פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לך, אני נמצא בסיטואציה קצת בעייתית. כל חיי הייתי שמן (למעלה מ100 ק"ג). אני לא צריך לתאר לך מה עבר עלי בגלל זה בתקופות שונות של החיים (הילדות, ההתבגרות, קשרים רומנטיים), בקיצור, לא תענוג. ממסכת ההשפלות והכינויים דרך הכשלונות הפיזיים שכנראה נגרמו בגלל כושר לקוי, חוסר ניסיון וחרדת כשלון. היום אני בן 24 וחצי, נראה מצויין (יחסית לפעם), ירדתי 25 ק"ג ואני שוקל 80, בעל מבנה גוף שרירי קצת. אבל במבט לאחור - לא הייתה לי שום מערכת יחסים רצינית, לא קיימתי יחסי מין מלאים אף פעם ובעצם, החשש וחוסר הבטחון שנובע מהדימוי עצמי ודימוי גוף שליליים במיוחד יוצרים סביבי מעגל חוסם פיזי ומנטלית. ואני חושש אפילו איך ועל מה להתחיל לדבר עם בחורות. איך יוצאים מהמעגל הזה? האם זו בעיה פסיכוסמטית? מה עליי לעשות, ללכת לפסיכיאטר או לטיפול מיני אצל סרוגייט? (האמת שאני קצת לא בטוח איך אני ארגיש עם סרוגייט ואם זה יעזור לי) תודה על ההקשבה ואני מקווה שתשובתך תהיה יותר מאשר מה שאני כבר יודע על עובדות, אלא יותר תמיכה מנסיונך ומהי הדרך הנכונה לבעייה כזו. שי

שי, סליחה על ההתפרצות, אני לא פסיכיאטרית... אבל אני לא חושבת שאתה צריך פסיכיאטר. אם כבר, אז פסיכולוג, וגם זה רק בשביל לעבוד על דפוסי חשיבה ועל הנושא של ביטחון עצמי.

שי שלום רב, אמנם אינני פסיכיאטרית, ובכל זאת יש לי מספר דברים לומר: ראשית, כל הכבוד על הקילוגרמים שהצלחת להשיל מעצמך. נראה שעם השלת הקילוגרמים, אתה מרשה לעצמך "לקלף" עוד כמה קליפות, פרט לקליפת השומן שעטפה אותך. כעת עולות שאלות של קשר עם אחרים, בנות זוג, הדימוי העצמי ודימוי הגוף. אלו שאלות חשובות ביותר, וככל הנראה הן עולות עכשיו, ולא סתם. להערכתי, טיפול אצל פסיכותרפיסט/ית עשוי לספק לך את המקום שבו תוכל לעבד את התהליך שעברת עד כה, ולהמשיכו הלאה למקומות שאתה שואף אליהם. ייתכן וטיפול בעזרת סרוגייט יעלה בצורך להיבט טיפולי נוסף בהמשך, אך אני אינני מאמינה בטיפול שכזה ללא תמיכה פסיכותרפויטית מתאימה. אתה יכול לגשת מראש לפסיכותרפיסט בעל התמחות בסקסולוגיה (דהיינו שהוא גם סקסולוג), אבל להערכתי זה לא הכרחי. מה שחשוב הוא השינויים שאתה עובר, והצורך שלך לחזק את השינויים ולהרחיב אותם. ואת זה תוכל לעשות בטיפול פסיכותרפויטי, להערכתי. בהצלחה, טלי פרידמן

שי, גם אני ירדתי די הרבה במשקל. אצלי המחמאות גרמו לעליית בטחוני העצמי והתחלתי לטפח חלקים יפים בגופי. עדי

גם אני הייתי שם, איפה שאתה מספר ירדתי המון בערך בגילך, קצת יותר צעירה ולא ידעתי מה לעשות עם בני המין השני, מה הם רוצים ממני, מה אני רוצה מהם להגיד לך שלא עשיתי טעויות אני לא יכולה, עשיתי והרבה נפגעתי ופגעתי אבל בגדול חשוב שתדע, שעם או בלי טיפול בקרוב תגיע מישהי שתמצא חן בעיניך ואתה בעיניה תנסה לזרום עם התחושה הזאת, להנות ממנה. אף בחורה לא תשפוט אותך לפי כמה בחורות היו לך לפניה וכמה ניסיון יש לך הדברים שיקבעו את הצלחת הקשר תלויים בעיקר בשאלה כמה נעים וטוב לכם ביחד. איך אתה נותן לה להרגיש לגבי עצמה. שיהיה לך בהצלחה, תהנה מהגוף החדש שקיבלת

אני חולת סכרת שרק עכשיו התגלתה המחלה. מאוד קשה לי עם סדר היום החדש שהמחלה מכתיבה ועם הזריקות היומיות. יש אולי אנשי מקצוע שמתמחים בתחום הנפשי של מחלת הסכרת? אני מרגישה שאני נופלת...רקפת

רקפת, 1. תתייעצי עם מאיר מנהל פורום הסכרת באתר זה. 2. יש לי 2 חברים שעצמם חולים במחלה. האחד רופא והשניה סטונדית לרפואה. בפורום הזה יש אנשים שנסעו לחו"ל (לארצות העולם השלישי(. לאגודת אייל יש גם קבוצות תמיכה. אני חושבת שכדאי לך לנסות אותם (אם זה לא מאיים עלייך). את כרגע גם בהלם מעצם גילוי העניין. זה קשה, זה אין ספק אבל מה שרציתי להראות לך הוא, שלמרות המחלה הם עובדים, חיים ונהנים. כשאת קונה בסופר, תחפשי מוצרים עם סמל האגודה. אז הם בטוחים לשימוש. עדי

הנה הכתובת: http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=18 עדי

רקפת שלום בפסיכולוגיה יש מומחיות רפואית. בכל בתי החולים הגדולים יש אנשי מקצוע שמתמחים בתחום. התמודדות עם פרוץ המחלה איננה פשוטה מבחינה רגשית ובהחלט מומלץ שתפני לקבל ייעוץ. הרעיונות של עדי מצויינים גם הם, כדאי להיעזר בניסיונם של אחרים שעברו את אותו הדבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

רקפת שלום רב, בכל מרפאה לסוכרת יש עובדים סוציאלים שכל מטרתם היא לספק תמיכה וייעוץ לגבי ההתמודדות עם המחלה, עם הקשיים היומיומיים, ועם המשמעות של להיות חולה בסוכרת, שהינה מחלה "לכל החיים". אני ממליצה לך בחום לפנות לעובד/ת הסוציאלי/ית המצויים במרפאה בה את מטופלת. במידה ואינך מטופלת במרפאה, אני ממליצה לך לפנות דרך קופ"ח לעובדת הסוציאלית של הקופה, או מאידך לפנות לשירותי בריאות הנפש דרך הקופה, ולקבל טיפול פסיכותרפויטי הולם. בהצלחה, טלי פרידמן

היי בפורומים אחרים גולשים ציינו כדור נגד חרדה בשם רסיטל אך כשחיפשתי את השם הזה באינדקס התרופות לא מצאתי אותו מהו אותו כדור והאם יש לו שם אחר בתודה מראש

רסיטל הוא ציפרמיל תוצרת הארץ שייך ל SSRI תרופות דמויות פרוזק עמי

ד"ר רות קרייצר-רביב, דוקטור לנטורופתיה ומוסמכת לפיזיולוגיה ודיאטה רפואית מי מאתנו לא חווה זאת - התאווה הפתאומית לשוקולד, או לגלידה; היקיצה באמצע הלילה והרצון העז לפיצה, או לפרי; האישה ההרה השולחת את בעלה באישון לילה להביא לה עוגייה; מצב-הרוח הרע המשלח אותנו למקרר, לחטוף משהו. כאשר התאווה גוברת על כוח הרצון, ישנם המסוגלים להפוך את הבית בחיפוש נואש אחר משהו מתוק. מה אם כן קורה כאן? ליקוי נפשי? איתות גופני, כי משהו חסר במזוננו היום-יומי? שאלה זו מעסיקה, לא מעט, את החוקרים ואת אנשי המקצוע ויש בידם גם מספר תשובות. תיאוריה אחת טוענת, כי הכמיהה למתוק נובעת מהחיפוש אחר העונג. כימיקלים מסוימים בגוף, הקרויים אופיאטיים, קובעים אם מזונות עשירים בשומנים ובפחמימות מסיבים לנו עונג. תיאוריה זו הוכחה רק חלקית במחקרים שהראו, כי כאשר ניתנו לבעלי חיים תרופות הבולמות את השפעת החומרים האופיאטיים, קטן רצונם לאכול מזונות עשירים בשומנים ובפחמימות. עם זאת, נכונה הדעה, כי הגורם הנפשי ממלא תפקיד חשוב בתאווה למזון. מניעה ביודעין של מזונות עשירים בשומנים ובפחמימות, עומדת ביסוד הזלילה, שבאה בעקבות הכמיהה למזונות אלה. כי הרי כל אחד מאתנו אוהב לאכול מזונות מאלה שהזכרנו. אולם אנשים הנמצאים בדיאטה, או לפחות מודעים לבעיות משקל גופם, חושבים שעליהם להיות שונים מזולתם. רבים מהם מאמינים, כי הם חייבים להיות מסוגלים לוותר לחלוטין על מזונות עשירים בסוכר, בשומנים וכמובן בקלוריות. אולם ככל שמזונות אלה נמנעים מהם, כן גדלה בקרבם הכמיהה עד שרבים מהם נשברים וכאילו מתוך נקמה מתחילים בזלילה, לעיתים קרובות מלווה ברגשות אשם, שרק מחמירות את בעיית עודף המשקל שלהם. אני דוגלת בגישה החדשנית לתזונה הגורסת, כי אפשר לטפל בבעיית התאווה למזון בלי להשתולל, מדי פעם, בזלילה חסרת מעצורים ובלי לחוש כל העת תחושה של חסר וקיפוח. הדרך היא להתפנק, מדי פעם, במזונות ה"אסורים", בתנאי ששומרים על כמה כללים ועצות. הנה עשרה מהם: זלילה אינה חייבת להיות התגובה האוטומטית לכמיהה למזון. במקום להיות קרבן חסר ישע, הנתון לחסדי התאוות שלך, בידך להחליט כיצד לבלום אותן. שאל עצמך האם לאכול עכשיו? יותר מאוחר? או בכלל לא? האם לאכול את מה שאני מתאווה לו כרגע, או משהו אחר? כלומר, יש באפשרותך לבלום את הכמיהה, לפחות במידה מסוימת, ולראותה כהצעה ולא כציווי שאין עליו עוררין. הדבר הוא בר-ביצוע. אם תחליט לשלוט בתאווה, קרוב לוודאי שתיכשל. אתה מנסה לשלוט בתאווה פתאומית לגלידה. אתה מתחיל להילחם בה, לצעוד, לקרוא, לצפות בטלוויזיה, לעבוד, לעשות כל מה שיסיח את דעתך מהגלידה. אבל היא מרחפת כצל מעל ראשך. לבסוף אתה נכנע וזולל מנת גלידה גדולה מהרגיל, כועס על עצמך ומחליט, כי בפעם הבאה תצליח. אך לא כך יהיה. לעומת זאת, אם לא תתעלם מהתאווה הפתאומית ותיקח כפית או שתיים מן הגלידה, או עדיף, כמובן, גלידה דלת קלוריות (ממנה תוכל לאכול יותר), כי אז הרגעת את הכמיהה. מלת המפתח היא אפוא טיפול בנושא ולא ניסיון לשלוט בו. דילוג על ארוחות רק מחמיר את הבעיה. אסור להגיע לידי רעב. יש לכן לאכול, לפחות, שלוש ארוחות מלאות ומזינות במשך היום. על התפריט להיות מגוון, מאוזן מבחינת אבות המזון שבו ולהכיל גרעינים מלאים, ירקות, פירות, וכמויות נאותות של מוצרי חלב, בשר דל שומן ודגים. יש לשלב, בין הארוחות, מנות פרי, או מוצרי חלב דלי קלוריות ודלי שומן. גם בזה אין ביטחון כי התאוות למזון ייעלמו, אך הן יפחתו עד לרמה שניתן בה להתמודד עם הבעיה. התאוות למזון גואות ושוככות בגלים. כל החכמה היא "לרכוב" על הגל בלי להיכנע לו, כלומר לעבור את המשבר. העובדה, כי יש באפשרותך להרגיע את התאווה רק אם תרצה, נותנת כוח להתמודד עמה ולהחליט מתי מרגיעים אותה. אל תצמיד למזונות הגדרות של "מזון רע", או "מזון טוב". מה שקובע את משקלך אינו סוג המזון, כי אם הכמות שאתה אוכל ממנו. אפשר לטעום מכל דבר אם שומרים על הכלל "הכל במידה". עוגייה אחת אינה גורמת להשמנה, אבל רגשות אשם דווקא מעלות משקל. כי אז אתה נתקף בתחושה של כישלון, מסלק את כל העכבות ומחסל את כל חבילת העוגיות. אם טועמים מדי פעם ממזון אהוב במיוחד, עדיין אין בזה משום אובדן הכושר להתמודד עם הבעיה. אם אתה מונע מעצמך לחלוטין את המזון האהוב עליך, אתה רק מחריף את תחושת הפחד מפני הבאות. עדיף לפצות את התאווה, במידת מה, מאשר להימנע לחלוטין ממזון זה. ברר לעצמך מה מעורר את התאווה הפתאומית למזון מסוים. במקרים רבים זה ניתן לזיהוי. למשל, בכל פעם שאתה חולף על פני מעדנייה מסוימת, מתעוררת בך תאווה עזה לעוגת קרם. נסה לבחור בדרך אחרת שתעקוף את "המכשול". או אם, למשל, מתעורר בך הרעב בכל פעם שעגלת המזון חולפת במסדרון במקום העבודה, השתדל להתרחק מהמקום בשעה היעודה. רבת עם מישהו ומתעורר בך הצורך העז לרוץ אל המקרר ולפצות את עצמך, במקום זאת, צא החוצה לצעדה היומית שלך. כלומר, ניתן, במידה מסוימת, לעקוף את אותם איתותים חיצוניים המעוררים אצלנו את התאווה למזון מסוים, אם אנו מצליחים לאתר אותם ולעקפם. אפשר לפרק את התאווה מנשקה בעזרת חמישה כללים: להמתין 10 דקות בטרם אוכלים, כדי שהפעולה תהיה במודע ולא מתוך דחף; להסיח את הדעת למשהו שמחייב ריכוז; להתרחק ממקום "החטא" - מהמקרר, מעגלת המזון, מהקפטריה; להשיב לעצמך על השאלה עד כמה המזון הזה חשוב לך ועד כמה אתה באמת רוצה בו; להחליט מהי הכמות שתאכל, ולאכול אותה לאט תוך התענגות על כל נגיסה. פעילות גופנית מתמדת היא תנאי הכרחי להצלחת הטיפול העצמי בהקטנת התאווה למזון. הפעילות הזו לא רק מפחיתה מתח שנגרם עקב חרדות וכמיהות שלא באות על סיפוקן, אלא שהיא גם מסיחה את הדעת מהאוכל ונותנת תחושה של סיפוק ורוגע.

