פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

אני נהנה לעיין ולקרוא את תשובתך (המעמיקות) וללמוד על נושא זה. תודה בשם רבים.

יוסי, תודה על מילותיך הטובות, הן בהחלט נותנות כח להמשיך במשימה זו.

התלוננתי על כאבים ממושכים בעצב הזנב. רופא המשפחה חושד שזה "פילונידל סינוס" והוא שלח אותי לברור אצל כירוג. ריציתי לדעת מה זה "פילונידל סינוס"? מהם הגורמים להווצרותו? מהם דרכי הטיפול? והאם חוסר טיפול משאיר את המצב כמו שהוא או גורם להחמרה במצב הקיים? במידה ויש ניתוח- האם הוא בהרדמה מקומית/כללית? ניתוח מורכב/פשוט? אני ממש לחוצה (גם בגלל חוסר המידע שקיים אצלי) כך שאולי מידע, ואפילו מינימאלי קצת יפיג את המתח שלי. אודה לך אם תפרט לי קצת בנושא. כל מידע יתקבל בברכה (היות ואני לא יודעת כלום על הנושא). שכחתי שאני בת 36. תודה

שוב שלום, עיינתי קצת בפורום שלך ושמחתי לקרוא מעט על הנושא. קראתי שכתבת ש"הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור" ואני יכולה להגיד שאין לי שום הפרשה (אולי אתה מתכוון להפרשה פנימית?) אבל יש בהחלט כפי שכתבת "אי נוחות באיזור עצם הזנב" וכאב לא נעים ממש. תמיד הכאב קורה לי שאני יושבת ויש לחץ על אזור עצם הזנב". אם אין לי מגע ישיר עם המקום אז אין לי שום כאב. לצערי יש לי תור לכירוג רק בעוד כחודש (היות ואני בקופ"ח כללית ואם אני ביקרתי אצל כירוג מסוים בתקופה האחרונה אני לא יכולה להזמין טור אצל רופא אחר).... אם אפשר לעשות את הניתוח בהרדמה מקומי (כפי שקראתי בפורום זה) מדוע מבצעים זאת גם בהרדמה כללית? וכמו כן, מי מתמחה בניתוחים מסוג זה? כירוג כללי? פרוקטולוג?

חני שלום לצערי אין באפשרותי לקבוע אבחנות דרך האינטרנט ואין ספק שאת זקוקה לבדיקה על ידי כירורג שמנוסה בתחום זה בכדי לקבוע את האבחנה ולהתוות את הטיפול. ישנם הרבה כירורגים כללים שמנוסים בניתוח זה, ובעקרון כל הכירורגים הקולורקטאליים/פרוקטולוגים עוסקים בניתוחים אלו. מטופלים רבים לא חשים בנוח לקבל זריקות של הרדמה מקומית באיזור העכוז, שכרוך באי נוחות וכאב מסויים בזמן ההזרקה. יחד עם זאת, אם הסינוס אינו גדול, ואת מעדיפה הרדמה מקומית עם אי הנוחות הכרוכה בכך, והכירורג שלך חש בנוח עם הרדמה זו, זאת בהחלט אופציה. אנו עושים זאת מפעם לפעם. בהצלחה.

לפני 7 חודשים עברתי ניתוח טחורים, מאז אין לי טחורים אבל הופיעה פיסורה . ניסיתי סטרואידים- ללא הצלחה,ניפדיפין-ללא הצלחה במשך כחודש. אחרי זה נכנסתי להריון ומאז אני סובלת מכאבי תופת יומיומיים.אני מנסה הומאופטיה, אך שוב ללא השפעה. מה אפשר לעשות?(הריון חודש 3). בתודה.

פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי, ובטוחים לשימוש גם בזמן ההריום מאחר שאינם נספגים ממערכת העיכול), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. חשוב להקפיד על מריחתה 4 פעמים ביום. משחות סטרואידים בד"כ אינן יעילות בפיסורה. אם כל זה אינו עוזר, ואת מאד סובלת, ניתן לבצע ניתוח גם בזמן הריון, ואם את מאד חוששת מהרדמה כללית בזמן ההריון, ניתן לבצע את הניתוח גם בהרדמה מקומית, עם קצת שיתוף פעולה שלך. כל טוב.

כיצד ניתן להבחן בין תחורים לפיסורה?

פיסורה לרוב מתבטאת בכאב עז הזמן היציאה ואחריה, וטחורים מתבטאים יותר בדמם ובלט של רקמה. טחורים עם קריש דם יכולים לגרום לכאב עז, ואז בד"כ מרגישים בבלט ניכר סביב פי הטבעת. בכל מקרה, הדרך הטובה ביותר להבדיל ביניהם היא להבדק אצל מומחה בתחום (כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג). המשותף הטיפול ביניהם הוא הצורך לרכך את היציאות. חשוב מאד לא להתאמץ ביציאה . היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. רוב הטיפולים האחרים נפרדים לכל אחת מהאבחנות, ולכן מומלץ להבדק ולהגיע לאבחנה הנכונה.

לפני כשלושה שבועות, עברתי ניתוח לכריתת טחור חיצוני, האם סביר שיש לי עדיין כאבים אחרי יציאות למשך כמה שעות,ודימומים בזמן היציאה? מתי אני אמורה להחלים מזה סופית??? אני משתמשת בפארפין, 3 פעמים ביום,והצואה רכה, כמה זמן אפשר להשתמש בפארפין, בלי ליצור תלות של המעיים? תודה מראש ענת

ענת שלום, משך הכאבים לאחר ניתוח לכריתת טחורים משתנה ממטופל למטופל, ולעיתים יכול להגיע גם ל 3 שבועות. דמם קל בוודאי עדיין סביר בתקופה זו. מומלץ בכל מקרה להבדק אצל הכירורג המטפל על מנת לשלול בעיה אחרת כלשהי. ניתן לקחת פראפין לטווח ארוך מבלי לגרום להתמכרות של המעי, אולם ניתן לעבור גם לתוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום, שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם, לשימוש יומיומי. חשוב להרבות בשתיה. החלמה מהירה.

לפני כשלושה חודשים עברתי ניתוח לכריתת טחורים פנימיים וחיצוניים +פיסורה. לעיתים קרובות מופיעים אצלי דימומים לאחר יציאה(אחת לכמה ימים). ברצוני לדעת מה הסיבה לכך והאם הדבר מצביע על בעיתיות בתוצאות הניתוח.

אנה שלום. מבחינת הפיסורה, אם אין לך כאבים אז תוצאת הניתוח מוצלחת. מבחינת הטחורים, אם הדימום קל בלבד ולא מציק לאיכות חייך, אז זה לא מהווה בעיה. אם הדמם ניכר וכן מפריע לאיכות חייך, מומלץ להבדק אצל מומחה בתחום (כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג). כמו כן, איני יודע את גילך, אך אם לא עברת טרם הניתוח בדיקה של המעי הגס, ויש לך דמם מפי הטבעת, מומלץ להתייעץ עם רופא מומחה בתחום על מנת לשקול בדיקה כזו.

אני בת 62 והדימומים מופיעים פעם לאחר יציאות.האם פרטים אלו משנים את תשובתך?

יש לי בעיה מביכה שנמשכת כבר כמה שנים. למרות שאני שומר על היגיינה לאחר היציאה, נודף ממני ריח רע שמקורו כנראה מפי הטבעת. כשאני יושב, אז אנשים מאחורי מעירים על זה. אני פשוט לא יודע ממה נובעת הבעיה, כי אני מקפיד על ניגוב לאחר היציאה. אודה על תשובתך.

אורן שלום איני בטוח שהתלונה שאתה מתאר אכן נובעת מבעיה באיזור פי הטבעת, אבל בכדי לשלול בכל זאת בעיה כגון שליטה ירודה בסוגר פי הטבעת, דלף של נוזל צואתי, או הפרשה כלשהי באיזור פי הטבעת, הייתי ממליץ להבדק אצל כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג.

דר' זמורה שלום רב, מבדיקה אצל פרוקטולוג, נמצא שיש לי פר אנוסקופיה SKIN TAG קידמי. הבעיה היא שזה מפריע לי אסתטית והיגיינית. האם יש לכך טיפול. תודה רבה

צילי שלום, SKIN TAG הוא קפל עור באיזור פי הטבעת, ולרוב אינו מזיק או מפריע. אם לך הוא כן מאד מפריע, אז הדרך היחידה להפטר ממנו היא בד"כ בכריתה כירורגית שלו.

אני בחור בן 26, בריא לחלוטין (מלבד אסטמה קלה ועודף משקל קל). בחודש וחצי האחרונים אני סובל מכאבי בטן ובחילות. זה התחיל לאחר ארוחה אצל חברים שאחריה הקאתי ושלשלתי במשך כשבועיים (הייתי היחיד מבין האנשים שאכלו בארוחה זאת שהרגיש לא טוב). הופניתי לבדיקות דם שתן וצואה ע"י רופא המשפחה שלי וכל הבדיקות יצאו תקינות לחלוטין. אם זאת על אף שאינני מקיא או משלשל בשבועיים האחרונים לערך אני ממשיך להרגיש לעתים קרובות מאוד בחילה וכאבי בטן. בניגוד לבעבר אני מתמלא מכל דבר קטן שאני אוכל למרות שאיני מגיע לתחושת שובע אלא לסוג של בחילה או כאבי בטן. מה יכולה להיות הבעיה? מה עליי לעשות? בתודה מראש נימרוד

נמרוד שלום. תלונות שנמשכות חודש וחצי לרוב אינן אופייניות ל"קלקול קיבה" ויתכן שנובעות מבעיה כלשהי במערכת העיכול הדורשת טיפול. המלצתי היא לפנות בהקדם לגסטרואנטרולוג לבירור התלונות הנ"ל.

הצואה שלי תמיד רכה. תמיד תמיד ומשום מה היא מתקשה לצאת. גם שהיא מאוד רכה אני צריכה ללחוץ חזק כדי שהצואה תצא. וכבר עברתי בעבר ניתוח בגלל שהרקטום יצא החוצה. שמתי היום נר גליצרין, והצואה עדיין לא יצאה (מיום שני) היום אנחנו ביום שישי. אני לוקחת שלוש כפות פראפין בבוקר ושלוש כפות בערב. ועדיין הצואה לא רוצה לצאת. נסתי הכל אני אוכלת סיבים שותה הרבה מים. אוכלת ירקות מבושלים, וגם שזיפים מיובשים. שותה אקטימל. ועושה הכל כמה שאפשר, והצואה לא רוצה לצאת והבטן שלי נפוכה בגלל זה כל הזמן, ואני צריכה כל הזמן לשרותים בגלל זה. מה זה יכול להיות ? אפשר באמת להתשגע!!!

