פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום רב לך דוקטור, אני סובלת מטחורים חיצוהיים מזה זמן רב ולפני שבועיים אובחן אצלי כריש דם בתוך הטחור , הרופא אמר לי שזה יעבור תוך שבועיים אך זה עדיין לא עבר, האם יש סיכוי לטעות באבחנה זו? עוד שאלה לגבי סיבים תזונתיים , על מנת שבכל בוקר היציאה שלי תהייה רכה , איזו כמות של סיבים עליי לאכול ובאיזה משעות היום הכי כדאי לאכול אותם? הייתי מישתמשת קבוע באגיולקס ובקונסיל אחרי כל ארוחת צהריים וזה היה עוזר לי אך אחרי חודשיים כבר לא עזר האם יש סיבים שאינם ממכרים? על איזה סיבים או משקאות אתה ממליץ שיכולים לעזור לי לטווח רחוק ולא רק לחודשיים? מודה לך מראש על תשובתך.

פרח שלום, בעקרון טחורים חיצוניים עם קריש דם ניתן לראות בבדיקה, ולכן אם נבדקת על ידי כירורג מיומן בתחום זה הסיכוי לטעות באבחנה לא גדול. כשאומרים שזה יעבור תוך כשבועיים, מדובר על זמן ממוצע, וברור שלא כולנו מגיבים בדיוק אותו דבר. אם בכל זאת אין שיפור מומלץ להבדק שנית. אגיולקס הוא תוסף סיבים המכיל גם סנה, שיכול למכר את המעי, ולכן אנו ממליצים לא להשתמש בו לטווח ארוך (מעל חודש). תוספי סיבים ללא סנה כגון אגיוקור וקונסיל ניתן לצרוך לטווח ארוך ואף לעלות במינון במידת הצורך. יש להקפיד על שתיה מרובה.

בבדיקת סיטי שביצעתי היה רשום בתשובה- הקיבה ללא ממצא בולט פתולוגי כבד ללא ממצא פתולוגי גס לבלב בגודל תקין ללא ממצא גס בפרנכימה קצת קשה לי להבין מה הכוונה "ללא ממצא גס" האם זה רק כיסוי תחת של הרופא הנחמד שכתב את התשובה ? או האם יש ממצא אחר ועלי לדאוג שמשהו אינו כשורה בבדיקות סיטי קודמות שביצעתי בעבר לא היה רשום המונח -ללא ממצא גס בגלל זה אני בלחץ שאולי הבדיקה הנוכחית לא טובה בתודה מראש על התשובה

אבי שלום, בתשובה שציינת אין כל ממצא, במגבלות יכולת ה CT לזהות פתולוגיות שונות. המונח "אין ממצא גס" הוא לשון ביטוי מצויה בין רופאי רנטגן ואין צורך לדאוג בגינו. מאחר שאיני יודע מדוע נשלחת לבדיקה ומה חיפשו איני יכול לייעץ מעבר לזאת.

שלום לך דוקטור, מפליא אותי שגם אתה וגם הפרופסור שמטפל בי מדברים על פיסורה כתוצאה מעצירות, אני לא סובל ולא סבלתי אף פעם מעצירות, להיפך היציאות שלי סדירות ביותר. לאחר כל ארוחה יש לי פעילות מעיים (כ-3 פעמים ביום) של צואה רכה. שינוי הרגלי התזונה והתרופות רק יגרמו לי ליציאות מרובות יותר. האם ישנה גם תופעה של פיסורה כתוצאה מעודף פעילות של המעי? האם הטיפול בפיסורה מסוג זה שונה? אודה לך אם תענה לי בהקדם. תודה אביב

אביב שלום, פיסורה נגרמת ברוב המקרים מנזק מקומי לפי הטבעת כתוצאה מיציאה קשה, אפילו אחת, אבל אם אתה אומר שזה מעולם לא קרה, אז כנראה אצלך מנגנון הטראומה המקומית שונה. אין זה משנה את הטיפול, ומומלץ להקפיד על יציאות רכות. אם יציאותיך רכות מעצמם, סבבה. לעיתים יציאות שלשוליות מדי יכולות לגרום או בעיקר להחמיר פיסורה, ואם הן מדי שלשוליות מומלץ שוב להשתמש התוסף סיבים על בסיס פסיולום, שמייצב את היציאות במרקם ספוגי.

האם ישנם סימנים מקדימים לתופעה.

שלום, לצערנו סרטן המעי הגס הוא גידול שיכול להשאר ללא סימנים מוקדמים זמן רב, ולכן אנו ממליצים היום לכל אחד לעבור בדיקת גילוי מוקדם גם ללא כל סימנים החל מגיל 50. בארץ בדיקת הגילוי המוקדם המכוסה על ידי סל הבריאות היא בדיקת דם סמוי בצואה, אך אם אתה שואל את עצתי, הייתי ממליץ לכולם לעבור בדיקת קולונוסקופיה. למי שיש בן משפחה מדרגה ראשונה עם גידול כזה מומלץ להתחיל להבדק מגיל 10 שנים צעיר יותר מגיל הגילוי במשפחה, או גיל 50, מה שקודם. דם ביציאה או שינויים בהרגלי היציאה יכולים להיות סימנים מוקדמים, ואז הבדיקה גם מכוסה בסל הבריאות. מעט מידע כללי על סרטן המעי הגס: סרטן המעי הגס הוא אחד הגידולים הממאירים השכיחים בחברה המערבית. מעריכים כי אחד מכל 20 אנשים בקירוב יחלה בסרטן זה. סיכויי הריפוי של סרטן המעי הגס עומדים ביחס ישר לשלב המחלה בעת גילויה, ולכן ישנה חשיבות רבה לגילוי מוקדם של מחלה זו. מהם גורמי הסיכון העיקריים? • גיל. למרות שסרטן מעי הגס יכול להופיע בכל גיל, השכיחות הולכת ועולה עם הגיל, ורוב המקרים מתגלים באנשים מעל גיל 50. • מקרים של סרטן המעי הגס במשפחה. ישנם מספר מצבים גנטיים בהם יש נטיה מוגברת ליצירת גידולים של המעי הגס באותה משפחה. אולם גם במצבים בהם לא נמצא פגם גנטי ברור. עצם קיום בן משפחה מדרגה ראשונה או שניה עם סרטן המעי הגס מגביר את הסיכון להתפתחות סרטן זה. • מחלות מעי דלקתיות כרוניות, כגון קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן. • מחלות ממאירות אחרות כגון סרטן הרחם, סרטן השחלה, סרטן הקיבה וסרטן השד יכולות להיות קשורות לסיכון מוגבר להתפתחות סרטן המעי הגס באותו אדם. כיצד זה מתחיל? רוב גידולי המעי הגס מתחילים כתוצאה מהתרבות לא מבוקרת של תאי מעי היוצרים גידול שפיר הנקרא פוליפ. הפוליפים יכולים לגדול בהדרגה במשך שנים, עד שבשלב מסויים מתחולל בהם שינוי ומופיע בהם סרטן. הבנת תהליך זה חשובה מפני שנראה שבמקרים רבים טיפול בפוליפים בעודם שפירים יכול למנוע התפתחות סרטן המעי הגס. מהם הסימפטומים גידולים רבים במעי הגס, בין אם הם שפירים או ממאירים, אינם גורמים לכל סימפטומים עד שהם מגיעים לגודל נכבד ולשלב מתקדם. כאשר כן מופיעים סימפטומים, שכיח שהם מתבטאים ב: • דימום דרך פי הטבעת. במקרים רבים דימומים אלו מיוחסים לבעיות אחרות כגון טחורים, דבר הגורם לאיחור באבחנה. דמום דרך פי הטבעת באדם בגיל בו שכיחים גידולי מעי, או עם גורמי סיכון כלשהם, מחייב בדיקה של המעי, גם אם יש טחורים או סיבה אחרת לדימום. • אנמיה. כל חסר דם לא מוסבר מחייב בדיקה של מערכת העיכול. • שינוי בהרגלי היציאות, עם עצירות מתגברת או שלשולים חדשים. • כאב וירידה במשקל יכולים להצביע על גידול בשלב מתקדם יותר. האם ניתן להפחית את הסיכוי לחלות בסרטן המעי הגס? מאחר שחלק גדול מהגידולים הממאירים של המעי הגס מתחילים כפוליפים שפירים, טיפול מוקדם בפוליפים אלו יכול להוריד את הסיכוי לחלות בסרטן המעי הגס. הבעיה היא שלרוב פוליפים אלו לא נותנים כל סימפטומים או סימנים. לכן מומלץ לאוכלוסיה בגיל המתאים, או עם גורמי סיכון, לעבור בדיקה לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס גם ללא כל סימפטומים. ישנן מספר דרכי בדיקה אפשריות ואין כיום הסכמה מוחלטת לגבי דרך הבדיקה הנחוצה. האגודה הישראלית לכירורגיה קולורקטאלית והאיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה (כמו גם אגודות אמריקאיות ואירופאיות) ממליצות על קולונוסקופיה כבדיקה היעילה לגילוי מוקדם ולטיפול בפוליפים. נראה כי לאנשים ללא גורמי סיכון נוספים רצוי לבצע את הבדיקה הראשונה בגיל 50, ולאנשים להם גורמי סיכון אחרים מומלץ להתייעץ עם רופא הבקיא בתחום זה. אם הבדיקה תקינה לחלוטין, כדאי לחזור עליה במרווחים של 5 עד 10 שנים. לאחרונה נכנסת בדיקת הקולונוסקופיה הוירטואלית כבדיקה שיכולה לשמש לגילוי מוקדם של פוליפים וגידולים של המעי, כאשר נצפים גידולים אלו, יש לבצע קולונוסקופיה לצורך הטיפול בהם. כיצד מטופל סרטן המעי הגס? ברוב המקרים מטופל סרטן המעי הגס על ידי ניתוח לכריתתו. בניתוח נכרת לרוב כל מקטע המעי המכיל את הגידול, ביחד עם איזור בלוטות הלימפה המנקזות את אותו מקטע מעי. בלוטות לימפה אלו הן התחנות הראשונות אליהן נוטה גידול ממאיר כזה להתפשט, ובדיקה פתולוגית שלהן יכולות להצביע על נטייתו של הגידול להתפשט ולשלוח גרורות ובכך לכוון את המשך הטיפול, כגול טיפול כמוטרפי לאחר הניתוח. בסיום הניתוח מחברים לרוב את קצות המעי לפני ואחרי איזור הכריתה ביחד, בכדי לאפשר תפקוד מעי רגיל. כאשר מתגלה סרטן של הרקטום, שהוא החלק הסופי של המעי הגס, המתחבר אל פי הטבעת, ישנם מספר שיקולים נוספים, כגון המיקום המדויק של הגידול ומידת חדירתו לדופן הרקטום, הקובעים את דרך הטיפול המיטבית. בגידולים מסוימים מומלץ להתחיל בטיפול קרינתי וכמוטרפי לפני הניתוח. במקרים אחרים, ניתן לכרות את הגידול דרך פי הטבעת. בגידולים גדולים הסמוכים למנגנון השרירים של פי הטבעת, יש לפעמים צורך לכרות את פי הטבעת כולו, לסגור את איזור פי הטבעת, וליצור פתח קבוע בדופן הבטן, הנקרא סטומה, להסדרת היציאות. אולם בטכניקות הכירורגיות המבוצעות כיום על יד הכירורגים המתמחים בתחום זה, שעור המקרים בהם נזקקים לאמצעי זה נמוך. לאחר הניתוח האיזור שנכרת נשלח לבדיקה פתולוגית, על מנת לקבוע את דרגת התקדמות הגידול (stage) ומאפיינים פתולוגיים אחרים. מאפיינים אלו מצביעים על הסיכון הסטטיסטי לחזרה של הגידול ולכן עוזרים בהכוונת הטיפול והמעקב לאחר הניתוח. האם דרוש מעקב לאחר הניתוח? בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, מתבצע מעקב כירורגי שגרתי, לוודא החלמה מלאה. ברוב המקומות בעולם נהוג כי חולים שעברו כריתה של גידול של המעי הגס זקוקים למעקב ארוך טווח, על מנת לנסות ולגלות חזרה של גידול, אם תופיע, בשלב בו ניתן לטפל בכך. אין כיום פרוטוקול מעקב אחיד המקובל בכל העולם, אולם המעקב כולל בד"כ בדיקות רופא, בדיקות דם, בדיקות הדמיה (CT או אולטסאונד) וקולונוסקופיה מדי תקופה. אם מופיעה חזרה של הגידול, היא מתרחשת לרוב במשך השנתיים הראשונות לאחר הניתוח, ולכן בתקופה זו המעקב תכוף יותר. נדיר כי גידול חוזר לאחר יותר מ5- שנים ולכן יש הנוטים להפסיק את המעקב לאחר פרק זמן זה. מהו הסיכוי להחלים מסרטן המעי הגס? סרטן המעי הגס הוא גידול ממאיר, וישנם מקרים בהם הגידול חוזר או מתפשט במידה כזו שאינו ניתן לריפוי. אולם כאשר הגידול נכרת בשלביו הראשונים, שעור הריפוי המלא הוא גבוה מאד. גם כאשר הגידול מתגלה בשלבים מאוחרים יותר, שילוב של טכניקות כירורגיות וטיפולים משלימים כגון כמוטרפיה או קרינה יכולים להביא לריפוי באחוזים לא מבוטלים, ולשפר מאד את איכות החיים באחרים. בכל שאלה הקשורה בנושא זה, אנא אל תהססו לפנות לרופא המומחה לתחום זה. מהי כירורגיה קולורקטלית כירורגיה קולורקטאלית היא ענף (תת התמחות) בכירורגיה העוסק בטיפול בבעיות פרוקטולוגיות (מחלות פי הטבעת) ובמחלות של המעי. תחום הפרוקטולוגיה כולל טיפול בבעיות שכיחות כגון טחורים, פיסורה, סינוסים פילונידאליים, פיסטולות סביב פי הטבעת, קושי בשליטה ביציאות, ועוד. מחלות המעי כוללות בין היתר גידולים של המעי, דלקות שונות של המעי, ובעיות תפקודיות שונות.

