פורום פסיכולוגיה ומיניות של האישה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - טיפול מיני בנשים
להיות אישה בתקופתנו זו האומנות והיכולת להתמודד עם מגוון עצום של תדמיות, ציפיות ותפקודים שלא רק שהם רבים ומורכבים, אלא שלעתים קרובות גם מנוגדים ביניהם. מיניות האישה שלובה ונובעת מאישיותה ומחוויותיה, והיא חלק בלתי נפרד מהפסיכולוגיה של האישה. "עליה להיות חמה רגשית ומתחשבת" עומדת על שלה, בעלת רצון מגובש, אשת קריירה, עקרת בית, אמא לתפארת, נעימת הליכות, חברותית, מצליחנית, שומרת על הופעה נאה וחטובה, מלאת חיים, רצוי גם בשלנית, מומחית בגידול ילדים, מומחית בבריאות המשפחה, וכך הלאה. שפע ציפיות ותכונות גדולות מהחיים, שקשה לאישה אחת, להכיל את כולן לבטח לא במגבלות תקופת חיים אחת. כך שלצורך הפורום תוגדר האישה, כזו שמצפה מעצמה ומצפים ממנה להרבה, וזה לא קל ופשוט ויוצר הרבה תסכול, עייפות, לעתים תחושת עול קשה. מחד, אישה אמורה לתפקד מקצועית כגבר, מאידך עליה לשמר בתוכה את כל האיכויות הנשיות הייחודיות לה. ועוד לא דיברנו על אמהות חד הוריות. ובאשר למין, זהו עולם אחר ושונה מעולם הגברים. אצל האישה המיניות קשורה יותר לרגשיות, למחזור ההורמונלי, למחזורי הלידה, למצב הרוח והעייפות; היא פחות פיזיולוגית ויותר פסיכולוגית. נוסיף על זה את מורכבות איבר המין הנשי, מיקומי החישה השונים מאלו של הגבר, מסתורי האורגזמה הנשית, ולצערנו גם מקבץ התחלואים הפוקדים את הנשים באיבר המין, חלקם על רקע פסיכולוגי של מעצורים מיניים או יחס מיני פוגע, מנצל או משפיל כלפי בנות ונשים. מטרת הפורום היא לעזור לנשים בכל הגילאים להתמודד עם עצמן ועם הציפיות והאתגרים שבפניהן.
1448 הודעות
1420 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה ומיניות של האישה

ההודעות בפורום מתפרסמות רק לאחר אישור של מנהלת הפורום. כמו כן, תשובות ינתנו אחת לשבוע בסוף השבוע. עמכם הסליחה
28/08/2016 | 20:38 | מאת: תמר

שלום, יש לי בעיה עם דימוי גופני נמוך. כמובן שזו הרגשה אישית ואין זה אומר שאחרים חושבים כך להפך אצלי תמיד שמו דגש על הגוף אבל יש לי כל מיני מעצורים לגביו. ואדם שלא אוהב את גופו לא יכול ליצור אינטאקציות גופניות כאלו ואחרות. כלומר, ברור שיש אנשים שלא מרוצים מעצמם ובכל זאת יש להם אהבה וכו' אבל אצל זה מתבטא ברתיעה. כשהייתי צעירה אמי אמרה לי תקבלי את עצמך כמו שאת משפט שקל לומר קשה לבצע. קשה לי כשנוגעים בי גם כשאני עם בגדים אני לא מבינה מדועאני לא שולטת על זה. אני רק יכולה לומר שברגע שנוגעים בי ישר רצות כל המחשבות בכלל שאני יוצאת עם מישהו רגישה פתאום מכוערת וכל החשק המיני תשוקה נעלם.. וכל מגעיל אותי. לא הצלחתי להעביר את ההרגשה וכנראה שזה לא יעבור מלכשעצמו כי גם כשאני אוהבת ברגע שיש בחור אני שונאת את עצמי ( מראה). את חושבת שזה נובע ביקורת על המראה שלי? ככה זה מלווה אותנו לכל החיים? האם טיפול יצליח לשחרר אותי? לפעמים יש לי ביטחון כי מעלים אותו בחורים אבל שוב אחד על אחד אני חרדתית וגם ההערה הכי קטנה על הגוף גורמת לי להיסגר. בקיצור יש לי בעיה לא מצליחה להתגבר לבד. איך בטיפול יכולים באמת לעזור לי? למה יש לי חוסר ביטחון טוטאלי?

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, אין לי מושג אודות היסטוריית חייך, אודות יחסייך המוקדמים עם כל אחד מהורייך, אודות האוןירה המשפחתית בה גדלת ובכלל אודות המסרים המודעים והלא מודעים שקיבלת אודות עצמך לאורך החיים. הרושם הוא כי הצטברה בך כמות ניכרת של חרדה הלקאה עצמית כלומר רגשות אשם ובעיקר תוקפנות כלפי עצמך (אובדן ערך עצמי) וכמו כן תוקפנות כלפיי הזולת (אובדן תשוקה ומשיכה מינית). חרדות ורגשות אשמה יכולות להיות מתועלות לתכנים שונים והתנהגויות שונות רבים. במקרה שלך ,התיעול הוא כלפי גופך. אין לזה שום קשר לצורתך החיצונית. את בהחלט יכולה להיחשב על ידי הסביבה כבחורה נאה ואטרקטיבית בעוד את חשה נחיתות ודחייה כלפי הופעתך. על מנת להשתחרר מהפיכת הגוף וההופעה הכללית למטרה של שנאה מצידך, עויינות ותחושות נחיתות עלייך להבין שהגוף הוא מטאפורה או ייצוג סימלי לחלק לפחות מהעולם הפנימי שלך.אין ספק שאת זקוקה לטיפול פסיכולוגי אשר יקל עלייך ללכת בדרך של הכרת הרגשות הפנימיים והרגשות הלא מודעים. העלתם למודע והיכולת לעבד אותם ולהשתחרר מרגשות שליליים. זיכרי , זה לא הגוף והמגע , אלא ביטויים סימבוליים לחווית העצמי הפנימי ולחווית היחס לבני האדם. עשי טובה לעצמך ופני לטיפול של פסיכולוגית קלינית . כל טוב ובהצלחה אילנה

04/08/2016 | 21:32 | מאת: הביישנית

היי, רציתי לשאול אם הטיפול אצלך כפסיכולוגית וסקסולוגית הוא קצר מועד או ארוך טווח כפי שנהוג אצל פסיכולוגים? עקרונית חשבתי לפנות לסקסולוג כי אני מניחה איך שלא אסובב את זה עליי להודות שיש לי כנראה חרדה לא מודעת ומבוכה מין אבל זה הרבה מעבר, זה גם מגע עם בגדים ובעצם זה מגע בכלל עם כל אדם משהו בי לא מרגיש נוח הגוף מתכווץ אז תחשבי עד כמה זה קשה עם זה עם בנ"ז?. זה קצת מזכיר לי ריקוד. מכירה את זה שיש אנשים שקמים ורוקדים וזזים עם הגוף כשיש מוזיקה מקפיצה ולא מתביישים שיש מסביבם אנשים? ויש את אלו שעומדים ופחות זזים פחות משוחררים מתביישים קשה להם להגיע לרחבה. ואז תגידי שתמיד יש את זה המשוחרר שאולי יקלוט אותם ( את המופנמות) וימשוך אותם ביד פנימה לרחבה ואז גם פה יש את אלו שיזרמו כי היו צריכים את הדחיפה הזו ויש את אלו שיתנגדו בתוקף לא תודה ובסוף יעזרו אומץ רק בסוף הערב שכולם כבר התפזרו? אז זאת אני :) הקטע שמדובר בזוגיות וזה פורום קצר ואני כותבת לך הרבה אבל יש שפת גוף ובחורים קולטים את ההתכווצות הזו שלי כי אלו תנועות או הבעות לא בשליטתי. אני רוצה רק להבהיר לך שני דברים: 1. אני לא לחוצה בדייט אבל אני באה תמימה כאילו אני הולכת להעביר ערב שיח אבל הופה יש ישר מגע וזה רק דייט ראשון. המגע לא נעים לי מהיר מידיי בלי פרפורציה גם לא כיפי בגוף גם לא בא לי . כמו בראיון עבודה שלא תשימי את ידייך על שולחן המראיין אז ככה הם עושים לי מרשים לעצמם וזה מעצבן במיוחד שלפעמים הבחור לא נראה לך. אני מבינה שהם נמשכים אבל אין קוד התנהגות? לכבד אתת הצד השני לראות מה הוא רומז? 2. אולי ואני אומרת בזהירות זה קשור למשיכה? אף אחד לא חתיך מהמם שאני רק רואה ומשתוקקת אז הקרבה יוצרת גועל דוגמא נפגשת עם בחור לוקח אותי לפאב למרות שאני לא רציתי מזמין אלכוהול ומתחיל ללטף ואז הפרצוף שלו מול שלי מנסה לנשק. למה??? למה שארצה מריחה את ריח האלכוהול וזה מגעיל אותי לא מכירים בכלל. האם הם מנסים ככה ליצור היכרות מאולצת? אולי אני לא מבינה את הקודים? דוגמא שקרתה לי מהחיים בעבודה: הגעתי למקום והיו אמורים לחנוך אותי לא ממש שמו לב אליי לא ישבו ליידי למחרת הגיעה עוד בחורה ישר התחילה לקרוא בשמות חיבה לעובדת אפילו הביאה ממתקים כי היה לה יום הולדת ולא תאמיני גם חיבקה אותה כשהנ"ל ישבה לידה להסבר. אז אולי אני שונה? האמת שאני חברותית וחמה אבל אני לא אוהבת ליצור מצב מאולץ אני אוהבת שה אמתי. ( מקווה שהבנת אותי) אבל בואי נודה שאותה בחורה ממש הצליחה עם האילוץ ליצור סיטואציה שיעזרו לה ואני לא. אני צריכה עזרה עם מישהי שתכוון אותי איך להתנהג או אולי עד כה יצאתי עם הלא נכונים בחורים משוחררים שרגילים גם למין מהר ואני מושכת והם לא מעלים בדעתם ש.. רוב הגברים מתייחסים אליי גס לטעמי אני שומעת על בחורות שיש להם חבר שנתיים ויש להם קשיים מיניים והוא מחכה לה כי היא פוחדת וכו'.. ואצלי אם הם ככה בדייט ראשון מה היה הלאה ברור שהם רוצים מין ברור שהכל מהר ואם את לא שם אז הם מוותרים עלייך ועל הזוגיות כי למה להם? ואיך יודעים את זה ?תנועות הגוף שלי מסגירות את זה. הביטחון שלי נהיה על הרצפה כי אני בתולה ולא אני לא אוהבת שמתנהגים אליי ככה רוצה מישהו עדין.צריך גם לסמוך על מישהו וכן יש פחד להיפגע הרי מפתחים רגשות בקיצור קשה לי להיות מאולצת כמו זו שסיפרת לך עליה מהעבודה. חייבת עזרה להעלאת הביטחון שלי לאהוב את עצמי כי אני לא מרגישה בנוח עם גבר מרגישה תמיד מכוערת לא סקסית אף פעם אין לי חשק תמיד מרגישה שאחרות יפות יותר..חושבת על המון דברים עד שנוח לי פשוט להעיף אותו כדי שלא יפלשו לי למרחב האישי והנפשי אני יודעת שיש בי מעצור מלהיפגע מלהיות משוחררת וכך יוצא שגם היצר שלי מדוכא אני גם מרגישה את הביקורתיות שלהם העברת ביקורת על המראה וכו'.. אז איך אפשר להשתחרר? ויש לי עוד בעיה שתמיד נתפסתי כאובייקט ( היום פחות) של סקסית מושכת גוף וכאלה אולי זה משהו שגורם לי לגונן על עצמי שרוצים אותי חיצונית ולא מעבר? אשמח למענה וסליחה מראש על האורך. 2

פונה יקרה, בדברייך את מתארת התכנסות פנימית רגשית ,גופנית וחברתית. מגע פיזי ומגע בכלל גורם לך לחוסר נוחות. היפתחות מהירה כלפיי קולגות לעבודה נראית לך מאולצת ואינך יכולה להעלות על הדעת מצב שהדבר בהחלט אפשרי אם נקודת המוצא היא של מצב רוח טוב , הערכה עצמית חיובית, אמון בבני אדם ואהבת הבריות. תנועותייך בריקוד הן עצורות, והרושם הכללי מהמכתב הוא של חוסר ביטחון קיומי הנותן אותותיו בתחומים הבין אישיים והחברתיים השונים. לא נעים להיות במצב כזה. באשר לשאלה מהו אורך הטיפול? אני בהחלט חושבת שאורך טיפול תלוי ביעדים אשר המטופל קובע שהוא רוצה להשיג אותם. כלומר בהתאם ליעדי הטיפול כך נקבע אורך הטיפול. מצד שני קיימת האישיות של המטופל. יש אנשים שבאופן יחסי מצליחים יותר להשתחרר בטיפול ובעקבות כך לערוך שינויים בחייהם ויש המתקשים בכך יותר והדבר צורך יותר זמן. הרושם הוא לפי מצב העניינים אותו את מתארת שמדובר בטיפול של כשנה עד שנתיים. אינני יודעת אם את מגדירה זאת כקצר טווח או ארוך. לפי נסיוני, אם לא הושגה פריצת דרך משמעותית לאחר שנה ואם לא חלים יישומים מתאים וביסוס השינויים שהושגו בשנה השניה הרי שהטיפול כנראה אינו יעיל מספיק עבור המטופל. כל טוב ובהצלחה אילנה

30/07/2016 | 06:28 | מאת: ביישנית

שלום, אני בת 20 וסובלת מחרדה חברתית בעקבות אירוע לא נעים שעבר עליי(לא קשור למיניות) בגיל 13. אבל החרדה המאוד קשה עם המין השני התחילה לי אפילו לפני לדעתי,אפילו אם זה מוכר בחנות ולא מוכרת אני נלחצת. דחיתי המון הזדמנויות בשל החרדה,מהפחד שאני אקבל התקפי חרדה ליד גבר,היו גברים שהתעניינתי בהם מאוד והם בי אבל דחיתי אותם בגלל זה..לא רציתי שיראו אותי במצב הזה,קרה לי בעבר אפילו שלא היה אינטמיות,למשל שהייתי אצל חברה ואח שלה אירח חברים שלו והם דיברו איתי התחלתי לרעוד בכל הגוף,להזיע,פה יבש,קושי לנשום.. לצערי גם חליתי במחלת מעי לא קלה וכמובן שזה מכביד על ההתמודדות מאוד..יש לי תחושות מאוד מבולבלות לגבי מין, ואת האמת מעולם לא דיברתי על זה עם אף אחד..תמיד הרגשתי בושה בעוררות המינית שלי שזו התחילה, אני מדמיינת את עצמי שוכבת עם גבר ומרגישה אשמה ובושה גדולה. אני לא יודעת מאיפה זה הגיע כי אני גדלתי בבית חילוני ופתוח מאוד,אמנם אבא שלי איש מאוד לא סימפטי וההורים לא ביחד מאז שאני קטנה. כאילו קשה לי,אני בחורה מאוד עדינה ורגישה..ואם פתאום אשכב עם מישהו זה תחושות אחרות של שחרור ופראות ואני מפחדת שהגבר פתאום יראה אותי כזנותית. אני יודעת שהמחשבות הללו לא רציונליות...קשה לי לחשוב על סקס ואהבה וכיבוד כמכלול. בנוסף סבלתי מבעיות אכילה במשך שנים ועשיתי דיאטות יו יו וזה ניכר על הגוף שלי,כיום אני רזה..אך עם המון סימני מתיחה, חזה גדול מרוקן ונפול, יש לי התרכזות שומן במותניים שגורמת לגוף להראות לא פרופרציונאלי.. קשה לי לחשוב על עצמי ערומה מול גבר..כשאני יוצאת מהמקלחת ערומה ומסתכלת במראה לפעמים בא לי לבכות. אני יודעת איזה ציפיות יש לגברים והדבר שמאוד מציק לי זה החזה שלי..חשבתי על ניתוח פלסטי אך לדעתי חשוב מאוד גם לבדוק עם עצמי מה גורם לי לתחושות בושה האלה.. זה כבר מתחיל לתסכל אותי כשחברות שלי מספרות על חוויות מיניות שלהן והן לא מתביישות בגופן ובתשוקה שלהן..אשמח לתובנות.. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, אני חושבת שתובנות יש לך למכביר אודות עצמך ואודות חרדותייך. נראה גם כי בעיית המעיים היא על רקע המצבור החרדתי העז בנוגע למיניות. הרבה פעמים אנו מוצאים קשר בין המורכבות המינית לבין בעיות מעיים לסוגיה השונים. את מדברת על קשיים רגשיים מגיל צעיר, על אבא קשה ועל פרידה הורית. נראה לי שבעשר השנים הראשונות לחייך ספגת פגיעות רגשיות עמוקות הן במודע והן בתת מודע והתוצאה היא קשיי אמון עמוקים כלפי גברים, הצורך לפצות על החרדה מפניהם ע"י פרפקציוניזם גופני וע"י אי קבלה גורפת של גופך ושל משאלותייך המשוחררות לתשוקה ולשחרור מיני. נראה די ברור שגם לך ברור שאת זקוקה לפנות לטיפול פסיכולוגי עמוק שיעסוק בחוויות ילדותך המוקדמת ובאופן שהן מקרינות כעיום על הנושא המרכזי שהוא יחסי אישה -גבר. אני מאחלת לך למצוא פסיכולוג/ית קליני/ת עם אוריינטצייה לגבי התחום המיני ולעבור טיפול נפשי עמוק המתייחס לזכרונות הילדות ולתת המודע. התובנות הן כל אותן רגשות פחד, כעס, אשמה ופגיעות שנוצרו בתוכך ונותנים אותותיהם באי שקט כללי במצב הגופני הכולל , החברתי והבין מיני. כל טוב ובהצלחה אילנה

29/07/2016 | 12:22 | מאת: גל

שלום ד"ר. אני מיואשת. אני בת 24. יש לי חבר רציני מבין ומתחשב וקיימנו יחסים בפעם הראשונה לפני שנה וקצת. לפני קיום היחסים ועד היום אני לפעמים מאוננת ומצליחה לגמור בקלות. אך אני לא מצליחה לגמור מחדירה!! גמרתי על ידי חדירה לא יותר מפעמיים (תוך כדי גירוי הדגדגן כמובן). אנחנו עושים משחק מקדים לפני ואני כן רטובה לפני החדירה אבל כשהאיבר שלו נכנס אני לא מרגישה שום הנאה.. אני פשוט מרגישה משהו נכנס ויוצא.. בלי שום כיף או גירוי.. (או סבל) אחרי שאנחנו מנסים עוד קצת ומשנים תנוחות כבר מתחיל קצת לשרוף לי ואז אנחנו מפסיקים.. זה מאוד מפריע לי בהתחלה הייתי מזייפת הרבה אורגזמות כי לא רציתי לבאס אותו שאני לא מצליחה לגמור אך בזמן האחרון אני מעדיפה לא לשקר ואני פשוט אומרת ששורף לי כשמתחיל באמת לשרוף.. (לא אמרתי לו שאני פשוט לא נהנת מהחדירה (אך גם לא סובלת)). אני עם החבר הזה כבר 5 שנים וחיכיתי 4 שנים עד שהסכמתי שנעשה זאת (כבר סיפור אחר למה חיכיתי הרבה זמן ..) וב4 שנים האלה היינו מאוד מיניים והיינו גומרים בכל מיני דרכים (בלי חדירה) והיינו מאוד נהנים וכל הזמן פינטזנו על הרגע שנקיים יחסים מלאים ושאנחנו הולכים לעשות את זה כל הזמן כי שנינו באותו הראש.. וזה מתסכל שבסוף מתברר שאני לא נהנית מחדירה!! אני משתדלת להיות תוך כדי האקט מרוכזת ולא להיות מוטרדת מהבעיה ולא לרדוף אחרי האורגזמה ולחשוב שמקסימום אני לא יגמור אבל לפחות יהנה מהדרך ומהחיבור עם בן הזוג.. אבל לא מצליחה.. שורף לי בשלב כלשהו.. אם כשאני מאוננת לבד אז כל נגיעה עדינה עושה לי נעים.. אז כשאני עושה ביד תוך כדי חדירה זה בכלל לא מורגש לי.. בגלל שהאיבר נכנס ויוצא תוך כדי אני מרגישה שאני צריכה להיות קצת יותר אגרסיבית עם עינוג הדגדגן.. ועדיין זה לא נעים לי כמו עינוג בזמן אוננות ללא חדירה.. אני מרגישה כאילו הדגדגן סוג של "מורדם" ולא רגיש מכל נגיעה.. יש לציין שהחבר מאוד מתחשב וסובלני וקשוב ולא לוחץ לקיים יחסים אם שורף לי הוא לא רוצה שאני יסבול אבל אני גם רואה את הבאסה שלו שאני לא מצליחה לגמור ושהוא רוצה שאני יהנה.. סליחה על החפירה אשמח לעצה והאם יש פתרון שייגאל אותי מייסורי :(

פונה יקרה, עוצמת תגובתך אינה ברורה לי. מדוע את מיואשת, כאשר יש לך יכולת לאורגזמה. למעלה מחמישים אחוז מהנשים בעולם אינן מגיעות לאורגזמה באמצעות חדירה. האם כולן מיואשות כתוצאה מכך? אורגזמה היא אורגזמה היא אורגזמה ואם היא מושגת תוך כדי גירוי דגדגן -אשרך ומה הבעיה? לא כל אחד מקבל את מימוש המשאלות האידיאליות שלו ובהחלט טוב ומשמח להסתפק במה שיש. אישה מסוגלת להגיע לאורגזמה באמצעות גירוי דגדגן נחשבת כאישה אורגזמית. הדבר תלוי במבנה מערכת העצבים כפי שנבראה ונוצרה בגופך ואי אפשר באופן רצוני ומודע לשנות זאת. לפעמים תוך כדי השנים והשינויים הרגשיים והמנטאליים, מתרחש שינוי והאישה מצליחה להגיע לאורגזמה בחדירה. מכל מקום אין טעם להילחם על כך ובטח שלא להיות מיואשת מכך. כל טוב ובהצלחה אילנה

