פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום, עברתי ניתוח ראשון להסרת פיסורה ב-1984 וככה חלפו להן השנים עד 2004 שהיה לי דימום חזק ולאחריו אותה תחושה של כאבים ללא דימום,נבדקתי ע"י כירורג של קופ"ח וזה איבחן "פיסורה קטנה" והמליץ על אוכל מיוחד וקיבה רכה.לאחר כשבועיים המצב לא הוטב, לא אלאה אותך בפרטים , עברתי ניתוח שני באסותא -פרטי ע"י ביטוח של "צוות" אני איש צבא לשעבר -גמלאי.היום "רק" כ3.5 שנים אחרי ניתוח זה עוד פעם אני מרגיש אי נוחות אחרי יציאה, ויש לי כאבים ללא דימום.האם אפשר להימנע מניתוח שלישי?האם יש טיפול כלשהו ? כרגע משתמש במשחה NIVEDEFINE 0.2% .מה עלי לעשות כרגע?עדיין לא עשיתי כלום בקשר לרופא-מפחד מהרעיון שלהתחיל הכל מחדש וכל כך מוקדם.אני בן 56

איציק שלום, עצתי העיקרית היא לא לפחד ולפנות בכל זאת לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה בהקדם האפשרי, שכן ככל שמקדימים לטפל ההעיה יש יותר סיכוי לפתור אותה הטיפול שמרני. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

כפי שכבר כתבתי עברתי כבר 2 ניתוחים.בניתוח השני המנתח ציין שבניתוח הראשון היתה צלקת גדולה אין לי מושג על מה הוא דיבר.השאלה שלי היא האם אפשר ניתוח שלישי ?והאם זה לא ישפיע על שריר הסוגר?חיפשתי את שימך בחוברת הביטוח שלנו ולא מצאתי (חבר)האם אתה מופיע בחוברת של קופ"ח הכללית?ב.אם אתה מנתתח אז איפה אתה עושה זאת?אני מודה לך על התשובה המהירה שלך.לי זה אומר הרבה עליך. האמת שמאז הכאב הופיע הפסקתי לאכול חריף ,ואני מקפיד על ניקיון היציאה ומריחה של המשחה.אני עושה אמבטיות במים עם סבון 2-3 ביום.

שלום דוקטור מזה כשלושה חודשים יש לי תחושה של שריפה וצריבה בפי הטבעת שמתפשט לישבנים . התחושה קיימת רק במצבים של ישיבה (ככל שהישיבה יותר ממושכת זה חזק יותר ) ושכיבה על הגב. בבדיקה פרוקטולוגית לא נמצאו טחורים משמעותיים ואין לי בעיה עם היציאות. אולי כדאי לציין שמאותו זמן בערך, אני סובל גם ממתן שתן בתדירות גבוהה (אינני יודע עם זה קשור? ) כ-15 -20 פעם במשך 24 שעות. (הוציאו לי אבן מדרכי השתן אבל הבעיה נמשכת גם אחרי זה ). האם הדברים קשורים ומה ניתן לעשות?

מוטי שלום, סביר שאין קשר בין הצריבה שאתה מתאר באיזור פי הטבעת לבין התכיפות במתן שתן. ישנן סיבות רבות לתחושת צריבה באיזור פי הטבעת, אולם לעיתים מופיע גרד אנאלי גם ללא סיבה ברורה. מעט מידע על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

לדר' זמורה שלום, אני מודה לך מאוד על התשובה אך נראה לי שהיא לא המקרה שלי, מפני שאני לא סובל מכל התופעות האלה שתיארת. לא מגרד לי בכלל בפי הטבעת ומסביבו אלא שורף ( צורב ) לי בעיקר במצב ישיבה, ותחושה זו מקרינה גם לישבנים והופכת את פעולת הישיבה( אם היא ממושכת ), לבילתי נסבל. אשמח לקבל עזרה. מוטי

ד"ר זמורה שלום רב, לפני יומיים בעת קיום יחסי מין, החבר שלי הכניס בטעות את איבר מינו לפי הטבעת במקום לאיבר המין שלי, נורא כאב. חשבתי שהכאבים יעברו ושלא יגרם נזק. לצערי שמתי לב שיש מעין הפרשה (לא בטוחה שזה היה דם). אני דואגת כל פעם שאני בשירותים לשטוף את המקום. לצערי אחרי היציאה שהיתה לי יצאו גם טחורים, אחד די גדול מהשאר. בעבר כשסבלתי מטחורים עקב עצירויות זה היה עובר לאחר כמה ימים (כמו שבא כך הולך) האם יכול להיות שעקב הכנסת איבר המין שלו נגרם לי נזק בלתי הפיך? האם על ידי ניקיון המקום זה יכול להבריא?

דיקלה שלום, מין אנאלי לרוב אינו גורם נזק בלתי הפיך. יתכן שאם המין האנאלי בוצא ללא הכנה וללא חומר סיכה הוא גרם לטראומה מקומית, אולם נדיר שנזקים כאלה אינם הפיכים. מומלץ לרכך את היציאות באמצעות כלכלה עשירה בסיבים, תוסף סיבים על בסיס פסיליום (ניתן לרכוש ללא מרשם), שמן פראפין לפי הצורך, ושתיה מרובה. אם אין שיפור תוך מספר ימים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג לבדיקה.

שלום רב! עברתי לפני כשבוע ניתוח פיסורה והמקום מחלים יפה (גם לדעת הרופא) ,ולמעט התפרים שמגרדים מעט אין כלל כאבים גם בזמן היציאות.אני לוקחת שמן פרפין ופגלקס ,שתייה סיבים ,אמבטיה וכו;. הבעיה היחידה היא שפי הטבעת ,איך לומר בצורה עדינה,אינו נקי ויש שאריות בכול פעם שאני בודקת ואני רוחצת במים סבון ומגבונים כמה פעמים ביום מעבר לאמבטיות ישיבה.האם אני מרככת את הצואה יתר על המידה (אין לי שילשול)? האם התופעה מוכרת ותחלןף או שמה אני צריכה להתחיל לדאוג לגבי איבוד שליטה בסוגר שהיא תופעה אפשרית,משהו כמו "דליפת שתן". מודאגת מאוד ואודה לתשובתכם.

גלית שלום, ירידה ביכולת השליטה היא תופעה נדירה לאחר ניתוח לפיסורה, ופעמים רבות קושי ראשוני בשליטה בימים הראשונים משתפר עצמונית בהדרגה, ולכן אנו גם לרוב לא מטפלים בקושי כזה עד שחולפים 3 חודשים מהניתוח. כדאי לנסות בכל זאת להוריד מעט את כמות מרככי היציאות, ולא להיות בלחץ. אם הבעיה מתמידה מספר שבועות (וכאמור לרוב היא לא), מומלץ לפנות לרופא המנתח לבירור וטיפול.

תודה רבה!

היי אני בת 24 אני ובעלי ניסינו לקיים מין אנאלי לפני כמה ימים אבל היה פתאום כאב חד שהפסקתי אותו והכאב נמשך כמה זקות אחרי...האם יכול להיות שיש קשר בין האנאלי הכואב לשלשולים שיש לי היום? (אין לי בחילות או כאבי בטן רק כשיש יציאה היא רכה מאוד)

קשה לי להאמין שהדברים קשורים. בעקרון מין אנאלי לא גורם לשלשולים, פרט למין אנאלי באנשים מדוכאי חיסון (כגון חולי איידס) המקיימים מין אנאלי מזדמן, ויכולים להדבק במחלות זיהומיות. לא נראה לי שזה המקרה אצלך.

שלום, אני בת 65, סובלת לאחרונה מ : כאבים לא קשים בבטן תחתונה בעיקר כשיש צואה (כחודשיים) לפעמים שעתיים אחרי הצואה לפעמים גאזים עצירויות קבועות לעיתים דקירות לאחר אוכל מסויים רעשים בבטן מהן הבדיקות המומלצות ?

שלום, הדבר הנכון היותר לעשות הוא לפנות מלכתכילה לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי על מנת לנהל את הבירור ולכוונו, אולם אם את שואלת על בדיקה, סביר שהייתי ממליץ להתחיל בקולונוסקופיה.

האם ידוע משהו על פורמולת נונא? {פרט למה שמופיע באתר שלהם...כמובן} יש לי טחורים, דימום וגרד האם הפורמולה תעזור? האם לא תזיק?? קשה למצוא דעה אובייקטיבית, בפרט מרופא.

