פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום. האם לדעתך ילד בן תשע וחצי עם הפרעת תקשורת אך התפקוד גבוה יכול להתמודד עם טיפול פסיכולוגי והאם זה כדאי ? יש בעיית התנהות והפרעות למינהן שמטרידות אותי ואין לי מושג מי מוסמך לטפל בו - פסיכולוז או אדם אחר שמבין את הלקות ? אפשר לקבל עזרה כלשהי או המלצה על מישהו ? תודה.

שלום טלי, ילד עם הפרעות תקשורת, גם בתפקוד גבוה, צריך - למיטב הבנתי - עזרה בתחומי התפקוד השונים, כולל בתחום הרגשי. לדעתי הטיפול צריך להיעשות ע"י פסיכולוג קליני או מטפל בהבעה המיומנים בעבודה עם אוכלוסייה מיוחדת זו. תוכלי לבקש המלצות מצוות ביה"ס (יועצת או פסיכולוגית) או בפורומים של הורים לילדי pdd. בהצלחה ליאת

שלום בני בן 11 חודשים. האם יש מקום להענישו באם בוכה? האם מתן חיזוקים שליליים כמו לשים לו יד על הפה (=חוויה לא נעימה) או להרים עליו את הקול יגרום לו להבין כי הוא עושה משהו שאינו נעים לסביבתו ולהפסיק בכך? תודה

שלום מיכל, תינוקות בוכים משום שזו דרכם לתקשר עם סביבתם הקרובה ולאותת על מצוקה. תינוק שהוריו נענים מהר לאיתותים אלה בדר"כ יבכה פחות מתינוק שהוריו מתעלמים מבכיו או כועסים עליו בשל כך. אני ערה לקושי של המבוגרים לשאת בכי ממושך, בעיקר כאשר הם עצמם (המבוגרים) עייפים או עצבניים. עם זאת, האחריות ההורית מחייבת אותנו להסיג את צרכינו המיידיים לטובת אלה של התינוק שלנו, בעיקר ברגעים בו הוא זקוק לנו ביותר. זכרי שתינוק כה קטן אינו יכול לומר מה מציק לו, ואין להענישו בשום אופן על כך שהוא עושה שימוש בדרך הביטוי העיקרית שלו. אם את מוצאת את עצמך סוגרת את פיו או צועקת עליו כשהוא בוכה, אני ממליצה על פניה להתייעצות עם פסיכולוג, אחות טיפת חלב או מדריכת הורים, שיוכלו לסייע לך להתכוונן טוב יותר אל תינוקך. בברכה ליאת

054400שלום. בני בן 8 וחצי ובחודש האחרון הוא מאוד פוחד בלילות. המורה בכיתתו סיפרה להם לפני חודש שפרצו לביתה וגנבו דברים. לאחר כשבוע מיום הסיפור בכיתה בני החל לפחד בלילות, הוא לא מוכן להיותלבד מרגע שמחשיך, רוצה שיהיו איתו שהוא מתקלח, אוכל, קורא והכל. הוא רוצה שאני או בעלי נשכב לידו עד שהוא נרדם. מתעורר מספר פעמים בלילה ורוצה שישנו לידו או לבוא לישון לידנו. פוחד ללכת לשרותים לבד בלילה. בקיצור חודש מאוד קשה עבר עלינו. רציתי לדעת האם זה קיים בקרב ילדים בגיל הזה. יש לנו בן נוסף בן 5 וחצי והוא ישן טוב בדרך כלל.

שלום אימבר, סיפורים מהסוג הזה בהחלט יכולים לעורר, בגיל מסוים, פחדים כמו אלה שאת מתארת. ברוב המקרים פחדים אלה פוחתים ואף נעלמים, אם הורים מצליחים להיענות בצורה טובה ולהרגיע, מבלי להפוך את החרדה מקור לתגמולים ורווחים עבור הילד. כרגע, בשל הקרבה לאירוע-הטריגר, אני מציעה לשוחח עם הילד על הפחד, ולנסות להתעמת באומץ עם המחשבות המפחידות. לעיתים, הורים חוששים לגעת בנושא הפחד, שמא עצם הדיבור על כך "יכניס לילד רעיונות" או יעורר את מה שמוטב להדחיק ולשכוח. גישה זו בדר"כ אינה מוכיחה את עצמה. מסתבר שהדיבור הישיר על הפחדים, כולל ניסיון לדמיין "מה יקרה אם...", מסייע מאד בהתמודדות, מחזיר את האירוע המפחיד לממדיו המציאותיים, ונותן לילד מידה של שליטה. אפשר לחזק אותו ולהזכיר לו את מעגלי השמירה שסביבו ("אנחנו שומרים עליך, הכלב שלנו ינבח, האזעקה תצפצף, ויש גם משטרה ששומרת על כולנו"). אפשר לנסות לשחק ב"שוטרים וגנבים", להשתמש בחיילי פלסטיק ולעבד את חוויית הפחד גם כך. מה שחשוב לא פחות, הוא להשתדל ולהימנע ממתן שירותי ליווי מיותרים או שינוי סדרי הבית ונהליו בגלל הפחד. רצוי לא לאפשר שינה משותפת, ולהסתפק בישיבה קצרה לידו עד שיירגע. אם אתם מרגישים שהפחד מתעצם ומפריע לתפקוד השוטף של הבית, פנו להדרכת הורים קצרה, ו'הרגו' את זה כשזה עוד קטן. בהצלחה ליאת

הבת שלי בת 4 והיא נולדה נורא נורא שעירה.הדאגה שלי שבעתיד לא יביכו אותה ויצחקו עליה בגלל שהיא שעירה למרות שהיא ילדה מאוד מאוד יפה.אני חושבת על הנושא מדי יום ולא יודעת איך להתמודד.היא מאוד רגישה ואני לא רוצה שירד לה הביטחון העצמי.איך מתמודדים?

שלום שני, לכל אחד מאיתנו יש חלקים פחות אטרקטיביים, עמם יש ללמוד להתמודד. למרבה המזל, תחושת הערך העצמי נשענת לא רק על המראה החיצוני, ולכן, עד שתגיע לגיל בו תוכל להסיר את השיער המיותר, אפשר להדגיש עד כמה היא יפה, חכמה, מוכשרת ואהובה. ברצוני להזכיר לך שהמבט המתפעל והאוהב של הורינו, הוא המאפשר לנו לכונן דימוי עצמי חיובי וביטחון בסיסי בעצמנו, מעבר לפגמים הקטנים או ההערות המביכות, שהם מנת חלקו של כל אדם בשלב זה או אחר בחייו. בברכה ליאת

שלום! ביתי בת 4 כול הזמן שואלת אותי ללא הפסקה האם אני חברה שלה? שמתי לב כאשר אנחנו נמצאות אצל חברות שלה היא כול הזמן שואלת אותם האם הם חברות שלה. יש לציין שביתי מאוד חברותית וגם מאוד רגישה.הייתי בסיטואצייה שחברה שלה אמרה לה, לא אני לא חברה שלך וביתי נורא נעלבה.אני לא יודעת איך להתמודד עם זה? מה לומר לה שהיא שואלת אותי? איך להסביר לה ?כי היא שואלת אותי אותה שאלה בתדירות מאוד גבוהה.מה לעשות?

גם בתי היתה אומרת לי כך ואני אומרת לבתי שלא אני לא חברה שלה אני אמא שלה?

שלום סיוון, השאלה "האם את חברה שלי?" באה לבחון (כך אני משערת) האם את כועסת עליה או שאת אוהבת אותה ונהנית מקרבתה. אני חושבת, לכן, שהתשובה הנכונה והקונקרטית שהציעה אור לא תתן מענה מדויק למה שבתך שואלת. יש כאן, להערכתי, חשש ממצבי קונפליקט, אותם היא מפרשת כאובדן אהבה. חשוב שבזמנים 'שבריריים' של כעס או קונפליקט תדגישי בפניה שאפשר לכעוס ולאהוב בו בזמן, ושלמרות שאת כועסת עליה, אינך מפסיקה לאהוב אותה. בשמחות ליאת

הי ליאת, מה שלומך? פונה אליך בנושא המקלחת. יש לי שלושה ילדים בני 12,9,5. אני ובעלי נוהגים להתקלח ביחד. אנחנו עושים זאת הרבה שנים לסרוגין. לאחרונה חדר השינה הפרטי 'עובר שיפוץ ' בתוכו גם המקלחון האישי שלנו. כך שאנחנו מתרחצים באמבטיה של הילדים. ונראה שזה ימשך די הרבה זמן. מה דעתך על נושא זה? האם כדאי להימנע מכך? אני לא יודעת מה מרגישים לגבי זה הילדים אבל אני חשה פחות נוח עם זה מבעבר. מה דעתך? תודה, שבוע נעים ניבה

שלום ניבה, משפחות שונות זו מזו ביחסן להיבטים האינטימיים של החיים. יש בתים בהם מקלחות משותפות הן עניין שבשגרה, והיחס לעירום הוא טבעי ואפילו 'אדיש'. המקלחת המשותפת שלכם, בעיקר אם היא חלק משגרת הבית כבר שנים רבות, בוודאי אינה חידוש גדול עבור ילדיכם. במקרה כזה, אין הרבה הבדל באיזו מקלחת זה קורה. אם, לעומת זאת, המקלחת המשותפת היא חלק מהחיים הזוגיים האינטימיים שלכם, הנעשים מחוץ לתודעתם של הילדים, מוטב שהמצב יישאר כך. לרוב הילדים, בעיקר כשהם נכנסים לגיל ההתבגרות, קשה לראות את הוריהם כאנשים עם מיניות פעילה, והם יעדיפו להימנע מלפגוש את החלקים הללו ישירות. אני חושבת שאם את חשה לא נוח עם הרעיון, כבר קיבלת את התשובה... מאחלת לכם שהבלגן של השיפוץ ייגמר מהר, ושתוכלו לחזור לשגרה המהנה שלכם כזוג בתנאים משופרים. בשמחות ליאת

שאת אולי קצת מבלבלת אותנו עם תשובתך? "לגבי לא מקשיבה" ול"גבי בת 3.5 עושה מה היא רוצה"

שלום רוחמה, אודה לך אם תוכלי לחדד את שאלתך ולהסביר מה בלבל אותך. ליאת

שלום, בתי בת שנה וחצי. כמעט מאז שנולדה סבלה מבעיות עצירות. בעצת הרופאים שינינו את התזונה שלה וגם ביקרנו אצל שני רופאי גסטרו כדי לוודא שאין בעיה פיזית. הרופאה האחרונה שהיינו אצלה טוענת שלדעתה הבעיה היא פסיכולוגית והילדה עוצרת את הצואה ולא נותנת לה לצאת. בכל פעם שיש לה יציאה היא מאדימה כולה, בוכה, ומתאמצת (ככל הנראה המאמץ הוא כדי לא לתת לצואה לצאת). כל העניין יכול לקחת שעות. העניין משפיע על איכות החיים שלה ושלנו. אנחנו אובדי עצות. מבחינה פיזית אין בעיה והצואה שיוצאת היא רכה, כך שזו לא באמת בעיית עצירות אלא בעיה כלשהי של הילדה להוציא אותה. ניסינו לעודד אותה לעשות ע"י חיזוקים כמו מחיאות כפיים בכל פעם שהיא עושה, אבל זה לא עוזר. האם יש לך עצה מה ניתן לעשות? תודה מראש!

שלום דנה, מאחר ואיני מכירה מקרוב את הדינמיקה המשפחתית שלכם, יהיה קשה ולא מקצועי לגבש הנחיה חד משמעית בנושא שלכם. אישית, אני נוטה להמליץ כי בכל הקשור למחזורים טבעיים של הגוף (אכילה, שינה, יציאות) - ככל שנתערב פחות כך ייטב. אם בסופו של דבר הקקי יוצא, גם אם זה כרוך בהתאמצות או בכי, אני ממליצה להשאיר לה (ולטבע) לעשות את שלהם, ולא להתערב כלל, לטוב ולרע. זכרי שגם מחיאות כפיים יוצרות סוג של לחץ, או לפחות פוטנציאל כזה, ולכן הייתי נסוגה מכל התערבות. בשמחות ליאת

בתי בת 3.5. חכמה ונבונה.כשאינה מקבלת את מבוקשה היא צורחת וצועקת ולא מעניין אותה אם רואים או שומעים אותה.הצרחות שלה מאוד עוצמתיות והמיא מגיעה לפעמים עד כדי שיעול. . מעבר לכך, היא רוצה שהדברים יתנהלו כפי שהיא רוצה ולא מה שמבקשים ממנה. כל דבר "מלחמה" ומו"מ. מה עושים כרגע? גם בחוג שאליו היא הולכת,אם היא לא ראשונה היא לא רוצה ללכת. לעומת זאת האינטליגנציה הרגשית שלה כלפי אנשים אחרים מעבר לגילה. אני מעוניינת ללכת להדרכת הורים.תוכלי להמליץ לי מקום כזה באזור פתח תקווה רבתי.

שלום יעל, את צודקת לגבי הצורך בהדרכת הורים בהקדם. ילדה בת שלוש וחצי לא אמורה לנהל את סביבתה באמצעות צרחות וצעקות. בשלות ואינטליגנציה רגשית קשורות קשר הדוק ליכולת איפוק, וויסות רגשות ועמידות לתסכולים. בגיל שלוש וחצי יכולות אלה מתחילות להתפתח, ולנו - ההורים - תפקיד חשוב בכינונן. איני מכירה פסיכולוגים לילדים בפתח תקווה, אך אין לי ספק שתוכלי להגיע לאנשי מקצוע טובים בעזרת רופא הילדים שלכם או דרך קופ"ח. בהצלחה ליאת

תודה

הבן שלי בן שלוש וחצי אומר לי: "תמותי אמא" אני רוצה שתיפלי ותמותי אני רוצה אמא אחרת" ל-מה יש לייחס את זה?

שלום שני, בנך נותן ביטוי לרגשות טבעיים ונורמליים לגילו, במצבים של התנגשות רצונות מתסכלת. על האוניברסאליות של התופעה אפשר ללמוד מסיפורו המקסים של לוין קיפניס על "האפרוח שהלך לחפש אמא אחרת", סיפור המדבר אל הקטנטנים כבר שלושה או ארבעה דורות, ובעל גרסאות דומות בשפות אחרות. הבשורה הטובה, כפי שבאה לביטוי גם בסיפור, היא שהילד מגלה שאמו שלו היא - אחרי הכל - הטובה באימהות, גם אם היא כועסת לפעמים. בזמן אמת, תוכלי לגייס את כל ההומור שאת מצליחה, ולומר משהו על זה שאין לו ברירה אלא להסתדר עם האמא הזאת. אמהות נועזות במיוחד יכולות לארגן 'קומבינה' עם אחת האימהות-החברות, כהתנסות בלתי נשכחת שתזכיר לו שכל עוד את חיה, א?ת הסידור הטוב ביותר שיצליח למצוא... חזקי ואמצי ליאת

בני בן 6 מכה אותי (אימו מכות רצח) זה משהו שהתחיל בערך בגיל שלוש ולאט לאט נהיה חמור יותר. קוראים לי מביה"ס כי הוא מכה מורה או מנהלת, העיפו אותו מהצהרון. אני שבורה ואובדת עצות. אנחנו בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. שום כדור לא עוזר לו.מה לעשות? יש לי גם בן בן שנתיים שרואה את כל האלימות בבית. הבן המכה מכה בד"כ רק מבוגרים. בבקשה עזרי לי!

שלום ניצה, לא הייתי רוצה להתערב בעבודתם של עמיתים, ולכן אני חושבת שהכתובת הנכונה להתייעצות והכוונה היא הגורמים המטפלים בכם, המכירים היטב את המארג המשפחתי ואת הדינמיקה בין בני המשפחה. ככלל, אין לאפשר לילד בכל גיל שהוא להכות את הוריו, ולכן, העצה הטובה ביותר שאני יכולה לחשוב עליה כרגע, זה על הדרכת הורים מסודרת, שתנחה אותך כיצד להתמודד עם ההתקפות של בנך וכיצד להחזיר לעצמך את העמדה הסמכותית והאסרטיבית מולו. העלי בקשה זו בפני הפסיכולוג המטפל, ואל תסתפקי בטיפול הרגשי בילד. בהצלחה ליאת

אנו גריים במיתר חיד באר שבע אכן יש הדרכת הורים ועם יש דרך קופ"ח הדרכת הורים

שלום רוחמה, ככלל, כל פסיכולוג המטפל בילדים יכול לעשות הדרכת הורים, ולכן אני מאמינה שפסיכולוג שעובד עם קופ"ח הוא כתובת טובה. אפשרות נוספת, מכון אדלר המתמחה בהדרכות הורים. שווה לבדוק אם יש להם מרכז גם בבאר שבע. בהצלחה ליאת

שלום ליאת, אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג/ית ילדים לילד בן 6 שמראה סימנים של רגרסיה ומצוקה נפשית. תודה! גברי

שלום גברי, אני עצמי לא מכירה מטפלים בילדים באזור השפלה. על מנת שמשתתפי הפורום האחרים יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

שלום רב, הבת שלי בת שנתיים ורבע. הילדה נמצאת מזה 4 חודשים בגן חדש כשלפני כן היתה במשפחתון. בבית הילדה מתנהגת כרגיל והיא שמחה בד"כ (אלא אם היא לא מקבלת מה שהיא מבקשת ואז יש צעקות). בגן נמסר לנו שהילדה מרביצה לילדים אחרים. מתמונות שצולמו בגן נראה שהילדה לא מתחברת לילדים אחרים, לא משחקת איתם ואולי אפילו עצובה ומרוחקת. התחושה היא שהיא חשה ניכור ולא שייכת לידלים ולגן. בבית כשהיא משחקת עם הבובות היא נותנת להן 'הוראות' ונוזפת בהן. האם יש בעייה של תקשור והתחברות לילדים אחרים ? האם זה סימן שהגננות קשוחות איתה וצועקות עליה ולכן היא לא מתחברת לילדים האחרים ?

שלום איציק, מבחינה חברתית, פעוטות בני "שנתיים פלוס" נמצאים באזור המעבר, שבין משחק *לצד* ילדים אחרים למשחק *עם* ילדים אחרים. במקביל למגמה זו, מתרחש במקביל תהליך נוסף בזירה הרגשית, של מעבר מהתנהלות יצרית ודחפית שאינה מתחשבת בכל מי שאינו "אני", להתייחסות הולכת וגדלה אל האחרים, תוך רכישה הדרגתית של יכולות איפוק, דחיית סיפוקים, ו-וויסות רגשות. כמו שאתם חשים היטב בבית, במצבים של התנגשות רצונות, בתכם עדיין מתקשה להתמודד עם התסכול, והיא נוטה להתפרץ ולצעוק. אפשר להניח שהמעבר לגן החדש מציב בפניה התמודדות לא פשוטה עם מצבי קונפליקט בהם רצונותיה וצרכיה המיידיים לא מקבלים מענה מיידי או מלא. זה אכן לא פשוט, אך צפוי למדי וטבעי בהקשר בו אתם נמצאים כרגע. אני מציעה להתאזר בסבלנות, ולאפשר לבתכם להסתגל בקצב שלה למסגרת. המשחק החברתי עדיין לא מפותח מאד בגיל זה, ואם תצפו גם בילדים אחרים בגילה, יתכן שתגלו תמונה דומה למדי. המשחק עם הבובות יכול לשקף משהו מההתמודדות העכשווית שלה, ומהווה ערוץ נהדר לעיבוד החוויה בדרך הטבעית ביותר עבורה - דרך המשחק. בברכה ליאת

יש לי תאומים בני 4 בגן. לפני כמה ימים הילדה סיפרה לי שאחד הילדים נגע באיבר המין שלה וכנראה זה נעשה 3 פעמים לפי הבנתי (אני לא חוקרת אותה בנושא יותר מידי כדי לא להלחיץ אותה). הגננת ידעה על חלק מהמקרים ולא דיווחה לי עליהם (היא גם לא רוצה לשתף את הורי הגן ובהתחלה לא רתצה לשתף את הורי הילד). אני מאוד חוששת לשלוח את ילדי לגן גם כדי שהמקרה לא יחזור על עצמו וגם כי אני לא סומכת על הגננת. אנו שוקלים לחזור לגן הקודם שהיה מקסים אך מרוחק וכעת יש בו גם קבוצה של ילדים קטנים יותר אך גם כ-8 ילדים בגילם. אשמח לקבל חוות דעת ממכם. תודה דנה