25/07/2016 | 22:19 | מאת: ליאת

שלום יש לי וסטבוליטיס קשה כבר שנים, ואני כבר מיואשת. אפילו רופאי נשים לא מצליחים לבדוק אותי..מחפשת רופאת נשים באזור המרכז שמבינה בבעיה, רגישה ועובדת בשיתוף עם הכללית. האם ניתן לקבל פה המלצה? אין לי אפשרות ללכת למרפאות לטיפול מיני כי אין לי אפשרות כלכלית וגם אחרי סבסוד זה עולה הרבה כסף. יש לך אולי עוד עצות מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב? מיואשת..בטח שמזוגיות שכבר לא חושבת שאמצא, אבל גם להיכנס להריון ככה חוששת, איך אלך אפילו לבדיקה פשוטה, שלא לדבר על לידה.. תודה ושבוע טוב ליאת

פונה יקרה, גניקולוגים אינם פותרים את בעיית הוסטבוליטיס אלא פסיכוסקסולוגים. מרפאות טיפול מיני לוסטבוליטיס קיימות בבתי החולים הגדולים ברחבי הארץ וקופות החולים מפנים אליהם עם טופס 17. יתכן וצריך להוסיף איזה סכום ויתכן ולא . איני בקיאה בכך. וסטבוליטיס נפתר או ע"י סקסולוגים היודעים לטפל בכך באופן ספציפי או בטיפול פסיכוסקסולוגי שאותו מבצעים באופן פרטי פסיכולוגים קלינים שהם גם סקסולוגים. אם את סובלת קשות כבר שנים ואת מאוד מיואשת ורוצה להירפא הרי שעלייך לשים זאת בראש סולם העדיפויות שלך. הקצי את כל משאבייך הכלכליים לעניין זה אם אכן הוא כ"כ חשוב לך. ואם עדיין חסר לך כסף , קחי עבודה נוספת ע"מ לממן טיפול שלגישתך הוא קריטי עבורך. אם משהו הוא קריטי עבורינו , עלינו להשקיע בו את כל מאמצינו וכל משאבינו. במקום לשבת ולהתלונן שאין לנו יכולת וכוח ומשאבים כי אז ימשך המצב הטורדני ללא פיתרון. כל טוב ובהצלחה אילנה

22/07/2016 | 22:13 | מאת: פז

היי, אני מרגישה מוגבלת כשהייתי צעירה זה היה עוד נסבל כי יש מעין מחשבה כזו שמתי שהוא זה יעבור או שאמצא מישהו שיבין סבלני שתהיה כימיה...ובעצם אני כלהזמן נמנעת מאינטימיות הכי קטנה שיכולה להיות. לא מבינה למה או מדוע רק שלא בא לי. הבעיה היא שמתבגרים ורוצים להינשא ואני יודעת שאני פגומה ואני לא מנסה כי זה יוביל לכישלון אז למה הטעם? וקשה לי.. כי אני מפספסת את הרכבת... ואשאר לבד. ובמקרה שלי זה באמת לבד כי אין לי משפחה חוץ מהוריי אני לא מצליחה לעבוד על עצמי ולהשתחרר מזה. אני מרגישה שאין לי תשוקה מינית ואני כבר לא יודעת מה קודם למה? כי לפעמים הייתי כירה מישהו אז פתאום אחרי הדייט הראשון הייתי מפתחת פנטזיות שכן יאהבו אותי ואולי זה זהוכו'. ומצד שני בפועל אני דיי מאוכזבת מהבן אדם. בגדול אוכל למנות כמה דברים. 1. תמיד מתאכזבת מהיציאות את חלקם הגדול לא רוצה לראות יותר. לא מעניין לי ואני מחפשת רמה מסויימת של בן אדם ושאיפות. כאילו מפחדת לטעות בבחירה לפני שאני מתאהבת ויש לי פחד ואני יודעת שה מוזר אבל אני פוחדת שיתגלה עם הפרעות התנהגותיות ומשום מה הרבה בחורים שהכרתי היו קצת מוזרים. 2. ושוב זה טיפשי אבל כבר בדיי הראשון אני לפעמים שואלת את עצמי אם זה אשאר לכל החיים? כאילו שאני צריכה להחליט כאן ועכשיו אם נכנסים לקשר או לא? 3. כל הקטע של הקרבה המאולצת הגופנית ואני אסביר את עצמי אגב זה לא קשור רק לבני זוג. הנה דוגמא: למקום עבודתי הגיע מישהי חדשה ממש יומיים בעבודה וכבר ביום השני היא קוראת לבנות שבחדר בשמות חיבה מחבקת את אחת מהן ישר מבקשת מספרי טלפון..ואני למשל לא כזאת אני יותר אמיתית שלא תחשבי שאין בי אהבה אבל אני לא מחבקת מישהי שאני לא מכירה ויוצרת קרבה מאולצת של התחנפות והתחנחנות.. אני יותר לאט לפי הקשר מגלה רגשות. אז כך זה עם בחורים לא אוהבת את הקטע הזה של המאמי ומותק וכל מיני הבטחות באוויר ויצירת אינטימיות גופנית כשאין כלום. וזה מה שגרם לי לחרדה כי אני מבינה שאני חריגה ואני לא יכולה להשתנות והמגע הזה מקפיא אותי בייחוד שזה עם גבר ואני ישר מתחילה לחשוב אם עכשיו זה ככה מה יקרה בפגישה השלישית? ואולי זה קושי רגשי? אבל אני לא יודעת אם אפשר לשנות את זה או אם צריך? מה עושים עם הקושי הזה להתאהב? למה זה לא קורה כמו לכולם? יש בנות שמתאהבות כל שני וחמישי?? רק אני תקועה שנים בלי אף אחד. נמאס אבל אי אפשר להיות עם מישהו רק בשביל הסביבה צריך מישהו שיגרום אושר ואין לי את זה. כשאני אוהבת זה הכי אמיתי וקשה לי עם פרידות. תודה על ההקשבה

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, ראשית לא כתבת מהו גילך אבל מתוך הדברים משתמע שמצב רוחך הוא דיכאוני וחרדתי ביחס לעצמך ולדימוי העצמי שלך. את חשדנית וביקורתית מאוד לגבי גברים, אולי גם לגבי נשים, אינני יודעת . וכללית את מדווחת על רמה נמוכה של יכולת לאהוב ועל רמה מאוד נמוכה של תשוקה מינית או נטייה טבעית אינטואיטיבית של מגע בין גבר לאישה. אינך נהנית מפגישה עם גברים וכבר הפגישה הראשונה היא מלאת מחשבות טורדניות, כפייתיות ומיותרות. נראה לי שרוב התסריטים של פגישות עם גברים הן בדמיון וכי במציאות, הנתפשת בצורה כה שלילית בעינייך, קשה לך לפגוש גבר. המשאבים הפנימיים איתם היית רוצה להקים זוגיות הם מאוד מצומצמים כרגע ולפיכך הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי ארוך טווח כדי לשפר את תפיסת עצמך ותפיסת העולם שסביבך. כל טוב ובהצלחה אילנה

18/07/2016 | 23:56 | מאת: לילך

היי, אני לא יודעת אם זו ההגדרה אבל יש בי משהו שמנהל אותי זה מעין פחד ממין מהפעם הראשונה. מגעיל אותי נראה לי גם מיותר. לא מבינה למה כולם רוצים את זה מדברים על זה יותר מהקשר החברי עצמו. והדבר היחידי שאני חושבת הוא שכשמישהו מתחיל איתי או מתקרב אליי להתחיל אני חושבת על זה איתו ולפעמים זה דוחה אותי לא רוצה את זה. האם זה קשור לחוסר אמון? יחס של גברים אליי? מצד אחד אני כאילו אנטי ולא צריכה את זה. מצד שני אני רואה זוגות ויש שם אהבה מצד שני אצלי זה לא ככה הכל נורא אגרסיבי מעין יחסי כוחות ללא רוך. האם עליי לגשת לסקסולוג? כמה זמן טיפול? אני מעוניינת בטיפול קצר מועד שילמד אותי איך להתנהג ולשלוט.

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, אני מניחה שבראש ובראשונה את רוצה לפתור את הבעיה שלך, כך שמוטב לא להגדיר מה הוא טיפול קצר מועד ומהו טיפול ארוך מועד. היום קיימות שיטות של טיפול קצר מועד שנע בסביבות 3-4 חודשים ומבוסס או על דמיון מודרך או על השיטה הקוגנטיבית התנהגותית המכונה cbt. אם זה רצונך ,נסי דרכים אלו. במידה והדבר לא יביא לפתרון קשייך, יהיה עלייך להחליט אם ברצונך לפנות לטיפול פסיכולוגי דינאמי, השם יותר דגש על היחסים המוקדמים עם בני המשפחה, בפרט ההורים ועל היבטי התת מודע. טיפול כזה יכול להמשך בין שנה לשנתיים, והוא שונה לחלוטין באופיו ובהתנהלותו מהטיפולים קצרי הטווח. באשר לבעיה שלך, יש די הרבה נשים הנרתעות ממגע באיבר המין שלהם או מקיום יחסי המין בכלל אך בכל זאת מעוניינות בזוגיות, קירבה גופנית , מגע הדדי, חיבוקים ונשיקות. נשים בקטגוריה זו, הנמנעות מיחסי מין מלאים בהחלט מסוגלות ליצור קשרים טובים ואוהבים ורובן גם נישאות. כעבור מספר שנים עם בן הזוג בין בחברות ובין אם לאחר נישואים , הן חשות בצורך לפתור את רתיעת מאיבר המין וחשות בצורך להשתחרר מפחדי החדירה. הבעיה היא לא שליטה בפחד אלא שחרור הפחד והיפטרות ממנו. כל טוב ובהצלחה אילנה

היי, האם מי שלא יצר זוגיות עקב בעיית האינטימיות הגופנית כתוצאה מדימוי גופני נמוך= רתיעה ממגע ואי קבלה עצמית, שנאה וקושי של קבלה עצמית וביטחון במראה. סוג של חרדה ממין ואינטימיות בכללי עקב כך. יכול לפתור את הבעיה בטיפול קצר מועד? ממה נובעת אי אהבת מגע ותחושת חוסר נוחות למה לא נהנית? האם לפנות לסקסולוג או שמא זה מצריך טיפול פסיכולוגי קליני אצל כל פסיכולוג? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, יש להבדיל בין גופניות שאיננה מקובלת על האישה בגלל סיבה זו או אחרת, ובין רתיעה ממגע וקושי ביצירת אינטימיות. אישה יכולה להיות שמנה מאוד עם פגם עורי כלשהו, בעלת שיער דליל או מראה פנים וגוף לא נאה במיוחד ומתוך מצב זה, אין מניעה ליצור זוגיות ולהינשא, אם יש בה את היכולת לאהוב, להעניק , להינות ממגע ואינטימיות ולהיות בעלת תשוקה מינית. הייתי מפרידה לפיכך, לפחות בשלב הראשון של הגישה לנושא בין האופן שאישה תופשת את חיצוניותה ובין קשייה באינטימיות שמבוססים על הצורך הנפשי של להיות בקרה רגשית וגופנית לבן זוג. יתכן בהחלט שהדימוי הגופני, מעורר חרדות של דחייה לגבי האפשרות ליצור אינטימיות ואפשר גם להיפך שהקושי במגע ובהתקרבות רגשית מקרין על הדימוי העצמי החיצוני. שניהם יכולים להקרין זה על זה אך הדבר אינו מחוייב בהכרח. מתוך תלונתך נראה שטיפול פסיכולוגי של פסיכולוג קליני , עשוי לסייע לך, אם תתמסרי לו ולא תחששי מחשיפה עצמית כל טוב ובהצלחה אילנה

01/07/2016 | 19:32 | מאת: שקד

היי אני בת 22 למדתי מלונאות ותיירות , מאמנת כושר וtrx אבל עדיין מרגישה שאני קצת בבלבלות לא מוצאת את עצמיי . רוצה לשפר אתהערך העצמי שליי והביטחון .. לא יודעת איך .. לפעמים לא אומרת את האמת או מסלפת דברים אולי כדי להרשים אחריםם אבל רוצה שיהיה לי סדר ולא התפתה כל פעם לעשות משהו שבדיעבד הייתי עושה משהו אחר ולא מבזבזת זמן

שקד היקרה, לזכותך עומד גילך הצעיר, פירוש הדבר שיש לך זמן ניכר של שנים כדי להבין את עצמך , את צרכייך, להבין מהו המקצוע שבו את רוצה לעסוק וללכת בדרך המתאימה לך. על פניו את מציינת שעומדים לרשותך הכישורים לשני המקצועות של מלונאות ואימון trx אך אינך מרוצה מכך. לגיטימי להיות לא מרוצה מכל מקצוע עלי אדמות. השאלה היא רק עד איזה גיל אפשרי לאדם לחפש דרך חדשה ולמצוא לעצמו מקצוע חדש? למזלך כאמור את צעירה מאוד , וכל העולם לרשותך. פני לטיפול פסיכולוגי דרך קופת החולים אליה את שייכת או באופן פרטי ולמדי להכיר את עצמך טוב יותר ומה מתאים לך יותר. כל טוב ובהצלחה אילנה

18/06/2016 | 23:01 | מאת: נקייה

שלום, אני בת 24, יפה, רזה, גבוהה, חכמה.. היה לי סרטן לפני 8 שנים לשנה וקצת. הרבה גברים מתחילים איתי וכשאני מתחילה לספר על הסרטן הם פשוט בורחים. אני מפחדת שאני לא ימצא בן זוג אף פעם... ובאמת שאני ככל האנשים למעט זה שאני נבדקת כל חצי שנה כדי לראות שלא בא שוב. ועד עכשיו לא חזר וב"ה אני נקיה. זה נתון שאין לי שליטה עליו וזה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי... למה לאנשים קשה לקבל את זה? הרי זה לא מדבק, ולא משפיע עליי בכלל בכלל בחיים (אני יוכל גם ללדת כמו כולן!)... לפחות 20 גברים ברחו כשהם שמעו (כל אחד עם תירוץ אחר..). לא חשבתי שאני יצטרך להתמודד עם דבר כזה בחיים שלי.. בתקופה של הסרטן אפילו הייתי יותר אופטימית (וזו היתה תקופה לא קלה)... זה אוטומטית הופך אותי לסוג ה'. ובאמת שהמשכתי בחיים, למרות שבכיתה י' לא הייתי בלימודים בגלל הסרטן השלמתי בגרות מלאה בהצטיינות, עכשיו אני לומדת הנדסת חשמל. הצביעות של אנשים מעצבנת.. אני לא יודעת אם לקרוא לזה צביעות אבל זה דומה.. כי בשיחה הגברים אומרים לי שהם מעריצים אנשים שניצחו את הסרטן ויום אחרי הם נעלמים.. אז אל תעריצו ותאמרו שזה מרתיע אתכם!!! ואני יודעת שזה קורה לרוב ה"קהילה".. יש לי בכלל סיכוי להיות בזוגיות/להתחתן?

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, ראשית איחולים על שהחלמת ואת נקייה ובריאה. זה לכשל עצמו משמח מאוד. מאחר וחזרת לחיים במלוא עוזם ואת חכמה מוכשרת ויפה, אני מניחה שקל לך להיות מחוזרת ולמצוא בני זוג. אני חושבת שהשאלה שאולי גורמת לך לפירוק הקשרים היא התזמון של חשיפת מחלת העבר. אינני יודעת איזה סרטן עברת ומה הסטטיסטיקה של חלילה הופעתו מחדש. אני מציעה לך קצת להתבונן בנתונים של הסיכונים לחזרת סרטן מסוג זה שכנראה פוחתים עם השנים ולהשוות אותה למשל לסטטיסטיקות של תאונות דרכים. סרטן אינו מדבק אך הפחד של הגברים שיוצאים איתך ,הוא אירוע סרטני חוזר או אולי חרדה מגורם תורשתי במחלה אשר יועבר לילדים. אין אלה שאלות פשוטות ורצוי לשתף בן זוג בסיפור הזה רק אחרי שהקשר הוא מאוד אינטימי ומלא אהבה כאשר הבחור מוכן לקבל אותך בשמחה שכל יום איתך הוא אושר בשבילו ואז פחדים עתידניים לא יהיו רלוונטיים עבורו. יתכן שכדאי גם להתייעץ עם האגודה למלחמה בסרטן שאני מניחה שיש לה פסיכולוגיים יועצים, כי הרי אינך לבד בסיפור הזה. חבל שסיפור שהסתיים טוב לשימחתינו יקלקל לך קשרים. דברי והתייעצי עם אנשי האגודה למלחמה בסרטן. כל טוב ובהצלחה אילנה

10/07/2016 | 23:09 | מאת: אא

היי, כפי שאילנה אמרה זה אולי קשור לתזמון מתי את מספרת את הדברים. אוכל לומר לך מניסיוני אינני חולת סרטן אך יש לי אחות עם צרכים מיוחדים ואת חושבת שזה לא משפיע על הקשר? היו בחורים שהתחילו לקרוא חומר באינטרנט וגיבבו לי מספר שטויות, היו כאלו שחוששים.. וכו'. מעבר לזה של הקטע החברתי שהייתי קטנה אימי פחדה שמא אהיה מנודה. אז מצד אחד, אני מבינה את הרצון שלך לשים דברים על השולחן כפי שאני עשיתי ישר בפגישה ראשונה ששואלים שאלות כמה אחים וכו' מוציאה.. מצד אחד זה עוזר כי כשאת מביאה דברים אין לחשושים ואם את שלמה עם עצמך מה טוב. מה גם כשהקשר לא הבשיל אז את אומרת נכאן אפשר רק לעלות ומי שיברח שיברח זה עדיף מאשר לספר לכאורה בהמשך ואז את כבר נקשרת רגשית. מצד שני, למדתי שבאמת למרות שאין על מה להתבייש או להסתתר לא כל דבר מספים ישר על ההתחלה!!! ותאמיני לי שגם הצד השני לא ישר חושף את חולשותיו וזה כולל גם חברות. היו לי חברות שלקח להן המון זמן לספר על עצמן כל מיני דברים למרות שאני הכי חשופה בעולם. בקיצור זה לא עניין של בושה אלא עדיף לשמור דברים על מצב משפחתי בריאותי לעצמך. ורק אחרי שזה החבר הכי טוב שלך ויש אמון ואתם בזוגיות תגידי כאנקדותה שבעבר היה לך סרטן וזהו יותר מזה את לא צריכה לפרט. אנשים הם טיפשים וחרדתיים וכל אחד רוצה לידו את המושלמת/ מושלם. אני גם בספק אם בגלל המחלה נעלמים אני מכירה אנשים קטועי גליים שהם בזוגיות ואפילו התחתנו. את ברוך השם ללא פגם וכפי שאמרת ללא מחלה מדבקת או נכות. ולגבי אריכות חיים שאולי בגלל זה פוחדים להיקשר .אף אחד לא יודע מה יקרה מחר יתכן אדם בריא ויידרס בתאונה או פיגוע . אפשרות אחרת יקירה זה פשוט למצוא מישהו שעבר גם בעבר סרטן.

16/06/2016 | 23:42 | מאת: שואלת

שלום, בת 26, דתיה, יוצאת עם בחור קשר רציני הוא כבר מוכן להתחתן, אני אוהבת אותו וכיף לי איתו אבל מפחדת להתחתן בכללי (לא משנה עם מי) מפחדת מכל החיים המיניים של אחרי החתונה, כאילו הגוף כבר לא יהיה שלי וכל מי שרוצה יכול לבוא ולראות- בעלי, הבלנית, הרופא. הלוואי והיה אפשר להתחתן ולהינות מהבנאדם בלי מין. איך מתגברים על זה?

