פורום פסיכולוגיה קלינית

הרה שלום המחלה הפסיכיאטרית הנפוצה ביותר והקלה ביותר לטיפול היא הדיכאון שעבור מחלה זו פותחו תרופות חדישות המשנות באופן דראמטי את איכות החיים מהדברים שאת מתארת ניתן להבין שבגדול זה לא המקרה שלך מדברייך ניתן להבין שהמקרה הפרטי שלך מורכב בהרבה גם אם אשב מולך לשיחה בארבע עיניים לא אבין את המציאות המנטלית שלך וזאת אני אומר על סמך העובדה שהבנתי את המשמעות של עלייתו ונפילתו של התהליך הדיכאוני רק שנה ומעלה לאחר ההתפרצות אם יש דבר שמתקשר אלי לקשיים נפשיים הוא הדיכאון גם אם יסבירו לי 500 פעם מהי פסיכוזה לא אבין זאת כי לא חוויתי את התהליך בגלל שאת מקרה מורכב מאוד אולי את טועה במתן ייעוץ על סמך חוויותייך האישיות ??? תודה ורוניקה

אולי. אולי כל מטפל ומטפלת טועים ? את יודעת מה ורוניקה ? כולם טועים !!! כולם טעו !!! וכולם בלי יוצא מן הכלל יטעו בעתיד. כי אנחנו בני אדם. וכל אחד מאתנו תמיד תמיד יכול להגיב רק מנקודת מבטו שלו על פי נסיונו שלו וכל השומע יודע זאת ומקבל את הדברים בערבון מוגבל. אז אני חושב שכל הכבוד להרה, היא עונה בצורה אינטלגנטית ומאירה את העיניים ומאד מקוני שהיא תמשיך לענות לכל המשתתפים בפורום הנחמד הזה. (ואני גם מקוה שאת תמשיכי להגיב בפורום הזה) כל אחד יכול לתרום !! יום נעים ומוצלח ושקט ופורה וכיפי ומרומם ואופטימי !!! לכוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווולם !!!!

אולי אני טועה... הרבה פעמים אני טועה... אבל אני לא כותבת פה לאחרים על סמך הניסיון שלי... רצוי מאוד שאמנע מכך. הדכאון אומנם נפוץ מאוד, אך לא בהכרח קל לטיפול... דכאון כרוני שנמשך שנים רבות נהיה חלק מהאישיות... ולכן הטפיול קשה - לא קל לוותר על חלק מהאישיות. בנושא התרופות - טוב פה הדעות חלוקות... אין לי שום דבר נגד טיפול תרופתי, רק שאני אישית לא מרגישה צורך לקחת תרופות בשלב זה. ה"מקרה" שלי מורכב... כן, יש בו גם דיכאון וגם דברים אחרים. אבל לא המצאתי שום דבר... יש מקרים יותר מורכבים ממני ויש פחות... אגב, פסיכולוג שמטפל בכל מגוון ההפרעות והמחלות גם לא חווה הכל על בשרו (או על נפשו), ובכל זאת הוא מסוגל לייעץ ולהיות אמפטי... והכי חשוב להקשיב!!! ואני לא מתיימרת להיות מה שאני לא!

עובדתית זה נכון שחלק גדול ממקרי הדיכאון באים לפתרונם בטיפול תרופתי ומספר שיחות מצומצם

hi all of u............. i just came back from a week of vacation and u won"t believe - i realized i missed hte forum............. even if i"m not wrting much - especaily because i don"t have hebrew...., i"m reading what all of u great people r writing - it makes me feel better , to smile when u r funny nad to think about the smart things u have to say to each other..... hera - dear.....long time no " see" - i just saw what u wrote me - u r more than welcome to use my e- mail!!!!!!! i didn"t write u it before because i wasn"t sure u"ll want it - did want to " lehazik lach....... to be hunest - i"m sad - i " finally missing home after 6.5 months i"m in hte u.s... - coming back to l.a after i wasn"t here a week - made me realize that i don"t feel here like at home............. so.....i guess htat in about a month u all will be able to see my hebrew hand writng.....;-) love u all happy new year!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ענת, איפה את נמצאת שאי אפשר להשיג WINDOWS עם עברית ?

ענת אנחנו מתגעגעים אליך:)) שתיהיה לך שנה אזרחית טובה:))) תבלי כמה שיותר:)) ותישמרי לי נשיקה שתחזרי:))) @-----)---- איתן

יקירתי!!! טוב לשמוע ממך... אז מה? למרות כל הספקות, ארצנו הקטנטונת קוראת לך בחזרה...? אז איך היתה החופשה? חוץ מהגעגועים לפורום... :-)) את לא יכולה להציק לי במייל... אם איתן עוד לא שיגע אותי :-))) אף-אחד לא יכול... בקיצור אני שמחה שאת שוב פה, ואם זה יהיה "בעברית" זה אפילו יותר נחמד...

hera dear the vacation was nice - even though being a week with my freind was a little too much - u know starting to get on each others nerves............. but it was great - i saw beautiful things and understood that my eyes r hungry to see more and more - so i guess when i am coming back i am starting to plan my new trip - u r welcome to join me.........;-) how is everything with u? still not meeting your psycologist? and like i say - u can write me to my mail - her i"ll even write u my addres again...... [email protected] have fun!!!!!!!! feel good................. anat

מי מכיר ממקור ראשון (אישי או חברים) מה קורה בזמן אשפוז במחלקה סגורה, ואנשים שנכבלו? תודה

אלון שלום רב, אני מכירה אישית אנשים שהוגבלו (או כדבריך נכבלו) והיו מאושפזים במחלקה סגורה. עבדתי במחלקה כזו זמן ממושך. מה בדיוק אתה רוצה לדעת? טלי פרידמן

ספרי לנו בבקשה על התהליך. מי מחליט על האישפוז הסגור והכבילה. מה עושים בהמשך ? הרחיבי , כולנו מתים לדעת !!!!!!!!!!! INSIDE INFORMATION

שלום, אני בחורה בת 24 סובלת מ"חרדה חברתית" נמצאת בטיפול קבוצתי (המועיל לי מאוד, יש לציין). הבעיה שלי היא כזו: היום קיבלתי מרשם לקסנקס חצי כדור ליום (כאשר בשלב זה, אני אמורה לבדוק כיצד התרופה משפיעה עליי). לאחר שקראתי פה מספר תגובות על התרופה, אני תוהה אם כדאי בכלל להתחיל, אנשים דיברו פה על התמכרות ממושכת ושאר תופעות.. שאלותיי הן- האם באמת תופעות הלוואי כ"כ חמורות?אם כן, מדוע הרופאה רשמה לי מרשם שכזה? והאם יש תרופה יותר טובה ולא ממכרת לטיפול בבעיות חרדה? אודה לכם, על תשובה מהירה

שלום לך "שם בדוי". כנראה שאת מקרה גבולי ולכן הרופא שלך מציע לך מינון נמוך כל כך של קסאנקס. אם המצב הוא אכן לא קריטי ואת לא סובלת מחרדה ממש, אבל ממש, לא כדאי להתחיל עם התרופות. בוודאי שלא בשביל חרדה חברתית , מכאן המסקנה שהרופא שלך חושב שיש סיבה אחרת לתת לך את התרופות. דברי איתו ובררי מדוע. נסי את כל שאר התרופות הטבעיות שקיימות בשוק לפני התחלת הקסאנקס. ליאל

ליאל! תודה על התגובה המהירה. בקשר למינון הנמוך- הרופאה טענה כי זאת בשל המשקל הנמוך שלי (40 ק"ג) וכי היא רוצה שאני אתחיל קודם עם 0.25 מ"ג ואח"כ אני אגיע עד לחצי- יכול להיות שזו הסיבה? אם לא, מה לדעתך הסיבה?

שם בדוי שלום . מצד אחד לא יכול לעמוד בתחרות מול ההחלטה של הרופאה שלך. אך יכול להעיד כי אני נרקומן של קסנקס.

שום דבר.....אל תיגעי בכדור חד וחלק... זה מסוג הכדורים שנקראים..."נגעת-נסעת" למה הרופאה נתנה לך?? כי היא דפוקה בראש ובכלל האם היא רופאה או פסיכיאטרית?? כל הבאלגנים מתחילים מחצי כדור....ובעוד חודש היא תאמר לך תעלי לכדור שניים וכך הלאה!!! יש היום הגבלות על רופאים מלתת תרופות חדישות בגלל המחיר היקר של התרופות החדשות ולשם השוואה קסנקס עולה 20 שח "אפקסור עולה 300 שח יש היום מספיק תרופות חדשות לא ממכרות והרבה הרבה יותר טובות ומתאימות כגון סרוקסט...אפקסור...לוסטראל אז שלא יעבדו עליך!!!!!!! דירבאלאק!!!!

כתב =הקטור!!! לניר, אורת חנה ואורית תודה על התיחסויותכם. ראשית מספר הבהרות: תמיד סברתי כי עלי להתמודד עם מכלושים אוביקיביים וכן עם חרדותי ללא סיוע של חומרים פסיכואקטיביים. במהלך חיי הבוגרים למרות שסבלתי מרמת חרדה גבוהה הצלחתי לתפקד באופן סבירבמסגרות תעסוקתיות, חברתיות,צבריות וכ"ד. לפני כ11- שנה כשחיפשתי דרך להגדיל את הכנסותי.לגמרי במקרה הוצע לי להשתלב באחת מזרועות הבטחון וזאת למרות גילי המתקדם, עבר צבאי רגיל למדי והיותי אדם ללא כישורים מיוחדים. למרות מודעותי למגבלותי הרגשיות והנפשיות נענתי להצעה בשל הפיתוי הכספי.ככל הנראה הפרופיל ההתנהגותי והאישיותי שלי ענה על הציפיות של צוות המגיסים מסיבה שאינה ברורה לי. אני מתקשה להבין כיצד גוף מסודר ומקצועי שכזה מקבל למסגרתו אדם הסובל חרדות . במהלך תהליך הגיוס התחלתי לסבול מרמות חרדה הולכות וגדלות וכן מכאבי בטן חריפים. רופא המשפחה סבר כי הרקע לסמפטומים הגופניים הינו נשפי. הוא הציע לי ליטול קסנקס ... " תרופה בטוחה אשר אינה ממכרת "....בכדי להמחיש את דבריו סיפר לי שבצרפת מתוך שלשה יהודים שניים צורכים קסנקס. מאז , (כאמור כ-11 שנה) איני מצליח להפטר מצריכת תרכובת הכימיקאליים האיומה הזאת. מספר חודשים לאחר תחילת נטילת התרופה גוייסתי למילואים במסגרת צו 8 .בשל דחיפות העניין לא הצלחתי לרכוש את תרופה ותוך כדי השרות התחלתי לסבול מתופעות חסך בסם ( סם חוקי לחלוטין אבל סם לכל דבר) . אני מתקשה לתאר את תחושות ההשפלה שמצב זה עורר בי.נאלצתי לפנות לקב"ן על מנת שימליץ לשחרר אותי למספר שעות היות ובאותה עת התרופה לא היתה בשימוש צבאי. כשהשתחררתי משרות המילואים פניתי לפסיכיאטר על מנת שיסייע לי להגמל מקסנקס. לאחר שבשיחה טלפונית מקדימה הסברתי את הרקע לפניתי אליו הוא התמקד באופן התשלום : 200 שקל במזומנים בלבד ( בשנת 1990 ). מדובר בפסיכיאטר מוכר המטפל במוסד יוקרתי בתל אביב. היות ואני תושב הפריפריה, אדם פרובינציאלי בכל הנוגע להתמצאות ברחובות תל אביב הגעתי לפגישה באיחור. במסגרת "קבלת הפנים" הדגיש בפני שנשוחח בזמן הנותר לרשותנו ושיגבה את הסכום המגיע לו במלאו . לאחר מחצית שעה שיחה מוחו האנליטי הקודח הגיע למסקנה ש " אני צורך קסנקס בגלל ש "הדמות האימאית המופנמת מחזיקה אותי בביצים"במילים אלה ממש. כטיפול גמילה הכפיל לי את מינון הקסנקס (???????????). כמובן שלא קיבלתי את גישתו. הבטחתי לעצמי שאני לא פונה יותר למישהו מאנשי בריאות הנפש. סיוע מכיוון בלתי צפוי קיבלתי מקורא בכף היד. הוא לא התימר לסייע לי בתהליך הגמילה אבל תמיכתו הרגשית מכוונת לחשיבה חיובית איפשרה לי להתמודד עם תחשות החרדה שלא פסקו על אף העובדה שצרכתי קסנקס. בשנת 1995 טופלתי על ידי פסיכולוגית קלינית : ממש מלאך, גם מקצועית ועניינית וגם אנושית .עבדנו יחד על התמודדות עם חרדות בשיטה ההתנהגותית בשילוב עם הורדת הדרגתית של מינון הקסנקס. תוך שנה הגעתי לצריכת כמות מזערית : רבע כדור של 0.25 מיליגרם. אז נפצעתי : אי לכך קשה לי להעריך באיזו מידה הטיפול הצליח או לא והאם הייתי משמר את אי הזדקקותי ל נטילת קסנקס לאורך זמן. כאמור, שבתי ליטול קסנקס באותו מינון. בין 0.5 מ"ג ל1.5 מ"ג. במסגרת " דע את האויב" השתתפתי בשנת 1999 בקורס אוניבסיטאי בנושא ההתמכרות לסמים. מספר עובדות מעניינות: ההתמכרות לבנזודיאזפינים מסוכנת וקשה מההתמכרות להרואין.השהלכות של נטילת בנזודיאזפינים לאורך זמן משתוות להתמכרות לאלכהל: פגיעה הזכרון לטווח קצר בריכוז,בכושר המיני, ירידה ביכולת הקוגניטינית .אני חושב שגם פוגע בכבד אבל אני לא בטוח. ניתן לעבור גמילה פיזית מהרואין ב תהליך הנמשך חודש באשפוזיות של משרד הבריאות הפזורות ברחבי הארץ תמורת תשלום של 1200 ש"ח .אין מענים טיפוליים במסגרת אשפוזית למכורים לבנזודיאזפיניים. ואנא על תספרו לי שבתהליך הגמילה ניתן לתפקד באורח תקין, תהליך גמילה מבנזודיאזפינים מקפל בתוכו סיכון להתקפים אפילפטיים ואף מצבים פסיכוטייים על כן הצורך באשפוז. ידוע לי שבחו"ל קיימים מוסדות המתמחים בטיפול במכורים לכדורים בתנאי אשפוז. אנחנו בארץ כנראה בנוים מחומר אחר ואין אנו זקוקים לגמילה בתנאי אשפוז. למישקורא מכתבי זה: אנא על תיכנס ללחץ המחמיר את החרדות. באם אתה עדיין בשלב הראשוני של נטילת התרופה עשה כל מאמץ להפסיק את נטילתה. אני לא הצלח תי בכוחות עצמי וראה איזה מחיר אני משלם. כאמור בפניתי הקודמת לפורום מזה כשנה אני סובל מפיברומיאלגיה. מחלה זו שבעבר נחשבה לפסיכוסומטית מוכרת כיום כמחלה לכל דבר הניתן לאבחון באמצעים קליניים. מבין הגורמים האפשריים העומדים בבסיס הופעתה נטילה רצופה של בנזודיאזפינים. מגוחך שלטיפול בפיברומיאלגיה ממליצים לצד חומרים אנטיכאונים טיפול ההנזודיאזפינים. אני לא איש יוזמות גדולות אבל נראה לי שהיה מקום להקים קבוצות לעזרה עצמית למכורים לבנזודיאזפינים ואולי אף עמותה. לסיום: תעשית התרופות מרוויחה הון עתק בזירה הבינלאומית ממכירת בנזודיאזפינים שהינם גם מהתרופות הנמכרות ביותר בישראל. המשטרה משקיעה מאמצים במיגור תופעת השימוש והסחר בסמים. צרכנים וסוחרי סמים נכלאים. מאידך , תעשיות התרופות מתעשרות על חשבוננו באמצעות ייצור וממכר בנזודיאזפינים תוך כדי גרימת נזקים חמורים לאוכלוסיה נזקים גדולים יותר מהנזקים הנגרםים בגין השימוש בהוראין. ככל הנראה אני כבר סובל בשלב זה מפגיעה אורגנית. לאחרונה טיילתי בפאריז. אם בעבר הייתי מסוגל תוך פרק זמן קצר לזכור את מפת המטרו בעל פה ולהתמצא בקלות ביקורי זה היתי צמוד למפה כמו אדם סנילי ,המידע לא נקלט כבעבר. ראו הוזהרתם!!! בהצלחה לכולנו.

