יש עתיד ?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

02/04/2001 | 13:41 | מאת: נוקי

אני כבר לא יודע עם זה המקום לשאול את השאלה או לקבל עצה אבל כנראה שכבר לא נותר ולי יותר מידי ברירות. אני חי כבר שנה עם בת זוגתי שהיא הדבר הנפלא והמדהים ביותר שפגשתי בחיי אבל הבחורה חולה. אני לא יודע וגם היא כבר לא כל כך מבינה מה יש לה בדיוק וכנראה שהעניין לא כל כך פשוט אבל או שזאת סכיזופרניה (כאבחנת חלק מהפסיכיטרים) או PTSD כאבחנת אחרים או סתם דיכאון קשה עם גלישות פסיכוטיות או השד יודע מה . עכשיו היא בתקופה טובה אחרי טיפול תרופתי של כמה חודשים ואנחנו נמצאים בשלב של קבלת החלטות בחיים. האם ממשיכים ? באופן תיאורטי רציונאלי ברור לי שאין לסיפור הזה יותר מידי עתיד. למרות האהבה האדירה ביננו קיים בי החשש המתמיד שדברים יצוצו ויעלו שוב ושוב והסיפור הכואב הזה לעולם לא יגמר. אני אוהב אותה ומאוד לא הייתי רוצה לוותר על מערכת היחסים הנפלאה שייש ביננו. נו אז מה אומרים המומחים יש לנו סיכוי ? יש לי סיכוי לעזור לה ולהפוך את חייה לרצף של רגעים מאושרים ?

02/04/2001 | 14:26 | מאת: אורה

דבר ראשון- על מנת לעזור יותר לעומק, חשוב לדעת יותר פרטים עם איזה חלקים בהתנהגות/ באישיות שלה אתה מתקשה להתמודד מה היו התופעות שקרו לה ועד כמה הן היו חמורות אני מאד שמחה בשבילה על שמצאה מישהו כמוך שמוכן ורוצה לעזור לה להתמודד ואוהב אותה, וגם עבורך שאני בטוחה שהיא נפלאה עבורך ושטוב לך איתה אתה חייב לחשוב קודם כל על עצמך ועל כך שאלו שארית חייך ואיך בדיוק היית רוצה לבלות אותם אתה חייב להבין שהסמפטומים של מחלת הנפש יכולים לחזור, ושזה לא קשור אליך או ליחסים שלכם אלא למחלה שלה- אם טוב לך ואתה אוהב אותה זה החלק החשוב, יהיה לך טוב, כניראה חלק/רב/כל הזמן ולפעמים יהיה קשה אבל אולי זה שווה את זה ובכל מקרה, גם אחר- כך, למרות שזה יותר קשה אולי אפשר לשנות דברים, זוהי מדינה דמוקרטית

02/04/2001 | 16:30 | מאת: נוקי

אורה, ראשית תודה רבה על ההתייחסות והעידוד. באופן כללי התופעות התחלקו לשני סוגים עיקריים. תופעות קבועות והתפרציות זמניות יותר. הקבועות הכילו שמיעת קולות תחושה של חיבור טלפטי עם בני אדם בעלי חיים וצמחים ועוד אין סוף של דברים אשר נגעו ברובם לחיבורים על טיבעיים (טלפטיות ועוד) התופעות הלא קבועות היו התפרציות זעם שבירת חפצים אלימות (אפילו כנגדי פעמיים) היעלמויות שיטוטים ארוכים ברחובות. בקיצור נפש טועה שחיפשה לה מנוחה ולא מצאה. עכשיו היאאחרי טיפול תרופתי ש"הוריד" אותה ונראה לי (למרות שקשה לי להיות אובייקטיבי) שהיא במקום טוב הרבה יותר ואולי אפילו נורמאלי לחלוטין. היא עדיין כבעבר מסרבת ללכת לטיפול פסיכולוגי כי אין לה את הכוחות הנפשיים לכך. וכרגע מה שנותר מבחינתי אחרי התקופה הקשה ההיא זה בעיקר המון חששות מהתפרציות חוזרות ומהדרדרות דומה למה שחוויתי איתה.

03/04/2001 | 16:46 | מאת: הדס

שלום לך רק רציתי לכתוב לך שאני מאמינה שאהבה מנצחת ומרפאת כל מחלה אפשרית הכל עניין של רצון וזמן והמון המון סבלנות נראה לי שיש לך אל תוותר על אהבה, תחשוב איך תרגיש בלעדיה , היא צריכה אותך האהבה שלך הרבה יותר מהתרופות גורמת לה להרגיש טוב . אני שולחת לך המון כוח להמשיך בדרך שלך לא לוותר תוצאות יגיעו, ועתיד תמיד יש רק תראה איך אתה רוצה שהוא יראה ותשאף אליו בהצלחה הדס.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית