פורום פסיכולוגיה קלינית

44339 הודעות
36900 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
26/06/2001 | 17:50 | מאת: Angel

אשלח עדכון נוסף עוד מעט

26/06/2001 | 17:56 | מאת: טלי וינברגר

יופי!! שיהיה ערב נעים, טלי פרידמן

26/06/2001 | 17:58 | מאת: Angel

גם לך. תודה מעומק ליבי על הכל אנג'ל

26/06/2001 | 18:23 | מאת: אביב

היי אנג'ל.. ולי לא מגיע עדכון ? איזו זריקת הרגעה קטנה ולא כואבת אחרי הבוקר ? אחרי שנתפסו לי האצבעות שהחזקתי לך כל היום ? :-))) אביב.

26/06/2001 | 18:24 | מאת: Angel

החזקת לי אצבעות? אוי,איזו חמודה :)

26/06/2001 | 17:35 | מאת: נטעלי

אני בטח צריכה דחוף תוכלי ליעץ לי משהי באזור נתניה? לבעיתי החמורה?

26/06/2001 | 17:47 | מאת: טלי וינברגר

נטע-לי, אינני בטוחה שטיפול פסיכולוגי של חודש וקצת יוכל לסייע לך. האם את חושבת שתוכלי להמשיך את הטיפול גם לאחר שתתגייסי? דווקא מפאת קוצר הזמן אולי כדאי לך לפנות לבינתיים לטיפול התנהגותי, שהוא קצר מועד, אבל עדיין אינני יודעת אם חודש וקצת זה לא קצר מידי. אם בכל זאת תחליטי שאת מעוניינת, כתבי לי לאימייל ואוכל להמליץ לך על מטפלים באזור נתניה. בברכה, טלי פרידמן

26/06/2001 | 17:03 | מאת: נטעלי

שלום לך מוכל להשיב לי על השאלה לטלי דחוף? תודה

26/06/2001 | 18:03 | מאת: דניאל

טלי ענתה לך,והיא הגדולה מכולם. בכל זאת והיה ולא קיבלת תשובה שמספקת (למרות שאינני מאמין),תוכלי לשלוח לי אימייל,ובשמחה אתן לך מספר טלפונים וכתובות של מטפלים באזור נתניה,ואשמח גם לסייע לך בקשר עמם. שלך דניאל

26/06/2001 | 16:36 | מאת: רונן

אז אם דרכי גרועה תן לי כמה עיצות וטיפים כיצד לטפל ולייעל את המצב לכן אתה פה לא? כל דרכיי כעת לוו באמצעות פסיכולוג ופסיכיאטר הם דרכי טועה כדבריך הרי שהאשמה על הרפואה, אך אשמח לקבל פתרונות ריאליים עליהם אני יתייעץ אם המטפלים שלי, שתיקתך לאור טעויות לא עוזרות בכלל, אני חושב שאתה כאן בכדי לעזור(אך אני טועה) אם משהו שוגה או שואל כל הפורום ממליץ על דרכים ושיטות ואילו אתה כבעל מקצוע, מה שאינו לרוחך אתה מתעלם, זוהי השפלה של הגלם האנושי ושל הפסיכיאטריה וההזנחה בפרט, אם קצת היה אכפת לך ממצבנו הייתה נותן קצת יותר קרדיט, אתה ממש בושה לתעודת עניות שקיבלת במקום לימודך. בזעם רב, רונן נ.ב ראה תגובה בעמוד הקודם תחת כותרת שונה

26/06/2001 | 16:51 | מאת: דניאל

לא להתרגש מידיי! הבחור תוקף את כולם.גם בפורום אחר שהוא היה בעבר פעיל. הוא גם יכול להגיב בחריפות,ואפילו בקללות גסות שהדף לא יוכל לסבול. יש לו בעיה שאכן מציקה,אך במקום לטפל בה הוא מעדיף להאשים את כל העולם. אז לדעתי...פשוט לא להגיב,עד שנקבל מהבחור,התנהגות חיובית. ורק לידיעה:הוא לא יניח הרבה זמן. אך התרופה זה לענות לו ברמה שבה אנו מורגלים,שהיא נימוס,ודרכיי נועם. ולא לרדת ברמה,שאנו לא רגילים אליה. לתשומת לב כולם!!!! שלכם באהבה דניאל.

26/06/2001 | 17:40 | מאת: רונן

מה אתה דוחף את האף שלך ועונה בהודעות שלא מיוחסות אליך? רשמתי לך בעמוד הקודם הודעה תקרא אותה ותבין אני לא יפסיק בגלל אחד כמוך לשאול שאלות ולבקש תשובות, אתה לא מזיז לי ואני לא חושב שאבני מיחס חשיבות להודעות השליליות וחסרת הטעם שלך, אתה בטוח ילד בחופשת הקיץ שמשעמם לו ומגיע לפורום כאן לא במקרה, אז לך למורה ותתלונן.

27/06/2001 | 00:16 | מאת: דר' עמי אבני

תודה עמי

26/06/2001 | 16:29 | מאת: רונן

זכותי לשאול כאן כל שאלה ולחזור עליה פעמים רבות ומזויות שונות תפקידו של הפורום לתת מענה, בהיעדר מענה אין חיים לפורום כך שאם אני שואל ולא מקבל תשובה המשיך לשאול ולא התקפל, לפעמים מה לעשות לא כל התשובות מוצאות חן בעינינו ואנו רוצים תשובה יותר ספציפית ויותר עיניינית , כך שאם אתה חושב להוריד אותי מהסוס אז תשכח מזה השאל והמשיך לשאול את נועה את רוית וכל מי שציינת עד שאני ירכיב את הפאזל לשלמותו מכל פיסת מידע שמיעצים לך. לידיעתך לתגובות כאבני ואחרים לא צריך ליהיות רופא כל אחד יכול להמליץ, אז הם מיותרים??

כי אני מכיר הבחור....הוא שונא את כל העולם,ולא כדאיי להכנס איתו בדו-שיח כי הוא עלול להיות נורא.עלול לקלל ,להתבטא בגסות,ואז אפילו להרוס את הפורום החמים שלנו. פשוט להתעלם עד שהבחור ייתנהג בהתאם. כשיהיה אדם הוגן ייקבל את היחס הראוי לכל אדם. שלך דניאל.

26/06/2001 | 17:43 | מאת: רונן

איני פגעתי בך או במשהו בפורום כך שאשמח אם תענה ולא תתיחס למסיט לחרם קטנוני, ההחלטה היא שלך, איני יודע מי זה דניאל שטוען שפגעתי ואני לא יודע מאיפה אני מכיר אותו כמו כן איני אוהב להשתמש בשמות בדויים, אז מה יוצא לטמבל הזה שמתסיס את הפורום וטוען שאני השלילי כאן.

26/06/2001 | 16:17 | מאת: נטעלי

את יכולה בבקשה לעזור לי ולקרוא מה שכתבתי לטלי דחוף? תודה

26/06/2001 | 19:01 | מאת: yael

היי חמודה, אם אינני טועה אני חושבת שיש כאן עוד מישהי בשם יעל, את שלי אני כותבת באנגלית בכדי להבדיל, אז גם אם התכוונת אלי וגם אם לא תצטרפי יותר מאוחר כשאסיים לעבוד ונדבר o.k? יעל

26/06/2001 | 15:49 | מאת: yael

תודה שעניתם לי אע"פ שהיה קצת מאוחר והלכתי הביתה. יש לי נושא חשוב להתייעץ איתכם . ניפגש בערב שלכם יעל

26/06/2001 | 16:56 | מאת: דניאל

מחכה בקוצר רוח. דניאל

26/06/2001 | 18:33 | מאת: yael

"חטפתי" הפוגה של כמה דקות, מצפה בקוצר רוח להערב, מתרגשת כמו ילדה קטנה לקראת הערב. איזה כיף לצפות למשהו....... יעל

26/06/2001 | 15:07 | מאת: נטעלי

טליושש: יש לי עוד משהו לספר לך נכון סיפרתי לך שסיימתי תיכון . אז נכון שלא ישתלבתי עם האנשים שם מחוץ אחת. היה משהו בכיתה שלי שבמשך שנתיים הייתי נורא נורא קרה אלייו פתאום לקראת סוף השנה הזו יתחלנו להגיד שלום היי יסתבר לנו שדודים שלו גרים בשכונה על ידי פעם הוא אמר גם בשיעור הייתי על יד השכונה שלך ואז רשמתי לו מכתב בקשתי תטלפון שלו .. והרבה הוא לא היה מגיע לכיתה היה עובד. יזמנתי אותו אליי עם הוא היה על יד השכונה הוא הסכים... ככה זה היה וגם פעם אחרונה שזכור לי זה בפורים שראיתי אותו יצאתי מהכיתה הביתה ואז הוא רצה בדיוק להכנס לכיתה ואמר : הייתי אתמול בשכונה שלך ואז אמרתי לו אז למה לא באתה והוא אמר אין לי תטלפון שלך.ככה זה הסתיים כשאני בסוף אמרתי תרשום לא היה לו אייך אז אמרתי מה המספר שלך הוא אמר . וזהו עד אתמול לא ראיתי אותו במסיבה סיום.כשראיתי אותו אמרתי לו בא סם שאלתי מה נשמע וספרתי שיתקשרתי מאה פעם והפלאפון לא זמין הוא אמר יחלפתי פלאפון ואז ראה מורה והלך להגיד לה שלום.אז: אני נורא חיבבתי אותו באמת אני לא רוצה לסיים תקשר. קבלנו דף קשר יש לי תטלפון שלו בבית אני רוצה לצלצל ולשאול אם הוא רוצה שנשמור אל קשר הבעייה אם הוא לא רוצה כי הוא יכל לבקש לא?!את שלי תטלפון.. מה את אומרת אני חושבת כמו תמיד הוא בטח שונא אותי אני לא יודעת מה לעשות וגם בגלל זה רע לי מאוד.. תודה טלי ו ביי

26/06/2001 | 17:21 | מאת: טלי וינברגר

נטע-לי, אני אענה לך כאן על שני מכתבייך האחרונים. לגבי הבחור - אין לי עיצה טובה בשבילך, אבל לדעתי אף פעם לא כדאי להשאיר את הדברים לידי הספק. אם תתקשרי והוא יגיד לך שהוא לא רוצה, זו תיהיה פגיעה וזה לא יהיה נעים, אבל אחרי זה תדעי שאין לך מה לשבת כדי שאולי-אולי יום אחד הוא יתקשר, ואם הוא יסכים וירצה - אז...מה טוב. לגבי יעילות הטיפול הפסיכולוגי, באופן כללי אני מאמינה גדולה בטיפול. אבל יש להתאים את הטיפול והמטפל הנכון אל המטופל. ישנם סוגים רבים של טיפול, וכמו כן ישנם מטפלים מסוגים שונים. צריכה להיות התאמה בין המטפל למטופל, אחרת מדובר בתהליך סיזיפי, קשה ובדרך כלל לא מועיל. בברכה, טלי פרידמן

26/06/2001 | 14:37 | מאת: נטעלי

קראתי ותודה על תשובתך........ אני לא יודעת על מה חשבתי להשתנות וגם אולי טיפה בעצם, אבל זה לא יעבוד ברגע שאני רואה אנשים אני מסתגרת בפנים בתוכי רק שלא ידברו איתי שבטעות כמו תמיד לא יפגעו ביי אני רוצה רחוק מהבית וכן צודקת גם מהבחינה שאולי יש סיכוי יותר להכיר אנשים אבל אני לא חברותית אני נראת כמו סנובית על תתקרבו אליי... לצערי אני לא מצליחה לישתנות אני חושבת שהאופי שלי מגעיל אני לא יודעת מה תמיד חייה בהרגשה ובטח עכשו הם ישנאו אותי...... אני חייבת שוב עצה יש לך רעיון? ושאלה אחרונה טיפול פסיכולוגי באמת עוזר לפי דעתך??? זה יעזור לי? תודה לך

26/06/2001 | 17:22 | מאת: טלי וינברגר

נטע-לי, עניתי גם על מכתב זה וגם על השני, בתגובה למכתב השני, בהודעתך הבאה. טלי פרידמן

