים יכולים לעניין אותו חלקית למשל על בעלי חיים ויחפש בעיקר סרטים שיש בהן גיבורה / נסיכה. זה מעסיק אותו הייתי אומר כמעט כאובססיה. האם זה מצביע על משהו ברמה האישיותית? כיצד ניתן למתן ולכוון למשחקים מגוונים ונושאים מגוונים? תודה
הי, האם היית רואה בכך אובססיה גם אם היה מדובר בילדה קטנה? בכל מקרה אם אתה רוצה שיתעניין בתכנים אחרים, הדרך הכי טובה לעניין אותו בהם הוא לעסוק בהם ביחד איתו. לשחק איתו משחק כדורגל, לשחק איתו במכוניות, לצפות איתו בסרטוני חיות ולדבר איתו עליהם. ההנאה שלך וההנאה המשותפת שלכם ביחד מתכנים שונים, בהחלט עשויה לדבוק בו. ומילה חשובה אחרונה ממני - גם אם תחומי ההתענינות שלו לא ישתנו, אני לא רואה בכך בעיה כלל וכלל. הכי חשוב שתוכל להמשיך להנות ממנו בלי לדאוג יותר מידי.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי, הבן הבכור שלי בן 10. ילד נבון, חכם חברותי ובלי שום קשיים חברתיים או לימודיים. המריבות היחידות שקיימות בבית מולו זה בנושא הגבלת זמן מסך. היום עידכנתי אותו שאין לו אפשרות לבלות במשחקי מחשב כי המשפחה הגיעה אחרי חודש וחצי והיה לי חשוב שהוא יהיה נוכח לאחר שאתמול לא הגבלתי אותו. הוא לא ככ הסכים לזה ונוצרה מריבה. אני במלוא העצבים אמרתי שאם המריבות האלו יימשכו שוב ושוב אני אשבור את האקס בוקס. והוא אמר לי את יודעת מה אני אעשה אם תעשע את זה? אמרתי לו מה כבר תעשה?אתה כל הזמן רב איתנו ולא מכבד את הבקשות וזה יוצר מריבות. ולקח לו כמה שניות ואז אמר אני אתאבד. אני נחרדתיייייי. זו פעם ראשונה שהמילה הזו עלתה בבית וגם בהקשר לא תואם בכלל. הוא התחיל לבכות וכעסתי נורא שבכלל בחר לאיים עליי עם כזה דבר. אחרי כמה זמן הוא נרגע ויצא לאכול ושיחק עם המשפחה כאילו שכלום לא היה. בערב ביקשתי לשוחח איתו והסברתי שאין מקום למילה הזו בבית שלנו ואיפה הוא פגש אותה בכלל... והוא אמר ראיתי באיזה סדרה. אמרתי לו אתה יודע מה המשמעות שלה? הוא אמר כן. ביקשתי שיסביר והוא אמר לי שהוא לא רוצה להגיד ושבכלל לא התכוון לזה באמצע המריבה כשזרק אותה ושזו לא היתה הכוונה שלו. עכשיו הכל בסדר והסברתי שאין לזה מקום. איך אני ממשיכה מפה? אני לא רגועה מהקלות שבה הוא זרק את זה באוויר.