לירן שלום, המושג עצירות מתייחס לתנועת מעיים לא תכופה, מלווה בקושי בהתרוקנות. בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, בצורך במאמץ בזמן היציאה, והתרוקנות לא מושלמת, גם אם תדירות היציאות או מרקם היציאה תקינים. להתפתחות תופעת העצירות יכולות להיות מספר סיבות, החל מהרגלי תזונה לא נכונים (חסר של סיבים בתזונה, שתייה בלתי מספקת), חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות, ושימוש יתר במשלשלים. ישנן גם מחלות שונות כגון תת פעילות בלוטת התריס ואחרות, או שימוש בתרופות שונות, היכולות להתבטא בעצירות. לעיתים יש בכל זאת הפרעות תפקודיות של מערכת העיכול ורצפת האגן שגורמות לעצירות. אנו מחלקים אותן ל 2 קבוצות עיקריות: - "מעי עצל"- מצבים בהם המעי הגס אינו מעביר את הצואה קדימה כראוי, הגורם ליציאות לעיתים רחוקות ונפיחות בטנית בין היציאות. בעיה זו מאובחנת על ידי בדיקה של זמן המעבר במעי הגס. - קושי בהתרוקנות עקב תפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. על מנת להתרוקן, יש צורך בפעולה מסונכרנת של שרירי רצפת האגן, ואם סינכרון זה משתבש יכול להופיע קושי בהתרוקנות. מבנה ותפקוד רצפת האגן מאובחנות על ידי בדיקות ספציפיות לכך כגון דפקוגרפיה, אולטרסאונד פרינאלי דינאמי, ומנונטריה. עצם העובדה שעברת ניתוח לתיקון לצניחת הרקטום מחשיד האכן יש אולי בעיה בתפקוד רצפת האגן. בירור לסיבת העצירות יכול לכוון את הטיפול ולהקל במידה ניכרת על איכות החיים. מומלץ לפנות לרופא המומחה לתחום זה, כגון כירורג קולורקטאלי, לבירור סיבת הסבל.

מכל הבדיקות שכתבת לי עשיתי רק את מעבר מעי. והבדיקה יצאה תקינה. יש לי עוד שאלה: כמה זמן לוקח ליציאות להיות סדירות אחרי ניתוח כמו שאני עברתי ברקטום ? פחות או יותר..

שלום ד"ר עודד האם טחור צנוח שמחזירים ידנית מוגדר כטחור פנימי ? האם ניתן להשיבו למקומו ( או להקטינו כך שלא יבלוט ) ללא ניתוח אלה בפרוצדורה אחרת ...? לפני 3 חודשיים עברתי ניתוח סטפלר שהיה ( כך נאמר לי ) אמור לפתור את בעיית הצניחה . עדיין יש לי צניחה גדולה בעת מינימום מאמץ ביציאה ... מה אני עושה עכשיו ??? תודה מראש דני

דני שלום טחור שצונח וכשמחזירים אותו ידנית נשאר בפנים הוא לרוב אכן טחור פנימי. אם יש לך צניחה משמעותית של טחורים פנימיים לאחר ניתוח עם סטייפלר, יתכן שהניתוח לא עזר מספיק. אם אתה סובל באופן ניכר, כדאי לשקול טיפול כירורגי נוסף. למרות שכל קשת הטיפולים (כולל אפילו ניתוח חוזר עם סטייפלר) פתוחה לפניך, אם אכן יש כשלון של הניתוח הייתי שוקל הפעם לבצע בכל זאת כריתה מלאה של הטחורים. למרות שמדובר בניתוח עם התאוששות כואבת של מספר שבועות, יש לו יעילות גבוהה. ממליץ להבדק שוב אצל כירורג קולורקטאלי ולדון איתו על האופציות הטיפוליות. בניתוח עם סטייפלר , הנקרא גם PPH , משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. שיעור ההצלחה קרוב לזה בשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. לאחר הניתוח הטחורים הפנימיים לא אמורים לצנוח יותר, אבל החלק החיצוני של הטחורים, שהוא העצם קפלי עור, נשאר כשהיה (ולא אמור להפריע לכלום). בכל מקרה, חשוב מאד לא להתאמץ ביציאה גם לאחר הניתוח (ולטווח ארוך). היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

שלום ד"ר עודד תודה רבה על האינפורמציה . בכל זאת , לפני שאקפוץ על ניתוח נוסף , רציתי לדעת אם במקרה שלי שמדובר על טחור צנוח בודד ( אמנם בולט למדי ) ניתן לטפל בו ע"י קשירה או דופלר ? האם יהיה ניתן לפתור זאת באופן יעיל שלא יהיה צנוח שוב ללא ניתוח נוסף בשיטות הנ"ל ? מאוד מודה לך על העזרה דני

שלום לאחי גילו טחורים פנימיים,מאותו רגע אין לו מנוחה (הוא בן 54 בריא)הוא חושב שיש לו סרטן המעי הגס וכל מה שקורה הוא קושר לסרטן כמו ירידה של 2 ק"ג במשקל וכאבי בטן שחלפו בנתיים. אחי "היפוכונדר" בלי העלבות, הוא חושש ממחלות בצורה קיצונית ביותר וסובל מחרדות ודיכאון באופן כללי,לי נראה כשאמרו לו על הטחורים ואולי ניתוח הוא חטף כאבי בטן חוסר תיאבון שבעקבות זה גם ירד במשקל. (הסבתא נפטרה מסרטן כיס מרה) השאלה איזו בדיקה הכי מיידית יכולה לתת אור חיובי ? האם יש תוצאה בבדיקות דם שלפיה אפשר להתעודד? האם דם סמוי? תודה מראש

הייתי ממליץ לאחיך לעבור בדיקת קולונוסקופיה בה בודקים את כל המעי הגס. אם הבדיקה תקינה, אז אין לו סרטן המעי הגס, והוא יוכל להרגע. בכל מקרה, בנוסף לחרדות שלו, הוא בגיל שבכל מקרה מומלץ לבצע בדיקה כזו (אם לא ביצע אותה בשנים האחרונות), ובטח לנוכח כאבי בטן וירידה במשקל שאתה מתאר.

לד"ר עודד - תודה על התשובה המפורטת והמהירה , אולם חסרה לי בתשובה התייחסות לעצם השאלה ששאלתי לגבי היציאה של הרקטום כמו שהיה לפני הניתוח, ואם התופעה הזאת תחלוף לאחר זמן ? אודה לך מאוד אם תתייחס שוב לשאלה היות ואני קצת חרד למצבי ושוב תודה

לא עניתי ספציפית לשאלתך כי לא ברור לי לגמרי מה פירוש "יציאה של הרקטום". אם זה קפלי עור חיצוניים- זה תקין אחרי ניתוח כזה. אם זה טחורים פנימיים שצונחים אז זה לא תקין ומצביע על אפשרות של כשל של הניתוח. בכל מקרה הייתי מייעץ לך לסיים קודם את ההחלמה מהניתוח ולהבדק אח"כ שוב. אם הסימפטומים שישארו יציקו לך באופן ניכר, יהיה מקום לשקול ניתוח עם כריתה מלאה של הטחורים.

שאלה : עברתי ניתוח טחורים בשיטת הסטפלר(מכשיר מיוחד לכריתה ותפירה עם סיכות) לפני כשבוע , האם זה סביר שעדיין בגלל שאני מתאמץ ביציאות הרקטום יוצא לי החוצה כמו בתקופה שלפני הניתוח , והאם לאחר זמן התופעה תעלם ? תודה מראש

מאיר שלום, בניתוח עם סטייפלר , הנקרא גם PPH , משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. לאחר הניתוח הטחורים הפנימיים לא אמורים לצנוח יותר, אבל החלק החיצוני של הטחורים, שהוא העצם קפלי עור, נשאר כשהיה (ולא אמור להפריע לכלום). בכל מקרה, חשוב מאד לא להתאמץ ביציאה גם לאחר הניתוח (ולטווח ארוך). היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. החלמה מהירה.

שלום ד"ר! לפני כשנה וחצי -שנתיים הרגשתי מין גולה קטנה בפי הטבעת עם דימומים קלים מאד ביציאות. ללא כל טיפול הגולה חלפה וכך הדימומים. לאחרונה בעת מתן צואה היה דמם רב הן על הצואה והן על הנייר בבדיקה אצל רופא נאמר לי כי לא נצפו טחורים חיצוניים. בבדיקה רקטלית ידנית הרופא אמר כי הוא חש בטחורים פנימיים והם אלו שמדממים בזמן היציאה. בביקורת נוספת אצל רופא משפחה אחר נאמר לי כי זוהי הפיסורה שגורמת לדימום. אנא אמור לי מה יכולה להיות הסיבה וייעץ לי מה לעשות. אני בן 30 אין הסטוריה לבעיות מעי שידועות לי. תודה.

בגילך דימום קל מפי הטבעת נובע לרוב מסיבות שאינן מסוכנות אלא בעיקר מציקות כגון טחורים או פיסורה (שבד"כ גם כואבת). תחושת בלט באיזור פי הטבעת, ללא כאב ניכר, אופיינית יותר לטחורים. בשלב הראשון כדאי לנסות ולרכך את היציאות כך שיהיו במרקם ספוגי (כמו ספוג). ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אם הדמם לא חולף או שמציק לך באופן ניכר באיכות חייך, כדאי להבדק אצל רופא המתמצא בתחום (בד"כ כירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג) בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול נכון. הסתכלות חיצונית או בדיקת אצבע אותם עברת לעיתים אינן מספיקות על מנת להגיע לאבחנה, וכירורג קולורקטאלי יכול לבדוק את איזור פי הטבעת במכשיר הנקרא אנוסקופ, באמצעותו ניתן להסתכל על החלק הפנימי של פי הטבעת (הבדיקה לרוב אינה כואבת). אם ימשך הדמם יש לשקול גם לבצע בדיקת קולונוסקופיה לשקול מקור אחר לדמם במעי.

ד"ר שלום מבהלך חצי השנה האחרונה שמתי לב לכך שכמעט לאחר כל יציאה אני מבחין בדם על נייר הטואלט. לא מדובר בכמות גדולה אלא ממש כמות דם מינימלית אשר מקורה אינו בצואה עצמה אלא בחתך/פצע באיזור פי הטבעת אציין כי אני בן 26,בריא בד"כ וכי אין קושי ביציאות ואיני חש כאבים או צריבה באיזור..זו פשוט תופעה שלמדתי לחיות איתה בכל מקרה, מה יכולה להיות הבעיה?? תודה.

בגילך דימום קל מפי הטבעת נובע לרוב מסיבות שאינן מסוכנות אלא בעיקר מציקות כגון טחורים או פיסורה (שבד"כ גם כואבת). בשלב הראשון כדאי לנסות ולרכך את היציאות (למרות שלדעתך אינן קשות) כך שיהיו במרקם ספוגי (כמו ספוג). ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. משחות בד"כ עוזרות לכאב או גרד אך יעילותן בטיפול בדימום נמוכה. אם הדמם לא חולף או שמציק לך באופן ניכר באיכות חייך, כדאי להבדק אצל רופא המתמצא בתחום (בד"כ כירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג) בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול נכון. אם ימשך הדמם יש לשקול גם לבצע בדיקת קולונוסקופיה לשקול מקור אחר לדמם במעי.