פונה יקרה, נראה שהעמדות שלך כלפי מין הן מאוד שליליות מלאות ייסורים מעצורים ופחד. יחסי מין אמורים להעצים את החוויה של גופך בכך שזה גוף שמעניק הנאות וחוויות מיוחדות שאין להן תחליף בשום חוויה אחרת. החוויה המינית היא מאוד ייחודית ואם היא טובה , היא גורמת לאושר רב. בהיותך נשואה ,גופך עדיין שייך לך ועוד איך! אינך חייבת לקיים יחסי מין לאחר הטבילה וזכותך גם לסרב . אינני יודעת לאיזה זרם דתי את משתייכת ובאיזו נוקשות נוהגת הקהילה שלך כלפי מין. השאלה האם תרשי לעצמך להשתחרר מחלק מהציווים והאילוצים שהקהילה הדתית שלך נוקטת כלפי מיניות. בעניין הטבילה, אינך חייבת לעשות זאת בנוכחות בלנית. יש על זה נדמה לי פסיקה של בג"ץ. וגם מזכר מטעם הרבנות הראשית לכל המקוואות מלבד החסדויות הנוקשות מאוד, אין חובה על נוכחות בלנית. באשר לגניקולוג לבדיקה גניקולוגית ברור לחלוטין שאת יכולה לבחור באישה גניקולוגית. וכנ"ל גם בזמן לידה , אפשר לדאוג למילדת אישה גניקולוגית וסייעת לידה שהן נשים. באופן זה הנישואים מאפשרים לך אינטימיות נפשית וגופנית בעיקר עם בעלך בלבד. יתכן ועלייך לעבור מספר שיחות עם פסיכולוגית חילונית ולאו דווקא מדריכת נישואים מהקבוצה הדתית אליה את שייכת. התפישות הדתיות עשויות להדגיש את החובה שביחסיי המין ולא את ההנאה ולא את החופש שיש לאישה לסרב או לבחור בהיענות. כמו כן , התפישות הדתיות יתכן ואינן מאפשרות יוזמה מינית של האישה. אני מייעצת לדון עם בן זוגך בנוגע לתחושותייך ואם יתפתח דיאלוג פתוח ומלא כנות בינכם, אני מניחה שהדבר יסייע לך רבות. כל טוב ובהצלחה אילנה

15/06/2016 | 13:16 | מאת: רונית

היי, אני בתולה מבוגרת ובעצם מבינה איכשהו שזה כתוצאה מזה שאני נמנעת ממין ואז גם נמנעתי מחבר לגמרי. וכך יצא שכל מחזר אפילו לא ניסתי. קראתי את הכתבה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2477853,00.html וכך הבנתי שאולי זה נובע מחרדה. לפי הכתבה אני סובלת ממקרה אחד ושתיים. את הסיבות בסעיפים הללו אני לא מבינה אם זה אני. אני רק יודעת שאין לי פנטזיות לא מאוננת לא אוהבת שנוגעים בי. הבנתי גם שזה יכול לנבוע מדימוי נמוך או הרגשה שלא מינית בעירום. המוזר הוא: שהייתי מאוד מחוזרת וגברים אפילו חשבו שיש לי גוף יפה. בעצם כשהייתי יוצאת לבר בצעירותי או שהיתה איזו תהלוכה נניח כמו ביום העצמאות, יום הסטודנט היו הרבה שמים אליי לב אבל תמיד העירו לי על הגוף שהוא יפה. מצד שני, העברו עליי ביקורת על הגוף מילדות ועד גיל מבוגר הן משפחה, מורים סתם אנשים ברחוב בצורה שלילית. שאני רזה חולה כחושה שלא אוכל ללדת אנורקסית וכו'.. עד שבאיזה שהוא שלב פשוט התביישתי בו והסתרתי אותו מכולם. משהו התעוות בתפיסתי וכשהייתי מסתכלת במראה הייתי נגעלת שונאת אותו. הייתי גם בוכה רציתי להשמין ולא יכולתי אגב אני בכלל לא אנורקסית. זה מנע ממני המון. גם רוב חיי כולל הבוגרים העירו לי על החזה שהוא שטוח גם הייתי רזה וגם לא התפתח בכלל אפילו לא ניצנים. ציפיתי שבשלב מסויים גברים יחפשו דברים אחרים כמו חברה רצון להתחתן אבל כל הזמן הכל סביב המראה. אני פשוט נלחצת מהעובדה שמישהו יגיד משהו ממש מסתירה את זה לא מתפשטת ליד חברות בטיולים תמיד זו הייתה לוגיסטיקה שלמה. היום כבר יש מעט אבל עדיין זה שטוח ואני יותר שלמה אבל אפשר להוריד לי את הביטחון בנקל. את בטח תאשימי אותי אבל לא מזמן היה לי דייט אחרי הרבה שנים.. ומה אמר בפגישה הראשונה? העיר על החזה. דבר נוסף שנראה לי גם יכול להיות סיבה לאדישות שלי למין זה שמצד אחד אני הייתי אובייקט מיני או מתייחסים אליי ככה גברים בהערות של מלל כשהייתי צעירה ועוברת ברחוב כל הזמן ניגשים אליי. וגם בהדבקויות של כל מיני יצורים אליי ברחוב. מצד שני גם בחורים שיצאתי איתם כבר בדייט הראשון עוד לפני התקשורת נמרחים עליי מנסים לנשק אני לא שם. נוצר מצב אצלי של פחד מגברים לא מבינה מה הם רוצים למה מתנהגים ככה כשלא מכירים מישהי? מה זה שנתתי למישהו את הטלפון שלי זה אומר שבפגישה הראשונה צריך ישר להתמזמז? אני כמובן עושה מה שטוב לי ולא זורמת אבל זה יוצר בי תחושה שהם לא רציניים מעבר לכך גועל אני ישר חושבת איתם על מין כי הם יוצרים את האווירה ואז עוד יותר נגעלת כי אין משיכה. יצא מצב שהבנתי שככה זה עם כולם והפסקתי לנסות לצאת. אני לא מבינה איך בחור בערב אחד של דייט אומר הרבה מחמאות וישר מנסה לקדם עניינים וליצור אינטימיות מלאכותית כשלמחרת הוא יכול להיעלם כלומר דיבורים כמו חול ללא משמעות. אני אדם כנה ומחפשת את הקשר החברי הנפשי ואז אח"כ יהיה לי נוח עם הגופני ואולי זה בגלל כל הבעיות שלי עם הדימוי וחסר הרגשה שאני יפה ואולי זה פחד מדחייה גם רגשית אבל בעיקר זה חוסר אהבה שלי את עצמי זה לא שאני שונאת את עצמי זה פשוט לא נינוחה נניח שאני עירומה לא מרגישה יפה סקסית. כמובן שאני לא נמשכת אליהם אבל בשביל שתהיה משיכה צריך להכיר את האדם אף אחד בעיניי הרי לא דוגמן. כשמתקרבים במהירות זה יותר מרתיע גם רגשית עוד לא ברור לי מיהו בכלל. אני רק יכולה לומר מה אני: אני לא נמשכת נותנת צאנס לא חושבת על להגיע למין איתו יוצאת בתמימות לעוד ערב של שיח מהנה ותמיד זה הקטע הגופני. אני מאמינה שאנשים מתנהגים אחרת ממני אולי הם יותר מיניים פחות חושבים ופועלים לפי תשוקה וחרמנות ופחות הצד של הרציונל עובד. אני לא יודעת מה לא בסדר ואיך זה קרה אבל בשלב מסויים בחיים שלי ממש התחלתי להלחץ כשאני קולטת מישהו מתקרב או מסתכל אליי אני רוצה שיילך כי אני מכירה את הסרט. הייתה גם תקופה שפתאום התחלתי לחטוף בחילה! אני חושבת שזה מאירועים שקרו לי עם בחורים שמעולם לא היה מישהו רך שמתעניין בי באמת. כל הזמן אותו סוג של חוויה. אומנם לא כתבתי לך סיטואציות שקרו אבל תהיי בטוחה שכששיתפתי הבנתי שכלום לא היה בסדר. סתם 2 דוגמאות: כשהייתי קטינה נהג אוטובוס תפס בידי ורצה להיות חבר שי ואז התחיל לדבר בשקט כשעלו אנשים. בגיל מבוגר: אדם שהייתי אמורה להעביר לו קו"ח למשרה כל הזמן התחיל לדבר על זה שאנחנו צריכים להיפגש בשביל לסדר את קו"ח למרות "שסדרנו" אותם בהתכתבות והיה מתקשר אליי ללא הרף והוא נשוי ולא ראה אותי מימיי ואמר שהוא נמצא בקרבת מקום למקום מגוריי שאותו ראה כמובן בקו"ח. רצה שניפגש ואיכשהו כשהצעתי בית קפה בשביל לא להיראות פרנואידית כי הרבה פעמים אני חושבת שאולי אני מגזימה ומה יכול לקרות? אז אמר לא חמודה אצלך בבית. כמובן שאין מצב. והנה זו דוגמא שמישהו לא ראה אותי אז לא יכול להימשך. אגב הוא מכיר את דודתי ככה הגיעו אליו קו"ח. כמובן שהוא לא טרח לשלוח אותם לקולוגות שלו והוא מכיר הרבה. הוכחה שהאינטואיציה שלי נכונה. אח"כ הציע לבוא אליי לאוניברסיטה וגם פה נלחצתי כי לעולם לא אכנס לרכב והרי ברור שבסוף יציע להסיע אותי. מנסה לומר נמנעת כבר מכל סיטואציה מהפחד. מרגישה שאני צריכה לשמור על עצמי. ויש עוד ועוד.. השאלה אפשר לפתור את הבעיה של הפחד! ולדעת איך לדעת על מי אפשר לסמוך. ברור לי שיש בחורים מקסימים! אני אפילו מקנאה כשאני ואה כאלו פשוט אני כל הזמן באותו לופ ויתרה מכך משהו פיזי גופני ובהתנהגות שלי כבר החל להשתלט עליי כשאני יוצאת ואני אמורה הכי לא לפחד.. ואז זה שוב קורה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, את מתארת את עצמך כבעלת עכבה מינית חזקה מאוד, פחד לפיכך ממגע ומיניות ומתוך זה נובע באופן טבעי גם היעדר חשק מיני. פתרון בעיות אלו נעוץ בטיפול פסיכולוגי של שנתיים בערך, המיועד לחקור את נבכי התת מודע ואת כל המסרים השליליים המודעים והלא מודעים שקיבלת במהלך חייך בשנות ילדותך המוקדמות. לא כל אדם גבר או אשה מוכנים להכנס למסע הזה אל תוך הנפש שכן מטבע הדברים הם מגלים דברים מאיימים ומפחידים. רגשות שליליים אשר הם בחרו להדחיק. השאלה אם את בשלה ומוכנה היום להשקיע במעמקי נפשך על מנת להפוך אותך לתקשורתית עם גבר בתחום הקשר הגופני? קשה ליצור מערכת יחסים רגשית עמוקה עם בן המין השני בהיעדר מגע גופני. האמצעי של המגע הגופני האינטימי חסר לך מאוד ואת נרתעת ממנו כך שבכך את מונעת יצירת קשרים רגשיים עמוקים עם גברים. אינני יודעת מהי מידת עצמאותך בשאר תחומי החיים? האם את במקצוע שאת נהנית ממנו? האם את עצמאית כלכלית? האם את גרה ברשות עצמך? ובאופן כללי האם את מנהלת אורח חיים עצמאי. כמו כן עולה השאלה מה מידת החברותיות הכללית שלך? האם יש לך חברות בנות או קבוצה חברתית אליה את שייכת? אם התשובות לשאלות של עצמאות כלכלית , הנאה מהעבודה וחברותיות כללית הן טובות וחיוביות גדול יותר הסיכוי שלך לפתור את הבעיה הגופנית. האומדן והערכת מצבך בידייך. כמובן שמומלץ לפנות לפסיכולוג קליני העוסק בתת מודע אך קודם לכך העריכי את מידת המוטיבציה שלך לכך מבחינת ההתמודדות הנפשית והכלכלית . ככל שמצב רוחך הכללי הוא טוב יותר , ההצלחה יותר קלה. ככל שאת חרדית או נוטה לדיכאונות או חוסר אמון באנשים באופן כללי, הסיכוי פוחת. כל טוב ובהצלחה אילנה

12/06/2016 | 23:14 | מאת: שאקירה

היי אז קודם אני רוצה להגיד תודה על פורום ומענה שיכול להביא למאין אוזן קשבת ולעצה מקצועית אני בת 22 וחזרתי מארהב לפני חודשיים בערך ואני עדיין מתאקלמת לומדת בווינגט כרגע לקורס מאמנים .. אבל הראש שלי באמריקה .. על החלום שחייתי שם והתאהבתי באחד שחור האמת שיש לו 4 ילדים וחברה שגיליתי אחכ שהם יחד אבל הזוגיות שלהם פתוחה והתייחס אליי כמו מלכה .. רצה שאגור איתם ואחיה איתם אבל האמת שהתפתתי וגם כשיצאתי משהו בי אמר לי לא להמשיך , לא מתאים כי אני צעירה רווקה אינטלגנטית ובכל זאת אני נמשכת לזה ועדיין בקשר איתו עכשיו גם שאני בארץ והוא מתכנן לבןא לקראת חודש הבא. לא יודעת למה אני לא מעריכה את עצמי מספיק ואיך משפרים את זה?!

שאקירה היקרה, אי אפשר לתת כאן עיצות או טיפים כי המתווה הכללי של הסיפור עוד לא מובן. הבעיה אינה בכך שבן הזוג אליו את נמשכת הוא שחור. סה"כ אנשים בני גזעים שונים נמשכים זה לזה ומקיימים זוגיות. הבעיה היא שאותו אדם הוא אב לארבעה ילדים, אינני יודעת מה הגיל שלהם ואת רק בת 22 וככל הנראה לא מתאים לך להסתגל ולחיות עם ארבעה ילדים וההתחשבות בצרכיהם. הבעיה האמיתית היא שלאיש יש בת זוג איתה הוא גר. אינני יודעת אם היא אם הילדים או איננה אם הילדים כך או כך הוא חי עם אישה. הוא מוכן שתחיי גם את איתם, כלומר הוא גבר החי עם שתי נשים. אצל המוסלמים הדבר בהחלט מקובל ולגיטימי , מותר אפילו ארבע נשים. האם את מוכנה להיות אחת מתוך שתי נשים של גבר? כל הסיטואציה והנסיבות שלה נראות בלתי קונבנציונאליות וקשות להתמודדות. אין לי מושג מדוע את נמשכת לסיטואציה ככ מורכבת ומסובכת שאיננה כמובן מתאימה לעובדה שאת רוצה להשאר בארץ. נדמה שאת מתארת מצב שכל בחורה ישראלית בגילך ,לא הייתה מעלה בדעתה אפילו להתקרב אליו. על מנת להבין את מניעייך הגלויים והסמויים בעיקר, עלייך לפנות ללא ספק לייעוץ פסיכולוגי. כל טוב ובהצלחה אילנה

10/06/2016 | 18:20 | מאת: דנית

שלום! אני ובעלי נשואים 17 שנה ומכירים עוד 5-6 שניים לפני. יש לי בעיה שמציקה לי מאז ומתמיד. הבעיה שלי שאני מקנא/ לא אוהבת / כועסת/ מתאכזבת שהוא צופה בפורנו. זה לא נותן לי מנוח מעיק ומוריד לי את המצב רוח ... זה דבר שגורם להרבה מריבות בינינו, הוא אומר שזה אישי ואני כועסת ...כי זה בבית בזמן שאני ישנה תוך כדי שהוא עובד על המחשב בשעות הלילה המאוחרות . אני לא מחסירה סקס לא מסרבת !!! אני בכלל טוענת שהעבודה על המחשב בלילה צריכה להיות עם גבולות !!!ו שצריך להגדיר זמן שבו העבודה ניגמרת ויש אישה שעבדה טיפלה בילדים תמכה עזרה וכו וצריכה את הצומת לב שאפשר לקבל אותה רק ששנינו לבד. אם זה פעם ב... אין לי בעיה... שלא יגיע למיטה בלילה אבל שעבודה על מחשב כל ליליה אני יוכלה לקבל התקף לב. המחשבה שאולי הןא צופה בפורנו לא נותנת לי מנוח זה בגלל שאני חושבת שאני בבית. האם יש לך דרך לעזור לי ... האם אני יוכלה להגיד לבעלי שלדעתי זה מוגזם כל ערב לשבת להמשיך את העבודה הרי אין סוף לעבודה .... אשמח לקצת עזרה.

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, יש להתבונן על שלושה רבדים: 1. היקף הזמן הפנוי הזוגי נטו שאת ובעלך מבלים יחדיו. 2. תדירות יחסי המין ואיכותם בינכם. 3. צפייה בפורנו על ידי בעלך. 1. את מבקשת ובמידה רבה של צורך נפשי לגיטימי וחיובי שברצונך לבלות עם בעלך באופן זוגי בשעות הערב, בעודו נמנע מכך ע"י התחברות למחשב. גם אם ההתחברות למחשב היא לצורך עבודה נטו , הרי שגם לעבודה יש לשים מינון וגבולות. יש אנשים החייבים בשעות הערב לעבוד על המחשב, בפרט אם נמצאים ביחסי עבודה עם חו"ל בשל פערי שעון הזמן.כך או כך אני חושבת שעליכם לשוחח על נושא זה ועליכם לקבוע ימים אשר יוקדשו לזוגיות שלכם. בכל דרך נעימה שתבחרו לבלות אותה. כגון ישיבה בבית, ארוחת ערב משותפת ושיחה, צפיה בטלויזיה, יציאה החוצה למסעדה או לחברים וכו'. חשוב שתדגישי בפני בעלך שהחיוניות של הקשר הזוגי והמפגשים איתו אחד על אחד מאוד חשובים לך ואת זקוקה להם. בהחלט חבל שמשפחה הופכת להיות יחידת עבודה פונקציונאלית של כל אחד בנפרד, הגבר והאישה. כלומר העיקרון כאן הוא של מינון, הצבת גבולות וקביעת זמנים ושיתוף. 2. העובדה שאת תמיד נענית ליוזמות המיניות של בעלך איננה אומרת דבר וחצי דבר על איכות החוויה המינית בינכם ועל תדירות היחסים בינכם. אינך מציינת שאת יוזמת יחסי מין בינכם ושום מידע על התשוקה המינית בינכם והתדירות. לא ברור החשק המיני של כל אחד מכם כלפי זולתו. כך שזה נושא שיש לטפל בו, או בנפרד או כולל גם את הסעיף הראשון כלומר,זוג שאין לו זמני אינטימיות ביחד, מתי תוכל להתפתח בינהם תשוקה מינית הדדית? 3. עניין הפורונוגרפיה- מרבית הגברים צופים בפורנוגרפיה נקודה. יחד עם הפורנו מתבצע בדר"כ גם תהליך של אוננות ליד המחשב. להלחם בזה נראה לי אבוד מלכתחילה בשל היקף התופעה שכיום ניתן לומר שמרבית הגברים שותפים לה. לפיכך את ההתמרמרות והכעס שלך לא הייתי מפנה כלפי הפורנו' שהיא כביכול האויב שלך, אבל היא אויב רק למראית עין. הדבר שעליכם לשפר בצורה משמעותית הוא זמן החברות והשיתוף האינטימי במהלך היום ובתקשורת קצרה ובייחוד בשעות הערב. נושא נוסף שניתן להתמקד בו הוא שיפור והעשרה של חיי המין בינכם. אם הזוגיות תהיה מספקת ונעימה ואם חיי המין יהיו משוחררים ובעלי איכות תשוקתית גבוהה, עניין הפורנו לא יעסיק אותך כאילו הוא התחרות שלך. לפיכך את השינוי הייתי מצפה שתעשו בשני הסעיפים הראשונים, ואת הסעיף השלישי תשאירי לבעלך כפינת המרחב האישי שלו, אם אכן יחסיכם אינם נפגעים כתוצאה מכך. תודה וכל טוב אילנה

התחלתי לצאת עם מישהו שלא הרגיש לי הכי רציני בהתחלה. הוא גם גר במרחק של שעה נסיעה ממני וזה לא הפריע לו. היתה ביננו משיכה. כדי לבחון את הרצינות שלו הצלחתי לגרום לו לחכות כחודש. הבהרתי לו לפני שאני שוכבת רק כשאני מרגישה למישהו ושלאחר מכן אני נקשרת. לאחר ששכבנו אמרתי לו שזה אומר שאנחנו חברים ושהוא צריך למחוק את האקסית שלו מהפייסבוק אז הוא אמר שהוא יחשוב על זה ובלי לחץ. גם כל שאר ההתנהגות שלו לא השתנתה. הוא עדיין בקושי מדבר איתי ואני מרגישה לא מסופקת להיות בקשר כזה. מצד אחד הוא כבר ראה אותי במערומי ויש בו משהו שמתאים לי ואני גם עלולה להתחרט אם אני אבקש להיפרד אבל מצד שני אני מרגישה חוסר ביטחון, חוסר יציבות, חוסר סיפוק, קנאה וכל מיני שמתלווים לקשר כזה ומקשים עלי לתפקד בחיי היום יום. אשמח אם תוכלי להאיר את עיני בנוגע לטיב הקשר... איך אני יכולה לשמור על עצמי מלהפגע? מלבזבז את הזמן? ואיך להתמודד עם הרגשות הללו שעולים... כל עזרה תתקבל בברכה.

פונה יקרה, מהות הקשר שלכם אינה ברורה לי לחלוטין, אמנם יש מרחק גיאוגרפי ביניכם, אך עדיין נשארת השאלה מהי תדירות המפגשים שלכם. מה אורכו של כל מפגש? מה אתם עושים בזמן הפגישות והאם אתם נשארים לישון ביחד. בפנייתך לא ציינת האם אתם מבלים סופי שבוע ביחדג ובאופן כללי לא ברור מה מתרחש בקשר באיזו צורה ובאיזו תדירות. לא ברור לי מה פירוש שבן זוגך איננו מדבר, ואם כך על מה כן אתם מקיימים דיאלוג בינכם. מחיקת אקסים מהפייסבוק היא תהליך די מורכב עבור אנשים מסויימים ולא על זה הייתי שמה את הדגש, אלא על מה שכן יש בקשר. מהם התכנים שממלאים אותו, במה אתם מתעסקים ביחד, כיצד אתם מבלים ועל כמה זמן הקשר עומד רב הסמוי על הידוע מבחינתי, ולכן הייתי מציעה לך לשקול את כל הבעד והנגד שיש לך כלפיי הקשר , כל זאת בהשוואה למשך הזמן, הלא ידוע לי. ככל שהקשר ארוך יותר ואת מוצאת שאין פתיחות רגשית ותקשורתית בינכם הרי שזהו סימן אזהרה שלילי. כל טוב ובהצלחה אילנה

10/06/2016 | 11:04 | מאת: ניצן

שלום, שמי ניצן, אני עם בן זוגי מזה שנה, אנחנו בני 26. אנחנו מאוד מתאימים, מסתדרים טוב, רואים את החיים באותה צורה. אנחנו גרים יחד כבר מספר חודשים וברור לשנינו שהעתיד שלנו הוא יחד. אנחנו מדברים בחופשיות על חתונה וילדים. לאחרונה צצות אצלי התנהגויות שאני לא אוהבת אך אני מרגישה שאין לי שליטה עליהן. אני ממש "מחפשת" אותו על דברים קטנים, חוזרת הביתה ובודקת אם הוא עשה כלים/כביסה/סידר את הבית וכו'. (לרוב אני עושה את זה כי הוא לא ממש שם לב לדברים האלו, על אף שהוא כן מאוד משתדל בשבילי) אם הוא זורק לי איזשהי הערה, גם אם היא הכי קטנה וחסרת משמעות, אני יכולה מאוד להיפגע ממנה ולחשוב על זה שעות ואולי אפילו ימים וזה כמובן ישפיע על היחס שלי אליו. נהייתי גם מאוד קנאית ואולי אפילו קצת חשדנית בכל הנוגע לנשים אחרות. כל הדפוסים הללו היו גם בקשר הקודם שלי (קשר של 6 שנים), אך הקשר הקודם באמת משלב מסויים היה לי לא טוב, ובן הזוג הקודם גם לא גרם לי להבין שאלו סתם מחשבות, כלומר כן היו לו התנהגויות מסויימות כלפיי שרק גרמו לי להתנהג ככה יותר. ואילו כאן בן הזוג שלי מתייחס אליי מדהים ודואג לי ומכבד אותי. אז למה כשקורה משהו כזה אני מיד חושבת שהוא מזלזל בי, שאני לא חשובה לו, שהוא לא אוהב אותי מספיק? הייתי רוצה פשוט לדעת להחליק דברים כאלו, ולא לחזור הביתה ולחפש, ואם אני רואה שהוא לא החזיר משהו למקום, אז לא להתעצבן אלא להחזיר וזהו. אבל אני מרגישה שאני פשוט כועסת עליו כל הזמן! אני ממש חוששת שאני עולה להחריב את מערכת היחסים הזו במו ידיי עם ההתנהגויות האלו.