אצלי קורה דבר מוזר.. אחרי פעילות גופנית יש לי רצון עז לזלול!!! גם אם אני לא רעבה אני יודעת שאם אעשה פעילות גופנית אני ארצה לאכול (שוב- לא מתוך רעב) ובכמות יותר גדולה מהרגיל.. ודווקא חשבתי על זה אתמול כשעשיתי את ההליכה היומית שלי... בערבים שאני לא עושה שום פעילות אני לא אוכלת יותר מידי.. אבל .... אם אני אעשה פעילות גופנית אני בסופו של דבר אמצא את עצמי חצי שעה אחרי הפעילות זוללת. וזה בלתי נשלט. כמו בכתבה זה כל הזמן ירחף לי מעל הראש.. אוכל אוכל! למה זה קורה לי??? אולי למישהו יש הסבר? ותמיד חשבתי שצריך ללמוד לשלוט בצורך הזה באוכל.. והכתבה הזאת ניפצה לי את המיתוס... וחוץ מזה מה עושים עם הצורך הזה לאכול דווקא בערב..???לפני השינה??

שלום ליהי ראשית-מה שלומך? שנית-אני מקווה שלא תיפגעי מדברי אבל למה לחפש בעיות שאינן? יש לך מספיק משל עצמך. עצה שלי אל תתחילי עכשיו להתעסק באוכל, ספורט וכמויות. מאוד מאוד קשה לצאת מזה.

זה נכון וזה טבעי שאחרי מאמץ אתה רעב..... למזלי אני לא עושה הרבה חשבון מי מה מו אני אוכל מתי שבא...ומה שבא לי

אולי תמליץ לי על תרופה שנותנת להרגיש....עשיר וצעיר

תהיה עשיר וצעיר ותיהנה ...

לא דיברת על זקנה עם פודל?

חחחחח....זה היה מתחת לחגורה !!!!! מה קורה אחי?? וחוצמיזה תמיד כשאני מיתקרב לזקינה.... הפודל שלה נושך...אותי אז עכשו התור של איתן לנסות זו שפה של חיפאים.....

שלום... כבר קרוב לשנה אני סובל מחרדות.. אני כל הזמן חושב שיש לי סרטן או התקפי לב.... הרופאים לא מאמינים לי שיש לי כאבים אמיתיים בחזה... מה לעשות....

שלום רב, מתח אודות תחומים שונים בחיים (נישואין, עבודה, יחסי משפחה) - יכולים להתבטא בכאב פיזי, שקיים אצלך, ונמצא "לא מזוהה" ע"י בדיקות רפואיות. התופעה שגרתית, ומצדיקה פנייה לפסיכולוג. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

גק שלום אצטט כאן את תשובתי בנושא חרדות מהעבר שכן הוא עלה מספר פעמים בפורום. עם זאת, ניסוח שאלתך קצת מבלבל. בהתחלה אתה מדבר על חרדות ממחלות ואח"כ על כך שהרופאים לא מאמינים לך שיש לך באמת מחלה. יתכן שיש שלב מקדים לטיפול בחרדה, וזה שאתה תגיע להבנה מה באמת קורה לך. אם יש בעיה רפואית שלא אותרה צריך לעשות בדיקות. אם אתה מבין שהחרדות אינן מבוססות על בעיה אובייקטיבית אז יש חלון הזדמנויות לטיפול בחרדה. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

גילתי היי! מחר בטח תצאי לחופשת שישבת. אז אם בא לך - תכתבי כאן מה קורה, או למייל שלי... אני נורא סקרנית לדעת מה קורה איתך, ומקווה שהכל הולך לך טוב..... שלך! נזבורה

גילת * * * * * כולנו מאוד דואגים לך חושבים עליך ורוצים לדעת איך עוד שבוע בטירונות עבר עליך . בתקוה שיצאת הביתה לשבת .

שלום, אינני מרוצה מהחברה שלי, אך ככול שאני מרבה לחשוב על כך .. אני מאד מעונינת לשנות את המסגרת החברתית שאני מצויה בה ולנסות להכיר אנשים חדשים אך אינני יודעת איך לעשות את זה ולשבור גבולות ולנסות לפגוש ולתקש עם אנשים כוונתי היא להתחבר עימם...אני מאוד לא מרוצה מהמצב בחברתי שלי, אך הבעיה היא שאינני נמצאת בשום מסגרת לימודית או תעסוקית בשלב הזה של חיי ... אז היכן אני יכולה למצוא חברה..

אלמונית, תנסי למצוא לך תחומים שמעניינים אותך ולהרשם לחוגים. עדי

שלום רב, ישנן דרכים רבות למצוא חברים חדשים, גם אם לא במסגרת תעסוקתית או לימודית. ישנם מקומות בילוי, אתרי אינטרנט, חוגים וכו'. אולם משום מה נראה לי שאינך מחפשת עיצות אופרטיביות, כיון שאותן מן הסתם את מכירה ויודעת. אולם נראה כי קיים בכל זאת קושי להכיר אנשים חדשים. את הקושי הזה כדאי לך לברר, ואם את מעוניינת להעמיק בו ולנסות למצוא דרכי התמודדות עימו, המקום הראוי הוא בחדר הטיפול. בהמלחה, טלי פרידמן

שלום רב, יש לי בן אשר ימלאו לו 9 בחודש ינואר. יש לו בעיות חרדה בלהירדם לבד בחדר. מספר סיפורים שמפחד. אני משתדלת לשבת לידו עד שירדם עד אז כל הזמן כאבי בטן מתוך לחץ למרות שאני יושבת לידו עד שנרדם. אבקש את המלצתכם והדרכתכם בנושא. כמו כן הנני לציין שבר בן זקונים אחרי 4 ילדים מתבגרים ונורא מפונק. כן יש בעיית חרדה ביציאה לקניונים ומקומות סגורים מבקש לחזור מיד הביתה. תודה מראש - כהן ניצה

ניצה שלום אני מציע שתפני לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים (ללא הילד !). במקרים רבים הייעוץ שתקבלי יספיק כדי להתגבר על הבעיה בכוחות עצמכם. במידה והפסיכולוג יחשוב שנחוץ לראות גם את הילד הוא בוודאי ינחה אותך מה לעשות הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפסיכיאטר שלום שאלתי היא : האם פריזמה גורמת להשמנה ? תודה מראש

מירב שלום לא בהכרח עקבי אחר המשקל אחתלשבוע ואם את עולה מדי הוועצי במטפל שלך בהצלחה עמי

שלום רב, מבקש עזרתכם להבנה, אישתי משתמשת בסרוקסט מזה כמספר שנים. למרות שמצהירים על אי התמכרות שמתי לב שהיא לא יכולה וגם כנראה לא רוצה להיגמל מהתרופה. מבקש לדעת מהי אותה תרופה בשם סרוקסט ? מדוע מקבלים אותה לטיפול ועל איזה מחלה בדיוק, מה קורה שמפסיקים לקבל את התרופה ? האם ניתן לעזור לי בקישורים להסבר מפורט על התרופה ? תודה מקרב לב על עזרתכם השואל

השואל שלום לטעמי אם יש לך שאלות פנה לאשתך וקבל ממנה מידע בהצלחה עמי

אני סובלת מהרפס האיבר המין ואני לא יודעת איך לספר זאת לחבר שלי אנא עיזרו לי בכל לשון של בקשה איך אפשר לומר זאת לבן זוג אני ממש בתסבוך מזה . (הוא יודע שאנחנו שוכבים עם קונדומים רק בגלל שאני לא לוקחת גלולות ולא בגלל ההרפס).

דבי, קודם כל, הכנות היא אחד הדברים הבסיסיים בקשר. עליה יתבסס בהמשך האמון. חוסר כנות יוביל לחוסר אמון. אני לא יודעת כמה זמן אתם חברים, או מה טיב הקשר שלכם. תנסי לדבר איתו כששניכם רגועים - לא ישר אחרי העבודה, או כשאחד מכם עייף או לחוץ. איך בדיוק לנסח - את צריכה להחליט (מתוך היכרות עם החבר).

דבי, אני מסכימה עם הרה. עדי

דבי שלום אפשר להבין את ההתלבטות מולה את ניצבת. מצד אחד החשש מתגובתו של בן הזוג והמצד השני הידיעה שהזמן שיחלוף מכאן והלאה לא ישפר את המצב אלא אולי יחמיר אותו, שכן ההרפס לא יעלם והפגיעה מכך שהסתרת את זה עלולה להתגבר. האם היתה לך התמודדות דומה בעבר (לספר לבן זוג)? אני מציע שתבררי קודם את כל הפרטים על ההרפס כך שתדעי להסביר הכל. למשל, באיזה תדירות יש לך התפרצות של המחלה, האם יש חשש להידבקות גם בזמן רגיעה של המחלה, האם ההידבקות אפשרית גם במגע גופני אחר שלא כולל בהכרח חדירה, כיצד זה משפיע על הריון בעתיד, וכך הלאה. הידע הזה חשוב גם בשבילך ובן זוגך יזדקק לו כשתספרי לו. אינני חושב שיש פטנט לעשות את זה קל. תצטרכי לשבת איתו ברצינות ולספר. אם הקשר בינכם חזק ומשמעותי יש לקוות שהוא יוכל לקבל אותך עם ההרפס. אגב ובהקשר אחר, ניתן לטפל בשיטות פסיכולוגיות בתדירות ההתקפים במידה וזה משהו שאת עוסקת בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני נתונה בחרדות כל הזמן בקשר למוות ומחלות זה נורא מפריע לי מה עלי לעשות תודה רבה

רותי, כתבת בעצמך שהחרדות מפריעות לך, לכן נראה לי שכדאי לך לפנות לטיפול. חרדות מהמוות וממחלות מציקות כמעט לכל אחד, אבל כשזה מפריע, זה שווה בדיקה מעמיקה יותר. HERA.

בקרי באתר שלנו: www.panicdisorder.up.co.il בהצלחה.

רותי שלום ממתי החרדות הללו קיימות? האם יש בעיה רפואית ממשית או שהחרדה אינה מבוססת? חרדה למצב בריאות היא תופעה נפוצה. כמות סבירה ממנו חיונית כדי לשמור על בריאות נכונה ומניעה. קיצוניות אינה טובה כמו כל קיצוניות אחרת ואז כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. במהלך הייעוץ ניתן יהיה להבין יותר את המקורות לבעיה והטיפול המתאים ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה מאוד רצנית , שנתקלת בה עכשיו . אני לומדת הוראת בביולוגיה . וכל הזמן יש לנו כל מיני תרגלים שבהם חייבים לעמוד מול הכתה ולהסביר כל מיני נושאים . למשל- סמנריון . והבעיה היא - שיש אצלי פחד מלעמוד מול כיתה ולהסביר . אולי אני גם בישנית יותר מדי . מה אני יכולה לעשות ????