מחבר: רוחמה (לשליחת דואר אלקטרוני) תאריך: 5.3.2008 שעה: 13:53 ד"ר שלום רב זה כחודשיים הצטרפו לכאבים הנובעים מהניתוחים בחוט השדרה גם כאבים בלתי ניסבלים ברקטום בחלק הגבוהה. בבדיקות אצל פרוקטולוגים נאמר כי הכל בסדר. הכל מתייחס לכאבי העיצביים. יש לי פגיעה עיצבית קשה כתוצאה מ-2 נתוחים בחוט שדרה באזור T6-8/ האם מישהו ניתקל בתופעה נוראית כזאת האם מישהו סבל או סובל מכאבים נוראים כאלה, בנוסף לכאבים עיצביים נוירופטיים קשים בכל הגוף? הכאב נורא ןלא יעזור קצף או פרוקטוגלבינול. הכאב הנורא הוא גם כאשר אין יציאה אבל כאשר יש יציאה ולו אף הרכה והקלה ביותר אני מטפסת על קירות וזועקת עד השמים. וזאת התופעה היום יומית גם כאשר אין לי יציאה. הרקטום שורף כואב ודוקר כמו גם יתר הגוף בעיקר הרגלים ממש טראומה גופנית. תודה וחמה

רוחמה שלום, צר לי לשמוע על סבלך. אם אכן נבדקת על ידי מומחים טובים בתחום הכירורגיה הקולורקטאלית ואין שום ממצא, כולל שלילת בעיות בהרפיית רצפת האגן, מומלץ להתייעץ עם מרפאת כאב. אם לא נשללו בעיות בהרפית רצפת האגן או ממצא אגני אחר מומלץ לפנות לבדיקה חוזרת אצל מומחה בכירורגיה קולורקטאלית.

שלום לך דר' זמורה, בני בן 20 סובל מזה 10 חודשים מדימומים בכל יציאה. בבדיקת גסטרואנטרולוג ובדיקות מקיפות כמו קולונוסקופיה וכו' נמצא שזה נובע מטחורים פנימיים. שאלתי, כיצד ניתן להחליט האם זה הזמן לבצע קשירת טחורים? האם הוא לא צעיר מדי עבור פרוצדורה כזאת? האם יש תופעות לואי? והאם הדימומים יפסיקו לאלתר בעקבות קשירת הטחורים. תודה רבה אמא מודאגת

לאמא הדואגת שלום, הטיפול בטחורים נועד לשפר את איכות החיים, ולכן אם כעת הטחורים המדממים מפריעים לבנך אז זה בהחלט הזמן לטפל בהם, ואם הם אינם מפריעים, אין צורך בכך. אין גיל "צעיר מדי" לטפל בטחורים. לעיתים קרובות קשירת טחורים גורמת לאי נוחות וכאב מסויים למספר ימים, ויכולה להחמיר דמם בימים הראשונים, אל לרוב כחודש לאחר הקשירה יש שיפור בדמם. סיבוכים רשים של קשירה נדירים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בס"ד היי ד"ר זמורה, האם יכול להיות מצב שגם במעי הדק יש אינרשיה? אם כן, אז איך אפשר לאבחן זאת? פשוט קראתי על מישהי שאמרה שאחרי שעברה subtotal בגלל קול'-אינ', היא עדיין סובלת כי עכשיו יש לה אינ' של המעי הדק. יכול להיות מצב כזה...?? אם כן, האם יש אינ' גם של הקיבה??? שיו... איזה פחד!!! לחשוב שגם אחרי כריתה זה לא יעזור... אז שאלתי, כאמור, היא האם יש מצב כזה והאם ניתן לאבחן זאת. תודה

בס"ד ד"ר זמורה, מה משמעות של subtotal colectomy with antiperistaltic cecorectal anastomosis. מה זה השקה סיקורקטלית אנטיפריסטלטית? אם הבנתי נכון, מחברים את הצקום לרקטום? אבל מה הכוונה לגבי פעולה הפוכה של המעיים? מסובך...

הודיה שלום, ישנם מצבים נדירים בהם יש מצב שנקרא פאן-אנטריק אינרשיה בו כל מערכת העיכול אינה מתפקדת כיאות, אולם אלו מצבים נדירים מאד ולרוב המטופלות על קולוניק אינרשיה יש מעי דק תקין. בעקרון ניתן למדוד את זמן המעבר במעי הדק ובקיבה בשיטות שונות, ובזמן שעבדתי בארה"ב אף נהגנו לעשות זאת, אולם הסתבר לנו שאין קשר בין ממצאי בדיקה זו לבין סיכויי ההצלחה בניתוח לאינרשיה, ולכן הייתי ממליץ לך פשוט להיות אופטימית ולקוות שאת תהיי שייכת לרוב המכריע שבו הניתוח פותר את בעיית העצירות. לגבי סוג ההשקה, הניתוח שהוצע לך אכן כולל חיבור של הצקום לרקטום, ואני חייב לציין שאישית איני מבצע השקה מסוג זה (אלא השקה של המעי הדק לרקטום). לגבי כוון ההשקה, זה פרט טכני שפחות צריך לעניין אותך.

סליחה. כנראה שלא הייתי ברור. כששאלתי אם אפשר לפתור את הבעיה לבד התכוונתי לשאול אם אני, בכוחות עצמי, יכול לגרום לטחורים להעלם? האם אני מבזבז את זמני בניסיונות לגרום להם להעלם? אני רק צריך לדעת אם יש לי סיכוי או לא. תזכורת - המצב הוא שהטחורים יוצאים (בחירבונים - סליחה על השפה) וניתנים להחזרה באמצעות דחיפה. תודה מראש.

בשמירה על הרגלי חיים נכונים ניתן לעיתים להקטין את הסבל שנגרם מהטחורים. הסיכוי שהם "יעלמו" מאליהם קלוש.

שלום, האם יש אפשרות לגשת לפרוקטולוג או לרופא בכדי לבדוק האם יש לי טחורים ללא הפניה דרך קופת החולים? (הפרוצדורה דרך רופא המשפחה גורמת אי נעימות ועולה בזמן רב)

קארין שלום, אם השאלה היא האם ניתן לגשת לפרוקטולוג של הקופה דרך הקופה ללא הפניית רופא משפחה, עליך לברר שאלה זו עם קופת החולים בה את חברה. אם השאלה היא האם ניתן לגשת לבדיקת פרוקטולוג שלא במסגרת הקופה ללא הפניית רופא המשפחה, התשובה היא כן.

