פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אני בן 24 תמיד בתור ילד סבלתי מריחוף שחיכה של שאלות במבחנים וכד. משום מה בזמן האחרון המצב חמור יותר ואף קשה לי לזכור וללמוד כמו כן אני מבצע שגיאות איות רבות בלינק זה http://www.orderlifeplus.com/attentionsupport.html שהעביר מנהל הפורום לאחת מהכותבות ישנו אגף תזונתי הטוען כי מספר מוצרים ( OPC ?? ) עוזרים ואף מעלימים לחלוטין את התופעה הידועה כ ADD שאלתי היא : לי זה נראה כרפואה משלימה האם אתה תומך בזה וכמו כן הרפואה הקונבנציונלית ??? כמו כן מה כן אפשר לעשות כללית בנידון וכן בחוסר הנכונות לעשות דברים הנלווה מבלי לקחת ריטאלין!! בתודה מראש אבי

בני סבל מבעיה דומה, בעקבות תוכנית אמריקאית, וניסוי עם ילדים בענין, עשינו דיאטה לילד, הדיאטה הכילה זונות טבעיים בלבד, פירות וירקות, ללא תפוזים, ללא מוצרי חיטה, ללא שוקולד , ללא ממתקים עם צבעי מאכל וחומרים משמרים. אני יכולה להגיד בודאות כי המצב של הילד השתפר תוך שבועיים, וכל זמן שהתמיד בדיאטה, היה לו שיפור כל הזמן, כשזילזל ואכל דברים אסורים מיד הרגשנו.

מה תפוזים קשור לזה ? . השאלה הייתה בקשר לתוספי המזון ו או תרופות המופיעות באתר שמנהל הפורום נתן כלינק. ועוד פעם מה רע בתפוזים ?

יתכנו גורמים רבים לסימפטומים שאתה מתאר - דווקא לא נראה קשור ל ADHD כדאי לעבור אבחון אצל איש מקצוע - רופא נויורולוג או פסיכיאטר

תודה על ההתייחסות. אבל עדיין לא קראת מסתבר את מכתבי בדף הקודם. אני במצב די קשה..ואני מחכה נואשות לתגובה מקצועית ממך. אנא החזר לי תשובה. המכתב הוא:"מעגל סגור". בתודה מראש שירי.

שירי יקרה, קראתי את ההודעה שלך, 'מעגל סגור', וכעת אני מבין את הדחיפות. המצב שאת מתארת הוא אכן בלתי נסבל, וכפי שאת עצמך מציינת, את נמצאת כעת בסיכון גבוה, ואכן זקוקה לעזרה. מן הדרך שבה את מתארת את מצבך לא קשה להבחין ביכולת האינטלקטואלית שלך, ואני משער שגם לך קשה להשלים עם הפער שבין היכולת הזאת לבין מצבך הנפשי, המוציא אותך משליטה בחייך. את מספרת שהיית בטיפול נפשי בלתי מוצלח בשנה שעברה. טיפול נפשי מותנה בקשר המיוחד הנוצר בינך לבין המטפל/ת, ולא ניתן ללמוד מניסיון אחד על האפשרות של מטפל אחר. לא כתבת האם היית בטיפול בעקבות ההטרדה המינית שחווית. סיפרת שהותקפת מינית, ועשית הבחנה בין תקיפה לאונס. למעשה, התוצאות של תקיפה מינית אינן שונות משל אונס, ויש לטפל בטראומה הבאה בעקבותיו. אין לי פתרונות פשוטים, אבל אין לי ספק שעליך לטפל בהשלכות של החוויה הקשה שעברת, גם אם מדובר בתהליך ארוך ולא פשוט. לא קל למצוא את המטפל המתאים, אבל קשה הרבה יותר ללא תמיכה נפשית. המצב שאת מתארת, וההשלכות שלו על חיי היומיום שלך ועל מצבך בלימודים, דומה למצב של פוסט-טראומה, ודורש עזרה מיידית. כתבי לי אימייל וננסה לחשוב ביחד על האפשרויות העומדות בפניך. [ בינתיים אני מזמין אותך להשתתף בפורום הלם-קרב, העוסק בטראומה ובפוסט טראומה. יש דמיון רב בין טראומה על רקע מלחמה או אירוע בטחוני, לבין טראומה על רקע מיני, וגם בפורום שלנו תמצאי משתתפים שהגיעו מסיבות שונות. זהו פורום המשמש כקבוצת תמיכה, והמשתתפים בו יאפשרו לך להתמודד עם קשיי היומיום, ויתרמו לך מנסיונם. זו כתובת הפורום: http://doctors.co.il/forums/list.php?f=66 שירי יקרה, את נמצאת על קו התפר שבין התחלת חייך הבוגרים תוך שליטה בגורלך, לבין כניעה לקשיים ולחוסר שליטה. למרות הקשיים הרבים, האחריות כולה נמצאת כעת בידיך, ורק הבחירה בהתמודדות תאפשר לך למצות את היכולות הרבות הטמונות בך. אל תיכנעי. כתבי לי, ואשתדל לסייע לך למצוא את הסיוע המתאים. שלך, דרור

שאלה: יש לי הפרעת אכילה.בולמיה עם נטייה לאנורקסיה (בתקופות) משהו כמו בערך שנתיים. המצב הולך ומחמיר. אני חיילת ומקבלת טיפול צבאי שלא עוזר לי כ"כ.עמדתי לפני טיפול בתה"ש אולם אז הצבא החליט להפסיק את השתתפותי. הם הציעו לי כחלופה טיפול בצריפין, שגם אותו לא קיבלתי כי הכל תפוס ומלא ואני לא בסכנת חיים ולכן אני יכולה להמתין. אין לי כסף לשלם לטיפול פרטי.ההורים שלי אפשר להגיע יודעים שאני סובלת מבולמיה, דיכאון , חרדות והפרעות שינה ( כמעט הכל למעט הדיכאון הופיע לי גם בגילאים יותר קטנים).הם יודעים ומעלימים עין.אני יודעת שהם יודעים.הם רומזים שהם יודעים.הם רואים-אני רזה מאוד. הם פשוט מלגלגים וצוחקים ומבקרים ואני מטבעי בן אדם מאוד רגיש ולא מאילה שמסוגלים "לחלוב" כסף ו"לצפצף" על מה הם חושבים עלי... אין אופציה של פנייה לקופ"ח ,כיוון שהם לא יקבלו אותי כל עוד אני חיילת. האם עליי להרים ידיים? לחכות לשחרור(עוד 9 חודשים)? אני עם יד על הלב אומרת שלבד אני לא יכולה על הבעיה הזו.

ברצוני להביע את אכזבתי על כך שאנשים מנסים להיעזר בכם אך אתם עוזרים על פני השטח. הייתי רוצה שתתן דעתך לתגובה שלי לתשובתך. תודה שהחזרת לי תשובה אך הגבתי עליה ולא נענתי , (וכך עוד כותבים אחרים שממתנים לתשובות ממך.) ממני מילי

מילי כתב/ה: > > ברצוני להביע את אכזבתי על כך שאנשים מנסים להיעזר בכם > אך אתם עוזרים על פני השטח. > הייתי רוצה שתתן דעתך לתגובה שלי לתשובתך. > תודה שהחזרת לי תשובה אך הגבתי עליה ולא נענתי , (וכך עוד כותבים > אחרים שממתנים לתשובות ממך.) > ממני מילי >

מילי יקרה, לפורום הזה ישנם מספר מנהלים, וכל אחד מאתנו מתמחה בתחום אחר של חיי הנפש, החל בפסיכיאטריה ובטיפול תרופתי, וכלה בפסיכותרפיה (טיפול בדיבור). אל אחד מאתנו משתדל לענות על השאלות בתחום התמחותו. התשובות שלנו אינן תחליף לטיפול, ואפילו לא עצות מקצועיות, משום שאין באפשרותנו לקבל תמונה מלאה של מצב הפונים. אכן, העזרה שלנו היא שטחית, ומיועדת לתת מענה מיידי, ולהפנות את מי שזקוק לכך לעזרה מקצועית. את צודקת. לא תמיד אנחנו נמצאים כאן, ולא תמיד אנחנו יכולים לתת תשובות מיידיות. זהו אחד מחסרונותיו של פורום באינטרנט. אני מבטיח לך שכולנו מנסים לסייע ככל האפשר, ואני מתנצל אם לעתים התשובות שלנו אינן מספקות. בברכה, דרור גרין

בוקר טוב. דבר ראשון תודה על השיחה משלשום.אני יודעת שקצת גלשנו והשתעשענו ולא כל מה שדיברנו רלוונטי להפרעת אכילה,אבל לי השיחה מאוד עזרה לצאת מהמצב שהייתי בו באותו רגע.שוב תודה מכל הלב. בכל אופן,פניתי לטלי וקיבלתי מספר טלפון של מישהי.אני לא מצליחה לתפוש אותה כי היא פנוייה בשעות שאני לא יכולה לגעת בפלאפון(את יודעת..).אני אנסה שוב היום. את יודעת...הגעתי למסקנה שאני עדיין לא שלמה במאה אחוז עם החלמה.אני עדיין מסרבת לוותר על יתרונות הבולמיה , אבל אני כן רוצה טיפול. אני חייבת להתחבר לחלק שבי שכן רוצה להחלים(שמאז ומתמיד היה דומיננטי אצלי).אני חייבת לנסות ולראות מה יש בחוץ.הבולמיה לא תברח.היא תחכה עד שאני אבחון את האופציות. אני לא יכולה לדעת שאני רוצה להיות חולה , כי אני לא יודעת איך זה להיות בריאה.אני לא זוכרת,ומה שאני כן זוכרת אני לא רוצה.אני חייבת לעצמי את התחושה של לפתוח דף לבן וחלק. אני חייבת לעצמי לנסות להחלים מאחר וגם עם המחלה אני לא מצליחה להתנתק מהעולם. אני עדיין מתענינת בלימודים גבוהים ובטיולים בחו"ל ובכל מיני דברים שכדי להפיק מהם את המירב ,אני אמורה לבחון את האופציה של לחיות בלי המחלה הזו. אז אני חוסכת כסף לטיפול.יש לי כבר לכמה פגישות.אם לא ילך-אני אתחיל טיפול התנהגותי בצבא-להשתלט על מחלה גם אם במחיר של לרמות את עצמי.כשאני אצא מהצבא-אני אתחיל טיפול רגיל , אולי אפילו דרך קופ"ח. ההורים שלי לא חייבים לדעת מה אני עושה דרף קופ"ח,נכון?

היי, בוקר טוב. תודה על מה ? שוב אני חוזרת על עצמי, אבל אני לא עושה כלום חוץ מליהיות שם ולהקשיב מעבר לקו הפלאפון או האינטרנט, והלוואי ויכולתי לעשות יותר, אבל אני לא, אז באמת באמת אין בעד מה. מי אמר שאנחנו חייבות לדבר רק על הפרעת האכילה ? היה לי כיף לדבר איתך גם על דברים אחרים, ואולי זה דווקא טוב לראות, שיש דברים אחרים מעבר לאכילה - הקאה ולבולמיה, שלפעמים יכולה למלא את כל היום למשך הרבה זמן, ואז באמת אנחנו שוכחים שקיימים דברים אחרים. "את יודעת...הגעתי למסקנה שאני עדיין לא שלמה במאה אחוז עם החלמה.אני עדיין מסרבת לוותר על יתרונות הבולמיה .." - באמת תהיתי ביני לבין עצמי מתי תהיי מוכנה להודות בזה, אני הרגשתי את זה אני חושבת כבר מהשיחה הראשונה איתך, וניסיתי לרמוז לך על זה, אבל את נורא כעסת עליי, ונשבעת והבטחת, בכל מקרה, זה באמת לא משנה לי כלום, כמו שאמרתי לך כבר הבחירה הסופית היא שלך, אני יכולה לשתף אותך בקשיי התהליך ובכיף של הנקיון, לא להחליט עבורך, ואני בכל מקרה פה בשבילך, אפילו סתם לדבר, לשפוך את הלב, גם אם בחרת בינתיים להישאר עם הבולמיה. גם אם את לא מוכנה לוותר עליה עדיין. אני יכולה לקבל אותך גם עם ההשלמה הזו עם הבולמיה. יהיה לי חבל כי את בן אדם חכם ובאמת מגיע לך דברים אחרים כמו לימודים גבוהים וחו"ל, ואפשר להשיג אותם גם עם הבולמיה נכון, אבל מגיעה לך איכות חיים אחרת, לכולנו מגיע, ואפשר להשיג את זה עם המון מאמץ וקשיים, אבל אני באמת מקבלת אותך כמו שאת, ואני פה מעבר לקו בשבילך כמעט תמיד, לא מנסה לשנות, לא מנסה לתקן, רק מנסה להגיד מה אני מרגישה. בנוגע לקופ"ח, לא ההורים שלך לא ידעו כלום, כשאת משתחררת את נחשבת בוגרת, יש לך כרטיס קופ"ח משלך, והוא נפרד מהמשפחה שלך, ולא קשור אליהם. זה לא כמו לפני הצבא שאת שייכת לקופ"ח של ההורים, את יכולה אפילו לבחור להיות בקופ"ח אחרת משל ההורים, ואין שום בעיה עם זה. אביב.

קראתי את מה שכתבת, ולא יכולתי להמנע מחיוך:) דבר ראשון,אני מודה לך כבן אדם.את לא מכירה אותי.את לא חייבת לדבר איתי, ואת בכל זאת עושה את זה.להקשיב לי מעבר לקו הטלפון או האינטרנט,זה אכן כל מה שביכולתך לעשות,אבל זה ה-מ-ו-ן.את כל השאר-תשאירי לי.כל השאר-באחריותי בלבד.אז שוב תודה,והגיע הזמן שתקבלי אותה כבר וזהו:)))))) את צודקת.העניין הזה שאני לא שלמה עם רעיון ההחלמה הוא באמת הארה חדשה שהייתה לי.אוקיי...את היית שלמה!את בכל רגע רצית לצאת מזה ולא היו לך הכוחות ולא הזמן! אבל זו הייתה נקודת המוצא שלך... אני מכירה בזה שנקודת המוצא שלי מעט שונה.אני מבינה כרגע שאין לי רצון של 100 אחוז להבריא.באותה מידה אין לי רצון של 100 אחוז גם להיות חולה.את מבינה את כוונתי? אבל יש לי מספיק כוח לנסות ולצאת מזה גם עם 50 אחוז מוטיווציה.אני פוחדת מהמחלה וחוששת מאוד ממה שקורה לי.אני מאוד רוצה לחיות בלי ההרגשה הזו,ולכן אני מוותרת על יתרונות הבולמיה. אני לא פוסלת שום דבר.הרבה אמרו שהרבה יותר טוב בחוץ.אני אבדוק את זה.בכל הכוח אני אבדוק את זה.אני חייבת לעצמי לפחות את ההרגשה שבדקתי הכל: בדקתי איך להיות חולה,ובדקתי איך להיות בתהליך החלמה(ואולי אפילו "בריאה").רק אז אני ארשה לעצמי להחליט מה אני רוצה מהחיים. את וטלי אמרתן שעם כל החלטה אני אצטרך לחיות ולהתמודד,גם עם ההחלטה להשאר חולה. איך אני יכולה להשלים ולחיות עם החלטה שלא בדקתי את הצדדים האחרים שלה? זו נקודת המוצא שלי: תשאלי אותי אם טוב לי?לא יודעת! תשאלי אותי אם אני רוצה לחיות עם זה?לא יודעת!מה שאני כן יודעת שאצלי אין "חצי-חצי".אם אני אמשיך לחיות כפי שאני רוצה-אני חייבת להחלים.ואם לא-אני אוותר על הכל(עוד דבר שאני לא שלמה איתו בלהיות חולה). בלבלתי אותך?אני מבינה ... גם אני מבולבלת וזה נראה לי טבעי.אילו הרהורי הנפש.אין לך מה לדאוג.את לא צריכה לשכנע אותי להחלים.אני משוכנעת לבד.גם אם אני אגיד לך שלא-אני תמיד אנסה להחלים. אני מבינה את הקושי שלך להבין אותי.נקודת המוצא שלנו שונה.יכול להיות שאת לא מבינה איך אפשר לנסות להחלים עם הספיקות הללו. אז מבחינתי,אפשר. סליחה אם נשמעתי קצת לא נחמדה.רק שאני עובדת על ההודעה עכשיו אני שמה לב לזה. ממש מצערת.

