תוצאות חיפוש עבור תחושת-כעס

אני נוטלת זאלידאר ורוקסט פלוס יחד (1+1) כ 3 חודשים רצופים כ, 3 פעמים ביום (משמע כ 6 כדורים ביום) בעקבות כאבי גב פריצת דיסק הכאבים לא מרפים. אתמול ניסיתי להפסיק כי בעלי כעס ואמר שאגיע לדיאליזה... שאלותי: איך נמנעים מחוסר השינה, העצבים בגוף, פירכוסים וממש כאילו גמילה. האם זאלידאר ורוקסט פלוס פוגעים בכבד ובכליות. יש תחליף אחר לכאבים? מה עושים.

שלום רב, כבר כמה חודשים אני סובלת מדקירות בחזה בצד שמאל. זה מעל השד ממש איפה שהלב. זה לא תמיד אבל זה כמה פעמים ביום כמעט כל יום. כבר עשיתי א.ק.ג,אקו לב,הולטר לב,צילום חזה,בדיקות דם. גם אמרו לי שעשו לי איזו בדיקת דם שבודקת את הרנזימים של הלב והכל תקין. ממה לדעתך הדקירות האלה? האם יש עוד משהו שניתן לבדוק?

זו אני אופק מההודעה למטה. מתנצלת על המגילה אך אני מפוחדת מאוד וזקוקה להכוונה. בערך שבועיים יש לי תחושת כבדות ביד שמאל (הלא דומיננטית) שמרגישה פשוט כבדה כאילו העבדתי אותה שעות ללא הפסקה או נשענתי עליה כל הלילה והשריר התעייף מאוד. אין נימול או חסר תחושתי כלשהו ואני יכולה ללחוץ בעוצמה רגילה ולהפעילה כרגיל, רק כשאני באה להניח אותה מטה על משטח כמו עכשיו בהקלדה אני מרגישה כבדות בכל היד מהאצבעות עד סוף האמה בערך בעוצמה של 10-20 אחוז כבדה יותר מהיד הימנית, כאילו הניחו עליה משקולות קטנות, והתנועה איתה מרגישה קצת איטית ומגושמת מהימנית וזה כן מפריע קצת בתפקוד (החזקת חפצים למשל מרגישה מוזר וחלש, כאילו השריר עייף). בתחילה, עוד לפני שהופיעה תחושת הכבדות הזו ביום או יומיים הרגשתי וראיתי קפיצות שריר רבות באצבעות יד שמאל בלבד שנמשכו שעות לעתים. עכשיו זה הולך ומחמיר כאשר תחושת הכבדות החלה באצבעות, תוך כמה ימים התפשטה לאמה ועכשיו מגיעה עד הכתף שאני מרגישה פיזית כבדה יותר מיד ימין, היא ממש יוצאת מהמפרק בקליק. כרגע כבדה יותר בכ50 אחוז לפחות מיד ימין, בד''כ התחושה החלה רק בערבים, אח''כ נמשכה כל היום וכעת היא מגיעה לשיא אחרי 5 שעות ערות לערך בה היד כבדה מאוד ומרגישה נשמטת ממש, לפעמים עם כאב קל באיזור המרפק או האצבעות, ולאחר 3 שעות לערך התחושה נחלשת וחוזרת כמעט לנורמה. היום היד הרגישה הכבדה ביותר עד כה, ויד ימין שעד עכשיו לא הייתה מעורבת בכלל החלה לרעוד לי היום גם באגרוף קפוץ בחוזקה (ללא תחושת כבדות) בעוד יד שמאל החלה להרגיש כבדה בפתאומיות באותו הזמן, כך זה נמשך כשלוש שעות עד שהחל להשתפר וגם התחלתי להרגיש כאב בצוואר שלא הרגשתי עד היום, כאילו משהו זז שם. בת 21, רק אסתמה ומשאפים ברקע, ולאחרונה (ממש רק שבועיים בקושי) התחלתי לקחת ראוקוטן בשל פצעי בגרות שצצו פתאום (ע''י רופא עור). כפי שכתבתי לך, בדיוק עשיתי MRI עמ''ש בגלל כאבים כרוניים בכתף ימין שיש לי מגיל צעיר מאוד ומצאו 3 בלטי דיסק, אחד מהם מרכזי וימני בגובה C6-C7 עם לחץ על השק הדוראלי, אך האורתופד (מומחה עמ''ש) טוען שאין בין הבלטים האלה לכאבים שלי קשר ואין מה לעשות (על אף שהבלטים נמצאים בדיוק באיזור שכואב לי ובמרכז לכיוון ימין. מקרי?). עד היום גם לא הייתה לי שום חולשה כזו ביד, רק כאבים נוראיים ולפעמים הקרנה ליד ימין (ולי יש כבדות ביד השניה בכלל). שלחו אותי למיון לפני יומיים ונשללה יחסית בעיה נוירולוגית, בדק אותי נוירולוג (הליכה, החזרים גידיים בכל הגפיים) וגם רופא עיניים ששלל לחץ תוך גולגולתי אחרי בדיקת קרקעית העין. בדיקות דם תקינות (כולל תפקודי כבד ומלחים, בילירובין דווקא נמוך קצת) שלחו אותי הביתה בהמלצה להמשך בירור אצל נוירולוג באם התסמינים יימשכו והשלמת B12 שנמוך מדי פעם ורופא העור הורה לי להפסיק רואקוטן מיידית. לצערי התסמינים עדיין נמשכים ואני דואגת ומקווה שזה באמת רק מהרואקוטן. השאלה שלי אלייך היא, מה הסיכוי שכל העניין מקורו בבעיה צווארית כלשהי כמו בלטי הדיסק שיש לי (המרכזי והמשמעותי מביניהם בגובה C6-C7 בדיוק באיזור ההתפצלות לידיים, עם לחץ על השק הדוראלי אך מרכזי לכיוון ימין ולא שמאל) שאולי החמירו\הפכו לפריצה איכשהו למרות שלא עברתי כל טראומה? זה נשמע כמו בעיה של לחץ על עצבים (אין נימול או חסר תחושתי, רק כבדות)? במיון שללו את הצעתי להדמיית ראש בגלל שבדיקת קרקעית העין הייתה תקינה. יש גם לציין שעשיתי MRI מח לפני שנתיים בשל סחרחורות-תקין כולל ארובות עיניים, וגם בCT כל גופי שנעשה בשנה שעברה לשלילת לימפומה (נשללה) לא צויין דבר על בעיה במח. אז סביר שהבעיה נובעת מבלטי הדיסק שלי והלחץ על השק הדוראלי? האם יש לחזור על הדמיות? זה כבר מפחיד אותי מאוד ואני לא יודעת מה לחשוב. תודה.