הי ריי, אני חושבת ששניכם "יצאתם מהכלים", "איבדתם את העשתונות"... קודם את עם המילה "לשבור", מילה המבטאת איבוד שליטה עצמית, איבוד עשתונות, זעם והתנהגות לא רציונאלית, והוא בעקבותייך בחר במילה -להתאבד - שבמידה מסוימת משדרת את אותו עולם תוכן רגשי. נכון יותר יהיה ששניכם תוכלו לבחור טוב יותר את המילים שלכם. את יכולה לשאול אותו בדיעבד אם היה יכול להחליף את המילה "להתאבד" במילים אחרות, באילו מילים היה משתמש (כעסתי, הרגשתי חוסר אונים, הרגשתי שאת לא מבינה אותי וכו') , וגם את יכולה לומר לו איפה ומדוע את "נפלת" בלשונך ואיזו מילה אחרת היית בוחרת להבא. האפשרות שלך להכיל את רגשותייך יהוו גם עבורו מודל (וגם מודל מופנם) אבל כן..זה מתחיל בנו ההורים. שניכם בחרתם מילים קשות לבטא מצב של תסכול כעס וחוסר אונים, ובהחלט חשוב שאפשר יהיה לבחור אחרת. מעבר לזה לא נראה לי שיש כאן דאגה ממשית למצבים אובדניים אבל אם ממשיך להתקיים בך ספק גשי להתיעצות פנים מול פנים עם איש/אשת מקצוע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום ביתי בת ה 8 ראתה בטלוויזיה לפני 4 חודשים שמדברים על מישהו שרצח את אמא שלו בסכין. מאז היא אומרת שהיא כל הזמן חושבת על זה ומפחדת ויש ימים שקשה לה להירדם בלילה. אתמול בלילה היא אמרה שכשהיא רואה אותי חותכת ירקות עם סכין, היא מפחדת להסתכל על הסכין ואומרת שמאז שראתה בטלוויזיה מה שאמרו היא חושבת שזה עבר אליה, שאלתי אותה מה הכוונה עבר אליה והיא אמרה שהיא מתרחקת מסכינים כי היא מפחדת שתעשה בהם משהו. לאחר מה שסיפרה לי היא הקיאה, כנראה מהפחד והלחץ. פעם ראשונה היא סיפרה לי את התחושות האלו שלה. האמת שממש הייתי בהלם ויצאתי מזועזעת, לא חשבתי שמזה שהיא ראתה בטלוויזיה זה ככה עושה לה. לא כ"כ יודעת מה אני אמורה לעשות? איך להוציא לה את המחשבות על זה? שלא תחשוב על זה במשך שנים וזה יחלחל בה וחלילה...תרצה לעשות משהו אלים האם לפנות לפסיכולוג/ית ילדים? מה מומלץ לעשות? אודה מאוד לתשובה
הי רותם, אני שומעת שביתך מאוד מפוחדת ומבוהלת ועכשיו גם את...לשאלתך, אני בהחלט מציעה לך (רק אתם ההורים) לגשת לכמה פגישות עם פסיכולוג/ית ילדים, כדי לקבל קצת כלים ולהרחיב את ההבנה של איך להיות איתה סביב המצב הזה. איך לתמוך בה, איך נכון לדבר איתה על הנושא הזה ואולי גם חשיבה מחודשת על התכנים אליהם היא חשופה במדיה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מחפש פסיכולוג/ת בחולון לילד בן 10 הילד זקוק לזה כמעט בדחיפות
שלום, אתה מוזמן לכתוב כאן תגובת המשך עם מייל פרטי אליו הגולשים יוכלו לשלוח את המלצותיהם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, בני בן שנתיים ושמונה חודשים, והחל תהליך גמילה בגיל שנתיים וחודש. הדרך לא הייתה פשוטה, אבל מאידך גם לא חריגה מדי. חשוב לומר שגם בזכות סיוע ואמפתיה של הגננת הקודמת שלו, הגענו למצב שהילד הולך לשירותים ללא חשש ומבצע את צרכיו. תחילת השנה (ספטמבר) לוותה במעבר לגן חדש ולאחריו שוב נכנסנו לסגר. במהלך הסגר החל סוג של רגרסיה, שבה הפסיק לאט לאט את תדירות היציאות שלו, עד שהגיע למצב (שבו אנו נמצאים היום, באותו סטטוס) של איפוק מעשיית קקי למשך ימים, עד שכבר אין ברירה (הגוף מכניע) והוא מבצע את צרכיו בתחתונים או בחיתול במהלך שנת הלילה, כאשר כל עשייה כנ"ל (כשהוא ער) מלווה בהפגנת לחץ איום מצדו. אנחנו הורים טריים, האינטרנט מלא בהמלצות סותרות, וחשוב לומר שמרבית האנשים שהתייעצנו איתם (הגננת החדשה, רופא המשפחה הוותיק ועוד) אמרו פשוט "להתעלם", "לשחרר" והכל ייפתר. עברו כבר מספר שבועות, ואני לא רואה שיפור, ואני מאוד חושש שהזמן לא פועל לטובתנו בבניית חוויות חיוביות בקרבו עד כדי הסרת החששות שלו. אשמח לקבל עצה - האם אכן "לשחרר"? איפה הגבול שבו כן צריך לשקול פנייה לגורמים מקצועיים? תודה!!!
שלום אלי, באופן כללי העצה הזו של "לשחרר" בעיני לפחות, אין משמעותה להתעלם, לעזוב הכל ולא לעשות כלום..אלא לשחרר את המטען הרגשי סביב העניין. לעשות את מה שמרגישים שנכון לעשות תוך כדי הרפייה פנימית ואמונה שהדברים הם לא כ"כ נוראים... אז בהחלט צריך להמשיך לעשות ולפעול כדי לתמוך בבן שלכם ובשום אופן לא להמנע מלעזור לו. אני בהחלט ממליצה לגשת למספר פגישות יעוץ בנושא, רצוי עם פסיכולג/ית קליני/ת שגם תוכל לעזור לכם להבין את צרכיו הרגשיים. אני בטוחה שמספר פגישות מועט יוכל לסייע לכם מאוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הי, בני בן ה6 מציג נטיה לסיכון עצמי בעיקר דרך טיפוס למקומות גבוהים. אנו רואים את זה ממש מגיל שנתיים. מבית הספר קראו לנו כבר לקחת אותו באמצע היום בגלל זה. כיצד לתקשר איתו את המסוכנות? האם יש דרך לעזור לו?
שלום לך, אתה מספר פה משהו מאוד כללי..אני לא מצליחה להבין האם מדובר במשהו באמת מסוכן באופן אובייקטיבי או שהחרדה והחשש הוא שלכם. אתם מוזמנים לכתוב שוב באופן יותר מפורט כולל כיצד אתם מתייחסים לזה כרגע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תודה על ההתיחסות. מדובר במצבי סיכון אובייקטיביים כגון טיפוס למקומות גבוהים (מהצד החיצוני של מתקני המשחקים למשל)
בני קיבל רשיון . בעלי התקין לו אפליקציית מעקב . אם נוהג מעל המותר, הוא מתעמת איתו. הבעיה היא שהאפליקציה עוקבת אחר הבן נכנס לרכב בלי לנהוג. אם הוא אמר שהוא במקום X והולך למקום Y בעלי מכנה אותו שקרן ומתעמת איתו. הבן נסע עם חבר והחבר נסע כ- 160 ק"מ, ובעלי רוצה לדווח להוריו. הבן שלי מ מתנגד שנדווח להורי החבר. האם לגיטימי לעקוב באופן כזה אחר הילדים? ולכעוס על כל אי התאמה ? הבן מאוד כועס ומרגיש שלא סומכים עליו. אשמח לעצה כיצד לנהוג.
שלום לך, אני חושבת שלב ליבו של העניין הוא האיך - איך להתייחס לתוכנה הזו. אני מציעה להתייחס למידע שהתוכנה מספקת בערבון מוגבל ואל הנתונים כאל בסיס לבירור ושיח ולא חומר ראייתי להאשמה ותקיפה. בנוסף קחו בחשבון שיש גבול לכמה תוכלו באמת להשגיח עליו מקרוב...וזהו אתגר שכל הורה חייב לעמוד בו, לשחרר ולסמוך על הילד בעל הרישיון התקף על פי חוק. לסיכום - גשו אליו, דברו איתו, תשאלו, תנו לו אפשרות להסביר והציעו את דעתכם. כך בנכם גם יוכל להרגיש שאיפשהו הוא עדיין תחת השגחה אך לא ירגיש נתקף ונאשם ושאתם בכל זאת כן סומכים עליו ועל המילה שלו. ככה התוכנה תוכל לשמש לכולכם כלי מחזיק ושומר (אך כאמור מוגבל ועליכם כהורים ללמוד לשחרר את הרסן ולקבל את המציאות שבנכם שם בכביש נוהג בלעדיכם..) להבדיל מאמצעי להרתעה איום והאשמה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב בני בן 4 וחצי בגן עיריה שנה שניה באותו גן , אנחנו מהמגזר הערבי והבן שלי נמצא בגן יהודי . יש לו עיכוב התפתחותי של שנה . מטופל מזה 3 חודשים אצל