הפרעה אובססיבית

דיון מתוך פורום  הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

17/05/2011 | 13:45 | מאת: אבא מודאג

שלום, בני בן ה 16.5 כבר קרוב לשנה לא הולך לבית הספר. הבעיה היא שזה לא רק בית הספר, הוא כמעט ולא רוצה לצאת מהבית. רוב הזמן במחשב. ניסינו לקחת אותו לטיפול , אך גם בזה הוא לא משתף פעולה. פעם לקחנו אותו ממש בכוח, אז הוא שם סוודר על הראש שלא ייראו אותו ולא היה מוכן לצאת מהאוטו. התופעה הזו של לכסות את הראש עם סוודר או שמיכה חוזרת לא פעם כשלוחצים עליו לצאת מהבית. בכלל יש לו רגישות גדולה למראה שלו - בהתחלה טען שלא יוצא בגלל פצעים, אבל קיבל רקוטאן ועכשיו כמעט ואין לו פצעים. לפעמים הוא מתלונן שהוא לא יוצא כי השער שלו לא מסודר. לפעמים הוא טוען שהוא מכוער למרות שאין זה נכון. כבר מגיל צעיר הוא התבייש להוריד חולצה בבריכה. גם עם אוכל הוא עושה בעיות, הרבה דברים הוא לא אוכל, לאחרונה הפך צמחוני ולא מוכן לאכול בשר. בעיה גם שקשה לאבחן אותו ממש, כי אינו משתף פעולה. מה שכן הוא מוכן להתאשפז, אבל אנחנו לא רוצים, כי זה לא נראה הגיוני, כי בבית בד"כ הוא מתנהג בסדר. אגב עד לפני מספר שנים הוא היה תלמיד מצטיין בכיתה. הוא החל לקבל פריזמה לפני מספר חודשים, כי אבחנו גם דכאון, אבל השיפור הוא מועט מדי. האם התופעה הזו של כיסוי ראש יכולה להעיד על BDD ? קראתי על זה ושזה שייל לקבוצה של הפרעות אובססיביות. מה את ממליצה ? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לאב המודאג, ראשית, לשאלתך, התנהגות אחת אינה יכולה להעיד על BDD. מדובר בהפרעה בה האדם הסובל מודאג לגבי פגם מסוים בגוף שלו, אמיתי או מדומיין. הסימפטום העיקרי הוא עיסוק יתר אובססיבי בחלק הזה בגוף, שהוא קודם כל מחשבתי. אי אפשר ממש להסיק מה עובר על בנך רק מעצם העובדה שהוא מכסה את ראשו, זו התנהגות שיכולה לנבוע מסיבות שונות. ייתכן גם שהוא משתמש בפצעונים ובשיער כתירוץ לא לצאת מהבית (לאור העובדה שהפצעונים עברו והוא עדיין לא יוצא). יש כל מיני אופציות לאבחנה לאור הסימפטומים שהצעת. אינטואיטיבית, זה נראה שיש שם חרדה חברתית (יכול להיות שבתוספת לעוד בעיה, כמו דיכאון). נראה שהתנהגות ההסתגרות בבית היא סוג של הימנעות מחברה, שיכולה לנבוע מבושה ומהמחשבה "מה יגידו עליי" או "מה יחשבו עליי". כאשר בנך נמצא ב"איזור הנוח" שלו, כלומר בבית, הוא בעצם לא נחשף לבעיה שלו, ולכן אין פלא שהוא מתנהג בסדר. אולם, לפי מה שאתה מתאר הוא אינו מסוגל לתפקד כלל מחוץ לבית. לכן, אני ממליצה להתייעץ עם הפסיכיאטר שמטפל בו, ולשאול האם הוא אכן ממליץ על אשפוז והאם בנך יתקבל לאשפוז. ייתכן שזו אופציה לא רעה, שכן החלפת הסביבה מוציאה את בנך מ"האיזור הנוח" שלו וחושפת אותו לסיטואציות חדשות ולאנשים חדשים. בנוסף, במסגרת אשפוזית הוא יוכל לקבל טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי ואף קבוצתי, שמועיל מאוד במקרים של חרדות חברתיות. אפשר גם לשקול את האפשרות של אשפוז יום, מסגרת שבה מגיעים לביה"ח מהבוקר עד הצהריים בלבד, ומקבלים טיפולים. הדבר עשוי להרגיל אותו ליציאות מהבית על בסיס קבוע, שהן דבר מבורך. בייחוד לאור העובדה שהוא לא יוצא מהבית כדי ללכת לפסיכולוג. יש לזכור שכל אשפוז אינו נמשך לנצח, ושבסופו של דבר חוזרים הביתה במצב מאוזן יותר. כדאי גם לשוחח עם הפסיכיאטר לגבי הטיפול התרופתי, כדי לוודא שהוא אכן פועל כמו שצריך- ואם השיפור הוא באמת מועט מדי, הפסיכיאטר יכול לשקול שינוי בטיפול. קיים מספר גדול יחסית של תרופות נגד דיכאון. בהצלחה!

