תוצאות חיפוש עבור חוסר-יכולת-ליהנות

אני נשוי כמה שנים ולא חווה הנאה מקיום יחסי מין לא מגיע לשום ריגוש וגם המגע לא ממכר אין הנאה כלל ביציאת הזרע פעם בשנתיים לפעם אחת פתאום מרגיש תחושה שהמגע יותר עמוק יותר משוחרר קצת נהנה במגע מה הפיתרון

שלום. בן 35, סובל כרונית מהפרעת חרדה אשר לפני 10 שנים החמירה להתקפי חרדה חזקים. SSRI - ציפרלקס עד 20 מ"ג, פאקסט עד 40 מ"ג, ויאפקס עד 225 מ"ג - לא הועילו. האחרון הורד ל-150 מ"ג גם בגלל צרבת חזקה. הפסיכיאטר אמר שהכדור המתאים עבור מצבי הוא קלונקס 2 מ"ג. אכן זה עשה את העבודה והפסיק את התקפי החרדה אך לא הועיל ממש להפרעת החרדה. מניסיון העבר ידוע כי שילוב של ויפאקס XR במינון 225 מ"ג גם לצרבת ולא עזר (כאשר הייתי תחת מינון קלונקס 2 מ"ג). האם היום כאשר אני תחת 3 מ"ג קלונקס יש טעם לנסות שוב את השילוב עם ויפאקס XR 225 ? או שזהו ניסיון מיותר כי האפקט יהיה אותו דבר ואין קשר לכך שכעת מינון הקלונקס גבוה יותר? בבוקר עוד הצהריים מרגיש טוב אבל אחר הצהריים והערב מרגיש ממש חוסר הנאה. האם עלייה בשלב זה לויאפקס XR במינון 225 מ"ג יכולה לעזור או שזהו "ביזבוז זמן" ויש לנסות ישר 300 מ"ג ? האם מינון 225 מ"ג עובד גם על דופאמין המעודד הנאה או שהאפקט על הדופאמין הוא רק במינון של 300 מ"ג ? אציין כי אינני נמצא במצב דיכאוני.

שלום וברכה, יש לי מס' שאלות אני בן 29, וחוץ מהאבחנה הסכיזואפקטיבית יש ברקע גם "מבנה אישיות גבולי" ובעבר אבחנה של הפרעה דו-קוטבית והפרעת אישיות (גבולית ותלותית) 1) רציתי לדעת האם "דיכאון עמיד" יכול להתקיים גם כשאין תמונה מלאה של "דיכאון קליני", ז"א רק סימפטומים בודדים של דיכאון עמיד? 2) האם יכול להיות התקף מאני-פסיכוטי או התקף פסיכוטי פרנואידי כתוצאה מנטילת ssri במינון גבוה? ז"א התקף מ"עודף סרוטונין"? הרי ידוע שהתקפים כאלה נובעים מעודף דופמין ולא מעודף סרוטונין, איך זה מסתדר? 3) האם שילוב של 5 מ"ג אביליפיי, 100 מ"ג לוסטרל ו-250 מ"ג למיקטל יכול לגרום לערך נמוך של טסטוסטרון ו"היפוגנדיזם" (הערך של הטסטוסטרון טוטאל עם התרופות הללו היה אצלי 5.40 nmol/L) ובכך לגרום להשמנה ולנפיחות ולהאט את קצב הירידה במשקל ולעשות דחף לפחמימות ומתוקים? האם יש טיפול לזה? יש לציין שאני שוקל 104 קילו והגובה הוא 1.78 למרות שזה לא נראה כ"כ, ז"א שהשומן מתפזר באופן די פרופורציונלי אצלי, אבל ההשמנה היא בעיקר בבטן.. אני עושה ספורט ריצה של 40 דקות 3-4 פעמים בשבוע ומקפיד להימנע מפחמימות ומתוקים, אבל כשאני נוטל את התרופות הנ"ל שציינתי זה יותר קשה.. בלעדי הלוסטרל והאביליפיי זה יותר קל וכמעט אין תיאבון או דחף לכך.. מאידך יש לציין שבלעדיהם יש תחושה של חוסר הנאה מדברים, אי שקט והתעסקויות כפייתיות במחלות נפש, אבחנה, רוחניות מיסטיקה ודת.. כמו כן אבחנו לי ברקע חשיבה "overvalued idea" (בעיקר מחשבות דתיות..), מה הטיפול לזה? איך מבחינים בין חשיבה אובססיבית והתעסקויות טורדניות לבין overvalued idea? אני לא יודע אם אצלי זה OCD פעם אבחנו שיש לי"מרכיבים טורדניים כפייתיים".. 4) מה יותר יעיל בייצוב מצב רוח? למיקטל ואריפליי או ליתיום ולמיקטל? למי יש יותר תופעות לוואי של השמנה והורמונים שציינתי (תסמונת מטבולית וחוסר בטסטוסטסטרון), לליתיום או לאביליפיי? איזה מינון של אריפליי לדעתך מתאים לי? (יש לי אישור מהקופה עד 10 מ"ג) עוד שאלה (מוזרה קצת) - האם נטילה של התרופות הנ"ל (אריפליי לוסטרל ולמיקטל) יכולים לעשות בעיות בכניסה להיריון או לגרום למום בילד שיוולד חלילה וחס? כרגע הורדתי על דעת עצמי כבר בערך כחודש את הלוסטרל והאריפליי בכדי לבדוק את רמת ההורמונים בדם כי היה לי חוסר בטסטוסטרון.. ביום ראשון יש לי בדיקת דם חוזרת בנוסף אני חושש שיש לי אנמיה כי אני חיוור לפעמים ויש לי נשירת שיער מתמדת ועייפות במשך היום בבדיקה האחרונה (עם התרופות) ההמוגלובין (HGB) שלי היה 13.0 g/dl בנוסף הערך של MCHC היה 30.7 TSH היה 1.90 mIU/L CORTISOL-BLOOD היה 655 nmol/L וכן כמו שציינתי TESTOSTERONE- TOTAL היה 5.40 nmol/L סליחה על ה"חפירה" ותודה מראש על המענה (אשמח להתייחסות לכל השאלות..) שבת שלום

היי, אני בהריון שני,מרגישה שזה קרה מהר מדיי למרות שרציתי,הרבה תופעות לוואי קשות וגם המון בדיקות מחשש לסיבוכים שאני לא רוצה לפרט עליהם אך מכבידים עליי נפשית,חוששת מהמצב הבריאותי של העובר והכלכלי והכל,עם רגשות אשם שאני מרגישה רע ממאורע שצריך להיות שמח,לא מתלהבת או מתרגשת וכד' , מאוד עצלנית לעומת קודם ,מאוד מבודדת לעומת קודם ,אין לי חשק לכלום..קשה לי להוציא את עצמי מזה לא יודעת מה לעשות, תודה על ההקשבה , ליטל

שתי שאלות: 1. כשאני מנסה בדמיון להרגע ולחשוב על דברים מהנים כמו ים שקט נוף.. אני מצליח רק לראות את הדבר שאני חושב עליו, אבל לא מצליח 'להכנס' אל תחושת ההנאה. משהו בלצייר לעצמי הנאה תקוע. וגם בהרבה דברים בחיים חסר לי החיוניות לחוש את ההנאה אעפ"י שאני אמור ליהנות וגם הולך לשם ברצון. 2. אני לא מצליח לבכות או להוריד דמעות, אעפ"י שלצערי אני עובר הרבה סבל. משהו שם תקוע. מה זה????

שלום ד"ר, זה מספר שנים אני חווה חוסר מוחלט של ליבידו, בעיות תחושה באיבר המין ובגדול אנהדוניה מינית, זאת לאחר גירוי הפרוסטטה הרופאים ישר זורקים "פסיכולוגי" , אני אמנם בטיפול אבל המטפלת בטוחה ב100 אחוז שאין קשר למה שאני חווה אובד עצות ומצב נפשי קשה

שלום ד"ר, זה מספר שנים אני חווה חוסר מוחלט של ליבידו, בעיות תחושה באיבר המין ובגדול אנהדוניה מינית הרופאים ישר זורקים "פסיכולוגי" , אני אמנם בטיפול אבל המטפלת בטוחה ב100 אחוז שאין קשר למה שאני חווה אובד עצות ומצב נפשי קשה

שלום, בת 51 ללא מחזור ובריאה, אישה מאוד מינית ואוהבת מין 30 שנה עם אותו בן זוג אוהב מכבד ומעניק. בשנה האחרונה קשה לי לגמור איתו גם כאשר יורד לי או מפנק אותו בדרכים שונות זה לא מגיע,כאשר אני מאוננת מצליחה להגיע לאורגזמה. גם בחדירה כבר לא מרגישה אותו אותו דבר ,אציין שעומד לו האיבר חזק והכל טוב, יש אהבה יש משיכה אך לא נהנת כפעם יש סיבות לגיל המעבר? אני תמיד רטובה לפני חדירה ומגורה דיברנו על הכל ,הכל פתוח אך לא מצליחים כמו פעם.כך שלא מובן לי מהיכן זה מגיע תודה.

נשואה שנתיים ושנינו בגילאי השלושים. אני אשה מאוד מינית וזקוקה ליחסי מין תכופים. משום מה גם לאחר קיום יחסי מין כולל גמירה עם בעלי אני לא מסופקת וממשיכה לענג את עצמי עם ויברטורים כדי להגיע פעם שניה לאורגזמה. על פי רוב בעלי לאחר שפיכה נרדם. אני מאוד חוששת שהוא יגלה שאני ממשיכה עם ויברטור והוא יפגע מזה. מה לעשות?

אני סובל מהפרעת חרדה כללית וחברתית. התרופות עוזרות באופן חלקי ביותר. (מכהות את התסמינים של החרדה אבל לא נותנת הרגשה של שחרור/הנאה/ אושר או נינוחות). אני חי חיים של שגרה - עבודה 9 שעות, הגעה הביתה, צפייה ב-T.V, ארוחת ערב, קצת מחשב ושינה בסביבות 23.00. אשתי עוזבת את הסלון כבר בשעה21.00 היות והיא עייפה ומעדיפה לראות את הסדרות שלה בחדר. אני מרגיש חוסר הנאה ונזקק לאכילה ריגשית בלילה על מנת להרגיש שעשיתי "משהו" כדי לפנק את עצמי. ספורט - ניסיתי ואני לא טיפוס להתמיד בכך. במסגרת עבודתי אני פעיל והולך הרבה כך שאני של רובץ כל היום. יש לך עצות נוספות לתת כיון שהתרופות אצלי לא בגדר "משנות את החיים" כפי שמדווחים אנשים "שיש חיים לפני הכדור ויש חיים עם הכדור". אני ישן טוב, מקיים יחסי מין פעם בשבוע, יש לי עבודה קבועה, אין לי בעיות כלכליות, יש לי משפחה בריאה וטובה אבל משהו שם גורם לי להרגיש תמידית חוסר נינוחות תמידית שגם התרופות לא מצליחות לסייע לכך. מה עושים?

אני לא רוצה לצאת מהבית ולפעמים אני מכריחה את עצמי לצאת לשיעור תורה נגיד משהו שממש קשה לי ואני גם יוצאת מוקדם מהשיעור אני גם רוצה לדבר להגיד את דעתי ומתביישת להגיד כדי שלא יהיו אנשים בהלם אני לא יודעת אם זה במקום וגם אני לא שמה תכשיטים טבעת שרשרת את העגילים אני שמה בכח אבל הם לא כבדים או גורמים נזק לאוזן בגלל זה אני שמה אותם שאראה ייצוגית בעבודה אבל אני לא מרגישה הנאה ושמחה מהם ומרגישה יפה אני גם לא יודעת להתאפר יפה בצורה שאנשים יתלהבו אני לא מתאפרת בקושי כי אף אחד לא ישים לב לזה ולא יהיה אכפת לו בקיצור אני נראה לי לא מחוברת לעצמי וגם אני לא מפרשת סיטואציות חברתיות ויום יומיות בצורה הגיונית אמרו לי שהאבחנה שלי סכיזופרניה מה אני אמורה לעשות

אני כבר כמה שנים לא מרגישה דברים נגיד אני לא רוצה לקנות טבעת לדוגמא או לא לשים משקפי שמש אני לא ירגיש אותם אני מרגישה רק אוכל אני לא יקנה לעצמי משהו רק יצטלם לתמונה ויוריד כמו עגילים אין לי צורך ואין לי הרגשה שלהם איזה טיפול פסיכולוגי אני צריכה טיפול בסיטואציות זה טוב? אני יציין שאני לוקחת טיפול תרופתי אבל אני מפגשים אצל פסיכולוגית ולא זז כלום במצב רוח שלי

בן 44 רווק מזה כמה חודשים סובל מזקפה חלשה, עם חוסר הנאה באורגזמה עם קצת כאבים.. הכל קרה ביום בהיר אחד, שמתי לב שהזרע שלי גם הפך לסמיך בחודשים אלו.. בדיקות שתן תקינות, דם לרוב גם, האם יש מה לעשות בדיקת זרע? כדי לשלול משהו דלקתי.. האם ייתכן שזה דלקת הערמונית..