אני מחפש מרפאות המבצעות ניתוח בשיטה זו באיזור המרכז. (מלבד ד"ר שכטר)

דור שלום, ד"ר שכטר הוא למיטב ידיעתי היחיד שמבצע פעולה זו כפעולת מרפאה ללא כל טשטוש או הרדמה, אולם ישנם מספר כירורגים קולורקטאליים (כולל אנוכי) המבצעים פעולה זו, כאשר הפעולה מבוצעת בחדר ניתוח ותחת טשטוש (ואם יש צורך- גם הרדמה כללית קלה). כמובן שטרם הפעולה יש להבדק על ידי הכירורג המבצע במרפאה ולדון ביחד בהתאמת סוג הפעולה לטיפול בטחורים לאותו המטופל.

יש צורך ברחצת האיזור? האם אחרי רחצת האיזור יש לשטוף את היד המנקה לפני ניקיון שאר חלקי הגוף?

אני שלום, איני יודע מה נהוג ומה לא, אך מבחינה רפואית אין מניעה לרחוץ איזור זה במים וסבון, ובהחלט ניתן לרחוץ לאחר מכן את היד.

שלום, עברתי ניתוח להסרת סינוס פילונידלי לפני 3 שבועות. פתחו לי את התפרים כשבוע אחרי הניתוח (כי נוצר שם קצת זיהום), חיטאו את האיזור, ומאז אני שוטף את האיזור עם מים פעמיים ביום לפחות, ושם גזה לספיגת ההפרשות. הבעיה היא שעדיין יש מהאיזור הפרשות. אמנם בסה"כ נראה שההפרשות פחותות ממה שהיה בהתחלה, אבל הן עדיין כוללות עדיין הפרשה מוגלתית ומדי פעם קצת דם. הרופא שניתח אותי ראה את זה ואמר שכרגע אין מה לעשות חוץ מלהגביר את השטיפות ולחכות בסבלנות שזה יחלים. אני מודאג שהניתוח לא הצליח, כי אם זה ממשיך להפריש, זה לכאורה אומר שיש שם עדיין סינוס פילונידלי או השאריות שלו. האם זה נכון? כמה זמן בממוצע לוקח עד שאין הפרשות כמעט בכלל? האם יש עוד משהו שאני יכול לעשות לדעתך? תודה.

שלום, החלמה מניתוח סינוס פילונידאלי בו היה צורך לפתוח את הפצע יכולה לקחת מספר שבועות ולעיתים אף מספר חודשים, אך בסך הכל סיכויי ההחלמה המלאה גהוהים. מה שאתה יכול לעשות הוא להקפיד על שטיפת הפצע והחלפת חבישה מספר פעמים היום, ולהתאזר בסבלנות הדרושה. החלמה מהירה.

תודה על התשובה. שאלתי היא האם כאשר גם לאחר שלושה שבועות ממועד הניתוח קיימת הפרשה דמית מדי פעם (בד"כ ההפרשה היא רק מוגלתית או נוזל שקוף), זה מעלה חשש שיש שם זיהום? האם לא מומלץ להשתמש בחומר חיטוי כלשהו על גבי הגזה כדי למנוע מראש זיהום? תודה.

מזה כחודשיים אני סובל כאבי בטן תחתונה בצד שמאל פניתי לכרורג דר' זיו אשר הפנה אותי ל.. אולטראסאונד - חשש לבקע קטן. CT - ללא ממצאים. MRI - קופ"ח מכבי לא מאשרים כיוון שיש סיכוי קטן לזיהוי הבעיה ! עכב רקע של המצאות חידק Helico פניתי במקביל לגסטרואנטרולוג דר' בקר הנ"ל ביצע לי בדיקת גסטרוסקופיה הממצאים הראו על hiatal hernia. בימים האחרונים הכאב גבר ומעבר לכאב המום ישם דקירות . אשמח לקבל הכוונה לאן לפנות בשלב זה . בברכה, צבי

צבי שלום, איני יודע אם בצעת קולונוסקופיה בשנים האחרונות, ומאחר שטופלת על ידי רופאים מצויינים אני מניח שהם בדקו זאת, אך אם לא ביצעת, יש לשקול בדיקה זו. מתאור הכאב ממנו אתה סובל נראה לי שהסיכוי שכאב זה נגרם כתוצאה מבקע סרעפתי (היאטל הרניה) או מחיידק ההליקובקטר נמוך. קשה לי לומר ללא בדיקה אם הבקע יכול להסביר את כאביך, ולכן הייתי ממליץ לפנות שוב לכירורג המטפל עם תשובות הבדיקות ליעוץ.

שלום דוקטור, אני בת 68, עברתי לפני חודש וחצי ניתוח להסרת גידול סרטני מהמעי הגס. הגידול התגלה בעקבות ירידה בהמוגלובין, השבוע עברתי בדיקת דם וההמוגלובין עדיין ברמה שהיתה לי כשהשתחררתי מבית החולים, תוך כמה זמן אמור ההמוגלובין לחזור לרמה תקינה? (אני אוכלת טוב), מתי כדאי לחזור ולעשות את הבדיקה? תודה ושבת שלום נורית

נורית שלום, אם טרם הניתוח בוצעה קולונוסקופיה מלאה ולא היה שום ממצא פרט לגידול שהוסר, עליך לחזור על הבדיקה שנה לאחר הניתוח (בין אם תהיה אנמיה ובין אם לוא), ואם זו תהיה תקינה, לחזור עליה כל 3 שנים. אנמיה חודש וחצי לאחר ניתוח גדול עדיין סבירה, אולם אם ההמוגלובין לא עולה בתוך מספר שבועות, יש לחפש מקור אחר לאנמיה (למשל דמם מאיזור הקיבה או הרחם). החלמה מהירה

אני גבר בן 60,מזה 20 שנה אני סובל מכאבים בפירנאום וברקטום בטן תחתונה ואברי המין. האורולוגים חושבים שזה סימפטומים של "דלקת כרונית בערמונית" א-בקטריאלית אך ללא שום הוכחה ממשית. התלונה הכי בעייתית שלי היא הכאבים ברקטום במשך כל שעות היום. עברתי את כל סוגי הבדיקות במקובלות ואין שום ממצאים פתלוגיים. בשנים האחרונות טופלתי במרפאת כאב שם ניסו עלי טיפולים שונים ומגוונים. לאחרונה עברתי "השתלת אלקטרודות" זמניות אך לצערי גם כאן ללא הצלחה בכלל. רציתי לציין כי רמת הכאב ברקטום עולה לאחר יציאה ומתן שתן. אשמח לדעת האם לפררוקטולוגיה ישנה הכרות עם בעייתי וכמובן מה הפתרון?

יואל שלום, צר לי לשמוע על סבלך. האבחנה של דלקת כרונית של הערמונית אכן יכולה לגרום לסמפטומים כפי שאתה מתאר, אולם לעיתים ישנן בעיות אחרות באיזור האגן שיכולות לגרום לתמונה דומה (ולחקות סימפטומים של דלקת בערמונית) ולכן יתכן ששווה לך להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי על מנת לוודא שאין בעיה אחרת כגון חוסר הרפיה של שרירי רצפת האגן.

יש לי כמה ורידים בולטים לא רחוק מפי הטבעת, אשר קצת מציקים או מגרים במשך היום או בזמן ישיבה. כמעט שאין לי דימומים ביציאות עצמם, אבל יש לי עצירות כמעט תמידית כבר 25 שנה. מהו הטיפול הדרוש למקרה זה? האם צריך ללכת לרופא?

אני רוצה להדגיש שאין לי שום בליטות שיוצאות מתוך פי הטבעת, אלא רק מתחת לעור שלא רחוק מפי הטבעת.

איתמר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תאור "הורידים" שאתה מתאר יכול להתאים לטחורים חיצוניים, אך כמובן שלא ניתן לבצע אבחנה דרך האינטרנט וללא בדיקה. כעקרון עצירות פוגעת באיכות החיים ובנוסף וזה יכולה עם השנים לפגוע התפקוד אברי רצפת האגן, ולכן מומלץ לטפל בה. מומלץ בכל זאת לפנות לבדיקה אצל כירורג קולורקטאלי או גסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול לבירור העצירות, שכן במקרים רבים ניתן לאבחן את סיבתה ולשפר את איכות החיים. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

שלום לכולם הבעיה שלי היא כזאת ,היה לי אבצס באזור הנרתיק (בשפה) ובאותה תקופה הייתי אמורה לקבל רמיקייד אבל בגלל האבצס הטיפול בוטל,לפי מה שהבנתי מהרופא שלי שאסור לקבל רמיקייד כשיש אבצס. האם יש לכם מושג למה? לפני כמה חודשים האבצס היתפוצץ והוא מפריש כול הזמן מוגלה ,כנראה שזה הפך לפיסטולה (יש לי עוד פיסטולה אחרת ממימול עם חוט סיטון) האבצס הזה שהיתפוצץ הוא לפעמים גם לא מפריש כלום ,במצב רגיע כזה ולפעמים כן כואב קצת ומפריש אז השאלה שלי האם אפשר עכשיו לקבל רמיקייד שהאבצס כבר היתפוצץ? או שצריך קודם כול לעבור ניתוח סיטון וכול זה? תודה מראש

האבצס כרגע לא פעיל ,זאת אומרת אין מוגלה או כאב

יפית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. רמיקייד היא תרופה שמחלישה את פעילות מערכת החיסון של הגוף, אותה מערכת שדואגת בין היתר שאבצס מקומי לא יהפוך לזיהום מפושט, ולכן לא נותנים רמיקייד בזמן אבצס. אם כעת האבצס מנוקז לחלוטין ניתן לתת רמיקייד, אך אם הוא נסגר מתנפח ו"מתפוצץ" לסירוגין מומלץ להכניס סיטון לניקוז תעלת הפיסטולה טרם הטיפול ברמיקייד.

ד"ר זמורה שלום, ראשית תודה על הפורום. שאלה לי אליך: במידה ואובחנו טחורים מדרגה 3 - דהיינו, יוצאים אך ניתנים להחזרה בדחיפה - או ליתר דיוק - טחורים פנימיים קטנים אסימפטומתיים + טחורים חצוניים בצקתיים; האם יש סיכוי לפתור את הבעיה לבד / בכוחות עצמי? אם כן, מה הסיכויים (בערך)? האם 'חבל על הזמן' שלי ופשוט ללכת לניתוח (המתואר ככואב במיוחד...)? תודה.