אני מקווה שלא הייתי שוב כהרגלי בוטה מדי, אבל באמת רק ניסיתי להראות לך שאפשר, במידה ותחליטי שאת רוצה, וההוכחה הכי טובה היא אני. כבר 23 ימים נקיים !!! נראה לי גם שהיום אני אפסיק לעשן, מה זה סיגריות סך הכל, אותו הרס עצמי כמו הבולמיה, דבר שלוקח ממני את האויר לנשימה שאני כל כך צריכה, מחליש ומסחרר. אביב.

דר' נכבד בת זוגתי סובלת בחודשים האחרונים מדימום ווסתי שאינו בתאריך המחזור אשר בדרך כלל תאריך יציב. מתוך התבוננות בה בשינה. הבחנתי גם בחריקות שיניים חריגות עד כדי רעש המפר את שנתי. אני יכול להעיד כי בת זוגתי נמצאת במצב מתיחות עם בני משפחתה אשר היא אינה מבטאת - אלא מעדיפה להפנימו בתוכה. שאלתי בהקשר לדימום היא : האם יש קשר בין המתיחות בה נמצאת בת זוגתי עם הופעת דימום ווסתי על רקע זה. מהו ההסבר הרפואי/ קליני בין הדימום למצב של דחק נפשי. תודה מראש - רמי .מודאג

על בטוח יש קשר, אבל יכול להיות גם להפך, דימום יתר יכול לשגע כל אישה נורמאלית. כדאי לפנות גם לבדיקה רפואית.

אני מבקש התייחסות של איש מקצוע בבקשה. רמי המודאג

רמי שלום ראשית, האם אישתך התייעצה עם גניקולוג לגבי הדימומים? זה הדבר הראשון שיש לעשות בכל מקרה. לגבי חריקת השיניים והמתיחות: חריקת שיניים יכולה להעיד על מצבי מתח, אם כי זו תופעה נפוצה למדי באוכלוסיה הבריאה. בתקופות מתוחות התופעה עלולה להתחזק. באופן קונקרטי לשאלתך, במידה ויש מצב מתח הוא יכול להשפיע על תדירות המחזור החודשי. זו תופעה מוכרת, אבל כמו שאמרתי יש לפנות קודם כל לרופא מומחה בתחום. אבל מה שהייתי רוצה להדגיש בפניך זה שאין צורך לחכות לסימפטומים גופניים כדי לטפל במתח. במידה וקיים מצב דחק, בשל המצב המשפחתי או בשל כל דבר אחר, רצוי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. למצב הדחק עלולות להיות השפעות שליליות הן בטווח המיידי והן בטווח הארוך. בוודאי ניתן לעזור, לפחות במידה כלשהי, גם אם העדפתה של אשתך היא "להפנים את המתח" כפי שאתה מתאר. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב, כן קיבלתי את הודעתך מלפני כמה ימים, והכל בסדר, באמת, אי הבנה היא דבר יומיומי, כולנו אנשים וכולנו טועים, ולפעמים זה עושה את החיים מעניינים יותר, הרי דרך זה זכיתי לדבר גם איתך. יום טוב, אביב.

תודה על כל ההתייחסות האמפטית שלך. כמו כן אני נהנה לקרוא אחר הודעותייך,עושות לי טוב. אני אשמור על קשר. ושוב תודה. דניאל.

אני חושבת שאוכל למצוא אצלך תשובות לשאלות רבות שמטרידות אותי.! האם את מוכנה לענות לי?

שלום לך יקירתי! זה עתה השמנתי בקילו... מנחת.... :-) תודה על המחמאות, אני באמת עוסקת בתחום טיפולי, אבל תרשי לי להמשיך ולהסתיר את זהותי- המקצועית והאחרת. אין כמו טפיחה על השכם וכמה מחמאות כדי לעזור לאדם לעבור את קשיי היום יום. לכולנו יש כאלה. יש זמנים קשים יותר- וקשים פחות. יש מצבים נעימים- ולא נעימים. יש המון תחומי ביניים. הכל ביחד מצטרף לחויה הקיומית של כל אחד ואחד. מליארדי אנשים יש בעולם- ואין אחד שחווה את קיומו בדיוק כמו חברו. אני שמחה לחלוק איתך את מקצת חויותי הרגשיות, ואם תמצאי בכך תשובה לשאלות שמעסיקות אותך- אני ארגיש סיפוק, הנאה וגאוה. בכך תתרמי לי... ועוד רציתי לומר, שלמדתי הרבה דברים, כאן בפורום, גם בלי לשאול... למדתי הרבה גם ממך. אז את מוזמנת להמשיך ולחפש תשובות. לא בטוח שנמצא אותן, אבל עצם החיפוש- נראה לי מרתק מאין כמוהו. להתראות.

I suspect that my teenager son has Attention Deficit Disorder. Who can help me with diagnosis? Thank you.

Galo shalom I suggest that you consult with a clinical psychologist or with child psychiatrist Regards Dr. Oren Kaplan

ראשית כל תודה על תגובתך. שנית. בהקשר למה שכתבת: שלא סיפרתי מספיק ולא פירטתי יותר על מצבי. יש כאן טעות. כתבתי לך מכתב שבו הפניתי אותך למכתב אחר -מכתב שבו סיפרתי עליי מא ועד ת. ציפיתי לתגובתך אך מאחר שהפורום התמלא במכתבים .המכתב שלי שעונה לשם:"מעגל סגור?", הועבר לעמוד הקודם ולכן לא ניתן לראות אותו. משום כך חשבת שלא סיפרתי מספיק פרטים. אודה לך מקרב ליבי אם תפנה לעמוד הקודם ותחפש את מכתבי:"מעגל סגור?". תודה מראש. שירי. לאביב:אין לי מילים נוספות לומר לך חוץ מ... תודה.

שירי יקרה, אני מתנצל אם החמצתי את התשובה שלך. אחפש בעמוד הקודם, ואשתדל להגיב מחר. דרור גרין (ללא ד"ר)

עד שיתרגלו בלי הד"ר, תגמור ת'דוקטורט ותצטרך להפוך בחזרה. אבל אז זה ישמע , מה זה שחצני...

באמת אין על מה להגיד תודה, לא עשיתי כלום, חוץ מליהיות פה, ואני באמת עדיין פה אם בא לך, מחזיקה לך אצבעות שתצליחי, ושיהיו לך ימים טובים יותר.

הנני פונה אלכם בהקשר לרעייתי שסובלת מזה שנה ושמונה חודשים מהתקפי חרדה ודיכאון, המלווים חוסר חשק לחיות,פחד עצום שמתעורר עם התמודדיות פשוטות לכאורה,ביקורת עצמית מופרזת,אציין שלפני כ-5 חודשים פנינו לפסכיאטרית/פסכולוגית שהמליצה בטיפול תרופתי שלווה במספר שיחות,רעייתי לקחה במשך 4 חודשים כדורי "פקסט",היתה הקלה כלשהי,אמנם חזרו מידי פעם אותם התקפות חרדה,ומאידך הומלץ להקטין את מינון הכדורים בהדרגה עד להפסקה טוטלית. מאז ועד היום בצורה שהולכת ומתגברת רעייתי נתקפת באותם התקפות,אציין שאנו נהנים מתנאי מחייה נאותים ומגדלים שני ילדים ניפלאים,אגב רעייתי בת 29 ואני 36. עוד אציין שאני מצידי מעודד אותה בשיחות"שלא תחשוב על אותן מחשבות שליליות", אך היא מציינצ שלעיטים אין זה בשליטתה ופשוט היא מרגישה שאותן מחשבות ממש משתלטות עליה ומוציאות אותה מיכולת תיפקוד וריכוז,עוד עובדה אציין שלא פעם אמרה לי רעייתי שהיא מאוד חוששת שפעם אחת לא תוכל להשתלט על עצמנ ותיגרום נזק לעצמה לרבות התאבדות. אשמח לקבל יעוץ,תודה מראש, רפי.

מה קרה לפני שנה ו8 חודשים...ככה פתאום ספר תאמת.........."אור

בן כמה הילד הקטן? בן גיל אותו זמן אולי?

"אור" אתה ממש דפוק וטוס לטיפול יסוד,בתקווה שזה יעזור לך,אני סקפטי..........וזאת ת'אמת

רפי שלום הייתי ממליץ שאשתך תפנה לטיפול ותהיה במעקב לתקופה. אינני יודע מה מהות הסימפטומים ולא ניתן למסגרת הפורום באמת לנתח ולהסביר את המצב. בכל מקרה הן מצב דיכאון והן התקפי חרדה הם דברים שפוגעים בצורה משמעותית באיכות החיים ובמהלכם התקין, כמו גם בחיי הזוגיות והמשפחה. חשוב להדגיש שאלו תופעות שניתן לטפל בהם בדרך כלל בצורה יעילה. אני מציע לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולהיות במקביל גם במעקב פסיכיאטרי. הדיווחים של אישתך על מחשבות אובדניות מדאיגים ואסור לתת לדברים להישאר כפי שהם. פנו בהקדם לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

טוב אני בת 17 עוד מעט ואני לא בן אדם שיש לו כוח לפנות לעזרה אבל אין לי ברירה ממש , אז ככה יש לי בעייה , אני גם יודעת מאיפ היא מתחילה הבעיה היא שאני יודעת יותר מידי על עצמי אני מודעת לאופי שלי ולהרגלים שלי ויש לי בעייה עם הרגלים יש לי בעיה עם עצמי . אני לא מקבלת את עצמי למרות שהסביבה מקבלת אותי , רק שאני באה עם ביטחון עצמי . אבל אני לא מקבלת את עצמי כפי שאני מבחינת איך שאני ניראת ומה שיש לי ואין לי קשה לי מאוד להסתכל על כל מה שיש לי כי אני מריגישה שהדברים השלילים שלא באשמתי שיש בי הורסים לי הכל ומגבילים אותי מגבילים אותי ברמה של אני לא יכולה ללבוד בגדים מסוימים כי הם לא עולים עלי וכשהם עולים עלי אז פה יש שערות ופה גם .. לפי איך שאני רואה את זה אם לא היו לי את הדברים האלה לא ההיתי מרגישה ככה בדיכאון כי ההיתי מרגישה כמו כולם אני לא מרגישה כמו כולם עכשיו כי אני מריגשה מוגבלת , אני לא מעונינת להתנחם בצרות של אחרים אני מרוכזת בעצמי ואין פיתרון לדברים שמפריעים לי כי הם דברים פיזיולוגים ואין לי שליטה עליהם גם אם אני ירצה הדבר היחיד שאני יכלוה לשפר הוא תא הגישה אבל זה עבודה בעינים כי זה לא עוזר המצב תקוע וישאר כמו שהוא עד שאלוהים ישיל מעלי את כל השערות הקוסמטיקאית אומרת לי לנסות להתמודד אם זה כמו עם אתגר , אז אני חודיעה לך שהאתגר הזה כואב אומנם מקדש תמטרה אבל כואב ולמה שלי היהי כואב אני לא עושה לאנשים משהו כואב אני בן אדם שעוזר לאנישם מעבר ליחולת שלי ברמת הפראיריות ועל חשבוני ולמה לי זה מגיע זה מטומתם אולי לחשוב על מוות אבל הדברים האלה מוצתיאים לי את החשק לחיות אני לא רוצה לחיות כשאני מוגבלת לא רוצה , רוצה למות .

רפי שלום לפני שנתיים ספלתי מחרדות איומות עד שהגעתי למצב של פחד לצאת מהבית ופחד להיות לבד בבית קיבלתי מספר סוגי כדורים שלא עזרו לי ההיתי ביעוץ פסיכולוגי שגם לא עזר לי עד שקיבלתי סרוקסאט ולאחר חודש הגעתי למצב שהחלטתי לטוס 14 שעות לסין והיה כייף עצתי לכם לא לוותר בהצלחה

רפי אני מרגישה אותו הדבר אם תמצאו פיתרון אנא שילחו לי

אימי נפטרה בגיל 40 עקב סרטן הייתי מאוד קרובה לאימי והמחסור שלה עצום ובלתי ניתן לתאור אני בת 17 ומרגישה שלא אוכל להתמודד עם המצב אין לי אחים שיזדהו עם הרגשתי אני בת יחידה לאף אחד אין תשובות למעני על אף הרצון של הסביבה לעזור שום דבר לא ממלא את חלל חסרונה , היא אינה איתי יומיים וכבר איני מסוגלת להתמודד עם המצב אין לי שמץ של מושג כיצד להמשיך לחיות, אבי שבור ולא יכול לשמש לי תמיכה הוא שקוע בצערו ועלי להיות חזקה בשבילו בבקשה תתנו לי פתרון מיידי כיצד להתמודד עם המצב ????.?...