שלום דנה, משחקים מהסוג שאת מתארת הפכו לעניין רגיש מאד בימינו, אך כדאי לזכור שהם משקפים, לפני הכל, סקרנות טבעית של ילדים קטנים, שעסוקים מאד בגופם ובהבדלים בין המינים. כיום, בשל הרגישות הרבה והמוצדקת לכל הנושא של הטרדה מינית, משחקים אלה אינם לגיטימיים עוד, וחשוב שתעשה עבודה חינוכית הסברתית של גננות והורים. אני רוצה להאמין שהגננת ניסתה לטפל בנושא במסגרת הגן, מבלי לעורר פניקה ומבלי להעמיס על ההורים (של שני הצדדים) דאגה וחרדה מיותרת. ברוב המקרים פעולה הסברתית כזו, יחד עם השגחה ותשומת לב בגן, מספיקה כדי למנוע הישנות מקרים כאלה. אם, בניגוד להשערתי, את מתרשמת מגננת לא מקצועית, המנסה לטייח דברים ולהימנע מאחריות, והמתקשה ליצור אווירה בטוחה וסביבה מוגנת עבור הילדים, חפשי מסגרת אחרת. אני מציעה לתת לדברים להירגע קצת, ולקבל את ההחלטות בצורה שקולה לאחר שיחת הבהרה עם צוות הגן. בהצלחה ליאת

בתי בת 5 לא מקשיב לא לנו ולא לגננת או לכל אדם מבוגר למרות שאנו מצבים גבולות ברורים גם בגן .אחר מעשה שהיא עושה ואנו אומרים לא לעשות נגרם נזק או שאנו כועסים היא מבקשת סליחה ומתנצלת שוב ושוב ליאת השמח לקבל ממך טיפים אך להסביר? תודה

שלום רוחמה, אם הילדה שלכם אינה מקשיבה לכם או לכל מבוגר אחר, אפשר להניח בזהירות שמשהו לא יעיל בהתנהלות שלכם מולה, או שקיימת בעיה אחרת, התפתחותית או רגשית, המונעת ממנה להבין מה נדרש ממנה. כשאנחנו מדברים על הצבת גבולות נכונה ויעילה, אין הכוונה רק לקביעת הכללים, אלא גם לאחריות שלנו לדאוג לכך שהם יכובדו וי?יש?מרו בעקביות. כפי שציינתי כאן רבות בעבר, ילדים לומדים להתנהג בהתאם למערך תגמולים שמספקת להם הסביבה. הם חוזרים על התנהגויות המזכות אותם בתגמול חיובי, ונמנעים מהתנהגויות המובילות לתוצאה לא רצויה מבחינתם. הורים רבים, בהיותם מונחים ע"י רעיונות דמוקרטיים ומוסריים, נוטים לחנך ילדים באמצעות הסברים מילוליים סבלניים, תוך שהם מסתפקים באזהרות, נזיפות, התנצלויות ובקשות סליחה של הילד. מסתבר שילדים קטנים, שעדיין לא פיתחו הבנה מוסרית בוגרת, לא ממש מתרשמים מהטפות מוסר חינוכיות. עליהם ללמוד בדרך פשוטה וישירה מה מצופה מהם, ולדעת שלהתנהגות שלילית יהיו תוצאות שליליות. לכן, אני ממליצה להימנע מדיבור רב, ולהתמקד בפעולות. שימי לב, איני מדברת על פעולות תוקפניות, אלא על פעולות נחושות שיגרמו לילדה שלך להבין שכשאת מדברת - את מתכוונת לכל מילה! אם את אומרת "עכשיו מתקלחים!" או "בואי בבקשה לכאן" או "אסור לרוץ לכביש" או "לא מרביצים!" או "הגיע זמן לישון" או "לא קמים מהשולחן", עליך לדאוג שכך אכן יהיה. אם בתך לא מצייתת לך לאחר אמירה אחת, גשי אליה ודאגי שבקשתך אכן תתבצע. עשי זאת בתקיפות שקטה, ללא אלימות. תוכלי להוסיף בשקט "אני התכוונתי למה שאמרתי". השתדלי להימנע מצעקות, עלבונות או נאומים מיותרים. כך בתך תלמד שלמילה שלך יש ערך. תוכלי לקרוא בפורום שלנו די הרבה בנושא זה, וללמוד עוד על הצבת גבולות נכונה. תוכלי, כמובן, לפנות גם להדרכת הורים קצרה וממוקדת, שתסייע לך להתמודד טוב יותר עם הנסיבות הספציפיות שלכם. בהצלחה ליאת

00000לפני 3 שבועות עבר הילד שלי לגן אחר שיש בו גישה אחרת מהגן הקודם יותר פתוחה מדובר בילד חכם מאוד שבגן הישן התנהג למופת והיו לו חברים בגן החדש הוא לא רוצה להקשיב בריכוז קם בלי רשות אלים כלפי הלדים ןהיום היה משהו חמור בעיניי ,הגיע אבא של ילד ובלי סיבה הילד שלי פשוט הרביץ לו. מה שמפליא אותנו כשאנחנו אומרים לו אם הוא רוצה לחזור לגן הישן הוא ממש לא רוצה ואמר שהוא לא ילמד אם נשלח אותו לגן הישן ומתחיל לבכות שלא נחזיר אותו . תסבירי לי בבקשה מה קורה לילד שלי !!!. האם זה רק תקופת הסתגלות? האם להרביץ לאבא שמגיע לגן זה לא חציית גבול רצינית . אנחנו לא יודעים מה לעשות מתחרטים שהעברנו אותו גן פשוט בשוק ממה שקורה ! אנחנו יכולים להחזיר אותו לגן הישן האם זה מה שאנחנו צריכים לעשות לדעתך? בבקשה תייעצי לנו מה לעשות . תודה

שלום עדנה, כמובן שלא אוכל לדעת, מכאן, מה קורה לבנך ומה הסיבות להתנהגותו התוקפנית, אך אפשר לנסות ולהעלות כיווני מחשבה - * לא ציינת מה גילו של הילד ומדוע בחרתם להעבירו לגן חדש באמצע השנה. יתכן שמסתתר כאן סיפור כלשהו שמשפיע/השפיע עליכם ועל הילד. * יתכן שמדובר בתקופת הסתגלות, המטילה על הילד תביעות חדשות עמן הוא מתקשה להתמודד. * יתכן שהיו בעיות התנהגות גם בגן הקודם, שרוסנו וטופלו ביעילות ע"י הצוות הקודם שנקט גישה חינוכית שונה. * יתכן שבעיות ההתנהגות בגן הקודם לא הובאו לידיעתכם מסיבות שונות. יש גננות הנרתעות מעימות, מחשש לעזיבת הילד. יכולות להיות כמובן גם סיבות נוספות, חלקן גם כאלה הקשורות בעולם הערכים שלכם, כהורים, ובאופן בו אתם מציבים גבולות בבית. ברמה הפרקטית, אני מציעה לשוחח בפתיחות עם צוות הגן החדש, ולבקש את הערכת הגננת על מצבו. אני ממליצה לפעול ברוח המלצותיה, ובמידת הצורך להיוועץ עם גורם נוסף ולקבל הדרכה ספציפית להתמודדות עם הקשיים בבית. אין ספק ששינוי קיצוני בהתנהגותו של הילד שלנו מחייב התייחסות ובירור רציניים, והתערבות במידת הצורך. אשמח להתעדכן בהמשך בהצלחה ליאת

ראשית תודה רבה על תגובתך . אנחנו אנשים דתיים ובגן הקודם היה רב מלמד גלאי 4-6כעת הגן החדש הוא גן עם גננת ורב גילאי בגישה יותר פתוחה . התקשרתי לרב ושאלתי הם היו בגן שלו התקפות אלימות של בני . הוא ממש כעס עלי ואמר שאני לא מבינה איזה פרח היה הילד בגן . אני יודעת שצריך לשמוע בערבון מוגבל אבל באמת זה כל מה שזיכנו לו . ילד מקסים . לדעתך אם הילד מתנגד לחזור לגן . האם יש טעם ללכת איתו יום אחד לבקר את הגן אולי יש לו טרומה מהמעבר? אולי הוא יתחרט וירצה לחזור. הסיבות שהעברתי אותו זה בגלל ההסעות שהגיעו בשעות מאוחרות אחרי 8.00 בבוקר ואני הייתי צריכה לאחר לעבודה.והסיבה השניה שהיו בגן יותר מידי ילדים משכבות מצוקה הגן החדש נמצא בשכונה מבוססת עם ילדים אנטלגנטים . הגן החדש הוא ליד העבודה של בעלי הילד שלי קשור מאוד לבעלי ואני תוהה האם בגלל שהילד רוצה כל כך את הקשר עם אבא שלו עד שהוא מוכן לסבול א הגן תמורת זה שאבא לוקח אותו באותו כל יום ? אני לא רואה בעית גבולות בבית כי עד עכשיו הכל היה בסדר . בבקשה תעני לי האם כדאי לבקר בגן הישן או אפילו להחזיר אותו ? ממש קשה לי כי אני מרגישה שטעיתי למרות שרציתי לטובתו שיהיה עם ילדים ברמה שלו . אולי גרמתי לו מילד שהיה מנהיג לילד שלא מוצא את מקומו.ומוציא הכל באלימות .

