פורום פסיכולוגיה קלינית

מאז שאני נוטלת ציפרמיל, מופיעים לי פצעים מוגלתיים בעור. האם יתכן קשר? תודה.

ליאת שלום יתכן ניתן לנסות תרופה אחרת בברכה עמי

אני בת 24 סובלת מסיפטומים של כאבי ראש תמידים חוסר יציבות בגוף לפעמים טישטוש בעינים כאבי בטן הקאות שילשולים רעידות לחץ בחזה מצבי רוח מתחלפים. ברצוני לדעת האם סיפטומים אלה מרמזים על דיכאון ?ואם כן , מה עלי לעשות ? ראוי לציין שאין ברצוני בטיפול תרופתי מהחשש להתמכר ולפתח תלות .

דיכאון....לא ניראה לי אולי חרדה . אלו סיפטומיים של חרדה. אבל דבר ראשון את צריכה לעשות בדיקות כלליות בשביל לשלול את היכולת שזו יכולה להיות מחלה כל שהיא. לדעתי ואני לא רופאה זו חרדה בלבד. קודם כל תהיי מודעת לבעיה ואז טפלי בה יש עשרות שיטות טיפול בחרדה. בהצלחה

סיגל שלום הייתי נזהר מאבחון דרך האינטרנט. אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי כדי לברר לעומק במה מדובר. נראה שאת מרגישה שלתופעות הגופניות שקורות לך יש בסיס נפשי ואת מדווחת בעצמך על מצבי לחץ בהם את נמצאת. זו סיבה טובה מספיק לפנות לייעוץ, ובהתאם למה שיעלה שם יומלץ לך הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

די נשבר לי מהכל,עד שאני מרגישה שאני שוב עולה על הגל הנכון הכל מתמוטט,אני חייה בפחד. פוחדת מהחיים . פוחדת מהכל,לא יכולה יותר. אני מסתכלת על אנשים ואומרת "מה אתם מאושרים עוד מעט אתם יכולים להיות בפיגוע" יש לי מחשבות נוראות. האם זאת חרדה? האם אלו מחשבות טיבעיות. אני לא מצליחה לישון מהפחד. מה יהיה תעזרו לי. הנפש שלי הרוסה.

רעות, אל תתני לעצמך ליפול!!! טפלי בנפש שלך, תחזקי אותה, נראה שאת מאוד סובלת וחרדה. גשי לפסיכיאטר ותתחילי בטיפול תרופתי, לפי המלצתו. אפשר לצאת מהפחד, אפשר לחיות בשלוה, רק תעשי למען עצמך, ותאהבי אותך!!!!

רעות, אולי דווקא בגלל הפיגועים צריך לשמוח?? עברתי די הרבה בחיים ולמרות כל זה אני שמחה. שמחה בחלקי. מצטרפת להמלצה של נטע. אולי תתחילי בזה שתתחילי כאן (לא חייבים פסיכיאטר(. עדי

לשמוח בגלל הפיגועים??????? נו, באמת...... אין לי אפילו מה להוסיף על כך....... נזבורה

רעות שלום בתקופה בטחונית רעועה אנשים רבים מרגישים שמשהו נעשה רעוע גם בתוכם. רמה מסויימת של חרדה וחשש מהקיים היא לא רק נורמלית אלא כמעט הכרח המציאות. מצד שני חייבים גם להמשיך ולהתמודד עם היום יום, ובמידה והמצב גורם לך קושי "לשרוד" את היומיום מומלץ שתפני בהקדם למסגרת טיפולית כלשהי כדי לקבל תמיכה וכלים לשמור על איכות חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אין לי אהבה, אני בודדה מנסה להתמודד עם החורים השחורים שבנפשי ללא הצלחה. להתראות שימרו על עצמכם

ענת, האומנם הכל מתחיל ונגמר באהבה? לפעמים האהבה רק מדגישה את החורים שבנפש...

ענת, תאהבי קודם כל את עצמך ואם קשה להגיע לזה לבד גשי לטיפול. אפשר להיות שמחים גם בלי אהבת-גבר. יש עוד הרבה הנאות בחיים שאפשר לעשות לבד, מנסיון. תהיי חזקה ותצליחי!!

אם את לא מצליחה להתמודד בעצמך אולי זה הזמן לבקש שיעזרו לך...? גם אני חשבתי פעם שאם אמצא מישהו שיאהב אותי ייפתרו כל הבעיות שלי אבל זה לא הולך ככה, לצערנו.. כי כדי שתהיה לנו אהבה בריאה אנחנו צריכים קודם כל לאהוב את עצמנו, ואם לא יודעים איך לעשות את זה פונים ומבקשים עזרה.

למה את מתכוונת?

אני מתככנת לחסכים הרגשיים לריק האינסופי ,ללילות לבנים בבדידות מול השתקפות דמותי החייורת בראי האכזר. אני מתככונת לגעגועים לזמנים טובים, ליד מלטפת, לחום אנושי לשימחת נעורים פשוטה שנעלמה ואינה עוד,לתקווה שאבדה,לכיף שבחיבוק אדם אהוב,לחיוך של ידיד, שמחה שליום שישי אחר הצהרים ,למודעות לזירמת אנרגיה על פני גופי. החסכים הותירו בי חורים שחורים .טוב מותי מחיי אבל אין לי כוונות אובדניות. נפשי מתה ונקברה ואני השתתפתי בהלווייה ללא יכולת לבכות.

פעם היה איש נורא עצוב. הוא הלך לרבי לשאול ממנו עצה איך לצאת מהדיכאון. אמר לו הרבי: אולי תנסה ללכת לקרקס, יש שם ליצן נורא חמוד שמגלגל אותך מצחוק. אחרי שתראה את ההופעה שלו, אולי ישתפר אצלך מצב הרוח. אמר לו האיש: אני לא יכול . למה ? שאל אותו הרבי , כי, אני הוא הליצן !!!! , ענה האיש. הסיפור הזה מזכיר לכם מישהו מהפורום ?

אותך שלומי דפוקי כמה שאני לא אוהב שכמותך

לצוות הפסיכולוגים, יש לי שאלה קצת מורכבת בקשר לטיפול הפסיכולוגי ולמטפלת שלי ואין לי עם מי להתייעץ בקשר לכך, אודה לכם אם תציעו לי את נקודת מבטכם בנושא: אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים וחצי. הגעתי לטיפול במצב נפשי מאוד ירוד, במצבי חרדה, מועקה ודיכאון הקשורים לתחומים רבים בחיים שלי ועם הזמן אני מרגישה שהטיפול עוזר לי, בצעדים קטנטנים אמנם אבל יש שיפור מורגש גם בעיניי וגם בעיני המטפלת שלי. כיום אני נמצאת במצב של מציאות קשה מאוד, פוטרתי מעבודתי לפני כשבעה חודשים, אין לי הכנסה (לאחרונה התחלתי לעבוד בעבודה זמנית שהכנסתה משמשת לצרכי קיום בסיסיים) ואני נמצאת גם במצב נפשי לא פשוט בעקבות זאת. אני מרגישה שהטיפול הפסיכולוגי הפך לנטל, הן מבחינה נפשית והן מבחינה כספית. מבחינה נפשית, משום שבשעה שאני זקוקה לאנרגיות כדי להתמודד עם המציאות החיצונית, אני מתעסקת עם נושאים רבים שעולים מן הטיפול וקשה לי עם זה מאוד. ומבחינה כלכלית, משום שאין לי כסף לשלם עבור הטיפול. שוחחתי על כל הנושא עם המטפלת שלי, והיא הציעה לעזור לי מבחינת הנטל הכלכלי ולהוריד את מחיר הפגישות שלנו למחיר ממש מגוחך, כדי שאוכל להמשיך בטיפול. (גם כך אני לא משלמת לה כרגע ואנחנו רושמות את הפגישות למועד שאמצא עבודה). היא אמרה לי שמבחינתה העובדה שאין לי אפשרות כרגע לשלם עבור הטיפול היא לא סיבה לעזוב אותו, מה גם שאני זקוקה לטיפול הזה מאוד. אני מסכימה לטיעון הזה, אבל עדיין קשה לי מאוד עם הדבר ואני מרגישה שמשהו עלול להתערער ביחסים שלנו כמטפלת ומטופלת. יש לציין שהקשר והכימיה בינינו כמטפלת ומטופלת מעולים. למרות ההליכה שלה לקראתי, אני מרגישה שלא בנוח ומתלבטת באשר לעזיבת הטיפול באופן זמני. (גם בגלל הכסף, גם בגלל הנטל הנפשי שפירטתי קודם וגם בגלל שהטיפול נמשך כבר שנתיים וחצי והוא אינטנסיבי מאוד בתדירות של לפחות פעמיים בשבוע ואני רוצה מעט פסק זמן ממנו). המטפלת שלי אמרה לי שעזיבת טיפול אפילו באופן זמני היא לא פשוטה ולא יהיה קל אחר-כך לחזור לטיפול, מה גם שהיא חושבת שבמצבי הנפשי הנוכחי ודוקא בזמן הקשה ביותר שלי, זה לא מעשה נכון. אני נורא מתלבטת בקשר לזה בשבועות האחרונים, ואתמול הודיעה לי המטפלת שלי שהיא נוסעת לחופשה לשבועיים וחצי. אני רואה את הדבר כהזדמנות בשבילי לעזוב את הטיפול, כי כאב הפרידה ממילא נכפה עליי למשך שלושה שבועות כך שאחר-כך אוכל לעשות את העזיבה הזאת ביתר קלות. הייתי מאוד רוצה לשמוע מה דעתכם, בבקשה השיבו לי בדחיפות כי אין לי עוד הרבה זמן להחליט. תודה, יעל

יעל יקרה! הפסיכולוגית שלך נשמעת לי אדם מדהים אם היא הולכת ככה לקראתך, מורידה את התשלום ואפילו רושמת את הפגישות כך שתוכלי לשלם כשתמצאי עבודה. כך שאני נוטה להסכים איתה שבעיה כלכלית היא לא סיבה, במקרה הזה לעזוב את הטיפול. אם זה מכביד עלייך מבחינה רגשית, אולי כדאי לצמצם את התדירות של הפגישות. נגיד במקום פעמיים בשבוע, תעברו לפעם בשבוע. ההודעה שלך הזכירה לי את עצמי, כשפוטרתי מהעבודה הקודמת שלי נכנסתי ללחץ ורציתי להפסיק את הטיפול הקבוצתי שהייתי בו ושאני נמצאת בו עד היום. ואני שמחה שבסופו של דבר לא עזבתי כי זה באמת חשוב לי.

גל יקרה, תודה על התשובה המהירה, אכן את צודקת שהפסיכולוגית שלי אדם מדהים וזאת הסיבה שכל-כך קשה לי להחליט, כי היא מאוד נגד שאני אעזוב את הטיפול ואני בדר"כ מקשיבה לה. גם העליתי בשיחה איתה את הנושא של דילול הפגישות לפעם בשבוע, אבל היא טוענת שאפשר לחשוב על כך רק כשאני נמצאת במצב שמאפשר לי את זה, דבר שלא קורה כרגע. ולמען האמת, אני חושבת שאני לא אוכל לעמוד בפעם בשבוע - אז זה או פעמיים או כלום. יש גם לציין שכל ההתלבטויות שאני מעלה הן שלי ומבחינתה הכל נמשך כרגיל, וזאת הסיבה שפניתי לפורום. את כותבת שגם את היית במצב דומה, אולי תוכלי להרחיב קצת.. זה אצלך זה נמשך כל כך הרבה זמן? ואיך התמודדת גם עם הטיפול וגם עם המציאות של חוסר עבודה. יעל

יעל, גם לי נסיון כמטופלת ומספר דברים לי אלייך: ראשית: המטפלת שלך היא נשמה טובה שגם מפחיתה במחיר מה שמוכיח שעבודתה היא שליחות בשבילה ולא רק מקור הכנסה. שנית, היא רושמת את הפגישות ומותירה את כבודך בשלמותו ולא מציעה נדבות. באמת יפה מאוד מצידה. יש נטייה מאוד חזקה לעזוב טיפול כשקשה אבל זה יהיה פספוס. אם קשה לך בטיפול כרגע זה אומר, ע"פ עניות דעתי, שאת ממש נוגעת בדברים ולכן קשה, כבד וכואב. אל תשתמשי בנסיעתה כתרוץ לעזיבה, זה מיותר. דברי איתה על הקשיים ואל תוותרי. דווקא בתקופות קשות מתרחשת התקדמות רבה שניכרת רק במרחק זמן. יתכן שעתה את נמצאת בתהליך מאוד פנימי ומאוד כואב וצריך להמשיך כל עוד הברזל "חם" ולא לברוח. את מציינת שיש לכן יחסים מעולים. אל תראי זאת כמובן מאליו, זאת באמת מתנה גדולה. תוכלי לעזור לעצמך ע"י עשייה נוספת שתלוייה רק בך: 1) תעסוקה: מצאי תעסוקה כל שהיא ואפילו אם זה הכנת כריכים, זו יכולה להיות עבודה פשוטה, זה ממש לא משנה, העיקר שיהיה לך למה לקום בבוקר ומסגרת ומחוייבות. זה גם נותן הרבה יותר מוטיבציה לחיפוש תפקיד אותו את באמת רוצה. ככל שיותר עסוקים - מספיקים יותר וחידלון מעשייה מאוד מזיקים. 2) תזונה - זה לא חייב להיות טיפול מקצועי אם אין לך מזומנים כרגע, בגדול כולנו יודעים מה עושה לנו טןב ומה מזיק. קחי גם ויטמינים. הם עושים משהו, לפחות הרגשה טובה. אני מקפידה על ירקות ופרות ונמנעת מכל מיני גא'נק-פוד, כולנו יודעים להבדיל בניהם. 3) פעילות פיזית - הליכה בערב או כל פעילות שעושה לך כיף. אני הולכת לריקודי-בטן ומאוד נהנת שם - זכרי את צריכה להנות מהפעילות. תמצאי משהו כייפי. הליכה של שעה בשבוע מאוד תורמת. 4) זמן איכות והמנעי מרעלים מילוליים, עזבי חדשות, עיתונים ושאר מעכירי רוח אחרים. התרכזי בחברים טובים, ספרים, אמבטיות ובכלל כל דבר שעושה לך נעים, צאי לטייל בטבע. 5) התנדבות: למרות שנשמע לך שאת מסכנה ואני מאמינה לך.....עדיין יש יותר נזקקים ממך. מצאי מסגרת להתנדבות. ספרי אם את מעוניינת ואשלח לך רשימת ארגונים שמשוועים למתנדבים. לעיתים נדרשות רק שעתיים בשבוע וזה ממלא מצברים ואנרגיות. 6) נקודת-מבט: הביטי על התקופה הזאת בה את לא עסוקה מאוד כעל תקופת גדילה פוטנציאלית שלך, זה הזמן של יעל להקדיש ליעל. זאת ההזדמנות להמשיך בטיפול, לפנק עצמך, להיות רכה לעצמך, לאהוב עצמך, לבחור מה עושה לך טוב או לא. זה הזמן לחשוב על תוכניות ארוכות טווח ולתכנן תוכניות. בקיצור : קחי את הלימון ועשי אותו ללימונדה. מצאי איך להמתיק את המצב. ע"פ רוב, אין צורך לשנות המצב אלא רק נקודת מבט. לא מצליחה ? תבקשי עזרה מאנשים, תמיד יעזרו לך. השקיעי מחשבה בהירה: חשבי על: מה את רוצה להיות ? מה את רוצה לעשות? מה את רוצה שיהיה לך? לוקח זמן לענות על השאלות הנ"ל, הן לא פשוטות כמו שזה נראה. והעיקר יעלי, תני קרדיט לעצמך ולמטפלת שלך, נראה שלשתיכן מגיע הרבה. בהצלחה ולאט-לאט, קחי כל יום בעיתו , נעה חן.

האם תוכלי לציין היכן דרושים מתנדבים באיזור הדרום?

שלום! כאחד שעוסק מזה כשלוש שנים בקינזיולוגיה הייתי ממליץ לך בחום לטפל בקינזיולוגיה ,לעניות דעתי זה כלי הרבה יותר חזק מאשר פסיכולוגיה.

יעל שלום התשובה של נעה חן מאד מצאה חן בעיני. הטיפים שקיבלת ממנה יכולים לעזור להרבה אנשים . אני הייתי בטיפול עם בן זוגי כבר פעמיים לתקופה קצרה. הסיבה שעזבנו היתה אחד כספית והשניה שהרגשנו שהיא לא עוזרת לנו ורוצה את כספינו. היום בדיעבד לא היינו עוזבים אילו המטפלת היתה לשביעות רצונינו.אני חושבת שלא כדאי לך לעזוב את הטיפול. מבחינתי עזיבת הטיפול רק דרדרה את המצב. בהצלחה בהמשך הדרך. עינת

תודה רבה לכולכם על התשובות ועל התמיכה. חזרתי עכשיו מפגישה עם הפסיכולוגית שלי ואמרתי לה שאני רוצה לעזוב את הטיפול באופן זמני. אני מרגישה מותשת וכואבת. היא אמרה לי שמותר לי להרגיש שאני רוצה לקחת פסק-זמן וזה בסדר, ובשתי הפגישות שנותרו לי עד נסיעתה נדבר על הפרידה. אני יודעת שלא סגרתי את הדלת אחרי, כי היא אמרה שברגע שאני ארצה לחזור, הדלת פתוחה בפניי וזה תלוי רק בי, אבל כל-כך קשה לי עכשיו. אני מפחדת שאני עושה את זה משיקולים מוטעים, למרות שפירטתי טיעונים אמיתיים ומורכבים, הרי מה השתנה מאתמול לפני שהיא סיפרה לי על הנסיעה ומהיום? שום דבר אוביקטיבי, רק הבתוכו שלי צורח. אני חושבת שאני אנסה מה שהרה אמרה לי, לבדוק איך אני מסתדרת במשך שלושת השבועות שהיא נמצאת בחופשה ואחרי שאני אראה איך אני מסתדרת עם זה אני אבדוק מה לעשות הלאה. כל-כך כואב ודוקא עכשיו בתקופה קשה כל-כך. באמת תודה לכולכם על ההקשבה והתגובות המהירות. יעל

יעל שלום קראתי את הודעתך הראשונה ואת כל התגובות שקיבלת ואני חושב שיש כאן באמת הרבה חומר למחשבה. בסופו של דבר הגעת לפתרון ביניים שבו תעשי בדיקה איך את מסתדרת בתקופת העדרותה של הפסיכולוגית. עם זאת, אני לא בטוח שדווקא התקופה הזו תתן לך תשובה שהרי זה מקום שבו ההפסקה בוצעה על ידה ולא על ידך. ככל שקראתי את הודעותיך כך לא הצלחתי להבין מדוע את רוצה להפסיק את הטיפול. הבנתי את המועקה עקב הפתרון שהוצע לך ואת הכובד שהטיפול מוסיף הן ברמה הכלכלית והן בעומס הרגשי. אבל עזיבת הטיפול דווקא במצב הרגיש הזה נראית לי לא תואמת. דווקא בתקופה בה את יכולה לנצל את הטיפול לצורך תמיכה והתחזקות, הוא הופך עבורך למקור לקשיים. ההיפוך הזה מעורר שאלות ששווה לחשוב עליהן דווקא במסגרת הטיפול ודווקא עכשיו. הפסיכולוגית שלך פרשה בפניך רשת בטחון שבה את יכולה להשמתמש. היא מאפשרת לך תנאים כספיים להמשך הטיפול ואם היית יכולה להרשות לעצמך פחות עינוי עצמי על כך ועל פיטוריך הטיפול היה יכול להיות מקום מפלט חשוב מאוד דווקא בתקופה הקשה שאת עוברת. זה לא נראה לי מקרי שעל הרקע הזה את רוצה להפסיק עכשיו את הטיפול. בהתבוננות מהצד (עד כמה שניתן) על המהלכים שאת נוקטת במצב הלחץ הנוכחי אולי תגלי כמה דברים חשובים על עצמך ועל תדפוסי הפעולה שלך במצבים כאלה של לחץ ואובדן שליטה. בהצלחה בכל דרך שתבחרי ד"ר אורן קפלן

ליעל שלום, כאשר קראתי את מה שכתבת נטיתי ליעץ לך שלעזוב עזרה כ"כ טובה בתקופה של לחץ ומצב ירוד היא שטות. לאחר מכן- הגעתי למסקנה שאם תמשיכי בפגישות כל הזמן "תנקר" לך ההתלבטות הזאת. לכן, הדרך שבחרת נראית לי מצוינת משום שאם וכאשר תרצי בכל זאת להמשיך בטיפול תהיי יותר שלמה ואולי תהיה התקדמות מפתיעה. בהצלחה.

שלום לכולם. אני 8 שנים בטיפול פסיכולוגי. נמאס לי. אין לי כח. מה לעשות שאין שום שיפור? לא רוצה להתאבד. אולי מישהו יכול לעזור? נ.ב - אני סובלת מהפרעות אכילה.

8 שנים? רצוף עם אותו/ה מטפל/ת?? אולי הגיע הזמן לשנות, אולי מישהו אחר יעזור יותר, אולי שיטה אחרת. מיכל

הדעה שלי, וקחי חשבון שהיא שלי בלבד אין כאן כפייה אבל את יכולה לאמץ אותה,לכי לקבוצות של טיפולים בשיטות טיבעיות,כל מיני מורים רוחניים וכדומה,תוכלי למצוא מורים כאלו בחוברת חיים אחרים שנימכרת בסטימצקי. אכילה כפייתית זה ברור שזה בא מהנפש. לי לא עזרו פסיכולוגיים,הם חפרו בעבר שלי ואין שם מה למצוא,הרופאים בשיטה הטיבעית הם שריפאו אותי בהצלחה.

לי אני הייתי במצב דומה והפסיכולוגית בעצמה הציעה שאני אלך לטיפולים ספציפים להפרעות אכילה שהם גם משלבים את הפסיכולוגיה עם הטיפול בהפרעות האכילה .

לי, 8 שנים זה הרבה זמן - במהלך כל התקופה את נפגשת עם אותו איש מקצוע? אם כן, אולי הגיע הזמן להחליף אותו... כתבת שאת לא רוצה להתאבד, הכי חשוב - תצמדי לכוחות החיים שבך, לאלו שהחזיקו אותך עד היום... אין ספק שהפרעות אכילה יכולות להתיש את האדם... הן גוזלות את כל הכוחות הנפשיים, מכיוון שמדובר במלחמה יום-יומית, אין הנחות. או שאת "מצייתת" להפרעה וסובלת, או שאת מנסה לצאת מזה - וגם סובלת... את בטוחה שאין שום שיפור? אבל קטן ולכאורה לא משמעותי? לאו דווקא משהו שקשור להפרעות האכילה, אלא כל דבר... תנסי לברר עם המטפל שלך, אם הוא (או היא) רואה שינוי. לפעמים רק מי שנמצא בחוץ יכול לראות תזוזות... HERA.

שלום, אני קורבן להתעללות נפשית ע"י הוריי. רציתי לשאול האם מישהו מכאן חווה סוג כזה של התעללות ? כיצד התמודד ומתמודד. תודה!

מיקי שלום האם תוכל לספר יותר על עצמך? בן כמה אתה, ולמה אתה מתכוון בהתעללות? כמה זמן? במה זה מתבטא? האם פנית לעזרה כלשהי בעבר? בברכה ד"ר אורן קפלן

היי מיקי! כן, גם אני הייתי קורבן להתעללות נפשית ע"י אימי (קשה לי לכתוב אימי, קשה לי לקרוא לה אמא למרות שהיא זו שהביאה אותי לעולם). אני כותבת הייתי, כי היום אני כבר לא גרה איתה. אבל אולי הייתי צריכה לכתוב את זה גם בלשון הווה. כי למרות שאני לא גרה איתה, הפצעים שהיא הותירה בי עדיין פתוחים ועדיין מדממים. כל החיים פחדתי ממנה וגם היום אני עדיין פוחדת ממנה. איך אני מתמודדת? טוב, הרבה אומרים שאני חזקה, כי למרות מה שעברתי, אני חיה את החיים שלי. עזבתי את הבית, כשהייתי צריכה להשלים השכלה השלמתי ועם הישגים טובים. אבל היום הכוחות שוב אזלו. מקווה שיהיה טוב בהמשך. ומאחלת את זה גם לך. (אין לי מושג בת כמה את, אבל אם יש לך אפשרות לצאת מהבית, עשי זאת בהקדם האפשרי)

גל שלום, האם אוכל להעביר לך מייל? מיקי (בת)

רק לומר לך שהפנטזיה שלי היא שאני מאושפז בבית החולים ואת אחות במחלקה בה אני מטופל ואין ביכולתי לקלח את עצמי מטילים זאת עליך במסגרת חובותיך המקצועיים.ואת עושה את העבודה כהלהכה ושוטפת את גופי החסון באיטיות ויסודיות. מקווה שלא נפגעת .זו לא פורנוגרפיה זולה לשמה אלא פנטזיה מתוקה שאת מעוררת בי ואני לא מנסה להתחיל איתך או משהו כזה.

מה שנקרא: HERA מציתה את הדמיון

זה לא פורום פנטזיה..

ושלומי משגע את הראש

הרה באמת בחורה מאוד דומיננטית כאן בפורום נותנת מהידע והרגישות והרצון לתמוך ולעזור לכולם , אבל לפנטז פנטזיות מיניות עליה ? אתה לא חושב שאתה מביך אותה ? אתה בכלל לא מכיר אותה , ממש ליכלכת .

מאיר, אני באמת לא יודעת מאיפה הפנטזיה הזו... אי-לכך, אין לי תגובה הולמת. מה גם, שכתבו לך פה מעין מדגם מייצג של כל התגובות שעברו לי בראש. כמובן שאת הבוטה שבהן, שנכתבה ע"י א' לא הייתי כותבת בעצמי... אבל אין לי בעיה עם התגובה הזו, בדיוק כמו היתר - גם זו של שלומי... יונת, טוב לראות שאת איתנו... :-)

בדיעבד הייתי צריך לציין שמישהי מעוררת בי פנטזיה מסוימת מבלי לציין את שמה מפורשות. הדגשתי שלא מדובר בפורנוגרפיה לשמה. והדימיונות אינם חלק מה עולם הפנימי והנפשי שלנו.??? כשניסיתי לפרש לעצמי את המקור של הפנטזיה הגעתי למסקנה שאולי אני מפנטז עליך כאחות בגלל התרומה החיובית שלך לפורום. ובכלל ההתיממות הזאת אין לכם דחפים מיניים.? אתם פוריטנים? פנטזיה היא דבר אוטומטי דחף מיני ותהליכים נפשיים מנותקים ???? מעבר לכך שאני לא מכיר את הרה מעבר למה שהיא כותבת. חשבתי שיש לי עסק עם אנשים מבוגרים. בהחלט לא התכוונתי לפונוגרפיה. וראו תורתו של פרויד על ההליכים הנשפיים וקישורם לעולם המיני. לפחות היתי כנה והבאתי את עצמי . צר לי שפגעתי או הבכתי את הרה. להיפך היא בחורה בעלת איכויות נדירות. מעצבן אותי הפמיניסטיות המזויפת, במקרה ה" גרוע " המסר היה אמור להחמיא ולא להשפיל. אגב בזמנו עבדתי בבית החולים ככוח מעזר ונדהמתחי מ אצילות הנפש של האחיות שמתעלמות ממראות קשים או דוחים ומטפלים בחולים במסירות אין קץ.

כשמגלים מכתב אישי של אחד הילדים ובסתר ויש שם דברים שלא נראים לי דברים שיכולים להזיק לו וזה בלי שום ספק... האם כדאי לשנות שם משהו לפני שישלח את המכתב בלי שישים לב אבל מה יקרה אם ישים לב ?????? אולי הוא ישכח פרט קטן ואולי לא אני לא מצליחה להרדם מהמחשבות האלו האם יש פה מישהו שיענה לי מחר אלי כבר יהיה מאוחר

מה לעשות????????????????????????????????

אלו החיים שלו,זאת הבחירה האישית שלו ואלו הם נסינותיו בחיים. אם הוהיה בא אליך ואומר זה המכתב ,תעזרי לי אז סבבה. הילד עשה זאת ביוזמתו. עיזבי אותו לנפשו. אבל..אם את רואה שזה יכול לסכן אותו תתערבי.

שלום רב, התקשורת בפורום הזה אינה צ'טית, כך שאל תתפלאי שאין מענה מיידי. ולשאלתך - יש במקרים הללו סממנים של חוסר תקשורת, שצריכות להיות מטופלות. למה ומה הרקע שאת מחטטת בכיליו? האם מדובר בעניין של פגיעה בגוף? בחוק? אם כן - מומלץ להתערב. בדיבור, אבל לא במעשה של שינוי המכתב. כל טוב ד"ר יוסי אברהם

לא מדובר בפגיעה בחוק וגם לא בדיוק בפגיעה בנפש - אך הסממנים יכולים אולי להעיד על כך.... כן יש קצר בתקשורת - לא ברור לי כל כך למה.... גיל ההתבגרות -ההורה אינו מבין את הילד...... אז ?????? אולי ייתכן מצב גרוע יותר אם יוודע דבר קריאת המכתב ובכל זאת לא הייתי חושבת שכדאי שמכתב כזה יישלח - מכתב המתאר השתשלות של משבר זה גם לא יעזור לו עם חבריו משום מה אנשים לא אוהבים אנשים עם צאות לידם !!!!

שלום, לא להתעלם ולא לדלג. התקשרי במהירות לאחד מקווי המצוקה והתייעצי איתם. רובם נמצאים בעכבר העיר אליו תוכלי להגיע דרך האינטרנט.http://www.achbar.co.il או ער"ן או כל עזרה. ולמי שאומר לך להניח לילד לנפשו כי הוא מספיק גדול......שהם יזניחו את מי שהם רוצים. את הקשיבי לליבך כי הוא יודע טוב יותר מכולנו ואם זו תתברר כאזעקת שווא אז מכסימום זה יהיה סיפור מצחיק לספר לנכדייך. בברכה, נעה חן.

נועה לפני שאת קופצת ועושה פזצת"א כדאי שתיקראי קודם את מה שהאמא המודאגת ענתה לד"ר. ואז תביני בעצמך. שאין סיכון לפגיעה בגוף או בנפש. אני לא אומר שהיא לא צריכה לדאוג. היא קראה את המיכתב. ומסופר שם על משבר שהילד עבר. ושהיא רוצה לשנות את מה שהוא כתב במכתב. והיא שאלה אם כדאי או לא????? זה הכל. אז אין לך סיבה לקפוץ לפני שאת מסתכלת לצדדים. ועוד דבר שכדאי שתדעי שלדוגמה מי שיושב בער"ן ואוזן קשבת זה אנשים שהם לא מיקצוענים. הם שם כדי יותר להקשיב מלעזור פיזית. ואת האמת עד ליפני שבוע גם אני חשבתי כמוך עליהם. אבל ששמעתי ממקור ראשון. מי האנשים שעובדים שם אז הבנתי בעצמי. שמי שעובד שם הוא לא מקצוען. מה שכן. אם האמא חושבת שיש בעיה רצינית היא יכולה להתיעץ אם פסיכולוג או יועץ מקצועי בקשר למה שהיא ראתה. ואיך אפשר לגשת לילד. כפיה על מישהו זה רק ואך ורק אם יש בסיס אמיתי לחשוב שאותו אדם הולך לפגוע בעצמו או מסוכן לסביבה. ואם את אמא ואת קופצת על כל שטות אני לא אתפלא בכלל שהילדים שלך יסתירו ממך דברים חשובים ולא ישתפו אותך. אני טוען שצריך לפעול תמיד ביחד אם הילדים. לא לזנק עליהם. אלא לתת להם את ההרגשה שאם יש משהו הם ידעו שהם יכולים לפנות להורים וההורים יעזרו להם. ולא "יכנסו" בהם כמו שאת מציעה. אם נשקף סיכון ממשי שידוע לי אז אני אפעל לפי ראות עיני שהם יותר בוגרות ומבינות מהילד. ואם זה כפיה אז זה כפיה. אבל ככה אני אתן לילד הרגשה שהוא ידע שתמיד אני בשבילו וגם אם הוא טועה אז הוא יוכל לפנות אלי. וגם אם אני אכעס. אני יעזור לו לפתור את הבעיה. איתן

לאחרונה הולכת וגוברת אצלי(בעיקבות שינווים משמעותיים בחיי אך לא רק) תחושת מועקה אשר מקשה עליי בניהול חיים תקינים. אני לא בטוח שטיפול פסיכולוגי הוא התשובה עבורי אבל אני מאד רוצה לנסת - שאלותיי? - למי עליי לפנת (איזה סוג פסיכולוג ?),האם ישנה דרך לבחר פסיכולוג טוב ולא דרך הימור מקרי על רשימה מתוך דפי זהב? - מחיר ממוצע של שעת טיפול ? - כמה מפגשים בממוצע נזקק אדם בכדיי להבין האם הטיפול משפיע עליו / פותר את בעיותיו ? אני מודע לכך ששאלותיי מאד כלליות וכל מקרה נבחן לגופו אך בכל זאת אשמח לקבל מענה כלשהוא -

אפרים, מחיר ממוצע של שעת טיפול משתנה לפי איזורי מגורים, כשבד"כ במרכז הארץ (אזור גוש דן) המחירים הכי גבוהים. יש אפשרות לקבלת טיפול מוזל או בחינם דרך קופ"ח (תלוי באיזו קופה אתה חבר) - זה משהו שאפשר לברר ישירות דרך הקופה. ניתן להתאים פסיכולוג לפי הדברים שמטרידים אותך. ולכן באמת קשה לענות על זה. הדרך הטובה ביותר להגיע לפסיכולוג היא המלצה של מכרים, למרות (!!!), שלא כל מה שמתאים לאדם אחד, מתאים גם לאחר. לשאלה האחרונה שלך אין תשובה חד-משמעית. לפעמים מגיעים לטיפול בגלל בעיה קטנה, ןמתוך מחשבה שתוך כמה חודשים הכל יסתדר. אבל התהליך הטיפולי חושף לפעמים בורות הרבה יותר עמוקים ממה שנראה לעין. טיפול קוגניטיבי בד"כ נמשך תקופה קצרה יחסית, אך הוא לא בהכרח מתאים ספציפית לך. מבחינת השפעת הטיפול - גם זה מתחלק; יש אנשים שמרגישים תזוזה מסויימת כבר בתקופה הראשונה, ויש כאלה שלוקח להם המון זמן להסתגל לתהליך. אני חושבת שבלבלתי אותך יותר, אבל זה לא בכוונה - כי השאלות ששאלת באמת כלליות, מאוד. תשובות ברורות של "תלך לשם, תעשה ככה" היו יכולות רק להזיק.