שלום לך בשם בדוי. גם אימא שלי נפטרה מסרטן לפני שנה וחצי. אין פה הוקוס פוקוס ולכל אחד לוקח את הזמן שלו להתאבל. את אמנם כותבת שאת צריכה להיות חזקה (וגם מנסה לשדר כח כלפי חותץ) אבל גם לאנשים חזקים יש רגשות ויש רגעים שקשה. חשוב מאוד להתאבל וקחי לך את הזמן!!!! אני אישית יצאתי לבלות זמן קצר אחרי האירוע אבל את לא חייבת לעשות כמוני!!! אם תרצי, את יכולה גם להקליק על שמי בכחול ולכתוב ישירות אליי. מקווה שעזרתי לך במשהו, עדי

לשם בדוי שלום רב! אין לך מושג עד כמה אני מזדהה איתך. אני קוראת את דברייך ונדמה לי כאילו אני בעצמי כתבתי אותם. אני הרבה יותר גדולה ממך, וגם יותר מהגיל בו היתה אימך עליה השלום. אבל הורים זה הורים וכשמאבדים אותם - זה כואב בכל גיל - שלך ושלהם. גם אני בת יחידה, ממש כמוך, ללא משפחה קרובה של ממש וגם לי יש חברים נפלאים שעוזרים אבל מי כמוך יודע שזה לא אותו הדבר. לפני פחות משש שנים איבדתי את אימי, שהיתה בת שבעים פלוס, וכעת אני מתמודדת שוב עם אובדן אבי, שנפטר ממש בימים אלה. הוא נפטר בשיבה טובה בגיל שמונים פלוס, ואני בת ארבעים פלוס, אבל עובדות אלה אינן מקהות את הכאב. ואני אומרת לעצמי וגם לך - הלוואי והיו תרופות פלא להקהות את הכאב. אבל אין. מה שאני עושה הוא - מנסה פשוט להיות אני עצמי, מבלי לדפוק חשבון לאף אחד. אני בוכה כשבא לי וצוחקת כשבא לי ומי שזה לא מוצא חן בעיניו - זב"שו! את כל החכמולוגים שאומרים תהיי חזקה, תאספי את עצמך, תקחי את עצמך בידיים וכולי - אני מעיפה לכל הרוחות. עצות כאלה הן - בעיני לפחות - יותר גרועות מרעל. אני יכולה לומר רק דבר אחד, נדוש אבל נכון: הזמן הוא באמת הרופא הטוב ביותר. ואין פה פרק זמן מוגדר - לכל אחד יש את פרק הזמן הדרוש לו. לפני סיום הייתי רוצה רק לנצל את ההזדמנות ולהציע למנהלי האתר להקדיש כמה מילים לנושא ההתמודדות עם אבל או להפנות אותנו לאתרים מתאימים העוסקים בנושא זה. וכמובן, שנראה לי שגם לגולשים עצמם שיש להם מה לומר בנושא - לעודד או לספר על ההתמודדות שלהם עם הנושא - נראה לי שכאן הוא המקום המתאים. כל טוב ורק שמחות לכולם!

שלום ראשית אני משתתף בצערך. אם אני מבין נכון את דבריך איבדת את אימך השבוע. זהו בודאי זמן קשה, להתאבלות והתכנסות בזיכרון על אימך, ובוודאי יקח זמן עד שאת ואביך תוכלו להתארגן מחדש ולהמשיך הלאה. לצערי אין פתרון מיידי להתמודד עם המצב, לפחות לא ברמה הפסיכולוגית. המוות הוא ההתמודדות הקשה ביותר בהוויה האנושית ואין בתקופה הזו דבר שיוכל לכפר על מה שאיבדת. זה טבעי שבתקופה כזו תרגישי מצוקה וקושי. בתקופה כזו את בוודאי זקוקה לתמיכה מהסביבה וזו נקודה כואבת במיוחד, כי את מציינת שאין לך תמיכה כזו. נסי לחשוב בכל זאת מי בסביבה הקרובה יוכל לתמוך ולעזור. ההתמודדות בשלב הזה היא ברמה האנושית ולא בשיטות פסיכולוגיות. האבל והמצוקה הם טבעיים ואני מקווה שהזמן יגליד את הפצעים ושלא תדעי עוד צער. אם הדבר יכול לעזור כתבי אלינו ואולי נוכל להשתתף איתך לפחות בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי גם אני עברתי טראומה דומה לפני שנה בדיוק, כשהאדם הכי קרוב אליי, סבא שלי, נפטר. אני עדיין מחפשת דרכים להתמודדות. מה שאני יכולה להגיד לך זה שתדברי על זה, עם מי שאת רק יכולה.... תבכי, תבקרי בקבר, תדעי שהיא איתך

היי... הייתי גם רוצה להישתתף פה בשיחה, מאוד מזדהה עם כולכם, ובודאי תבינו שהאינסטינקטים שלי רוצים גם לישפוך קצת על המקלדת... :)... אני בן 20, אבל עדיין ממש ילד קטן בפנים, עברתי ילדות קשה עם הרבה כאב עד שלבסוף לפני שנה אחי הקטן, צעיר ממני בשנתיים, החליט לעזוב את העולם, הוא היה היחידי שאהבתי ושעבר איתי את הכל, והכל פתאום נישבר, ממש עם אני מסתכל על זה עכשיו, כאילו כל מה שהאמנתי וכל מה שחשבתי שאני יודע נישבר לרסיסים... אני חושב שחצי שנה שלמה הייתי בהלם ובכלל לא תפסתי מה קורה מסביבי, ואחרי זה חצי שנה של דיכאון ממש קליני, לא פעם עברה במוחי המחשבה על להיצטרף אליו ולהפסיק עם כל החרא הזה... עדיין אני לא קולט ומבין מה אני אמור לעשות עם כל המחשבות האלו בראש,... כל מהלך היום אני חושב על כל החיים שלי ועל כל הכאב שעברתי עד לנקודת שבירה, שעכשיו אני כבר לא יודע מי אני, מה אני רוצה מעצמי, ומה אני בכלל עושה פה בעולם המעוות הזה. אז תסלחו לי על "האופטימיות", ואל תידאגו לי, לעולם לא אוותר על מתנת-החיים, וכמו שמישהו פה אמר, ואני מקווה שאני יוכל להסכים איתו עוד כמה שנים, שהזמן הוא התרופה הכי חזקה.. אני מקווה שזה נכון. כל הדיבורים האלו, ובמיוחד מאחורי הגב שלך, רק מכשילים אותך, באמת כמו שנאמר כל דיבורי ה"תתגבר" האלו הם באמת כמו רעל, אנשים לא מבינים את זה, פשוט, הם לא יודעים איך להיתמודד עם זה ומה להגיד אז הם פשוט זורקים כמה מילות עידוד ורחמים, והם לא מבינים ->לנו<- זה רק גורם אי-נוחות והרגשה ששונים או שמשהו דפוק אצלנו.... מה שגם אמרו פה, ואני הכי הכי הכי בעולם מסכים עם זה, זה פשוט לא "לידפוק" חשבון.. לא לנסות להסתיר את עצמנו "ולהיעלם".. זה קשה, אבל לא להיתכנס בתוכיינו, ולהגיד מה שרוצים, מתי שרוצים, ולא להרגיש רע שעושים כייף, ליצחוק להישתולל ולעשות שטויות כמה שאפשר, ופשוט לא לישכוח את עצמנו "בחור השחור" הזה שמאיים ליבלוע את מהותיינו.. אבל זה קשה, קשה מאוד אפילו... למה רופאים לא יכולים להיות כאלו? כאלו שבאמת מביעים לכם רגשות מהלב, ולא רטוריקה מעצבנת של "מילים של פלסטיק".... האנשים שהכי עוזרים אלו הם האנשים שנותנים פיסת רגשות מעצמם, רגשות וחוכמת חיים משל עצמם, ולא סתם טייפ-רקורדר שחוזר על עצמו במילים שכבר אין בהם שום רגש והרגשת פשר. בגלל זה כנראה אני לא מדבר עם אף-אחד על מה שכואב לי, חוצמזה שגם לפני זה הייתי בן-אדם שקצת סגור בעצמו ושומר את כל הכאב והכעס בפנים חזק חזק בלב, נועל במפתח ולא מגלה לאף-אחד איך פותחים.... אחרי "הפיצוץ" הגדול - גם אני לא יודע כבר איך פותחים את "התיבה", למילים נגמר הערך, והכל נראים כאילו הם נמצאים מיליוני כוכבים רחוק ממני, ושאף-אחד באמת, אבל באמת באמת, לא מצליח להבין את מה שאני מרגיש... אני פשוט אידיוט, אני מפחד להושיט יד לעזרה, אני בחיים לא ביקשתי מאדם עזרה, למרות שכל-כך היינו זקוקים לו, אבל ההרס העצמי הרבה יותר גבוה, והרחמים העצמיים "אני זבל, אני לא שווה כבר שיצילו אותי"... הרחמים העצמיים, אבל במיוחד ההרס העצמי הורג אותי.... אני גר לבד ואין לי אף-אחד בחיים, חוץ ממעט חברים טובים שבאמת לולא חבריי הייתי כבר ממזמן משתגע... הלילות קשים לי. קשים לי ביותר. שהלילה יורד, הנשמה שלי גם יורדת, יורדת לאפלה, אני מנסה לגשש, אבל מתעוור ונופל... כל לילה זה אותו דבר, יכול להיות לי יום נפלא, מלא שמחה וחיוכים, אבל בלילה? ללכת לישון לבד? להרגיש את הלבד הנורא הזה?... אוי... אנשים, אולי כמה ממכם יבינו אותי, הלבד הזה פשוט מייגע, נותן לך להרגיש כאילו אתה היחיד בעולם שכואב לו כל-כך, כאילו לכולם יש את החיים המסודרים שלהם, ורק אתה פצוע ומדמם לך בתהום, ואין אף-אחד שיוכל להושיט לעזרה ולחבק אותך. אז תודה שהקשבתם, האינטרנט זה הפסיכולוג הכי נהדר שיש, לא שניסיתי משהו אחר, אלא פשוט הוא לא מצפה ממך למשהו ואני לא מצפה ממנו למשהו, אז אין בעייה ככה להישתפך ! :) *חיבוק לכולם*

לג'ים שלום, כתבת שאתה גר לבד, אז למה שלא תיקח שותף או שותפה? גם אני גרתי לבד ועשיתי את זה. אני מעדיפה לוותר על החופש שלי להסתובב בלבוש מינימלי אבל שיהיה לי מישהו לדבר איתו ולעשות שיחות נפש. עדי

שלום ג'ים! אני רואה שאנחנו משדרים על אותו הגל, ובעצם נוכחת לדעת שכל האנשים שעוברים את החוויה הקשה הזו משדרים על אותו הגל, מרגישים בדיוק אותו הדבר, רק שעד שלא מדברים על זה - אנחנו אפילו לא יודעים עד כמה כולנו "באותה הסירה." וכשאנחו נקלעים לסירה הזאת נגד רצוננו, כולנו פתאום ילדים קטנים שרוצים חיבוק, וזה לא משנה בכלל בני כמה אנחנו. אז קבל את החיבוק הזה מכל הלב!

אני כל כך צריכה לשמוע ממך בקשר לe-mail שלי נורה קשה לי. yve.............

שלחתי לך אימייל. דרור

שלום, אודה לכם אם תתיחסו לבעייתי\זה נמצא תחת הכותרת האם הגיע הזמן לשים קץ לייסורים? תודה מראש דור

דור שלום אין ספק שהגיע הזמן לשים קץ ליסורים. המשפט הזה בעיני נכון באופן מוחלט ותמיד. השאלה מה ישים קץ אמיתי ליסורים. התבוננתי בהודעותיך הקודמות כדי לראות האם משהו השתנה בהתלבטויותיך. אני מרגיש שלא: התלבטות עזה האם הקשר טוב או רע (מה יותר?) והקושי להיעזר בטיפול הפסיכולוגי בהקשר לכך. גם התגובות שקיבלת עד כה לא באמת עוזרות כנראה להתלבטות. הרי בסופו של דבר מדובר בקונפליקט פנימי. אם תעזבי אולי תרגישי שפיספסת משהו ותסבלי מכך, ואם תישארי אולי תמשיכי לסבול. מה יותר גרוע, מה יותר טוב. הבעיה דור איננה בחוץ, ולכן אף אחד בחוץ לא יכול לקבל את ההחלטה עבורך. הרי אם הייתי אומר לך לעזוב (או להישאר) לא באמת היית יכולה להשתמש בהמלצה הזו, והיא תהיה כמובן גם לא רצינית לאור היכרותנו המועטה. ניתן לעזור לך במסגרת פסיכולוגית כדי לחדד את השאלות, להבין את היתרונות והמחירים בכל החלטה שתקבלי, ואולי אפילו להביע דיעה אישית מה יותר נכון עבורך. אבל בסופו של דבר את ההחלטה ואת משמעויותיה רק את תוכלי לשאת ולקבל. אני מקווה שהקונפליקט יפתר בקרוב ושבעוד תקופה תוכלי להסתכל לאחור בחיוך ואולי אפילו לומר שלמדת משהו גם מהקשיים שהיו בדרך. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לברר מהי מחלת המטכונדריה (אני מקווה שאני הוגה את השם נכון). החולה בת 10 סובלת מרגרסיה והרופאים טוענים כי מדובר במחלה נדירה. אני מעוניינת לקבל מידע על מחלה זו. חשוב לציין כי הילדה סובלת ממחלת נפילה.

מיטוכונדריה, למרות שזה נשמע כמו קללה, זו לא מחלה. מיטוכונדריה זה הגופיף שתפקידו תהליכי הנשימה בתוך כל תא ותא בגוף,והוא מאוד חיוני, בלעדיו אין חיים בתא, עכשיו תנסי לשחזר מה אמרו הרופאים . מחלת הנפילה נקראת אפילפסיה, וזו לא מחלה נפשית אלא גופנית עם הסבר פיסיולוגי מובהק. תנסי בפורום נוירולוגיה.

אולי התבלבת... הכוונה היא לאסתי לא לרוז :-) אולי אם תגידי מה בדיוק הבעיה,אז אולי מישהוא כאן ידע את השם הנכון אופיר

שלום לכם. האם שימוש בכדורי LORIVAN מדי פעם יכולים לגרום לתלות? תודה

באותו הנושא: האם לקיחת כדורי לוריוון יכולים לסייע לשקט נפשי ומה מידת התלות בכדור והאם ניתן להיגמל ממנו?איציק כתב/ה: > > שלום לכם. > > האם שימוש בכדורי LORIVAN מדי פעם יכולים לגרום לתלות? > > תודה

שלום, לפי מיטב ידיעתי לוריוון הוא כדור ממכר כאשר לוקחים אותו באופן רצוף - קשה מאוד להיגמל ממנו. השאלה היא מה זה מידי פעם? פעם בשבוע - שבועיים לא נורא. הוא מרגיע ונגד מתח וחרדה. ניתן לקחת מידי פעם כל עוד לא מעלים את המינון. יש היום כדורים לא ממכרים. השאלה היא למה אתה לוקח אותם? נגד חרדות? מתח? כל טוב

מידי פעם ? תלוי כל כמה זמן ולמשך כמה זמן -

אחי בן 23, בחור יפה תואר ומצליח אולם הוא חסר ביטחון מוחלט, דבר הגורר לאגרסיביות. הוא היה מעוניין להיפגש עם פסיכולוג באזור נתניה והסביבה.

שלום ביאטה. יש לי המלצה עבורך על מטפלת במושב באזור נתניה. אם את מעוניינת התקשרי אלי לטלפון הנייד- המספר יופיע בלחיצה על שמי. בברכה. רוית

ביאטה היי. הודעתך נימחקה לי- לכן לא חזרתי אלייך. התקשרי שוב ואמסור לך את הטלפון שוב. תודה. רוית.