דורית שלום פחד לעמוד מול קהל שייך למשפחת חרדות ביצוע למיניהן, כמו גם חרדת בחינות ועוד. כמו בכל חשש מפני ביצוע, רמה מסויימת של דאגה יכולה להיות אפילו חשובה כדי להכין את האדם לקראת המשימה בפניה הוא עומד. עם זאת, לפעמים החרדה הופכת לעוצמתית כל כך עד שנפגעת יכולת הביצוע של המשימה. במידה ואת מרגישה שהבעיה חריפה יש אפשרות לטפל בה כמו בכל סוג אחר של חרדה. במידה ואין מורכבויות רגשיות או נפשיות אחרות שמשתלבות בעניין, הטיפול עשוי להיות ממוקד וקצר בבעיה. על פי נסיוני בד"כ טיפול קוגניטיבי התנהגותי עוזר במקרים כאלה באופן יעיל מאוד. לעיתים ניתן לשלב גם היפנוזה ומרכיבים טיפוליים נוספים. אם בכוונתך אכן להפוך לאחר מכן למורה הייתי ממליץ שתנסי לטפל בבעיה כיום מאחר והיא עלולה ללוות אותך לאורך דרכך המקצועית גם בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

דורית שלום:) אני מבין לפי מה שצינת שזאת הבעיה היחידה שמפריע לך (אין פחד ממבחנים וכד'). האם יש לך בעיות בתקשורת בכלל אם אנשים???? אם לא והבעיה היא רק הצגה בפני קהל. אז פשוט תתאמני קצת בפני חברות. ותעשי חזרה מול מראה. על מה שאת צריכה להעביר. לי היתה בעיה דומה מאוד לשלך. אומנם לא סמינריונים. אבל דברים אחרים. עשיתי קורס רדיו ושם היינו צריכים במהלך הקורס לדבר בפני האנשים בקורס. על מה שאנחנו רוצים במשך 10 דקות כל אחד. אני כולי הסמקתי לחלוטין. וכמעט והייתי משותק לגמרי. אבל לימדו אותנו מספר שיטות להפתח ולדבר ולא להתביש. והנה מספר שיטות. ראשית כל תחזרי על החומר ותיקחי איתך דף שיש בו לפחות בנקודות את נושאי הדיון. דבר שני לפני שאת מתחילה לדבר תיקחי אויר.ותתחילי להסדיר את הנשימה שלך. הלב בהתחלה יפעם קצת בחוזקה. אבל אם הזמן זה עובר. אנחנו בקורס התחלנו להתאמן בהתחלה שהחשכנו את החדר. והיו נרות. ודיברנו כאילו אנחנו באולפן ואין אף אחד מסביבנו. את יכולה לנסות את זה בבית. תחשבי על זה שכולם צריכים להרצות בפני הכיתה. וכמעט כולם. מפחדים מהעניים הלוטשות. תכניסי לעצמך מחשבות טובות לדוגמה שאת חייבת ליהיות הטובה ביותר. לכן את צריכה לעשות את ההרצאה הטובה ביותר. תחשבי שאת שולטת בכיתה ולא הם בך. תחשבי שאת לבד ואין שם אף אחד. שהחדר מלא בבובות. אל תתיחסי לאנשים מגחכים או צוחקים. תחשבי שהם נהנים ולא צוחקים דווקא ממך או ממה שאת אומרת. אם יש לך עוד שאלות אני אשמח לענות:)) @-----)------ איתן

אז מה אתה משדר ברדיו???

שלום! אני נשואה מזה 6 שנים, ואם לילדה. מייד לאחר שנכנסתי להריון, התפתח רומן ביני לבין אדם אחר (מכר ותיק שלי) המבוגר ממני ב- 30 שנה, נשוי ואב לילדים. הרומן התפתח לדעתי בעיקר בשל חוסר סיפוק מבחינתי בקשר שלי עם בעלי. הרומן הזה נמשך כבר קרוב ל- 3 שנים, והוא קשר מדהים, גם עבורי וגם עבור אותו אדם. שנינו גילינו פתאום הנאות שלא היינו מודעים בכלל ליכולת להגיע אליהן. אבל באיזשהו שלב אני התחלתי להתייסר מבחינה מצפונית, והחשש שמא בעלי יגלה את העניין התחיל להלחיץ אותי. ה"שותף" שלי מבין והוא לכל אורך הדרך טען שאני חייבת לשמור על המשפחה שלי, ובכל פעם שהוא ניסה לגרום לריחוק ביננו אני לא עמדתי בזה וחזרנו זה לזרועות זו. כעת אני ובעלי הולכים ליעוץ זוגי כדי לנסות ולגשר על הפערים שנוצרו ביננו, ואני מרגישה שהיעוץ תורם לנו המון, הבעייה שלי היא שאני פשוט לא נמשכת יותר לבעלי, ואני יודעת שמבחינה מינית הוא לא מספק אותי, ושממש "מעבר לפינה" יש מישהו שאיתו אני יכולה להגיע לרמות הנאה שאי אפשר לתאר... כעת זה כבר כ- 3 חודשים שלא שכבתי עם ה"אחר" מכיוון שאני ובעלי מתכננים ילד נוסף, אז הפסקתי לקחת גלולות, ולא רציתי לקחת שום סיכון של ספק לגבי זהות הילד. לנתק את הקשר אני לא יכולה, מכיוון שהוא "חבר" של המשפחה, וזה יראה מוזר מאד אם פתאום נתנתק. אנחנו מנסים כל הזמן למצוא את הדרך להשאר חברים אבל בלי המיניות. הוא מאמין שזה אפשרי - אני פחות. הבעייה העיקרית שלי היא איך מוציאים אותו מהראש ומתרכזים בקשר עם הבעל? אני לא מסוגלת להנות מהמין עם בעלי (אף פעם לא נהניתי ממנו יותר מידי...) ואני מפנטזת כל הזמן על המאהב שלי. מה אני יכולה לעשות?!?!?!?

אולי להתחיל בזה שילד זה ממש לא פיתרון לבעיות בינכם. עם כל כך הרבה קצרים בתקשורת וחוסר משיכה את חושבת שאם תביאי ילד פתאום הכל יעלם.. ככה? פוף?.....שפתאום הכל יהיה אחרת?... במקום להיות אגואיסטים ולהשתמש בהריון הזה (ובילד שיבוא לעולם) כשיקוי פלא (=שיקוי שווא כמובן) ליחסים הרוסים- אולי קודם כל תראו אם יש מקום בכלל להישאר ביחד?!.... מסכן יהיה הילד\ ה שיגיעו לעולם ו"ייזכו" לחזות בקשר עגום שכזה מצד הוריהם, שמחפשים פתרונות קלים למצב כל כך קשה... במקום לטמון את הראש בחול, תחזרי לקחת את הגלולות לפני שיהיה מאוחר מידי...

http://www.diburim.co.il/cgi-bin/forums/intraforum.cgi?forum=a-1331&alias=dbr&read=003520-003519.msg&session=FFFF&use_last_read=on&last_read=0

גל שלום נשמע שאכן את בעסק מסובך. מצד אחד את רוצה כנראה להמשיך את הקשר עם בעלך, מצד שני הוא לא מספק אותך כיום. כל עוד הפנטזיה של הקשר השני ברקע יהיה קשה מאוד להפוך את חייך עם בעלך למספקים. מצד שני, אם את כל כך מתוסכלת מהקשר עם בעלך את בוודאי חושבת לעצמך, למה להפסיק משהו כל כך מוצלח שמכניס אור לחייך. ואכן קשה לומר מה יותר טוב עבורך. התשובה בכלל אינה פשוטה. כנראה שהטיפול הזוגי לא ייתן תשובה בנקודה הזו כיוון שיש שם אזור חסוי שרק את מודעת באופן ישיר לקיומו. האם שקלת פעם לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי בעניין? יש כאן משהו שאת צריכה לפתור קודם כל עם עצמך, ואז אולי תהיי יותר זמינה ופנויה לשקם את הקשר עם בעלך באמת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שוב שלום. בעבר פניתי לטיפול אישי והעליתי שם את הנושא. אך תוך כדי הטיפול, המטפלת טענה שאני חייבת לפנות לטיפול זוגי יחד עם בעלי. היא לא הסכימה לטפל בנו משום שהיא ידעה על הקשר שמחוץ לנישואין ולא רצתה להיות במצב של חוסר אמינות כלפי בעלי. האם לדעתך יש סיכוי להשאר בקשר (אפלטוני) עם הגבר ההוא, ולחיות טוב עם בעלי? ה"הוא" חושב שזה אפשרי. הוא טוען שזה עניין של זמן ושזה בעצם מעין תהליך של גמילה שאנחנו צריכים לעבור, ושאחריו אנחנו נוכל להסתכל אחורה בחיוך, להנות ממה שהיה לנו ולהמשיל הלאה כמו שצריך. קצת קשה לי לראות את זה....

שלום רב, אכן, כפי שאמר לך ד"ר אורן קפלן, דרך אחת היא להביט פנימה, אל עצמך ולנסות להבין את הנתק בינך ובין בעלך. במידה ואת כן רוצה להצמד לבעלך, אלא שחוסר התאימות המינית מפריעה, קיימת דרך נוספת, שנשמעת פרדוכסלית, והיא לקיים יחסים מיניים עם בעלך ולפנטז בכייף על "ההוא המוצלח". ככל שהנאתך תהיה גדולה, כך גם יהיה חיובי יותר המשוב שיקבל בעלך (למרות שלא ידע את פישרן האמיתי של תגובותייך). סביר למדי כי משהו חיובי יתחולל בו, ולכן גם ביניכם (יתכן והתנהגותו המינית, יתכן ופתיחות הדיבור ביניכם, וכו'). פעמים רבות קורה כי לאחר תקופה קצרה, יהיה בן הזוג "הפיזי" מספיק מושך ומהנה - עד שהפינטוזים על "ההוא" כבר לא יהוו את הדלק שישלהב את הבעירה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום - שוב... אתה מציע לי לפנטז על "ההוא" - הבעייה היא שאני חושבת עליו בזמן שאני עם בעלי, וכל מה שזה גורם לי זה בכי! אני בוכה על זה שהנגיעות של בעלי לא נעימות לי כמו הנגיעות שלו, שהנשיקות של בעלי דוחות אותי, ולעומת זה אני כמהה לנשיקות של "ההוא", אני בוכה על זה שבעלי גומר מהר מידי לטעמי, ושהביצועים המיניים שלו לא מספקים אותי לעומת "ההוא". אז מה אני יכולה לעשות? אני כל הזמן אומרת לעצמי שזה הכל בראש שלי, אבל כשזה מגיע ל"תכלס" - אני לא מצליחה לשמור על חשיבה הגיונית והרגש גובר על השכל.

גל שלום. תתפלאי לשמוע אבל מכל מי שכתב לך פה אני יותר מסכים אם ליהי. אבל גם אם ד"ר אורן קפלן. אני חושב שילד לא יפתור לך בעיות הוא עלול להחמיר אותן. מהסיבה שיהיה מעורב עוד ילד בסיפור. אם את חושבת שהבעל לא מספק אותך ולא מספיק טוב בשבילך. אז בבקשה ממך בכל לשון של בקשה אל תיגרמי לעוד ילד שיוצא לעולם לסבול בגלל ההורים שלו. יש מספיק ילדים סובלים בעולם. ד"ר אורן אומר בצדק. לפני שאת מחליטה דבר טיפשי (ההחלטה שהחלטת היא ממש טיפשית). את צריכה לעשות טוב טוב חושבים. אם את רוצה להמשיך ליחיות אם מי שאת לא אוהבת או לא. יתכן ובשנה שנתיים הקרובות הכל יהיה בסדר. אבל מה אח"כ מה יקרה עוד 5 6 שנים מעכשיו???? יש לך ילדה אחת קטנה.מה יקרה איתה???? עדיף שאם את לא חושבת שאתם מתאימים תיתגרשי עכשיו שיש לך ילדה אחת מאשר אח"כ שה"עוגן" יהיה עבה וגדול יותר. את צריכה לחשוב אם עצמך מה את רוצה מעצמך. מה יהיה הלאה. אם את חושבת שאין סיכוי (מה שמשתמע מהדברים שלך). תסימי את הנישואים עכשיו. אם ניראה לך (לפי הדברים שלך לא כך הדבר). שיש איזה שהוא סיכוי, קודם כל תיפתרו את הבעיות. אח"כ אם הבעיות יפתרו ותוכלי לאהוב אותו שוב. מה שקשה להאמין לפי דבריך אז תעשו ילד נוסף. ילד זה פרי אהבה. לא פרי בוסר!!! בקטע הזה יותר מעניין אותי שלום הילדים. ולפי הדברים שלך הם ממש לא העניין. ואת טועה טעות מרה מאוד!!! בקשר למאהב שלך. אחרי שתחליטי להתגרש ותדאגי קודם כל לילדה. תישברי את הראש לבד. או לחזור למאהב אם הוא בכלל יסכים וזה לא ירתיע אותו יותר שתיהי גרושה. או שתימצאי גבר אחר שיספק את כל צרכייך. איתן

שלום , אשמח לקבל כל תגובה ממישהו שמטופל בתרופה. תודה.

פעם לקחתי את זה, ולא הצלחתי לישון בלילה (כ-ל הלילה) אז הפסקתי.

לי זה עשה עצירות וכאבי בטן. אבל סך הכל זו תרופה מחזקת. כך שגם אני הפסקתי לאחר 2 כדורים.

12.12.02 לעמי שלום, אמי בת 78 סובלת לאחרונה (מספר שנים) ממחשבות שוא, כלאמר, משליכה על המציאות תחושות שלה . בעיקר על-כך שהסביבה מתנכלת לה כועסים עליה וכו'. התיעצנו עם רופא המתמחה בתחום הרפוה הגריאטרית (אמי לא מוכנה ללכת לבדיקות מעקב) והיא המליצה על תרופה בשם clopxicol . שאלתי: מהן תופעות הלוואי ? האם האישיות תשתנה? איך לשכנע אותה לקחת את התרופה? בתודה מראש על תשובתך, אהובה גרץ

אהובה שלום מדוע מדוע מדוע לא שאלת את הרופא שהמליץ ? בעקרון התרופה מיועדת למנוע מחשבות שווא ולהרגיע יש מגוון תרופות דומות שבאות בחשבון תופעות לואי העקריות כוללות נמנום, עייפות, בלבול, נוקשות שרירים י ש למצוא תרופה ומנון נסבלות ויחד עם זאת מועילות כמו כן חשוב לבצע ברור גופני והערכת מצבה הנפשי לשכנע - לא תמיד קל אבל תלחץ משפחתי הוא לרוב יעיל אם נעשה בלב שלם אישות לא תשתנה בהצלחה עמי

אמרתי לפסיכיאטר שלי שאני יודע מה זה פסיכיאטר ואני לא יודע מה זה משוגע תשובת הרופא : זה דבר נדיר

כנראה שהפסיכיאטר שלך מזן נדיר...