שלום רב, שאלותיך לעניין! נושאים אישיים רוויי דילמות, מטופלות ע"י פסיכולוגים קליניים וחברתיים. בחירת פסיכולוג צריכה להעשות ע"י שיחה (טלפונית זה גם בסדר) והתרשמות אישית, או המלצות, או קריאת חומר שנכתב על ידו/ה. שעת טיפול במסגרת קופ"ח היא בין 100-200, בהתאם למספר המפגשים. במסגרות עצמאיות המחירים הנם בין 200-400. אדם עם חושים בריאים יכול להרגיש תוך תקופה קצרה אם התהליך שנוצר הנו בעל ערך, ומכיל פוטנציאל לשינוי. שינוי ממשי תלוי במהות הנושאים, כך שאין לעניין מענה מוחלט.

לכל גולשי הפורום ללא יוצא מן הכלל חג מולד שמח. מי יתן והשנה הבאה עלינו לטובה תביא עמה מסר של שלום והעדר שנאות בין העמים , הגזעים, העדות, המעמדות ,הדתות והמינים. חג מולד שמח אוהב אותכם אחמד

אחמד:)) חג מולד שמח לך ולכל משפחתך:)) @-----)---- איתן

איתן... ת'אמת - לא היית רוצה לחגוג את חג-המולד פעם אחת בחיים, רק בשביל להתנסות באווירה?

אחמד אל תתיחס לאנשים אם תת רמה שכזאת!!!! לא כולם נולדו חכמים במיוחד!!!! ניסית ליהיות נחמד. אבל פשוט אנשים חלולים טיפשים וגיזענים. וחוצפנים. מעיזים להרים את האף. עדיף שיקמטו אותו קצת!!!! איתן

החג של החגים

שלום דר! הייתי אצל כירורג רופא מש" גסטרו מין נשים בריאות_הנפש וגו, אך כולם הפנו אלייך! ראשית זה נורא דחוף ומכאיב אז אנא הבע רצינותך! אני בבת 15 עוד מעט זה קורא בלילה כשכולם ישנים מתחת לסמיכה אני מתפשטת וחושקת לנגוע ממש מאוננת ורוצה להיות גיבורה מדמה את גופי למטופל שצריך טיפול גסטרו כי אני מתה ליות רופאה כזו! לוחצת חזק על הבטן ארומה מאוננת חזק וממששת את איברי המין תפותחת ארון עזרה 1 ביתי ומשם מה שבה לוקחת: תקעתי נרות גליצרין בתוסיק דחפתי מזרק בלי מחט לפי הטבעת השתנתי בתרבית(הכול מתחת לסמיכה) לוחצת חזק חזק חזק על הבטן וזועקת:זה לא כואב די ממי אין ברירה וגו, ממש אני מכורה לנגיעה ומקווה שזה יפסק! עזור לי ד"ר אנא! תודה רבה אתה תקוותי האחרונה!

ראשית תרגעי, אין כל רע באוננות. זה רע רק אם גורמת לעצמך נזק פיזי עם דברים שאת מחדירה לעצמך ואולי לא תוכלי להוציא....... התקשרי לאחד מקווי המצוקה, למשל ער"ן בתור התחלה. שנית, פני לרופא משפחה. יש עליהם חובת חסיון כך שאין לך מה לדאוג וספרי מה קורה. אפשר להפנות אותך למטפלת דר"כ קופ"ח ללא תשלום, את זכאית לכך. לכולם פנטזיות שונות, שלך היא פנטזיה נוספת. השתדלי לא להזיק לעצמך ע"י החדרת חפצים ושימי לב לא לפצוע עצמך, בברכה נעה חן

תודה מתוקה! בעיה נוספת היא פחד בעיה שניה היא לדעת האים את רופא?

הרה היקרה, לפני מספר ימים ענית על שאלה שלי בפורום ואני פשוט חזרתי לכאן רק היום. אז קודם כל המון תודה על היחס והעידוד, ואם את זוכרת לפני מספר שבועות התכתבנו מעט ולי לפחות היה ממש כייף לכתוב לאדם שמבין אותי ולא שופט אותי על תחושותי ורגשותי. בכל אופן תודה על היחס ואני מקווה שנמשיך להיות בקשר מדי פעם. דרך אגב, מה שלומך את ? אני מקווה שהכל (או לפחות הרוב) אצלך בסדר ושאת חשה בטוב. תהיי בקשר ותודה שוב על כך שאת משפרת את הרגשתי. נעמי.

נעמי, איך את מרגישה? עניתי לך על ההודעה הנוספת שהשארת לי (בעמ' הקודם, אם אני לא טועה). אצלי המצב מתנדנד, אבל זה לא משהו חדש... קשה לי להפתיע את עצמי... :-)

בשבוע שעבר כתבתי על חבר מאוד טוב שלי שהתאבד, אני רוצה לאודות לכל מי שענה לי, גרמתם לי לבכות וכך להוציא עוד קצת מהכאב. יש לי שאלה בנושא, ואני אשמח אם אקבל תשובה גם מפסיכולוג או פסיכיאטר. אני חושבת כל הזמן, בלי הפסקה, כיצד יכול בן אדם שכל חייו עשה הכל למען אחרים, תמיד דאג שלכולם יהיה טוב, תמיד התחשב ברגשות של אחרים ושם את עצמו אחרי כולם... לקחת החלטה ולהתאבד, בלי להשאיר מכתב או כל הסבר? השאלה העיקרית שלי היא האם יתכן שאדם יסתיר כל כך טוב מכולם (גם האנשים שהכי קרובים אליו) שרע לו מאוד, שאף אחד לא יראה שום סימן? שאפילו אחרי מותו לא נוכל לשחזר אותות אזהרה? אני רוצה לדעת האם יכול להיות מצב רפואי (או תהליך כימי המתרחש במוח) בו בן אדם שטוב לו בחיים לרוב, בן אדם אופטימי, יכול לאבד שפיות לחצי שעה ובמהלכה להתאבד, או שמא זהו תהליך המתרחש לאורך זמן, בו אותו אדם נמצא בדיכאון? נסיתי למצוא כתבות או מחקרים בנושא ללא הצלחה, אשמח לקבל שם של אתר בנושא. תודה מראש רויטל

רויטל שלום לך קראתי את מה שכתבת. ואת האמת אין לי הסבר. ואני ואת ובטח יש עוד כמה אנשים. לא מבינים איך מישהו יכול להתאבד. קשה להבין את זה. וקשה למצוא סיבות. יש לי ידידה שדווקא בסוף השבוע איך שהוא הגעהו לנושא שיחה כזה. על איך מישהו יכול להתאבד. והיא סיפרה לי שהיא גם חשבה מגיל צעיר (15) להתאבד. היא גם אמרה שאין לה ערך לחיים. שאם זה לא היה פוגע בעוד אנשים אז היא בטוח כבר היתה עושה את זה מזמן. אז ביקשתי ממנה הסבר. והיא חשבה קצת ואמרה. אם שלדוגמה בחורה. אם היא רואה ילדים ומטפלת בהם היא מאוד מאושר. אבל עד שהיא לא תיהיה אמא. עד שהילד לא יצא ממנה היא לא תדע מה זאת אמאות. וכך גם גבר לא ידע מה זאת אבאות. ז"א עד שאת לא מרגישה וחווה בעצמך את ההרגשה את לא תביני אותה. וגם אני לא. פשוט כמו שיש דברים שככה הם בטבע. אז כנראה שזה אחד מהדברים שככה הם. לא הכל מובן לנו.ושום דבר לא ברור מאליו. הכאב שלך קשה. אבל לפעמים. יש דברים שכדאי להניח להם. כדי לא להרוס את החיים שלך. שהם לא פחות חשובים. הכאב לא ישכח. אבל החיים נמשכים @----)---- איתן

לא תמיד אפשר לדעת מה מתחולל בנבכי נפשו של אדם. יכול אדם להראות שמח ומאושר ובפנים הוא אכול מכאב ומתחושות של ייאוש, עצב וכו'. מצד שני, יכול להיות שבאמת מדובר היה ברגע של חולשה. האמת היא, שאף פעם אי אפשר באמת לדעת מה המניעים להתאבדות. כל אחד וסיבותיו הוא.

רויטל, אני מודה שהתלבטתי מאוד לפני שהחלטתי לענות לך... יכול להיות מצב, שבו מישהו יתאבד בהבזק של איפולסיביות... אני יודעת - ניסיתי... לא יכולתי להסביר אח"כ את המקרה הספציפי הזה... רגע אחד זה לא עלה בדעתי, ובמישנהו הייתי "אחרי" הלכתי לישון מתוך מחשבה שלא אקום יותר... כמו שאת רואה - אני כאן. אני לא מצדיקה התאבדויות, אבל גם לא שופטת את מי שבחר לסיים את חייו... היום התאבד מישהו בשכונה שלי - גילו אצלו סרטן. הוא לא שיתף אף-אחד באבחנה, אלא החליט "לקצר תהליכים"... אני חושבת, שאת כתבת בעצמך, בלי לשים לב, מניע מסויים להתאבדות. כתבת שאותו חבר תמיד עזר לכולם, הקשיב וכו' ו"שם את עצמו אחרי כולם"... כנראה שמה גרם לו להתאבד כירסם בו כבר הרבה זמן, הוא היה קשוב לכולם, חוץ מאשר לעצמו... למה? את זה רק הוא ידע.

revital sure i don"t have answers about your friend but i can tell u about my self...... like i started wrting u before - the last time u were here.. on the outside - i t looks like i have perfect life - i ws a good student , i have a great family , i have many friends , i"m good looking and had a boyfriend i loved very much - perfect ha........... but something buthered me - i won"t go into all of this now but it wasn"t good for me - i didn"t care about all of these because other things buthered me...... people on the outside couldn"t see anything - i was as usual - smiling , helping,listening no it didn"t happened in one day - it was couple of month till the day i decided to kill myself - i"m here today but i"m not regreting the moment because i know i was sure it was the onlly solution at that time like eitan wrote u - u can"t realy understand if u never been there - i"m not wishing u to be there - ever! be happy, try things, meet people and live your life.....:) anat

i thought about it - if u want to talk or ask anything u can write me to: [email protected]

רויטל שלום מרגע שאנחנו נולדים אנחנו מתחילים להתקדם לכיוון המוות, ואולי לכן זה הנושא המפחיד ביותר בחיינו. קשה תמיד להתמודד עם מוות של אדם, ובוודאי של אדם קרוב, וכאשר זה קורה בנסיבות טראגיות זה קשה עוד יותר ומגביר את תחושת חוסר השליטה שלנו בחיינו. יש ספרות מקצועית רבה על נושא התאבדויות, ועדיין רב הנסתר על הנגלה. מקרים כמו זה שאת מתארת קיימים ומעוררים לא פעם תמיהה. בד"כ ניתן לראות את ניצני הסכנה בדיעבד, אבל לא כמשהו שבאמת היה אפשר להשתמש בו למניעה בזמן האמת. ולעיתים, גם אלו לא קיימים כלל. האם הוא היה בחוסר שפיות זמנית? האם זה דיכאון ממושך? למעשה יש אפשרויות רבות ואני לא בטוח שאי פעם תדעי את התשובה המתאימה. מקווה שהזמן ירפא עבורך את הפצעים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי, חלמתי שלשום חלום שחזר בדיוק על חלום שחלמתי לפני חודש והחלום הוא: אני מקיא שברי זכוכיות כשביניבם יש גם חתיכות ברזל. אלו ממש חתיכות שיצאו כמו שרשרת נקניקים. מהן האפשרויות? אני יודע שאם אהיה כנה עם עצמי אני יכול למצוא פירושים שונים ומשונים אך בכל זאת אני רוצה לשמוע רעיונות שנובעים מהפסיכולוגיה. תודה

אתה חושב שזה קשור לטרואמה מהמראות של הפיגועים ??

תנסה לחשוב איזו הרגשה היתה לך בחלום? האם היו עוד דברים ברקע? משהו קדם להקאה? קרה אחרי?

שאלתי את הפסיכיאטר למה מתכוונים שמדברים על נפש ? תשובתו : זה מאוד מעניין אבל לא נדון בזה שאלתי : האם נפש היא מושג רפואי או פילוסופי ?? תשובתו : גם וגם דעתה של קלאודיה הלנה : קשיים נפשיים נובעים בראש וראשונה מעניינים פיזיולוגים חלקי הנפש הם : ידע, היגיון, ודבר בלתי מוסבר ששמו רגשות דהיינו מצב בלתי מוסבר שבו מסיקים מסקנות על סמך נתונים חלקיים תודה : קלאודיה הלנה

אמנם אני לא HERA אבל נדמה לי שענית נכון. נפש , מצב רוח, הרגשה נשמה כל אלו מלים נרדפות למה שקורה אצלינו בראש, במוח בפסיכולוגיה בניגוד לכל הנתונים הפיזיולוגיים. אולם, לפעמים הנפש מושפעת מאד מהנתונים הפיזיים. אדם רעב, מתרגז מהר יותר. כך גם אדם עייף. ויש גם הורמונים. ויש גם צרות בחיים. ויש ויש ויש. הכל כמעט משפיע על הנפש המאד מאד רגישה שלנו. המצב הבטחוני. המצב הכלכלי. המצב החברתי. אז מה נשאר לנו לעשות בכדי שלא נכנס לדיפרסיה עמוקה ????????????? להתרומם, להתעלות, לנסות להמשיך האמת חברים: אני לא כל כך בטוח איך עושים את זה. מה אתכם ??? הצעות יתקבלו בשמחה .

הפסיכולוגיה "נולדה", בין היתר, מתוך הפילוסופיה. ההגדרה של פסיכולוגיה כמדע מוטלת בספק. החיבור הרפואי נעשה ע"י הפסיכיאטריה, שנחשבת מדע. קשיים נפשיים לא נובעים בהכרח - אם יורשה לי לחלוק על דעתך - מגורמים פיזיולוגיים. את הדכאון לדוגמא, מסווגים כדכאון שבא בעקבות מאורע חיצוני, או דכאון שאין לו הסבר חיצוני. ברור שאובדן של אדם קרוב גורר אחריו רצף של תגובות נפשיות, שאין להן בסיס ביולוגי - אלא רק נפשי. בתחום הזה עדיין אין "תורה מושלמת". אני מאמינה שבעתיד יהיה מיפוי מדוייק יותר (עד כמה שאפשר) של הפרעות על רקע ביולוגי מול הפרעות על רקע נפשי בלבד. האם הידע, ההיגיון והיכולת להסיק מסקנות שייכים לנפש? קשה לומר, משום שהנפש היא ערטילאית... היכולות הנ"ל הן קוגניטיביות בעיקרן, ומתאימות יותר להגדרת האינטליגנציה מאשר לנפש. כן, כנראה שהמכלול הלא מוגדר של הרגשות הוא הנפש. למרות, שגילו במוח את המרכזים של הרבה מהרגשות... האם הנפש "יושבת" גם היא במוח? אולי בסוף יתברר שהמושג "נפש" בכלל לא קיים. לשאול מהי הנפש זה כמעט כמו לשאול מהו אלוהים... רק שאחד מטפלים אנשי מקצוע ובשני אנשי דת.

שלום אני מקווה שאני בפורום הנכון יש לי שאלה לגבי ילד בן שנה ו9 חודשים הוא מתנהג באגרסיביות זורק הכל וכשרוצה משהו מתנהג גם באלימות וצועק הוא לא נח כל הזמן התנועה קשה לו לשבת בשקט אפילו לצפות בטלויזיה זה למעט זמן כאשר הוריו מנסים לגשת אליו הוא לעיתים זורק את עצמו על הריצפה ובוכה ומכה עם ראשו על הריצפה או בקיר או שהוא נושך ומרביץ להם יש לציין שיש לו אח תינוק בן 8 חודשים לפעמים הוא מציק לו אך לרוב מתעלם הוא נמצא במשפחתון ששם לא מדווחים על התנהגות חריגה או דומה לזו שתיארתי {האח נמצא איתו במשפחתון} האם יש דרך לטפל או שהוא קטן מדי וזה יעבור???? סליחה על אורך שאלה מחכה לתשובה תודה מראש ריני*

זה נשמע כמו מקרה קלאסי של קנאה באח קטן שמקבל את כל תשומת הלב. הוא צריך הרבה תשומי ! פינוק ! אהבה ! חום ! וזמן זמן זמן לא לשים אותו מול הטלביזיה !!! הוא עוד לא שנתיים , על איזה טלביזיה אתם מדברים !!!!!!!!!! בהצלחה

לריני שלום. האם תמיד התנהג כך- או שזה התחיל לאחרונה? כיצד הוא בתחומים האחרים- חברתית, התפתחותית? כיצד הוא ישן וכיצד הוא אוכל? ולסיום- איך הקשר שלו עם הוריו? תודה. רוית.

ואולי אולי תוכלו לעזור לי. אני בת 26. יש לי נטיה, בעיקר בזמנים של חוסר מעש ובטלה, לחשוב מחשבות מטרידות ומעיקות. להזכר בדברים רעים שקרו לי או אפילו לדמיין דברים איומים ונוראים שקורים לי. זה בא לי ככה, בלי שתהיה לי שליטה על זה באופן פתאומי ואפילו בלי שיקרה משהו מסויים שיגרום לזה. ואז אני מתחילה אפילו לבכות בגלל המחשבות האלה. מה יכולה להיות הסיבה שזה קורה? יכול להיות שאני פשוט מזוכיסטית? אשמח לקבל תשובה.