26/06/2001 | 14:28 | מאת: אפרת

כן אביב נכון צודקת, אם היית יכולה להבין אותי טיפה יותר אני נמצאת במצב בו קשה להגדיר רע לי עצוב לי קשה לי לא מוצאת את עצמי אתמול היה לי מסיבת סיום ונורא קיבלתי את זה קשה הכול נראה מפחיד. מילא הייתי אחת שמשתלוות יותר עם אנשים והיו לי חברים אבל , לא, תביני אני לבד לבד תמיד היו צוחקים אליי ויורדים יתחלתי ליתנהג בכך שאני רק שותקת ומקשיבה כמה שלפעמים יש לי מה להגיב.. אני לא יכולה יותר טיפול פסיכולוגי אני לא יכולה לרחוש אני לפני גיוס כמו שציינצי מפחדת שמה שהיה כול החיים יחזור ושוב , כמה שאני רוצה לישתנות אבל אני לא מצליחה אנא אני יודעת שלא תוכלי לעזור לי אבל מה נראה לך יש תקווה? ועם כן אייך עושים זאת תודה רבה לך את מלאך..... באמת.... היום לא יצלחתי להרדם מרוב הבלבול מה אני יעשה עד הגיוס וכו... אני מפחדת לצאת לעבוד שגם שם כמו תמיד יתיחסו אליי לא יפה ובזלזול מה עושים אנה? תודה לך..... ואני מקווה שסך הכול את יבנת אותי? תודה אפרת

26/06/2001 | 17:58 | מאת: אביב

היי אפרת.. קודם כל כן יש תקוה, תמיד יש תקוה, אם אני יצאתי מהמצב בו נמצאתי - אז תמיד יש תקוה, ותאמיני לי הייתי בחור שחור הרבה יותר משלך, בהזדמנות אני אספר לך.. ואני רוצה לעזור לך באמת, אני רק לא יודעת איך, אז בואי ננסה לחשוב ביחד.. הבנתי מה את לא יכולה לעשות - לא טיפול פסיכולוגי, לא יכולה להשתנות כמה שמנסה, לא יכולה לדבר כי צוחקים עלייך.. ועכשיו בואי ננסה לראות ביחד מה את כ-ן יכולה לעשות עד הגיוס ולפניו וגם כשתתגיסי.. יש לך רעיונות ? לי יש כמה, אבל לדעתי הרעיונות הכי טובים יכולים לבוא ממך, אז תשבי כמה דקות לבד עם עצמך, ותחשבי מה את כן יכולה לעשות ורוצה לעשות, תחזרי אליי, ואני אנסה לעזור.. לכוון אותך קצת איך ללכת צעד קדימה, לחזק אותך ולתת לך כוחות ואמונה שאת מסוגלת.. בסדר ? אני פה מחכה לתשובה שלך.. אביב.

26/06/2001 | 19:20 | מאת: אפרת

אביבוש תודה: א. אני כן יודעת מה הבעייה שלי זה לא שלא , אני יודעת ש... אני מתייחסת בקרירות לאנשים ואז אנשים לא מתיחסים יפה אליי חושבים אני סנובית ומתרחקים ממני ואני מתחילה להיות סגורה בתוכי ואז מרגישה שלא אוהבים אותי ואז הכול נוצר . לשנות אני נסיתי לא יצלחתי להתיחס אליהם אחרת אני לא מצליחה אני פגועה מדי כדי להפתח כמו כולם קשה לי ולא רק שקשה אין לי תבטחון ניסיתי וניסיתי וניסיתי אבל שום דבר לא הולך אביב: את, באמת מאמינה שיש עוד אנשים במצבי? או לא? ובאמת את היית כמוני או שאת רק מנסה להרגיע אותי? את באמת חמודה..... את יודעת?!

26/06/2001 | 14:26 | מאת: לימור

אני בת 18 ואמורה להתגייס בקרוב. לכול מסגרת שנכנסתי אלייה הגעתי עם מוטיבציה רבה ורצון להשתלב, עד מהרה נכשלתי במשימה, נשארתי לבד אנשים ניצלו אותי למטרות שלהם והשאירו אותי לבד. וכך בכל מסגרת אפשרית, תיכון, חטיבה, מסגרת התנדבותית וכו' כיום אני מסיימת לימודי בתיכון ואני מרגישה שאשאר לבד מפחיד אותי שאגדל ואעבור הכל בעצמי, מה אני יכולה לעשות בכדאי שהפעם אשתלב באמת?

26/06/2001 | 15:12 | מאת: שירלי

לימור: אני במצב בדיוק כמו שלך סיימתי גם אני אתמול את לימודי ומרגישה רע מפחיד עצוב. גם אני לבד לבד בלי חברות חוץ אחת אבל תאמיני לי יש כמונו עוד הרבה עזבי שכחי מה שהיה הרי בא בפנינו דף חדש עכשיו לא?את צריכה להפנים בתוכך את יכולותך אמונותיך בך וצבא זה לא בית ספר יש שם אנשים בוגרים שאני מאמינה שהם כבר לא ילדים... תיהיה ברוכה והמשך דרכך בהצלחה ביי וגיוס קל ותכתבי לי אני כאן המון המון ביי

26/06/2001 | 15:19 | מאת: לימור

שירלי! אני רוצה באמת להאמין בזה הלוואי שיכולתי את בטח יודעת עד כמה זה קשה לפנות לדרך חדשה שאין לך מושג איך יקבלו אותך הרי בעבר נכשלתי ונותרתי לבד..

26/06/2001 | 19:48 | מאת: ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, מכתבך מרגש. את רוצה, מוכנה לתת, ונרמסת. אני מציע שלא ניכנס לניתוח מעמיק של מה שהיה בעבר, כי יש לפנייך גם סיטואציות חדשות לגמרי (צבא זה לא הקייטנה של בית הספר, כמו שאומרים, ויש גם את עניין הגיל, ובגילך דברים רבים קורים לאופי... וכל זאת לגבי מה שאני מציע בעניין פרשיות העבר. לגבי העתיד בצבא: נסי כן לתת, כן לתרום, וכן להתמיד ב"ראש הגדול". בכל זאת יש סיכוי שבצבא זה יתקבל אחרת. אם תרגישי שהעניינים מתחילים להתקלקל, פני למפקדים. הם מקבלים הרבה הדרכות, מחבר'ה כמוני, כדי שיאזינו לך. אם את מרגישה שכדאי, פני אלי. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

27/06/2001 | 21:14 | מאת: לימור

ד"ר אברהם! אני מודה לך על תשובתך, הלואי ויכולתי לבוא לצבא בהרגשה שהכל יסתדר אבל בעבר ניסתי ונכשלתי, כולם באים אליי בכדאי שאפתור להם את הבעיות ולפחות אקשיב אני גם מתנדבת בקו עזרה לנוער, אבל כשאני צריכה שיקשיבו לי אני נשארת לבד אני לא מסתדרת עם אמא שלי וההורים שלי גרושים אין לי תמיכה משום מקום אני ממש לבד! לאחרונה יש לי את החבר שלי והוא נורא תומך ועוזר אבל זה שונה חבר וחברה.. אשמח אם תביע את דעתך בנושא כי אני נורא נהנת לדעת שאחרי שיחה עם מישהו הוא מרגיש יותר טוב (בעתיד אני גם רוצה לעסוק בטיפול בפרט), האם יש משהו פרקטי שאני יכולה לעשות בשביל לדעת לקלוט חברים לא רק כ"אוזן קשבת"? אשמח לקבל תשובה לימור

26/06/2001 | 14:04 | מאת: ניר

ד"ר אבני שלום. שאלותי אליך הן: א-מה הן האופציות להפסקת טיפול ממושך של קסאנאקס (0.5 שלוש ביום)? ב-האם ניתן ליצרוך היפרקום במקביל לשמוש בקסנקס ? ג-דעתך הכללית לגבי נרדיל.

26/06/2001 | 14:51 | מאת: דר' עמי אבני

ניר שלום הפסקת קסנקס - בהדרגה לרדת ככדור לשבוע ואפשר אפילו לאט יותר - סמן לירידה מהירה מדי הוא אי שקט, עצבנות הפרעות בשינה, חרדה וכו. אני לא ידוע על הוראת נגד להיפריקום עם קסנקס - ושוב בכל מקרה תחת פקוח רופא לגבי נרדיל - תרופה טובה , עקב תופעות הלואי יצא לי מעט מאד להתשמש בה כך שקשה לי לומר לך יותר (אלא אם יש לך שאלה ספציפית) בברכה עמי

26/06/2001 | 15:07 | מאת: ניר

ד"ר אבני אני מודה על תשובתך המהירה. לגבי הנרדיל אם להיות יותר ספציפי זהו הפחד שלי "להיכנס" לסיפור מחשש לבעיות לחץ הדם.חוץ-מזה היתי מעוניין לדעת על איזה תופעות לוואי אתה מדבר גם לאור ניסיונך הקצר עם התרופה?ומדוע אתה מגדיר אותה כטובה?

26/06/2001 | 12:04 | מאת: טל

שלום, אני סטודנט ו"הפילו" עליי תפקיד ב"התנדבות" כי אף אחד אחר לא רוצה לעשותו. מדובר בהכנת הרצאה בנושא מסויים עבור כינוס, שלא אני אמור להעביר אותה, אך אני צריך להכין אותה. הדרך היחידה שלי לחמוק מן העניין היא להיות חולה. אז לא תיהיה ברירה לאחרים, והם יצטרכו לקחת בזה חלק. אני באמת באמת מבקש פתרונות, איך אפשר "להתחלות"? ואגב, רעיון הגירים מוכר, ולא עובד. אז בבקשה... אני יודע שזו בקשה אולי קצת מוזרה... אבל כל הנסיבות ממש מוזרות ולא נעימות... ואגב, אל תציעו לי פסיכולוג...זה לא קשור... כולכם בטח מכירים את הקטעים האלה ש"מלבישים" עליך כל מיני דברים, ואיך שהוא צריך להתחמק מזה... תודה מראש!! טל

26/06/2001 | 12:09 | מאת: יהודה

אולייייייייי תיקח קבוצת נמלים ונסה להצעיד אותם שמאל ימין ומההרצאה ישר לאברבנל

26/06/2001 | 12:49 | מאת: דוד

אתה מה זה מצחיק יהודה! כל תשובה שלך : לך לפסכיאטר/ בית משוגעים וכו'. אתה צריך להתאשפז בבית חולים לחולי נפש !!!!

30/06/2001 | 12:49 | מאת: נמלה חרוצה

לבדיחה הזאת עם הנמלים יש כבר זקן שמגיע עד הריצפה......(-: ודרך אגב, עוד ד"ר פלד כתב בפורום הזה כבר לפני חצי שנה שאין שום מחלת נפש עם סימפטום כזה...

28/06/2001 | 20:14 | מאת: אחת

שלום טל! לא נראה לי שזה רעיון מוצלח במיוחד להתחלות. התרמית עלולה להתגלות, ובפעם אחרת, אם חס וחלילה פעם תהיה חולה באמת, לא יאמינו לך - אתה יודע - "זאב, זאב!"... (-: לדעתי האמת היא השקר הטוב ביותר במקרה הזה: פשוט לגשת אל אלה ש"נידבו" אותך למשימה הבלתי רצויה ולהגיד להם דוגרי שזה מכביד עליך ואתה תודה להם אם יבינו אותך ויורידו מעליך את המעמסה הזאת, או לחילופין יחלקו אותה באופן שווה והוגן בין כמה אנשים. ואני יודעת שזה לא קל, ואולי אתה גם חושש שזה יתנקם בך בצורה זו או אחרת. אז כאן המילה המודרנית והמאוד נכונה "אסרטיביות" היא שם המשחק: לעמוד על זכויותיך בלי לפגוע ובלי להיפגע! - לומר את הדברים בצורה תקיפה אבל לא אגרסיבית, ולא יזיק גם לציין שתהיה מוכן לעזור בעתיד במשימות שונות - שלא ייוצר הרושם שאתה מתחמק כרוני ממטלות... - ובוודאי תמצא את המילים המתאימות שיענו על ההגדרה הזאת. בהצלחה - והעיקר תהיה תמיד בריא... (-: אחת

26/06/2001 | 12:00 | מאת: יהונתן

"זאת לא חובה לחיות - זו זכות להיות חיים " (א. גפן- "לכבוד מיליארד טועים") ותחשבו על זה..

26/06/2001 | 18:00 | מאת: דודי התותח

משפט נפלא !!!!1

26/06/2001 | 11:08 | מאת: רונן

אני מציע שתקראו תגובה מתונה יחסית להתחמקויות מקצועיות שאני נתקל בפורומים שונים http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=137850&t=137182

26/06/2001 | 14:22 | מאת: אליאן

לרונן, פסיכיאטריה זה לא מדע מדויק ! זה לא מתמטיקה ! זה לרוב ניסוי ותהייה.. מנסים, הולך ? טוב ! לא הולך ? מנסים משהו אחר ! אז במקום להתעסק בתפל ולחפש מה לא בסדר, תתרכז בעיקר ! שאלת? קיבלת תשובה ! לא נראה לך? אל תשאל יותר! או שתשאל עניינית ! מספיק לבוא בטענות כל הזמן ! פסיכיאטר אחד ברח מכאן ... אתה רוצה שגם זה יברח? זה יפתור לך את הבעיות? חשבת פעם לבוא אל עצמך בטענות? אולי משהו שעשית היה לא בסדר ? האם גם על עצמך אתה מעביר ביקורת ומחפש כל מיני לינקים ? ולמה נועה חושבת שהתשובה של הרופא מתחמקת? מה היא רוצה? הרי אם הוא היה עונה לה שתיקח כדור כלשהו... היא הייתה אומרת שזה חסר אחריות... זאת אומרת ? שלא משנה מה שהוא יגיד, זה יהיה לא טוב. וכמובן שזה תקף לדברים של אורן ושל דרור ושל טלי ורוית ... שיהיה לך בהצלחה בכל מקרה!