עניתי על המייל. ואני באמת חושבת, שזו העובדה שהדברים שאני כותבת באים מהראש נטו - בלי לערב רגשות...

תפסיקי לעבוד על עצמך:))) יש פה דברים שבאים ממך מבפנים. השירים לדוגמה. ההתענינות. העצות שלך ברובם הם מניסיון. וידע שצברת אם זה מפסיכולוגים פסיכיאטרים מההורים. מדברים שראית. יש לך הרבה דברים שם בפנים. אולי יש גם השפעה רבה אבל זה גם חלק מניסיון החיים שרכשת במשך השנים. @-----)----- איתן

אני לא עובדת על עצמי!!! (יש עוד זמן עד ה - 1 באפריל). אתה יודע שעל השירים אנחנו לא מסכימים... זה משהו שאף-פעם לא יכולתי לקבל... אני לא רואה בהם שום דבר מוכשר, וזה ממש לא קשור להצטנעות. כשאני קוראת שירים של דליה רביקוביץ' (לדוגמא), אני רואה כשרון. אני לא רוצה "להפחיד" פה אף-אחד, אז אני לא אכתוב איזה ידע צברתי מפסיכיאטרים (בקצרה - שום ידע) - הם לא מנסים ללמד אותך כלום (בשביל זה יש פסיכולוגים), אלא לדאוג שתקבל את התרופה הנכונה לאבחנה הנכונה. אל תשכח, שפסיכיאטר הוא קודם כל רופא שהתמחה בתחום מסויים. אני גם לא ארחיב על הדברים "שיש לי בפנים", כי אז באמת לא יישאר פה אף-אחד :-)

הרה כתבתי לך תשובה ואם איתן חזר מהתוכנית של קיציס לפורום אז היום קיציס לא היה לטעמי מוצלח ולא צחקתי אפילו פעם אחת . ערב הלביבות עבר הם בלעו אותם ונהנו .אני צריכה לסיים ולצאת מהפורום כרגע אז מחר בבוקר אקרא את תגובותיכם.

לילה טוב. עניתי בעמ' 514.

שלום בני בן התשע וחצי אובחן כ- mcdd ובכל הרשת לא נמצא אתר אחד שמדבר על הקומפלקס הענף הזה שמאגד בו את כל התופעות של הפרעות בהתפתחות. בני סובל מהפרעות קשב וריכוז, קשיי חשיבה, קשיים חברתיים ולקות למידה. הוא מסוגל ללמוד כאשר הלימוד הוא פרטני- אחד לאחד. בכתה בה הוא לומד (רגילה), הוא הולך "לאיבוד" ומוסח בקלות ע"י עולמו הפנימי. יכלת החשיבה שלו פגומה- הוא אינו מצליח לעבד באופן מסודר את המסרים שלו והם נפלטים לפעמים באופן לא כל כך מובן. דימויו העצמי ירוד וכן קשריו החברתיים- יש לציין שהוא ילד מקסים, טוב לב שלרוב ילדים לא נטפלים אליו אך אינם מחפשים את חברתו. הוא לבדו רב הזמן- בעולמו הפרטי או במשחקים שהוא אוהב לשחק- מחשב , וידאו ושאר אלמנטים פאסיביים. אנחנו מנסים לשפר את הפן הפיזיולוגי שאולי לקוי ע"י מתן ויטמינים ותוספים טבעיים כדי לחזק את הצד הזה שאולי גם מכשיל אותו באיזשהו אופן. אך היום נתבקשנו ע"י הפסיכאטר שמלווה אותו , לשקול מתן ריטלין, שממנו אנחנו חוששים מאד(בעיקר לאחר נסיון די עקר לפני שנתיים). הילד מלווה ע"י מורות פרטיות, דרמה טרפיסטית וכל הנוגעים בו מודעים למצבו ועוזרים לו. להוציא תסכולים לעיתים, הוא ילד שמח ואופטימי- אוהב חברה ואוהב את ביה"ס. היכן ניתן למצוא חומר על mcdd? אילו אופציות עומדות בפנינו? אילו עוד טיפולים אפשריים במקרה כזה? ומה הצפי לעתידו- מטוב ועד רע?

גם אני נתקלתי באבחנה זו לאחרונה ונמסר לי שזו תת קבוצה של PDD. PDD אלו כל ההפרעות הקשורות לאוטיזם. מעצם הגדרה זו נראה לי שזה מקביל לPDD שהרי MCDD זו הפרעה התפתחותית רבה ומורכבת. לפי דעתי שווה לך לחפש את כל מה ששיך לספקטרום האוטיזם ונא לא להיבהל! ספקטרום הפרעות האוטיסטיות הוא רחב מאד מאד ונמצאים בו גם ילדים שבהחלט יכולים להשתלב בחברה. אם הבן שלך לומד בכיתה רגילה כבר מצבו טוב. הייתי שמחה אם הבת שלי היתה במצב של הבן שלך!!!

שלום הכנסי למנוע חפוש GOOGLE והקלידי Multiple Complex Developmental Disorder תקבלי מגוון אתרים העוסקים בנושא בהצלחה עמי

ד"ר אבני תודה על הניווט לאתרים. תבורכו על האתר הזה !

במסגרת הקורס האקדמי "מבוא לפסיכולוגיה" בו אני משתתפת, עלי לכתוב עבודה בנושא אישיות מרובה. קשה מאוד למצוא ספרות עברית בנושא !!! האם ישנם ספרים/מאמרים הדנים בהפרעה באופן מקיף? תודה.

דנה שלום יש חומר רב בנושא חפשי תחת הפרעה דיסוציאטיבית או דיסוציאציה. ראי למשל http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/iden.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

דנה שלום רב, ישנם מספר מקורות מידע שאת יכולה להשתמש בהם: ראשית, מרכז המידע של מכון הנרייטה סאלד. את יכולה להגיע לשם דרך האתר של סנונית: www.snunit.co.il, תיכנסי למאגר המידע של מדעי החברה. תוכלי למצוא שם מאמרים, ספרים ועבודות תיזה ודוקטורט. שנית, נכתבו על הנושא מאמרים בכתב העת לפסיכותרפיה "שיחות". תוכלי למצוא את כתב העת בסיפריות אקדמיות. אני משוכנעת שתוכלי לדלות משם מידע רב. שלישית, לאחרונה מוצגת בערוץ 8 סדרה על פסיכופתולוגיה, ויש שם סקירה של כל ההפרעות הנפשיות למיניהן, ובין היתר על ההפרעה הדיסוציאטיבית ועל אישיות מרובת פנים. ייתכן ותוכלי להשיג עותק על הקלטת דרך ערוצי הכבלים או משהו כזה. בהצלחה, טלי פרידמן

לא קראתי על אחד שיצא מזה יש תקווה?

מי שבאמת רוצה לצאת מזה -ייצא.

פגשתי רבים מאוד כאלה. צריך התמדה בטיפול ומוטיבציה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

בבקר תוך כדי ריצה מטורפת לעבודה גיליתי ש"אין פלאפון " לא בחדר לא בסלון. היה נדמה לי שאבדתי אותו אתמול באוטובוס. עליתי לאוטובוס בדרך לעבודה ומתוך סקרנות שאלתי את הנהג כיצד אני יכול לברר האם נמצאה האבדה . הנהג האדיב מסלי את הסלולארי האישי שלו והציע לטלפן לסלולרי שלי. ענה לי בחורציק צעיר תיכוניסט שהזדהה בשמו ושמח לעזור לי ולהחזיר לי את הפלאפון. עכשיו הולך לקבל ממנו בחזרה את הסלולארי במסגרת בו הוא מתנדב סתם רציתי להתחלק בחויה חיובית פעוטה אבל משמעותית. אגב לא יודע כיצד לתגמל את הילד. להציע לו כסף נראה לי מעליב . להודות לו בלבד לא מספק... אחשוב על משהו. יש לכם רעיונות ?

סאשה, טוב לשמוע שיש עוד אנשים הגונים בעולם! אני חושבת, שהצורך שלך לתגמל את אותו תיכוניסט מובן, אבל זה לא נחוץ. עצם המעשה מראה שמדובר בנער אחראי, שמוכן לעזור ברצון. אבל תן למצפון שלך לקבוע...

פגשתי את הנער והחזיר לי את הסלולארי סירב בתוקף ונימוס לקבל מתנה כלשהי ואף עדכן אותי ביחס לשיחות שהוא קיבל. לא להאמין !!!!!

thanks for a nice story to make all of us smile......:)))

מסתבר... וזה למרות שלעיתים נדמה לנו שכל האנשים הטובים נכחדו מהעולם... :) אני שמחה בשבילך שמצאת את האבידה, ושמחה בשביל כולנו לגלות (מחדש) שעדיין נותרו אנשים טובים...אכן, יש תקווה! :) טלי פרידמן

לפני שנה אובחנתי כסובלת מחרדה ודיכאון טופלתי בתרופה ציפרמיל+פסיכולוג, רק כעבור חצי שנה הרגשתי טוב יותר ואז נאמר לי להפסיק את הטיפול כעבור חושיים לאחר תקופה של ויכוחים עם בן הזוג הרגשתי שהכל חוזר ומאז כל מה שקורה לי אני משליכה לחרדות,פשוט לא מצליחה לחשוב בהיגיון , אני מנתחת את עצמי - האם אני שמחה, עצובה האם זה חוזר איך אטפל כי כלום לא עוזר {אני גם מטופלת ברפלקסולוגיה} וכך אני לא מצליחה לתפקד השאלה היא האים זו חרדה דיכאון - אני יודעת שאני לא חושבת בהגיון ושאם אפסיק לחשוב על זה זה יעבור אבל לא מצליחה ולכן כועסת ושונאת את עצמי-מה עושים כולם אומרים לי פשוט להפסיק לחשוב ואני לא יכולה אני משתכנעת שאני אשמה שהכל בראש ולכן תרופות לא יעזרו, חשוב להגיד שמטיבעי אני שלילית לחוצה וביקורתית כלפי עצמי לכן אני לא יודעת אם יש פתרון או שככה אני (לפני המשבר הזה שהגיע אחרי שפעת, היתי היסטרית אבל חייתי עם זה } דחוף!עוד דבר קראתי על תרופה טיבעית בשם פרע המופק מהיפרקום פרפורטום -צמח זה יכול לעזור?

נא התערבותך, בדרך כלל התיחסויותך נבונות וענייניות . לי אין מה לומר ונראה לי שאתי מאוד סובלת

אני הייתי ממליצה לך לנסות תרופה כמו פרוזאק או סרוקסט. אני סבלתי מדיכאון ומזה כשנה אני לוקחת 2 סרוקסט כל יום ושיחות עם פסיכולוגית כפעם בשבוע וכך אני מצליחה לתפקד ואפילו להנות לפעמים ולהיות שמחה. שווה לנסות . אין טעם להאשים את עצמך בכך שאת סובלת מדיכאון ומחרדות כי את ממש לא אשמה והמחשבות האלו גוררות אותך למצב גרוע יותר. כל אחד נולד עם מטען גנטי אחר. אני נולדתי עם מטען גנטי של השמנה (מאמא שלי) ושל דיכאון (של אבא שלי) ועם זה אני צריכה לחיות בצורה הכי טובה שיש, תוך שימוש בעזרה הכי גדולה שאני יכולה למצוא.בהצלחה וכל טוב וחג שמח.שיריתה.

אתי, בכל מה שקשור לטיפול תרופתי, המושג שלי שווה לאפס... כבר כמה שנים שאני לא לוקחת תרופות. אבל בכל זאת נראה לי, שאת צריכה לחזור לטיפול (לפחות פסיכולוגי בתור התחלה)... אם משהו תרם לך בעבר, למה שהוא לא יישפר את הרגשתך גם הפעם? רוב האנשים מנתחים את עצמם ברמה כזו או אחרת, אבל כשזה נעשה גורם שמפריע בחיים, צריך לטפל בזה... לנתב את זה למסלול בריא, ולא למסלול של חרדות. זה נכון, אם כולם יגידו לך להפסיק לחשוב, זה לא יעזור. רק את נמצאת במקום שלך, ואף-אחד אחר (גם אנשים עם המון רצון טוב) לא יכול להגיד לך על מה ואיך לחשוב, גם אם המחשבות מציקות. גם אם את שלילית, לחוצה וביקרותית כלפיי עצמך, אפשר לאזן את זה בצורה כזו, שתוכלי לראות את הדברים (גם השליליים) בצורה נכונה ולא עקומה, כמו שקורה לך עכשיו. לפעמים האשמה עצמית היא פתרון נוח... ז"א, את לא "רבה" עם הסביבה, וככה נשמר איזשהו שקט יחסי ולא אמיתי, כי את "ברוגז" עם עצמך... אתי, אני חושבת שאת יכולה לעזור לעצמך, את רק צריכה לתת לעצמך דחיפה קטנה ולפנות שוב לקבלת טיפול. תרגישי טוב, HERA.