האם גירוד עז סביב פי הטבעת מעיד על פיסורה ? אני יודעת (עפ"י בדיקת קולונוסקופיה) שיש לי טחורים פנימיים. האם יש לזה קשר לגירודים ?

גרד אנאלי כשלעצמו יכול לנבוע נסיבות רבות, ופיסורה וטחורים הם חלק מהגורמים האפשריים לכך. יחד עם זאת, פיסורה בד"כ מתאפיינת בכאב עז בזמן היציאה ולאחריה, וגם טחורים פנימיים בד"כ מתבטאים בסמפטומים נוספים כגון דמם או בלט רקמה באיזור פי הטבעת. מומלץ להבדק על ידי רופא מומחה לתחום זה (כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג) ראי גם תשובותי בנושא גרד אנאלי בפורום זה בעבר.

לפני חודשיים סבלתי מתחוורים שבאים והולכים, מסיבה אחרת נאלצתי לעשות ניתוח בטן להוצאת שרירנים ברחם ,מיום הניתוח (להוצאת שרירנים) כשלושה שבועות אני סובלת מתחוורים שהולכים ומתגברים שאלתי היא האם יש שיכות ? והאם יעלם לאחר תקופת ההחלמה של הניתוח?(שעד עתה רק מחריף ) ומה עלי לעשות ? משחה פרוקטוצורין לא עוזרת במיוחד , האם יש משחה שפותרת בעיה זו ?או???( יש לציין שהיצאות שלי ללא כל קושי ומאמץ אך מלוות בכאבים ודימום לעיתים דחופות .בהימצא השרירנים ברחם נאמר לי שיתכן מאד שהתחורים נוצרו משרירנים שהיו ממוקמים באיזור) תודה מראש קורל

לא ידוע לי על קשר בין קיום שרירנים ברחם לבין טחורים, ולכן קשה לי להאמין שכריתת השרירנים תפתור את בעיית הטחורים. משחות לטיפול בטחורים כולל פרוקטוצורין נועדו בעיקר להקל על כאב ואי נוחות אך לא מרפאים לרוב את הטחורים. סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

הנני סובל מפיסורה כבר מספר שנים. לרוב לאחר שימוש במרככי מזון הבעייה חלפה. לפני כ5 שבועות חוויתי "התקף מהגיהינום" . בביקור אצל פרוטטולוג ניתן לי ניפידיפין + אמבטיות. לאחר 3 ימים מסוייטים המצב התייצב - כאשר כל בוקר - לאחר יציאה (אין חשיבות לקושי) מופיעים כאבים חזקים מאד החולפים רק לאחר שימוש בכדור נגד כאבים חזקים. הפרוקטולוג המליץ לי על ניתוח - כאשר האופציות הם : חיתוך או מתיחת השריר. הזדעזעתי לשמוע על הסיכון באובדן השליטה על הצרכים ועל כך שזהו הליך לא הפיך. הרופא המליץ להמשיך במשחה בינתיים עד קבלת ההחלטה. שאלתי: 1. האם אומנם הניתוח הינו בלתי הפיך? 2.במשה שכן האם ישנה אופציה נוספת? 3. האם דר' נחום ורבין הינו מומחה בתחום לביצוע הניתוח? בברכה

אילן שלום, פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. השריר אותו מנתקים הוא שריר הסוגר הפנימי האחראי על כ10%- 15% מיכולת השליטה ביציאה, אך לרוב האנשים יש יכולת שליטה גבוהה בהרבה מהדרוש, ולכן ברוב המכריע של המקרים הניתוח אינו משפיע על יכולת השליטה. בנוסף, בפיסורה כרונית, כאשר השריר מכווץ באופן כרוני, ספק אם הוא מבצע את תפקידו נאמנה גם עכשיו. הנסיון מראה כי ירידה ביכולת השליטה היא סיבוך לא שכיח של ניתוח זה (וגם אז הירידה בשליטה לרוב חלקית ולעיתים הפיכה, אך לעיתים רחוקות אינה הפיכה). יחד עם זאת, במקרים בהם כבר קיימת הפרעה מסויימת בשליטה יש להודיע זאת לרופא לצורך שיקול נוסף על סוג הניתוח. הרחבה של פי הטבעת גורמת לקריעה לא מבוקרת של שריר זה, ויתכן שהיא קשורה בסיכון מעט גבוה יותר לפגיעה ביכולת השליטה. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. איננו נוהגים להמליץ או לחוות דעה על כירורגים ספציפיים באתר זה. בהצלחה.

שלום, עשיתי בדיקת מונומטריה בפי הטבעת והמליצו לי על ביופידבק. מה זה ומה זה אמור לעשות? תודה

אני שלום ביופידבק אנאלי הוא טיפול שנועד לשפר את יכולת השליטה בשרירי רצפת האגן ופי הטבעת ומשמש בד"כ לטיפול בקושי בשליטה ביציאות או בעיה בהרפית רתפת האגן הגורמת לקושי בהתרוקנות. הטיפול מבוצע במספר מפגשים (בד"כ כ 6 מפגשים) בהם מתרגלים עם מטפל/ת את הפעלת שרירי רצפת האגן, כשכל הזמן רואים על מסך משוב בו מוצג תפקוד השרירים, וכך לומדים לשפר את השליטה בהם.

שאלה בהמשך- האם הטיפול נעשה בפי הטבעת בדומה לפזיוטרפיה? מה משך זמן הטיפול ( ימים, שבועות)? האם זהו טיפול הנעשה בבי"ח או במרפאה? סליחה על השאלות לרוב. חוסר הידע גורם לחוסר אונים. שבוע טוב ותודה.

מחפשת דחוף מידע על דוקטור עדה קורן

כל הכבוד על היחס, הרבה יותר נעים פה מכל רופא שהייתי בו (וזה רק מקריאה פאסיבית). בכל אופן..יש לי בעיה לפני כחודשיים הופיע אצלי גרד בפי הטבעת, מאז מידי כמה זמן, בתדירויות משתנות אני חש צורך עז לגרד. זה הרבה מעבר לכל גרד רגיל והבעיה אולי מוחמרת בגלל הגירודים אבל קיימת ללא ספק בלעדיה, זה לא נעים, זה כואב לעיתים, אני חושש מזיהומים. הייתי אצל רופא עור (לא פרוקטולוג) בקופת חולים והוא נתן לי למרוח שם Dermacombin, המשחה אכן עזרה לעשרה הימים שהשתמשתי בה אך לאחר זמן קצר חזרה הבעיה בדיוק כפי שהייתה לפני. השבוע הייתי שוב אצל הרופא והוא שוב אמר לי למרוח את המשחה. נראה לי קצת מוזר להמשיך למרוח תרופה לאחר שלא באמת עזרה בפעם הראשונה. מה לעשות? האם לפנות לפרוקטולוג? האם למרוח את המשחה שוב? יש לציין שלפני כחצי שנה השתמשתי במשחה הזאת על איבר המין עקב שיפשוף בעור שם שלא נעלם, ומיד לאחר שהתחלתי להשתמש בה לפי הטבעת אותה הבעיה באיבר המין חזרה באופן מיידי. עוד חשוב לי לציין שהבעיה היא חיצונית בלבד, בחודשיים האחרונים אני אמנם נתקל בדימומים קלים בצואה, אבל הם קלים ולא מתרחשים בתדירות קבועה, לא נראה לי שהם מהווים משהו יוצא דופן הרופא אמר לי שיתכן שהבעיה נגרמת ממצב לחץ נפשי, יתכן מאוד שהוא צודק, אבל דוקא בשבועות האחרונים איני חש לחץ כזה והבעיה לא רק שלא נפתרת אלא מחריפה. אשמח ואודה על תשומת הלב...:)

ערן שלום, תודה על הפידבק, הוא בהחלט נותן כח להמשיך. אם קראת בפורום זה בוודאי ראית מידע בנוגע לגרד כגון תשובתי ל"מגרדת" ב 15 לחודש זה. מאחר שמטרת הטיפול היא להקל על איכות החיים, אכן ספק אם יש מקום להשתמש במשחה שלא עזרה בעבר. מומלץ לנסות להקפיד על כללי ההתנהגות שצויינו בתשובות הנ"ל, וכמובן שמומלץ לפנות לבדיקה אצל כירורג קולורקטאלי שמתמצא בנושא זה. אנו בד"כ לא ממהרים לקבוע שמדובר בגרד על רקע נפשי, ולרוב מנסים לחפש דרך טיפול פיזית (ז"א לא נפשית) קודם. החלמה מהירה.

רק כדי להיות בטוח שהובנתי נכון התרופה עשתה פלאים, לאחר עשרה ימי מריחה כפי שהרופא אמר הבעיה נעלמה לחלוטין. אין ספק שזו תרופה חזקה. אך כעבור שבוע-שבועיים הבעיה חזרה בדיוק כפי שהייתה לפני כן אין לי טעם להשתמש בתרופת כאלה במידה והן לא מטפלות בשורש הבעיה והן משכיחות אותה לזמן קצר, אך הרופא מקופת החולים אמר לי פשוט להמשיך זהו.. ושוב המון תודה על היחס...:)

שלום רב, אני סובלת מתחורים כבר כמה שבועות ולאחר שפניתי לכירורג פרוקטולוג הוא נתן לי טיפול שגרם לי לגרד נוראי ועל כן הפסקתי מיד את הטיפול, לאחר כשבועיים הגעתי אליו שוב וכמובן שמצבי החמיר הוא טען כי יש לי פיסורה ונתן לי טיפול של משחה הנקראת ביפניטין אשר אמורה לעזור למצב ואמר כי הצעד הבא הוא ניתוח. את המשחה אני שמה כבר 3 ימים ועדיין אין שיפור במצבי, היציאות מלוות בכאב רב ורציתי לשאול האם לוקח זמן עד שמרגישים הקלה מסויימת בכאב או שזה מעין מעגל שאין לצאת מימנו והפתרון היחיד הוא ניתוח, או שיש פתרון נוסף. ואם נתוח מה ההשלכות של זה, אני בחורה כבת שלושים עדיין לא עברתי לידה, שמעתי כי בלידה התחורים חוזרים גם אחרי נתוח. אודה לך על תשובה בתודה מראש

שירי שלום, פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות והנפוצות לצורך זה. את המשחה יש להקפיד למרוח 4 פעמים ביום מאחר שהיא עובדת רק למספר שעות קצר. בד"כ לאחר מספר ימים עד שבוע צריך להרגיש הקלה משמעותית, ואם לא חשים הקלה בפרק זמן זה מומלץ לשקול טיפול נוסף. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 80% באנשים שלא הגיבו לניפדיפין (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. השריר אותו מנתקים הוא שריר הסוגר הפנימי האחראי על כ10%- - 15% - מיכולת השליטה ביציאה. לרוב האנשים יש יכולת שליטה גבוהה בהרבה מהדרוש, ולכן ברוב המכריע של המקרים הניתוח אינו משפיע על יכולת השליטה. במקרים בהם כבר קיימת הפרעה מסויימת בשליטה יש להודיע זאת לרופא לצורך שיקול נוסף על סוג הניתוח. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. הריון ולידה יכולים לעיתים להחמיר טחורים ונדיר שהם מחמירים פיסורה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות גם במהלך הריון. בכל מקרה, הסיבה לטפל בפיסורה כרגע היא הסבל הנוכחי שלך, והעובדה שאת עדיין צפויה ללדת לא צריכה למנוע ממך טיפול כלשהו. החלמה מהירה.

