טראומה

בגיל 16 עברתי ניסיון לאונס ע"י חבר קרוב , בעקבות הדבר עברתי ללמוד בבית ספר אחר לאחר שנהייתי חולה לתקופה ממושכת ( חום כ 38 מעלות שלא ירד ) , בעקבות כל הסיפור לדעתי זה בעקבות הסיפור , התפתחה אצלי בולימיה שנמשכת עד היום גיל 25 , אני אדם שמתפקד בצורה נורמלית בחברה , עובדת ולומדת .למרות הכל אני מרגישה שקשה לי להתמודד עם דברים ואף ניסיתי להיגמל מהבולימיה , הלכתי לטיפול פסיכולוגי כ 2 פגישות והחלטתי להפסיק כי לא נראה לי הסיפור קשה לי לשפוך את הלב בפני אדם ואז נגמר הזמן וצריך לשמור דברים לפעם אחרת . האם לדעתך ניתן להתגבר לבד על הדברים ? איך אפשר להגיע לטיפול לדבר על דברים כל כך כואבים ולסיים ולהמשיך בשבוע הבא ? תעזרו לי !!!

קודם כל אני מצטערת מאד לשמוע שנאלצת לעבור כזו טראומה קשה. תקיפה מינית היא טראומה רצינית ויש להתייחס אליה בשיא הרצינות והעדינות. אני מצטערת שנאלצת לסבול כל כך הרבה ואני מחזקת אותך על כל מה שאת מתמודדת איתו בחוזקה ועל הרצון לפנות לטיפול כי זהו הצעד הנכון. אני לא יודעת אם אפשר להתמודד עם כזה דבר לבד אבל לדעתי לא או לפחות אין צורך בכך. טיפול רק יכול לעזור והרבה אז למה לא? גם אני התלבטתי בהתחלה לגבי מסגרת הטיפול. היה לי קשה לדבר על דברים כואבים ולצאת בסוף השעה. אני רוצה שתדעי שיש לכך גם יתרונות כי העבודה הטיפולית האמיתית לא נעשית רק בשעה הטיפולית הזו אלא במשך כל השבוע כשאת חושבת ומעבדת עם עצמך את התהליכים ואת מה שלמדת על עצמך בטיפול. זה נותן זמן למחשבה, הבנה, עיבוד בין הפגישות. חוץ מזה, אם המצב קשה יותר ואת צריכה יותר תמיכה תמיד אפשר להתחיל ממסגרת טיפולית של פעמיים בשבוע. כל הנושאים האלה חשובים מאד וצריכים לדון בהם בהתחלת הטיפול. המסגרת הטיפולית היא הבסיס להצלחת הטיפול וחשוב לדבר על כל החששות האלה. אני מאחלת לך שתמצאי מטפל טוב ותתגברי במהרה על כל הכאב שנגרם לך. בהצלחה.

שלום לאנונימית, אל תשמרי את זה בבטן!!!!! את יכולה בתור התחלה לפנות לארגוני נשים, לקו החם שלהם (1202), לפנות לער"ן, מרכזי סיוע לתקיפה מינית. חשוב שתדעי שאפשר לעזור לך!!!!! עדי

ר שלום רב, איזה מסכת חיים קשה ומורכבת עברת, ובכל זאת היום את מתפקדת, עובדת ולומדת. את ללא ספק בחורה אמיצה עם הרבה מאד כוח רצון, ויותר מכך, רצון לחיים. אולם פצעי העבר קיימים בתוכך. הם לא נעלמים. וכמו שאת מספרת, הכל לכאורה תקין, בסדר, את לומדת ועובדת, אבל פיתחת הפרעת אכילה מסוג בולימיה. אז הכל לא ממש בסדר, לא לגמרי תקין. את מספרת על הקושי שקיים בטיפול, שצריך "לשמור" הכל משבוע לשבוע. זה קצת מזכיר לי את הבעיה בבולימיה, הקושי לשמור את האוכל בתוך הבטן, ולדעת להפסיק לאכול כששבעים... אבל אפשר ללכת לטיפול של יותר מפעם בשבוע, הכל בהתאם למה שאת רוצה, זקוקה, בתיאום עם מה שהמטפל/ת חושב/ת לגבי זה. קשה מאד להתמודד עם הכל לבד. נכון, הצלחת להתגבר על המון מכשולים וטראומות מהעבר, אבל רישומיהן עדיין נותרו בך. אני ממליצה לך בחום לחזור לטיפול, ויחד עם המטפל/ת לעבור את המסע המייגע לא אחת, אך הכרחי, להתגבר באמת על העבר, ולדעת להתמודד טוב יותר עם ההווה, וכל זה...למען העתיד. בהצלחה, טלי פרידמן