קלינאית תקשורת מרפא בעיסוק ורכיבה טיפולית מקבל בגן סייעת צמודה 4 שעות ביום , גננת שילוב פעם בשבוע . בשנה שעברה היו לו קשיי הסתגלות קשים מאוד ועברנו את זה ברוך השם , עכשיו הוא כבר מכיר את הגן והצוות וחלק מהילדים (זה גן של 3 גילאים) אבל לאחרונה בעיות ההתנהגות שלו התעצמו הוא נהיה אלים (רק בגן) , מסרב להיכנס לגן לאחר שנגמרת השהייה בחצר , מאבד את עצמו ומתיש את הצוות . כבר בוועדת ההשמה רמזו לי שצריך להעביר אותו לחינוך מיוחד למרות שאני באה מהתחום ויודעת שהמצב לא עד כדי כך , לאחר שסירבתי התחילו לשכנע אותי להעביר אותו לגן ערבי וזה הכעיס אותי כי נתנו לי הרגשה שבגלל הקשיים שלו והמאמצים שהוא דורש מהם הם מנסים לדחוף אותו החוצה . יש לציין שהאבא נמצא רוב הזמן בעבודה באזור מרוחק ויושן שם הוא מנהל בכיר ויש לו התחייבויות ואת כל הדברים אני עושה לבד ללא התערבותו . טיפול רגשי התחלנו והפסקנו כי בעלי סירב להתמיד . מה עוד אפשר לעשות יותר ממה שאני עושה ??? זה מתיש נפשית ופיזית אני סטודנטית לתואר שני ויש לי עוד ילדה בבית הספר כל המשאבים שלי אזלו .
שלום לך מיה, זה נשמע שבנך זקוק להרבה מאוד סיוע במסגרת הגן. אם זה יהיה בגן רגיל בתוספת שעות שילוב או בגן חינוך מיוחד - זה את תחליטי. מה שחשוב הוא שהוא יקבל את התנאים להם זקוק כדי להתקדם. לגבי האלימות - חשוב לנסות להבין מנין היא נובעת. אם זה קורה רק בגן אז כדאי לנסות להבין מדוע? מה גורם לזה? צר לי שהפסקתם את הטיפול הרגשי אך אני מציעה לך בכל זאת לגשת בעצמך להדרכה הורית כי זה נשמע שגם את וגם בנך זקוקים לתמיכה רגשית אל מול כל האתגרים העומדים בפניכם. בנוסף את עצמך תוכלי לקבל תמיכה וזה חשוב מאין כמוהו כדי לגדל את ילדינו בצורה טובה. לגבי מעבר לגן ערבי - מה דעתך בעניין? מדוע הציעו לך את זה? את מוזמנת לכתוב לי שוב. את יודעת לפעמים בחיים ההורים צריכים ל עשות את מה שקצת יותר קל ונוח להם במיוחד עם ה"מחיר" שהילד משלם הוא יחסבית נמוך. זה נשמע שאת נאלצת להתמודד עם הכל לבדך, וייתכן שאם תורידי מעצמך מעט עומס, תהיי יותר פנויה גם לתמוך בבנך כפי שהוא זקוק לך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
פעוט בן 1.4 זורק כל הזמן דברים ..אני אומרת לו שלא יזרוק ושאסור והוא צוחק לי בפנים. בנוסף התחיל להרביץ לאחיו בן ה3. על זה אני יותר צועקת כבר ואפילו שמה אותו בעונש בלול ברגע שמרביץ לו אבל לא נראה לי שזה עוזר במשהו....ברורה לי ההתנהגות שזו בדיקת גבולות ואןלי אפילו השגת תשומת לב אבל אותי מעניין איך אני מפסיקה את ההתנהגות בעיקר כי גם זה מאןד לא נעים לאח שלו הגדול ההצלפות בפנים וגם הזריקת דברים שלו בבית מהווה מטרד וסכנה מעבר לזה הוא הוא פעוט חכם ופיקח מאוד מתפתח יפה