אור - בוקר טוב קראתי את שכתבת בשקיקה ובעיניין רב ומצאתי הרבה מאוד דברים שמאוד דומים אצלי ומזכירים לי את עברי בנוגע לכל סוגי התרופות שהזכרת ובכזאת מקצועיות . קראתי גם את כל הכתבות שלך בפורום ומאמרים שהבאת לכאן והתרשמתי מהידע הרב שלך בנושא והעברתו אלינו והחדרתו גם למודעותינו ואיפה שהוא להטיל ספק באמונה בפסיכיאטר המטפל שלנו ולא בעיניים עצומות לקחת כל מה שהם רושמים לנו. ליפני שנים מספר הרופא המטפל ( לא פסיכיאטר ) נתן לי קסאנאקס והגעתי לקחת כמויות כאלה וכשלא הייתי לוקחת בשעת ההרגשה של צורך הייתי בהיסטריה של עצבים ולא יכולתי לתפקד הרגשתי כמו משוגעת וחוסר שליטה , מריבות עם כולם , בכי היסטרי על מילה שאמרו לי ואז תפסתי את עצמי בידיים וזרקתי הכל לפח הגמילה היתה קשה מנשוא כמעט היו מאשפזים אותי.אבל התגברתי על הקסאנאקס. זהו סיפורי האישי בלבד ל "שם בדוי " על הקסאנקס . מידע אישי ולא מיקצועי . -------------------

שלום, אני לא יודעת אם אני פונה לפורום הנכון בנושא, אבל אנסה. בני בן שנה+8 חודשים, מסרב בתוקף ליטול תרופות בעת הצורך. אשמח לקבל הצעות איך לגרום לו להסכים לכך ללא "אינוס" וכפייה מצידי. תודה, אורלי.

אורלי כדאי לך לפנות לפורום : רפואת ילדים או תזונה ודיאטה .

רבים הילדים בכל גיל שלתת להם תרופה זה בילתי אפשרי אלא רק בדרך הקשה של הכרחי . ואם דרך המשחק או השחת דעתו לא עוזרת אז זה צריך להעשות בכוח מה לעשות ? לא לתת ?הילד צריך לדעת שיש דברים שעליהם לא מוותרים . גם אם הוא מביע התנגדות ובכי שממיס את לב ההורה . אבל כדאי שתיפני לפורום רפואת ילדים כמו שניקולט כתבה לך. אני סתם כתבתי לך מניסיוני הרב עם ילדים וגם ילדיי שלי .

יש לי שאלה על חלום שחלמה אמי, חלום שיש לו משמעות רבה עבורינו, אבל אנחנו לא בטוחות מה הוא טומן בחובו, אשמח לקבל כיוון. לפני שאספר את החלום עצמו, אתן מעט רקע שאולי יסייע להבנתו. אחותי הקטנה נמסרה לאימוץ בגיל שנה (היום היא בת 20) היא סבלה מבעיות מוטוריות קשות והיתה קטנה מאוד פיזית. המשפחה שלנו עדיין מחכה שהיא תפתח את תיק האימוץ ואולי תחליט לפגוש בנו. לפני כשבועיים פנה אליי חוקר פרטי והודיע לי כי איתר את אחותי. בשבועיים האלה התלבטתי מה לעשות עם המידע שקיבלתי והאם לספרו לאמי, נכון להיום היא עדיין לא יודעת על כך דבר. את החלום המדובר, חלמה אמי הלילה וכך היא סיפרה לי אותו היום: בחלום באתי לבקרה עם בני הקטן (בן השנתיים), בבית היו גם אחיי. לפתע היא שמעה בכי של תינוק, אולם לא היה זה בכיו של בני, היא ניגשה לחדר ששימש אותנו בילדותינו בעקבות הבכי וכשנכנסה אליו היא ראתה בו מיטת תינוק ובתוכה שוכבת אחותי שנמסרה. אמי תיארה אותה כמיניאטורית, בגובה של כ 60 ס"מ, רזונת אך עם פנים מלאות, למרות גובהה הזעיר היא כבר ידעה ללכת ולדבר. אמי שהיתה באותו רגע בהלם, התעשתה והחלה לחשוב מהיכן תביא לה חיתולים, אוכל ובגדים. את החיתולים והבגד (אוברול כחול) נתתי לה אני, מחפציו של בני (עליי לציין כי במציאות, עם לידת בני, אמי נתנה לי שמיכה וסדין שהיו שייכים לאחותי). את האוכל החלטנו ללכת כולם ולקנות. אחותי הלכה לפני אמי, כשלפתע הגיחו שני כלבים גדולים, אמרתי לאמי שתיקח את הילדה בידיים, כדי שהכלבים לא יתנפלו עליה. כשאמי פנתה לקחת את אחותי, הקטנה אמרה "לא לא" ואמי הרגיעה אותה ואמרה שהכל בסדר. היא החזיקה אותה על הידיים, כשפניה של התינוקת כלפי חוץ והיא עם הגב מופנה אל אמי. אמי אמרה ששמעה אותה מתחילה לצחוק ולהנות ואז בעצם אמי התעוררה מהחלום. החלום הזה מאוד מטריד אותי, בגלל העובדה שהחוקר פנה אליי ממש לאחרונה ומסר לי פרטים על אחותי. חשבתי שאולי החלום מסמל משהו, אולי אמא שלי "מרגישה" את אחותי, אולי אחותי החלה בתהליך של חיפוש אחרינו... הייתי שמחה אם מישהו יכול היה לעזור להבין את החלום הזה. דילי

את בוודאי יודעת שכל השנים הללו אימך חיה עם רגשי אשמה נוראיים לגבי האימוץ. קרוב לוודאי שהיו לה בעבר חלומות ביעותים בנושא אבל היא לא סיפרה לך עליהם. שימי לב, שמי שמטפל בתינוקת שהיא אחותך זו בעצם את. אימך חשה שהיא נטשה את הילדה ולא היא שמטפלת בה גם כעת. יתכן שאמך מרגישה משהו שאת יודעת לגבי אחותך . אמא מרגישה לפעמים דברים גם אם לא מספרים לה. וזאת כנראה הסיבה לחלום דווקא כעת. בכל אופן, שיהיה לכם בהצלחה .

וואו ! חלום באמת חזק ! אבל לא כתבת כלל מדוע נמסרה אחותך לאימוץ ? בגלל הבעיות הפיזיות שלה ? האם היתה נכה והיה קשה לאמך לטפל בה ? עוד שאלה: מי שכר את שירותיו של החוקר למצוא את אחותך ? ושאלה נוספת: כתבת שהחוקר איתר את אחותך. למה לא הלכת לראות אותה ?

יכול להיות שההורים המאמצים לא גילו לאחותך שהיא מאומצת ולכן אינה פותחת את תיק האימוץ. יש גם אפשרות שאחותך כועסת מאוד מאוד על אימך שנטשה אותה ולכן לא רוצה איתה שום קשר. ולכן, לפי דעתי , כדאי שאת תיצרי את הקשר הראשוני בלי אימך . אני מתארת לעצמי שאחותך המאומצת תשמח להכירך בעיקר אם אתם משפחה חמה ותומכת.

כבר ידוע כי אחד הסימנים למצב נפשי ירוד זה שבהרבה מקרים קיימת גזירה עצמית לנתק חברתי. אתה מדוכא, לחוץ, וחש כי מתוך בועת המחשבות אינך יכול להיות אטרקציה בפורום חברתי. אין לך גם צפיות שמי מחבריך יקח אפוטרופסות על מצב רוחך. וכך לרוב גם בסופי שבוע אתה לבד יודע כי בחוץ יש חיים אבל...! עכ"פ שבת אחת לפני כחודש המצב תפש לו שיא חדש כאשר שישישבת שלם לא נכנסה שיחה אחת לפלאפון-כמעט... עד שלבסוף ממש בשעות האחרונות של מוצא"ש אתה שומע את הצילצול לוקח אוויר לנשימה, נוטל את המכשיר ועל הצג מופיע שמו של-k ,עוד בטרם ענית אתה מהרהר לעצמך כי k, ברגע זה קנה אצלך נקודות רבות. אך... אחרי שקבלת את השיחה מהר מאוד מתברר לך כי הקול מהצד השני מאוד לחוץ בזמן וכי למעשה התקשר ע"מ לתת לך תזכורת לשריין בכיסך למחר את מה שהבטחת לו כהלוואה. אז...עצוב שכך, מצחיק שכך, ו...טוב שלפחות במה שקשור לכסף אתה עדיין בצד שנותן ולא מקבל. אין כאן רחמים עצמיים זוהי דרכם של בני אנוש.

אין ספק שלכסף יש את היכולת הנבזית לסובב הרבה דברים... ואולי זה לא הכסף, אלא המקום שאנחנו נותנים לו בחיים.

המממ מה לא ידעת?? יש כסף יש חברים!! יש חברים אין כסף!! אין כסף אין חברים!! יש חברים הלך הכסף!!! הכל אינטרסים אחי...אבל כשהולך הכסף אתה רואה באמת מי החברים!!!

תאמין לי אתה פשוט משורר. אם כבר מדברים על כסף, איך זה שהטביעו את הדיוקנאות של ביאליק ועגנון על שטרות של כסף ואותך שכחו??????. אבל לא נורא אח שלי ממילא המטבע שלנו נשחק מהר, כך שאנחנו נדאג שתופיע על היורו. שמע... זוכר שהבטחת לי עזרה בעיניין הגמילה מהקסנקס? אז אני מעוניין לשמוע מי הוא אותו רופא שיודע לעשות את זה? ביי ויום טוב.

נירוש... כן, זאת המציאות. כשבאמת עצוב ומדוכא לבן אדם- פתאום נעלמים להם כל אותם אנשים שחשבת לחברים. לי זה קרה גם בעוד וריאציות. אנשים יכולים להיות ממש רעים לפעמים, וקל מאד להיפגע ולהסתגר עוד יותר, אבל כמו שאמרת יקירי..- זה לא רחמים עצמיים זאת המציאות. אז או שנלחמים בה או שהולכים איתה, ומה שיהיה יהיה. אני עוד מאמינה שיש אנשים טובים באמצע הדרך, לא הרבה ואולי אפילו בודדים, אבל בטוח יש עוד אנשים כמוני וכמוך שחושבים ומתנהגים אחרת וזה פשוט מתוך מקום שהיינו בו,שחווינו אותו בעוצמות מאד גבוהות (כל אחד עם הסיפור שלו) ולכן אנחנו יותר אמפטיים וסובלניים למצבי חולשה ויאוש. אני לא התייאשתי. מקווה שגם אתה לא. :-)

טוב אני חייב להיות הגון ולומר כי כל אלו הסובבים אותי,כולל אותו לווה ממש אוהבים אותי זאת אני יודע בוודאות. המסר שלי במה שכתבתי כבר בפתיח היה " גזירה עצמית לנתק חברתי" הנובע ממצב נפשי ירוד. כלומר המשקל בדברים שאמרתי דווקא מכוון יותר כלפי הדיכאון שיוצר את המצב. ובהחלט לא בא להאשים גורמים חיצוניים כמו חברים למשל, השקועים גם הם כל אחד בעיניניו. יתירה מכך גם כשישתפר מצבי אין לי כל כוונה להפסיק לאהוב אותם. או בכלל אנשים. סה"כ בזמן שאני חש בסדר יוצא לי להכיר אנשים נוספים ואני תמיד חש רצוי ומעניין.(כמו הלילה למשל). אך שוב מצבי האישי הוא זה שגורם לשרשרת הנתק. לא רוצה להשמע מזוכיסט אך מזה תקופה ממושכת אני מותח תחבל ומסתובב עם התחושות המחורבנות מתוך בחירה, אך השבוע החלטתי לשוב ולחפש בכיוון הטיפולי. וזה בעיקר ליהי כי לא אמרתי נואש.(יש לי ים של חלומות). אז גם אם הכל סימן שאלה לבנתיים, מה שבטוח הוא שבתקופה הנוכחית אתם חבריי אמת.!

מכיר את זה.....הקסנקס גורם לדכאון אינעל ראבו אני חושב שעכשו כשירדת במינון אתה יכול להתחיל לאט לאט אם אפקסור רבע כדור למשך שבוע שבועיים בתור התחלה...זה ירגיע אותך וישפר לך את המצב רוח אין לך מושג כמה!!!! תאמין לי חבל על כל יום...אבל אני מבין אותך לי לקח 10 שנים אחרי שנגמלתי...להגיע להחלטה!!!!

ניר תספר קצת על עצמך... רק אם אתה רוצה...

אני מכירה את הנתק החברתי הזה... כתבתי לך עליו לפני כמה ימים... אבל דווקא זה אצלי לא מלווה בדיכאון. אפשר לנסות ולשער, שאולי דיכאון מתמשך הוביל לבחירה של הניתוק, אבל אני בכלל לא בטוחה בזה.

הרה היקרה, עכשיו אני הבנתי על מה כתבת. אני לא ממש יודעת איך הייתי מגיבה במקומך, אבל ברור לי שהייתי מאוד נעלבת מאותו אדם שמבחינתי צריך להיות הכי אמפטי וסובלני. נכון, לכולנו יש מעידות והמטפל אינו יוצא מהכלל, אך חשוב שאם הוא (או היא לא משנה) פולט/ת בטעות דבר שאינו במקום שידע לבקש את הסליחה ולא להפיל את התיק על המטופל שלו כי ביננו זו חכמה קטנה לתת לאדם ששופך בפניך את ליבו, להרגיש רע יותר כשהוא יוצא מטיפול מאשר מהמצב בו הוא היה כשנכנס ובעיקר כשזה לא באשמתו. (ואולי גם היא צריכה מישהו לדבר איתו על הלחץ בו היא נמצאת...) אני אישית לא הלכתי לשיחה עם מטפל - פסיכולוג למרות שזו היתה השאלה הראשונה שלי בפורום ולשמחתי "פגשתי" אדם חם ואמיתי כמוך שעזר לי להעביר את התחושות הרעות ועזר לי להסתכל יותר בחיוב על הדברים. כרגע עדיין לא הלכתי כי אני מרגישה יחסית בסדר, אבל אני מניחה שאני אלך בקרוב (ואזדקק לתמיכתך). אז הרה'לה, אני מניחה שבמקומך הייתי בכל זאת נפגשת עם המטפלת אחרי שהכעס היה עובר לי, אבל גם הייתי אומרת לה שזו היתה פגיעה גדולה בלב וביכולת שלי לסמוך עליה כאדם אמפטי. ואם היא היתה מתנצלת בפני בלי להיכנס איתי לוויכוח (כמו שקרה באותה סיטואציה)ייתכן שאם הייתי מרגישה טוב איתה (מבחינת הטיפול) הייתי נשארת. אבל שוב, זה לשיקולך ואני בטוחה שתבחרי את מה שהכי יתאים להרגשתך. מה עם הלחם? יש משהו חדש היום? חמודה, תשמרי על מצב רוח קצת יותר מרומם (שמש לא אוכל להציע לך היום...) ביי בנתיים ונדבר עוד היום, נעמי..

נעמי חביבה, מאז זרמו מעט מים עכורים לביצה... כתבתי לה מכתב, והיא שלחה אחד בחזרה. היו בדרך 2 שיחות טלפון - אחת נוראית ביותר והשניה רגועה יותר. היתה לנו פגישה אחרי זה, אבל בגלל גורמים חיצוניים היא לא עלתה יפה. אני החלטתי שלא להגיע, עד אחרי שהיא תסיים לבנות, ולזה בעצם אני מחכה כרגע. היא אמרה לי, שהיא תודיע לי "כשהשטח יהיה פנוי". הגעתי כבר למסקנה, שפסיכולוגים לא מכירים את המילה "סליחה"... ככה שאני כבר לא מתרגשת מזה. אני יודעת שזו הכללה, אבל פגשתי כמה אנשי מקצוע בדרך, ולא משנה מה קרה, תמיד ההתנצלות נשארה במקום אחר. אני חושבת, שביום שאשמע התנצלות מפסיכולוג... יצטרכו לשלוח נט"ן... הלב שלי לא יעמוד בארוע :-)) לחם... היה אתמול ונגמר, כי היו אורחים. לא נורא - אפשר לעשות חדש מתי שמתחשק... אני לא יכולה לעשות את אותו לחם פעמים- זה משעמם. אז יש לי מלאי של מתכונים ענק... :-) נעמי, למרות הזמן הרב שחלף מאז הפיצוץ עם הפסיכו' עדיין טוב לקרוא, שיש מי שמבין את הצד שלי.

מה עושים כשכל מה שיש לך, שכל מה שאתה לו "חיים" כשכל מה שבנית לעצמך והשגת בעזרתו קצת ביטחון מתמוטט? כשכמעט כל מי שסביבך מתגלה ככלום? שלא רק שאין לך "חברים" גם עצמך אתה לא שלם מה עושים כשמגלים שהצביעות עולה על כל דמיון?

אני מצטערת שאני יענה לך בכזו צורה, אבל המצב שלי כרגע כל כך קשה שהדבר היחיד שאני נאחזת בו זה הבנות בפורום ובמיוחד בדמיון. בהצלחה, אני יודעת שזו תשובה שאת לא רוצה לקבל שלך לי

לי שמעת עת המשפט אם אין לך משהו נחמד חהגיד אל תגיד בכלל.... עשית כאן דבר אנוכי להכניס את עצמך עם כל היגון שאת שרויה בו לתוך מצוקה של מישהו אחר. ואליך משי אם תוכלי לתת קצה חוט במה דברים אמורים אוכל לעודד אותך בכל מקרה נראה כי יש בך תחושה של בדידות ואכזבה מקרובים וכנראה גם מעצמך ביחס אליהם. אם הדברים מאוד טריים לפעמים תוך יום יומיים הדברים נראים יותר טוב היעזרי בפורום נסי להיות עסוקה במקום לדוש לפעמים ה"הארות" הכי טובות באות תוך כדי עשיה ולא שקיעה היי חזקה

מה עושים? נראה לי שיותר משזה משנה מה בדיוק חשובה העשייה אפשר ללכת לים - ולראות אולי עוד אנשים שבאים מסיבה דומה, אפשר ללכת לארובי או איזשהי פעילות אהובה. אל תשכחי שאת לא לבד עם התחושות האלה. אנשים נפגעים בכל יום בכל מקום ויש מי שישר קם וממשיך ואילו אחרים מלקקים את הפצעים ולוקח להם זמן לחייך שוב. ועוד המלצה - הספר פרא של גבי ניצן

הופ הופ הופה, אין צורך להיסחף. נא לרדת ממרומי היושר והצדק . כולנו בני אנוש קטנים קטנים. עם מצוקות וחרדות ובעיות וצרות ודכאונות ומרעין בישין אז , בבקשה, ממך, נא לא לשפוט אותנו כל כך בחומרה !! בסדר ? מה את אומרת חגית ?