אין לי דעה אובייקטיבית על פורמולת נונא או נסיון בשימוש בה. למיטב ידיעתי לפחות היא לא נבדקה בכלים המדעיים המקובלים ברפואה מול טיפולים אחרים או אפילו מול טיפול דמה (אבל זה נכון גם לגבי חלק גדול מהמשחות השונות הנמכרות בבתי מרקחת לטיפול בטחורים)

לפני 3 שבועות נבדקתי אצל פרוקטולוג והוא אמר לי שיש לי טחורים פנימיים דרגה 2 + סימני פרוקטיטיס. לאחר 10 ימים של טיפול (נרות אמבטיות ושמן פארפין )חזרתי והוא אמר לי שהוא רואה שיפור טחורים דרגה 1-2 ופחות סימני פרוקטיטיס. היום חודש אחרי הבדיקה יש לי עדיין כאבים עזים בעת מתן צואה. האם הטחורים כל כך כואבים או שאולי יש לי משהו אחר?? תודה מראש

יפעת שלום, נדיר שטחורים פנימיים בדרגה נמוכה כפי שאת מתארת גורמים לכאבים עזים, אלא אם נוצרים בהם קרישי דם (ואז בד"כ חשים בנפיחות חיצונית). כאב כפי שאת מתארת יכול להיות אפייני יותר לפיסורה אנאלית (תוכלי למצוא מידע רב על פיסורה והטיפול בה בתשובותי הקודמות בנושא בפורום זה). מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

אני סובלת שנים מgastritis ומטופלת ב Losek אתמןך אכלתי סלק וראיתי היום ביציאות חלקים גדולים בצבע ממש שחור. האם ליחס זאת לסלק או לבעיה רפואית. תודה

אלין שלום, אין לי דרך לקבוע על סמך תאור זה בלבד מה גרם לצבע הצואה הנ"ל. תנסי להפסיק לאכול סלק למספר ימים ולראות אם יש לכך השפעה. בכל מקרה, אם מתגברת יציאה שחורה, מופיעה חולשה, וכד', יש לפנות מיידית למיון.

שלום דר' אני סובל מטחורים פנימיים וחיצוניים זה מס' שנים אשר מדי פעם מדממים. אבחנה לגבי רמת הטחורים הינה 4. התחלתי בהליכים לקראת ניתוח הורדת הטחורים בשיטה "הרגילה" בבית חולים פרטי הכולל הרדמה חלקית דרך עמוד השידרה או הרדמה כללית . הרופא המנתח הינו רופא קופ"ח המתעסק בכירוגיה כללית ואף בניתוחי טחורים והוא הומלץ ע"י רופאת המשפחה שלי. נודע לי כי ישנם מס' שיטות לניתוח טחורים ואף שיטה יחודית שאינה מצריכה כלל אישפוז והרדמה מקומית בלבד (לא חצי גוף)ע"י פרופסור נודע. להבנתי הראשונית הניתוח הינו יחודי ובאמצעות מכשירים שהמציא הפרופסור. שאלותי האם הטיפול הכירוגי בעקרון זהה .כלומר הוצאת הטחורים והכאבים שנילווים בהמשך אליו? מה דעתך על הטיפול הנ"ל. בברכה

אכן יש מספר שיטות לטיפול כירורגי בטחורים, ואין לי דרך לדעת לאיזו מהשיטות המקובלות אתה מתכוון. למיטב ידיעתי (ואני די מעורה בתחום), לצערי אין מכשיר המקובל כיום לטיפול בטחורים שלמיטב ידיעתי הומצא על ידי ישראלי. אם כוונתך לכריתת טחורים באמצעות מכשיר ליגשור, אז אכן מדובר בעיקרון כירורגי זהה לזה של כריתה מלאה של הטחורים וסילוקם. ההבדל בינו ובין שיטות כריתת הטחורים האחרות הוא בסוג מקור האנרגיה בו משתמשים. הניתוח לרוב מעט קצר יותר, כרוך בפחות דמם, ונוח למנתח. יש הטוענים כי רמת הכאב לאחריו מעט פחותה ביחס לכריתה באמצעי אנרגיה אחרים, אולם לפי נסיוני אין הבדל משמעותי המורגש על ידי המטופל. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום דר' כפי שציינתי אני בהתלבטות לגבי הניתוח אך הוסבר לי (טלפון)ע"י הפרופ' שהשיטה שלו הינה יחודית ללא הרדמה כללית או חצי אלא הרדמה מקומית בלבד ולאחר כשעתיים משתחררים הבייתה . כמובן מוציאים באופן כירוגי את הטחורים ( חבר שעשה ניתוח אצלו) שם הפרופ' ארגוב שמואל מחיפה אבקש לדעת מה היחודיות של השיטה ומדוע לא כל המנתחים משתמשים בה אם היא הכי מוצלחת לטענתו (כמובן בשימוש במשירים שפיתח!?) בברכה

שלום דר' כפי שציינתי אני בהתלבטות לגבי הניתוח אך הוסבר לי (טלפון)ע"י הפרופ' שהשיטה שלו הינה יחודית ללא הרדמה כללית או חצי אלא הרדמה מקומית בלבד ולאחר כשעתיים משתחררים הבייתה . כמובן מוציאים באופן כירוגי את הטחורים ( חבר שעשה ניתוח אצלו) שם הפרופ' ארגוב שמואל מחיפה אבקש לדעת מה היחודיות של השיטה ומדוע לא כל המנתחים משתמשים בה אם היא הכי מוצלחת לטענתו (כמובן בשימוש במשירים שפיתח!?) בברכה

איני יודע אילו מכשירים פרופ' ארגוב פיתח, ומדוע הוא היחיד שמשתמש בהם. פרופ' ארגוב אכן נוהג לבצע ניתוחי פי טבעת בהרדמה מקומית, ולדברוי יש לו נסיון טוב בכך. אישית, אני ממעט להשתמש בהרדמה מקומית בניתוחים אלו, מאחר שלפחות לפי נסיוני מרבית החולים בכל זאת סובלים במידה מסויימת בזמן הניתוח, אולם זו בהחלט שיטת הרדמה אפשרית לניתוחים אלו לחולים שמעדיפים זאת למרות הכל. מעבר לכך איני יודע לומר לך הרבה על שיטותיו של פרופ' ארגוב.

לפני 12 שנים עברתי ניתוח טחורים ופיסורה אחורית . בניתוח בוצעה כריתת טחורים וחיתוך הסוגר הפנימי sphincterotomy אחרי חודש עברתי ניתוח חוזר של פתיחת פיסטולה באנוס . מהפיסטולה יש הפרשת צואה בעיקר לאחר יציאה (מחייבת שימוש תמידי בפדים ),בנוסף יש לי רקטוצלה ,ציסטוצלה וצניחה בינונית של צוואר הרחם , שאלתי למי פונים במצב כזה ,איזה ניתוח מומלץ, מה סיכויי ההצלחה ,מה הסיכונים (לאחר חיתוך הסוגר הפנימי). סליחה על השאלה הארוכה ותודה רבה על תשובתך

חנה שלום, אכן הבעיה המוצגת על ידך מורכבת ואינה פשוטה. הייתי מציע להתייחס בנפרד לתיקון הפיסטולה, ובנפרד לבעית הרקטוצלה וצניחת השלפוחית. מבחינת הטיפול בפיסטולה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ולבחירה של אפשרות הטיפול המועדפת. יתכן שהייתי מתייחס לבעיה זו לפני טיפול בבעית רצפת האגן, אלא אם את סובלת מהקרטוצלה ומצניחת הרחם סבל ניכר. לגבי בעית רצפת האגן כדאי להתייעץ עם כירורג קולורקטאלי ועם אורוגניקולוג (עדיף שניים כאלה היודעים לתקשר אחד אם השני). מעט מידע על פיסטולה פריאנאלית: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

תודה רבה על תשובתך האדיבה המקצועית והמפורטת מאד , אני מאד מעריכה את זה, שאלה נוספת אם אפשר ,קראתי בעתונות על שימוש בשיטה עם רשת האם אתה ממליץ על זה ,האם זה מתאים למקרה שלי ,האם יש כבר מספיק נסיון עם זה , או כדאי עוד לחכות .תודה רבה

היי יש לי כמו שלפוחיות בצידו החיצוני של פי הטבעת...תוכל לתת לי אימייל שאשלח לך תמונה לאבחנה? תודה ערן

תודה מראש

אחרי שילוב של מאמץ ביציאה + אימון ריצה החלו כאבים. נרגעים רק באמבטיה חמה. מה הדרך היעילה להרגיע כאבים אלו ? משחה שלכאורה נועדה לכאבי טחורים לא הועילה. יש משחה מומלצת ? גלולות ? קרח ?

דני שלום, כאבים עזים כפי שאתה מתאר יכולים להגרם מטחורים חיצוניים שנוצר בהם קריש דם (טחורים טרומבוטיים), טחורים פנימיים בצקתיים שמטבלטים החוצה ולא חוזרים, או מפיסורה אנאלית. הטיפול העיקרי שאני יכול להציע לך ללא בדיקה הוא לנסות ככל הניתן לרכך את יציאותיך באמצעות כלכלה עשירה בסיבים, תוסבי סיבים על בסיס פסיליום (psylium fiber therapy) הנמכרים בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ושתיה מרובה. אמבטיות במים חמימים יכולות להקל מעט על הסבל. פרט לכך, מומלץ כמובן להגיע לבדיקת כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול, מאחר שהטיפול יכול להיות שונה בכל אחד מהמצבים שהוזכרו לעיל.

שמעתי שיש טיפול חדשני בטחורים. בבדיקת אולטרה סאונד ניתן לאתר את העורקים הבעייתים, ובמקום לקשור את הטחור , ניתן לתפור את העורק הבעייתי בטחור ולגרום לו לנמק. מה דעתך על טיפול חדשני זה. מה היתרונות או החסרונות לעומת קשירה. בברכה, חיים.