שלום לך, המטרה שלך בשלב הזה הוא לתווך את המציאות כל הזמן בעוד בנך הפעוט בסך הכל מנסה ללמוד ולהבין מה מקובל ומה לא, איך נכון לנהוג, איך פועל העולם וכו'. אם הוא מרביץ אז פשוט הרחיקי אותו ואימרי לו שזה אסור, שזה לא נעים לאחיו. תצטרכי לעשות את זה שוב ושוב עד שיבין אבל הוא בסוף יבין אם תצליחי להיות עקבית - וזה בעצם הדבר הכי חשוב. אין כל צורך לצעוק להעניש ולהתעצבן - להיפך, זה רק יחמיר את האווירה הכללית בבית וימנע מבנך להפנים את המסרים שלך. דבר נוסף. בנך לא צוחק לך בפנים ..הוא צוחק כי הוא עדיין לא מבין איך הדברים עובדים. זה לא כדי להשפיל אותך, להתריס נגדך או להעליב אותך..הוא צוחק כי זה מה שעושים פעוטות במצבים שונים..אל תיקחי את זה אישי כ"כ. אני מציעה לך בחום לקרוא יותר על השלב ההתפתותי שבנך נמצא בו כדי להבין אותו יותר - את יכולותיו, מגבלותיו, את האתגרים ההתפתחותיים האופיניים ועוד. זריקה של דברים למשל זה אחד הדברים שפעוטות בגיל הזה מאוד אוהבים לעשות, אז איזרי הרבה סבלנות ונסי להכיל את זה. כרגע זו דרכו לשחק וחשוב מאוד יהיה שתוכלי לאפשר לו את זה כדי שיוכל להתפתח באופן תקין. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום הבן שלי בן 6.5( הכיתה א) .הוא כל הזמן מפחד. הוא ילד מאוד ביישן , רגיש ועדין עם הרבה חברים ,אבל מפחד מהרבה דברים. להישאר בחדר לבד לשאר בשירותים לבד , להתקלח לבד , אפילו באור יום, חושש שיבואו גנבים. מפחד לאשאר לבד בכלל . לפעמיים אומר לי שיש לו מחשבות כמו מוות , מחלה . נרדם במיטה שלו ( הוא עם אחיו הגדול בחדר) אבל כל לילה בא אלינו למיטה. מה אני אמורה לעשות כדי לטפל בזה?
שלום לך, חשוב לחתור להבנה של המקור לפחדיו ואת סוג הנוכחות לה הוא זקוק ממך. משאלתך אני מנחשת שאין לך שום שמץ של מושג מאיפה להתחיל להבין את זה כי את כותבת לי רשימת סימפטומים בלי שום רקע. בנוסף אומר לך משהו חשוב נוסף. כדי באמת להבין את המקור לחרדות מהסוג הזה ובגיל הזה, צריך להתבונן היטב ביחסים בין הילד להוריו, ולא רק בילד. אני מציעה לך בחום לגשת להדרכה הורית כדי כאמור לנסות להבין טוב יותר את המצב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הנכד שלי ילד שהולך לגן מדבר והולך. כשאומרים לא לעשות דבר מסויים עושה בכוונה כשכועס מכה את עצמו ומכה ושורט את ההורים מה לעשות במקרים האלה?
הי עדי, זה נשמע בערך כמו כל ילד בן שנה וחצי, בודק גבולות וכאשר מתוסכל וסביבתו אינה מצליחה להרגיע אותו, פונה לאמצעים אחרים לשם הרגעה עצמית שחלקם כוללים גם סוגי הכאה עצמית. סבתא יקרה את שואלת שאלה קטנה גדולה. בעצם איך להיות הורים לילד בגיל הזה. אני מציעה לך להפנות את הוריו אלי לשאלות, אני בטוחה שהם יוכלו למקד טוב יותר את קשייהם. בנוסף כדאי לקרוא על הגיל הזה, על המאפיינים והצרכים. על הקונפליקטים העיקריים, על היכולות הקוגניטיביות והמוטוריות וכיצד הן משפיעות על ההוויה של פעוטות בגיל הזה וכיוב'. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