משי היי, לא הייתי יכולה לתאר יותר טוב את מה שאני מרגישה, היום בבוקר נכנסתי לפורום ורציתי לבטא את הייאוש והאכזבה שלי, ולא הצלחתי לכתוב כלום, במחשבה של "מה הטעם" ותחושהאפיסת כוחות. כן, עצוב לגלות שהחברים הם לא ממש חברים, וכל מה שנבנה נהרס ברגע, נכון אמורים לאזור כוחות מחודשים אבל כרגע אוזרים הרבה רחמים עצמיים ולמה לא בעצם? אולי אחר כך נחשוב איך מתחילים מההתחלה. מיטל

משי, מה שאפשר לעשות הוא לצאת לזמן מה מהמירוץ המטורף של החיים. לעצור בשוליים ולתת להכל לעבור מולך - להסתכל מקרוב מה לא בסדר ולנסות לברר למה. כשהכל מסביב מתוטט, הדחף הראשוני הוא להצטרף להתמוטטות הזו, כי "מה כבר נשאר לי?" אבל לפעמים מנוחה בצד הדרך עוזרת למקד את המחשבות בדברים שכן נשארו. באנשים שהצביעות רחוקה מהם... יש יותר מדי צביעות בעולם, אבל יש גם פינות טהורות יותר. יכול להיות שאותם דברים שקראת להם "חיים" נועדו להתמוטט משום שהם היו אשליה, ומלכתחילה לא נועדו להחזיק מעמד זמן רב... מכיוון שלא פירטת מה הן בעצם אותן אכזבות, התשובה שלי כללית מאוד. אם תרצי ותוכלי לפרט, אוכל לנסות לענות לך בפחות כלליות.

משי הרה רושמת כאן הרבה דברים של טעם. אני לא הצלחתי לבטא בצורה טובה יותר. את מה שהיא אומרת. אבל היא צודקת לחלוטין. איתן

משי שלום אני כל כך מבין אותך. גם לי לקח זמן להבין שהעולם הוא לא כמו שחשבתי. שהאנשים צבועים. שכל אחד דואג לעצמו ולתחת של עצמו. זה היה מן משבר סוף הצבא אם אני זוכר נכון. גם ניפרדתי ממשהיא שהיתה יקרה לי מאוד. ומאוד הרבה חברים. לקח לי כמה ימים להתאפס על עצמי. נכון שלגלות את כל זה ביום בהיר אחד זה ממש לא כיף זה בעצם הדיכאון היחיד שהיה לי מאז שאני זוכר את עצמי. חשבתי וחשבתי הרבה מה עושים הלאה. איך ממשיכים. אני זוכר אפילו שחשבתי שאם אין מה לעשות, אם הצביעות חוגגת אז גם אני אהיה צבוע. אני מתכוון לפחות במה שאני חושב ומרגיש. כי בעצם לאף אחד לא איכפת באמת מה אתה חושב ומרגיש. חשוב מה שמקרינים החוצה. וחשוב שזה יהיה טוב אם אתה רוצה אנשים מסביבך. אני משתמש בזה די הרבה במצב הזה. למרות שאני מרגיש רע אם זה. אני אגיד לך משהו. יש דברים שלא ניתן לשנות. במיוחד שזה לא תלוי בך אישית אלה באנשים אחרים. את לא צריכה לאבד תקוה. מהסיבה שיש אנשים טובים למרות שהם מעטים מאוד. אני יכול להגיד לך שאת החברים האמיתיים שלי אני יכול לספור על יד אחת. פשוט תמצאי לך את מי שהכי נוח לך ליהיות בחברתו. ואם אותם אנשים תיהי. מהשאר תנמיכי ציפיות לאפס וככה לא תתאכזבי. איתן

אויש מתוקה... כל מה שיש לי להגיד לך זה שהייתי "שם". בדיוק באותה נקודה. בדיוק אותה התחושה. אני חושבת שאפילו כתבתי כאן בפורום במילים ממש דומות(לפני כמה חודשים) ו.... עוד יגיעו ימים טובים. רק לא לפחד מהכאב, לא לברוח ממנו. לתת לעצמך לחוות את מה שאת מרגישה כי זה לגיטימי. "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". תמיד תזכרי את זה. תמיד. :-)

לפעמים כשמישהו בדיכאון והוא שומע שגם לאחר יש בעיות דיכאון הוא נרגע. את בסדר גמור תהיי חופשיה לכתוב מה שבא לך, זה בסדר.

לי מתוקה, לצערי אין לי עצה מעשית בשבילך, נסי למצוא פתרון יחד עם המטפלת שלך, רוצה שתהיי בריאה, שמחה ושלוה, אני בטוחה שיש דרך, עברתי מספר טרגדיות בחיי וכל פעם כששקעתי היה איזה קצה חוט שהגיע אלי בצורה כלשהי, רק שהייתי צריכה לזהות שבהמשכו יש חבל ואנשים טובים, אזרתי כוחות ועליתי למעלה. תמצאי את השביל שלך ותצאי לדרך שבסופה יהיה לך חמים וטוב. באהבה, נטע

אולי זה ניראה שיש תקווה, רק שהדבר היחיד שנראה לי שיהיה אחרי מחר זה המון כעס, רצון למות, ולעזוב את הכל. אני מקווה שאני לא מדכאית פה אף אחת/ד אבל זה המצב, אני מבקשת לפחות מכם אל תיתיאשו ממני מהר לי

לי, התקווה לא יכולה להתקיים, אם לא נותנים לה מעט מקום... גם אני שואלת את עצמי לפעמים "איפה עוד יש מקום לתקווה הדפוקה הזו?" ויודעת, שלפעמים דברים מסויימים צריכים לבוא מהראש. לי, את לא מדכאת אף-אחד... לזה נועד הפורום. תארי לך מצב, שבו כולם יכתבו דברים יפים ושמחים? המטרה המקורית של הפורום תלך לאיבוד. את רוצה שאתייאש ממך? תצטרכי לעבוד קשה בשביל זה ... :-)

היי, הנוכחות שלך בפורום כל כך חשובה, אני כל כך מאוכזבת מבני אדם ומתקשה להאמין שיש אנשים שונים ממה שסובב אותי, אבל את מוכיחה אחרת. אמנם מדובר במיעוט, אבל... (שלא לדבר על כך שגם פה לא חסר שרצים) מיטל

היי, שרצים יש בכל מקום... השאלה היא כמה מקום אנחנו נותנים להם...? אפשר לענות להם ואז זה ייתמרח... אפשר להתעלם ואז ההודעה שלהם תלך לאיבוד. אפשר גם לבקש ממנהל הפורום שימחק אותה. גם דעתי על המין האנושי ככלל ידועה, אבל יש כמה נציגים שמוכיחים, שאפשר גם אחרת :-))

מישהו יודע איפה אפשר ללמוד בארץ קורסים או משהו שקשור לריפוי ע"י משחקים?

תנסי במכון כוונים, יש שם קבוצות פסיכודרמה ומלבד זאת סדנאות חוויתיות

שלום רב, 1. לסלי קולג' 2. אונ' חיפה (כמדטמני בלימודי חוץ) כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה!

מבקשת המלצות לפסיכיאטר/ית או דרך קופ"ח מאוחדת באיזור המרכז או פרטי באיזור זה לבחורה עם בעיות דיכאון האם ידוע לגבי פסיכיאטר באופן פרטי מה המחירים?? האם ד"ר אבני מקבל באיזור המרכז ואיך אפשר לפנות אליו

ריני אם את רוצה שלחי לי מייל דרך קליק כפול על שמי בברכה עמי

HERA שלום אנו יודעים שאת נותנת ייעוץ בהתנדבות מידע אישי אנו יודעים שאין לך רומן מוצלח עם כימותרפיה אלא רק עם פסיכותרפיה את בחורה מאוד אינטלגנטית השאלות הם כמה פעמים בערך ישבת מול פסיכותרפיסט ??? האם יש התקדמות בקו ליניארי או שיש עליות ומורדות ??? האם זה נכון שבפסיכותרפיה המטופל מדבר והמטפל רק מקשיב ?? האם יש דברים שתאמרי רק למטפל ולא לכל אדם אחר לא לאמא ולא לבן/בת זוג ? האם קראת את הספר של דפנה טל הטיפול הפסיכולוגי שלי ?? אני מהספר לא הבנתי שום דבר תודה ורוניקה

אוי כמה שאת נשמעת מרירה וקנאית. מרחמת על אנשיך כמוך, יום טוב דלית

ורוניקה... אני לא יכולה לספור את הפעמים שבהן ישבתי מול פסיכולוג קליני או פסיכיאטר... אפשר לספור את זה בשנים... :-) אני לא חושבת שיש כזה דבר התקדמות ליניארית בטיפול... תמיד יש עליות ומורדות. אצלי ההתקדמות מעגלית לחלוטין, מה שבעצם מבטל את המילה התקדמות. בפסיכותרפיה הזמן של הטיפול שייל למטופל. זה אומר, שהוא אמור לדבר כמה שהוא יכול או רוצה... המטפל חייב לדבר גם - הצעת פרשנויות למיניהן וכו'... כן בהחלט!!! יש דברים, שחוץ מהפסיכו' אף-אחד אחר לא ישמע ממני. חוץ מחברי הפורום, אולי, אבל זה שונה כי אין פה מישהו שיודע מי אני! יודעים דברים עליי. כן, קראתי את הספר של דפנה טל. למען האמת, זה היה די מזמן, ככה שאני לא ממש זוכרת את כל הפרטים, אלא רק שהיא אסירת תודה לפסיכולוגית שלה, שהכילה אותה וקיבלה אותה בכל שלב ושלב בדרך - שלא היתה קלה.

לנטע, הירה, רקפת ולכולם. חזרתי מהצפון אצל ההורים שלי, היה מאוד נחמד עכשיו אני כאן והמצב אותו דבר אין לי מושג מה להחליט, יום רביעי מסתיים האולטימטום שלי אצל הפסיכולוגית ואני מיואשת. אשמח לשמוע מכולכם. יום טוב ושבוע טוב לימור

הי, זו שוב אני, הרה איפה את, תגיבי להם ותוכיחי שאת כאן, כולם/ן זקוקים/ות לך. יום טוב

תקבלי את האולטימטום של הפסיכולוגית, למרות הקונוטציה השלילית שיש במילה אולטימטום. תעשי ניסיון... תגידי לה שאת מוכנה לנסות. אם לא תתני לעצמך צ'אנס, אף-אחד אחר לא יוכל. ברגע שאת מוכנה לקחת על עצמך את האחריות לעצמך, לפסיכו' יהיה יותר קל לעזור לך. אולי זה לא מה שרצית לקרוא... אבל גם אני הסכמתי לקבל על עצמי תנאים מסויימים. זה הציב את הטיפול בנקודה, שמאפשרת עבודה...

תודה............................... תגידי לי מה הייתי עושה בלעדייך? שלך לי

בוקר טוב לכן, שלושתכן וכל אחת מכן מעודדות חמות ותומכות בדרכים שונות. אוהבת לקרוא את כל מה שאתן כותבות. קיימת רגישות לסבלו של הזולת. אוהבת ומאחלת שבוע נהדר ושקט לכולם, נטע

הי נטע, שיהיה לך שבוע טוב ויום טוב, אני שמחה מאוד שאת כאן. שלך לי

היי לי, איך את מרגישה? התגברת על הקשיים האחרונים ששוחחנו עליהם? שיהיה לך שבוע נפלא! נטע

נטע * * * בוקר טוב ושיהיה גם שבוע טוב ורגוע לכולם כף לפתוח את המחשב ולקרוא מילים וברכות שמחממים את הלב לפני היציאה ליומנו , עבודתנו או כל עיסוק אחר זה מקל ונותן הרגשה טובה להתחלה .

נטע, תודה. אל תהססי לפנות אלינו בכל פעם שאת צריכה... ננסה לעזור כמיטב יכולתנו... ומכיוון שאנחנו 3, יכולתנו קצת יותר גדולה... :-)))

היי נטע, בדיוק בשביל זה אנחנו כאן - כדי לנסות לתמוך ולעודד. ואם גם מצליחים בכך - זהו סיפוק אדיר! שיהיה גם לך ולכולנו שבוע נפלא, נזבורה

לכולם!!! בימים האחרונים הפורום נראה כמו הכנסת... (חוץ מאלימות פיזית...) מותר להביע דעה - אבל יש דרך לעשות את זה. גם אם מישהו כועס מאוד... שיחשוב פעמיים לפני שהוא שולח את ההודעה שלו... עלבונות אישיים לא שייכים לכאן. דעות גזעניות לא שייכות לכאן. סיינטולוגיה לא שייכת לכאן וכו'... אז מה כן שייך לכאן? האפשרות להעלות בעיות אישיות, מצוקות, כאבים, סתם לשתף במצב-רוח ירוד... יש הרבה דברים שאפשר לכתוב פה, בלי לפגוע או להיפגע. והרי לזה נועד הפורום, לא? לתת כתף תומכת שהכל מתמוטט. לייעץ. לשתף. פשוט להיות פה בשביל אחרים ולדעת, שהם נמצאים פה בחזרה. אלה הם הדברים הקטנים שעושים את הפורום ליעיל ותומך. לפינה חמה למי שמחפש קצת עידוד. לילה טוב לכולם.

הרה, אני תומכת בכל מילה שלך. זה לא המקום להעליב, אנשים שכותבים כאן רובם במצב נפשי די פגיע אז כל מי שעונה שיחשוב פעמיים על עצמו בסיטואציה לא פשוטה ויבין כמה רע הוא יכול להוסיף למי שגם ככה מרגיש על הפנים.

טוב, בטח כבר שאלו את השאלה הזאת עוד הרבה לפניי אבל בכל זאת, איך מתמודדים עם הפרעות שינה? האם כדאי להשתמש בתרופות לשם כך? האם יש דרך אחרת שאינה דרך תרופות? לפי השעה שבה אני כותבת הודעה זו, אפשר להבין שהבעיה הזאת מציקה לי מאוד. אשמח לקבל תשובה בהקדם...

גל, אם זה מנחם אותך - את לא היחידה שערה בשעות כאלה... :-))) בכל מקרה, שימוש בתרופות אפשרי, אבל שווה לבדוק קודם מה מפריע לך לישון...

כשמתחילים עם כדורי שינה זה מאוד קשה להפסיק איתם אחר כך מניסיון . אולי כי זה הופך להרגל שרק בעזרתם אפשר לישון ואז מה לכל החיים ? כדי לישון תיקחי כדורים ? כדאי שתתיעצי עם רופא או פסיכיאטר.

גל שלום תלוי ממה נובעות הפרעות השינה. האם יש לך מושג? לעיתים הפרעות שינה נובעות מלחץ על סוגיו השונים. במקרה כזה צריך לטפל בלחץ בטיפול פסיכולוגי ואז בעיית השינה, שהיא משנית למערכת, תעבור. במקרים כאלה רצוי לטפל הן בשורשי הבעיה, ובמקביל ניתן ללמוד שיטות להרפיה עצמית ו/או היפנוזה עצמית כדי להירדם יותר טוב. כדורי שינה הן רעה חולה, מסוכנים לשימוש לטווח הארוך מאחר ומחמירים את הבעיה. אם מדובר בהפרעת שינה "פורמלית" כדאי לפנות למעבדת שינה ולבדוק מה קורה. יש מספר מעבדות מצויינות בארץ. יש בעיה להשיג הפניה מקופות החולים והבדיקה יקרה למדי, אבל זה אפשרי. אם יש לך שאלות נוספות אשמח לנסות ולכוון אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית למצא דרך על מנת לישון ולא למות מעייפות כל היום. פתרון לא ממכר אפשר לקבל אצל מרפא בצמחים, זה עדיף מאשר כדורי שינה. שנית, למצא את סיבת נדודי שינה. אם זה חיצוני אז פקקי אוזניים או פשוט לעבור דירה או לחפש מה הסיבה, לרדת לעומקה: עצם התהליך כבר ינטרל אותה.

בשנתיים האחרונות אני עסוקה בכל מיני סימפטומים גופניים מתחלפים המעידים על מחלות שונות (בינתיים הבדיקות המעטות שעשיתי לא הצביעו על בעיה אבל כל פעם מדובר בסימפטומים שונים). בקיצור, רוב הזמן אני נתונה לחרדות ועסוקה במוות ואף על פי שאני מתפקדת די טוב, אני מרגישה כל הזמן על סף התפרקות. אני כבר לא יודעת אם להמשיך ולחקור את הצד הפיזיולוגי או להרים ידיים, ללכת לפסיכיאטר ולהתמסר לכדורים למרות שאני מתעבת את המחשבה על זה (אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי). בתודה מראש

שלומית, אם את בטיפול פסיכולוגי, מדוע שלא תתייעצי עם המטפל/ת לגבי טיפול תרופתי?