שלום, טחורים הם בעיה של איכות חיים, ולכן אף אחד חוץ ממך לא יכול לומר אם כדאי לך לעבור ניתוח או לא. חשוב מאד להקפיד על ריכוך יציאות קבוע והמנעות ממאמץ בשירותים, ואם עדיין יש בסל ניכר ניתן בהחלט לשקול טיפול כירורגי. ישנם מספר סוגי פעולות ניתוחיות לטיפול בטחורים, אבל אם עיקר הטחורים שלך הם חיצוניים הטיפול היעיל ביותר הוא אכן כריתה מלאה, ניתוח שאכן כרוך בתקופת החלמה כואבת ולא נעימה, אולם לאחר סיומה התוצאה בד"כ טובה וההקלה ניכרת, ושיעור הסיבוכים נמוך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

אני בן 49 התגלתה אצלי פיסורה אחורית אני רוצה לשאול האם היא יכולה לעבור מעצמה ? האם ניתן להשתמש במשחת נפדיפין ללא הגבל זמן? במידה וארצה בסופו של דבר לעבור ניתוח האם ניתן לעבור אותו בהרדמה חלקית ? והאם יש השלכות לניתוח....תופעות שונות \לוואי אשמח מאוד לעזרה תודה,

חיים שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בחלק מהמקרים פיסורה נרפאת לחלוטין הטיפול שמרני הכולל ריכוך יציאות ומשחה מרפת שרירים כגון ניפדיפין. במקרה שיש הקלה ניכרת נהוג להפסיק את הניפדיפין אחרי 6 שבועות ולראות האם ההטבה נשמרת, אך אם יש חזרה של הסמפטומים אין מניעה להמשיך ולהשתמש בניפדיפין. ניתן לעבור ניתוח לפיסורה בהרדמה חלקית בדקירה דרך הגב, ולעיתים גם בהרדמה מקומית, אולם לרוב מטופלים די סובלים מההרדמה המקומית, ואני ממליץ זאת רק לעיתים רחוקות. לניתוח יש שיעור הצלחה של כ 95% ושיעור סיבוכים נמוך שיכול להתבטא בזיהום מקומי (כ 1%) ולעיתים נדירות ירידה קלה ביכולת השליטה ביציאות (פחות מ 3%). קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

תודה רבה לך , שפכת קצת אור על ככה שעכשיו אני יותר רגוע ובידיי יש יותר כלים איך להתמודד עם מצבי .... שיהיה לך הרבה בריאות ושוב תודה :)

שלום אני מצטער מראש על התיאורים אבל אתמול שהייתי בשירותים יצאה לי כמות די גדולה של דם, הדם היה בצבע אדום בהיר אי אפשר היה לפספס כי כל האסלה היתה אדומה וכמובן הנייר טואלט, חשוב לי לציין שהצואה עצמה היתה נקיה לחלוטין ללא דם (מהלחץ בדקתי כל מה שאפשר) אני לא מאמין שזה טחורים, כי אין לי שום כאביםבזמן שאני בשירותים ויש לי שירותים באופן סדיר (2 - 3 פעמים ביום) הזמנתי כבר תור לרופא משפחה, אבל אני בלחץ מהעניין, אשמח לשמוע את דעתך תודה

זה לא פעם ראשונה שזה קורה, זה קרה כבר לפני חודשיים ואחרי יומיים זה עבר (וכמו בן אדם "אינטיליגנט" עבר אז לא צריך לבדוק, אז עכשיו זה חזר)

אלון שלום, בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. אין לנו דרך להבדיל בין אלו על פי אופי הדימום בלבד, ויתכן בהחלט שהדמם שלך נובע מטחורים פנימיים לדוגמא, גם אם אין כאב, אך לא ניתן לשלול מקור דמם במעי הגס. סוג בדיקת המעי הגס תלוי במידה רבה בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. אם זו תהיה תקינה, והדמם ימשיך להציק, ניתן וכדאי להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לאתר מקור דמם אפשרי באיזור פי הטבעת כגון טחורים.

יש לי עצירות קשה כבר שלושה ימים, לקחתי כדור של לקסעדין (כתוב שצריך לקחת שניים אבל תמיד אחד הספיק לי בד"כ) עברו כבר 16 שעות ושום דבר .. אני לא יודעת אם לקחת עוד כדור או לחכות עם זה. אני גם צריכה ללכת לעבודה ואני מפחדת שדווקא שם יתעורר הצורך ללכת לשירותים. בנתיים אני מרגישה ממש רע, נפיחות וכאבים..נדמה לי שגם יש פיסורה..מה עושים?

שירן שלום, פורום זה מיועד לספק מידע כללי בנושאי כירורגיה קולורקטאלית ופרוקטולוגיה, ואין באפשרותנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לטפל באנשים באופן וירטואלי דרך האינטרנט. אם אין שיפור מומלץ לפנות לרופא לבדיקה.

שלום אני בהריון שלישי וסובלת מטחורים פנימיים שיצאו ולא נכנסים, אני בשבוע 20 ומשתמשת במשחות למינהם דיקור סיני אך כלום לא עוזר. לפני ההריון אובחנתי כדרגה בינונית הזקוקה לקשירה אך החלטתי להמתין לאחא הלידה האחרונה.הבעיה שאני סובלת מכאבים עזים ובכל פעם שהם יוצאים אני נאלצת להכניסם שוב כי זה כאב שמשתק אותי. אציין כי יש לי עוד 2 ילדים קטנים בבית ומצבי באמת קשה.מה ניתן לעשות למרות שהנני בהריון.האם ניתן לבצע קשירה בהריון? לאחר הלידה השניה השתמשתי במשחה שנקראת isdn שמאוד עזרה לי.אודה לעזרתכם.

יפית שלום, אין מידע רפואי אמין לגבי בטיחות קשירת טחורים בזמן הריון, למרות שתאורטית הסיכון בפעולה זו בזמן ההריון נמוך מאד. ניתוחים רדיקאליים יותר לטחורים מבצעים בד"כ בזמן הריון רק במצבים קיצוניים במיוחד. מומלץ להקפיד מאד על ריכול יציאות על ידי שימוש יומיומי בתוסף מזון טבעוני של סיבים על בסיס פסיליום ושתיה מרובה. ISDN מיועדת לשימוש לטיפול בפיסורה ולא לטחורים.

שלום. לפני שבוע בזמן יציאה הרגשתי בליטה. כירורג אמר שזה טחור. אין לי יציאה קשה.ממה זה נובע? הוא אמר לעשות אמבטיות ונתן משחה המו. זה מאוד מפריע גם ביציאה וגם בהליכה. איך אפשר להתפטר מזה? מה אפשר עוד לעשות? כמה זמן זה יכול לקחת? תודה מראש .

חנה שלום, טחור לרוב בכל זאת נגרם על ידי מאמץ בעת היציאה, בין אם בשל יציאות קשות, קושי להתרוקן (גם אם היציאה רכה), או סתם הרגלי ישיבה ממושכת בשירותים. מומלץ מאד בנוסף לטיפול שקיבלת להקפיד על יציאות רכות כספוג, על ידי שימוש למשל בתוספי סיבים טבעוניים ובשתיה מרובה. בהנחה שמדובר בטחור בצקתי, לרוב יש שיפור הדרגתי תוך מספר ימים עד כשבועיים. אם לא- מומלץ להבדק שנית. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

תודה רבה על תשובתך המפורטת. אבל נותרו לי כמה שאלות ללא מענה. האם משחה המו יכולה לעזור? הרוקחת נתנה גם Traumeel's האם היא אפקטיבית? וכמה זמן כל הסיפור יכול לקחת? ודבר אחרון האם כדאי לחכות עם בדיקת קולוסקופיה עד שזה מתרפא? שוב תודה רבה חנה.

בס"ד ד"ר זמורה שלום, אם יש חשד לקולוניק אינרשיה, האם לא כדאי לקחת ביופסיה מהקולון? אולי זה יכול לקבוע מה לעשות ואיך לטפל? תודה

הודיה שלום, קולוניק אינרשיה מאובחנת על סמך תלונות מתאימות וזמן מעבר מעי גס לא תקין, וביופסיה לא עוזרת באבחנה זו. אם את לא שלימה עם האבחנה, ניתן לחזור על בדיקת זמן מעבר המעי הגס.

שלום, לאחרונה הבחנתי לבליטה קטנה, רכה, באיזו פי הטבעת. אני בן 25 וללא היסטוריות של מחלות למיניהם. אני לא חש בכאבים ולא בשום תופעה אחרת. האם זה צריך להטריד אותי? דורש בדיקה? אפשרות לטחורים? בתודה מראש, ליאור

ליאור שלום, סביר מאד שמדובר בטחור חיצוני, ואם הוא כלל לא מטריד אותך הוא אינו דורש טיפול מיוחד. אם בכל זאת אתה לא שקט, כדאי להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג על מנת לאשר את האבחנה. בכדי להקטין את הסיכוי שטחור חיצוני יגרום לסבל בעתיד כדאי לשמור על יציאות רכות על ידי שימוש בכלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה.

שלום ד"ר היה לי דימום חזק מאוד מפי הטבעת. זה היה דימום חד-פעמי. בבדיקה כירורגית התברר שיש לי פיסורה אנאלית ולכן נקבע לי תור לניתוח לייזר. שאלותי: 1. אין ולא היו לי כאבים במתן צואה (אם כי לעיתים הצואה קשה) - האם עדיין יש צורך בניתוח? 2. מה זה ניתוח לייזר? 3. האם יחולו עלי הגבלות כלשהן לאחר הניתוח? האם אוכל לחזור לעבודתי המשרדית לאחר הניתוח? תודה ציפי

ציפי שלום, כאבים בפי הטבעת הם סימן ההיכר השכיח ביותר של פיסורה אנאלית, ואם אין לך כאבים כלל והיה לך רק דמם חד פעמי זה מעט מעמיד את האבחנה והצורך בניתוח בספק. בעקרון פיסורה היא בעיה של איכות חיים, והסיבה העיקרית לטפל בה היא אם הפיסורה גורמת לך לסבל. חשוב לודא שאין כל גורם אחר לדימום. איני יודע את גילך ומהם גורמי הסיכון שלך, אולם לעיתים יש צורך לשלול מקור דמם במעי הגס. בכל מקרה מומלץ מאד להקפיד על ריכוך יציאות כמפורט למטה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום כבר הרבה זמן שאני סובל מכאבים בבטן בעבר עברתי בדיקה ואובחנתי כרגיש מאד ללוקטוז אני לא הסכמתי לדבר איך באמצע החיים אני רגיש ללוקטוז אז קניתי מספר ספרים של רפלקסולוגיה והתחלתי לטפל בעצמי עכשיו אני אוכל מוצרים חלביים אבל עדין יש לי כאבים בבטן בצורה קיצונית שאני עושה לחיצות וגם בבוקר אני הולך לשירותיים כ3 פעמיים הכאבים מאד מלחיצים אותי מה לעשות

המלצתי היא ללכת לגסטרואנטרולוג ליעוץ ולנסות לפעול לפי המלצותיו.

