פורום דיכאון וכאב

הקשר בין כאב פיזי, כאב נפשי ודיכאון הפך בשנים האחרונות לקשר ברור וחד משמעי. רבים מהסובלים מכאבים כרוניים מפתחים בסוף דיכאון, ורבים מהסובלים מדיכאון סובלים גם מכאבים בלתי מוסברים.

בפורום זה ניתן לקבל תשובות על שאלות בנושא דיכאון, בנושאי הקשר בין כאב ודיכאון, טיפול תרופתי, תמיכה רגשית ועוד.

הפורום מיועד לאילו המטופלים באופן מקצועי על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג, וגם לאילו המטופלים עקב דיכאון וכאב אצל רופא המשפחה.
1422 הודעות
1307 תשובות מומחה

מנהל פורום דיכאון וכאב

06/08/2015 | 11:06 | מאת: עדי

גיל 30, לוקחת ציפרלקס 15 מ"ג כבר שלוש שנים. יש לי בעיה שאני כל פעם מחדש נזכרת שיש לי אותה לפני מחזור אני חוטפת תיאבון מאוד מוגבר ובלתי נשלט ובזמן מחזור עייפות איומה שאי אפשר לתפקד. כל חיי לא היו לי הבעיות האלו אז שאלתי- האם זה יכול להיות קשור לציפרלקס?

אין לתמונה שאת מתארת קשר עם הציפרלקס. מדובר בתגובה לשינויים ההורמונליים המאפיינים את תקופת המחוזר

01/08/2015 | 03:09 | מאת: מאי

שלום 1.מה הסיבה שהלוסטרל גורם לעליה במשקל? האם זה פוגע בחילוף חומרים? משפיע על מערכת כלשהי בגוף? או שזה נטו בגלל תאבון היתר שבא עם התרופה? 2. האם מעבר לעניין של עליה במשקל, יש משהו בתרופות הללו שגורם לקושי בירידה במשקל על אף הפחתה באוכל וביצוע פעילות גופנית? או שעדיין זה קשור אך ורק לכמות האכילה בגלל התאבון?

שלום מאי. העלייה במישקל נוסעת מההשפעה על מאזן הסרוטונין גם במרכז השובע ולכן ניגרמת עליה בתשוקה לפחמימות. יש תרופות בעלות אפקט על חומר נוסף- היסטמין שיכול גם הוא לגרום לעליה בתיאבון. בדרך כלל העליה במישקל ניבלמת סביב 4 ק"ג. שילוב של פעילות גופנית ודיאטה קפדנית יכולה למנוע את העלייה במישקל

31/07/2015 | 08:20 | מאת: דניאלה

שלום, בת 23, נוטלת ציפרלקס 10 מג כבר חודש. הבחנתי בחודש הזה בתיאבון מוגבר, שמעולם לא היה קודם לכן.. בעיקר לפחמימות! וכמובן כתוצאה מכך עלייה משמעותית במשקל ובעיקר באזור הבטן. אציין שלפני כן הייתי רזה באופן משמעותי ממה שאני כעת. האם זה בגלל הציפרלקס? במידה ואפסיק לקחת או אחליף לתרופה אחרת אוכל לחזור למשקל שהייתי בו? הכדור סייע מאוד בכל הנוגע לדיכאון, אך עם זאת קיים תסכול רב כתוצאה מההשמנה.

שלום דניאלה. ציפרקלס היא תרופה נוגדת דיכאון וחרדה יעילה. יחד עם זאת כמו הרבה תכשירים מקבוצה זו יכולה להוביל להגברת התיאבון בעיקר לפחמימות. ממוצע העליה במישקל הצפוי הוא כ4 ק"ג. העלייה בריקמת השומן מאפיינת כל אדם באופן אינדיבידואלי, אצלך לדוגמא זה באיזור הבטן. שילוב של ייעוץ תזונה ופעילות גופנית לרוב מאפשרת לנהל היטב את הנושא. יחד עם זאת יש תכשירים אחרים שפחות גורמים לעליה במישקל. הייתי מתייעץ עם מי שרושם לך את התרופה לגבי חלופות. ההחלטה על הפסקת טיפול תרופתי צריכה לקחת בחשבון את הסיבה שבגינה התחלת בכלל ליטול אותה. ברוב המקרים הפסקת הטיפול מובילה להפחתה בירידה במישקל.

30/07/2015 | 19:37 | מאת: מנשה

אני נוטל וונלהפקסין 150 מ"ג לדיכאון. יש לי אי שקט בשינה. האם זו תופעת לוואי של התרופה? יש מה לעשות?

שלום מנשה, לא ברור לי למה כונתך אי שקט בשינה, אנא פרט

31/07/2015 | 22:21 | מאת: מנשה

הכוונה למספר התעוררויות בכל לילה והתגלגלות מצד לצד ודקות ארוכות עד הרדמות מחדש.

מכיוון שאתה מספק מעט פרטים, אשיב בהסתייגות. הפרעות חרדה ודיכאון מלוות בהפרעת שינה, מצד שני וונלפקסין הינה תרופה נוגדת דיכאון וחרדה בעלת אפקט מעורר ולכן חייבת להינטל בשעות הבוקר. ייתכן ובתקופת ההסתגלות הראשונה של התרופה יכולות להופיע תחושות אי שקט שלרוב חולפות בתוך כשבועיים

25/07/2015 | 12:06 | מאת: מיה

שלום אני לוקחת עשרה ימים סימבלטה, שבוע 30 ו4 ימים 60. לקחתי מלכתכילה בלל דיכאון וחרדות יחסית קלים אבל בעיקר בגלל כאב כרוני בגב התחתון וברגל בעיקר סביב המחזור החודשי בתקווה שזה יפחית את הכאב למרות שהוא ממקור שרירי ולא בהכרח עצבי. במידה ולא יעזור לכאב אחרי תקופה לא ארצה להמשיך עם כדור זה בגלל מחירו ובגלל שאין טעם אך למרות זאת כן ארצה כדור שעוזר למצב הנפשי ועדיף לי כדור דומה לסימבלטה מבחינת ההשפעה כי אני שמה לב כבר עכשיו על המצב רוח שהשתפר ועל כך שהכדור לא מעלה לי כלל את התיאבון ואפילו קצת רזיתי עובדה שבגללה מלכתכילה סירבתי לקחת ssri. מה אתה מציע מאותה משפחה? איזה כדור חוץ מויפאקס? תודה

שלום מיה. לא ברור לי למה לא ויאפקס ולמה לא ssri's בכל מקרה יש 3 תכשירים שעובדים במנגנון של צימבלטה, דהיינו חסימת מאבת המיחזור של סרוטונין ונוראפינפרין: צימבלטה, אפקסור (ויאפקס), איקסל.

25/07/2015 | 23:07 | מאת: מיה

תודה על התגובה. ויפאקס ניסיתי וזה גרם לי עצירות והרגשתי מוזר...אולי לא נתתי מספיק זמן. וחוץ מזה אני אחפש תחליף שעובד טוב על כאב כפי שתיארתי ואינו גורם כלל להשמנה לכן לא רציתי ssri. (חברי השמינו מפריזמה וציפרלקס) אתה מכיר כדור ממשפחת ssri שעונה על שתי בעיות אילו? כאב ונגד השמנה (יש עבר של בולימיה) תודה

21/07/2015 | 11:02 | מאת: רות

מאז מות אבי ז"ל ב 23.2.15 אני אפשר לומר בחרדות דכאון, אני בת 62, ירדתי במשקל מ 84 ל 67 במשך 3 חודשים עם כאבי בטן התכבצויות חזקות, לאחר כדורי נגד בחילה והקאות התאוששתי, יצאתי קצת מהבית, לפני כ10 ימים שוב חזר הכל ומחרדות, חושבת רק דברים רעים שחס וחלילה יקרה לנכדים שלי, לשבוע נשלחתי לבי"ח ולאחר בדיקות דם כולל כבד ואולטר סאונד לכיס המרה הכל תרין ונאמר שהכל מחרדות והמליצו ללתת כדורים ואכן רופא המשפחה נתן לי את הכדורים אסטו בבוקר ובערב לוריוון, בערב זה עוזר ובבוקר שוב מרגישה לא טוב הרופא אמר שבבוקר אקח חצי כדור והלוריון, האם זה טוב ותוך כמב זמן ארגיש טוב יותר

שלום רות. חסרה לי מסגרת הזמנים. כמה זממן את נוטלת את האסטו. כללית נראה שרופא המשפחה שלך אבחן את מצבך כחרדה ואכן בנה לך תוכנית טיפולית מתאימה.צריך לזכור שהאסטו אינו משפיע מיידית ולעיתים יש צורך בפרק זמן של מספר שבועות עד להשפעה אופטימלית. הלוריבן הינה תרופת הרגעה שאמורה להילקח לתקופה מוגבלת עד שהאסטו יעשה את שלו

