תוצאות חיפוש עבור טיפול-זוגי

שלום גילית, קשה לחיות בזוגיות, באותו בית, ללא כל קשר, וקשה עוד יותר לחיות עם הלום-קרב במשך יותר מחמישים שנה. לצערי, אין פתרון קל לקושי הזה, ובמיוחד כשאת תלויה בו כלכלית. פרידה היא תהליך קשה וכואב. אם הוא מוכן לשתף איתך פעולה, טיפול זוגי יכול לשפר את חייכם. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

שלום רב ESES משמעו פעילות חשמלית אפילפטיפרומית אשר עולה בתדירותה באופן משמעותי בזמן שינה עמוקה ותופסת חלק נכבד מהפעילות החשמלית בזמן שינה . ESES יכול ללוות אפילפסיות שונות , החל מאפילפסיות "שפירות " של גיל הילדות בהן מסיבה לא ברורה קיימת עלייה משמעותית בפעילות החשמלית הלא תקינה ( אפילפטיפורמית) בזמן שינה ועד מצבים אחרים היכולים להיות מלווים ב ESES כגון ילדים עם שיתוק מוחין ואפילפסיה ועוד בעבר לא הייתה התייחסות רבה להשפעות התפקודיות של ESES על התפקוד-התנהגות- למידה. מקובל היום לחשוב כי בחלק מילדים להם ESES ,פעילות זו משפיעה באופן שלילי על למידה-זיכרון- התנהגות ועל כן מקובל לנסות ולטפל ב ESES (לא תמיד קל ) במיוחד עם ברור לנו כי הילד חווה שינוי שלילי בתפקודו. מדובר במצב המלווה חלק מהאפילפסיות של גיל הילדות ( אפילפסיות מסוגים שונים) , לרוב חולף לאחר מספר שנים. החשש הוא מהנזק שהוא גורם בתקופות קריטיות של התפתחות ולמידה . בברכה ד"ר אלי הימן מנהל המחלקה לנוירולוגית ילדים והמרכז הרב תחומי לאבחון וטיפול באפילפסיה בילדים, מרכז רפואי אסף הרופא. לפרטים: המרכז הרב תחומי לאבחון וטיפול באפילפסיה בילדים: (אבחון רפואי כוללני , אבחון נוירופסיכולוגי כולל לקויות למידה מלוות והכוונה , טיפול רגשי פסיכולוגי(חרדה, דיכאון, דימוי עצמי נמוך המלווים לעתים קרובות את מחלת האפילפסיה) , טיפול זוגי ומשפחתי (תמיכה וחיזוק המשפחה בהתמודדות עם המחלה) , ליווי והכוונה (Case management). מירית: 089779160 נועה: 089542071 מירפאה פרטית: 037361593