שלום , אתמול הייתי אצל כירורג בעקבות כאבים באזור עצם הזנב,הוא אבחן סינוס פילונידלי. האבסס התפוצץ אתמול , שטפתי ואני מנקה עם סביעור , פולידין נוזלי וגזה סטרילית . היכן מתבצע הניתוח (בי"ח ממשלתי או פרטי ) אני בכללית מושלם ? תוך כמה זמן ניתן לקבוע תורים ? איזו שיטה ממולצת (לייזר מסורתית )? האם ישנו/ה רופא/ה מומלצים באזור מרכז (אני גר בראשל"צ) ?

טל שלום, ישנן מספר שיטות ניתוח לטיפול בסינוס פילונידאלי, ופרט לכך שיש כירורגים שיותר מאמינים בשיטה אחת ואחרים באחרת, חשוב להתאים את השיטה הנכונה למטופל הנכון, ולכן מומלץ להבדק על ידי מומחה בתחום ולדון עימו על שיטות הטיפול האפשריות. ניתן לעשות זאת הן במערכת הציבורית והן במערכת הפרטית, ואין פורום זה נוהג להמליץ על רופא זה או אחר. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות.

שלום בעלי סובל סינוס פילונידלי כבר כמה שנים פעמיים עבר ניתוח אך הסינוס חוזר לפני כשבוע וחצי עבר ניקוז שהושאר פתוח הוא סובל מכאבים . קיבל 2 סוגי אנטיביוטיקה OFLODEX ו DELACIN במינון מאוד גבוה אשר גרם לו לצרבות והרגשה של כיב לכן הורא לו הרופא להפסיק את הטיפול . הטיפול הופסק לפני כשבוע אך יש לבעלי תחושה של כאב בקיבה לחץ באיזור האגן ורצון להכנס לנוחיות כל כמה שעות יש לציין כי עד עכשיו היו לו גם כאבי בטן אך הן שכחו היציאות לדבריו רגילות. האם תחושות אילו נובעות מהסינוס או מהטיפול שקיבל? תודה מראש אורית

שלום, עברתי ניתוח להסרת סינוס פילונידלי לפני כמה ימים, ויש לי כמה חששות/ שאלות: 1. קיימת הפרשה מהאיזור שדומה להפרשה שהיתה קיימת לפני הניתוח. האם זה אומר שהניתוח לא הצליח, או שמדובר בתופעת לוואי ידועה? אמנם אמרו לי שיתכנו הפרשות דמיות, אבל השאלה אם גם הפרשה לא דמית היא תופעת לוואי ידועה, כי לפי מה שאני מבין אחרי שהסירו את הסינוס- מקור הזיהום- לכאורה לא אמורה להיות סיבה להפרשות מוגלתיות. 2. הרופא נתן לי 3 שבועות מנוחה, אבל אני לא יכול להעדר מהעבודה לכל כך הרבה זמן ואני מניח שאנשים לא נעדרים לתקופה כל כך ארוכה מהעבודה בגלל ניתוח כזה. לכן רציתי לדעת תוך כמה זמן בדרך כלל אנשים חוזרים לעבודה אחרי ניתוח כזה (בהנחה שמדובר בעבודה משרדית) והאם חזרה לעבודה לפני כן עלולה לגרום לסינוס לחזור או לתופעות לוואי בלתי הפיכות כלשהן. 3. כשאני יושב אני מרגיש שהאיזור נלחץ וגם קצת כאב, ואני חושש שזה יפתח את התפרים. אני מרגיש הרגשה דומה (אבל במידה פחותה) כשאני שוכב על הגב. לכן השאלה אם מומלץ במשך רוב תקופת ההחלמה להשתדל להימנע מלשבת במשך פרק זמן ממושך וברוב הזמן לשכב על הבטן כך שלא יהיה לחץ על האיזור, או שזה לא משנה? 4. בהנחיות אחרי הניתוח לא נאמר לי לשטוף את האיזור כל יום, אבל נראה לי שחשוב לעשות את זה. האם אכן זה רצוי, ובמידה וכן - האם היית ממליץ לשפשף עם ספוג או פשוט לשים שם טיפה סבון בעדינות עם היד כדי שהתפרים לא יפתחו? 5. היות וזה די מביך לספר בדיוק איפה ומה עשו לי בניתוח כשמדובר בסינוס פילונידלי, השאלה איך אפשר להגדיר נכון בצורה רפואית את הניתוח שעברתי מבלי להיכנס לפרטי הפרטים. האם נכון לומר שניתחו אותי על מנת להוציא כיס מזוהם שהיה קיים מתחת לעור באיזור הגב התחתון (בעצם הזנב), סגרו את זה בתפרים ובגלל שמדובר בחיבור בין הגב התחתון לאגן עדיין קשה לי לשבת? (אם זה לא מדויק אשמח לשמוע הצעות אחרות). תודה על העזרה.

שלום, התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שירות מילואים. 1.ישנן שיטות ניתוח שונות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואם הניתוח שעברת כלל תפירה של הפצע כך שהוא סגור, אז הפרשה מוגלתית יכולה להחשיד לזיהום פצע, ודורשת בדיקה בהקדם האפשרי על ידי הכירורג המנתח או מרפאת המחלקה המנתחת. 2.בעקרון לא תגרום לנזק ניכר אם תשוב לעבודה מוקדם יותר, אך יתכן מאד שלא תחוש בנוח לעבוד עקב כאב וחוסר נוחות מקומית. חופשת המחלה היא העיקר בשבילך, ולא בשביל הפצע. 3.תקשיב לגוף שלך , ואם אתה מרגיש שאתה מתקשה לשבת בתנוחות מסויימות- תשתדל להמנע מהן עד להחלמה. יחד עם זאת, ישיבה כשלעצמה לא תגרום לפתיחת התפרים בפצע תקין (לא מזוהם) 4. ניתן לרחוץ עם מים וסבון או עם ספוג- זה אינו משנה, ורחצה בספוג לא תגרום לפתיחת תפרים בפצע תקין.

שלום, מזה מספר שנים שאני סובל מגרד בפי הטבעת, נבדקתי אצל 2 רופאים כלליים אשר נתנו לי משחות מ2 סוגים. המשחה האחרונה מאד עוזרת ומקלה ליומיים שלושה אך אין זה פתרון כי אין היא תגמר בשלב מסויים. בכל אופן, לאחרונה אני סובל מנפיחות רבה וכאבים שאינם מאפשרים אפילו נגיעה (לצורך ניקיון לא מין), ואיני יודע מה פשר הדבר. אני שם את המשחה וזה טיפונת מרגיע אבל נדמה שמשהו אחר קורה ורמת חיי יורדת משמעותית כתוצאה מכך. (כל פעם שהולכים לשרותים צריך להתקלח). מה עלי לעשות ? (יש לי תמונות של האזור אם ניתן לשלוח לצורך חוות דעת שתשלול בעיה חמורה). בתודה מראש, ירון

ירון שלום, במקום לשלוח תמונות הכי טוב לגשת לכירורג קולורקטאלי להבדק. אין להשוות בין בדיקה להסתכלות על תמונות. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

שלום ביום א' האחרון 10.2.08 עברתי ניתוח לפיסורה בפעם השנייה. הפעם הראשונה הייתה לפני 3 שנים, והניתוח היה הרחבת פי הטבעת דבר שנתן לי שקט לשנתיים וחצי. הפעם היה זה ניתוח של חיתוך שריר הסוגר. היום, כ- 5 ימים לאחר הניתוח אני עדיין סובלת מכאבים בינוניים במהלך היום כשאני יושבת, קמה, וכו' אך בעיקר כאבים עזים לאחר יציאה (אני נוטלת יובסלקס לריכוך היציאה- כך שאין לי עצירות). רציתי לשאול עד מתי יהיו לי כאבים? ומדוע לאחר יציאה אני סובלת יותר הרי היציאות שלי הן בסדר, לא קשות? הכאבים שלי מאוד חזקים שאני לוקחת אופטלגין לשיכוכם. עוד שאלה: הכאבים הם יותר בישבן השמאלי- אז האם זה קשור לפעולת הניתוח עצמה?

דורה שלום, יתכן שהכאב קשור לניתוח עצמו, ואם אינו חולף לאחר כמה ימים כדאי להבדק על ידי הכירורג המטפל. החלמה מלאה.

שלום רב, אני בת 29 אובחנתי לפני 3 שנים כחולה ULCERETIVE COLITIS לפי ביופסיה דרגת מחלה בינונית, מטופלת באופן קבוע באימוראן ופרדניזון. בבדיקת גסטרו שבוצעה ב2005 שללו מחלת קרוהן. מאפריל 2007 היתה רגיעה ראשונה מאז האיבחון, כאשר הטיפול התרופתי היה 175 מ”ג אימוראן ו-10 מ”ג פרדניזון, עד 2 יציאות רגילות ביום. מנובמבר 2007 ניסיתי לשלב תרופה נוספת אחת ממשפחה של רפאסל, לאחר 3 שבועות המחלה חזרה, יציאות מרובות ודמיות, כאבי פרקים. העלת מינון פרדינון עד ל-30 מ”ג ואימוראן ל-200 מ”ג שיפר במעט את הדימום ומספר היציאות, אך טרם התייצב המצב. מאז שפרצה המחלה ב-2005 ובגלל טיפול מתמיד בפרדניזון העלתי 30 ק”ג. לפי בדיקת קולונוסקופיה במרס 2007 הממצאים הם: המעי העולה נאה תקין, יתר המעי הראה אזורים עם אודם מודגם וביניהם רירית תקינה עם כלי דם תקינים, לא נראתה פעילות אקטיבית של המחלה, נלקחו מספר דגימות לביופסיה, נמצא כי במעי רוחבי, יורד ורקטום יש קוליטיס כרוני. לאבי היה קולטיס כרוני במשך 20 שנה, נפטר בגיל 57 מסרטן מעי הגס. שאלתי היא: האם יש טעם להמשיך טיפול תרופתי שהוא כולל פרדניזון או לבצע הסרת מעי הגס? ולמנוע סיכוי לחלות בסרטן כמו אבי, חשוב לציין כי אני לו מצליחה להיפטר מפרדניזון מבלי שהמחלה תפרוץ שוב. האם ניתן להסיר רק מעי הגס החולה ולהשאיר מעי גס העולה, מה שלבי הניתוח, סכנות , האם ניתן להגיע לשיגרת חיים נורמלית לאחר הניתוח, מהו מספר היציאות עם מעי הדק בלבד? תודה מראש, ילין