אתי שלום דומה מהמכתב שאת במצוקה שתוך המצוקה שקול הדעת שלך משתבש איכשהו בהחלט יתכן שחזרה לטפול כולל טפול תרופתי תועיל היפריקום הוא למעשה תרופה המופקת מצמח למעט הילה "טבעית" הוא תרופה לכל דבר אולי מעט פחות יעילה לסכום די לבלבול פני לטפול (ויצא לי חרוז) בהצלחה עמי

ד"ק אבני שלום תודה על התשובה רציתי לדעת מהן ההשלכות של טיפול תרופתי לאחר שמפסיקים אותו והאם יכול להיות שבגלל שהפסקתי את הציפרמיל נגרם לי שיבוש ובכלל האם זה הגיוני שרק אחרי חצי שנה היו תוצאות ורק לחודשיים? האים התרופה לא התאימה לי? מה אתה ממליץ? האם יש בדיקה -סיטי מוח אולי שיכולה לבדוק האים יש צורך בתרופה זה נראה חסר אחריות שאחרי 2 דקות שיחה עם פסיכייטר אני אקח כדורים ועוע שתי שאלות קטנות -מהו הורמון הסרטונין ותפקידו מהו אופן הפעולה של התרופות וכשלקחתי תרופות הרופא שלי אמר אחרי 5 חודשים שכבר הייתי אמורה להרגיש טוב יותר וכדי שארגיש כך כדי שאפסיק עם הכדורים לכן הייתי בלחץ לסיים איתם-השאלה היא האים שימוש בכדורים מוגבל לזמן מסויים האים יש נזק בשימוש לטווח רחוק והאם כדי שמסיימים את התרופה לעבור לקחת תרופה חלשה יותר כגון פרע ורק אז להפסיק מקווה שתענה על כל שאותי- הרבות-אני פשוט מרגישה שאין לי עם מי להתייעץ היות ןגם הפסיכולוגית וגם הפסיכייטר אז לא אמרו לי הכל וחלק מהמידע שנתנו לי לא היה מדוייק

אני פורשת. לא בגלל שאני עייפה אלא בגלל שלא בא לי להסתבך עם מבקרים למינהם שטוענים שאנחנו משתלטים על הפורום. הרה... לא קיבלתי ממך שום מייל (למה..:-(((...???) איתן.. שיהיה לך לילה טוב חביבי (או חביבתי.. מה שבא לך..) הרוש... תרגישי טוב מתוקה שלי.. ו.. אני עדיין מחכה למייל... לילה טוב!

מממממממהההההההההה? (לא, אני לא כבשה) לא קיבלת מייל? מוזר... אני אשלח אותו שוב. כן. בדיוק כתבתי לאיתן, שתיכף יעשו מאיתנו קציצות בגלל כל המקום שתפסנו... אז תודה. ולילה טוב. נ.ב. ד"ש לפוך ולכלב...

גם אני מחכה למייל ממך:))) לילה טוב לך:)) ושתחיכי פה היום בערב:)) זה נר שלישי:)) @-----)---- איתן:))

שניכם מחכים למייל ממני? טוב, אז שלחתי לשניכם.

היי אני בת 25 ניפרדתי לפני מספר חודשים מחבר שעמדנו להתחתן,יצאנו 4 שנים. פשוט אני בדיכאון מאוד קשה לי ,אבל יוצאת ומכירה גברים חדשים אבל מאוד קשה לי להתאהב ,האם יש עזרה ?פשוט קשה לי מאוד .מה עושים במצב כזה? פשוט לא יכולה לצאת עם אף גבר אחר.(לא רוצה ולא נימשכת). אנא עיזרו לי מאוד קשה לי . בתודה מראש קארין.

קארין... אם אני אגיד לך, שגם אני בת 25 ושגם לי היה חבר שלוש שנים (נפרדנו לפני שנתיים פלוס) ושעמדנו להתחתן זה יעזור במשהו..? :-))) מתוקה... אני לא כל כך יודעת מה להגיד כדי לעזור לך להפסיק לכאוב ולכן אולי הפיתרון הוא לתת לכאב ולעצב לגיטימציה... אולי במקום לנסות לברוח לפגישות ודייטים עם בחורים - תנסי להיות עם עצמך לבד. להרשות לעצמך לבכות, להתאבל על הקשר שהיה ואיננו עוד, להבין שזה נגמר. כל התהליך הזה לוקח זמן וכמו שריטה אמרה פעם (וצדקה) "הזמן אינו רופא אבל הוא מביא איתו הקלה.." סבלנות. הרבה סבלנות. הימים הטובים עוד יגיעו אבל לפני כן צריך להתמודד (ולא לברוח).

קארין היקרה:) מי אמר שאת צריכה לימצוא מישהו עכשיו ומיד????? את נמצאת במצב שממש לא מתאים לקשר רציני. את צריכה קצת זמן. וכפי שנאמר בצורה נדושה ונכונה. "הזמן הוא התרופה הטובה ביותר". 4 שנים זה ממש לא מעט. את מצפה שהכל תוך חודש חודשיים יעלם???? קשר כזה זה קשר מורכב אם הרבה רגש. תחכי קצת על תסתערי על הגברים בבת אחת:))) קודם כל תשקמי את עצמך. תמצאי עבודה ואם את עובדת תעסיקי את עצמך בקורס או משהו כזה. תתני לנפש שלך להרגע מהכאב. ובמשך הזמן אחרי שתתחני מיליון פעם את מה שהיה עד שימאס לך. אז, שימאס לך . ותרגישי שאת מחפשת באמת אהבה אחרת יותר טובה יותר בונה. אז תתחילי מחדש. בחיים יש הרבה פרידות בכל מיני מצבים. ובד"כ זה לא קל זה אפילו כואב. אבל אם כל הכאב והצער. החיים ממשיכים. לשכוח אי אפשר. אבל לפנות מקום למשהו חדש טוב יותר תמיד יש. רק צריך למצוא את המקום הזה שנימצא שם בפנים. קוראים לזה "כח" ופשוט לתת לו הזדמנות. אני מקווה שעכשיו לפחות תדעי מה לעשות ומה לחפש. בכל מיקרה את תמיד יכולה לחזור ולספר מה מטריד אותך @--------)----- איתן

קארין, את יודעת, זה נראה כאילו את "מכריחה" את עצמך למצוא קשר חלופי - ומהר... עד שלא תתאוששי קצת מהמשבר הזה, לא תמצאי מישהו אחר. כי עכשיו, נראה שכל בחור רק ישמש כפיצוי, כממלא-מקום, של ה-X. אל תלחיצי את עצמך... גם ככה קשה לך. כשתהיי מוכנה לקשר חדש, את כבר תדעי את זה. את שקועה עכשיו בתוך מן "הבטחה שלא התקיימה", זה בהחלט מעוות את כושר השיפוט. מאחלת לך שתרגישי טוב, HERA.

קארין שלום אם מדובר בחבר שעימו עמדת להתחתן ובקשר משמעותי טבעי שיקח זמן להתאבל על מה שאבד. אמנם עדיין לא התחתנתם אבל זה בכל זאת סוג של גירושין. ניסיון של רבים מורה שתקופה של כשנה היא זמן ממוצע וסביר לעבור את תגובת האבל הזו. לעיתים זה מהיר יותר ולפעמים פחות, אבל שברון לב דורש את הזמן שלו, וזו אולי התרופה. ואח"כ האהבה החדשה שתגיע ואולי תהיה בשלה ונכונה יותר בשבילך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעבר פניתי לפסיכולוג למתן שרות. בני שי התאשפז במוסד לאישפוז יום עקב התקפיי חרדה. ההתקפים היו בעיקר כשהיה אמור לצאת את הבית. ימים בני ישב בבית מתקשה לצאת. הוא התלונן על סחרחורות וכאבים - הרופא אבחן כי זה התקפי פאניקה ונתן לו כדורי קסאנקס. שי חשב כי הכדורים הם אלה שגרמו לחרדות אולם הוא טעה ועקב כך השתמש בוואליומים. ובעוד סוגי סמים למיניהם. אני חושש כי הוא מעשן סמים ואף עבר לסמים כבדים. היום הוא שוב חדל מללכת למחלקה והוא יושב בבית ומתעסק במחשב באינטארנט וגם עדיין סובל מהתפרצויות זעם... מקווה כי תוכלו לעזור לי... ערב טוב אהרון משולם

שלום אהרון, אני מבחינה בכאב הרב שלך. אם בנך משתמש בסמים קלים/קשים הוא זקוק לטיפול גמילה. בן כמה הוא? לעיתים קרובות כאשר בעיות אינן מטופלות בדרך הנכונה הן מחריפות ואף גוררות אחריהן בעיות קשות פי כמה. יש מס' טיפולים יעילים למצבי חרדה, הפתרונות שכפי הנראה בנך בחר מובילות אותו לתהומות של תחושה רעה, והדרדרות בלתי נמנעת. האם בנך מעוניין להיפגש עם מטפל? מאילו חרדות הוא סובל? ספיר

אהרון שלום אני מציע שתפנה למחלקה בה מטופל בנך ותבקש פגישת ייעוץ. אין ספק שהיכרות אישית עם בנך והמשפחה חשובה כדי לתת לך עצה מועילה. המצב שאתה מתאר נשמע מדאיג וכדי לפנות מייד לעזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה חום עכשיו?... מה שוב עוללת ...? :-))) ITS REALLY ME MY DEAREST HERA..... אני קצת חסרת שקט היום, ועכשיו במיוחד. היית מאמינה מה אני כולת עכשיו?.... שניצל עם פסטה... באחד בלילה!!!!! עכשיו את מבינה למה שאלתי את מה ששאלתי?...

גם לי יש נטייה לאכול בלילה... גם פסטה. פתאום ככה סתם נהייתי חולה. אני רק מתחילה עם זה... אני מקווה שזה לא יחמיר, כי אני שונאת את זה... באופן הגיוני - לא? אני מבינה למה שאלת את מה ששאלת, אבל התשובה שלי היתה די סתומה... לא ממש יצא לי כמו שרציתי... וחוץ מזה? מה עורר את חוסר השקט הזה?

לימודים. זו הסיבה היחידה כרגע לחוסר שקט. הכל הלך לי כל כך טוב אבל עכשיו נתקעתי (אני לא יכולה לפרט, לא כאן בכל אופן, אני אסביר לך יותר בפירוט באי מייל) ואולי אני שוב אפספס את המועד הקרוב של המבחן הממשלתי. זה גורם לי לתגובות לא רצוניות, כמו לחצים בחזה , עצבנות ונדודי שינה..... כמו שאת רואה...

מה עושים כשמרגישים שחייבים לאכול משהו , וזה לא בגלל שרעבים, אלא מתוך עצבנות או מתח..? הרבה פעמים כשאני עצבנית או מתוחה אני מוצאת את עצמי טוחנת שטויות, העיקר להעסיק את עצמי. יש ימים שזה ככה לאורך כל היום. אין לי בעיית משקל, ולכן אני לא כל כך מודאגת מהשמנה(אני שומרת על משקל די קבוע). אני שואלת, כי זה מציק לי. אני יודעת שמה שאני עושה זה לא ממש בריא. סתם להעמיס על הקיבה המסכנה שלי כמויות מיותרות. וזה יכול להיות משהו מתוק ואחרי זה משהו מלוח ואחרי זה משהו חריף וכו כו... מה זה הצורך הזה באוכל?... כאילו להשתיק משהו חסר מנוחה...? מוזר מאד...

is it realy u? הצורך באוכל מכסה על הצורך במשהו אחר... אני לא אבלבל לך את המוח בנושא ההתפתחות לפי פרויד, אבל האכילה קשורה לשלב האוראלי בהתפתחות (כל האנשים עם הראש הכחול - תסתמו!!!!!)... ותפקידה מילוי צרכים (כשהראשוני הוא, כמובן, הרעב)... בהמשך, הרבה פעמים מלמדים ילדים לקשר בין ממתק למעשה טוב (כמעט כמו כלבים...). ליהוש... יש לי חום, לכן אני מבלבלת לך ככה במוח... :-)

קודם כל חג שמח לך:))) את אומרת דברים שמתאימים ממש לחג של האוכל בשמן:))) ואת האמת. תמיד שקרובים למקרר אוכלים. תילכי ברגל איזה שעה בערב. וכבר תחסכי לך שעה של אכילה:))) רק אל תיקחי צידה לדרך:))) אם את כועסת תחשבי למה את כועסת. איזו סיבה יש לך לכעוס. חוץ מיזה. למה את צריכה לכעוס בגלל איזה מטומטם?? זה שווה את כל הקילוגרמים שאת עלולה לעלות???:))) בטוח שלא:))) @------)---- חג שמח איתן

אני מזמן כבר לא כועסת בגלל המטומטם. תודה לאל ממנו כבר נפטרתי!