14/07/2015 | 20:09 | מאת: נטע

שלום, נוטלת רמרון 30 מ"ג קרוב ל-10 שנים עקב דכאון קשה וחרדה שפגעו בשינה. בסה"כ עושה את העבודה במידת האפשר. מה שכן נוצרה מעין השמנה בטנית כרונית בלי כל יכולת להורידה שבולטת דווקא בגלל מבנה גוף רזה. אין כולסטרול, שומנים או סוכרים, בדיקות מצוינות, תזונה טובה עם פעילות גופנית. מכיוון שניסיתי כל תרופה אחרת בשוק- אני יכולה לומר בודאות שאין מנוס מלהשאר איתה. אבל, אם אוריד את המינון ל-15 מ"ג- האם יש סיכוי שזה גם יוריד את ההשמנה הבטנית? ומה לגבי הדכאון,החרדה והשינה? האם יש סיכוי שזה יפגום באפקטיביות של התרופה ביחס אליהם? ושאלה אחרונה, האם בכדי לקבל מרשם לתרופה עקב הרפורמה החדשה יש פרוצדורות חדשות או שרופא משפחה יכול לתת אותה? אין לי תיק בברה"נ- כל המרשמים הגיעו דרך קופ"ח. תודה

שלום נטע. רמרון היא תרופה מצויינת אולם היא גורמת לעליה בתאבון ומובילה לעליה במשקל. לדעתי יש מקום להתאים את הפעלות הגופנית שלך לצרכים ולאופי ההשמנה בטנית. הפחתה המינון יכולה להוביל לירידה באפקטיביות. בדרך כלל המינון שעימו הגעת לשליטה טובה בתסמיני הדיכאון הוא גם מינון ההחזקתי ולא הייתי ממליץ לפחית בו. הרפרומה לא שינתה דבר בהיבט של אספקת התרופה

17/07/2015 | 14:14 | מאת: נטע

השאלה היא אם ירידה ל-15 מ"ג תצמצם את בעיית ההשמנה המקומית? אני מבינה שזה עלול גם לצמצם פונקציות אחרות חשובות, אבל חשוב לי ספציפית לדעת כדי לבדוק האם זה המקור להשמנה. התזונה מאוד טובה, בריאה ומאוזנת ולא חורגת וכך גם הפעילות הגופנית הממוקדת. למרות הכל הדברים נשארו כפי שהם ובעצם רק הולכים ומחמירים. מעבר לתחושה של הפגיעה בדימוי גוף שגם תורמת לא במעט לירידה בתחושת הרווחה אני מבינה שזה גם מצב רפואי לא בריא ומסוכן. אני יודעת שקיימת אפשרות להשאר עם רמרון 15 מ"ג בשביל השינה ולקחת תרופת בוקר נוספת ולכן אני מוכנה לבצע ניסוי שכזה. בטווח הארוך התרופה הזו במינונה הנוכחי עשויה לייצר יותר נזקים מאשר תועלת ולכן נראה לי חשוב לבדוק את הנושא. הרבה תודה

03/07/2015 | 00:12 | מאת: לטם

שלום, אני בת 21. לאחרונה שמתי לב לצורת ההתנהלות והחשיבה שלי שהיא שונה מכל מי שאני מכירה מהבחינה שאני מרגישה שפשוט לא אכפת לי באמת מכלום. זה מתבטא בהכל- בנהיגה, באכילה, ביחס כלפי הגוף שלי, ביחס שלי למשפחה שלי, לחברות, לגברים. אני מרגישה שכל דבר שאני עושה אני עושה כי צריך ושום דבר לא באמת אכםת לי, במישור ההגיוני כמובן אני מעדיפה שלא יכאב לי, שכן אני ארגיש טוב ואעשה דברים שמוגדרים כהגיוניים וטובים. ואני אכן עושה ככה ומתנהלת בעולם על הטווח הנורמטיבי. אבל במישור עמוק יותר, ביני לבין עצמי, לא באמת אכפת לי. לא מעניין אותי אם אמות אפילו. והייתי רוצה שיהיה אכפת לי באמת. האם זה דכאון? האם זה משהו אחר? האם ע"פ מה שאני מתארת יש מה לעשות עם הבעיה הזו?

שלום לטם. קשה לומר על סמך התיאור האם את סובלת מדיכאון למרות שיש רמזים לכך. את מתארת מצב מתמשך ולא אפיזודה ולכן יתכן ומדובר בדיסטימיה, דהיינו מצב של דיכאון מתמשך. כדאי לפנות לגורם מטפל, הייתי כן ממליץ על הערכה פסיכיאטרית

23/06/2015 | 14:07 | מאת: אמיר

שלום אני לקוח סרנדה 100 בבוקר (יחד עם למיקטל 400). בגלל הסרנדה קשה לי מאוד להגיע לאורגזמה ושפיכה. מאוד מאוד מאוד מתסכל (בן 34, ללא שום בעיות מיניות עד הבעיה הזו). מה אני יכול לעשות? תוך כמה זמן אמור הגוף להסתגל ולהתגבר על בעיית עיכוב האורגזמה? (אני לוקח כחודשיים 100 לפני כן לקחתי חודש וחצי 50 סרנדה) תודה רבה

שלום אמיר. הפרעה בתיפקוד המיני יכולה להיגרם משימוש בתכשירי SSRIS יחד עם זאת ההפרעה היא גם תלויית מינון. האם ההפרעה היתה קיימת גם על 50 מ"ג? אם כן יש לשקול שינוי בטיפול התרופתי, אם לא ייתכן ויש להתאים המינון.

24/06/2015 | 10:01 | מאת: אמיר

האם כדאי לתת זמן לגוף להתרגל? כמה זמן לתת לו? או שאם יש את התופעת לוואי הזו, היא כנראה תישאר. כשלקחתי 50 היה עיכוב קטן מאוד (שניתן להתגבר עליו) תודה רבה

10/06/2015 | 10:06 | מאת: יוסי

שלום, בהמשך לשאלה שלי מטה: 1. האם יש סיכוי שאבריא לגמרי ללא התערבות כאשר הכאב הכרוני יעבור לגמרי? אם כן, תוך כמה זמן צפוי הגוף להתנקות? 2. מה הכוונה בנוגדי דיכאון? תרופות? 3. מתכוון להתחיל טיפול CBT. האם לדעתך מספק? תודה

1. ודאי שיש סיכוי, אולם המטרה לקצר תהליכים וסבל 2. נוגדי דיכאון, הכוונה לתרופות שיש להן יעילות הן בכאב כרוני והן לגבי הדיכאון 3.CBT יכול להיות מענה מצויין אך שילוב של תרופות וCBT הוא שילוב יעיל יותר

09/06/2015 | 15:38 | מאת: יוסי

בעקבות כאב כרוני של שנה וחצי התפתחו אצלי סימפטומים של דיכאון הכוללים: חוסר מצב רוח, חוסר תיאבון, יקיצה מוקדמת, קושי בהירדמות, בחילות, עצבנות, תזזיתיות, חוסר ריכוז ובכי. עברתי ניתוח לפני חודשיים והכאב השתפר באופן מהותי אולם נשארו לי עדיין שני סימפטומים של דיכאון: יקיצה מוקדמת (3 וחצי - 4 בבוקר) ובחילות ברמות שונות במשך היום. בנוסף, לפעמים מרגיש חוסר מצב רוח ואני מתאמץ "להרים" את עצמי. 1. מדוע דיכאון גורר יקיצה מוקדמת? מה הקשר בין הדיכאון להתעוררות משינה תמיד באותו טווח שעות? 2. האם יש סיכוי שאבריא לגמרי ללא התערבות כאשר הכאב הכרוני יעבור לגמרי? אם כן, תוך כמה זמן צפוי הגוף להתנקות? תודה

אחד מתסמיני הדיכאון הנפוצים הוא הפרעה בשינה. דיכאון גורם פגיעה בארכיטקטורת השינה ולכן יכולים להופיע מגוון של הפרעות שינה: יקיצה מוקדמת או קשיי הירדמות. לדעתי יש מקום לשקול טיפול בנוגד דיכאון. לנוגדי הדיכאון יש אפקט חיובי על כאבים כרוניים וכמובן על תסמיני הדיכאון.

אחד מתסמיני הדיכאון הנפוצים הוא הפרעה בשינה. דיכאון גורם פגיעה בארכיטקטורת השינה ולכן יכולים להופיע מגוון של הפרעות שינה: יקיצה מוקדמת או קשיי הירדמות. לדעתי יש מקום לשקול טיפול בנוגד דיכאון. לנוגדי הדיכאון יש אפקט חיובי על כאבים כרוניים וכמובן על תסמיני הדיכאון.

10/06/2015 | 09:17 | מאת: יוסי

האם יש סיכוי שאבריא לגמרי ללא התערבות כאשר הכאב הכרוני יעבור לגמרי? אם כן, תוך כמה זמן צפוי הגוף להתנקות?

03/06/2015 | 19:20 | מאת: ורד

הפורום הזה פעיל?

בהחלט

30/04/2015 | 10:11 | מאת: רון

איפה עובר הגבול בין הצורך לדעת מה קורה לילד שלך לבין הצורך שלו בפרטיות ??? מה נכון וראוי לעשות כאשר אתה חושב שהוא מתנהג באופן שאינו ראוי לו, וכאשר אתה יודע בוודאות שהוא לא אומר לך את האמת... שהוא מתנהג בצורה שתגרום לו להתחרט על מעשיו ? אני חרד לאושרו של בני ורוצה שיהיה לו רק טוב אך מתקשה לסמוך על הבחירות שלו, בזוגיות, ובסגנון הבילוי. אני מניח שחלק גדול מהבעיה הוא שלי, הפחד ממה יגידו אם ידעו... או התחושה שכהורה לא ממש מילאתי את תפקידי כראוי ואולי לא כיוונתי אותו מספיק טוב לחיים. איך מתמודדים ?

שלום רון. לעיתים באמת קשה לדעת, אבל עצם קיום הדאגה הינו רמז שכנראה משהו אינו מתנהל כשורה. במקרה זה לגיטימי לפנות לאיש מקצוע על מנת להתייעץ לגבי בנך, מבלי הצורך לחשוף אותו כלל. פגישה שכזו תוכל לעזור ולהגדיר האם מדובר בהתנהגות חריגה המצריכה התערבות.

01/05/2015 | 07:03 | מאת: רון

לא לא לא ההתנהגות אינה כה חריגה ביחס לחברה בכלל אלא שנראה שאינה תואמת את אופיו ואת מה שהיה רגיל לעשות ולבצע.

10/04/2015 | 21:26 | מאת: רומי

שלום, המטפלת שלי טסה לחו"ל לשלושה שבועות. אני בן 23, גם ככה לקח לי הרבה זמן לשתף פעולה ותמיד הייתי סקפטי ועכשיו אני פתאום מרגיש שלא בא לי יותר שאין לי כח נפשי שוב להתחיל, ומי ישמע היא בסה"כ טסה והיא חוזרת. אבל מעכשיו אני חושב על זה שאני לא מתכוון לחזור ישר כשהיא נוחתת, שגם אני צריך הפסקה,כאילו אני שואל את עצמי למה זה ככה? אני מבין מאנשים אחרים שאמנם הפסקה זמנית כזו היא משהו מטלטל מעט, אבל אצלי זה חסר פרופורציה. כבר לא בא לי. ואני חושב על זה כל יום. וכבר פוחד מהחזרה ולא יודע להסביר... יש הסבר לזה? יש סיבה? מה קורה לי? למה אני מגיב כך?

איני יודע אם תחושותיך לא פורפציוניות. נראה שתהליך הטיפול הינה משימה מורכבת עבורך, אך לא בהכרח לא נחוצה. הפסקת הטיפול היוה עבורך חלון הזדמנות לשקול את ההפסקה כיוון שגם כך אתה מתקשה בתהליך. למרות זאת מציע לך לחזור למטפלת עם שובה ולשתף אותה בתחושותיך.

24/03/2015 | 21:05 | מאת: לינוי

שלום , אני לוקחת כשנה 100 מג סרנדה בגלל דיכאון מתמשך מצבי רוח קשים וחרדות , הייתה תקופה שחל שיפור ולאחרונה המצב לא טוב. הפסיכיאטר שלי הציע להוסיף לטיפול כדור בשם אריפלי.. רציתי לדעת : - מהם תופעות הלוואי הצפויות לי..?האם הכדור עלול לגרום להשמנה ?

ראשית ניתן להעלות את מינון הסרנדה לפני שעוברים לשילובי תרופות. אריפלי הינה תרופה שגורמת פחות להשמנה ביחס לתרופות מקבוצת נוגדי הפסיכוזה ומייצבי מצב הרוח. תופעות לואי נוספים שיכולים להתעורר בהתחלה, אי שקט ועוררות,כאב ראש, עייפות, הקאות, בחילות, תחושת אי-נוחות בקיבה,סחרחורת, קשיי שינה, תחושת אי-שקט, טשטוש ראיה. חשוב לזכור כי תופעות לואי אלה חולפות ברובן ושכיחות כל אחת מהן היא נמוכה יחסית

09/03/2015 | 12:43 | מאת: מתן

שלום, האם וולבטרין מבטלת את תופעת הלוואי של הפרעות בתפקוד המיני עקב נטילת ציפרלקס? בתודה מראש, מתן

לא, אבל יכול להיות תחליף לציפרלקס עם פחות תופעות לואי מיניות

לא, אבל יכול להיות תחליף לציפרלקס עם פחות תופעות לואי מיניות

27/02/2015 | 01:43 | מאת: יוסי

היי זוגתי לקחה לפני כשנתיים כדורים נוגדי דיכאון למשך תקופה של כ-4 חודשים, עקב דיכאון . הכל היה בסדר עד שהיא התחילה לאבד את החשק המיני ובעקבות זה גם הפסיקה לקחת אותם. מאז החשק המיני סוג של נעלם ממנה. האם יש כדורים מסוימים שניתן לקחת כדי להעלים את הנתק הרגשי הזה? אני מרגיש שזה סוג של תופעת לוואי שהתקבעה. האם יש טיפול?

שלום יוסי, אין דבר כזה "תופעת לוואי שהתקבעה". חשוב לזכור שהפרעה בתפקוד המיני, יכולה להיות סימפטום של הפרעה חרדה ודיכאון כשלעצמה ולכן חשובה הערכה מחודשת כעדי להבין את "מקור" הבעיה ולתת בהתאם מענה

25/02/2015 | 03:22 | מאת: מישהו

שלום ד"ר, מבחינת הפרעות בזקפה, האם ציפרמיל פוגעת פחות מציפרלקס? תודה

לא, אם כבר נראה שפרופיל תופעות הלוואי של ציפרלקס ,שהינה מולקולה "נקייה" יותר, נמוך מציפרמיל

09/02/2015 | 18:06 | מאת: מיה

שלום האם ניתן לקחת סימבלטה 10 ימים בחודש לטיפול בpms ובכאב גב סביב זמן המחזור? אם כן איזה מינון מומלץ והאם 10 כדורים בחודש יכולים לגרום להשמנה? (לא זקוקה כל החודש) תודה

עקרונית ניתן לקחת טיפול של שבועיים סביב המחזור. נמצאה יעילות של טיפול חלקי בPMS. יחד עם זאת לא הייתי ממליץ על סימבלטה עקב תופעות לואי שיכולות להופיע כתוצאה מהפסקת הטיפול בתום תקופת הטיפול. נמצאה יעילות של תשירים מסוג SSRI, לטיפול אינטרמיטנטי בהפרעה עם פחות תופעות לואי מעצם ההפסקה.

31/01/2015 | 15:58 | מאת: אלישבע

שלום, נוטלת פעם עד פעמיים בשבוע 0.5 מ"ג (כדור אחד בכל פעם)- מה שמאפשר אורח חיים טוב ומווסת. אני יודעת שתרופות מהסוג הנ"ל מומלץ לקחת רק אפיזודית- ובכל זאת זה הדבר היחיד שעובד עלי ולא מצאתי שום תחליף אחר שמאפשר לי קיום נורמלי. האם תופעת ההתמכרות יכולה להתבצע במינון כזה ובתדירות כזו למרות שמעולם לא חרגתי וכפי הנראה גם מעולם לא אחרוג מהם? האם לאור נסיונך וראיתך הקלינית ראית מקרים של אנשים שנטלו מינון כזה במשך שנים בלי השפעה ממכרת או חוסר יעילות? באופן אישי אני לא בעד החלפת סוס מנצח- ובייחוד במקרה כמו שלי של בעיות הסתגלות קשות לתרופות.