לקריאה נוספת והעמקה

ניצן היקרה, טוב שיש לך את התובנה שמטעמים שאינם מובנים לך עולה בך כעס לא ראציונלי ולא "מוצדק" כלפי בן זוג המסור האוהב והתומך. על רקע כעסך מתפתחת חשדנות ורדיפה למעשה כלפיו בין אם על ידי ייחוס קשרים אחרים, ובין אם זו רדיפה כלפי התנהגויות שוליות שלו. מצד אחד את רואה כאן שחזור של דפוס שהיה קיים גם במערכת יחסים קודמת, אם כי לדפוס הקודם את מוצאת הצדקות נסיבתיות ולפיכך את פחות מוטרדת לגבי עצמך. כך או כך , נדמה לי שמדובר בטיימר פנימי שכעבור תקופת זמן מסויימת, עולים בך כעסים חשדנויות ונטיות רדיפה. הדפוס הזה , מקורו באיזושהי נוסחה של התת מודע וקשורה ככל הנראה לחוויות ילדות , בין אם את זוכרת אותן ובין אם לאו. אכן יש צורך שתביני את פשר התנהגותך ובייחוד שתצליחי להיגמל ממנה כי זו התנהגות בעלת פוטנציאל להריסת קשר. טוב שאת שמה לב למה שקורה איתך ולשרירותיות וההגזמה אשר בתגובותייך. טוב שאת מפעילה נסיונות לשליטה מודעת, אך יחד עם זאת הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת לגלות את השורש ואת הסיבה של עליית הדחפים התוקפניים והרודפניים באופן שהם יעלמו מן הנפש ולא תמצאי בקרב פנימי בין ההגיון לבין הדחף. כל טוב ובהצלחה אילנה

07/06/2016 | 08:42 | מאת: ענבר 33

אילנה היקרה את הראשונה שעולה לי לראש אחרי שאני נממצאת פה בפורום לא מעט זמן ומחכימה מאוד מתשוובתייך הנבונות טני מתמודדת עם סיוטרציה מאוד חדשה לי תהייתי עם מישהו קרוב ל11 שנים אולי יותר קצת אולי פחות הוא גדול ממני ב113 וחצי שנים הוא סיפק לי רמת חיים נוחות היינו סוג קל חברים מאוד טובים אחרי עשר פעמים בערך ששכבנו הוא לא נגע בי לעולם מידיי פעם חיבוקבוכו אני הייתי איתן ילד שנות ה20 ולא בגדתי בו הייתי יוצאת עם חברות וכו אבל לא עושה כלום הייתי זאת עם החבר אין לי מושג איך עברו להם כך נרבה שנים ועדיין הייתי שם הוא תמיד נתן לינתחושה שאני המשפחה שלו וסיפק לי חיים נוחים מאוד השנה האחרונה סיימנו את בקשר עברתי לגור לבד הוא תמך כלכלית קצת עזר וגיליתי שהוא מבלה עם מישהי שאני מכירה מהעבודה שלו זה הציף בי רגשות מאוד לא נעימים וכשיסרנן רמר לי מה אני יודע שניית עם אחרים גם ושכבר בחמש שנים האחרונות אנחנו לא ביחד אפילו שגרנו יחד וכו אני התחרפנתי ממה שאמר כי איך הוא מעז בעוד שאני הייתי כמו נזירה ושמרתי אמונים אני מרגישה שנוא שיחק לי בנשמה ובראש ושנתתי אמון מלא יברתי איתו תקופטת קשות בחייו ולא עזבתי לרגע קשה לי מאוד עם ההצפת רגשות הזאת כעסים מטורפים תסכול אכזבה פגיעה באון האדם שהאמנת בעיניים עצומות אני יודעת שלא פירטתי הכול אני מקןוה שמנמעט שכתבתי כאן תוכלי לתת לי את דעתך שמאוד חשובה לי

לקריאה נוספת והעמקה

ענבר היקרה, תקופה ארוכה חיית עם בן זוג, כאשר מבחינת היחסים הזוגיים והמצב הכלכלי היוותם סוג של תא משפחתי או זוגיות מלאה, למרות שלא הייתם נשואים כך שכרגע בגיל 33, עם פירוק הקשר הזה את מבחינה רגשית "גרושה" . הבעיה המרכזית בקשר הזוגיות הארוך היתה בעיית המין. ישנם גברים , אשר אחרי תקופה מאוד קצרה של מספר חודשים מועט, או מספר פעמים לא רב כמו במקרה שלכם, מאבדים את התשוקה לבת הזוג שלהם. מצורפת כתבה על גברים שאינם רוצים סקס: http://www.doctors.co.il/ar/18306/%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%9C%D7%99+%D7%A1%D7%A7%D7%A1%3A+%D7%9B%D7%9C+%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA אין פירוש הדבר שאינך מושכת או שיחסי המין איתך היו, בלתי מספקים. פועל בתוכם מנגנון לא מודע המביא להפסקת התשוקה אל בת הזוג. תהיה יפה ומושכת ככל שתהיה. קיימות שלוש אפשרויות לגבי אותם גברים: 1. התנזרות מיחסי מין באופן כללי ודעיכה של הדחף המיני שלהם. מצב זה קיים אם כי אינו הנפוץ ביותר מבין הגברים שאינם שוכבים עם בנות הזוג. 2. הם אינם שוכבים עם בת הזוג אך מגיעים לפורקן מיני סדיר באמצעות אוננות עם או בלי אינטרנט. כיום בעידן הפורנו , הרי הוא משמש כמכשיר העיקרי של הגירוי המיני. חד משמעית קיימת תשוקה לסיפוק מיני באמצעות אוננות וחוסר תשוקה מוחלט לקיום יחסים עם בת הזוג. מצב זה יכול להמשך שנים רבות. 3. בלי לשלול את הסיפוק הקבוע באמצעות אוננות , יש לעיתים סטוצים מיניים מחוץ לזוגיות שהם בעלי אופי קצר טווח ביותר. או חד פעמיים ושוב, בגלל אותו מנגנון שאינו מאפשר קשר מיני ארוך וממושך עם אשה אחת לאורך זמן. ועכשיו נחזור אלייך, לא משנה מבחינתך מה היה הדפוס שבו נהג בן זוגך במיניות שלו, מה שמשנה הוא ששנים ארוכות לא היה לך בן זוג מיני ושבעצם "התייבשת" ולא הזדעקת על עובדה זו. יתכן שהנעימות החברית או התמיכה הכלכלית גרמו לך לטשטש את התסכול על חוסר מיניות. כרגע את אחוזת כעס שהאקס שלך יוצא עם אשה מסויימת ואולי יצא איתה עוד קודם בתקופה שהייתם בזוגיות. אני חושבת שהעניין שלו בה, גם הוא לא יאריך זמן, כך שהמנגנון של מין קצר טווח עם בת זוג אחד יחזור על עצמו. לדעתי השאלה אינה בגידתו או אי בגידתו של האקס שלך , אלא לאן את לוקחת מכאן ואילך את חייך? תצטרכי כעת להיות עצמאית מבחינה כלכלית ולחתור לזוגיות חדשה , תוך שתהיי מאוד זהירה לברר אם בן הזוג החדש שנכנס לחייך, האם במערכות חייו הקודמות שמר על מיניות לאורך כל הקשר, ע"מ שלא תיפלי שוב למצב של גבר המאבד עניין מיני תוך זמן קצר. כל טוב ובהצלחה אילנה

היי, אני בת 40 רווקה מעולם לא הייתי בזוגיות ולא תרתי אחרי זה. גם לא שכבתי. לא היה לי רצון לחקור את המיניות ולהתפטר מהבתוליות כשהייתי צעירה לא אוננתי וכו'... החיים עברו להם ככה ומהר... אני מאוד עסוקה בלימודים עבודה.. הייתי מאוד ביישנית ומופנמת וגם מאוד מחוזרת. בצבא אמרו לי הבחורים שם, הייתי בבסיס של גברים שאני אתחתן מהר.. זה חרוט בי כי ידעתי שלא! אני מנסה להבין את עצמי מדוע אני לא חשה בדידות? ושלא תביני לא נכון אני מאוד תקשורתית וחברותית ולא נראית חנונה. לאחרונה כן אני מרגישה בודדה וגם הזהירו אותי מזה כשהייתי בת 20! אני גם לא כמהה לילד ואני מסתדרת מצויין עם ילדים ואני גם בניגוד לאחרים יודעת איזו מן אמא אהיה. וכאן אני רוצה לעצור ולשתף אותך ואף לשאול אותך עם זה הגורם שהביא למצבי. ראשית אתחיל מזה שיש לי אחות עם צרכים מיוחדים וכל חיי אני מזדהה עימה ועם כל מה שעברה ועוברת במוסדות! אני זו שיודעת מה זה לקבל ילד ובכלל כל אדם ללא תנאי או יותר נכון יודעת לכבד! ילדים מאוד מתחברים אליי וכשהייתי צעירה או ילדה, חשבתי על הקמת בית הרי זה משהו שיש לכולנו בראש אבל עם השנים זה הפך לא קוסם למשל נושא של נישואין, שאותו אולי תוכלי להבין... אז ככה גם לאט לאט נושאים כמו זוגיות ירדו מהפרק בשל דברים שעברתי. כך למשל, כל חיי נאלצתי לוותר למען אחותי ולא היינו משפחה שמחה. אבי היה מנוכר לי ומתעלל בי נפשית. אני יודעת מה זה טיפולים וסיעוד ואולי דברים כאלו הויגו לי את שמחת החיים? מפחיד אותי שיוולד לי ילד עם בעיות למשל. אני יודעת שילד זה לא בחירה ולא תמיד מה שמדמיינים זה מה שיקרה כנ"ל בבזוגיות. מי אמר שלא אתגרש?- וזה הפחד שלי לטעות הורי לא חיים טוב והם בהליגי גירושין שנים עם מריבות על ממון ועושק כלכלי מצד אבי. סוג של אישה מוכה אמא שלי. למדתי שהורים יכולים לוותר על ילדיהם. מבחינת זוגיות, שצעירים אז כן רוצים מישהו שילך ללמוד שיהיה מעניין איתו שיהיה איש משפחה נתינה שיילך בדר הישר ושמחפש קשר רציני. אבל דווקא בגילאים צעירים של גילאי 20 הבחורים יותר בקטע של לצאת איתך בגלל איך שאת נראית , שום דבר לא רציני הם לא מוצים את עצמם בכלל לא יצא לי להכיר מישהו משכמו ומעלה שלומד באוניברסיטה וכו'.. וכן אנחנו בוחרים במי להתאהב כל עוד זה מישהו שככה ניגש ולי, אישית קשה להיקשר ולהיפרד אז תמיד הייתי מסננת על סמך הדברים הללו כולל בגיל וכו'.. אני כפי שכתבתי לא מעוניינת לעבור מספר מערכות יחסים כי קשה לי בייחוד עם לשכב עם כמה.. ויש בי משהו שלא מאמין שיאהבו אותי לנצח ולא יעזבו אותי. ויש בי משהו שמאמין שנישואין זה אנשים שחיים בבית אחד משק כלכלי ותו לא. כי אני רואהאת זה מנהדודות שלי שמדברות ככה שאהבה זה רק לילדים מצד שני יש להם זוגיות טובה.. גם אמא שלי אומרת שאהבה נגמרת וואני? אני מתקשה להתאהב. הבחורים שאני יוצאת איתם לא נותנים לי צאנס ישר מתקרבים רוצים לגעת לנשק ואנחנו רק בדייט ראשון! מה אני כלכך חמודה וכו'? וכן זה לא מעניין מה הם רוצים אלא מה אני ואני לא מרגישה צורך גם לא נמשכת. מצד שני, דווקא בחורים מספסל הלימודים נראו לי איכותיים אבל אנחנו רק ידידים ויש להם חברה! ולא אני לא רוצה את מה שאין לי פסיכולוגית אלא אני מייחלת לאיכותי שכזה. יש בי גם משהו מופנם מתביישת במי שאני מאיפה שבאתי. מי רצה לבוא לאכול ארוחת ערב בבית ללא אחים? או רק עם אמא. כל חיי הייתי עצובה ומודאגת על אימי צורך לגונן עליה מפני אבי ולעזור לה עם אחותי. מרגישה שהייתי זקנה מאחרות וכאילו היום אני מותשת אין לי כח להקים בית משל עצמי.. משהו כזה מצד שני אני שואלת את עצמי איך הגעתי למצב הזה?? מרגישה כבדה חנונה והרי אני?- תמיד אנשים חושבים שאני נחמדה.. הגיל נותן את אותותיו מבחינת זה שאני נרגישה שהחיים דוחקים אותי לסביבה מבודדת, כולן נשואות עם ילדים אין לי חברות פערים שנוצרו שוב, בילדות כי הייתי שונה מרגישה שלא מבינים אותי ואת הבעיות שהיו לי בבית. לא מצליחה גם למצוא מישהו שיהיה לי נעים איתו.. לא מבלה, ולאט לאט הכל סוגר על עצמו. מן לופ שכזה. כשצעירים אז מרגישים שיש עוד זמן לא הבחור הזה אז הבא שמתחיל אבל זהו זה נגמר כל שניתן זה לחפש איזה גרוש מאתר הכרויות. אני לאי ודעת אם אהיה מוכנה לגרוש עם ילד אימי התחתנה עם אחד כזה . את חושבת שהרקע שלי הוא שנתן לי להיות כבדה שלא יודעת אם היא רוצה זוגיות או לא? שמצד אחד מאמינה שאפשר לסמוך רק על עצמי ומצד שני רוצה חברה אמתית. שלא מאמינה שמיהו לאיעיזוב אותה או שתבחר בזוגיות טובה. ושאין לי כח לילדים כי אין לי כח לטפל? אני יודעת שקרובי משפחה פעם רמזו לי שאי חושבת שמה שראיתי בבית ככה זה.. אני יודעת שלא אבל מפחדת לטעות כי לא היה לי משהו חיובי או חוויה מתקנת. יש זכות בחירה אבל אני תמיד באותו מעגל של אנשים בחורים ובחורות שלא יוביל לחברות אמתית לעניין לכיף.

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, אין ספק שהרקע המאוד קשה מבחינה משפחתית הותיר בך צלקות עמוקות. ככל הנראה לא איפשרת לעצמך מעולם להיות בתפקיד הילדה המקבלת הגנה, אהבה והכלה שכן הייתה מישהי נזקקת יותר שהעניינים סבבו סביבה מהיותה בעלת צרכים מיוחדים. את הגנת על אימך ובכך חל היפוך תפקידים מהמצב התקני הרגיל. היחסים המשפחתיים והזוגיים בבית היו רעועים מאוד ורווי אלימות כך שאין ספק שהתפתח בך חוסר אמון בזולת , חוסר אמון באהבה וחוסר אמון ביחסים זוגיים. השאלה היא האם 40 שנות מצוקה רגשית ,וכיום גם בידוד חברתי ההולך וגובר ,מיועדות להימשך עד סוף חייך, תוך כאב ומרירות ההולכים ומצטברים עם השנים או שאת רוצה עדיין לחולל פריצה לעבר החיים שפירושה לתת אמון בזולת, אמון באהבה ואמון בתכונות הטובות שבך, שהן רגישות ,איכפתיות ,תבונה ,חברתיות ומראה נאה? אני חושבת שיש לך כיום משאבים העשויים בהחלט לשים אותך על הפלטפורמה של "האנשים החיים את חייהם במלואם" אלא שפחדייך וההיסטוריה האישית שלך מונעים ממך זאת. עשי טובה לעצמך ופני לטיפול פסיכולוגי , בו אני מקווה , תצליחי לפחד פחות, להגביר את יכולתך לאמון ולהעיז להתנסות ליצור זוגיות עם או בלי ילדים. כל טוב ובהצלחה אילנה

03/07/2016 | 00:02 | מאת: קוראת במדור

תודה על המענה זה מלבלב לשמוע שאת כותבת לי בצורה אופטימית כשאני מגיל 30ואילך חושבת מי ירצה אותי?? זה קשור לחברה שלנו שמסתכלת על האישה כלא שימושית אחרי גיל מסויים ולא יפה או מושכת ושגבר ירצה צעירה. בטח בגיל 40 מי ירצה אחת ללא ניסיון זוגי ומיני? מי ירצה להתחתן איתי הרי יש גם פחד עם כל הנושא הזה של ילדים?? וגם לי יש חשש שאולי בכלל לא אמצא כי תמיד אומרים שנשארים כל הדפוקים והדפוקות גם אני בניהם לכאורה. קצת עצוב לי שלא האמתי בעצמי שחשבתי שוותרו עליי והיום אני יותר מאמינה בזה. קשה לי להאמין שתהיה לי זוגיות טובה.