האם באמת קרו לך דברים נורא נורא רעים ?? כאלו שבאמת היה כל אדם נורמלי בוכה עליהם ?? אולי קרו לך דברים רעים ואת הדחקת אותם. להדחיק הכוונה להכניס את הזכרונות להקפאה עמוקה באיזה שהם תאים נעלמים אי שם במוח וצריך לעבוד קשה בכדי לחפור ולהוציא אותם החוצה. ניקוי ראש. אולי ? אם יש באפשרותך, לא יזיק לך ללכת לשיחת נפש אחת או שתיים עם פסיכולוג. בהצלחה ! דרך אגב: האם הרגשתך משתפרת לאחר הבכי ??

הדברים שאני נזכרת בהם הם לא דברים טראומטיים כל כך אלא סתם דברים לא נעימים. אבל יש לי "כשרון" להפוך אותם, במחשבות שלי לדברים איומים ואז אני בוכה ומרגישה רע. ולגבי הבכי: לפעמים זה מקל ולפעמים לא.

גל, קודם ולפני הכל: יש לך שם יפה ונעים. ואם חייכת עכשיו אז הצליח לי הטריק..... אולי יש לך מה שנקרא "מחשבות טורדניות" כלומר מחשבה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ללא הפסק ואולי יש לך נטייה להיות עצובה ופסימית. את יאבחן איש מקצוע דר"כ קופ"ח. תפתחי מנגנון של מודעות ופיקוח על מחשבותייך: כשיש מחשבה שלילית, החליפי אותה בכוח במחשבה חיובית ונעימה. הכיני לך מחשבות חיוביות מראש כדי להיות מוכנה. את נוהגת ברכבת המחשבות שלך - את תקבעי לאן נוסעים...לתוך ביצות אפלות או למקומות מוארים יותר... מלבד זה דעי לך שזה קלאסי להגיע למחשבות שליליות בגלל חוסר מעש. התחילי להעסיק עצמך: פעילות פיזית, התנדבות בארגון, תרמי מזמנך למי שזקוק לך - תמיד יש לפחות אחד כזה. הודי כי את בחיים וחפשי מה טוב. יועיל אם גם לתקופה תמנעי מחדשות, טלויזיה ועיתונות. חפשי התשובה שכתבתי ליעל בפורום זה ותראי שם עצות נוספות. עוד דבר: אם את כל כך הרבה מדמיינת , תתחילי לכתוב. קחי מחברת יפה והתחילי לכתוב סיפורים קצרים ומפחידים עם הרעיונות שעולים לך לראש. זה יכול מאוד לתרום. לאחר כל סיפור מפחיד, כתבי אותו שוב והפעם בנימה חיובית ומשעשעת. עשי צחוק מכל הפחדים והדמיונות האילו, תתידדי איתם, אל תפחדי. ולסיום: את לא מזוכיסטית ואת נורמלית לגמרי. את פשוט מזיקה לעצמך בעצמך. אם יש לך יכולת לדמיין רע ומפחיד, יש לך גם יכולת לדמיין טוב ומצחיק. תחליטי מה עושה לך יותר נעים ונועי לקראת זה. בהצלחה, נעה חן.

לפני כמה זמן קראתי את מבוא לפסיכיאטריה של אליצור , טיאנו וחב'. זיהיתי שם תופעה שקרתה לי בעבר. מדובר על התופעה של הלוצינציות היפנוגוגיות והשם השני ששכחתי. הם מגדירים את זה כפסאודוהלוצינציות הקורות בכניסה לשינה או ביציאה ממנה. כשהייתי בתיכון (לפני 10-12 שנים בערך) זה היה קורה לי די הרבה. ולפני שנתיים קרה לי כמה פעמים שוב. אני מדברת על חוויות שנמשכות מספר שניות, אולי לפעמים קצת יותר אבל כנראה פחות מדקות, ברור שהן לא נכונות ולא הגיוניות ולוקח לי משהו כמו חצי דקה לדעתי להפסיק את זה. הבעיה עם זה מבחינתי היתה שזה פשוט הפחיד אותי נורא וגרם לחרדה, פחדתי שאולי אני משתגעת. שמתי לב שזה קורה או בחוסר שינה קיצוני (באחת הפעמים לפני שנתיים מצאתי את עצמי עובדת במשך שבועיים חלק גדול מהימים משש בבוקר עד תשע בערב וכמעט לא מספיקה לישון (ביקשו ממני המון דברים ולא ידעתי לסרב-היום אני יודעת לסרב גם לבוס), זה היה מצב שבו גם נרדמתי בעמידה באמצע היום. במקרה הזה לא נבהלתי כי ידעתי שזה נובע רק מחוסר שינה. המקרים האחרים קרו כשהיה שילוב של חוסר שינה מתמשך אך פחות קיצוני יחד עם מצב של דחק נפשי די רציני (בתיכון מחלה קשה וגסיסה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה), לפני שנתים כשהרגשתי חשופה מאוד מההגנות שלי אחרי פגישה עם פסיכולוגית (פניתי אליה כי חששתי מקשר זוגי וגם כי רציתי לעבד יותר טוב חוויות ילדות קשות - היא עזרה לי מאוד, היום אני נשואה, ויותר מזה מכירה ומבינה את עצמי הרבה יותר טוב וכ"ו). המקרה האחרון שתיארתי הכי הפחיד אותי. בכל אופן רציתי לשאול האם יש בחוויות האלה סכנה כל שהיא, האם הן יכולות להידרדר למצב פסיכוטי או משהו כזה (אין לי הפרעות נפשיות חמורות כלשהן, לדעתי אני קצת יותר חרדה מרוב החברות שלי, הפסיכולוגית שלי סירבה להגדיר את החרדה הזו כמשהו לא נורמלי-וטוב שכך). ברור למה אני שואלת את השאלה עכשיו- נאלצתי להישאר ערה בשעה כזו כי יש לי עבודה שאני חייבת להגיש. אודה על תשובתך.

שואלת שלום כפי שקראת תופעות אילו הן נורמליות עם זאת אם את חרדה - אני מסתייג מלתת יעוץ חד משמעי בפורום פני ליעוץ חד פעמי אצל פסיכיאטר בברכה עמי

תודה, ענית על שאלתי. כשקראתי אני פשוט לא הבנתי שהן ממש נורמליות. לכן חששתי. כלומר הבנתי שזה לא מצב פסיכוטי אמיתי אך לא הבנתי אם הוא נורמלי. כשזה קורה (לעיתים רחוקות) זה גורם חרדה שעוברת אח"כ כשאני רואה שלא קורה לי כלום והכל כרגיל. כשאני יודעת שזה נורמלי אולי גם החרדה תימנע. בכל אופן תודה

אני מצטערת שלא חזרתי אליך. אני פשוט מתביישת, ואולי עוד מוקדם בשבילי לדבר עלי זה. אולי "חטפתי רגליים קרות" ואני לא מסוגלת ללכת על זה. אני אשמח אם תוכלי קצת לספר לי על המקום, אופן הטיפול כל מה שאת יכולה בערך. שלפחות יהיה לי קצת מושג גם אם זה לא יקרה עכשיו. שוב סליחה ואלפי תודות שיר

שיר אהלן - - - לא ברור לי ממה את מפחדת , אולי להודות שאת סובלת מהפרעות אכילה ? להודות זה מאוד קשה אבל אם אין מודעות לבעיה אז יהיה לך קשה גם לטפל בבעיה כי לא ברור לך במה את הולכת לטפל , אבל כנראה שבכל זאת את מרגישה שיש בעיה אז תנהגי במחשבה בוגרת ולא מפוחדת כי באמת שאין לך מה לפחד מטיפול ומטפלים שבאים לעזרתך . * דבר נוסף ממני אין לך מה להיתבייש כי אני באותה הביצה וסובלת בידיוק כמוך . * מאד קשה לי לכתוב לך את כל דרכי הטיפול בשחף כי אני המטופלת והייתי רוצה שתשמעי מהם בהתאם למצבך איזה טיפול את זקוקה לקבל , כל אחת מקבלת את הטיפול בהתאם למצבה עם הפרעת האכילה שלה . אני יכולה בצורה כללית לספר לך : * את קובעת בטלפון פגישת היכרות , מגיעה עם הוריך לפגישה עם ד"ר מוריה גולן היא משוחחת איתכם שומעת על הבעיות ממך וגם מהורייך היא לומדת להכיר אותך מתוך השיחה ואז היא מרכיבה לך מערכת טיפולית בהתאם , מסכמת עם הורייך על העלות הכספית ואת יוצאת לדרך ההבראה . * באותו מרכז יש פסיכיאטרית , מטפלת בפסיכודרמה , דיאטנית , חונכות שמלוות אותך במקום לפי מספר השעות שנקבע לך להיות במרכז ( החונכת היא ממש כמו חברה שלך )ויש לה תואר של עובדת סוציאלית והם כל כך תומכות ועוזרות משוחחות , אוכלות איתך , הם גם הכותל למצוקות , וגם שמחות איתך בשמחתך , בקיצור מלאכיות טובות שאנחנו כל כך צריכות. במרכז תפגשי הרבה בנות צעירות וגם יותר בוגרות ולכולן יש מטרה אחת משותפת והיא לצאת מהמחלה ולהבריא .יש שם אם בית שהיא המבשלת אופה אחראית על הניקיון , וגם היא מאוד נחמדה ייתכן שיש שם עוד סוגי מטפלות , אבל תביני אין לך ממה לפחד זה לא בית חולים זה בית גדול וחם ואחרי שתתרגלי ותכירי תרגישי כמה תיהיי עטופה באהבה תמיכה וחום שידחפו אותך קדימה להבראה . * * * אם תירצי לשאול אותי עוד אל תתביישי . * * * אני מחכה לתגובתך ואם תירצי שאתקשר אליך שוב תכתבי לי כאן בפורום . * האימייל שלי : [email protected] צאי לדרך וטפלי בעצמך ללא דחיות , כולנו כמוך .

יונת יש לי אי מייל חדש. רק אם תירצי [email protected]

היי,שלחתי לך עכשיו מייל,אבל רק מחר אני יראה עם כתבת לי תשובה...אני צריכה תשובה עכשיו...... אני שואלת את אותה שאלה שיערה שאלה...ראה הודעה בפורום. גם לי המליצו על התרופה הטיבעית רוגע אין. והאם אני יכולה להמשיך לעשן גראס(ובלי הטפות מוסר אני כבר ילדה גדולה)וגם לקחת רוגע אין?

לימור שלום לא קבלתי ממך מייל. אין לי שום כוונה להטיף לך מוסר. אבל גם אין לי כוונה בפורום לחשוף את עצמי לתביעות לכאורה כמי שמעודד פעילות פלילית (בקליניקה במסגרת יעוץ רפואי זה שונה) מכל מקום לא יודע מה השאלה איני מחזיק מי יודע מה מרוגעין אבל אם עוזר לך נפלא בברכה עמי

עמי שאלה? האם אתה מחזיק יותר מכדורים שהם לא על בסיס טיבעי?

יש לי כמה שאלות. בעבר סבלתי מחרדות קשות והתקפי פניקה,טופלתי בסרוסקט והחלמתי. לאחרונה התחילו לי מחשבות טורדניות קשות,אני כל הזמן מפחדת שיקרה לי משהוא,שאני עוד צעירה וכדומה,כי אני רואה שהעולם אכזר,האם זה טיבעי לחשוב ככה,או שזאת חרדה? הבעיה היא שאני חושבת כל הזמן אם ואם ואם וןאני כל הזמן מפחדת ,בלי הפסקה רק מפחדת ונבהלת וכו. האם זאת חרדה? שאלה שנייה היא,אני לוקחת תרופה טיבעית שניקראת רוגעIN של מוצרי ערבה,זה על בסיס חומריים טיבעיים בלבד,האם אפשר בזמן השימוש בתרופה טיבעית זו לעשן גם גראס לפעמיים? מחכה לתשובה מהירה.

יערה חמודה: אני לא איש מקצוע אך לדעתי את סובלת מחרדות, היינו מעין פחדים מוכללים לא מוגדרים. לעתים מדובר בתופעה טבעית שמופיעה בעתות משבר . אבל היות ובעבר סבלת מחרדות וטופלת בתרופתית אולי כדי שתקבלי יעוץ וטיפול על ידי צוות של פסיכיאטר ופסיכולוג. לגבי הגראס .............א ......ס......ו.......ר... ואני לא מתכוון לההבט החוקי. בגלל החרדות את בסיכון לפתח תלות בגראס. דעי לך המחקרים האחרונים מצביעים על כך שעישון גראס רציף פוגע ביכולת הקוגניטיבית,בזכרון ובדחף המיני. על כןהשאלתך האם לשלב חומרים טבעיים עם גראס לא רלוונטית. פשוט אל תעשני גראס...... אל תהרסי לעצמך את החים. שלא לדבר שבמידה ותתפסי במקרה יהיה לא נעים. כן אני יודע שרוב החברה מעשנים אבל לפעמים נתפסים על ידי המשטרה והסוף , כאמור ,לא כל כך נעים.

חורחה פאקונדו לופז כתב/ה: > > > יערה חמודה: > > אני לא איש מקצוע אך לדעתי את סובלת מחרדות, היינו מעין פחדים > מוכללים לא מוגדרים. > לעתים מדובר בתופעה טבעית שמופיעה בעתות משבר . אבל היות ובעבר > סבלת מחרדות וטופלת בתרופתית אולי כדי שתקבלי יעוץ וטיפול על ידי > צוות של פסיכיאטר ופסיכולוג. > > > לגבי הגראס .............א ......ס......ו.......ר... ואני לא > מתכוון לההבט החוקי. בגלל החרדות את בסיכון לפתח תלות בגראס. דעי > לך המחקרים האחרונים מצביעים על כך שעישון גראס רציף פוגע ביכולת > הקוגניטיבית,בזכרון ובדחף המיני. על כןהשאלתך האם לשלב חומרים > טבעיים עם גראס לא רלוונטית. פשוט אל תעשני גראס...... אל תהרסי > לעצמך את החים. > > שלא לדבר שבמידה ותתפסי במקרה יהיה לא נעים. כן אני יודע שרוב > החברה מעשנים אבל לפעמים נתפסים על ידי המשטרה והסוף , כאמור ,לא > כל כך נעים.

יש לי חבר שאני מאד אוהבת והוא מאד אוהב אותי. אנחנו חברים טובים ומדברים על הכל. לעיתים אני מרגישה מצוין כשאנו מקיימים יחסי מין ולעיתים אני פתאום נלחצת וזה גורם לי למתח ולתחושה של השפלה כשהוא גומר. אין שום דבר מצידו שגורם לזה. הוא מקסים ועדין ורגיש ומדבר איתי על הכל. הבעיה היא בפירוש אצלי. לפעמים יחסי המין פתאום גורמים לי להרגשה של לחץ וכאילו הסקס בא במקום האהבה באותם רגעים. זה לא קורה לי תמיד אבל הלפעמים הזה (בערך חצי מהפעמים) מאד מעיק עליי. אשמח לקבל חוות דעת של מומחה או מישהו בפורום

שלום רב, התמקדות במה שהגבר "מקבל" (דהיינו ההנאה שלו) מביא כמעט בהכרך לתחושת "נותנת" אצל בת הזוג, וזה לכשעצמו סולל את הדרך לתחושות נחיתות, כעס, זילות הקשר, ועוד ועוד מרעין בישין. עניין ההדדיות בקשר, דהיינו היכולת לנתינה וקבלה ללא גבולות, התחשבנות, וכו' - קשור, בד"כ, לבטחון העצמי, ולהסטוריה הזוגית. זה לכשעצמו עניין שלפעמים מצריך הוועצות עם איש/ת מקצוע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

התקשרתי לפלא' שלך, ואת לא זמינה... :(. שיר

לשיר אני מצטערת שלא יכולתי לענות לך כי כל השבת היו מלא בני משפחה אצלנו ולא הייתי פנויה לכן התקשרתי אליך כל כך מאוחר בשבת ואת כל כך נבהלת והופתעת שאמרת לי שאת מיד חוזרת אלי ואני ישבתי וחיכיתי עד שבסוף נירדמתי , לא נורא אני מקווה שתקראי מה שכתבתי לך.

שמעתי רבות על נפלאות פרוזאק. הייתי רוצה לדעת האם מותר להשתמש בו אפילו כאשר אין סימפטומים מובהקים לדכאון אלה במטרה לקבל הרגשה כללית טובה יותר. וגם האם דרוש מרשם רופא ואיזה רופא יכל לרשום את זה. תודה

פרוזאק מוצגת כגלולת האושר אך זהו תכסיס פרסומי. רב הנזק על התועלת. למה לך להכניס ראש בריא למיטה חולה. גם אני פעם לפני שנים קראתי על נפלאות "תרופות הפלא" כשאני מחפש הרגשה כללית טובה יותר. לא לקחתי. אין מימצאים לגבי הנזק לטווח ארוך של פרוזק ודומיו אבל כן ידוע על תופעות לוואי קשות

עוזרי ממשיך בנסיון להטיל אימה על כל דבר הקשור לתרופותץ נא לקחת את דבריו בערבון מוגבל

רגינה, פרוזאק, כמו כל תרופה, אין סיבה לקחת "סתם". יש המון אפשרויות לשיפור ההרגשה הכללית, גם בלי שימוש בתרופות. במידה ואכן לא מדובר בדכאון!

רגינה שלום יש אנשים המשתמשים בפרוזק גם כאשר יש דכאון כרוני המתבטא בין השר בדמוי עצמי נמוך תת השגיות חסר אנרגיה וכו' השאלה אם יש טעם להעזר בפרוזק - יש לבחנה בעזרת פסיכיאטר בהצלחה עמי

ברצוני לדעת בדיוק לאילו תופעות לואי מתכוון עזרי?אם המחיר הוא בשיפור מצב הרוח וההרגשה זה כדאי.