ילין שלום, אלצרטיב קוליטיס היא מחלת מעי דלקתית כרונית שלצערנו כיום אין לנו מושג מה גורם לה. באולצרטיב קוליטיס דלקת המעי מוגבלת רק למעי הגס (כולו או חלקו), ואינה מערבת חלקים אחרים של מערכת העיכול, כגון מעי דק או איזור פי הטבעת, כפי שיש פעמים רבות במחלת קרוהן. לכן למעשה המחלה ניתנת לריפוי על ידי ניתוח בו כורתים את כל המעי הגס. "הבעיה" היא שלמעי הגס יש תפקיד, ליצור את היציאה המוצקה (שחולים עם קוליטיס גם כך פעמים רבות לא נהנים ממנה), וללא מעי גס יש מספר יציאות ביום (בממוצע 6 יציאות) לכל החיים. מסיבה זו, איננו מציעים ניתוח לכל חולה עם קוליטיס, ומי שאיכות חייו טובה תחת טיפול תרופתי (ואינו תלוי בסטרואידים לטווח ארוך) לרוב אינו זקוק לניתוח. לא נהוג להשאיר מקטע של מעי גס אם אם כרגע אינו נגוע במחלה, שכן שיעור חזרת המחלה במקרה זה גבוהה. ישנן 2 אינדיקציות עיקריות לניתוח באולצרטיב קוליטיס. הראשונה היא מחלה שאינה נשלטת היטב בטיפול תרופתי, ואינה מאפשרת איכות חיים טובה. בחולים אלו, איכות החיים לאחר ניתוח פאוץ' עם מספר יציאות ליום טובה יחסית לשלשול קבוע של קוליטיס, ובעקרון נרפאים מהסימפטומים האחרים של המחלה כגון כאבי בטן, חוסר תאבון, ירידה במשקל, עייפות וחוסר כח, כאבי פרקים אם יש, וכד'. בקטוגריה זו נכללת גם מחלה ששליטה בה מחייבת מתן סטרואידים לטווח ארוך. למתן ממושך של סטרואידים יכולות להיות תופעות לואי, שחלקן לא הפיכות, ולכן אם יש צורך להיות על סטרואידים למשך יותר ממספר חודשים, זו כשלעצמה אינדיקציה הניתוח. אינדיקציה שניה היא מניעת סרטן מעי גס. מחלת אולצרטיב קוליטיס כרונית מגבירה באופן משמעותי את הסיכון לפתח סרטן של המעי הגס. המחלה מתחילה להגביר את הסיכון להתפתחות סרטן רק לאחר כ 10 שנות מחלה, ומסיבה זו נהוג לבדוק את המעי הגס באופן תקופתי החל מהשנה השמינית למחלה ולקחת ביופסיות מהמעי, על מנת לנסות לזהות שינויים טרום סרטניים, בכדי לנסות ולטפל במחלה כירורגית לפני שנוצרים גידולים סרטניים. אם יש שינויים טרום סרטניים כאלו, זו אינדיקציה לניתוח לכריתת המעי הגס והרקטום בכדי למנוע התפתחות גידול, גם אם המחלה שקטה יחסית ואיכות החיים טובה. בניתוח לטיפול באולצרטיב קוליטיס כורתים את כל המעי הגס והרקטום, ובכך למעשה מסלקים את כל הרקמה החולה. בשלב זה ישנן 2 אפשרויות. אחת היא לסגור את איזור פי הטבעת, ולהוציא את קצה המעי הדק שנשאר דרך פתח בדופן הבטן לסטומה קבועה, המתנקזת לשקית. רבים רואים בחיים עם סטומה קבועה כדבר שפוגע באיכות החיים ובדימוי הגוף, למרות שסטומה כמעט ואינה מגבילה את הפעילות היומימית, ואיכות החיים טובה בהרבה מאשר חיים עם קוליטיס פעילה. אפשרות שניה היא ליצור מקצה המעי הדק פאוץ', שהוא מעין מיכל ממעי דק, ואותו מחברים לפי הטבעת. מדובר בניתוח גדול ומורכב יותר, וכרוך בשעור מסויים של סיבוכים גם בידיים מיומנות, אבל בסה"כ 90-95% מהחולים מרוצים מאיכות חייהם לאחר הניתוח, ואינם נזקקים לסטומה קבועה. לחולים עם פאוץ' יש בממוצע כ 6 יציאות ביום (לחלק יותר ולחלק פחות), והשליטה ביציאות בדרך כלל טובה. רוב החולים הצעירים בוחרים בסופו של דבר באפשרות זו. לעיתים גם כשמבוצע פאוץ' מבצעים באופן זמני סטומה עד שהחיבורים מחלימים היטב, ולאחר מספר חודשים סוגרים אותה. ההחלטה אם לבצע סטומה זמנית תלויה במידה רבה במידת פעילות המחלה, מצבך הכללי, התרופות שאת מקבלת, העדפת הכירורג המטפל, ומהלך הניתוח. לסיכום, אם אכן מחלתך נזקקת לטיפול ממושך בסטרואידים ואי אפשר והפסיקם מבלי לאבד שליטה על המחלה, יש מקום לשקול בהתייעצות עם הכירורג והגסטרואנטרולוג המטפל אופציה ניתוחית.

שלום.יש לי קרוב מחו"ל והוא זקוק להשתלת כליה,יש לו כבר תורם משם. שאלתי היא האם הוא והתורם יוכלו לבוא ולבצע את הניתוח פה בישראל? תודה.

ניר שלום, שאלתך אינה בתחום עיסוק פורום זה. יחד עם זאת, בישראל מותרות השתלות כליה מן החי רק מתורמים קרובי משפחה ולאחר אישור של ועדה מיוחדת לנושא זה. אם זו כליה שנקנתה בתשלום, אסור להשתילה בישראל.

תודה ומצטער שאני לא בפורום הנכון. רק עוד דבר קטן רציתי לדעת הוא האם ניתן לבצע הוצאה והשתלת כליה בתשלום כשהתורמים מחו"ל ובאופן פרטי?

אני בן 50 , ולעתים מתעורר בלילה עם כאבים עזים בפי הטבעת. לאחר שאני מתעורר , הכאבים שוככים לאט לאט. בעבר סבלתי מחרדות ופחדים ואז לאחר תקופת זמן התעוררתי בלילה עם כאבים חזקים, כאילו פי הטבעת מתכווץ ושורף. אך , לאחרונה זה שוב קורה לי לעתים. מה הסיבה והאם זה מסוכן? האם צריך לבצע בדיקות ספציפיות ? בתודה מראש אפי,

אפי שלום, תלונותיך מחשידות למצב די נדיר אך מוכר הנקרא פרוקטאלגיה פוגקס, מצב שאינו מסוכן אך יכול לפגוע באיכות החיים. ישנם מספר טיפולים שניתן לנסות, כולל טיפול במשחת ניפדיפין או ניטרוגליצרין להרפיית שרירי פי הטבעת, ומסיבה לא ברורה ישנן גם תרופות המשמשות לטיפול באסטמה שלעיתים עוזרות במצב זה. לפני מתן טיפול כשלהו יש כמובן להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג להגיע לאבחנה ולשלול גורמים אפשריים אחרים.

לפני כשנתיים עברתי ניתוח בשיטת סטפלר וכיום חזרו הטחורים לאחר בדיקת רופא כירורג לרמה 3 מחדש. איך זה קורה? הרופא ממליץ על ניתוח משולב של סטפלר+קונבנציונאלי על מנת להפטר גם מהחיצוניים . האם השנת 2008 יש משהו חדש ? חוץ מסבל בל יתואר בניתוח רגיל?

יגאל שלום, כל סוג ניתוח לטחורים פותר את בעיית הטחורים הקיימת באותו זמן, ואין לו אפקט מניעתי בעתיד. מה שמונע חזרת טחורים הוא הרגלי חיים נכונים כולל המנעות ממאמץ בעת היציאה על ידי ריכוך יציאות, טיפול בגורמי עצירות אם ישנם כאלה, ובילוי זמן מועט בשירותים. אם יש גורמי עצירות, כדאי לטפל בהם לפני הניתוח הבא. אישית, איני רואה יתרון גדול לניתוח חוזר בסטייפלר אם באותו זמן מבצעים גם ניתוח קונבנציונאלי.

סבלתי מפיסורה בעבר וטופלתי במשחת נפדיפין 0.2% בהצלחה. הפיסורה חזרה ואני כרגע בשבוע 9 בהריון (אחרי 4 שנים של טיפולים!) האם מותר להשתמש במשחת נפידפין בהריון? אם לא, האם ישנו תכשיר אחר אשר יעזור לפצע להחלים? תודה!

נתי שלום בטיחות השימוש במשחת ניפדיפין בהריון לא נבדקה, למרות שתאורטית לא אמור להיות בה סיכון מהותי מאחר שברובה אינה נספגת למחזור הדם, וניפדיפין היא תרופה שמשמשת (במתן דרך הפה) לטיפול בבעיות שונות בעת ההריון (אולם בשלב מאוחר יותר של ההריון). אם את לא רוצה לקחת שום סיכון, נסי לטפל בפיסורה תחילה בריכוך קפדני של היציאות בתוסף סיבים על בסיס פסיליום (שניתן לקנות ללא מרשם) ושתיה מרובה.

מזה מספר ימים שיש לי מן נפיחות מוזרה בנקודה ספציפית בפי הטבעת. אין דימום בזמן צואה וזה לא כואב אלא כשלוחצים על זה קצת. האזור מרגיש קצת כמו כדור מים קטן. זה לא כאב אבל בהתחלה זה קצת גירד, עכשיו כבר לא. השאלה שלי היא - איך מטפלים בזה והאם זה משהו שאפשר להתעלם ממנו והוא יעבור לבד בתוך זמן מסויים? תודה.

משה שלום, תלונות של נפיחות באיזור פי הטבעת יכולות להחשיד לאבצס פריאנאלי או לטחור חיצוני שמתנפח לסירוגין (פחות סביר). אבצס פריאנאלי מומלץ לא להשאיר ללא טיפול, ולכן מומלץ לקפוץ לכירורג על מנת להגיע לאבחנה.

לאחר לידתי השלישית מזה שלושה שבועות אני סובלת מטחורים חיצוניים וכאבי תופת בל יתוארו מפי הטבעת. אני משתמשת במשחת פרוקטו... משהו ועזרקאין, אני מקפידה על יציאות רכות וכעת יש שיפור אך לאחר היציאה בבוקר יש כאבים עזים המקרינים לישבן ולא עוזבים עד הצהריים. יש לציין כי הם מתחזקים במאמץ. אני לא יודעת אם הבעיה היא רק הטחורים או גם פיסורה. מה הסיכוי שהטחורים יחזרו גם ללא קשר ללידה?

שילת שלום, שכיח לידה כשלעצמה יכולה להחמיר טחורים אך אז לרוב במישוש את יכולה להרגיש אותם מתבלטים באיזור פי הטבעת. אם את לא מרגישה בלט כזה, יתכן שמדובר בפיסורה (למרות שפחות שכיח שלידה מחמירה או גורמת לפיסורה). אם אין הקלה מומלץ להבדק על ידי כירורג, שלרוב יוכל לאבחן באיזה משני המצבים מדובר, ולכוון את הטיפול.

בס"ד היי ד"ר זמורה, אני מבינה שבקולוניק אינרשיה המצב הוא שתאי העצב פשוט מתים ואין מה לעשות וזה תהליך שרק הולך ומחמיר עם הזמן ואי אפשר לעצור את זה - די מפחיד. עכשיו, אני רוצה בבקשה להבין, האם זה כמו מחלת ניוון שרירים שזה יכול להתפשט?? ואיך זה שע"פ הדפקוגרפיה, הרקטום תקין, חי והתוצאה הראתה שההתרוקנות טובה? הרי הרקטום הוא גם חלק מהקולון? האם זה יתפשט ויגיע בסוף גם לרקטום? (אני מתפללת שתגיד לי שלא). בנוסף רציתי לשאול מה לגבי שיטת פאולה- אין סיכוי שהיא יכולה להחזיר את תאי העצב לקדמותם או שהיא יכולה רק לשמר את מה שקיים כרגע ולא יותר מזה? ממה שידוע לך, מה לדעתך הסיכוי ששיטת פאולה יכולה להחזיר מעי במצב של קולוניק אינרשיה לתפקוד תקין? תודה רבה

בס"ד ד"ר זמורה, הוסבר לי עכשיו שטעיתי בהבנתי ושבקולוניק אינרשיה תאי העצב לא מתים, אלא יש רק הפרעה עצבית וחוסר תגובה הורמונלי. אני חייבת לומר שאני עדיין לא מבינה מה זה בכלל הורמונים, איך הם נראים בכלל? מה תפקידם ולמה צריך אותם? אם תוכל להסביר מה זה בדיוק הורמונים (סליחה על הבורות) וכן אם זה כך ותאי העצב לא מתים, אז אולי לשיטת פאולה יש אפילו עוד יותר סיכוי להצליח? תודה

בס"ד שוב סליחה על הבורות התהומית, ואני מקווה שהשאלה לא יותר מדי טפשית, ואני מתעלה כרגע על עצמי לא להתבייש ולשאול - האם להורמונים יש מקום מסוים בגוף שבו הם נמצאים או שהם נמצאים בכל הגוף? תודה

הודיה שלום, קולוניק אינרשיה היא למעשה מחלה שאנחנו לא כל כך מבינים, לא יודעים ממש מה גורם לה, ומבינים רק חלק מהתהליכים שמתרחשים בה. נכון שמצאו במחלה זו במעי עצמו רמות לא תקינות של הורמונים שונים, אבל עדיין לא ברור איך זה בדיוק מסביר את מנגנון המחלה. ההורמונים מופרשים על ידי רקמות שונות בגוף, נמצאים לרוב במחזור הדם, ומשפיעים על הרקמות השונות בגוף. לרוב לאחר כריתת המעי הגס, הרקטום ממשיך לתפקד ותפקודו אינו מתדרדר עם השנים. שיטת פאולה נועדה לטפל ברצפת האגן ולחזק אותה, ולא ידוע לי שיש לה כשלעצמה השפעה כלשהי על קולוניק אינרשיה.

היי אני בת 28 ובהריון שבוע 32. עם קשר או ללא קשר להריון מדי פעם מופיע נפיחות מעט כואבת ומציקה באזור פי הטבעת . במגע באזור ישנה נפיחות/בליטה כואבת ומדאיגה.הנפיחות והכאב נעלמים ויכולים לחזור שוב לאחר מספר ימים.בעבר היה מופיע דימום ממש קליל על נייר הטאלט וגם זה לעיתים רחוקות.ביציאות מופיע כאב מדי פעם .אשמח אם תוכל לייעץ לדעתך.. תודה רבה מראש.

ליאור שלום תלונות של נפיחות באיזור פי הטבעת יכולות להתאים לטחור חיצוני שמתנפח לסירוגין או לאבצס פריאנאלי שמתנקז לסירוגין (פחות סביר). מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה, ובפעם הבאה שזה מתנפח, לקפוץ לכירורג על מנת להגיע לאבחנה.

בס"ד היי ד"ר (סליחה מראש על האורך) אחרי שבבדיקת הזמן מעבר שעשיתי בצילום אחרי שישה ימים הצלחתי לספור 55 מרקרים והוא הראה שהמרקרים הגיעו רק עד הסיגמה, אתה ורופאים אחרים ששאלתי והייתי אצלם בהתייעצות אמרו שזה קולוניק אינרשיה והפתרון המקובל הוא כריתה של 80% מהמעי הגס )-: אני רוצה לציין שבשבוע של הבדיקה אכלתי חצי ממה שאני אוכלת בדרך כלל (כי אסור הרי להיעזר במשלשלים בשבוע הזה ולא רציתי להתפוצץ), ובכל זאת ידוע שהפחתה בכמויות גם כן משפיעה על תכיפות היציאות, לא? באופן כללי אני רוצה להבין האם המעי הגס, כלומר השריר, הוא עושה את הפעולה שלו גם כשהוא ריק לחלוטין, כלומר כמו במצב של אחרי שתיית סופודקס כשהמעי מצוחצח ומבריק, האם הוא עובד על ריק או שרק כשיש תוכן בתוכו אז הוא מגיב ועושה את פעולת הדחיפה? אני חייבת להבין/לדעת משהו - אם יקחו בנאדם שידוע בודאות שאין לו שום בעיות בתפקוד מערכת העיכול ויש לו כל יום פעולת מעיים קבועה, ויתנו לו לעשות את בדיקת הזמן מעבר, אבל במשך כל השישה ימים של הבדיקה הוא יצום (אבל ישתה, כמובן, שלא ימות חלילה), האם המעי שלו ידחוף את המרקרים לכוון היציאה בכל זאת? או שלא ניתן לדעת משום שצריך פשוט לעשות ניסיון של המצב הספציפי הזה ולראות? אם הייתי יודעת שאפילו שהוא לא אוכל המרקרים יגיעו אצלו עד לרקטום, או לפחות יגיעו יותר רחוק ממה שהגיעו אצלי בבדיקה, ונגיד שהוא לא יצום אפילו, אלא יאכל רק חצי ממה שאוכל בדר"כ, אז זה באמת יוכיח לי שהתפקוד של המעי שלי לא בסדר, אבל אם גם אצלו המרקרים יהיו מפוזרים לאורך כל המעי כמו אצלי, אז הבדיקה לא כ"כ אמינה כי זה תלוי כמה אוכלים. וזה מהההה זה קריטי אם הדבר הזה לא בורר אף פעם. אולי אני אשלח כמה מועמדים בריאים לגסטרו לניסיון, מה אתה אומר? יש לך מועמדים בשבילי אולי? סתאאאם, צוחקת. (אולי, בעצם, אני אשכור אותם בתשלום? זה גם רעיון, אה?) טוב, אבל בכל אופן אם לך יש תשובה חד משמעית בנושא שתסיר ממני את כל הספקות והתהיות, אז לא אצטרך לעשות את כל הפרויקט הזה. תודה לך מאוד מאוד מאוד

הודיה שלום, במעי בריא המעי ידחוף את המרקרים קדימה ויפלוט אותם גם אם המטופל יצום ובוודאי אם סתם יאכל פחות מהרגיל. יש לציין שבדיקת זמן המעבר היא רק בדיקת עזר שעוזרת לאבחנה, והאבחנה מתבססת בעיקר על תלונותיך של עצירות קשה, ולא רק על הבדיקה. יחד עם זאת, אם את לא שקטה, ניתן לחזור על הבדיקה, והפעם להשתדל לאכול כרגיל (במקום לשכור מתנדבים בריאים ולהרעיב אותם...)

שלום רציתי לדעתהאם ניתן לצרוך אספירין כאשר יש דלקת קלה במעיים ? ואם לא אז איזה תרופה ניתן לתת במקום אספירין על מנת לדלל את הדם? תודה

אביבה שלום, ישנם סוגים רבים של דלקות מעי, כמעט אף אחת מהן לא מטופלת על ידי אספירין או על ידי דילול דם. אנא פני לרופא המטפל על מנת לקבל הסבר לגבי סוג הדלקת ממנה את סובלת והטיפול בה.

אני סובלת מקושי בהתרוקנות כבר שנה וחצי עשיתי קולונסקופיה ויצא תקין הרופאה המליצה על שתי בדיקות,זמן מעבר ודה פקוגרפיה. מה אומרות בדיקות אלו ואיך עושים אותם. תודה.

אירית שלום, בדיקת דפקוגרפיה היא בדיקה בה מבוצעת הדמיה של יציאה בזמן שיקוף רנטגן. מחדירים בעדינות לרקטום (דרך פי הטבעת) חותר ניגוד במרקם המדמה תואה, ומבקשים ממך להתרוקן על אסלה במכון הרנטגן תוך כדי צילום התהליך. בדיקה זו מיועדת לאבחן בעיות באיזור רצפת האגן. זמן מעבר מעי גס מבוצע לרוב על ידי בליעת קפסולה המכילה חלקיקים רבים, וצילומי בטן חוזרים על מנת לעקוב אחר מהלך מעברם במעי הגס. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

שלום. אני בשבוע 31 להריוני השלישי. אני סובלת מטחורים פנימיים שלא מציקים ביום יום אלא רק מידי פעם אחרי יציאות קשות. ברצוני לשאול האם כדאי לטפל בעזרת אחת המשחות המוצעות כיום בשוק לפני הלידה כדאי למנוע החמרת המצב בזמן הלידה עצמה ולאחריה ? תודה

לילי שלום, למשחות אין השפעה מונעת כלשהי על החמרת מצב טחורים שעלולה להתרחש עקב הלידה. שיהיה בהצלחה!