שלום אנונימית, דווקא עניתי לך בהרחבה, אך כנראה חלה תקלה בשיגור התשובה. לגופו של עניין - ראשית, יש לציין ש-ROCD עדיין לא נחשב אבחנה רשמית במדריך האבחון, בניגוד לסוגים אחרים של OCD. מבחינה טיפולית, אין משמעות רבה לתוכן של האובססיות והטיפול המומלץ הוא שילוב בין טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שאמור לשנות את דפוסי חשיבה האופייניים ל-OCD מכל סוג (למשל, גישה של פרפקציוניסטית של "או הכול או לא כלום", המעידה במקרה זה על ציפייה "לאחד וליחיד" במקום פיתוח גישה של רצף, לפיו יש מתאימים יותר ויש מתאימים פחות, מה גם שאינך יודעת אם תמצאי בחור מתאים יותר). הואיל והייתם 7 שנים בקשר זוגי, לא ייתכן שפתאום הוא לא מתאים. מה שנראה יותר סביר, כפי שקורה לעתים קרובות ב-OCD, הוא שנושא האובססיות התחלף או התווסף, לאחר ההחלטה הסופית ואכן חרדת החמצה וחרטה על הבחירה מופיעה בעיקר אצל הסובלים מ-OCD. אני חייב לסייג את התרשמותי לאור העובדה שפרטי המקרה אינם מוכרים לי ומדובר בפורום שאינו נועד לאבחון. אינני יודע איזה טיפול פסיכולוגי עברת, האם נעשה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מסודר, האם מילאת את שיעורי הבית בטיפול זה ואיזה גישות אחרות נוסו. זווית אחרת לטפל בבעיה היא באמצעות טיפול זוגי, אך לפי הקווים המנחים של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני, טיפול תרופתי הוא תנאי הכרחי לטיפול ב-OCD הן כדי להשיג שיפור והן כדי להגביר משמעותית את סיכויי ההצלחה של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי או כל טיפול פסיכולוגי אחר. ישנן יותר מדרך אחת להגיע לרומא, מגוון התרופות הוא עצום וכך גם מגוון הגישות הטיפוליות. עצתי לך היא לא להסיק כל מסקנות מעשיות מהספקות והלבטים שהופיע חודש אחרי הנישואין. גייסי סבלנות רבה הדרושה להתמודדות עם הבעיה באמצעי הטיפול הרבים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

כאשר בהפרעות תפקוד מיני עסקינן תמיד כדאי להגיע לבד. כמובן, צריך לבדוק מה הגורם לעיכוב השפיכה, אשר עשוי להיות גופני, נפשי או משולב ובהתאם לבירור לבנות את תכנית הטיפול.

שלום. בן אדם הוא יותר מ"אבחנה" ואין הדרכה על "איך חיים עם מתמודד עם סכיזופרניה" - הרי כל אדם הוא אדם ומלואו בזכות עצמו לפני מתן של כל כותרת אבחנתית. צריך להכיר את האדם - לא את האבחנה. בכל אופן כדאי ללמוד על סכיזופרניה באופן כללי (ספרים, רופאים, אינטרנט וכד') כדי ללמוד להכיר סימנים ודרכי טיפול - אך לזכור שההפרעה אינה מגדירה את האדם. כמו כן מומלץ להכיר משפחות אחרות של מתמודדים. יש מסגרות רבות (וכבר כתבתי על כך רבות) שניתן להיעזר בהן בין השאר: מל"מ (מתמודדים למען מתמודדים) http://www.malam.org.il/, ממ"ן (מרכז למידע ושיתוף לקהילת משפחות מתמודדי נפש) http://www.maman.org.il, בית אקשטיין http://www.b-e.org.il/htmls/home.aspx, עמותת אנוש http://www.enosh.org.il/ ועוד. בשורה התחתונה את תצטרכי להחליט אם הוא מתאים לך או לא אחרי לקיחת כל הדברים בחשבון. אפשר גם לשקול טיפול זוגי. בברכה, ד"ר אהוד ססר

היי לך משבר אמון ביחוד בזוגיות הוא באמת מאד קשה ולא פשוט לשקמו זו אחת הסיבות המרכזיות לפנייה לטיפול זוגי ווהרגשה שתיארת בהחלט מאפיינת צריך זמן ליאת