ליאת שלום, יש לי שלוש בנות מקסימות,הגדולה בת 5.5 האמצעית בת 4.5 והקטנה בת 2.2.שלושתן כמובן נהדרות וחכמות ומקבלות כמה אהבה ותשומת לב שאנחנו מצליחים לתת.יחד עם זאת,יש לנו בעיה עם הבת האמצעית,ברמה שאנחנו שוקלים לפנות לפסיכולוג.אנסה לתאר את הבעיות:היא בוכה כל הזמן,מכל שטות.אנחנו מוצאים שאנחנו מעירים לה בלי סוף "תדברי רגיל שנוכל להבין מה את אומרת" כי כל הזמן היא בוכה או בטון בכייני. לא משתתפת בחוגים שהיתה בהם בשנה שעברה (יצאה באמצע השיעור בבכי נורא."התגעגעתי אלייך"ומאז לא חזרה.לא קרה שום דבר מיוחד,הייתי שם.) הפסיקה לאכול,היא הולכת ומורידה כמויות של אוכל,ומסרבת לאכול גם דברים שמאד אוהבת. באיזה שהוא מקום אני חושבת שהיא רוצה להיות"הקטנה"(אמרה לי בעבר שהיא לא רוצה לגדול,כיף להיות קטנה)ואני חוששת שבגלל שאמרנו לה ,שמי שאוכל ירקות נהיה בריא וחזק וגודל,היא מנסה להימנע מזה.היא גם התחילה בזמן האחרון ללעוס את החולצה שלה,ופתאום יום אחד מצאתי אותה מוצצת אצבע(אף פעם לא מצצה..) עם שתי האחיות יש לה קשר נפלא(בעיקר עם הגדולה בגלל הפרש הגילאים הקטן)ויחד עם זאת גם קנאה נוראית,ומריבות ובכי על שטויות. ניסיתי,למרות הקושי, לקחת אותה לבלות איתי לבד,כדי לתת לה תשומת לב בלעדית,והיא סירבה(!)לבוא איתי.הכל כמובן היה מלווה בכי רם,דמעות רבות. בגן היא אהובה מאד על הגננות,אך יש לה חברה טובה אחת בלבד, מדאיגים אותי הקצוות של מצבי הרוח שלה- מעליזות קיצונית שצריך לפעמים להעיר ולמתן-לעצב תהומי מוללה בבכי ממרר. מה יהיה?האם אני צריכה לקבל עזרה?האם אלו דרישות לתשומת לב?האם להתעלם מצמצום המזון שהיא צורכת ומיתר השטויות כדי לא לתת להם עודף חשיבות? הרבה שאלות אני מקווה שתוכלי לענות במהרה. תודה

שלום במבי, בכותרת שבחרת לפנייתך מגולמת (אולי) איזו הנחה, לפיה ילד סנדוויץ', מעצם היותו כזה, צפוי להפגין קשיים ובעיות הנובעים ממיקומו במשפחה, ועם קשיים אלה (בניגוד לקשיים של ילד אחר) אין צורך להגיע לטיפול. זוהי כמובן הנחה שאין בה ממש, ויש להתייחס לבעיות של כל ילד בצורה עניינית. קשה לגבש אבחנה אחראית על סמך התיאור שלך, הגם שהוא מפורט יחסית. נשארתי עם תחושת דאגה מסוימת, בעיקר נוכח השינויים הקיצוניים בהרגלי האכילה שלה. לכן, אני ממליצה על התייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל להנחות אתכם כיצד להיענות טוב יותר למצוקה שלה, גם אם מדובר בסטרס זמני על רקע קנאה באחיותיה. כדאי לזכור שמצוקה של ילד קטן, גם כשהיא נובעת משינויים נורמטיביים, יכולה להיות מכאיבה ביותר, ולכן רצוי להתייחס אליה ברצינות ובכבוד, ובוודאי שלא להתעלם ממנה. בהצלחה ליאת

ליאת שלום, תודה על תשובתך המהירה.ותודה שהעמדת אותי במקום.אולי אני כל כך חוששת מהרעיון שמשהו "לא בסדר" איתה שהעדפתי להקשיב למי שיעץ לי"אל תשימי לב לזה,זו תשומת לב שלילית,אם תתעלמי זה יעבור לבד".אז כנראה שזה לא עובר לבד.עכשיו אני זקוקה שוב לעזרתך,אין לי מושג איך בוחרים פסיכולוג קליני לילדים,כמו שייעצת.אנו גרים באזור ירושלים.

שלום במבי, פעמים רבות מי שיכול לכוון למטפלים טובים זה דווקא רופא הילדים, ידוע לי שבירושליים פועלות מרפאות ציבוריות טובות של משרד הבריאות. אפשר לפנות גם לקופת החולים שלכם, לבקש את רשימת המטפלים בילדים, ומתוכם לבחור עפ"י המלצות. אם תצרפי כתובת מייל לעיני הקוראים (כתבי הודעה נוספת) יתכן שיגיעו המלצות למייל האישי שלך. בהצלחה ליאת

שלום לך תודה רבה על התשובה. הארת מאד את עינינו ואכן "ירדנו" ממנו ומצבו הנפשי מאד השתפר והוא משתף איתנו פעולה. תודה

נעים לשמוע... תודה על העדכון. :-) ליאת

קוראי הפורום היקרים, בימים אלה, חוגג הפורום שלנו שנה להיווסדו. שנה זו הייתה עבורי התנסות מרתקת ומעשירה, והזדמנות להתפנות משגרת היומיום לטובת עשייה התנדבותית מתגמלת ומספקת במיוחד. מקווה שנזכה לעוד הרבה ימים טובים יחד, ימים של שאלות, תהיות, ספקות ומחשבות, ההופכים אותנו להורים טובים וקשובים יותר. בהזדמנות זו, אני מזמינה אתכם, המשתתפים, לחשוב על הערות, המלצות ורעיונות הנוגעים לתפקודו של הפורום ולהמשך התפתחותו כמקום משמעותי ותורם עבור כולנו. בברכת מזל טוב לנו ליאת

ליאת יקרה, כבר אמרתי לך פעם שאני אגיע לכל פורום שתנהלי, לא חשוב הנושא. אבל הפורום הזה, מתיישב עלי בול. נהנית לקרוא פה גם את השאלות וגם את התשובות. בטוחה שאלמד פה עוד הרבה, מעצותייך ומניסיונם של אחרים. באתי בזכותך, נשא?רת בזכותו (וגם בזכותך :-) שלך יעלה

ליאת יקרה, הצצתי במקרה ושמחה שיצא לי להגיע בדיוק (כמעט) ביומולדת :-) מזל טוב גם ממני! עם ילדים או בלעדיהם, אני תמיד נהנית לשוטט קצת בין מילותייך, לקטוף לי כמה לעצמי. אין קסם גדול מצעדיהם המהוססים של בני שנה.. איזה יופי :-) יום הולדת שמח! לילך

ליאת תמיד נעים ומעניין לקרוא את תשובותייך. תודה רבה ליאת

ליאת שלום אני קוראת בפורום מתוך עניין ואף נעזרתי בך כמה פעמים. בהיותי אשת טיפול בעצמי שפגשה קשיים במשפחתה, אני רוצה רק לחזק אותך ואת פועלך בפורום זה. ניכר שאת יסודית, אחראית ורגישה מאוד בקשר שאת יוצרת עם הזקוקים לך.. הרבה תודה ויישר כוח

תודה לכל המברכות. נוכחותכן משמחת ומחזקת אותי. שנזכה לשנה הבאה.... ליאת

ליאת יקרה, מוצאת מחסה לא מעט כאן .. מתחת למקום המיוחד הזה שבנית בשנה האחרונה , מקום שנותן הזדמנות מיוחדת ועשירה ללמוד , להבין, לקבל.. וה-כל .. תוך רגישות אינסופית שמחזירה את השפיות הנכונה למקום.. את יודעת , שנתת לי המון .. (עוד מאז.. ימי הפורום השכן) ..? עדין המון ממך מושקע ומסתובב בי .. וזה לגמרי לא מעט. אז נכון שזה לא הפורום של שם.. אבל המקום פה מאפשר לקחת עוד קצת .. כח ,רעיונות , "צידה לדרך" .. את הספקות והתהיות למקום שמאפשר התפתחות יותר . תודה שאת כאן. ושיהיו עוד המונים של ימים כאלה .. שלך, ש'= שרית

שלום רב אני דודה לאחינית מקסימה בת שנה ושבעה חודשים ילדה חכמה חברותית וחייכנית ויודעת הרבה מעל לגילה לכן שמים אותה במעון עם כיתה של ילדים גדולים יותר . העיניין הוא שהיא כל הזמן חורקת שיניים בצורה נוראית זה קורה במשך כל היום ולא בהקשר למשהו מסיום האם צריך לעשות משהו בעיניין ? וממה זה נובע? תודה מראש הדודה

שלום רב, חריקת שיניים אצל תינוקות ופעוטות היא תופעה נפוצה למדי, ובדר"כ חולפת מעצמה ואינה מעידה על בעיה מיוחדת. ליתר ביטחון, אני ממליצה להתייעץ עם רופא שיניים של ילדים, ולוודא שאין בכך נזק. בריאות ליאת

אני אימא לילדה בת 8 והבחנתי לאחרונה ב4 מוקדי התקרחויות ולא עקב תלישת שיער אלא עצמאית. מדובר בילדה אם נפש מאוד רגישה ודואגת שלקחה על עצמה תפקיד של מבוגר למרות הפצרותיי הרבות היא לא נרגעת ויש התקפי זעם אומנם לא מרובים אבל מידי פעם. היא חרדה מהמילה מבחן!!! נכון לעכשיו היא מצליחה בלימודים אבל בעזרה גדולה ומאמץ. אני רוצה לדעת אם טיפול פסיכולוגיה יעזור לה או שרק יחריף את הבעיה והיא תכינס ללחצים מיותרים?

שלום שרית, נראה שבתך מתמודדת עם תחושות עומס וחרדה, הפוגעות ברווחתה הנפשית. טיפול פסיכולוגי נועד בדיוק למצבים אלו, ויכול להביא להקלה משמעותית במצבה. קחי בחשבון שטיפול פסיכולוגי בילדים מלווה גם בהדרכת הורים, בעזרתה תוכלי להתכוונן טוב יותר לצרכיה בבית, ולסייע בהפחתת הלחץ. דרך צלחה ליאת

בני בן 11 ילד מקסים ובסך הכל אין איתו בעיות מיוחדות.כל ערב שהוא הולך לישון הוא רוצה ודורש ממני או מבעלי שנבוא לכסות אותו במיטה.לנו כבר אין כח ב10 בלילה לקום ולעשות את כל הטקס הזה.עלי לציין שאני נמצאת די הרבה בבית אחר הצהריים והוא נמצא איתנו מספיק ומקבל תשומת לב ראויה.הבעיה היא שאחותו בת 6 הולכת לישון כל יום עם סיפור במיטה מכסים אותה וכו .הוא מתוסכל מהענין למה היא כן והוא לא ולמרות שאני מסבירה לו שהיא בגיל אחר ...כל ערב שוב אותו סיפור.בתחושה שלי לא נעים לי ולא בא לי כל ערב בשעה שאני כבר עיפה ורואה טלויזיה לקום לחדר שלו אך מצד שני אני תוהה אולי זה לא פייר שאחותו כן והוא לא.הוא גם מצין בפני שזה מאד חשוב לו.האם זו אפליה?מה דעתך?