שלומית שלום אם את נמצאת בברור זמן רב, אין ממצא וממצאים מתחלפים יש בהחלט מקום לנסות טפול תרופתי אם יש סמני דכאון כמו הפרעות שינה, תאבון רכוז וכו גם אם את חשה שהם קורים לסמפטומים הגופניים הסכוי גדול עוד יותר (הנסיון לוקח מספר חודשים - ראי הוזהרת) מומלץ לפנות לפסיכיאטר ליעוץ (מדוע את מתעבת את הרעיון ?) כך או כך בהצלחה עמי

שלומית שלום, מהמעט שתיארת נראה לי שהתרחשו בחיי דברים דומים. חויתי חוויה טראומטית ועקב כך התחלתי לפתח פחדים קשים מאוד מפני המוות, ממחלות קשות, והמחשבות ליוו אותי כל היום.גם בשעות העבודה האהובה עלי, החל מהשכם בבוקר ועד הלילה. פתאום החלו התקפי פאניקה ללא התראה מוקדמת, דופק מטורף, לחץ דם גבוה, רעידות בשפתיים וכאבים בפנים. חשבתי שאני הולכת למות. בחדר המיון ערכו לי בדיקות כלליות שלא העלו דבר. רופא המשפחה שלח אותי למספר בדיקות וקבע שאני במתח{...........} חיי היו סיוט. ניסיתי טיפולים אלטרנטיביים מסוגים שונים וכמוך, פחדתי לגשת לפסיכיאטר [תרופות אני לא אוהבת], לא יכולתי לחיות, כל הזמן "חיכיתי" להתקף הבא. כמוצא אחרון פניתי לפסיכיאטר התחלתי בטיפול תרופתי, בחששות קשים, ו..............כבר חצי שנה כמעט אין התקפי חרדה, חושבת פחות על מחלות ומוות, עדין לא קל לפעמים, אבל ניצלתי. רציתי לשתפך במה שעברתי בתקווה שזה יעזור לך. אני כאן אם תרצי לשתף ולהעזר בכל דבר. מאחלת לך רק טוב, נטע

שלום שלומית, סבלתי מחרדות, פחדים ממוות וממחלות, ניסיתי את כל האפשרויות, רק לא לקחת תרופות פסיכיאטריות. כל הנסיונות כשלו חוץ מהתרופה שהצילה את חיי. אשמח לעזור לך אם תרצי פרטים נוספים, מאחלת לך ימים טובים, נטע

שלום. ציינת כי אגורפוביה היא המצויה מבין שאר הפוביות. מניסיונך מהו הטיפול היעיל?

היי ניר, אני חושבת שטיפול התנהגותי - קוגניטיבי הוא הטוב ביותר לכל הפוביות למיניהן. יש אחוזי הצלחה די טובים.

ניר שלום בכל סוגי הפוביות רצוי לפי נסיוני לשלב מרכיבים מתוך טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. עם זאת, לעיתים דרוש טיפול דינמי ארוך טווח ולעיתים דרוש טיפול תרופתי. לדעתי אין מניעה להשתמש בשילובים השונים וצריך להתאים את הטיפול הנכון למטופל. אדגיש שלמרות שאגורפוביה הינה הפוביה המאובחנת ביותר, ההבדלים האישיים בין אנשים שונים בעלי אותה אבחנה כביכול יכולים להיות עצומים. מדובר באבחנה שאוספת אליה מגוון רחב של סמפטומים ולכן לעיתים ההבדל רב על הדמיון. מכאן שאני ממליץ לך לפנות לייעוץ ולקבל תשובה (לא וירטואלית) המתאימה בדיוק לבעיה שממנה אתה סובל. בברכה ד"ר אורן קפלן

כיצד הורים למהמר צריכים לנהוג כאשר בנם חייב הון לשוק האפור וחייו נתונים בסכנה. יש לציין כי אין באפשרותם לכסות סכום זה .האפשרות הקיימת היא למשכן את בייתם ולקחת הלוואות שאין ספק שלא יוכלו לעמוד בהם.

שוש שלום התמכרות להימורים הינה בעיה קשה ללא ספק, וחוסר האונים של הסובבים היא בעיה שאינני יודע אם יש לה פתרון ברמה הפסיכולוגית. אני מבין את הדאגה, אבל כמו כל אדם שהסתבך בצרות, צריך כעת לצאת מהם בדרך כלשהי, וכאמור, הפתרון איננו פסיכולוגי אלא קשור למציאות החומרית והגשמית. לגבי התמודדות ההורים, עם כל הקושי שבדבר, צריך לשמור על גבולות ובוודאי לא למשכן את שארית הרכוש שיש להם, זה רק יוביל למעגל נוסף של הימור והפסד. הם יכולים לנסות לדאוג לילד ולתמוך בו נפשית עד כמה שניתן. הוא יצטרך להתמודד לבד עם הבעיה שייצר, ואולי זה מה שיעזור לו לא לחזור להימורים לעתיד (ולצערי צריך לסייג גם את המשפט הזה, מהמרים כפייתיים מתקשים לעצור אפילו במצבים קיצוניים ביותר). בהצלחה ד"ר אורן קפלן.

עימות בין נציגי הנכים לאוצר בוועדת הכספים בדיון בוועדת הכספים, טענה נציגת האוצר כי "חלק מהנכים מרוויחים סכומים גבוהים בהרבה מ-1,700 שקל, קצבת הביטוח הלאומי, והם מציבים תנאים מוקדמים למו"מ". דבריה הצליחו לעורר את זעמם של נציגי הנכים. "דבר מדרישותינו לא נכנס לתקציב", זעמו לינוי בר גפן בעיניים דומעות ובזעם גדול הקשיבו היום (ד') נציגי הנכים לחברי ועדת הכספים שאירחה אותם. הח"כים בוועדה אמנם גילו אמפתיה למצבם אך לא ידעו להסביר כיצד במהלך הישיבה דחתה המליאה הצעת חוק שנועדה להיטיב עם העיוורים וכיצד רק לפני כמה שבועות הצביעו חברי הכנסת נגד הצעת חוק להגדלת קצבאות הנכים. יו"ר הכנסת אברהם בורג, שיזם את הדיון, ויו"ר ועדת הכספים יעקב ליצמן, מנסים להיות אלה שיקחו את המושכות ויובילו את המאבק לסיום. בתיווכחו של ליצמן ייפגשו היום ומחר נציגי הנכים והאוצר למשא ומתן, שחבר הוועדה ושר האוצר לשעבר אברהם (בייגה) שוחט צופה לו סיכויים קלושים אם הנכים לא יסכימו להתפשר. נציגת הביטוח הלאומי שהגיעה לוועדה, אירית קלמן, לא הצליחה להסביר מדוע למרות שנושא הנכים עומד זמן רב כל כך על הפרק, בביטוח הלאומי עדיין עוסקים בעיבוד נתונים: "אנחנו מנסים לראות יחד עם האוצר אם אפשר לטפל בקבוצות העניות ביותר", אמרה קלמן. נציגת האוצר, יעל אנדורן, הצליחה לעורר את זעמם של הנכים כשטענה שהם מציגים תנאים מוקדמים לניהול משא ומתן ושחלקם מרוויחים הרבה יותר מ-1,700 שקל, קצבת הביטוח הלאומי. "אי אפשר להיענות לתביעותיהם שמגיעות למיליארדים", אמרה, "היטבנו אתם כאשר בניגוד להקפאת כל הקצבאות שהוחלט עליה בהחלטת הממשלה לגבי התקציב, קצבאות הנכים לא הוקפאו". הנכים הגיבו בפרץ צעקות ובכי: "לא הצבנו שום תנאי מוקדם למו"מ", אמרה אריה צודקביץ' המנהיג את המאבק, "שום דבר מדרישותינו לא נכנס השנה לתקציב". גם ח"כ אילן גילאון, נכה בעצמו, זעם: "האוצר הוא פרטנר למשא ומתן? הם עכשיו נוברים בנתונים ובודקים לאיזה נכה יש כיסא גלגלים עם גלגלי מגנזיום, קבריולט והזרקת דלק. השאלה בשורה התחתונה היא כמה תגדל הקצבה". הפתרון בעיני כמה ח"כים כמו איתן כבל ומוחמד ברקה הוא הצעת חוק בהסכמה של רוב חברי הבית שתחשק את האוצר ותכריח אותו להגדיל את קצבת הנכים מ-1,700 שקל ל 3,300 – שכר המינימום במשק.

שוב האוכלוסיה החלשה יותר נופלת בין הכיסאות...

הרה היקרה, אני מקווה שהסופשבוע עבר (ועדיין עובר) לך בהנאה. לפי מה שכתבת הבנתי שתהיי די עסוקה אז אני מקווה שהכל בסדר ויש לך עניינים מהנים. בתקופות מלחיצות כמו שהיו לי אני משתדלת לעשות התעמלות ולא חשוב מאיזה סוג למרות שהליכה עוזרת לי להירגע. אני גם מנסה להיות בחברת אנשים כי אז אני לא שקועה בתחושות הגופניות שבאות בעקבות הלחץ ולפחות לזמן מסויים זה לא מלחיץ אותי. מעבר לזה אני מסתובבת לפעמים בקניונים או פותרת תשבצים. ממש לא משהו מיוחד. אבל אני יודעת שאם יש לי יותר מדי זמן פנוי בתקופות לחוצות, אז אני שוקעת בתחושות הגופניות דבר שרק עושה לי יותר לחץ והרגשה רעה. ומה את עושה? את הולכת לייעוץ ? (תרגישי חופשי לא לענות אם לא מתאים לך). בכל אופן יקירה, מקווה שנהנית מסופשבוע נחמד, ואל תוותרי לגמרי על הגלידה - זה דבר מתוק וחשוב להרמת המורל. מקווה שעוד נדבר היום ואם לא אז מחר. ביי בנתיים, נעמי.

נעמי, היה סופשבוע קצת מתיש, אבל אולי אני אוכל להרדם לפני 5:00... ולישון שינה טובה, מה שמצליח לי לעיתים לא ממש קרובות. כעקרון אני נמצאת בטיפול. למה "כעקרון"? כי זה כבר לא בטוח. בעוד שבוע - שבועיים אני אמורה לחזור לטיפול אחרי הפסקה של חודש וחצי. לאן זה יוביל? אני באמת לא יודעת. ההפסקה הזו הגיעה בזמן של משבר עמוק בטיפול, ככה שלפני שיימשך הטיפול, הפסיכו' ואני צריכות לברר אם יש בכלל טעם להמשיך את הטיפול. עושה רושם, שהיא לא ממש בעד, אבל אני לא יודעת עד כמה הרושם הזה נכון, או מושפע מהפיצוץ שהיה לפני חודשיים (בערך - איבדתי תחושה של זמן). אני לוקחת בחשבון, שיכול להיות מצב שבו הטיפול לא יימשך. מסתבר לי, שכנראה זה יותר מדאיג אותי ממה שאני רוצה להאמין או לחשוב... אבל נחצה את הגשר כשנגיע אליו. אני מקווה שזה לא יהיה השלב שבו הגשר יקרוס לחלוטין... גם ככה הוא בנוי טלאים - טלאים... שבוע חדש בפתח... שיהיה יותר טוב ממה שהיה :-))

כתבתי לך בנוגע לאיזשהו פיצוץ שהיה בטיפול... בשביל לא לכתוב שוב הכל מההתחלה, ורק אם מעניין אותך במה מדובר, תכתבי בחיפוש באתר "סליחה, אבל..." יש שם את מרבית הסיפור...

האם מישהו יכול להמליץ על פסיכיאטר/ית מקופ"ח מכבי באזור המרכז, וגם על פסיכולוג/ית? תודה מראש.

היי נטע, פסיכיאטר נהדר, אני לא יודעת אם עובד גם דרך מכבי: ד"ר פניג מהוד השרון: קליניקה - 09-7478543 פלאפון:052-808376 גם בנאדם וגם מומחה. רפואה שלמה, נטע

נטע שבוע טוב. האם הפסיכיאטר עליו את ממליצה נחשב בעניך כטוב בהשוואה לקודמים אצלם היית מטופלת? או שזוהי היכרות ראשונה שלך עם טיפול פסיכיאטרי? תודה.

ומתנצלת על כך שהשתמשתי באותו שם...

אני שונאת את כל בני האדם. רק רציתי לציין.

טוב. גם אני לא ממש מחבבת את המין האנושי.

היי! גם אני במשך שנים רבות לא ממש חיבבתי את המין האנושי, וזה עוד בלשון המעטה. ואם לא די בזה, אז נוסף לכל חשבתי שכולם חוץ ממני פשוט חארות גמורות, סליחה על הביטוי. אבל במשך הזמן, ודווקא בגלל שהייתי במצוקות קשות שלא יכלתי לשאת לבד, הבנתי שני דברים: 1) לא ייתכן שתמיד אני מלאך וכולם שטנים. 2) בכל זאת פה ושם ישנם "אנשים טובים באמצע הדרך". הרה ומיטל, אל ייאוש! נכון שלא חסרים דרקים, וגם כאן לפורום הם חודרים מדי פעם. אבל כאן בפורום וגם בחוץ יש גם אנשים מסוג אחר, אנשים שמבינים אותנו, שמוכנים להושיט יד בשעת הצורך. נכון שמספרם הוא לא רב, אבל הם בכל זאת קיימים. אז פקחנה עיניים ואזניים, ואין ספק שעוד תיתקלנה בהם. כל טוב! נזבורה

איתן גרמת לי לחייך,הרה הפגנת אמפטיה תודה! תראו, כשאני יוצאת בהצהרה "אני שונאת את כל העולם" אני חושבת על האנשים שמקיפים אותי. אני מאמינה שיש אולי שניים שלושה אנשים נחמדים בעולם אבל קצת בעייתי לאתר אותם. לא איתן אני לא שונאת אותך, כרגע אני בתקופה של כעס. אני בכל מקרה "הטיפוס" של שני חברים שהקשר איתם מאוד עמוק ומשמעותי, שניהם כבר לא בחיי, מהצורה שהקשרים האלו הסתיימו אני לומדת שרק אני תפסתי את הקשר בצורה עמוקה ומשמעותית. בכל אופן נותרתי עכשיו לבד. האנשים הקרובים אליי כרגע מחוסר ברירה הם אנשים די רעים, כך שאין ממש איזון או להאמין שקיימים גם אנשים אחרים. אני מקווה שיהיו תק' טובות יותר וזה מה שמחזיק אותי ומאפשר לי לתפקד ולשאת את הכאב, הכעס והתסכול. תודה לכל מי שהגיב. אתם נשמעים אנשים נפלאים..באמת! מיטל :-)

במשך המון שנים חשבתי כמוך,אני יכולה להגיד לך שטיפול עוזר ,לי הוא עזר. לאט לאט ויתרתי על צורת המחשבה הזאת,הכרתי אנשים נהדרים שמלווים אותי עד היום (10 שנים אחרי) אני יודעת שמה שאני אגיד לך עכשיו ישמע זר ומנוכר,אבל יש אנשים טובים,אני חושבת שרוב האנשים הם "טובים" צריך רק לנסות ליראות את הצד הזה אני מאחלת לך הרבה שנים של חברות וידידות! שבת שלום

שלום לכולכם, אני אוהבת אנשים!!! בעיקר אוהבת אותם בגיל הרך, מתוקים, נקיים וכנים. אוהבת גם אנשים בוגרים , להקשיב לסיפורי חיים, להכיר טיפוסים שונים וללמוד מנסיונם של זקנים, חכמים כמובן. לא תמיד ידעתי לאהוב. לימודי משחק ודרמה יוצרת קרבו אותי לבני אדם, האגוצנטריות שלי פחתה להפליא ופיתחתי גם סבלנות וסובלנות לעצמי ולאחרים. גם הגיל עשה את שלו..... באהבה נטע

אפשר לציין לך חזרה ולא מתוך כוונה "להחזיר" לך שהאדם היחידי שסובל מהשנאה שלך הוא את עצמך ולא יותר. למותר לציין שהרגשות הפנימיים האילו נמצאים בגופך וגורמים לך נזק בלתי הפיך אם זה נמשך לאורך שנים. אם תשכילי ותמצאי דרכים לאהוב וזה לא ממש קשה יהיה לך יותר טוב ויותר קל. גם רגשות אילו יועילו בעיקר לך עצמך. כמו שאמרתי אילו הם סרטים פרטיים שלך, אנחנו לא בעסק, לא חבל? לבחירתך.