המון תודה על התשובה הפרטנית, ענית לכל שאלותי, טוב לדעת שיש לאן לפנות בנושאים אלו. שאלה קטנה נוספת, האם עלי לנוח בביתי בימים אלו, האם זה עוזר להחלמה או זה לא משנה, בעבודה אני יושבת רוב היום, האם זה מחמיר את המצב שוב המון תודה

שלום לאחרונה מופיע מידי פעם דם בצואה לסרוגין צבע אדום ניתבקשתי לעשות בדיקת דם סמוי שמחייב אפסקת אספרין- אני לאחר התקף לב והקרדיולוג לא מאשר לי להפסיק אספרין היום הישתחחרתי מבית החולים לאחר התקף לב שני לוקח תרופות פלווקס - אספרין - וסקסס - נורמיטן - סימוביל - לוסק

גיגו שלום אם יש לך דם גלוי ביציאה יש לך אינדיקציה לבצע בדיקה של המעי הגס על מנת לשלול מקור דמם במעי, גם אם בדיקת הדם הסמוי תהיה שלילית, ולכן לדעתי אין בה טעם. יחד עם זאת, כדאי כנראה להתרחק מספר שבועות מהתקף הלב, ולבצע את הבדיקה בבית חולים, בו יש את כל האמצעים במקרה של בעיה קרדיאלית. מומלץ להתייעץ עם הקרדיולוג המטפל והגסקרואנטרולוג שמבצע את הבדיקה לגבי הפסקת אספירין ופלביקס סביב הבדיקה.

ד"ר זמורה שלום רב, שמי אסף ואני בן 28, בריא בד"כ, לאחרונה התחלתי להתעמל בחדר כושר, ומן הסתם זה מצריך מאמץ פיזי לא קל, כמו כן, שיניתי גם הרגלי תזונה, התלחתי לצרוך יותר ירקות ופירות, בסמוך, שמתי לב כי בעת היציאה, אני משקיע מאמץ רב וסובל מכאב ממש ביציאה עצמה שמלווה בדם. הצואה עצמה די קשה ולא ספוגית, ברצוני לציין כי סבלתי בעבר ממקים כאלו אך במהלך הזמן זה עבר, אך בגלל חדר הכושר זה חזר בתידרות יומית, החלטתי להשתמש בנרות נגד טחורים ואכן זה עוזר ואין דימום, ( אני משער זה טחורים כיוון שניתן לראות את כלי הדם המורחבים, מעין בלוטות אפורות), שאלתי האם אני צריל להפסיק את הפעילות הספורטיבית ואם לא , מה ניתן לעשות ?

אסף שלום פעילות ספורטיבית הכוללת הרמת שמאות כבדים, כגון הרמת משקולות, אכן יכולה להחמיר סבל מטחורים. פעילות אירובית בד"כ לא גורמת לכך. בכל מקרה, פעילות ספורטיבית זה טוב וחשוב, ולא הייתי ממליץ להפסיק אותה. חשוב מאד לרכך בכל זאת את היציאות כדי שיהיו ללא מאמץ. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. נרות ומשחות בד"כ לא ממש מטפלות בטחורים ולא מקטינות אותם באופן משמעותי, אלא מקילות בעיקר על הסבל ואי הנוחות שהם גורמים. אם בכל זאת למרות ריכוך יציאות אתה עדיין סובל מומלץ לפנות לבדיקה לרופא מומחה בתחום.

לגולשים שלום, "לכבוד" חודש המודעות לסרטן המעי הגס, החלטתי להביא לידיעתכם דף מידע לציבור בנושא זה, מטעם האגודה הישראלית לכירורגיה של הקולון והרקטום. דף זה ודפי מידע נוספים ניתן למצוא באתר החברה: http://www.iscrs.org/ סרטן המעי הגס סרטן המעי הגס הוא אחד הגידולים הממאירים השכיחים בחברה המערבית. מעריכים כי אחד מכל 20 אנשים בקירוב יחלה בסרטן זה. סיכויי הריפוי של סרטן המעי הגס עומדים ביחס ישר לשלב המחלה בעת גילויה, ולכן ישנה חשיבות רבה לגילוי מוקדם של מחלה זו. מהם גורמי הסיכון העיקריים? • גיל. למרות שסרטן מעי הגס יכול להופיע בכל גיל, השכיחות הולכת ועולה עם הגיל, ורוב המקרים מתגלים באנשים מעל גיל 50. • מקרים של סרטן המעי הגס במשפחה. ישנם מספר מצבים גנטיים בהם יש נטיה מוגברת ליצירת גידולים של המעי הגס באותה משפחה. אולם גם במצבים בהם לא נמצא פגם גנטי ברור. עצם קיום בן משפחה מדרגה ראשונה או שניה עם סרטן המעי הגס מגביר את הסיכון להתפתחות סרטן זה. • מחלות מעי דלקתיות כרוניות, כגון קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן. • מחלות ממאירות אחרות כגון סרטן הרחם, סרטן השחלה, סרטן הקיבה וסרטן השד יכולות להיות קשורות לסיכון מוגבר להתפתחות סרטן המעי הגס באותו אדם. כיצד זה מתחיל? רוב גידולי המעי הגס מתחילים כתוצאה מהתרבות לא מבוקרת של תאי מעי היוצרים גידול שפיר הנקרא פוליפ. הפוליפים יכולים לגדול בהדרגה במשך שנים, עד שבשלב מסויים מתחולל בהם שינוי ומופיע בהם סרטן. הבנת תהליך זה חשובה מפני שנראה שבמקרים רבים טיפול בפוליפים בעודם שפירים יכול למנוע התפתחות סרטן המעי הגס. מהם הסימפטומים גידולים רבים במעי הגס, בין אם הם שפירים או ממאירים, אינם גורמים לכל סימפטומים עד שהם מגיעים לגודל נכבד ולשלב מתקדם. כאשר כן מופיעים סימפטומים, שכיח שהם מתבטאים ב: • דימום דרך פי הטבעת. במקרים רבים דימומים אלו מיוחסים לבעיות אחרות כגון טחורים, דבר הגורם לאיחור באבחנה. דמום דרך פי הטבעת באדם בגיל בו שכיחים גידולי מעי, או עם גורמי סיכון כלשהם, מחייב בדיקה של המעי, גם אם יש טחורים או סיבה אחרת לדימום. • אנמיה. כל חסר דם לא מוסבר מחייב בדיקה של מערכת העיכול. • שינוי בהרגלי היציאות, עם עצירות מתגברת או שלשולים חדשים. • כאב וירידה במשקל יכולים להצביע על גידול בשלב מתקדם יותר. האם ניתן להפחית את הסיכוי לחלות בסרטן המעי הגס? מאחר שחלק גדול מהגידולים הממאירים של המעי הגס מתחילים כפוליפים שפירים, טיפול מוקדם בפוליפים אלו יכול להוריד את הסיכוי לחלות בסרטן המעי הגס. הבעיה היא שלרוב פוליפים אלו לא נותנים כל סימפטומים או סימנים. לכן מומלץ לאוכלוסיה בגיל המתאים, או עם גורמי סיכון, לעבור בדיקה לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס גם ללא כל סימפטומים. ישנן מספר דרכי בדיקה אפשריות ואין כיום הסכמה מוחלטת לגבי דרך הבדיקה הנחוצה. האגודה הישראלית לכירורגיה קולורקטאלית והאיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה (כמו גם אגודות אמריקאיות ואירופאיות) ממליצות על קולונוסקופיה כבדיקה היעילה לגילוי מוקדם ולטיפול בפוליפים. נראה כי לאנשים ללא גורמי סיכון נוספים רצוי לבצע את הבדיקה הראשונה בגיל 50, ולאנשים להם גורמי סיכון אחרים מומלץ להתייעץ עם רופא הבקיא בתחום זה. אם הבדיקה תקינה לחלוטין, כדאי לחזור עליה במרווחים של 5 עד 10 שנים. לאחרונה נכנסת בדיקת הקולונוסקופיה הוירטואלית כבדיקה שיכולה לשמש לגילוי מוקדם של פוליפים וגידולים של המעי, כאשר נצפים גידולים אלו, יש לבצע קולונוסקופיה לצורך הטיפול בהם. כיצד מטופל סרטן המעי הגס? ברוב המקרים מטופל סרטן המעי הגס על ידי ניתוח לכריתתו. בניתוח נכרת לרוב כל מקטע המעי המכיל את הגידול, ביחד עם איזור בלוטות הלימפה המנקזות את אותו מקטע מעי. בלוטות לימפה אלו הן התחנות הראשונות אליהן נוטה גידול ממאיר כזה להתפשט, ובדיקה פתולוגית שלהן יכולות להצביע על נטייתו של הגידול להתפשט ולשלוח גרורות ובכך לכוון את המשך הטיפול, כגול טיפול כמוטרפי לאחר הניתוח. בסיום הניתוח מחברים לרוב את קצות המעי לפני ואחרי איזור הכריתה ביחד, בכדי לאפשר תפקוד מעי רגיל. כאשר מתגלה סרטן של הרקטום, שהוא החלק הסופי של המעי הגס, המתחבר אל פי הטבעת, ישנם מספר שיקולים נוספים, כגון המיקום המדויק של הגידול ומידת חדירתו לדופן הרקטום, הקובעים את דרך הטיפול המיטבית. בגידולים מסוימים מומלץ להתחיל בטיפול קרינתי וכמוטרפי לפני הניתוח. במקרים אחרים, ניתן לכרות את הגידול דרך פי הטבעת. בגידולים גדולים הסמוכים למנגנון השרירים של פי הטבעת, יש לפעמים צורך לכרות את פי הטבעת כולו, לסגור את איזור פי הטבעת, וליצור פתח קבוע בדופן הבטן, הנקרא סטומה, להסדרת היציאות. אולם בטכניקות הכירורגיות המבוצעות כיום על יד הכירורגים המתמחים בתחום זה, שעור המקרים בהם נזקקים לאמצעי זה נמוך. לאחר הניתוח האיזור שנכרת נשלח לבדיקה פתולוגית, על מנת לקבוע את דרגת התקדמות הגידול (stage) ומאפיינים פתולוגיים אחרים. מאפיינים אלו מצביעים על הסיכון הסטטיסטי לחזרה של הגידול ולכן עוזרים בהכוונת הטיפול והמעקב לאחר הניתוח. האם דרוש מעקב לאחר הניתוח? בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, מתבצע מעקב כירורגי שגרתי, לוודא החלמה מלאה. ברוב המקומות בעולם נהוג כי חולים שעברו כריתה של גידול של המעי הגס זקוקים למעקב ארוך טווח, על מנת לנסות ולגלות חזרה של גידול, אם תופיע, בשלב בו ניתן לטפל בכך. אין כיום פרוטוקול מעקב אחיד המקובל בכל העולם, אולם המעקב כולל בד"כ בדיקות רופא, בדיקות דם, בדיקות הדמיה (CT או אולטסאונד) וקולונוסקופיה מדי תקופה. אם מופיעה חזרה של הגידול, היא מתרחשת לרוב במשך השנתיים הראשונות לאחר הניתוח, ולכן בתקופה זו המעקב תכוף יותר. נדיר כי גידול חוזר לאחר יותר מ5- שנים ולכן יש הנוטים להפסיק את המעקב לאחר פרק זמן זה. מהו הסיכוי להחלים מסרטן המעי הגס? סרטן המעי הגס הוא גידול ממאיר, וישנם מקרים בהם הגידול חוזר או מתפשט במידה כזו שאינו ניתן לריפוי. אולם כאשר הגידול נכרת בשלביו הראשונים, שעור הריפוי המלא הוא גבוה מאד. גם כאשר הגידול מתגלה בשלבים מאוחרים יותר, שילוב של טכניקות כירורגיות וטיפולים משלימים כגון כמוטרפיה או קרינה יכולים להביא לריפוי באחוזים לא מבוטלים, ולשפר מאד את איכות החיים באחרים. בכל שאלה הקשורה בנושא זה, אנא אל תהססו לפנות לרופא המומחה לתחום זה. מהי כירורגיה קולורקטלית כירורגיה קולורקטאלית היא ענף (תת התמחות) בכירורגיה העוסק בטיפול בבעיות פרוקטולוגיות (מחלות פי הטבעת) ובמחלות של המעי. תחום הפרוקטולוגיה כולל טיפול בבעיות שכיחות כגון טחורים, פיסורה, סינוסים פילונידאליים, פיסטולות סביב פי הטבעת, קושי בשליטה ביציאות, ועוד. מחלות המעי כוללות בין היתר גידולים של המעי, דלקות שונות של המעי, ובעיות תפקודיות שונות.