אני לא בטוחה שאת באמת רוצה לדעת - לא כי אין תופעות לוואי, אלא משום שעזרי פתח במסע אנטי-תרופתי/פסיכיאטרי כללי!!!

אם מעניין אותך לקרוא קצת על תגובות של משתמשים בפרוזק, תקראי את ההודעה שהשארתי לעזרי (ושהוא בחר להתעלם ממנה) למעלה יותר, בעמ' הזה... תבדקי את הקישור השני...

רגינה יקרה, פרוזאק הוא חומר סינטטי בעל תופעות לוואי קשות וגם אם אין מחקרים על זה, די לדבר עם אנשים ולשמוע מה זה עושה: נדודי שינה קשים, חיסול הדחף המיני ועוד שאר ירקות. הכניסי את המילה פרוזאק לתיבת החיפוש באתר הזה ותראי מה מטופלים אומרים על כך. להזכירך: זו תרופה שנתנת ע"י פסיכיאטרים לאנשים הלוקים בדכאון וזה מטפל באיזון כימי. את רוצה להרגיש כיף ? וגם מאושרת ? יש לי הצעה ממש מופרעת ולא מתקבלת על הדעת: לכי והתנדבי בארגון כל שהוא, עזרי לאדם שממש ממש ממש זקוק לך - זה טריפ גדול ועושה הרגשת אושר גדולה. וככה: גם עזרת וגם תרגישי נהדר. אם תבקשי , אשלח לך את רשימת הארגונים שזקוקים לעזרה. אם משעמם לך, המציאי עצמך בעצמך ואל תבני על מקורות חיצוניים, בברכה ובחן.

היייייייייייי קראתי את כול ההודעות שלכם,וכן,נשאר לי שבוע עד סוף הטירונות.. אין לי חשק ומוטיבציה ללכת מחר לבסיס. וכן הרבה פעמים כאשר כן אני מקבלת יחס יפה.. הרבה פעמים המחשבה עוד מעט שיכירו אותי ממש יזרכו אותי.. וזה מכאיב ונורא. יצא לי לפעמים להרגיש שם בודדה ..אבל בטח עוד כמוני הרגישו כך. ובקשר לבסיס אני מעדיפה פתוח ככה יש לי את הזמן בשבילי=לא לשכוח שבחיים לא הייתי במסגרת ממושכת אם אנשים. פתאום זה קשה,חצי יום זה גם קשה אבל עדיף.. לפעמים יש לי מחשבות שליליות,אבל באותו רגע אני מרגישה שהם אמיתיות. כמו בטח ינתשו אותי וילכו לאחרת,או כמו בטח היא מעדיפה אותה.. הרבה פעמיים כאשר אני אומרת משהו פתאום אני מרגישה שמסתכלים למקומות אחרים.לאנשים אחרים נותנים תתשובה בהסתכלות לאנשים אחרים, דבר זה חדש לי,וזה קורה המון,וזה פוגע אני לא מבינה למה זה.. אבל אני חייבת להסתכל אולי כך זה לכולם.. אוהבת אותכם וממש מתגעגעת לכולכם.בייייייייייייייי

היי... כתבת שכן מתייחסים אלייך יפה... אבל את לא נותנת לעצמך לקבל את זה. במקום לחשוב שאת כן שווה משהו, ושכן נותנים לך יחס טוב, את ישר חושבת על הדברים הגרועים שאולי יקרו... ואז, את לא מצליחה לקבל את הטוב. תנסי בפעם הבאה, לקבל את הרגע כמו שהוא, לא לנסות ולדמיין מה אולי יכול לקרות רע. גם אני חושבת, שהיו עוד בנות שהרגישו בודדות... חצי יום זה קשה, אבל בסוף מחכה הבית... חוץ מתורנויות ושמירות. אבל אם מפחידה אותך המחשבה על שהיה עם הרבה אנשים 24 שעות, אז באמת עדיף ככה. אני חושבת, שאת "מחפשת" סיבות להיפגע... את קוראת סימנים לא נכון בהכרח... את יותר מדי עסוקה במה לדעתך אומרת התנועה של מי שמולך... "לא רוצה לדבר איתי", "מחפשת מישהי אחרת בסביבה"... אולי זה נכון, אבל בואי נצא מתוך נקודת הנחה, שזה לא נכון. תחשבי על זה... תנסי לראות בעצמך את הסיבה לכך, שאת כאילו מחפשת את הרגשת הדחיה, גם במקומות שהיא לא קיימת... אז שיהיה שבוע אחרון וקל...

אני מצטרף לדעה של הרה:)) היא כתבה הרבה דברים של טעם:) נישאר לי לאחל לך בהצלחה בשבוע האחרון:)) ותיקחי את החיים בקלות:) תיראי כבר עברו שבועיים. את עדיין כאן. לא קרה לך שום דבר רע. דברת אם אנשים, הם לא צחקו עליך. ז"א שבסה"כ לא כל כך נורא. אז תני לעצמך צ'אנס. לא הכל שחור @---)---- איתן:)

גלית, אם תבואי כל יום הביתה, זה יהיה כמו יום עבודה. אם תשרתי בבסיס סגור, זה ייתן לך הרבה!!!! עדי

היי חמודה! מצטערת שאני עונה לך רק עכשיו, ובטח תקראי את זה רק בשבוע הבא. אבל בכל מקרה, אי אפשר שלא לראות שאת מתעודדת, מתחילה לראות את הדברים אחרת. וזה המווווווווןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!!!!!!!!! אני חושבת שלפני חודש היית בן אדם אחר לגמרי, לא ראית אפילו טיפת אור בקצה המנהרה, ועכשיו בכל זאת את מתחילה לראות גם דברים חיוביים באנשים ובמסגרת שאת נמצאת בה. וזאת רק התחלה של תהליך שאני בטוחה שילך ויגבר עם הזמן. גליתי, חששות ברמה מסויימת תמיד יהיו, וכבר אמרו גדולים וחכמים ממני שכל עוד זה לא ממש מפריע - זה אפילו חיובי כי זה מדרבן להשתפר, לבצע את המטלות על הצד הטוב ביותר. וכן, לכולם קורה מה שקורה לך - כלומר תחושת הבדידות הזמנית, או ההרגשה שלא מקשיבים לך....... ועצם העובדה שאת מבינה שאת לא לבד בקטע הזה היא התקדמות עצומה!!!!!!!! גליתי, אני אומרת לך שוב במלוא האחריות, שאני בטוחה שאת תשתלבי היטב במסגרת הזאת. את בחורה איכפתית מאוד, ואת עוד תמצאי את האנשים שיעריכו את התכונה הנפלאה והנדירה הזאת שלך. ממשיכה להחזיק לך חזק-חזק וכמובן מצפה לשמוע ממך הלאה מה קורה! באהבה! נזבורה

שלום רב, שמי טלי ואני בת 25, אני סובלת ממגרנות באופן די קבוע בשלוש-ארבע שנים האחרונות. חלק מהמגרנות הן בוודאות מגרנות הורמונליות כלומר בזמן וכתוצאה מהמחזור החודשי חלק אחר מתרחשות מסיבה לא ברור לאחר שתיית חלב או שוקו וחלק נוסף ודי עיקרי הוא החלק הלא מוסבר. לאחרונה ביקרתי אצל נוירולוג בעקבות התקפי סחרחורות ( deasiness)ובחילות שפקדו אותי במשך חודש וחצי, לטענת הרופא מדובר במעין התקפי חרדה קטנים. הוא טען שכדי "לתפוס שתי ציפורים במכה" הוא רוצה שאני אקח תרופה יומיומית בשם "אלטרולט" כאשר היא מוגדרת כתרופא אנטי דיכאונית. הוא טוען כי במינונים נמוכים היא מרחיבה כלי דם ובכך מונעת מיגרנות ובנוף מפסיקה את התקפי החרדה. רציו לציין כי אני לא מרגישה שאני נמצאת החרדה או לחץ מסויימים בזמן האחרון אך מטבעי אני אדם לא רגוע ואפשר לומר לחוץ. שאלתי היא: האם תרופה זו מוכרת בטיפול במגרנות, האם יש לה תופעות לוואי מיוחדות, האם יש סכנת התמכרות לתרופה ולבסוף האם זה אומר שמהיום לאורך כל החיים אני אצטרך לקחת אותה? אודה לתשובה מהירה בתודה מראש, טלי

הרבה רופאים היום דוחפים את הסמים הפסיכיאטרים לכל בעיה. הקלות שבה הם עושים זאת עושה רושם כאילו אין שום בעיה איתם. בפועל ידוע על תופעות לוואי רבות.

קחי את התרופה ואל תחששי מהמלצות של עזרי - אם תעברי על ההודעות הקודמות שלו מתברר שהוא עלול לגרום נזק לא מבוטל

אני בת 24 ויש לי חבר כבר שלוש שנים. הקשר שלנו בסך הכל בסדר גמור, אנחנו אוהבים ומאושרים וחושבים לעבור לגור יחד, אך יש דבר אחד שמפריע לי מאוד ואינני יודעת אם זה צריך להפריע לי או לא. עם יחסי המין שלנו, מההתחלה היו לנו בעיות, כי כואב לי הרבה פעמים וזה קצת מסבך את הקטע הזה כי צריך להשתמש בתכשירים ולהיות נורא עדין וכל מיני כאלה, אבל יחד עם זאת, אנחנו מקיימים יחסים בתדירות גבוהה, לא קרה עד היום שהיה יום שבו התראינו ולא שכבנו, כמו כן כשלא כואב לי אני כמובן מגוונת, מאתגרת ומעניינת במיטה. ועכשיו לשאלתי, בחצי שנה האחרונה ( מאז שקנה מחשב) בכל הזדמנות שאנחנו לא ביחד, אפילו אם זה צהרי יום שבבוקר שלו שכבנו, או ערב שבסופו אני אמורה להגיע אליו, בכל הזדמנות שהוא לבד, הוא נכנס לאתרי סקס, ובדרך כלל גם מאונן לאחר מכן. חשוב לציין שזה עד היום מעולם לא פגע או הפריע ליחסי המין שלנו. היחסים שלנו מאוד פתוחים ודיברנו על זה אבל תכלס' אני לא יכולה לבקש ממנו לחדול ממנהג זה שכן הוא לא עושה כלום רע. האם עליי לדאוג?? אני לא יכולה להיפטר מהתחושה שיש לו צורך עז לפנטז על נשים אחרות או לספק את עצמו בדרכים אחרות וזה מאוד מאוד מפריע לי. מה דעתכם??? אשמח לשמוע. בתודה מראש יעל המוטרדת.

שלום רב, יחסים וקשר זוגי עם פתיחות - הם דבר שכולנו רוצים להתברך בו. מיניות היא חלק מהחיים, ולכן חלק מהיחסים ההדדיים, ואם הם גלויים ופתוחים, הרי מצבכם טוב יותר מאשר אצל רבים אחרים. העובדה שבן זוגך אינו מכביד עלייך - ראוייה להערכה. כללית: החשק המיני שלו, אמור להיות גם משהו ששייך לך. אם, מסיבותייך שלך, זה לא יכול להיות ממוצה במלואו ביחסי מין של חדירה - האוננות היא פתרון טוב. השתתפותך גם אפשרית וגם רצויה! כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני לוקח מזה כ-5 שנים תרופות לטיפול בדיכאון וחרדה(סורבון,קלונקס,זיפרקסה,ציפרמיל)במינונים נמוכים.עצם נטילת התרופות וההזדקקות להן ברמה כזאת או אחרת מציקה לי מאד,פוגעת לי באגו ובערך העצמי.אני רוצה שבסופו של תהליך אוכל להפסיק ליטול תרופות או לה]פחית במידה ניכרת את מספרן.שאלתי היא האם זהו יעד ריאלי? האם ניתן אחרי תקופה כה ארוכה להתחיל בתהליך "גמילה "? האם יש אפקט התמכרותי לתרופות האלו או שמא במידה והמצב מאפשר זאת ניתן בתהליך מדורג ואיטי להוריד במינונים?

דביר נכבדי אתה לוקח הרבה תרופות , מעבר למקובל לא ברור לי איך קרה או מה הצורך. אבל - כמות כזו של תרופות מעלה את האפשרות שהפסקתן עלולה להיות כרוכה בחזרה של הסבות בגללן לקחת אותם מלכתחילה לכן - אין מנוס פנה לפסיכאטר שלך והוועץ בו והירידה בהדרגה ותחת פקוח בהצלחה עמי

שלום רב, יש לי שאלה חשובה שמין הסתם קשה לשאול את הרופא האישי. מהן הסיכונים , אם קיימים, לשימוש (סביר ביותר) בשתיית אלכוהול ונטילת גראס בתקופה בה אני נוטל "סרוקסט" (במינון של כדור ליום) ?????

רונן 23 למה אי אפשר לשאול רופא ? הוא מחוייב בסודיות רפואית ואם אינך בוטח בו החלף אותו לגופו של ענין אלכוהול וגראס עשויים להחמיר את מצבך הנשפי (שאינך אומר מהו ובעטיו אתה לוקח את התרופות ככל הנראה) שמוש באלכוהול יחד עם סרוקסט צריך להעשות אם בכלל במנון נמוך מאד בהדרגה לא בתקופתת התחלת התרופה לא לנהוג ולא לעשות עבודות מסוכנות לאחר השמוש המשותף כל זה בגדר מידע כללי, ההמלצה היא לא להשתמש כלל כמובן ששמוש בגראס אינו חוקי כך שאיני יכול לייעץ בפורום כזה לגביו. ובכלל - אני חזור להמצלצה רהראשונה כל שאלה כזו לרופא (הטפול בך גם עשוי להפגע בהסתרת מידע) בברכה עמי

רונן- חובה להיות שמח!הא?.סרוקסט אלכוהול וגראס איזו חגיגה אפשר להצטרף? אולי אתה לא יודע, וגם החברים איתם אתה שותה ומעשן חשיש לא יודעים, שאלכוהול וסמים יוצרים קרקע פוריה לחרדות ודכאון. לדעתי כדאי לך לשקול טיפול אצל פסיכולוג ע"מ להבין למה אתה תלוי במוצרים חיצוניים לצבוע את חייך. מתאר לעצמי שקל לך להאחז בשמועות שגראס זה לא סם,וחבל כי כשתבין יהיה כבר מאוחר.

וואו עשיתם ממני נרקומן. אני לא נרקומן ולא אלכוהליסט. אלא רוצה לדעת שבמקרה של איזה אירוע שאני אהיה בו שיהיה יין או איזה ג'ויינט אני אוכל לקחת. לא ברמה יום יומית כמובן, ולא ברמת צריכה אישית כהכרח. אני לא תלוי בזה, ולדעתי כן גראס זה מאוד נחמד, זה לא עושה אותך שמח אם אתה לא יודע להיו שמח לבד. ואלכוהול יותר במובן של יין עם ארוחות. אבל מה זה משנה כן חוקי לא חוקי, אני שואל אם קיימת השפעה שאני צריך לדעת עליה ???

מה הטיפול המומלץ היום לגמילה מהימורים? האם ניתן לקבל תמיכה במסגרת קופת החולים? האם יש טיפול תרופתי להתמכרות?