שלום, רציתי לשאול לפני מס' חודשים הופיעה לי גולה מוזרה בקצה של פי הטבעת, הייתי אצל רופא עור שנתן לי משחה וכעבור שבועיים לערך היא עברה. עכשיו בחודש האחרון יש לי מעין גולה שהיא גם בקצה של פי הטבעת אך היא פנימית הפעם ולא חיצונית, בשבוע הראשון ממש כאב לי אבל חשבתי שזה יעבור, בינתיים אין כאב והיא אומנם קטנה מאז אבל עדיין שם. האם עליי לשוב לרופא עור ואם לא לאיזה רופא? ומה זה יכול להיות?

בני בן שישה וחצי חודשים, תינוק בריא, עירני ופעיל מאוד. בתקופה האחרונה, הוא מזיע מאוד במהלך השינה, בפרט בתחילת שנת הלילה. יש לציין כי אני מקפידה על טמפ' חדר נעימה, מלבישה אותו דק, ואף מכסה אותו בשמיכה דקה. על אף זאת, אני מוצאת שלולית מתחת לראשו.(בשעה שאני, המכוסה יותר לא מזיעה כלל).הוא מזיע בעיקר בעורף, או כך לפחות נראה לי. מהי משמעות הזיעה הזו? לאן עליי לפנות? אני מאוד מודאגת.

שלום.. פעם בחודש בערך מופיע לי מין פצע גולה כזו פנימית ממש מעל קו השיערות של איבר המין. זה מתחיל בפצע גולה כזו אדומה שלאחר יום יומיים הגוש יורד ואז נשאר רק הסימן האדום וממש כואב שנוגעים בה. ואחרי שבוע או שבועיים לא זוכר הכל נעלם ואז שוב לאחר זמן מה מופיע לי אחד חדש. להלן כמה תמונות שימחישו את המצב.. http://i.imgur.com/w7hLPrw.jpg http://i.imgur.com/69fqZbc.jpg http://i.imgur.com/AkfwYfB.jpg יש לציין שבתמונות זה לאחר יומיים בערך אז זה השתטח טיפה..