שתי המילים הללו מתארות במקצת את רגשותיי. עוד יום עבר ושוב שירי לא הולכת לבית ספר.ושוב היא משקרת לכל הסובבים אותה בהבטחות שווא. "אני אבוא ללמוד", "אני אקח את עצמי בידיים", "אני אתגבר ואלחם"... ושוב בבית לבד.רק אני, המחשבות, והאנשים שרצים לי בראש כל היום.מנסים לתת לי קישור למציאות הנפרדת. למציאות הרחוקה ,למציאות הלא קיימת. מתי זה ייגמר? אני שואלת. מחר...מחר...מחר....מחר...ועובר עוד יום...ועוד יום... ועוד יום... וככל שהימים עוברים כך גם הכאב מתעצם..ומתעצם. רוצה חופש מהכלא. שירי. לאביב המקסימה:אני לא יודעת מאיפה את מביאה את האיכפתיות העצומה הזו,את ההשתתפות בכאב עד הסוף, את הרצון העז לתרום ולשפר. אבל מה שאני יודעת זה שהאנשים שמקבלים ממך את העזרה שאת מוכנה להציע מרגישים ניחום מזה שאת פה איתם . מניסיון.

היי שירי, אני פה איתך, אז את כבר קצת לא כל כך לבד, אלא איתי ביחד. אני לא חושבת שזה יגמר לבד, יעלם פתאום יום אחד מעצמו, אין לנו כובע קסמים כזה כמו שהיינו רוצים, שנחבוש אותו, וביום שאחרי נקום כאילו כלום, לצערינו. אם היה לי הייתי משתמשת בו בעצמי ומעבירה אותו הלאה. אם לא מתמודדים אם הכאב הוא אכן מתעצם, ולבד נורא נורא נורא קשה ליהיות שם, הייתי שם לבד, פחדתי נורא, ממש כמוך, ואז אזרתי אומץ, והכנסתי לשם מישהי. עצם הדיבור או הכתיבה על הפחד והידיעה שיש מישהו בצד השני שמקשיב לפעמים עוזרת, אבל זה לא מספיק, לפעמים צריך יד קצת יותר מכוונת שתדע גם לשלוח לך ספינת הצלה קטנה ולפרוש לך רשת בטחון ענקית במקום בו את נמצאת, שתדע לתת עצות קונקרטיות לגבי ההתמודדות, וזה רק ייעוץ מקצועי יכול לעשות. ההשתתפות בכאב עד הסוף באה מזה שבאמת הייתי שם והרגשתי את זה, ואני יודעת כמה זה מפחיד לבד, ועד כמה עוד יותר מפחיד לעשות את הצעד הראשון ולבקש עזרה ולספר לאדם שיושב מולך, פנים אל פנים, מה קורה אצלך בפנים, באפילה, בחשיכה, ולצפות שיבין, במין ידיעה שאדם שלא היה שם לא יבין באמת עד הסוף מה קורה שם, אבל זה שווה את הקושי הראשוני וההתגברות עליו. יש מטפלים מקצועיים וטובים שבאמת מבינים ובאמת יכולים לחלוק איתך את הפחד והחרדה שאת חשה. תקדישי לזה מחשבה שניה בתוך כל הבלגן של המחשבות והאנשים שרצים לך בראש, לחלק, לשתף, להישען קצת על מישהו, ולהקל מעליך את המשא. מהנסיון הכי הכי פרטי שלי ומהלב אני אומרת לך - זה שווה את זה ! אני השגתי לעצמי את החיים בחזרה, וגם את יכולה לעשות את זה. אני פה איתך בכאב, ואת יכולה להמשיך לכתוב אליי אם בא לך. אביב.

בוקר טוב, בעמוד הזה למטה יש הודעה בשם "מעגלסגור ?" משירי. נראה לי שאיכשהוא קצת הסוויתי אותה בכך שעניתי לה, אבל למעשה היא מיועדת לאנשי המקצוע פה בפורום, ובאחת מהכותרות אפילו אליך אישית (מצוין שם לד"ר גרין). אני לא בעלת מקצוע, וכל התשובות שנתתי לשירי, הן תשובות שלי בתור מישהי שחווה את הדברים, ולכן אני אשמח אם תוסיף את הארותיך קודם כל בשביל שירי, שהפנתה את השאלה אליך ואני איכשהוא טשטשתי אותה, ואולי גם בשבילי, כדי שלא ארגיש שגרמתי יותר נזק מתועלת, בכך שעניתי לה, וגרמתי שאנשי המקצוע יתעלמו מבעיתה. תודה ויום טוב, אביב.

לפי דעתי התגובה אלייך נכתבה בטעות למישל, אבל כל הפרטים תואמים את הסיפור שלך ולא של מישל, תקן אותי דרור גרין אם אני טועה.

ואולי בעצם לא, טעות שלי, סליחה, כנראה באמת רציתי לראות תגובה, וחיפשתי אותה במקום שלא היתה.

בני בן 12 סובל מהפרעת למידה קשב וריכוז והוצע לי טיפול בתרופה ריספרדל 1 מ"ג אנא תן לי מידע כללי על התרופה? מה הן תופעות הלוואי? האם ממכרת? האם תרופה זו עוזרת למצב שתארתי? אשמח גם אם אנשים שנוטלים את התרופה ישתפו אותי בהרגשתם על התרופה בתודה

מדובר בנוגד פסיכוזה - תרופה לסכיזופרניה תופעות לוואי אין - נדיר שיש קצת רעד עייפות וקישיון שרירים - זמני וחולף בהתחלה לא גורם להתמכרות היא עוזרת למצב שתארת אבל לא הייתי נותן אותה לילד רק עם באמת -אבל באמת - אין אפשרות לעזור בדרך אחרת - כדאי להתיעץ עם פסיכיאטר של הילד בכל מקרה

מה הדרך האחרת שאפשר לטפל בו בלי התרופה הזו????????

שאלתי לגבי ביתי בת 3+ שעדיין מכניסה כל דבר לפה. כגון: חולות, צבעים,סבונים וכו'. ניסיתי את כל האפשרויות לימנוע זאת. מה עושים?

לפנינה שלום. האם תוכלי לספר עליה יותר- איך היא יוצרת קשר, מדברת, האם ניגמלה מחיתולים? האם גם בגן היא מכניסה הכל לפה? תודה. רוית.

בני מקבל ריספרידל ולפונקס (פניתי אליך בעבר גם טלפונית) וכל הזמן אוכל! מרגע שהוא מגיע הבייתה הוא לא מפסיק לאכול ואי אפשר לעצור אותו! הוא כבר שוקל 88 ק"ג וגובהו 167 ס"מ והוא רק בן 14 . לפעמים הוא משתמש באמצעים לא כשרים על מנת להשיג אוכל כאשר אני מגבילה אותו! מה לעשות? אני רוצה לציין שלאחר תקופה של כמה חודשים חזרו "החברה" הדמיוניים והפחדים! ולשאלתי השניה האם כדאי להוריד ממינון הלפונקס ולהגדיל במינון הריספרידל? יש לי הרגשה שהריספרידל עזר יותר. המינון שהוא מקבל הוא 150 מ"ג לפונקס ושני מיליגרם ריספרידל! אנא תשובתך דחוף! תודה!!!

רק רציתי לומר לך לילה טוב... טוב לראות שמות מוכרים בפורום. אני לא מרגישה שיש לי מה להגיד לגבי תופעת האכילה של הילד, לא פשוט מה שאת עוברת, ממש זמנים קשים. רציתי רק לשלוח לך חיבוק, וגם חיבוק לילד. הלואי ויעלמו הפחדים.

רחל, תודה ! את נשמה אמיתית!!!!!

שלום שמי שחר והבעיה שלי היא בישנות לא מוסברת ולא קבועה ובטחון עצמי ירוד שבאים בגלים (מאז שאני זוכר את עצמי) בנוסף ליפני שנה הכרתי בחורה (בפעם הראישונה) שעזבה אותי אחרי כ3 חודשים ועקב כל אלה אני בדיקאון שהולך ומחמיר כמו כן הביטחון העצמי והבישנות אני ממש מבולבל ומרגיש שאין לי מספיק כח להמשיך בבקשה תעזרו לי.. תודה..

ניתן לעזור לך כפי שאתה מתאר נראה שאתה תפיק תועלת מטיפול בשיחות - דהיינו טיפול פסיכולוגי פסיכוטראפי רגיל אבל להיות בטוח מומלץ אבחון אצל פסיכאטר (פסיכאטר מסוגל לעשות אבחנה מבדלת עם דכאון מסיבות לא פסיכולוגיות) יעוץ נוסף ניתן לקבל ממני בטלפון - דרך לחיצה על שמי בדף הפורום

Hi Ravit,i have made another appointment to see Yael on thursday,could you maybe recomend someone for my son,so far i have no luck..thanx

hi Lisa. nice to hear from you. I will try to find someone near by. I will write to you as soon as i have an answer. Bye. Ravit.

אני בחור בן 26 שסובל מדכאונות עקב בדידות ואי יצירת קשר עם המין השני. מבחוץ הכל נראה בסדר אבל בפנים אני כל הזמן אוכל את עצמי והייתי מעוניין לפנות לאיש מקצוע בכדי לקבל טיפול אני חבר קופת חולים מכבי ורציתי לדעת אם אני צריך לפנות קודם לפסיכולוג או לפסיכיאטר ואיך עובדת הפרוצדורה. אני מאוד נבוך ולא רציתי להגיע למצב הזה אך בזמן האחרון אני מרגיש שאני לא יכול להעמיד פנים יותר שהכול בסדר. ועוד שאלה קטנה לגבי תרופות נגד דיכאון האם זה יכול לעזור לי עם ההרגשה הדיכאונית והאם יש לזה תופעות לוואי . בתודה מראש

לינאי שלום, דומה שחסרים קצת פרטים עליך: אתה בן 26, האם אתה עובד או לומד? האם אתה חי עם ההורים או בלעדיהם? האם יש לך חברים ואתה יוצא לבלות? עדי

לגבי שאלותיך: * אני עובד * חי בדירה שכורה * חברים אין לי כמעט ואיני יוצא לבלות.

אני חושב שכדי לקבל הערכה מלאה ותשובות לכל שאלותיך אתה זקוק לאבחון מקיף - דבר שפסיכיאטר יכול לתת - (פסיכולוג לא יוכל לעשות אבחנה מבדלת מספיקה בשאלה של דיכאון ממקור רפואי או אורגני). אם מדובר על דיכאון בגלל סיבות ביו-אישיות וקווי אישיות תהיה מופנה לטיפול בשיחות אצל פסיכולוג - במיקרה אחר יתכן טיפול נוסף אחר. קופ"ח מכבי מאפשרת החזר כמעת מלא לאיבחון מהסוג שאתה צריך כאשר אתה פונה למנהל מחלקה. כיוון שאני מנהל מחלקה ליעוץ נוסף צור אתי קשר דרך כרטיס אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום

בעיותיי די זהות לבעיותיו של ינאי. אני חבר בקופ"ח מאוחדת. אבקש לדעת האם קופ"ח מאוחדת מממנת טיפולים פסיכולוגיים?

שלום, מזה מס' שבועות איני נרדם בלילות, האם ישנו כדור היכול להקל עליי? תודה רפי

הסיבות לחוסר שינה הם מרובות - חלקן פסיכולוגיות חלקן רפואיות גופניות לא מומלץ לטפל בחוסר השינה ללא ידיעה ואיבחון של הגורמים לחוסר השינה יותר מקצועי ויותר נכון לטפל בסיבות לחוסר השינה האם מדובר בקושי להרדם או התעוררות מוקדמת ? - האם מדובר בהתעוררות באמצע הלילה או שילוב של כל השלושה? בן כמה אתה ? האם אתה סובל ממחלה גופנית כל שהיא? האם אתה ליפני מבחן כל שהוא בחיים, או לפני תפקידים דורשניים ? האם יש לך שינויים קיצוניים בחיים? כל אלה שאלות רלוונטיות כדי להתחיל לאבחן כיווהים אפשריים צור איתי קשר ליעוץ נוסף דרך לחיצה על שמי בדף הפורום

ד"ר פלד שלום, נדודי השינה שלי נובעים ממשבר אישי עמוק כתוצאה ממערכת יחסים זוגית לקוייה וממחלה של אחד ההורים.יש לי חוסר שקט, חוסר מנוחה, אני טרוד במחשבות בלי סוף.הפסיכולוגית שלי המליצה לי לקחת כדורי הרגעה בשם קסנט אבל זה כרוך במרשם רופא. אני יודע שיש כדורי שינה האם זה ממכר? אודה על עזרתך רפי

שלום, רשמתי כאן אינספור פעמים וכל פעם אמרתי לעצמי שזו הפעם האחרונה...... יש לי מערכת יחסים (אם בכלל אפשר לקרוא לזה כך) מלאת סבל.מדובר בשני אנשים שרוצים להיות יחד, אך לא מתקשרים, כל ההתלהבות ושמחת החיים שצריכה להיות בקשר נמוגה. אני מטופלת אצל פסיכולוגית, אתמול התקשרתי אליה, רציתי לשמוע ממנה שהגיע הזמן לסיים את הקשר, תשובתה לשאלתי היתה: תלכי אחרי הלב.... בנוסף היא אמרה לי שהקשר תלוי אך ורק בי ואם ארצה להמשיך בו הוא יימשך. הלב רוצה, אבל כמה אפשר לסבול???? אני חסרת אונים, נמאס לי, מה עושים????? אך יודעים אם הגיע לסיים קשר למרות שעדיין אוהבים??? אני אובדת עצות, אנא עזרו לי. תודה, דור

לפעמים צריך לחתוך בבשר החי בשביל להבריא, מה שלא הולך, לא הולך.

דור היקרה! את ניצבת פה במצב ששרויות בו דילמות רבות. אבל.....הדבר היחידי שאת צריכה לחשוב עליו דווקא במצב מסובך זה הוא :האושר שלך. את צריכה לשבת עם עצמך ולשאול אותך:האם את מאושרת איתו? האם את מרגישה אושר שאת נמצאת במחציתו? אם התשובה לשאלות אלו היא:כן ,את צריכה למצוא דרך לדבר איתו ולהבהיר לו שאת סובלת בקשר הזה. אם התשובה לשאלות אלו היא:לא, אז את צריכה לצאת מהקשר הזה ולעשות בחיים רק מה שגורם לך אושר. "רק אושר אמיתי נותן לנו להרגיש חיים ". תאמצי את דרך החשיבה הזו ותראי שלכל הייסורים שלך יהיה קץ.