חיים שלום, הטיפול עליו אתה מדבר נקרא HAL DOPLER (וגם TAD אן THD). דופלר היא אחת ממגוון השיטות לטיפול בטחורים, והיא כנראה טובה לחולים שמתאימים לפעולה זו, שמיועדת בעיקר לטיפול בטחורים פנימיים שצונחים או מדממים. יחד עם זאת כמובן שלא ניתן לקבוע התאמה לפעולה מסויימת ללא בדיקה. אין מדובר בהסרת הטחורים אלא בפעולה כירורגית בה מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (מרבית הכירורגים הקולורקטאליים מבצעים אותו בכל זאת בטשטוש במסגרת בית חולים כלשהו, מאחר שבחלק מהמטופלים הפעולה בכל זאת כרוכה באי נוחות או כאב מסויים), וכשבוחרים נכון את המטופלים המתאימים, במקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים, למרות שהטחורים אינם נעלמים לגמרי. הטיפול מבוצע על ידי מספר כירורגים קולורקטאלים בארץ ויש להבדק קודם על ידי כירורג קולורקטאלי, האמון על פעולה זו, אך מנוסה גם במגוון הטיפולים האחרים לטחורים, על מנת להציע (ולהחליט ביחד) את הטיפול המתאים ביותר. קצת מידע כללי: מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש יחסית והוסבר בתחילת תשובה זו. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

היה לי דימום עם היציאה הראשונה יום לאחר קשירת טחורים. האם תקין? תודה

דימום קל במשך השבועיים הראשונים לאחר קשירת טחורים אינו נדיר, ואם אין מדובר בדמם מאסיבי זה סביר. אם יש דמם ניכר הגורם לחולשה, סחרחורת, וכד', יש לפנות לחדר מיון. קשירת טחורים היא טיפול מרפאתי קל יחסית, המשמשת לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. יש לציין כי מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים.

אני בן 21, רזה מאוד, לפני כשנה סבלתי מטחורים, וקבלתי משחה מקומית. לאחר שנה הבעיה חזרה שוב. וקבלתי את אותה משחה לטיפול. הרופא אמר שאני צריך ללמוד לחיות עם הבעיה. אבל אני נורא נורא סובל. אני פשוט שוכב במיטה עם כאבים עזים. חזרתי לפעילות רגילה רק לאחר 10 ימים. אני לא יודע אם הטחורים הם פנימיים או חיצוניים. על איזה טיפול אתה ממליץ לעבור כדי לפתור אחת ולתמיד את הבעיה. קשירה , תזונה שונה, או פשוט לדעת שכך יראה עתידי. בברכה, חגי.

חגי שלום, טחורים הם בעיה הפוגעת באיכות החיים, והסבל שהם גורמים הוא גם הסיבה העיקרית לטפל בהם. ישנם סוגי טיפול רבים לטחורים, ויש להתאים את הטיפול הנכון לכל מטופל. בכל מקרה, אם הטחורים גורמים לך סבל ניתן לטפל בהם, ואין סיבה "ללמוד לחיות עם זה". כמובן שלא ניתן להמליץ על טיפול זה או אחר ללא בדיקה, ולכן מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ולהכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

תודה רבה על תשובתך המפורטת. בשורות טובות, ורפואה שלמה. חגי

שלושה שבועות אחרי ניתוח אבצס החור נסגר אך יש שם פצע שלא מפסיק להפריש מוגלה יש נפיחות מעטה, שטיפות עם פולידין מגנה עם גזה סטרילית מרחתי סינטומצין ללא שינוי, אין כאבים ביציאות.

מאי שלום, אם הפצע עדיין מפריש יתכן שהוא טרם נסגר לחלוטין, או שנוצרה במקום פיסטולה פריאנאלית, שיכולה להווצר לאחר ניקוז אבצס, וזקוקה לטיפול כירורגי כשלעצמה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. ניתן למצוא מידע על הטיפול בפיסטולה בתשובותי בפורום בנושא זה, או להתייעץ שנית אם אחן תאובחן פיסטולה כזו.

שלום רב, אני מאובחנת כחולת קרוהן מזה 13 שנה. עוד שבועיים אני צפויה לעבור את ניתוח הבטן השלישי שלי. הראשון היה בגישה לפרסקופית, השני כבר בפתיחת בטן מלאה, וגם השלישי צפוי להיות בפתיחת בטן. הרופאה שלי הסבירה לי שיפתחו באותה צלקת, בעצם באותו חתך שעשו בפעם הקודמת. אמנם אני רק בת 23, עוד לא נשואה וגם לא בהריון, אבל אמא שלי התחילה לתהות, האם אחרי כל כך הרבה פתיחות בטן (וצפויות עוד, לצערי, אם מתחשבים במהלך המחלה שלי), יש סיכוי שבכלל ישקלו להרשות לי ללדת בלידה טבעית, בה שרירי הבטן נדרשים למאמץ גדול, או שאין בכלל על מה לדבר וישר יקבעו שאני יולדת בניתוח קיסרי? תודה רבה, דפ.

דפנה שלום, בעקרון ניתוחי בטן קודמים, כולל ניתוחים לטיפול במחלת קרוהן, איןן סיבה לבצע ניתוח קיסרי, ואין מניעה מללדת בלידה רגילה. בכל מקרה, מומלץ כי טרם החלטה על דרך לידה, תתקיים התייעצותץ בין הגניקולוג המטפל, והרופאים המטפלים במחלתך. בהצלחה בניתוח.

שלום דוקטור בעלי אמור לעבור קשירת טחורים. האם יש ימי מחלה בבית? האם יוכל לחזור לעבוד כבר למחרת? חשוב לי לציין שהוא עובד בחקלאות, כך שרוב היום הוא יושב בטרקטור. האם זה בעייתי להחלמה? תודה מראש מירי

מירי שלום, רוב האנשים יכולים לחזור לתפקוד יומיומי לאחר קשירת טחורים, למרות שפעמים רבות הפעולה כרוכה במספר ימים של אי נוחות מקומית, כאב נסבל שלעיתים מצריך משככי כאבים פשוטים, ותחושת צורך מתמיד ביציאה. אם לדעת בעלך לא יוכל לתפקד כראוי לאחר הקשירה, עליו לבקש מהרופא המטפל מספר ימי מחלה. בקשירת טחורים משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים.

לד"ר שלום, במשך יותר משבוע יש לי כאבים עזים ובעיקר כאשר אני מתישב או שוכב על הגב, הכאבים הם בסוף הגב בחיבור עם הישבן , ביומיים האחרונים החלה לצאת לי הפרשה מהולה בדם מהמקום הכואב . יש לציין שזה לא ממש בפי הטבעת כך שזה לא טחורים . אודה לך באם תחוה דעתך על העניין . אקדים תודה מראש , אא

אא שלום, תלונותיך מחשידות לסינוס או לאבצס פילונידאלי, למרות שכמובן לא ניתן להגיע לאבחנה ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול. בכל מקרה, אם יש החמרה בכאבים או בנפיחות או שמופיע חום יש לפנות לבדיקה אצל רופא או בחדר מיון ללא דיחוי. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

שלום רב, רציתי דעתך מהי עמדתך לגבי שיטת הטיפול שנקראתHAL DOPPLER מכשיר אולטרסאונד שתופר את הטחורים ללא אשפוז,כאבים והתוצאות מידיות כך לפחות טוען ד"ר שכטר פנחס. תודה וסופשבוע נעים.

מיכל שלום, HAL דופלר היא אחת ממגוון השיטות לטיפול בטחורים, והיא כנראה טובה לחולים שמתאימים לפעולה זו, שמיועדת בעיקר לטיפול בטחורים פנימיים שצונחים או מדממים. יחד עם זאת כמובן שלא ניתן לקבוע התאמה לפעולה מסויימת ללא בדיקה. אין מדובר בהסרת הטחורים אלא בפעולה כירורגית בה מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (מרבית הכירורגים הקולורקטאליים מבצעים אותו בכל זאת בטשטוש במסגרת בית חולים כלשהו, מאחר שבחלק מהמטופלים הפעולה בכל זאת כרוכה באי נוחות או כאב מסויים), וכשבוחרים נכון את המטופלים המתאימים, במקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים, למרות שהטחורים אינם נעלמים לגמרי. הטיפול מבוצע על ידי מספר כירורגים קולורקטאלים בארץ, כולל על ידי. וכאמור יש להבדק קודם על ידי כירורג קולורקטאלי, האמון על פעולה זו, אך מנוסה גם במגוון הטיפולים האחרים לטחורים, על מנת להציע (ולהחליט ביחד) את הטיפול המתאים ביותר. קצת מידע כללי: מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש יחסית והוסבר בתחילת תשובה זו. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

האם ניתן לעבור את שיטת HAL דופלר לטיפול בטחורים גם בהיריון? האם טיפול זה ייתן פתרון לתמיד? האם תמליץ על דר' שכטר לביצוע הטיפול? האם בטיפול זה יש סכנה? האם ניתן לבצע טיפול זה ללא כל הרדמה? תודה רבה

שלום ד"ר, יש לי לחץ מתון בפי הטבעת שמתגבר בזמן יציאה. עשיתי בדיקות אצל גניקולוג ואצל כירוג ושניהם מרגישים מיומה של 2 ס"מ בדופן רחם אחורי. לדעתם אין לזה קשר לתחושת הצניחה שאני מתארת ,נשלחתי לבצע בדיקת קלונוסקופיה ע"י גאסטרולוג. 1. אף אחד לא אמר לי שיש לי צניחת מעים אבל כולם משערים זאת כיצד ניתן לתת לזה אבחנה? (נמסר שאין לי צניחת רחם ,שלפוחית שתן,צוואר רחם) . 2.איזה בדיקה יכול לבצע פרוקטולוג שהכירוג ורופא הנשים לא עשו...כלומר יש טעם להבדק אצל פרוקטולוג ,אם כן מכיר בחיפה? 3.האם יש טיפול אפשרי לצניחת מעיים מלבד ניתוח? תודה

מור שלום, ראי תשובתי מהיום לשאלתך הקודמת. אם יש שאלות נוספות אשמח לענות. בכל מקרה, כירורג קולורקטאלי מנוסה ידע לבדוק אם יש צניחת מעיים ולהפנות אותך לבדיקות המתאימות.