06/06/2016 | 16:28 | מאת: טלטול

היי, האם אפשר למצוא זוגיות? אני כבר שנים מתביישת בזה מגיל 18. היה קצת לחץ חברתי בנושא הזה ובזה שאני לא רוצה חבר ולא הרגשתי צורך גם לגמור מזה. לא בהכרח הייתי לחוצה על חבר מכל מיני סיבות לא הרגשתי למשל לבד או בודדה. היו לי את העיסוקים שלי ובחורים שמתחילים איתי ברחוב לא מתאימים לי את שאר הבחורים הכרתי אם הייתי יוצאת עם חברות לפאבים וכו'.. אפשר לומר שלא היה מישהו שהתחברתי אליו מצד שני בחורים גרמו לזה שלא ארצה בכלל רצון לקשר או לנסות מנסה לומר נהייתה לי רתיעה מגברים עקב כל הצורה שבה היו מתחילים איתי גם מגיל ההתבגרות צורה מינית. וזה לא פורום לפרט. לא הרגשתי רוך כנות חברות... ונאטמתי. בכל מקרה תמיד שאלתי את עצמי את השאלה איך אצא עם מישהו שאני בתולה? או בלי ניסיון זוגי? מרגישים את זה. חלק לא מרגיש כי אני חברותית וכו..כך שאם זה בן זוג עדין זה יבור לידי ביטוי כשירצה להתקרה אליי אינטימית משהו שקשה לי איתו ובגלל זה אני נמנעת מקשר בגלל אינטימיות גופנית. במקרה הגרוע, שזה רוב הבחורים הוא יהיה מיני מיידי על ההתחלה וזה יצור בי רתיעה עמוקה כי יבוא לידי ביטוי גם הקטע הרגשי שאני עוד לא יודעת מה אני רוצה מהקשר .. אוסיף ואומר שאני לאורך חיי שונאת את עצמי מבחינה גופנית כשזה מגיע לאינטימיות לא מסוגלת אני לא אוהבת את מה שאני רואה במראה. ושוב זה דברים שקשורים רק עם בנ"ז למשל: שיעור פלומתי על הפטמות. ריחות שיעור במקום לא נכון וכו'.. חזה קטן ושטוח שלכלום משום מה יש בעיה איתו דבר שגרם לי להסתגר. הפרשות מהנרתיק, זיעה ביידים.. כמובן וזה עוד דבר חשוב שמרתיע אותי גם בבנ"ז אותם דברים ולכן מעולם אני לא כזאת חרמנית או נמשכת.. ואז כשאני יוצאת עם בחור לתת צאנס לשיחה לערב כיפי והוא ישר נמרח עליי זה יוצר בי התנגדות אף פעם לא נתתי למישהו לנשק אותי במהלך הדייט כי זה מגעיל אותי או אין לי חשק לעשות כן. אנחנו לא מכירים כנ"ל גם בליטוף.. מצד שני כשיש הרגשה של איכפתיות וחברות אז זה כן כיף לי.בקיצור כשזה אמתי וכנה אז אני בסדר. הבעיה בימנו שהכל מאולץ ומהר... וכך יצא שנלחצתי והעפתי את כולם מעליי בדייטים ראשוניים כי כשאני ממשחכה למרות שהם יודעים שאני עדיין לא שם זה לא מזיז להם והם תופסים אותיוכו'.. ואז זה נהיה מעצבן ואני פשוט מורידה להם את הייידים. שוב, זה קשור גם לחלק הרגשי שעדיין לא התרשמתי מהבחור. רובם גם לא מוצאים חן בעיניי מהעיסוק, השאיפות שלהם.. וכך יצא שנמנעתי מבחורים עד שהגעתי לגילי. וכן אם אצא עכשיו עם מישהו זה מבחינתו יהיה זרזי ואני לא שם ואז יברח לי נכון? מה עושים? איך אני יכולה לשלוט בחוסר משיכה שלי? להתאהב? ואיך יוצאים כעת עם מישהו כשאין לי עבר זוגי? פעם הייתי טבעית היום זה מכניס אותי לחרדות. תודה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, בואי נאמר שפיתחת היסטוריה של התנגדות לגברים וייחוס של חרמנות מיידית לעולם הגברי, המעוררת בך כעס כלפיהם. באשר לך עצמך, שנים שלא היה לך עניין בזוגיות וגם המנוע של המיניות לא פעל בתוכך בצורה מודעת ולא גרם לך לרצות מגע , התנשקות , התעלסות חלקית ברמה זו או אחרת. השילוב של היעדר משיכה פנימית כלומר תשוקה מינית חסומה יחד עם היווצרות פער בין התפישה של של יחסי גבר אישה לבין הדרך המקובלת שבה מתפתחים יחסים אלו: לפעמים קודם מיניות ואח"כ הרגשות העמוקים, לפעמים ידידות והתפתחות רגשית מסויימת יחד עם התפתחות של מגע גופני או בקיצור יש אינספור דרכים של התקרבות בין גבר ואישה ושילובים שונים של רגשיות ומיניות. הרושם הוא שבשל חוסר הניסיון והחרדה הרבה מאינטימיות וממין , כל אופציה התנהגותית מצד הגבר נראתה לך בלתי הולמת ומעוררת התנגדות. אם ברצונך לצאת ממעגל הקסמים הזה, עלייך לשחרר את הפחד מאינטימיות ומין במסגרת טיפול פסיכולוגי מעמיק. יתרונך הוא שאת חברותית וככל הנראה גם ,יוצרת משיכה חיובית כלפייך כך שגברים מתחילים איתך וזו ללא ספק נקודת מוצא טובה למי שמעוניינת בזוגיות. באשר לעניין הבתולין, הוא ניתן לפתרון במסגרת טיפול פסיכוסקסולוגי ע"י מאמני נרתיק. אני מפנה אותך לשתי כתבות בנושא, האחת על בתולין בגיל 30 והשניה על וגינסמוס: http://www.doctors.co.il/ar/18248/%D7%91%D7%AA+30+-+%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9F+%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%94+q00 הדבר השלישי שמנית, שיעור ,זיעה וריח נרתיקי הן תופעות נשיות אוניברסליות, אין לך שום בלעדיות על העניין. נשים מורידות שיער בלייזר בכל חלקי גופן, ומוציאות שיעור סביב הפטמות בטיפול אצל קוסמטיקאית בתהליך הקרוי אפילציה ע"י מחט חשמלית, קצת כואב אבל נשארים בחיים. בקשר לנרתיק מדיניות של שטיפה נכונה ולקיחת פרוביוטיקה, עשויה להוריד את הריח שהוא כנראה על רקע פטרתי מסויים. הקיצור בכל הנושאים הגופניים האינטימיים יש דרכים ופתרונות להתמודד עם התופעות שהעלת. אינך יחידה בכל התופעות האלו. נראה לי לסיכום שיש פה העדפה להנציח את כל הבעיות בכל התחומים, הקוסמטיים , המיניים והזוגיים במקום לחפש את הדרך לפתרון הבעיות . כל טוב ובהצלחה אילנה

29/05/2016 | 14:36 | מאת: ליבי

הי אילנה אני בת 44, רווקה. הכרתי בחור (בן גילי). אני תוהה היכן גבול ההתפשרות בזוגיות. האם צריך להתעקש למצוא בחור שהוא פחות או יותר נמצא במקום דומה לשלי מבחינת מודעות עצמית (שחשובה לי מאוד), ביטחון עצמי וכו'. ברור לי כי בכל זוגיות יש פשרות, ובכל זוגיות כל אחד מגיע עם תפיסות והרגלים שונים. אך אני תוהה עד כמה "להתפשר" על בן זוג שנמצא בשלב ממש שונה משלי. הכרתי בחור, הוא נדלק מהפגישה הראשונה. נפגשנו 5 פעמים. בכל פגישה הוא מחמיא לי על הלבוש ועל המראה היפה והאישיות שכבשה אותו וכו'. אני מאמינה שהוא באמת חושב כך ולא סתם מחמיא כדי להרשים לאור דבריו בהקשרים אחרים. אך זה מרגיש יותר מידי עיסוק בנושא הזה.... מצד אחד אני מרגישה שהוא אדם אכפתי, שידע להעניק ולדאוג ואפשר לצעוד איתו קדימה. מצד שני כישוריו החברתיים דלים מאוד יחסית אלי. הוא אומר משפטים שלא אומרים לאנשים, (הוא מתנצל ומנסה לתקן, למרות שאני לא נפגעת רק כועסת שלא מצאתי משהו דומה לי יותר....), אני מרגישה שבטחונו העצמי נמוך, העיד על עצמו כי בעבר היה פסימי הרבה יותר מהיום. הבטחון העצמי שלי הוא לא מופרז, אבל גם ממש לא נמוך. כישורי החברתיים הם טובים מאוד, וקשה לי לחשוב שאני אהיה איתו והוא יגיד לאנשים סביבי דברים שפוגעים כפי שעשה איתי. בפגישות הראשונות הרגיש לי שיש לנו חשיבה דומה, השיחות היו יחסית בסדר להתחלה, ופתאום בשתי הפגישות האחרונות הרגשתי שקשה לו לנהל שיחה. נראה לי שזו אחת הסיבות שהוא התעכב בדיבור על דברים טפלים, אמר משפטים שהניסוח שלהם ממש צורם באוזן, ראיתי שהוא לחוץ (היה גם בפגישות האחרות לחוץ פיזית חלק מהזמן). אני יודעת ממנו שהפגישות דורשות ממנו הרבה מאמץ. התרשמתי כי אין לו ניסיון עם בחורות (וזה בסדר מבחינתי). בשפת העם מכונה "חנון". גם במראה החיצוני, ההליכה וכו'.קצת קשה לי גם עם זה .. בזוגיות אפשר לשפר הרבה דברים, ולעיתים זה מעלה בטחון עצמי, ובתוך תהליך של זוגיות משתנים לעיתים , ויחד עם זאת קשה לי מאוד ואני מתלבטת אם להמשיך. אני בחורה דעתנית, עם הרבה בגרות וחוכמת חיים, ורבלית מאוד, עם מודעות עצמית גבוהה, מעדיפה לדבר ולהציף כל דבר. ונראה שלו קשה עם זה. אגב, שוחחתי איתו מעט, הרגשתי שהוא חושש לאבד אותי בדיעבד נראה לי שחלק מהתנהגויותיו נובעות מהפחד לאבד אותי. (אני בחורה דעתנית, והוא אומר משהו, ולאחר שנייה אומר ההיפך למרות שאני מדגישה שזה בסדר לחשוב אחרת). אשמח לשמוע את דעתך. האם כדאי להמשיך, אולי עוד כמה פגישות? האם זה בסיס מספיק טוב לזוגיות טובה? תודה רבה, ליבי.

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, אני שמחה שיש לך דימוי עצמי טוב וערכי ושאת מרגישה טוב עם עצמך. טוב ומשמח שאת נראית טוב ,אינטילגנטית, חברותית ושאר התכונות הטובות שאת מייחסת לעמך. מאחר ואת מתארת את עצמך כאדם אטרקטיבי, מה בהחלט יכול להיות נכון, מתבקשת השאלה מהם המניעים הפנימייים או המנגנון הנפשי המודע והלא מודע, אשר השאיר אותך רווקה עד גיל 44?אין זה אסון להיות רווקה בגיל הזה ובהחלט אפשר למצוא אדם ערכי, חכם, מבין עניין, איש העולם הגדול, פיקח וידען, גם בגיל זה. אם אכן תכירי בעל תכונות חיוביות כלבבך ,סביר להניח שהוא יהיה גרוש או לכל הפחות אחרי פרק זוגיות משמעותי. האם מפחיד אותך להתחבר לאדם המבין בזוגיות ואשר היו לו בנות זוג או בת זוג קודמת? נדמה לי שקשה לך להתמודד עם נושא של קנאה בבנות זוג קודמות ואם אכן אני טועה , עולה השאלה מדוע את כ"כ בררנית לכל אורך חייך הבוגרים בלמצוא בן זוג. את מתארת את בן הזוג הנוכחי בצורה די שלילית מהרבה בחינות ולפיכך לא ברור מדוע את מאלצת את עצמך לחזור ולהיפגש איתו? לדברייך הוא אינו עונה על צרכייך המנטאליים ,הרגשיים,והמילוליים שלך ולכן לא ברור מה הטעם בלהמשיך ולצאת איתו? השאלה הגדולה היא מהו הקושי הפנימי המונע ממך למצוא אדם הראוי לך? יתכן ויש כאן צורך לפנות לגורם מקצועי כדי להבין את התעלומה. כל טוב ובהצלחה אילנה

06/06/2016 | 23:41 | מאת: אחת

לא תמיד אנחנו בררנים. זוגיות זה משהו שנקרה בדרכנו ולא תמיד אנחנו אלו שמחפשים אותה ואז בודקים כן כן לא לא. לא תמיד מי שבחור בנו מתאים. ונניח וגם זו בררנות לטעמך, אז ראשית אנשים בררנים אלו אנשים שעברו דברים בבית או בזוגיות קודמת ומפחדים מהבחירות שלהם מפחדים לטעות וליפול על הדבר שממנו הם נמנעים והם חושבים שזה משהו נסתר שלא גלוי להם לעין כבר בפגישות הראשות , משהו שיצוץ נניח לאחר הנישואין. אלו אנשים שרוצים יציבות וחבר לחיים ולא רוצים לעבור גירושין או פרידה. וכן תאמרי בטח שאי אפשר לדעת שאין חברת ביטוח שצריך לקפוץ למים.. ובכל זאת, יש אנשים ישי להם אינטואיציה טובה בבחירת בן זוג ויש כאלו שכל הזמן בלופ על אותו דבר.

שלום רב בזמן אוננות אני צופה בסקטי סקס עם חיות וזה גורם לי לעוררות גבוהה אני ממש מכ=גורה מזה ברמה קיצונית שלא הכרתי מעולם. מצד שני בזמן רגיל המחשבה על זה או שלא מעוררת בי דבר-אני אדישה לזה או שמעוררת בי גועל ודחיה, אם למשל אני רואה אדם עם בעח ברחוב ולרגע מדמיינת את זה, זה דחה אןתי ומזעזע אותי, והמחשבה שאדם מסוגל לעשות את זה באמת דחה אותי ואדם כזה נתפס בעיני כדוחה ומגעיל ולא הייתי מתקרחבת אליו ולדעתי הוא זקוק לטיפול. מה עובר עלי, האם זה פיתול אישיות? האם יש הסבר לתופעה בספרות המקצועית? ארחיב ואומר שיש לי הפרעת אישיות גבולית, ויש לי לעיתים דיכאונות. אודה לכל עזרה

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, יש הבדל גדול אצל חלק גדול מבני האדם בין מה שמגרה אותם מינית בדמיון לבין מה שמגרה אותם או דוחה אותם מינית במציאות לדוגמא חוויית אונס אכזרית עשויה מאוד לגרות בדמיון בזמן אוננות ולהפחיד עד מוות, ובצדק אם מתייחסים למציאות. כנ"ל לגבי תכנים קשים כגון התנהגות סאדו מאזו קיצונית ויוצאת דופן, גילוי עריות, ובמקרה שלך סקס עם חיות. במציאות האדם, בהחלט עשוי להירתע מכך מאוד וזה מגעיל אותו ודוחה ולעולם לא יעשה זאת, בעוד בדמיון בזמן אוננות ,הדבר מגרה אותו מאוד. הייתי משייכת את הפנטזיה המינית שלך ,בדיוק למקרים של הפער הקיצוני בין מה שמגרה בדמיון, לבין מה שהשפיות שלנו, מנחה אותנו להתנהג במציאות. כל עוד יש לך הפרדה מוחלטת בין הדמיון שמגרה אותך לבין המציאות שבמקרה שלך, דוחה אותך, ובצדק, הייתי מניחה לעניין כפי שהוא. אין כאן פיצול אישיות, אלא יש כאן תופעה אנושית מאוד נפוצה של הפער העצום בין הדמיון האירוטי המעורר ומגרה בזמן אוננות ולבין הסירוב האנושי הטבעי לממש זאת במציאות . פשוט יש לחיות בשלום עם הכפילות הזאת. כמו שאנשים נהנים לראות סרטי אימה, כאשר במציאות הם פוחדים מכך פחד מוות ויעשו הכל כדי להימנע מכך. כל טוב ובהצלחה אילנה

19/05/2016 | 17:52 | מאת: מישהי

היי אני נשואה ואמא לילדים מאז שאני מכירה את עצמי בכל פעם שעשיתי סקס עם בעלי הכל היה בסדר עד לרגע אחד הרגע בו אני מגיעה לפורקן פה הקערה מתהפכת פתאום הכל נעצר אני מכסה את פניי בידיים או בשמיכה לפעמים בוכה צריך לעצור הכל עד שארגע ואז נורא רוצה שהכל יגמר ומהר שבעלי יגמור ונתנגב וכאילו כלום לא קרה למה זה קורה למה לא נשאר הלט והתשוקה ??? בבקשה תשובתכם תודה מראש

19/05/2016 | 08:58 | מאת: אחת

שלום רב אני נשואה בת 45 ואמא לילדים בעלי מאוד אוהב אותי ואני אותו אבל יש בעיה שמפריעה לשנינו אנחנו מתחילים בסקס ששנינו רוצים אנחנו מתחממים וזה זורם טוב עד לרגע מסוים שהורס הכל רגע הגמירה שלי מפה הכל נעצר אני מכסה את הפרצוף שלי בידיים או בשמיכה לפעמים בוכה צריכה כמה דקות להתאושש מרגישה מגעיל מבוישת ומכווצת בעלי לא מבין למה וגם אני לא ממש אחריי כמה זמן אני נותנת לו לגמור אבל ההרגשה כבר הופכת לאחרת לגמריי למה זה קורה??? ומה עושים ??? בבקשה עזרה

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, לאורגזמה שלך את מגיבה בתגובות של הסתתרות ,בושה, אשמה וכאב לב המלווה בבכי. במקום שהחוויה תביא לך סיפוק ושמחה ומשם תזרמו יחד מרוצים לקראת הגמירה של בעלך, את נכנסת לסוג של סרט פנימי שאין את מבינה ואין את מודעת לסיפור הפנימי הטמון בתוכו. כמו כל סיפור פנימי שיש לנו ,הרי הוא טמון בתת מודע שלנו. אם ברצונך להבין את הסיפור הפנימי שלך, מומלץ שתפני לפסיכולוג קליני ,המתמחה בחקר התת מודע. העלאת הנסתר כיום על פני השטח והיכולת להתמודד עם מה שהוא מייצג, תשחרר אותך, כך אני מאמינה, מהתגובה הלא מתאימה לך, הנוכחית. כל טוב ובהצלחה אילנה

10/05/2016 | 21:58 | מאת: מתוסכלת

שלום, מעולם לא הייתי בזוגיות ונראה לי שיש לי כבר חרדה לא רוצה שיכרו לי ומפחדת לצאת לדייטים דבר שאמור להיות מהנה חבר הופך אצלי לפחד לחוסר אמון. זה התחיל בעיה מגיל ההתבגרות אני אחת שבאופן שיטתי לאורך חיי מוטרדת מינית בקטנה ע"י הערות מלל וע"י נגיעות. דוגמאות: גבר העביר את ידו דרך מושב האוטובוס ונגע וליטף לי את החזה כשישנתי באוטובוס עד שהתעוררתי ומצאתי כף יד על החזה. אחד העובדים במקום עבודתי החדש נכנס איתי למעלית וחיבק אותי. העביר יד על הצוואר. נהג אוטובוס כשהייתי קטינה תפס את ידי כדי שלא אתרחק ממנו שאל אותי שאלות על מקום מגוריי, בי"ס ואמר שרוצה להיות חבר שלי.. נהג אוטובוס אחר שאל אותי היכן אני רוצה לרדת ( במתחם תחנת רכבת צפון או מחוצה לה) עניתי בפנים ואז אמר בפנים?? כולן רוצות שאגמור בפנים.. ניסה ליצור עימי קשר עין במראה ולא פתח את הדלת האחורית כדי שאעבור לידו בכוונה כשאני יורדת. גבר הזוי בתחנת האוטובוס התחיל עם כל מי שהייתה שם וגם איתי , אף אחת לא התייחסה. לאחר מספר ימים יצא לו לעבור מולי וירק לי יריקה עסיסית על הפנים. גבר אחר התחיל איתי תוך כדי הליכתי על המדרכה והוא ברכב התחיל לקרוא "סליחה" כדי שאתייחס חשבתי רוצה לברר לגב רחוב מסויים ואז כשהתקרבתי הראה לי קסם עם כדור אמרתי "יופי" והמשכתי בדרכי אך הוא ליווה עם הרכב וכשראה שאני לא מתייחסת התחיל לצעוק בקולי קולות וכל הרחוב השתתק והסתכל עליי כאילו שאנחנו זוג שרב קרא לי זונה את אוהבת את זה חזק וכו'... עקבו אחרי ברחוב עד שנכנסתי לחנות לבני נשים כדי שילך.. גם בלימודים באוניברסיטה ,היו הטרדות בחור אחד שהיה דלוק עליי היה יוצא אחרי לשירותים כל הזמן רצה לדבר איתי.. אמר לי "את לא יודעת מה אני רוצה לעשות לך" בחור אחר קרא לי סקסית את מעמידה לפרופ' את הXXX מצטערת אבל יש לי רתיעה מגברים ויש עוד המון המון סיפורים אני מודעת ונזהרת ועדיין.. וכן זה קורה גם עם בחורים שאני יוצאת איתם..המגע שלהם מהיר מידי ואני הודפת אותם בדייט הראשון. השאלה: למה ? אניעם הכי מודעות שבעולם מגיל צעיר כל הזמן לובשת רק גינס וחולצת טי שרט ועדיין..לא מעיזה לשים חצאית או גינס קצר לא מבליטה את הגוף ולא שמה מחשוף , אגב אני שטוחת חזה. מעבר לזה שגם אונס אין לו קשר ללבוש אבל רק מציינת כי בכל זאת אומרים שבגד משדר משהו. אולי מהניסיון לדעת למה??? אני בתולה לא הצלחתי להכיר שום בחור שיהיה איכפת לו ממני, אני ביישנית ועדינה. כיום שמישהו בכלל מנסה להתחיל איתי יש לי כבר בחילה.. מה בי גורם להם להרשות לעצמם מבלי לדעת עליי לפעמים דבר כלומר שיחה להעיז להתייחס אליי ככה?? ממה זה נובע??. ואיך למנוע את זה?? הבעיה שאני מרגישה לבד ומצד שני נוח לי ככה כי אני לא מסוגלת לצאת כי זה לופ שחוזר על עצמו. האם טיפול אצל מטפל מיני יכול להוריד לי את החרדה. נוצר מצב נראה לי שאני לא מבינה את הסיטואציה כך למשל כבר בדייט ראשון על ההתחלה רוצים לנשק ואני מסרבת ותמיד עושה מה שטוב לי אבל האם ככה זה נהוג להתנהג? ואני הבעייתית כי אין לי אמון מעבר לזה שאני חשה ישר דחייה כלומר אין לי חשק מיני או תשוקה. אני בלופ ומיואשת. אגב נוצר גם מצב שאני לא הכי בשליטה כלומר יש לי תנועות גוף כאלו של חוסר ביטחון כשאני יוצאת לדייט אם הוא נראה לי בקורתי או בוחן אותי. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, טיפול מיני עוסק בשיקום התחומים השונים של התפקוד המיני. במקרה שלך, את מציינת רתיעה מאוד עמוקה כלפיי גברים, עויינות , הכללה לגבי ההתנהגות הגברית שאינה מקובלת עלייך ופחד עמוק מהיותך אשה, וזאת על ידי לבוש יוניסקס (ג'ינס וחולצת טריקו). להערכתי טיפול סקסולוגי אינו יכול לסייע רבות ולפיכך עדיף לפנות לטיפול פסיכולוגי העוסק בעולם הרגשי הפנימי ובחוויות הילדות. לא ברור מדוע נחשפת להצקות מיניות בילדותך ומדוע הדבר לא השתחרר בהמשך חייך ובתקופת התבגרותך. אינני יודעת בת כמה את , אך הרושם הוא שהעמדות והרגשות המיניים שלך כמו גם הרגשות כלפיי הגברים, הלכו והקשו ,הלכו והתאבנו עם השנים, שכבה אחר שכבה ולדעתי יש צורך בעבודת קילוף די משמעותית. הייתי פונה לפיכך לטיפול פסיכולוגי. כל טוב ובהצלחה אילנה

08/05/2016 | 15:13 | מאת: לירון

לפני עשור בן זוג שמאוד אהבתי נפרד ממני. הפרידה היתה קשה, נכנסים לדיכאון, והלכתי לטיפול פסיכולוגי במשך כשנה. במשך השנה הזו המשכתי הלאה. יצאתי עם אחרים, ואף הכרתי את מי שהפך להיות בעלי. לפני שהתחתנתי המשכתי להיות בקשר עם האקס שאהבתי. קשר במיילים בלבד. אפילו חשבנו לחזור. אבל הרגשתי שאני לא רוצה לחזור אליו, כי אני לא בוטחת בו. המשכנו להיות בקשר במיילים עד שהתחתנתי ולאחר מכן הקשר ניתק כמעט לחלוטין. רק בימי הולדת היינו כותבים זה לזו "מזל טוב" בפייסבוק בימי ההולדת (זה באותו יום) אבל השנה גם זה נגמר. אני עדיין חושבת עליו המון, ומתגעגעת אליו, למרות שבן זוגי מתייחס אליי טוב ויפה, אבל חסר לי "האקשן" והפרפרים ותחושת האסור וכו'... אני לא יודעת מה לעשות. איך מוציאים את האקס מהמחשבות? אנא עצתך.