שלום דור. מתוך הדברים שכתבת, עולה צורך חזק לקבל תשובה ממישהו אחר. אם לא מהפסיכולוגית- אז מצוות הפורום. כאילו יש נכון או לא נכון, ועם קצת מאמץ תגיעי אל התשובה הנכונה. נראה לך הגיוני או אפשרי דבר כזה? אם תחליטי לחתוך את הקשר, יש לזה השלכות מסוג אחד. אם תחליטי לסיים- יהיו השלכות מסוג אחר. מי יכול לנבא בודאות מה יהיה בעתיד? מי מוכן לקחת אחריות על חייו של אדם אחר? בחיים של כולנו יש צמתים של קבלת החלטות, הכרוכות בכאב ובויתור. לפעמים בוחרים ומתחרטים. לפעמים חושבים-אולי אפשר היה לעשות אחרת. אף אחד לא יכול לקבל החלטה במקומך. מצד שני- אפשר להקשיב לך ולעשות ביחד איתך איזשהו תהליך של קבלת החלטה, שלוקח בחשבון את המרכיבים הרציונליים והרגשיים כאחד. מקום טוב לעשות את זה הוא אצל הפסיכולוגית שלך, שגם יכולה ללכת איתך צעד אחד הלאה, ולהתמודד עם תסריטים של "מה יהיה"... אפשר לעזור לך להתמודד עם רגשות קשים כמו בדידות, כאב-לב, אכזבה, דיכאון. פשוט להיות אוזן קשבת-פה בפורום או בכל מסגרת משתפת אחרת של אנשים שאיכפת להם. הדבר האחרון- שאולי היה צריך להיות ראשון, מחמת חשיבותו- את מתמודדת לבד עם מערכת של שניים. היכן בן הזוג שלך? מה עמדתו? בחינת נקודת ההתיחסות שלו למשבר יכולה להיות נקודה טובה בתוך מערכת השיקולים שלך. בהצלחה.

אני עצובה מאד ובדכאון. ולפעמיים ישנם רגעים קשים שאני לא מצליחה לבכות ואני רוצה כבר להוציא את זה מה לעשות. נ.ב אני לא רוצה לבכות ליד המשפחה שלי כי זה מביך אותי מאד!!!

מישל- אם תבכי זה באמת יעזור? אפשר למצא כל מיני דרכים לבטא רגשות. יש אנשים שעושים זאת באמצעות מוסיקה. יש כאלו שעושים פעילות כל שהיא, או נמנעים מפעילות. יש שירים, ספרים, תערוכות ותמונות. יש דרכים לכל אדם ליצור אוירה רגשית שתאפשר לו לבטא את מה שהוא מרגיש. מה מתאים לך?

מישל יקרה, כאשר אינך יכולה אפילו לבכות, גם העצב והדיכאון נעשים בלתי-נסבלים. אני מבין שקשה לך מאוד. את מספרת שאינך יכולה לבכות ליד משפחתך, וזו אולי הסיבה שאינך רוצה לבכות גם כאן, ולספר מדוע את עצובה ומדוכאה. אבל כאן מותר לך לבכות, ולספר, ואני בטוח שתמצאי כאן אוזן קשבת. שלך, דרור גרין

לד"ר גרין היקר! קיבלתי את תשובתך והיא נגעה מאד לליבי, אני עצובה ומדוכאת מפני ש: יש לי מ"ס בעיות שגרמו לי לעבור משבר קשה! אני פוחדת כל הזמן שיקרה משהו רע למישפחתי וזה מגביל אותי ומפחיד אותי מאד. אני בלחץ רב כשאני ליד אנשים זרים, סגורה מאד עם עצמי, ולכן קשה לי לתקשר עם אנשים וזה גורם לי לגמגם! יש לי חוסר ביטחון עצמי ודימוי עצמי גרוע ( מחשבות שליליות כל הזמן! למרות שלפי דעתם של הסובבים אותי אני נערה יפה אינטלגנטית ומוכשרת מאד, אך אני לא מרגישה כך בכלל!) הדבר השפיע עלי בצורה שלילית בלימודים ובחברה. והפחד להינטש. קשה לי לתקשר באופן חופשי עם פסיכולוגים. אנא תציע לי מ"ס אפשרויות טיפול למצבי דחוף ביותר כי אני סובלת!!! ממישל

מישל יקרה! תבכי בלי לדפוק חשבון לאף אחד! הבכי הוא מתנה שהטבע נתן לנו כדי לשחרר מועקות ולחצים, ועל הדחקתו בכח עלולים לשלם ביוקר רב. האמיני לי, אני יודעת על מה אני מדברת! אז תבכי מתי שבא לך וכמה שבא לך, ומי שיש לו בעיה עם זה, אז שיסלח לי, אבל פשוט אינו ראוי להיקרא אדם ובודאי שאינו ראוי לך! כל טוב!

ואם היא לא מצליחה? .... ואם היא כל-כך רוצה להוציא את זה החוצה כבר, כי זה עומד על קצה הלשון, כמו עיטוש שמהסס לבוא, אבל אף-פעם לא בא? אולי רק איזה סחיטה קטנה של דמעה בצד העין, איזה עיוות קטן, אבל זהו!.... אין כלום ! ל-א מ-צ-ל-י-ח ל-ה-ו-צ-יא א-ת ז-ה ! זה שאני גבר לא אומר כלום, אני בן 20 והייתה לי הרגשה נוראית שקראתי את שני ההודעות של מישל... נורא מזדהה איתך. נורא מוכשר, יפה תואר, אינטיליגנט, אבל מה?.. המחשבות נמצאות באבדון, עמוק עמוק בתוך באפלה, פחד מאנשים, והרגשה שאי-אפשר ליסמוך על אף-אחד יותר, רעד בלתי-רצוני אפילו בנגיעה קטנה שמישהו נוגע בך... גימגום ובילבול בדיבור, וכל הזמן מסתובב עם העצב הנוראי הזה בעיניים.... הנפילה הגדולה הזאת קרתה לפני שנה, שכל החיים נפלו לי לריצפה אחרי שאחי הקטן התאבד, גם לפני זה הייתי מסוגר ושמרתי הכל, אבל אחרי שנשארתי לבד בחיים ניסגרתי לחלוטין מפני בני-האדם.

הלוואי ויכולתי לבכות...זה היה פותר לי הרבה דברים.

בזה אני מומחית ויכולה להזדהות עם ההרגשה. פעם פחדתי לבכות, ראיתי בזה סימן לחולשה, והייתי צריכה להיות חזקה בשביל כולם, אז אכלתי והקאתי במקום לבכות, היום אני מרשה לעצמי לבכות, לפעמים גם סתם בלי סיבה. לפעמים אני מביאה סרט עצוב בכוונה בוידאו, כשאני מרגישה שהדמעות חונקות אותי ולא רוצות לצאת, וזה טריגר מצוין, כי יחסית קל לבכות על צרות של אחרים, ועל דברים רואים בסרט. הרבה יותר קל מלבכות על עצמינו. הבכי אכן משחרר מהרבה דברים פנימיים, מנקה אותנו במובן מסוים מכל הרגשות הקשים.

הלוואי ויכולתי לעזור לך יותר... אני מרגישה קצת חסרת אונים פה מעבר למסך האינטרנט. מרגישה את הכאב שלך, אבל לא יכולה לעשות הרבה, חוץ מליהיות פה.

אביב יקרה, זה המון!!!! ההרגשה שיש מישהו שמקשיב, אפילו אם הוא לא איש מקצוע, אבל הוא עבר דברים דומים ויש לו יכולת להקשיב ולתת. חישבי על זה!!!! עדי

אני אמא לילד בן 8 בני תלמיד חכם ומצטיין בלימודים הבעיה שלבני יש פתיל קצר בכיתה הוא יכול להיות למופת ופתאום משהו שיכול להיות שטותי, יכול להדליק אותו ולגרום להתפרצות בלתי נשלטת שמלווה בזריקת חפצים , קללות בכי וצעקות זמן ההרגעה שלו מיידי . ואפילו אחרי שנרגע הוא שכח על מה. בד"כ הוא ילד מקסים ומקשיב בבית. הופנתי לפסיכיטאר וצריך לאבחן עי מבחן. ברצוני לדעת על כיוון נוסף בטיפול. אודה על תשובה מעמיקה

ברצוני להוסיף כי בפגישה הראשונה שהיתה לבד עם ההורים הפסכיטארית הלכה לכיוון של היפראקטיביות אך הוסיפה שיש לחכות לפגישה לבד עם בני ולמבחן. אני ממש לא שקטה ורגועה כיוון שנראה לי שיש לילד בעחה שונה כי בד"כ הוא מתנהג בצורה מתונה. ומה שתארתי קורה לרוב בביהס שבו יש עוד קבוצת ילדים שמתנהגת כך. אני מנסה לפרט כדי שתוכלו לעזור לי תודה

מילי שלום. האם תוכלי לספר עוד פרטים עליו- כיצד הוא בלימודים, כיצד הוא בבית, כיצד הוא עם חברים. האם הבעיה היתה תמיד- או רק לאחרונה? האם יש לו אחים? וכיצד היחסים עימכם. תודה. רוית.

החששות שלך נובעות מחוסר ידיעה הגדילי את ידעתך דרך האתרים הבאים http://www.pychealth.com/ADD-ADHD-links.html http://judi99.homestead.com/ADHD.html http://www.klis.com/chandler/pamphlet/adhd/adhdpamphlet.htmhttp://www.northernlight.com/nlquery.fcg?cb=0&qr=ADHD&search.x=39&search.y=14

פתיל קצר זה עדיין לא תסמונת היפראקטיבית ADHD לא הייתי נותן לילד אף תכשיר פסיכוגאני - דהיינו תרופות פסיכיאטריות- אלא עם מדובר במצב חמור מאד שממש לא ניתן לעזור בדרכים אחרות מהתאור שלך יש גם אבחנה מבדלת - לדוגמה יש סוגים של אפילפסיה בילדים - דהיינו מחלת נפילה לא טיפוסית - שבאים לידי ביטוי בהתקף זעם קצר ושיכחה אני לא הייתי מחליט על טיפול ליפני שמומחה ישלול את כל הגורמים באבחנה מבדלת כולל EEG בדיקה אלקטרואנצפלוגראפית ו- CT טומוגרפיה ממוחשבת של המוח - ואם יש צורך גם MRI תהודה מגנטית של המוח בביח שניידר של הילד (ליד בילינסון) יש נויורולוגים של הילד - פני לשם בהצלחה בדרך יותר מקצועית

שלום רופא יקר! או קורא יקר! קוראים לי שירי ואני בת 17 יש לי בעיה שאני נמצאת בה כבר הרבה זמן כבר שנתיים ואני לא יודעת מה לעשות. הכל התחיל משנה שעברה -אני לא יודעת אם זה משבר גיל ההתבגרות שמשפיע עליי או העובדה שחוויתי טראומה כמו תקיפה מינית[לא אונס] או אולי העובדה שהתחלתי להיות אובססית לגבי עצמי והמראה שלי וגם הייתי מקיאה-דבר שלא תרם למצב הרוח שלי, שגרמו לי להכנס לדכאון עמוק מתמשך ולא נגמר.... כתוצאה מהדכאון התחלתי להבריז מהלימודים לא רציתי שום קשר עם אף בנאדם ,ניתקתי קשר עם כל החברות שלי ונשארתי לבדי תקופה מסוימת עד שחברה אחת שלי החליטה לעמוד לצידי אבל גם איתה אני מרגישה בודדה מאוד. בכל מקרה הבעיה החמורה שלי כעת היא הלימודים. שנה שעברה הייתי חסרה המון יותר מ70% משנת הלימודים הייתי בבית יושבת ולא עושה כלום חוץ מלשקוע בדכאון, בסוף שנה שעברה דיברתי עם ההנהלה ששקלו להעיף אותי מהבית ספר כתוצאה מההיעדרויות,, [דבר שרציתי לציין- שנה לפני זה זכיתי לתואר "תלמידה מצטיינת" ובכלל תמיד הייתי טובה בלימודים כך שמבחינת ההישגים והיכולת השכלית אין בעיה], בסופו של דבר לאחר שיחות והפחדות רבות הבטחתי להיות שנה הבאה[השנה] תלמידה טובה שבאה לבית ספר. כמובן היה לי תירוץ שאני סובלת ממיגרנות חזקות מאוד דבר ש"חיפה" על ההעדרויות שלי במקצת. הגיעה השנה כיתה יא -והתחלתי להשקיע ...היו לי מאיות וציונים גבוהים מאוד ...כל המורים היו בהלם מהשיפור הדרסטי בלימודים.....עד לפני חודשיים וחצי...הכל חזר והתחיל מהתחלה... חזרתי שוב לדכאון העמוק[דבר שלא נפסק מעולם פשוט היו לי עליות ומורדות עם הדכאון ] ושוב התחלתי להבריז מהלימודים. השנה היא שנה מאוד מאוד חשובה ואני מודעת לכך...השנה מתקיימות הבגרויות -מבחנים שישפיעו על כל חיי...ואני בתור בנאדם שנלחץ מכל דבר שלוקח כל דבר ללב ופרפקציוניסט,חוששת מאוד...כבר הפסדתי המון חומר ואני לא יודעת איך להתאושש, אני מרגישה במעגל סגור שאני לא יכולה לצאת ממנו.. אני לא יכולה ללכת לבית ספר גם שאני קצת מרגישה יותר טוב[מנטלית] בגלל החוסר התמודדות שלי והפחד והלחץ[ציינתי מקודם] מהתגובות של המורים של התלמידים שחושבים שאני מבריזה כל היום ובנאדם מגעיל[למרות שאין מה להאשים אותם בנאדם כמוני שעושה רושם של אדם שלא איכפת לא מעצמו,עצלן שלא רוצה ללמוד הוא בנאדם שדוחה אנשים] . בנוסף גם חסר לי כבר הרבה חומר ואני מפגרת בחומר בצורה רצינית -בחודשיים וחצי האחרונים הייתי נוכחת בקושי שבועיים [בסה"כ]. לסיכום:כרגע אני במצב שאני לא יודעת מה לעשות ,אני חסרת אונים ואני לא יכולה להגיע לבית הספר..רציתי להבהיר גם שאני שמנתי המון-[עוד סיבה לאי נוכחות שלי ] וזאת בשל העובדה שאני בבית מדוכאת כל היום ואני מנסה להשכיח ממני את הכאב בעזרת האוכל. אני הייתי בטיפול פסיכולוגי שנה שעברה[דבר שלא עזר-ראה השנה] . אני כתבתי את הדברים הללו כי אני מבקשת עזרה, עזרה דחופה, החיים שלי מתפוררים מול עיניי ואני לא יודעת מה לעשות כדי לצאת מהמעגל הזה.קשה לי מאוד אני סובלת,אני אפילו התחלתי לחשוב על מעשים קיצוניים בזמן האחרון כמו:התאבדות או בריחה..[שתי מילים נרדפות], אני רוצה להצליח אני רוצה להיבחן בבגרוית אני רוצה לבוא לבית ספר וללמוד אני רוצה לצאת מהדכאון.... אני פשוט לא יכולה. אין לי את הכוח הדרוש.אני צריכה עזרה. תודה לכל אלו שהקדישו לי זמן בקריאת מכתב ארוך,מייגע ומתסכל זה. מחכה לתגובות . שירי