שלום דנה, ילד בן 11 עדיין זקוק לחמימות ותשומת לב מצד הוריו, ובעיני, הבקשה לטקס פרידה קצר לפני השינה אינה חריגה. עם זאת, גם לכם - כהורים - מגיע ערב שקט ללא הפרעות. לכן תוכלי להכתיב שעת השכבה מוקדמת יותר, שתאפשר לכם להתפנות לכמה דקות גם עבורו. מה את אומרת? ליאת

ברצוני לשאול מספר שאלות לגבי הסיטואציה הבאה: כאשר יש עימות בן אב/אם לבין בן/בת בגיל ההתבגרות וההורה הבוגר השני אינו נמצא בשטח בזמן העימות אלא חוזר למצב שבו הוא מוצא את שני הצדדים כעוסים: 1. האם ההורה שלא היה נוכח בעימות צריך לשאול כל אחד מהצדדים מה קרה ? אם כן, האם אחרי שהקשיב לשני הצדדים הוא צריך להביע את דעתו או להתעלם ? אם כן, האם הבעת הדעה צריכה להיות ע"י תמיכה ולקיחת צד מי צודק ומי לא צודק? או, האם נקיטת העמדה צריכה להתייחס רק למעשה או לויכוח מבלי לצדד בצד כלשהו? 2. באם ההורה מביע את דעתו באופן שבו הוא מעיר למתבגר כי לא היה צריך לנהוג כפי שנהג יכולה להתפרש ע"י הבן/בת כי ההורה תומך בבן זוגו ומסכים לדרך שבה נקט בן הזוג או שמסכימים לכך שמה שקרה לא היה צריך להיות כפי שהיה אך לא בהכרח דרכי הפעולה שנקט בן הזוג השני הם הדרך הנכונה ? 3. האם חוסר תגובה לאחר שההורה הקשיב למתבגר יכול להתפרש אצל המתבגר כנתינת חיזוק למתבגר (אתה צודק ) בהתנהגותו ולגרם לפגיעה בסמכותו של ההורה . 4. האם הורה אחד צריך לתמוך בהורה השני לפני הילד גם אם הוא חושב שההורה טועה ? תודה

שלום חני, ככלל, מוטב שהעמדות החינוכיות של ההורים יהיו בתיאום ובהסכמה, זאת, כדי לא ליצור בלבול וקונפליקטים במערכת המשפחתית. למרות האמור כאן, ובעיקר עם מתבגרים, ייתכנו עימותים וחילוקי דעות עם הורה אחד, ללא מעורבותו של ההורה האחר. אישית, אני אוהבת להתייחס אל מתבגרים כאל אנשים בוגרים, ולכן, כמו שקורה לעיתים בין אנשים מבוגרים, ייתכנו חילוקי דעות, עליהם יש להתגבר בדרכי שלום. לכן, לטעמי, מוטב שההורה הבלתי מעורב יביע את בטחונו ביכולתם של הילד וההורה האחר לפתור ביניהם את חילוקי הדעות גם ללא מעורבותו. הוא יכול להדגיש שהוא אוהב את שניהם, ולהזכיר להם שהאהבה והאיכפתיות משותפת לשלושתם. בברכה ליאת

יש לי שני ילדים בן , בן 4 וחצי ובת , בת 3 וחצי... לאחרונה כאשר משכיבים אותם לישון (הם ישנים במיטה נפתחת אחד ליד השנייה)הם מתגפפים , היום אפילו הורידו בגדים והתחככו אחד בשני ערומים , אינני יודעת מה אני צריכה לומר או איך להגיב לזה , המצב בגדר נורמאלי עדיין , בגדר התנסות כלשהי , אבל אני פוחדת מהידרדרות , איך מסבירים להם לא לעשות זאת??? תודה05008

שלום גולי, אני ממליצה על שיחה קצרה, בה תוכלי להביע את שמחתך על כך שהם אוהבים זה את זו ונהנים להתחבק יחד, אך הדגישי שאינך מרשה לעשות זאת ללא בגדים. הסבירי שכולנו הולכים לבושים, ומקפידים לשמור על איברי המין מוצנעים. תוכלי, בנוסף, להתעכב על ההבדל בין להתרחץ יחד או להתפשט בלי להתבייש "כשאנחנו בבית בחיק המשפחה", לבין ההתגפפות בעירום שאינה מקובלת גם בין בני משפחה קרובים ואוהבים. אני מאמינה שהמסר יובן ויופנם. בהצלחה ליאת

שלום יש לנו נער בן 15.5 שעובר ב"גדול" את גיל ההתבגרות. עלי לציין שיש לו קצת בעיות של קשב וריכוז (עבר איבחונים ואיבחון טובה והוא מאד גבולי) והוא מאד מאוכזב מעצמו מהלימודים שלא הולכים לו טוב. (יש לנו תור לנירולוג לנסות ריטלין, רעיון שבא ממנו). אם כל המסירות הרבה מצד בית הספר ומכל המסירות שלנו, הילד עקשן כמו פרד. לא רוצה ללכת לבית הספר, לא רוצה להכין שיעורים. מצד אחד אומר שהוא רוצה לעשות את הבגרות ומצד שני לא טורח לעשות כלום. כל יום כמעט משוחחים איתו בנעימות, אך הוא בשלו. עושה מה שהוא רוצה. יוצא לחברים,לתנועה (הוא מאד פעיל שם) לפני שעושה שיעורים, לא חוזר בזמן למרות שאנחנו מתקשרים אליו ושולחים לו אס.אמ.אס. טוען שאנחנו "חופרים" לו בראש כל הזמן. אנחנו בתורנות בבוקר כדי שילך להסעה, אחרת לא הולך לבית הספר. מה עושים? לוותר לו על הלימודים? עונשים בגיל הזה, זה נראה מאד מגוחך. נודה על עצה תודה

שלום להורים, ראשית, אני מתנצלת על שנאלצתם להמתין זמן מה לתשובתי, שהתעכבה בגלל סופשבוע עמוס במיוחד. עמכם הסליחה. ולשאלתכם- ילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז סובלים מקשיים משמעותיים בתפיסת העצמי שלהם. כמו שציינתם נכון, בנכם רוצה מאד להצליח, ועם זאת, החוויה האקדמית היא עבורו כה מתסכלת ובלתי מתגמלת, עד כי (כדי לשרוד) התפתחה אצלו אדישות לכאורה, ואולי גם ייאוש ואובדן תקווה, אותם אתם מפרשים כעצלות. במצב כזה, אין טעם רב בתוכחות ונזיפות ("חפירות" כלשונו), ובוודאי לא בעונשים. במקום זאת, עדיף להתמקד בהשגת כל הסיוע האפשרי, תוך שאתם מדגישים את ההבנה והאהדה שלכם לקשיים ה*אובייקטיביים* שלו. חזרו ואמרו לו שאתם מבינים כמה קשה ולא כייף לו בבי"ס, ושאתם מוכנים לעזור לו לבחון את נושא הריטלין. הביעו ביטחון בשכלו וביכולותיו, ושמרו על כבודו ככל האפשר. אני מאמינה שעמדה כזו תסייע לו להיחלץ מהעמדה ה'דווקאית', ולחדש את אמונו ביכולתו להצליח. בהצלחה ליאת

שלום בני בן 4, הוא נגמל ממצוץ בסביבות גיל 3, לעיתים היה מוצץ שרוכים מהמכנס ובגדים, לאחרונה זה מתעצם ולעיתים כל היום, אנו שוקלים להחזיר לו את המוצץ מה דעתך? תודה

שלום רונית, כרגע, אני מציעה שלא לעשות דבר, מלבד לנסות להסיח את דעתו בעדינות בכל פעם שהוא מוצץ את דש הבגד, ולהציע לו פעילות חלופית. בזמני מנוחה או לפני השינה, המציצה מרגיעה ומנחמת, ולטעמי הוא בגיל שעוד מותר לו. בברכה ליאת

שלום רציתי לדעת אכן ומומלץ לעבור איבחון לילד? אצל נורולוג או פסיכיטר ילדים או במכון לאיבחון קשב וריכוז? ואם ישנה עדיפות על אחת מאילו יותר למה מה אחרות שצינת?

שלום יצחק, מאחר ואין כיום מבחן אחד חד-משמעי המאשש או שולל הפרעת קשב וריכוז, והאבחנה מתבססת על מידע המגיע ממגוון גדול של מקורות (דיווחי הורים, מורים, בדיקות נוירולוגיות, בדיקות ראייה ושמיעה, שאלונים, מבחני מחשב, ועוד), כל אחד מהגורמים שהזכרת יכול לאבחן בהצלחה את ההפרעה. חשוב להגיע לאנשי מקצוע מיומנים, מוסמכים ומנוסים, בהם אתה בוטח ומאמין. במידה ויעלה הצורך בהתערבות תרופתית, ממילא ייכנסו לתמונה הרופאים (פסיכיאטר או נוירולוג). בהצלחה ליאת

האם לא מומלץ לילד בן 11 שעבר מעין טיפול איבחון בבי"ח שניידר ושם הוחלט לשלוח אותו ללמוד בחינוך המיוחד בבי"ס בכפר ינאי. לדעתי זןהי גזרה מאוד קשה עבורו, הוא ילד חכם ופקח, ומדי ]עם מקבל התקפי זעם,חשבתי שאולי כדי להפגישו עם עוד פסיכולוג וכו' ולקבל חוות דעת נוספת.??

מקווה שנענית בתשובתי שלמטה. בברכה ליאת

מכירה אני ילד חמוד בן 11, עובר כרגע מעין טיול איבחון בבי"ח שניידר, ושם החליטו כי החל מהחודש הבא עליו להכנס ללמוד בבי"ס לחינוך מיוחד בכפר ינאי, הילד אינו נראה כזה , הוא ילד מאוד פיקח וחכם, יש לו בעיות כמו לכל ילד שהוריו גרושים, אומנם כרגע אימו נשואה באושר ולילד טוב, והוא גם נמצא בקשרים עם אביו ואשתו. שאלתי האם לא מומלץ שהילד יעבור אבחון אצל פסיכולוג נוסף, לפני שהורסים לו את החיים בביה"ס המדובר להלן? יען כי חושבת אני שלא הוגן כלפיו מה שעומדים לעשות לו.

שלום למתעניינת, ילדים המופנים למסגרות החינוך המיוחד אינם נראים אחרת מחבריהם. ההחלטה להעבירם למסגרת חינוכית קטנה ומותאמת באה בעקבות אבחון זהיר ומקצועי, מתוך מחשבה על קידום ודחיפה קדימה, ולא כדרך להרוס את חייהם. אבחון נוסף הוא אופציה, אך חשוב לזכור שמדובר בתהליך ארוך ותובעני מאד עבור הילד והוריו. זאת ועוד, האבחון הפסיכולוגי בנוי כך שתוצאותיו יהיו תלויות פחות ככל האפשר בגורמים התלויים בבוחן. לפיכך, אין לצפות שהתוצאות יהיו שונות מאד מאלה שעלו באבחון הראשון. בברכה ליאת

מחפשת פסיכולוגית קלינית לילדים עם בעיות ללקוי למידה בעיה בדימוי העצמי , באזור ראשון לציון תודה

שלום פאני, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

הי בני בן שנה ושבעה חודשים בתהליך ההירדמות משתמש במוצצ ולפעמים נעזר באחיזה של קצוות הסמיכה ולוחץ עליה ומגלגל אותה בכף ידו ולפעמים מתי שהוא כועס הוא מחזיק בסרוך של מכנס או בפינה של הכרית ולוחץ עליה בכף ידו האם זה טבעי ומה ניתן לעשות כדי למגר את התופעה

שלום אנייס, המוצץ, כמו גם אובייקטים 'רכים' ומנחמים אחרים, הם אמצעים לגיטימיים להרגעה עצמית, ובגיל זה אין לראות בהם "תופעה שיש למגר". זה טבעי, ובהחלט ידידותי בשלב זה בילדות. בברכה ליאת

הי ליאת רציתי לשאול לגבי ילד בגן טרום חובה, אשר כל הזמן עושה את צרכיו בבגדים. כאשר הוא מתלכלכך הוא ממשיך לשבת כך ואינו מבקש שיחליפו לו ורק כשמריחים ומעירים לו הוא יבוא להחליף בגדים. מה זה אומר שהילד לא אומר מיוזמתו שהוא התלכלך? המון תודות דורית

שלום דורית, ילדים עם הפרעת הצטאות מודעים לכך, ועלולים לחוש בושה ואשמה. ברמה המיידית, אני מציעה שני דברים - האחד, ללמד אותו לטפל בעצמו ולהחליף תחתונים ומכנסיים במידת הצורך, כדי להחזיר לו תחושת שליטה ועצמאות. השני, לפנות לפסיכולוג ילדים קליני להדרכת הורים, מאחר ובעיה זו נוטה להיות קשורה לדפוסים משפחתיים מסוימים (בדרך מאבקי שליטה בין הילד להורים). בהצלחה ליאת

שלום ליאת יש לי ילד בגן חובה שמאונן בתדירות גבוהה. אנחנו מלמדים ומסבירים לו שעליו לעשות זאת בפרטיות, שאלתי היא, האם אוננות אובססיבית (?) או מרובה יכולה להעיד על קושי רגשי שדורש טיפול. תודה מיכל

שלום מיכל, מינון ותדירות הם עניין סובייקטיבי, בעיקר כשמדובר בהתנהגות טעונת קונוטציות כמו אוננות. בכל מקרה, כאשר האוננות הופכת לעיסוק המועדף, הדוחק פעילויות פנאי אחרות, שווה לתת את הדעת לאפשרות של מתח ומצוקה המבקשים פורקן. השאלה אם לפנות לטיפול תלויה, כמו תמיד, במידת ההפרעה לתפקוד השוטף והנורמלי. אם בסה"כ אין בעיות תפקוד, מצבו החברתי והרגשי טוב ויציב, והגננת אינה מדווחת על בעיות מיוחדות, אפשר להירגע. בברכה ליאת

אם למישהו יש המלצה לפסיכולוג בתחומים הבאים - Play Terapy - אומנות אשמח מאוד לקבל המלצות תודה מראש אורן

שלום רב, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

שלום ליאת היקרה בעבר כבר פניתי אלייך ביתי כמעט בת 9 ילדה מתוקה חייכנית נאה מאוד( כחולת עניים, שיער גלי ארוך)טובת לב , תלמידה טובה, סובלת זמן רב מאוד מחרם חברתי הנובע ממספר בנות בכיתה שהסיתו נגדה אחרות, נוצר מצב שאין לה כלל חברות בכיתה , הן פוגעות בה לעיתים תכופות מאוד , בפניתי לאחד האימהות שביתה הציקה מאוד והסיתה ,השיחה הסתיימה בצעקות מצידה ובמקום לחנך את ביתה לחדול היא ביקשה ממנה להתרחק מביתי.-רשע עצום!!,( השבוע המורה ביקשה מילדה לשבת לידה והיא סרבה ויצאה עם המורה החוצה ונכנסה בוכה)-ביתי נפגעה מאוד ושברה את ליבי בבכי מר בבית אחה"צ על-כך שהתביישה שכולן "רכלו" עליה בעת המקרה, נסנו בעבר רבות להזמין אך ישנן חברויות בכתה ואנחנו לא בתוכם בעל כורחנו- כמובן שיש דירבון וניתוב ממהורים בגיל הזה לצערי אני להורים יש משקל רב בנידון. ברצוני לציין שהמצב משפיע מאוד עליי בצורה אקוטית- אני בוכה רבות ומדוכאת ושבורה מאוד -קשה לי מאוד מדיי יום אחה"צ שביתי שוכבת ליד הטלויזייה ,נ.ב. היא הולכת פעמיים בשבוע לחוג בחברת בנות אלו. פניתי מס' פעמים למחנכת , לצערי היא לא פתרה את הבעייה- לדעתי מחנכת יכולה לעשות רבות מה דעתך? כמו-כן פנינו ליועצת בית הספר שהיא גם מלמדת שם , היא הוציאה את ביתי לשתי שיחות ובאחרונה מהן הוציאה את ביתי עם אחת הילדות שמתאכזרות אליה ושאלה שאלות. ליאת,אני חשה שאין לי שמחת חיים כלל ואינני מצליחה להרדם רבות , הדבר היחיד שאני רוצה זה לסייע לביתי שיהיו לה חברות אך לא מצליחה .חשבתי להעביר בית ספר אך לצערי האחרים מרוחקים יותר ופחות טובים ולהם תזקק ביתי להסעות איטנסיביות - דבר שיכביד עלינו מאוד. אני חסרת אונים אנו גרים בחיפה בשכונה "טובה" על רכס הכרמל והמצב מאוד משפיע על האווירה הכללית. אנא עיזרי לי תודה מקרב לב אורנית

שלום אורנית, לבי איתך ועם בתך. אין דבר עצוב יותר מילד הנתון בבדידות חברתית. עם זאת, ונדמה לי שכתבתי לך זאת גם בעבר, המעורבות הרגשית העצומה שלך בחיים החברתיים של בתך עלולה להשפיע על שיקול הדעת שלך ועל יכולתך לפתור את הבעיה ביעילות. זאת ועוד, התגובתיות הרגשית הגבוהה שלך עלולה להעמיס על בתך משא מיותר: מעבר לקשיים האובייקטיביים שלה בזירה החברתית, עליה להתמודד גם עם האכזבה והדכדוך שלך, שעלולים לעורר אצלה תחושות אשמה וחוסר ערך. אני מניחה שהסטטוס החברתי של בתך מעורר אצלך הד לחוויות עבר שלך, ולטעמי, טוב יהיה אם תזכירי לעצמך שאת והיא אינכן ישות אחת. בעיני, מוטב לנסות להפקיד את הסיוע החברתי לבתך בידיו של אדם אחר, שאינו מעורב אישית, ואשר יוכל לאתר את הקשיים ולתת להם מענה טוב. מורה מנוסה בהחלט יכולה לסייע לילד בשיקום מעמדו בכיתה, אך מדובר בתהליך הדרגתי ולא ב'זבנג' וגמרנו. אם גם יועצת ביה"ס נמצאת בתמונה, אני מבינה שקיימת מודעות לנושא וניסיונות לעזור. תני להן זמן. במקביל, לאור מצב הרוח הירוד שלך, הייתי ממליצה לך למצוא לעצמך תמיכה רגשית, אולי אפילו טיפול פסיכולוגי, באמצעותו תוכלי לברר סוגיות של נפרדות מבתך, ולשקם את התפיסות העצמיות שלך ללא קשר למידת הפופולריות החברתית שלה. אני מאמינה ש"הפרדת כוחות" כזו תועיל מאד לשתיכן. בהצלחה ליאת

ליאת היקרה תודה לך על התיחסותך החשובה לי האם טוב הדבר שפניתי ליועצת ביה"ס? מדבריך יוצא שאני מגזימה בתגובותיי האם עליי להוריד אותם ולקחת זאת בפרופורציות נכונות?? תודה אורנית

נכדי בן 11 חודש מחזיק בעיפרון אועט כפי שאוחז אדם מבוגר.הטם זה מצביע על משהו?או שהוא רק מעתיק את מה שהוא רואה אצל הסובבים אותו?