רוז שלום רב, ממחקים עולה שאחת הדרכים היעילות לטיפול במכורים להימורים הינה דווקא דרך הטיפול הקבוצתי. גישת טיפול זו נמצאה יעילה ברוב סוגי ההתמכרויות. לאחרונה נפתחה בראשון לציון קבוצה טיפולית, הראשונה בארץ במסגרת ציבורית, לטיפול במכורים להימורים. אם האזור מתאים לך את יכולה לפנות לאגף הרווחה, ולברר יותר פרטים אודות הקבוצה. ייתכן שבמרכזי גמילה כלליים (שלא מיועדים לגמילה מסויימת, כמו סמים לדוגמא) מתקיממות קבוצות שכאלו, אבל לא ידוע לי על קבוצה ספציפית. בקופת חולים אני מאמינה שתוכלי לקבל טיפול פסיכותרפויטי, שעשוי גם כן להועיל לא מעט. בהצלחה, טלי פרידמן

טלי שלום! תודה על המידע. האם את יכולה לתת לי הפנייה יותר קונקרטית

סיפור זן ידוע על איש שידע לנטרל את אשליית הטוב והרע מחייו: "...איש אחד חי בכפר בדלות גדולה. אך ברשותו היה סוס. זה היה כל רכושו. יום אחד ברח הסוס עם סוסה. באו אנשי הכפר לנחמו. אמר להם האיש" "אולי זה רע ואולי זה טוב". למחרת חזר הסוס עם סוסה. באו אנשי הכפר לברכו. אמר להם: "אולי זה טוב ואולי זה רע". למחרת רכב בנו של האיש על הסוסה, נפל ושבר את רגלו. באו אנשי הכפר לנחמו. אמר להם"אולי זה רע ואולי זה טוב". למחרת באו אנשי צבא לגייס את הצעירים למלחמה. לא לקחו את הבן בשל רגלו השבורה. אולי זה טוב ואולי זה רע.".... אנו יכולים להמשיך לצבור רכוש (קרי חברים, מעמד כלכלי, ידע, הצלחות וכו'..) אך עלינו לסגל לעצמנו הבנה שפרידה מאחד הדברים שלעיל היא מצב מעבר לשלב אחר בחיים ולא אסון. תירגול יומיומי של "אין דבר", של "כל דבר טוב צריך להסתיים כדי שמשהו טוב אחר יבוא במקומו" מתחיל בשלבים הראשונים בהעמדת פנים (כלפי עצמך), אבל לאט לאט האשליה שהכל בסדר משתלטת על החיים ודוחקת את האשליה שהכל לא בסדר. שיהיה לכולם לילה נפלא! :-)

ליהי יקירתי:))) יפה סיפור מעניין:)) יש בו הרבה אמת וכדאי שילמדו ממנו:)) למרות שאם כל כך הרבה "זה טוב זה רע":))) לא הבנתי, זה טוב או רע????:)))) אם כן אז תגידי חיובי:))) @----)--- יום טוב ושבוע טוב:))) איתן

ליהוש, סיפור נפלא! באמת אין לזה סוף, לדברים שיכולים לקרות לנו - לטוב ולרע...

lihi thanks for a great story................... have a liovely day.........:)

ליהי מתוקה שכמוך, אני מצטרפת אלייך: תמיד שחושבים שהכל רע ומתיאשים, הרבה פעמים זו רק אשלייה פסימית ואם כבר באשליות עסקינן אז "יותר עדיף" :-))) לבחור באשלייה חיובית שהכל בסדר ומה שלא בסדר אז גם לא כל-כך נורא ולזכור שצמיד אחוז קטן ומסוים לא בסדר וזה בסדר. ולשמור על פרופורציות, כן ירבו סיפורים כנ"ל, תודה לך, הענ חן

הומלץ לי להתחיל טיפול בסרוקסט בגלל התקפי פאניקה ודיכאון שאליהם נכנסתי בעקבות טעוית שעשיתי ואין לי כרגע פיתרונות אליהם. הבנתי שהתרופה אפקטיבית לאחר חודש האם ניתן להפסיק את הטיפול לאחר נטילת התרופה במשך חודש ובתקווה שהמצב רוח ישתפר? או שצריכים לקחת אותו במינון מסויםלמשך שלושה חודשים נוספים לאחר שמרגישים יותר טוב? הלו הדיכאון הוא בגלל שאין לי פיתרון לתשובות והתרופה לא תיתן את הפיתרון. האם לא עדיף הטיפול הפסיכולוגי על לקיחת תרופה שאני עלול להתמכר אליה ,אני בסך הכל בן 23 ולא רוצה להתחיל עם תרופות .הבעיה שלי היא חוסר ביטחון עצמי שגורם לי לא להגיע להחלטות ולמצוא פתרונות אלא לשקוע בדיכאון שמגביל אותי עוד יותר במציאת פיתרונות וזה מעין מעגל קסמים.

הי אלי, אני בעצמי לוקחת סרוקסט מזה חצי שנה, אז אני יכולה לנסות לענות על חלק משאלותיך מתוך ניסיוני הפרטי. כמובן שאני לא רופאה אלא רק מישהי שלוקחת את הכדור, כך שתיקח את כל עצותי כך. ראשית, אני מבינה מאוד את הרתיעה שלך מלקחת תרופות. גם אני הרגשתי ועדיין מרגישה כך במובן מסוים. אני מטופלת גם בטיפול פסיכולוגי, וזה מאוד מאוד רצוי ללכת לפסיכולוג במקביל ללקיחת התרופות. העניין הוא שלפעמים אנחנו מגיעים למצבים בחיים שמרוב חרדות ודיכאון הטיפול הפסיכולוגי מפסיק להיות יעיל, ואנחנו זקוקים לכדור שישפר את מצבנו כדי שנוכל לעבוד בטיפול הפסיכולוגי על דברים "אמיתיים" ו"מהותיים" שמפריעים לנו בחיים. בעוד שהתקפי פאניקה וגם דיכאון נראים כביכול מאוד "אמיתיים", למעשה הם מעין מנגנון שאנחנו מפתחים כי קשה לנו מדי להתמודד עם דברים מסוימים. כמובן שהמנגנון עצמו - החחרדות והדיכאון - הופך להיות קשה ומגביל הרבה יותר מהבעיות עצמן, ולשם כך נועדו הכדורים. כדי שטיפול פסיכולוגי יהיה יעיל, המטופל צריך להיות במצב התחלתי שמאפשר לו לעזור לעצמו ולקבל עזרה. הסרוקסט משפר גם את מצב הרוח הכללי, ומניסיוני - זה מאוד עוזר לך לראות את הבעיות שלך בפרופורציות אחרות. דבר שני - סרוקסט הוא לא כדור ממכר, כך לפחות מתעקשים כל הרופאים. ישנם כדורי הרגעה שממכרים, אבל סרוקסט הוא לא אחד מהם. לסרוקט לוקח בין שבועיים ל- 5 שבועות עד שהוא משפיע, ומומלץ לקחת אותו במשך כמה חודשים כשהוא עוזר. הסיבה היא, בין השאר, כדי לצבור חוויות חיוביות בזמן לקיחת הכדור, כך שכשתפסיק בהדרגה לקחת אותו תדע ו"תזכור" מתוך חוויותיך שאתה מסוגל לחיות בלי פחד, דיכאון והתקפי פאניקה. כדאי לדעת שעלולים לחוות בחילות קלות בימים הראשונים ללקיחת הכדור, לפני שהוא מתחיל לעזור. זה לא נורא בכלל ולא צריך להיבהל מזה. כדאי להתחיל בחצי כדור ורק אחרי כמה ימים לעלות לכדור שלם. הכדור לא משנה אותך או את האישיות שלך בשום דרך שהיא, להפך, הוא מקרב אותך יותר לרגשות האמיתיים שלך. אתה נשאר לחלוטין עם שליטה על החיים שלך ועל המינון שאתה לוקח. הוא עוזר, אבל נשארת לך הרבה עבודה קשה כדי לשפר את חייך במסלול שאתה רוצה בו. בהצלחה בכל מה שתחליט, שירה.

אני מצטרף להודעתה של שירה. גם אני נוטל סרוקסט, בתחילה כמובן שהיו לי את החששות שיש לכולם והן מאוד ברורות. אבל כל החששות הו מחוסר וודאות ומידע בנושא, במקביל כמובן החברה עדיין לא השלימה עם הטיפול בבעיות נפשיות כמשהו אינטרגלי. אבל עוד ימים יגידו. לעניינו: אני מניח שאם הפנו אותך לקחת כדורים, זה לא מתוך מטרה שהכדור יתן לך תשובות, אלא מכיוון שאתה כנראה נמצא במצב מסויים (שקוע בו) שאתה לא מצליח לצאת ממנו, והוא מנווט לך את צורת המחשבה, התחושה והחוויה היום יומית. כמה שקשה לפעמים לקבל, כל הרגשות שלנו הן "כולה" מינון של חומרים כימיים המוח, ולפעמים החומרים האילו לא חיים באיזון שמה בפנים (בראש) ואז אנחנו נמצצאים במצבים קיצוניים שקשה לנו לצאת מהם. כל מה שהכדור יעשה הוא יביא אותך לאיזון שממנו יהיה לך יותר קל למצוא את התשובות ולהיות שלם איתן. תתייחס לזה כמו שאנשים נוטלים כדורים לאיזון לחץ דם או תפקוד לב, זה היינו הך. מנסיוני, הסרוקסט ספציפית אם כל הפחד שהוא דיי חדש ועוד לא יודעים בוודאות מהי השפעתו הארוכת טווח, החיים שלי השתנו מקצה לקצה, הוא הרים אותי על הרגליים והכניחס אותי לפרופורציה. והגעתי מאוד מהר למצב שאני יכול לקום בבוקר ולומר בלב שלם שטוב לי.

שלום לדוקטור אבני לפני כשנה וחצי התחלתי בטיפול של סרוקסט בהמלצת רופא פסיכיאטר בגלל בעיית חרדה לקחתי את התרופה במשך שלושה חודשים והרגשתי השתפרה חודשיים לאחר שהפסקתי לקחת את התרופה תופעות החרדה חזרו ואז הפסיכיאטר שאצלו אני מטופל אמר לי לקחת בכל פעם שהתופעות חוזרות כדורי סרוקסט למשך שלושה עד ארבע שבועות.כרגע המצב הוא שכל חודשיים שלושה אני לוקח את התרופה למשך חודש וחוזר חלילה.לאחרונה התחילה תופעה של סימני דם ברוק. שאלתי אם יש קשר של הדם ברוק ללקיחת התרופה סרוקסט ואם אין בעיה בלקיחת התרופה והפסקתה כל כמה חודשים. מצפה לתשובתך תודה רן

אלי שלום מה הבעיה ? אם אתה רוצה טפול בהתקפי חרדה קח את התרופה כמו שצריך שזה 3 חודשים לפחות לאחר שהמצב טוב (לערך חודשיים שלושה בממוצע עד שזה קורה לעתים פחות לעתים יותר) אם אתה רוצה לטפול בשרשי הבעיה - אהלן וסהלך ניתן לטפול במקביל כל טוב עמי

יש לי חברה הכי פצצה שבעולם לכל דבר אך לפעמים היא נורא נורא משקרתץ מה עלי לעשות? שהכרנו אמרה שלה אח 1 ואמה אמרה לאמי שיש לה 4 ילדים אחכ" אמרה שהחתול בגינה אך דודתה אמרה שמת - מה לעשות דוקטור? היא מבלפת כל דקה! עזור לי!

אבלין, חברתך לא משקרת סתם. יש משהו שמניע אותה לכל השקרים האלה. האם זה פחד מדחיה חברתית, שדוחף אותה להמציא סיפורים? יש הרבה אפשרויות.

אני מודה לך

מה עושה נערה שנמשכת לבנות מינה אך גדולות פי 3 דוגמה: לחברה של אמה לסייעת רופא שניים לאחות בית ספר רוצה לגשת ומצלצלת בכל דקה! מה עושים דוקטור??????????????

שלום, עושה רושם שיש פה חיפוש אחר דמות אימהית, ולאו דווקא משיכה על רקע מיני.

תודה

את מזכירה לי את עצמי לפני המון זמן. גם אני נמשכתי לנשים כשהייתי נערה ואכן התברר שזה היה חיפוש אחר דמות אמהית. רקפת

בעבודה יש שתי בחורות שכל היום מלטפות אחת אח את שניה, אותי זה מחרמן נורא .

שלום רב, משיכה מינית לסבית "רגילה" היא עניין אחד, ומשיכה לטווחי גיל כאלו ולנשים הללו שאיזכרת, אינה בהכרח רק תוצר של משיכה מינית. התאור שלך מעלה אצלי צליל של מי שזקוק לעזרה, סיוע, הוועצות - ובמעשיו (מעשיה) - מובטח כי הדבר יתקבל. עדיף, לכן, לחפש מקור סיוע (הדרכה, התלבטות, וכו') - באופן ישיר. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

הייייי לכם.. מה שלומכם, ממש התגעגעתי אליכם. הייתם באמת חסרים לי! מה שלומכם,?!אצלי גרוע אבל משתפר,עדיין קשה אבל ממש טיפ טיפה שיפור.. כן כן כן..אני כבר לא יודעת האם התחושה הזו שלא מחבבים אותי אחרי שמכירים אותי אמיתית או שזה פשוט מין פחד...מין העבר... כן הרבה פעמים יוצא לי לפכות ויש לי לפעמים הרגשה ואייי היא בטח מזלזלת ביי מיאז שדברנו.. כן..זה קורה המון..ואני באמת לא יודעת האם ההרגשה הזו כן, נכונה ואמיתית.או שזה פשוט כך,כי כמעט תמיד היה לי את ההרגשה הזו. אני ממש מבולךבל.. וכן אני גם כשקשה לי אני מנסה להתנחם בכך שזהו יותר אין אותם! אבל..החשש מההווה מתחיל,וכאן הקושי מתחיל.. מה היה בצבא האמיתי אם ככה בנות????? [האם שם אני לא הסתדר.. ומלא ואחד דברים כאלה עוברים לי בראש. ומה שכן גם כשאני מדברת,הרבה פעמים ההרגשה,רגשי נחיתות אייך דברתי ובטח גרוע! תמיד כאלה מחשבות וחששות..לא נעימות.. אבל לא נשאר לי עוד הרבה לכך.. מחכהה אוהבת אותכם....גלית.

שלוםםםםםםםםם גלית:))) תני לעצמך עוד זמן. אני מבין שלמרות הבכי והקושי את מסתדרת. את קצת מבולבלת כי את עדיין לא רגילה. בסה"כ רוב הזמן היית לבד. אבל אם המצב אצלך משתפר. אז את צריכה עוד זמן. אני מאוד מקוה שהשאר בסדר:)) להתגעגע זה טוב:) לומדים להעריך דברים:) כמו המיטה בבית. האוכל של אמא:))) זה עכשיו הכנה בשבילך. את עדיין לא יודעת איפה תיהי. אז תעבירי את זה. חוץ מהגעגועים. את לא נשמעת סובלת:) את דווקא נשמעת שמחה:)) חוץ מזה למה שיזלזלו בך??? אם צוחקים שיצחקו:) אף אחד לא מת מזה:)) ואפילו יש אנשים שעושים הרבה כסף מזה:))) יעקב כהן, ספי ריבלין, הגששים ואחרים:) את רואה שהזמן וזה שאת נמצאת במסגרת שאת לא יכולה לברוח ממנה עוזרת לך???? כנראה שזה מה שהיית צריכה. יש לך הזדמנות. אז תנצלי אותה:) בהמון אהבה והצלחה לחיילת מספר שתיים(אחרי אחותי):)))) בצבא. @----)---- איתן

היי גליתי! אני קוראת מבין השורות שלך דווקא את מה שאת לא כותבת, כלומר: אין לך תקלים ממשיים עם הבנות או עם הסגל - אחרת בוודאי היית מספרת, לא? ואם זה כמו שאני חושבת, אז מה יכול להיות טוב יותר? ובקשר לחשש שלך ממה שהבנות חושבות בפנים - כמובן קשה לדעת בוודאות מה עובר להן בראש. אבל בהחלט יתכן שהכל רק תחושה סובייקטיבית שלך, בגלל הניסיונות הלא נעימים מהעבר. להערכתי, אם הגישה כלפייך היתה כל כך שלילית כמו שנדמה לך, באיזושהי צורה כבר היית שומעת את זה. במסגרת צפופה כזאת, כשכולם כל הזמן אחד בתוך התחת של השני, סליחה על הביטוי, קשה לשמור דברים בבטן לאורך זמן, ובסופו של דבר זה מתפרץ החוצה. ואם זה לא קרה עד עכשיו - סביר להניח שהשד לא נורא כל כך... אני בהחלט מאמינה בך, גליתי, ובטוחה שגם בהמשך תסתדרי, ועוד יבוא היום שתצחקי על כל העניין, כמו שאני היום צוחקת כשאני נזכרת איך בזמנו פחדתי מהצבא.... באהבה!!!!!!!! נזבורה

גלית גם אני מצטרפת לאיתן ונזבורה ונראה ממה שכתבת שהשד שנראה מפחיד ונורא הוא לא כלכך נורא ועם הרבה מאמץ שאת משקיעה במערכת היחסים שלך ובהתמודדות עם הבנות את בסדר גמור , ואל תשכחי שיש לך רק עוד שבוע להיות במסגרת הטירונות שהיא הקשה ביותר ובבסיס שתשובצי אליו זה יהיה לגמרי אחרת מכל הבחינות תדמייני לעצמך שזה יהיה כמו להיות בקיבוץ קטן או פנימיה עם חברה שתכירי משך הזמן ותנסי לחשוב כמה זה יכול להיות כיף . אני מאמינה בך ומחזקת אותך . את מאוד מזכירה לי את עצמי פחדתי מהצל של עצמי וממה חושבים עלי ומה מדברים עלי כל כך הייתי בישנית ולא תיקשרתי ובמשך הזמן נוכחתי כמה אוהבים אותי רוצים להיות בחברתי ובעצם ניפרצו המחסומים וכך גם היכרתי את בעלי . לכן תאמיני בעצמך ותצליחי בדרכך החדשה שתזניק אותך קדימה . * * * * * * בהצלחה * * * * * * *

מזל-טוב על סיום הטירונות!!! אני חושבת, שאת יותר מדי עסוקה בלחשוב על מה את חושבת, מאשר לקבל פשוט את מה שאחרים אומרים לך וחושבים עלייך :-) התחלת פרק חדש בחיים, פרק לא פשוט, אבל יהיו יותר קשים ממנו. המסקנה? שימי את העבר בצד, במקום שאת עדיין יכולה לראות אותו, אבל הוא לא ממלא את כל שדה הראייה. תתני לעצמך ללמוד ממה שקורה לך עכשיו, לקחת את החוויה השלילית מהעבר, וצרף אליה את הדברים הטובים. לאט-לאט הכל יתאזן. אומרים, שאין רע בלי טוב, בדיוק כמו שאין טוב בלי רע... יש דברים, שאסור לקבל אותם כ"פשוט כך"... ברגע שמקבלים אותם בצורה כזו אין שום מוטיבציה לשינוי. תנסי לחשוב: "כרגע זה ככה, אבל אני יכולה שזה יהיה אחרת", כי הכל תלוי רק בך! בכל הדברים שאת כותבת, יש 99% דברים שליליים... זה נראה כאילו את מעמידה רק את השלילי באור הזרקורים ומחביאה את מה שחיובי במקומות כל-כך חשוכים, עד כדי כך שגם את לא מוצאת אותו אח"כ...