שלום,לפני כשלושה חודשים עברתי כריתה של הסינוס והשארת המקום פתוח.אני חייבת לציין שהמקום עצמו כמעט נסגן לחלוטין,רק שיש משם ריח רע,שאני לא יודעת למה זה... הייתי שמחה לדעת אם זה תקין ואם לא למה זה ומה לעשות

דפי שלום, כריתה של סינוס פילונידאלי עם השארת פצע פתוח היא שיטה מקובלת ובה שיעור גבוה של ריפוי פצע מלא. יחד עם זאת, בכל שיטת טיפול בסינוס פילונידאלי ישנו שיעור מסויים (נמוך יותר או גבוה יותר) של חזרה של הסינוס. פצע פתוח לאחר כריתת סינוס פילונידאלי יכול להפריש עד לסגירה מלאה של הפצע, אולם להפרשה זו לרוב אין ריח חריף, אלא אם ישנו זיהום שאינו מנוקז היטב. ממליץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לוודא שהפצע תקין ובתהליך החלמה נכון.

היי אני שבוע לאחר כריתת הסינוס פילונידאלי ויש לי כמה שאלות בבקשה כמה אמבטיות\החלפות רצויי לעשות ביום איך אמור הפצע להסגר כל זמן שיש תחבושת ביפנים הפצע איך שוכבים על הגב והאם הרגליים אמורות להרדם במשך זמן ההחלמה ואם כן האם זה כתוצאה של השכיבה הממושכת אודה על התייחסותכם ,אני סובלת

שלום, אני בן 19, משתמש מזה תקופה בפגלקס על מנת לרכך את היציאות בעקבות פיסורה. - חצי עד שלושת רבעי כף שטוחה, בערב, פעם ביום. לפני כשלושה חודשים ירד פגלקס מהמדפים. לאחר חיפושים (ולאחר שניסיתי קונסיל, והוא לא עזר לי באותה האפקטיביות, היציאות היו רכות אך ההתחלה היתה קצת קשה וכך הרגשתי מתיחה בכל מתן צואה, בדיוק מה שרציתי למנוע). מצאתי תכשיר שנקרא נוטריפג שמכיל, כמו פגלקס, פוליאתילן גליקול (PEG) וויטמין C. כעת, הנוטריפג עומד להגמר, ובבית המרקחת הקרוב לביתי היה תכשיר חדש "פגלקס סיבים", שמכיל גם סיבים מסיסים ממקור צמחי. אני מנסה אותו מזה יומיים, והוא אפקטיבי, אך נדמה לי שפחות מהפגלקס (היום בבוקר הרגשתי קצת מתיחה בהתחלה של מתן הצואה. אני מקווה שזה חד פעמי) שאלותיי: 1) האם פגלקס סיבים בטוח לשימוש ארוך טווח במינון של כף שטוחה פעם ביום? 2) האם הוא מכיל פוליאתילן גליקול בכמות אפקטיבית כמו הפגלקס ה'מקורי'? (ברכיבים רשום "פוליאתילן גליקול - מייצב", מה זה מייצב?) 3) מה קרה לפגלקס הרגיל? באחת ההודעות בפורום אחר ראיתי שנאמר שהוא יהפוך לתרופת מרשם. - האם זה נכון? אם כן, מדוע? האם יש בו סכנה שאיני מודע לה? 4) נוטריפג עבד מצוין - האם גם הוא צפוי להעלם כמו הפלגקס? 5) האם ישנם עוד תכשירים הסופחים מים למערכת העיכול ובכך מרככים את הצואה? - כאלו שניתן להשתמש בהם בבטחה לאורך זמן. אולי יש משהו שיהיה אפקטיבי יותר עבורי. מצטער על ההקדמה הארוכה וריבוי השאלות, הנושא מאוד חשוב עבורי. תודה אדם.

אדם שלום, סליחה על העיכוב במתן התשובה עקב חופשה. אין לי הרבה מה להוסיף על המידע שקיבלת בפורום יעוץ תרופתי כאן בדוקטורס, פרט לכך שאין מניעה להשתמש בפגלקס סיבים כמו גם בכל תוסף סיבים אחר לטווח ארוך כל עוד מקפידים כהרגל בחיים על שתיה מרובה (לפחות 2 ליטר ליום)

שלום לך, הפגלקס ממשיך להימכר בחנויות רק בצורה חדשה ומשופרת. מבחינת המוצר עצמו (אפקטיביות, השפעה או סוג הסיב) לא השתנה דבר וכפי שהמוצר הקודם עזר גם המוצר הנוכחי יעזור. אכן שונה המרקם (כדי שיספג מהר יותר בכל סוג של משקה), הטעם והריח יותר עדינים ולכן אם תשים את האבקה במשקה אותו אתה אוהב (מיץ)יתקבל טעם שאהוב עליך. אין חשש להשתמש במוצר לאורך זמן רק כמובן לשתות הרבה מים כל טוב

מזה כחודש אני סובל מכאבים בפי הטבעת,במיוחד בזמן יציאה, יש לפעמים גם דם,אני לא סובל מתחורים,במישוש אני לא מרגיש איזה חלק בחוץ, מה עושים ומה זה?

שמעון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב חופשה. הכאב ממנו אתה סובל מחשיד לפיסורה בפי הטבעת, למרות שכמובן לא ניתן להגיע לאבחנה ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ולהכוונת הטיפול. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. משחת ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד"ר שלום ותודה מראש! השאלה היא לגבי אבי-איש נחמד ביותר ובן 75 הסובל מאוד לאחרונה מכאבים בפי הטבעת.לפני כחודש אף עבר בדיקת קולונוסקופיה, נמצאו שני פוליפים שנצרבו ונדרשת בדיקה חוזרת לאחר שנה.בבדיקת פי הטבעת - הפרשה סרותית סביב פי הטבעת, פטך של פיסטולה פרינאלית שעה 7 כ 2 ס"מ מאנוס. הבדיקה הרקטאלית תקינה. הומלץ על ניתוח כדרך הטיפול היחידה האפשרית. שאלתי היא: האם ניתן להמנע מניתוח לאור הגיל? אולי טיפול תרופתי או אחר?( יש לציין כי כרגע מטפל במשחת עזרקאין ) ואם ניתוח- מה הן הסכנות והסיכויים להצלחה? בתודה וברכה!

גיל שר בלב שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב חופשה. תאור הבדיקה מצביע על פיסטולה פריאנאלית ולא על פיסורה. הגיל עצמו אינו מונע ניתוח לתיקון הפיסטולה, אם מצבו הבריאותי הכללי של אביך סביר ומאפשר ניתוח. פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה, הערכת הסיכון הניתוחי והכוונת הטיפול.

תודה מעומק הלב על תשובתך המפורטת והמשכילה. ירבו אנשי מקצוע טובים, חכמים ונדיבים כמוך!

אני בן 22 לפני מס' חודשים הרגשתי כמו שריטה בפי הטבעת, ולאחר מס' ימים הרגשתי בליטה באותו מקום. הנחתי שאלה טחורים. לאחר כחודש ביקרתי אצל פרוקטולוג, שמצא כי הבדיקה תקינה לחלוטין, כך שאו שלא היו לי כלל טחורים, או שהיו וחלפו. היום, לאחר כחודשיים, יש לי הרגשה מוזרה באותו האיזור, אך לא בדיוק בפי הטבעת. המקום המדוייק הוא צמוד לפי הטבעת, לכיוון האשכים.. אני מרגיש מן בליטה רכה כזאת. לא גדולה במיוחד, עם איזשהי אי נוחות ,בעיקר לאחר מאמץ. מה הבעיה ? תודה מראש!

אנונימי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב חופשה. הבליטה שאתה מתאר לא נשמעת לי אופיינית לטחורים, אך כמובן שאין לי שום אפשרות להציע אבחנה ללא בדיקה. אין צורך להתייאש, מאחר שסביר שבדיקה של כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג תאפשר אבחנה ותכוון את הטיפול. מומלץ לפנות לבדיקה.