היי שירי, קראתי את המכתב שלך והוא בכלל לא נראה לי ארוך ומייגע, הוא נראה לי מאוד אמיתי. אני לא אשת מקצוע, סתם משתתפת כאן בפורום עם בעיות בעצמי, אבל בכל זאת אני מרשה לעצמי לכתוב לך כמה נקודות למחשבה. כתבת שהבעיה העיקרית שלך היא הלימודים, נראה לי שהבעיה העיקרית שלך כרגע היא הדיכאון ולא הלימודים, וכשיפטר הדיכאון, בעיית הלימודים תיפטר מעליה. את אומרת שהטיפול לא עזר עובדה הדיכאון עכשיו חזר. אבל אם תסתכלי על שנה יא' שהצלחת ללמוד ולקבל ציונים גבוהים, ואני משערת, כי אני לא יודעת באמת, שזה היה במהלך הטיפול שקיבלת או אחריו, תראי שהטיפול כן עזר לך להגיע להשגים. אולי הפסקת את הטיפול מהר מדי, ואולי יש תקופות בחיים שבהם אנחנו זקוקים לעזרה מקצועית יותר מאחרות. אני לא מתיימרת לאמר לך מה לעשות אבל את כותבת בעצמך "אני צריכה עזרה", ואני לא יכולה לבד כי אין לי כוחות, ולכן אולי שווה לך לחשוב שוב לחזור לטיפול, להתחזק לאזור כוח ולהמשיך בכוחות מחודשים. בנוגע להשמנה ולענין הלהשכיח את הצרות בעזרת האוכל, מוכר לי. גם אני השתמשתי בזה. הייתי אוכלת ומקיאה כדי לשכוח, כדי להתעלף אל השינה המרגיעה בסופו של דבר. זה לא עובד לאורך זמן, בסוף האוכל כבר לא טעים, והסבל מההקאות או במקרה שלך מההשמנה גדול מדי. טיפול יכול מאוד לעזור בנקודה הזו, כיון שמוצאים דרכים חדשות בריאות יותר להתמודד עם קשיי החיים, מאשר סתם לשכוח אותם. ודבר אחרון לסיכום, וכתבתי את זה בעוד הזדמנויות כאן בפורום (למשל לאנג'ל). אין דבר כזה מעגל סגור, ואין בור שחור בלי פתח יציאה. אולי כדי לשבור את המעגל הסגור או לפתוח את הפתח החוצה צריך המון כוח, אבל זה תמיד אפשרי, כי איכשהוא נכנסו למעגל הזה או לבור השחור הזה, משמע קיים פתח כניסה, שאולי אי אפשר לצאת ממנו, אבל תמיד אפשר לפתוח פתח יציאה חדש, טוב יותר. בכל מקרה אני באמת לא אשת מקצוע, סתם הדברים שכתבת העלו בי מחשבות, ואני מציעה לך גם לחכות לתשובת אנשי המקצוע, שברוב המקרים יכולה מאוד להאיר עיניים ולעזור. בהצלחה. אביב.

אביב היקרה! בהקשר לתשובתך ראשית כל תודה , שנית רציתי לומר לך שאת לא צריכה להיות כמו במכתביך לאנג'ל כ"כ צנועה לגבי ההערות ה"בלתי מקצועיות שלך" את יכולה להעיר הערות מתנשאות כמה שאת רוצה למרות שאין לך פורמאלית איזושהיא דיפלומה שמעידה על ההברקות שלך. רציתי גם להוסיף ולומר שההשמנה שלי כרגע באה בעקבות תקופת ההקאות שהייתה לי....עכשיו אני גם מקיאה אבל לסירוגין...אני במעגל לא רק בלימודים אלא גם במרדף אחר הגוף שלי: אני משמינה ,מקיאה, מרזה ,נורמלי[אוכלת רגיל ] ,בולעת ואז שוב משמינה ושוב משמינה ושוב מקיאה וחוזר חלילה....למרות שהרבה זמן -תקופה ארוכה של חודשיים ואפילו שלוש אני לא מקיאה,,,,כמו הירידה בלימודים שחוזרת[שחזרה] כך גם הנפילה חוזרת כלומר: אני שוב מקיאה..אני נמצאת בבועה. במעין גלגל ענק שמסתובב.פעם אני למטה ופעם אני למעלה.... הבעיה שלי עכשיו שיש בעיה עם הגלגל וכנראה הוא נתקע למטה ואני שם. רוצה לעלות ,לראות את הנוף ולשאוף את האויר אבל אני כבר מרגישה את הכבלים לאט לאט נקרעים...אני מרגישה ממש אותי נופלת מלמטה [איפה שאני עכשיו] לתוך האדמה שנפתחת ובולעת אותי לתוכה.. אני מתחילה להרגיש אותי נחנקת ללא אויר..אני כבר רואה את המוות.[הכישלון בלימודים ובחיים]

היי. תשמעי. נורא נורא כאב לי הלב שקראתי את מה שכתבת, אני בן 20 היום אבל שהייתי בכיתה י"א עברתי את אותו גהינום, פשוט נכנסתי לדיכאון ממש ממש גרוע וסגרתי הכל בפנים, והברזתי מבית-ספר בצורה כפייתית, המורים כבר לא הכירו אותי... בחטיבה הייתי מוציא ציונים די טובים אם הייתי משתדל לפעמים, אבל בתיכון פשוט צנחתי למטה.. מסיבות שהיום אולי אני מבין למה, וחבל לי ששמרתי הכל בבטן ולא דיברתי אם אף-אחד.. היום אני יודע שנורא חשוב להוציא הכל החוצה ולשתף אנשים שאת אוהבת במה שאת מרגישה וחושבת... אל תשמרי הכל בלב, זה רק יכאב יותר וייצבר עד לנקודה שתשברי, את חייבת לנסות להתחיל לחשוב על עצמך יותר ועל הדרך שאת בו יוצאת מהמעגל הזה, רק את מבפנים תוכלי ליפרוץ החוצה ולהחיל ליחיות את ההווה. תנסי לא לתת כל-כך הרבה חשיבות לדברים שאנשים חושבים או אומרים, אל תתייחסי לאנשים מסביב ביותר מידי רצינות, גם הם מבולבלים והעולם ליפעמים ממש נראה כאילו הוא מפלצת שטורפת נשמות, כי לפעמים זה כך.. אם לא תושיטי יד אל תצפי שלמישהו יהיה קל להושיט לך יד, אל תאבדי את המוטיבציה ואת הנחישות לצאת מזה. שלך, ג'ימי.

שלום לכולם לאחרונה היו מספר הודעות וויכוחים הקשורים להתחזות. לצערנו, כיון שהדיונים על המתחזה פגעו בפעילות הפורום ולא היו קשורות לנושאים שבהם הוא עוסק, החלטנו למחקן. נשמח אם דיונים שאינם קשורים לנושא בפורום ישארו מחוצה לו. מצד שני- נשמח לשמוע את דעתכם על המחיקה והאם היא תרמה לפעילות הפורום. בברכה ד"ר עמיר פרומן

שלום ד"ר פרומן! כעיקרון, אני בעד סמוקרטיה והתבטאות חפשית. יחד עם זאת, יש לשמור על הרמה והסדר הטוב של הפורומים. וכשאלה נפגעים - יש בהחלט מקום למחיקת ההודעות הגורמות לכך. ואני מתכוונת לדוגמאות מאוד מסוימות - והן הוויכוחים בין אופיר לבין עוד כמה חבר'ה כאן - כגון הפניה אליו שהוא צריך וטרינר, או השאלה שהופנתה אליו אם כבר כרתו לו את כל האונות במח. הודעות בלשון כזו הן פשוט תת רמה ובושה לפורום ובהחלט ראויות למחיקה. בברכה, אחת.

ראיתי את ההודעות- טוב שמחקתם לפחות חלק מהן המילה DOCTORS מחייבת משהו ואני מתכוון לרמה מסויימת שפורום רפואי צריך לעמוד בו בפורום רפואי-לדעתי-אין מקום להודעות שאינן רפואיות: מצד השואל או מצד המשיב היתה כאן התדרדרות ברמה ואני כגולש וותיק מקווה שזה היה זמני.

אופיר

אופיר! אל תתיאש ואל תתרגש! הכל נובע מצרות עין! יש אנשים שאוהבים לקרוא את מה שאתה כותב.... תרתי משמע!!! בהצלחה!

כן הרמה של הפורום צריכה להשמר

אני מאבחן אצל בתי בעית חוסר ביטחון עצמי דוגמא : כאשר מבקשים בקבוצה לעשות משהו היא מחכה שמישו יעשה קודם (למרות שהיא מבינה) ורק לאחר מיכן היא עושה (ניגררת) האם זו ביישנות? חוסר ביטחון עצמי? או משהו אחר ואיך אפשר להיתמודד עם זה ?

שלום עינב ביטחון עצמי הוא בעיה של הרבה ילדים ומתבגרים חוסר ביטחון עצמי לא נוצר לבד בדקת אם יש לה אי אלו בעיות עם חברים? אולי ישנם דברים לא פתורים ביניכם? אולי היא שואפת לשלמות ולכן קשה לה עם העובדה של כשלון במשימה? כל אלה יתבררו אחרי שיחה קצרה איתה ועוד דבר..... המון עידוד בהצלחה

לעינב שלום. לא ציינת את גילה של ביתך. האם היא ילדה, מתבגרת, בוגרת? אשמח לדעת ואז אנסה להשיב. תודה. רוית

הדיכאון חוזר......אוף למה דוקא לפני הלילה...? למה במשך היום אני מסוגלת להקיא 4 פעמים ולא להכנס לדיכאון ולא ללחץ וככה פתאום בלילה, 4 שעות אחרי הפעם האחרונה , אני מתחילה לפחד שאולי השמנתי במשך היום , אולי לא עשיתי את זה מספיק טוב , אולי יהיה לי רע מחר (האמת אילו עיקר הפחדים-אני מסווה את הכל בפחד מפני השמנה). מרוב פחד איבדתי את הקול .בשעה האחרונה ניסיתי לדבר 3 פעמים ללא הצלחה.הצלחתי מקסימום להוציא חצי משפט. תחושה פיזית של חוסר אונים .אני לא מוצאת את עצמי. לא מצליחה להרגיע את עצמי.אני גם עייפה מדי.מתה לישון.לא יכולה לישון.זה עושה אותי עצבנית . אוף , אני אפילו מרגישה את הרעב.איך יכול להיות שאני מקיאה כ"כ הרבה ועדיין רעבה.אני מבולבלת לחלוטין.טוב,מה אתם אשמים... לילה טוב לכם, תשנו טוב

טלי היקרה! את לא ציינת בת כמה את וחבל..רציתי רק לכתוב לך שאני מזדהה איתך. ואני בטוחה שיש עוד המון בנות כמוי וכמוך. אני גם מקיאה אבל לסירוגין יש לי תקופות של שבועיים שאני אוכלת ומקיאה ואני נמצאת במרדף עצמי אחר המשקל...אני פוחדת שלא הקאתי מספיק טוב ,שנשאר לי אוכל בקיבה ואני אשמין,אני לא נרדמת בלילות ואני בדכאון תמידי, יש לי תקופות שאני יוצאת מהבועה קצת ואז אני אוכלת ואוכלת ומשמינה שוב....ואז שוב באה תקופה של הקאות ודיאטות רעב... אני לא יודעת אם קראת את מכתבי אבל אותו דיכאון שאני שרויה בו שגורם לי להקיא ולהשמין ולהרזות...גורם לי גם להדרדר בלימודים אני בכיתה יא ואני מבריזה המון..מרוב שאני שרויה בדכאון כ"כ חזק אני לא יכולה ללכת לבית ספר ...כמו איזהשהוא חבל שמושך אותי למטה ולא נותן לי לעלות,לצאת מהמעגל ,מהבועה. אני מקווה שזה שאת מקיאה ושרויה בדכאון לא משפיע על חייך כמו שעלי...אם לא..תתעודדי ותודי לאלוהים שזו הבעיה היחידה שלך.. הרבה בנות מקיאות,דבר שגורם להם לדכאונות..תזכרי שברגע שאת מפסיקה להקיא את מרגישה יותר טוב[אני מקווה]...קחי את הכוח וצאי מזה עוד שאת יכולה..אל תתני לעצמך להיכנס למעגל סגור ומתמשך.. את לא לבד.שירי

אני לא טלי אני כתבתי לטלי פרידמן:)

מה הם הסימנים הפיזיים של חרדה? האם ניתן לטפל בחרדה לתמיד או שהטיפול נמשך כל הזמן ?

לבן, א. אין סימנים פיזים המיוחדים רק לחרדה אבל יש כמה כללים: קוצר נשימה, בחילות, כאבי ראש. חשוב לאבחן מתי החרדה היא הגורמת לתופעות הללו ומתי החרדה יכולה להוות רק סימפטום (לדוגמא: החרדה תופיע כחלק מהסימפטומים של התקף הלב). ב. לפי מה שאני יודעת, ישנם טיפולים שמקנים כלים לשליטה בחרדה, עדי

בן שלום לחרדה יכולות להיות תגובות גופניות רבות כגון הזעה, דפיקות לב, לחץ בחזה ועוד. האם אתה חווה התקפי חרדה? בעיקרון יש מספר דרכים לטיפול בחרדה ואין הכרח שהם ימשכו כל החיים. ניתן ללמוד גם לזהות התקרבות של התקף חרדה והתמודדדות טובה יותר עימו. אני מצרף תקציר של השיטות המקובלות לטיפול. י שנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה אני לא יודע אם אני חווה התקפים כפי ששאלת אבל ישלי מצבים בעייתיים שעוברים עלי ורציתילראות מה זה יכול להיות ולא ידעתי איפה לבדוק

שלום רב. אני בת 27 וסובלת מבעיות עיכול וגזים בעקבות מצבי לחץ. אני אדם עצבני ולחוץ מאוד באופן כללי. שאלתי היא האם ניתן לקבל תרופות להורדת לחץ, והאם הורדת הלחץ יביא להפחתת התופעות הפיזיות (גזים ושילשולים) הנובעות מהם?

לשלי, את יכולה לנסות גם טכניקות שחרור לחצים. לתרופות יש גם השפעה ממכרת. עדי

שלי שלום אני מסכים עם עדי. עדיף לטפל בלחצים ובשיטות הרגעה מאשר לקחת תרופות. בטווח הארוך זו הדרך היחידה היעילה. אני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי בנושא. יתכן ותרצי לטפל במקורות הלחץ, במקרה כזה סביר להניח שמדובר בטיפול ארוך יחסית. יתכן שבשלב ראשון תרצי לקבל כלים להתמודדות טובה יותר עם לחצים, ואת זה ניתן לעשות גם בטיפול ממוקד וקצר יחסית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדעתי אם מדובר בתופעות של חרדה תכשירים תרופתיים ממשפחת התרופות של SSRI הם יעילים, לא ממכרים, ללא תופעות לוואי, ויפתרו את הבעיה ביעילות ומהירות גדולה בהרבה מטיפולים התנהגותיים לא תרופתיים אבל ואני מדגיש - לפני שאת בכלל פונה לכיוון הפסיכולוגי - לכי לרופא גסטרואנטרולוג אולי מדובר ב Irritable bowle syndrome ואינך זקוקה לנו כלל תהיי בריאה בהצלחה

רציתי לדעת האם כדור לוריון ממכר?