אני חושבת שלפעמים הצורך באוכל בא מתוך איזהשהו שיעמום. עדי

ליהי שלום רובנו אוכלים לא רק כדי לספק את צרכינו הביולוגים בלבד אלא גם כדי להשביע צורך נפשי כלשהו. זה טבעי ואפילו קשור למנגנונים פזיולוגיים בגוף (סוכר מעורר שמחה...). המינון הנכון הוא כמובן התשובה לאכילה נכונה, אבל מה לעשות, זה לא תמיד עובד. אם האכילה מספקת צורך נפשי צריך להבין באיזה מצבים מתרחשת "האכילה הפסיכולוגית". אפשר אפילו לתעד את זה, בכל פעם שאת מתכוונת לאכול לרשום לעצמך מה את מרגישה ומה עוצמת הרעב הנפשי. העצירה וההתבוננות עשויה לעזור להפחית את הכמויות, ולאחר מכן ניתן להתבונן אחורה כמה ימים ולנתח מה קרה. מאחר ואת מספרת שאין לך בעית משקל כרגע אלא יותר מוטרדת מהתופעה, יתכן שההתבוננות העצמית תספיק. בברכה ד"ר אורן קפלן

ליהי שלום רב, בהודעתך מיד אחרי שאלתך "מה זה הצורך הזה באוכל" צמודה התשובה האישית שנתת "כאילו להשתיק משהו חסר מנוחה"... המזון שאנו אוכלים, איננו אוכלים אותו רק לשם אכילה וסיפוק צרכי הגוף. משולבים בכך גם תהליכים וצרכים נפשיים. לכן כאשר אנו נמצאים במצבים נפשיים שונים משתנים דפוסי האכילה שלנו, בהתאם לתחושות ולרגשות. זה דבר נורמטיבי, אם כי כאשר נגרמת פגיעה בגוף (בשל השמנה או הרזיה קיצונית) יש לטפל בכך ולא להזניח. בברכה, טלי פרידמן

שלום ד"ר!! הייתי רוצה לעניין אותך במה שקורה לי לאחרונה: בחצי שנה האחרונה עברתי תקופה לא קלה שבעקבותיה נכנסתי למצב שהוגדר ע"י פסיכיאטר כדכאון אך אני מנתח את זה יותר בילבול מאשר דיכאון. קצת יותר פירוט: אני חש כאילו אני כל הזמן לא בעניינים, ושאני ממש ממש אבל ממש מבולבל ולא סתם מבולבל על משהו ספציפי אלא בכלל אני לא מפוקס לא מרוכז ,נמצא במצב של מן סחרחורת מסויימת שקשה לי לתאר אותה,אני מקווה מאוד שתוכל להבין. שאלתי היא: למרות שאני לא בוכה וישן לא רע וגם אוכל בצורה סדירה,האם בכל זאת המצב של הבלבול הרב ואי פיקוס שאני חש אלו הם תסמינים של דכאון שעובר שלי כרגע? אני מבקש שתענה לי מנסיון אם נתקלת בעבר במצב מוזר שכזה? אני מאוד רוצה לשלוט בזה אבל מרגיש אזלת יד כי בכל פעם שאני נלחם בהרגשה אני נכשל מחדש.הגעתי למצב שמרוב שאני מבולבל ולא מפוקס חשבתי שיש לי בעיית ראיה והלכתי בעקבות חשד זה לרופא עיניים שאמר לי שהכל בסדר!!!! מה בעצם קורה לי? הפסיכיאטר שלי נתן לי לטפל בתרופה טבעית שנקראת:היפריקום ובמקביל לכך גם רדיולה וקומפלקס של וויטמין B ו- C כי לטענתו וויטמין B אחראי בין השאר על דכאון. שוב פעם וסליחה שאני חוצפן,פשוט אני רוצה מאוד לקבל תשובה מה קורה איתי בדיוק והכי חשוב האם אני לא חריג??????!!!!! בתודה מראש,ארנון

ארנון שלום צר לי אם אתה רוצה חוותדעת אין מנוס מבדיקה - יתכן מאד שאתה סובל ממצב של חרדה עם או בלי דכאון ואם כך קרוב לודאי שמצב יחלוף בסופו של דבר יתכן והתופועת קשורות לדברים שעוברים עליך לאחרונה עצתי - אם אינך בטוח בדעת הפסיכאטר שלך אתה יכוללפנותלעוד פסיכאטר לחוות דעת נוספת בהצלחה עמי

שלום! רציתי לשאול אותכם שאלה... אני עושה עבודה חקר בנושא האנורקסיה והקשר בינה לבין פרסום טלויזיוני.. מה דעתכם? האם יש קשר? או אין? האם קראתם מאמר? ראיתם אתר בנושא? נא ליצור איתי קשר בפורום, אפשר גם באימייל. תודה, לי. נ.ב: חג שמח !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לי שלום ישנה טענה שהשימוש בדוגמניות רזות במיוחד בפרסומות ובתוכניות בידור למיניהן הן אחת הסיבות להתפתחות הפרעות אכילה בתקופתנו. בעבר היפה היה נחשב שמן, כי אנשים רזים היו עניים. במאה האחרונה התפתח פולחן הגוף הרזה ובהחלט סביר שהתרבות יצרה הגברה של הפרעות האכילה. השפעות תרבותיות יכולות להשפיע על דברים רבים. לדוגמא, בתקופתו של פרויד בוינה השמרנית היו הרבה שיתוקים הסטריים, תופעה שכמעט איננה קיימת כיום. אין ספק שתוכלי למצוא כתבות בעניין. עשי חיפוש בכל מאגר כתבות ומאמרים ובוודאי תמצאי שלל רב. בברכה ד"ר אורן קפלן

לי שלום רב, ישנם מאמרים בנושא במאגרי מידע אקדמיים שונים, וכמו כן על גבי רשת האינטרנט. אגב, איזה סוג של מחקר זה? בהצלחה, טלי פרידמן

כמה דברים: 1. חיפשתי באינטרנט..ואני לא ממש מוצאת. ניסיתי לחפש בכל מנועי החיפוש תחת כותרות שונות.. אני בטוחה שיש על הנושא כתבות רבות.. אני רק לא יודעת איכן למצוא אותם.. יש למישהו אולי אתר מסויים, או "כותרת" שיש לשים במנועי החיפוש שתעזור לי למצוא..? 2. כעיקרון, העבודה הזאת היא עבודת חקר רגילה, אני יכולתי לבחור את הנושא ומכיוון שאני מתקשרת לאנורקסיה, מסיבות שונות, בחרתי לעסוק בנושא זה. אין ספק שיש קשר בין שני הדברים, אני רק צריכה הוכחות ומידע.. ממקורות שונים.. ספרים\אנטרנט\עיתונים וכולי... לי.

המפגש בין הצעיר הישראלי לבין המסגרת הצבאית יוצר אינטראקציה יחודית. הצעיר,בדרך כלל בגיל ההתבגרות המאוחרת (18-21) שרוי בעיצומו של תהליך חיפוש וגיבוש זהות,על הבטיו הביופסיכוסוציאלים. הוא מתחבט בפרידות הקשות ממגוון האוביקטים של עולם הילדות ונאבק על האוטונומיה שלו בתחום הקונפליקט המתמשך שבין תלות ועצמאות. תקופת גיל ההתבגרות נקטעת בצורה כפויה וחדה על ידי הגיוס לצבא.המסגרת הצבאית מכתיבה תשובות משלה למגוון הבעיות בהן מתחבט הצעיר. היא כופה עליו פרידות ומסגרות חדשות,מאפשרות לו עצמאות ואוטונומיה מסוימת במחיר הטמעות ותלות ראשונית,ודורשת קבלה של מרכיבי זהות בין כדרישה ערכית אידאולוגית או כנובעת מאופי השרות. כל זאת בצורה רבת עוצמה ובילתי מתפשרת. מפגש ייחודי כזה עלול להביא למצבי משבר שונים ומגוונים. בעיות הזהות: א. אידאולוגיה רשמית מול "אידאולוגית נעורים" : השרות הצבאי בישראל נוצק במסגרת ערכית קיומית: " צבא ההגנה לישראל". עם זאת ברמה הקונקרטית, מתורגמת האידאולוגיה הצבאית לשפה רישמית משלה,בצורה כופה ומוכתבת, והדבר קשה במיוחד לצעיר התוהה ומתחבט באשר לסוגיות ערכיות, ואשר עלול לנטות לעימות עם כל אידאולוגיה רישמית המוכתבת מלמעלה,ומעבר לעימות המהותי,נוטה לווכחנות לשמה ולשימוש בולט בשפה וז'רגון של בני גילו. השרות בצבא כערך קיומי,המצדיק את הוויתור על החופש האישי למען שרות העם והמדינה, מופנם אצל מירב הצעירים הישראלים. צעירים אלה לא יחוו את השרות הצבאי כאובדן מוחלט של חרותם ויוכלו גם להסתגל ולצמוח במסגרת הצבאית. צעירים אחרים לעומתם,המשוללים קבלה והפנמה ערכית כזו,עלולים לחוש תסכול רב עקב התחושה שחירותם נשללה והדבר יפריע מאוד ליכולת הסתגלות הצבאית. ב. אנונימיות מול שמירה על ייחוד אישי : המסגרת הצבאית דורשת הטמעות ואנונימיות של הפרטים השונים. ביטויים קונקרטיים לכך הם ההופעה האחירה במדים ונשיאת אמצעי זיהוי כמו דיסקית ופנקס חוגר. הזיהוי אם כן הינן על ידי מספר אחד בתוך רצף עצום של מספרים דומים. המתבגר בתקופה זו נוטה דווקא להבליט את ייחודו כחלק מעיצוב זהותו. נטיה זו עשויה להתבטא על ידי לבוש ייחודי,תספורת מתחוחכמת,סידור מיוחד של פינת מגוריו וכד, הגיוס לצבא כחלק ממעבר חד, מבטא קונפליקט זה בכל עוצמתו,כאשר הצעיר מעבר בחטף מעולמו המוכר בו מולו ניסה להגדיר עצמו ובתוך זמן קצר ניטלים ממנו סממני ייחודו והוא הופך לחייל מן השורה. מעבר זה עלול להיות קשה ומאיים ולהביא למשברים בדרגות חומרה שונות. בז'רגון הצבאי מוכר המונח " הלם בקו"ם "המתאר חייל נבוך, מבולבל ובוהה שאינו מסוגל למצוא את מקומו במסגרת חדשה. ואשר לנערות, עוד לפני זמו קצר טיפחו את הופעתן הנשית והנה משגויסו נכפית עליהן הופעה חיילית המטשטשת את הדימוי הנשי שכה שקדו עליו. הקונפליקט המתואר בין המסגרת הצבאית והדימוי הנשי מודש ביתר שאת בשלבי השרות הראשונים בטירונות,כשהנערה נדרשת להתאמן ב"חיילות" המזוהה באופן ברור עם מקצוע גברי. כל זאת על רקע המעבר החד והניתוק מהחממה הביתי,עם דרישות והקשיים הפיזיים,עלול להביא למצבי משבר שונים. ג. חוסר פרטים מול טריטוריאליות:מגורים,מקלחות,שרותים וחדרי אוכל משותפים מאפיינים את חיי הצבא ומביאים לפלישה אינטנסיבית ומתמדת לתחום הפרט, בתקופה בה מתרכז מאבקו של המתבגר לטריטוירה משלו,לפינה או לחדר בשליטתו המסודרים כראות עיני ולאפשרות לנעול את חדרו או את חדר הרחצה. החשיפה. לקבוצה מתקיימת בכל הרמות ואים אפשרות להמנע ממנה. היא מאיימת במיוחד על צעירים רגישים ומופנמים המתקשים להסתגל לחיי החברה. הקבוצה מזהה במהירות את המתקשה להסתגל והחלש. כחלש הוא הופך מוקד להשלכת החולשות של כולם, נושא ללעג ולבוז ועלול להקלע למצוקה נפשית קשה. ( הערת המעתיק: לגולשים הצעירים הרגישים והמופנמים אל תתרגשו מהכתוב זו אופציה אחת מיני רבות ,לעתים דווקא החשיפה הכפויה למצב חברתי מעורר גיוס כוחות חבוים המאפשרים גדילה והתפתחות רגשית וחברתית ) ד. לגיטימציה לתקפנות מול חרדה מאיבוד שליטה: הצבא ברמה הערכית ומעשית נותן לגיטימציה לתוקפנות ואף דורש שימוש בה בצורה המוחשית ביותר: בקרב מגע,בשימוש בנשק וכד'. הלגיטימציה לביטוי תוקפנות עלולה לעורר חרדה ניכרת מאיבוד שליטה על דחפים תוקפניים בהם מועסק הצעיר המתבגר בצורה אינטנסיבית. השימוש בכלי נשק מעורר בצורה בוטה וישירה שאלות זהות מהותיות: מי אני כפוגע כהורג? ויחד עם זאת ממחיש את החרדה מהאפשרות לפגיעה עצמית לנכות ואף למוות.

סאשה נראה שאתה זקוק לאשפוז פסיכיאטרי . יש לך אובססיה לצטט מאמרים. היום יש בשוק תרופות נגד הפרעה אובססיבית.

בקשר לשאלתך, אני בת 25, רווקה. את אומרת, שלא ברור לך, מה החפירה בעבר תועיל לך, ובכן.... גם אני לא ידעתי. וגם את לא תדעי עד שלא תנסי. מאידך, אם את חושבת שאת לא מספיק חזקה כדי לעשות את זה אולי זה לא הזמן. האם את בטיפול? ובת כמה את? אני מצרפת לך מאמר בנושאhttp://www.macom.org.il/whydig.asp

היי להיה תודה על תגובותיך. אני בת 33 לא חוויתי התעללות פיזית ממשית בחיי אך חוויתי התעללות נפשית שמלווה את חיי ברור לי שחוויתי בילדות יצרו אצלי מחסומים פגעו ברוח השימחה ובהערכה העצמית שלי אך לא ברור לי מה החפירה ההצגה של הדברים בפני הפסיכולוגית לאן זה יוביל מה זה יתן בכל אופן אני מודה לך על התגובה.