הי חן, איזה יופי שהקטנטונת שלך מגלה עניין לקראת גמילה. עם זאת היא מאוד צעירה וכשניגשים לנושא גמילה מטיטולים יש לבדוק את הבשלות של הפעוט. ישנם פעוטות מעטים שנגמלים בגיל צעיר, אך רובם בשלים בסביבות גיל שנתיים ומעלה. כאשר מתחילים מוקדם מדי התהליך יכול להיות ממושך ומתסכל. ולכן על פי הגישות המקובלות כיום חשוב לוודא שהילד בשל לגמילה כי כך גם החוויה בדרך כלל קלה ומוצלחת יותר (הן לילד והן להורים). מכיוון שכך, אני מציעה לך לאפשר לבתך להתקדם בקצב שלה, בלי להאיץ בה, ובמקביל לבדוק שקיימים מספיק סימני בשלות, ואז אפשר יהיה להוריד חיתול ולעבור לעשות בשירותים. סימני בשלות עיקריים שיעזרו לך להבין אם היא מוכנה: 1. מראה סימנים ברורים כשהיא עושה פיפי או קקי בחיתול – למשל היא עוצרת את הפעילות שלה או מתרחקת בזמן עשיית הצרכים, לפעמים מודיעה "פיפי/קקי" כשהיא מתחילה לעשות (אם היא מודיעה לפני שהיא עושה היא כנראה מוכנה לגמילה). 2. היא מסוגלת לדחות סיפוק ולחכות. למשל, כשאתם עסוקים בדבר מה והיא מבקשת משהו וצ ריכה להמתין שתסיימו. 3. היא מסוגלת להתמודד עם פעילות מורכבת ולא חוששת מכישלון. למשל, תמשיך לנסות לבנות מגדל גם אם לא הצליחה, ולא תוותר בכל פעם. 4. מוכנה להתנסות בדברים חדשים ולא "נמנעת סדרתית". 5. מפגינה רצון להיות עצמאית ולעשות דברים לבד לא רק בעניין הצרכים (למשל, להתלבש בעצמה, לאכול ועוד). 6. יכולה להוריד את המכנסיים וללבוש אותם בחזרה. 7. מתעניינת באנשים אחרים שהולכים לשירותים – בהתחלה זה עלול להיות מוזר בעינכם, אף כי זו היא התעניינות טבעית. 8. מתחילה להתאפק, והחיתולים שלה יבשים למשך שעתיים – בניגוד לתינוקות צעירים ותינוקות רכים, שהשלפוחית שלהם מתרוקנת אוטומטית. 9. מראה שאינה אוהבת ללבוש חיתול, ולפעמים מנסה להוריד אותו כשהוא רטוב או מלוכלך. 10. יודעת לדבר מספיק טוב על מנת לבקש ולבטא את הצורך שלה ללכת להתפנות. לא כל הסימנים חייבים להתקיים, אך ככל שיותר מהם קיימים תוכלו לדעת שהיא מתקדמת בכיוון הנכון, ותוכלו לדעת שהגיע הזמן להתחיל ושיש סיכוי שהתהליך יעבור בצורה טובה. אנא סמני שקראת את תשובתי. שנה טובה, איילת אפשטיין - יעוץ גמילה ושינה הדרכת הורים | ייעוץ זוגי | פסיכותרפיה 052-8575311

אולי כדאי לשקול טיפול זוגי מיני

הי עדי, מהתיאור שלך, ובמיוחד לאור העבודה שהבן שלך גמול גם בלילה וללא פספוסים בלילה, אני מסכימה מאוד עם ההתרשמות שלך - שיש לו שליטה מלאה. ניתן לומר בביטחון שתהליך הגמילה שלו הושלם, במובן שהוא שולט לחלוטין בצרכים ובגוף שלו. ולכן, ההסבר לכך שהוא ממשיך להרטיב הינו מסיבות רגשיות/התנהגותיות. שאלה לי - איך הוא בגן? האם גם שם הוא מרטיב כמו בבית? מחכה לתשובתך, בברכה, איילת אפשטיין - יעוץ זוגי והדרכת הורים, יועצת שינה וגמילה. 052-8575311

שלום עדי, זה אם את יוצאת מתוך הנחה שיש מישהו שאשם במצב הזוגיות. לעתים נכון יותר טיפול זוגי, שמתמקד במערכת הזוגית ולא באדם אחד. אבל לשאלתך - תלוי. טיפול בהחלט יכול לשנות את 'הבפנים', וגם את הבחוץ. אודי