26/06/2001 | 16:24 | מאת: רונן

תגיד אתה פסיכי או משהו אני לא העברתי עליו שום ביקורת, יש דברים שאבני יכל לענות מבלי קשר לכדורים (ראה הודעתי) וביקשתי שיגיב עליהם זה כל הסיפור . אזד מה אמא שלך הבת זונה מתנפחת ומתחילה להפליץ שטויות מהפה? תפקידו של היועץ לתת תשובות בהיעדר מילים שיברח אם זוהי דרכו להתמודד עם שאלות. רונן. אני מציע לך לקחת דחוף כדורי הרגעה ולפנות לטיפול, אם למה שכתבתי אתה קורא ויכוח או התפלספות אז חייך אומללים.

26/06/2001 | 14:40 | מאת: דר' עמי אבני

רונן שלום שוב עין - קבלת מעט יורת תשובות במקום ששאלת צר לי אבל ההמלצה שלי היא שתטפל בעצמך כהלכה ובקשתך לא עומדת לדעתי בקריטריונים האלה ואני לא אוהב לעשות מלאכה שאני רואה אותה כגרועה בברכה עמי

26/06/2001 | 16:35 | מאת: רונן

אז אם דרכי גרועה תן לי כמה עיצות וטיפים כיצד לטפל ולייעל את המצב לכן אתה פה לא? כל דרכיי כעת לוו באמצעות פסיכולוג ופסיכיאטר הם דרכי טועה כדבריך הרי שהאשמה על הרפואה, אך אשמח לקבל פתרונות ריאליים עליהם אני יתייעץ אם המטפלים שלי, שתיקתך לאור טעויות לא עוזרות בכלל, אני חושב שאתה כאן בכדי לעזור(אך אני טועה) אם משהו שוגה או שואל כל הפורום ממליץ על דרכים ושיטות ואילו אתה כבעל מקצוע, מה שאינו לרוחך אתה מתעלם, זוהי השפלה של הגלם האנושי ושל הפסיכיאטריה וההזנחה בפרט, אם קצת היה אכפת לך ממצבנו הייתה נותן קצת יותר קרדיט, אתה ממש בושה לתעודת עניות שקיבלת במקום לימודך. בזעם רב, רונן

26/06/2001 | 10:27 | מאת: סנופי

איש אחד נןסע ברכבת, רואה מולו אדם ושאלו "אתה סיני ?" מתעלם האיש מהשאלה, ולאחר חצי שעה שוב: "אתה סיני?" ושוב מתעלם, וכך ממשיכה הנסיעה......... המשך יבוא. אם יהיו מספיק אנשים שידרשו את המשך הבדיחה אספר את סופה ...

26/06/2001 | 10:30 | מאת: יהודה

אני

מה חזרת לילדות???

12/07/2001 | 19:11 | מאת: אחת

למה סתם להתנפל על בן אדם? רק בגלל שהוא סיפר בדיחה שלא מצאה חן בעיניך? מה רע בקצת הומור בעולם הקשה והעצוב שלנו? מקסימום, אם הבדיחה לא מוצאת חן בעיניך - אל תקרא ואל תצחק! ולסנופי - אני מעוניינת דווקא לשמוע את ההמשך! תודה! אחת

26/06/2001 | 09:57 | מאת: חגית

האם ייתכן/ אפשרי שאחרי תקופה של 3 חודשים המוח "התרגל" לטיפול תרופתי אנטי דיכאוני וזה (הכדור או המינון) כבר לא עובד בישבילו?

26/06/2001 | 10:16 | מאת: אמא של...

ושאלתך, היא באמת שאלה מאד שאלתית. כמה זמן נמשך השפעת כדור אנטי פסיכוטי או אנטי משהו אחר..?????? ואני מודה לכל העונים לי.....ולתרגום היפה של אליאן.... לעמי......שאלת למה לא לדבר עם הרופאים... לא תמיד הרופאים מנדבים מידע.... ולא תמיד, ההורים מבינים הכל.. ההורים שלא מבינים, פונים אליי, כדי שאעביר להם את המסר בשפה של בני אדם. אתה מבין, לא כולם למדו רפואה.. גם לא אני.. ולא כולם גולשים באינטרנט. לא כולם סקרנים פתולוגיים כמוני. בכל אופן......תודה רבה לכםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

26/06/2001 | 14:42 | מאת: דר' עמי אבני

שלום לך התפקיד של הרופאים הוא להעביר מידע בלשון בני אדם בברכה עמי

26/06/2001 | 14:41 | מאת: דר' עמי אבני

חגית שלום יתכן יתכן שנוספו לחצים נוספים בגלל זה חשוב המעקב הרצוף אצל הרופא המטפל בברכה עמי

26/06/2001 | 23:14 | מאת: חגית

תודה עמי

26/06/2001 | 09:40 | מאת: שירה

הפורום הזה הוא לא תוכנית בידור הוא נועד לתמוך, ולענות על שאלות בתחום הנפשי. החלטתם להפוך אותו לשוק, אם יש לכם טענה על שיעמום, אולי תיפנו לפסיכולוג?

26/06/2001 | 09:58 | מאת: יהודה

וכאן יש כזה ולנו באמת לא משעמם .ולך?

26/06/2001 | 08:28 | מאת: עדלה

האם ניתן ע"י הפנוזה לאמת ארועים שקרו בעבר?

26/06/2001 | 08:47 | מאת: ד"ר אורן קפלן

התשובה אינה פשוטה. מצד אחד יש מונח בהיפנוזה שנקרא "רענון זיכרון". משתמשים בשיטה בד"כ בכוחות הביטחון כדי לשחזר עדויות. יש לגבי השיטה אי הסכמות ותעיד על כך העובדה ששחזור זיכרון ע"י היפנוזה אינו מוכר כעדות קבילה בבית משפט. הדבר חייב להיעשות ע"י מומחה לענין. הבעיה בהיפנוזה שהיא מצב אסוציאטיבי מאוד. לאנשים שחווים שחזור עבר יש הרגשה שהם זוכרים אבל למעשה פעמים רבות הם מייצרים עובדות שלא היו קיימות בצורה אסוציאטיבית. מחקרים שבדקו את התופעה גילו שכמות העובדות הנכונות במצב היפנוטי ושאינו היפנוטי היו זהות. למהופנט, עם זאת, היתה אשליה של זיכרון רב יותר. ובשורה התחתונה, מה היית רוצה לדעת שאינך בטוחה בו? אולי יש לענין היבטים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

27/06/2001 | 10:24 | מאת: עדלה

אל ד"ר אורן קפלן המקרה שאני מעוניינת לאמת הוא : אני נשואה כ22 שנים . כ-20 שנה היו לי חיי נישואים מאושרים מאוד . בין בעלי לביני שררו יחסי אהבה ,חברות ,אמון ופרגון הדדי. לפני כ-שנתיים התחלתי לחוש מעין מחיצה שבעלי יצר ביננו . הרגשתי שבעלי מסתיר ממני ,חשתי שהוא משקר לי. גם היחס החם ,נשיקות וחיבוקים שהיו בתדירות גבוהה מאוד , הלכו ופחתו עד שנעלמו כליל .והמגע הפיזי היחידי שנשאר היה המגע המיני שגם הוא היה בתדירות נמוכה יותר .כל נסיונותיי לחדור לתוך המחיצה שיצר עלו על שרטון . לפני כשנה לאחר שהתיאשתי מלשפר את יחסינו , הגעתי בצער רב להחלטה לשים קץ לנישואנו . הבצוע לא היה פשוט משום שבתקופה זו הייתי כ-חצי שנה אחרי לידה ,בנוסף לא יכלתי לחזור למקום עבודתי הקודם .והבצוע נדחה עד לזמן שבו אמצא עבודה ואצליח להשתקם . לפני כשמונה חודשים התחלתי לעבוד . עם חזרתי לעבודה לפתע החל בעלי להפגין יחס חם כלפיי ויחסנו הלכו והשתפרו.לאור ההתפתחות רעיון הגרושים ירד מהפרק. לפני כחודש חברתי הטובה , חולת סרטן וכרותת שד,גילתה לי שהיא ובעלי נהלו רומן במשך 3 שנים ואף הראתה לי מכתבים ,בכתב ידו ,שכתב לה.המכתבים היו מכתבי אהבה וזימה לוהטים .בנוסף על כך סיפרה על דברים אנטימיים שלנו ובעקר שלי שרק אני ובעלי ידענו. בעלי טוען שהמכתבים נכתבו לבקשתה, בימים שקבלה תוצאות רפואיות גרועות ובקשה מילים חמות (שלא קבלה מבעלה) שיעודדו את רוחה .תוכן המכתבים ,בעלי טוען, הן מילים שהכתיבה לו . כמו כן הוא טוען שכל פעם הוסכם בינהם שהמכתבים הם מתוך רחמים. כמו כן בעלי הציל אותה מנסיון התאבדות (לא ידעתי על כך) לאחר שבלעה כדורי שינה. בעלי מצא אותה ,לאחר חיפושים נרחבים במקום שומם ,בתוך האוטו שלה בתוך שלולית של קיא .בעלי טוען שבהתחלה כתב את המכתבים מתוך רחמים אבל לאחר מכן כתב אותם מתוך לחץ ואיומים ,איומי התאבדות ואיומים שתספר לי על הקשר בינהם .כמו כן סיפר לי על מקרה בודד אחד שבו היא ניסתה לאנוס אותו . הוא טוען שנהג לחבק אותה בזמנים קשים אך מעולם לא נישק אותה או ליטף אותה. בכדי לאמת את גרסתו החלטנו לבדוק את האפשרות של הפנוזה .הגעתי אל פסיכולוג קליני- רפואי שמהפנט ונעזר גם במכונת אמת . תחילה הפסיכולוג כששמע את גרסתי הכין אותי לכך שרוב הסיכויים שבעלי משקר .אך לאחר שהכיר את בעלי (אפילו לפני שהפנט אותו) שינה את דעתו והאמין לגרסתו של בעלי .הפסיכולוג היפנט אותו ואכן בהפנוזה הוא אמר שמעולם הוא לא הפסיק לאהוב אותי ועשה כל זאת אך ורק מתוך רחמים .ולא היה כל מגע מיני בינהם למעט נסיון האונס. יש לאמר לזכות בעלי שהוא מאוד טוב רגיש ותמיד מתנדב לעזור לחלשים ונזקקים. בעלי מאז התגלית שבור ובוכה כל הזמן .מצטער מאוד על הסבל שאני עוברת. מאז התגלית וגם לאחר ההפנוזה מצב רוחי מאוד כבד . מצד אחד אני מאמינה אך מצד שני בכל פעם עולים בי ספקות בעקר לאור היחס הקר והמנוכר שלו אליי במשך התקופה האמורה .(יש לציין שהקשר בינהם הסתיים כשהתחלתי לעבוד) האם אני יכולה להסיר ספק מליבי ?? ואם לא אז כיצד אני יכולה לתת מנוח לנפשי? תודה

26/06/2001 | 08:03 | מאת: אפרת

אייך מעלים בטחון עצמי? הבטחון העצמי שלי ממש נמוך והדימוי שלי נמוך אני מבחינה חיצונית בסדר אבל יש לי מלא רגשי נחיתות עזרו לי

26/06/2001 | 08:41 | מאת: אביב

אפרת בוקר טוב, יש לי הרגשה שאת שואלת אותה שאלה המון פעמים, בשבוע האחרון, תחת שמות שונים, זה לא יעזור - תמיד תקבלי אותה תשובה. בטחון עצמי זה דבר נרכש, צריך לעבוד עליו, צריך להתחיל להאמין בעצמך, ביכולות שלך ובכוחות שלך. אם היא אפשר לבד, צריך מישהו שיתן את הדחיפה הראשונית, מישהו שיאמין בך ויגרום לך לראות את הדברים החבויים שבך, מטפל/ת, חבר או חברה, ואחר כך גם אפשר להפנים את זה, ולהאמין בעצמך ולהתגבר על רגשי הנחיתות. אם אני צודקת לגבי השמות השונים ושאילת אותה שאלה המון פעמים, זה גם מראה לי לפחות, עד כמה את לא בטוחה בעצמך, עד כמה את חושבת שמישהי אחרת, בשם אחר, בדמות אחרת, תקבל תשובה אחרת.. אבל זה לא ככה.. אותה תשובה - לכולם.. ותתחילי לטפל.. בעצמך.. כדי להתגבר על זה. אני אשמח להיות פה בשבילך ועוד אנשים כדי לנסות לתת לך נקודות אחיזה, אבל זה מבלבל כל הענין של השמות, מטעה, ובמקום להשיג את המטרה - לקבל יותר תגובות, את דווקא נעלמת, כי מתייחסים אליך כל פעם כמישהי אחרת.. וחבל.. תבחרי שם אחד, תתחילי להשתלב בו, תפרטי קצת יותר, ותקבלי התייחסות מהרבה אנשים מקסימים שיעזרו לך אולי לגלות דברים בעצמך שיצליחו לעזור לך לחזק את עצמך.. אביב.