שלום, אני נוטלת ואלפורל 200 מ"ג ליום כשבוע. האם התרופה מרדימה? כמה זמן לוקח עד שהתרופה אמורה להשפיע? מתי אפשר לעלות ל400 מ"ג ליום? האם צריך להפסיק בהדרגה? האם ידועות תופעות לוואי? התרופה עוזרת לי עד כה אולי בגלל תכונות מרגיעות... לצערי אין לי פסיכיאטר שיכול לענות על שאלות אלו... תודה, אסילום.

אסילום שלום זו תרופה שעלייך לקחת אך ורק תחת פקוח פסיכיאטרי יש צרוך במעקב אחר רמות בדם ולטטר את מנון התרופה בהתאם אנא פני בהקדם לפסיכיאטר שיטפל בך בברכה עמי

חברתה של אמי נפטרה לפני שנה וחצי והיא מעוניינת היום לתרום את כל בגדיה לצדקה אולם שתינו לא מכירות ארגוני צדקה באיזור הצפון (חיפה והקריות). האם ידוע לכם להיכן ניתן לתרום את הבגדים?

תנסי לברר בויצ"ו.

אנסטסיה שלום רב, כל ארגון או עמותה יישמחו לקבל את הבגדים המשומשים שברשותכם, וישנם כאלו רבים: מרכזי קשישים, בתי חולים פסיכיאטריים (יש ליד חיפה), נעמ"ת, ויצ"ו, הוסטלים של חסרי ישע (מפגרים/חולי נפש/נכים וכו'), חב"ד, ארגונים למען משפחות נזקקות וכו'. כל הכבוד על הנכונות ורוח ההתרמה, יישר כוח! טלי פרידמן

יכול להיות שהגוף שלי פשוט עמיד לתרופות (כלומר לא מושפע מהן)? יש דבר כזה?

מינרווה, קראתי מחקר, שהתפרסם לפני שלוש-ארבע שנים, שנטען בו, שרבע מהאוכלוסיה (המטופלת) לא מגיבה לתרופות... גם אני בזמנו חשבתי שאני שייכת לרבע הזה... מאז יש תרופות חדשות, ככה שאני לא יודעת אם המחקר עדיין תקף.

גם הגוף שלי לא מגיב ......................לבלונדניות

מינרווה שלום א . יתכן אך ספק ב. ספק מכל מקום אם אכן יש צורך בתרופה הייתי ממשיך לנסות ולמצוא מה מתאים בהצלחה עמי

שלום לכולם. מקווה שזהו הפורום המתאים לשאלתי: אני בחודש השביעי להריוני הראשון. (אני בת 35). מדובר בהריון רצוי ביותר, גם על ידי וגם על ידי בעלי, שמאוד תומך בי - מכל החינות. עד לפני שבועיים חשתי מצויין מכל - הן פיזית והן רגשית, ואפילו מאוזנת יותר מבחינה רגשית מאשר בתקופות שלפני ההריון. בשבועיים האחרונים (ובעיקר בימים האחרונים) אני חשה מאוד פגיעה, מאוד רגישה, נוטה למצבי רוח, בכי - לא תמיד עם סיבה הגיונית. חשוב לי לציין כי אני בחורה רגשית למדי שדי לוקחת את החיים ללב. דווקא בהריון חשתי מאוזנת הרבה יותר מתמיד. כמו כן, עולים גם החששות כעת, האם אהיה אמא טובה, האם אספק לתינוקת סביבה טובה, תומכת וכו' וכו'. אודה להתייחסותכם

למיקי שלום. הריון הינו תקופה מרגשת ומסעירה. מדובר בשינוי הגדול ביותר בחיים, שאין דבר המשתווה לו. במקביל קורים שינויים בגוף- חלקם הורמונאליים וחלקם חיצוניים. כדרכם של שינויים- וודאי גם זה מערב בתוכו חששות מעצם השינוי ומן התפקיד החדש ההולך ונרקם. כבר בהריון אנו נקשרות אל התינוק הנישא ברחמנו- מדמיינות כיצד יראה, אילו תכונות אופי יהיו לו- וכיצד יהיו יחסיו עימנו. האם יהיו דומים או שונים מיחסינו עם הורינו, האם נעשה את אותן טעויות שהם עשו עימנו? האם נדע לאהוב אותו, לשמור עליו ולדאוג לבטחונו כראוי? אלו רגשות מאוד טבעיים ואפשר לומר גם אוניברסאליים. חשוב לתת להם מקום. טבעי שאת חרדה מן המעבר החד, מן הלידה ומהפיכתך לאם. אין הדבר מעיד על חוסר איזון או רגישות יתר. דברי על כך עם האנשים הקרובים אלייך, עם אמהות אחרות- ותראי כמה תמיכה תקבלי. ואם תזדקקי למנה מתוגברת- אנחנו פה גם עבורך. ספרי לנו כיצד עובר ההריון, שתפי במחשבותייך- ולאחר הלידה נשמח לשמוע על תחילת החיים של תינוקך ועל הפיכתך לאמא. בהצלחה. רוית.

האם נכון שפרוזק ושאר תרופות מהסוג הזה גורמות להשמנה ולירידה בדחף המיני?

פרוזאק ותרופות נוספות מאותן משפחות בכללן: סרוקסט, גורמות לתופעות לואי שונות. אני נוטלת סרוקסט במשך שבועיים ובן השאר אני חווה נדודי-שינה, יובש בפה וירידה בדחף המיני. לאחר התייעצות נאמר לי שזה קורה בשלב ההתחלתי של נטילת התרופה. אם זה ימשיך אז ברור מאליו שהתרופה תוחלף. המטרה איננה להחליף רעה חולה על חשבון תענוג כמו סקס. על כל פנים לחרדות קלות ומתונות מומלץ לקרוא את הספר: חרדה - הטיפול האלטרנטיבי ע"י ד"ר הרולד בלומפילד. פרוזאק ידועה כגורמת תופעות לואי רבות, נא להיות ערני לכל שינוי והעיקר להקשיב לעצמך ולא רק לרופאים. בהצלחה, נעה חן.

קישורים עם מידע: http://www.infomed.co.il/questions/q_042701_2.htm http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=202 http://www.cfs.co.il/articlescdc.html http://www.doctors.co.il/search/ התקבל ע"י שרון אדלר , מנהלת פורום מידענות רפואית

XX שלום לא בהכרח מכל מקום יש לנוסת למצוא תרופה שלא יהיו לה השפעות שליליות על האדם הספצפי שכן על כל אחד ההשפעה שונה עמי

בנוגע לשאלתי מה8/12 לגבי בולמיה. האם קיימים מרכזים ( לא לנוער) המטפלים בבעיה ולא כוללים אשפוז / הפניה ? אשמח לדעת פירוט לגבי מקומות כאלו באזור המרכז. תודה.

שלום רב, ישנם מרכזים כאלו: האחד בהוד השרון ונקרא "נופית" שניהולו של ד"ר אינספקטור. השני בקיבוץ נען (ליד רחובות) ונקרא "שחף" בניהולה של ד"ר גולן. את הטלפונים תוכלי להשיג דרך בזק. בהצלחה, טלי פרידמן

הטלפון של מרכז " שחף " הוא 08- 9357035 . מרכז מצויין להפרעות אכילה , אבל גם מאוד יקר .

היי אני מקווה שאני בפורום הנכון.. אם לא עז תגידו לי לאיזה פורום ליפנות הבעיה שלי היא שיש לי גזים בבטן מה לעשות???

אופיר יה בבון חזור לוואלה . בפורום הזה אתה כבר שרוף

בוא תמלא לי את הסיפולוקס:))))

אופיר - מה קרה? לדפנה ולחבר'ה בוואלה נמאס ממך? אז למה אתה מעניש אותנו?

אני חייבת להפרד ממכם ולטוס לנסות לישון כי אני צריכה לקום ב 7.00 לעבודה . אז מחר כולם נדליק נרות חנוכה לילה טוב

לילה טוב. עדי

יונת אומנם אני לא מכיר את בעלך. ויש לי המון סבלנות. ובנים אף פעם לא יבינו בנות ובנות לא יבינו בנים:))) אבל. יש הבדל בין זה לבין להבין הרעבה עצמית. הייתי עוד איך שהוא מבין אם את מנסה להתנקם במישהו ועושה לו או לה משהו רע. אבל לפגוע בעצמך?????? יש מישהו ששווה את זה??????? מצטער אני לא חושב ככה. אם כל ההבנה. אולי אצלי משהו לא בסדר. אבל את זה באמת אני לא מצליח להבין. אולי אצלי משהו לא בסדר. בכל מיקרה חג שמח:)) @------)---- ותיזכרי זה מצוה לשמוח:)) לאכול סופגניות ולביבות ולהדליק נרות ולשיר עד שירד גשם:))) איתן

לאיתן החביב ! ! ! - - - אתמול לא יכולתי להיכנס לפורום ובכלל להגיע למחשב , אבל היום נכנסתי וראיתי שהגבת למה שכתבתי לכם .אז הסבר קצר : בהרעבה או באנורקסיה או בכלל הפרעות אכילה לוקות ב 95 % בנות ובעיקר מגילאי העשרה + וישנן גם בחורות בגילאים שונים [ תלוי באופי והנפש של אותה הבחורה ] שסובלות מהפרעות אכילה . אני לא באה להתנקם באף אחד בהרעבה וזה לא מתוך נקם , זאת פשוט מחלה שהיא ביטוי לבעיות ומצוקות נפשיות שלי . וכמו שכבר נכתב הרבה פעמים שהלחץ החברתי היום שהמראה הרזה הוא המקובל והמייצג והמצליח והמוערך בכל מקום שכף רגלנו דורכת , והשמן דחוי , מרחמים עליו לא מתקבל כיפה ורצוי בחברה ואפילו בקבלה למקומות עבודה . האם ראית פעם בעיתון " לאשה " כתבות של אנשים שמנים שהם לא בנושא " הרזיה " ? רק תמונות של רזות וחתיכות שזה מראה לנו קוו ההסתכלות היום .וזה מה שרק יכול להוסיף לבחורה שלוקה בהפרעות אכילה . אני מקווה שהצלחתי להסביר לך איך מגיעים להפרעות אכילה . רק שתדע הלחץ החברתי הוא מישני בלבד קודם כל הבעיה הנפשית התנהגותית של אותה בחורה חולה במקרה שלנו זאת אני. אתה בטח זוכר שהייתי לפני יומים מאוד עצובה בפורום וכתבת לי שאת חנוכה אני צריכה לחגוג והכל לישכוח אז אתמול כך עשיתי הכנתי לביבות למשפחתי והדלקנו נרות חנוכה שרנו ועשינו שמח ------- אתה יודע מה זה עשה לי קצת יותר טוב והשכיח את העצב , [ קצת ] איתן שיהיה לכולנו חג - - - שמח - - - איתן תאמין לי אצלך הכל בסדר אם אתה לא מצליח להבין אותי כי אדם בריא לא יכול להבין את המחלה הזו אז תירגע אצלך הכל בסדר .

אני חייבת להפרד ממכם ולטוס לנסות לישון כי אני צריכה לקום ב 7.00 לעבודה . אז מחר כולם נדליק נרות חנוכה לילה טוב

יום חדש... מה איתך היום? מיישמת את העצה של איתן, ומחייכת קצת?

הרה היי - - - אתמול אפילו לא יכולתי להיכנס לרגע למחשב כי בני משפחתי עשו עליו תורות מי אחרי מי והם מאוד אנטי הפורום שחס וחלילה אני לא אחשף ושלא אחשוף את צרותי לרבים ומה זה נותן לי .כך שלא רציתי לשמוע זלזול ודחיות והייתי עוד לפני כן כמו שאומרים " על הקנטים ," אבל ביקשו שנעשה ערב חנוכה ושאני יעשה להם לביבות אז היכנתי לביבות הדלקנו נרות והיתה אוירה של חנוכה . אז ניזכרתי באיתן שאמר לשים את העצב בצד ולשמוח .בכל זאת כנראה ניכר עלי שאני לא ממש כולי בתוך השמחה כי בעלי העיר לי ושאל : מה לא בסדר לך את ניראת מוטרדת ועניתי לו שהכל בסדר , הוא ראה שאני משקרת . כי אני לא אוהבת לשתף אותו בריגעי העצב והדיכאון שלי . זה פרטי שלי ואף אחד לא יכול להבין אותי. זה גורם לו להתרחק ממני . היום הבטחתי להם לעשות שוב לביבות לבקשתם ותחנוניהם אז כמובן שאני צריכה לשחק אותה שמחה ונחמדה ואולי ממשחק זה יהפך גם לשמחה אמיתית . - - - - אז שיהיה לך , לאיתן , לליהי , לעדי . ולכל חברי הפורום - - - - - - - - - - - ------------------------ חג שמח ---------- .

חג חנוכה שמח ומאושר לכולם:)) הלואי ויהיה נס גדול פה. וכולם יהיו מאושרים ושהבעיה היחידה תיהיה מתי להתחיל את שעון החורף או הקיץ:))) אני מאחל לכולם שלווה. וכח להתמודד אם קשיי החיים. ובכל מיקרה LET IT BE:)) בהמון אהבה לכולם @-------)----- איתן

איתן, שיהיה לך חג שמח. שלא תשרוף את הבית עם החנוכיה... שלא תתלכלך מהריבה של הסופגניה... ו... שלחתי לך מייל בחזרה... שלא יגידו שהפורום זה לא המקום לכל הדברים האלה...!

