אליאן-בוקר טוב.

ותודה על ההתיחסות. באור דברים נראים אחרת... הנה עוד משהו קטן עלי: שכני הסנדלר/זלדה הספה הכחולה שמיכל מכריזה על כיעורה, הכניסה יסוד חדש לביתי המסוגר, את רעננות הים הגלי. אפילו וילון צבעוני עלול לשנות את כיוון מחשבתי. אולי בשביל זה קרובה כל-כך ללב אהבתו המופלאה של שכני הסנדלר ליופי, וחלומותיו הנסתרים גלויים לפני כספר פתוח. את שואלת בפליאה: כל-כך אתם ידידים? האיש הזה השחום והגאה איננו יודע על קיומי, איננו יודע דבר על הויתי החידתית והמורכבת. ובכן? אל בלגלוג כזה. אני עוברת, ושערי בנפשך- בחנות סנדלרים קטנטנה דחוקים ספת טרקלין ירקרקה וצמח עצום וציפור בכלוב. (את הספה גילה בודאי בשוק הבלואים, משהו נגאל מעתיקותה כמו מיאוש) כלום דברים תמהוניים כל-כך אינם סמלים גלויים למאוייו? הספה כרמז לחזון הרחבות והפאר, הצמח- כצמא לנופים קסומים, לאיי הזהב, הציפור בכלוב ככוסף לאהבה,כמיהה לחרות, כצורך בפיוט. (הציפור בכלוב מסמלת אושר, מסמלת חרות.) פעמים בעברי שם אזיל דמעה. כל מה שרציתי לפעול ולא פעלתי, כל מה שרציתי לראות ולא ראיתי, כל מה שרציתי לחיות ולא חייתי- צועק בקולי קולות מאותה פינה דחוסה. ופעמים אעמוד שם ככלי מלא בושה וכלימה, את נפשי הסודית הבוערת אראה באותו גיבוב מגוחך.

רחל, הצפת אותי ברגשות ומחשבות עם השיר המקסים הזה..... ואני רוצה להגיד , חכי, יש לי המון מה להגיד, אך זה לא יוצא. שיהיה לך יום שבו תאמרי.... יש !!! עשיתי זאת !!! ולא משנה מה.