שלום רב הייתי אצל אורתופד גב בשל כאבי גב חזקים שהפנה אותי לצילום CT שמצאו את הבעיות הבאות: בלט אנולוס אחורי קמור עם מגע בקדמת השק התקאלי בגובה L5-S1. ליסטזיס L5דרגה 1 עם ליזיס דו צדדי. בשפה פשוטה, מה הפירוש של המונחים האלה? איך ומה אני אמור לטפל בהם?

ד"ר אסא לב-אל שלום רב , לאחר חודשיים של סבל גדול וכאבים קשים ביותר בצוואר להלן תוצאות הסי.טי שערכתי ואודה מאוד על באור קצר . סריקת C1-2 (מדלג הכל נראה לכאורה תקין ) . סריקת C2-3 - גופי החוליות הקשתות האחוריות והמפרקים האונקו-ורטבליים תקינים . מודגמת ארטרופטיה פצטרית ימנית ניכרת עם שינויים ציסטיים ניכרים במפרק ימין .התעלה הגרמית תקינה.הנקבים הבינחוליתיים תקינים.הדיסקית הבינחוליתיית בצפיפות וצורה תקינה . סריקת C3-4 מודגמת היפרטרופיה אונקו-ורטברלית ימנית קשה עם הצרות קשה של הנקב הבינחוליתי הימני זיזים אחוריים בשולי גופי החוליות מלווים בלט אחורי של הדיסקית עם לחץ על השק הדוראלי . סריקת C4-7 מודגמים שינויים ניווניים קשים עם זיזים בשולי גופי החוליות והיפרטרופיה של המפרקים האונקו- ורטברליים הנקבים הבינחוליתיים מוצרים מאוד זיזים אחוריים בשולי גופי החוליות מלווים בלט אחורי של הדיסקית עם לחץ על השק הדוראלי.בגובה C6-7 התעלה הגרמית מוצרת . סריקה C7-D1 מודגמת היפרטרופיה פצטרית ניכרת. לסיכום :שינויים ניווניים ניכרים כמתואר . ברשותך (וסליחה על אריכות הדברים) מה מצבי ,מה כל המונחים "המפחידים" הללו . יש לי תור גם ל-MRI בנושא .האם הוא גם רצוי ו/או הכרחי ויתן תמונה בהירה יותר או שניתן להסתפק בממצאים עד כה . תודה מראש ושנה טובה

האם ישנה סכנה כלשהי מהרגשת נימול בכף רגל שמאל שהתחיל לפני יומיים, ומעט כאבים בהמשך הרגל לפעמים, יש לציין ברקע PFO- חור סגלגל עם דלף דו כיווני.

שלום. אני מתחילה לקחת לשיאה ורציתי לדעת האם מומלץ ישר לקחת כדור אחד או יש צורך בהדרגתיות? והאם עדיף לקחת את התרופה בבוקר או בערב? (לבעיות שינה עקב חרדה) ושאלה נוספת האם מותר לקחת במקביל דורמינול לילה? תודה מראש! ניבה

שלום רב, אימי בת 67 ומזה כשבוע חשה כאב לאורך יד ימין ובעיקר בכף היד. הצילומים שעשתה הצביעו על היצרות הרצועות באיזור הצוואר, ולכן הכאב מקרין לאורך היד כולה. אם מדובר בדלקת, היא לא אמורה ליטול אנטיביוטיקה? הרופא שלח אותה רק לפיזיותרפיה והיות והיא נוטלת כדורים ללחץ דם ולב, אז המליץ על שיכוך כאבים בלבד. מה דעתך? מה משמעות הדלקת שנוצרה? ומה ניתן לעשות כדי להפחית את הכאב?