פונה יקרה, את כותבת שהפרידה לפני עשר שנים היתה קשה, חווית האובדן עמוקה ואיתה גם האבל. אני מניחה אם כך שפנית לטיפול על רקע הכאב הנפשי ממנו סבלת. כיום לאחר עשר שנים, חסרים לך דברים אחרים לגמרי. ריגושים, פרפרים בבטן ועוד יותר מזה, חסרה לך תחושת הסיפוק מן ה"אסור". יתכן ואינך אוהבת מספיק את בעלך ויתכן שנפתחה תיבת פנדורה בתוכך העוסקת בחיפוש ריגושים ,התאהבויות, בגידות, ובקצרה משהו לא שלם ולא רגוע בתוכך. אינך מדברת כל כך על געגוע לאדם שיצא מחייך בגדול לפני עשר שנים, אלא על חיפוש תחושות אחרות, שאולי הוא מייצג אותן עבורך כיום ואולי כבר לא . הרושם הוא שאינך מסופקת מן היש וחסר לך דבר מה בחייך. על רקע זה הייתי ממליצה לך לחזור שוב לטיפול פסיכולוגי כי קיים היבט של אי נחת וחוסר שקט בחווית הסיפוק הפנימי. היום זה לא האקס שבמחשבות אלא חוסר הסיפוק שבחייך. כל טוב ובהצלחה אילנה

אחרי שנישק אותי ורצה להיכנס לי למיטה אמר לחברים שלו שלא נמשך אלי בכלל הכי אבסורד שהוא מכועא ואני נאה ןאני הכי לא נמשכת אילו הוצאתי אותו מהמיטה שלי בעזרת חברה הוא חבר של השותף שלי בקיצור עשה לי עדיין הרגשה רעה מאוד אני צריכה את עצתך מנ דעתך וכו תודה מכול הלב

דניאל היקרה, בני אדם נמשכים באופן שונה האחד לשני. לפי המראה, לפי ריח גוף, לפי מה שנדמה להם אודות הטיפוס שהם פוגשים אודות האישיות שמולם ועוד הרבה מאוד פרמטרים וגורמים. את בחורה נאה, לדברייך ואני משוכנעת שעד היום חווית משיכה של גברים אלייך. אין זה אומר שכל הגברים בעולם חייבים להמשך אלייך, כי ידוע " שעל טעם וריח אין להתווכח". בחור מכוער לפי תיאורך יכול בהחלט לא להמשך לבחורה נאה כי היופי הוא בעיניי המתבונן. אולי הוא גם מכוער (שוב בעינייך) ויחד עם זה גם נוטה לפסול בחורות אחרות. גם לבחור מכוער יש קריטריונים משלו למי להמשך ולמי לא. הרושם הכללי שכל הסיפור קצת מוגזם או הזוי בלשון המעטה. בחור מסויים כלשהו לא נאה לדברייך נישק אותך. אם נישק כנראה שרצה וחשק. לאחר מכן נכנס למיטתך לא ברור איך וכיצד. האם נכנס לבוש באופן מלא או חלקי, האם הזמנת אותו למיטה, איך זה שהגעתם בכלל לחדר השינה ועוד כל מיני תהיות של פרטי פרטים על העלילה. כך או כך ביקשת ממנו שיעזוב את מיטתך. הוא התקרצץ או התעקש או היה דביק ולבסוף הצלחת בדרך כלשהי להוציאו ממיטתך. כנראה ניסה לכסות על אי נוחותו בזה שגורש מהמיטה ע"י זה שהטיל פגם בך בכך ש"אינך מושכת אותו" ואולי זה יתרץ עבורו שזה הוא זה שעזב את המיטה מרצונו. כך או כך מה איכפת לך ממנו. הוא יצא ממיטתך ומחייך, את תמשיכי בחייך ובזכות מי שאת תמצאי לך בן זוג הולם. כל טוב ובהצלחה אילנה

03/05/2016 | 00:02 | מאת: נטלי 28

אני גרה עם שותף לדירה שאנחנו כמו משפחה בקטע של אין שלי ואין שלו נהיינו ממש חברים טובים הוא מדמין אותי לבלות עם חברים וידיגות שלו וכו וזה נחמד כי החיי חברה שלי לא עשירים קרה. ערב שהייתי מאוד עייפה ניסיתי לישון וביקש ממני משהו ודיי יצאתי עליו כי לא היה לי כוח אז צעק ואמר את ממש תוקפנית וגם עם אנשים את ככה בטח התכוון לזה שהגעתי בשלוש בלילה נסערת ממישהו והידידות הזונות שלו התחילו לחפור לי סליחה על הבוטות. אבל לא חייבת להם כלום ובטח לא חייבת להיות נחמדה כול הזמן מעצבן אותי שהוא מעביר עלי ביקורת ואני מתעצבנת שאני נפגעת ושאיכפת לי מה הוא חושב אשמח לשמוע את דעתך

נטלי היקרה, נראה שיש פער מאוד גדול בין הידידות והנעימות המתקיימת בינך לבין השותף לדירה ובין ההתבטאויות המילוליות שלך כאן במכתב שהן בוטות ותוקפניות. אינני מבינה את עוצמת הכעס והתוקפנות שאת מביעה והשאלה היא לא מה דעת הידידות של שותפך לדירה, אלא מה שחשוב הוא מדוע יש לך צורך להתבטא בצורה כ"כ חריפה ותוקפנית? אולי כדאי לך לבדוק את הנושא הזה, את מידת תוקפנותך המילולית כלפיי בני אדם. כל טוב ובהצלחה אילנה

02/05/2016 | 17:22 | מאת: קארין

לפני חצי שנה ילדתי ומאז יום לפני המחזור רק מתחיל כתם קטן הגוף משתתק לי אני לא מצליחה להוזיז את עצמי. יורד לי דמעות לבד אני פשוט נופלת למיטה סחרחורות אי שיווי משקל. רק מתחיל הווסט הרציני פתאום אני נהיית בן אדם אחר אין לי כלום. מרוב שהתופעות כאלה קשות זה מקשה עליי ואני מרגישה חולשה בגוף מזה כמה ימים. מה זה יכול להיות.

לקריאה נוספת והעמקה

קארין היקרה, את מתארת תופעות משמעותיות ועוצמתיות בזמן קבלת הוסת לאחר לידה ראשונה .להערכתי עלייך לגשת בראש ובראשונה לגניקולוג, לבקש בדיקה הורמונאלית ולהתייעץ איתו. אם תשובותיו ופתרונותיו לא יסייעו לך את מוזמנת לחזור ולשאול בפורום זה. כל טוב ובהצלחה אילנה

29/04/2016 | 12:10 | מאת: עדי 32

יצאתי עם מישהן שלוש פעמיפ לתת צאנס למשהו הכול היה ממשסבבה עד שאמר לי כשהיינו שיכורים שלרגע הזכרתי לו את מאיה בוסקילה אציין שאין קשרר למציאות ואנחנן רחוקות שנות אור להזכיר במשהו ואז אמר לי שאני יפייפיה בעיניו אבל אני כבר נפגעתי כי אני הכי לא אוהבת את איך שהיא נראית ממקום של לב פתוח לקבל אותו אלי למקום של סלידה וביאוס קטלני הוא רוצה לצאת איתי רציני אבל קשה לי שזה מה שהוא רואה בי שזה גם מצחיק כמה שזה לא קשור אז הסביר שזה היה ברגע של פלאש של האלכוהול עדיין הזייה עדיין הרגיז אותי מאוד ואפילו העליב מחקתי אותו על זה אני יודעת שזה קיצוני מידי אבל ככה הרגשתי

קוראות יקרות , אתן מוזמנות להגיב על פניה זו, שכן לא נשאלה כאן שום שאלה. תודה אילנה

24/04/2016 | 22:47 | מאת: טלי

אני 6 שבועות אחרי לידה ראשונה. חווית הלידה הייתה טובה מאוד, הצוות בבית החולים היה אכפתי והרגשתי שממש מקרקרים סביבי ודואגים לי. עם החזרה הביתה נהיה לי מאוד קשה, גם פיזית וגם נפשית. הטיפול בתינוק, הבדידות, ההורמונים. כל הזמן חוזרות במוחי הסיטואציות מבית החולים, זיכרונות טובים שלכאורה מנחמים אותי אבל בפועל מונעים ממני מלהתרכז במשימה החשובה של גידול הילד. אני כמובן עושה את כל הדברים שצריך , אבל אני מרגישה שאני לא לגמרי נמצאת פה, הראש שלי מפנטז על החוויה שהייתה לי ורוצה לחזור לשם. כבר עברו 6 שבועות וזה לא עוזב אותי, זה מציק ומפריע. קשה לי להפסיק לחשוב על זה. כבר התחלתי להתרגל לתינוק, להבין אותו יותר, להינות מהטיפול בו, אבל קשה לי להפסיק את המחשבות... זה קורה לעוד נשים? מתי זה יפסק?...

טלי היקרה, נשים אחרי לידה עם הגיען הביתה,עוברות חוויות מהרבה סוגים , ביניהן, חוויות בדידות קשה של להיות עם תינוק פצפון או חוויות נוספות כמו הצורך עמוק בתלות והצורך לקבל אהבה ,תמיכה ,פינוק ,עזרה פיזית ונפשית. כלומר געגוע למצב שבו תהיה דמות אשר תכיל אותך ולא רק שאת תהי הדמות האימהית המכילה לתינוק. יש המגיבות בדיכאון, באי התקשרות לתינוק, באי כושר תפקודי, בבכי תכוף והרשימה עוד ארוכה . שכחתי עוד להזכיר, מחשבות טורדניות ללא הרף, ראש מפוצץ ממחשבות, הטלת ספק עצמית, תחושה של כליאה, ולמעשה מגוון שלם של רגשות ומחשבות שליליים. נדמה לי, שאת מבטאת געגוע לבית חם שאולי לא היה מספיק חם בילדות המוקדמת, או ליחס אימהי חם ועוטף שיתכן וגם הוא לא היה במידה מספקת, וזאת בשל געגועייך לצוות המטפל וליחס הטוב בבית החולים. הייתי מייעצת לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, דווקא בתזמון הנוכחי. אני חושבת שאת עשויה להרוויח מכך רבות. אם אין באפשרותך לפנות לטיפול פסיכולוגי, נסי לחפש קהילות של נשים לאחר לידה המקיימות ביניהן קשר אינטרנטי או אף נפגשות בתדירות כלשהי במציאות ומשתפות האחת את השנייה בחוויותיהן. כל טוב ובהצלחה אילנה

24/04/2016 | 20:54 | מאת: קים

היי, יש לי בעיה שרק החמירה עם השנים. מעולם לא הייתי בזוגיות כי לא רציתי והתחמקתי וגם לא היה שום מגע מיני כי לא רציתי. בעצם נראה לי שהחוסר רצון במגע גופני כזה או אחר גרם לכך שגם קשר זוגי לא נסיתי כי למה הטעם? היום אני יודעת שקצת שגיתי כי זה אפשרי בכל אופן בגילאים צעירים אבל אז גם רצון להתנשק לא היה לי. המצב שלי הוא בעצן שאני באה בתמימות מה שנקרא לדייט סתם לדבר וישר יש את המגע לא בסוף הדייט ישר בהתחלה זה יוצר אצלי עלבון כי זה לא מסתדר לי שאני מעניינת אלא רק מושכת ורוצים בגופי. גם אין להם הרי בעיה בתחילת הקשר להתהפך ולא להתקשר. עקרונית גדלתי בבית ללא חום ואהבה מצד אב דמות מנוכרת אני כלל לא קיימת בשבילו אני דיי ביישנית הייתי ומופנמת אך הסביבה מאוד אוהבת אותי יש לי מזל אך יחד עם זאת כנראה בתחום הזוגי משהו דפוק מאוד!!! פחד רציני מפרידה ולא מבינה איך אפשר להיות ם מישהו שאוהבים וזה נגמר? למה למשל עם בנות זה לא נגמר? ועוד יותר קשה לי הקטע הגוםני שמן הסתם הוא ביטוי לקטע הרגשי כך שהכאב יכול להיות חמור יותר.. כך התמודדתי עם המחשבות הללו מגיל ההתבגרות.. הייתי מאוד בררנית ודעתנית והיה לי מבחר אף אחד לא מצא חן בעיני. לא היה לי רצון לאונות או למגע ואין לי סקרנות פוחדת שישפטו אותי על גופי כי עבר ביקורות רבות ובעצם אני לא מחוברת למיניות שלי למרות שבאמת היו לי הרבה מחזרים ברחוב וכו'.. כשאני אחד על אחד אני מרגישה רע עם עצמי הן מבחינת המיניות שלי כלומר מפחדת להיות נניח ערומה כי יהיו דברים שידחו את הבן זוג כמו מה? כמו שטוחת חזה.. אפילו לאחרונה יצאתי לדייט וישר זה מה שאמר על החזה שלי כך כך מעליב.. אני יודעת שיש עוד שטוחות חלקן דוגמניות אבל אני לא מרגישה נוח עם זה גם לא נוח לי יהיה קטעים מאוד אינטימיים וגופניים. הבעיה שלי היא שאני פתאום נרתעת גם אם מישהו מתקרב אומנסה להתחיל נהיה לי רע רוצה שילך ועוד יותר קשה לי פתאום בדייטים ראשונים כשמתחיל הבחור לגעת בדייט ראשון ואין עדיין הבנה הדדית אני חוטפת בחילה על שיכה או תשוקה מצדי ממש אין אני לא נמשכת וזה הופך להיות קטע דוחה מבחינתי וכמובן שאני ישר זזה. כמו שאמרתי רגשית אני נעלבת ל מבינה למה הם ככה איך יתכן שאוהבים אותי? למה מנסים לקדם עניינים? כתבת תשובה למישהי באתר ואני מדביקה רק ברצוני לציין שאני חילונית אני מוצאת דברים נכונים שכתבת אשמח לדעת על איזה טראומות מדובר? האם אפשר ללכת לסקסולוג או טיפול ממוקד ולא ארוך שנים? אני מאוד רוצה לצאת עם בחור אבל לא מסוגלת כי כשיש לי משהו אני חרדתית וזה הופך לגרוע ביותר עם השנים עד כשי כך שהם שמים לב שמשהו לא בסדר... כמו כלב שבאים ללטף אותו והוא בורח.. אני מבוגרת בת 39 "התשוקה למגע של אהבה ואינטימיות והתשוקה למיניות אי אפשר לתלות אותן בחינוך דתי בלבד. הרבה פעמים הצניעות הדתית מתלבשת על מבנה רגשי מסויים. ועל טראומות מודעות ולא מודעות המביאות למצב הדומה לשלך. נראה לי שבמצבך הנוכחי כפי שאת מבינה בעצמך, הסיכוי לזוגיות נמוך ביותר ויחד איתו המכלול של אינטימיות, מגע גוף בגוף ויחסי מין. צרכים ודחפים שהם אינטואיטיביים ומולדים אצל בני אדם , גם גברים וגם נשים, עברו אצלך תהליך של מחיקה מודעת והתנגדות נפשית קשה. וסביר להניח שהדבר כרוך בתהליך טראומטי מסוג כזה או אחר. שכנראה אף הוא עבר שיכחה והכחשה. הצד הטוב בכל העניין משאבייך הכלכליים לטיפול של פסיכולוגיית מעמקים, העוסקת במעמקי הנפש, החל מתהליך הלידה , קיים סיכוי לפתרון הבעיה לאורך תהליך טיפול של שנתיים או אולי יותר. השאלה הנשאלת היא כמובן אם את מוכנה להשקיע כלכלית בעניין ואם את רוצה לשנות את המצב? העתיד שאת בפניי בעתיד הנוכחי נראה בהחלט פגום וחסר תקווה. כל טוב ובהצלחה" אילנה

לקריאה נוספת והעמקה

קים היקרה , נדמה לי שאורך המכתב מעיד על כך שאת במצוקה רגשית משמעותית וכנראה גם בהצפה רגשית.הפחד המרכזי שאת מעלה הוא הפחד להתקרב לגבר מחשש שתיווצר אינטימיות רגשית קודם כל, שמא תחול פרידה שתכאיב לך וכמו כן את טוענת שמילדות מוקדמת, פיתחת יריאה, מנגנון של רתיעה והתבצרות בפני דמות גבר אותו ייצג אביך שהיה מאוד מנוכר אלייך ורחוק. השאלה איננה "מה רוצים בחורים?" ואם הם רוצים חזה מלא, לנשק מיד או כל דבר אחר. כל אדם אפשר לשים במקומו ולשים לו את הגבול אם אנחנו יודעים מי אנחנו , מה אנחנו מרגישים ויודעים להבחין בין מה שנוח לנו למה שלא נוח לנו. הקשר עם העולם הוא סוג של דיאלוג ולא של השתלטות של אחד על האחר. העובדה שלא פיתחת תשוקה מינית ,גם לא באוננות, נראית לי משנית לעמדה הכללית של חרדה ועויינות כלפי גברים, בשל טראומת העבר של הילדות. קיימת אפשרות לפנות לטיפול סקסולוגי שיוכל לסייע במידה מוגבלת בעזרת מאמני הנרתיק, על מנת להכשיר אותך לקראת חדירה. http://www.doctors.co.il/ar/18200/%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A1%3A+%D7%9E%D7%99+%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%93%D7%AA+%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%94+q00 הבעיה המרכזית לדעתי , היא הבעיה הרגשית של חרדה ופחד ואולי אף עויינות כלפי גברים. לשם כך יש לפנות לפסיכולוג/ית קליני, המתמחים בעיבוד חוויות ילדות מוקדמות. קיימות גישות שונות בפסיכולוגיה וטיפול נפשי ולא כולן עוסקות בהכרח בשחזור מעמיק של חוויות הילדות עם ההורים. אני בהחלט ממליצה לך לגשת לטיפול. אינני יודעת האם באיזו מידה תצליחי להפתח אבל אם אכן תצליחי בכך בטיפול, יש להניח שהוא יקח בין שנה לשנתיים. הביאי בחשבון שהחיים אינם נעצרים בזמן הטיפול ותוך כדי הטיפול חלים שינויים בשטח ובהדרגה ,רואים תוצאות. כל טוב ובהצלחה אילנה

23/04/2016 | 13:05 | מאת: ליטל

שלום אילנה שמי ליאל טני בת 25 יש לי בעיה עם השיער הוא נראה ממש לא טוב עבא החלקה ומוריד לח ממש את המצב רוח ואת הביטחון העצמי הרבה פעמים הוא לא נעים למגע וגם אומרים לי שהוא מראה כמו פאה מרוב שחסר בו ברק ותנועה אני מיואשת מהרדיפה אלר הטיפול בו כי אם אני עושה החלקה זה טוב רק לאיזה חודש חודשיים ואז נראה זוועה

ליטל היקרה, אני יכולה להבין את מצוקתך בנוגע לשיער, תסרוקת ושיער משנים מאוד את ההופעה החיצונית שלנו וחשוב מאוד שימצאו חן בעיננו. כך שהבעיה איננה שטחית ואיננה טפשית, כבודה במקומה מונח, אלא שלצערי אינני הכתובת המקצועית כדי לענות לך כיצד לפתור את בעיית השיער. מטופלות רבות מדווחות על שנים של קשיים עם שערן, עד שמצאו את הנוסחה הגואלת. הייתי מציעה לך להמתין עד שההחלקה תתפוגג ואז לגשת למספר ספרי צמרת ולהתייעץ על האופציות והחומרים שאת יכולה לעשות בהם שימוש וכמו כן אמצעי הטיפוח של השיער כגון החלקות למיניהן בעזרת מכשירים בייתים. הקדישי מעט זמן ומאמץ לחיפוש היועצים המתאימים והמקצועיים ביותר. פני לאתרים ופורומים של עיצוב שיער ולבטח תקבלי משם שפע של רעיונות. היי סבלנית, בסוף מוצאים את הדרך הנכונה. כל טוב הצלחה אילנה

21/04/2016 | 01:51 | מאת: עדי

לאחרונה יוצא לי להיות בחברת אנשים שאני מרגישה לא נעים על ידם שמעבירים ביקורת על זה שאני בת 32 ולא נשואה ושאני צריכה להוריד ציפיות וכו וכו והם כאילו חושבים עלי דברים ועשיתי עבודה על מודעת כנראה לא מספיק עד כדי כך שזה עדיין מפריע לי מה חושבים עלי וכו מה דעתך

עדי היקרה, את רק בת 32. שזה אחלה גיל. אז מה הבעיה עם זה? ואם היו קוראים לך גל גדות בת 31? ורק עכשיו פרצת להיות וונדרוומן? אז מותר להתחיל קריירה בגיל 31 ובגיל 32 זה מאוחר מדי? גיל 32 לכל דבר ועניין הוא גיל צעיר, תוסס, מלא חיים ודחף להיכרות ועשייה. למה שתורידי ציפיות מהחיים? את רווקה שזה בהחלט לא פשע, אבל בעצם, "פוסט זוגיות" ארוכה. האם זה מנחם? ואם היית בת 32 גרושה ללא ילדים, האם אז מותר להתחיל הכל מחדש עם פול גז על הציפיות והשאיפות בחיים? כדאי להפנים דבר אחד בסיסי - אין אנו יודעים מה אנשים חושבים עלינו ובנוסף ,זה גם לא חשוב כל כך, אלא אלו אנחנו מייחסים לזולת מחשבות ומתנהגים בהתאם. אם את חשה צעירה, רעננה, פתוחה לזוגיות חדשה כי הקודמת מיצתה את עצמה, על מה בדיוק יש לך להצטדק ולחוש נחותה? כל טוב ובהצלחה אילנה