מאוד ממכר. ראי קובץ שבקישור: http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_25.asp?rootId=3714730&msg_id=3714730&free_txt=aaaaa

לורויאן הוא תכשיר ששיך למשפחת התכשירים בשם Benzodiazepines למשפחת תכשירים אלו שייכים גם הוואבן, קלונקס, ווליום, קסנקס, היפנודורם, ואחרים - אלו התכשירים היחידים ברפואה שממכרים כמו סמים - לכן פסיכיאטרים לא אוהבים לרשום אותם - יש לקחת אותם רק כאשר באמת צריך ואז לקחת תחת פיקוח רפואי הדוק לזמנים קצרים כדי לא לגרום חס-וחלילה להתמכרות מי רשם לך את התכשיר? מדוע? אין תכשירים יותר בטוחים לטפל בבעיה ? עדכני אותי אולי ניתן לעזור

תודה על התשובה, לא ראיתי בכדורים שהזכרת את השם לוריון אני הבנתי שזה אינו כדור ממכר. יש לי חרדת נסיעות. לפני כ 4 שנים היתה לי תאונת דרכים מאז עניין הנסיעות הולך ומחריף. בתחילה המשכתי לנהוג, כיום אין אני נוהגת לעבודה אלה משתמשת בשירות של הסעות או עם בעלי. אין אני עושה נסיעות ארוכות. טופלתי אצל רופאה פסיכואנליטקאית באופן פרטי, ללא שיפור. ממנה וגם מהרופא הפרטי שלי קיבלתי מרשם ללורין אשר עוזר לי "לעבור" את הנסיעה. זה כדור של מ"ג 1 אני נוטלת חצי כדור ולפעמים בכלל לא. כרגע אני מטופלת בשיטת אבי גרינברג בתקווה שזה יצליח, ניסיתי בעבר גם רפלגסולוגיה. מחר אני עומדת בפני נסיעה שהיא מאוד ארוכה עבורי, האם אני יכולה ליטול 2 כדורים בפעם אחת? אני אודה לך על מתן תשובה מיידית

תתחיל דף חדש , מה איכפת לך?

שייתן לך זריקות של סוסים......בנוסף לספרים של "פרויד!!!!

שייתן לך זריקות של סוסים......בנוסף לספרים של "פרויד!!!!

מילא אם זה היה שם,אבל הוא לא רק כותב תחת השם שלי,אלא הוא מישתמש בזהות שלי אני החליף שם,אז הוא השתמש גם בשם החדש.... בכל אופן,אם זה מי שאני חושב שזה...אז הוא לא יכתוב כאן עוד הרבה זמן אופיר

שוב פעם רושמים את שמי רשמתי לכם אימייל לטיפולכם.

.

ראיתי בדף קודם ואל תגיד שזה לא אתה רק לך יש ויקוח עם לירן אז תיזהר אתה לא מתביש להתחזות לד"ר עמיר

אני חזרתי לעמדו קודם,חזרתי 2 עמודים אחרוה ו 3...ואין שם כלום תן לי קישור!!!!! ד"ר פרומן:הודעה של יהודה...בהמשך לאי מייל שלי היום אופיר

יחולירע........נמאסת.

בתקופה האחרונה יש לי מחשבות רבות על אסונות קרבים. למשל, כשאני נכנס לאוטו, אני חושש שאעבור תאונה. כשאני הולך לבריבה, אני חושש שאטבע, למרות שאני שחיין מעולה. מהן ,לדעתך, הסיבה למחשבות אלו ? (המחשבות גוזלות לפחות מס, דקות בכל יום)

שלום רון- יש כמה הסברים אפשריים למחשבות כאלו. הסבר אחד יכול להיות תופעה שנקראת מחשבות טורדניות, והיא ממשפחת ההפרעות הכפיתיות. אפשר לטפל בזה באמצעים תרופתיים. לשם כך עליך לפנות לפסיכיאטר, דרך קופת-חולים או באופן פרטי. אפשרות אחרת קשורה למצבי דחק בחיים, עליה ברמת המתח והדאגה, או רגשות אשמה על ארוע לא פתור בעברך. במקרה כזה יעזרו שיחות עם פסיכולוג. ההבחנה בין המצבים תעשה על-ידי בדיקה של חומרת הסמפטומים, עקביות הופעתם, ועד כמה הם מהוים הפרעה לחייך. בכל מקרה כדאי לפנות ליעוץ של איש מקצוע, חבל לסבול סתם. בהצלחה.

מסכים עם תשובתו של לרון. בכל מקרה, אם התופעה מטרידה אותך באופן תדיר כדאי לפנות לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

Hello did you get my e-mail?

Dear Yvey Yes, I have received your mail and I'll do my best to reply asap Best wishes, Dror Green'

תוך כמה שבועות מתחילת הטיפול בתרופה ניתן להגיד אם היא יעילה לטיפול בחרדות ודיכאון או לא. מה הם אחוזי ההצלחה בטיפול ובמה הם תלויים. במידה ואין הצלחהת מה ניתן לעשות?

בתור אדם שמשתמש כבר בתרופה כשנתיים אני זוכר שהתרופה החלה להשפיע באופן מלא כשבועיים עד שלושה מיום נטילת הכדור ברציפות . מידת ההצלחה תלוייה באופן שבו הגוף והמוח מגיבים לשינוי הכימי שנעשה ע"י התרופה וחשוב להיות סבלניים למרות שהאדם עצמו סובל מבעיות כמו חולשה או עייפות במשך התקופה הראשונית לנטילת התרופה . במידה ואין הצלחה עלייך לפנות לפסיכיאטר שאתה עמו בקשר ולדווח לו על כך וישנה אפשרות לקבל תרופה אחרת . תחכה קצת ותראה אם השתפר מצבך ואיך אתה באופן כללי? חוזר למצב הרגיל פחות או יותר? איך בני המשפחה שרואים אותך כל יום רואים אותך (חל שינוי? ואם כן אז לרעה או לטובה ?) הכי חשוב תרגע ותתחיל לבנות את עצמך ולרפא את עצמך ע"י שיחות עם פסיכולוג או ידיד טוב שאתה סומך עליו . תעשה את כל מה שעושה לך טוב על הלב והנשמה . מקווה שעזרתי בהצלחה דורון

יש לי חבר כשלוש וחצי שנים. היחסים ממש לא טובים. מעין מניה-דיפרסיה. ניסיתי לעזוב אך לשווא - אין לי כח נפשי לכך. המצב רוח שלי כל הזמן ירוד. האם שורש הקוואה קוואה יכול לעזור לי לעידוד מצב רוחי או משהו אחר מומלץ. אנא תשובתכם.

מה זה השורש הזה?

שלום אני בת 26 וחברי בן 27 אנו יחד מזה 4 חודשים , חברי החל לדבר על ארה"ב (היה שם בעבר ורוצה לחזור) אבל על טיסה לבד בסוף השנה הנוכחית לאחר ששוחחתי עמו ואמרתי לו כי עליו להחליט אי אפשר לפתח מערכת יחסים רצינית ופתאום להחליט החלטות בין רגע יש להגיע לידי הבנה הוא אמר שאין לו כרגע החלטה ושהוא מבולבל ואינו רוצה לוותר על מערכת היחסים שלנו לכן נתתי לו 10 ימים זמן להחליט אשר בתומם יהיה עליו להחזיר תשובה וכעת הבחור מסתגר בתוך עצמו אין לו מצב רוח , הוא אינו רוצה אפילו לצאת קצת SOS מה לעשות ? להניח לו ? לדבר על ליבו ? אפילו כמות הטלפונים שלו פחתה

תניחי לבחור ותני לן לנשום אויר. מנסיון אני יכולה להגיד שלך שאם מישהו רוצה אותך הוא שלך ויחזור על ארבע אפילו אחרי חודש. בדרך כלל הם רואים עולם ומתבשלים ומחליטים מה הכיוון שלהם. ואם לא רציני תחפשי לך מישהו אחר יותר רציני. חבל עליך זמנך אוזל.

שלום אני מניחה שאת כאן היום,שכהרגלנו להתכתב כאן בכל יום ראשון ושלישי בבוקר. איך עבר הסופשבוע? הייתי לבד,והקדשתי אותו למחשבות שייעצת לי. אני אמנם בטוחה ומודעת לרצון שלי לצאת מזה,אבל המחשבות היו בלתי נמנעות. אני מפחדת שנפלתי לתור "בור עמוק" ואני לא אמצא את הפתח יותר לעולם.אני מפחדת לנסות לצאת מזה,מחשש שהכשלונות ירפו את ידי.אני מפחדת לנסות לקבל את העולם כפי שהוא ולהתחיל להנות ולהפיק את המיטב מדבר "בלתי מושלם". אני מפחדת שאין בי את היכולות הללו בכלל.התבגרתי מאוד ,יותר מדי אפילו.תמיד הייתי בוגרת בנפשי,אבל העדפתי להתנהג כמו ילדה קטנה כדי שהחברה תקבל אותי, מקסימום בתור "ילדותית" מדי.זה עדיף על בוגרת מדי. ניסיתי להזכר בי לפני המחלה,לפני שהיא התפרצה בכזו אגרסיביות.לא הצלחתי.זה היה מפחיד.הצלחתי רק לראות את התמונה אך לא להרגיש אותה.זה היה כמו לראות רוח רפאים. הרגשתי משהו פיזי על הלב,מעין חלל עמוק ,רחב וקר .מנסיוני בעבר,אם הולכים לישון עם התחושה הזו בלילה,היא אוטומטית נעלמת בבוקר. הבעיה היא שהמחשבות שיתקו אותי,לא נתנו לי לישון,לא נתנו לי מנוח.דמיינתי את עצמי חולה לכל החיים,דימיינתי מצבים בהם אני בריאה ויש לי בת חולה,אחות חולה וניסיתי לחשוב האם הייתי ממליצה להשאר כך. ככה כל הלילה.לא יכולתי לישון,ולא להתרכז בטלויזיה,ובטח לא בספר.ניסתי לכתוב ולא יכולתי.נכנסתי לאינטרנט גלשתי קצת. ניהלתי שיחות חולין עם זרים.ההרגשה השתפרה. מה איתך?איך עבר עלייך? אני יודעת שמה שסיפרתי נשמע רע,אבל זה בעצם לא באמת ככה.זה לא היה מתוך דיכאון,זה היה מתוך פחד טהור ואולי אפילו הגיוני ומובן.

היי אנג'ל, בוקר טוב. כן אני כאן היום. הייתי מנותקת כל הסופשבוע כהרגלי, מנסה לצבור כוחות גם לעצמי קצת. כן, הפחד הגיוני ומובן, ואולי דווקא הוא יהווה את הצעד הראשון בדרך הנכונה. אני חושבת שבעצם זה שהקדשת לעצמך קצת זמן למחשבה על המצב, ועל מה היית רוצה לעשות עם עצמך, ואפילו ניסית לעשות את זה באוביקטיביות, כלומר לא לחשוב על עצמך, אלא מה היה קורה אם זו היתה בתך או אחותך, זו כבר התקדמות קטנה, שאת מאפשרת לעצמך לעשות כדי לצאת מהמצב המטורף הזה. אין דבר כזה בור בלי פתח יציאה, אם הצלחת להיכנס לשם משמע הפתח קיים, ותוכלי גם לצאת משם. הכשלונות הם חלק בלתי נמנע מהתהליך, ואני אומרת את זה לא לך, אלא לעצמי. כבר 19 ימים לא עברתי בולמוס ולא הקאתי, ואני מפוחדת מזה פחד מוות. מצד אחד כל יום שעובר הוא יום של הצלחה, מצד שני כל יום שעובר, מקרב את הכשלון והנפילה, שסביר להניח שתגיע. כולי תקווה שהיא לא תגיע. כולי תקוה שאני והמטפלת שלי נצליח לעצור אותה בזמן, אבל אני אחוזת אימה ממנה, בדיוק כמוך. אז מה אני אמורה לעשות ? לוותר לעצמי כבר עכשיו ? לא לנסות להעביר עוד יום בכיף בלי להקיא ? ממש לא. ההצלחות והכשלונות באים ביחד, ואני אצטרך לקבל גם את הנפילות כחלק מהתהליך, וגם את. אבל הפחד קיים, ולפעמים בא לי ליפול לאכילה והקאה רק כדי לגמור עם זה כבר, לעבור את זה, אבל לא. אני לא אוותר לעצמי בענין הזה. לא אפול. ראיתי ששאלת את טלי איך חוזרים לאכול, ואני מרשה לעצמי להתערב קצת בענין. שאלת גם אותי איך גורמים לך לדבר, די מזמן, וזה אותו דבר בעצם. לא גורמים לך לעשות כלום, לא לאכול ולא לדבר, אף אחד לא יוכל להכריח אותך לעשות דברים שלא תרצי בעצמך. את צריכה לגרום לעצמך גם לדבר, גם לאכול, וגם לא להקיא. הכוח הוא פנימי. לפעמים אני בעצמי לא מבינה איפה מצאתי את הכוחות הפנימיים הללו בעצמי, לכתוב על הדיכאון, על הבולמיה, על ההקאות, על הסירחון, להפסיק את התקפות האכילה המטורפות הללו, להפסיק להקיא, לאכול נורמלי, לחשוב נורמלי, אבל אני מניחה שאלה כוחות פנימיים שקיימים כמעט בכל אחד, ואם מעט הכוונה ומעט עזרה, אנחנו יכולים למצוא אותם. לפעמים הם מתחבאים כל כך עמוק, שאנחנו לא מאמינים שהם קיימים בכלל, אבל הם שם. אני לא האמנתי שהם עוד שם, אבל המטפלת שלי הבטיחה לי שהם שם, האמינה בי, ועצם זה עזר לי לראות אותם גם. אביב.

יש בך המון אומץ... זה היה ניתוח כ"כ נכון של מה שקורה- אוכלים ומקיאים בכוונה כדי לעבור את נפילה ולהגיד זה מאחורי.זה קרה לי פעמיים שאחריהן נפלתי בחזרה לבולמיה אחרי שעליתי על השביל להרפא. אבל הבעיה שהנפילה המכוונת,המתוככנת הזו לעולם לא תהיה חד פעמית.מי שצפוי להפיל את עצמו פעם אחת-יפיל את עצמו מאות פעמים. יש לי לא מעט הערכה כלפייך על כך שאת מודה בפחד שלך ליפול.את מודה בכך שכל הצלחה מגדילה את סיכויי הכישלון שלך במצב הזה. אהבתי את תגובתך לגבי הבור שנקלענו אליו.הכנסנו את עצמינו דרך פתח-משמע שנוכל גם לצאת דרכו.אבל תני לי להמשיך את המטאפורה הזו: אם נכנסתי עמוק מדי ? אם התברברתי בדרך ואני בכלל לא לכיוון היציאה?עלי לפתוח פתח חדש...מלאכותי....לצאת מכיוון אחר לגמרי.... זה בעצם מה שקשה...