אני לוקס סרוקסט בכמות גדולה כבר שנתיים.אני מרגיש מצויין ואין לי חרדות שליווי אותי כל החיים. אני בן 46. קבלתי בטחון עצמי, היחסים שלי עם אשתי השתפרו - קודם הייתי שפוט שלה. כל הזמן פחדתי שהיא תעזוב אותי. וגם הייתי רזה. בשנתיים הללו עליתי 15 קילו. האם יש קשר בין השניים בין הסרוקסט וההשמנה. כאמור אני מאוד מרוצה מהסרוקסט (אני לוקח 4 כדורים ביום) אבל ההשמנה הורסת אותי

גאי, עד כמה שאני יודעת עם הסרוקסט עולה התיאבון וזו באמת כמות גדולה. לא חשבת להפחית בכמות? כדאי לך לעשות כושר ואז בטוח תיראה טוב. תרזה ותהפוך לשרירי. אני שמנתי אבל מיד התחלתי לעשות כושר (בעיקר הליכות מהירות מידי יום) וירדתי במשקל. בהצלחה!

כן יתכן קשר ניתן לנסות לעבור לתכשיר אחר במידה ודיאטה לא עוזרת עמי

כן, זה טוב שאת מרגיש טוב, רק אל תנסה להפסיק את הסרוקסט. שכן סרוקסט זה סם ממכר ואם תפסיק סביר תופעות גמילה כמו של סם רגיל. כמובן שד"ר אבני אינו מעוניין שלא תהיה תלוי בתרופות. זה הלחם שלו - לכן הוא ממליץ במקרה הגרוע על החלפת סם בסם. האם לעד תהיה תלוי בתרופות פסיכיאטריות?

בנושאי חרדה, דכאון ודפרסונליזציה: http://www.nefesh.co.il/menu.htm

יופי נחמה.... :-)))

היי u מה קורה ?. טוב אזזז אחלה אני באמת שמח שבכללי חל שיפור. ובכל זאת הייתי שמח לשמוע משהו. כמו למשל מתי תקבלי כבר תרישיון, ראבאק תעשי את זה כבר,, אם לא למענך אז לפחות בישבילי. זקוק בדחיפות לסילוק אבנית .

ראית? יש לי פוטנציאל...

הנני בת 48, בשנה האחרונה יש לי תופעות רבות, כגון: צריבה בבית החזה והגב העליון, הרגשת חנק בגרון וצרידות, כאבים ביד שמאל, יובש בפה ואז אני מתחילה לדמיין שאני חולה במחלות הקשות ביותר (עקב כך אני מנסה לעשות את כל הבדיקות על מנת לוודא שאינני חולה ). אני מרגישה שהתופעות הנ"ל מגיעות כשאינני מרוצה ושביעת רצון, כשאני עצבנית, ובעיקר בשעות היום כשאני בעבודה. בשעות אחר הצהריים כשאני נמצאת בביתי התופעות חלשות יותר אך קיימות (לפעמים אני מתעוררת באמצע הלילה ולא מצליחה להרדם ממחשבות ואז הכל פתאום כואב). בזמן ההרגשה הרעה אני הופכת לחסרת סבלנות ולעצבנית. ברצוני לציין כי כשאני לוקחת חצי כדור וואבן, התופעה חולפת ואז אני חושבת שאני לא חולה במחלה כלשהיא ומרגישה בהיי. באותה המידה גיליתי שסוכריות מנטה חריפות מאד מרגיעות לי את הרגשת החנק והצריבות. האם התופעות הנ"ל הינם תופעות של חרדה והאם יש קשר לטעם המנטה החריף ולנושא כלי דם שבעת לחץ וחרדה הם מתרחבים ואז יש לי את כל התופעות והמנטה מכווץ אותם בחזרה. מה לעשות, להמשיך לקחת כדורי וואבן וסוכריות מנטה או שיש תחליף אחר? אודה על תשובתכם.

הי ריקי, אני כמעט בת גילך, וסבלתי מתסמונות דומות למה שאת מתארת, כנראה שאלה התקפי פאניקה, אשר מגיעים ללא התראה. כיום מצבי השתפר מאוד ואשמח לשתף אותך ולעזור לך בכל שאלה שהיא. תוכלי לפנות אלי לדואל:[email protected] מאחלת לך שלווה ורוגע, נטע

ריקי שלום רב, ראשית להערכתי עלייך לגשת לבדיקות רפואיות ולוודא שאכן אין אמת פיזיולוגית בתופעות שקורות לך. במידה והכל יהיה תקין, כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי טיפול בחרדות. לפי הידוע לי, יש מגוון רחב של טיפולים תרופתיים בחרדות, ואינני בטוחה שוואבן הוא הטיפול האולטימטיבי. אבל את מוזמנת להפנות את השאלה גם לד"ר אבני, ולקבל חוות דעת מפסיכיאטר... בברכה, טלי פרידמן

ד"ר אבני שלום, שמי ריקי ואודה לך אם תוכל לקרוא את בעייתי מתאריך 20.12.2001 שעה 23.53 ולהשיב לי בפורום. תשובתך אפילו אם תהיה כללית אולי תעזור לי. בתודה ריקי

ריקי כתב/ה: > > הנני בת 48, בשנה האחרונה יש לי תופעות רבות, כגון: צריבה בבית > החזה והגב העליון, הרגשת חנק בגרון וצרידות, כאבים ביד שמאל, יובש > בפה ואז אני מתחילה לדמיין שאני חולה במחלות הקשות ביותר (עקב כך > אני מנסה לעשות את כל הבדיקות על מנת לוודא שאינני חולה ). > אני מרגישה שהתופעות הנ"ל מגיעות כשאינני מרוצה ושביעת רצון, > כשאני עצבנית, ובעיקר בשעות היום כשאני בעבודה. בשעות אחר הצהריים > כשאני נמצאת בביתי התופעות חלשות יותר אך קיימות (לפעמים אני > מתעוררת באמצע הלילה ולא מצליחה להרדם ממחשבות ואז הכל פתאום > כואב). בזמן ההרגשה הרעה אני הופכת לחסרת סבלנות ולעצבנית. > ברצוני לציין כי כשאני לוקחת חצי כדור וואבן, התופעה חולפת ואז > אני חושבת שאני לא חולה במחלה כלשהיא ומרגישה בהיי. באותה המידה > גיליתי שסוכריות מנטה חריפות מאד מרגיעות לי את הרגשת החנק > והצריבות. > האם התופעות הנ"ל הינם תופעות של חרדה והאם יש קשר לטעם המנטה > החריף ולנושא כלי דם שבעת לחץ וחרדה הם מתרחבים ואז יש לי את כל > התופעות והמנטה מכווץ אותם בחזרה. > מה לעשות, להמשיך לקחת כדורי וואבן וסוכריות מנטה או שיש תחליף > אחר? > אודה על תשובתך וגם אם תהיה כללית אולי תעזור לי.

שלום אני מקווה שאוכל להעזר בכם שמי אלעד אני בן 24 אני סובל מתופעות מוזרות בגוף כגון כאבים נודדים איומים בכל הגוף בלי לפספס אף איבר זרמים (נימול) לפעמים סחרחורת פריחות מקומיות שבאות ונעלמות לאחר זמן קצר כל התופעות הנ"ל מלוות אותי ב5 חדשים האחרונים יום יום שעה שעה נבדקתי בצורה יסודית ע"י רופא (או בעצם סוללה של רופאים) הכל תקין הם טוענים שעלי ללכת לפסיכולוג שאני סובל מחרדה רציתי לשמוע חוות דעת של פסיכולוג שימליץ לי מה לעשות ושיאמר לי אם חרדה (או כל מצב פסיכולוגי אחר) יכולים לגרום לתופעות כאלה אודה על תשובה אלעד

אלעד שלום במידה ועברת את הבדיקות הרפואיות ללא כל ממצא, המלצת הרופאים יכולה להיות בהחלט מתאימה. אני מציע שתפנה לייעוץ פסיכולוגי כדי להתמודד עם המצב. בעיקרון יש מספר כיוונים אפשריים לטיפול בתופעות הללו ויש להתאים את הטיפול למצבך האישי. בעיקרון, תופעות נפשיות יכולות לגרום לתופעות שאתה מתאר באופן די נפוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן אני מודה לך מאוד על התשובה המהירה אלעד

היי אלעד,בטוח שזה חרדה,אתה צריך עכשיו פשוט להסתכל על השנה האחרונה בחייך ולראות ממה החרדה נובעת..... האם השתמשת בסמים כל שהם? לחץ בעבודה? לחץ בבית? מחשבות טורדנית? תענה לי....

שלום לימי לא השתמשתי בסמים הכל התחיל בטיול בחו"ל אז לא היה לחץ בעבודה גם לא היו מחשבות טורדניות מיוחדות אין לי שמץ של מושג מאיפה זה התחיל אשמח לקבל רעיונות עיצות או כל דבר שיכול לעזור תודה רבה

אני מקווה שתוכלי להגיע לפה יותר מאוחר... אני אהיה פה בערך ב- 00:00, מקווה שתוכלי להגיע רציתי לשאול לגבי המרכז שחף. תודה, שיר

שיר ערב טוב - או לילה טוב אני נמצאת בפורום - אני לא יודעת אם גם ב- 00.00 אבל תשאלי את שאלותיך לגבי שחף וברצון אענה לך על שאלותיך . אם את רק מעוניינת בטלפון אז הוא : 08 -9357035 בכל מיקרה אם לא הלילה אז מחר בבוקר אני אכנס לפורום ואני אראה אם השארת לי הודעה עם שאלותיך .

הגעתי קצת באיחור... בטח נעלמת. בכל מקרה רציתי לדבר איתך, לשמוע ממך על המרכז הזה בצורה קצת יותר מסודרת יש לי יותר מידי שאלות בשביל שאוכל לפרט פה. תהיתי אם תוכלי לדבר איתי, משהו קצת יותר שוטף כמו ICQ או צ'ט מסויים קצת לא נוח לי לכתוב ליד כולם פה. תכתבי לי מקום ושעה ואני שם.. או מס' ICQ אם את רוצה כמובן. תודה! שיר

אנו נמצאות במצב בו אנו חשות שטיפול יעזור לנו רבות עם גידול ילדינו.אנו משפחה חד מינית וחוששות שמה תוצמד סטיגמה שלילית לילדים עקב הפניה לטיפול בקופה משום שראשית כיום כל מקום עבודה מבקש ויתור על סודיות רפואית ואיננו רוצות שכל עניניינו יהיו לעיון כל.שנית יש לנו תחושה שכל בעיה נוטים ליחס לסוג המשפחה שלנו מה שלרוב אין לו שום קשר לבעיות.שאלתינו היא האם רצוי שנפנה לטיפול פרטי עקב כך ולמרןת השיקול הכלכלי? אודה מאד לתשובתכם ורד

לורד שלום. החתימה על ויתור על סודיות רפואית היא באמת בעיה- אך החיפוש בדרך כלל הינו לצורך מאוד מסויים. אין לפי עניות דעתי ויתור על סודיות כוללני. תמיד מצוין לאיזה מוסד נעשה הויתור. לגבי היותכן משפחה חד מינית- כיום זהו דבר נפוץ יותר ויותר. יצא לי לפגוש משפחות כמו שלכן גם במקומות ציבוריים. אולי תכתבי באיזה גיל הילדים ובאילו נושאים אתן נתקלות בקשיים- וכך נוכל לחשוב טוב יותר על מסגרת מתאימה. בברכה. רוית.

רוית שלום הקשיים הם בשני מישורים , הראשון בהתגבשות שלנו כמשפחה והשני במחשבה על ילדים נוספים. האמת היא שיש לי רבות לפרט אךאני לא מוצאת שנוח לי לעשות כן במסגרת של פורום פתוח . הרעיון של למצוא מסגרת שתתאים לנו נשמע נהדר ;האם יש אפשרות כזו מבלי שכולם ידעו מה קורה אצלינו? תודה ורד

ורד שלום דווקא בנושא הסודיות אינני רואה כל בעיה. אם אתן לא תספרנה שאתן בטיפול איש לא יידע על כך. ויתור סודיות הינו מסמך ספציפי, כלומר, צריך לדעת לאן לשלוח אותו וזו אינפורמציה שרק אתן תדענה. הבעיה היותר חמורה בעיני שהטיפול הנפשי בקופ"ח פועל כיום בד"כ כמערך עזרה ראשונה לתקופה מוגבלת. טיפול נפשי עשוי לקחת זמן מה, ואי אפשר תמיד להקציבו בעשרה מפגשים. השירות הציבורי מתייחס כיום לפסיכולוגיה כמו אל רפואת שיניים (בהתאם לחוק הבריאות). אם יש כאב חזק נותנים טיפול חרום. עם זאת, לטיפול לטווח הארוך, מפנים לטיפול פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם קרה לכם שבזמן התקף חרדה כל הגוף שרף לכם מבפנים? אתמול היה לי התקף חרדה (אחד מיני רבים)ו הידיים שלי פשוט שרפו וזה נורא הלחיץ אותי. הם זה אחד הסימנים של התקף חרדה או שכדאי לרוץ לרופא?

ענתי זה אחד התסמינים של התקף חרדה,לי למשל בשעת התקף חרדה היה שורף לי הראש בוער,לכל אחד זה שורף במקום אחר.

ענת, גם אני הרגשתי לפעמים בזמן התקף חרדה תחושה של בעירה בכל הגוף, כמו שריפה מבפנים. אחות בקופת חולים אמרה לי שזוהי תופעה של מתח עצבי. בכל מקרה תשאלי את הפסיכיאטר שלך כדי שתהיי רגועה. מאחלת לך שלוה ושקט נפשי בלי התקפי חרדה.

ענת בהחלט יתכן קשר לחרדה עם זאת כל אדם עם התקפי חרדה מומלץ שיעבור ברור גופני לכל אחד מהסמפטומים לשושל בעיה גופנית במקביל עמי

עד ליפני שבועיים לקחתי שתי כדורים של75 מג אפקסור וליפני שבועיים הרופא הוסיף לי חצי כדור, הבעיה שצריך לחתוך את הכדור לשתיים, והכדור מיתפורר לו לכל עבר וסבתא שלי קנתה לי מיתקן שחותך כדורים לשתיים ובכל זאת הכדור מיתפורר ואני לא לוקח חצאי כדורים אלא רבעים או במיקרה השני יותר מחצי כדור. האים תהיה לזה השפעה על הרגשתי? ואיך חותכים את הכדור לשתיים?

!

אני איני פונה בשאלה, אני פשוט צריכה לכתוב את כל מה שיושב לי על הלב ובראש ולא עוזב אותי, וחשבתי שזהו המקום הכי טוב לעשות זאת. לפני 5 וחצי שנים חלתה בסרטן אחותי הקטנה, הגידול (מדולובלסטומה) היה בגזע המוח. לאחר ניתוח קשה, ושנה של כימוטרפיה והקרנות החלימה אחותי והחלה בתהליך השיקום (כתוצאה מהניתוח נפגע צד ימין של גופה, ולצערה וצערינו הנגינה שלה בכינור נפגעה והיא איבדה את חלום חייה). אחותי השתקמה במשך כשלוש שנים, ובדיוק כשהצליחה להוציא את תעודת הבגרות שלה (גיל 17), חזר הגידול, הילדה המדהימה הזאת, שאין רבים כמוה נלחמה עד לדקה האחרונה ולא ויתרה גם כשהרופאים הרימו ידים. ביום שישי, ה-30 במרץ 2001, נפטרה אחותי בגיל 18 ושלושה חודשיים, לאחר 5 שנים של סבל ותקוה. בחייה טיילה בעולם, ועשתה הכל כדי לשמח ולעודד ילדים חולים אחרים. לצערי הרב נאלצתי להמשיך ולחיות בלעדיה. בחג הסוכות, נהרגה אחות של חברה טובה בפיגוע ירי, ילדה בת 19. מה שכמובן מזעזע את כל הארץ. את אותה נערה לא הכרתי טוב, פגשתי אותה רק פעמיים בחיים, אבל אני חייבת לציין שלא קל לנחם חברה כשיודעים שאנחנו נאלצים להמשיך אבל הכאב לא נעלם ולא נשכח. במהלך השבעה נפטרה בפתאומיות סבתא שלי, ואם כל הכאב הרגשתי שלפחות היא חייה חיים ארוכים וטובים. אבל זה עוד לא הסוף, ביום שישי האחרון בשעות הבוקר התאבד חברי הטוב ביותר, הוא היה חבר נפש, יכולתי לדבר איתו על כל דבר שבעולם. בשבילי הוא היה הנפש התאומה שלי, הבן אדם היחיד שתמיד ידעתי (ולא שכחתי להגיד בקול רם) שלעולם לא יפגע בי, ושיהיה איתי לנצח, אפילו דיברנו על כך שנשב במרפסת בגיל 80, ונזכר ברגעים הטובים. ולמרות זאת, בלי כל התראה מוקדמת ביום שישי בבוקר, הוא החליט לשים קץ לחייו, בלי להשאיר מכתב ובלי להשאיר סימן של הסבר. אני רוצה לכעוס עליו, אני לא מבינה איך אחותי נלחמה על חייה עד לנשימה האחרונה, והוא בחר, למרות שהיה לו כמעט הכל, ולמרות שהוא שידר אופטימיות לסיים את חייו. אותו בן אדם שהתאבד, היה הבן אדם הכי טוב שהכרתי בעולם הזה, הוא תמיד דאג לאחרים, במיוחד לכל אלה שאהב, אבל גם לאלה שלא הכיר. איך יתכן שבן אדם כל כך טוב יעשה משהו כל כך אגואיסטי כמו להתאבד? הייתי בבית של הוריו כל יום השבוע ושמעתי אנשים שמדברים עליו, ואף אחד לא ראה ולא ידע שהוא במצוקה. לא רק אני פספסתי... הוא שידר אושר ואופטימיות! זהו זה כל מה שרציתי לשפוך, ולצערי זה לא ממש שיפר את הרגשתי. אני את השנה האחרונה לא אשכח בחיים, ואת האנשים שאיבדתי לא אראה עוד בחיים.