26/06/2001 | 07:55 | מאת: אליאן

את דווקא כן מצליחה לשמור, הרבה יותר ממה שאני אומרת... שכחת את החלומות שלי ? אז הנה שניים... לפני כמה ימים חלמתי חלום שאני לא ממש זוכרת ,מלבד משהו אחד בולט וזה.. שהחזקתי בלון כחול וריחפתי איתו... לא גבוה אלא כשני מטר בערך... והסתובבתי בין האנשים ברחוב ! והחלום השני - הייתי במן מבנה, בניין בעל חמש קומות, כאשר בקומה הראשונה הייתה מן תוספת בניה מעוד ישנה. פתאום הייתה רעידת אדמה וכל הקומה קרסה. האנשים בקומות העליונות נאספו בדירה שלי ואני הרגעתי אותם שהבנין לא יפול. ושרק הקומה הראשונה קרסה כי היא הייתה מאד ישנה. להבדיל משאר החלומות, דווקא בחלום הזה הייתה לי תחושה חזקה של פחד. מה דעתך ?

26/06/2001 | 08:51 | מאת: אביב

נשמה שלי.. אני אתחיל דווקא בחלום השני כי הפרשנות שלו קפצה לי מאוד ברור לראש, ממש בפעם הראשונה שקראתי אותו. אז ככה - את מרגיעה את האחרים שהכל בסדר, שהבנין לא יפול ולא יקרוס.. את מרגיעה את האנשים שסביבך שהכל בסדר אצלך, שכל מה שהצלחת לבנות ולהתחיל לא יהרס, אבל.. הפחד קיים דווקא כאן אצלך בפנים עמוק.. את לא בטוחה במה שאת אומרת, רק מנסה להרגיע את הסובבים, אולי בתחושה הפנימית שלך הבנין כן יקרוס, ולא רק הקומה הראשונה שלו.. ואולי הקומה הראשונה הזאת היא דווקא הענין עם הילד, הבן הראשון/הבכור ? אולי את מנסה להרגיע אותנו האנשים שסביבך שלא כל התהליך שהצלחת להתחיל ולבנות יהרס, ורק הענין עם הילד והפנימיה הולך קצת לההרס, כי הענין הזה כבר ישן, כבר ידוע, אבל כל השאר חדש, תהליך שרק התחיל, ולכן לא ישבר כל כך מהר.. ואולי את פוחדת שזה לא באמת ככה, שברגע שהקומה הראשונה נפלה - הכל כן יקרוס, אולי את פוחדת שברגע שתישברי מהענין של הילד, כל מה שהצלחת לבנות יפול אחריו ? ולגבי החלום הראשון - אולי את מרגישה לא ממש מחוברת לאנשים, לא ממש קרובה, את מרחפת מעליהם כשני מטר באויר, רואה אותם, מרגישה אותם, אבל לא נוגעת ממש.. לא פגיעה, אבל גם לא ממש נתמכת על ידי כולם, ובכל זאת נעזרת בריחוף בבלון אחד כחול, אולי הבלון שאני שלחתי אלייך ? מלא כוחות ואויר ואנרגיות חיוביות ? הלוואי.. בכל מקרה אני פה איתך.. שומרת ומלווה ותומכת.. שלך אוהבת תמיד אביב.

26/06/2001 | 10:57 | מאת: אליאן

אם זה היה משחק הכספת, היית לוקחת את כל הקופה ! כן, את צודקת, כרגיל...!

26/06/2001 | 06:31 | מאת: שירלי

לפעמים קורא לכם שאתם מתנהגים יתנהגות מסויימת ומצטערים אלייה?.... ככה זה קורא לי הנון תמיד שאני מדברת אני ישר חושבת ומה יגידו? או מצטערת על מה שאמרתי וכו... אני לא יודעת מה לעשות מה זה? אייך מתגברים? והאם המחשבה שמדברים אליי שונאים צוחקים.... כתוצאה מזה ?

26/06/2001 | 07:29 | מאת: דר' עמי אבני

שירלי שלום איך את מצפה שיגיבו אלייך ולמה זה מתקשר לך ? שלך עמי

26/06/2001 | 07:34 | מאת: נעמה

את כנראה סובלת מרגשי נחתות את כל הזמן חושבת מה אחרים יחשבו לדעתי עלייך לחזק קצת את הבטחון העצמי שלך חפשי מה טוב בך ובטוח שיש דברים טובםן למדי להעריך את עצמך

26/06/2001 | 07:38 | מאת: שיר

וואי גם אני מרגישה כך...... וזה נורא נורא נורא כל פעם לעשות משהו, להגיד משהו ,ואז להצטער על מה שאמרנו או עשינו..... ולפעמים להרגיש שטעינו ואין דרך חזרה הרגשה איומה ,אני מה זה מבינה אותך!!!!!! חיזקי תזכרי שמה שכבר נאמר ונעשה כבר עבר על כן אין הרבה מה להתעסק באם היה קורה אחרת.

26/06/2001 | 06:28 | מאת: אפרת

השעה מוקדמת אני לא יכולה לישון מרגישה איכסה. מרגישה שיש בי משהו שאף אחד בחיים לא יאהב אותי מין סנובית כזו שזה לא על שליטתי זה מפחד שיזרקו אןתי... אנא עזרו לי מה עושים האם הפחד הזה ירדוף אחריי כול החיים?

26/06/2001 | 07:27 | מאת: דר' עמי אבני

אפרת שלום את יכולה לומר משהו על החבור בין הסנוביות לבין הפחד להזרק ? שלך עמי

26/06/2001 | 08:34 | מאת: אביב

אני יכולה לנסות.. הסנוביות זה מנגנון הגנה שכזה.. "אם אני סנובית, לא יתקרבו אלי, לא יהיו לי חברים, ואז גם לא יזרקו אותי.." כשלא זורקים, זה לא כואב, אבל אז גם אין חברים.. - מין מעגל קסמים.. וסליחה על ההתערבות.. אביב.

26/06/2001 | 14:15 | מאת: משה

אפרת לכולם אדם יש פחד מסוים להשאר בסוף לבד תנסי להאמין קצת יותר במי שאת הפחד יעלם עם הזמן או ידעך אבל כולם בסופו של דבר ישארו לבד. את מבקשת עזרה כשהבן אדם ביחידי שיכול לעזור לך זו את. המון הבצלחה (אשמח לקבל תגובה) ליבנת

26/06/2001 | 04:43 | מאת: אביב

היי.. בוקר טוב ? לילה טוב ? מה שתבחרו.. לנשמה שלי - התעוררתי ובאתי לחפש את התגובה שלך, לא יכולתי לישון טוב בלעדיה. אני לא בורחת, אני לוקחת פסקי זמן למנוחה, כשאני מרגישה כשקשה לי להתמודד עם מה שקורה לי ועם מה שקורה פה.. חשבתי שאת כבר מכירה אותי בקטע הזה.. זאת הדרך שלי, אולי היא לא נראית טוב, אולי היא מתפרשת כבריחה, אבל היא ל-א !! אני תמיד חוזרת, מקסימום אחרי יום-יומיים, כשיש לי קצת יותר כוחות, והנה אני פה.. כואב לי עלייך, על ההתעוררות בלילה, יותר ממה שאת יכולה לחשוב ולהרגיש.. ניסיתי לשמור עלייך גם שם, ניסיתי לשלוח שקט ושלווה וחלומות טובים לשם, כנראה שכוחותי מוגבלים ונכשלתי בזה:-(((( מקווה רק שזה לא קורה יותר מדי פעמים.. ואני איתך, תמיד בכל הערוצים לתקשורת שפתחתי לך, באמת, רק תלמדי להשתמש בהם.. לדניאל - אני פה.. גם בשבילך.. שמחה שהתחזקת אחרי החופש הקצר שלקחת לעצמך וחזרת אלינו ואל עצמך, אתה נשמע עליז מתמיד וזה מצוין, ואם זה יעבור, תחזור שאני אוכל לחזק אותך מחדש.. לאנג'ל - מקווה שיהיה לך היום יום קל וכייפי, ותנסי להוריד את מחסומי הפלאפון ולהתגבר על הפחד להיפגע וללכת צעד קדימה, זה קשה, אבל יכול לצאת מזה משהו טוב, בהצלחה.. ובקשר לפחדים האחרים, לפחות לגבי, אני זאת אני - כאן בפורום, באיסיקיו ופנים מול פנים, אותה אחת בכל המצבים, ויש כאן מספיק עדים בפורום שיוכלו לעזור לך לאשש את זה.. תשאלי את אליאן אם את רוצה, טלי וכל אחד אחר שתבחרי.. לאורה - את נעלמת לי, אני לא מבינה מהרמזים שאת משגרת כלום.. קצת טוב ? קצת רע ? תודה על האימייל, שלחתי אחד חזרה, מקווה שהגיע, ושם גם כתבתי לך איזו ר' אני :-))) ולכולכם - ((((((((((((((((חיבוק ענק))))))))))))))) והמון אהבה, ושיהיה לכם יום מקסים.. וקל.. אוהבת אביב.

26/06/2001 | 04:47 | מאת: מישהי

אני לא יכולה לישון, כרגיל... בא לך לדבר קצת?

26/06/2001 | 04:48 | מאת: אביב

כן, מתוקה.. אני פה.. חכי כמה דקות ואני מעלה אי.סי.קיו, בסדר ? אוהבת אביב..

26/06/2001 | 00:59 | מאת: חיים

שלום אני סובל מדיכאונות מדי פעם ואני מטופל בפרוזאק. בנוסף אני חולה לב וסובל מתעוקת לב. ברצוני לספר על חוויה לא נעימה שקרתה לי ואיך עלי להתמודד עמה. לפני שבועיים גנבו לי את הרכב. עקב הוצאות גבוהות שיש לי לא עשיתי ביטוח מקיף ועל כן הפסדתי את הרכב. הנושא הכניס אותי לדכאון חזק. חשתי כאבים משמעותיים בחזה אשר לא הוקלו גם עם נטילת ניטרטים. בסופו של דבר אושפזתי בטיפול נמרץ לב. בנתיים השתחררתי ( לאחר שחתמתי על רצוני ואחריותי להשתחרר). מאז רודפים אותי רגשי אשמה ותחושה של לא יוצלח. אשתי וחברים אומרים לי לא לקחת לב , כסף בא וכסף הולך וכו'. בשורה התחתונה - אני בדיכאון, אין לי תאבון, אין לי מוטיבציה לכלום, לא ישן טוב בלילות, מדי פעם אני חש צורך לבכות ואינני מתפקד. אני חש כמו צל של אדם. יתכן והסיבה לכך (גניבת רכב ) טפשית אולם כך האישיות שלי מגיבה. הגברתי את צריכת הפרוזאק מכדור אחד ליום לשלשה כדורים. אינני חש שינוי משמעותי. אני מרגיש כאילו על החזה שלי מונח בלוק ואני יודע שזה נובע מהמתח הנפשי. אינני יודע איך להתמודד עם הבעיה. יש בנות אחרי צבא בבית ואינני רוצה להקרין עליהן את הדיכאון. מה עוד באפשרותי לעשות. מצב רוחי מחמיר כמו כדור שלג ואני מסתגר עם עצמי, לא רוצה לפגוש אף אחד וחש שיותר טוב להעלם מהעולם. אודה עבור סיוע ועצה מהירה. חיים