המיל לא הגיע אני אומנם לא אשרוף את הבית:))) אבל אני אשמח להתלכלך מהריבה של הסופגניה:)))) אמי אפתה לביבה לי לביבה מעופרת יצוקה לביבה מעופרת יצוקה:))) יודעים אתם לכבוד מה יודעים אתם לכבוד מה??? לכבוד האינתיפדה:)))) @-------)---- איתן:)))

חג שמח וכמה שיותר שקט. מעדי

צודקת... הלוואי וזה באמת יהיה ככה... שלפחות תהיינה סיבות לחגוג.

והנה הסיפור: פעם אחת הזמין בסרבאי אורח ליטאי לביתו בחנוכה. בעלת הבית הכינה לביבות מטוגנות בחמאה, כהלכות הבסרבאים,והאורח הליטאי,שריח הלביבות עורר בו את התיאבון לאכילה,רצה להראות את כוחו בתורה. נטל לביבה אחת ואמר: אחת אני נוטל כנגד הקדוש- ברוך-הוא, שהוא יחידו של העולם. חזר ונטל שתי לביבות ואמר:שתים אני נוטל כנגד שני לוחות הברית. חזר ונטל שלוש ואמר:שלוש אני נוטל כנגד שלושה אבות. חזר ונטל ארבע ואמר: ארבע אני נוטל כנגד ארבע אימהות. הלביבות ערבו לחיכו,ותיאבונו הלך וגבר עם האכילה. חזר ונטל בבבת אחת שתים עשרה לביבות, הכניסן בקערתו ואמר: שתים עשרה אני נוטל כנגד שנים עשר שבטים. ראה בעל הבית, כי תאבונו של אורחו הליטאי גדול מידי, ועוד ידו נטויה לקחת ולקחת. הזדרז ואמר לאשתו: שרה, מהרי לסלק את הקערה מעל השולחן. חושש אני,כי אורחנו הנכבד יטול עכשיו כנגד שישים ריבוא מישראל... וזה הסוף:)))) בקיצור עלינו להזמין את הבחור הליטאי לטפל בבולמיה שלו בפורם. ושיפסיק אם החרטה הזה:))) חג שמח:))) @------------)----- איתן

i just wanted to join u all and say- HAPPY HANUCA!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! it is great to read your things here and smile................... have a geat holll day!!!!!!!! love u all anat

תודה! את חוגגת את חנוכה? כבר הדלקת נרות? שרת שירים לחג?

שלום אני משתמשת בסרוקסט כבר יותר משלושה שבועות נגד חרדה חברתית, חוץ מזה שהסרוקסט חיסל כליל את חיי המין שלי (ואני חיה עם בן זוג), אך הבנתי שזו תופעה ידועה, אני שמה לב שלראשונה בחיי אני מאוד אלימה, אני כל הזמן מחפשת להכאיב ולהכות את בן-זוגי, ובלי סיבה, אפילו צורך סתם לאחוז בחפצים בכח, לפעמים לנשוך. למישהו ידוע משהו בנושא? מעולם לא הייתי אלימה, לא חייתי ואני לא חיה בסביבה אלימה, וללא ספק האלימות לא נובעת מעצבנות או כעס. אשמח אם למישהו יש מידע בנושא (הפסיכיאטר שלי פשוט נורא מפחיד אותי ואני מפחדת להתקשר אליו, הוא בטח שונא אותי..., אולי בעצם יש לי פראנויה ולא חרדה חברתית). ולעניין אחר: בן זוגי מעוניין לדעת על פלואנקסול (הוא נוטל תרופה זו נגד דכאון 9 מ"ג ליום): 1. הוא נוטל את התרופה כבר 3 שנים והיא עדיין פוגעת לו בזכרון, בדחף המיני (אך לא בתפקוד), גורמת לבחילות ולהפרעות בראייה. יש לציין כי לא היו לו בעיות מסוג זה לפני כן. האם יתכן כי אלו הן תופעות לוואי שלא נעלמות? 3. הפגיעה בזכרון ובראייה היא נזק בלתי הפיך? 4. האם יכולה להווצר פגיעה בתפקוד הכבד? בתודה, נועה

נועה שלום סרוקסט עלול לגרום לדחפים אלימים אם זה קשה שוה לעלות במנון התרופה לאט יותר או להחליפה לגבי בן זוגך שישקול החלפת התרופה לשניכם - אנא מצאו פסיכאטר שתוכלו לדבר עמו בברכה עמי

ברצוני לשאול האם מישהו ניתקל בתרופה רמרון והאם יש לה תופעת לואי קשות? בתודה על התשובה המהירה

סכנה!!!!!!!!!!!!!!!! לרמרון יש תופעה שלפחות לי היתה איומה - לקחתי רמרון, ולא הצלחתי להתעורר במשך יומיים. זה היה כמו להיות יומיים בתוך איזה ענן. בעצם... אולי יש כמה שיאהבו את זה, אבל בכל-אופן אי-אפשר לתפקד כשלוקחים רמרון.

רמרון בהחלט גורם לשינה מרובה ולתאבון מוגבר אבל ככל שעובר יותר זמן מתרגלים אליו והתופעות לוואי הופכות להיות פחות דומננטיות...

אני לוקח רמרון כבר כמה חודשים ומאוד מרוצה. אני מרגיש טוב, רגוע, סוף סוף ישן טוב בלילה, ויחסית בלי תופעות לוואי. לפי מה שהבנתי מהרופא שלי, מדובר בתרופה טובה, שלא ממכרת ושיחסית יש לה פחות תופעות לוואי. לפני הטיפול הרופא הכין אותי שאני יכול להיות קצת עייף בשלושה ימים הראשונים - אבל אני לא הרגשתי שום דבר כזה. בכל אופן לדעתי כדאי לך לנסות! בהצלחה.

כשיושנת בלילה אני תמיד חולמת , מבחנתי לא רע לחלום . אבל מה שמדאיג אותי שרוב חלומתי מפחדים . בע"ח שמטרדים אותי כמו- חתולים, נחשים , כלבים... . או אנשים שמתים בחלום . או אנשים שמרבצים לי . מה לדעתך הסיבות לחלמות מפחידות כאלה ?

שלום רב, אם תלכי בכיוון של פשר החלומות הפרוידיאני - את אמורה להגיע לתובנות אודות חרדותייך. זהו הכיוון, בהתאם לתכנים שמסרת. אבל, לידיעתך: למרות הפופולריות של מונח "פשר החלומות", המחקר בנושא הניב לאורך השנים ממצאים ממש ממש לא תקפים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום לכם, כיצד אפשר לעשות מנוי על המגזין "חברה ורווחה"?

אנסטסיה שלום. אינני יודעת את הכתובת של המגזין- אבל בטוח לא בעיה לברר- פני לאיגוד העו"סים בהסתדרות והם יוכלו לענות לך ולהפנותך. עד כמה שידוע לי אין מגבלה על מנוי רק לאנשי מקצוע. בברכה. רוית.

תודה רבה. יש לך במקרה את הטלפון שלהם באיזור חיפה?

אישתי עזבה עם הילדים לחו"ל ונשארתי לבד עם עצמי וארבע קירות. כבר לא ילד, שם לעצמי גבולות כדי לא לעשות שטויות. הגיל מכרסם בי ופוגע בכל חחלקה טובה. אולי אוכל לשקם את עצמי למצוא נפש תאומה מחדש או אולי נדונתי לבדידות ( מי יודע ) לא מחפש פורקן של רגע, גם לא מחפש להתחבר לבחורות צעירות אלא למצוא אהבה בוגרת. לא רואה את עצמי מחפש בת זוג במדורים לפנוים\פנויות, או מחפש להחלץ להבדידות בדרך סנטטית אחרת. המצב ממש מביך... האם משהו\י מזדהה עם מצבי , מכיר מצב דומה אצל מכר ? יכול הציע עצה בריאה ?

מצבך מוכר להרבה אנשים. הפיתרון - פשוט להגיד וקשה לעשות. GO OUT THERE תפגוש אנשים!! ומה רע במדורי פנויים פנויות? שם אפילו יש לך הזדמנות לסנן פניות ולבחור מה מתאים לך. כשתצא - תזכור שאתה יוצא לכיף. תתחיל לחיות. תאהב את עצמך. תחשוב טוב טוב מה אתה הכי רוצה לעשות ולך על זה. החיים נועדו לאנשים שיודעים לחיות אותם טוב. דיכאון הוא כמו גלגל ענק - רד ממנו. אם תמשיך להסתובב זה יעשה לך רק רע. ובינתיים אפשר לשלוח רק חיוכים ואהבה. זה הכי טוב שיש

תודה רבה צודק\ת , צריך אכן לנצל את הרגעים היפים שבחיינו ולהפיק את המיטב מהם. באמת ען טעם לשקוע ברחמים עצמיים.

שלום רב, לא סיפרת על נסיבות הפרידה, ויש להניח שמשהו בדמות "הפקת לקחים" - יוכל לסייע לך בתהליך הגיבוש של זוגיות חדשה. הוועצות מקצועית מאד מסייעת לדבר הזה. ולעניין הצעד הבא: אין שום רע בלהעזר במדורי פנויים/ות, או מקומות מפגש כאלו. זו שיטת מפגש עניינית, וכמו בכל דבר אחר - צריך קודם לבדוק ולרחרח האם המיקום והאווירה מתאימים לך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

היי, אני יכולה להזדהות עם חלק ממה שכתבת. מצאתי את הנפש התאומה שלי אבל היא לא רוצה אותה, הבינה שאינה אוהבת אותי. זה כואב. קשה לחשוב על "לחפש" נפש תאומה אחרת. מזויף משהו. ספיר.

1. יכול להיות שתרופות לא ישפיעו בגלל תת-משקל? 2. יכול להיות שתרופות (לוסטרל וסרוקסט) יגרמו להזעה לילית?

הזעות זה אופייני

כן וכן עמי

בתי היום בת 6 לפני כשנתים כנראה כמו שאומרים גילתה את פות כמו שרבים אמרו לי "זה טבעי זה יעבור לא להתייחס..." וכך גם התנהגתי אבל לפני כחצי שנה בגגנת בגן חובה העירה את תשומת לבי שבתי מאוננת בצורה אגרסיבית ומרובה יכולה לעשות פעילות מסוימת ובסיומה או רגע לפני להפסיק את הכל ולאונן,ואז התחלתי לעשות מעקב וראיתי לא פעם או פעמיים סיום את בתי מאוננת יש לומר שלא עשתה זאת בסלון,אלא בחדרה על השטיח או במיטתה גם לפני השינה וגם לא לפעמיים בחדר משחקים מול הטלויזיה לאחר שיחה עם פסיכולוגית הוחלט לצרף אותה לחוג מיוחד לתמיכה ריגושית ומאחר והפסיכולוגית טענה שזה יעזור לה וכך נעשה היום בתי בכיתה א' המורה יודעת על מה שקורה ואומרת שהיא לא נתקלה במצב זה עם בתי בכיתה ואבל אני עדיין יכולה לראות את בתי מאוננת שוב בחדרה או בחדר המשחקים בפומבי או בסלון לידי או ליד בעלי בתי לא מאוננת אני אובדת עצות לא יודעת אולי אני עשיתי או עושה או בעלי משהו לא בסדר בתי היא ילדה שניה אמצעית בתי הבכור בן 9 בני הקט בן 3 אני חושבת שאנחנו משפחה נורמלית עם כעסים וצעקות מריבות שיש בבית רגיל בביתנו אין מרביצים אבל יש עונשים כגון: ריתוק לחדר לאותו יום,או אין ללכת לחברים או שחברים יגיעו למס' ימים נתתי כמה שאני חושבת מידע על משפחתי ועל בתי בכדי שאולי מישהו שיכול לעזור יידע כמה שיותר אם חסר עוד מידע אנא ידעו אותי תודה למי שייענה לי ויעזור לי סופי

לסופי שלום. אינני מבינה בדיוק למה את מתכוונת בוננות "אגרסיבית"? סכה"כ נשמע כי ביתך שומרת על הגבולות- מענגת את עצמה בחדרה- בפרטיות ולא ליד כולם. האין זה כך? אינני בטוחה שאני מבינה את הבעיתיות. בבקשה נסי להסביר יותר. תודה. רוית.

אולי לא הסברתי את עצמי כמו שצריך בתי מאוננת בכל מצב נכון אנני רואה אות העושה זאת בנוכחתי אבל לפעמים בני הבכור צועק לי מחדר המשחקים "אמא, שני נוגעת בפות" ואז אני מבקשת בתקוה שזאת צורה נכונה שני מספיק לא יפה לנגוע בנוכחות אנשים שוב אולי עקב שיחות שהיו לנו עם הפסיכולוגית לבד או לחוד הילדה הבינה משהו שלא היתה צריכה להבין אני אומרת זאת מכיון שפעם ניסתי לדבר עימה כמו שהפסיכולוגית אמרה והילדה נסרה כלפי הנושא הזה עימי או אולי שאלותי לא היו במקום פשוט רוצה לדעת מה מניע אותה לאונן אם יש לה איזה חוסר במשהו גשמי רגשי שהיא מקבלת מהאוננות אני יודעת שכל ילד והתנהגותו וגידלתו לא יכולה להיות דומה לילד אחר אבל אצל בני הבכור תקופת האוננות היתה ממש יותר קצרה אולי אני טועה במחשבותיי מקווה לתשובה *אגריסביות -היא ממש נהיית אדומה,והאוננות בתכיפות מוגברת למרות הכל. סופי