פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

מה עושים עם ילד כבן 9, שנצמד כמעט בצורה בלתי נשלטת לאחותו הקטנה, בכל הזדמנות שהיא?

יש ילד בן 5.5 עולה השנה לכיתה א' ויש לו התפרצויות זעם וזה ממש מערר אותי עם עשיתי צד לא נכון ונאלצתי לעלות אותו שהוא לא מוכן רגישית ,רק כי הגננת אמרה שהוא מוכן לכיתה א' הוא ילד יחיד אין עוד אחים ואחיות הי יש לי שאלה אחת התפרצויות זעם חוסר סבלנות ובכי תמרורים של הילד למה? ועוד דבר הוא נכנס לשירותים סוגר את הדלת ועושה פיפי ברצפה אמרתי לו שזה לא יפה ולא נעים אבל אין עם מי לדבר למה ככה?

שלום יש לנו ילדה בת שנתיים שהתחילה לישון במיטתו מעבר. כאשר אנחנו משכיבים אותה לישון היא תמיד מתחילה להגיד לנו שכואב לה, רוצה חיבוק וכל מיני תירוצים על מנת למשוך את השהות שלי ושל בעלי איתה בחדר. ואז שאנחנו יוצאים מהחדר לסלון ..היא יוצאת למסדרון בוכה שוב עוד פעם מתחיל הסבב של תירוצים. אנחנו מנסים להציב לה גבולות ולהסביר לה שצריך לישון ..אבל זה לא מונע ממנה לקום שוב לצאת מהחדר למסדרון. אשמח לשמוע איך כדאי לנו לפעול

שלום ילדתנן בת השנתיים וחצי התחילה להגיד לו להכל. מרמה של פעילויות בגן שהיא אומרת לגננות שהיא לא רוצה להשתתף. אם זה הארוחות הצהריים המשותפות שלהם. וגם בבית. בגן אמרו שהם לא לוחצים ואם היא אומרת לא אז זה לא ועדיף לא ללחוץ וזה שלב שיעבור. שאלתי האם זה באמת שלב? האמת אולי זה אמור להדליק לנו נורות שמשהו עובר על הילדה. אשמח לשמוע עצה

היי בת 6 חודשים לאחרונה שמתי לב שהיא התחילה להכות על שולחן/ספר ילדים/צעצועים/באוויר בעיקר בולט מאוד ביד שמאל. זה תקין לגיל שלה? מוסיפה שבגלל עניניים משפחתיים לא זכתה המון בבילוי זמן עם ההורים והיה ימים שהייתה נוכחת בעת צעקות ובכי, האם זה קשור ומשפיע על ההתפתחות החברתית וקשר העיין שלה? מאוד מודאגת ומרגישה שאני אשמה ומפחדת לגרום לה להיות אוטיסטית בגללי! תודה

הבת שלי בת 11 נוטלת פריזמה כשנה. אני רוצה להפסיק הפסיכיאטרית אמרה שאפשר להפסיק מיידית לא בהדרגה. היא לוקחת חצי כדור ביום האם זה הגיוני להפסיק לא בהדרגה?

הבן שלי בן 8, מאז ומתמיד היה לו קטע עם הלשון, כשהיה קטן היה מכניס דברים לפה וכשגדל תמיד נשאר לו הקטע של נניח תוך כדי שרואה טלוויזיה מכניס את השלט לפה, עושה שיעורים ומכניס עפרון לפה ולועס אותו. בבוקר כששם את התיק על הכתף מסובב את הראש לכיוון הכתף ומלקק אותה (כלומר את החולצה, פשוט ליקוק), והשיא היה שתוך כדי משחק וריצה בבית עם שני חברים עבר ליד קיר ולשניה נתן ליקוק לקיר. זה קורה יחסית הרבה ואני לא מבינה את פשר ההתנהגות המטרידה הזאת, כאילו זה לא נשלט. ממה זה נובע? ומה אפשר לעשות

הבת שלי בת שנה ושלוש נמצאת בגן ואוהבת להיות שם שמנו מקליט והכל תקין אבל החלה פתאום לנשוך עצמה ביד וזה קורה רק בגן. זה רק התחיל קרה פעמיים. בבית לא ראיתי שעושה את זה. היא בעיצומה של קפיצת התפתחות מדהימה שפתאום החלה לדבר ממש ולהיות אדם קטן. אבל הנשיכות האלו מטרידות אותי מאוד. מדוע נושכת עצמה? מה יכול להיות הסיבה ואיך מונעים את זה במיוחד שזה קורה בעיקר בגן?

הבן שלי בן 1.11 אינו מדבר ברור. כ 60 מילים אך כמעט מכל מילה הוא אומר 2 אותיות. כלומר חצאי מילים. בנוסף, הוא נוטה לירוק עלינו כאשר מתעצבן בעיקר ובמיוחד על אנשים מבחוץ, צובט אותנו ואנשים, מכה אותנו. הוא איתי בבית ובגן עם אמא פעמיים בשבוע. לא אומר אמא אלא רק מצביע עלי. כמעט תמיד שאינו מוכן לשחק בפאזלים מעץ ולוקח כמה צורות לדוגמא ביחד ואומר פה פה ומניח לפעמים במקומות לא נכונים וזורק את זה מפזר על הלוח עץ מבלי להביט בזה אפילו ותוך כדי שאני מלמדת אותו הוא תמיד יגיד אמאמ כאילו רעב. אציין כי יש קשר עין טוב, מבין מה שמדברים איתו, מבצע לרוב משימות כגון תן לי, לשים חפץ מסוים. מזמזם ושר שירים מזהה לפי תחילת המנגינה. לא מוכן לבנות מגדל. כמעט את כל שאר המשחקים הוא אוהב בעיקר הגה, אוטו ועוד. לא מצביע על הרבה דברים שאני שואלת אותו מתוך ספרים. לא יודע צבעים ונראה שגם לא צורות. תמיד שרואה שמדליקים אור הוא אומר אה או כשאין אור דלוק. בעקבות דום נשימה קל בינוני ושקד שלישי מוגדל עבר ניתוח שקד שנראה כי המצב הכללי רק החריף איתו. שומע טוב אך ישנה שעווה שחוסמת חלקית. אשמח למענה כי אני ממש מתוסכלת תודה מראש

תודה על תגובתך השאלה שלי היא האם באופן כללי כל הסימפטומים הללו תקינים לגילו?

היי, יש לי ילדה בת 8, אני ואישתי עומדים להתגרש ואנחנו לא בקשר זוגיות טוב כבר שנתיים. רציתי לדעת מתי יהיה הזמן המתאים להסביר לילדה שאנחנו לא נהיה ביחד יותר. אני פשוט לא רוצה שתחשוב שבעצם זה הקשר הטבעי של כל זוג וכך אמור להיות.

שלום, אשמח להתייעץ. הילדה הגדולה בת 6, הקטנה בת 3. בכל פעם שהקטנה משחקת במשהו, הגדולה חוטפת לה. גם אם שואלים אותה קודם אם היא רוצה והיא עונה שלא, אחרי שהקטנה לוקחת, היא פתאום רוצה גם ומתחילה לריב איתה. דוג' נוספת, הייתי עם שתיהן בחוץ והיה על ראשי כובע, ראיתי שהשמש מציקה לגדולה והצעתי לה את הכובע, היא לא רצתה. אז הצעתי לקטנה שתיקח, היא לקחה, ואז הגדולה התחילה להתפרץ ולבכות שהיא רוצה את הכובע וחטפה לה את זה מהראש. זו דוגמא אחת מיני רבות. איך עלי להתייחס ולמה זה קורה?

שלום. הבת שלי בת שנתיים וחצי ואנחנו נמצאים בתהליך גמילה. בבית היא משתפת פעולה אך בגן היא לא עושה פיפי. היא יושבת באסלה ופשוט לא יוצא לה. בגן אומרים שהיא מתאפקת כל היום ואז בשינת צהרים היא קמה עם טיטול מלא. נראה גם מסיפורים אחרים מהגננת שהילדה ממש שונה בגן מאשר בבית. בגן היא יותר ביישנית וסגורה וזה בא לידי ביטוי כרגע במיוחד בעניין העשית צרכים בגן. האם זה תקין? זה מתחיל קצת להלחיץ אותי שזה משהו שהוא מעבר להתאפקות הזו שקשורה לעשיית הצרכים. תודה.

שלום יש לי שאלה אובחנתי להפרעת קשב וריכוז ורשום לי משכל גבולי מה זה אומר? אני בת 18 זה מעסיק אותי

יש לי התנהגות קצת עצבנית ואימפןלסיבית לקלל עניים שמבקשים ממני עזרה כספית/זקנים שרוצים לשבת באוטובוס/לעזור להם להוריד תתיקים כנ"ל כאלה שאומרים בתיאבון וזה כבר הפך להיות חלק מהפרסונה שלי שאני חוזר עם עצבנות כל היום לבית ולהיפך איך מפסיקים את זה?

ילדה בת שנה ושלושה חודשים מכה את עצמה על הראש לעיתים קרובות, בהתחלה חשבנו שאולי בגלל הכאבי שיניים אבל לא בטוחים

שלום בני בן 1.9 ילד ראשון. יוצר קשר עין, תקשורתי (אך לוקח לו קצת זמן להשתחרר). נמצא איתי בבית ובגן עם אמא (אמהות וילדים). קבלת הפנים שלו לעיתים לכולנו אך בעיקר לאחרים היא ע"י יריקות, נוטה להכות עצמו בפנים ואותנו בעיקר בעת תסכול או עייפות. למשל בסביבת המשפחה במקום לרוץ אליהם הוא ישר מצביע להם על חפץ/משחק מסוים או נותן חיתול/מוצץ/בקבוק שלו. בנוסף לכל מיני חפצים הוא גם מנסה לתת לאכול/מוצץ וגם לדמויות בטלוויזיה. לא אוהב משחקים כגון פאזלים, לגו ובניית מגדלים. כמה שאני מראה לו איך לבנות מגדל קוביות/כוסות הוא בורח כנ"ל גם לגבי פאזל עץ (לעיתים כן מנסה להרכיב אך לא יודע לפי צורות עדיין). בורח כשאני מלמדת אותו דברים באותם רגעים כשלא רוצה שאראה לו משחקים הוא מצביע על האור ואומר אה (אור) אציין כי יש לו שקדים מוגדלים עם תסמונת דום נשימה חסימתי קל/בינוני. עובר ניתוח בחודש מאי. יש לו אוצר מילים גדול אך חוץ מהמילה אבא לא אומר שום מילה ברורה. פעוט סקרן עם מבט רציני מאוד. לוקח לו זמן לחייך למי שלא מכיר. מצביע על כל מה שרוצה ומשתמש במילים

השאלה שלי היא האם כל שכתבתי תקין? מודאגת מאוד

קודם כל תודב על תגובתך המהירה ושנית, לשם מה ישנו הפורום הזה אם לא להתייעצות. כל השאלות ששאלתי כאן שאלתי את כל מי שכתבת כולל אנשיי מקצוע נוספים וכולם לא ידעו מה לענות אני לא מבינה לשם מה הפורום הזה אם זוהי תגובתך. אציין כי על פי כל התיאורים ישנם לא מעט סיבות לדאגתי מה גם שזה לגיטימי החרדות המסויימות הללו

תודה רבה רבה חג שמח

בס ד שלום. יש לי תינוק בן שנה וחצי עם תסמונת דאון שנמצא במעון שיקומי ומגיע לשם בהסעה. הוא לא מצליח להתמיד במעון שכן הוא תמיד חולה . פתאום מקיא בגן - ואז שבוע בבית. משלשל - ואז נשאר בבית. וככה כל פעם מחדש מגיע למעון יום יומיים וחוזר הביתה לכמה ימים. שאלתי האם יכול להיות שזה תגובה פסיכוסומטית? הוא מאוד קשור אליי - האימא ומפחד מאוד מזרים. במעון הם מתארים שהוא בסדר עם הצוות . למרות שאני לא לוקחת אותו ולא מחזירה כי יש לו הסעה. מעניין אותי לדעת אם יש דבר כזה תגובות סומטיות בגיל כזה כדי להישאר עם אימא בבית..

שלום, הילדה שלי בת שנה וחצי וברור לי שיש לה הפרעת התנהגות קשה אני רק לא יודעת למי לפנות ומה לעשות... אולי כאן אוכל לקבל הכוונה . מאז שהיא נולדה, היא קיבלה המון ידיים, הרמנו אותה מלא, פינקנו אותה מאוד לא שלחתי אותה עד עכשיו אפילו למסגרת, אני נמצאת איתה בבית וכרגע לא נראה שארשום אותה לאף גן היא ילדה שמאז שהיא נולדה מאוד מאוד קשה להרדים אותה, כמעט בלתי אפשרי ויוצא שהיא מגיעה המון למצבי קיצון של עייפות שגורמים לה להיות נידית ובכיינית במהלך כל היום גם כשהיא נרדמת, היא קמה כל שעה, לפעמים פחות ולא תמיד אפשר להחזיר אותה לישון כי היא פשוט לא מסכימה היא נרדמת לרוב על הידיים או בנידנודים בעגלה בבית/ בחוץ לאחרונה זה רק מחמיר- ברגע שהיא לא מקבלת ידיים היא משתנקת מבכי בקטע מלחיץ מאוד, היא ממש לא מצליחה לנשום ומקיאה!!! הדבר היחיד שעוזר זה להרים אותה אבל לפעמים זה לוקח שעות להרדים על הידיים וגם לי וגם לבן זוג שלי אין כוחות נפשיים ופיזיים לזה יותר זאת אומרת שגם אם אנחנו רוצים לעשות כל מיני שיטות חינוך לשינה שהציעו לנו, זה ממש לא אפשרי כי הילדה מקיאה מבכי ואנחנו מפחדים שתתייבש כי זה כבר הגיע למצב הזה וחוץ מזה אנחנו לא יכולים לשמוע ולראות אותה במצב הזה אז פשוט נכנעים כל פעם ללהרים על הידיים שעות חשוב לי לציין שהיא ילדה מאוד דעתנית, עקשנית, עומדת על שלה. אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה, היא מאבדת את זה לחלוטין! היה אפשר לראות את זה כבר מגיל מאודדד קטן ולדעתי, ותקני אותי אם אני טועה, נולדים עם אופי מסויים, תכונות מסויימות, ובוא נגיד שההתנהגות שלנו של לעטוף אותה ולפנק יותר מדי רק החמירה את המצב. השאלה מה כן אפשר לעשות במצב הזה? אנחנו ממש מתוסכלים ומיואשים אין לנו חיים כל היום זה רק סביב לנסות להרגיע אותה ולהרדים אותה אין לי זמן לאכול, אנחנו לא ישנים.. בבקשה אשמח לתשובה !! תודה

שלום, אני ובעלי בהליכי גירושין ועוד לא סיפרנו לילדים (בן 12 וחצי, בן 10 ובת 6 וחצי). באוגוסט לבכור יש בר מצווה ובני משפחה המליצו לנו להמתין עם הגירושין ושיתוף הילדים בהחלטה לאחרי הבר מצווה כדי שהבכור לא יתבאס וזה יקלקל לו את החוויה וכדי שתהיה אווירה טובה. חשוב לציין שכל ההליך נעשה ברוח טובה יחסית ובצורה מכבדת ביני לבין הגרוש לעתיד. אנו בתהליך גישור שמתקדם טוב ואין בלאגנים ודרמות. לי זה נראה הרבה לחכות עד ספטמבר במיוחד לאור העובדה שהתהליך כבר ממש לקראת סיום וכבר יש הסכמות. אשמח לשמוע חוות דעת של פסיכולוג

שלום איך עלי להתייחס למצב של אוננות של ילדה בת 6 האם זה תקין? או שכדאי לטפל בזה

שלום לבני בן השנה ו 8 חודשים ישנם דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם מידי יום ביומו שהחלו לפני מספר חודשים ומאז זה רק החמיר. מידי פעם במשך היום הוא יורק על אנשים, עלינו (הוריו), ילדים בחוץ ובגן (נמצא איתי בגן עם אמא פעמיים בשבוע) ובנוסף, גם על אנשים בטלוויזיה. לאחרונה, בעת היריקה הוא גם מכה עצמו במצח ובראשו. כמו כן, הוא נוגח בנו לעיתים קרובות ובכל בני המשפחה בראש וברגל ומרביץ לנו בפנים (לעיתים צוחק מיזה) אציין שכל זה נעשה גם כשהוא לא מתוסכל/עייף לא עוזר התעלמויות/הערות/דיבור ברוגע/הסחות דעת. הוא ממשיך עד שנרגע. בנוסף, לעיתים בגן עם אמא, הוא חוטף משחקים לילדים אך גם משחק ואף נותן משחקים. הוא יוצר קשר עין ותקשורתי אך שום מילה שאומר אינה ברורה מלבד המילה אבא שהחל לקרוא לכל מיני חפצים אבא. לאחרונה, כשרואה קרובי משפחה שמכיר ואת הסבים והסבתות שרואה מספר פעמים בשבוע הוא נעמד כמו "פסל" למשך מספר שניות עד שמשתחרר אבל לא רץ אליהם ולא קןרא להם ישר אלא מקבל פניהם ופניי כולם על ידי כך שמראה חפצים שלו כגון: חיתול, מוצץ (שנותן אפילו לדמויות בטלוויזיה). לי הוא כלל אינו קורא אך יודע להצביע על כולנו ועל דברים שרוצה. אציין, כי יש לו נוזלים רבים באוזניים, שקד שלישי וסובל מתסמונת דום נשימה חסימתי. צריך לעבור במאי ניתוח שקד כנראה גם כפתורים. כשאומרים לו תן חפץ למישהו מאיתנו הוא נותן למישהו אחר ממי שהתבקש לתת. אשמח למענה ולדעת את הסיבות להתנהגויות הללו בתודה מראש

תודה על תגובתך המהירה בטיפת חלב אמרה שהכל תקין ותואם גיל אנחנו בהתפתחות הילד היינו פעם בשבוע אצל קלינאית שממש בחנה את היכולות שלו וההתנהגות וטענה שהכל תואם לגיל בנוסף גם פיזיותרפיסטית, מרפאות בעיסוק לאחר מספר מפגשים ובנוסף מפגשים עם נוירולוגית התפתחותית שטענה אותו הדבר שזה תואם גיל וכולן פה אחד אמרו שהוא חכם ומבין הכל וזו התנהגות מוכרת. הקלינאית אמרה שנבוא אחרי הניתוח של השקד וככל הנראה הכפתורים והנוירולוגית אמרה בגיל שנתיים אך הן לא רואות שום דבר חריג. אך אני חשה תסכול רב ובעיניי יריקות ונגיחות זה לא דברים שראיתי שפעוטות עושים

שכחתי לציין שצ'יפ גנטי בהיריון היה תקין לחלוטין עקב שקיפות מעט מעובה 3.5 בנוסף ביצענו mri ראש וסקירת מוח שגם יצא תקין

תודה רבה על תגובותייך המהירות אסתכל על הדברים החיוביים שאלתי כאן על מנת לקבל חוות דעת נוספת ולדעת האם אכן ישנם לא מעט מקרים כאלה ושזה מסתדר

שלום רב, אני בת 50, נשואה, אם ל- 3. לאחרונה יש חיכוכים רבים ביני לבין בעלי על רקע משבר שחווינו ומשקעים מן העבר זה כפלי זו. אנו מנסים לפתור את הבעיות בינינו ללא טיפול זוגי מאחר והוא מתנגד לכך עקרונית. בתנו הצעירה, "בת הזקונים", בת 13, חוותה קשיים רגשיים בעקבות משבר חברתי במעבר מהיסודי לחטיבה . אז, לבקשתה, היא החלה טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי ומצבה השתפר מעט. היא נערה רגישה ונבונה מאד . לאחרונה היא מספרת שהיא מרגישה בדידות בבית כי אחיה הגדולים לא נוכחים (אחד בצבא והשני סטודנט) והיא מרגישה שכלב יעזור לה רגשית וחברתית. היא מנדנדת לנו כבר שנים להביא כלב ותמיד אני זו שסירבתי מכל בני הבית. התנגדתי לכך מתוך מחשבה שהעול יהיה עליי אחרי שההתלהבות תישכך שיהיה בלגן בבית ושאין לי כוח להתחיל לגדל "ילד" נוסף. בתי טוענת שהיא תעשה הכל עם הכלב. כרגע אני נקרעת בין הרצון להסב לבתי אושר לבין מחשבותיי על עתיד יחסיי עם בעלי, החשש שניפרד ואני אשאר עם כלב לכ-20 שנים ואהיה מחויבת לטפל בו. היום, בגילי, אני מרגישה שאני צריכה רוגע ושלווה ולא עוד יצור שובב שידרוש תשומת לב וטיפול יומיומי. מכרים שהם בעלי כלבים אומרים שכלב יעשה פלאים בבית ויביא שמחה לכולם. בתי מתחננת יום יום, היא טוענת שאני אגואיסטית ולא מוכנה להתפשר על רצונותיי למענה, כדי שיהיה לה טוב. הילדים הגדולים גם מפעילים עלי לחץ שאני צריכה לעשות למענה את המהלך הזה. אני ממש מתלבטת ומרגישה רע ולא יודעת מה לעשות. אשמח לעצה. תודה

תודה על תשובתך. אשמח להבין את הכוונה במשפט: "האם את יכולה לומר שאת עושה את אותו הדבר? ברמה האישית, לא הזוגית...". כוונתך האם אני עוזרת לעצמי? אני נמצאת כרגע על פרשת דרכים עם עצמי ועם הזוגיות שלי. נעה בין רצון להשאר יחד לבין להיפרד. חוששני שהבאת כלב תהיה טעות , כמו ללדת ילד נוסף לתוך מערכת יחסים בעייתית. אול גם כלב יסבול מהמתח בבית. קראתי מחקרים על היתרון בכלבים ומצד שני גם על האחריות הכרוכה בכך. אני עושה מה שנדרש כדי לתת לבתי טיפול מקצועי , אך עדיין היא רוצה "חבר" נאמן שיגיע בדמות כלב. האם לדעתך עליי לוותר על התנגדותי לכלב למענה?

שלום, בתי בת השנתיים אוחזת רוב הזמן את הצווארות בחולצתה, כך שיוצא לה כמו שפיץ כזה בין האצבעות ואותו היא מלטפת עם אצבע נוספת. כאשר אומרים לה להפסיק היא מחייכת, כאילו יודעת שמה שהיא עושה הוא שונה. האם זו פעולת הרגעה? עושה את זה כבר המון זמן. שמתי לב לכך שהיא גם מאוד מופנמת ושקטה עד שפתאום היא מחליטה להיפתח ולדבר חזק. על מה זה מעיד?

בתי בת 17.5. בכורה מבין 3 אחים. לפני מס' חודשים נחשפתי למכתבים שמצאתי אצלה במגירה. המכתבים מיועדים אליה ובעלי אופי רומנטי. חלק מהמכתבים נכתבו ע"י חברה שלומדת איתה וחלק מהמכתבים נכתבו ע"י ילד שלומד איתה. בשני המקרים בתי השיבה ושיתפה פעולה עם ההתכתבות. אציין כי גם את הילד וגם את הילדה אני מכירה ומעת לעת הם אף מגיעים אלינו הביתה במסגרת הגעת מס' חברים של בתי כקבוצה. אני מתקשה ליצר מול בתי שיח פתוח על מנת להבין מה קורה בשתי הסיטואציות ובפעם היחידה שניסיתי לגשש היא נאטמה ונסגרה ומאז איני יודעת מה לעשות. כאמא אני רוצה להבין אם מדובר בהתנסות מינית וסקרנות של הגיל או שבתי כבר גיבשה נטיה מינית ועכשיו מתנהלת בתוך 2 מערכות יחסים שמבקשת לבדוק מה "עובד" יותר. מבקשת את ההכוונה שלכם כיצד אוכל לפעול להמשך וכיצד ניתן ליצור שיח מול בתי בעזרת כלים שאולי טרם נחשפתי אליהם.

תודה רבה על התשובה. אציין שבתי לא יודעת שאני ראיתי את המכתבים, עד גיל 16 הייתה מאוד פתוחה ומשתפת ופתאום מאוד נסגרה והפסיקה לשתף.

היי, לאחרונה שמתי לב שהתינוקת שלי אין בעיה לגשת לאנשים זרים ולבקש שירימו אותה , או לחבק פתאום אישה שבאה לקראתינו ברחוב, במרפאה ובמשחקיה, ממש פולשת למרחב אישי של כל אדם, מאז שזוכרת אןתה לא נראה לי שעברנו שלב של חרדת זרים, קראתי באינטרנט על הפרעת dsed, ושזה יכול להווצר מטראומה או הזנחה או נטישה או שלתינוק אין קשר בריא עם מטפליו, האם יש ממה לחשוש ? האם זה יכול להעיד על אוטיזם? לאן לפנות? מעבר לזה היא מקסימה כל מי שפוגש אותה ומתפתחת בסדר לגילה.. התחילה ללכת בגיל 11 חודשים, מצביע יודעת לבקש מה שרוצה, יש משחקי דמיון, קשר עין יציב , קצת שובבה ולפעמים מרביצה מתסכול או לבדוק גבולות, אני נורא מודאגת.. מציינת שלאחרונה נולדה לה אחות קטנה שלה היא נוטה או להרביץ או ללטף ולנשק

תוכלי להגיד לי בבקשה על נושא האישפוז? היא אמרה שהפסיכיאטר אמר לה שאולי אישפוז, כי היא לא אוכלת גם, אבל הוא מקווה שלא. חשוב לי לדעת מתי כדאי לאשפז?

שלום וברכה! הבת שלי בת כמעט 18, מתמודדת עם דיכאון קשה, היא כמעט לא מגיעה ללימודים ומסתגרת מאוד. לוקחת פריזמה, התחילה עם כדור אחד ואח"כ 2 כדורים. המצב לא משתפר. מה עושים? אולי אישפוז יעזור? איך יודעים מתי צריך לאשפז?

היי קבלתי המלצה להתפתחות הילד עקב אי שמיעה לכללי הגן ועוד כמה דברים מינורים ממש כמו גזירה, בעקבות שיחה עם הבן שךי הבנתי שיוצא החוצה לחצר שמתרחק עם הכסא מהמפגש ובעצם לא מתנהג כמו כולם, האם זה מוצדק? האם זה משהו שקשור להתפתחות הילד?

הי ירדן, ראשית אומר כי סומכת מאוד על שיקול דעתך ומקצועיותך. ולשאלתי, בכורתי בת ה12, תלמידת כיתה ז' עלתה השנה לבי"ס חדש. ילדה חיובית, עליזה, עדינת נפש, תמימה ומאוד סגורה ולכן לצערי לא נוטה לשתף. באופן צפוי הסתגלה במהירות ובקלות למסגרת החדשה ומרוצה מאוד מהכיתה ומהמחנכת. לפני יומיים פנתה אלי אמא של אחת מחברותיה של בתי וסיפרה לי שראתה בקב' הוואטס אפ הכיתית שאחד מבני הכיתה שולח לבתי הודעות בעלות אופי פוגעני ביותר, תוקף ומעליב אותה ואף כותב לה "תתאבדי כבר ילדה"😥 האינס' הראשוני שלי היה להקים קול צעקה ולפנות מיד למחנכת הכיתה ולמנהל ביה"ס. (יש לי הוכחות לתכתובת הזו הודות לתושייתה הרבה של אחת מהחברות שצילמה מסך ממש לפני שההודעות נמחקו על ידו). אחרי שהצלחתי בכ"ז להתאפק ולא לפעול בצורה נמהרת, החלטתי להמתין ולהשקיע קצת מחשבה לפני שאעשה משהו שבהמשך אני עלולה להתחרט עליו. בהקשר הזה אוסיף כי אותו ילד הנו בן לאחת מהמשפחות העשירות בארץ וידוע ככזה עם הפרעות התנהגות קשות. לפי הבנתי צוות ביה"ס עומד חסר אונים מולו ומתקשה להתמודד עמו. דואגת מאוד לבתי וחוששת לסבך אותה עם אותו ילד. אודה לך מאוד אם תוכלי להכווין אותי איך נכון להתמודד במצב כזה מול בתי ובמישור הרחב יותר.

שלום, אשמח למעט הכוונה. יש לי בן שהוא בן 9 שנים ובת בת 4.5 שנים. במהלך משחק ששניהם שיחקו בחדר של הבן הוא נישק אותה בפות ללא בגדים. מדה שהם שיחקו ללא השגחה, בערב הבן סיפר לי והרגיש רגשות אי נוחות מהדבר. הסברתי לו ולבת שלי שאילו איברים פרטיים ושאסור לגעת בהם. האם זה מספיק או שעליי לפנות לגורמים מוסמכים?

יש לו טלפון נייד חכם אשר יש בו בקרה הורית ותכנים לא הולמים חסומים. לטענתו הבת שלי ביקשה שינשק אותה שם לאחר שנתן לה נשיקה בבטן. הברתי לו שוב שאסור לו, גם אם היא מבקשת והוא הבטיח שהדבר לא יחזור על עצמו. במקביל הסברתי לבת שלי שזה איברים פרטיים ולא נוגעים בהם.

בננו בן 10 ילד מקסים וחכם.הבעיה היא שאם מעירים לו הוא מיד בוכה כמו תינוק-אקסטרה רגיש... מעבר לכך הוא סוג של עוף מוזר- לא מתחבר לחברי הכיתה כאשר משחקים במשחקי כדור, אין לו חוש ספורטיבי והוא מעדיף לשבת לבד או לשחק עם קטנים ממנו(להיות סוג של ראש לשועלים ולא זנב לאריות).לפני מספר שנים היה משמיע קולות טיקים ווקאלים שחלפו עם הזמן (כמו קולות ציוצים של עכבר) בימים האחרונים חזרו הקולות שהוא משמיע והוא מודע להם אומר שלא שולט בזה ולא מבין למה זה קורה. אמנם זה קולות חלשים שבקושי שמים לב ובכל זאת משהו איתו לא תקין. הוא תלמיד סביר, ילד טוב(יותר מידי טוב) וממושמע מאוד, אוהב ללכת לתנועת הצופים לפגוש את החבר'ה שם, אוהב לדבר, "לחפור" ולחקור, בעל ידע רב.כפי שתיארתי הוא לא ילד "נורמטיבי"אלא שונה מהכלל (שהכלל הוא מחוספס יותר, רגיש פחות) ואנחנו לא יודעים כיצד יש לטפל בנושא - היינו אצל נוירולוג ילדים שאמר שאפשר לתת לו תרופות להפחתת הטיקים הווקאלים אבל אמר שלא לא חושב שזה יהיה נכון וסביר שזה יחלוף עם הזמן. אנחנו מודאגים מאוד מחזרת הטיקים לאחרונה ובכלל מעצם היותו שונה מהכלל. נשמח לשמוע את חוות דעתך בנושא. תודה רבה.

זו הודעה ישנה ואני לא יודעת אם בכלל תראו את זה, אבל לא יכולתי לעבור הלאה אחרי שקראתי את זה. אני ממש מקווה שכן תראו את זה כי אתם חייבים להתעורר. אני כותבת לכם כמי שהייתה פעם הילד הזה. צר לי לנפץ לכם את הבועה שלא כל ילד יוצא לבקשת הוריו. גם אם ממש רציתם ילד בלונדיני, זה לא אומר שתקבלו. וגם אם ממש רציתם ילד ספורטיבי, מה לעשות, גם זה לא תמיד קורה. ככה זה עובד. במקום לשפוט אותו על מה שהוא לא, תגידו תודה על מה שהוא כן, ואולי תעודדו אותו לעסוק במה שמעניין אותו. תגידו תודה שזכיתם בילד רגיש. כן, יש גם כאלה שרגישים מאד, אני עד היום כזו ככה אני. (אם כי אני בספק שהוא באמת כזה רגיש, אלא נראה שהוא מגיב בהתאם ליחס שהוא מקבל כמו שכל אחד היה מגיב לזה, וליבי יוצא אליו. אני הייתי במקומו בוכה כל היום). הוא מי שהוא, וטוב שכך. הוא נשמע מקסים. באמת שכואב לי לשמוע את מה שאמרתם עליו, כי זה משהו שהוא יסחוב איתו לכל שארית חייו. גם אם אתם חושבים שהכל נעשה מאחורי הגב שלו ושהוא לא שומע, תאמינו לי - הוא יודע.הוא מרגיש הכל. ילדים קולטים הכל. אין לכם מושג איך אפילו מילה אחת או אפילו תנועה קטנה שלא במקום יכולה להשפיע. ילדים הם רגישים לדברים שאנחנו אפילו לא שמים לב אליהם. אני רואה את זה עכשיו. כל ביקורת כלפיו, אפילו קטנה, רק תגרום לו לחוסר ביטחון, הערכה עצמית נמוכה ולרצון להסתגר יותר. ואני יודעת, כי לי זה צף רק בשנות ה-30 שלי וזה פשוט הרס לי את החיים. וסליחה על הניסוח הבוטה, אך זה נדרש - אתם ההורים שלו! התפקיד שלכם זה לחזק אותו, להעניק לו ביטחון, להאמין בו ולתת לו להרגיש שהוא אהוב ושהוא יכול הכל. האהבה שלכם צריכה להיות ללא תנאים ולא רק אם זה ילד בהתאמה אישית. אם אתם רוצים לעסוק בשיפוטיות ובמחשבות הרסניות אני בטוחה שיש לכם בבית מראה. אתם יכולים לשבת מולה ולשפוט את עצמכם ואת ההורות שלכם. הגיע הזמן לתקן לפני שיהיה מאוחר מדי. במקום להמשיך לבקר אותו, תגידו לו שאם בטעות אמרתם משהו שפגע בו שיגיד לכם. שירגיש פתוח לדבר אתכם ולשתף את מה שהוא מרגיש, והכי חשוב - תדעו להתנצל ולבקש את סליחתו. כמו שכתבו לכם, לכו לייעוץ והדרכה. זה הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות עבורו (ועבורכם). תלמדו לשבת איתו ולהקשיב לו, לשמוע מה הוא חושב ומה יש לו להגיד. בלי ביקורת, בלי שיפוטיות. רק עם תמיכה, רגישות ואהבה. גם אני הייתי כמוהו, ממש הרגשתי את החוויה שלי שקראתי את זה. ודברים משתנים, בגיל בוגר יותר הייתי בן אדם אחר לגמרי. הייתי מאד חברותית (עם הרבה מאד חברים), פעילה, יוצאת המון, מתנדבת, עוסקת בתחביבים ועושה הכל. אבל בסוף הדברים האלה מהילדות חוזרים וצפים. לחוות את הרגשות האלה שוב בגיל מבוגר זה אסון ואני מקווה שהוא לא יגיע לזה. וזה תלוי בכם.ושלא תבינו, אני לא אומרת שההורים שלי היו גרועים. ממש לא. הם פשוט עשו הרבה טעויות. ונשמע שגם אתם. וכן, גם את נושא הטיקים אני מכירה מקרוב. זה מלווה אותי כל החיים. זה נכון שיש מקרים שזה עובר לבד ואין צורך בשום טיפול אבל זה תלוי באבחון. אצלי זה נגרם מתורשה ולכן זה לא עבר. כל אחד ונסיבותיו. אני באופן אישי הייתי רוצה שזה יטופל בילדות, אבל לי לא היה על מי לסמוך ושאוכל לשתף. אף אחד מעולם לא דיבר איתי על זה ושאל אותי. כולם חשבו שאני בסדר עם זה כי לא אמרתי כלום וחייתי חיים "רגילים". גם הכל עשו מעלי והכל הוחלט בשבילי כאילו לי אין מילה כי אני "רק ילדה" ולכן גם לא הייתי משתפת פעולה עם זה. אבל אם היו שואלים אותי ונותנים לי מקום להחליט בעצמי, הייתי רוצה לטפל בזה כמה שיותר מוקדם. אם זו הייתה אני הייתי רוצה שינהלו איתי שיחה אישית ב-4 עיניים. שיתנו לי תחושה של פתיחות ושיש לי על מי לסמוך. שישאלו אותי מה אני מרגישה עם זה, אם זה מפריע לי ואם הייתי רוצה לטפל בזה. אני באמת חושבת שזה נושא כ"כ רגיש וזו צריכה להיות אך ורק החלטה שלו מה לעשות. תנו לו להרגיש שאתם איתו, תציעו לו אם הוא רוצה רק ללכת לשמוע (בלי שום דבר מעבר אם לא ירצה), תציגו לו את האופציות והמידע ותנו לו להרגיש שהכח אצלו ושהוא יכול להחליט על עצמו. אין דבר שיעזור יותר מזה.(ואם יוחלט להתקדם עם זה ממליצה להגיע לנוירלוג ילדים שמומחה בהפרעות תנועה). אני לא יודעת אם קראתם את זה. רק יכולה לקוות. יש לכם ילד מקסים ותגידו תודה שזכיתם בו. לא כולם זוכים. ואם כן קראתם לכו עכשיו תחבקו אותו ותגידו לו שאתם אוהבים אותו. זה מה שחשוב

שלום, יש לי ילדה בת שנה וחודשיים.. לפני כחודש גילינו שבפעוטון שלה הגננים צעקו על הילדים כל הזמן.. בהקלטות נשמעו צרחות של ילדים וצעקות של הגננים ומילים כמו "מפלצוצ" "תעיפו אותה ממני" "מי הביא אותה עליי" ועוד הרבה מאוד צעקות על הילדים.. המצלמות נותקו כך שאנחנו לא נדע לעולם אם היה משהו פיזי... אבל מההקלטות קשה לי להאמין שזה עצר בצעקות.. הבת שלי היתה שם ארבע חודשים.. ומאז היא איתי בבית... אני רוצה להכניס אותה לפעוטון כי אין לי ברירה.. האם זה בסדר להכניס אותה או שזה טראומה בשבילה? זו שאלה ראשונה שלי.. אם אין ברירה אז אשאר איתה בבית!! לפני שלושה חודשים נולד לה אח.. ומאז שנולד לה האח ההתנהגות שלה השתנתה.. נהייתה ילדה עצבנית, לא נוחה כמו שהיתה לפני, קמה בלילה בבכי כמה פעמים.. קישרתי לזה שאח קטן זה משהו שקשה לה.. ואז הבנתי שזה היה שילוב של גן מתעלל ואח קטן.. השאלה השניה שלי זה איך אני יכולה לוודא שלא תסחוב איתה דברים לעתיד? האם יש טיפול לילדה כל כך קטנה? משהו שישכיח מהתת מודע שלה את מה שעברה? היא עדיין לא מדברת תודה

שלום רב, הבת שלי בת שנה ו4 חודשים, בן דודה שהוא בן 8 מאוד מתחבר אליה, אוהב לשחק איתה גם מרחוק אבל לרוב נוגע בה ופעם נשק אותה מהלחי וכשרואה אותה רץ אליה לשחק איתה גם מול ההורים שלו וגם מולינו ופעם אמר לאישתי שהבת שלך יפה. הוא משחק עם כל הילדים אבל יש לי הרגשה שהוא מגזים בהתנהגות כלפי הבת שלי, האם אני אמור לדאוג מהתרחישים האלה? האם ההתנהגות שלו כלפי הבת שלי חריגה וצריך לעצור את זה? האם בגיל 8 שנים חושב על מין או שזו התנהגות תמימה? תודה.

אני אמא של ניצן, בת 12, לומדת בכיתה ז' מופ"ת. תקופת הגירושין שאירעה לאחרונה לפני כשנה, לא עשתה לה טוב, היא התכנסה בעצמה יותר, אך גם לפני כן הייתה סגורה. היא האמצעית מבין חמשת ילדיי, יש לי בן בכור על הפסקטרום, בן שני חייל ושני קטנים תאומים. אני והגרוש שלי חולקים משמורת משותפת, יש ימים קבועים שניצן פעם אצלי ופעם אצלו לסרוגין. ניצן גם משמשת אמא קטנה לאחיה התאומים. גם בבית הספר המחנכת מספרת, שניצן לא מדברת. ניסיתי לברר עם ניצן באופן רגיש את העניין והיא אמרה שהיא מתביישת שאם תאמר או תעשה משהו יצחקו עליה במקום שיש הרבה אנשים. נראה לי שזה התפתח אחרי כיתה א. בנוסף סיפרה לי כי במשחק שהיה בכיתה השנה, היא סירבה לשחק והכדור נפל עליה בטעות והתלמידים צחקו עליה. או היא מספרת לי שהיא זוכרת שבכיתה ד ענתה על שאלה בכיתה וטעתה, ובכתה, כי חשבה שיצחקו עליה. בבית הספר ניצן מדווחת על תחושות של לחץ בשיעורים ובמבחנים. יחד עם זאת היא תלמידה חרוצה. מה לעשות? אנא עזרי לי

אני ואשתי החלטנו להתגרש אחרי תקופה ארוכה שבה הבנו שזוגיות ורצון לזוגיות ביננו כבר לא קיימים . יש לנו בל בת 11 ובן בן 8 מבחינת התנהלות של הבית וגידול הילדים אנחנו בסך הכל מסכימים ומשתפים פעולה נהדר . את הליך הגירושים אנחנו עוברים עם מטפל רגשי/מגשר . עלתה מחשבה לחתום על חוזה זמני למשך שנה על מנת לבדוק ולהתכונן להמשך הפרידה . שבה הפרידה תהיה שאני האבא יצא מהבית . אך פעמים או שלוש בשבוע אגיע להיות עם הילדים ולהעביר איתם את הלילה וכמובן להיות המארגן בבוקר . בזמן זה האמא תהיה בבית או בכל מקום שיהיה לה מתאים להיות בו . אציין כשאנחנו בבית שנינו אנחנו מסתדרים טוב ללא ויכוחים או ריבים ליד הילדים . בסופי שבוע הילדים יהיו איתי ביחידת דיור שאשכור או בחיק המשפחה המורחבת יותר. חשוב לציין שהתוכנית הזאת זמנית עד שאמא תצליח להתקדם לעצמאות כלכלית שתוכל להתקיים מדמי המזונות שיקבעו . ובזכות זה גם אני האבא אוכל להתקדם למגורים יותר קבועים בדירה שהילדים יוכלו להגיע כבית שני . השאלה שלי האם זה נכון לילדים ? או האם צריך מראש הפרדה מלאה ?

כשאומרים לו את המילה "לא" על כל דבר שהוא עושה .. הוא לא מבין . הוא לא מקשיב ולא מגיב וצוחק ועושה דווקא. כמו למשל שיושבים עם כל המשפחה ואז הוא מתחיל להציק למישהו שאותן בן אדם מבקש שיפסיק והוא צוחק . אן בזמן מפגש משפחתי לוקח אוכל הולך לשבת בשירותים מסבירים לו יפה ורגוע שזה לא מקום מתאים לאכול .. צוחק בקולי קולות.. וממשיך לעשות דווקא. כל דבר שמסבירים לו הוא לא מתייחס ממש נראה שזאת שפה זרה בשבילו .

הבן שלי בן 6 היה לפני שנה בגן שיש לו מלא אלימות. ויצא באמצע שנה בעקבות זה. מאז כל פעם שקשה לו הוא בורח לשירותים או נכנס מתחת לשולחן למרות שעבר גן. במעבר לגן החדש הבן שלי היה חודשיים מתחת לשולחן ויצא רבע שעה עד שעה ביום.

היי ,גיליתי שהבת שלי וחברה שלה בנות שמונה שיחקו משחק שבו הן משחקות ללא תחתון ,לפי מה שאמרה זו פעם ראשונה ,לפי טענת הבת שלי הן שיחקו משחק דיגדוגים בכל מיני מקומות בגוף אני מבינה שכנראה גם במקום המוצנע ,אני היתי בהלם וכמובן לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה את המשמעות של הדברים ,שאלתי היא ממה זה יכול לנבוע והאם זה נורמלי ?האם עלי לעשות משהו בנושא ?תודה רבה על המענה

היי התינוק שלי היה אומר אמא לפני כחודש ועכשיו הפסיק ,אבל הוא אומר אבא האם צריך לבדוק ?

בס"ד שלום רב, הבן שלי בן 4.5 , ילד יחיד, הגננת אומרת שיש לו קושי בשיח רגשי עם חברים, יש לו חבר מהגן בשנה שעברה שהוא ממש קשור אליו ומשחק איתו ועוד ילדה שאוהב לשחק איתה אך לא כל כך משחק עם שאר החברים ומשתף אותם וגם היא אמרה שהיה מקרה שילד דחף אותו שהוא ישב על הבימבה והוא קיבל מכה . הוא אמר לגננת "לא כאב לי", היא אומרת שהיא קראה לשניהם על מנת שהילד יגיד סליחה מאחר וזה לא תורו לשבת בבימבה והבן שלי חשש לגשת אליה ואמר שלא כאב לו בכלל..והיא ראתה שהוא כמעט מתחיל לבכות. גם בבית שמקבל מכה הוא מיד אומר לא כואב לי וכועס אם אני ניגשת לשאול אם הכל בסדר? או חוששת לשלומו. זו תגובה נורמלית? מה נדרש כדי לעזור לו?

תודה רבה על המענה , אני אעבוד איתו על לתווך לעצמו את רגשותיו ורגשות האחר כמו שהמלצת . בנוסף התרשמת מאיכות מעט חרדתית , האם זה לגביו או לגביי ? ומה מומלץ לגבי הנושא שהוא מתעלם מכאב , מתי שמקבל מכה לדוגמה או שילד דוחף אותו בגן ונפל בסיטואציות האלו הוא לא בוכה למשל ומתעלם מהכאב או משאלה האם כואב לך משהו .. אני לא התייחסתי לכך עד כה. רק שהגננת בגן שלו הדגישה את הנושא שזה משהו שלא תקין לדעתה שהוא לא אומר שקיבל מכה או דחפו אותו, כל מה שקשור בכאב הוא ישר אומר לא כואב לי וזהו .

ילדה בת 6 וחצי שרק במסגרת הגן הולכת מדברת ומתנהגת כמו ילדה בת שנתיים ובבבית היא רגילה לכל דבר .

ילדה בת 7 עם רצון לשליטה.ברור לי שזה נובע מחרדה.כל פעם שלא עושים משהו לשביעות רצונה משתדלים לשים לה גבולות מאיימת שתזרוק משהו מהבית שחשוב לנו ולה

שלום. בני בגיל 10 הוא ילד רגיש מאוד, בוכה ונעלב מכל הערה, לא יודע להתמודד מול ילדים שמציקים לו(בנים/בנות), נטייה לעצבנות ובושה כאשר הוא עושה משהו שאינו "כשורה", מעדיף לחבור למשחק עם ילדים קטנים ממנו כדי שהוא יהיה ראש לשועלים כי אין לו בטחון, הוא נמנע וחרד ממגע פיזי-אלים(כמו משחקי מכות שונים בגילאים הללו בין הבנים בכיתתו). הוא חכם, ערכי ועמוק ביחס לגילו. לצערי, אני מכיר היטב את הסבל כי זה דומה מאוד למה שאני עברתי בילדותי ולכן אני לא רוצה שהוא "יגמור" כמוני בסבל מתמשך ותקוע עם תרופות לנפש שגם כך תרומתם לא ממש מורגשת(עבורי). אולי בכלל זהו סוג של קו אופי תורשתי(דומה לשלי)? באיזה כיון ללכת עם הילד כדי להקנות לו ביטחון עצמי ויכולת התמודדות? אציין שבשלב הזה אני וזוגתי לא רוצים ללכת על הכיון התרופתי-פסיכיאטרי. אודה מאוד להכוונתך איך נכון לטפל כדי שתהיה תועלת מתהליך הטיפול אם בכלל נדרש כזה... בנתיים רשמנו אותו לתנועת הצופים שם הוא לומד קצת להתחשל... אשמח מאוד לקבלת מענה. תודה רבה.

בול אני והבן שלי בן 12

אני אמא יחידנית לנערה בת 15 היתה תלמידה למופת , ( יש הפרעות קשב ) לפני כמה חודשים החלפנו כדור לvivance עברה התקף חרדה לפני חודשיים יום למחרת , הגוף קרס למשך 3 ימים לאחר איבחון פסיכיאטרי , נאמר שסובלת מחרידות o.c.d. קיבלה ציפרלקס 5 מ" ג נמצאת כרגע בטיפול פסיכולוגי ללא כל שיפור אפילו ההפך איבדה כל עיניין בלימודים לא מצליחה ללמוד , לא מתפקדת בבית מתנהגת כילדה בת 4 אני חסרת אונים

שלום, הילדה שלי בת 3, יש לציין שבשנה האחרונה מתקשה להירדם, וטקס השינה לוקח שעה, אך במהלך הלילה ישנה לילה שלם. בחודש האחרון, חלה רגרסיה במהלך היום הילדה צורחת , מעיפה דברים, התפרצויות זעם שלא היו כלל בגיל שנתיים. ובמהלך הלילה מתעוררת מספר פעמים בקפיצה מהמיטה, מגיעה למיטה שלנו. פחות משתמשת במילים (אך זה שמתי לב בגן שילדים לא ככה מתקשרים ביניהם מילולית) גן מעורב שפתית גרים בארה״ב. בנוסף, היה תהליך גמילה ממוצץ לפני חודש לחלוטין. מניחה שיש קשר, אך היא לא מבקשת מוצץ. עזרה בבקשה 🙏🙏

שלום, לפני מספר חודשים ( די קרוב לעלייה לכיתה א), התחילו פחדים ודאגות מכל מיני דברים אצל הבת שלי, למשל דואגת השער יהיה נעול והיא לא תוכל לצאת, או שהיא לא תראה אותי, משהו מתקלקל בבית זה ממש מפריע לה והיא רוצה שנביא בעל מקצוע מיד, פוחדת שנרות חנוכה ישרפו את הבית וכו' וכו'.. איך אפשר לעזור לה?

היי , בתי בת השנתיים וחצי מאוד חברותית יתר על המידה עם אנשים זרים . לדוגמא : מפגש עם שכנים ברחוב אחהצ הילדה יכולה ללכת לאחד השכנים לחבק אותה ולתת לה נשיקה. חבר מגיע אלינו הביתה אותו דבר. זה התנהגות טבעית?

היי. בננו בן 10 הוא ילד נבון ומוכשר ויחד עם זאת רגיש יתר על המידה. אם הילדים בכיתה מכנים אותו "מלשן" או שילד מקלל אותו או שלא משתפים אותו הוא לוקח ממש ללב, חוזר הביתה בוכה ומתוסכל ומרגיש בודד. איך אפשר לדעת האם מדובר בתסמונת "ילד רגיש מאוד" או בהפרעת חרדה חברתית? (אגב, כילד גם אני הייתי בדיוק כמוהו).

הבן שלי לא זוכר את כל שמות חבריו לכתה, הם כמעט 40 תלמידים, אבל עדיין מוזר לי שלא זוכר, זוכר רק 4 או 5 חברים.. כמו חן מחייך מלא, גם כשמשתף חוויה שמעצבנת אותו או כשאני כועסת עליו, אני רואה שזה לא כזה בשליטתו, יש לו גם קריצות מידי פעם עם העיניים, והתנהגות לפעמים מעט ילדותית לגילו.. לעיתים רגיש למגע כשמקבל מכה קטנה, עושה מיזה דרמה, אומנם לרוב לא בוכה אבל עדיין דרמתי עובר.. אשמח לעצתך למי כדי לפנות שיבדוק אותו? או שאולי זה משהו שיכול לעבור עם הזמן

אנחנו הורים לילדה בת 7, היא בת יחידה. קיימת בעיה שהיא מאד קשורה אלינו וזה בא לידי ביטוי ראשית בבית שאנחנו צריכים להיות כל הזמן לידה, אם היא שותפת פנים בבוקר אני או בעלי צריכים לעמוד לידה, אם היא נכנסת לחדר לקחת תחתונים צריכים להיות לידה. כמו כן, היא מסרבת בתוקף להיות עם מישהו מבני המשפחה בכדי שאני ובעלי נצא אפילו לשעה. ברצוני לשאול האם זה יכול להיות שזה בעקבות המצב הביטחוני? מה אפשר לעשות בנידון?