שלום, כרגע בן 27. באיזור גיל 20 חוויתי את התקף החרדה הקשה הראשון שלי, בערך כל חיי הייתי בדכאון בעצימות נמוכה יחסית, אך מאחר ואני בחור חברותי והייתי 'מוקף' הוא לא תמיד יצא החוצה. אחרי התקף החרדה הראשון באו עוד כמה עשרות, לאחר מכן פניתי לפסיכיאטרית שרשמה לי ציפרלקס (ולוריוון למקרי עזרה ראשונה). השתמשתי בציפרלקס כשנתיים ובעקבות כך שלא אבדו לגמרי החרדות והשמנת יתר חיפשתי כדור אחר, חזרתי אליה והמליצה לי על ויפאקס XR במינון מקסימלי של 150 (הגענו לשם בהדרגה במשך כמה חודשים), פחות או יותר הרגשתי בסדר, גם הוא הרגיש מעורר תיאבון (או יותר נכון אין תחושת שובע), בין היתר: הזעת יתר, חלומות הזויים בלילה והגרוע מכל שלאחר שנים איתו הרגשתי פשוט זומבי בחלק נכבד מהזמן. כאילו שהעולם חולף ליידי. עד שהייתי לוקח לוריוון והכל נפתח, רגשות התפרצו ופשוט הרגשתי חי בכל זמן שלקחתי כדור אחד של לוריוון, עם כמה שההרגשה ממכרת, ניסיתי להמנע משימוש בלוריוון כמה שיותר, שמתי לב שהגוף מתרגל מהר מאוד למינון. בכל אופן, לאחרונה החלטתי לנסות שוב שינוי בעקבות מצב נפשי קשה שלא משתנה כבר כ5 שנים מאז שאמי נפטרה, פסיכיאטר (אחר מהראשונה שהייתה לי) רשם לי איקסל 50 לחודש ושבועיים ואז אם אין שיפור - 75 לחודש ושבועיים, ואז שוב 100 לחודש ושבועיים - ואז אם אין שיפור להחליף. אז התחלתי. לאחר 30 ימי סבל במינון איקסל 50מג, בהם נעזרתי בכ-3מג לוריוון כל יום, לפחות כדור אופטלגין ולפעמים כדורים נגד בחילות בעקבות התופעות לוואי דל האיקסל - פשוט שיתק אותי, כאבי ראש איומים בחצי הראש השמאלי, בחילות, סחרחורות, חוסר תיאבון, עצבים וחרדות - פשוט ישנתי רוב הזמן, לפני כמה ימים קראתי באינטרנט שאלו יכולות להיות התופעות של האיקסל, ולפעמים דווקא שמעלים מינון יכול להיות שיפור, העלתי ל75מג כנגד ההגיון, ועכשיו, כארבעה ימים ב75מג אין שיפור לטובה כלל. אני פשוט לא חי. מצד אחד אני יודע שתקופות ההסתגלות קשות, ומצד שני אני רוצה להיות בטוח שזה לא הכדור המתאים אז אני חושש להפסיק כי אולי עדיין לא הסתיימה תקופת ההסתגלות. כשרשמתי את כל זה לפסיכיאטר הוא בלא הינד עפעף רשם לי כדור אחר בשם אלטרול במינון 75מג בהדרגה - אך קראתי עליו קצת ברשת וממש לא התלהבתי בלשון המעטה. מה הייתם עושים במקומי? עם מה להמשיך? הרי הבנתי שאין באמת ידע מדויק לאף פסיכיאטר מה יעבוד וזה נורא יקר כל פגישה כזו, אז אני מתייעץ כאן, אני מרגיש כמו חולה בשפעת קשה מאז שהתחלתי עם האיקסל - כמה זמן זו תקופת הסתגלות לבחור במשקל תקין בגיל 27? לאיזה כדור להחליף? תודה רבה. שנה טובה.

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

בוקר טוב ד"ר אסא,מבקש לדעת מה פשר מסקנה זאת מהבדיקה. תודה מראש,בברכה, אסף תירם EMG study may suggest mild chronic radiculopathy L4-S1 Bilaterally,without acute denervation features

נשואה להלןם קרב מאז מלחמת יום כיפור 3 חודשים אחרי שנישאנו חזר הלום ואני אשה בת 22 נשארתי נשואה כל היום כאשר התברר לי שהיה לו אשה גרושה עם שני ילדים שדאג לפרנסתה ולכל. ה שהיא היתה צריכה מבוגרת ממנו 8 שנים קשה היה לעלות כי היה הולך אליה בבוקר לפני העבודה היה עסק משפחתי לפי פסיכולוגים הסבירו שהיה אובססיבי אליה ומכור לה כמו סמים קשה לי להבין את המכור בנוסף כשנודע לי הענין מכחיש בעזרת פסיכולוגים אנחנו חיים באותו בית ללא קשר עם מיעוט מלל ככה מונעת התפרצויות זעם הוכר כנכה קשה מקבל ליווי. מה דעתך בנושא כי היום אני תלויה בו כלכלית בקיצבת גמול וההיצע אם חד הורית לא יכולתי לדעת על התנהגותו והתפרצויות הזעם של אבקש את דעתך בנושא היה עם הגרושה שנים רבות מאד כמו 18 שנה עד שהוכר כנכה צה״ל קשה ביותר אשמח לחוות דעתך