שלום ד"ר, בחודש מאי הרגשתי לחץ באזור פי הטבעת במיוחד אחרי יציאה. נלחצתי והלכתי לברר קודם כל אצל גניקולוג והוא מצא פוליפ/מיומה ידוע/ה של 05-10 מוכר וידוע ולא המליץ על טיפול. המשכתי לברר את הגורם לתחושת הלחץ בפי הטבעת ופניתי לכירוג הוא עשה לי בדיקה רקטאלית -ידנית ואמר שהוא מרגיש גוש נמוש של 05-10 בדופן האחורי של הרחם. יעץ לי לחזור לברור גניקולוגי ,ושוב הבדיקה לא העלתה דבר . המשכתי לגאסטרו והוא לא בדק אבל אמר שעל סמך התלונות מדובר בצניחת מעים ,הוא שאל אם בזמן התעטשות בורח לי פיפי ועיתים זה קורה ,המליץ על שיטת פאולה ,ובענין הפוליפ הפנה לקולנוסקופיה . אני מרגישה שיש כאן בלאגן באיבחון ואני לא ממהרת לבדיקות פולשניות ,האם אתה סבור שעל סמך המישוש של הכירוג כדאי לעשות את הבדיקה? אני לוקחת רסיטל מאז המלחמה של 20 מ"ג האם זה מהווה בעיה בעת הרדמה? במידה ואכן יש לי צניחת מעים האם הכירוג לא היה אמור לראות זאת בבדיקה? האם צניחת מעים מהווה בעיה בבצוע קולנוסקופיה? האם יכול להיות שהפוליפ שראה הכירוג בדופן הרחם הוא אותו אחד שהגניקולוג ראה באולטרסאונד? ושאלה אחרונה האם יש פרקטולוג חיפאי ?כי אני לא מוצאת כזה. סליחה על ריבוי השאלות אבל תשובותך חשובות לי מאד תודה

גאיה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב חופשה. אין לי כמובן אפשרות על סמך התאור הנ"ל בלבד להגיע לאבחנה, אבל אני מסכים איתך שדרוש מישהו שירכז את הבירור, וכירורג קולורקטאלי יכול להיות בחירה טובה. לא ברור לי על סמך מה אובחנה "צניחת מעיים" אך בכל מקרה זה לא מפריע לביצוע קולונוסקופיה, ורסיטל אינו מפריע לטשטוש הניתן במהלך בדיקה כזו. ישנם מספר כירורגיפ קולורקטאליים באיזור חיפה ואציין רק חלק מהם המוכרים לי אישית (ובוודאי יש נוספים): ד"ר דני דואק- רמב"ם ד"ר בני פרסון- רמב"ם ד"ר ילנה גליס- בני ציון

אני אמורה להיבדק על ידי פרוקטולוג ונאמר לי שלפני הבדיקה אני צריכה לעשות חוקן עם שמן מיוחד (רופאה רשמה לי אותו). כוון שיש לי טחורים ופיסורה וכואב לי מאוד אני חוששת שאולי לא אוכל לעשות חוקן כי אני עלילוה לפצוע את עצמי יותר. האם רופא יוכל לבדוק אותי גם בלי זה. תודה על התשובה.

טלי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב חופשה. ההכנה לבדיקה משתנה לפי הרוטינות של מרפאות שונות, אך אם סיבת הבדיקה היא פיסורה לרוב אין צורך בחוקן וניתן לאבחן אותה בבדיקה חיצונית. בכל מקרה אין כוונה שתעשי הכנה שגורמת לך לסבל ניכר.

לפני כחצי שנה סבלתי מדימום טרי ביציאות ועברתי בדיקה אנסקופית וסיגמו שבעקבותיהם אובחנו טחורים פנימיים ועברתי בעקבות זה קשירה. יש לציין כי בעת הקשירה הטחור דימם. הדימום הפסיק וכיום לאחר כחצי שנה יש לי דימום בשנית המתאפיין בדם אדום טרי הצובע את כל האסלה. (יש לי מזה כשבוע). בביקור היום אצל פרוקטולוג הוא ביצע קשירה נוספת של טחור נוסף ונאמר לי כי הפעם להבדיל מהפעם הקודמת הוא אינו רואה כי הטחור מדמם למרות ששבוקר דיממתי בעת היציאה. האם עדיין אופייני לטחורים או לחלופין אם לא רואים בבדיקה עצמה דימום אז יכול להיות ממקור אחר?? האם יש סיבה לדאגה או לבדיקות חוזרות / נוספות??

גיל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב חופשה. טחור פנימי יכול בהחלט לדמם בזמן יציאה אבל לא בזמן בדיקה, ולכן אם לא נראו סימני דמם בעת הבדיקה זה לא אומר שהטחורים הפנימיים אינם מקור הדמם. אין טעם לחזור על בדיקת קולונוסקופיה אחרי חצי שנה, ואם אתה צעיר מגיל 50 ואין לך סיפור משפחתי של סרטן המעי הגס הבדיקה שעברת מספקת. מומלץ לחזור על הבדיקה כל כ 5 שנים (אם יש דמם מתמשך- 3 שנים)

שלום רב, אני בת 31 ובחודשיים האחרונים סבלתי משלושה התקפים חוזרים של Acute דיברטיקוליטיס כאשר הראשון היה בתחילת יוני , לאחר מכן בסוף יוני (כולל שני אישפוזים) והאחרון בימים אלו. אני אמורה לבצע קולונוסקופיה ביום א' הקרוב וביום שבת האחרון התחלתי שוב לסבול מכאב בצד שמאל ושינויים ביציאות. דיברתי ביום א' עם הרופא במקום בו אושפזתי והוא אמר לי להתחיל לקחת שוב אוגמנטין ולראות אם הכאב עובר תוך כמה ימים, אם כן, לבצע את הבדיקה ביום א'. היום עברתי בדיקות דם לפני הבדיקה של יום א' והתוצאות הן : יש בדיקות שטרם בוצעו WBC 10.40 K/UL ( 4.00- 10.00) (.........)* NEUTROPHILS 7.40 K/UL ( 1.80- 6.60) (.........)* NEUTROPHILS % 71.70 % ( 46.00- 68.00) (.........)* LYMPHOCYTES 2.10 K/UL ( 1.10- 3.50) (...*.....) LYMPHOCYTES % 20.30 % ( 15.00- 45.00) (.*.......) MONOCYTES 0.40 K/UL ( 0.08- 0.90) (...*.....) MONOCYTES % 3.50 % ( 2.00- 9.00) (.*.......) EOSINOPHILS 0.30 K/UL ( 0.00- 0.60) (....*....) EOSINOPHILS % 3.40 % ( 0.00- 6.00) (....*....) BASOPHILS 0.10 K/UL ( 0.00- 0.15) (.....*...) BASOPHILS % 1.10 % ( 0.00- 1.50) (......*..) RBC 4.37 M/UL ( 3.90- 5.40) (..*......) HEMOGLOBIN 12.70 G/DL ( 12.00- 16.00) (.*.......) HEMATOCRIT 38.90 % ( 35.00- 45.00) (...*.....) MCV 88.90 FL ( 80.00- 98.00) (...*.....) MCH 28.90 PG ( 27.00- 33.00) (..*......) MCHC 32.60 G/DL ( 32.00- 35.50) (.*.......) PLATELETS 344.00 K/UL ( 150.00- 400.00) (......*..) MPV 8.40 FL ( 6.50- 11.50) (..*......) RDW 14.10 % ( 11.00- 16.00) (.....*...) PT טרם בוצע PTT טרם בוצע בשלושת הערכים הראשונים , יש סטייה (שנראה לי כקלה) . שאלתי היא האם לאור תוצאות הבדיקה , מצב הדלקת סביר ? אם יש אכן שינוי לטובה בימים הקרובים, האם לבצע את הבדיקה ? (הבעיה היא שכל פעם דוחים את הבדיקה , מכיוון שהדלקת חוזרת פק"ל כל חודש (כנראה כאשר השפעת האנטיביוטיקה פגה). האם יש צורך לעדכן מראש את הגסטרולוג או שלבוא ביום הבדיקה עם התוצאות ? תודה מראש על התשובה עירית

עירית שלום, התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב חופשה. אם השאלה עדיין רלוונטית אנא שלחי אותה שוב עם מידע עדכני.

בחלק האחרון של החריץ גיליתי מין "גולה". אני בד"כ לא מרגישה אותה, אבל אם אני יושבת חזק מאד על הישבן (לדוגמא אם אני חצי יושבת - חצי שוכבת מול הטלויזיה) כואב לי מאד בגולה. רציתי לדעת אם זה טבעי או שאולי זאת בעיה רצינית?

אסנו שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב חופשה. מתאורך קשה להבין למה בדיוק הכוונה במונח "החלק האחרון של החריץ". אם מדובר באיזור עצם הזנב, יתכן שמדובר בסינוס פילונידאלי, ואם מדובר באיזור פי הטבעת עצמו יתכן שמדובר באבצס פריאנאלי. כל אחת משתי אפשרויות אלו דורשת טיפול, ולכן מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול. בכל מקרה, אם יש החמרה בכאבים או בנפיחות או שמופיע חום יש לפנות לבדיקה אצל רופא או בחדר מיון ללא דיחוי.