אני לאחר חודש מאז שעברתי ניתוח פיסורה, לפני 5 ימים נקלעתי לעצירות קשהולאחר מכן דמום, באתי לרופא והוא אמר שהפיסורה נסגרה אך יש זיהום.. מה עושים? איך נגרם הזיהום והאם יש פיתרון אני קצת לחוצה מהזיהום מחכה לתשובה מהירה .

מיכל שלום, קצת קשה לי לענות על שאלתך מאחר שלא בדקתי אותך. באופן כללי, זיהום הוא אחד הסיבוכים (הלא שכיחים) של ניתוח לפיסורה, ולעיתים ניתן לטפל בו אנטיביוטית, ולעיתים יש לטפל בו כירוררגית. בכל מקרה, חשוב מאד בכל התקופה לאחר הניתוח לרכך את יציאותיך בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן לקחת תוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בבתי מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. אם לא קיבלת תשובות מספקות מהכירורג המטפל- אנא פני אליו שנית.

האם יכול להיות שהפצע הגליד במשך חודש ושהיהה לי העצירות אז הפצע נפתח והזדהם?? ולמה לא קיבלתי אנטיביוטיקה לטיפול כי הרופא אמר לי רק לבוא בעוד שבוע ולא נתן לי הסברים..והאם זה יעבור לי ?

שלום רב אני סובלת מפיסורה (ככל הנראה שתי פיסורות) מזה כחצי שנה. טופלתי שמרנית באגיולקס ומשחת ניפידיפין עם הטבה . הפסקתי את הטיפול באגיולקס עקב שלשולים וכאבי בטן בלתי נסבלים. אני ממשיכה להשתמש בניפידיפין ובמקביל אני נוטלת באופן לא סדיר LAVELOAC או שזיפים . המצב כיום הוא שבעיקר בזמן יציאה קיים כאב ולעיתים דימום. ולאחר ההקדמה הארוכה: אני מעוניינת להכנס להריון אך חוששת מהעצירות שמתלווה להריון עקב נטילת תכשירי ברזל וכן אני חוששת מנזק נוסף שייגרם בזמן הלידה. בשלב זה, האם מומלץ לי לבצע ניתוח, דבר שאני מאוד לא מעוניינת בו? מה האופציות הטיפוליות שיעמדו בפני בזמן הריון, במידה והמצב יחמיר? באלו תכשירים מרככי יציאה שאינם משלשלים (יש לי קיבה מאוד רגישה) מומלץ להשתמש? מתנצלת מראש על השאלה הארוכה תודה רבה

אא שלום, איני רואה מניעה להכנס להריון ולהקפיד על ריכוך יציאות במהלכו. כמו כן, ישנם תכשירי ברזל שגורמים לפחות שינויים בהרגלי היציאות. ניתוח מומלץ רק אם את סובלת מספיק בשביל לרצות אותו. מומלץ לרכך את היציאות בתוסף סיבים שאינו מכיל סנה (כגון אגיוקור, אגיולקס כן מכיל סנה) או פגלקס (שאינו על בסיס סיבים). בהצלחה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום דוקטור אני לא יושב הרבה אך יש לי יציאות עם לחיצה לפני כשנתיים היה מופיע לפעמים דמם קטן ונעלם לפני כחצי שנה החלו לי גירויים בפי הטבעת וגיליתי שיש לי לכלוך כאילו הפתח לא נסגר טוב (ואני מנקה טוב גם בשטיפה עם מים). לפני כחודש הדימום גבר ואיתו הכאבים, אני כאילו אכלתי סיכות, כל יציאה ואחריה אני סובל מתחושה לא נעימה שמתחילה בעקיצות צריבה , בהמשך כאב ושורף. ניסיתי לא ללחוץ, נקיון, מרחתי משחה (בטקורטן שפעם עזר) ללא הועיל, שמתי נייר לספוג את מעט הדם וזה שיפר אך לא פתר. הכאב בא בפתח ובפנים. אתמול בלילה קמתי להרגשה של גירוד ועיקצוץ בפי הטבעת ובתוכו. לא יודע מהיכן להתחיל, התחום לא נעים לשיחה ואני חושש שאקבל טיפול לא מתאים או לא מקצועי !??? האם לאחר טיפול ימשיכו ה"דליפות" צואה מפי הטבעת ??? תודה

י שלום, מתאורך נשמע שאתה סובל מאד, אך לצערי אין לי אפשרות לבצע "אבחנות וירטואליות" דרך האינטרנט. יתכן שאתה סובל מפיסורה, ואם אכן כך, זו בעיה הניתנת לטיפול. ההמלצה היחידה שאוכל לתת לך ללא בדיקה היא לנסות לרכך את יציאותיך בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן לקחת תוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בבתי מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. פרט לכך הייתי ממליץ לך להתגבר על אי הנעימות ולגשת לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אובחנתי ע"י רופא כבעל טחור חיצוני, והטיפול שניתן לי הוא קומפרסים של מגנזיום סולפט, כבר יום שלם שאני עושה כמעט כל שעתיים קומפרסים ואינני רואה תוצאות, אני בקושי מצליח לישון בלילה ואני צורך כדורים נגד כאבים בכל 3 שעות. האם ישנו טיפול מהיר לפתרון הבעיה כי זה ממש סיוט עבורי. כמוכן האם ייתכן שהקומפרסים אינם יעילים? או שאני עושה זאת באופן שגוי? (אני ממיס את מלח בכוס ושופך לתוך חבילה קטנה של נייר טואלט ומניח על פי הטבעת בישיבה). תודה.

רועי שלום, טחורי חיצוני עם קריש דם בתוכו יכול לגרום לסבל רב, אך חולף מעצמו עם ספיגת קריש הדם בטווח זמן של בערך שבועיים. אם "תופסים" את קריש הדם ביומיים הראשונים מתחילת ההתקף ניתן לפעמים להחיש את ההחלמה בניתוחון קטן, אך מאוחר יותר זה כבר לא עוזר, ויש להתאזר בהרבה סבלנות. טיפול שמרני יכול להקל ולהחיש את ההחלמה, וכולל ריכוך יציאות (מומלץ תוסף סיבים על בסיס פסיליום ושתיה מרובה), אמבטיות חמימות, מגנזיום כפי שפרטת, ומשחות מקומיות להקלה בכאב. אם אין הקלה ניכרת תוך מספר ימים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

אני עברתי ניתוח לכריתת המעי הגס לפני 18 שנה. באופן עקרוני עד כה הייתי בסדר. היו לי אפיזודות של התקפי פאוציטיס אך הצלחתי להתגבר עליהם בשילוב של ציפרוגיס ורפאסל. מזה חצי שנה מצבי הולך ומתדרדר. היה לי התקף אחד שהשתמשתי באניטביטיקה וכקסם השילשולים עברו. עם הפסקת האנטיביוטיקה למרות שהכאבים של הפאוציטיס נעלמו והשילשולים ירדו בכמות ובנוזליות, אני עדיין סובלת מריבוי יציאות (הייתי הולכת לשירותים בין 3-4 פעמים ביום, לילה לא הייתי קמה כלל). מה יכולה להיות הסיבה להתדרדרות במצבי? האם פרט לדלקת כרונית ישנם סיבוכים בפאוץ שאני לא מודעת אליהם? באופן כללי ההרגשה שלי טובה, אין לי חום, לא איבדתי תאבון לא ירדתי במשקל וכו' אבל כמות השילשולים ועקב כך גם השליטה שלי התדרדרו. תודה

שלום, בסך הכל התוצאה התפקודית של הפאוץ' שלך נשמעת טובה, אבל כמובן שכשיש שינוי בתפקוד לאחר שנים רבות צריך לחפש למה. למרות שיש סיבות שונות שיכולות לגרום לשינוי בתפקוד הפאוץ', השכיח ביותר הוא בכל זאת דרגה מסויימת של פאוצ'יטיס, ויתכן שכדאי לבצע בדיקה בה מסתכלים על הפאוץ' (פאוצ'וסקופיה) ואולי לקחת ממנו ביופסיה.

שלום, בסך הכל התוצאה התפקודית של הפאוץ' שלך נשמעת טובה, אבל כמובן שכשיש שינוי בתפקוד לאחר שנים רבות צריך לחפש למה. למרות שיש סיבות שונות שיכולות לגרום לשינוי בתפקוד הפאוץ', השכיח ביותר הוא בכל זאת דרגה מסויימת של פאוצ'יטיס, ויתכן שכדאי לבצע בדיקה בה מסתכלים על הפאוץ' (פאוצ'וסקופיה) ואולי לקחת ממנו ביופסיה.

לאחר בדיקת רקטוסקופיה נמצאו אצלי טחורים פנימיים מדרגה 3. הטיפול שהומלץ על ידי הכירורג הוא קשירת הטחורים בתהליך של 3 פגישות. ברצוני לדעת האם הטיפול הנ"ל מתאים לגילי (25) או שניתן לחכות עם זה?? האם יכולות להיות תופעות לוואי לאחר הטיפול (כאבים בישיבה או הליכה, אי נעימות וכו')??? אשמח לקבל כל התייחסות בהקדם...

ב שלום, קשירת טחורים יכולה להתאים בכל גיל, ומיועדת לטפל בסבל הנגרם המטחורים, אם יש סבל שכזה. אם אין כל סבל, אין הכרח לטפל. טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. אנו מאחלים לכם הצלחה בטיפול ובכל שאלה אנא אל תהססו לפנות לרופא המטפל. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

אני עברתי שלוש ניתוחים של טחורים שהאחרון היה לפניי שנתיים וחצי בערך.אני בן 45וב4 שנים שלוש ניתוחים 2 באסותא לב המפרץ ואחד בבח בני ציון ואני אובד עצות עדיין הכאבים הם אותם כאבים מה ניתן עוד רכשתי בין הניתוח השני לשלישי משחה דרך האינטרנט (נונה .)גם לא עזר..מה עושיםםםםםם

טחורים