לפני דנה נפלתי ושבתי את עצם הזנב.השבר החלים אך הכאבים בעצם לא עברו. אמרו יש שזה יקח עוד הרבה זמן עד שיעבור. אבל האם יש טיפולים כמו פיזיוטרפיה? מציינת שאני סובלת מכאבים נקודתיים בעצם .. בלי לגעת וגם שנוגעים. עושה הליכות למרות שקשה. בת 30 .

שלום אני בת 26 ללא היסטוריה של בעיות ברכיים . לפני כשבועיים שמתי לב שכשאני מתכופפת הברכיים שלי היו חלשות וכואבות קצת . אני עבדתי במשך חודש בעבודה של נשיאת ארגזים כבדים אבל התפטרתי שלושה שבועות לפני שהתחיל הכאב אז לא יודעת אם זה מזה.. פתאום ביום שבת לפני שבוע, משום מקום ברך ימין התחילה לכאוב. פעם ראשונה שהרגשתי כאב ממשי בברך עם הזמן הכאב התגבר התחיל להפריע לי בנהיגה ובסדר יום וגרם לי לצליעה. שאני הולכת לישון הכאב מתגבר ועכשיו הוא כואב בלי הפסקה .היום בבוקר הרגשתי שהכאב התפשט לאזורים שלצידו ובנוסף התחיל להיות לי עקצוצים וכאבים בכפות הרגליים שלא מפסיקים אני לא מצליחה לישון אני משתגעת מזה !!! ממה זה יכול לנבוע? האם זה דלקת או משהו חמור יותר? אני מניחה שרופא צריך לבדוק את זה אך לצערי אני בארהב כרגע ללא ביטוח בריאות ..

שלום. בני בן ה15.5 לוקח תרופת ויואנס 30 מג כבר כ 4 חודשים. תרופה משפיע עליו טוב, עוזרת לו מאוד לתפקד היטב במהלך הלימודים. בעבר הוא קיבל ריטלין שעשה לו תופעות לוואי קשות, היה סגור, חסר חיות ושימחת חיים,בסופו של דבר הפסיק לישון בלילה ופיתח חרדות. עכשיו לכאורה הכל בסדר אבל הילד התחיל לשבור דברים בבית, הכל כאילו בטעות ולא בכוונה, אבל תוך זמן קצר יחסית הוא פשוט הרס כל מיני דברים, מסך מחשב, טלפון,דלת של ארון, שריטות בשולחן עבודה שלו, ועוד, הוא מסביר שהוא כועס, ואז בטעות דופק או טורק קצת חזק מידי. הוא לא ממש מסוגל להודות שזה לא בסדר, נכנס למגננה. אין לא התקפי זעם באופן כללי, הוא לא מרביץ או צועק בבית או בית הספר, אבל כל פעם אנחנו מוצאים עוד דברים הרוסים. יש לי הרגשה שזה קשור לכדור שהגביר לו את הנטיה שהייתה לו קודם, אך הייתה מינורית, היה טורק דלת או משהו בסגנון פעם ב... עכשיו אני פשוט לא יודעת מה לעשות ולא מזהה את הילד. אבל יש לי רצון להפסיק לו את הכדור. למרות שזה עוזר לו מאוד בלימודים. האם יכול להיות שוויואנס גורם להתקפי זעם כאלה? תודה

דר שלום רב. אני בן 40. בריא בדכ לפני 4 שנים לקופלקיה בלשון שהוסרה מעקב תקין של שנתיים הסתיים. לאחרונה כבר שבועיים יש לי התכווצויות מידי מספר דקות בשפה התחתונה. מעין עצבים פנימיים בתוך השפה ורעד/התכווצות חיצוניים של מספר שניות. אני דואג. ידוע לי שאני בתקופת לחץ ודאגות מכל מיני סיבות. האם תוכל לציין אם יתכן קשר ללקופלקיה ומה יכולות להיות סיבות אחרות לתופעה כזו חוץ מסטרס. תודה מראש. מאוד מודאג.