שלום, הנני כבר כ5 שנים סובלת מגרד עז בפי הטבעת, הגרד קיים כמעט כל היום ומחריף בשעות הלילה. נבדקתי בעבר על ידי פרוקטולוג שחשב בהתחלה כי זה נובע מטחורים אך לאחר שקשר לי 2 טחורים הבין כי זאת לא הבעייה. כמו כן בדיקת צואה לתולעים היתה שלילית. הופנתי לרופא עור שנתן לי מספר משחות חיצוניות שגרמו לשיפור מועט בלבד. כיום אני יכולה לומר שזאת התקופה הכי קשה שלי מבחינת הגירוד. אני לא מצליחה לישון בלילות וכל המשתמע מכך. אודה לכם אם תעזרו לי בתשובה או שתאמרו לי מי הרופא המטפל בנושא.

מור שלום, בגרד אנאלי מטפלים כירורגים קולורקטאליים, אולם מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי בעל הכשרה פורמאלית בתחום הכירורגיה הקולורקטאלית, מאחר שלא כל מי שמאייש מרפאה פרוקטולוגית תמיד מנוסה בטיפול בגרד אנאלי. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

תודה

דר' זמורה שלום אני בת שלושים וחמש, נשואה ובריאה (עם צליאק, אבל שומרת על דיאטה). ולפני כחודש התחלתי לסבול מגרד עז בקרבת פי הטבעת, לייתר דיוק במעיין חתיכת עור הנמצאת בין פי הטבעת והנרתיק. הגירוד חזק במיוחד במצבים של עשיית צרכים ושתן ובשעות הלילה. הלכתי לפרוקטולוג שאמר לי כי זו חתיכת עור שיוצאת לעיתיםלנשים אחרי הריון ולידה (אני ילדתי לפני 3 שנים) וכי לא מומלץ לנתח אלא רק לטפל במשחות... אני סובלת מהעניין מאוד, ועד שקראתי את דבריך לעיל גם לא ניסיתי לשמור ולא לגרד, כך שכרגע אני די פצועה (סריטות) במקום. שאלתי הראשונה היא - מה שם התופעה? מה יהיה הטיפול הנכון ביותר בהנחה שהסבל הוא גם נפשי (אני נרתעת מלקיים יחסיים מרוב שזה מציק לי) וגם פיסי. תודה מראש, שיר

דר' זמורה היקר, לצערי, אתמול רופא שהגיע הביתה אבחן מורסה רקטאלית לאימי (עברה לפני חודשיים כריתת מעי גס עקב החמרת הקרוהן- נותרו 20 ס"מ). מה ההבדל בין מורסה רקטלית לפיסורה? מהם דרכי הטיפול? (פשוט אימי לא מוכנה יותר לפנות לביה"ח אחרי הסבל שעברה, ואני מפחדת להסתמך על רופא ביקור רופא ומתן הטיפול שלו (רשם לה אוגמנטין, מטרוגיל, ומשחת בקטורבן שמאוד עוזרת לה. זאת בהמשך לפלגיל, ולרפסאל שלוקחת) תודה מראש הבת (עדיין מודאגת :))

מורסה ופיסורה הן העיות שונות, ובחולי קרוהן מורסה לרוב במטאל פעילות של המחלה באיזור פי הטבעת. אם הין הטבה ניכרת בטיפול תרופתי יש לפנות למיון מאחר שפעמים רבות יש לנקז את המורסה כירורגית (בניתוחון קטן). אגב- פלגיל ומטרוגיל זה אותו דבר. לא לקחת פעמיים!

שלום דר', אימי, חולת קורהן, עברה לפני חודשיים ניתוח שני לכריתת חלק מהמעי הגס + נק' ההשקה (חסימה), וכן כריתה של 20 ס"מ נוספים מהמעי הדק (חסימה + פיסורות). נשארו לה 20 ס"מ מהמעי הגס. כעת היא במצב ממש טוב! (את הניתוח הראשון עברה לפני 4 שנים - והמחלה חזרה מיידית - אולי נשארה לה מעט דלקת בנק' ההשקה שלא הוסרה בניתוח. ניתוח א' היה לפרוסקופי) רופא המשפחה שלי (לא שלה) - אמר לי אתמול שנתכונן לשלב הבא - סטומה קבועה, שכן בעת חזרת המחלה - לא תהיה כל ברירה אחרת. 1. מה הסיכויים הסטטיסטיים לניתוח שלישי במסגרת נסיבות אלו? האם מרבית המנותחים פעם שניה מגיעים גם לניתוח שלישי? 2. אם אכן תחזור המחלה - ויאלצו לנתח - האם סטומה קבועה היא הפתרון היחידי שיתאפשר תחת העובדה שנותרו רק 20 ס"מ מהמעי הגס? 3. המליצו לנו על שימוש בחוקני סטרואידים למניעת הישנות המחלה - אך אני מבינה שיש שהפסיקו להביא תרופה זו לארץ. האם מומלץ לטפל בשטה זו? אם כן - יש כיצד להביאם באופן פרטי? תודה מראש על תשובה, בינתיים אף אחד לא עונה לי אלא אומר תתרכזי בהווה - מה שמלחיץ עוד יותר..... הבת המודאגת

מחלת קרוהן היא מחלות מעי דלקתיות שיכולה לערב כל קטע של מערכת העיכול, ואיננו יודעים כיום מה גורם לה. מאחר שאנו לא יודעים כיום מה גורם למחלה זו, אין לנו טיפול שיכול לרפא אותן לחלוטין, ולכן מטרת הטיפול לכן היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן לחיות באיכות חיים מקסימאלית, ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי. חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. כאמור, מטרת הניתוח אינה ריפוי של מחלת קרוהן, אלא השגת רגיעה שתאפשר איכות חיים מקסימאלית. אין דרך לחזות מראש כמה זמן תהיה רגיעה, מתי מחזור המחלה להיות פעילה, והאם היא תזדקק אז לניתוח או לא. ורוב מושגת רגיעה של מספר שנים, וסטטיסטית כמחצית מהחולים זקוקים לניתוח נוסף. אם הניתוח מחייב גם כריתת מעי גס, אכן קשה להשאיר מקטע קצר מ 20 ס"מ, מאחר שאז ישנם לרוב שלשולים רבים, ולרוב יותר קל לחיות עם סטומה מאשר לשלשל כל הזמן. אולם יתכן מאד שגם אם אמך תזדקק לניתוח נוסף, לא יהיה צורך לכרות עוד מעי גס, מאחר ששכיח בקרוהן שהרקטום עצמו אינו חולה. חוקני סטרואידים נמכרים בישראל, אולם אין כל הוכחה שהשימוש בהם משנה במשהו את הסיכוי לחזרת מחלה או למועד חזרתה, ולכן לא הייתי ממליץ על שימוש מונע בחוקנים אלו. ההתמודדות עם המחלה אכן לעיתים אינה קלה, אולם היא אפשרית, ולרוב אנו משיגים את המטרה של חיים באיכות חיים טובה ומלאה. לא להתיאש, ולא לחיות בחרדה!

שלום רב, מזה חודשיים לערך, לבני יש חתכים בפי הטבעת. זה התחיל מטוסיק אדום כשחזר מהגן, כנראה עקב ניקוי לא תקין לאחר יציאה. אח"כ כאב לו להוציא צואה ומאז יש בעיות. כמה פעמים ממש טיפטף לו דם. הטיפול שהרופאה המליצה: למרוח פרוקטוגליבנול פעמיים ביום ולתת בערב 5 מ"ל שמן פראפין. אני גם נותנת לו כל יום עגבניה בשמן זית ומעט מיץ שזיפים מהול במיץ פטל כי לא טעים לו. בצורה כזו הוא אכן מוציא צואה רכה כל יום אך כשמפסיקה בטיפול הדימום חוזר. כלומר החתכים לא נרפאו. האם הטיפול הזה מספיק טוב? למשך כמה זמן אפשר בכלל למרוח פרוקטוגליבנול ולתת פרפין? את ההפסקות בטיפול אני עושה בגלל החשש שזה לא טוב לאורך זמן להשתמש בתכשירים. תודה, גל

גל שלום, אינני כירורג ילדים ולרוב איני מטפל בילדים בגיל זה. בעקרון חשוב להמשיך ולרכך את היציאות לטווח ארוך וניתן להשתמש בפראפין לפחות למשך מספר חודשים. חשוב מאד להקפיד גם על שתיה מרובה, וכלכלה עשירה בסיבים עד כמה שילדים מוכנים לאכול. ספק בעיני אם הפרוקטוגליבנול עושה הרבה בטיפול בפיסורה, אך לא צריכה להיות בעיה להשתמש גם בו למשך מספר חודשים. אם הבעיה מתמידה כדאי לפנות לכירורג ילדים או גסטרואנטרולוג ילדים.