שלום לאחר טיפול ב5FU התקבלו כתמים אדומים מעובים על גב כף הידים האם הדבר שכיח מה ההמלצה לשפור או מניעה ? תודה דוד

ד''ר זמורה נכבד, אני בת 66. לפני כשלושה שבועות היו לי מספר ימים של עצירות.מלווים בגרד ובקצת דם. עלי לציין שכשהייתי צעירה יותר היתה לי עצירות והשתמשתי בתרופות הרגילות להקל על המצב. בשמונה השנים האחרונות לא היתה לי עצירות ולא בעיה אחרת בתחום. יש לי מספר שאלות: 1) האם הבדיקה של דם סמוי בצואה יכולה להיות אפקטיבית עכשיו כדי לברר האם הדם הוא תוצאה של טחורים או יכול להיות סרטן במעי? (הדם מפי הטבעת ממשיך ולי נראה כחיצוני , אבל...) 2) מה זה קולונסקופיה וירטואלית? 3) (ואולי הכי חשובה לי כרגע) איזו בדיקה או בדיקות שצריך לעשות, ניתן לעשות בטישטוש או הרדמה, כי זכור לי לפי סיפורים שהבדיקה מאוד לא נעימה. אני לא עברתי אף פעם בדיקה בתחום. בתודה מראש, גיסלה

גיסלה שלום, מטרת בדיקת דם סמוי במואה היא לגלות דמם נסתר מדרכי העיכול באנשים ללא דם גלוי. אם יש לך דם גלוי ברור שיש לך דמם מדרכי העיכול, ולכן אין טעם בבדיקת דם סמוי. בדיקה זו אינה מבדילה בין דמם ממקור טחורים או מגידול לדוגמא. הגילך, אם יש לך דמם רקטאלי, יש לך אינדיקציה מוחלטת לבצע בדיקה של המעי הגס, אפילו אם יש לך טחורים או מקור דמם אחר בפי הטבעת. הדרך המקובלת ביותר לבדוק את המעי הגס האי באמצעות קולונוסקופיה, בדיקה קצת לא נעימה, אך מבוצעת בטשטוש. קולונוסקופיה וירטואלית היא בדיקת CT בטן בה רואים את המעי הגס, באחוז דיוק דומה לקולונוסקופיה. אמנם היא פחות "פולשנית", אך ההכנה היא זהה (שזה כנראה החלק הקשה ביותר), הבדיקה (שגם כרוכה באי נוחות מסויימת) מבוצעת ללא טשטוש כלל, ואם רואים משהו, צריך לעשות קולונוסקופיה רגילה, שפירושו בד"כ לעשות שוב הכנה. מצויידת במידע זה, מומלץ לבחור באחת משתי הבדיקות ולבצעה. שבוע טוב

תודה רבה !!! גיסלה

אני בן 27, מעשן, שני הוריי נפטרו מסרטן המעי הגס. אצל אמי גילו את הסרטן בגיל 54 ואצל אבי בגיל 64. באיזה גיל מומלץ לי להתחיל לבצע בדיקות מוקדמות לגילוי סרטן המעי הגס? ואיזו? האם בדיקת דם סמוי בצואה או קולונסופיה?

בעקרון אם אין לך שום סמפטומים, מומלץ לבצע קולונוסקופיה מגיל 50 או 10 שנים פחות מהגיל בו הגידול התגלה במשפחה, שאצלך זה גיל 44, ולחזור על הבדיקה כל כ 5 שנים. אם יש לך איזה שהם סמפטומים כגון דמם רקטאלי, שינויים בהרגלי היציאות, וכד', יש מקום להבדק עכשיו. אם הנושא מדיר שינה מעיניך אתה יכול לבקש בדיקה כזו אפילו בשביל להיות רגוע, אך יש לזכור שגם בקולונוסקופיה יכולים להיות סיבוכים נדירים. בלי קשר, מומלץ כמובן להפסיק לעשן. כל טוב.

שלום ,ילדתי לפני 8.5 חודשים ,לאחר הלידה סבלתי מטחורים(מעולם לא נבדקתי אצל רופא,אך לפי תיאור הסימפטומים שקראתי,ככל הנראה בזה מדובר),אשר היו כרוכים בכאבים עזים ובדימום קל,התופעה חלפה מעצמה לאחר חצי שנה בערך,ולאחרונה שוב החלו להופיע כאבים קלים(נסבלים) ולעיתים דימום.אני חוששת מאוד לגשת לרופא ולטפל בכך,שמעתי שזה כואב ולא נעים.האם יש משהו שאוכל לעשות והאם זה עובר מאליו באיזשהו שלב או רק מחמיר? אשמח לתשובה בתודה מראש,ליאת.

ליאת שלום, טחורים היא בעיה מציקה המשפיעה על איכות החיים, ולרוב אינה מסוכנת. מטרת הבדיקה והטיפול היא לשפר את איכות החיים, ולא להיפך. לעיתים טחורים משתפרים עם הזמן ובעזרת ריכוך יציאות, ולעיתים לא משתפרים או אף מחמירים. כשתחילטי שאת סובלת מספיק בשביל לבקש טיפול, מומלץ לפנות לבדיקה לרופא המומחה בתחום זה (כירורג קולורקטאלי.פרוקטולוג). מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. לגבי אפשרויות טיפול נוספות, ראי תשובתי לזכריה השבוע. שיהיה שבוע טוב

אבקש להצטרף לרשימת התפוצה של האתר ולקבל את ניוזלטר דוקטורס השבועי

אבקש להצטרף לרשימת התפוצה של האתר ולקבל את ניוזלטר דוקטורס השבועי

הנני חולת קוליטיס שעברה כריתה שלמה של המעי הגס ויצירת פאוץ'. בבדיקה של הפאוץ נראה פאוץ' מצופה ברירית מודלקת מצופה באקוסדט ומדממת למגע הביופסיה שנלקחה מראה על : mucosal ulceration AND granulation tissue formation snomed-t-67000 m-3800 הרופאה הסבירה שאין חזרה של המחלה ונתנה לי אנטיביוטיקה אשמח להבין את התוצאה. מה הפירוש של "גרנוליישן" תודה מראש

פרוש התשובה היא שכנראה יש לך דלקת של הפאוץ' שנקראת פאוצ'יטיס ושכיחה בחולים שעברו ניתוח פאוץ' בשל אלצרטיב קוליטיס. כשיש דלקת הגוף מנסה ליצור רקמה בריאה חדשה וזו רקמת גרנולציה. דלקת כזו אכן אינה מהווה חזרה של המחלה למרות שאנחנו לא יודעים מה בדיוק סיבתה. פאוצ'יטיס אכן מטופלת באנטיביוטיקה, ולאחר סיום הטיפול יש המאמינים כי טיפול בפרוביוטיקה יכול להיות יעיל, למרות שזה לא מוכח לחלוטין. נשמע לי שהרופאה שלך מבינה בעניין וכדאי להתייעץ אתה בביקורת הבאה.

תשובתי למעלה, משום מה המחשב כינה אותה הפעם O

שלום, באיזה מקרים מומלץ להשתמש במשחת proctozorin ומתי במשחת rectozorin ? יש משחה אחרת מומלצת יותר ? מתי מומלץ להשתמש במשחה ובאיזה מקרים להשתמש בנרונים ? תודה

זכריה שלום, נרות ומשחות בד"כ לא ממש מטפלות בטחורים ולא מקטינות אותם באופן משמעותי, אלא מקילות בעיקר על הסבל ואי הנוחות שהם גורמים, ואין בעיה להחליף ביניהם כמה שאתה רוצה ולחפש מה הכי עוזר לך. מה שלא עוזר אלא מקשה , אין טעם להשתמש. אין אינדיקציה ברורה מתי להשתמש במשחה או נרות אלו ולא אחרים. סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