כדאי לך להקליק בגוגל את המילה 'אמפטיה' ולקרוא כמה דברים שאנשי מקצוע כתבו על זה: היכולת לראות את המתרחש מזוית מבטו של האחר. כדאי לך לתרגל את היכולת הזו, על ידי ארועים שתקראי על אחרים. אחרי אימון, נסי ליישם את זה על הזוגיות שלכם. ולמה אני מציע את זה: סביר שבן זוגך רווי ברגשות אשם כי ילדיו נקלעו לקרע משפחתי. עוד סביר שבן זוגך ירצה להמשיך לספק לילדיו בית חם ותומך. ואם אני קורא נכון את תפישת עולמך: את משוכנעת שאם בן זוגך יקטין את המגע עם ילדיו הוא יאפשר לשניכם את המתכון הנכון להעמיק את הקשר ביניכם. נראה לי שמגורים משותפים, שייצרו מקום מוגבל לילדיו, לא יהיו הקן המשפחתי החם שאת מקווה להקים עם בן זוגך. חייכם המשותפים אינם התחלה חדשה שמוחקת את מה שהיה לכל אחד מכם קודם. הסטוריה של בני אדם ובני משפחה אינה נמחקת על ידי לחיצת מקש delete. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

בוקר טוב בתיה, הרטבת לילה היא תופעה רווחת המטרידה הורים וילדים רבים, ואני מבינה את תחושת התסכול שלכם מכך שהיא חזרה להרטיב למרות שהיו שבועות של הצלחה חלקית. אני חושבת שמרגיע לדעת שבגיל 5 כ-20% מהילדים מרטיבים, ולכן הרטבה בגיל 3.5 לא נחשבת למשהו חריג שיש לטפל בו או לדאוג בעטיו. גם אחרי גיל 6 כ-15% מהילדים ממשיכים להרטיב, ואצל רובם הרקע לכך הוא תורשתי. תוכלו לעשות בירור אם יש במשפחה רקע של הרטבה מאוחרת (אחד ההורים, האחים של ההורים, אחיינים). בניגוד לגמילה ביום (בזמן ערות) גמילת לילה היא תהליך המתרחש באופן טבעי. מערכת רפלקסים המאפשרת שליטה פיזיולוגית בסוגרים בזמן השינה מגיעה לבשלות אצל מרבית הילדים עד גיל 6, ולכן לא נהוג לטפל בהרטבת לילה לפני גיל 5. אני חושבת שאם היא מרטיבה יותר מפעם אחת בלילה, או שאתם מחליפים בלילה ובכל זאת היא קמה רטובה, אז כנראה שהיא עדיין לא בשלה (למרות ההצלחה המסויימת שהייתה בהתחלה). במקרה זה אני ממליצה להחזיר לה את החיתול, זה יוריד את הלחץ מכולכם, ובעוד כמה חודשים אפשר לנסות שוב. הלחץ משפיע לרעת התקדמות התהליך ולכן לפעמים כדאי להרפות. תגידו לה ברוח טובה ובהבנה שניסיתם, אבל הגוף שלה עדיין לא בשל להתעורר בלילה לפיפי ולכן אתם מחזירים כרגע את החיתול, וכשהיא תגדל עוד קצת תנסו שוב. ישנם תהליכים של בשלות והתפתחות שלא ניתן לשלוט בהם (ממש כמו הליכה, או ישיבה) – כל ילד מתפתח בקצב שלו ואי אפשר להאיץ את הגוף. אם נראה לכם שהיא כן בשלה אז כדאי לבדוק סיבות אחרות שיכולות להשפיע – הרגלי שתיה, הרגלי יציאות, מצבי לחץ, מצב רגשי, מצב בריאותי, מצב התפתחותי ועוד. לגבי הרגרסיה ביום, בדרך כלל התייחסות רבה מצד הסביבה (ההורים, הסבים, הגן) לנושא ההרטבה גורמת, באופן פרדוכסלי, להמשכיות של התופעה. הורים רבים נוהגים להזכיר, לנדנד, כועסים, מתווכחים, מעירים, מסבירים שוב ושוב, משכנעים, משדלים, מבטיחים פרסים, מדבקות, הפתעות, מאיימים, מענישים... אולי גם אתם מוצאים את עצמכם עושים חלק מהדברים הללו. תתבוננו ותבדקו אם, במקרה, עניין הגמילה הפך ל"אישו" אצלכם בבית או שיש סביב העניין התעסקות רבה. מה שמומלץ לעשות במקרים אלה הוא להעביר את האחריות על הצרכים בחזרה אל הילדה, וביחד עם זאת להעביר לה מסר מחזק וברור שסומכים עליה שתבחר לעשות פיפי בשירותים ולא בבגדים. מה דעתך? בברכה, איילת אפשטיין – מנחת הורים, יועצת שינה וגמילה. https://www.facebook.com/ayelet.epstein.3/ 052-8575311

