אלימות שיצאה משליטה

שלום רב, יש לנו ילד חריף ונבון בן שנתיים ו-7 חוד' שמדבר באופן שוטף. לאחרונה נולדה לו אחות. מאז אנו מקבלים תגובות מהגננת שהילד כל הזמן מרביץ ונושך את כולם (גם את המטפלות). גם בבית הוא נוטה יותר לאלימות כלפינו בכל פעם שמקבל תשובה שאינה לרוחו, למרות שאינו מביע קנאה כלפי אחותו באף דרך אחרת. ניסינו כבר את השיטה של לדבר ולהסביר שאסור ושזה לא נעים בצורה מאוד חד משמעית, להציע לחבק במקום, ואפילו נאלצנו להעניש. כל אילו לא עזרו. חשוב לציין שהיה מרביץ ונושך גם לפני הולדת אחות וכעת הבעיה החריפה. אנו מתמודדים עם העניין כבר תקופה ארוכה. כל העצות שהצלחתי למצוא ברשת לא פתרו את הבעיה. נשמח לקבל את עצתך המושכלת

שלום מיכל, אם, כמו שאת אומרת, לידת האחות (מזל טוב!!!) היא לא זאת שעוררה את ההתנהגות הבעייתית, אלא רק החריפה אותה, יש טעם לבחון מקרוב את אופני התגובה שלכם ואת מערך התגמולים/סנקציות בבית, כמעצבי התנהגות. חיפוש עצות ברשת אינו מספיק. בדר"כ עיקר הקושי הוא ליישם אותן בהצלחה ובעקביות, ומעניין יהיה לבחון איפה התעוררו הקשיים ומדוע. חינוך ילדים להתנהגויות קואופרטיביות הוא תהליך מתמשך ומאומץ, וכך גם הכחדה של התנהגויות בעייתיות. לפעמים מה שמפריע לנו לתפקד ביעילות זה מערך אמונות קודם שלנו ביחס לילד("הילד שלי לא פראייר, ואנחנו מבסוטים מזה שהוא יודע להחזיר ולעמוד על שלו") או ביחס לעצמנו ("אנחנו הורים דמוקרטיים ורודפי שלום, וקשה לנו עם מצבים בהם אנחנו מרגישים תוקפניים מדי כלפי הילד שלנו"). לפעמים הקושי שלנו נעוץ בתפיסת עולם חינוכית ("ילד צריך לגדול באווירה חמה וחופשית שתאפשר לו לממש את עצמו כפי שהוא"), ועוד. אלה אמונות שיכולות להיות תקפות מאד, ועם זאת, להקשות עלינו מאד בגיוס עמדה סמכותית מול הילדים שלנו. אם את מרגישה שעצות הרשת לא תרמו לך, אני ממליצה מאד להגיע להדרכת הורים פנים אל פנים, כך שתוכלו להביא בחשבון את הנסיבות הייחודיות של המשפחה שלכם, ולחפש דרכי פעולה שיתאימו להן. בהצלחה רבה ליאת