1.יש לך אימייל...אני מקווה שזאת הפעם האחרונה שאני שולח אותו 2.אתה מכיר את "ויליאם רייך",אם כן מה אתה חושב על מה שהוא כתב ? אופיר

אופיר יקר, קיבלתי את האימייל שלך, ולצערי אינני יכול להיות שוטר הפורום וללכוד מתחזים. אני מאמין שאם נתעלם מן התופעה, ונימנע מתגובות, היא תיעלם. ולשאלתך השניה, אינני בקיא בכתביו של רייך. להתראות, דרור

אבל שלפחות תהיה לך אחריות מינמאלית בתור מנהל פורום! תודה רבה על כלום אופיר

אני בטח אשחית דברי לריק,כי לפי מה שכתבת אתה כבר יודע הכל על הכל, ואין לך צורך בכלל להפעיל תהליכי ביקורת וחשיבה . ובכל זאת, בגלל שיש לי הרבה רחמנות על אנשים כמוך, אני רק רוצה להגיד לך דבר אחד: אין אדם אחד בעולם שיש לו תשובות על הכל. יש סבל מחלות ורעב, ואין לזה בפתרון. בטח לא מיידי. האנושות פיתחה מנגנונים שונים לאורך השנים כדי להתמודד עם תופעות קשות בסביבה ובעולם. חלק מהמנגנונים עסקו ברמה הפילוסופית- שאלת טוב ורע וכדומה, וחלק התבטאו ברמה הפרקטית- איך לרפא מחלות, להשיג מזון, וכדומה. מטבע הדברים היו נסיונות לכרוך את הדברים זה בזה. בגלל צרכי ההשרדות, התפתחו גם צרכי שליטה. קבוצות שהיה להן ידע בתחום אחד- ניסו להשתלט-וגם הצליחו- על קבוצות חסרות ידע. האנושות פיתחה מדע, טכנולוגיה, סדר חברתי. לפעמים זה הצליח, לפעמים לא, אבל היה נסיון ללמוד מטעויות, יש שיטה ומנגנוני פיקוח וביקורת על מנת למזער נזקים. איו יומרה לתת מענה לכל-כי אף אחד לא הצליח לתת תשובה מלאה על הכל. מה עושה הרון הבארד שלך? משווק אשליה שיש לו תשובה למצוקות הגדולות של האנשים. לעצמו הוא כבר עזר. הלואי על כל עם ישראל כמה כסף ונכסים שיש ל"סגפן" הזה. צי המכוניות שלו יכול לסדר את כל חברי הממשלה. האיש הזה מכוון לכבוש את העולם, לא פחות. איך לתת פתרון למצוקות- הוא לא ממש יודע- אחרת היה טוב יותר לכולם כבר מזמן. איך להפעיל שיטות שכנוע על פתאים שמחפשים תשובות אינסטנט, כמוך, למשל, ולהפוך אותם לחיילים שלו- הוא יודע גם יודע. זה מה שנקרא צרכי שליטה מוגברים. בכח כזה אין לזלזל. הדבר היחיד שאני יכול להציע לך זה לבדוק עם עצמך טוב טוב מה הביא אותך לקנות את מה שהוא מוכר, וגם לחזור לנקודה שלפני הקניה ולעשות סקר שווקים- מי יודע אולי תמצא תשובות טובות יותר מאלו.

.

ניסית? אני עצמי ניסיתי ומצאתי תשובות שלא מצאתי בשום מקום אחר.

אלדד וחברי הפורום שלום. נכון אני סינטולוג. הדבר אינו קשור לדיון בכלל. אתה טוען שסינטולוגיה זו כת וזה מראה על בורותך. 1. אינך יודע את הגדרת המילה כת אחרת היית מבין למה סינטולוגיה אינה כת. 2. וגם נזכיר שלאורך ההיסטוריה כפי שאנו יודעים כל דת בימינו התחילה כ"כת" מתישהו ואף נרדפה ע"י הרוב. כך עם היהדות, כך עם הנצרות שנרדפה ע"י הרומאים וכו' ואם קצת חקירה בסיסית היית יודע שסינטולוגיה תורמת המון לעולם ועוזרת למלא אנשים והיא מוכרת בארה"ב, בחלק ממדינות אירופה ובמזרח הרחוק כדת לגיטמית. והיא אינה צריכה לנסות את מזלה בארץ היא כבר קיימת ומצליחה מאד. ופרט נוסף - סינטולוגיה היא התנועה שגדלה בקצב המהיר ביותר על פני כדור הארץ ב-50 השנים האחרונות. והיא גם הכי חיונית לדעתי. למידע מהימן : www.whatisscientology.org www.scn.org.il לירון בירנבוים. נ.ב לאופיר סינטולוגיה אינה נגד תרומות דם, והשתלת איברים זהוא פרי דמיונך או בלבולך. אני מציע שלפחות תקרא קצת ותלמד קצת בנושא כמו שאני עושה לפני שאתה אומר דברים לא נכונים.

אופיר, תמיד אומר לפניי שהוא ............. חושב.

:) אני מקווה שלפחות הוא חושב אחרי זה. :)))

נתחיל מזה,שה"אופיר" שכתב את התגובה המכעילה למטה זה לא אני.... יש לי כבר "השערות" מי יכל ליכתוב את זה לגבי הסינטולוגיה,...שכנסייה\בית כנסת\מיסגד\אשרם בלה בלה בלה בלה...מיתערבב עם מדע אנחנו חוזרים אחורה!!!! להזכיר לך 1000 שנה של ימי בניים וימי שליטה של הכנסיה במדע הספיקו לנו. ראיתי את הודעות שלך למטה,יודע מה...אתה מראה אתה כמה אתה בלפון,אם באמת היית טורח ליקרוא את הספר "פרקים ניבחרים בפסיכאטריה" ו "מבוא לפסיכואנליזה " של פרויד,היית רואה שאין קויים דומים!, ביגלל שבסיפרי פסיכאטריה, פרויד מוזכר בפרק אחד יחד עם עוד 30 פסיכואנליטקנים שונים,ספר פסיכאטריה מדבר על הפרעות נפשיות,מקור ביולוגי,מקור נפשי,טיפול(תרופתי,נפשי לכל סוגיו) והבחנות מבדלות....את זה ממש אין בספר של פרויד....אז מכאן כבר אפשר להבין ששיקרת...יש כאן הסכמה ? כתב למטה שאתה שואל את השאלות האלה כי אתה רוצה לדעת,אחרך כך מפזר מיליון אתרים שנוגעים לסינטולוגיה,נותנים לך תשובת,אתה חוזר על השאלות ומפזר עוד אתרים...... אז היית צריך ליפני הדיון פשוט להצהיר שהמטרה שלך אינה דיון או הבנת דברים אלא נסיון אומלל ל "מסיונריות",הסיבה היחידה שאתה כותב שאתה סינטולוג היא ביגלל שמישהוא למטה "עלה עליך" אחרת היית ממשיך את הדיון חסר התועלת הזה אופיר

אופיר הדפוק אתה מחפש צרות איתי

אופיר שלום. אני אסביר פעם אחרונה את נושא הפרויד - פסיכיאטריה הזה ! אתה צודק - בספר ניתנים הרבה מאד הנסברים נוספים ופרויד אכן מוזכר מעט ! אבל זה לא פוסל את מה שאמרתי ואף מוסיף על זה. כל כך הרבה סיבות וגורמים לבעיה אחת וכל מטפל בוחר מה שהוא חושב ומה שנראה לו נכון או עושה סלט בין כמה שיטות - ובסוף גם זה לא פותר כמעט את הבעיות. לכל בעיה נפשית הפתרון שלכם הוא כזה : טוב תראה... אמממ.. יש תאוריה של... שאומרת שהבעיה נובעת מ-X ויש גם את התאוריה של... עם השיטה הזו.. וגם את הטיפול התרופתי של תרופות A,B,C,D ואני אישית ממליץ על שילוב של אחת שאני פיתחתי עם השיטה ה-1 והתרופות.... וזה מופיע גם בפורום הזה בכמה תשובות. ממש אפשר לראות שאתם סגורים על הנושא ויודים מה לעשות - בלוטו יותר קל לנחש לדעתי... אני טועה ? לגבי נושא הסינטולוגיה - אני לא העליתי אותו ועד שאלדד לא נגע בנושא לא נדדתי לכיוון. סינטולוגיה לא קשורה לוויכוח זה וכבר צינתי זאת בהודעה הראשונה בנושא !!! ואם אנו מדברים על דת שמתערבת עם מדע. מסתבר שבדת הזו יש תשובות יותר טובות לשאלות הנפש מאשר שה"מדע" כפי שאתה קורא לו נותן והטכנולוגיה שלהם עולה על הפסיכולוגיה וכו' עשרות מונים ביעילותה ובאנושיותה. כל עוד תמשיך להאמין שהאדם הוא בע"ח ושמה שמניע והורס אותו זה חוסר איזון כימי במוח התוצאות שתשיג אצל מטופלים ישארו נמוכות מאד והעולם ימשיך להראות ולהדרדר כפי שרואים כיום. מנגד ההבנה הדתית המוסכמת כבר 10 אלף שנה כי האדם הוא בעל נפש רוחנית ושהאדם הוא ביסודו טוב ומקור בעיותיו נצא במיינד ובנפש ולא במוח או באיזה יצר הרס/מין מולד או בגנים או עוד אחת מאלף הסיבות שמצאתם - אולי אז, אולי אז תתחילו להביא תוצאות אשר יאפשרו לכם להגיד כי אתם עוסקים במדע, בלי הצורך להתגונן ולתרץ כי נפש האדם מסובכת וכי לא ניתן להבין אותה וכי צריך לימוד של 10 שנים או יותר של כרכים עבי כרס אשר לא נותנים תוצאות ועדין להיות חסרי אונים ומלאים בהסברים כוזבים לגבי העולם כיום ולהתדרדרותו המתמשכת. ודבר נוסף : לגבי ה- "עלה על זה" לא צריך להיות גאון כדי לקשר בין הדברים - לא בדיוק הסתרתי זאת אלדד ואופיר. והדיון לדעתי ולדעת צוות מנהלי הפורום (מלבד ד"ר פלד המתגונן והתמים לכאורה) הוא דוקא נורא חשוב. ולסיום - יש לי שאלה יותר אישית. אתה רק קורא את הספרים ומצטט או שיש לך מחבות וניסיון משלך ? טיפלת פעם במישהו עם הידע שלך ? עזרת לחבר פעם באיזו בעית נפש והוא אמר לך תודה מזל שיש לי אותך כחבר ? הצלחת להחזיר חברים שנפרדו לקשר תקין ומאושר ? הצלחת לסלק לבן אדם פוביה או מחלה פסיכוסמאטית לתמיד ובכך לעשות את חייו למאושרים יותר ? אני מניח שלא.אם תנסה לעשות זאת תראה שהפסיכולוגיה שלך או הפסיכיאטריה לא נותנת לך את הכלים - אז תמשיך לברבר פה. במבחן המציאות אתה ואני יודעים טוב שאתה נופל בשניה !!! אין לך תשובות או כלים ישומיים רק ידע - ברובו מוטעה. דיאנטיקה וסינטולוגיה עובדות תמיד והכלים שלהם נותנים לך שליטה על החיים ואת התשובות האמיתיות. אל תתחבא מול ססמאות של "דת" ושל "מיסיונריות" תביא את זה למחן ישומי. המבחן האמיתי הוא החיים ולא הפורום הזה ! שם נראה אותך גיבור גדול !!!! שלך בכבוד, לירון בירנבוים.

עפ"י דיאגנוזה של פסיכיאטר אני סובל מחרדות אני נוטל ציפראמיל עקב תחושת מועקה שעולה לי מכוון הבטן וגורמת לי אי נעימות ודכאון אני לוקח את התרופה כבר חודש וחצי .....בשבועות הראשונים הרגשתי השתפרה ....בשבוע האחרון התופעה חזרה שאלתי היא האם זה ייתכן למרות שאני נוטל את התרופה. מה לדעתך השלב הבא שאני צריך לנקוט עלמנת למנוע תופעות אלה. בתודה מראש

יש טיפולים שונים חוץ מרעל זה שנקרא:צ'יפראמיל. ניסית אוליי קודם טיפול אלטרנטיבי? ומניסיון.

עזוב את הרעל הזה שהם יקחו תלמד לנשום מהבטן נשימות אחי ללמוד לנשום נכון או שתפסיק לנשום עם תרופות מניסיון

שלום, יש לי התמכרות כרונית לאכילת וכסיסת ציפורניים. בעקבות כך מצבן של הציפורניים הוא נורא ואיום. אודה אם תוכלו לייעץ לי כיצד "להיגמל" מההתמכרות. ש.

ש שלום ניתן לנסות בטיפול פסיכולגי התנהגותי. זו תופעה עקשנית למדי אבל ניתן לנסות. מדובר בטיפול ממוקד וקצר מועד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ש. שלום! הייתי שם ונגמלתי. אם את בחורה, נסי למרוח את הציפורניים בלק צבעוני. הימים הראשונים ידרשו המון סבלנות. כשיתחילו הציפורניים לגדול מעט, יהיה לך חבל לשוב ולכסוס. אצלי זה עבד רק אחרי מספר נסיונות כאלה, אז נא לא להתייאש. בין אם את/ה בחורה או בחור, זכור/ זכרי שהציפורן הוא חומר קרני, שלא מתפרק בתוך הגוף, ולכן מה שכוססים מוצא לו מקום בתוך מערכת העיכול, ולעיתים קרובות פשוט נשאר שם. מה שעושה את כל העניין למסוכן גם בריאותית ולא רק מציק מבחינה אסתטית. דמיין/י שבתוך הקיבה שלך נערמות הציפורניים שכססת כל ימיך. מגעיל, נכון? ייתכן שחשיבה כזאת תועיל. ו... אני מתנצלת אם הגעלתי מידיי (-: בהצלחה

קודם כל, תודה על תשובתך. ולהלן מספר הבהרות - דבר ראשון, אני בחור, ודבר שני, כבר חשבתי על סוגיית הקיבה, וזוהי עוד סיבה שאני רוצה להיגמל! זה לא ממש עוזר לי שאני חושב על זה... אז אני מבין שאת נגמלת ע"י מריחה רצופה של לק. אם אני אשים לק יחשבו שהתחרפנתי... כבר היו כמה פעמים שהחזקתי מעמד כשהציפורניים גדלו מעט, אבל לא יכולתי להפסיק בסופו של דבר והייתי חייב להמשיך לכסוס.