שלום דפנה, ללא קשר לתסמונת - את מתארת הדרדרות של היחסים כעת וספקות שלך. כדאי לברר את רגשותייך שלך, אני ממליץ על הסתייעות באיש או אשת מקצוע, קודם כל - כדי לטפל בתחושת הדיכאון. אחר כך אפשר לחשוב על התערבות או טיפול זוגי כדי לברר מה עושים וכיצד עם הקשר הזוגי. אודי

שלום ליאת, אני מקבל לטיפול, וגם עונה בפורום, לפונים ששואלים שאלות על עצמם - ולא על אנשים אחרים. בין אם בן זוגך סובל מ-R-OCD ובין אם לאו, הספקות והלבטים שיש לו בקשר אלייך פוגעים באופן מאוד טבעי ונורמלי בך. גם פרידות וחזרות תכופות אינן תורמות לדימוי העצמי שלך. גם אם את סובלת מבעיות פסיכולוגיות של אדם אחר, קרוב אלייך, את זו שפנית לפורום ורק טובתך היא לנגד עיניי. טיפול ב-OCD אינו מהווה התמחות רשמית. יש מטפלים שיש להם יותר ניסיון בכך ועברו השתלמויות מתאימות. אין לכך כל קשר עם טיפול זוגי. ייתכן שהיה רצוי לנסות טיפול זוגי במקביל, אצל מטפל אחר כמובן, ובתיאום עם הפסיכולוג של הבחור. אילו היית פונה אליי לטיפול, לא הייתי עוסק ב-OCD של הבחור, אלא בודק יחד אתך את ההתעקשות להיצמד לקשר שבו יש לצד השני ספקות לגבייך, בין אם הם תוצאה של OCD, של היעדר ניסיון קודם ביחסים או מכל סיבה אחרת. קיים מקום לשאול מה בדימוי העצמי שלך לקוי, שאינך מרשה לעצמך קשר עם מי שבטוח לגבייך במקום לשקוע בניתוחים ובטיפולים פסיכולוגיים בבעיה של הבחור. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

דני שלום, טיפול זוגי הוא בהחלט מקום טוב להביא אליו את התחושות של שניכם כמו גם את הפערים שאתה מתאר ולנסות להתמודד אתם, בתיווכו של המטפל/ת. ניתן לשמוע עד כמה אתה מעוניין בטיפול הרפואי שימקסם את הסיכויים להרות. לצד זאת ניתן גם להבין מדבריך שיש בהחלט הסתייגות או ההתלבטות מצד בת זוגתך וזה כנראה מסב לך תסכול רב וכנראה גם לה. לצד זאת, אני סבורה, שוב, שהדרך לבדוק אפשרות של גישור על פערים אלה היא דרך המשך תקשורת ביניכם בנושא, בשיח קשוב ומכבד עד כמה שניתן . ממליצה שוב שתמשיכו להביא ולעבד את הנושא לטיפול הזוגי כיוון שנשמע שלא ניתן ואולי גם לא נכון "לשכנע" אלא להמשיך בדיאלוג ביניכם. בהצלחה ושבוע טוב, קרן