גם אותי???:))) אבל לא עשיתי לך כלום. את אפילו לא מכירה אותי לפי דעתי את עושה הכללה יותר מידי גורפת. כי את לא מכירה את כל האנשים. אולי אם היית בסביבה אחרת או במקום אחר האנשים שהיית מכירה כן היו טובים??? חוץ מזה את כנראה לא מכירה את הרה:))) אני בטוח שאם היית מכירה אותה זה היה הצעד הראשון שלך. לבטל את ההכללה:))) חוץ מזה גם אם היית מכירה אותי. ועוד כמה אנשים מכאן. ממש היית מבקשת ממנהל הפורם אפילו למחוק את הקביעה הזאת שלך:)) איתן

איתן, אם לא היו כועסים פה על דברים מסויימים, הייתי כותבת לך עכשיו כמה דברים... אבל אשלח לך את במייל... ושימותו הסקרנים... :-))))

האם אפשר לטפל בבעיה נפשית בלי עזרת תרופות ?! מאת גד קל - מרפא לפי ניסיוני, אין שום מחלה או תקלה שאין לה גם סיבה נפשית. כמו-כן, לפי דעתי, כל בעיה נפשית ניתנת לפתרון ולכן גם כל מחלה ניתנת לריפוי. (בתנאי שלא מטפלים בגורם הפיזיולוגי - כלומר בגוף – בלבד, אלא גם בגורם הנפשי. למדתי לימודים אקדמיים במשך חמש-עשרה שנה בנושא הויטמינים והמינרלים והתזונה הנכונה, וגיליתי שהשילוב בין שני אלה אכן מאפשר לטפל בכל אדם, בכל גיל ובכל מצב ללא כל עזרה של תרופות ולהגיע לתוצאות מרשימות הרבה יותר מאשר בעזרת התרופות, ולהחזיר לכל אדם את שמחת החיים והשפיות, (בתנאי שעדיין לא נגרמו לו נזקים מוחיים, בלתי הפיכים, מן התרופות). הוכחתי במקרים רבים מאד שאין שום סיבה מוצדקת לתת תרופה לאדם הנמצא בבעיה נפשית, כי כל בעיה כזו (ואפילו הקשה ביותר) ניתנת לטיפול ולפתרון טוב יותר באמצעים טבעיים, לימודיים, תזונתיים וללא כל תרופות. רק במקרים שאנשים נטלו תרופות פסיכיאטריות לפרקי זמן גדולים לא ניתן לטפל, כי נזקיהן של תרופות פסיכיאטריות רבות הן חמורות ובלתי הפיכות. אתאר לפניכם מקרה, שהגיע אלי ילד בן שבע, אשר הוגדר כילד בעל הפרעה נפשית קשה. לילד נרשמה תרופה בשם פרפנאזין (perphenazine) שנועדה לטיפול בפסיכוזות ותופעות אחרות. כעבור חודשיים של שימוש בתרופה התחילו אצל הילד תופעות מעוררות דאגה. רעידות בלתי רצוניות ובלתי נשלטות, חרדות ואי שקט נוראי. הילד "ראה" דמויות הרודפות אותו ביום ובלילה, הוא היה עומד בחצר ומניף את ידיו כמגרש רוחות רעות. כאשר היה פוקד אותו התקף שכזה היה הילד מתחבא בין הקיר והארון ולא מאפשר לאיש לגשת אליו. כולם היו בגדר אויבים מאיימים… כשהגיע הילד עם אביו לביתי הוא לא יכל לשבת על כסא ולו לרגע קט. הוא היה זוחל לכל מיני מקומות בבית, "בודק" כל דבר ולא נח כלל. ההורים היו אובדי עצות. מחד גיסא פחדו להפסיק עם התרופה ומאידך הבינו, על פי המתרחש, שמצבו של הילד הולך ורע מיום ליום. הסברתי להורים שאני יודע בדיוק מה גורם לתופעות הללו וכי אם הם רוצים לראות שהילד מבריא עליהם להפסיק מיד (אך בהדרגה) את התרופה הזאת, וכן כל תרופה שהיא. המבצע היה מורכב למדי: מחד גיסא היה עלי להקפיד למנוע מהילד כל דברי מתיקה, ומאכלים עם צבעי מאכל, ולוודא שיקבל ירקות טריים במנות גדולות. מאידך ידעתי שאצטרך להיות אתו בכל רגע של התקף ולתת לו סיועים מיוחדים להרגעה (תהליך שנמשך לעתים שעה או שעתיים ברציפות עד שמערכת העצבים נרגעת). בנוסף היה צורך להקפיד להשלים לגופו מינרלים מסוימים וויטמינים, להרגעה ולנטרול הרעלים שהצטברו בגוף. הילד היה צורח ונובח בשעת התקף, והטיפול הצריך סבלנות רבה. הוא גם היה מנבל את פיו ומכריז שברצונו להרוג מישהו (אמירה שעליה חזר לעתים קרובות מאד). הילד ידע שמצבו קשה. לא פעם הוא שאל אותי בקול מסכן, "גד, אתה בטוח שלא יאשפזו אותי …?" טוב שהיה לי ניסיון עשיר וידע בנושא, ויכולתי להרגיעו ולומר לו בבטחה, "לא, יוסי, איש לא יאשפז אותך, אתה תבריא לחלוטין", כי ידעתי מה לקחתי על עצמי. הטיפול נמשך שנה שלמה, אך ללא כל תרופה. הילד השתפר מיום ליום והתחיל אט אט לשתף פעולה. כעבור שנה וחצי השתלב יוסי בלימודים בכיתה רגילה ואף הצטיין בכמה מקצועות. הילד עבר לבית-ספר אחר, להתגבר על סטיגמות שהדביקו לו, ולא היו כל תלונות מהמחנכת או מכל מורה אחרת. עקבתי אחריו מזה שנים אחדות והוא נער למופת. מקרה אחר, של אמא לשני ילדים קטנים, שהרגישה מצוקה נפשית קלה ואי אלו פחדים מ"מה שעלול לקרות אם חלילה תחלה במחלה קשה…". רופא פסיכיאטר רשם לה תרופה בשם סרוקסט. כעבור חמישה ימים החלו אצלה דפיקות לב חזקות מאד, נדודי שינה חמורים, נשירת שיער, חוסר תיאבון עד כדי תיעוב כל דבר מאכל, והרגשת בחילה. היא החלה "שומעת" קולות המדברים אליה. היא אבדה כל יכולת להתרכז והרגישה כמו מהלכת בחלום… כשהגיעה אלי היא סיפרה שמעולם לא היתה חולה ממש וכל חייה התנהלו על מי-מנוחות. בני המשפחה סיפרו שהיא עקרת בית למופת ואמא מסורה ואף פעם לא היו לה שום חריגות או בעיות. אדרבא, היתה מאד מסורה בעבודה, מנהלת חשבונות אחראית על ניהול הכספים במפעל ללא כל תקלה כלשהי במשך שנים רבות. בבואה אלי ראיתי לפני אשה שכלל אינה יודעת היכן היא נמצאת… מבולבלת ופוחדת מצל עצמה. גם כאשר הבטחתי לה שמצבה ישתפר תוך שבועיים, לא האמינה לי. אפילו הויטמינים והמינרלים שנתתי לה נראו לה כאילו הם "רעל" היא פחדה להכניס משהו לפה. לפחות שלוש פעמים ביום היתה שואלת אותי אם אני בטוח שאין בדברים שנתתי לה חומר ממכר או מזיק. בשעת הטיפולים היה כל גופה כואב מאד וכמעט לא היה חלק בגופה שלא כאב מהצטברות רעלים. רק כעבור שבועיים חל שיפור ניכר במצבה והיא החלה לחייך ואט אט הפסיקה גם לשאול בחשדנות ,אם אכן אין "סמים" בחומרים שהיא בולעת. כיום לאחר קורס מיוחד של לימודים, בהם היא למדה מהו המקור לכל הבעיות, היא חזרה לתפקוד בריא ומושלם. ישנם עוד מקרים רבים שכאלה וכולם הבריאו כליל !!!

גד קל שלום, לטענתך ניתן לטפל בתופעות נפשיות באמצעות חמרים טבעיים. רבים החמרים בטבע אשר מזיקים לבריאות ואף עלולים לגרום להתמכרות, לדוגמא:אכיניצאה או פסיפלורה, ישנם גם חמרים רעילים ואלרגניים שגורמים לתופעות קשות.אדם הנוטל תרופות פסיכיאטריות ונמצא במעקב רפואי, מטופל לדעתי בדרך אחראית ,מדעית ובטוחה יותר מאשר אדם הלוקח תרופות"טבעיות". באשר לשני המקרים שהצגת: הילד שפיתח תופעות לואי עקב נטילת כדורים - אין ספק שהוריו היו נוהגים בתבונה אילו פנו לפסיכיאטר ואז יכלו להוריד לו את המינון או לשנות תרופה. כפי שטיפלו בילד שבועיים באמצעים טבעיים יכלו להמצא במעקב אחראי אצל הפסיכיאטר, שנתן לילד את התרופה מלכתחילה. האשה שנטלה סרוקסט - לפי המידע המקיף שצברתי על כדור זה אחרי חמישה ימים, עדין השפעתו מיזערית {אם בכלל}, מספר ימים נוטלים חצי כדור ואם מרגישים רע, שוב, יש רופא שהוא פסיכיאטר. כל תופעה היא תופעה הפיכה, האשה לא "הורעלה" מהסרוקסט. כמובן שאני בעד שילוב טיפול נפשי, והעלאת רמת המודעות העצמית. לסיכום דברי: חמרים "טבעיים" או חמרים כימיים - "ירצו - יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו" אני לא מתכוונת לבלוע צפרדעים {דרך אגב, אני צמחונית..} שבת שלום, נטע

נשבר משטיפת המוח שלך !

שלום ברמן, למה התכוון המשורר?

אני מקנא כי אני מצליח כל כך בברכה עמי

?

בוקר טוב- אני מבקשת לברר האם קיימת אלטרנטיבה לטיפול הקונבנציונלי בו מטופלים רוב הפונים או המופנים למרפאות בריאות הנפש בארץ. הכוונה היא: האם קיימות תרופות הומאופטיות או אחרות שאינן קונבנציונליות ויכולות לסייע למי שמוגדר במערכת כחולה ? במידה ואין טיפול כזה; האם סירוב ליטול את התרופות הרגילות ודרישה לקבל טיפול אלטרנטיבי עשוייה לפגוע בחולה ולהוביל לאישפוז כפוי? אם קיים טיפול כזה, היכן ניתן לקבלו? תודה- אנה

אנה שלום ניסיוני עם המרפאה לרפואה משלימה של מכבי רע במיוחד כחדשיים לאחר שלקיתי בדיכאון פניתי גם למכבי טבעי בבני ברק הרופאה הממיינת שאלה אותי לסיבת בואי ואמרתי לה שהסיבה היא החשש מהעובדה שאצטרך ליטול תרופות לכל ימי חיי לפני הרופאה הממיינת לא היה כל סיכום מחלה שעליו יכלה לאשש את דברי בנוסף לכך לא הסבירה הרופאה את העובדה שהמרפאות לרפואה משלימה אינם רשאיות להחליף את הפונקציה של הפסיכיאטר שחייב לעקוב אחרי התיפקוד המנטלי . מהמפגש עם הרופאה יכול הפאציינט להקיש שאפשר דרך הרפואה האלטרנטיבית לפתור בעיות הדורשות טיפול של מומחה ולנטוש בתקופה רגישה את הטיפול הפסיכיאטרי הרופאה היפנתה אותי לרופא לצמחי מרפא והפקידות בסניף ניסו לקבוע לי מיידית תור ל"טיפול" הכרוך ב 180 שח שאלתי את הרופאה מתי העיתוי המתאים לתחילת הטיפול והיא אמרה לי שזה בעיתוי המיידי פניתי לרופא בפקס ואמרתי לו שהתרופה לא הותאמה ותשובתו היתה שעד שלא תיקבע התרופה מינונה ומשך הזמן שיש ליטול אותה אין לי מה לבוא אליו עם הזמן מצבי השתפר ובאמצעות הפסיכיאטר הפסקתי ליטול תרופות קופות החולים מנסות במרפאות המשלימות לדחוף אנשים לטיפולי יתר הכרוכים בתשלום גם תוך סיכון מצבם הבריאותי וזאת כדי לשדוד את כספם תודה

שלום , ביתנו בת ה- 4 פוחדת מלהיכנס לשירותים. העניין התחיל מפצע -כנראה!!!!! לאחר סדרת טיפולים אצל רופאיםבהם ניתנו לה משלשלים ופסיכולוגית פנינו לרופא הומופאט כיום אנחנו בעיצומו של הטיפול אך לצערנו בנתיים ללא תוצאות. כרגע הילדה נכנסת לשרותים רק פעם בשבוע דבר שמקשה עליה לתפקד ביום יום. יש לה פחד נוראי מיציאות. הערות : ברצוני להוסיף כי פיסית אין לה פצע בפי הטבעת . נולדה לה אחות קטנה לפני 10 חודשים. אודה על תשובתכם. חלי

שלום רב יציאה קשה היא כואבת, ולהיות לבד בשרותים במצב כאב, זה ממש לא לעניין בגיל כזה. חוץ מזה, יציאה פעם בשבוע היא בעייתית מאד מבחינה רפואית. אני ממליץ לתת מזון שיביא במהירות ליציאה קלה, להיות איתה כל הזמן בשרותים, תוך דיבור שובבי ומרגיע, ולהמשיך בכך עד שממש ממש היא כבר תאמר לכם שלא צריך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, גם את זה כבר ניסינו, הילדה אוכלת ואכלה תמיד מזון שמורכב מהמון פירות וירקות וגם דגנים אך אין הדבר עוזר, אנו מרגיעים אותה, מדליקים לה תנור חימום על מנת שיהיה לה חם ונעים אך הדבר אינו עוזר. קראו לנו מהגן כמה וכמה פעמים כשהמצב הגיע למשש חוסר אונים. אני חייבת לציין כי היא ילדה מאוד פיקחית וכי אי אפשר "לעבוד עליה", האם נכון הדבר כי הרבה ילדים סובלים מהבעייה הנ"ל?? תודה, חלי

אני כבר אולי שבועיים נמצאת כאן בפורום,ונשבעת לכם ביומיים האחרונים לא יצא לי להיות כאן ותאמת(בלי להיפגע חברים)הנפש שלי נירגעה,אני כאן יושבת וקוראת את כל מה שאתם רושמים,אני גם רושמת ,כי אני כמו כולכם בחורה שסובלת מחרדות,אבל אז מה קורה ? X מספרת על דבר מסויים שעבר עליה ואני מתחילה לפתח חרדות לגבי זה. חברה דייייי פשוט דיייייי, בואו נפסיק לטחון מים כל היום,ונפסיק לחשוב מחשבות טורדניות,פשוט נניח לזה וזה יעלם ילך לא,מה נולדנו בכדי לסבול,בכדי לדאוג,מה זה יתן לנו שנגיע בעזרת השם לגיל יותר מבוגר ומה נגיד......איזה באסה ביזבזנו שנים יפות על חרדות ופחדים שהם בכלל לא מיצאותיים?.. בואו נשים הכל מאחורינו ונפתח דף חדש... בואו נאמר כל בוקר... "אני בוחר/ת לחשוב מחשבות חיוביות ובריאות עבורי" "אני בתהליך ריפוי עצמי" אני בטוח/ה ומוגנת" נתחיל בחשיבה חיובית הצהרות חיובית. כל יום נזמזם או נשיר את השיר..."איזה יום שמח לי היום איזה יום" נסתכל על השמש או העננים או השמיים או הבתים וננשום ונשמח. די למחשבות דיייייייי בהצלחה לי ולכולם אוהבת אותכם.

היי לימור, בכל פעם שאני קוראת/שומעת אמירות מהסוג הזה - משהו בי מתקומם: נכון, הטוב ביותר היה אילו יכלנו באמת להניח מאחורינו את כל הדאגות והפחדים וליהנות מהדברים היפים והקטנים של החיים. ומי מאיתנו לא רוצה בזה? אבל הצרה היא - ואת בוודאי יודעת - שמועקות זה לא משהו שאפשר לסלק בלחיצת כפתור... אנחנו הרי בני אדם ולא מחשבים....((-: וכשאדם נמצא במצוקה כלשהי, חש איזושהי מועקה, כל הדיבורים על השקדיה הפורחת והשמש הזורחת והצפרים המצייצות והרקפות המציצות מהסלע לא ממש מדברים אליו... וברגעים כאלה הוא לא זקוק להטפות מוסר אלא להיפך - לעידוד ותמיכה. כשאדם טובע - הוא זקוק קודם כל להצלה ולא להתחשבנות בנוסח "למה לא למדת לשחות?" אז אם את רוצה לתת וגם לקבל תמיכה - בבקשה. אבל אם הסיפורים כאן מפריעים לך, אם את לא רוצה או לא יכולה לתת תמיכה - אז תעשי לי (ואני מתארת לעצמי שלעוד רבים כמוני ) טובה גדולה ופשוט אל תיכנסי לפורום. כל טוב, נזבורה

היי נזבורה, מסכימה עם כל מילה שלך. הפורום מיועד לנתינת וקבלת תמיכה. נפלא שיש מקום כזה! שיהיה לכולנו שבוע נפלא, נטע

ל נזבורה היקרה,ליפעמים טחינת המים כאן עוברת כל גבול,ואין לזה שום קשר לתמיכה אני יכולה לתת לך כמה דוגמאות רק מהשבוע האחרון. ולא פעם שאלות רלונטיות לחלוטין נדחקות אחורה ביגלל "צ'טים" שאתם מנהלים. ומכיון שגם לך נזבורה יקרה יש יד ורגל ב "צ'טים" האלה,זאת תהיה חוצפה מצידך לבקש מאנשים לעשות טובה ולא להיכנס לפורום.

גליתי היי! בשעה זו את בוודאי כבר אחרי סיום הטירונות. ואני מתה לשמוע ממך הכל - את כל הטוב (שמקווה שיש ממנו הרבה), וגם את מה שפחות טוב, (שאני כמובן מקווה בשבילך שאין ממנו הרבה)... אז ספרי הכל - רק אם בא לך, כמובן... ((-: לילה טוב חמודה! נזבורה

גלית * * שבת שלום ! מה שלומך ואיך המרגש ? אנו כל כך מחכים שתשתפי אותנו בחוויותיך לסיום הטירונות איך עבר עליך ? , לאן שובצת ? האם את מרוצה ? ובכלל מה עובר עליך ? ובתקווה שאת הולכת בראש מורם וגאה קדימה .גם אם מאוד קשה לך .