לאחר הזנחה של כמה שנים, החודש עברתי 4 סתימות, עקירה בשן טוחנת עליונה ושני טיפולי שורש. טיפולי השורש שניהם באותה שן טוחנת תחתונה (אחת לפני שן בינה) בשני הצדדים. כל אחד מהטש בוצעו בשתי פגישות ,את השמאלית סיימתי ביום ראשון ללא כאבים כלל, ואת הימנית ביום שלישי לפני 5 ימים ומאז אני סובלת מכאבים חזקים מאד מאד ,כאבי תופת שמקשים לתפקד,מעירים בלילה ,מקרינים לאוזן, על לעיסה בכלל אין מה לדבר ורק שימוש באתופן מקל למספר שעות. חזרתי לרופא ביום רביעי והוא אמר שיש יותר מדי חומר סתימה זמנית שגרם לכאבים והוא שייף אותה מעט,זה באמת עזר לסגור את הפה בלי להגביר את הכאבים אבל זה לא הקל עליהם.ובנוסף שהכאבים הם מרקמת העצם ולא מהשן צמה כי אין יותר עצבים. האם זה נורמלי? האם זה אומר שהטיפול לא הצליח ושיש לפתוח אותו? מתי כדאי לעשות מבנה וכתר זמני ?יש לציין שהיו לי בשן זו כאבים די חזקים בימים שלפני טיפול השורש האם זה קשור?

אני בת 45, חולת סכרת (סוג 1) מזה כ-20 שנה, בלתי מאוזנת , מטופלת במשאבה, ללא פגיעה באיברי מטרה. מאז 2002 סובלת מפריצת דיסק C5-C6 עם לחץ על העצב שגורם לכאבים בכתף ולאורך הזרוע השמאלית, וכן להרגשת נימול. הכאבים והנימול אינם רציפים אלא מופיעים בתקופות שנמשכות חצי שנה ואז נחלשות בהדרגה. מאז שהתופעה החלה היו 3 "התקפות" כאלו שנמשכו כל אחת חצי שנה. טיפול תרופתי, פיזיוטרפיה (US) לא עזרו. הנעה (פיזיוטרפיה), פלדנקרייז ולחיצות גרמו להחרפת הכאבים ולמוגבלות (זמנית) בתנועה. דיקור עזר בהחלשת הכאבים אבל רק באופן זמני ביותר. מזה מספר חודשים סובלת גם מכאבי ראש חזקים ומסחרחורות שמקורם כנראה צווארי. בבדיקת MRI של המוח נצפו שינויים דיסקוגניים עם לחץ על עצבים בחוליות C5-C6 וכן C3-C4. הומלץ על עריכת MRI ממוקד לאזור הצוואר. טיפול פיזיוטרפי (הנעה + גלים קצרים) גרם להחמרה בכאבים. כרגע אני סובלת מכאבי ראש קשים (שמוחרפים ע"י תנועות של הצוואר - גם אופקיות וגם אנכיות) מגבלה מסויימת בתנועת הצוואר (לא תמיד), סחרחורות, כאבים בכתף שמאל (עדיין ללא זרמים ונימול) אורטופד מומחה לעמוד שדרה שהופנתי אליו המליץ על ניתוח להוצאת הדיסקים הפגומים. לטענתו יש טעם בהמשך הבירור רק אם אחליט לקבל אופציה זו. שאלותי הן: מה האופציות העומדות בפני מלבד האופציה הניתוחית? האם יש טעם בהמשך הבירור רק אם אני מחליטה ללכת בכיוון זה? אם אכן שוקלים אופציה ניתוחית- מה סיכויי ההצלחה? מה הסיכונים? הסיבוכים האפשריים? האם הם מושפעים מהיותי חולת סכרת? מה התהליך הניתוחי? כמה זמן אורך? איך מתבצע? כמה זמן אשפוז? מה תקופת ההתאוששות ומה המגבלות בתקופה זו? בתודה ובברכה אורנה