שלום לך בראש ובראשונה, אני שמחה לשמוע שיש ביניכם תקשורת פתוחה ואתם מסוגלים לדבר ביניכם על הצרכים שלכם בסקס. איני יודעת עד כמה אתה מדבר על צרכיך מול אשתך. עם זאת, ניכר כי יש פער בהתנהגות המינית או בצרכים המיניים בין שניכם.איני יודעת איך נראית הזוגיות ביניכם ועד כמה היא עצמה מספקת או יוצרת תסכולים נוספים. מה שכן, אם שניכם לא מרוצים מחיי המין שלכם, יתכן ויש דברים כמו חוסר ידע, שיפור התקשורת המינית והבנה מעמיקה יותר של הצד השני וצרכיו המיניים או התנהגויות שניתן לשנות.. אך בעיני הכי טוב לעשות זאת בטיפול. שם תוכלו לפתוח את התסכול שאתם חיים איתו ולשנות את הדברים. לכן מציעה טיפול זוגי מיני אצל מטפל מיני מוסמך, בעיני זה יכול להיות הכי אפקטיבי עבורכם. אשמח לסייע [email protected] בברכה אפרת מנור מטפלת מינית מוסמכת www.efratmanor.com

מירי יקרה! צר לי מאוד על אובדנך הכבד...... את נמצאת בתוך אבל כבד על אובדנו של אדם אהוב ויקר לך - אביך. כאב האבל - היגון, נחשב לאחד הכאבים הגדולים בעבור בן האנוש המתמודד במהלך חייו עם שינוי גדול הנובע באובדנו של דבר יקר ערך: פיזי, רוחני או רגשי. תהליך האבל חשוב ביותר על מנת להבנות מחדשש את חייך ללא נוכחותו הפיזית של אביך (תוכלי לקרוא על מאפייני התהליך ומהותו במאמר שכתבתי כאן באתר דוקטורס). הבעייה בעיניי קשורה כעת לבעלך שאינו מרגיש שהוא יכול להכיל את אישתו השרויה כעת בעצבות ויגון על אובדנה. בעבורך החיים השתנו ואילו בעלך רוצה אותך צוחקת ושמחה כאילו לא ארע מאומה בחייך. אני מיעה שתסבירי לו שתגובת האבל שלך היא בריאה ונחוצה על מנת להתמודד עם אובדנך ואילו עם הקושי שלו עליו להתמודד כאדם מבוגר. איניי יודעת מה מערכות התמיכה שיש לו ועד כמה הוא יכול לאסוף את עצמו להבין שמקומו כעת לסייע בידך בהכלת יגונך (הוא יכול לחבקך, להזמינך לצאת עימו למקומות שיסייעו בידך להקל את כאבך וכד'). הציפייה שתחייכי ותיצחקי, תכאיב לך מאוד כעת .במידה ולא יצליח בעצמו, ניתן לפנות למספר קטן של מפגשי יעוץ זוגי. בהצלחה שלך, נירה

הי טליה, מטרת תהליך הגמילה מחיתולים היא לפתח אצל הילד עצמאות, שליטה על הסוגרים ויכולת לזהות את הצורך להתפנות ולהגיע לשירותים. זוהי גם תקופה של למידה, בה הילד מפתח ביטחון עצמי בהתמודדות עם צרכיו ובקבלת אחריות אישית. נראה שהבת שלכם אכן בשלה ושהיא לגמרי בשליטה על הצרכים שלה. לכן אני מציעה להעביר לה אחריות בלעדית, להפחית את הלחץ, ולסמוך עליה שבסוף היא תבחר לעשות בשירותים. מספר המלצות: לא ללחוץ – הצעתם לה ללכת לשירותים והיא מתעקש לקום? כבדו את בחירתה. זיכרו שאתם רוצים שהיא תחוש שליטה על גופה ועל תהליך הגמילה, סמכו עליה שבסוף היא תבחר לעשות בשירותים (גם במחיר של פספוס צפוי...). המנעו לחלוטין ממאבקי כוחות סביב תהליך הגמילה. בתהליך גמילה תקין על הילדה לחוש שליטה בתהליך. הרי בסופו של דבר, רק היא תחליט מתי ואיפה היא תעשה את צרכיה. כשהיא עושה על הרצפה - אמרו משפט קצר שתרגישו איתו נוח, למשל: "פיפי עושים בשירותים". נקו בזריזות אותה ואת הרצפה, מבלי לעשות מזה עניין. קל לייעץ, קשה לבצע, ובכל זאת השתדלו מאוד והמנעו ככל האפשר מתגובות כעס ואכזבה לאחר פספוסים. כשהיא מצליחה לעשות בשירותים - חזקו אותה במילת עידוד (באיזון, לא בהגזמה). דבר חשוב אחרון - יש עוד דברים חוץ מהגמילה. המשיכו את שגרת החיים, לשחק ביחד, לשוחח ועוד, ואל תדברו יותר מדי על הגמילה. לפעמים הלחץ שאנחנו ההורים חווים בתהליך, חודר לכל פעילות ועובר אל הילד. פעמים רבות, כל מילה שהילד מוציא בתקופת הגמילה נשמעת על ידי ההורה הדרוך כבקשה לפיפי ומכך כדאי לנסות ככל האפשר להמנע. אם זה לא עוזר והיא ממשיכה לעשות על הרצפה כדאי להתייעץ. אשמח לעזור. בברכה, איילת אפשטיין - יועצת גמילה ושינה, הדרכת הורים | יעוץ זוגי | פסיכותרפיה.

שלום שני, כן, ניתוק מהסביבה, זכרונות טראומטיים, התקפי חרדה וכעס הם חלק מהסימפטומים של פוסט-טראומה. לא קל לחיות עם הלומי-קרב, וחשוב לקבל עזרה מקצועית, כמו טיפול זוגי. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

אמא יקרה שלום רב, במקרה של ילד גדול, בן 4 שכנראה נמצא זמן רב בתהליך גמילה, והוא עדיין מתקשה לשתף פעולה עם עשיית הצרכים בשירותים - לא ניתן לתת טיפ קצר אלא נדרשת הבנה מעמיקה יותר. פעמים רבות, מצב זה מהווה סימן אזהרה לכך שמדובר בקושי הקשור ליחסים בין ההורים והילד, הוא מעיד על מידת הלחץ המופעל עליו, והוא מעיד על תחושת שליטה נמוכה מצידו של הילד בתהליך הגמילה. התיאור שלך מחזק השערה זו - את מספרת שמבקשים ממנו כל חצי שעה, שוב ושוב, ללכת לשירותים (וזה לא עוזר) אבל לפעמים הוא בוחר ללכת לבד (כלומר הוא יכול להישאר יבש כשהוא רוצה וכשהוא מחליט). מה עושים? על הילד לחוש שליטה בחייו בכלל ובתהליך הגמילה בפרט, לחוש מסוגלות, שהוריו מכבדים את רצונותיו ולא מפעילים עליו ולחץ. מומלץ בחום לפנות להדרכת הורים במקרה זה. בברכה, איילת אפשטיין, הדרכת הורים, יעוץ גמילה ושינה, יעוץ זוגי ופסיכותרפיה. 052-8575311