שלום רב, אני מטופל מאתמול בנפדיפין 0.2%+ISDN 2% במשחה פעמיים ביום + אירוגלקס לריכוך יציאה פעמיים ביום. קראתי על תופעות הלוואי של התרופות הללו ונדהמתי עד כמה זה היה נכון לגבי. המשחה (שקצת שורפת) גורמת לי לכאבי ראש במשך שעות (כבר 16 שעות של כאב ראש קל לאחר שתי מריחות המשחה) וכאבי בטן ושלשול לאחר בליעת גרגרי האירוגלקס פעמיים סה"כ (בוקר וערב). האם אלו התופעות של התרופות הללו שמהן אני עלול לסבול עוד 44 ימים??? או שיתכן שזה כלל לא שייך לתרופות או שזה כן שייך אך אמור לחלוף תוך יום יומיים? והאם יש סכנת חנק בשימוש בגרגרי אירוגלקס? כמה זמן רצוף בכלל ניתן יטול אירוגלקס? תודה רבה, אלון

אלי שלום, כאבי ראש לרוב נגרמים על ידי ה ISDN (ניפדיפין) ואם יש כאב ראש מומלץ לעבור למשחה המכילה ניפדיפין בלבד. אם המוצר שאתה לוקח לריכוך יציאות גורם לשלשול ניתן לקחת ממנו פחות (אך מדי יום), ואם אתה עדיין לא מסתדר ניתן לעבור לכל תוסף סיבים אחר על בסיס פסיליום (הנמכרים ללא מרשם). קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

דר' שלום , יש לי פיסורה ואני צריכה לעבור ניתוח אשמח אם תפרט לי בפרוטרוט על הניתוח השלכותיו והאם אפשר לחזור לעבודה סדירה לאחריו והאם אני יכולה לדרוש שיעשו לי הרדמה מקומית בלבד? בנוסף כשנגעתי באיזור פי הטבעת הרגשתי כמו איזה גוש שנמצא שם ואני מאוד מודאגת האם זה כתוצאה מהפיסורה כי כעת גם שהיציאות שלי רכות יש לי כאבי תופת ...אשמח אם תענה לי על שני הנושאים תודה מראש

נאוה שלום, בניתוח המקובל לפיסורה מבצעים חיתוך כירורגי של הסיבים הפנימיים של שרירי הסוגר סביב פי הטבעת (שריר הסוגר הפנימי), המכווץ בחולים עם פיסורה, בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. לרוב ניתו לשוב לעבודה לאחר כשבוע- שבועיים. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. לגבי שיטת ההרדמה- לרוב במצעים ניתוח זה בהרדמה כללית מאחש שרוב האנשים סובלים מאז מזריקות ההרדמה במקום רגיש זה. ניתן לבצע ניתוח זה בהרדמה מקומית אם את עומדת על כך והכירורג המנתח מיומן בכך. ה"גוש" חשה יכול להיות קפל עור שנוצר פעמים רבות סמוך לפיסורה, ולרוב קטן עם ריפויה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לי בעיה שאני פוחדת מאוד מהניתוח הזה ומצד שני מאוד סובלת כעת אני פוחדת להיכנס לשירותים כי גם כשהיציאה שלי רכה לאחר מכן יש לי כאבי תופת כל היום ואני לא יכולה לתפקד , אבל חשבתי לעשות קודם את זריקת בוטוקס ולראות איך זה משפיע עליי אולי תמליץ לי איפה עושים אותה ??. מחכה לתשובה

האם מותר?

אין לי נסיון בטיפול במשחה זו, אולם האופן כללי איני רואה מניעה בשימוש בה בזמן הריון. היא אמורה להכיל שמנים טבעיים שלא נראה לי שיש בעיה במריחה מקומית שלהם.

ד"ר זמורה שלום, עברתי ניתוח להסרת מעי גס בעיקבות מחלת הכוליטיס שהוחמרה. הניתוח בוצע לפני כ-חודש ו-3 שבועות ומאז אני מאושפזת ברציפות עקב סיבוכם שונים. בקצרה: לאחר הניתוח חטפתי חיידק בשם אכניצובקטריה (משהו כזה) ואני סובלת מדלקות חוזרות. כרגע יש לי נקז אחד מאזור הבטן (עברתי ניתוח לסגירת הבטן לאחר שהתפרים החיצוניים והפנימיים נפתחו לי,עקב הדלקת,אז הם מצאו שם אבסס ושמו נקז). חוץ מזה יש לי הפרשה דלקתית מהרקטום. אני מקבלת כל הזמן אנטיביוטיקה (עם "חלונות" בין לבין) וחושדים שיש לי כנראה פיסטולה שמגיעה לרקטום ולכן יש משם הפרשה. בגדול הם כל הזמן מחכים שהדלקת תעבור ואני לא מבינה: אין מה לעשות בנידון? סתם לחכות? הבנתי שיעשו לי הדמייה בפאוץ בשביל לגלות מאיפה הדלקת מגיעה ומה שהכי מפחיד אותי בכל הסיפור זה שהבנתי שקיום של פיסטולה מעיד שמדובר במחלת הקרוהן קוליטיס (הפתולוגיה של המעי חזרה ככוליטיס). האם זה כך? האם אצטרך להשאר עם הסטומה? זה בטח מוזר שאני שואלת את כל השאלות כשאני בביה"ח אבל אני מרגישה שאני לא מקבלת תשובות ברורות ולפני הניתוח כתבתי לך בפורום והסברת לי בצורה מאוד יפה וברורה. תודה, רותי

רותי שלום, ראשית, התנצלותי על האיחור במתן התשובה. צר לי לשמוע על המהלך הקשה לאחר הניתוח. פיסטולה שנוצרת מיד לאחר הניתוח אינה מעידה לרוב על מחלת קרוהן, אלא על סיבוך ישיר של הניתוח. איני מכיר את כל פרטי המקרה ולכן איני יכול להגיד מה המהלך הנכון לבצע כרגע, אולם נשמע לי שהכירורגים המטפלים בך אינם מהססים לבצע ניתוח חוזר כשצריך, ואם כרגע הם דווקים בטיפול שמרני, סביר שזה הדבר הנכון לעשות. סיבוכים זיהומיים אחרי ניתוח ניתנים לרוב לטיפול, וברוב המקרים לאחר שמחלימים מהם (תהליך שיכול לארוך מספר חודשים) ניתן לסגור את הסטומה. לא לאבד תקוה!

שלום, אתמול אובחנה אצלי פיסורה. הרופא רשם לי ספריי isoket למריחה בתוך פי הטבעת. בדף ההסבר כתוב שהספריי הזה בכלל מיועד למניעת התקף לפני מאמץ ומניעת תעוקת חזה. האם הוא באמת אמור גם לשימוש במקרה של פיסורה ? שאלה נוספת - עם השימוש בתכשיר, מיד החל לי כאב ראש. הרופא הזהיר מראש ואמר שבמקרה של כאב ראש - להפסיק השימוש במיידי. מצד שני - בדף ההוראות כתוב שכאב ראש זו תופעת לוואי שכיחה שעוברת. האם להפסיק השימוש ? תודה רבה לתשובתך !

שריקי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. איזוקט מכיל ניטרוגליצרין, תרופה מרפת שרירים, שאכן מקובל להשתמש בה לטיפול לפיסורה. הטיפול המקובל בעולם לשימוש בניטרוגליצרין הוא באמצעות משחה שמורחים סביב פי הטבעת, אולם בארץ המשחות האלה אינן ניתנות על ידי קופות החולים ומיוצרות רק במספר מצומצם של בתי מרקחת, ולכן "המציאו" כאן את השימוש בספריי שמיועד לחולי לב ומכיל את אותו החומר. ניטרוגליצרין יכול לגרום לכאבי ראש בכ 20% מהחולים, ומאחר שיש אלטרנטיבה שכמעט לא גורמת לכאבי ראש, לא נראה לי שיש סיבה לסבול. ניתן לרכוש משחת ניפדיפין (שגם היא לרוב לא בקופות ולא בכל בית מרקחת), שהיא תרופה עם יעילות דומה, והרבה פחות כאבי ראש. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

היי האם מין אנאלי קבוע יכול לגרום לבעיות של שליטה על הסוגרים(שליטה ביציאת צואה)?

אם מין אנאלי מבוצע בעדינות, בהדרגה, ועם שימון מסויים של האיזור במידת הצורך, אין סיבה שיגרום לפגיעה בסוגרים או לסיבוכים כלשהם. אם מין אנאלי מבוצע באלימות, הוא יכול לעיתים רחוקות לגרום לקרעים בסוגרים.

הדם לא מפסיק לזרום ...איך אפשר למנוע את זה ...לפחות זמנית....?

להקפיד מאד על ריכוך יציאות (כמפורט בתשובתי הקודמת) ושהיה קצרה בשרותים. אם הדימום מלווה בחולשה או סחרחורת יש לפנות למיון.

יש לי טחורים ..אתמול איבדתי הרבה דם, וגם גושי דם. איך מחזירים את הדם ? מה כדאי לאכול ? ולשתות ? אני צריך לעשות ניתוח בקרוב.