18/05/2011 | 09:09 | מאת: אבא מודאג

תודה רבה על התשובה המפרטת, הבעיה היא גם שהוא ילד מאוד סגור ולא מוציא החוצה את ההרגשות שלו ולא משתף גם את ההורים שלו במה עובר עליו. ובגלל זה אולי גם קשה להבין אותו. הפסיכיאטרית, למשל, התרשמה שהוא ישב מולה והוריד כל הזמן את הראש למטה מבלי להסתכל עליה. אך זה לא קורה למשל מולי למרות שגם לא תמיד הוא מסתכל בעיניים. לגבי פצעונים - עדיין לא עברו לו לגמרי למרות שסיים את הטיפול , אבל ממש רואים אותם בקושי. יש לו גם גשר בשיניים, שלפעמים אני חושב שהוא מפריע לו, אך הוא לא מתלונן עליו כי הוא מאוד רצה אותו. אגב עד עכשיו הוא קיבל חצי כדור פריזמה ליום ובפגישה אחרונה העלתה לו הפסיכיאטרית לכדור שלם. לגבי טיפול יום - אכן אנו מנסים את זה, אבל הוא מסרב להתחיל את הטיפול אחרי שאמרו לו שהוא צריך להפגש בקבוצה עם ילדים אחרים, בכל הגילאים, והוא אומר שזה לא יעזור לו. מה שמעניין התופעה הזו של כיסוי ראש - על איזה דברים נוספים זה יכול להצביע? עוד תופעה מעניינת - הוא מחק את כל ההתמונות שלו מהמחשב של סבא שלו בלי להגיד לו, זה כאילו מראה שהוא שונא את המראה שלו? תודה

24/05/2011 | 14:11 | מאת: ביאטריס

לאבא מודאג לצערי על פי מה שאתה כותב כאילו מדובר בבני לבני יש תסמונת אספרגר וזו היא הדרך שהוא היה בגיל 16 בדיוק בשיחות עם בני בזמנו גיליתי שיש לו דמוי עצמי ירוד ועל פי דרישתו רשמתי אותו לחדר קושר ושם הוא מצא אתגרים וקיבל יותר ביטחון והיום הוא מעוניין לצאת ולהקיר אנשים ויש לו חבר חדש שמבקר אצלו ונוצר קשר מאתגר בינהם הוא בהשפעת החבר שגם אספרגר מוכן שהחבר ילמד אותו לרקוד ושילכו ביחד לרקוד. הוא גם החליט לחזור לבית הספר כדי ללמוד כמה מקצועות שהוא חושב שזקוק להם להשכלה כללית כדי להיות חלק מהחברה אשמח שתיצור קשר איתי אם אתה זקוק ל 0524422325

מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית