הייתי בפגישה...בשתי פגישות- יום אחרי יום.

בפגישה הראשונה ספרתי עובדות ופעולות שעשיתי...קצת בלי רגש ואז לקראת הסוף הרגש יצא אבל לא נשאר זמן. .. למחרת היא שאלה אם ארצה לבוא שוב. ובאתי שוב ושם יצאו הרגשות.... יש לי דלקת באוזן. הגעתי אחרי שהייתי אצל הרופא ובפגישה היא שכנעה אותי שאשים את הטיפות כי נורא כאב לי. רציתי שהיא תשים לי ..ברור ששמתי לעצמי. היה מוזר. חיבוק- כל סיום פגישה אנחנו מתחבקות הפעם ביקשתי שלא..היא שאלה אם זה בגלל שאני חושבת שאני רעה? כי סיכמנו בפגישה שאני לא! שאני בסדר.. אמרתי שזה איכשהו מרגיש כמו אמא שלי ואני לא מסוגלת- ברור לכם שהן כלל לא דומות...אבל לפי הספר כנראה השלכה שכזו החיבוקים בסיום פגישה- אני מחבקת אותה חזק תמיד, ולוקח לי זמן לשחרר...ואני מאוד מאוד אוהבת את החיבוק הזה. אולי לא הרגשתי גם אהובה מספיק..לא יודעת. היא אמרה שהחיבוק ישמר לי לפגישה הבאה...הרגשתי אמביוולנטיות, כאילו רציתי לחבק אבל משהו עצר והרחיק אותה ממני... אני אוהבת אותה ולא יכולתי לחבק אותה. הייתי צריכה מרחק. מוזר מאוד. עכשיו אני בסדר. מרגישה יותר טוב נפשית. הפגישות עזרו לי....והכתיבה- כתבתי הרבה ובין 2 הפגישות שלחתי לה את מה שכתבתי. אני צריכה מנוחה נפשית..אבל הלילה חלמתי והיה קשה...אוףףף החלום לא מאפשר מנוחה נפשית כרגע...יחלוף.. לפחות קבענו שוב לשבוע הבא. ואודי, באשר לכתיבה שלי ושל במבי..לא יודעת איך ..כתבת שנכתוב פה. כרגע לא ממש יודעת מה ואיך להתכתב איתה..תוכל להנחות?