ד"ר זמורה שלום, אני בהריון בחודש שישי ולאחרונה התחילו להופיע לי טחורים חיצוניים לא מעטים (כמו אשכול) שנמצאים כל הזמן ולא נעלמים למרות הטיפולים: משחת הממליס בהתחלה – שעזר מעט ואז הפסיק להשפיע ואח"כ פרוקטוגבינול – קרם ונרות משולב – שלא עוזרים (להיפך- מאוד קשה לדחוף את הנר בין הטחורים וזה לא מרגיש כמקל על הטחורים המנופחים) אני חייבת לציין שכבר לפני ההריון סבלתי לסירוגין מטחורים – אבל לאחר משחות וצואות רכות – הם היו נעלמים לכמה שבועות – וחוזר חלילה. כעת כשאני בהריון – הרופא נתן לי לקחת ברזל והתופעה לסירוגין נהיתה תמידית. אני משלבת בתזונתי- שתייה מרובה (ליטר וחצי – 2 ליום, ברנפלקס, לחם מלא...) אני לא סובלת מעצירות ויש לי יציאות כל יום יומיים, אבל מרקם היציאות כמו חול קשה ואם יש לי שלשול – כמובן שזה גם גורם לטחורים להתנפח. לאחרונה הרופא הוריד לי את הברזל ל- 3 שבועות הקרובים ואני בהפסקה מהם כבר 4 ימים. היציאות חזרו לצבען ולמרקמן הרך יחסית – אך הטחורים עדיין שם וכואבים מדי פעם. שאלותיי: 1. מהם עוד הדברים שיכולים לסייע לי להפחית את הופעת הטחורים ? האם יש משחות או נרות אחרים שאני יכולה להשתמש בהם? האם יש הגבלה על זמן שימוש במשחות בעיקר בהריון ובאפקטיביות שלהם ? האם אפשר להחליף בין משחות שונות בפרק זמן קצר? אלו עוד משחות בטוחות לשימוש בהריון? 2. האם אמבטיות חמות שכולם ממליצים לא מנפחות עוד את הטחורים כי זה נימי דם ? האם לא עדיף אמבטיות קרות שיכווצו את נימי הדם בטחורים? 3. אני מאוד מוטרדת מהגעה ללידה עם טחורים – אסתטית וכאבים בלחיצות – האם זה בטוח שאם כיום מצבי כזה- הוא יחמיר לקראת הלידה? לאיזה גודל יכול להגיע טחור חיצוני? תודה מראש, ליהי

ליהי שלום, טחורים אכן נוטים להחמיר בהריון וכן בזמן לידה וגינאלית, אך אינם מהווים סיבה ללידה קיסרית או מכשירנית (למשל ואקום), אלא אם את מעדיפה זאת בכדי לצמצם את הסבל מהטחורים לאחר הלידה. צריך לזכור שגם לניתוח קיסרי וללידת וקום יש סיכונים משלהם, והטחורים, גם אם מאד מציקים לאחר הלידה, בד"כ משתפרים לאחר כמה ימים. בינתיים כדאי להקפיד על יציאות רכות על ידי כלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. נרות ומשחות בד"כ לא ממש מטפלות בטחורים ולא מקטינות אותם באופן משמעותי, אלא מקילות בעיקר על הסבל ואי הנוחות שהם גורמים, ואין בעיה להחליף ביניהם כמה שאת רוצה ולחפש מה הכי עוזר לך. מה שלא עוזר אלא מקשה (כגון נרות), אין טעם להשתמש. לגבי האמבטיות-אין צורך בקרות, בעשי אותן כייפיות. בקיצור- לדעתי יותר חשוב שתהיה לך לידה בטוחה ככל שניתן, ועם הטחורים כבר אפשר יהיה להסתדר אח"כ, גם אם יציקו. בהצלחה

עברתי כריתת טחור חיצוני אחד אתמול, אני משתגעת מכאבים,לוקחת אופטלגין, מה אפשר למרוח על המקום כדי להקל? כמה זמן החלמה? מתי התפרים אמורים להספג? תודה מראש דנה

דנה שלום, אכן מדובר בניתוח "קטן" אך כואב שההחלמה ממנו יכולה לקחת כמה ימים טובים. אין הרבה משחות יעילות למריחה מקומית. מומלץ לרכך את היציאות ככל שניתן, למשל עם שמן פראפין, לעשות אמבטיות במים חמימים, לקחת כדורים או סירופ של משככי כאבים, ולהתאזר בסבלנות פורטה. מבחינת התפרים, איני יודע באיזה תפרים השתמשו ולכן איני יכול לומר תוך כמה זמן יספגו, אבל לרוב הכאב אינו נגרם מהחוט עצמו, ולכן זה לא חשוב כמה זמן לוקח לו להספג.

קודם כל תודה על התשובה המהירה, האם פגלקס לא מספיק טוב? כמה כפות שמן פרפין ביום? האם אין בעיה לקחת את השמן עם הכדורים? התפרים, תפרים נמסים. תודה שוב

שלום, לפני מספר שבועות כתבתי לך על גרד בפי הטבעת שהוא בלתי נסבל והופך את חיי לסיוט. אתה השבת לי בצורה מאוד מפורטת מה יכולות להיות הסיבות. לצערי הפרקטולוג שהלכתי אליו לא מצא משהו הנראה לעין. כמו כן הוא אמר שיש לי טחורים פנימיים שייתכן שהם גורמים לגרד. אך גם המשחות שקיבלתי לא עוזרות ורק מגבירות את אי הנוחות. 1. איך אפשר לדעת אם יש תולעים ?מישהו המליץ לי לשים נייר דבק בפי הטבעת ואז לבדוק. האם יש עוד שיטות? 2. בד"כ אתה ממליץ על מנת שלא תהיה עצירות לאכול סיבים תזונתיים. האם אתה יכול לפרט? 3. האם יתכן שיש גרד שאי אפשר לאתר את מקורו ? אני ממש ממש מיואשת. ( כמו כן אני בהריון - מה שלא ממש עוזר למצב). תודה מראש. .

לגבי אבחון וטפול בתולעים ובטיחות טיפול זה בהריון יתכן שעדיף להתייעץ בפורום גסטרואנטרולוגיה: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/904 יכול להיות גרד שלא מוצאים את מקורות אבל גם אז ניתן לטפל בו. מחינת משחה מקומית, מומלץ לא להשתמש במשחות המכילות סטרואידים, ואני בד"כ ממליץ על משחות הגנה כמו ששמים לתינוקות כנגד תפרחת חיתולים. שווה לנסות להמנע ממאכלים שיכולים להגביר גרד ופורטו בתשובתי הקודמת, לפחות לתקופת ניסיון. כן מומלץ לא לשפשף בזמן הניגוב אלא לייבש בלבד. לגבי תזונה עשירה בסיבים, הנה "קצת" מידע: דיאטה רבת סיבים – לשיפור פעילות מעיים ומניעת עצירות הסיבים התזונתיים הם רב סוכריים (פחמימות) מהצומח, שאינם עוברים תהליך עיכול ע"י אנזימי גוף האדם. חלקם עוברים עיכול חלקי על ידי חיידקי המעי. הסיבים התזונתיים משפרים תהליכי עיכול על ידי הגדלת נפח הצואה וריכוכה, ועקב כך הם עשויים להקל במקרים של עצירויות. כמו כן הם מקצרים את תהליך התרוקנות המעיים ומזרזים סילוקם של חומרים מזיקים ממערכת העיכול. המקורות העיקריים לסיבים הם גרעינים מלאים (חיטה, שעורה, אורז מלא, שיבולת שועל וכו'), פירות, ירקות וקטניות. דיאטה רבת סיבים כוללת 25-50 גרם סיבים ליום (לעומת הצריכה הממוצעת באוכלוסיה: 10-15 גרם ליום). בכדי לעלות את צריכת הסיבים התזונתיים בדיאטה מומלץ: א. לכלול 6 כפות סובין חיטה/שיבולת שועל/ דייסיבית באופן יום-יומי. או לצרוך מנה אחת (30 גרם) של דגני סובין כמו: אול-בראן פלוס (ALL CRAN PLUS), פייבר ואן (FIBER ONE) או ברנפלס. ניתן להוסיף ליוגורט, מיץ טבעי או מרק. ב. להעדיף דגנים מלאים על פני מעובדים: לחם מחיטה מלאה, לחם שיפון, לחם חי, לחם דגנים, לחם מסיבי סויה, שיבולת שועל, אורז מלא, כוסמת, בורגול, פתית חיטה מלאה, קרקר עם סובין. ג. לצרוך מנת קטניות (חומוס, פול, אפונה, שעועית, עדשים) פעמיים בשבוע לפחות. ד. להגדיל צריכת ירקות ופירות, בעיקר טריים עם קליפה. לפחות 5 ירקות ביום (מומלץ לגוון). ה. לצרוך לפחות 3 ליטר מים ביום. ו. להפחית אכילת מזונות מעובדים מוכנים המכילים סוכר, כגון ממתקים, שוקולד, עוגות, לחם לבן, אורז לבן ושומנים מהחי. לדוגמא: כדי לצרוך 25-45 גרם סיבים תזונתיים ביום יש לצרוך: • 30 גרם (מנה) אול-בראן פלוס / פייבר וואן / ברנפלקס (7.5-15 גרם) • ½ כוס שעועית לבנה / עדשים / אפונה / 5-6 כפות דייסיבית (7-5 גרם) • סלט מ5- ירקות (לדוגמא: עגבניה, מלפפון, בצל, גזר, כרוב, פלפל, פטריות) 5-9 גרם) • 100 גרם בטטה / תפוח אדמה אפוי בקליפה / 4 כפות גרעיני תירס (3-4 גרם) • 2 פרוסות לחם מחיטה מלאה (3 גרם) הקפדה על תפריט רב סיבים לאורך זמן, יחד עם פעילות גופנית סדירה, והרגלי "התפנות" נכונים (להימנע מה"התאפקות") יבטחו פעילות מעיים טובה וסדירה ומניעת עצירות. הערה: העלאת צריכת הסיבים התזונתיים היומית בהדרגה, במקביל להעלאת צריכת הנוזלים, תמנע או תפחית תופעות לוואי לא נעימות כמו גזים, התכווצויות ושלשול. יש לציין שתופעות אלו נעלמות בד"כ תוך 24-48 שעות ותדירותן הולכת וקטנה עם הצמדות לדיאטה. להרכבת לוח דיאטה אישי, מומלץ לפנות ליעוץ לדיאטיקאית מוסמכת.

הייתי אצל רופא עודר והוא אמר (בלי להסתכל) שהגרד בא בשל התרוקנות לא מלאה. נתן לי משחות הרגעה.(אזראקאין ואלוקום). טען שחוץ מניתוח אין מה לעשות. הגרד הוא בעיקר בלילה ואינו בא מתולעים וגם לא מפטריות. הייתי אצל פרוקטולוגית ובבדיקה לא מצאה דבר. לפעמים מרגישה כאבים פנימיים בקצה המעי הגס. מה דעתך?

אני סבלתי שנים מתופעה מטרידה כזאת.יתכן שיש לך מחלה בשם lichen simplexמחלה פסיכוסומטית הנובעת ממצבי לחץ.עם הירידה בלחץ המחלה נעלמת מעצמה,כפי שקרה לי.התרופה היחידה שמקילה לגירודים הינה משחת panthison המתקבלת לפי מרשם ויש להשתמש בה ללא הגזמה,לפי הצורך בלבד,מאחר ומכילה cortisone.בכל מקרה יש להתייעץ עם רופא עור מומחה,אשר יעשה ביופסיה לאיבחון בטוח.בהצלחה !