אני מחפשת רופא פסיכו-פרמקולוג, או מה שנקרא בארה"ב psychopharmacologist. אני זקוקה לתרופה אנטי-דכאון והנסיון שלי בעבר לא היה מוצלח עם פסיכאטר רגיל. אני גרה באזור השפלה אבל אני מוכנה להגיע גם לאזור גוש דן או השרון אם יש מומחה בנושא. תודה מראש פמלה גזית

פמלה שלום דומני שרוב פהיסכיאטרים בארץ עונים פחות או יותר על הגדרה זו יש כמובן שמות מפורסמים יותר לא ידוע לי על מומחיות כזאת באופן רשמי בהצלחה עמי

אני סובל מנוירוסטניה כבר 15 שנים השאלה שלי האם המחלה הזאת יכולה לגרום למוות כבר עכשיו התפתחו אצלי בעיות בלב קצב לא תקין APC-VPC EXTRASYSTOLE וכו"

up

האם מישהו יודע מהי הפוביה הנפוצה ביותר?

נדמה לי שקלסטרופוביה ואגוראפוביה

חשבתי ככה, אבל אני לא בטוחה.

הרה שלום אגורפוביה היא הנפוצה ביותר מבחינה אבחנתית, כלומר, יותר מ 50% מהפוביות מאובחנות כאגורפוביה. אגב, זה לא אומר מהו האחוז האמיתי באוכלוסיה. אנשים רבים סובלים מפוביות שונות ואינם פונים לטיפול, כך שהסטטיסטיקה יכולה לדווח רק על כמות האבחנות ולא כמות הסובלים מהתופעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הרה יקרה, נראה לי שאנחנו יושבות על יד המחשב בשעות שונות וכל פעם משאירות איזה אות חיים אחת אל השנייה. אבל האמת שכייף שיש מישהו שמעלה את מצב הרוח. אני מרגישה בסדר וכבר מספר ימים שאני מרגישה שהתחושות הגופניות לא לוקחות ממני את כל תשומת הלב. אולי קצת נרגעתי אבל באמת היתה לי תקופה מלחיצה ולא נעימה ואז התחושות השתלטו על שאר הדברים. אני מקווה שאת בסדר ומתכוננת לסופשבוע נעים (אל תשכחי אם תשיה שמש, לצאת קצת להעלות את המצב רוח וסתם ליהנות ממנה). בכל אופן יקירתי, באמת תנוחי ותנסי ליהנות ממה שאפשר, אולי איזו גלידה טובה או משהו מתוק שמשפרגם הוא את ההרגשה. (נראה לי שגלידה בשמש זה שילוב מוצלח ביותר)..... אז לילה טוב, ונדבר בהמשך השבוע. (ואולי גם בסופשבוע. תרגישי טוב נעמי.

היי נעמי, יהיה לי סופשבוע קצת עמוס... אני מקווה שיהיה לי זמן לשמש... יש לי שאלה - מה את עושה בתקופות מלחיצות (כמו שהיתה לך), בשביל לא לתת לתחושות הלא נעימות להשתלט? אני חושבת, שבלי התחושות האלה (או לפחות צמצום שלהן) יהיה לך יותר לעבור תקופות מלחיצות... את הגלידה אני אשאיר למישהו אחר... אני מעדיפה שלא לאכול כאלה דברים... אז שיהיה לילה טוב וםופשבוע רגוע.

שלום, אני עובד כמדריך של קבוצת נערים ונערות (בני 18) לקראת גיוס. לאחרונה הועלה החשש כי אחת מהנערות בקבוצה אוכלת מעט ביחס לשאר חברי הקבוצה, רזתה לאחרונה כמו כן הוסבה תשומת ליבי לכך שהיא לובשת בגדים הגדולים ממדותיה. האם מן הנתונים הללו ניתן להסיק כי קיימת הפרעת אכילה.

ישראל, אולי כדאי להסב את תשומת ליבם של הוריה? מורים בבית הספר??? לבדוק האם היא משחקת עם האוכל??? האם היא מסתגרת ולא משתתפת בקבוצה? האם היא מגלה ירידה בלימודים??? האם היא מתלוננת שקר לה??? על כל פנים, טוב שאתה רגיש לעניין!!!! אם אתה עובד איתם במסגרת בית הספר, עדיף שתידע את האחות והיועצת. על כל פנים אני מכירה את הסיפור דרך מישהי שחלתה בזה ויצאה מהעניין. יענו לך גם בנות שצברו ניסיון. עדי

ישראל שלום, הנתונים שמסרת אכן מעוררים חשדות. מטעם מי הקבומה הזו? האם מקושרים אליה גורמים מתחום הנפש? או אפילו רופא כללי, בתור התחלה...

ישראל שלום רב, ההתנהגות אותה אתה מתאר היא חלק מהתנהגות שעשויה להתרחש בהפרעת אכילה. אולם זה יכול להיות גם הרבה דברים אחרים. טוב מאד שאתה עם "עיניים פקוחות". להערכתי עליך לנסות להסתכל יותר על הנערה (לא רק לקבל מידע מאחרים) ולתפוס איתה שיחה כנה. פעמים רבות יש סביב הפרעת האכילה הרבה הכחשה והסתרה...כך שיש להתייחס לדבריה כ"כבדהו וחשדהו". במידה ואתה רואה שהנערה ממשיכה לרזות, עליך לשקול לערב גורמים נוספים, כמו הורים, יועצת של בית הספר וכו'. בהצלחה, טלי פרידמן

תודה על המידע בכוונתי לפעול בהתאם להמלצותיך.

טלי שלום:)) רציתי בלי כל קשר למה שכתוב פה. להעיר את תשומת לבך לכך שרוז השאירה לך הודעה בעמוד 526 תודה איתן

אני סובל בתקופה האחרונה (בשנה האחרונה לסרוגין) מהתקפות חרדה שבאות לידי ביטוי בהקאה לאחר ההקאה יש לי פחד לאכול והרגשת דיכדוך (מכניס לעצמי מחשבות רעות ומתקשה להפסיק אותן) הביטחון העצמי שלי יורד (ההתקפות החרדה באות מכל מני פחדים) ניסיתי לטפל ע"י דימיון מודרך ורפלקסולוגיה ומלץ לי לנסות היפנוזה או צמחי בך או טיפול אצל פסיכולוג האם נתן לשלב את שלושתם או שמומלץ לטפל רק אצל אחד מהם או האם ישנו טיפול מומלץ אחר תודה על התשובה המהירה

נתן שלום, אני סבלתי קשות מהתקפי חרדה וטופלתי בכל השיטות האלטרנטיביות. פרחי בך עזרו לי כמו כוסות רוח למת, דמיון מודרך נהדר אך לא פותר את הבעיות. הפנוזה הפחידה אותי. לאחר התלבטויות קשות פניתי לפסיכיאטר וקבלתי טפול תרופתי, ואותו שלבתי בטפול פסיכולוגי. החרדות נעלמו כמעט לגמרי וחזרה אלי השלוה ושמחת החיים (בדרך כלל..), אני שמחה שהעזתי לקחת תרופה למרות שגם זה הפחיד אותי. לדעתי כדאי לך לפנות ליעוץ פסיכיאטרי טוב, לא לפני שתעשה בדיקות גופניות אצל רופא המשפחה. בהצלחה, נטע

נתן, אפשר לנסות כל אחת מהשיטות שכתבת. הכל תלוי בך ובדברים שבהם אתה מאמין. לא כל אחד מאמין בפרחי באך, בדיוק כמו שיש כאלה שמתנגדים לטיפול פסיכולוגי. לדעתי, ולא מהאוויר, כדאי לפנות לפסיכולוג ובמידת הצורך גם לפסיכיאטר. תרגיש טוב, HERA.

שלום רב, מהמעט שניתן לנחש על הרקע - כנראה שהטיפול במקור החרדה חשוב, ולא ניתן להסתפק בהרגעה עצמית או העצמה עצמית - כפי ששתי הדרכים שניסית, מאפשרות. מומלץ שתפנה לפסיכולוג/ית בהקדם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

נתן שלום להלן תמצית של הטיפולים המקובלים בחרדה, נושא שעולה רבות בפורום. אין מניעה לשלב את השיטות שהזכרת, אם כי אינני מתמצא לעומק בשיטות האלטרנטיביות. השימוש בהיפנוזה עשוי בהחלט לעזור כחלק מטיפול פסיכולוגי. לעיתים רצוי לשלב גם טיפול תרופתי. אני מציע שתפנה לייעוץ פסיכולוגי כדי לקבל חוות דעת מדויקת יותר. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

נתן שלום רב, לפני 3 שנים הייתה לי את התקפת החרדה/פאניקה הראשונה שלי,זה התחיל מתחושות שכאילו נרדם לי המוח ואח"כ עבר ללחצים במוח ואח"כ למחשבות טורדניות,לא יכולתי לתפקד . פניתי לפסיכיאטר וקיבלתי ממנו סרוסקט לטיפול בחרדות. 8 חודשים הייתי מטופלת בסרוסקט ,הייתי כאילו בן אדם חדש,אבל היה לי עודף אנרגיה,הרופא ראה שאני ממש מתחילה להתנהג כמו על סמים והחליט שזהו אין יותר כדורים לימור החלימה. הייתי אותה לימור המאושרת איזה 3 חודשיים,ואז ביום בהיר אחד שוב חרדות,פעימות לב מואצות קפיצות בלב,רעד בידיים,בחילות,צורך להקיא וכל התחושות הקיימות בעולם עברתי,אמרתי לעצמי "זהו אני לא חוזרת לפסיכיאטר לא רוצה תרופות" הלכתי לאישה מדהימה שעוסקת במודעות עצמית,היינו יושבות שעות ומדברות היא נתנה לי את הכלים לחשוב מחשבות חיוביות ,עשיתי מין נקיון לנפש. ונירפאתי. והיום אם המחשבות חוזרות לי,יש לי כבר את כל הכלים לעזור לעצמי,וזה עובר תוך כמה ימים ולפעמיים תוך כמה שעות. תלך לפי ההרגשה שלך. בהצלחה.

שלום! אני בחורה בת 27, ויש לי הרגשה שאולי ההעדפות שלי בתחום המיני הן לא "נורמליות". אני נשואה מזה 6 שנים. המין שאני רוצה הוא מין תקיף. לא אלים! אבל גם לא רך. אני רוצה להרגיש את הכח של בן הזוג שלי במהלך הסקס. אני לא אוהבת את המשחק המוקדם, אני רוצה ישר להגיע לת'כלס. אבל כשיש חדירה - אני לא רוצה שזה יגמר. אני נהנית מהחדירה יותר מכל השאר. אומנם כדי לגמור אני צריכה גירוי ישיר של הדגדגן, אבל ההנאה האמיתית שלי היא מהחדירה. בעלי אומר לי שזה לא נורמלי. (אני ממש אוהבת את זה שהוא אומר את זה... הרי זה נראה לו ככה כי הוא גדל עפ"י הסטיגמה שאישה אוהבת יותר את המשחק שלפני...) איך אפשר להסביר לו מה אני רוצה? כשאני אומרת לו - אז אני מקבלת את התשובה שזה לא נורמלי, ושנשים אמורות להנות ממשחק מקדים, אבל הוא לא מקשיב לי! אני לא אוהבת את המשחק הזה! אני רוצה לפעמים סקס פראי! לא רק "להתעלס"... אז בעצם, יש לי כמה שאלות: א. איך אפשר לגרום לו להבין מה בדיוק אני רוצה? ב. איך אפשר להגיע למצב שהוא יחזיק מעמד וידע לספק אותי ע"י חדירה? בעלי גומר מהר מידי לטעמי, ועד שהוא חודר, הוא מתעקש על המשחק המוקדם שמעצבן אותי, ואז כבר אין לי חשק לכלום ממילא. אנא עיזרו לי!

שתי כוסות בירה חצי ליטר האחת -מחוזקות ב30 אחוז רום גמאיקאני, = נמר.

אתה כותב מנסיון?

אין דבר כזה העדפות לא נורמליות. את אוהבת מין תקיף וזה מקובל בהחלט. נסי לשכנע את בעלך (בעדינות בכדי לא להעליבו) שיוותר על משחק מקדים. תבקשי לשנות תנוחה לתנוחה אחורית , תנוחה זו מדליקה את רוב הגברים והיא נעשת בעוצה רבה מה שיכול לספק את תאווה המין הפראית שאת מתארת. אצל נשים מסוימות גם החדירה האחורית גורמם לאורזמתה חזקה במיוחד

שלום רב, התשובה הראשונה לשאלתך - היא לדבר, ולדבר, אבל לבדוק שבעלך אינו נהייה תוקפני, נעלב, או סתם נרדם... תאמרי לו ששאלתך לגבי אי-הנורמליות נבדקה, ושיש לך חותמת של כשרות נורמלית בהחלט. לגבי עניין הגמירה המהירה: ממש לא פלא, שאחרי שהות ארוטית ארוכה, העניין יגמר מהר. מומלץ לבעלך שיאמץ מהר את גישתך, דהיינו חדירה מהירה, אלא שתהיי סבלנית לפעם הראשונה או גם השנייה (תלוי בגיל, באון, בארוטיות ביניכם) - ואז הוא יוכל גם להאריך את משך החדירה, באופן הרצוי לך. ואחרון חביב: תאמרי לו ששיטתך היא חלומם הקסום של הגברים עלי אדמות, כך שיפסיק לעשת מה שהוא חושב שהחבר'ה עושים, ויעשה מה שהחבר'ה רוצים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

רציתי להצטרף למה שד"ר אברהם כותב ולומר לבעלך ש: הוא לא יודע להעריך מה שיש לו. אשה כמוך היא חלומו ה"רטוב " של כמעט כל גבר. אם תמשיכי הגברים באתר זה יתחילו להציע לך נישואין..........

הרה שלום אותי הספר מאוד שיעמם האם קראת אותו ומה דעתך תודה איזבלה

קניתי אותו.... הנחתי איפשהו... ואני לא זוכרת איפה... קניתי לי המון ספרים בתקופה האחרונה, ואני לא משתלטת על הערימות שנוצרו... :-) קראת את הספרים של ארווין ד. יאלום?

קראתי את ניטשה בכה ואת הספר על הפסיכולוג הקמצן שהלבישו עליו עוקץ שניהם ספרים שהקשר ביניהם לפסיכולוגיה הוא כמו הקשר בין שקספיר לדנמרק דהיינו אין קשר בין הדברים מבחינה ספרותית הספרים נחותים בהרבה מעגנון ,נאבוקוב,גארסיה מרקס ובודאי משקספיר תודה איזבלה

שלום, מה ההבדל בין פסיכוטראפיה לבין פסיכודראמה? משמעות המושג, דרכי הטיפול וההבדלים בדרכי הטיפול. המליצו לי ללכת לטיפול משולב של פסיכודראמה+פסיכוטראפיה. הייתי מעוניינת לדעת האם אוכל להסתפק בטיפול פסיכוטראפי בלבד? תודה מראש, מיכל

היי מיכל! כמי שהתנסתה בשני סוגי הטיפול, אני אישית מעדיפה את הפסיכודרמה (אם צריך לבחור בין שניהם) אבל הכי טוב באמת, כפי שכבר הציעו לך, לשלב את שני סוגי הטיפול במקביל. פסיכותרפיה, עד כמה שיצא לי להתנסות בה, היא טיפול של שיחות בלבד. (בין אם אחד על אחד ובין אם בקבוצה). בפסיכודרמה, יש לך אפשרות לבטא את הדברים בצורת המחשה תוך "משחק תפקידים" (אל תבהלי: זה לא בדיוק משחק, רק לא מצאתי דרך אחרת להגדיר את זה) ותוך שאת נותנת לעצמך הזדמנות להתמודד התמודדות ממשית עם פחדים וקונפליקטים שאת נתקלת בהם בחייך.

מיכל שלום רב, פסיכותרפיה הינה: פסיכו-נפש, תרפיה-טיפול. דהיינו טיפול נפשי. זהו שם כולל לכל הטיפולים הנפשיים. פסיכודרמה היא גישת טיפול נפשי (פסיכו) בעזרת דרמה. פעמים רבות מומלץ לאנשים ללכת לטיפול לא מילולי אלא דרך יצירה והבעה (דרמה, ריקוד, אומנות, מוזיקה וכו'). ההפניה דווקא לטיפול מסוג זה עשויה להיות מסיבות שונות, כמו: קושי של המטופל להתבטא מילולית, תחושת הקלה וחיבור אל עולם האומנות לסוגיה (כולל דרמה) ועוד ועוד. לפי דבריך, הומלץ לך טיפול בדרמה. לא כתבת מי המליץ לך, ומדוע. יש למידע זה משמעות. בכל אופן, מקווה שקצת פיזרת את הערפל סביב העניין. בהצלחה, טלי פרידמן

אודה באם אוכל לקבל הפניות ליועצי נישואים עם ניסיון והצלחה מוכחים

פנה למייל האישי שלי, או לאתר שלי, עם מעט פרטים (כמה שורות בלבד), ומיקומך בארץ, ואנסה לסייע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום לדוקטור הנכבד 1 האם טיפולים בדיכאונות מוכרים על ידי קופות החלים ואיזה מהן, אם כן איזה? מהו הטיפול המקובל והאם עדיף על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר? 2מהי התרופה ששוקלים לתת לאבי בן ה85 zyprexa ומדוע אינה מוכרת בסל הבריאות?