הי עדן, נראה שהקטנטונת שלכם אכן בשלה לגמילה - היא מצליחה לחלוטין עם קגי ועם פיפי היא מתאפקת הרבה, כלומר היא שולטת בסוגרים ובצרכים. לעיתים קרובות הורים מצפים עם הורדת החיתול, שהילד יבין כשמסבירים לו היכן הוא אמור לעשות ושיצליח בהקדם לעשות בסיר או באסלה. יש הורים שנבהלים כשמופיעים הפספוסים הראשונים וממהרים להחזיר את החיתול כי "הילד לא בשל". חשוב להבין שפספוסים הם חלק מהתהליך והם לא מעידים בהכרח על אי מוכנות. מומלץ לשים לב להצלחות של הילד לעשות בסיר או באסלה ואם אלה מתקיימות, הפספוסים פחות חשובים... היא צעירה, ולכן אני מאמינה שלאט לאט היא תצליח יותר ויותר. כרגע לא הייתי עושה כלום, אלא מפחיתה את הלחץ ואת הציפיות, ומאפשרת לה את הקצב שלה. גמילה זה תהליך שיכול לארוך בין מספר ימים לבין מספר חודשים, תלוי בגיל הילד, בגישת ההורה ובקשר ביניהם. הכי חשוב - להפחית לחץ ולסמוך עליה שהיא תתקדם ותצליח בתהליך הגמילה. בברכה, איילת אפשטיין - 052-8575311 הדרכת הורים, יעוץ גמילה ושינה, יעוץ זוגי ופסיכותרפיה.

שלום לך קראתי את דברייך, מבין את התסכול וההרגשה הלא נעימה בקשר, הדברים לרוב מורכבים יותר מאשר התיאור שאנשים כותבים וכדי לקבל תשובה ראויה ומקצועית ולהבין את מהות הבעיה נדרש להגיע לטיפול זוגי בו שני הצדדים יציגו את הרגשתם ואת הסיבות להתנהלות הקשר. לפעמים נדרשים לא מעט פרטים נוספים שמעידים על הקשר ומהם ניתן להבין, להסיק ולמצוא את הפתרונות לזוגיות בריאה ונעימה. לצערי רק ממה שכתבת קשה לתת לך תשובה יעילה ומקצועית. מציע לך ליצור עימי קשר לשם תאום 0542137277

הי מאיה, לפעמים בתהליך הגמילה נוצרים שיבושים שמאטים את תהליך הגמילה או יוצרים תקיעות. נראה לי שזה משהו שקרה לכם ושלילדונת שלכם יש התנגדות עזה לכל נושא הגמילה. מהתיאור שלך אני משערת, שהיא יכולה לעשות בשירותים, שהיא יודעת להתאפק ולשלוט בצרכים שלה, אבל היא מתנגדת לכל דבר - מתנגדת ללכת לבד להתפנות, מתנגדת שלוקחים אותה, מתנגדת לדבר על זה, מתנגדת להודות שעשתה בבגדים למרות שרואים שהיא רטובה ועוד... מכיוון שאתם כבר שנה בתהליך הגמילה וכל מה שניסיתם לא שינה את המצב, אני ממליצה על הדרכת הורים כדי לבדוק למה יש לה התנגדות כל כך עיקשת, על מה זה יושב, ואיך אתם יכולים לרכך את ההתנגדות ולעזור לה להצליח לעשות בשירותים באופן מותאם גיל ומותאם לשלב ההתפתחותי שלה. אשמח ללוות אתכם. בהצלחה, איילת אפשטיין - יועצת גמילה. הדרכת הורים | יעוץ זוגי | פסיכותרפיה 052-8575311

הי מאור, כתבת מאוד בקיצור אז אנא ענה על השאלות שלי כדי שההתייחסות שלי תהיה ספציפית ולא כללית. 1. האם היא מתאפקת יום שלם עם פיפי? עם קקי? עם שניהם? 2. האם ממש כל יום או שיש ימים שהיא כן מתפנה בשירותים בגן? 3. מאיזה שעה עד איזו שעה הגן? 4. למה אתם דואגים? האם בסוף היא עושה בבית? האם יש בעיות עצירות? הרטבות? 5. כמה זמן היא גמולה? 6. האם בתחילת תהליך הגמילה שלה היו תקופות שהיא כן עשתה את הצרכים בגן? חנוכה שמח, איילת אפשטיין - הדרכת הורים, יעוץ זוגי, פסיכותפריסטית. יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311