קלונקס הינו תכשיר הרגעתי. לא ברורה לי האינדיקציה לטיפול במקרה שלך. בכל מקרה עצם השימוש בתכשיר מצביע על כך שההפרעה שבגינה את נוטלת אותה ממשיכה להפריע לך ולכן חשוב לקבל טיפול בהפרעה הבסיסית. אין ספק שלאורך זמן יש סכנת תלות מצד אחד וסבילות לטיפול שיתכן ותצריך העלאת המינונים

02/02/2015 | 20:37 | מאת: אלישבע

30/01/2015 | 21:44 | מאת: anan

בבקשה עזרה מה כדאי לעשות ומה מוגדרת הבעיה שלי מבחינת נפשית נשוי ואב לשני ילדים גיל 42 הייתי עובד עצמאי כבעל עסק במסעדת אוכל מהיר ואשתי עוזרת לי בעסק נכנסתי למצב כלכלי קשה והחובות הכלכליות המכבידות עלי עם הגבלות בהוצאה לפועל הגבלות בבנקים ועיקולים סיימתי את עבודתי לפני חצי שנה בלי הכנסה כל שהיא עד החודש הזה קבלתי מלשכת התעסוקה 2700 שקל סבלתי מזה שנה וחצי מנפילה בעסק וגרם לי דלקת שגרמה לי כאבים בגב וברגליים מטופל אצל רופא אורתופד וגם מטופל אצל רופא פסיכיאטרי מספר חודשים ממצאי הבדיקה: שיתוף פועלה מלא התמצאות תקינה בכל המובנים מצב רוח ירוד אפקט חרדתי עם גוון דיכאוני קל, חשיבה מאורגנת בולטת התעסקות יתר קוגניטיבית סביב הביטויים הגופנים חשש מהחמרת בריאות הפיזית דאגת יתר ממה שאירוע ומהעתיד ,מביע מחשבות פסימיות ,תחושות תסכול, חוסר אונים מחשבות, אשמה אין עדות לפעילות פסיכוטית אין מחשבות או כוונות אובדניות, תובנה ושיפוט שמורים אבחנות:MAJOR DEPRESSIVE DISORDER RECURRENT EPISODE .ANXIETY DIS UNS l שם התרופות ASSIVL 10 MG והשני LUSTRAL 100 MG טיפול LONG PSYCHIATRIC FOLLOW UP עם נקודות03.4 קיבלתי תשובה מוועדה רפואית אחוזים 19%נמוכים בלי שקיום תעסוקתי התשובה לא מוצדקת קיבלתי את זה קשה מאוד ברחתי מהבית מספר לילות ביערות לא הייתה לי ברירה לא יכולתי לסבול היה הכל שחור עד האחים שלי מצאו אותי במצב לא נעים הפניה אחרונה אצל רופא פסיכיאטרי סיבת הפניה: מרגיש שהוא אשם,שהוא אבוד ,מרגיש שנכשל מכל הבחינות ,מחפש דרכים להתבודד ולהתרחק מאנשים,מאוד מיואש ופסימי,מצב רוחו ירוד,אפתי מתקשה להתחיל ולהתמיד בדברים ,לא יושן טוב בלילות מתעורר מוקדם בבוקר ממצאי הבדיקה: שיתוף פועלה מלא התמצאות תקינה בכל המובנים מצב רוח ירוד אפקט דיכאוני חשיבה מאורגנת בולטת התעסקות יתר קוגניטיבית סביב הביטויים הגופנים חשש מהחמרת בריאות הפיזית מביע מחשבות פסימיות תחושות תסכול חוסר אונים מחשבות אשמה אין עדות לפעילות פסיכוטית מביע מחשבות אובדניות ללא תוכניות קונקרטיות לפגוע בעצמו תובנה ושיפוט שמורים אבחנות:MAJOR DEPRESSIVE DISORDER RECURRENT EPISODE .chronic medication refill שם התרופות MIRO 30MG והשני LUSTRAL 100 MG טיפול LONG PSYCHIATRIC FOLLOW UP עם נקודות03.4 המשך מעקב וטפול פסיכיאטרי מה כדאי לעשות במצב הזה ? לאן לפנות? ניתן לקבל עד אחוזים וכמה?

שלום. הפורום אינו מהווה תחליף ליעוץ פסיכיאטרי. לדעתי הפסיכיאטר המטפל ענה על כל שאלותיך. יחד עם זאת לגיטימי לפנות לקבלת יעוץ לשם שמיעת דעה נוספת.

27/01/2015 | 03:18 | מאת: תומר

שלום רב, בן 33, עד היום לא הייתי אצל פסיכאטר. רקע קצר: סובל שנים מדכאון, הייתי אומר ברמה בינונית (לא רואה שחור, אלא רוב הזמן אפור). בנוסף סובל ממתח וראש שעובד כל הזמן במחשבות. כל הנ"ל פוגע מאד בתפקוד. יש לציין שהנ"ל הוא בעיקר כתוצאה מבעיות רפואיות וההשלכות שלהם על החיים ואיך ששינו את חיי. הנני נכה צה"ל. מרגיש שעם הזמן הנפש תפסה עצמאות ובעיה בפני עצמה (כלומר, לא רק כתוצאה מהכאבים אלא מכל ההשלכות על החיים). בעבר לקחתי את התרופות הבאות: ציפרלקס עד 15 מ"ג, סימבלטה 30-60, ציפרמיל 20. כל אחת מהן, נאמר לתקופה של שנה וחצי +-. הבעיה: כל התרופות עזרו למצב רוח ברמה סבירה, אך פגעו בחשק ובעיקר גרמו לשפיכה מעוכבת מאד. בלי תרופות אין בעיה. זוהי תופעת לוואי שאני לא מוכן לחיות איתה (לא יעזור לפרט כאן למה). שאלותיי: האם יהיה לפסיכיאטר מה להציע לי והאם יש עוד אופציות חוץ מתרופות? (בנוסף לפסיכולוג). הרבה תודה מראש, מתנצל על האורך, אך מרגיש שיעזור לי ייעוץ קל לפני פניה לפסיכיאטר. תומר

שלום תומר. ראשית אין ספק שיש צורך למצלוא פיתרון שלא יוביל לתופעות לואי שיפגעו באיכות חייך. מציע פגישה מסודרת עם פסיכיאטר על מנת לשקול חלופות תרופתיות ולא תרופתיות

23/01/2015 | 13:40 | מאת: אנה

שלום, בת 45, רווקה. עד לפני כחודש וחצי נטלתי במשך כ - 4 חודשים ציפרלקס 10 מ"ג ביום. נטילת הציפרלקס נבעה מדיכאון בינוני בו לקיתי לאחר פרידה מזוגיות, כאשר במקביל לטיפול התרופתי הלכתי לטיפול פסיכולוגי (ועדיין הולכת). לפני כשבוע וחצי התחלתי לסבול מתופעות אחרות וחדשות, אני נורא עצבנית, כל דבר "מקפיץ" אותי, מתעוררת קבוע ב - 4 לפנות בוקר ומחשבות על האקס חוזרות. בדר"כ אני דיי אופטימית, רגועה...הפעם זה משהו מתמשך שגורם לי להתפרצויות בכי, חוסר ריכוז, מעיין תסכול מתמשך. האם לדעתך עלי לחזור לטיפול תרופתי? הפסקת הכדורים הייתה בהמלצת הפיסיכיאטרית שטיפלה בי, ולאחר שהרגשתי שחזרתי לשגרה והורדתי את הכדור בהדרגה. אבקש להדגיש שאני בתקופה מאוד לחוצה בחיים המשלבת לימודים באונ' ועבודה במשרה מלאה. תודה מראש על תשובתך.

שלום אנה, על פי התיאור נראה כי יש לשקול חידוש הטיפול לתקופה נוספת. 4 חודשים הינה תקופה קצרה מידי. בדרך כלל שי לספור את תקופת הזמן מהשלב שבו נעלמו כל התסמינים לחלוטין ולפרק זמן של לפחות חצי שנה

18/01/2015 | 18:18 | מאת: עלמה

שלום, רציתי לשאול בנוגע לגישת טיפול מסוימת, שלא מובנת לי בכלל. התחלתי תואר בפסיכולוגיה (הקפאתי אותו בשל סיבה אישית) כיום הבן שלי בן ה18 (עדיין תיכוניסט) מטופל אצל פסיכולוג, כתוצאה מדיכאון ופגיעות עצמיות. גם כאשר למדתי אני פסיכולוגיה (כמובן שאני לא מתיימרת ומה שלמדתי הוא אפילו לא קמצוץ) לא שמעתי על גישה כזו, כמו השאלות הללו :"איפה אתה רואה את עצמך בעוד שלושה חודשים.. חמש שנים.." הבן שלי מטופל בגישה הפסיכודינאמית, לא טיפול קוגנטיבי-התנהגותי. הוא העלה מולי את השאלה בטענה שאינו יודע מה לענות על כך. אנחנו מאוד פתוחים בבית ואני מביעה עניין רב בטיפול שלו, על מנת שלא ירגיש שהוא עובר את התהליך לבד. כמובן שאני לא מתערבת ולא שואלת אם הוא עצמו לא פונה. ואין לא מושג אילו נושאים עולים בשיחות. רק רוצה להאמין שזה תורם. אבל גם לי עצמי אין מושג מה מטרת השאלות האלה. אני לא מתכוונת לעזור לו, כי אני כן מאמינה שאך ורק הוא צריך לעשות זאת. אבל ביני לבין עצמי, אני לא מבינה.. לא מבינה לדוגמה על מה זה יעיד אם הבן שלי לא יודע היכן יהיה עוד שלושה חודשים.. (הוא לא מתגייס לצבא בשל אסטמה) הוא ענה לי כשניסיתי לדרבן אותו:"אמא, אני לא יודע. אין לי כרגע חלומות. אני לא אוהב כלום והלוואי שלא אמות מדיכאון או מאסטמה" לא ידעתי איך לאכול את זה. אשמח לשמוע דעתך.. אולי אני זו שלא בסדר? אולי אני מתיימרת מידי להבין? בסה"כ רוצה לדעת שהדרך שבה מובילים את בני, כן תהיה דרך אידיבידואלית לו, ולא מאין "סכמה" שבה שואלים כל מטופל "איפה הוא רוצה להיות" ועל פי התשובה לקבוע האם הוא בר שיקום או לא. תודה מראש! עלמה.

לצערי שאלתך לא ברורה דיה.

16/01/2015 | 12:18 | מאת: אנה

שלום, התחלתי לקחת רמוטיב לפני שבוע. הבוקר (למעשה עוד באמצע הלילה) התחיל לי כאב ראש חזק מאוד. אני יודעת שזו אחת מתופעות הלוואי של הכדור. האם מותר לקחת כדור מסוג אופטלגין נגד כאב ראש? כמו כן, אני נוטלת גלולות מסוג יאז. מתי כאבי הראש אמורים לעבור? אודה על תשובתכם בהקדם (כואב הראש...)

שלום אנה, לא בהכרח הייתי מקשר את כאב הראש לתרופה בעיקר לאחר שבוע של טיפול. ניתן לשלב אופטלגין להקלת כאבי הראש (באם אין רגישות לתרופה, כמובן)

16/01/2015 | 23:15 | מאת: אנה

15/01/2015 | 17:32 | מאת: אלי

שלום, אני נוטל מירטזפין כרגע באופן פרטי, בעבר דרך מרשם של פסיכיאטר שהומר למרשם של מאוחדת וכך היה סיבסוד לתרופה. האם אני יכול לדעתך לגשת לרופא המשפחה ולקבל את התרופה דרכו ולא לעבור דרך פסיכיאטר כיוון שפג תוקף המרשם המקורי שלו?

בהחלט

15/01/2015 | 19:54 | מאת: אלי

05/01/2015 | 20:45 | מאת: אנונימית

אני פוגעת בעצמי כבר כמה חודשים ולאחרונה התחלתי ללכת לפסיכולוגית. הייתי אצלה כבר בכמה מפגשים אבל באף אחד מהם לא הזכרתי את הדיכאון שאני בו כבר חצי שנה ואת העובדה שאני חותכת את עצמי ולא רוצה להפסיק. אני מפחדת מהתגובה שלה ואם היא תספר להורים שלי, ואז מה תהיה התגובה שלהם, אבל קשה לי להיות בזה לבד. האם כדאי לי לספר לה בכל מקרה? או שעדיף לי לשתף עם חברה קרובה?

שלום לך. אני מציע לפתוח הנושא עם המטפלת. נושא האמון הוא בסיס לטיפול. על המטפלת להיות ערה לסערות המתרחשות בתוכך על מנת לעזור לך. איני יודע את גילך, אולם אם את בגירה הרי אין כל חשש לגבי דיווח להורים, כיוון שהמטפלת מחויבת בחיסיון.

02/01/2015 | 22:46 | מאת: קובי

אני בו 27 מאובחן כסובל מדכאון עמיד ומספר פסיכיאטרים רשמו מספר תרופות שונות ביניהן סימבלתה שהכי עזרה. בשנה האחרונה אני תמיד מרגיש לא טוב, או הגב כואב או הראש או בחילות או בטן, האם יש קשר בין מצב דכאוני קשה ומתמשך לבין כאבים תמידיים ותחושת תשישות? קראתי המון שיש קשר ובכל זאת רוצה לשמוע תשובה... עשיתי בדיקות כללליות והכל תקין גם מיפוי עצמות לגב. עדיין כואב הגב ועכשיו הייתי שבוע בחו"ל ופשוט סבלתי מכל שניה במחשבות על הכאבים ותחושה הלא טובה שיש לי לא רק הנפשית חרדתית דכאונית אלא גם פיסית אני מתחיל עכשיו אחרי חצי שנה ללא תרופות ויפאקס 150 מג ייתכן שהתמזל מזלי וזה יטפל גם בכאבים כי קראתי שכן. תודה רבה קובי

הי קובי. אכן כאב יכול להיות תסמין דיכאוני. בכל מקרה דיכאון יכול להחמיר תסמיני כאב קיימים. ויאפקס היא בחירה מצויינת כיוון שהיא אפקטיבית הן בטיפול בדיכאון והן כטיפול בהפרעת כאב כרונית. מקווה שאכן הטיפול ייסיע לך.

24/12/2014 | 23:17 | מאת: אבי

שלום דוקטור ערד רציתי לדעת איך אני מפסיק את הקלונקס רציתי לציין שבצהריים אני מנסה לישון אני חד שריפה מאחורי הראש ומין ריפלקס ברגל והגוף קופץ זה נמשך מספר פעמים בימים האחרונים האם זה מהקלונקס תודה רבה

שלום אב. ראשית איני יודע מדוע אתה משתמש מלכתחילה בקלונקס. ייתכן והתסמינים שאתה מתאר הם חלק מתסמיני חרדה. חשוב לדעת האם לא הומלץ לך תכשיר נוגד חרדה, כטיפול מניעתי

14/12/2014 | 08:11 | מאת: אליל

לוקח ציפרלקס 10 מג קרוב לארבע שנים שזה עזר לי לאחרונה שוב בדכאון האם לעלות מינון ל 20 מג מה אתה מציע לעשות

הייתי מציע להיפגש עם גורם המטפל. האופציה של עליה במינון בהחלט קיימת (15 מ"ג)אך חייבת להיעשות בצורה מסודרת ותחת מעקב

07/01/2015 | 00:11 | מאת: רועי

02/12/2014 | 21:07 | מאת: הבן

אבי (74) סובל, בין היתר, מקינאה חולנית ומאמלל את אמי (72) שמטפלת בו במסירות נפש למרות שהיא חולה בעצמה. הוא משוכנע שהיא שוכבת עם כל העולם, עולב בה ומגביל את החופש הבסיסי שלה. אבי חולה גם בסכרת ופרקינסון. הוא טופל בעבר במירטאזאפין (30 מ"ג), ו-ריספרדל (1 מ"ג, פעמיים ביום) ללא שינוי במצב. כיום מטופל בסרוקוול (100 מ"ג, פעם ביום) וציפרלקס (10 מ"ג, פעם ביום) ללא השפעה ניכרת לטובה. 1. האם ישנן תרופות נוספות שניתן לתת לו במקום אלו שלא עוזרות? 2. האם יש טעם בהגדלת המינון אבל מבלי לגרום לךסיכון משמעותי עקב גיל/פרקינסון/סכרת? 3. קראתי שלפעמים טיפול קוגנטיבי-התנהגותי יכול לעזור. האם קופות החולים מממנות טיפול מסוג זה?

שלום. נראה שאביך מטופל במיגוון רחב של תכשירים. מחשבות שוא בגיל המבוגר יכולות להיות עמידים לטיפול. חשוב להבין את מקור הפטולוגיה, כיוון שהופעת מחשבות שוא של קנאה יכולות להיות חלק של הפרעות שונות המצריכות התערבויות שונות. טיפול קוגניטיבי התנהגותי במקרה שכזה לא נמצא יעיל ולעיתים דוקא התערבות מול "קורבן" המחשבות יכולות להיות יעילות

02/12/2014 | 23:21 | מאת: הבן

שלום ד"ר קודש, 1. האם תוכן להסביר למה התכוונת ב "התערבות מול "קורבן" המחשבות יכולות להיות יעילות". איזה סוג של התערבות? 2. איזה סוגי תרופות או משפחות נוספות עשויות להועיל? תודה

נטלתי במשך 6 שנים רסיטל עברתי לרמוטיב עם התייעצות של פסיכיאטר ולאחר חודש הפסקתי גם את הרמוטיב כי הם לא עשו לי טוב גם לא בהדרגה, במשך שבועיים היו לי חרדות, רעידות וכאבי ראש חזקים כל התופעות הנ"ל היו רצופים במהל כל היום והלילה, כיום זה פחת אני כן ישנה אך עדיין יש לי את התופעות הנ"ל במהל היום כמה זמן יקח לי בכדי להתייצב, עוד משהו שרציתי לדעת המעבר בין הרסיטל לרמוטיב לווה בתחושות כאילו הראש שלי משתחרר בהדרגה מהרדמה מדוע הרגשתי כך

לא מדובר בגמילה, כיוון שתרופות נוגדות דיכאון וחרדה לא ממכרות. התופעה נכרת dicontinuation syndrome ומתרחשת כתוצאה מגירוי יתר של הקולטנים לסרוטונין. התופעה יכולה להמשך מספר שבועות בעיקר אם מדובר בהפסקה פתאומית. במצבים מסויימים כדאי לחזור למינון מופחת עד חלוף התסמינים וניסיון הפסקה חוזר

04/11/2014 | 20:10 | מאת: עומר

שלום הילד שלי בן ה13 לוקח ריספונד 0.25 בבוקר ו0.5 בערב ואסטו 10 הוא פוחד שיקרה לו משהו הוא קרא שריספונד גורם לצמיחת שדיים ועוד דברים ושתרופות פסיכיארטיות גורמות למוות הוא ראה סיפור וסרטון על ילדה שמתה מזה והיא ממש לחוץ מזה חושב שזה יהרוג אותו והכל אני ואשתי מנסים להסביר לו שלא יקרה לו כלום והכל אבל הוא לא מאמין לנו הדבר הזה גרם לו לעייפות רבה והוא לא רוצה לקחת את זה מה לעשות ריספונד ואסטו זה מסוכן ובכלל אפשר לקחת את שניהם

ראשבית איני יודע מה מהות השילוב (לא מדובר בביקורת כיוון שלעתים שילוב שכזה לגיטימי). ניתן להרגיע את הילד. מדובר בתכשירים שמצריכים מעקב אך בטיחותם מוכחת. הייתי מציע ללות אותו בקריאת חומר רפואי ולא להותיר אותו להתמודד עם נתונים לא מאוזנים כפי שמופיעים באינטרנט.

28/10/2014 | 11:50 | מאת: אביה

אימי בדיכאון במשך כשנתיים, היא טופלה ועדיין מטופלת בתרופות ובוסף עשתה גם נזעי חשמל אך ללא הועיל . כעת או שוקלים לפנות לטיפול בגרייה המגטית .שאלתי היא, האם יש טעם לכך ?כי לפי הבנתי אם נזעי חשמל לא צלחו הגרייה תניב תוצאות דומות. האם כך הדבר?

ראשית הייתי מציע לבצע הערכה נחודש של כל התרופות והמינונים שאמך נטלה, לפני שמכריזים על כישלון טיפולי. סיכוי סביר שגרייה מגניטית לא תיהיה יעילה יותר מנזעי חשמל.

27/10/2014 | 19:25 | מאת: יאני

שלום, אני נוטלת קלונקס פעמיים בשבוע במשך כמה שנים במקביל לרמרון. מחפשת תחליף של תרופה קבועה נוגדת חרדה שתשאר במערכת בניגוד לנטילה אפיזודית. האם קיימת אלטרנטיבה הולמת לקלונקס שתתן את אותה השפעה? עם הקלונקס אני מתפקדת נהדר ולא חוששת מאנשים, יש לי כישורי שיח נהדרים עם הבריות ואני מרגישה שאני מצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי באופן מלא ועקבי ולחוש מאושרת ומסופקת. בלעדיו אני מתנדנדת בהרגשה בהתאם לנסיבות החיצוניות- ולעיתים קרובות מקבלת התקפי חרדה ועולות מחשבות אובדניות ללא הרף וקצרים רבים בתקשורת עם הסביבה. בקיצור ללא הקלונקס חיי היו גיהינום מתמשך- וכך יש לי אתנחתא מצוינת פעמים בשבוע שמונעת ממעגל הקסמים הזה להתמשך ולהפוך לכדור שלג מדרדר. אין לי כל כוונה להכנס לתהליכי פסיכותרפיה ולא סי בי טי למיניהם- ניסיתי ולא הלך ואין לי כוונה להתנסות בשלישית ובחמישית. בקיצור האם לדעתך אין חלופה טובה לקלונקס במבחינה פרמקלוגית ועדיף להשאר או שכן קיים משהו עוצמתי לא פחות רק לא ממכר...? כן יש ברקע חרדה חברתית ובאופן כללי הגנות אישיותיות די בקרשים שמביאות לפגיעות גדולה ואילולא הקלונקס הייתי מזמן מקפדת את חיי ולא מגיעה לחצי מההשגים המקצועיים המרשימים שהגעתי אליהם עד היום... אני מעולם לא עליתי מינון מעבר ל-0.5 מ"ג ולפעמים אף פחות מזה. בעבר נסיתי לוסטרל שהפך אותי זומבי וכן סרקוול במינון נמוך שנטל ממני את אישיותי באופן מעליב והפך אותי לצל נלעג מתהלך. הרבה תודה על ההתיחסות:)

קלונקס הינה תרופת הרגעה ומשך השפעתה לא עולה על 4 שעות. באם מדובר בהפרעת חרדה הרי יש למצוא תרופה נוגדת חרדה. כיום יש אופציות רבות בשוק התרופותועל מנת להתאים טיפול המתאים לצרכיך יש מקום לבדיקה מעמיקה. מציע להיפגש עם פסיכיאטר על מנת למצוא תרופה שגם תועיל לך וגם תיהיה עם רופיל תופעות לוואי נמוך ככל שניתן

03/11/2014 | 23:07 | מאת: יאני

של הקלונקס מורגשת ל-24 שעות ומעלה- כך שהיא מאוד אפקטיבית מבחינה זו. האם קיימות תרופות נוגדות חרדה ספציפיות או שמדובר בתרופות אנטי- דכאוניות שמטפלות "על הדרך" גם בחרדה? האם התרופות הללו פועלות גם על התקפי חרדה (שהן בעיקר הצרות העיקריות שלי) או רק על חרדה כללית?

14/10/2014 | 23:47 | מאת: טניה

שלום ד"ר ערד, אני בת 28 ומאז הילדות- קשה. התעללות נפשית בעיקר מאמי שהתבטא בשנאה, דחייה וחור ענק בלב שנשאר לתמיד של חוסר אהבה. כמובן שהילדות שלי לא הייתה ילדות התמודדתי עם הרבה בעיות חוסר ריכוז, חלמתי בעקיץ- אהבתי לדמיין שאני זאת מישהי אחרת. רצון למות-לפסיק את הכאב, ללא ניסיונות התאבדות ממשים. בעזרת טיפול הצלחתי להתמודד ולצאת עם היד עליונה עם מספר משברים וקשיים בגיל המבוגר יותר. אך תמיד יש לי אותם נפילות בהקשר לאהבה וזוגיות קשה לי עם הפרידות וכאשר זה קורה אני נופלת לאותו חור של ילדה קטנה חסרת עונים ולכאב העצום- כמה ימים של דכאון. מה הסיבה לכך? ואיך אני יכולה לנתק את הקשר ולהתמודד ביותר קלות עם הכאב ועם פרידות בצורה יותר שקולה ולא עקב נסיבות העבר-ילדות?

שלום טניה.קשה להשיב לשאלה בעלת היבטים עמוקים כשלך בפלטפורמה הזו. למרות שעברת טיפול לעיתים יש מקום לשקול חזרה לטיפול כאשר המוקד הוא שונה. מציע לשקול זאת בכובד ראש

14/10/2014 | 16:34 | מאת: אנונימי

אני בן 24. אין לי חברה, אין לי חברים, אין לי עבודה. אין לי קשר עם האבא. דחו אותי למוסדות ללימודים גבוהים. ספק גדול לגבי העתיד שלי. אין לי מרץ לצאת לעבוד, אני פשוט חסר מוטיבציה ולא מוצא שום דרך. לא יודע מה התחביבים שלי, מה אני אוהב ומה אני לא. אני אדיש. אין לי דעות נמרצות בקשר לכלום. רק אני, המחשב, והטלוויזיה שלי. אין לי מושג איך להמשיך מפה. אני לא יודע מה אני רוצה, איפה אני, מה אני עושה, ולמה אני לא עושה. מעולם לא הייתי בטיפול, על אף שאני די בטוח שיש עבר גנטי של דכאונות מצד אבי. אשמח לשמוע דעות, או כל דבר אחר. תודה!

שלום. ריבוי השאלות מצריך התייחסות מעמיקה מכדי להיות נידונים בפורום. שהו בדיוק המצב שבו יש לקבל החלטה לפנות לקבלת ייעוץ ע"י איש טיפול.

07/10/2014 | 20:37 | מאת: רותם

אני בת 54 סובלת 7 שנים במשך כל היום מדןפק פעימות חזקות בצד שמאל לחץ כעין חגורה על השד השמאלי תחושת כובד כאילו מונח לי משקל כבד על החזה תחושות של זרמים באיזור סיחרור והרגשת ריחוף וחוסר איזון הרגשת בעירה באיזור החזה.. המצב מביא אותי לדיכאון לא מסוגלת לעשות כלום בקושי מתפקדת בעבודה .. עברתי כל בדיקה שיש והכל תקין . לא מפנים אותי לעזרה הנכונה ואני חסרת אונים .. האם זה יכול להיות בעיה מהנפש ? מה עלי לעשות למי לפנות? לברור וטיפול בהקדם

שלום רותם. בהחלט קיימת סבירות כי מדובר בתסמינים שמקורם רגשי. מציע כי תפני ללא צורך בהפניה לברור פסיכיאטרי, על מנת לעבור אבחנה מסודרת ובניית תוכנית טיפולית המותאמת לצרכיך.

08/10/2014 | 12:52 | מאת: רותם

דוקטור קודש זה יכול להיות שהתופעה נמשכת 7 שנים? לא מטופלת רק עוברת מרופא לרופא . האם אתה יכול להמליץ לי על טיפול ללא תרופות . נראה לי שאני במצב גרוע פשוט לא יכולה לתאר אני באפיסת כוחות

06/10/2014 | 23:00 | מאת: מיכל

בשנים האחרונות אני נמצאת כל הזמן תחת לחץ בילתי פוסק של ארועים כואבים בחיי.אין לי שליטה על אף אחד מהם. מרגישה שהאופטימיות שלי והחיוך שהיה על פניי לא יחזור. אני יודעת שאילו דברים היו משתנים הכל היה חוזר לקדמותו. לאן יוביל אותי העצב הזה /המצב הזה שאין לי שליטה עליו ?

שלום מיכל. באם המצב שאת מתארת נמשך שנים, הגיע הזמן לקטוע את רצף הסבל הזה ולפנות להערכה ולטיפול. לא מן הנמנע שאת סובלת מדיכאון מתמשך שגורם לך תחושה של חוסר אונים ומילכוד. טיפול יוכל לחלץ אותך ממעגל הקסמים הזה

02/10/2014 | 19:23 | מאת: אלה

לוקחת ציפרלקס 10 מג 3 שבועות החרדות פחתו משמעותית אבל עדיין לא מסוגלת לעשות דברים שהייתי עושה קודם כמו ללכת לקניון מרגישה שאני עדיין בדיכאון ויש גם סחרחורת שאני נמצאת במצב של לחץ האם זה נורמלי? האם ההשפעה של הציפרלקס הגיעה לשיאה או שאני צריכה עוד סבלנות תודה מראש

הייתי ממתין עוד שבוע, באם לא יכול שיפור נוסף ניתן להעלות המינון ל15 מ"ג. חשוב המשך מעקב מסודר אצל הגורם המטפל

29/09/2014 | 13:25 | מאת: המשך לאסטו

הרופא משפחה שלי נתן לי BONDORMIN כדי שאני אוכל לישון בלילה. הוא אמר שהתרופה הטבעית לא תעזור לי בהתחלה. האם יש סיכונים בלקחת את הBONDORMIN בלילה? (אסטו אני לוקחת בבוקר) תודה ד"ר קדוש :)

אני נוטה להמנע מתרופות שינה בעיקר כאשר בעעית השינה הינה משנית להפרעה אחרת. כדאי לשקול שילוב של תכשיר נוגד דיכאון בעל אפקט מיישן כמו מירו.

29/09/2014 | 07:37 | מאת: עייפה

היי, אני לקחתי במשך שנה אסטו 10 מ"ג. ירדתי לפי כחודש לחצי כדור ולפני כשבוע התחילו לי כל מיני מחשבות לפני השינה ואי שקט לפי השינה ומתעוררת בלילה ולא ישנה לילה שלם ולא מצליחה להרדם חזרה בגלל פניקה. חזרתי לכדור לשלם לפני כמה ימים. האם זה בגלל שירדתי לחצי כדור כל התופעות האלו? והאם הם יעברו לי? תודה

התמונה שאת מדגימה יכולה להיות הן מעצם הפחתת המינון ("תסמונת הפסקת התרופה") או מעצם קיומה של ההפרעה הבסיסית שבגינה טופלת מלכתחילה, למרות משך הטיפול שעל פניו נראה מספק. בכל מקרה התופעות יחלפו. מציע לחדש את הטיפול לפרק זמן נוסף ובמקביל לעבור הערכה מסודרת על מנת לקבוע את משך הטיפול ומועד נוסף להפסקה הדרגתית של הטיפול

29/09/2014 | 12:36 | מאת: עייפה

הרופא משפחה שלי נתן לי BONDORMIN כדי שאני אוכל לישון בלילה. הוא אמר שהתרופה הטבעית לא תעזור לי בהתחלה. האם יש סיכונים בלקחת את הBONDORMIN בלילה? (אסטו אני לוקחת בבוקר) תודה ד"ר קדוש :)

19/09/2014 | 18:34 | מאת: דנה

אני נוטלת ציפרלקס כחודש וחצי 10 מ"ג ביום, הציפרלקס מסייע לי בתחושת הדיכאון והחרדות בגין משבר שאני עוברת, אך יש לי איזה תחושה של חוסר שקט בגפיים, ובנוסף, אני מתעוררת מוקדם מהרגיל. האם זוהי תופעה מוכרת או שעליי להפסיק עם הכדור? האם התחושה הזו אמורה להעלם? תודה רבה

אחת משתיים: או שמדובר בתופעת לוואי של הציפרלקס או שמדובר עדין בשאריות של תסמיני דיכאון. במקרה הראשון יש צורך לשקול החלפת טיפול, במקרה השני דווקא הגדלת המינון. הדבר מצריך בדיקה מדוקדקת לשם קבלת החלטה

05/09/2014 | 20:29 | מאת: מיק

שלום, התחלתי ליטול רבע כדור ויפאקס מדי יום 150 XR רציתי לשאול אם בסופי שבוע מותר לשתות אלכוהול. אני יודע שלא מומלץ, אבל בכל זאת, האם אפשרי לשתות כמות מסויימת ? ובכלל, מה הבעייתיות של אלכוהול עם תרופות נוגדות חרדה ? נזק למוח ? לכבד ? האם למשל אפשר לשתות פעם בשבועיים בימי שישי ?

ככלל, יש להמנע משתיית אלכוהול, שהינו חומר בעל השפעה מדכאת. יחד עם זאת כיוון שמדובר בתקופת טיפול שלעיתים ממשוכת ניתן, אולם במינון קטן

22/08/2014 | 09:31 | מאת: אנה

אני בת 45, לפני כ-3 שבועות נפרדתי מבן זוגי מזה מס' חודשים. מס' ימים לאחר הפרידה התחלתי ליטול ציפרלקס 5 מ"ג ובמקביל התחלתי טיפול פסיכולוגי. אני נוטלת את הכדור כשבועיים וחצי ובבקרים עדיין בדיכאון, קשה לי לתפקד ועם התפרצויות בכי, בערבים בדר"כ המצב הרבה יותר טוב. האם עלי להגדיל את המינון, או להמתין עוד קצת, מאחר והבנתי כי הכדור משפיע לעיתים כעבור חודש. תודה רבה

שלום אנה. מינון של חמישה מיליגרם הוא מינון נמוך ביותר ולכן האפקטיביות שלו נמוכה. בדרך מדובר במינון שניתן בתחילת הטיפול, על מנת לאפשר הסתגלות. בשלב ראשון יש להעלות המינון לכדור שלם של 10 מ"ג ולהמשיך מעקב.

22/08/2014 | 09:21 | מאת: ג.ב.ר.

שלום! הנני חברת קופ"ח מכבי וזקוקה באופן דחוף לרופא פסיכיאטר או רופאה שמתמחה בפוסט טראומה של תקיפה מינית והשלכותיה. הייתי מטופלת במכון לוטם במשך שנה ושלושה חודשים אבל הטיפול שם הסתיים ואני כבר הרבה זמן ללא מעקב ומאד זקוקה לו. במיוחד כי לאחרונה אני מזהה תסמינים ברורים לדיכאון עמוק. אודה לכם מאד על המלצה לכתובת של מקצוען טוב.

אני לא נותן המלצות שמיות בפורום זה. מציע לפנות למרפאה המחוזית לבריאות הנפש של מכבי בהתאם למקום המגורים. משם יפנו למטפלים של הקופה באיזור.

24/08/2014 | 13:04 | מאת: ג.ב.ר.

תודה ד"ר על תשובתך. אנסה בדרך הזאת.

20/08/2014 | 19:37 | מאת: מיכל

שלום ד"ר ערד קודש, יש לי ידיד שסובל מדיכאון מאוד קשה מגיל ילדות (כיום הוא בן 30+). הוא ניסה בשנות העשרים שלו הרבה תרופות,הלך לכמה וכמה פסיכיאטרים ושום כדור לא השפיע עליו. הוא התייאש והפסיק עם הכדורים. במהלך החצי שנה האחרונה הוא מנסה שוב לקחת כדורים (ע"י פסיכיאטרית) בתקווה שהפעם הם ישפיעו. לצערנו הם לא משפיעים גם הפעם. חשבנו על אפשרות של טיפול ב ECT בתקווה שמשם תבוא הישועה. האם קופ"ח מקשה על החולים לקבל טיפול זה? מה ניתן לעשות כדי לקבל הרשאה לעבור טיפול זה? כמו כן,מה הסיכונים של ECT? תודה רבה לך! ערב טוב, מיכל

שלום מכל. טיפול בניזעי חשמל הינו טיפול יעיל ולמרות השם הנורא שהוא קיבל בעיקבות סרטים כמו קן הקוקיה, מדובר בטיפול בטוח עם תופעות לוואי מעטות. יחד עם זאת מדובר בטיפול המצריך הרדמה, אם כי מאוד קצרה. כיום, לצערי, אין טיפולים בניזעי חשמל מרפאתיים ומדובר בטיפול שניתן במיסגרת בתי החולים הפסיכיאטריים. קופות החולים אינן מעקבות דבר, שכן עדין עד יולי 2015 אחריות בריאות הנפש היא של המדינה. על מנת לבדוק אפשרות לטיפול שכזה יש לפנות למרפאת חוץ של אחד מבתי החולים הפסיכיאטריים באיזור מגוריו.

20/08/2014 | 08:50 | מאת: אמילי

בתפקיד שביצעתי בין השנים 2009-2013, חוויתי התעללות נפשית בעבודה. בהתאמה לפגיעות שספגתי החלו להופיע סימפטומים של בעיות בקיבה (תופעות רבות של הקאות ושלשולים , צרבות רבות, תנודה בין הצורך "לאכול את המקרר" להעדר מוחלט של התיאבון. במהלך אותה תקופה אובחן אצלי הליקובקטר ובמקביל גם בקע סרעפתי. אני מטופלת באומפרדקס. הקאות ושלשולים נמשכים. במקביל, שקעתי לדיכאון שבא לביטוי בבכי רב, מחשבות אובדניות, שבאו לביטוי בעיקר ברצון "לא לקום בבוקר", בכי מתוך שינה ובע נטילת כדורי שינה מעבר למינון ועם חיזוקים של כדורים נגד כאבים. הופיעו כאבי גוף מהם אני סובלת ללא הרף ואובחנתי כלוקה בפיברומיאלגיה. בשנת 2010 המליץ רופה המשפחה שאטופל באסטו 0ציפרלקס. מאז אני צמודה לכדור. במשך כחצי שנה טופלתי אצל פיסכולוגית. במקביל טופלתי בכאבי הגוף דרך מכבי טבעי בטיפולי טווינא וכירופרקטיקה, ובנושאיםבעל אופי אורטופדי טופלתי באמצעות משככי כאבים ופיזיותרפיה. בקרוב ימלאו לי 62. אני אדם מוכשר בעל יכולות רבות, בעלת משפחה אוהבת ושמונה נכדות ונכדים. חרף ההכרה בסאת האושר שהיא מנת חלקי, אני מתקשה לחזור לחיים הנורמליים ולשוב ולהיות אדם יצרני. זה או שהדיכאון משתלט עלי או שכאב כלשהו מוליד דיכאון. כך או כך אני מבלה ימים שלמים בחוסר עשייה, במקום "להתנפל על החיים" ולבלוע אותם, כמו שעשיתי כל חיי. שאלותייי הן: 1. האם יש דרך לצאת מזה? 2. פתחתי בהליך של תביעה מביטוח לאומי להכיר במחלותיי כמחלת עבודה. נאמר לי כי הנושא גבולי. האם עלי להתאבד כדי שילמדו לדעת שהפגיעה וההתעללות שעברתי פגעו קשות בכושר העבודה שלי והעלימו את שמחת החיים? אודה לתשובה, אמילי (שם בדוי)

לגבי שאלתך הראשונה, ודאי שיש מה לעשות. הניסיון התרופתי שלך בנוגדי דיכאון הוא דל. באם אסטו לא עזר יש לנסות תכשירים רחבים יותר שיש להם השפעה גם על כאב כרוני. חשוב לזכור שדיכאון וכאב מתווכים ע"י אותם מתווכים עצביים: סרוטונין ונוראדרנלין ולכן תכשירים שישפיעו על שני המתווכים האלה כדוגמת ונלפקסין לסוגיו, איקסל או סימבלטה יכולים לתת מענה. לגבי שאלתך השניה, איני הכתובת המתאימה לכך

19/08/2014 | 22:40 | מאת: רותם

היי אני בת 30, אמא לשני ילדים שאת שניהם הנקתי. מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי מחייכת מבחוץ אבל בבית הייתי עצבנית ודכאונית (לגבי הדכאון, אף אחד לא ידע,אפילו היה פעם אחת שניסיתי ואז חשבתי על הסבל שאגרום לסובבים אותי וויתרתי, במהלך השנים התמודדתי לבד עם הדיכאון,וכל פעם שהייתי נכנסת לדאון הייתי אומרת עוד מעט זה יעבור ואחרי זה הכל יהיה בסדר.אחרי הלידה הראשונה הייתי בדכאון אחרי לידה (בשניה לא) אני אסרטיבית מאד, אין בעיה להתמודד עם מצבים קשים (ועברתי לא מעט) לפני כמה חודשיים הייתי במצב שישנתי חלמתי על איך אני מתאבדת, בנסיעה אם אכנס בעמוד מהר האם אני אמות בלי סבל....הייתי אפטית, וחולמנית ושכחתי הכל לא נדבר על חוסר הקשבה עד שהיה לי שיחה עם חברה מאד טובה ששאלה אותי אם הכל בסדר איתי ואז הרגשתי שזה הזדמנות לפרוק וסיפרתי לה הכל והיא הרגיע אותי האמת אחרי שבכיתי בכמויות הרגשתי שחרור (היא אמרה לי בכל זאת ללכת לאנשי מקצוע) ולא הלכתי.אני עדיין לא הלכתי ,מאז היא הפכה להיות ה"פסיכולוגית שלי" יש לציין שעכשיו אני רגוע ואין בי מחשבות. הפחד הכי גדול שלי שבעתיד יהיה לי האומץ להתאבד לפגוע באוהבים אותי.אם עכשיו אני לא בדיכאון ,יש צורך בטיפול?ואם כן מהו?

שלום רותם. התאור שלך מתאים למצב דיכאוני. דיכאון היא הפרעה גלית ולכן לא הייתי מסתפק בלנוח על זרי הדפנה של הרגיעה. מציע לך לפנות לאיבחון פסיכיאטרי מסודר. גם אם ההחלטה שאין מקום לטיפול תרופתי כעת, נראה נכון להתחיל טיפול פסיכולוגי וכתובת למענה במידה והתסמינים ישובו

19/08/2014 | 04:54 | מאת: אפי

לפי התאור בכתבה כאן כנראה שגם אצלי יש איזה דכאון קל. השאלה איך פועלים לשיפור המצב ללא טיפול תרופתי. התופעות לוואי של התרופות מפחידות יותר מהדיכאון.אני לא בחרדות ומחשבות אובדניות חלילה אני במצב של חוסר התקדמות בחיים של איזו חסימה לא ברורה מתפקוד יעיל ונמרץ בחיים.

כפי שציינתי במאמר. אין חובה להתחיל עם טיפול תרופתי, בודאי לא בדיכאון קל. ישנם טיפולים פסיכולוגים יעילים ואפילו ממוקדים וקצרים. מציע לפנות לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שמתמחה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי.