פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום. בתקופה האחרונה התפתח לי חשש שבני בן ה-4 אינו מתפתח בהתאם לגילו זה נובע בעיקר כאשר אני פונה אליו ומבקשת ממנו לעשות דבר מה והוא מיד אומר שהוא לא יודע כמו כן מרבית היום הוא מבלה במחשב וכשאני מכבה אותו הוא הולך לישון הוא לא מוכן להקשיב לכלום הוא כל היום כועס ובוכה. הגננת אומרת שהוא מתנהג טוב מאוד בגן אני כבר מיואשת אנא עזרי לי ואם תוכלי להפנות אותי למישהו שמטפל אודה לך מאוד.

שלום מאיה, אני ממליצה לך לפנות לרופא הילדים שלכם, ולבקש הפנייה למכון להתפתחות הילד. במכון עובד צוות רב מקצועי, שנותן מענה מקיף לכל הקשיים ההתפתחותיים הפוטנציאליים, ואין לי ספק ששם יוכלו להסיר את הספקות שלך, לאתר בצורה טובה כל קושי או עיכוב (אם יש כזה), ולהציע טיפול מתאים. בריאות ליאת

יש לי בעית עצבים קשה במצבים מסוימים כאשר אני מול המחשב ולא מתחלף לי סרגל השפה...אחרי 4 פעמים אני נתקף זעם קשה ונותן אגרופים לשולחן ,ומעיף את המחשב וככה אם אני צריך להכניס חוט במחט,שלא מצליח להכיניס בחור...אני משתולל מזעם וזורק את הכול ....וככה אם מישהו מאחורי יושב ודופק בנעליו על כיסאי...ואני מבקש פעם פעמיים להפסיק ,ואם לא הועיל...אני קם ומכניס לו אגרוף לעומת אלו אם אתחלק על בננה,או מישהו יכה אותי.....יהיה לי כעס פנימי ,אבל לא בעוצמת הזעם שבמקרים שלמעלה (מחט וחוט,מחשב ,תיקתוק בכיסא) אני לוקח ליתיום,ואני עם הפרעת אישיות גבולית,וקשב וריכוז מה זה הזעם הזה, מאיפה זה בא,ולמה הליתיום לא עוזר כאן

שלום ישראל, שתי האבחנות שציינת (הפרעת אישיות גבולית והפרעת קשב וריכוז) מתאפיינות במרכיבים של אימפולסיביות וקושי בוויסות רגשי. במצבים כאלה סף הגירוי נמוך יחסית ("פתיל קצר"), עוצמת התגובה הרגשית גבוהה יחסית, והחזרה לנקודת האפס איטית יותר. יש גישות טיפוליות המתמקדות במיומנויות של שליטה בכעסים, וכאלה המדגישות אסטרטגיות של וויסות רגשי ועמידות במצבי לחץ. טיפול תרופתי יכול לעזור גם הוא, אך מי שיוכל לסייע לך בנושא הוא פסיכיאטר. ליתיום משמש בדר"כ כמייצב מצב-רוח, ואם הוא לא עוזר לך, עליך לחזור לפסיכיאטר המטפל ולחשוב יחד איתו על תחליפים אחרים הקיימים בשוק. בהצלחה ליאת

תשובתך הניחה את דעתי הטרופה והמבולבלת... ולכן אני מודה לך ...כמו תמיד את מדהימה

באופן משמעותי. הילד היה עם ילדים הגדולים ממנו בשנה. האם זה גורם לנזק? האם זה הפיך? בזמנו חשבתי שזה בסדר. כיום נראה לי שזו היתה טעות שתרמה לחוסר ביטחון. האם המחקרים מדברים על השפעות כאלה לטווח ארוך?

שלום רווית, כיתות גן או בי"ס רב-גיליות הן לא תופעה נדירה כל כך, והן מתבססות על ההנחה שילדים בכל הגילים יכולים להיות נשכרים מנוכחות של ילדים צעירים ובוגרים יותר מהם. לשהות ממושכת עם ילדים בוגרים יותר יכולות להיות השלכות לכאן או לכאן, ולא תמיד נוכל להסיק בביטחון מסקנות תקפות וסיבתיות. חוסר ביטחון יכול להיות תוצאה של נסיבות מגוונות, ולא תמיד נוכל להתחקות אחריהן. איני מכירה מחקרים ספציפיים בתחום, אך תוכלי לנסות לקרוא קצת על הגן הרב-גילי, יתרונותיו וחסרונותיו. בעיני, אין טעם להתייסר על החלטות עבר שנעשו תוך מחשבה, גם אם התבררו כטעות. מוטב להתמקד בזיהוי הקושי האקטואלי, ובניסיון לתת לו מענה הולם כמיטב יכולתנו. בהצלחה ליאת

שלום בני כמעט בן 3 שנים. קרובת משפחה בת 5 משחקת ותמיד משתלטת עליו. נותנת לו הוראות מה כן ומה לא לעשות . נתפסה כאשר הפשילה לו מכנסיים , הורידה חיתול ולדבריו נגעה לו באיבר המין. האם זה נורמלי לילדה? האם יש לה הפרעה? מה יכולות להיות הסיבות להתנהגות כזו מצד הילדה? איך מסבירים לילד ומה אומרים לו? בתודה מראש.

שלום איילת, הסקרנות סביב איברי המין (בעיקר אלה של בני המין השני) היא טבעית מאד ונפוצה, וכשלעצמה אינה מעידה על הפרעה כלשהי. עם זאת, ובעיקר על רקע הרגישות הרבה שלנו לכל סממן של הטרדה מינית, אין להתיר חשיפה ונגיעה באיברי הגוף המוצנעים של ילדים אחרים. יש להסביר זאת בשפה פשוטה וברורה לשני הילדים, ולהדגיש בפניהם שאסור לגעת באחרים ובה במידה אסור להתיר לאחרים לגעת בהם. מאחר ומדובר בשני ילדים צעירים, אפשר להשגיח מעט יותר לזמן מה, ולא לאפשר משחקים מאחורי דלתות סגורות. בברכה ליאת

הבת שלי סובלת מטריכוטילומניה היא התחילה טיפול פסיכולוגי בנושא תלישת ריסים בנובמבר. וחוצמזה אני נותנת לה מאז תוסף מזון שניתן כניסוי לסובלים מטריכוטילומניה בניסוי ראשוני שקראתי עליו באינטרנט. התוסף הוא NAC (N acetyl L- cysteim התוצאה שאכן הריסים גדלים והיא כמעט שלא תולשת אותם.. אבל מאוד לא רוצה ללכת לפסיכולוגית ... זה ממש סוג של קרב.. מה לדעתך עלי לעשות בנושא? כבר אמרתי לפסיכולוגית שהיא לא רוצה להגיע.... תודה על העיצה להת' טלי

שלום טלי, מאחר שבתך נמצאת בטיפול, אני סבורה שהכתובת להתייעצות היא המטפלת שלה, שמכירה את בתך ואת קצב ההתקדמות שלה. לא ציינת מה ענתה לך הפסיכולוגית, וכיצד היא רואה את הדברים. אני חושבת שאפשר לנסח סוג של הסכם, לפיו לטיפול יהיה מועד סיום ידוע מראש, עליו יוחלט בשיתוף עם בתך. כדאי לזכור שטיפול הנעשה כנגד רצונו של המטופל יהיה עפ"י רוב בלתי יעיל. בהצלחה ליאת

שלום . אנו מאוד מודאגים ורוצים להתיעץ לגבי בני בן 14.5. בני ילד חכם אחראי נבון ועד לא מזמן ממושמע. לאחרונה הוא מעט פורץ גבולות מתחצף מעט ומרים קול. לאחרונה בשיחה שהיתה לי איתו הוא סיפר לי שעישן נרגילה משהו הביא הוא ניסה פעם אחת וכנראה לאחר מכן עישן עוד פעמים שלוש. אני מאד מוטרדת כי בני תמיד היה בעיני ילד חזק והייתי נאיבית וחשבתי שלא יגע בזה או אלכוהול וכו. מה אני יכולה לעשות ?? דיברתי איתו הסברתי לו את הסיכונים ניסיתי לדבר איתו על לחץ חברתי עד שהוא השתיק אותי(חופרת..) אני לא יכולה לאסור עליו לצאת או לשן? או אולי כן ? הם יוצאים לפארק לפעמים וכנראה משהו מביא לשם אני דואגת מההמשך אין לי בעיה אם הוא התנסה פעם אחת אך מסתבר שיותר. זקוקה לעזרה אני מאד מבולבלת. תודה

שלום מירב, מאחר וקשה מאד לאסור על ילד מתבגר לצאת עם חברים (זה גם בלתי רצוי), וקשה גם לאסור עליו לעשות דברים שממילא לא נוכל לפקח עליהם, אני חושבת שעדיפה הדרך ההסברתית. כדי שהדברים לא ייעשו בדרך של 'חפירה' עדיף להימנע מתוכחות חוזרות, ולנקוט גישה יצירתית. אפשר לשבת יחד מול אתרים המסבירים את נזקי העישון ולהתחייב מראש להסתפק בכך לזמן מה. אחרי הכל, מדובר כרגע ב'מכת מדינה', ונראה שרוב הנערים חוטאים בכך מפעם לפעם כדי להרגיש גדולים. הישארי מעורבת ככל האפשר, אך השתדלי לעשות זאת בחכמה. אני בעד הסכמים הוגנים, שמתבגרים נוטים לכבד (אני מרשה לך לנסות נרגילה, אך בתנאי שלא תיגע באלכוהול...) למורה של בתי (תודה לך אירנה, את נהדרת) הייתה הברקה גאונית. היא הזהירה את התלמידים מעישון נרגילה במשפט המחץ - "נזקי העשן וה'סוטול' עוברים מהר יחסית, אבל ההרפס שתחטפו זה מזה לא יעבור לכם כל החיים". אצלנו זה עבד. נסי ותהני... ליאת

אהלן ליאת, הצצתי לרגע וראיתי שאת מטפסת במעלה הפניות.. מנצלת את ההזדמנות לאחל ט"ו בשבט שמח יומיים אביביים לכבוד החג זו מתנה נהדרת.. (לא בטוחה למי להגיד תודה) מקוה ששלומך טוב שם, מעבר למסך דרישת שלום ממני, לילך

לילך יקרה, יופי שבאת לבקר בערב החג האהוב עלי. אני אכן מתכננת להגיע מחר אל ענפי השקדיה הפורחת, שנקשרים בתודעתי - מה לעשות - לימים הנעימים בפורום השכן ולדייריו. מנצלת את ההזדמנות לברך את כל קוראי הפורום ואורחיו בחג ירוק ומואר, בפריחה אביבית, וגם בעוד ימים טובים של גשמי ברכה. חג שמח ליאת

אחחחח... הפעלתן לי את הגעגוע... חג שמח לשתיכן, ממני וגם מהשתיל הקטן שלי.

יש לי בעיה עם בני בן הארבע כבר כחצי שנה הוא בחוג התעמלות התפתחותית ליפני כ3 שבועות הוא ראה בחוג תמונה של מד"א (עזרה ראשונה) שיש בה תינוק ומבצעים בו דוגמאות לעזרה ראשונה מאז הוא לא מעוניין להכנס לחוג וטוען שהתינוק מפחיד אותו הוא בוכה ומסרב להכנס בשיעור ה3 המדריך הוריד את התמונה מהקיר ובני עדיין לא מעוניין להכנס מה לעשות???? עזרה???

שלום אודליה, לפני כמה ימים (26.1) כתבתי לליאת מנשה, כמה קומות מתחת, מספר רעיונות 'יצירתיים' המכוונים לשבירת הקשר שנוצר בין אובייקט תמים לבין חרדה גדולה שהתעוררה כלפיו. באופן דומה, גם במקרה של הילד שלך, הייתי מנסה כרגע לנסות לפרק את הפחד באמצעים דומים, כמו ביקור באמבולנס, שיחה ידידותית עם איש צוות מד"א, ואפילו משחק עם בובת תינוק 'פצועה'. כך, למעשה, אנו פועלים לשבירת הקישור המאיים שהוא עשה בין התמונה שעל הקיר לבין פחדי פציעה או מוות הנפוצים מאד בגיל זה. בהצלחה ליאת

תודה רבה על ההענות המהירה אנסה לפתור את בעיית הפחד של בני ע"י הדרכים שהצעת בינתיים קניתי צעצועים של רופא ואנחנו משחקים בבית ומטפלים בבובות של בנותיי עוד שאלה קטנה מה אני עושה בקשר לחוג הוא לא מעוניין ללכת ואני לא רוצה ללמד אותו שעם כל פחד קטן או קושי בחיים אז קמים והולכים מה לעשות?? הוא מסרב בתוקף לחזור להתעמל ואחרי שהסברתי כבר שוב ושוב שהתמונות אינן(אפילו ניסיתי לומר לו שאם הוא ילך 3 פעמים הוא יצבור נקודות ובשיעור השלישי יקבל פרס כל שהוא אני יודעת שאסור לשחד אבל גם זה לא הולך) אז מה אני הוציא אותו מהחוג ממש חבל לי בחצי שנה הזאת חגורת הכתפיים התחזקה פלאים.

שלום רב, בני בן ה-10 חודשים נמצא מגיל 8 חודשים במשפחתון קטן, חמוד ואוהב עם עוד מספר קטן של ילדים הקטנים ממנו (5, 6, 8 חודשים). שאלה ראשונה היא האם הימצאות עם ילדים קטנים יותר תפגע בהתפתחותו. שנית, אני מתלבטת האם בספטמבר, כשיהיה בן שנה וחצי כדאי להעביר אותו לגן עם עוד 20 ילדים? או במילים אחרות האם הימצאות בגן עם עוד מספר רב של ילדים תתרום להתפתחות שלו? אני באופן אישי הייתי מעדיפה להשאירו במסגרת הקטנה, המוכרת והמגוננת. אשמח לשמוע את דעתך בנושא. בברכה, דנה

שלום דנה, תינוקות ופעוטות זקוקים לסביבה בטוחה ומעשירה לצורך התפתחותם, ולטיפול מסור ועקבי, המביא בחשבון את מכלול הצרכים הקוגניטיביים, המוטוריים, הרגשיים והחברתיים שלהם. בשנה הראשונה (וגם השניה) לחייהם, תינוקות אינם זקוקים לחברתם ילדים אחרים, לפחות לא לצורך משחק משותף. הצרכים החברתיים מקבלים מענה מעצם נוכחותן של הדמויות המטפלות. בגיל זה עדיין אין משחק חברתי משותף, והילדים - גם כאשר הם נתונים במסגרת חינוכית משותפת - שוהים ומשחקים זה לצד זה, ולא זה עם זה. לטעמי, בגיל זה אין צורך בקבוצת ילדים גדולה, ועדיף להגביר את הסיכוי לכך שילדך יקבל את מירב תשומת הלב מצד הדמות המטפלת בו. לכן, אני מצדדת במסגרת קטנה ככל האפשר, ואפילו כזו של אחד על אחד (מטפלת...). בברכה ליאת

שלום רב, אנחנו משפחה בת ארבע נפשות, יש לנו בת בת 10 ובן בן 8, בעלי הינו פנסיונר של הצבא מזה כשנתיים ואני לאחר 3 שנים של הפסקת עבודה (לאחר 15 שנות עבודה אינטנסיביות) יצאתי לעבוד שוב ואישי היקר ממלא את מקומי, מקבל את הילדים כל יום, לוקח את הילדים לחוגים וכד'. לפני כחודש וחצי עד חודשיים ניתקלתי בתופעה אצל בתי בת ה-10 כי היא תולשת ריסים וגבות מעיניה, בפעם הראשונה התגובה שלי היתה "היסטרית", כי ממש ניבהלתי מהמראה שהיא יצרה לעצמה, כעסתי עליה מאוד ודרשתי שלא תעשה זאת שוב ניסיתי לדבר איתה אך לשוא, היא לא הסכימה לשתף איתי פעולה בשום אופן, למראת ניסיונותיי החוזרות ונישנות...לאחר מס' שבועות ראיתי כי היא נגעה בגבה השניה וגזרה מהגבות והפעם חשבתי שאולי בדרכי נועם אצליח להגיע אל ליבה של בתי ואכן כך היה, ניסיתי דרך ליטוף חיבוק,הרבה חום ואהבה להגיע אליה ואכן ראיתי כי היא משתפת איתי פעולה, ניסיתילבדוק, ולהבין למה היא עושה זאת לדבריה, זה קרה בטעות, כמו כן הבהירה כי היא צריכה ורוצה את קירבתי אליה יותר בטענה כי אני חסרה לה (אחרי 3 שנים שהייתי עם הילדים באופן כל כך אינטנסיבי , כרגע אני עובדת במישרה מלאה + ואני לא ממש איתם כפי שהיו רוצים ואבא עבורם זה דמות חדשה בבית אחרי כל כך הרבה שנים שלא היה בנימצא).הבטחתי לה שאני יהיה שם בשבילה כל זמן שהיא רק תירצה, וכי אני דואגת לה ואין כל סיבה לפגוע בעצמה ובמראה שלה ואנידורשת שלא תעשה זאת שוב,בשלב זה פעם שלישית לא היתה, אני פונה אליכם ברמת הייעוץ, האם מקרה מסוג זה מוכר לכם? האם יש לכם דרך לייעץ ולכוון אותי במידה ותהיינה התפתחויות נוספות בנושא? כיצד עליי לינהוג עם הילדה?, האם יש מקום לטיפול כזה או אחר? אשמח לקבל כל ייעוץ ו/או הכוונה בנושא על מנת לא להרגיש כי אני מפספסת משהו, או שמא נוהגת לא כשורה עם בתי? תודה מראש על כל התיחסות שהיא לנושא. מירית-אמא מודאגת ואוהבת.

שלום מירית, התופעה שאת מתארת בהחלט מוכרת, ונקראת 'טריכוטילומניה' (תוכלי לחפש בגוגל ולקרוא מעט יותר על כך). הטריכוטילומניה שייכת לקבוצת הפרעות השליטה בדחף, והטיפול בה הוא קוגניטיבי-התנהגותי. מדובר בטיפול קצר וממוקד, שמאמן את הילד לשלוט בדחף למרוט את השיער. תלישת השיער יכולה להתגבר בתגובה למתח, אך נדמה לי שאת לוקחת על עצמך אשמה ואחריות כבדה למשהו שלא תלוי בך. אני ממליצה לך להתייחס אל בתך כרגיל, ובמקביל לחפש עבורה עזרה מקצועית שתסייע לה להתגבר על מריטת השיער. בהצלחה ושבת שלום ליאת

בני בן 5 וחצי בגן חובה. מתחילת השנה קשה לו מאוד לשבת במפגשים וכל הזמן הגננת מתלוננת על זה שברוב המפגש הוא מטייל ומפריע. למרות זאת הוא מבין הכל ויודע לענות על כל מה ששואלת. הוא מאוד חכם אך קשה לו לשבת וזה לא רק במפגשים , ההתנהלות שלו בגן ובבית מאוד מקשה. והוא נמצא הרבה פעמים בעונשים. בשבועיים האחרונים יש הרבה תלונות מהגן והצהרון שהוא מאוד לא רגוע , מפריע לא מקשיב וכו. ברגע שבא הביתה אני שמה אותו בעונש כ-רבע שעה בחדר ומאוד כועסת עליו ועל התנהגותו בגן. מצד שני שמתנהג יפה , מרעיפה עליו שבחים ומתנות(מה שלא קורה הרבה בזמן האחרון) האם אני נוהגת נכון? אני לא רואה ששיטת העונשים כל כך עוזרת כי ההתנהגות חוזרת על עצמה וכבר נמאס לי כל היום לשמוע כמה הוא מפריע ולא מקשיב ומשתולל. אתמול גם גיליתי ששיקר לי ואמר שהיה לו יום ממש טוב וממש המציא סיפורים , ואז גיליתי שהיה בדיוק הפוך ואפילו שלחו אותו למנהלת כי לא הקשיב והפריע. התחלנו טיפול בריפוי בעיסוק לא יודעת עם יעזור...מה עוד אפשר לעשות

שלום לאם המודאגת, מן התיאור שלך עולה 'ניחוח' של ילד הסובל מתנועתיות-יתר (היפראקטיביות) ואולי גם מטווח קשב מוגבל. אם כך הדבר, אין טעם (ואפילו מזיק) להענישו, שכן התנהגותו האימפולסיבית נובעת מקושי ממשי ולא מרצון רע. הוא לא עושה את הדברים בכוונה, והשליטה שלו בכך חלקית, אם בכלל. אני מציעה לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית הגן, ולשקול אבחון מסודר, שיאתר את הקשיים ויצביע על כיווני טיפול אפשריים. בהצלחה ליאת

שלום רב, רציתי להתייעת לגבי בני בן ה 4.5. הילד מתוק, מקסים ונהדר, אבל מידי פעם אני קולטת שהוא לוקח/סוחב/גונב דברים מהגן שלו. בד"כ חפצים קטנטנים שהוא חושק בהם, לפעמים של הגן ולפעמים של חבריו. זה התחיל למיטב ידיעתי בתחילת השנה. הוא היה מגיע עם משהו קטן מהגן ואומר שחבר נתן לו במתנה. אחרי כמה מקרים התחלתי לחשוד ופעם אחת שאלתי את החבר שהכחיש ואמר שהוא איבד את אותו חפץ. דיברתי עם הבן שלי ואמרתי שכל מה שנתנו לו במתנה (לא התעמטתי איתו על השקר) צריך להחזיר. הוא לא רצה אבל אמרתי שמתנות מקבלים רק ביום ההולדת. החזרנו הכל לגן בלי לדבר על כך. לפני כמה שבועות קלטתי אותו לוקח משהו מתחת למעיל כשלקחתי אותו מהגן. אמרתי לו שיחזיר את מה ששייך לגן כי אסור לקחת - זה נקרא לגנוב. הוא הכחיש שיש לו משהו ביד ובכה "כי אני לא מאמינה לו". הסתובבתי במטרה לתת לו אפשרות להחזיר את מה שלקח בלי שאני אראה אבל הוא לא החזיר. בסוף הוא איכשהו החזיר תוך בכי גדול והמשיך לבכות מפחות שעה שלמה, שוב על כך ש"לא האמנתי לו". אתמול שוב ראיתי אותו מחביא משהו מתחת למעיל. הוא הלך לתיק שלו וביקש שאפתח אותו. שם משהו בפנים ואז אמר לי: "לא היה לי כלום ביד, סתם עשיתי עם היד. את מאמינה לי אמא? " אמרתי שכן. בתיק מצאתי אח"כ איזה משחק קטנטן מפלסטיק. מה אני עושה ? איך להגיב ? האם לתפוס אותו על שקר ולהוכיח אותו על כך ? האם לערב את הגננת ? מה עושים ? המון תודה.

שלום מיכל, גניבות אצל ילדים קטנים, בפרט כשמדובר בחפצים חסרי ערך חומרי, אינן משקפות נטייה קרימינלית, אלא שליטה מוגבלת בדחפים וקושי להתאפק ולדחות סיפוק. כאשר את מזהה שנמצא בידיו משהו שאינו שייך לו, אני מציעה להימנע מגינוי, ובמקום זאת, להסביר שאסור לנו לקחת דברים שאינם שייכים לנו גם כאשר אנחנו רוצים בהם מאד. הסברים כאלה אינם מספיקים. בעיני חשוב להביא את הילד לכך שיחזיר את מה שלקח, גם אם כרוכה בזה אי נעימות. במקביל - וזו הנקודה החשובה יותר - יש לתת את הדעת לקושי שלו לדחות סיפוקים, ולבחון את דפוס ההתנהלות שלכם מולו, בעיקר במצבים בהם הוא רוצה משהו שאינכם רוצים או יכולים לתת לו. חשוב לאמן ילד בהתמודדות עם אכזבה ותסכול, להכיר בקושי שלו ולתקף אותו מצד אחד, אך לא להיכנע לו, ולחזק את הילד על כל גילוי של התאפקות 'בוגרת'. השאלה אם לערב את הגננת או לא פחות רלוונטית כרגע, אלא אם את רוצה שהיא תהיה 'עוזר מאמן', ותסייע מצידה בעידוד התנהגויות של איפוק ושליטה בדחף. שבת שלום ליאת

בני בן שנתיים ו - 9 חודשים. אח צעיר לאתוימם כמעט בני 7. נגמל מהחיתול לפני כ - 5 חודשים. לפני כחודש, לאחר גמילה מהירה ובלי תקלות מיוחדות, התחיל לעשות קקי בתחתונים (ואם תופסים את זה בזמן הוא ממשיך בשירותים...). אחרי תקופה של כשבועיים בה די התעלמנו מכך (זה קרה גם בגן לא רק איתנו ההורים) זה עבר ולפני כ - 10 ימים זה שוב חזר ונדמה כי אף ביתר שאת. לא היה שום אירוע מיוחד בתקופה האחרונה ואין לי שום מושג מה "עורר" את זה. אשמח לתשובה ואיך לפעול בנידון. תודה, טל

שלום טל, אם נוציא מכלל חשבון בעיה רפואית או פיזיולוגית, בריחה של קקי יכולה להיות לפעמים תוצאה של התאפקות ממושכת (לעיתים מפחד שהתעורר בעקבות עצירות או מתן צואה קשה שהכאיבה), ולפעמים תוצאה של מאבק כוחות סמוי. לפעמים ילד שנגמל מגלה שדרך הקקי שברח הוא זוכה פתאום למגע קרוב ואינטימי עם ההורה (שרוחץ ומנקה אותו כמו פעם). במקרה כזה, הקקי הופך אמצעי למגע גופני קרוב שחסר לילד. אני ממליצה לנסות 'להקשיב' לאפשרויות הללו, ולפעול בהתאם. תוכלי לסייע בתזונה עתירת סיבים כדי למנוע עצירויות. במקביל, להימנע מתשומת לב מיותרת סביב הקקי, תוך שאתם נותנים ממנה בשפע בהקשרים אחרים. אם התופעה נמשכת, פני להתייעצות עם פסיכולוג ילדים. בהצלחה ליאת

לבתי מלאו שנתיים זה עתה בחודש האחרון עברנו דירה והחלפנו גן ובכדי להקל עליה את כל הקשיים היא ישנה איתנו במיטה עד שתתרגל לבית ולחדר שלה. מאז המעבר היא חורקת שיניים בצורה חזקה בשעת השינה. האם הדבר מעיד על קושי נפשי כלשהוא?

שלום מיכל, הקשר בין חריקת שיניים למצוקה נפשית אינו חד משמעי, והגיוני להניח שאתם שמים לב לזה עכשיו יותר בגלל השינה המשותפת. בכל מקרה, שווה להתייעץ על כך עם רופא שיניים של ילדים, ולוודא שאין נזק בריאותי. מעבר דירה והחלפת גן יכולים - כידוע - לעורר מצוקה זמנית, ולא יזיק 'לעטוף' מעט יותר בימים אלה. בברכה ליאת

הסתבר לי לאחרונה שתולעים גורמים לחריקות שיניים, לדברי הסבתות. לא מזיק לבדוק...

ליאת שלום. אנחנו הורים לילדה בת 4ו4 חודשים ילדה נבונה ומאוד פיקחית.יש לה אח בן שנה וחצי שזמן האחרון דורש קצת יותר תשומת לבמן הסתם כי הוא גדל אך לא חוסכים ממנה. בחודש האחרון אנו מקבלים תלונות מהגננת שבזמן מפגש היא מחכה התנהגות שלילית של ילדים אם הם קמים באמצע מפגש גם היא קמה , מנסה להצחיק את הילדים וקמה לרקוד באמצע או משמיעה קולות או עושה כל מיני דברים כדי למשוך תשומת לב,(אפרופו תשומת לב היא נותנת לילדים חפצים ששייכים לה כמו צמיד חדש או סיכת ראש כאילו יש את הרושם שהיא מנסה לקנות אותם והיא מאוד מקובלת בגןוזה מה שמפליא אותי )וישנן פעמים שבהם היא לא מפסיקה גם כשמעירים לה או מנתקים אותה מהמפגש .ניסינו לשוחח איתה מספר פעמים אך זה עוזר לכמה ימים בלבד וחוזר חלילה ,והמשמעת גם כן לא משהו גם בבית יש דברים שאנחנו צריכים לחזור עליהם לפחות 5 פעמים עד שהיא מבצעת . ועוד דבר אחד נוסף ,אם יבהיר את התמונה קצת היא התחילה לאונן גם בגן בזמן מפגש וגם כשמעירים לה היא לא תמיד מצליחה להפסיק (לפני כן היתה מאוננת רק בבית )ולאחר התמונה שהןצגה אשמע לדעת מה את חושבת ,האם צריך לקבל עזרה ולמי פונים ?תודה

שלום ליאורה, מה שאת מתארת יכול באמת להתאים לחוויה זמנית של מצוקה וצורך גדול בתשומת לב של ילדתך, אך אולי גם להתנהלות כללית יותר בבית, ה'דוחקת' אותה למקום הנזוף והבעייתי. כנגד התנהגויות בעייתיות צריך בדר"כ לפעול, מתוך מעורבות, רגישות ועקביות. מול ילדים צעירים אין הרבה ערך ל'שיחות'. נראה שגם בתכם הייתה מעדיפה נוכחות הורית סמכותית ופעילה, על פני שיחות או נזיפות. כשהיא לא עונה לכם או לא מתייחסת למה שאתם מבקשים ממנה (גם בנושא האוננות, למשל) אני מאמינה שמוטב לעבור מדיבורים למעשה. אפשר לקחת אותה בעדינות, ולכוון אותה לחדר שלה תוך שאתם מציינים בפניה שהיא רשאית לעשות זאת שם אך לא בנוכחותכם. כשהיא תלמד שאתם מתכוונים למה שאתם אומרים ופועלים כדי שזה יקרה, סביר יותר שהיא תקשיב לכם כבר בפעם הראשונה. אני מאמינה שכאשר ילד לומד שהוא אהוב ומעורר התפעלות דווקא כשהוא טוב ומשתף פעולה, פוחתים ניסיונותיו להשיג קרבה בדרכים שליליות, כפי שקורה היום. בברכה ליאת

יש לי תאומות בנות 9 אחת מהן מאד תלויה באחותה התאומה . קשה לה להתארגן כשמזרזים אותה אז היא מתחילה לצעוק ולקלל היא יכולה לזרוק את עצמה על הצרפה ולהשליך חפצים. בלימודים היא חלשה לא מרוכזת איך אני יכולה לעזור לה על מנת שיהיה לה נעים יותר

שלום טלי, לדעתי יש לשקול אבחון פסיכו-דידקטי לאיתור בעיות קשב ולקויות למידה ספציפיות. השילוב של קשיי לימודים + קשיי התארגנות + קושי בוויסות רגשי בהחלט מצדיק אבחון. בעיני, זה קריטי וחשוב הרבה מעבר לציפייה "שיהיה לה יותר נעים". קשיים כאלה יכולים לערער מאד את הביטחון והדימוי העצמי, וליצור בעיות הסתגלות עתידיות. בהצלחה ליאת

שלום ליאת. אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג ילדים לצורך הערכה רגשית ואבחון באיזור שוהם. תודה.

שלום נועם, לצערי, איני מכירה אישית מטפלים לילדים באזורך, ולכן ממליצה לך להתעניין דרך רופא הילדים או יועצת ביה"ס במקום. תוכלי, כמובן, לכתוב לכאן שוב, ולצרף לגוף ההודעה את כתובת המייל שלך. אולי לקוראי הפורום תהיה המלצה עבורך (אותה יכלו לשלוח לך למייל האישי). בהצלחה ליאת

ביתי בת 7 ,לפני שבוע סיפרה לי שהיא רואה דמות בצורת מומיה באחד מאריחי המקלחת .מאז מסרבת להתקלח לבד ונמנעת להיכנס לשם .כשהיא עוברת ליד הדלת היא עושה את זה במהירות ובפחד איך להגיב ? מה עושים? תודה

שלום ליאת, פחדים מהסוג הזה תמיד מעוררים למחשבה יצירתית, בעיני - רצוי לכיווני האבסורד. אני מתכוונת לפתרונות אבסורדיים ומשעשעים, כמו למשל הכנת המון דמויות מומיה נוספות מטפט דביק, אותן תוכלו להדביק יחד על אריחי האמבטיה כ'קונטרה' לדמות המפחידה או כדרך להתיידד איתה ("הנה, עשינו לך המון חברים כדי שלא תהיי לבד"). ברוב המקרים זה עובד לא רע. גם משחקי דמיון ויצירה אחרים, בהם אובייקט הפחד מקבל מקום (אפשר לצייר מומיות, להתחפש למומיה, לדבר איתה, וכד') יעילים מאד בגירוש הפחד או בהפחתה משמעותית שלו. רצוי לנקוט באמצעים אלה בשעות האור, ולא כאשר הפחד בשיאו. אשמח לשמוע עדכונים. בהצלחה ליאת

שלום רב , בני כמעם בן שנתיים , ילד חכם ומפותח לגילו, עצמאי מאד מדבר וללא מוצץ אן חפץ מעבר. לאחרונה הוא מתעורר כל לילה פעמיים א שלש או בצרחות שלא ניתן להרגיעו אחרי עשר דקות הוא מבקש לחזר לישון או שהוא דורש בקבוק לפעמים 3 בקבוקים ללילה אציין גם שבמשך היום הוא מציין שהא פוחד מחושך מרעשים כדוגמת אפנוע או אזעקה של כלי רכב, וגם מרבה לאונן במשך היום בעיקר בימים חופשיים כמו שבת, אבקש את עצתך כי יש לי הרגשה שכל התגובות שלו קשורות ביחד והוא מתיש אותנו בלילות כמוכ אשמח לקבל עצה איך להסביר לילד כ"כ קטן לא לאונן בכל מקום כי הוא התחיל גם לאונן מפעם לפעם בגן

שלום יעל, פחדי לילה או ביעותים מהסוג שאת מתארת אופייניים מאד לגיל הרך, וכמו שאת נוכחת בעצמך, הם נרגעים בנוכחותו המנחמת של ההורה, והילד מצליח לחזור ולהירדם. גם פחדים מרעשים חזקים אינם יוצאי דופן בגיל זה, וברוב המקרים הם נעלמים מעצמם. יתכן שבנך מגיב כרגע למצוקה או משבר זמני (שינוי במשפחה או בסדר היום, דמויות מטפלות שהתחלפו, או אפילו אירוע 'מקומי' מאיים שנרשם בזיכרון). במקרה כזה, גם האוננות משמשת מקור הרגעה והפחתת לחצים. תוכלי לומר לו בעברית פשוטה וברורה, שגם אם מדובר בפעילות מהנה ונעימה, הוא יכול לעשותה בחדרו, בפרטיות, ולא בנוכחותם של אנשים נוספים (ממש כמו שהיית מגיבה לחיטוט באף). נא להימנע מהתואר 'מגעיל'... :-)) בהצלחה ליאת

שלום רב, יש לנו ילד חריף ונבון בן שנתיים ו-7 חוד' שמדבר באופן שוטף. לאחרונה נולדה לו אחות. מאז אנו מקבלים תגובות מהגננת שהילד כל הזמן מרביץ ונושך את כולם (גם את המטפלות). גם בבית הוא נוטה יותר לאלימות כלפינו בכל פעם שמקבל תשובה שאינה לרוחו, למרות שאינו מביע קנאה כלפי אחותו באף דרך אחרת. ניסינו כבר את השיטה של לדבר ולהסביר שאסור ושזה לא נעים בצורה מאוד חד משמעית, להציע לחבק במקום, ואפילו נאלצנו להעניש. כל אילו לא עזרו. חשוב לציין שהיה מרביץ ונושך גם לפני הולדת אחות וכעת הבעיה החריפה. אנו מתמודדים עם העניין כבר תקופה ארוכה. כל העצות שהצלחתי למצוא ברשת לא פתרו את הבעיה. נשמח לקבל את עצתך המושכלת

שלום מיכל, אם, כמו שאת אומרת, לידת האחות (מזל טוב!!!) היא לא זאת שעוררה את ההתנהגות הבעייתית, אלא רק החריפה אותה, יש טעם לבחון מקרוב את אופני התגובה שלכם ואת מערך התגמולים/סנקציות בבית, כמעצבי התנהגות. חיפוש עצות ברשת אינו מספיק. בדר"כ עיקר הקושי הוא ליישם אותן בהצלחה ובעקביות, ומעניין יהיה לבחון איפה התעוררו הקשיים ומדוע. חינוך ילדים להתנהגויות קואופרטיביות הוא תהליך מתמשך ומאומץ, וכך גם הכחדה של התנהגויות בעייתיות. לפעמים מה שמפריע לנו לתפקד ביעילות זה מערך אמונות קודם שלנו ביחס לילד("הילד שלי לא פראייר, ואנחנו מבסוטים מזה שהוא יודע להחזיר ולעמוד על שלו") או ביחס לעצמנו ("אנחנו הורים דמוקרטיים ורודפי שלום, וקשה לנו עם מצבים בהם אנחנו מרגישים תוקפניים מדי כלפי הילד שלנו"). לפעמים הקושי שלנו נעוץ בתפיסת עולם חינוכית ("ילד צריך לגדול באווירה חמה וחופשית שתאפשר לו לממש את עצמו כפי שהוא"), ועוד. אלה אמונות שיכולות להיות תקפות מאד, ועם זאת, להקשות עלינו מאד בגיוס עמדה סמכותית מול הילדים שלנו. אם את מרגישה שעצות הרשת לא תרמו לך, אני ממליצה מאד להגיע להדרכת הורים פנים אל פנים, כך שתוכלו להביא בחשבון את הנסיבות הייחודיות של המשפחה שלכם, ולחפש דרכי פעולה שיתאימו להן. בהצלחה רבה ליאת

לי ולבעלי יש מחלוקת. הוא טוען שבמבי הוא ספר ילדים קלאסי ומשום כך ראוי לקרוא אותו לילדה בת 4 ואני חושבת שתוכן לפיו אמה של במבי מתה בנסיבות טראגיות אינו מותאם לגיל 4. מה דעתך?

שלום מיכל, שאלה נהדרת. ספרות ילדים היא אחת הדרכים הטובות ביותר למפגש עם נושאים טעונים רגשית, והמוות בכלל זה. במבי הוא אכן סיפור קשה, ובכל זאת ילדים מצליחים להזדהות ולאהוב אותו כבר כמה דורות. הוא נוגע בחרדה העמוקה ביותר של הילד (אובדן ההורה האהוב), שקיימת אצלו אם נרצה או לא נרצה. ספר ילדים טוב אינו "מכניס רעיונות" לראשו של הילד, אלא נוגע בתכנים המעסיקים אותו ממילא, ויוצרים הד. אם את חוששת שילדתך תתקשה להתמודד עם התוכן העצוב כל כך, תוכלי לחכות עם זה קצת, עד שתחושות הבטן שלך יגידו אחרת. בברכה ליאת

שלום ליאת, בני בן 6, הולך לחוג כדורסל זו שנה שנייה. כבר די הרבה זמן (לפחות חודשיים-שלשה) הוא לא רוצה ללכת יותר ומגיע לחוג רק מידי פעם (לדעתי כי הקבוצה השנה פחות טובה משנה שעברה). שנה שעברה הוא מאוד אהב את החוג הזה. האם לוותר לו ולבטל את החוג? זה החוג היחיד שלו והוא גם לא כ"כ אוהב להזמין חברים הביתה כך שזה אמור להיות גם ספורט וגם מפגש חברתי. מצד שני לא יודעת אם להכריח... מה דעתך?

שלום נעמי, לטעמי, אין סיבה ללחוץ על ילד להשתתף בחוגים כנגד רצונו, בעיקר כשהבחירה והיוזמה היו מלכתחילה של ההורים. בגילאים בוגרים יותר, כשהחוג משקף נטיית-לב ותחומי עניין אמיתיים של הילד עצמו, המוטיבציה תהיה גבוהה יותר. אז לא, לא להכריח... בברכה ליאת

בני בן שנה ועשרה חודשים ולו אחות גדולה בת 3. לאחרונה הוא מבקש ללבוש חצאית, נועל את נעלי הבובה של אחותו ומשחק בבובות. על מה מעידה התנהגות זו? מה עלי לעשות?

שלום לאם המודאגת, התנהגותו של בנך מעידה על הצורך הטבעי שלו לחקות אנשים בסביבתו, שכן זו אחת הדרכים היעילות ללמוד על העולם שסביבנו. כרגע, אין הרבה מה לעשות, מלבד לדאוג לסביבה עשירה בגירויים ומגוונת, ולכוון בעדינות לפעילויות תואמות-מין. ברוב המקרים הסביבה שלנו עושה זאת באופן טבעי. בברכה ליאת

שלום רב הבת שלי בת 10 אומרת לי במפורש שהיא מתקשה ביצירת קשר ראשוני עם חברות , אפילו כשמדובר בחברות מהכיתה שאותן היא מכירה שנים. יש לה 2 חברות ששתיהן יחסית דחויות חברתית. אם לא יוצרים איתה קשר , היא לא יוצרת , היא אף פעם לא מתחילה בשיח , אני מבינה ממנה שזה מה שמונע ממנה להזמין חברות , איך אוכל לעזור לה? אתמול היינו בפארק עם חברה שלי וילדיה והבת שלי ממש נמנעה מיצירת קשר למרות שהיא מכירה את הבנות והיא אמרה לי שקשה לה להתחיל קשר. אשמח מאוד לקבל הכונה בנושא

שלום נהר, קשיים חברתיים יכולים להיות תוצאה של גורמים שונים, חלקם אישיותיים-תכונתיים (ביישנות, מופנמות) וחלקם קשורים לנסיבות סביבתיות או התפתחותיות שפגעו איכשהו במיומנויות החברתיות וביכולת ליישמן ביעילות. יהיו הסיבות אשר יהיו, אפשר לנסות להעריך את המצב ולחשוב על התערבויות מועילות עבורה. יועצות בי"ס הן כתובת ראויה למצבים כאלה, בהכירן את הנושא החברתי בתיאוריה ובמעשה. היועצת והמורה יכולות לסייע מאד לילדים חסרי יוזמה חברתית, ולזמן מצבים חברתיים "כפויים", שיאלצו את הילדים להיפגש ולתפקד יחד. אם, בהתייעצות עם גורמי ביה"ס, יעלה הצורך בטיפול רגשי, שווה להשקיע גם בכיוון הזה, כדרך להעלות את רמת הביטחון העצמי ולשקם את הדימוי החברתי שלה. בהצלחה ליאת

ראשית, תודה רבה על התשובה איזה טיפול רגשי אפשר לתת בקרה של קשיים במיומנויות חברתיות לדעתי אצל הבת של מדובר גם בבישנות וגם בחוסר ביטחון . אשמח לקבל תשובה

שוב שלום נהר, ביישנות וחוסר ביטחון יכולים בהחלט להיות המקור הראשוני לקושי, מה שיוצר בהמשך גרעונות נוספים בגלל ההימנעות מסיטואציות חברתיות. טיפול רגשי מאפשר לילד לעבד בדרך של משחק את הקשיים שלו בליווי ותמיכה של הפסיכולוג, שמעודד אותו בעדינות לחוות (תחילה בחדר הטיפול) גם סיטואציות "מאיימות" מהן הוא נוטה להימנע. בנוסף, טיפול רגשי בילדים מלווה גם בהדרכת הורים, במטרה לחזק אצל הילד את תחושת הערך והיכולת גם מבית. יש מרפאות בהן מתקיימות קבוצות טיפוליות, בהן מתנסים הילדים במגע חברתי בסביבה מוגנת, תחת עינו של המטפל, שיכול לזהות את הבעיות בזמן אמת ולהתערב. בהצלחה ליאת

בני בן 14, עוד מגיל קטן היה להגיב בהתקפי זעם כשמעבירים עליו ביקורת.ילד חכם אשר חייב לענות לכל הערה שמקבל ולא מוותר או מוכן לקבל ביקורת, אם זה בקשר ללימודים או לגבולות אחרים. ההתפרצויות מתבטאות בהרמת קול, בכי, אינו מרפה מהויכוח, אינו מבין את האירכיה בבית ולעיתים בעיטות בחפצים. הכעס יכול להמשך שעות. בדיעבד הוא מבין שטעה אך לא יבוא וידבר על כך אלא הבית חוזר לאט לאט לשיגרה. ניסינו בטוב, ניסינו ברע. לא עוזר כלום. האם יש משהו עליו צריך לתת את תשומת הלב. האם זה שד שילך ויגדל עם השנים. אם הוא לא שולט בעצמו , מה יהיה בהמשך החיים כשיהיה גדול יותר?

שלום מאיה, כמו שכבר נכתב כאן לא מזמן, גיל ההתבגרות מציב בפנינו - ההורים - אתגר לא פשוט, שכן הילדים שלנו הופכים דעתנים יותר, חסרי פשרות ואפילו קצת חצופים. זה חלק מהתהליך הבלתי נמנע של גיבוש זהות עצמאית, בנפרד (ולפעמים, זמנית, במנוגד) לזו של הוריהם. ועדיין, עם כל ההבנה, עלינו להמשיך ולהיות שם, נוכחים, סמכותיים ומציבי גבולות. את הגבולות יש לעדכן מפעם לפעם, כדי להיות מתואמים יותר לצרכים של הנער המתבגר, שכבר אינו ילד. אם את מרגישה שהוא עומד בסה"כ במטלות שלו, מצליח ללמוד טוב ולקיים חיי חברה מספקים, אפשר לייחס את הקשיים לגיל. אם, לעומת זאת, את חשה בקשיי תפקוד, במצוקה גדלה והולכת או בהתנהגויות הרסניות וחריגות, פני להתייעצות עם גורם מקצועי, שיוכל ליזום התערבויות רלוונטיות, איתכם או איתו. אני רוצה להזכיר לך שקיימים בשוק ספרים רבים וטובים, המדריכים את ההורים למתבגרים כיצד לקבל את השינויים בתקופה זו, ולהגיב להם ביעילות. שווה לנסות. בברכה ליאת

שלום רב, בתי נולדה ב6 בנובמבר 2004, היא בגן חובה. הדילמה שלי האם לעלות אותה לכיתה א' בספטמבר השנה (כשהיא תהיה בת 5 ו10 חודשים) או לחכות עוד שנה. מבחינה שכלית היא ילדה מאד חכמה - יודעת אותיות ומספרים, יכולה להתרכז ולהקשיב, ממושמעת. אבל היא מאד ביישנית ונכנסת קשה למסגרת חדשה, כך לקח לה 3 חודשים עד שהיא פתחה פה בגן חובה.לוקח לה הרבה זמן ליצור קשרים עם ילדים אחרים. הגננת בגן המליצה להשאיר אותה עוד שנה בגן כדי שתצבור ביטחון. בצהרון הגננת לא רואה שום סיבה להשאיר אותה. מה יכול לעזור לי להחליט? יש אבחונים מיוחדים לכך? תודה

שלום אולגה, ביישנות ומופנמות הן תכונות אישיות יציבות למדי, ואינן מצדיקות - כשלעצמן - הישארות שנה נוספת בגן. לטעמי, השארת ילד בגן צריכה להיעשות במקרים נדירים בלבד, כאשר במסגרת השנה הנוספת נעשות פעולות ממשיות לשיקום הגרעונות התפקודיים שבגללם נמצא בלתי בשל לביה"ס. בתך, אם לשפוט עפ"י התיאור שלך, תוכל לתפקד היטב בביה"ס, גם אם יהיה לה קצת קשה בשבועות הראשונים. אני רוצה להזכירך שלפנינו עדיין שבעה חודשים מלאים עד ספטמבר, ואפשר לעשות הרבה מאד עד אז לחיזוק מיומנויות חברתיות ולביסוס תחושות עצמאות ויכולת. לשאלתך, קיימים אבחוני בשלות לכיתה א', אותם מעבירות בדר"כ פסיכולוגיות הגן, הקשורות לשפ"ח (שירות פסיכולוגי חינוכי) ברשות המקומית. בהצלחה ליאת

שלום רב, בנה בן ה-12 של חברתי מתנהג בצורה שמזכירה נרקסיזם. הוא ילד חכם מאד אולם ממש אינו סובלני למי שהוא חושב שהוא פחות ממנו בלימודים (בלשון המעטה). הוא משפיל ופוגע, אינו מתחבר לילדים והוא אינו אהוד כלל בכיתה. אין לו חברים. מאד אוהב שמשבחים אותו ומעניקים לו תשומת לב. אינו מוכן לשמוע ביקורת בונה. רק הוא יודע איך להתנהג והשאר מטומטמים. אינו רואה בהוריו בעלי יכולת/סמכות לומר לו מילה. אינו מוכן לקבל מאיש. מה עושים? איך מתחילים לדבר על ליבו שלא זו הדרך?

שלום נעמי, מרכיבים נרקיסיסטיים יש בכולנו, ואצל בני נוער, היבטים אלה יכולים להיות בולטים אף יותר. מן התיאור שלך עולה רושם של ילד עם תפיסות עצמי סותרות (מרגיש פעם 'מלך' ופעם חסר ערך)ושבריריות, ועם כישורים חברתיים לקויים. אפשר לעזור גם דרך הדרכת הורים (הוא עדיין ילד...) וגם דרך טיפול רגשי לילד עצמו. בברכה ליאת

שלום אנו הורים לשלושה ילדים. בן 6 בת 4 ובת 9 חודשים. לאחרונה החלה ביתי בת ה-4 לקלל ולהרביץ לאחיה,לנו ולכל מי שמרגישה נוח לידו. אנו לא מקבלים התנהגות זו וכועסים ומסבירים לה שזה לא מקובל עלינו אך היא ממשיכה. מה עושים? איך מפסיקים התנהגות זו? תודה מראש

שלום דניאלה, כשמדובר בילדים בני ארבע המתנהגים בצורה אלימה, מוטב לדבר פחות ולפעול באופן נחרץ מול כל ניסיון לפגוע באדם אחר. הסברים יכולים להיעשות פעם אחת או פעמיים, וגם אז, המסר צריך להיות קצר וברור: לא נעים לנו כשאת מקללת, ואנחנו לא מרשים לך להרביץ, לא לאחים שלך ולא לנו! כאשר היא ממשיכה, עליכם לרסן אותה, ובמידת הצורך להרחיקה לחדר אחר עד שתרגע, ואז תוכל לחזור. כאשר היא מקללת אתכם, תוכלו להתרחק ממנה לזמן מה, ולומר שתשמחו לשהות במחיצתה כשתנהג בכם כבוד. כל עוד היא מקללת, אתם מעדיפים להתרחק ממנה. מאחר וילדים באופן כללי שמחים להשתייך ולהיות מקובלים, יש להניח שמסר כזה יגרום לה מוטיבציה לשינוי. לא לשכוח לשבח ולחזק התנהגויות של שיתוף פעולה והתחשבות... בהצלחה ליאת

שלום רב, בני הבכור בן ה- 10 החל בתקופה האחרונה לאונן רבות בשעת המקלחת בערב והוא מתעכב שם רבות. רציתי לדעת כיצד אפשר לכוון את הילד וללמד מה מותר או מה אסור בתקופה זו כדי שבמקביל לא יפגע בעצמו תודה ממראש

שלום נ' אוננות היא פעילות טבעית של ילדים ומבוגרים, ואין בה כל נזק או פגיעה כל עוד היא נעשית בפרטיות. אני ממליצה לך להימנע מלהתערב בנושא, ולאפשר לבנך התפתחות (גם מינית) בריאה ומשוחררת. בשמחות ליאת

שלום, בני בן 2 ו7 חודשים, בגיל שנתיים העברנו אותו למיטה רגילה לאחר שהלכנו יחדיו לקנות לו אותה והסברנו לו שהוא יישן במיטה של גדולים.מאז ועד היום הוא לא הסכים לישון ולו לילה שלם בתוך המיטה, הוא יישן בחדר על השטיח עם השמיכי שלו ולא מוכן לעלות על המיטה. בתחילה חשבנו שזה יעבור לאט לאט והיינו מעבירים אותו בלילה למיטתו אך הוא מבלי להוציא ציוץ היה יורד מן המיטה ונשכב על הרצפה (יש לנו שטיח מקיר לקיר).כמה חודשי ם עברנו ככה עד שהתייאשנו ואנחנו נותנים לו לישון על השטיח. כל ערב אני שואלת אותו אם הוא רוצה לישון במיטה והוא משיב בשלילה ללא כל הסבר רציונלי. האם יכול להיות שהוא מפחד? המיטה לא גבוהה מידי אפילו די נמוכה עם מעקה בטיחות? האם זה קטע של גבולות שהרי בכוח לשים אותו במיטה אני לא יכולה ולכעוס עליו אני לא רוצה שלא יפתח אנטי לגמרי. עוד אציין כי במידה ולעיתים רחוקות הוא מתעורר בלילה הוא מסכים לישון במיטה איתנו ביננו או אצל סבא וסבתא יחד איתם במיטה. האם זו תקופה או מה ואיך עלינו לפעול. אשמח לעזרתך תודה קרן

שלום קרן, אני חושבת שההתנהגות הלא שגרתית של בנך לא בהכרח תבוא על פתרונה דרך הפסיכולוגיה, והיא דורשת חשיבה יצירתית. קשה לנתח מכאן, רק על סמך התיאור שלך, את המניעים העמוקים לסירוב שלו. יתכן שיש כאן פחד כלשהו, ויתכן שמדובר בסוג של מאבק. יכול להיות שזה בכלל משהו אחר... יהיו הסיבות אשר יהיו, נראה לי שכדאי למצוא פיתרון שימנע נזקים אורתופדיים או בריאותיים אחרים. הייתי מנסה לחשוב על פיתרונות פרקטיים, כמו למשל הורדת המזרן של המיטה אל השטיח, כשלב ביניים. אם הוא יסרב, אפשר יהיה לנסות לרפד את המשכב שלו בשמיכת חורף עבה. העצה הטובה ביותר שאני יכולה לחשוב עליה כרגע, זה לנסות שלא להתפתות להזמין אותו למיטתכם, כדי לא להיכנס ביודעין לצרה שיהיה קשה לצאת ממנה מאוחר יותר. אם הוא ישן היטב ולא ניכרים נזקי עייפות במהלך היום, אפשר להניח לו לזמן מה, ולא להיכנס למאבקים סביב זה. נשמח אם תעדכני בהתפתחויות... ליל מנוחה ליאת

הי ליאת, עברה חצי שנה בני כבר בן שלוש ויש לו אחות בת 8 חודשים והוא עדיין מסרב לישון במיטה. ניסנו כל מיני פתרונות יצירתיים כמו מדבקות על הקיר ליד המיטה, מדבקה בכל פעם שישן במיטה, הפתעות בבוקר אם יישן במיטה אך ללא הועיל, הוא מוותר על הכל וחוזר בכל פעם לשטיח. גם אם אני מעבירה אותו למיטה הוא פשוט יורד בחזרה לשטיח לאחר כמה שעות. אני חייבת לציין שהוא יכול לישון כל הלילה על הרצפה עד הבוקר וזה לא מפריע לו. איך אני מרגילה אותו לישון על המיטה, ניסיתי לשאול אותו למה הוא ישן על הרצפה אך התשובה שלו היא "כי אני לא רוצה" ודומה. הוא גם בתהליך גמילה שהולך נהדר אך בכל זאת כדי לגמול בלילה אני לא יכולה שירטיב לי את השטיח וגם אני לא רוצה שאחותו הקטנה תלמד ממנו את ההרגל הזה (הם יחד בחדר). יש לך אולי איזשהו הסבר לתופעה? מה אפשר לעשות? עוד אציין כי לעיתים הוא ישן אצל הסבא והסבתא הוא ישן איתם במיטה וגם איתנו לעיתים רחוקות הוא ישן והוא מסכים לישון אפילו בצד המיטה איפה שכביכול אפשר ליפול... תודה מראש על המחשבה והעזרה, קרן

הי ליאת, עברה חצי שנה בני כבר בן שלוש ויש לו אחות בת 8 חודשים והוא עדיין מסרב לישון במיטה. ניסנו כל מיני פתרונות יצירתיים כמו מדבקות על הקיר ליד המיטה, מדבקה בכל פעם שישן במיטה, הפתעות בבוקר אם יישן במיטה אך ללא הועיל, הוא מוותר על הכל וחוזר בכל פעם לשטיח. גם אם אני מעבירה אותו למיטה הוא פשוט יורד בחזרה לשטיח לאחר כמה שעות. אני חייבת לציין שהוא יכול לישון כל הלילה על הרצפה עד הבוקר וזה לא מפריע לו. איך אני מרגילה אותו לישון על המיטה, ניסיתי לשאול אותו למה הוא ישן על הרצפה אך התשובה שלו היא "כי אני לא רוצה" ודומה. הוא גם בתהליך גמילה שהולך נהדר אך בכל זאת כדי לגמול בלילה אני לא יכולה שירטיב לי את השטיח וגם אני לא רוצה שאחותו הקטנה תלמד ממנו את ההרגל הזה (הם יחד בחדר). יש לך אולי איזשהו הסבר לתופעה? מה אפשר לעשות? עוד אציין כי לעיתים הוא ישן אצל הסבא והסבתא הוא ישן איתם במיטה וגם איתנו לעיתים רחוקות הוא ישן והוא מסכים לישון אפילו בצד המיטה איפה שכביכול אפשר ליפול... תודה מראש על המחשבה והעזרה, קרן

שלום ליאת בני החל להתעורר מספר פעמים בלילה בתקופה שהיו לו גזים, שהיתה תקופה ארוכה יחסית לנו (כחודשיים). בתקופה זו הייתי מביאה אותו לקראת הבוקר לישון איתנו במיטה. לפני כשבועיים חדלתי מלהביא אותו למיטה ואני מנסה להרגילו לישון לילה שלם במיטה, אלא שהוא מתעורר כל חצי שעה שעה החל מהשעה ארבע לערך ולא מצליח להרדים את עצמו רוצה מוצץ.ציצי. הרמה וכו' איך אפשר ללמדו לישון בעצמו בצורה שפויה? תודה

שלום רב, תינוק בן שלושה וחצי חודשים, בעיקר כאשר הוא עדיין יונק, עשוי להתעורר מספר פעמים במהלך הלילה, ואין בכך כדי להעיד על דפוס שינה בלתי שפוי. ברוב המקרים היענות מהירה וסבלנית מקצרת את זמן הבכי, ומעודדת את התינוק לחזור ולהירדם. תינוקות שאוכלים טוב ועולים במשקל נוטים להתעורר פחות ופחות ככל שהם גדלים, ויש להתאזר בסבלנות ולהשתדל לנוח בכל הזדמנות, כדי להימנע מהמעגל ההרסני של תגובות עצבניות מתוך תשישות, המגבירות את אי השקט של התינוק. עוד קצת סבלנות... אם, למרות הכל, היקיצות שלו נראות לך בלתי סבירות, פני להתייעצות עם רופא הילדים שלכם. בריאות ליאת

פניתי אל רופאת הילדים שלנו והיא בדקה וקבעה שהוא בריא ואין סיבה בריאותית לחוסר השינה. אני עושה לו טקס שינה קבוע (מקלחת מסאז ואכילה) ובאחרונה גם דואגת שלא ירדם בהאכלה אלא ירדים את עצמו במיטה וזה עובד בדרך כלל אבל עדיין הוא מתעורר בלילה כל הזמן. העליה שלו במשקל מצוינת (כבר כעת כמעט הכפיל את משקל גופו וזאת למרות תקופה של הקאות ושילשולים לאחר חיסון הרוטה). קשה לי להתאזר בסבלנות כיוון שאני צריכה לחזור לעבודה ולא אוכל לתפקד עם לילות כאלה. האם את מכירה יועצות שינה או רופאים מומלצים ברפואת שינה במכבי באזור תל-אביב/רמת גן/גבעתיים? תודה

שלום, בני בן 9 , ומטופל מזה כשנה במינונים משתנים בריספרדל. מזה כשלשה שבועות הוא מתלונן על כאבי ראש ובטן וכאבים כללים בגוף בדרגות חמרה שונות. כיום הוא עם מינון של כדור 1 ליום. האם יכול להיות להכאבים השונים עליהם הוא מתלונן קשורים בתרופה? אם כן מה ניתן לעשות? תודה ,

שלום שרית, בכל נושא הקשור בטיפול התרופתי ובתופעות הלוואי שלו, מוטב לדון עם הרופא/הפסיכיאטר המטפל. בריאות ליאת

שלום למומחה, ביתי בת ה-17 נתקפת בחרדה בעת מבחנים (בעיקר במתמטיקה), למרות הישגיה הטובים, בבחנים או בשיעורים שוטפים, במבחן היא נתקפת ב"שיתוק" ואינה מסוגלת לפתור אפילו בעייה אחת. היא מקבלת שיעורים פרטיים ולדברי מוריה היא יודעת את החומר, מה לעשות כדי שתעבור את מבחני הבגרות במתמטיקה?

שלום מירי, חרדת בחינות מופיעה לעיתים קרובות דווקא אצל התלמידים המצטיינים, גורמת לסבל גדול, ולפעמים גוב?ה מחיר גם בציונים. למרבה השמחה, יש טיפול טוב ויעיל בסוג זה של חרדה, וכדאי לא להמתין לרגע האחרון. בעיני, השיעורים הפרטיים פחות חשובים כרגע, ואולי אפילו תורמים לתחושת הלחץ בהיותם מעלים את רף הציפייה להצטיינות. אם אתם גרים באזור ת"א, את מוזמנת לפנות אלי טלפונית, ואמליץ לך על מטפל מצויין. בהצלחה ליאת 052-3106667

שלום בני בן 4.5 והחלטנו להעבירו גן מאחר ואיננו מרוצים מתפקוד הגננת. לאחר התלבטות רבה החלטתנו סופית. מה עלינו לעשות כדי להקל על בננו ? מה לא לעשות כדי לא לפגוע בו? תודה מראש.

שלום מיכל, מעבר מגן אחד לאחר עלול ליצור, לפחות זמנית, תחושת משבר, אם כי אני נוטה להאמין שהדאגה שלנו בדר"כ חורגת ממה שצריך. ילדים הם יצורים סתגלנים, והם מצליחים להשתלב בהצלחה בסביבה מזמינה ההמותאמת לצרכיהם. אני חושבת שקליטה באמצע השנה פשוטה יותר, מאחר והצוות פנוי יותר לקליטת הילד החדש, יש פחות בכיות בגן, והילדים רגועים וחברותיים בהשוואה לימים הראשונים של ספטמבר. תוכלו להקל עליו אם תיצרו קשר עם שניים שלושה ילדים מהגן החדש, שיוכלו להתראות איתו בביתכם או בגינת המשחקים, כדי להפחית מתחושת הזרות בגן החדש. נסו להימנע מהשמצת הגן הישן באזניו, ולחזור ולומר לו שאתם סומכים עליו ועל צוות הגן החדש ובטוחים שיהיה לו טוב ונעים במקום החדש. הישארו מוכנים גם לתגובות משבריות, ובמידה ויופיעו כאלה, נסו להיות רגועים וקשובים, ללא ביקורת ועם סבלנות. מאחלת לכם קליטה קלה ומהירה ליאת

הילדה שלי בת 5 והיא בגן חובה מאוד חכמה ומוכשרת בשיחה עם הגננת היא אמרה היא מותרת לילדים אחרים והיא רואה זאת כדרך של "קניית" חברים ועלינו לחזק לה את הביטחון שאלתי היא האם ישנה בעיה שאני לא שמה לב אליה? שאלה נוספת באילו דרכים יש לטפל בבעיה שכזאת

שלום מירב, ילדים שנוקטים דפוס של ריצוי כדי לזכות באהבתם של האחרים, הם ילדים שמאמינים שלא יקבלו אותם (או יקבלו פחות) כשהם עומדים על שלהם. מה שיכול לחזק אותה ולחלץ אותה מהדפוס הבעייתי הזה, הוא עידוד גילויים של אסרטיביות ועצמאות, עידוד ביטויים של מחאה, מורת רוח וכעסים, ללא שיפוטיות וביקורת. ילד שמאפשרים לו ביטוי רגשי עשיר ומלא, ותחושה שאוהבים אותו בכל מצב, מרגיש פחות צורך לרצות ולוותר על עצמו ועל רצונותיו. בברכה ליאת

שלום שמי יובל אבא לילד בן 3.5 הילד שלי כבר 10 חודשים בלי חיתול ו 2 שעושה צרכיו בשרותים. בשבועיים האחרונים חזר לעשות במיכנסיים מיד פעם גם פיפי וגם קאקי פחות בגן יותר בבית.אני מאד מתוסכל מיזה ולא יודע איך להיתמודד עים הילד. תודה מראש יובל

שלום יובל, נסיגות בעשיית הצרכים יכולות לשקף לעיתים סוג של מצוקה זמנית, צורך במגע וטיפול אינטנסיבי יותר מההורים, או אפילו מאבק כוחות איתם. לפעמים זה קורה בתגובה ללידת אח קטן, או לאירוע משברי אחר כמו הסתגלות לסביבה חדשה, פרידה או דרשנות יתר כלפיו. בכל מקרה, אני מציעה לנקוט גישה סבלנית ואוהדת, לשדר ביטחון ביכולתו להתאפק ולהתגבר על הקושי, ולהימנע בכל מחיר מביקורת או ענישה על 'תאונות'. סבלנות... ליאת

בני כיום בן 6 . כבר בהיותו בן שנתיים גילה את האוננות, ומאז הוא מתעסק בזה הרבה במהלך היום. אני ובעלי הסברנו לו שזה בסדר, אולם עליו לעשות זאת רק כשהוא לבד ובחדר שלו. אולם בשטח זה לא כך, בני מאונן בכל הזדמנות שהוא לבד. אם אני עולה לקומה למעלה הוא ישר מתחיל באוננות, הוא מחפש כל הזדמנות בה אנו לא לידו ומנצלה לאוננות. אך אפשר להפחית את ההתעסקות הרבה באוננות? כך שיהיה בתדירות טבעית? תודה מראש

שלום ענת, אוננות כשלעצמה אינה דבר רע, וילדים בכל הגילאים עסוקים בה במידה זו או אחרת. לפעמים, כשתדירות האוננות הולכת וגדלה, והיא באה על חשבון פעילויות שגרה אחרות, יש מקום לבדוק אם מדובר בדרך לפרוק מתחים חריגים או תחושות מצוקה, ואם כן, לנסות לפעול להפחתתם. בברכה ליאת

ליאת שלום בתי בת ה-6 לא מוכנה לישון מחוץ לבית. היא ביחסים מצויינים עם סבא וסבתא ויכולה להיות שם שעות וגם להירדם אבל רק אם אני מבטיחה לה שנבוא לקחת אותה הביתה והיא לא תישן שם. בעלי ואני רוצים לנסוע לחול ל-4 ימים ועד כה כל פעם שעלה הנושא היא בכתה ואמרה שהיא לא תסתדר ותתגעגע אלי. אמי הציעה שננסה שהיא תישן לילה אחד כדי שהיא תתחיל להתרגל לרעיון, אבל כרגע זה נראה ממש בלתי אפשרי.מה עושים? הצבת עובדה נראית לי לא פירית גם כלפי אמי שתצטרך להתמודד עם בכי אינסופי. ניסיתי להסביר לה שזה רק כמה ימים ונקנה לה מתנות וכו', אבל זה לא ממש עזר. מה עושים??

שלום יעל, יש הרבה ילדים שמתקשים להעביר לילה מחוץ לבית, גם כשזה בביתם של סבא וסבתא האהובים. ברבים מן המקרים, החרדה של אחד ההורים (או שניהם) ממלאת תפקיד בקושי של הילד, גם אם לא במודע. ההחלטה לנסוע לחו"ל לגיטימית, גם אם היא תטיל על בתך את משא הגעגוע לארבעה ימים. אם את רוצה להבטיח שיהיה לה מעט קל יותר, בקשי מהורייך לבוא ולשהות איתה בביתכם. לפעמים זה עוזר להישאר בסביבה המוכרת והבטוחה. מאחלת לך נסיעה טובה, ללא רגשות אשמה רבים מדי ליאת

תודה על תשובתך - האם עדיף להמתין חצי שנה-שנה שהיא תגדל קצת ואולי יהיה לה קל יותר?

סבלתי מהתעללות מינית כתור ילדה ומצבי הנפשי אז והיום היה נוראי אבל אז במיוחד . הייתה לי התנהגות שהוריי מגדירים כמוזרה yיקים, הסתגרות, שקטה מופנמת, הליכה אם ראש על הרצפה. הגשתי כיום תלונה (אני כבר מבוגרת) והוריי ואף החוקרת העלתה בפניי השערה שהתנהגתי ככה משום בעיה נפשית. כיצד אוכל לשלול זאת ?

שלום לעצובה, ילדה שעוברת התעללות מינית חווה שבר עמוק ביכולת להבין ולסמוך על אנשים, ולא פחות מזה ביכולת להבין ולקבל את עצמה. איני יכולה להעלות על דעתי אפשרות של תקיפה או התעללות מינית בילדות מבלי שיהיו לכך מחירים נפשיים. עם זאת, נשים רבות הצליחו להתמודד ולשקם את עצמן למרות הפגיעה, ולבנות לעצמן חיים חדשים על אף אירועי העבר הקשים. איני יודעת מה היו ההתנהגויות המוזרות שהפגנת בילדותך, אך הגיוני להניח שבאופן כלשהו הן הושפעו או סייעו לך להתמודד עם הטראומות שחווית. אני מעודדת אותך בכל פה למצוא לעצמך פסיכולוגית קלינית או מטפלת שמתמחה בתחום, או להגיע למרכז הטיפול בנפגעות תקיפה מינית בביה"ח איכילוב. כך תוכלי לעבד את הטראומה ממקום בטוח, ולקבל את עצמך ללא שיפוטיות או ביקורת. שולחת לך כוחות ותקווה ליאת

שלום רב, אני אמא לבן 4.5 ובת שנתיים ובהריון מתקדם ואני שואלת ביחס לבת השנתיים. כבר תקופה די ארוכה שבתי מכתיבה לנו מה התפקיד של כל אחד בבית (שלי ושל אביה ולפעמים מוטלות משימתו גם על סבה- אם הוא נמצא אצלנו בבית) ואם אנחנו לא פועלים ע"פ תכתיביה היא צורחת, צועקת ולא נרגעת, עד שאנחנו לא עומדים בזה- ומתקפלים- ואז במקרה הטוב מפסיק הבכי עד שהוא מתחדש ביחס למשהו אחר. יצוין כי אנחנו משתדלים כן לשתף עמה פעולה, אבל כשהדבר לא מתאפשר - היא משתוללת ופשוט לא ניתן להרגיעה אלא בדרך של היענות לתכתיביה כאמור. למשל - הבוקר היא החליטה שסבא שלה, שביקר אצלנו בבית, יחליף לה טיטול וילביש אותה. הסברתי לה שסבא לא יודע להחליף טיטול ושהוא ילביש אותה כבקשתה. כמובן שההסבר נפל על אזנים ערלות והיא לא הפסיקה לבכות ולהשתולל כל הבוקר ולהגיד בלי סוף "סבא יחליף טיטול!!", משהצרחות וההשתולליות וההשטחויות על הרצפה וזריקת הראש לאחור לא פסקו, החלטתי להלביש אותה בכח, להושיב אותה באוטו בכח (מבלי לאפשר לה לטפס לכסא לבד) והורדתי אותה בגן כשהיא בוכה. אני מנסה להיות סבלנית, להתעלם מהבכי והצרחות, מנסה להסביר שאמא ואבא הם אלו שמחליטים מי יעשה מה, מנסה לתת לה חופש פעולה כמה שאפשר, מנסה לאפשר בחירות, מסבירה שכשהיא בוכה אני לא מבינה מה היא רוצה וממתינה לסיום הבכי- שום דבר לא עוזר!! הילדה לא מפסיקה לצרוח.אשמח לקבל עצות בנוגע להתנהגות זו באופן כללי וספיצפית - איך הייתי אמורה לנהוג בסיטואציה שתיארתי הבוקר. תודה מראש

שלום רב, הדרמה שמתחוללת אצלכם יכולה להיות מוסברת רק בחלקה ע"י גיל שנתיים הנורא (מאד :-)), ונדמה לי שחלק גדול יותר קשור לקושי שלכם להתמודד עם המשימה החשובה של הפעלת סמכות באופן יעיל ועקבי. את אמנם מנסה להסביר לה יפה שאמא ואבא הם אלה שמחליטים מי יעשה מה, אך מוכיחים לה בדיוק את ההפך. זכרי שילדים בני שנתיים אינם מתרשמים מדיבורים אלא ממעשים והתנהגויות. כרגע, היא מנהלת את כולכם באמצעות הצווחות והבכי, ועובדה זו כשלעצמה יכולה לעורר אצלה פחד גדול ואי שקט. ילד זקוק להורים חזקים, בטוחים ועקביים, כדי שיוכל להתפתח בצורה מיטבית. אני חושבת שככל שתיבהלו פחות מהצרחות והתקפי הזעם, כך היא תשתמש בהם פחות ("אין הצגה אם אין קהל!"). אני חושבת שהבוקר פעלת נכון ויעיל. והדבר היחיד שאפשר לשפר זה קיצור זמן הקונפליקט. כאשר את רואה שהיא מנסה לערער על החלטתך או להכתיב דרישה לא הגיונית (או לא מתאימה), הודיעי חד משמעית שאינך מתכוונת לוותר, ופעלי מיד, ללא הסברים, ככל האפשר ללא תוקפנות או כוח מעבר לנדרש לצורך ביצוע הפעולה. תוכלי לתת לה את החיבוק והנשיקה בפתח הגן כאילו לא קרה דבר, מבלי 'להתמוטט' מההצגה שלה. אם את מרגישה שתתקשי לעמוד בזה ללא עזרה, פני להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים שמתמחה בכך, והחזירי לכולכם את איכות החיים. בהצלחה ולידה קלה ליאת

הי ליאת, תודה על התגובה, שמאד עזרה. ועוד שאלה- איך אני אמורה להגיב כשכל פעם היא נותנת לנו הוראות- למשל- אבא יקנת את האף, אמא תוציא מהאמבטיה, אבא ילביש- ברב המקרים אנחנו יכולים להיענות לה- ולהגיד או קיי את רוצה את אבא, בדר, אבל יש מקרים שפשוט אבא או אמא עסוקים ולא ניתן להיענות לבקשה- ואז אני מרגישה שהילדה מבולבלת- פעם אחת היא קיבלה את מבוקשה ופעם אחרת - לא, והיא הרי לא מבינה את ההבדל. למותר לציין, כשאנחנו אומרים לה שאי אפשר שאמא או אבא יבואו לעשות את מה שהיא רוצה- היא מתחילה לצווח, לצרוח, לבכות, להשתולל, להשתטח ולא נרגעת לפחות חצי שעה- שעה. מצד שני, לסרב באופן גורף לכל הבקשות שלה (כשמדובר במי יעשה מה) זה נראה לי גם לא פייר, אבל אולי נכון לעשות?מה את אומרת

יש לנו בעיה היתי מאוד שמח לשוחח איתך?

שלום רונית, אפשר להגיע אלי בדרכים המקובלות, דרך אינדקס המטפלים המופיע בדף זה מצד ימין. בברכה ליאת

אני מחפש פסיכולוג נוער לבני בן ה-15.

שלום רוני, אני עצמי לא מכירה מטפלים בראשון. על מנת שמשתתפי הפורום האחרים יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

תודה

היי רוני, כמו שאת רואה, כתובת המייל נותרה מחוץ לעיני הקוראים. אנא, כתבי בגוף ההודעה עצמה. ליאת

ליאת שלום ביתי בת השנתיים עוצרת את יציאותיה עקב חווית עצירות לא נעימה שהיתה לה . היא נגמלה בצורה יפה מאוד אל מאז המקרה הזה לפני חודשיים מכחישה שיש לה קקי ומסרבת לעשות אפילו בטיטול . מה אפשר לעשות ? ניסינו אבילק פגלקס ושזיפים אך היא מצאה שיטות לעצור את היציאות

שלום יפית, למרבה המזל, לגוף ולטבע יש דרכים חכמות להתגבר על תקלות חולפות במחזורי השינה, האכילה והיציאות. הצרה מתחילה כאשר אנחנו, ההורים, מנסים להתערב (מרוב אהבה ודאגה), ולגרום לילד לעשות בכל מחיר את מה שהיה עושה ממילא גם ללא עזרתנו. במצבים כאלה, ייתכנו תגובות נגד ומאבקי כוח גלויים וסמויים, שמכניסים את הבית כולו ללחץ מיותר. כרגע, המשיכו לעזור לה באמצעות תזונה עתירת סיבים, והשאירו לטבע לעשות את שלו. הימנעי משאלות או התעניינות מיוחדת בכך, ואפשרי לה לעשות את הקקי בזמנה החופשי, גם אם זה ייקח כמה ימים. בהצלחה ליאת

שלום אנחנו מנסים לגמול את בננו בן ה - 3 במהלך היום. בגן הוא נפרד מהמוצץ בקלות ומשתמש בו רק בעת שינה. בבית, הוא מתעקש פעמים רבות לקבל את המוצץ. אנחנו אומרים לו שיקבל שינה, אך פעמים רבות זה אינו מניח את דעתו והוא מתחיל לבכות ולצרוח. לאחרונה החל ללעוס את שרוול החולצה (כשבטוח יש קשר ישיר בין הדברים). גם כשאנו מציעים לו מאכלים כגון פירות יבשים או קרקרים זה לא עוזר. יש לציין שלבסוף הוא נרגע, אך אנו מרגישים שמאוד קשה לו רגשית עם הגמילה. האם גמלנו מוקדם מדי?