אני חווה כאב עז לאחר היציאה במשך שתים שלוש דקות ואחר כך החלשות הכאב עד העלמו אחרי חמש דקות נוספות. הדבר החל לחזור על עצמו בערך פעם בשבוע - לא נעים. כמו כן מידי כמה שבועות או חודשים יש לי דימום ללא כאב מנקודה חיצונית בפי הטבעת, אני משתמש במשחה שקניתי ללא מרשם והדימום נעלם לאחר ימים ספורים. אין צמידות בהופעת התופעות. האם תשובתך ליוני מהשני לפברואר מתאימה למצבי? לא ראיתי רופא בענין זה מעולם. אני בן 30 בריא ומתעמל ולא סובל מעולם מעצירות. אגב, הכאבים חוזרים על עצמם כאשר דעתי נודדת וכשאינני מרוכז בפעילות היציאה

יונתן שלום כאב בזמן היציאה אכן מחשיד לפיסורה בפי הטבעת, ותשובתי ליוני ב 14.2 מקיפה נושא זה. אם בכל זאת אתה ממשיך לסבול כדאי להבדק אצל מומחה בתחום. שבת שלום.

זומנתי לבדיקת רקטוסקופיה בשני בתי חולים שונים , עם הוראות הכנה שונות אבקש לדעת מה ההבדל ולמה ,1 חוקן פליט שעתיים לפני בדיקה וחוקן שני שעה לפני הבדיקה 2 לילה לפני הבדיקה חוקן קטן וביום הבדיקה חוקן קטן .

חוקן קטן מנקה קצת פחות יסודי מחוקן פליט. לכל כירורג ולכל מקום יש את הרוטינה שלהם וכל הדרכים שציינת נכונות וטובות.

התמודדתי "בגבורה" כל זמן שהטחורים היו פנימיים, אבל לאחרונה הופיעו 2 חיצוניים, נפוחים, כואבים מאד, ונגשתי ליעוץ. נאמר לי שיש לי גודש, וקיבלתי חומר נוזלי להרטבה בשם "magnusine" (קראתי נכון?). אני מודה, החומר עשה פלאים, והטחורים החיצוניים הצטמצמו מאד והכאב חלף. מישהו ממכרי הציע להשתמש בחומר "רקטוצורין" להקטנת הטחורים. לא מצאתי חומר רקע מתאים. והשאלה, האם זה יעשה עבודה כלשהי? ? תודה עבור התשובה.

זו מישחה לאלחוש כלומר מסייעת בהחלשת הכאב

דוד שלום, כפי שציין ירדן, רקטוצורין נועד בעיקר להקל על הכאב ואי הנוחות, ואינו מרפא או מקטין לרוב את הטחור. לכן אם אתה לא סובל כעת ספק רם יש בכך טעם. ראה מידע רב על טחורים בתשובותי בפורום זה לאחרונה.

שלום רב, האינטרנט אמנם מלא בהסברים על שלושת שיטות ההדמיה הנפוצות, MIR, US, CT, אך בשום מקום לא מצאתי הסבר על העדיפות ביניהן לשימושים השונים. ב CT אובחן תהליך תופס מקום בחלל הבטן, על גבי הדופן החיצונית של המעי (קולונוסקופיה תקינה) ומאחורי השלפוחית בקוטר 3 ס"מ. האם בדיקת MRI תוכל לספק מידע נוסף על הממצא, כמו למשל הרכב התהליך (ציסטה?), או שעדיפה בדיקת US רקטלי ? תודה מראש

אני שלום, כל אחת מבין הבדיקות בציינת משתמשת בטכנולוגיה אחרת ולכן יעילה יותר לענות על שאלות מסויימות ופחות יעילה בשאלות אחרות. החכמה בשימוש יעיל בבדיקות הוא לדעת לשאול את השאלה הנכונה. מתאורך הקצר בלבד, מבלי לדעת ממה את סובלת ומבלי לראות את ה CT, קשה לי לענות היטב על שאלתך. בגדול, CT יכול לרוב להגדיר אם מדובר בציסטה או לא. את שאר הבדיקות יש טעם לבצע רק אם יש שאלה ספציפית שבדיקות אלו יכולות לענות עליה, ואשר התשובה עליה אולי תשנה את תכנית הטיפול. היעילות של בדיקות כאלה ללא שאלה כזאת אינה גבוהה.

היום נבדקתי אצל כירוג והתברר שיש לי סינוס פילונידלי הרופא הציע לי שתי אופציות: 1. כריתת הרקמה בהרדמה מלאה 2. שיטת הלורד אנד מילר שהיא הוצאה נקודתית בהרדמה מקומית רציתי לדעת בבקשה איזו מהשיטות עדיפה? האם זה קשור לכך שלפני שבועעים יצא לי טחור עם קיש דם ופיסורה? האם הסינוס יכול לגרום לכאבים עזים בצד שמאל של הישבן בלבד כאילו דוקרים אותי בשריר שם כל הזמן תודה!

סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. המחלה מופיעה בעיקר אצל מתבגרים וצעירים עד גיל 40 ושכיחה יותר בגברים ונשים בעלי שיער עבה ונוקשה. חשוב לציין כי ישנן מחלות אחרות, בעיקר מולדות, שיכולות להתבטא בממצאים באיזור עצם הזנב לכן הבדיקה אצל רופא חשובה לקביעת האבחנה המדויקת. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. ישנן שיטות פחות רדיקאליות, עם התאוששות יותר מהירה, אך כנראה שהן כרוכות באחוז גבוה יותר של כשלון וחזרה של הסינוס, וישנן שיטות יותר רדיקאליות, עם התאוששות יותר ארוכה. אישית, אני דוגל לרוב בשיטה של כריתה רדיקאלית. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שמדובר בתהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות. במחלקה הכירורגית של תל השומר מתבצע כיום מחקר שבודק את יעילות השימוש בתאים מסויימים שמזריקים לפצע בסוף הניתוח להחשת הריפוי, ויתכן שבשימוש בהם משך הריפוי קצר יותר. אם תרצה פרטים נוספים נשמח לשלוח לך למייל האישי שלך. לאחר ריפוי הפצע, מומלץ לשמור על העור בחריץ שבין העכוזים נקי וללא שיער. מומלץ להסיר את השיער באיזור באמצעות גילוח כל שבועיים - שלושה עד להחלמה מלאה.

תודה על ההסבר. אני מעוניין בפירוט למייל האישי.

החדשה של תל השומר - הזרקת תאים לשיפור הניתוח והחשת הריפוי.. אני סובלת מסינוס פילונדיאלי וחוששת מאוד מהניתוח. אני כרגע במצב שהסינוס לא מתפרץ וכואב רק במגע עמוק (למשל בתרגילי ספורט על הגב) בעבר הוא היה במצב חמור בהרבה, כולל דלקות מופרשות, נפיחות ואודם וכמובן כאבים עזים. אני מבינה שאני כרגע במצב האידיאלי לטפל בסינוס אך כאמור חוששת מאוד מתהליך הניתוח וההחלמה ולמעשה, אני לא משוכנעת(מתוך חוסר ידע) עד כמה הניתוח הכרחי אם הסינוס לא במצב הקשה אשמח מאוד לתגובתך, ולפירוט על ההליך בתל השומר כל טוב, סיגל

שלום ד"ר עודד אחרי אבחון נקבע שיש לי טחור צנוח דרגה 3 ומדמם. רציתי לדעת מה הדרך הטיפולית והיעילה ביותר מלבד ניתוח ? לדוגמא - קשירה , צריבה וכ"ו , מה השיטה היעילה ביותר והנוספות ? שאלה נוספת - האם ניתן לכרות טחור צנוח דרגה 3באופן נקודתי ללא כריתה מלאה קלאסית? אם כן האם ההחלמה קשה וארוכה כמו "הגירסה " המלאה ? תודה רבה על העזרה ראובן

ראובן שלום, מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). בכל מקרה, טחורים אינם בעיה מסוכנת, ומטרת הטיפול היא לשפר את איכות החיים, ולכן סוג הטיפול צריך להקבע יותר על סמך כמה אתה סובל, יותר מאשר הדרגה שאנו מגדירים את הטחור. קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. גם אם יש רק טחור אחד "בעייתי", כריתה שלו בשיטה זו גורמת כאב משמעותי לאחר הניתוח לפרק זמן מסויים, כמעט כמו "הגירסה המלאה". איני יודע את גילך אולם במקרים של דמם מפי הטבעת באנשים מבוגרים או עם גורמי סיכון, אנו ממליצים לבצע קולונוסקופיה לשלול מקור דמם מהמעי הגס. בצעירים ובריאים לעיתים מבצעים רק בדיקה של הרקטום, שהוא החלק האחרון של המעי הגס, שמתחבר לפי הטבעת.

הרבה תודות על התשובה ד"ר עודד (: יום טוב

שלום יש לי שאלה, העם יש קשר בין גמישות יתר לבין צניחת רקטום, עם כן הייתי שמחה לשמוע עם נראה לך, ועם כן מה הקשר , תודה

אפרת שלום, אכן שאלה טובה מאד. צניחת קרטום (או פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. רוב הסובלות מצניחת הרקטום (יותר שכיח בנשים) לא סובלות מגמישות יתר אלא מחולשה של רצפת האגן בלבד. יחד עם זאת, יש קשר בין גמישות יתר ובין צניחת הרקטום מאחר שלסובלות מגמישות יתר יש לפעמים גם "גמישות יתר" של רקמות החיבור, כולל זו שאחראית על קיבוע הרקטום למקומו. בספרות העוסקת בגמישות יתר אכן מתואר קשר כזה. בכל מקרה, אין זה משנה בהרבה את הטיפול המוצע לצניחת הרקטום. כל טוב.

אוקי כי אני יגיד לך מה, לי יש גמישות יתר(אפילו יותר מיתר) אני רקדנית בערך כל החיים שלי, ויש לי צניחת רקטום בבדיקת דפקוגרפיה שתי הרופאים שעשו לי אותה. שאלו אותי עם אני גמישה ועם הם מבקשים ממני עכשיו להרים את הרגל לראש אני יכולה לעשות את זה בלי בעיה, התשובה היא חד משמעית: כן! אז בקרוב אני כבר עוברת ניתוח לתיקון של הצניחה, אז מה אני לא אוכל לחזור לרקוד אח"כ? (תודה)

מה זה יכול להגיד אם יש דימום מפי הטבעת בזמן היציאה ואך ורק בזמן היציאה ואני לא הומוסקסואל אודה לכם מאוד אם תענו לי

דימום ביציאה ללא כאבים יכול להגרם פעמים רבות מטחורים פנימיים שמדממים. יחד עם זאת, לעיתים הסימפטומים של טחורים, שמתבטאים לעיתים קרובות בדימום, יכולים להיות דומים לסימפטומים הראשוניים של בעיה כלשהי במעי הגס, שיכולה גם היא להתבטא בדמם מפי הטבעת. לכן אם יש דמם (ואפילו אם יש טחורים) אנו ממליצים לבצע בדיקה של המעי הגס, כגון קולונוסקופיה. אם אתה צעיר ואין לך גורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה של מחלות מעי במשפחה, ניתן פעמים רבות להסתפק בבדיקה של החלק הסופי של המעי הגס בלבד (רקטוסקופיה או קולונוסקופיה קצרה). בכל מקרה אחר מומלצת קולונוסקופיה מלאה (או קולנוסקופיה וירטואלית). כמו כן מומלץ להבדק על ידי רופא מומחה בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג). אם בדיקת המעי הגס תהיה תקינה הרי מדובר בבעיה של איכות חיים בלבד, ומומלץ לטפל בה אם היא מציקה לך.

אני בן 49 , באוכלוסיית סיכון לסרטן מעי גס. לאחר דימום קל ביקרתי אצל פרוקטולוג ואח"כ אצל גסטרו לקולונוסקופיה, שתוצאתה תקינה. הפרוקטולוג איבחן: "טחורים פנימיים וחיצוניים, אתה צריך ניתוח/קשירות, תחזור אחרי קולונוסקופיה". הטחורים אינם מפריעים לי, נפיחות קטנה אחרי יציאות מאומצות. אני מוכן לחיות כך. השאלה: האם אני מסתכן במשהו ?

טחורים הם בעיה המפריעה לאיכות החיים וזו הסיבה היחידה לטפל בהם. אם אתה לא סובל כלל אין צורך לטפל, וגם אם אתה סובל, מידת ה"אגרסיביות" של הטיפול תלויה במידת הסבל הסובייקטיבי שלך. בכל מקרה הייתי ממליץ להמנע מיציאות מאומצות על ידי כלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. אם אתה בקבוצת סיכון לסרטן מעי גס אתה בודאי יותר רגוע כשאתה יודע שנבדקת והכל תקין. אם אתה אכן בקבוצת סיכון כדאי לחזור על הבדיקה כל כ 5 שנים.

אני בן 35 ובערך לפני שבועיים עברתי ל ארה"ב בחוף המזרחי. לאחר כשבוע הרגשתי כאבים ואי נוחות ביצאיות. אני מרגיש שיש לי מצעים או בפי הטבעת או לפני זה קצת ... קראתי פה את רוב הההודעת לגבי טחורים האם המעבר חאיזור עם אקלים הרבה יותא קר או שינוי בהרגלי האכילה יכולים לגרום לתופעות האל?.. השאלה שלי האם התופעות האלה יחלפו או שזאת מחלה כרונית? אודה לתשובה חיים

חיים שלום, מזג אויר קר לא גורם לבעיות בפי הטבעת, אך שינויים בהרגלי התזונה והשתיה ובסדר היום יכולים לגרום לשינויים בהרגלי היציאה ולבעיות בפי הטבעת. מומלץ לדאוג לריכוך היציאות על ידי שתיה מרובה וכלכלה עשירה בסיבים. ניתן להשתמש בתוספי מזון לצורך כך כגון KONSYL או METAMUCIL הנמכרים בארה"ב בכל בית מרקחת ללא מרשם. תלונותיך יכולות להתאים לטחורים או לפיסורה בפי הטבעת (ראה פירוט על שניהם בתשובותי הקודמות באתר) אך יכולות להיות גם בעיות נוספות הגורמות לתלונות כאלה, ולכן אם אין שיפור ניכר בריכוך יציאות מומלץ להוועץ בכירורג קולורקטאלי (מאחר שעבדתי מספר שנים בחוף המזרחי של ארה"ב, אם אתה זקוק לעזרה במציאת כירורג תכתוב איפה אתה ואראה אם אני מכיר מישהו)

המון תודודת ... שוב עליי לציין שלא היו לי בעיות מהסוג הזה עד שהגעתי לפה... אז עניין הניתוח קצת מרתיע אותי. אני הגעתי לפה לזמן מוגבל לצורך עבודה כך שהייתי רוצה להימנע מניתוחים בארה"ב. אני נמצא באיזור בוסטון. מה הסיבה שהצפעים האלה לא עוברים כמו כל פצע אחר בגוף ? ומה דרכי הטיפול ? האם יש טיפול תרופתי ? שוב המון תודה על התשובה חיים

האם העובדה שאני סובלת מטחורים מגדילה את סיכויי לחלות בסרטן המעי? מאיזה גיל מומלץ לבצע בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן המעי? תודה

העובדה שאת סובלת מטחורים לא מגדילה את הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס!! יחד עם זאת, לעיתים הסימפטומים של טחורים, שמתבטאים לעיתים קרובות בדימום, יכולים להיות דומים לסימפטומים הראשוניים של סרטן המעי הגס, שיכול גם הוא להתבטא בדמם מפי הטבעת. לכן אם יש דמם ואפילו אם יש טחורים, אנו ממליצים לבצע בדיקה של המעי הגס, כגון קולונוסקופיה. אם את צעירה ואין לך גורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה של סרטן מעי במשפחה, ניתן פעמים רבות להסתפק בבדיקה של החלק הסופי של המעי הגס בלבד (רקטוסקופיה או קולונוסקופיה קצרה). בכל מקרה אחר מומלצת קולונוסקופיה מלאה (או קולנוסקופיה וירטואלית). לאנשים שאין כל סמפטומים כגון דמם ואין גורמי סיכון, אנו ממליצים היום על בדיקה של המעי הגס כל 5-8 שנים מגיל 50 והלאה (חשוב לציין שהמדינה לא מכירה בכך בסל הבריאות ולכן לצריך "להמציא תירוץ"), אולם דמם הוא כאמור אינדיקציה חד משמעית לבדיקה של המעי הגס למעשה בכל גיל (אולי פרט לילדים).

ד"ר עודד זמורה שלום רב. לפני 3 שבועות עברתי ניתוח טחורים ופיסורה, הרופא מנתח הסביר לי שהוא השתמש במכשיר שנקרא סטיפלר. האם ידוע לך במה הוא מועיל ? ומה בדיוק הוא עושה ? מודה לך. ליאת

PPH הוא ניתוח בו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי (סטייפלר), שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית, על ידי כריתה של טבעת רקמה באיזור בסיס הטחורים או מעליהם. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה.בבחירה נכונה של החולים, שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר, ביחס לניתוח המסורתי.

שלום ד"ר עודד מודה לך מאוד על הרצינות וההשקעה בתשובה (: במידה ויש טחור צנוח האם קשירה אכן מועילה ? מה שאני חושב שנקרא דרגה 3 ? שיהיה לך יום טוב ושוב תודה

קשירת טחורים יכולה פעמים רבות להקל במידה מסויימת על הסימפטומים שהטחורים גורמים, ויכולה להתאים לטחורים בדרגה שניה או שלישית. במידה רבה, האינדיקציה לטיפול ובחירת סוג הטיפול תלויות במידת הסבל שלך יותר מאשר בדירוג הרפואי של הטחורים. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ . כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור ומחליט שהוא מתאים לקשירה, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואבת במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע טיפול כירורגי נוסף כגון קשירה בהכוונת HAL דופלר או ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים.

ד"ר שלום רב: אני בת 25 עברתי לפני שבועיים ניתוח לכריתת טחורים ופיסורה יחד, יש לציין שלהפתעתי הסבל לא היה כ"כ נורא, לאחר בדיקה שעברתי אצל רופא מנתח לאחר הניתוח הוא מסר לי שהמקום נראה בסדר ועליי להגיע לאחר חודש לבדיקה נוספת. שאלתי היא מתי אפשר לחזור לפעילות יומיומית רגילה , כגון : חדר כושר, הליכות וכו'...

ורד שלום אני שמח שאת מתאוששת היטב. הייתי נמנע מפעילות הכרוכה בישיבה על כיסא צר (כגון אופני כושר) למשל חודש, ופרט לכך איני רואה מניעה לחזור בהדרגה לפעילות. תקשיבי לגוף שלך, ואם את עושה משהו שגורם לך לכאב או אי נוחות ניכרת- חכי איתו עוד קצת.

לרופא הנכבד שלום. לפני כ-4 חודשים עברתי טיפול של קשירת טחורים (סידרה של 3 פעמים). מאז פעולות ההתרוקנות הם קשות מאוד. ואפילו מספר פעמים הייתי צריך להעזר בחוקן. אני חושד שחלה היצרות. (גם לפי קוטר הצואה). האם תוכל לפרט מהם האפשריות לטיפול, (מהקל לכבד בבקשה). בתודה זאב.

זאב שלום, היצרות של פי הטבעת לאחר קשירה רגילה של טחורים היא נדירה ביותר. הייתי ממליץ לדאוג למניעת עצירות ויציאות קשות, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אם כן נוצרה היצרות (ואני בספק בכך) ניתן לעיתים קרובות להרחיבה בהרדמה ואח"כ במידת הצורך להשתמש במרחיבים בבית למספר שבועות לשמור על רוחב תקין. במקרים קיצוניים אנו מבצעים ניתוח בו מקדמים מתלה של עור ורקמה תת עורית בכדי להרחיב את פי הטבעת, אולם לא זכור לי שהיה בכך צורך אי פעם לאחר קשירה פשוטה של טחורים. לעיתים פעולה כלשהי בפי הטבעת יכולה לגרום להפרעה בהרפיה הנכונה של שרירי רצפת האגן בעת התרוקנות, ולהקשות על היציאה, ללא היצרות אמיתית. הטיפול הבסיסי במצב זה הוא בדרך כלל באמצעות ביופידבק בו מלמדים הרפיה נכונה של השרירים. בקיצור, אם ריכוך היציאות לא מביא להקלה ניכרת, מומלץ לפנות לבדיקה לכירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג, על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול.

שלום, קראתי כאן על השיטה הנ"ל - http://www.proctotech.co.il/ והבנתי מדבריך לשואל הקודם, שכנראה השיטה טובה לאנשים המתאימים לפעולה זו. האם יש אפשרות להגדיר למי השיטה מתאימה ולמי לא? או שעדיין הנסיון מועט מדי? האם ידוע על תופעות לוואי לשיטה זו? תודה, ואני חייבת לציין את התפעלותי מהתשובות המפורטות כל כך הניתנות על ידך מכל הלב. !!!

איריס שלום, HAL דופלר היא פעולה כירורגית בה מבצעים "קשירת" טחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. הטיפול מיועד לטיפול הטחורים פנימיים מציקים שאינם מדי גדולים, ומבחינת יעילותו הוא כנראה יותר יעיל מקשירה רגילה (אולי בגלל שהוא מבוצע ב 6 אתרים בפי הטבעת במקום 3 בקשירה רגילה) ופחות יעיל מניתוחים לטחורים. קביעת ההתאמה לטיפול תלויה במידה רבה הן בתלונותיך והן בשיקול הדעת של הכירורג המטפל לאחר בדיקתך. כפי שציינתי בתשובה קודמת, HAL היא אחת ממגוון השיטות לטיפול בטחורים, ולדעתי האישית חשוב ששיקול הדעת ביעוץ באשר להתאמה לטיפול זה יהיה על ידי מי שמיומן גם בשיטה זו וגם בשאר סוגי הטיפולים הכירורגיים לטחורים. הסיכון העיקרי בפעולה זו הוא כשלון הפעולה, והמשך הסבל מהטחורים. שכיח דמם קל, אי נוחות מסויימת ולעיתים תחושה שיש צורך ליציאה ללא שיש יציאה בימים הראשונים, אולם ממש סיבוכים כגון דמם מאסיבי, זיהום או כאב עז הם נדירים.