שלום רב, אני חוששת שלא הבנתי מה בדיוק מעורר אצלך דאגה. תינוק בן 11 חודש עדיין אינו בשל מבחינה ויזו-מוטורית (חזותית-תנועתית) למיומנות הכתיבה, ולכן אין חשיבות רבה לאופן החזקת העיפרון או העט. בברכה ליאת

אבקש המלצה לפסיכולוג קליני לילדים באזור השפלה (רחובות, רמלה, לוד, שוהם והסביבה.) לילד כבן 7 שקרוב לודאי יש לו בעיית תחושה (עד היום לא טופל)ומגיע להתפרצויות קשות, בלתי צפויות ובלתי נשלטות. תודה י.

שלום יהודית, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

שלום, יש לי ילדה בת 5 ש"סובלת" מפחדים, מכל דבר היא פוחדת החל מללכת לשירותים לבד,לשבת לראות טלויזיה מבלי שאני או מישהו מבוגר ישב לידה, לא נכנסת לחדר שלה לבד (שלא נדבר על לשחק בחדר לבד, או אפילו עם חברה או עם אחיה), כשחברות באות היא משחקת איתן בסלון ולא בחדר שלה, היא נבהלת מכל דבר קטן, ישנה לידינו במיטה (כשהיא נרדמת היא ישנה במיטה שלה ובאמצע הלילה באה למיטה שלנו ולא מוכנה לחזור למרות נסיונות שלנו ועקשנות שלנו לחזור). הפחדים שלה משבשים לנו את כל סדר היום ,מכיוון שכל הזמן אנחנו צריכים להיות סביבה. לתשובתך אודה.

שלום קרן, אני מפנה אותך לשתי תשובות שנתתי לשאלות דומות. אנא קראי תגובתי לדורית, בתאריך 16.11.09, ולאפרת בתאריך 26.11.09. אם יהיו שאלות נוספות, אשמח לעזור. באופן כללי, לפחות בעיני, הקו המנחה הוא תמיכה, הרבה תשומת לב ואהדה כלפיה, יחד עם מסר ברור שאינכם מוכנים לאפשר לה לנהל אתכם באמצעות החרדה. גם הדרכת הורים קצרה יכולה לסייע לכם, בכינון עמדה סמכותית ונוסכת ביטחון מול בתכם. בברכה ליאת

שלום רב, אבקש המלצה לפסיכולוג לילד בן 10 כדי לטפל בוויסות רגשי ומיומנויות חברתיות. הילד אובחן כבעל הפרעת קשב מסוג ADHD ומטופל. תודה

שלום א, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

לפני כשבועיים וחצי הצטרפה בתי לצהרון , עד אז תמיד חזרה הביתה אלי או למטפלת. מאותו יום שהתחלנו את הצהרון , התחילה בעיית עצירות שלא היתה קיימת מעולם. היציאות המעטות שהיו היו קשות והכאיבו לה. השתמשתי מ"נורמלקס" שריכך א היציאה. כרגע אין בעיית עצירות מבחינת הגוף אבל היא עוצרת את עצמה מלהיכנס לשירותים ובסופו של דבר בורח לה בתחתון. אני מנסה לשכנע שאין לה ממה לחשוש, מבטיחה הפתעות ואפילו שמלה שהיא ממש רוצה, בינתיים כלום לא עוזר. הרופאה המליצה להתחיל טיפול פסיכותרפי, ממש אין לי תקציב לזה . האם יש דרך שאני יכולה לעזור לה להתגבר על החשש שנוצר אצלה מהכאב...

שלום שני, הפרעת הצטאות עלולה להתפרץ כתגובה לאירועי חיים מעוררי סטרס, ורצוי מאד להימנע מלהפוך את הנושא למוקד קונפליקט בין הילד להורים. כרגע, בתך מגיבה לאירוע עצירות קשה, ואני ממליצה מאד לעשות הכל כדי להפחית את העיסוק בהפרשות שלה, ובמתח הנלווה לכך. כש'בורח' לה, עזרי לה להתנקות ביעילות, ללא כעס או ביקורת. זכרי שבעיה זו יכולה להיות עקשנית ומטרידה, ורצוי למנוע את התפתחותה או החרפתה. לטעמי, מוטב לקבל הדרכת הורים - גם אם היא כרוכה בתשלום - ולהקדים תרופה למכה. ממליצה לך לקרוא עוד על כך, תחת מילת החיפוש "אנקופרזיס". בהצלחה ליאת

נא לשלוח המלצות ומידע לכתובת אימייל [email protected] בתודה מראש אנה

אני מניחה, אנה, שאת מבקשת המלצה על מטפלים באזור אשדוד וסביבתה. מקווה שיגיעו המלצות! בהצלחה ליאת

שלום ליאת, אני בן 17 ושמתי לב שידידה שלי שבגילי בערך מרביצה(לא מכות מכות, אבל היא תמיד חייבת לתת את המכה האחרונה). הייתי רוצה להבין מה עומד מאחורי המכות הללו מבחינת הפסיכולוגית. תודה

שלום רב, לא לגמרי ברורה לי הסיטואציה בה חברתך מכה אותך, ואני רוצה להאמין שזה קורה בסיטואציה של 'צחוקים', ולא כחלק מקונפליקט. בכל מקרה, אם היא נותנת את המכה האחרונה, אני מניחה שמישהו אחר נתן את אלה שלפניה, ואף אחד לא אוהב לחטוף מבלי להחזיר. אם זה קורה מולך, נסה להימנע מסוג כזה של תקשורת, ולומר לה שזה לא נעים ולא מהנה אותך. מלבד העובדה שהיא רוצה (כמו כולנו, הנשים) להיות מי שאומרת את המילה האחרונה, יתכן גם שזו דרכה ליצור מגע גופני-פיזי איתך מבלי להיחשד כפלרטטנית. זו, כמובן, האופציה היותר נחמדה, ושווה לבדוק אם אפשר להסב את הדפוס המכאיב למגע נעים וידידותי יותר. בהצלחה ליאת

שלום בתי בת החמש , אמרה לי כי בנות מסוימות אמרו לה בגן אמא שלך קטנה (אני לא גבוהה) כיצד הייתי צריכה לענות לביתי על מנת לחזק אותה. ואיך להדריך אותה לענות במקרים כאלו ? תודה

שלום גלית, אין טעם לנסות ולהתווכח עם המציאות, ולכן, אם מציינים בפני בתך שאת 'קטנה', תוכלי להשיב לה בחיוך שזה נכון, ושזה אף פעם לא הפריע לך או מנע ממך לחיות חיים טובים ומלאים. תוכלי להדריך אותה לומר לחברותיה "אני אוהבת את אמא שלי כמו שהיא, ובשבילי היא הכי טובה בעולם". מה שנכון...לא? בברכה ליאת

שלום גלית. בתי בת 3 וכתבתי בעבר על התמודדותנו עם קשיי התנהגות מצידה מאז לידת תינוקת לפני כ 3 חודשים. מעבר להתמדתנו בכך שאנו מרחיקים אותה כאשר היא מרביצה ויש אכן הפחתה במידת ההתנהגות האלימה שלה, יש בעיה חדשה שנורא אבל נורא קשה לי להתמודד איתה. לפני כחודש וחצי, בתי הגדולה החלה לקום בשעה 5 ורבע או 5 וחצי בבוקר.מכיון שאני מיניקה וגם כך אני "עמוסה" בעייפות מכל הכיוונים, ובכלל עקרונית נראה לי שצריך לעזור לילד לישון כמו שצריך, אני ובעלי אמרנו לה שעדיין לא בוקר ושתשוב לישון ושאם אינה רוצה לישון, שתשכב במיטה עד שהבית יתעורר לפעילות. העניין הוא שבעלי קם ב 5 ו 40 לעבודה ותלוי בהסעות שאינו יכול להפסיד, הוא צריך להתארגן וגם אינו יכול לסייע לי כשזה קורה. כאמרו, אמרנו לה מדי ערב שעלינו לישון עד הבוקר כדי שיהיה לנו כוח וכדומה, ונראה היה שהיא מצליחה להתקדם בכך. כששמעתי אותה ב 6 בבוקר אומרת שלא רוצה להיות יותר במיטה, קמתי אליה והתחלנו את התארגנות הבוקר. עליי לציין שמבחינתי 6 היא שעה סבירה יותר לקימה ולכן אז אני קמה אליה. כפי שאמרתי היא הצליחה כמה שבועות או לקום אחרי 6 או לקום לפני ולהיות עם עצמה. בימים האחרונים, לא ברור למה, היא שוב קמה, ו"מכריזה" בקול "אמא, קום", אני אומרת לה מחדרי שעדיין לא בוקר ושלא קמים כעת, והיא צועקת בקול רם יותר. אני משתדלת לא לפתח אייתה דיאלוגים על כך, אך ברור שמנקודה זו , א- אני כבר לא נרדמת, ו ב- התינוקת מתעוררת. וכך ,הבית "נאלץ" להתעורר מ 5 וחצי. אני חשה תסכול נוראי במיוחד משום שאני בחופשת לידה וכה עייפה, ולא יכולה להיות לי עזרה כפי שציינתי. שאלתי היא מה אני עושה עם העניין הזה? האם להתעקש על כך? האם פשוט "לזרום" איתה וזה יעבור? ואם כן, האם זה לא יהיה מסר "מזגזג" מבחינתה? בבקשה בבקשה עזרי לי לקבל כיוון.