אני מבין אותך לאבד אנשים קרובים זה הדבר הכי קשה והכי טרגי אישתי היתה בהריון והאובר ניפטר בחודש ה 9 להריון שאני מבין לליבך. הכי חשוב להיות חזק למען האנשים שאהבנו והאנשים שאנו אוהבים. את יכולה ליכתוב לי לאי מייל שלי שהוא [email protected]

רויטל. טוב שלפחות שפחת את שעל ליבך. הלואי שהיה לנו היכולת להבין את החיים ואת המוות. אני ממש משתתף בצערך. אני גם איבדתי חברים ואת שני הסבים והסבתות שלי ואת אח של אמא שלי. זאת מעמסה מאוד כבדה. אמא שלי בעיקר סובלת מזה. כי אחיה וההורים שלה אינם. ואחיה ניפתר ממש תוך זמן קצר(שבועים מגילוי המחלה) מסרטן. ורוב האנשים שניפתרו במשפחה שלי זה היה מסרטן. חבר טוב שלי מהלימודים נהרג לפני 5 שנים בתאונת עבודה טיפשית בצבא. ושכן שלי נפתר ממחלת הסרטן. הוא היה בן 10 אני חושב. זה היה מזמן. שהייתי צעיר. אחד מהמיקרים שכאבו לי מאוד. הייתי אז בן 12 אני חושב כך שאני יודע ומבין על מה שאת מדברת. לצערי לכאב שבלב אין תרופה. ואני לא יכול להגיד לך שהזמן מרפא או מרגיע את הכאב. אני פשוט יכול להגיד לך שהכאב שם. וצריך לחיות איתו. צריך להכיר בעובדה שהוא שם. זה כאב מאוד גדול לאבד בן משפחה קרוב או חבר טוב. ואסור לך לשכוח אותם. הם תמיד יחיו בתוכך בזכרונות, בשמחות, בעצב ובדברים הקטנים של החיים. את צריכה אבל להמשיך בחיים שלך , לא כאילו לא קרה כלום. אלא כדי שאת תיהי מאושרת. הרי זה מה שאחותך והחבר הטוב שלך היו רוצים שתעשי. הם בטח לא רצו שתיסבלי. ההתאבדות זה דבר אגואיסטי ואני מסכים איתך. ואני גם לא מבין אנשים שמתאבדים בדיוק כמוך. אבל זה נעשה. הדברים קרו אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור. את צריכה לצבור כוחות ולהמשיך בחיים. תגשימי את עצמך.את השאיפות את המחשבות. אחרי הכל יש לך את החיים שלך. הלואי והייתי יכול להבטיח לך שלא יהיה עוד צער ושלא יהיו עוד מלחמות. אבל זה לא בידיים שלי ולא של אף אחד מאיתנו. לכן צריך להסתדר אם מה שיש אם מה שקיים. אני מאחל לך באופן אישי את כל הטוב שאפשר להציע. ואני מאחל לך רק תקופות טובות. @----)---- בהמון תמיכה איתן

רויטל, איבדתי את הוריי בשלוש וחצי שנים. בגיל העשרה (13) איבדתי את סבא שלי מסרטן. עשר שנים אחר כך נפטרה הכלבה שלי ממחלה ממארת. שנה אחרי זה אבא שלי קיבל דום לב. אימא לא החזיקה מעמד ונפטרה מסרטן. לפני חודשיים נפטר ילד מדום לב (התגבר על מחלת הסרטן). הילד הזה היה פעיל בתנועת נוער והפעיל קיוסק בסניף אצלנו. לפני חצי שנה נפצעה קשה חברה שלי בתאונה (מצבה מעולה היום). תתאבלי!!!! גם את וגם קובי!!!! אל תתנו לסביבה לשפוט אותכם. עוד משהו: יכול להיות שבגלל מה שקרה לאחותך ההורים שלך יותר דואגים לך. תביני את זה!!!! עדי

רויטל יקרה! תשוחחי על זה. תשפכי כל מה שאת חשה בעיניין. עברתי דברים דומים. חברים מתים מסרטן, מהתאבדויות וממלחמות. לא היה לי עם מי לדבר על כך. יש להתאבל,לבכות והעיקר לפרוק את הלב. ואז הנשמה מבריאה(לא שוכחת אבל מחלימה)מנסיון אני מייעצת לך!!

לרויטל שלום. נכנסתי לכמה רגעים וקראתי את הודעתך- כשרק מן הכותרת ניתן להבין עד כמה קשה ללב להכיל את כל הכאב הזה, את כל האובדנים של אנשים יקרים בזמן כה קצר. הרי הסברים תיאורטיים אינם מה שעוזר לרפא את הכאב. מה שעשוי קצת להקל זו התמיכה ההדדית, ובאמת, כפי שכתבו לך פה לבכות, לדבר כמה שאת צריכה ועם מי שאת רוצה. מוות של אדם קרוב משאיר את אוהביו מתגעגעים, כואבים, כועסים, חרדים ועוד שלל רגשות שונים. הזמן לא מרפא- אלא לדעתי משנה את הגוונים וגורם לרגשות להתארגן כך שניתן יהיה להכילם. רויטל יקרה- הלוואי והיתה לי נחמה גדולה יותר להציע לך. תדעי שבכל עת את מוזמנת הנה לשתף ולהשתתף- וכמו שראית- האנשים פה יאמצוך בחום. בברכה מכל הלב. רוית.

revital it was hard to read what u wrote - so much for one one person it"s sad......... yes - like everybody wrote there is no right way to deal with it - i hope u"ll find the best way for u.......... about your best friend that tryed to kill himself - unfortunatly i can say from my own axperiance - 2 years ago i tryed to kill myself - i have mnay of friends and non of them new about my condition - i was fine on hte outside............. but (and it"s a long story( i got to a point i couldn"t stand the thought of living any more - i wanted to die! for myself - not inorder to hurt anyone................. i don"t know if it helps but - i thought i should try............. u r welcome to write me and all hte other people here - hope u"ll feel better soon anat

היי, אני הבחנתי ע"פ התגובות שלך שאת בן אדם מאוד מיוחד. מלא רגישות ואהבה ויחד עם זאת נושאת כאב גדול. רציתי לשאול אם אפשר מהם הדברים שמטרידים אותך או מהן הבעיות שאת מגדירה אותן ככאלה בחייך. בידידות דלית

דלית, תודה על מה שכתבת. אני לא יודעת לגבי הכאב... יכול להיות שהוא קיים, אבל אני לא מרגישה אותו. מה מטריד אותי? שאלה מצויינת... אני בת 23, מגיל 14 בערך אני "נודדת" בין פסיכולוגים ופסיכיאטרים... אם להיצמד למושגים מקצועיים אז אני כנראה דכאונית מגיל צעיר מאוד (בי"ס יסודי בערך). האבחנות השתנו עם השנים, תקופה מאוד ארוכה אובחנתי כאישיות גבולית, אח"כ היתה פסיכולוגית, שהתנגדה לאבחנה - אין לה אבחנה חד-משמעית. לטענתה יש לי קווים של אישיות גבולית, אבל גם של אישיות סכיזואידית. ומה זה אומר על החיים שלי? אני מנותקת לחלוטין מעולם הרגש שלי... מבחינתי הוא מת ואיננו עוד, מכיוון שאני לא מקבלת ממנו שום אות חיים. הפירוש של זה הוא חיים בואקום ענק. כמו חור שחור ששואב הכל. לזה מתלווה הפרעת אכילה לא מוגדרת כלשהי - לא אנורקסיה ולא בולמיה. אני לא מחפשת קירבה אנושית, איכשהו זה מפריע לי. צמצמתי את המעגל החברתי שלי למינימום ההכרחי... לדעת שבכל זאת יש שם מישהו, אבל לא קשר חברתי שמחייב תקשורת יומיומית. לא טוב לי עם עצמי, אבל כנראה שאני לא מספיק סובלת בשביל לקחת את עצמי בידיים, או שפשוט כבר התייאשתי מלנסות.

אני בן 17 וחצי והייתה לי חברה, במשך הרבה זמן היינו ביחד למרות שלא היינו חברים רוב התקופה שהיינו ביחד. כשהכרתי אותה היא הצטיירה לי כילדה המושלמת אבל אחרי תקופה מסויימת הבנתי שהיא לא בשבילי, היא היתה בוגדת בי כל הזמן ועוד עם חברים שלי ! לצערי אני לא מצליח להתגבר עלייה - אוהב אותה אני מאוד ! וקשה לי לחיות את החיים. כאילו כל דבר קטן שעושים בחיים כמו לקום בבוקר, לצחוק, לנהל שיחה, לדבר - נהיה מטלה מאוד מכבידה שאני לא מצליח לחזור לנורמל. הבעיה עוד יותר קשה מכיוון שלא רק שהיא בוגדת בי היא גם כל הזמן אומרת לי שהיא אוהבת אותי והיא רוצה להיות איתי ושזו רק החלטה שלי... ואני נמצא בבעיה מכיוון שהראש לי אומר לי שהיא תחזור ותמשיך לבגוד בי אבל הלב רוצה לחזור ולהיות איתה. כיום אחרי שבועיים שאנחנו ב"כאסח" אנחנו לא מדברים... מה שרציתי שתגידו לי (מכיוון שאני חושב שלפעמים צד שלישי יכול לראות יותר) היא האם להשלים איתה ? האם לנסות להיות ידיד שלה ולא חבר ? מה יש לכם לייעץ לי בקשר איך להתגבר עלייה ? כי ת'אמת אני לא מסוגל להיות חבר שלה או להיות בקשר מיני איתה... כי אני מרגיש שזה גורם לי לפתח אלייה רגשות יותר חזקים ואני לא מוכן להיות איתה אחרי מה שהיא עשתה... איבדתי בה את האמון והאמון זה הדבר הכי חשוב במערכת יחסים... היא פגעה בי יותר מידי ואני לא רוצה להפגע יותר... מה לעשות ???

יניב, הדבר הטוב ביותר לעשות זה להזמין את חברתך לשיחה גלויה פתוחה כנה ואמיצה. תספר לה את כל מה שכתבת כאן ותשתף אותה בהתלבטות. יתכן ותגלה שכל חששותיך היו לשוא ושהיא כלל לא בגדה בך !! מי יודע ? שיחות גלויות עם בן הזוג או כל פרטנר אחר, הנם המפתח להצלחה ולחוסן. לא לשמור בבטן . בהצלחה !!

שלומי, ניסיתי לדבר איתה גלוי, אפילו מספר פעמים אמרתי לה שאני נותן לה תקופה של "ניסיון" של שבועיים שבה נתתי לה חופשיות ממני ואמרתי לה שהדרך היחידה שנהיה ביחד היא אם רק היא ת-צ-ל-י-ח לא לבגוד... מה לעשות היא לא מסוגלת, כנראה זה באופי שלה. וכל פעם שאני מנסה לדבר איתה היא גורמת לי להשתכנע שאני הבעיה לכך שהיא בוגדת ואז היא משכנעת אותי לחזור לקשר איתה וזה חוזר כמו מעגל... בעייתי לא ?!

שלום לכול אנשי המקצוע , אני חיילת שמשוחררת חצי שנה בגלל בעיה רפואית , כאשר אצטרך לחזור לצבא ישאר לי עוד שנה שנה וחצי לשירות . אני צריכה לקבל את ההחלטה בימים הקרובים ואין לי מושג מה להחליט:( ניסיתי להתייעץ עם אנשים , לקחת דף ולעשות פלוסים מול מינוסים אך עדין אני לא מצליחה לקבל את ההחלטה . הסיבה לקושי היא כי אני באמת חולה ( לא חשוב כרגע מה הבעיה ) ונורא קשה לי להמודד עם דברים בחיים בגלל מחלתי . אז על אחת כמה וכמה עם מסגרת הצבא שהיא קשה \ דורשת ולפעמים אטומה . אני יודעת שאין סימפטיה בצבא ואוליי לא אוכל להתמודד עם מה שיפול עליי , וגם ככה קשה לי לעשות דברים אלמנטריים בחיים האזרחיים. אני בדילמה נוראית! מה עושים , איך מגיעים להחלטה ? מצד אחד אם אחליט לא להתגייס אני ירגיש עם זה רע הן מהבחינה החברתית והן מהבחינה הנפשית . ומצד שני אם החליט להתגייס אני עלולה ליפול למקום שבוא לא אוכל להתמודד ומניסיוני , למרות בעיתי , הצבא לא מתחשב ולא אכפת לא , ואני עלולה להשבר, ליפול ואף לחשוב על התאבדות - ואני לא רוצה להגיע למצב שכזה ! בטח יתנו לי תפקיד "עלוב" שאני יחוש מתוסכלת . - סה"כ לצבא יש את הצרכים שלו. אני לא מצליחה להגיע להחלטה! לא צריכה שתפנו אותי לאנשי מקצוע אבל תעשו את המקסימום מבחינתכם כי אני באמת בצרה , ומאוד מאוד אודה על כול עצה שתחבין אותי להגיע להחלטה. לא נותר לי עוד זמן - אני חייבת להגיע להחלטה ביום - יומיים הקרובים :( בתודה מראש ענבל

ענבל, מהצורה שבא כתבת את הדברים, אפשר להבין שהכף נוטה לכיוון השלילי - לא לחזור לצבא. מאידך, קיימת ההרגשה הרעה, שתתעורר עקב כך. אני יכולה לכתוב לך את דעתי, אבל זה לא יהיה נכון. כי למרות כל הדילמות וההתלבטויות, ואני קוראת שהן קשות, ההחלטה צריכה לבוא ממך בלבד. זה נכון, שהצבא לא ממש מתחשב, למרות שלפעמים נתקלים גם שם באנשים קשובים, אבל מבחינת המסגרת הכללית קשה למלא את הצרכים הספציפיים של כל חייל, וזה בהחלט דבר שצריך להוסיף לחשבון. תנסי לשים על כפות המאזניים את מה שאת כתבת - הרגשה שלילית (אי-גיוס), אל מול סיכון של התאבדות (גיוס)... יותר קרוב מזה אני מעדיפה שלא לכוון, כי שוב - ההחלטה הסופית היא רק שלך. HERA.

איזה תשובות מהירות:) HERA אני מסכימה אתך , אני חושבת שעמוק עמוק בפנים אני מאוד רוצה לתת צאנ'ס אבל אני מפחדת והרבה יותר קל כבר לא להתגייס . אני מנסה כיאלו לשכנע את עצמי לא להתגייס , למרות שנראה כיאלו הסיכוי שהתגייס קטן , אני יודעת שזה יפריע לי לכול החיים. נכון שזה החלטה שלי , אבל זו החלטה יותר מידי קשה , אני לא מצליחה להחליט ותאמיני לי שעשיתי הכול בשביל להחליט . אני לא באמת מאמינה שאתאבד - אבל אין ספק שאסבול קשות! HERA אני לא מבקשת שתקבלי בשבילי החלטה , אבל מה היית עושה במקומי ? אשמח לשמוע את דעתך האישית אם היית בנעליים שלי ותקחי את כול הסיבות שהזכרתי. אשמח אם תביעי את דעתך האישית:) ענבל איתן - תודה!

ענבל שלום:) אני את האמת חושב שקבלת כבר החלטה. מהדברים שאת אומרת בעצמך. לפני שאני אסביר. אני אגיד לך שהבריאות היא הדבר החשוב ביותר. ולמה אני חושב שאת החלטת??? את אומרת שחשוב לך להתגיס שוב בגלל (בשורה התחתונה) לחץ חברתי. יש לך יותר סיבות למה לא להתגיס. עובדה שאת קוטלת את הצבא בדבריך. ז"א שהחלטת שאת לא רוצה להתגיס. ואת מחפשת יותר תירוצים למה כן להתגיס. אז תני לי להציע לך משהו. אני התגיסתי לצבא מתוך אידיאולוגיה והחשיבות שיש בשירות למען המדינה. וגם למען עצמי. הצבא אם כל החרא שיש בו ולא חסר בו. עזר לי לעצב את מי שאני היום. אני לא בטוח שאם לא הייתי משרת בצבא. הייתי מעצב את מי שאני היום. בדרך טובה יותר. חלק גדול מהחיים שלנו זה מסגרות. אני חושב שבצבא בגלל שאת נפגשת ביותר מצבים. את לומדת יותר על החיים. לטוב ולרע. אני לא יכול להבטיח לך שהכל יהיה בסדר. כי זה שקר. אבל כמו בכל דבר בחיים צריך מזל. אל תסתכלי במה שהחברים שלך חושבים בנושא. אלא בעצמך מה את רוצה. אני את האמת לא אוהב אנשים שלא מתגיסים לצבא. בלשון המעטה. כי אח"כ עוד תיהיה להם חוצפה לקבוע מדיניות. אבל מצד שני אני לא אכפה את מה שניראה לי נכון על אנשים אחרים. אם את לא רוצה להתגיס אל תתגיסי. אבל אל תגלגלי את האשמה על חברים משפחה וכד' את ילדה גדולה. ואת יכולה להחליט בעצמך בהצלחה. איתן

HERA כנראה שהלכת לישון - לילה טוב ! מקווה שתהיי פה מחר:)

היכן אפשר ברשת לקרוא מאמרים מקצועיים ואקדמאים בנושאי פסיכולוגיה וחינוך ילדים?

תקלידי את מה שאת מחפשת באתר www.google.co.il איתן