מור שלום הטפולים המוכרים ככל הידוע לי הן תרופות ופסיכותרפיה ההחלטה מה מתאים (או שלוב ) לאחר הערכה מקצועית 2. זיפרקסה היא תרופה אנטי פסיכוטית עם פחות תופעות לואי היא יקרה יחסית ולכן לא רוצים לממן אותה (אני לא בטוח שבתחומים אחרים ברפואה כל כך חסכנים) בברכה עמי

שלום לכולם, האם יש פה מישהו או מישהי שיכולה לעזור, אני מיואשת מאוד. לי

לי, אשמח לעזור לך. מה קורה איתך? בדיכאון? חרדה? משהו אחר? תשאלי ואני בטוחה שרבים יעזרו לך, זה המקום. כולנו נעזרים ועוזרים.

הי נטע, תודה על ההענות, אני בדיכאון קשה, לא יודעת מה לעשות עם עצמי, כבר אין מי שיעזור לי,לא רוצה להזיק לעצמי,מיואשת, הבולמיה שלי קשה,הפסיכולוגית שלי מציבה לי גבולות שאני לא יכולה לעמוד בהם, וזה התנאי להמשך הטיפול. מה לעשות? לגמור עם החיים ודי? תעזרו לי, בבקשה - לא רוצה למות(מפחדת) תודה שאת פה.

מה שלום אור , ולאן הוא נעלם?

אני חושבת שהיתה לו איזושהי בעיה עם המחשב

תודה. תגידי מתי את מתעוררת ,? אם כל לילה את ישינה כ"כ מאוחר?

בזמן שהייתי נתונה בחרדה קשה,היו לי פעימות לב מואצות,בבדיקות התגלו צניחות קלות בלב הרופא אמר לי שזה כלום. האם זה נכון? האם זה כלום?

לימור, אחד מהמאפיינים של חרדה הוא פעימות לב מואצות. כל אדם שסבל מהתקפי חרדה יעיד על כך. אם את עדיין לא שקטה, וכבר לא נתונה בחרדה, גשי לעשות בדיקה חוזרת.

לימור, אני מכירה את התחושה הלא נעימה הזו של פעימות לב מואצות וגם אני עשיתי בזמנו בדיקה והכל היה תקין. אז אותי זה הצליח להרגיע כי הבנתי שמזה לא יקרה לי כלום. והיום אם זה מופיע אני מנסה פחות להילחץולי זה מצליח לעזור. מקווה שעודדתי קצת את רוחך, נעמי.

שלום רב, תפקידה של המערכת החושית והרגשית היא להזהיר מפני אובדן איזון, משהו שנמצא בעולם המכני בכל טרמוסטט או גלאי אש. אם הבדיקות הרפואיות הראו שאין כלום, סימן שהארוע המלחיץ נעלם. המערכת שהתריעה - היתה תקינה, וכעת, כשאין משהו מלחיץ, אין צורך לתת את הדעת על מה שהיה, אלא אם כן יש תופעות חוזרות ונשנות כאלו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לימור אנא סמכי על הרופא שלך אם את בספק את רשאית לפנות לרופא (פנימי לב או משפחה) נוסף בברכה עמי

מה דעתכם על הסוגיה? האם מטופל יכול לבקש ממטפל גם חיבוק פיזי בסיטואציה קשה, או שזו שבירה של גבולות? כמובן שמדובר על משהו תמים ולא מיני, חד פעמי ולא מתמשך

גם אני שאלתי את עצמי את אותה שאלה לפני חצי שנה... רציתי כל כך חיבוק... היום אני לא רוצה יותר. טוב לי עם הגבולות האלו. טוב לי שאין מגע. נטו טיפול. קראתי פעם באיזהשהוא מקום שחיבוק יכול לפגוע בתהליך הטיפולי, היום אני גם יכולה לתמוך בדיעה הזאת. לא כל כך יודעת להסביר למה אבל פשוט מרגישה שזה לא הדבר הנכון לעשות. עדיף להתרכז בטיפול ולא ללכת לאיבוד בחיפוש אחר המגע האנושי אצל המטפל\ת , שכן זה מראה על משהו ששווה בדיקה בפני עצמו.., לא?... עצם העובדה שפעם זה היה חסר לי מאד והעסיק אותי מאד והיום אני ממש לא רוצה (ממש לא רוצה!) חיבוק מבהיר לי כמה שזה קשור למצב נפשי.

my therapist has given me a hug alot of times,and i think it just made me feel,more dependant on her,not a good thing but definatly a good feeling

מ. שלום סוגיה מורכבת. בעיקרון, עדיף להימנע ממגע פיזי בין מטופל למטפל, גם אם מדובר במשהו תמים. סיבוכים תמימים, ותמימים פחות, שפורסמו צריכים לשמש סדין אדום. כדי לא להישמע מנותק מהמציאות אציין שאני מודע לכך שיש מצבים בחיים שהמגע נוצר והוא חלק ממערכת יחסים אנושית וטבעית. זה נפוץ מאוד בטיפול בילדים. בין בני אדם מבוגרים יש לעיתים לחיצת יד או טפיחה על הכתף. נראה לי שזה נתפס בד"כ פחות בעייתי כשהמטופל והמטפל בני אותו מין, בעיקר אצל נשים. במצב של משבר וצורך בחיבוק תומך עדיף עם כל הקושי שבכך, שהחיבוק יהיה נפשי/רגשי ולא פיזי. כמו בדברים אחרים הקשורים לטיפול אין תמיד צורך לעשות את הפעולה. החוויה הרגשית יכולה לשמש מקור מספיק בד"כ להכלה גם ללא המגע הפיזי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אפשר להביע רגש חם באמצעות לחיצת יד חמה או לתת מבט עם חיוך מבין. לא כדאי לחבק או ליצור מגע פיזי שעלול להתפרש כניסיון ל..... במיוחד כשהמטופל במצב נפשי גרוע.

למטופלת שלום רב, אני ממליצה לך לקרוא את הספר:"יחסים מקבילים" של אלי זומר. זה עשוי לספק לך תשובה מסויימת, ועם זאת להעלות שאלות רבות נוספות לגבי האספקטים השונים של מגע פיזי בתוך סיטואציה טיפולית. בברכה, טלי פרידמן

האם מישהו מהצוות המיקצועי פה מוכן להתייחס לדברים המזעזעים ששודרו שם..? בחיים לא חשבתי שאפשר לשלול בצורה כל כך ברוטאלית את זכויותיו הבסיסיות של בן אדם..! איך אפשר להסביר התנהגות כזאת של פסיכיאטרים? את קלות הדעת והפזיזות שבה מחליטים לאשפז בכפייה בן אדם, בלי לבדוק כלום, האם יש בסיס לחשדות, לטענות שמופנות כלפיו! ככה פתאום ביום בהיר אחד לקוחים בן אדם, קורעים אותו מהמציאות שבה חי, לוקחים ממנו את תעודת הזהות שלו ומעלילים עליו עלילות וסיפורי זוועה על לא עוול בכפו. ככה בכזאת קלות קובעים שבן אדם חולה נפש??? בכזאת קלות הורסים לבן אדם את כל מה שבנה? את כל חייו? אפילו את הראש שלו, ככה מפוצצים לו את הגוף בתרופות אנטיפסיכוטיות שיגרמו לו נזק בלתי הפיך ?... ככה?רק על סמך משהו שמישהו אמר??? ואני, נאיבית שכמותי... חשבתי שזה רק בסרטים.... היום בדיעבד אני שמחה שכשהייתי בדיכאון- לא הסכמתי ללכת לשום פסיכיאטר. בדיעבד.. אחרי התוכנית, אני אומרת לעצמי.. מי יודע.. אולי ביום מהימים היו מחליטים שאני מסוכנת לציבור ולעצמי והיו מאשפזים אותי בכפייה, ומזייפים מסמכים שיעידו על אישפוזים שלא היו ולא נבראו! מה אני אגיד לכם! אני פשוט מזועזעת מהמדינה הזאת! מהמדיניות המוזרה ומהקלות שבה נופלות החלטות הרות אסון! ולמי שבכלל לא מבין על מה אני מדברת.. תבררו מתי שידור חוזר! ותצפו! כדי לדעת איזה חלאות יש בעולם! אנשים שמנצלים את הסמכות שניתנה להם (שוטרים רופאים ופסיכיאטרים) לרעה! ועושים מעשים איומים! כדי שתדעו להיזהר וכדי שתדעו שאתם אף פעם לא יכולים לדעת מתי יחליטו שאתם "לא נורמאלים"\ אלימים\ מסוכנים וכיו"ב... סתם ככה.. כי למישהו ככה התחשק. מ ז ע ז ע !

ליהי אני מציע לא להביך לחינם את אנשי הצוות. גם אם הם מודעים שתופעות כאלה מתרחשות וכולם מודעים לכך שהם מתרחשות לא יתייחסו באופן כנה בגלל קולגיאליות ובמילים פשוטות אחד מכסה את התחת של השני. אבל את יודעת מה לא פייר להאשים רק את הפסיכיאטרים. גם בבתי חולים רגילים מתרחשות תופעות איומות שמטואטאות מתחת לשטיח ( כמובן לצד מתן טיפול רפואי הוגן ). המדינה הזו רקובה איפה שאת לא נוגע הכל רקוב. לא ארחיב כי חבל על הזמן. ראיתי פעמיים במו עיני איך אנשים נפטרים בגלל פאשלות של רופאים. ולמשפחות מסרו ....סליחה לא יכול להמשיך לתאר משראיתי. אגב לדוד שלי קרה מקרה דומה . האו סבל מדכאון קל. הזמינו אותו להאשפז ודחפו לו תרופות אניטיפסיכוטיות או אנטידיכאוניות חזקות . בקיצור האבחנה היתה מוטעת והוא ניצל הודות לחושיה החדים של דודתי שאיכשהו הצליחה ללחלצו מציפורני הפסיכיאטרים והבחור החלים לגמרי ללא תרופות האבחנה פשוט היתה מוטעת !!!!!

אני מאד מעריכה פה את אנשי הצוות ודווקא בגלל זה מענינת אותי תגובתם. לגבי מה שכתבת על בתי החולים, אני מסכימה איתך במיליון אחוז, אבל עדיין.. לראות איך לוקחים בן אדם בן שלושים, בריא לגמרי, בעל מפעל, קצין חי"ר במילואים, בעל תואר ראשון במדעי המדינה- פשוט לוקחים ומעוותים לו את הכל . פשוט הורסים לו את החיים.. ולמה? בגלל שחברתו לשעבר התקשרה לפסיכיאטר שלו ואמרה לו שיש לו נשק (ברישיון כמובן) ושהוא מסוכן לציבור ולעצמו??? ככה בקלות? אם אני אחליט שאני רוצה להרוס למישהו את החיים אני פשוט אתקשר לפסיכיאטר ואספר לו מה בראש שלי..? זה ממש ביזיון! בכלל יש משהו מאד חולה בבסיס המדינה הזאת! חולה מאד! ומסריח!

ליהי היקרה, צר לי על הזעזוע שלך, ויותר מכך צר לי שלא מספיק אנשים מודעים למצב הבלתי נסבל הקיים במערכת הפסיכיאטרית, וגילו זאת לראשונה ( אולי ... ) בצפיה בסרט בערוץ 8 הבעייתיות הינה בעיקר במישורים הבאים: 1. הקלות הבלתי נסבלת של האשפוז הכפוי 2. התנאים המזעזעים והמחפירים בבתי החולים הפסיכיאטרים, כולל תנאים אובייקטיביים של תנאי האשפוז, וכולל בעיקר היחס של הצוות הרפואי האטום, האדיש, וכנראה השחוק. מה שגורם לכך, שלא רק שלא עוזרים לאנשים במצוקה כפי שהיו אמורים, אלא, הם גורמים למאושפזים ( מרצון או בכפייה ) להחמרה במצבם ולטראומה לכל החיים. 3. העדר מסגרות הולמות לטיפול באנשים לאחר השחרור מאשפוז 4. הסטיגמה !!! כל אנשי בריאות הנפש כל הזמן מעודדים אנשים לפנות לקבלת עזרה נפשית, וטוענים שאין בכך כל בושה ( מה שנכון ), ושזה לא יפריע להם בהמשך החיים ( לא נכון !!! ), וזה בזמן שמי שפנה למסגרת טיפולית ציבורית ( בניגוד לפרטית ) מקבל תווית של חולה נפש לכל החיים, ובהמשך החיים שלו, בכל מיני נסיבות ( למשל: צבא, תעסוקה ), יצוץ הענין הזה שיש לו "עבר פסיכיאטרי", זה קורה הלכה למעשה, ומי שטוען אחרת משקר ! מי שאושפז, או טופל אצל גורם ציבורי צריך אח"כ כל החיים "להוכיח שאין לו אחות" !!! את מוזמנת להכנס לפורום "כפיה פסיכיאטרית" ( 319) ב- "תפוז" ולהיווכח במו עינייך בנכונות הנאמר כאן. בברכה, דקל

ועכשיו אל תתנפלו עלי: חישבו רגע לפני שאתם מגיבים מהבטן ומהמותן!!!! לצד הטיפול המסור של חלק מאנשי צוות הפסיכיאטריה . חלק מהחוסים \מאושפזים עוברים התעללות מינית . חלקם מאשני צוות סוטים. רק לפני שנה הופיע כתה בידיעות בעניין אח בבית חולים פסיכיאטרי שהיה מכריח מטופלות לבצע בו מין אורלי ( בבית חולים פסיכיאטרי במרכז הארץ ). במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע נתגלה תופעה שכוחות עזר ביצעו דווקא מעשה מגומה בגר. היו מגרות אותו עד שהגיע לזקפה והיו לועגות לו. המנהל האדמיניסטרטיבי דאז היה גונב מצרכים מהיו מיועדים לחולי נפש והמאושפזים הגיעוחמצב של חרפת רעב. תופעה יותר מכוערת היא מעשי האונס בין החולים לבים עצמם ( מבין אלה שלא אבדו את הדחף המיני בשל צריכת התרופות ). כאן אין לבוא בטענות למאושפזים עצמם מסיבות מובנות אלא לאנשי הצוות הרפואי שככל הנראה בשל שחיקה אינם מפקחים כראוי מעלים עין ממעשי האונס. משאינו מתמצא בתופעה עדיף שלא יגיב ויצא להגנת המערכת המושחתת הזאת!!! לא שאני מונע בעדכם להגיב אלא שבאופן טבעי כמנגנון הגנה יש לנו לעתים נטיה לגונן כדי לא להתמודד באופן ישיר עם התופעה !! מדוב רבמעשים חמורים שיש סביבם קשר של שתיקה( כמו משכבי זכר בכפייה בבתי הכלא). החוסים בבתי חולים פסיכיאטרים משוללי זכויות יסוד אזרחיות. ושמגיני המוסר והצדק למראית עין יטענו שהכל כשורה. אכן אנחנו מדינת העולם השלישי בהרבה מובנים. רק שבמדינות העולם השלישי כולם יודעים שהשחיתות חוגגת . אצלנו הכל כאילו... מערבי.... כאילו תקין. אני יודע שהנושא מגעיל . אבל מדובר בתופעה חיה וקיימת !!!

מאיר, אני מסכימה איתך! המצב היום הוא, שברגע שאתה מאושפז המילה שלך כבר לא שווה כלום. בסה"כ למי מאמינים? לאיש צוות או ל"אדם שאינו מודע למעשיו"? אין כמעט מי שידבר בשמם של חולי הנפש, או המאושפזים... הקולות שכן קיימים לזכותם מעטים מדי. לאחרונה דווקא היתה בארץ התעוררות לקראת מודעות לאישפוז כפוי, אבל זה דעך מהר מאוד. מי שצריך להיות עירני למצב, אלו המשפחות של המאושפזים (כל זמן שהן לא אחראיות לאישפוז מסיבות של נקמה...)... אבל גם בהן משטים אנשי הצוות... הדבר היחיד שיש לי לכתוב ושמצדד במערכת הוא, שבכל זאת מדובר בעבודה שוחקת, עם אוכלוסיה לא קלה. זה לא מצדיק אף-אחד מהמעשים שתארת, אבל נותן נקודת זכות אחת לצוותים המקצועיים (?).