הי אודי, בתוך הסבך הזה של המרחק והנסיונות לקיים פגישות, רעדה האדמה והוא זעם וכתב לי מילים רעות. הכל אולי חוסר הבנה, אבל קשה לי הקלות הבלתי נסבלת בה נשלפה החרב לחתוך, התגובה הבלתי נשלטת שלו כשנשמעת לעברו נימה של ביקורת או אי הסכמה. ידו על העליונה. היחסים אינם שוויוניים ואני תלויה בו. הוא מצידו מחליט איך וכיצד ואני צריכה להיות ממושמעת אחרת יעזוב אותי. וזה לא חדש לי. עלי להיות צייתנית וממושמעת ולשלם, בכסף או בגופי או בנפשי, זה לא משנה, כדי שלא יעזבו אותי. אני מעדיפה לשלם כדי שלא אחווה נטישה. זה לא הוגן. מרגישה שיש כאן מימד של התעללות מצידו. כן, זה מדובר אבל לא מגיע לשום מקום. אין לי מי לשתף. אני פוחדת. אני נופלת. לא אוכל להחזיק מעמד אם הוא לא יחזור, אם הכעס שלו לא ישכח אני אבודה. איבדתי את הביטחון בדרך, בקשר ולאן כל זה הולך. עייפתי. אני לא מבינה כלום, לא את עצמי ולא אותו, גם לא את הקשר. לא אוכל להתחיל מהתחלה, לא אוכל שוב לנסות לבנות אמון במקום שנשבר. עייפתי. אני רוצה לוותר ולשקוע. שירה

שלום רב בני בן שש וחצי עולה לכיתה א ילד מבריק.מפותח מכפי גילו,חברותי ובכלל שמח ומדהים. היום היה אירוע שמלחיץ אותי מאוד .בכללי לעיתים שהוא כועס הוא כועס באופן מוגזם עד שנושם ונרגע.קורה לעיתים רחוקות ובשליטה. היום היינו בבריכה.רב עם אחיו וכעסנו עליו.והוא מאוד נפגע כי טען שאחיו משקר וכולם נגדו.יצא מהמים כועס חזר והיה בצד עד שנרגע. במהלך הכעס(שבו ניסינו לדבר איתו והוא צעק"די עזבי אותי") שמעתי אותו אומר לעצמו בעודו מושך לשנייה את המצוף "אני כל כל כועס שלא איכפת לי לטבוע" הפסיק מיד.איש לא שמע.אני לא אמרתי כלום והוא נרגע. אני כבר שעות בחרדה. מה פשר האמירה?האם הוא בסיכון?מה עלי לעשןת? בנוסף לחרדה הרגילה עלי לציין שבן דודי בן 16 התאבד לפני כשנתיים.תלה את עצמי לאחר התקף זעם קשה(היה לו עוד רקע אבל זה הסיפור הסופי לצערי) ואני מתה מפחד שזה דומה ואני מפספסת משהו.אודה לעזרתכם.

שלום ד"ר, לאחרונה התחלתי לצאת עם בחורה מדהימה שחולה בסוכרת סוג 1. וכמובן שהתחלתי לחקור על המחלה,תסמיניה,אמצעי טיפול,פגיעות אפשריות,סטטיסטיקות גנטיות וכד'.. ולהלן מספר שאלות: 1. מבחינת גנטיקה- אני יודע שסכרת נעורים עוברת בתורשה,אך האם המחלה עצמה עוברת? כלומר יש תינוק שנולד עם סכרת נעורים? או שהגורם הסביבתי פה הוא המשפיע, ובעצם מה שעובר בתורשה זה האחוזים לקבלת המחלה? 2.כמובן שאני מאוד מוטרד מהשלכות המחלה בעתיד. כיום חברה שלי מטופלת באמצעות המשאבה,שמזריקה אינסולין עפ"י מה שמוזן לה. האם טיפול זה מונע את כל מה שהמחלה יכולה לגרום (פגיעה בראייה, עצבים וכד'...) אם נחשוב על זה... אין עוד מישהו שחי עם המשאבה הזאת יותר מ -20 שנה, בגיל 40 -50 ויכול לתת פידבק על איכות טיפול המשאבה, שמנעה את כל הצרות הנ"ל. הכל בגדר תאוריה. 3.נכנסתי לנושא מאוד חזק, וקראתי על סנסור חדש (שאינו בסל הבריאות) שמשדר למשאבה את רמת הסוכר העדכנית, אך לא נותן הוראה להזריק אוטומטית. למה אין כזה דבר?!?!!? 4. מה מדד הסוכר המומלץ לסוכרתי? מה קורה עם עוברים אותו? האם שעה של אי איזון יכולה לגרום נזק בעתיד?ואם זה כמה שעות בחודש? תודה רבה מאוד!!!!