שלום שרונה, ההחלטה מתי לגמול ילד מהמוצץ אינה פשוטה, ואין עליה תשובה חד משמעית. יש הורים המעדיפים להמתין עד שהילד עצמו יגלה רצון ומוטיבציה לכך, ויש הורים שמחליטים באופן שרירותי על הרגע ה'נכון'. אישית, אני מצדדת בגישה הראשונה, וחושבת שמוטב להמתין, ולו לרמזים ראשונים של מוכנות לכך. אם הילד שלכם מצליח להימנע ממציצת המוצץ בגן, או בשעות העירות, ולוקח את המוצץ בעיקר ברגעי המשבר שלפני השינה, זה טוב. לפעמים ילדים חווים רגעים קשים גם בזמנים אחרים של היום, וכמו שאתם רואים, הצורך במשהו מרגיע ומנחם מביא למציצת דש הבגד או קציה של שמיכת בד או כל חפץ אחר מתאים. בעיני, אין טעם להילחם בכך, לפחות לא בגיל זה, ויש לאפשר לילד להתנחם בדרך המתאימה לו. אני ממליצה לך מאד לחפש מאמר טוב באינטרנט על "חפץ מעבר" (יש כאלה לא מעט), וללמוד עוד על הצורך הלגיטימי הזה של הילדים, החולף מעצמו כמעט תמיד גם ללא התערבותנו. בהצלחה ליאת

שלום רב, בני בן 5 כמעט ובשבועיים האחרונים הוא חווה חלומות בעתה. הוא צועק מתוך שינה מחבק אותי חזק חזק וצועק אמא כאילו משהו ממש מפחיד אותו מאוד מאוד מאוד........ הוא נרגע רק לאחר כרבע שעה. הוא אינו זוכר את החלום, הוא עושה זאת מתוך שינה וכשאני נגשת אליו הוא מחבק ממש ממש חזק וצועק אמא אמא ממש מפחיד......ניסיתי לשאול אותו מה מפחיד אותו והוא אומר דינוזאורים, מכשפות וכו'. יש לציין כי במהלך היום הוא בסדר וזה קורה לו רק בלילה. אני פוחדת שמשהו נורא קרה לו ואני לא יודעת מה לעשות. לא חוויתי זאת עם הילדים האחרים שלי. מה עושים? תודה

שלום רב, חלומות רעים, ואפילו ביעותים מהסוג שאת מתארת, הם חלק מהחיים הליליים של כל בני האדם, לפחות בתקופות מסוימות. חלומות רעים אינם בהכרח עדות ל"משהו נורא", כדברייך, שקרה לבנך. כאשר זה קורה, נסי לעורר אותו מהסיוט, ואז להרגיעו בעזרת חיבוק ומילים טובות, ולשבת לידו עד שיירדם שוב. בברכה ליאת

שלום רב בני בן השמונה , מתנהג בצורה תמוהה בעיניי . הוא נוהג לשאול אותי את אותה השאלה מס פעמים למרות שהבין את התשובה מלכתחילה . (ומדובר על שאלות פשוטות ביותר עם תשובות ברורות ) .כשאני שואלת מדוע הוא חוזר ושואל אם הבין את התשובה ,והוא עונה שהוא פשוט לא שולט בזה ושהוא מרגיש שהוא חייב לוודא שוב ושוב .יש היבטים נוספים לתופעה -למשל שמתי לב שכשהוא סוגר דלת הוא בודק שוב ושוב אם היא נעולה . שוב ושוב הוא בודק אם הילקוט שלו סגור היטב לפני שיוצאים מהבית...ועוד ועוד . התופעה מטרידה אותי ולא מובן לי מה מקורה ? אשמח מאוד לחוות דעתך

שלום איריס, יש ילדים (ומבוגרים...) שמפתחים ריטואלים התנהגותיים ומחשבתיים כדרך להתמודד עם חרדה מציפה או מחשבות מאיימות. הטקס מספק הרגעה זמנית, ממש כמו אצלנו, כאשר אנחנו מקישים בעץ כנגד "חס וחלילות". הבעיה היא, שלעיתים הטקסים, הבדיקות, וההתנהגויות ה'מוזרות' משתלטים על חלקים נכבדים ביום, ומפריעים לתפקוד היומיומי השוטף. במקרים כאלה, ואולי עדיף קודם לכן, חשוב לטפל בחרדה בעזרת פסיכולוג קליני של ילדים, ולהחזיר לילד ולמשפחתו את איכות החיים. בהצלחה ליאת

ליאת שלום בתי בת ה-4 כמעט כל יום מבקשת ממני לא ללכת לצהרון ובכלל לגן, בטענה שכואבת לה האוזן/בטן/רגל וכו'. עשינו לה בדיקות רפואיות והכול תקין. יש לציין שאני מרוצה מהצוות בצהרון ובגן וגם שיתפתי אותם בבעיה והם אמרו לי שהיא באמת לפעמים נראית פחות מרוצה ושהיא פחות משתתפת בפעילויות. כשאני באה לקחת אותה היא תמיד נראית שטוב לה והיא עם חברות. הסברתי לה שאני חייבת לעבוד ולא יכולה לאסוף אותה מוקדם, מה עוד אפשר לעשות?? ממש כל יום היא מבקשת ממני לבוא מוקדם לאסוף אותה. תודה מראש

שלום רב, יש ילדים שהפרידה בבוקר קשה להם לאורך זמן. ילדים לומדים די מהר שהאמירה "אני מרגיש/ה לא טוב" מעוררת אצלנו (בצדק!) קשב מיוחד ונכונות לשבור את השגרה. אני חושבת שטוב שהסבת את תשומת לבן של הגננות, שיוכלו לבחון יותר מקרוב מה עובר עליה. גלי התעניינות (לא ביקורתית!) מדי יום, כך שירגישו מחוייבות לתשומת לב רבה יותר כלפיה. מבחינתך, תוכלי להמשיך להביע אהדה והבנה לקושי שלה, יחד עם מסר ברור שמקומה בגן. תוכלי להדגיש שגם אם היא מרגישה לא טוב, יהיה מי שיוכל לעזור לה בגן במידת הצורך, ושאת סומכת עליה ועל צוות הגננות שיוכלו להתמודד גם עם יום רע. בברכה ליאת

שלום, ביתי בת 11 חדשים ונמצאת איתי בבית, אני המטפלת העיקרית בה. בסביבות גיל שמונה חדשים הראיתה סימנים של חרדה כאשר הייתי יוצאת מהחדר ולא היתה רואה אותי (גם אם נשארה עם אביה בחדר). ובאופן כללי היתה רוצה רק אותי. היום המצב התהפך לחלוטין: את אביה היא רואה בעיקר בבקרים ובסופי שבוע ואז היא נצמדת אליו ולא רוצה אף אחד אחר... אם אני אחזיק אותה תפרוץ בבכי ותדחוף לכיוונו. היא רב הזמן מתעלמת מהנוכחות שלי כאשר בעלי בסביבה. כאשר שתינו נמצאות יחד במשך היום, מתנהגת כרגיל. בלילה כשמתעוררת רוצה אותי (למרות שנגמלה כבר מהנקת הלילה, אך אולי זה קשור..) שמתי לב שהיא גם מפתחת קשר טוב יותר עם הסבתות שלה ויותר פתוחה אליהן ושמחה לקראתן. ככה שמצד אחד אני רואה התפתחות חיובית ומצד שני לא מבינה את היחס אלי (או יותר נכון האי יחס) כשאביה בסביבה. האם זה שלב התפתחותי? האם היא חווה חרדת נטישה של אבא? (כיום כשאני הולכת אינה מראה חרדה). אני חוששת שיש בעיה כלשהי, אולי אני עושה משהו לא נכון... אבקש את עצתכם! תודה!

שלום לאמא המודאגת, היכולת להיפתח לאנשים אחרים, לחייך אליהם וליהנות בקרבתם מעידה על תחושת אמון בסיסי בבני אדם וחוויה בינאישית טובה. את הבסיס הטוב הזה בתך קבלה ממך ומיחסך המסור, ואין בו כדי להעיד על בעיה, אלא להפך. אל דאגה, את נשארת דמות חשובה ומשמעותית עבור בתך גם כאשר היא נצמדת, זמנית, לאנשים נוספים. בברכה ליאת

שלום ליאת, האם ניתן לשלוח לך מייל? אם כן, מהי כתובת האימייל? כתבתי לך בעבר הרחוק בפורום שכן, כעת אני בבעיה ורציתי לבדוק את האפשרות לפנות אלייך לייעוץ. תודה, איימי

שלום איימי, אפשר לשלוח מייל להתייעצות אישית לכאן- [email protected] בברכה ליאת

אחיין שלי בקרוב יהיה בן 4 לפניי יותר משנה נגמל מחיתולים לאחרונה החל לעשות שוב פיפי במכנסיים אמא שלו נורא מתעקשת איתו ואני מהצד משתגעת מההתנהגות למשל היא מכוונת שעון לשעה שתיים בלילה מוציאה אותו מהמיטה ומכריחה אותו לעשות פיפי הילד בוכה צורך אין לי פיפי והיא מתעקשת ואז מענישה אותו לא מחזירה אותו למיטה הילד צורך הוא עייף היא צורחת הוא צורח כל הבית מתעורר והילד לא עושה פיפי וגם כולם לא ישנים כמו שצריך כשהוא חוזר כבר למיטה בבוקר הוא קם רטוב כולם בבוקר קמים עצבנים ועייפים והוא ממשיך לעשות פיפי כמה פעמים ביום הם מענישים והוא ממשיך ואני מתפוצצת הוא ילד ממושמע ילד מקסים וחכם אם כן מה הבעיה?איך אפשר לעזור להם? תודה מראש הדודה

שלום לדודה הדואגת, מניסיוני, עצות או ביקורת מצד קרובי משפחה מודאגים אינן עוזרות, גם כאשר הן צודקות ונכונות. אני מסכימה איתך מאד שהגישה החינוכית של האם (לפחות כמו שהיא נשמעת מפיך) אינה מקדמת את רווחתו של הילד כרגע. אני מציעה לך לנסות לחפש מאמר טוב ברשת על גמילה והתמודדות עם 'תאונות', או להפנותה לפורומים ייעודיים העוסקים בכך. היא כמובן מוזמנת להתייעץ גם כאן, במידה ותרגיש שהיא צריכה עזרה. אני חוששת שאם תבואי אליה עם ביקורת גם ממני, היא עלולה לגלות התנגדות וכעס, ולהתבצר בעמדותיה אף יותר. מה את אומרת? ליאת