26/06/2001 | 01:18 | מאת: דניאל

חיים ערב טוב! אני חבר ולא מייעץ. תגיד לי ברשותך אייך נגנב רכבך? האם נכנסו אלייך הביתה ולקחו מפתחות?או שסתם פרצו לרכב וגנבו? כמו כן אני בטוח שלא הכסף פה מדבר,אלא תחושת חוסר הביטחון האישי שנלקח ממך ללא רשותך רכבך. ועוד שאתה מרגיש חוסר אונים,שאיין באפשרותך להחזיר את הנגזל ממך. מכיר את ההרגשה. כמו כן אוליי תחפור מעט,ואוליי תמצא עוד דברים שדחקת בעברך,ודווקא בגלל גניבת רכבך הם נפתחו. אל תמעיט בהרגשה זו עלייך לטפל בה מייד,בטוח שתמצא עוד דברים מעבר לגניבת הרכב והרגשת החוסר-אונים והדכדוך שתפס אותך. אני פה סתם לעזרה,אבל גש למומחים הם ייתנו לך יותר מענה לבעייתך. והעיקר ...לא לפחד כלל. דניאל

26/06/2001 | 21:33 | מאת: חיים

לדניאל. תודה על ההיענות. הרכב לא נגנב מהבית אלא ממגרש חניה במרכז קניות. נכון שיש לי גם בעיות פסיכולוגיות בעברי. האישיות שלי קצת מורכבת ואני מניח שיש גם עניין תורשתי מהורי שהם ניצולי שואה. זה לא המקום לפרט את כל עברי. פניתי בפורום לקבל יעוץ מיידי כי הרגשתי שלפעמים אין לי בשביל מה לקום בבוקר וכל פעולה שאני עושה זה משהו שאני ממאלץ את עצמי לעשות כדי לא לטפס על קירות. יתכן וכמו שהרופא הנכבד בפורום, ד"ר עמי אמר שהפרוזק הנוסף ישפיע תוך שבועיים אז אני מקווה להמתין לשיפור. אני מודה בהזדמנות זאת גם לד"ר עמי. בברכה חיים

26/06/2001 | 01:40 | מאת: נועה

חיים שלום, גם אני רק מייעצת ולא בשום אופן מקצועי. אני חושבת שבתוך המצב הקשה בו אתה שרוי, יש בדבריך שתי נקודות אור, שאין להפחית מערכן: ראשית - יש לך אישה שמעודדת אותך ברגעים הקשים. ושנית - אתה מודע למצבך ולא מכחיש אותו, וזה לדעתי המפתח הראשון ביכולת שלך למצוא בעצמך כוחות ולצאת מן המצב - בסיוע של עזרה מקצועית ומשפחתית. אני יודעת שיש אנשים שסובלים מבעיות לב - המתחזקות גם בעקבות מצב נפשי לא טוב, מצוקה, חרדה ודיכאון - רק שהם בכלל לא מודעים לקיומו של מרכיב נפשי במצבם, ובכך הם מעמידים את עצמם בסכנה בריאותית גדולה. כל הכבוד לך על כך שיש לך את האומץ להיות ער למצבך - זה לא מובן מאליו בכלל! כדאי לך מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי בשיחות, בנוסף לטיפול בתרופתי. חשוב שתמצא פסיכולוגי/ ית שיתן לך הרגשה רגועה, חמה ולא-ביקורתית. תרגיש טוב, נועה.

26/06/2001 | 21:24 | מאת: חיים

לנוע. תודה על דברייך המעודדים. באיחולי בריאות - חיים

26/06/2001 | 05:08 | מאת: דר' עמי אבני

חיים שלום ראשון לכל צר לי על קשייך שנית - לרוב בשלב ראשון די בעליה לשני כדורים וזמן ההשפעה הוא ארוך משבועיים ובודאי שאני ממליץ על בצוע שיוניים מעין אילו בפקוח פסיכיאטר ולא לבד שלישית - היות ואתה מדבר על אישיותך שחושפת אותך לדכאון מומלץ על התערבות פסיכותרפויטית - המוכחת ביותר היא היא התערבות קוגניטיבית או אינטרפרסונלית אבל בהקשר המתואר גם התערבות דינמית יש בה הגיון בהצלחה עמי

26/06/2001 | 00:23 | מאת: שירלי

אייך מעלים בטחון עצמי??? לא כשור למראה חיצוני . פשוט בטחון....??? תודה בת 19

26/06/2001 | 01:01 | מאת: דניאל

להתנדב לחברה...להראות שאת שווה משהוא....לתרום..להתערבב בין כולם,, ופשוט להיות כולם,ואז הביטחון יחזור לבד. להיות אמיתית,להתנהג אמיתית,להגיד אמת,לא להעליב,לתת יחס שווה לכולם ולא להרגיש שונה מאחרים. להגיד בוקר טוב גם למי שלא מכירים,ולהגיד סליחה אם פוגעים.לדרוש את מה שמגיע לך,ולדבוק בעקשנות בעקרונות החשובים לך. לא להתפשר תמיד,ולהתפשר לפעמים.לסלוח ולא להרגיש צורך בנקמה. לדרוש התנצלות באם נפגעת,ובקיצור.....לא להיות התמימה של העולם. ואת יכולה להתחיל עם שירה...ואז הביטחון יבוא מאילייו. מחר יהיה המשך...לילה טוב... ולא לשכוח לעשות ביטוח....כך שאם ייקרה משהוא...את תישני בביטחה. :-)))) דניאל

26/06/2001 | 04:49 | מאת: מישהי

שילוב מוצלח של הומור ורגישות... כיף לקרוא. תמשיך כך!

26/06/2001 | 14:31 | מאת: לימור

שירלי! פשוט תאמיני בעצמך זה לא כזה קשה.. אם את תאמיני במי שאת כולם בסוף יאמינו בך.

26/06/2001 | 00:22 | מאת: נטע-לי

היי, ותודה על תשובתך: היום היה לי מסיבת סיום זהו סוף י"ב האמת היא שאני שמחה אבל גם עצובה שמחה כי אותם חברה שלא יסתדרתי איתם כולם כבר לא יראה אותם יש להזכיר לך שתמיד הייתי כזו חסרת בטחון ושלא מסמפטים מבחינת חיצונת הכול בסדר. ועצוב כי למרות המעמצים שניסיתי שעברתי בתי ספר לישתנות לא יצליך לי ושוב כמו תמיד בכלל לא היו מתיחסים אליי. אני יודעת מה הבעיה שלי ואני לא יכולה לעזור לעצמי,אני משדרת לאנשים כאילו אני סנובית לא בשבילם.. לכו מימני. וזה פשוט לא כך להפך אני מפחדת מדחייה כמו תמיד ואז הם לא מתידדים איתי אני נפגעת מהם וזה כול מה שקורא . מה עושים אני לפני גיוס ולא רוצה שוב להיות סנובית שישנאו אותי דיי נמאס לי תני לי ראיונות.....(הייתי אצל טיפול פסיכולוגי) תודה ורציתי להגיד לך שאת נחמדה מאוד מאוד תמשיכי כך......

26/06/2001 | 12:20 | מאת: טלי וינברגר

נטע לי, ראשית, תודה על המחמאות. ולעניינינו, את שואלת מה את יכולה לעשות עד בגיוס (בערך חודשיים, לא?), אז אני אענה לך בשאלה: על אילו אפשרויות חשבת? אילו דברים את מכירה שקיימים, ואת רוצה ואילו את לא רוצה? ואגב, מז"ט על מסיבת הסיום, והסיום בכלל. בברכה, טלי פרידמן

26/06/2001 | 20:10 | מאת: טלי וינברגר

ממ

מאוכזבת קשות.......נפילת מתח עצבנית חם לי , מותשת ועייפה אני שונאת את עצמי כשאני מתלוננת לילה טוב לכם. יעל

לילה טוב...מחר יום חדש...ואם תחשבי עלינו ...יוקל עלייך במעט.. שינה ערבה עם חיוך קל. דניאל

25/06/2001 | 23:50 | מאת: Angel

השארתי לך הודעה לפני שהתנתקת בטח לא קיבלת אותה תודה על השיחה אנג'ל.

25/06/2001 | 23:52 | מאת: אביב

אנג'ל יקרה, התודה מיותרת.. אין על מה.. אני אראה אותה מחר בבוקר בטח.. לפני שאני אצא.. שיהיה לך לילה טוב, אביב.

25/06/2001 | 23:53 | מאת: Angel

גם לך :)

תופעות לוואי חוץ פירמידליות- נגרמת בעיקר מתכשירים בעלי פעילות חוסמת גבוהה בקולטנים לדופמין,כדוגמת הלופרידול ופרפנזין.עם תופעות אלה נמנים : א ) תגובה דיסטונית חריפה - עלולה להתבטא בכיפוף הצוואר או גלגול העיניים למעלה.תגובה זו מופיעה במהלך 12 השעות הראשונות לתחילת הטיפול. הטיפול בתופעה זו הוא במתן תכשירים אנטי כולינרגיים. ב) פרקינסוניזם - מתבטא באיבוד מימיקת הפנים, בריור,ברעד ובהליכה בלא תנועות מלוות של הידיים. התופעה מופיעה במהלך 2-3 שבועות הראשונים לטיפול. נדירה בילדים ונפוצה יותר במבוגרים. רצוי לנסות ולהפחית את מינון התרופה,או להוסיף תכשיר אנטי-כולינרגי. ג) אקטיזיה - אי שקט מוטורי,המתבטא באי יכולת לשבת ברציפות במקום ובתחושת מתח. התופעה מופיעה במהלך 5-6 ימים מתחילת הטיפול. ניתן לנסות תרופות אנטי-כולינרגיות ואם הן אינן מועילות,יש להוסיף פרופנולול או להפחית את מינון התרופה. התופעה נפוצה יותר במבוגרים. ד) טרדיב דיסקינזיה - שימוש ממושך בתכשירים אנטי-פסיכוטיים עלול לגרום לתסמונת זו,המתבטאת בתנועות בלתי רצוניות. בדרך כלל בשרירי הפה,הפנים,הלשון,הלסתות ולעיתים גם הידיים. במקרים של תופעת לוואי זו,יש להפסיק את הטיפול הנירולפטי או לעבור לתרופה בעלת סיכון נמוך לתופעה זו,כדוגמת קלוזפין ה) טרדיב דיסטוניה - תופעה הניכרת אף היא לאחר שימוש ממושך בתכשירים נירולפטיים ומתבטאת בתנועות איטיות סביב ציר הגוף,המובילות להתכווצות שרירים,לעיתים גם שרירי הפנים. תופעה זו מלווה בדרך כלל בטרדיב דיסקינזיה.במקרה זה יש להפסיק את התכשיר האנטי פסיכוטי ולעבור לטיפול בקלוזפין. תופעות לוואי אנדוקריניות - הפעילות החוסמת דופמין.... גורמת להתגברות רמת הפרולקטין בדם, ולפיכך עלולה לגרום לזיבת חלב והגדלת השדיים. בגלל הפעילות האנטי היסטמינית ניכרות גם התגברות התיאבון ועלייה במשקל. תופעות לוואי במערכת מחזור הדם והלב - התכשירים הנירולפטיים במיוחד אלה בעלי הפוטנטיות הנמוכה, עלולים לגרום להאטת ההולכה החשמלית בלב,בגלל פעילות דמוית -כינידין. עקב הפעילות החוסמת בקולטנים האדרנרגיים עלולה להיגרם ירידת לחץ דם אורתוסטטית. תופעות לוואי בעור - התכשיר כלורפרומזין עלול לגרום רגישות של העור לקרני השמש. במקרה זה יש להימנע מחשיפה לשמש או להשתמש בתכשיר אחר. תפקודי כבד - התכשירים האנטי -פסיכוטיים עלולים לגרום להפרעה בתפקודי הכבד, המחייבת הפסקת השימוש בתכשיר שכלפיו התפתחה רגישות. תופעות לוואי בעיניים - מינונים גבוהים (יותר מ10 מ"ג/ק"ג ) של התכשיר תיאוריזדין, עלולים לגרום צבענות -פיגמנטציה- ברשתית העין,ובעיקבותיה נזק לראייה. יש סיכון גם לעכירות בקרנית ובעדשה בעיקבות שימוש בכלורפרומזין. הפרעות המתגלות בבדיקות מעבדה - תכשירים אנטי-פסיכוטיים עלולים לגרום לירידה בספירת הדם הלבנה. התכשיר בעל הסיכון הגבוה (1% מהנחשפים) הוא קלוזפין. מומלץ להפסיק את הטיפול בו כשספירת הדם הלבנה פוחתת מ - 3,500 ומספר הגרנולוציטים פוחתת מ- 1,500. פרכוסים - תכשירים נירולפטיים עלולים להנמיך את הסף האפילפטי ולכן יש להיזהר בילדים בעלי הפרעות באא"ג,נזק מוחי או אוטיזם. תסמונת נירולפטית ממאירה - תופעת לוואי נדירה אך מסוכנת שגורמים תכשירים נירולפטיים,ביחיד בעלי הפוטנטיות הגבוהה. התסמונת מתבטאת בחום גבוה, בתנודות בדופק ועלייה בלחץ הדם,בהזעת יתר,בקשיון שרירים,ברמות גבוהות של האנזים-קריאטין פוספוקינז, ובעלייה במספר התאים הלבנים. התסמונת מופיעה בתחילת הטיפול,לאחר הגברת המינון,שינוי לתרופה אחרת או אפילו הפסקה של תכשיר אנטי -פרקינסוני. יש לחדול מטיפול האנטי-פסיכוטי ,לתת טיפול תומך .... תופעות לוואי מהפסקת התרופות - תרופות נירולפטיות חוסמות מגוון של קולטנים וגורמת להגברת רגישותם של קולטנים אלה. לפיכך הפסקה פתאומית של התרופות עלולה לגרום לתסמינים של רגישות יתר, במיוחד מצד המערכת הכולינרגית. התופעות עלולות לכלול - הקאות,בחילות,הפחתת התיאבון,הזעה,מתח,תוקפנות והפרעות בשינה. התופעות עלולות להתמיד שבועות אחדים !

25/06/2001 | 23:47 | מאת: אביב

נשמה שלי.. למה את כועסת עלי ? :-((( השארתי לך מליון הודעות באי.סי.קיו בלי תשובה.. אם פגעתי והעלבתי סליחה, אבל תגידי משהו.. שאני אדע על מה אני מתנצלת לפחות ? אוהבת אביב.

26/06/2001 | 00:08 | מאת: אליאן

השארתי לך הודעה למטה... ומה נראה לך ? אפשר לכעוס עליך בכלל ? אין סיכוי !!!!! הבנת!!!! יופי !!!

חן חן אליאן עמי

25/06/2001 | 23:41 | מאת: נועה

בי, נועה.

26/06/2001 | 00:44 | מאת: דניאל

לא אמרו לך, שלא כדאיי לסמוך על גברים???? סתם, דווקא ניר נשמע לי דיי נחמד. מעניין מה קרה לבחור? נירררררררררררררררררררררררר רw ere are you???????? אוליי נביא משקפת??

25/06/2001 | 23:25 | מאת: עופר אבני

שלום שאלתי מופנית בעיקר לפסיכאטרים שבפורום. אני הומאופת לקראת סיום ההתמחות ועושה עבודה על הצמח hypericum perforatum והשפעתו על מצבי דיכאון. אשמח לקבל כל מידע בנוגע לשימושו בארץ למצבי דיכאון שונים. האם הוא בשימוש כמו באירופה (בעיקר בגרמניה) ואם כן לאיזה מצבי דיכאון בדיוק? אשמח לקבל מידע מקצועי וקליני ולשתף מידע שברשותי. תודה עופר.

26/06/2001 | 05:12 | מאת: דר' עמי אבני

עופר שלום יעילות ההיפריקום מוכחת מצבים של דכאון לא קשה יש להתשמש בתכשירים במצוי גובה מספיק (5%) בומנון גבוה מספיק יש חומר באינטרנט ובאתרי מדליין בברכה עמי

יכול לפגוע בכבד. האם זה נכון?

25/06/2001 | 23:00 | מאת: דניאל

היא כבר לא מחכה??????????????? חבל. הייתה נחמדה. דניאל

25/06/2001 | 23:39 | מאת: אביב

היי יקירי, גם אם כן וגם אם לא, אני פה ומחכה.. תמיד.. ((((((((((((((((לילה טוב)))))))))))))))))) אוהבת אביב.

26/06/2001 | 00:02 | מאת: אליאן

מתוקה ומקסימה ! אני צריכה להדפיס את מה שכתבת באיי,סי,קיו ולתלות ...וכל לילה לפני השינה.. לקרוא... את יודעת..כמו תהילים או איזו תפילה... שכחת מה דעתי לגבי בריחות? והאמת, רק היום נפל לי האסימון... אבל לא יכולתי להגיב בגלל מסיבות הסיום של הילדים. נו,שוב נתקעו לי המילים . מה יהיה? בכל פעם שאני נזכרת בדברים שלך ,זה גורם לי ...נו, איך להגדיר את זה? הצפת רגשות. כנראה שיש טלפתיה ביננו.. גם אני הרגשתי דיי חרא היום... וכנראה שלא מאותן סיבות. שוב התעוררתי לפנות בוקר... זאת אומרת..העירו אותי ! בכל אופן, נשמה שלי. אני לא כועסת ! וגם כמוך..איתך תמיד לאורך כל הדרך... מזמן לא הדלקנו סיגריה... אה? אוהבת אליאן

26/06/2001 | 00:17 | מאת: דניאל

היא חזרה !!!! רגע עוד סטירה,זו את???אביב היקרה??????????? כן התגעגעתי נורא,ויום להתחיל ...בלעדייך,זה לא יום. כי מי נשאר בסופו של דבר??? רק מי שאוהב באמת....... וחסר לך אם תעלמי לנו יותר כך סתם מבלי להודיע....כי את הדמות הכי חשובה בפורום ובשבילי בעולם. שלך לעד... דניאל

25/06/2001 | 21:36 | מאת: משה

בהודעה יעוץ בנושא גיל המעבר אצל נשים ישנה הודעה שהינה קריטית וחשובה עבורי ביותר אשמח אם אוכל לקבל כמה שיותר עזרה בנושא בזמן הקצר ביותר תודה

ילדה, ראי תשובה: http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=6&i=137420&t=137420 עדי

25/06/2001 | 23:18 | מאת: דינה

משה שלום לך , חובה לגשת ללישכת הרווחה בעירך ,או לצלצל ל"אלי"לשלום הילד . ולבקש עזרה נפשית עבור אמא , הם יזמנו אותה לפגישות ,ויעזרו לה , להיתמודד טוב יותר עם הנטל הכבד , שהיא צריכה לשאת ,(גם מצבה הגופני,חום הזעה ,עצבנות ,מצבי רוח ,) גם זהו גיל שעושים גם חשבון נפש ומי שיש לו מעט כלים להיתמודד ,הורס ,ומוציא , הכל על הסובבים אותו ,כולל הילדים . אם היא תשתף פעולה ותבין שהיא הולכת לשם ,כדי להיתחזק בעצמה , ואתם הילדים תהיו גם תחת מעקב של עובדי הרווחה ,.וגם לכם יעזרו . ואת זה גם אתה יכול לעשות . בהצלחה ,אל תתיאש דיאן

25/06/2001 | 21:34 | מאת: עגל הזהב

אורה תודה על הדאגה.נגעת בי. הדיכאון שפקד את נישמתי פינה מקומו ועכשיו אני מרגיש נהדר. כיף לי וטוב לי ואני רוצה לחבק את העולם ואפילו יש בי מין רעבתנות כזו לכול מיני דברים וכוח והתלהבות(של עגל?). וזה נפלא. כנראה רק כשיורדים כל כך עמוק אפשר להגיע לשחקים. ואני מודה לך אורה שהיית לי אוזן קשבת וכאן אני גם רוצה להפנות את דברי לאביב(שקראתי את מה שכתבת כתשובה לד"ר הילל )ולד"ר הילל שאת דבריו לא קראתי במפגיע. הפורום הזה נהדר בעיני תמיד יש איזה שהיא התייחסות. ואני כאדם שמרגיש שלפעמים קשה לי, שאני לא רוצה להיות חלק מהמרוץ שכולם משתתפים בו אחרי עגל הזהב ,מחפש אנשים שעסוקים בדברים שקשורים לרוח לנפש ולנשמה ומתוך ההתרשמות שלי עד כה הפורום הזה גם אם הוא דומה לצ'אט מתאים לי. והמצאותם של אנשי המקצוע מוסיפה טעם אך איננה העיקר . ורציתי לסיים במעט חומר למחשבה שכרגע מעסיקה אותי זה איזה שיר : ----אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים: 1. אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק אני נופל לתוכו אני אבוד... אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. 2.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל אין זו אשמתי. ושוב לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. 3.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת..כוחו של הרגל. עיני פקוחות אני יודע היכן אני. זוהי אשמתי.אני יוצא מיד. 4. אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני עוקף אותו. 5. אני הולך ברחוב אחר.... --פורשה נלסון מתוך ספר המתים והחיים הטיבטי. ואני מרגישה ב-4.

25/06/2001 | 23:44 | מאת: אביב

היי עגל הזהב, אם להודות באמת לא כל כך הבנתי מה רצית לאמר לי.. שמעתי ביקורת, לא הבנתי כל כך על מה.. סליחה.. אני אשמח להתייחס אם תבהירי. איכשהוא לי יש תחושה שד"ר הילל הוא מתחזה.. בכל מיני ואריאציות ושמות, אולי אני טועה, למרות שאני בדרך כלל לא, ובגלל זה ביקשתי ממנו להבהיר מי הוא. האמת היא שגם אליך אני לא כל כך יודעת איך לפנות. פעם את כותבת כבן ופעם כבת (שימי לב לפעלים). נראה לי שאת בת, ובגלל זה אני מתייחסת אליך ככזאת, אולי את מנסה לטשטש את זה ? אם כן, תיזהרי יותר.. :-)) אביב.

26/06/2001 | 00:11 | מאת: עגל הזהב

לפי מה שהבנתי הילל אמר משהו על זה שהפורום הופך לצ'אט. אני בהחלט אישה אבל התחלתי את השיטוט כגבר וקצת קשה לי עם זה אז אולי זה המן לעבור ללשון אישה וההתנצלות עם אורה לא היתה לי כוונה... ותתיחסי אלי איך שבא לך.

25/06/2001 | 21:05 | מאת: חגית

ועוד אמרו לי שזה פורום הכי,הכי.

25/06/2001 | 22:07 | מאת: Jacki

שלום חגית, אני מבינה את אכזבתך. ואני איתך. כאחת שהייתה נהנית להיכנס לפורום הזה, אני אפילו מאוכזבת מ-א-ו-ד ! עד לפני שבוע-שבוע וחצי הפורום תיפקד אחרת לגמריייייי. אני לא יודעת מה קרה שהוא עכשיו ככה. ו......חבל! חבל מאוד! כי האופן בו הפורום התנהל גרם לי לחזור אליו שוב ושוב... אני מקווה שלא התאכזבת יותרררר מדי, כי אני מסכימה איתך, אבל יש לציין שהוא לא היה ככה תמיד... ממני.

25/06/2001 | 22:38 | מאת: yael

ערב טוב ג'קי אני חושבת שניתקלו כבר אחת בשניה בפורום הזה רק שאני מבלי לשים לב טעיתי כשחשבתי אותך לגבר, טעות . אני לאחר 12 שעות עבודה, הדפסתי כרטיס (מה לעשות ?....מעמד הפועלים) ומכיוון שאין לי מחשב בבית (או מה לעשות שם) גייסתי לצידי חפיסת סיגריות חדשה דנדשה ,קפה שחור והנה אני פה מצטרפת לפורום ואכן מגלה שנהיה די משעמם פה. עד היום רק צפיתי מהצד, מידי פעם שאלתי שאלות אבל לא כל כך העזתי לתת עצות,חיזוקים. אז מה דעתך שנחיה קצת את הפורום להערב ? ואם לא אז לפחות להחליף כמה מילים ? דרך אגב, לא סתם בחרתי בך אני נשמעת בטח ממש חסרת חיים ומשועממת ?! אז לא בדיוק. פשוט רוצה להתחבר לראש אחר (אפילו יצא לי חרוז) ממתינה יעל

25/06/2001 | 22:57 | מאת: דניאל

זה הכי הכי חגית. קצת נחים,ואחר-כך הכל פתוח יקירה. תשארי ,תשארי,תראי אייך עוד מעט העניינים מתחממים. וחוץ מזה למה שלא תספרי לנו מי "הגברת"? דניאל

25/06/2001 | 23:50 | מאת: אביב

דניאל יקירי, הפורום משעמם, בטח הייתי בחופש, עכשיו חזרתי, ויחזור להיות מעניין.. סתם, בדיחה :-))))))) שלך אוהבת עד השמיים, אביב

25/06/2001 | 23:57 | מאת: yael

זה מאוד יפה שכולם פה אוהבים נורא את כולם , מכירים את כולם, זה מספר ימים שאני עוקבת אחריכם ודווקא היום כשהחלטתי להשאר עד מאוחר במקום העבודה בתוך משרד/כוך חסר מזגן אחרי 12 שעות בעבודה המסריחה הזאת בשביל שאוכל להצטרף לפורום המהולל הזה כל מה שאני מרגישה זה כמו הילדה הלא מקובלת מעבר לגדר. אוו.....מסכנה שכמותי....רחמים עלי... ממש לא, אני מנסה לעשות פה מאמץ ואף אחד לא מתייחס, אולי אם אספר שאני בדיכאון מתמשך עקב הפלה טראומתית שעשיתי שמלווה אותי עד היום אקבל קצת יחס ? (הקטע על ההפלה הוא אמיתי) יעל נ.ב. האם אני היחידה שלא משתמשת בשם בדוי ?

25/06/2001 | 20:33 | מאת: מוטרד

יש לי מטרד, יותר משהוא בעיה כאשר אני חושב על קור או על להיות ערום אני מתעטש, לרוב פעמיים. יש למישהו פתרון עבורי?

30/06/2001 | 14:41 | מאת: מוטרד

עדיין מקווה לתגובה...

25/06/2001 | 19:30 | מאת: משה

אמא שלי בת 45 עוברת את תקופת גיל המעבר יש לה שלושה ילדים בגיל 18 16 ו6 לחוצה מאוד מתעללת נפשית בילדיה כתוצאה מהתקופה שני הילדים עדיין לא עברו את גיל ההתבגרות וזה יוצר התנגשות קשה הילדים סובלים וגם האמא עצמה ובעיקר בעלה שהוא אב חורג לשני הילדים הבוגרים נאמר לי להפנות אותה לטיפול אבל היא מסרבת מה ניתן לעשות בכדאי לסייע לה?

משה, תנסה לפנות ליועצת של בית הספר. נשמח אם תכתוב על מערכת היחסים בינכם לבין עצמכם (אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאתה אחד הילדים) וביניכם לבינה לפני תקופת גיל המעבר. עדי

25/06/2001 | 21:13 | מאת: משה

עדי אכן אני אחת מהבנות השתמשתי בשם בדוי של בן למניעת זיהוי זה עתה סיימתי את לימודי אני קרבה מאוד לגיל 18 המצב עם אימי מאוד קשה המריבות התעצמו לאחרונה אני סופגת ממנה איומים לגבי זרקתי מהבית כשאגיע לגיל 18 הפחד גדול אבל הכי סובלת זאת בת ה6 שאימי ילדה אותה בגיל מאוחר

25/06/2001 | 22:43 | מאת: דר' עמי אבני

משה שלום אם היא אכן מתעללת בילדיה יש חובת דווח אם איני טועה ניתן לפנות לפקידת סעד ואז ניתן לדרוש ממנה טפול במטרה שההעללות בילידה תפסק. בברכה עמי

26/06/2001 | 13:41 | מאת: משה

ההתעללות אינה פיזית היא עוברת תקופה מאוד קשה לעיתים היא נפתחת אליי היא מאוד חשובה לנו ואנו דואגים לה אנחנו חושבים שהיא צריכה טיפול פסיכאטרי ושום דרך לא עוזרת אני מאוד מעוניינית לעזור לה כיצד ניתן לעזור לה? היא נשואה מחדש והבעל לא ממש תומך בה.

25/06/2001 | 18:39 | מאת: אמא של...

קצת מידע על התרופה. הפעם עבור חברה שהבת שלה נוטלת את התרופה אחרי שהרבה אחרות, לא עזרו לה. בבקשה אינפורמציה ותופעות לוואי.. על פי עצתה של...... אני פונה אלייך בכותרת..... :-) תודה על כל מידע בנושא.....

25/06/2001 | 19:31 | מאת: דר' עמי אבני

שלום לך 1. עקרונית - למה אי אפשר לדבר עם הרופא ? 2. רשימת תופעות הלואי היא בעקרון כמו בתרופות נוגדות פסיוכזה אחרות, אולי מעט פחות וכוללות (ראי עצמך חופשיה לשאול על מה שאת לא מבינה אבל השאלה היא מה מטריד אותך בתופעות הלואי ) : Side Effects Insomnia, anxiety, agitation are common side effects (occurring in 5-10%). Somnolence, constipation, nausea, vomiting and dry mouth may occur in up to 2% of patients. Other side effects include weight gain, acute dystonia, extrapyramidal side effects, tardive dyskinesia, hypotension, bradycardia and QT prolongation. Amisulpride can cause hyperprolactinaemia and thus may lead to galactorrhoea, gynaecomastia, breast pain and amenorroea. Amisulpride's endocrine effects are remarked on throughout the relevant literature. Grunder et al (1999) compared the endocrine actions of amisulpride and flupenthixol, (a mixed D1/D2-like antagonist also blocking serotonin, H1, and D1 receptors) -on anterior pituitary hormone secretion in schizophrenic patients. Blood was withdrawn at 15-min intervals to assess basal secretion of prolactin, growth hormone (GH), and thyroid-stimulating hormone (TSH). Four hundred micrograms of thyrotropin-releasing hormone (TRH) was injected i.v. to investigate drug effects on TRH-stimulated secretion of prolactin, TSH, and GH. Prolactin plasma levels were markedly elevated in both treatment groups. This elevation was significantly more pronounced in females(but not males) with amisulpride than with flupenthixol. The prolactin response to TRH was significantly blunted by amisulpride only in male subjects. Interestingly enough, low basal prolactin levels predicted improvement of negative symptoms in patients treated with amisulpride. Amisulpride may reduce reaction time in those using machinery. Seizure threshold reduction. May exacerbate Parkinson's disease. Neuroleptic malignant syndrome is a rare though possible side effect. The drug has been given to healthy volunteers and compared to haloperidol (Raemarkers, 1999). Amisulpride 400 mg daily had some mild adverse effects on psychomotor and cognitive performance, but no significant extrapyramidal disturbances in the group as a whole. On clinical rating scales or during a structured psychiatric interview it produced no signs of mental disturbances. Haloperidol ubiquitously impaired psychomotor and cognitive performance in a similar fashion after the first and the final doses and produced extrapyramidal disturbances in nearly every subject, the most common being akathisia and the most severe, in the case of one individual, being acute dystonia. Haloperidol produced a number of mental disturbances, the most noteworthy being negative symptoms.

25/06/2001 | 23:32 | מאת: אמא של...

אלך לקרוא את הכתוב.. ותודה על העזרה.. אפשר לשאול רופא.. אבל.... ולא לשכוח.. מדובר על חברה בצרה. הבת שלה כבר עברה, הלידול, מודיטן, זיפרקסיה, דפלפט,, ועוד משהו שלא זכור..לי. וכעת, מנסים גם את זה... העתקתי את השם מהתרופה.. והבטחתי לה מידע. בחורה צעירה בקושי בת עשרים, אם לילד בן שנה .. לא לקנא .........אישפוז שני... כולי תקווה שמשהו ישפר את מצבה..... אגב, הכרנו בבית חולים, כשהבן שלי היה שם.

25/06/2001 | 23:47 | מאת: אמא של...

עד כמה שאני מבינה, מקריאה רבה... , שמתי לב לתופעות לוואי די דומות להלידול. אם תוכל להפנות אותי לאתר המתייחס לתרופות אלו, אודה לך מאד.. יש לי מספר אתרים בנושא תרופות ומחלות, אבל שם לא נמצאה התרופה המסויימת הזו, לא בשם שהיה בידי...... אמיסולפריד ולא סוליאן, כפי שרשמת לי....באחת התגובות... עוד אתר בנושא , לא יזיק לי.... בטח לא, אם לא אקרא בו יותר מדי.... :-)

25/06/2001 | 17:49 | מאת: Angel

...

25/06/2001 | 18:31 | מאת: טלי וינברגר

אנג'ל, מצטערת, רק עכשיו אני רואה את הודעתך, ואני חייבת להתנתק. תכתבי לי כאן או במייל, טוב? אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב מאז ששלחת לי את המייל האחרון. הרבה בריאות וכוח, טלי פרידמן

25/06/2001 | 18:31 | מאת: Angel

אני כאן עדיין אני אכתוב לך למייל

25/06/2001 | 15:13 | מאת: אמא של...

הרפואי לתת לי פרטים על תרופה , שאני לא מוצאת באינדקס התרופות או בכל מקום אחר. יתכן שיש לה שם נוסף.. אמיסולפריד................. מבקשת להתייחס לבקשתי ...........

25/06/2001 | 17:45 | מאת: טלי וינברגר

תפני את השאלה בכותרת "נושא" לד"ר אבני. זה בוודאי יעזור... :) טלי פרידמן

25/06/2001 | 18:38 | מאת: דר' עמי אבני

שלום נשלחה לך תשובה אם כי באחור שם התרופה גם Solian והיא תרופה נוגדת פסיכוזה בברכה עמי

25/06/2001 | 14:44 | מאת: חגית

מרגישה שכול העולם שונא אותי, מבודדת מכולם בת 19 כול הזמן רע לי לא מצליחה לפתח קשרים אין לי כוח להמשיך תעזרו לי.... תודה האם יש אנשים שזה ישתנה אצלם? יכול להיות מצב כזה שדברים פתאום ישתנו תמיד הייתי כך לא סמפטו אותי האם זה ישאר?

25/06/2001 | 17:47 | מאת: טלי וינברגר

חגית, את מספרת שהמצב אותו את מתארת נמשך כל חייך. איך הסתדרת עם זה עד היום? ומה קרה עכשיו? האם קרה משהו נוסף / אחר? ומה את עושה בחייך? את בצבא? עבודה? לימודים? אחכה לתשובתך. בברכה, טלי פרידמן

25/06/2001 | 13:40 | מאת: אפרת

שלום לכולם רציתי לשאול: אני תלמידת י"ב מסיימת היום את כול שנת לימודיי האמת זה קשה לקבל זאת. אך הבעייה היותר חמורה אצלי היא שאני ילדה שאף פעם לא היו לה חברות תמיד מסתובבת לבד מתקשה בליצור קשרים אם אנשים וכול קשר שמתחיל נגמר מיד. רציתי לשאול ולדעת האם כול החיים שחייתי היו לי נוראים עברתי מספר בתי ספר הכול אותו דבר לא יסתדרתי בשום מקום. מבחינת מראה אני נראת נהדר אין לי בעייה . תמיד אני מרגישה לבד, שצוחקים אליי, ששונאים אותי, אנא אנה אני רוצה צריכה עזרה ??? והאם יש סיכוי שזה ישתנה בצהל? (ולישתנות אני ניסיתי זה לא יצליח? ) תודה רבה...

25/06/2001 | 15:42 | מאת: דניאל

אהלן אפרת! ראשית עליי לציין שאני לא בעל מקצוע,אלא סתם חבר שמנסה לברר! שנית בוודאי בהמשך היום יענו לך היועצים המוסמכים של הפורום. תראי מה שאת מתארת זה בוודאיי לא נוצר ביום אחד,אלא כתוצאה של שנים שהיה לך משהו בעברך ,ולא ניסית ואוליי לא רצית לברר או לדעת יותר מדיי. כמו כן את מתארת מצב של רגשיי נחיתות מאחרים,למרות שא מודעת שאת כמותם ואם לא יותר מהם. ועובדה שאת נראית טוב,ועובדה גם שסיימת את בלימודים חרף הקשיים. ואייך יכולת כל השנים להיות עם חברים קבועים כאשר את בקשיים?? אבל לא מאוחר...לדעתי את חייבת לפנות למומחית בעניין(פסיכולוג או כדומה)ולא מדובר חלילה בכתם רפואי,או דבר שיהיה רשום בצבא,כי מה שאת מתארת זה לא דבר שמצריך פסיכיאטר או כדומה. פשוט מישהו או מישהאי לדבר,לשפוך,ולנסות להבין מאיפה באה בעיה זו. ואחריי שתביני ,בטוח אני שלא יהיה לך בעיה להשתלב בצבא. אבל שלא תזניחי ,את חייבת בשביל עצמך לדעת למה זה קורה לך? וחוץ מיזה אני כבר חבר שלך. אני מקווה שלא בילבלתי אותך...ובטוח שעוד מעט יבואו כל החברות שלי מהעבודה,וגם הם ייעצו לך מעט. והעיקר לא לאבד תקווה,את עוד צעירה,והחיים כעת מתחילים. שלך בידידות דניאל

25/06/2001 | 15:44 | מאת: יהודה

אפילו ממוחה לא היה כותב טוב יותר

25/06/2001 | 17:50 | מאת: טלי וינברגר

אפרת שלום, ראי תשובתי לחגית (תשובה אחת לפני השאלה שלך). הדברים מתאימים ומכוונים גם אלייך. אחכה לתשובתך. טלי פרידמן

26/06/2001 | 14:09 | מאת: משה

אפרת גם אני מסיימת השנה י"ב ויוצאת בהרגשה שאני אשאר לבד עד לגיוס כולם אומרים לי שבצבא הכל יסתדר אבל אני עדיין בטוחה בכך שכולם שונאים אותי מה שגם אני לא מסתדרת עם אמא שלי אני מקווה שתוכלי להאמין שהכל יסתדר עבורך ושלא שונאים אותך כל אדם מיוחד בדרך שלו ואת תמצאי את החברות שלך בזמן שלך, בנתיים אני האמנתי וממשיכה להאמין ולקוות ליבנת (השם של הבן בדוי)

25/06/2001 | 12:37 | מאת: יעל

איך ניתן לטפל באדם מכור להימורים (מדובר על סכומי עתק), שיקר לאחיו, רימה את החברים. הלך לקבוצת תמיכה והמשיך להמר. האם יש מוסד שניתן להתאשפז בו לגמילה מהימורים? האם יש סיכוי להגמל מהימורים?

25/06/2001 | 17:52 | מאת: טלי וינברגר

יעל שלום רב, ישנם מרכזים טיפוליים להתמכרויות מסוגים שונים: סמים,הימורים, מזון ועוד. בעבר היה מרכז כזה בקיבוץ "בחן", ואינני יודעת האם הוא עדיין קיים. באופן עקרוני כדי לשאול בקבוצות התמיכה למהמרים אנונימיים לגבי מרכזי טיפול הכוללים אישפוז. החברים שם יודעים בדרך כלל הכי טוב. בברכה, טלי פרידמן

25/06/2001 | 21:57 | מאת: יעל

תודה על תשובתך. איך מגיעים לקבוצות התמיכה למהמרים אנונימיים? איזה קבוצות תמיכה לגמילה מהתמכרות להימורים ישנן באיזור המרכז (גוש דן)?

25/06/2001 | 11:36 | מאת: רונן

קצת רקע: אני בן 28 נשוי ואב לשניים סובל מפאניקה ואגרופוביה מזה כעשר שנים בעקבות לקיחת סם הזיה בשם אל אס די. השימוש בסם הזה היה חד פעמי וגרם לי להרס לכל החיים שאיני מצליח לשקמו, לפני השימוש בסם הזה השתמשתי בסוגי סמים קלים אחרים בתדירות גבוהה ללא כל תופעות ואני יודע את תחושת הגוף והמוח לסמים אלו. עכשיו לשאלה: אני מטופל אצל פסיכיאטרים כבר זמן רב וחרשתי את כל התרופות הקיימות בשוק ואת כל תופעות הלוואי שלהם, כיום אני לוקח טרנקסל 15 מ"ג (2 בבוקר 1 בערב) וצ'פראמיל (1 בוקר ו-1 צהריים): א. רציתי לברר עם כבודו האם מינון זה הוא סביר או גבוה(משקלי כ-104 ק"ג). ב. רוב היום אני חש עייפות שמונעת ממני תפקוד ואני יכול לישון ללא הרף. ג. כשאני ער , אוכל מדבר או כל דבר אני מרגיש תחושה הדומה לתחושת סוטול מסמים אני מרגיש את הריחוף והשנטיות(לכן הדגשתי שיש לי מושג בתגובות של סם) וההרגשה דומה מאוד ל"צלילות". ד. לעיתים אני חש חרדות למרות המינון הזה שהיה אמור למנוע חרדות לאחר תקופה של שנים. ה. חשבתי יום אחד לא לקחת את הכדורים כדי שיום למחורת השפעתם תשוב וגם להתעורר קצת אבל תופעות הלוואי מהפסקה שלא בזמן הנטילה גורמת לחרדות קשות אף יותר מהחרדה בה הייתי נתון לפני השימוש בכדורים ואני לכוד בתוך דלת מסתובבת שאין דרך יציאה ממנה. ו. בעקבות הכדורים חיי המין שלי השתנו בהיקף ניכר ואיני מצליח לקבל זיקפה מלאה וכשאני מקבל אזיי אני לא גומר בכלל ואני מתעייף ויושן מיואש, זה מצב מאוד מתסכל בפני עצמו ואיני יכול לגשת בביטחון לאשתי כי אני חש בבעיתיות כבר זמן רב, הפסיכיאטרית שלי נתנה לי ויאגרה ואני מתלבט נורא מכמה סיבות: 1. מהם ההשלכות העתידיות האם אני יצתרך לחיות רק על כדורים בעבור כל פעולה בחיים ואם אני יצליח לתפקד ללא ויאגרה או שללא הכדור הכל יהיה אבוד. 2. האם לא מסוכן לקחת ויאגרה בכלל ואם הכדורים בפרט. הייתי שמח לתשובות ממך.

25/06/2001 | 18:42 | מאת: דר' עמי אבני

רונן שלום אתה שואל הרבה שאלות לאחר נסיונות תרופתיים רבים לדבריך לא ניתן להקשי מקשייך עם הטפול הנוכחי. מה שמומלץ לדעתי במקרה מורכב כזה הוא הערכה מחדש ע"י המטפלת שלך או אם תרצה חוות דעת נוספת כולל מה התופועת מהן אתה סובל רשימת כל התרופות בהן טופלת, המינונים, התגובות ותופעות הלואי וכל דבר נוסף. אין לדעתי מקום לתשובה מהמותן כאן צר לי ובהצלחה עמי

25/06/2001 | 19:24 | מאת: רונן

יש התחמקות מסיבית מהודעותי אני חושב שיש מקום למספר תשובות כגון: אם ניתן לקחת ויאגרה עם כדורים כאלה אם המינון לא גבוה עבור בן אדם או סוס ושאלות נוספות שניתן לענות בקצרה, הדרך הקלה היא לברוח מתגובות, או להגיד שליפה מהמותן, עליך כיועץ בפורום לשקול בכובד ראש תשובות ראויות למעשה, ז"א שנדע מה עלינו לעשות הלאה ואיפה תעינו עד הלום(נתתי מספיק פרטים) והאם ניתן למנוע נזק עתידי תוך כדי הפחתת מינון או.... המלצה שלך אחרת.

25/06/2001 | 22:46 | מאת: דר' עמי אבני

נ.ב. האם נסית צורה כלשהי של פסיכותרפיה ? עמי

25/06/2001 | 22:52 | מאת: דניאל

ד"ר עמי מכובדי! אני נהנה לקרוא את תגובותייך ,המפוייסות הכנות ואמיתיות. אכן אוליי גדל דור פסיכיאטרים שונה ממה שהורגלנו. יישר כח! דניאל

25/06/2001 | 09:56 | מאת: אליאן

בוקר טוב, הערכים שבקשת, tsh 6.5 .35-5.5 tt3 3.6 .93 - 2.79 ft4 14.1 10.3 - 18.3 הערכים מעט גבוהים אך האנדוקרינולוגית אמרה שאם הם יישארו היא תמליץ על טיפול תרופתי ! וכמו שאמרתי, הוא מקבל - לפונקס -ריספרידל - דקינט ומפעם לפעם פנרגן (sos ועוד שאלה - האם יתכן שהעייפות נובעת מבעיה בבלוטה יותר מאשר המחלה? תודה אליאן

25/06/2001 | 18:44 | מאת: דר' עמי אבני

אליאן שלום בהחלט יתכן שההפרעה בבלוטה תורמת לעייפות ואולי גם להפרעה לתגובה לתרופות (ועדין השאלה האם להחליפן) לטעמי שווה לטפל בבלוטה לכן (כולל ברור למה הפרעה) בכל מקרה המלצתי עומדת גשו לחוות דעת נוספת בהצלחה עמי

25/06/2001 | 05:04 | מאת: נירית

עשיתי טעות קשה מאוד נכון אנשים הם בני אדם ויכולים לטעות..... אבל אני לא מצליחה לסלוח לעצמי זו טעות שלא ניתן לתקן......... ואני כבר כבר ימים מרגישה מועקה אדירה בפנים בבטן קשה לי לאכול ויש לי בחילות.

25/06/2001 | 08:13 | מאת: ורד

נירית יקרה, אינני יודעת מה הטעות שעשית אבל בטוחה אני שברגע שתשתפי משהוא יוקל לך ואולי התמונה תתצטייר אחרת והטעות לא תראה נוראית כל כך... תאמיני לי גם אני עשיתי דברים כאלה ואחרים ואח"כ הרגשתי שגוש יושב לי בגרון ואני נחנקת.התביישתי לספר מה עשיתי אבל בסוף עזרתי אומץ והוקל לי. אנחנו בפורום לא מכירים אותך, אין לך במה להתבייש , שתפי אותנו אף אחד כאן לא שופט אותך. תזכרי! אין טעות שלא ניתן לתקן, כמו שאמרת כולנו בני אדם!!!! קבלי חבוק :-) ורד

26/06/2001 | 02:37 | מאת: נירית

קשה לי לדבר , קשה לי לפרוק ,באמת.... אני כל הזמן פוחדת מהחשיפה , מהעובדה שידעו מה אני חושבת ומרגישה וזה פשוט אוכל אותי!!!!!! גם כאשר אני צודקת , קשה לי למה זה קורה לי ?????

25/06/2001 | 17:54 | מאת: טלי וינברגר

נירית שלום רב, אולי תשתפי אותנו קצת יותר? מה קרה? אילו תחושות עולות בך? וכו'. בברכה, טלי פרידמן

25/06/2001 | 19:58 | מאת: משה

נירית! כל אדם טועה וכל אדם שיודע שטעה מגיעה לו הסליחה אל תשפטי את עצמך אפילו אם המצב חמור ביותר תנסי לארגן את המחשבות שלך מחדש ותמצאי פתרון לעצמך.. בהצלחה

25/06/2001 | 02:59 | מאת: דקל

שלום, אני בן 15 ויש לי בעיה די רצינית. אני מפחד לישון מחוץ לבית או בלי בן משפחה קרוב במקומות אחרים. הבעיה מטרידה אותי מאד מפני שאני דואג למה שיקרה בעתיד כשלא אוכל לעבור דירה או לטוס לחו"ל. אני לא זוכר מתי הפחד הזה התחיל אבל אני יודע שהוא לא היה קיים תמיד. האם זהו פחד שכיח? האם יש דרך לטפל בו? בתודה, דקל

25/06/2001 | 17:57 | מאת: טלי וינברגר

דקל שלום רב, האם אתה זוכר איך היה לפני שהפחד הופיע? האם אתה זוכר משהו (אירוע/מחשבה/חלום) שלאחריו החל הפחד? ומדוע זה מתחיל עכשיו לחלחל ולהפחיד אותך לגבי העתיד? ובאשר לשאלתך, באופן עקרוני ניתן לטפל בבעיה של חרדות שכאלו. פנייה לטיפול פסיכותרפויטי עשויה לסייע. אולם כדי להגיע לטיפול שכזה יהיה עליך לערב את הוריך. האם הם יודעים על הבעיה? תמשיך לכתוב, אני כאן. בברכה, טלי פרידמן

25/06/2001 | 02:20 | מאת: דניאל

חסר לכן שמחר לא תמלאו שניי דפים של תמיכה הדדית. והעיקר לא לפחד כלל.............ואם מתעוררת בעיה נא להתקשר. אני אחזור מחר בערב....... אוהב אתכן דניאל

25/06/2001 | 13:43 | מאת: שירלי

דניאלווש שלום לך זו אפרת יתחלתי להכיר תאתר הזה ממש לא מזמן אני חייבת עזרה תוכלי גם את לעזור לי.כתבתי את מצוקתי ב"מחכה לתשובה מהר" תוכלי להכנס שם ולקרוא.. תודה וביי

25/06/2001 | 21:06 | מאת: חגית

שלום לך דניאולש,ושירלי גם אני מעוניינת בחברה.

שלום רב, אני סובלת מדכאון קל כרוני. אני נוטלת פרוזק אך סובלת מתופעות הלוואי שלו. ברצוני לנסות טיפול "טבעי" - לקיחה של חומצות אמינו, כגון: Inositol gaba L-arginine Sam-e (DL-phenylalanine) DLPA ( Trimethylglycine) TMG וכד', ששמעתי שיכולים לעזור. אני מעונינת ללכת לרופא שהוא M.D, שמתמחה בתוספי מזון. רופא שמעודכן במינונים המתאימים שלהם ויודע לעקוב אחרי ההשפעות של הלקיחה ולא להגזים ולהיות פנאטי כמו רבים מהנטורפתים וחובבי הרפואה טבעית. איני מעונינת בנציג של חברת ויטמינים (כגון סולגאר, טווינלאב וכד')- כי אני חוששת שיש להם אינטרס שאקנה כמה שיותר. ולא להמליץ על מה שאין בחברה שלהם. רציתי לפנות לפרופ' קרסו. הוא גם רופא M.D (נוירולוג) וגם מומחה בתוספי מזון, אך יש אליו תור (באופן פרטי!) רק לעוד שנתיים. לכן אני מחפשת ללכת למישהו שטוב כמוהו. ביחוד שמתמחה במצב הנפשי. בהרבה תודה מראש נטע

25/06/2001 | 11:00 | מאת: נטע

.