20/04/2016 | 22:13 | מאת: שיר 33

שלום אילנה אני בת 33 רווקה קצת לא מוצאת את עצמי הפרנסה מאוד קשה הייתי רגילה לרמת חיים עם בן זוג עכשין הכול לבד וממש קשה לי אני לבד בלי עזרה אני מוצאת את עצמי לא מדלימה עם המון דברים לא עם גילי שמרגישה שהפנים כבר לא נראות אותו הדבר ומקנאת לבנות צעירות שכול כך מודעות לעצמן וחושבת לעצמי היכן אמצא בן זוג ראוי למשפחה אני משתדלת ועושה אבל לא מוצאת וגם מתפשרת וגם לא מצליח אני ממעיטה מערכי מוצאת את כצמי משווה לבנות אחרות שלא תביני אני נחמדה פלוס חביבה על הבריות ואומרים שאני מצחיקה אבל מרגישה בזמן האחרון כול כך לא בטופ כול כך חסר מה עושים איך מטפלים תודה רבה לך וחג שמח וכשר

שיר היקרה, כמה חבל לחשוב שבן זוג הופך להיות חלק מהדימוי העצמי. שאם היית עכשיו עם בן זוג ובטח ובטח עם בן זוג בעל אמצעים , היית מרגישה , בפסגת העולם. העובדה שבן הזוג איננו כרגע מסיבה זו או אחרת ,אינה מורידה ולו כשערה מערכך. האם בן הזוג הוא שנותן אישור לצעירותך, להופעתך ולערכך? להערכתי הבעיה האקוטית והרלוונטית כרגע היא הקושי הכלכלי היחסי בו את מצויה. שם השקיעי את המאמצים כדי שלא תרגיש מחסור באופן יחסי. אישה צעירה בת 33 לא אמורה לקבל עזרה כלשהי ממשפחתה או ממישהו אחר. זה גיל של תעצומות נפש ותעצומות פיזיות על מנת לעבוד בשתי משרות אם צריך או לקחת עבודות נוספות באופן חלקי. את בעיית הכסף יש לפתור לבד. בעיית הנעורים נובעת מחוסר שביעות רצון פנימית שלך על גורלך ולא בהכרח יש לה קשר לגילך הכרונולוגי. חיים חדשים אפשר לפתוח בכל גיל כשהלב והמוח פתוחים לקראת זה. אם את כרגע במצב כלשהו של חרדה ודיכאון, המביא אותך להשוואתיות כפייתית עם צעירות ,כדאי שתפני לפסיכולוג/ית בקופ"ח אליה את שייכת ואולי יהיה גם צורך באופן זמני בתרופות הנוגדות מחשבות כפייתיות. את מקורות המימון אותם את רוצה להרחיב, תצטרכי לעשות בכוחות עצמך, וזה ממש לא נורא. כל טוב ובהצלחה אילנה

18/04/2016 | 23:51 | מאת: בר30

אני בת 30 הוא בן 24 התחלנו בקשר ידידותי שנפך לאינטימי ועמוק הוא פסל אותי בגלל הגיל מההתחלה וזה לא השתנה עכשיו אני מוצאת את עצמי כאובה על עזיבתו מה עושים

בר היקרה, יש קשרים שסופם טמון בתחילתם. לא ששש שנים בין אשה המבוגרת יותר מגבר חייב להיות קריטי , שהרי ההיפך זה ממש בסדר, אך בתרבות שלנו , יש אנשים שזה עדיין משפיע עליהם. במקרה שלכם, זה הפריע לבחור. פשוט ממשיכים לחיות, מתגברים, בעזרת עצמך,חברות, ידידים, הורים, ואם צריך פסיכולוג. יש שיר הטוען "שבימינו כבר לא מתים מאהבה" וכנראה הוא מתכוון שפשוט מתגברים וזורמים הלאה , כי העיקר הם החיים. אני לא אומרת שזה קל , אבל זה בהחלט אפשרי ואני חושבת שמעט מאוד אנשים לא היו במקום כזה של פרידה כאב, עיבוד והמשך. כל טוב ובהצלחה אילנה

13/04/2016 | 20:22 | מאת: שואלת

היי, שלום, אני בת ה-26 מה שמדאיג הוא שאין לי בכלל רצון ושאיפה לכל הקשור במיניות, זוגיות ואינטראקציה אינטימית עם אף מהמינים. עדין בתולה, אף פעם לא היה לי חבר ונראה כאילו אין לי בכלל צורך בחיי מין. סיבות ממה זה נובע? ניסיתי לצאת כמה פעמים עם בחורים אבל אף אחד לא לטעמי מבחינת הרמה האישית או מה שהייתי מייחלת לעצמי נראה כאילו אני בודקת אותם בפינצטה כי פוחדת לטעות בבחור כלומר לפתח חברות שלא תוביל לכלום..אבל בשורה התחתונה כשאני יוצאת עם מישהו מה שיש לא נעים לי המפגש ומנתקת כלומר אין אפילו על מה לנסות יותר. דבר נוסף ששמתי לב הם יוצרים איטנראקציה מלאכותית מבחינת המגע וזה גורם לי לדחייה גופנית כי שוב השערה שלי הרי אינני בעלת חשק וכלל לא מכירה את הבחור בדייט הראשון אז הכל נראה לילא אמין תודה.

פונה יקרה, חומר הדבק המניע יחסי גברים ונשים מושתת בעיקר על היכולת לחוש רגשות של השתוקקות לאהבה ואינטימיות כלפי הצד השני וכן על רגשות של תשוקה מינית ותגובתיות מינית לבן הזוג. מה שאת עושה "בחירה של בן זוג בפינצטה "כדברייך, נראית לי חסרת תוחלת לחלוטין , שכן את באה למפגשים ללא חומרי היסוד הבסיסיים הנדרשים ליצור חיבור זוגי. בואי נאמר שדומה הדבר לאפיית עוגה כשבחרתי בקפדנות את מיטב הרכיבים אך אני מנסה לאפות אותה ללא קמח וסוכר שהם החומרים הבסיסיים, היסודיים לאפיית העוגה. אני חושבת שאת מדברת בפירוש על אי בהירות בזהות העצמית, יתכן גם אי בהירות ביחס לשהות המינית , שהיא חלק מהזהות העצמית הכוללת שלנו. אני חושבת שקודם שאת בודקת בפינצטה את הזולת , עלייך להכיר את המשאבים הפנימיים שאת מביאה איתך במודע ושלא במודע לדייטים, שהרי הם קורסים מהר מאוד ואין להם המשך. ברור מאליו שנדרש כאן טיפול פסיכולוגי מעמיק על מנת שתמצאי את עצמך על המפה הנכונה לך ועם מטרות ושאיפות התואמים לעצמי האותנטי שלך, שיתכן ועלייך לגלותו. כל טוב ובהצלחה אילנה

10/04/2016 | 05:23 | מאת: שיר32 וחצי

אני מוצאת את עצמי נוטה לרחם על עצמי על זה אני עדיים רווקה בת 32 על זה שאחי התחתן וכבא הצדפחה שלו היא בראש מעיינותיו וכבר לא האלטת הקטנה שאמא רק עם הנכדה שלה שאני אגב בכלל לא צחוברת למשפחה מרגישה בודדה כעוסה עליהם מרגישה שהפ דופטים אותי בעוד אולי אני השופטת אני הרגוזנ וכו אני ואבא שלי לא מסתדריםם תמיד נגעלת ממנו אין לי ערך אילו בכלך לא מרגישה שגדלתי עם אבא והיום בגילי קשה כבר לסלוח או לנסות לדקם ולא רוצה גם קצת נגעלת ממנן רזה היה עוקה סמים היה לנו הרבה דברים מגעיליפ איתו בילדות מרגחשה לבד אני מאגיה דאני לא מי שאני היום על ידם ומאוד קשה לי עם זה צריכה את עצתך ליד אנשים חדשיפ אני מי שאני היום וטוב לי ומעדיפה להיות שפ אפילו שזה לא משפחה מצד שני זה כול מה שיש לי המשפחה המצוצמת אבל לא מרגישה טוב על ידם רק מתעצבנת

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, את מדברת בעצם על שני מוקדים של זהות, אשר אינך חיה בשלום איתם. האחד הוא מוקד הזהות החיצונית שבנית חברתית ואשר בו, את חשה חיובית הן כלפיי עצמך והן כלפיי הסובבים אותך. מוקד הזהות השני הראשוני והפנימי יותר הוא כלפי משפחת המוצא שלך. מצד אחד יש לך הרבה כעס ומרירות ונטירת טינה כלפיי אביך ואחיך. רגשות של אי שייכות כלפיי אמך והתא המשפחתי הגרעיני ובו בזמן, געגועים לתא זה שכן את מדגישה שזה כל מה שיש לך בעולם. אני מניחה שבגלל הזהות הפנימית הכאובה והכועסת את מלאת רחמים עצמיים ותחושה עמוקה של חסר. ככל הנראה ,רגשות אלו מונעים ממך כיום הקמת תא משפחתי משל עצמך. מה שמנחה את בחירותינו המשמעותיות בעולם בתחום האישי הוא גרעין הזהות הפנימי הראשוני, המתייחס לקשרינו עם משפחת המוצא. ממליצה לך בחום לגשת לטיפול פסיכולוגי ,פסיכודינאמי העוסק בעיבוד הזהות הפנימית הראשונית וביחסייך המוקדמים עם בני משפחתך. כל טוב ובהצלחה אילנה

08/04/2016 | 22:34 | מאת: מודאגת

החבר בחצי שנה האחרונה מפגין התנהגויות תקופניות ותגובות לא פרופורציוניות במהלך ריבים קטנים (כמו אחרי שביקשתי לנתק את השיחה כי הוא לא מקשיב לי) שמגיעים לטונים צורמים הוא היה משתמש בשפה בוטה כמו נשבר לי הזין ולאחר מכן גם שהיתה מופנית אלי כמו לכי תזדייני, לכי תחפשי מי שיזיין אותך... הוא נוטה להתנצל מאוד אחר כך ואף להאשים אותי בהתפרצויות זעם שלו. מה משמעות ההתנהגות הזאת? האם זה עלול להדרדר? האם יכולה להיות אלימות פיזית...

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, משונה שרק אלימות פיזית מטרידה אותך. האם אלימות מילולית ורגשית אינה פוגעת בך? את כותבת מפורשות שהחבר מתבטא כלפייך באלימות מובהקת וגלויה, ללא כיסוי. ולא די בכך, אלא שלאחר מעשה הוא נוטה לזרוק את האחריות להתפרצויותיו עלייך ,על שהבאת אותו לכך. כלומר את האחראית לאלימותו ואת ראויה לעונש כביכול..השאלה התמוהה בכל הסיפור היא, מדוע את נשארת בקשר שבו את גם הקורבן וגם "האחראית" להתעללות בך? האם המצב צריך להידרדר לאלימות פיזית ולהתפרצויות קשות יותר על מנת שתביני שאת במקום לא ראוי ולא בטוח? כל טוב ובהצלחה אילנה

06/04/2016 | 17:18 | מאת: אני

אני אישה נשואה. לאחרונה חשתי נקיפות מצפון משום שנמשכתי מינית לגבר אחר בתפקיד גבוה במקום העבודה ללא שליטה. חשתי "בוגדת" בבעלי למרות לא היה ביננו כלום , גםאין סיכוי שהיה. מפרידים ביני לבין אותו גבר כל המחסומים האפשרים. קרתה אולי נגיעה קטנה בלי כוונה ותו לא. אך ברור לי שללא כל המחסומים , על אי בודד אולי היינו ... אין לי מושג קלוש אם הצד השני בכלל נמשך אליי . אבל ברור לי שאני מאוד.יש לציין שמעולם לא קרה לי שנמשכתי כך לגבר כלשהוא בסביבתי ללא שליטה, חוץ מבעלי, הכל כמובן נשאר בגדר סוד ביני לבין עצמי . בעלי ואני הכל בסדר בחיי הזוגיות שלנו . אבל המשיכה שלי להוא היתה מטורפת , לא חשבתי סתם שהוא חתיך. יש הרבה גברים שמוגדרים אצלי כחתיכים ועוברים לידי כהוא זה אבל אף אחד מהם לא גרם לי לרעוד ככה לידו. מצד אחד אני קצת מתביישת ומצד שני יצא לי לחוות תשוקה נפלאה (לא ברת מימוש אבל הייתה לה עוצמה. יופיו, חוכמתו ועוצמתו הרבה והמוחלטת של אותו גבר ביחס אליי (שהיה בתפקיד גבוה מאוד משלי) גרמו לי לרעוד מבפנים לידו ולהתבייש והלהסתתר מפניו כי ידעתי שרגשותיי מסוכנים לי , ואת כל זה הצלחתי להסתיר בתוכי , בקושי רב , אבל עמדתי במשימה.. האם זה נורמאלי?

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, הסיפור שלך, עד כמה שזה יפליא אותך, הוא סיפור די נפוץ . קיימים מקרים רבים שנשים נמשכות לגבר בעל סמכות גבוהה משלהן כגון, מדריך מורה ,מרצה, מפקד בעל דרגה גבוהה, מנהל בעל עוצמה וסמכויות ניהוליות רחבות. הנטייה להמשך לגבר החזק והדומיננטי ,המוצלח, יש לה יסודות ביולוגיים אבולוציוניים, כך הרי בוחרות נקבות בשבטי החיות את הזכר החזק והדומיננטי בלהקה כדי להזדווג איתו. מבחינה פסיכולוגית, נטיית הלב הזו של משיכה מינית עזה לגבר הסמכותי והחזק,היא אחת מאושיות הפסיכואנליזה היותר חזקות. יוצא איפוא שגם מבחינה אבולוציונית וגם מבחינה פסיכולוגית של התת מודע, התהליך אותו את מתארת הוא נורמאלי לחלוטין. הבעיה שלך לדעתי אינה שאלת התיוג לנורמאלי או לא נורמאלי אלא שאלת הסבל והתסכול הכרוכה בהמשכות עזה לגבר שאינו בר השגה. תהליך ,המביא ברדך כלל לירידת הערך והמשיכה לבן הזוג הקיים. מה שחשוב להמשך חייך הוא שתצליחי לשמור על אהבה, תשוקה והערכה לבעלך שאלמלא כן, יפחת משמעותית מחיי הזוגיות והנישואין. במידה ואת סובלת מהתסכול ואי המימוש, ובהחלט סביר שטוב הוא שהדבר לא מומש (במקרים בהם יש מימוש של קשרים מסוג זה, הסטטיסטיקה מראה במרבית המקרים, כי הגבר נשאר במשפחתו ואינו עוזב למען האהובה),אני ממליצה לך, לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להקל על המועקה הנפשית בה את שרויה בשלב חייך הנוכחי. כל טוב ובהצלחה אילנה

06/04/2016 | 11:12 | מאת: אביב 33

שלום אילנה היקרה בעבר רשמתי לך פה על אותו נושא ועדיין הוא מאוד מטריד אותי והמחשסבות הרעות אינן עטזבות ואני יודעת שמחכה לי עונש ועיכוב הזוגיות שלי כנראה בגלל זה הייתי עם מישהו 9 וחצי שנים גדול ממני ב13 שנים כמות הפעמים ששכבנו הייתה 5 פעמים בלחץ בכול הקשר הקשר נהייה חברי וכלכלי ללא משיכה מינית אבל עם מעורבות רגשית לאב דווקא של אהבה מצידי ומיצידו אהבה אבל לא מינית או זוגיות ככל הנראה אני לקחתי ממנו סכום כסף מאוד גדול הוא לא שם לב ,היה נדיב תאיתי תמיד אבל כנראה מכעס חוסק סיפוק תאווה ועוד כמה גורמים פשוט הייתי לוקחת ממנו הרבה כסף מבלי שישים לב עכשיו אין לי את הכסף הזה יותר ובטח שמאוד קשה להחזיר סכום שכזה אני אתוודה ואומר שאני מנסה ל"להצדיק" את עצמי ולומר שזה כמו הפיצוי שלא קיבלתי וכו ועל כול השנים האבודות שנתקעתי איתו אבל מצד שני אני יודעת שאין סיבה ושהדבר חמור ולא מוסרי ואני מפחדת באמת מפחדת מרגישה רע וגם לא מצטערת מעמקי נשמתי הקוטנפליקא שבי גורם לי לתהפוכות הנפש אשמח לשמוע ממך אני אציין שאני מעריכה אותך מאוד ברמה המקצועית תודה מכול הלב

פונה יקרה, נדמה לי שבעצם את מפחדת מ"עונש משמיים" או בלשון אחרת גורל רע, או מזל רע המצפה לך בעיקבות גניבת כספים בהיקף שהוא נכבד להערכתך. לא שגניבת כסף זה סימן לצדקה אך נראה שהסיפור שלך על אותה זוגיות הוא מוזר מכל כיוון שלא נתבונן בו. ולפיכך, פועלים כאן המון מניעים לא מודעים בצד מניעים מודעים, לגבי קשר שנראה מהרבה בחינות לא מתאים. פערי גיל גדולים, והיעדר כמעט מוחלט של יחסי מין. אינני יודעת מה היו סיבותייך להכנס לקשר ולהשאר בקשר כזה. יתכן והצורך להבטיח את קיומך הכלכלי ,לחפש דמות אב תומך ועוד שפע של סיבות לא ידועות. מכל מקום נראה, שחלק נכבד מחייך הבוגרים הושקעו בקשר שכנראה לא קיווית שיהיה קשר זוגי או קשר נישואין רומנטי ומיני שכולל גם ילדים. הסיפור כולו זקוק לעיבוד והבהרה עבורה עצמך, כדי שתדעי לנווט את חייך בצורה מיטיבה יותר. צורך בגניבה למען ביזבוז או שופינג מסוג כלשהו שככל הנראה זו היתה המטרה של הגניבה מיועדים למלא חסרים רגשיים עמוקים בנפש. מוטב לגשת לטיפול פסיכולוגי על מנת להבין אילו חסרים ואיזה צורך בנקמה הפעיל את תהליך הגניבה בסביבה בה חיית בשפע כלכלי, וכל מבוקשך החומרי סופק בשפע. לפיכך נראה שהגניבה לא נעשתה מתוך מחסור כלכלי אלא מתוך חסר רגשי. מאוד מומלץ שתביני את עצמך ואת מניעייך ושתפני במהרה לטיול פסיכולוגי. כל טוב ובהצלחה אילנה

האם בתוליות בגיל מבוגר אחרי 34 נובע מחוסר בגרות רגשית? כלומר האם קיום יחסי המין נובע מבגרות או מדחף? מה הסיבות לבתוליות בגילאים מבוגרים? ןכנ"ל אותה שאלה לאלו שלא היו בקשר זוגי? תודה

פונה יקרה, הסיבות הן לבתוליות המאוחרת והן להיעדר קשר זוגי עד גיל מאוחר עשויות לנבוע ממגוון גדול מאוד של סיבות מודעות ולא מודעות וכן מנסיבות חיים שונות. למעשה, ניתן לכתוב ספר על כל אחת מהשאלות שלך. באופן כללי השאלות על היעדר יחסי מין עד מעבר ל30 והיעדר קשר זוגי ופחד מאינטימיות , מופיעות בהרבה מאוד שאלותל הן בפורום הזה והן בזוגיות מיניות ופרידה. לא הייתי שמה כותרת נחרצת אודות חוסר בשלות רגשית ,אלא יותר על פחדים מאינטימיות ומקרבה רגשית ופיזית. חלק ניכר או מרכזי אפילו בפחדים אלו, נעוץ בחוויות שקרו בגילאים מוקדמים מאוד. אני מפנה אותך לכתבה אודות בתולים מאוחרים. http://www.doctors.co.il/ar/18248/%D7%91%D7%AA+30+-+%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9F+%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%94+q00 לסיכומו של דבר, להיות בת 34 בתולה וללא קשר זוגי עד היום בהחלט אינו אומר שהעניין מנוע ממך בהמשך חייך. 34, הוא אמנם גיל התואם נורמטיבית זוגיות וקיום יחסי מין אך יחד עם זה, עדיין כל האופציות קיימות גם בפנייך. אם לא היית בטיפול נפשי עד היום, מומלץ מאוד אם את מעוניינת לשנות את המצב, לפנות לטיפול פסיכולוגי פסיכודינאמי, העוסק בתת מודע, כולל חלומות , זכרונות עבר והתמקדות ביחסים ראשוניים עם כל אחד מההורים ובני המשפחה.

27/03/2016 | 10:20 | מאת: תתת

היי. אנחנו נשואים כ10 שנים ילדה בת 3 מאז ומתמיד בעלי היה אומר שאני לא מצליחה לספק אותו מבחינה מינית.לאחרונה זה עבר שלב והתללנו לחשוב על פרידה. חשוב לציין שיש לנו זוגיות מעולהההה חוץ מהנקודה הזאת.. היינו אצל סקסולוג מס פןגישות וזה הרגיש לנו שזה טחינת מים אז הפסקנו... מה ניתן לעשות? אולי אני לט מצליחה להיפצח לזה מספיק..אולי משו עוצר אותי.. אשמח לתשובה מאיש מקצוע

פונה יקרה, חבל לוותר על זוגיות המוגדרת על ידך כנפלאה. זה לא דבר קל למציאה. אם אכן כך הוא הדבר, אנא פנו לטיפול פסיכולוגי אצל מטפל שהוא גם פסיכולוג אישי וגם זוגי. בררו בטלפון מה מידת ניסיונו בטיפול רגשי מיני, שכן לדברייך יתכן ועלייך לעבור שינוי פנימי בדחף וברצון הפנימי. אם הטיפול המיני הקונבנציונאלי שהוא שטחי והתנהגותי בגישתו לא הזיז, את המיניות הזוגית שלכם למקום טוב יותר, הרי שיש להשתמש בטכניקות שונות ובגישה נפשית שונה. כל טוב ובהצלחה אילנה

הי אני ואישי נשואים שנה וחצי. לפני כן יצאנו 3 שנים. יש בנינו פערים רבים לגבי הדרך שכל אחד מגדיר ערכי משפחה.. זוגיות.. תפקידים מגדריים (הוא בעד חלוקה מסורתית ואני לא( בכל זאת החלטנו להינשא . כל שבוע בממוצע יש ויכוח. ואם ויכוח גדול אנו יכולים גם לא לדבר שבועיים. בעניין המיניות: כבר אחרי חודשיים של היכרות הוא דיבר על ילדים. כשאמרתי שאני רוצה קודם כל אחד ואז "נראה אם ארצה עוד" הוא נבהל ועשה לי רצח אופי. "את כנראה לא רוצה ילדים" . הויכוח הגיע לרמה שפגעה בי ולא הסכמתי לדבר על זה יותר. אמרתי שכשאני ארצה ילד. אני אתחיל לנסות ולא דקה לפני ובמילא אנו עוד לא גרים ביחד. לא כל שכן עוד לא נשואים אז השיחה מיותרת בעיני. כיום: כבר הגעתי למצב שאני רוצה ילד. אולם בקצב שלי. הוא מצידו ניסה לא ללחוץ אך ברגע שהתחלתי להכין את עצמי להריון. התחיל שוב להאיץ. יום אחד כששכבנו הוא גמר בפנים למרות שביקשתי שלא יעשה זאת. (בדכ הוא שם קונדום באמצע הסקס. כלומר בהתחלה הוא ללא קונדום בשביל התחושה) הוא אמר שזה בטעות אבל אחכ כשאמרתי לו שבכל זאת צריך לחכות. יש בדיקות גנטיות לעשות וכו. הוא זלזל ואמר ש"לפעמים צריך לזרום". אני חוויתי את המשפט הזה כהוכחה לזה שלא גמר בטעות אלה בכוונה. אבל לא רציתי להתווכח ולבאס. המשכנו כרגיל. שכבנו עוד פעם עם קונדום ואחכ הייתי מריבה ולא שכבנו 3 שבועות. לבסוף כשהשלמנו שוב שכבנו בהתחלה ללא קונדום אבל כשביקשתי שהוא ישים קונדום (אגב זה גם די מוריד לי את החשק שאני צריכה להיות האחראית שמזכירה). הוא אמר "לא צריך אני גומר" אני נרתעתי ממנו והסקס נפסק. הוא אמר שזה היה בצחוק ואני אמרתי שזה ממש לא מצחיק אותי. הזכרתי לו שהוא הראשון שאני מתכוונת לתת לו לגמור בפנים. שזה משהו ששמרתי לאבא של ילדי. שאני כמו בתולה מהבחינה הזו. והוא אמר את הדבר שממש פגע בי "זה לא מדויק" (וזה כי עם החבר הראשון שלי שכבתי בלי קונדום אבל הוא גמר בחוץ לקחתי גלולות). המקרה הזה הוביל לויכוח שבמהלכו הוא גם ממש הלחיץ אותי לגבי הריון וטען שאני חייבת לו את התשובה מתי נתחיל לנסות. אני חושבת שהוא לא ככ מפריד בין ההסברים שהוא נותן להתנהגות שלו "אני רוצה ליהנות ואני רוצה ילד" אני מרגישה שבתת מודע שלו הוא מנסה להכניס אותי להריון אפילו שהבהרתי שאני לא רוצה זאת עכשיו. ובנוסף מאוד פגע בי שהוא אמר "לא מדויק" כאילו שאני משקרת

לקריאה נוספת והעמקה

פונה יקרה, לצערי נדמה לי שהדיאלוג בינכם משובש בהרבה תחומים של תפישת האחד את השני וההתחשבות אחד בשני הן מבחינת תחומי התפקוד בבית. מה שאת מכנה תפקודים מגדריים והן לגבי המוכנות לגבי הריון. מצד אחד אינני מבינה מה פירוש הצורך הממושך להכין את הגוף להריון ומצד שני נראה בעליל שבעלך אכן מנסה להביא אותך לכלל הריון. זהו נושא נכבד מאוד שאין לתפוש אותו לא בהומור ולא בקלות ראש של "שכחתי" התבלבלתי וכו'. אני חושבת שלאור שנאמר כאן , לאור התגובות הקשות של כל צד מכם והכעסים ההדדיים הבאים לידי ביטוי בברוגזים די ארוכים, מוטב שתפנו לייעוץ זוגי כולל, על מנת לברר את המשך דרככם ואת מידת התאמתכם לתפקד ביחד במהלך החיים. כל טוב ובהצלחה אילנה

13/03/2016 | 09:50 | מאת: שיר 30

יצאתי פעם עם בחור קטן הקשר נמשך הינינו כחצי שנה אני בת 30 הוא היה בן21 בהתחלה שיקר ואמר שהוא בן 25 חשבתי שיהיה סטוץ בסוף נמשך. מן הסתם גם נגמר כי זה לא מתאים ידעתי את זה הפערים מטורפים אמרתי לעצמי חוויה. בסוף נקשרתי סוג ל התאהבות קרה לי משהו מוזר לפני שבועיים ראיתי אותו עם ילדה בת 19. ממש ממשיפה. הכול פרש הרגשתי מנש זקנה על ידה. והוא ניגש וחיבק ושאל לשלומי מכול הלב אני כרגע בלי בן זוג הלב התפוצץ הציף דברים כל הנעורים שאבדו על זה שפתאום את מפסידה מישהו בגלל גיל בגלל זמנים שונים הקנאה שצפה לי בבחורה היפה הצעירה תחושות לא נעימות ופתאום מרגישה ללא כלים להתמודדות אשמח לעצה טובה ממך.

פונה יקרה, נדמה לי כי העצב וכאב הלב על מה שאת מכנה "אובדן הנעורים" אינם קשורים כמעט לחלוטין לאותו בחור צעיר איתו יצאת בעבר, חצי שנה בלבד!!!. בגיל שבין 18 ל30 לצורך העניין הסכמטי ,יכולות היו להיות לך מספר מערכות יחסים זוגיים ארוכים ומשמעותיים ולכן אינני מבינה מדוע דווקא קשר קצר שמראש היה ברור שאינו רלוונטי לזוגיות ארוכת טווח, שנמשך סה"כ חצי שנה, מעורר בך עומק כזה של רגשות דכדוך ואי מותאמות רגשית וזוגית. את סה"כ בת 30. זהו בפירוש גיל של צעירות יופי ,מיניות וכל מה שצריך כדי להיכנס לזוגיות טובה. יתכן וקיימים בך רגשות דכדוך וחוסר התאמה לזוגיות ונראה לי שמראהו של הבחור שיצא עם בחורה שתואמת לו בגיל רק גירו את המקום של אי נוחות בתוכך באופן כללי. ואת אי ההצלחה שאת חווה ביצירת מערכת זוגית הולמת. הרי אני מייעצת לך לגשת לטיפול אישי מעמיק על מנת לבחון את מהלכייך ורגשותייך במהלך שנות העשרה והעשרים. כל טוב ובהצלחה אילנה

07/03/2016 | 22:42 | מאת: עפרה

שלום רב בתי בת 11. מזה חמש שנים (!!!) היא סובלת ממה שהיא מכנה "נעץ" בתוך הואגינה. מאז שהיתה בת שש, היא מדווחת על הדבר המטריד הזה. לא הצלחנו לזהות מה גורם לזה. זה אינו קשור לפעילות מסויימת או שעות מסוימות ביום. במהלך השנים היא נבדקה ע"י כל דיסיפלינה אפשרית: גיניקולוגית ילדים, אורולוג ילדים, גסטרו, דרמטלוג ילדים, נוירולוג ילדים. אף אחד לא זיהה את המקור לבעיה וכולם שלחו אותנו בסופו של דבר לטיפול פסיכולוגי שלא עזר כלל. חיצונית, אין רואים דבר. הכל נראה תקין. בדיקות הדם / שתן / צואה תקינות. US של בטן תחתונה ואפילו משטח ואגינלי - היו תקינים לגמרי. כל הנסיונות הטיפוליים במשחות, תרופות וכו - לא סייעו. הילדה ממשיכה לסבול ולעיתים מדווחת על כך גם בעיצומה של פעילות מהנה וכיפית. איני יודעת לאן עוד אוכל לפנות וכיצד אוכל לסייע לה. לציין, עדיין אין לה כל תסמינים חיצונים של התבגרות מינית.

אמא יקרה, אין ספק שזהו סיפור קשה וכואב גם לביתך וגם לך. מאחר ונשללו כל האופציות הרפואיות האפשריות בכל דרך שהיא, לא נותר אלא להפנות אצבע מכוונת כלפי הצד הפסיכולוגי. יש בנות הסובלות מגיל מאוד צעיר כמו 3-5 משפע סימפטומים כגון כאב בהטלת השתן, מבלי שתהיה להן דלקת שתן מאובחנת,כאבי בטן כרוניים, שוב ללא כל ממצא רפואי ,כאבי ראש, כיווצי שרירים לא מוסברים והרשימה ארוכה. כל אלו עשויים להיות תולדה של רגשות נפשיים וקונפליקטים נפשיים בלתי פתורים. קיימת בעיה בטיפול פסיכולוגי עבור גיל 11, על מנת שהטיפול יהיה אפקטיבי והמטפל יהיה בעל הבנה מעמיקה בקשר גוף נפש הרי שבגיל זה רצוי שזו תהיה מטפלת אשה פסיכואנלטיקאית לילדים. בהחלט קשה למצוא פסיכואנלטיקאית אשר מקצוע הבסיס שלה האקדמי עשוי להיות או פסיכיאטריה או פסיכולוגיה קלינית. הרושם כי מסיבות שאינן ברורות לי לחלוטין, אך לבטח הן קיימות, הילדה סובלת מבעיה רגשית כלשהי הקשורה למערכת של מחשבות, דמיונות או הבנות נכונות או לא נכונות אודות מיניות. עד כמה שזה אולי נשמע מוזר, התייחסות מינית קיימת אצל ילדים החל מגיל שנתיים שלוש, כך שאין זה משונה שילדה בת חמש תתעסק במיניות באופן מודע או לא מודע. זוהי כמובן השערה שלי ועל מנת לאשש אותה יש צורך הן במטפלת פסיכואנלטיקאית מאוד מנוסה עם גיל זה והן טיפול במשך זמן ארוך. נושאים מסוג זה עולים על פני השטח רק אחרי שנה שנתיים. הם מאוד מודחקים בתוך הנפש ומתבטאים בכאב גופני. כאמור יש הרבה פסיכולוגים לילדים בשיטות שונות אך מעט פסיכואנלטיקאים מוסמכים ומורשים לילדים. קיימת כאן חשיבות עצומה לידע ולאסכולה בה עובד הפסיכואנלטיקאי. אין המדובר בפסיכולוג קליני רגיל. נסו לחפש בתוך רשימות החברה הפסיכואנליטית אחר רשימת המטפלות בילדים. *אינני יודעת מה מצבך המשפחתי , אינני יודעת האם את נמצאת בזוגיות טובה ואם יש לך בן זוג כיום, חשוב מאוד לבדוק במקביל את היחסים הרגשיים בין הורי הילדה ואת עמדותיהם המיניות. כל טוב ובהצלחה אילנה

07/03/2016 | 13:15 | מאת: איה

שלום, אני נשואה כבר 3 שנים. עד שנכנסתי להריון היה לי חשק לקיים יחסי מין עם בעלי. ומאז הלידה אין חשק לגעת בו. אני אחרי לידה בשנה ו-9 חודשים, ואני עד היום מקיימת יחסי מין פעם ב... אבל הכל בשביל בעלי וזה לא בגלל שאני רוצה. אני כבר לא מניקה 9 חודשים. האם הלידה וההנקה והכל משפיע על גופי?. מה עליי לעשות בכדי לחזור לעצמי האני??

פונה יקרה, טוב ויפה עשית שפירטת כמה זמן את אחרי לידה וכמה זמן אחרי גמילת ההנקה. משמעות הדבר היא שכיום, גופך אמור להיות מאוזן לחלוטין מבחינה הורמונאלית כמו אישה שלא ילדה. הווה אומר, גופך חזר למצב של איזון נשי נורמאלי ותקין. על מנת לאשרר קביעה זו מומלץ לעשות בדיקת דם להערכה הורמונאלית וכמובן יש להביא בחשבון האם נעשה שימוש גם בגלולולת למניעת הריון, שיש להן השפעה על החשק המיני או בהתקן תוך רחמי הורמונאלי. אם תוצאות כל הבדיקות תראה על מצב תקין ומאוזן ואם עניין הגלולות יוסר מן הפרק , הרי שהבעיה נשארת כולה בתחום הפסיכולוגיה ולא הביולוגיה. יש נשים אשר לאחר לידה ראשונה כ"כ אוהבות ,קשורות ומאוהבות ברך הנולד, שהוא הופך להיות באופן די טבעי מוקד כל האנרגיה הנפשית שלהן באופן שאינו מותיר מקום לאנרגיה מינית חופשית כלפי הבעל. זהו מצב מתסכל בהחלט ,כפי שאת כותבת. לעיתים לידה של ילד מעלה בתת מודע סוגיות אחרות של יחסים רגשיים עם דמויות משמעותיות בחיינו, כגון הורינו, ועד כמה שהדבר ישמע מוזר , גם עובדה זו , מבלי שנהיה מודעים לה, עשויה להשפיע על התשוקה המינית. הייתי ממליצה לך לפנות לפסיכולוג/ית קליני בעלי אוריינטציה פסיכואנליטית המתמחה בחקר המיניות האנושית והתת מודע. \כל טוב ובהצלחה אילנה

רבות עוסקים בחסר תיפקדו מיני בגברים . עפי עדויות ואישור של FDA מדוע לא להקל גם על נשים שהבעיה העיקרין אצלן הוא החשק ולא התפקוד ???גם חסר חשק הנו גורם סבל..

אנה יקרה, ראי הכתבה בנושא http://saloona.co.il/blog/%D7%95%D7%99%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%94-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%AA-%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%9B%D7%9C%D7%9C-%D7%93%D7%91%D7%A8-%D7%9B%D7%96%D7%94-2/ כל טוב ובהצלחה אילנה

05/03/2016 | 18:48 | מאת: רינת

במערכת יחסים זוגית, אמור וראוי שיהיה אמון בסיסי. וכעת אני אובדת עצות - מתי להוריד את הקונדום ? אני מודעת לחשיבות הבדיקות לפני עשיית מין לא מוגן, שכן העבר המיני שלו לא בהכרח ברור... כי השותפות שהיו לו אינן ידועות וברורות... ובכל זאת נראה לי שאחרי 3 חודשים מסיבים יחד זה בסדר לקיים יחסים לא מוגנים זה מצד אחד מפחיד אותי בטירוף הסיכוי לחטוף איזו מחלה או הנורא מכל - איידס, ומצד שני זה כמו עליית מדרגה בתחום האימון ותחושת השייכות כמו גם ההרגשה שהסיכוי שזה יקרה הוא בלתי סביר - כי הוא לא משתייך לקבוצות הסיכון ואני תוהה, מתלבטת ולא יודעת כיצד לפעול... אנא עצתכם.

לקריאה נוספת והעמקה

רינת היקרה, אין ספק שאמון הדדי ופתיחות במערכת יחסים רגשית מינית הינו אחד הפרמטרים המרכזיים. יחד עם זאת עלייך להביא בחשבון כי בני אדם הן גברים והן נשים, עלולים להיות נשאים של מחלות מין שונות כגון הרפס, נגיף הפפילומה או קונדילומה ועוד כל מיני מרעין בישין, ללא ידיעתם כלל. אין הדבר מצביע על איכות אישיותם או על היותם קופצים ממיטה למיטה ללא הבחנה. העובדה שאתם כבר שלושה חודשים ילד, אמנם הגדילה את האמון בינכם אך אין היא פותרת דבר וחצי דבר לגבי אפשרויות של היות אחד מכם חלילה נשא של מחלת מין. דווקא בזכות האמון והפתיחות ,דברו על כך בגלוי. אין בכך שום האשמה אישיותית או התנהגותית כלפי אחד מכם, אלא זהירות בסיסית רפואית. עשו את הבדיקות ואז בלב שלם תוכלו לזרוק את הקונדום. כל טוב ובהצלחה אילנה

03/03/2016 | 01:07 | מאת: יפית קלמר

נאמר לי מלא מעט רופאים שיש לי את התסמונת וסטיבוליטיס הכאבים שלי הולכים ומתגברים ככול שהזמן עובר והבליטה בפתח הנרתיק גדלה האם באת כדי לבצע את הניתוח להסרתה והאם זה לא יפגע בתפקוד המיני ותהיה הקלה בכאב ואת היכולת לקיים יחסי מין מלאים בלי כאב

לקריאה נוספת והעמקה

יפית היקרה, ראשית דבר אני מפנה אותך למאמר בנושא וסטבוליטיס http://www.doctors.co.il/ar/18218/%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%A1%3A+%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9F+%D7%9C%D7%9B%D7%90%D7%91+%D7%91%D7%92%D7%95%D7%A3+%D7%95%D7%91%D7%A0%D7%A4%D7%A9 לאורך עשרות השנים בהן אני מתמחה בטיפול בוסטבוליטיס לא שמעתי שוסטבוליטיס מתבטא בין היתר בבליטה בפתח הנרתיק. עד כמה שידיעתי משגת ואין אני גניקולוגית, כך שאין אני בודקת פיזית איברי מין של נשים. וסטבוליטיס אינו מתבטא בבליטה כלל. בדרך כלל וסטבוליטיס מתבטא בכאב בפתח הנרתיק או בעומקו ועל פי רוב אין לכך כל סימן גלוי שכן זהו כאב עיצבי. לפיכך אין לי מושג, מהי הבליטה אודותיה את כותבת. מניתוחים גניקולוגיים צריך מאוד להיזהר שכן על הדרך הם חותכים קצות עצבים ועשויים לפגוע בתפקוד המיני. אינני יודעת מי הרופאים שאבחנו את הבעיה שלך כוסטבוליטיס, קחי בחשבון שרבים מהגניקולוגיים אינם בקיאים באבחון וסטבוליטיס וזאת על פי דיווחי המטופלות שלי. אני מפנה אותך לאבחון לגניקולוגית היחידה שאני בוטחת באבחון שלה בנושא זה ,והיא ד"ר ליאורה אברמוב. גשי אליה לאבחון. רק במידה ותאשר שזהו וסטבוליטיס , ותתייחס לבליטה שאיננה כלולה בחבילה הזו, ניתן יהיה להתחיל איתך טיפול בוסטבוליטיס,שהוא טיפול פסיכולוגיית מעמקים כולל שימוש במאמני נרתיק. כל טוב ובהצלחה אילנה

שלום אילנה אני נשוי 5 שנים פלוס ילד ויש בינינו אהבה גדולה ומשבר גדול לאשתי אין חשק ליחסים ופעמים ספורות היא יזמה אותם וכם אין לה הנאה פיזית ממשית מיחסים ומעולם לא חוותה אורגזמה ניסנו הרבה טיפולים אצל פסיכולוגים וסקסולוגים ודבר לא השתנה. המצב הזה גורם לי להרבה תסכולים ולחוסר סיפוק מיני שאלתי היא : האם יש סיכוי לזוגיות בינינו או שכדאי לחתוך ולהפרד לפני שהיה מאוחר מדי (שהרי עם השנים כבר לאשתי יגמר המוטיבציה לרצות אותי והבעיה תעמיק תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אמיר היקר שלום, נושא החשק המיני, הן אצל נשים והן אצל גברים, הוא נושא מורכב ומסובך. הדבר תלוי לא רק בחינוך או בסביבה תרבותית או מסורתית,אלא מושפע במידה רבה מהיחסים הזוגיים של ההורים בינם לבין עצמם. ובעיקר ממסרים מודעים אך יותר מכך, לא מודעים שבין כל אדם להוריו. לגבי החשק באופן כללי ,יש בו אפיונים של תנודות לפי מצב הקשר הזוגי. יש שחווים תשוקה לפני הנישואין והיא הולכת להם לאיבוד לאחריה ויש שהתשוקה המינית אובדת להם, לאחר לידה כאשר הם הופכים להורים. חשק מיני הוא ברובו הגדול טמון בנבכי התת מודע. במקרה שלכם בו אתה מציין שהיחסים הם טובים וקיימת אהבה גדולה, נראה בבירור שזהו מצב פנים נפשי של אשתך ולא משהו תגובתי לחוסר הרמוניה זוגית או לקונפליקטים זוגיים. טיפול במצב של חשק מיני ראשוני שנדמה לי שאליו אתה מתכוון, הוא התמחות אך ורק של פסיכולוגים קליניים העובדים עם התת מודע ועם שיטות של רגרסייה לגיל הילדות. סקסולוגיים במקרה הזה לא רלוונטיים בכלל. זהו טיפול לא קצר, האמור להתארך עד שנה שנתיים. הדבר צורך השקעה כלכלית, אך בעיקר, מוטיבציה עזה לשינוי מצד אשתך. אין זה טיפול קל והוא דורש הרבה כוחות נפש. אם אתם אוהבים וגלויים אחד עם השני, דברו בינכם, מה הבחירה המיטבית לשניכם. כל טוב ובהצלחה אילנה