אני לא מופתע...הייתי גם בסרט הזה אולי עכשו תבינו למה אני כועס על כל העולם כי אני מכיר הרבה סיפורים מסריחים כאלו ממש "תיקים באפילה"

אור ברוך החוזר:) לצערי אתה צודק מאוד. בכל מקום בכל דבר שתיגע בו במדינה הזאת השחיתות הזילות בחיי אדם הביזיון ויש לזה עוד רשימה ארוכה. ואני כועס כמוך לפחות אם לא יותר. כי אני חונכתי על ערכים על אהבת המדינה. ומה שאני רואה כיום. ההגדרה ביזיון קטנה מאוד מאוד בהשווה לזה. לפני כמה שנים. אביב גפן כתב שיר שניקרא "עכשיו מעונן" ושם הוא כתב "אנחנו דור מזוין" אני זוכר איך ניסו כל הזמן לשנות את זה ל "אנחנו דור מצוין" וקיללו אותו ואמרו שהוא לא יודע על מה הוא מדבר בשירים שלו. אני מוכן להסכים שהוא מכוער. ושהקול שלו לא משהו. אבל לשירים שלו יש הרבה תוכן ומשמעות. ואם אתה שואל מה המשמעות??? פשוט תיסתכל מסביבך על הנוער על המישטרה (אם ראית ערוץ 8), בחדשות של היום. אפילו איך מרביצים למבוגרים לילדים, סמים תאונות ועוד. תגיד לי מי צריך אויבים אם אנחנו עושים את העבודה יותר טוב מהם. איתן

לדעתי יש קצת קטרזיס בינכם לגבי העוולות שנגרמות במערכת הפסכיאטרית בארץ. אולי בנורבגיה יותר טוב אך ברור שכל הבעיה של מחלות הנפש הגדרתם והטיפול הוא רק בחיתוליו לעומת הטיפול במחלות אחרות. אני מאמינה כי 90% מהפסכיאטרים כוונתם טובה ואם תקשיבו להרצאות של הטובים מהם, גם הם מציינים כי הבנת הטיפול בנפש היא רק בראשית וזה אחד האתגרים של המאה 21. לגבי המקרה הספציפי של אישפוז בכפייה בעקבות תלונה- הרי ברור שצריך להיות במערכת גורם שתוכל להתלונן על מעשים קיצוניים לדוגמא אלימות קשה וכו'. צריך להבין כי לגורם הציבורי( פסכיאטר מחוזי) יש שיקול דעת ע"פ נתונים שנמסרים לו וע"פ הכלים שאיפשר לו המחוקק ולעיתים יש טעויות מצערות. גם אני חוששת נראה לי כמו כל אחד אחר מכח הזרוע אך זה בכל תחומי החיים לרבות המערכת הרפואית משטרה צבא וכו'. לדעתכם המצב יותר טוב בחו"ל ? יש לתת את הדעת על הכלים שניתנו לפסכיאטר המחוזי בחוק והיו לא מספר ראיונות עם פסיכטרים בכירים שביקשו שילקח מהם הצורך להחליט החלטות כאלו גם במקרי חרום. דעו לכם כי יש להפריד בין הנסיון האישי של כל אחד לבין הסתכלות על המערכת בכללותה. רוצים לשנות להשפיע להציע? כתבו מכתבים לנוגעים בדבר הקימו עמותה נוספת השומרת על זכויות חולה הנפש ( כיום לדעתי יש כבר כמעט עשרה כאלו) בברכה - מחכה לשמוע על הצעות ורעיונות חדשים

כולם זונות

רות, כמו בכל דבר - גם לנושא הזה אין רק צד אחד. השאלה היא, מהו הצד הדומיננטי? מה רואים יותר? האם מקרה אחד של פסיכיאטר פזיז ואדם פגוע מפצה על 2 מקרים "נכונים"? נכון, תחום הנפש ממשיך להתפתח מאז שפרויד התעסק בזה לראשונה. זה מסוג הדברים, שתמיד ימשיכו להתפתח - אין גבול לגילויים. אבל צריך לזכור את האדם הקטן (והסובל בד"כ) שתקוע מול מערכת... וכמו כל מערכת - גם פה העניינים זזים לפי ניירת.

צפיתי שיהיה לכם קשה להתמודד עם העובדות. צפיתי שיקומו מגיני המימסד שבעצם מגוננים על עצמם (עדיף להתעלם שאנחנו חיים במציאות קשה ). רותי: על מנת לשמור על איזון ....בידקי בעצמך באופן מעמיק ורחב מה הפרופיל המקצועי והאישי של הרופא שפונה להתמחות בפסיכיאטריה בהשוואה לארצות הברית ( אני מדבר על הפסיכיאטר הממוצע ). אם אין לך רצון להתעמק אז אני אומר לך : רובם הם רופאים שלא התקבלו להתמחויות אחרות !!! בידקי ,תבררי האם אני סתם משתלח בתת קבוצה של ציבור... או אולי טענותי מבוססים . בדקי... קצת קשה להתמודד עם המציאות.. למען האמת מפחיד. ( הערה : שוב אמרתי רובם ולא כולם ). בשרות הסדיר תפקדתי כחובש לקחתי בעצמי חייל שנכנס למצב פסיכוטי ( אני חחייל בן 19 היתי צריך חהליט על האבחנה אבל זה כבר סיפור אחר). לא אפרט יתר על המידה את השתלשלות העניינים..מבית החולים בצפת הפנו אותנו לרמבם ומשם לבית חולים פסיכיאטרי. סופו של דבר שכלוא אותי בבית החולים יחד עם החייל הפסיכוטי והחייל. מזל ששלקחתי את הנושא בהומור. הטענה שלהם היתה שהיו צריכים להחליט מי החולה מבין שלשתנו. זה היה תאטרון של האבסורד אם כי קצת מפחיד. ישבתי במחלקה הסגורה כשעתיים. עובדת הנקיון עשתה דיאגנוזה לבחור ( כאילו). אחד מהחולים סיפר לי שבעבר נהג לאנוס אבל החלים....( ????!!!!!). אם לא היתי לוקח בהומור את העניין...זה היה יכול להיות טראומה רצינית עבורי,העובדה שישבתי שם עם הנהג וצחקנו וגוננו אחד על השני עזר לי. לא יודע איך היתי מרגיש באם היתי נקלע לסיטואציה הזו לבד.

לפני הרבה שנים היתי רופא תורן מ במיון הגיע אדם שבדיקה הפסיכאטרית שלו היתה לא נעימה אולם ללא שום ממצא ברור נועצתי בעוד פסיכאטר בכיר שהסכים עמי התקשרה משפחה שנשמעה אמינה שספרה שמצבו שונה מהרגיל ושבמצב דומה בעבר שרף את ביתו לאחר התלבטות - שוחרר לביתו כמה ימים אחרי זה אושפז לאחר ששרף את ביתו אין לי ספק שישנם אשפוזים מיותרים אני לא בטוח שתמיד הדילמות הן פשוטות כל כך דומני שיש הרבה יותר מעצרי שווא על ידי המשטרה ועל ידי בתי המשפט (לא שזה מצדיק) בברכה עמי

שלום וברכה, אם שמת לב, אף אחד לא הגיב להודעה שלי, אשמח לדעת מה אתה מסיק מכך ? אולי כל אחד שקוע עד מעל הראש בבעייה הפרטית שלו, ולא ממש מעניין אותו הבעיות של אחים לצרה, ולא ממש מעניין אותו להתגייס למשהו מעבר לבועה הפרטית שלו, כמה זה אופייני לחברה שאנו חיים בה שאין בה כל ערבות הדדית !!! אני מצפה לתגובה עניינית שלך לבעיות שפירטתי בהודעה שלי. בברכה, דקל

בגיל 16 עברתי ניסיון לאונס ע"י חבר קרוב , בעקבות הדבר עברתי ללמוד בבית ספר אחר לאחר שנהייתי חולה לתקופה ממושכת ( חום כ 38 מעלות שלא ירד ) , בעקבות כל הסיפור לדעתי זה בעקבות הסיפור , התפתחה אצלי בולימיה שנמשכת עד היום גיל 25 , אני אדם שמתפקד בצורה נורמלית בחברה , עובדת ולומדת .למרות הכל אני מרגישה שקשה לי להתמודד עם דברים ואף ניסיתי להיגמל מהבולימיה , הלכתי לטיפול פסיכולוגי כ 2 פגישות והחלטתי להפסיק כי לא נראה לי הסיפור קשה לי לשפוך את הלב בפני אדם ואז נגמר הזמן וצריך לשמור דברים לפעם אחרת . האם לדעתך ניתן להתגבר לבד על הדברים ? איך אפשר להגיע לטיפול לדבר על דברים כל כך כואבים ולסיים ולהמשיך בשבוע הבא ? תעזרו לי !!!

קודם כל אני מצטערת מאד לשמוע שנאלצת לעבור כזו טראומה קשה. תקיפה מינית היא טראומה רצינית ויש להתייחס אליה בשיא הרצינות והעדינות. אני מצטערת שנאלצת לסבול כל כך הרבה ואני מחזקת אותך על כל מה שאת מתמודדת איתו בחוזקה ועל הרצון לפנות לטיפול כי זהו הצעד הנכון. אני לא יודעת אם אפשר להתמודד עם כזה דבר לבד אבל לדעתי לא או לפחות אין צורך בכך. טיפול רק יכול לעזור והרבה אז למה לא? גם אני התלבטתי בהתחלה לגבי מסגרת הטיפול. היה לי קשה לדבר על דברים כואבים ולצאת בסוף השעה. אני רוצה שתדעי שיש לכך גם יתרונות כי העבודה הטיפולית האמיתית לא נעשית רק בשעה הטיפולית הזו אלא במשך כל השבוע כשאת חושבת ומעבדת עם עצמך את התהליכים ואת מה שלמדת על עצמך בטיפול. זה נותן זמן למחשבה, הבנה, עיבוד בין הפגישות. חוץ מזה, אם המצב קשה יותר ואת צריכה יותר תמיכה תמיד אפשר להתחיל ממסגרת טיפולית של פעמיים בשבוע. כל הנושאים האלה חשובים מאד וצריכים לדון בהם בהתחלת הטיפול. המסגרת הטיפולית היא הבסיס להצלחת הטיפול וחשוב לדבר על כל החששות האלה. אני מאחלת לך שתמצאי מטפל טוב ותתגברי במהרה על כל הכאב שנגרם לך. בהצלחה.

שלום לאנונימית, אל תשמרי את זה בבטן!!!!! את יכולה בתור התחלה לפנות לארגוני נשים, לקו החם שלהם (1202), לפנות לער"ן, מרכזי סיוע לתקיפה מינית. חשוב שתדעי שאפשר לעזור לך!!!!! עדי

ר שלום רב, איזה מסכת חיים קשה ומורכבת עברת, ובכל זאת היום את מתפקדת, עובדת ולומדת. את ללא ספק בחורה אמיצה עם הרבה מאד כוח רצון, ויותר מכך, רצון לחיים. אולם פצעי העבר קיימים בתוכך. הם לא נעלמים. וכמו שאת מספרת, הכל לכאורה תקין, בסדר, את לומדת ועובדת, אבל פיתחת הפרעת אכילה מסוג בולימיה. אז הכל לא ממש בסדר, לא לגמרי תקין. את מספרת על הקושי שקיים בטיפול, שצריך "לשמור" הכל משבוע לשבוע. זה קצת מזכיר לי את הבעיה בבולימיה, הקושי לשמור את האוכל בתוך הבטן, ולדעת להפסיק לאכול כששבעים... אבל אפשר ללכת לטיפול של יותר מפעם בשבוע, הכל בהתאם למה שאת רוצה, זקוקה, בתיאום עם מה שהמטפל/ת חושב/ת לגבי זה. קשה מאד להתמודד עם הכל לבד. נכון, הצלחת להתגבר על המון מכשולים וטראומות מהעבר, אבל רישומיהן עדיין נותרו בך. אני ממליצה לך בחום לחזור לטיפול, ויחד עם המטפל/ת לעבור את המסע המייגע לא אחת, אך הכרחי, להתגבר באמת על העבר, ולדעת להתמודד טוב יותר עם ההווה, וכל זה...למען העתיד. בהצלחה, טלי פרידמן

האם יתכן שהמציאות שלנו היא בעצם חלום שנחלם על ידי פרפר. אולי אנחנו כלל לא קיימים אלא כתוצר של תת ההכרה של אותו פרפר בעת החלימה ???? כי אם זה נכון היקרה כשהפרפר יתעורר ?

על פי הנתונים שבידי מדובר בחוצן ולא בפרפר.

אנית לפי הנסיון שלי חושב שאתם מדברים לא לעניין. אדם יכול לחום על פרפר.פרפר לא הוא יצור נחות בסולם האבולוציוני אינו יכול לחלום את המציאות שלנו על אף שאין ביכולתי להוכיח זאת באופן אמפירי. אבלל ככל נראה לי שההשערה הינה בילתי רלוונטית וקלוקלת.

חברה הצנזורה פועלת בפורום הזה. תוך מספר שעות אתם תעלמו יחד עם הפרפר החלום והתפוח וכל התיחסויותכם בנדון. משטר הסקוריטאטה פועל במלוא המרץ. ראו את הלינץ שעשו פה לערבי האינטלקטואלים הגדולים... שומרי המוסר והתכנים המקובלים.. גועל נפש

מריה דה לה שמעטס, האם את סתם מתלוצצת או שחסרים לך בגדים?????? יש לי מעיל ושמלה למסור לך. רק שיוסי לא ימחוק לנו.............

המציאות שלנו יכולה להיות כל-כך הרבה דברים... וכמו שאומרים הסינים... אולי אנחנו חלום של פרפר... או שהפרפר או חלום שלנו.

שלום ! בויכוח עקיף שהתעורר ביני לבין קבוצת דיון מסויימת הועלתה השאלה האם יחסו של מטפל (פסיכולוג) מושפע מדעותיו האישיות ועריכיו שמביא איתו מהחיים. אודה לאנשי הצוות אם יוכלו לחוות את דעתם האישית בנושא, וכן להפנותני לאתרים ומאמרים בנושא. תודה מראש בברכה, ניק

ניק יקר ! דעה אישית בלבד: מטפל הוא ראשית בן-אדם כלומר בני-אדם שונים מניבים מטפלים שונים. אף אחד לא הולך לטיפול אצל רובוט. אם מטפל מכיר ומקבל את הקושיות איתן אתה מגיע לטיפול הרי זה יתרום יותר מאשר מטפל שערכיו אינם מאפשרים זאת. מטפלים עברו ועוברים טיפול בעצמם כדי להיות מודעים לתגובות הסוביקטיביות כלפי מטופלים אך יש לכך גבול כי הם אחרי הכל בני אדם. לכל אדם (כולל מטפלים) יש דעות קדומות וההבדל בין מטפל עירני ומקצועי למטפל עצלן הוא המודעות לדעות הסוביקטביות וניטרולן כדי לא לפגוע בתהליך הטיפול. לראייה: מטפלים בעלי ערכים נלוזים לפעמים עושים מעשה ושוכבים עם מטופל/מטופלת למרות שזה לא לעניין. יש ספר בעברית על יחסי מטפל-מטופל אותו תוכל למצא בכל חנות ספרים בארץ, בברכה, נעה חן.

אני לא מדבר מבחינת דיעבד. אלא מבחינת לכתחילה בברכה ניק

קרא את הספר "סערת נפש" בהוצאת קשת

ניק, המטפל מושפע מהערכים והדעות של עצמו. אבל מטפל טוב צריך לדעת להפריד בין זה, לבין מכלול הדברים שהמטופל מביא ומייצג. מטפל שלא יודע לעשות את ההפרדה, יוצר למעשה "מטופל בדמותו הוא"... ואז לא הושגה שום מטרה. במידה ולמטפל יש ספקות, הוא אמור לפנות להדרכה.

ניק שלום לדעתי ללא ספק השאלה היא איך זה מתערב בטפול - כמה לטובה כמה לרעה, כמה ניתן ללמוד מזה בברכה עמי

ניק שלום רב, מטפל הוא ראשית כל בן אדם. בן אדם עם מחשבות, רגשות, ערכים וכו'. אמנם במהלך טיפול המטפל מנטרל את עצמו (באופן ריגשי) במובן מסויים, כדי לפנות למטופל את כל המרחב, אולם המרחב הטיפולי הזה מורכב הן מהמטפל והן מהמטופל. המטפל ללא ספק מביא עימו אל חדר הטיפול ואל המרחב הטיפולי את עצמו, כולל דעותיו, רגשותיו וכו'. העניין הוא שהמטפל אמור להיות מודע לכל אלו, ולהיות עם "היד על הדופק" כך שמערכת אמונותיו ודעותיו לא תתפוס מקום בחדר הטיפול, אלא דווקא אלו של המטופל. אני יודעת שתשובתי מבולבלת מעט, אך אם תרצה להבין יותר, חפש חומר על פסיכותרפיה אינטרסובייקטיבית. בגישת טיפול זו האמונה העיקרית היא שקיימים שני אנשים בתוך המרחב הטיפולי: המטפל והמטול, ויש השפעה הדדית ביניהם. ישנן גישות אחרות הסותרות גישה זו...אבל אני חושבת שזו הגישה שמתאימה לשאלתך. בברכה, טלי פרידמן

הרה יקרה, לא הספקתי לחזור אלייך אתמול, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם. אז מה זאת אומרת מכינה חומרים ללחם? נכון יש מכשיר שמכין את הבלילה של הלחם אבל זו עדיין התעסקות לא? בכל אופן אני בטוחה שהלחם כבר מוכן ושאפילו נהנית ממנו. אני שמחה שחשבת לצאת קצת לשמש, יצאת בסוף? כי זה פשוט מנקה קצת ת'ראש. בכל אופן אני מקווה שמצב רוחך מרומם יותר היום ונדבר בערב. צ'או בנתיים, נעמי.

נעמי, על תקחי ללב את ההודעה של "איתן" - זה לא הוא כתב (אני מקווה), אלא מישהו שמנסה לפגוע בו ובאחרים. האופי לחם של היום לא מצריכים התעסקות בכלל, למרות שההתעסקות במטבח היא תרפיה מצויינת בשבילי - אני מוציאה הרבה אגרסיות; הכל מרגיז אותי, אבל אני יוצאת משם סחוטה לגמרי (נפשית), ככה שאחרי זה אני יודעת שיהיה לי קצת שקט בראש לזמן מה... מצב-הרוח שלי לא ברור... אני מניחה שהוא יתייצב יותר לקראת הערב (לא יודעת אם לטוב או לרע), כי זה תלוי במשהו חיצוני... איך את מסתדרת עם כל ה"צרות" שהגוף עושה לך? המצב השתפר קצת?