שלום גלית, אני שמחה לשמוע שאתם מצליחים ליישם חלק מהעצות שקיבלתם ולהרוויח מהן. ההשכמה המוקדמת שבתך מארגנת לך בימים האחרונים נשמעת כמו חוויה לא נעימה, וכנראה שלא תהיה לך ברירה אלא לפעול כפי שפעלת בפעם הראשונה. חזרי ואמרי לבתך שאם היא מתעוררת לפנייך, עליה להמתין במיטתה בשקט ולא להעיר אותך או את התינוקת. אם היא צועקת, העירי פעם אחת, ואז - התעלמי מבלי להיכנע. יתכן שתשלמי על כך בבוקר או שניים ללא שינה, אך המסר יעבור: בשעות האלה אין עם מי לדבר! במקביל, השתדלי לדאוג להחשכת החדר בעזרת תריסים סגורים, ולשעות השכבה אופטימליות, המתואמות לצרכים של בתך. לפעמים אין ברירה אלא לזרום עם הילדים. תתנחמי בכך שעוד כמה שנים לא תצליחי להשכים אותם גם בשעות הצהריים... ליל מנוחה ליאת

שלום בני בן 4, והסימנים התחילן אצלו כבר בגיל 1.5 זה התבטאה בסרבנות בפחדים מחפץ מסויים. נעם הגיל זה עבר להתקפי זעם סרבנות, בילבול , התנהגות כמו פסיכוזות, לא יודע מה להחליט במצבים של התקפים. לפני שנה וחצי היינו אצל נוירולוג הוא אמר שאנו מגדלים טירן מישפחתי ונתן לקחת פסיפרולה פעמיים ביום 5 מ''ל. רוצה לציין שהוא ילד שחולה לעיתים קרובות: שיעול אסטתי, נזלת מוגלתית, וכו'. מטפלים בו בהכל כל המשפחה נותנת את כל הנשמה לקראתו. הוא נימצא בגן מגיל שנתיים, לפעמים זה גם מתבטאה בגן אומנם בתדירות נמוכה. רופא המשפחה טוען שזה יעבור עם הגיל אבל אני רואה שזה רק מחמיר ורע לו עם כל ההתנהגות הזאת הוא מעוצבן, מבולבל בוכה. רוצה לציין שהוא ילד מאד חכם אוהב את כל הפעילויות: חשבון, אותיות מבין ויכול לשבת שעות עם החוברות זאת אומרת לדעתי אין לו בעיית קשב וריכוז. אוהב מאוד טלויזיה, לצייר לגזור וכו'. בבית עדיין לא אוכל לבד ודורש שיאכילו אותו לפעמים עדיין עושה פיפי בתחתונים ומייד רץ לשירותים. בעיות שינה אין לו. ילד מאוד יפה: מתולתל זהב, עיניים כוחות כמו נסיך. אני לפני חודשיים ילדתי רואים שיש ביטוי של קינאה, לפעמים אומר תזרקו את רוני ( הבן השני) אני רוצה לציין שאני סובלת מפניק גיזורדר וחרדות+דיכאון ללא שום סיבה זה הגיע אלי בגיל 16 כרגע בת 28. אני אישה משכילה בעלת תואר שהי בביטכנולוגיה, עובדת בתפקיד של אחראחת תחום רפואי רגולטורי בחברת מכשירים רפואיים. כל ההריון הייתי על מינון של 2 סרוקסט = 40 מ''ג לא הינקתי. אצל אמא שלי יש גם את כל הסיפור הזה גם לפעמים נוטלת כדורים אנטידיכאוניים. לא יודעת מה לעשות כל הבית זה בלאגן אחד גדול אולי מישהוא מכיר מטפל טוב, אנחנו גרים באשדוד אבל זה לא בעיה לנבוע לעיר אחרת בתודה מראש בבקשה עזרו אנה

שלום אנה, את מתארת מצב לא פשוט, של משפחה שלמה הנמצאת תחת רודנותה של החרדה. אני שומעת שהחרדה שלך מקשה עליך לתפקד ביעילות כדמות סמכות מול בנך, ואת נשארת חסרת אונים מול התקפי הזעם שלו וניסיונותיו לנהל אתכם. אין לי ספק שמעבר לטיפול התרופתי, תוכלי להרוויח מאד מטיפול פסיכולוגי והדרכת הורים. תוכלי לנסות להגיע למטפל טוב דרך קופ"ח או דרך המרפאות הציבוריות בעירך. במידה ואת מבקשת המלצות מקוראי הפורום, צרפי הודעה נוספת עם כתובת המייל שלך בגוף ההודעה עצמה, אליה יוכלו לשלוח את המלצותיהם. בהצלחה ליאת

לד"ר ליאת שלום רב! אני בת 17 אשר סובלת מגיל 12 מתלישת שיער בגבות בריסים ובשיער. מטופלת אצל פסיכולוג במרכז לילד ולנוער אשר בטבריה ובנוסף היתי אצל פסיכיאטרית שנתנה לי תחילה את הכדורים פלוטין אך לא עזרו בכלל והיו לה תופעות לואי שהעלתה לי את המינון ל-4 כדורים ביום עכשיו היא נתנה לי את הרסיטל לנסות אך לצערי הטיפול שם לא ממש עוזר למצב שלי וקשה לי לחיות כך אני לא יודעת מה לעשות ולאן לךפנות על מנת שיעזרו לי. מה את ממליצה לעשות במצב כזה האם לפנות לפסיכולוג פרטי כדי שהטיפול יתקדם יותר אם כן את מי את ממליצה אני מהצפון טבריה. תודה אורית.

שלום אורית, ההפרעה ממנה את סובלת (טריכוטילומניה) שייכת לקטגוריה של הפרעות השליטה בדחף, והטיפול המקובל בה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עם או בלי תרופות. אני רוצה להזכיר לך שטיפול פסיכולוגי, בעיקר בהפרעות העקשניות, עלול לקחת זמן, ויש להתמסר לתהליך ולגייס סבלנות. תוכלי לקרוא עוד על ההפרעה ועל דרכי הטיפול המומלצות בה כאן - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%94 בהצלחה ליאת

בני בן ה- 10 מתמודד עם קשיים חברתיים. אנו מחפשים טיפול העוזר בחיזוק הדימוי העצמי והמיומנויות החברתיות. האם תוכלו להמליץ על טיפול כזה באיזור הקריות? אשמח לתשובתכם

שלום שירי, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

ליאת שלום רב, ביתי בכיתה ד'. תכונות מסוימות המאפיינות אותה תמיד (ואפילו היו חלק מחוזקותיה) החלו להקצין בתקופה האחרונה. היא ילדה חכמה ומוכשרת ובעלת כושר תכנון וביצוע גבוהים מאד. בזמן האחרון זה מתבטא בלחץ ועצבנות כל פעם שדברים קצת עמומים או לא מסתדרים כמו שרצתה. זה תמיד היה אבל הקצין מאד. היא תלמידה טובה ואין לה קושי לימודי יחסית לכיתתה. יש מורכבות חברתית שלא פשוטה לה אבל אין משהו קיצוני לפי מיטב ידיעתנו. המורה שלה מציינת כי היא מפטפטת רבות בכיתה, שואלת שאלות מבלי לחכות שיפנו אליה, מרבה להעיר הערות ובכל אלו נראה כי היא אינה שולטת בכך. היא פשוט רוצה לדעת משהו וישר שואלת באימפולסיביות. המורה מתארת את זה כחריג ולא נורמטיבי אפילו אובססיבי. היא ילדה מאד ממושמעת ובכל זאת גם שמעירים לה היא עדיין נוהגת כך.כאילו זה לא בשליטתה. גם בבית אנחנו יכולים לזהות כי היא מאבדת סבלנות מהר, קשה לה לווסת את עצמה בסיטואציות מסויימות. היא מאד מסודרת, אחראית מאד, מאד חשוב לה להיות בשליטה, יש לה יכולת תכנון וביצוע מאד גבוהות. כלומר בהחלט לא תמונה קלסית של בעיית קשב וריכוז. נראה שיש אצלה איזו חרדה גדולה , שאנחנו לא מצליחים לפענח. אנחנו רוצים לבדוק ולטפל, אבל מתקשים בזיהוי תחום המומחיות או הבעיה.האם לדעתך כדאי לעשות אבחון כדי לדעת אם קשור לקשב וריכוז (למרות שלא תמונה קלאסית) או עדיף להתחיל אצל פסיכולוגית ילדים ? המון תודה וסליחה על האורך

שלום טליה, אני חושבת שהבטריה הפסיכודיאגנוסטית המקובלת יכולה לכסות את שני התחומים, לפחות בשלב ראשוני. פסיכולוג קליני של ילדים יכול לאתר באבחון קשיים רגשיים ואישיותיים כמו גם רמזים לליקויים ממקור אורגני כגון הפרעת קשב וריכוז וליקויי למידה נוספים. אם עולה חשד כזה, אפשר להמשיך לבדוק אצל מאבחנת דידקטית מהם הקשיים המדוייקים. יש ילדים או מבוגרים שאינם 'מצייתים' לתמונה הקלאסית (בעצם מי מאיתנו?...), והם פועלים על המציאות בדרכם, כדי לעקוף את הקשיים האופייניים לשלב בו הם נמצאים כרגע. בכיתה ד', העומס הלימודי הופך להיות ניכר ומשמעותי, ויתכן שהאסטרטגיות שאפשרו לה לעקוף את הקשיים עד עכשיו, כבר אינן מועילות, מה שיוצא אצלה תחושת עומס ואי שקט. בעיני, שווה להקשיב לעין המקצועית של המורה, ולאבחן את הקשיים בהקדם. בהצלחה ליאת

שלום ליאת יש לי אחיינית בת עשר בת להורים גרושים שתהליך הגירושין היה קשה ועירב את הלדים. יש לה אח נוסף בן תשע. היחסים בינהם מורכבים ויש בינהם הרבה מריבות. לאחרונה נודע לנו מאחיה שהיא מתעללת/התעללה בחיות והיא אישרה ואף סיפרה על כך לאביה. היא גדלה בבית אוהב חיות וההתנהגות הזאת מדאיגה בעיקר כי אנחנו יודעים שממחקרים שזו התנהגות שעלולה להצביע על בעייה פתולוגית ולהחמיר. אני מניחה שיש בה הרבה כאב והיא משליכה אותו על החיות ואולי גם רוצה להכאיב להם כמו שכואב לה. השאלה מה אנחנו כמשפחה יכולים לעשות ואיך אנו יכולים לדעת האם זו התנהגות מאפיינת תק' קשה או זוהי התנהגות המצביעה על משהו חמור יותר. איזה עוד התנהויות עלינו לחפש. אני חייבת לציין שהיא מאוד אוהב לטפל ברגישות ובעדינות באחייניה הקטנים ולבשל. יש בה עדינות ונועם אבל גם הרבה אגרסיות. בברכה

שלום רעות, התעללות בבעלי חיים היא התנהגות המחייבת התייחסות רצינית מאד, שכן היא יכולה לשקף מצוקה ממשית ובעיות רגשיות רציניות. כרגע, הייתי ממליצה על פנייה לפסיכולוג ילדים ולא להסתפק באבחון עצמי. בברכה ליאת