רמי שלום, אם יש אבדן דם רב באופן קבוע ניתן לקחת כדורי ברזל, על מנת לשמר את יכולת הגוף לייצר דם במקום זה שאבד. ברזל היא תרופת מרשם שיש לקבל מרופא. קצת מידע כללי: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

כדורי ברזל הנם חשובים בעת דימום ממושך מהטחורים . אולם יש לזכןר כי חלק מתוספי הברזל גורמים עצירות , דבר שאיננו רצוי במצב זה . לכן יש להתאים נוסאת ברזל עדין שאיננה פוגעת בתפקוד המעי . מעבר לכך , טיפול באקופונקטורה מביא לשיפור דרמטי תוך ימים במרבית המקרים . כולל עצירת הדמם והפסקת הכאב . הדיקור מסוגל לגרום להפחתה דרמטית בגוגש ורידי המעי תוך דקות ספורות . הפחתת הגודש מאפשרת חזרת הטחור למקומו , הקלה בכאב ועצירת הדמם . בהצלחה ירון 2

יש לי פצע קטן ליד פי הטבעת הוא לא מוגלתי אבל הוא נותן כל פעם כמו תחושה של דקירה מה זה ?ומה הטיפול .?

פצע כמו שמתואר יכול להיות פתח של פיסטולה, סתם פצעון או בעיה אחרת כלשהי. לא ניתן לאבחן את הבעיה ללא בדיקה. ממליץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג

תודה ד"ר זמורה על תשובתך האם יש כמה סוגי רשתות ששמים בבטן לאחר שבר או זה אותו הדבר אני נותחתי אצל פר' הלוי אסף הרופא והוא לא ממליץ על הריון (יש לי רק אחת ואני בדיכאון אני חייבת עוד ילד) למה הוא לא מסכים האם יש משהו שעלי לבדוק? הבנתי שהרשת לא נמתחת לכן מפחדים לא? ולא נשכח שאני חולת קרוהן וגם הופיעו בעיות בפוריות קלות האם אני צריכה קניקולוג פרטי לגבי הריון הבא?

לימור שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה. יש רשתות מסוגים שונים, אך בכל הסוגים האלו אין מניעה להכנס להריון וללדת. רשת לרוב משמשת מצע שעליו הגוף יוצר רקמת צלקת חזקה, שהיא הרקמה שבאמת מתקנת את הבקע לטווח ארוך, ורקמה זו כן יכולה להמתח בזמן הריון ולהתכווץ שוב אחריו. וחוץ מזה, הכי גרוע, יחזור בקע ואחרי הלידה נתקן אותו שוב. לא שווה את הילד/ילדה??

שלום, אני בן 25 ומזה מספר שנים שאני סובל מ"חתכים" באזור החיץ שבין הישבנים, לאו דווקא בפי הטבעת. הדבר גורם לכאבים (שורף) ולגירוי המצריך גירוד - ומכאן דם... יש לציין שאני מאד היגייני, מתקלח מספר פעמים ביום ומשתמש בטישו לח ויבש. מכתבה שקראתי התיאור לא התאים לטחורים ולא לפיסורה, אולי ל"גרד אנאלי"? החלטתי להפסיק לסבול. כיצד עלי להתקדם על מנת לפתור את הבעיה?

דודי שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה. אני תומך מאד בהחלטתך להפסיק לסבול, וממליץ מאד להבדק על ידי כירורג המומחה לכירורגיה קולורקטאלית על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול. מעט מידע כללי על גרד: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

שלום, לפני שמונה חודשים עשו לאמי [60]בדיקת קולונוסקופיה שבה נמצאו שני פוליפים שפירים שהוצאו ונשלחו לבדיקה, באחד הפוליפים נמצא מוקד סרטני חיצוני. אמרו לאמי שהפוליפים הוצאו בזמן והמליצו לה לעשות קולונוסקופיה חוזרת כעבור שנה, ולפני מספר ימים המליצו כאשר אמי רצתה לקבוע תור, הפקידה אמרה שלאחר בירור עם שני רופאים הם ממליצים לערוך את הקולונסקופיה בעוד שנתיים ולא בעוד שלושה חודשים כמו שניקבע בהתחלה. בנוסף לכך אמי סובלת מטחורים פנימיים קשים ומדימום רב, לפני שנה, לפני הבדיקה היא הרגישה כאבי בטן ותחושה שהבטן שורפת לה.לאחר שהוסרו הפוליפים היא הרגישה די בסדר אבל הכאבים והדימומים לא הפסיקו לה. מלפני שבועיים היא החלה שוב להרגיש כאבי בטן ושהבטן שורפת אבל הרבה פחות מהפעם הקודמת. יש לי מספר שאלות ואני אשמח אם תענה: 1. מה התחושה הזו? האם יכול להיות שזה שוב פוליפים? 1. האם זה בסדר לערוך את הבדיקה בעוד שנתיים? זה לא מסוכן לחכות כל כך הרבה? 2. האם יש סיכויים גבוהים שהפוליפים יחזרו? ואם כן תוך כמה זמן? למרות שהרופאים אמרו לי שהסיכויים נמוכים, אני קראתי על הרבה מקרים שהם חזרו, וזה מדאיג אותי מאד. 3. הרופא אמר לי שאני ואחיי שכולם בסביבות גיל שלושים ומעלה , צריכים לעשות קולונוסקופיה, השאלה שלי: במידה והכל תקין כל כמה זמן עלינו לערוך את הבדיקה? ומה הסיכוי שגם לנו יהיה? מקווה שתענה לי במהרה, אני מאד מודאגת מהמצב תודה מראש.

שרית שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה. פוליפים במעי הגס הם גידולים שפירים שאם לא מסירים אותם יכולים עם השנים להפוך לגידולים ממאירים. הנטיה ליצור פוליפים במעי יכולה להיות נטיה גנטית, או נטיה נרכשת (ז"א כתוצאה מהרגלי חיים שונים וכד'), ופעמים רבות אנו לא יודעים מה גורם לנטיה זו. אולם מי שיוצר פוליפים במעי הגס, יש לו סיכוי רב יותר ליצור פוליפים חדשים. מרווחי הזמן בין בדיקה לבדיקה כמו גם הגיל להתחיל להבדק אינם מוחלטים, ובמקומות שונים יש נוהגים שונים. אני לרוב נוטה לצד המחמירים, ולפי הנוהג שאני ממליץ לחולי, לאחר הסרת פוליפים יש לחזור על קולונוסקופיה לאחר שנה, ואם זו תקינה לחלוטין ניתן לבצע קולונוסקופיה נוספת רק לאחר 3 שנים. לבני המשפחה אני לרוב ממליץ להבדק מגיל 50 או 10 שנים לפני גיל המקרה הצעיר ביותר שהתגלה במשפחה, ואם הבדיקה תקינה לחלוטין ניתן לחזור עליה כל 5 (יש האומרים אפילו 8) שנים. פוליפים אינם גורמים לכאבי בטן או לתחושת שריפה בבטן, ויתכן שאלו נובעים מבעיה אחרת כגון מעי רגיז. סביר שגם הדימום אינו נובע מהפוליפים אלא מטחורים למשל, ואם הדימום מפריע לאימך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה וטיפול.

שלום דר' זמורה, בעבר היו לי שני טחורים חיצוניים שחזרו פנימה מעצמם. כיום נשארה לי רקמת בשר חיצונית (שני צ'ופצ'יקים) שמפריעה לי. האבחנה הרפואית היא Noduli Haemorrhoidales Ext. ברצוני להסיר את הרקמה הזאת ע"י לייזר (חיתוך). האם זה אפשרי והיכן אני יכול לעשות את זה? האם זה נעשה במרפאתך? תודה מראש.

סרגי שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה. קפלי העור שאתה מדבר עליהם הם הרכיב החיצוני של הטחורים, ולאחר שטחורים פנימיים מתכווצים ומשתפרים לעיתים קרובות נשארים קפלי עור אלו. הסרת רקמה זו אינה פעולת מרפאה, ודורשת ניתוח, שכרוך הכאבים לא זניחים לאחר הניתוח, לא משנה אם משתמשים בלייזר או בכל מקור אנרגיה אחר. כמו כן, אם קפלי העור כוללים חלק ניכר של ההיקף סביב פי הטבעת, ישנו סיכון קטן להיצרות של פי הטבעת לאחר הניתוח. קפלי עור אלו לרוב אינם מזיקים, והסיבה היחידה לכרות אותם לרוב היא אסטטית. אם בכל זאת הם מאד מציקים לך, ניתן להבדק (במרפאתי או אצל כל כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג) ולשקול יחד ביצוע ניתוח זה

אבקש לדעת אם--אפשר להיכנס להריון אם רשת בבטן כתוצאה משבר אחרי שני ניתוחים בעיקבות מחלת הקרון האם אפשרי להיכנס להריון בלי לפגוע בעובר. מבקשת את תשובתך במהרה תודה רבה.

לימור שלום, ניתן להכנס להריון בנוכחות רשת לאחר תיקון בקע. גם מחלת קרוהו אינה מפריעה להרות, אך מומלץ להתייעץ עם הגסטרואנטרולוג המטפל קודם לכן לגבי הטיפול התרופתי המומלץ לתקופה זו.