אליאן

בוקר טוב! אני מעריצה כל מי שמסוגל להשאר ער בשעות הלילה המאוחרות. פעם אלו היו שעות הלמידה הכי אפקטיביות שלי. אני בת 34, נשואה ואם לשתי בנות. ה"צרות"- במרכאות כפולות ומכופלות קשורות להחלטה שאנחנו צריכים לקבל לגבי מקום המגורים שלנו. אנחנו גרים בדרום, בעיר פיתוח. שלחנו את שתי הבנות להתחנך בקיבוץ סמוך. הגדולה עולה בשנה הבאה לכיתה א'. באופן עקרוני היא יכולה להמשיך וללמוד בקיבוץ. העניין הוא, שהיא לא כל-כך השתלבה חברתית, והמחיר שהיא משלמת על ניתוק בין סביבת המגורים לסביבת הלימודים הוא גדול מדי. אנחנו מתנדנדים בין האפשרות לחזור למרכז הארץ- למשל למודיעין לאפשרות להשאר באזור הדרום ולשלוח את הילדה לבית-ספר מקומי, או לעבור לישוב סמוך. בכל אחת מהחלופות- משהוא מפסיד משהוא... בסופו של דבר נקבל החלטה, אבל התהליך של ההתלבטות מאד קשה לי. בטח את צוחקת, אבל אני באמת במצוקה. כל צומת של מעברים בחיים- מבחינתי היא ארוע משבר. אני ילדה גדולה, מודעת ומטופלת, ועדיין מתקשה להתמודד. אני שמחה שכתבתי את הדברים- זה שם אותם בפרופורציה אחרת. ותודה שהקשבת לי.

אליאן שלום לך, אני לא הייתי ממשיכה לשלוח אותה לשם אלא לביה"ס קרוב לבית. עדי

שלום רב לך, מותר לבטא דעה נוספת? להערכתי מהות הבעיה אינה במעבר הגאוגרפי. "הצרות" מקורן בתחושת אי הוודעות ויסורי ההתלבטות עד לקבלת ההחלטה. עלייך לשאול עצמך: מה מעצים את ההתלבטויות שלי עד לדרגה הנושקת ליסורים? התלבטות הנה חלק מהחיים. התלבטות מייסרת כמרכיב קבוע בחיי הפרט, מצביעה על חוסר בטחון עצמי . האם "הצצת" פעם אל הנושא הקשור בצורך שלך בשליטה? האם את סובלת מחששות של אבדן שליטה? אני ממליץ לך לבחון גם אפשרות זו. שבת שלום. Bs16

אני מנסה לחשוב מהיכן להתחיל לענות ? ישנו פגם שאומר "דין פרוטה כדין מאה" ואת בטח מבינה למה אני מתכוונת. אני חושבת שעליך לחשוב קודם כל על עצמך,שלך יהיה טוב וזה לא סותר או מפחית מחשיבות הבעיה של הילדה. קשר חברתי הוא חיוני והכרחי לא פחות להתפתחות תקינה של הילדים. ומנסיוני הוא אף יותר חשוב. אך ברמת החשיבות , את הכי חשובה. אם יהיה לך טוב, אם תהיי מרוצה פחות או יותר כך תוכלי להעניק לבנותייך ולתא המשפחתי אהבה,הגנה,תמיכה וכו'. אין ספק שמעברים מרובים גורמים לתחושה של חוסר יציבות,דבר שחשוב מאד לקטנים וגדולים כאחד. אל תהססי או תתביישי לפנות לעזרה או לשתף אנשים קרובים ורחוקים.. אני בטוחה שהדברים ייסתדרו בסופו של דבר אך השאלה היא גם איפה ואיך זה משאיר אותך. ואני משוכנעת שבמבט לאחור כל התמודדות והכי קשה שתהיה רק תחזק אותך ותכין אותך להתמודות הבאה... אני איתך, מתי וכמה שרק תירצי כואבת את כאבך ושמחה בשימחתך!!!