אני תמיד הייתי מרגיש הרגשה חזקה ונעימה בעת השפיכה ובשנתיים האחרונות זה ממש נעלם לי ואני מאוד מתוסכל מזה אני בקושי מרגיש שהגעתי לשפיכה למרות שבפועל הגעתי ויוצא זרע אני כמעט ולא מרגיש ולא מודע ליציאת הזרע, אני לא נהנה כמו פעם בכלל בצורה דרסטית.. אני מרוכז ואני רגוע אבל משהו שם כאילו נדפק למרות שאין לי איזה בעיות רפואיות ואני לא נוטל שום כדורים ולא קרה לי כלום בשנים האלו ואני בזוגיות תקינה ומגוונת אבל משהו שם כאילו לא יכול להגיע 'לשיא' כמו בעבר ואני רק בן 29 ואני כמובן חושק בקיום היחסים ויש גיוון אבל בפועל לא נהנה בזמן השפיכה ולא מרגיש אותה בכלל פתאום נעלמה התחושה... האם זו תופעה מוכרת? יש לה שם? מה אפשר לעשות כדי להחזיר את ההנאה?

בשנה שנתיים האחרונות אני כמעט ולא מרגיש הנאה בזמן השפיכה/גמירה ולפעמים בקושי מרגיש שבכלל הגעתי לשפיכה {אבל הגעתי} אני פשוט לא מרגיש את ההנאה כמו פעם בכלל , ההנאה ירדה בצורה דרסטית, אני מרגיש רצון עז לקיים יחסים ומחכה לזה אבל בזמן קיום היחסים כבר לא מרגיש יותר את 'השיא' שאמור להיות בזמן הגמירה כאילו כלום...אני לא מרגיש שאני גומר בכלל.. פעם לא הייתי ככה והבעיה לא באשתי או בצורת קיום היחסים ולא בגיוון זה משהו פיזיולוגי שאני לא יודע מה הוא והבנתי שיש אותו לעוד גברים אפילו בגילי אני בן 29 ,לא יודע בכלל ממה זה קורה אשמח לעזרה/הכוונה האם אתם מכירים תופעה כזו? האם יש לה שם? זה משהו מוכר?

שלום אני רוצה לשתף אותך בהרגשה שאני חווה בכל פעם שאני מאונן ראשית אני מאונן הרבה שנים וגם הפין שלי התרגל למהירות וכוח מסויימים שרק איתם אני מצליח לגמור(לא ניסיתי הרבה זמן לאט) בכל אופן כשאני מאונן ונוגע בכיפה יש לי תחושה לא הכי נעימה כמו תחושה של חוסר רגישות וקצת רגיש אבל לא כמו שהיה בהתחלה שהייתי מאונן עכשיו לשאלתי ראשית האם אפשר להחזיר את הפין להנאה הראשונית שחוויתי ? ושאלה השניה אם אני יפסיק לאונן האם התחושה תיהיה יותר נעימה? אשמח לתשובה ממך כי זה באמת מתסכל אותי אני בסך הכל בן 27 עם פין גדול(17) ואני רוצה להינות ממש כמו בהתלחה האם יש איזושהי משחה שאת ממליצה עליה בכדי להחזיר את עור הפין למצבו הראשוני והכי חשוב האם האוננות גורמת לי לחוש ככה בפין? תודה רבה כשמח לתשובה ממך

שלום יש לי בעיה שמתסכלת אותי. אני רווק ואף פעם לא קיימתי יחסים. שמתי לב שאני מאונן בעת גמירה אני לא מרגיש שום הנאה פשוט הנוזל יוצא בלי תחושת הנאה וסיפוק וזה ממש מפחיד ומתסכל.

עברתי הפלה טבעית בשבוע 13 לפני חודשיים וחצי. כלפי חוץ עברתי את זה, ואני מתפקדת. אבל אני מרגישה חוסר חשק ומוטיבציה גדולים מאוד. אני טיפוס יוזם ועסוק בדר"כ, ובחודשיים האחרונים אני לא מצליחה להניע את עצמי לעשייה שהיא מעבר למינימום הכי מינימלי. משהו ביצר החיים וההתקדמות אבד לי. זה מציק לי מאוד ומפריע לי למלא את חובותי בתחומים שונים של לימודים, עבודה, משפחה. זה פוגע לי גם בקשר עם בן הזוג שלא מבין מה מפריע לי לעשות דברים אם יש לי זמן וכח פיזי. אשמח מאוד לעיצה או רעיון מה אפשר לעשות. תודה על כל החומרים כאן, קראתי והתעודדתי קצת.

מדובר בקשישה שהתאלמנה , ומעונינית בטיפול פסיכולוגי פרטי- ממי שנחשב לטוב/ה , ושמומחה בטיפול באבל/אובדן באיזור המרכז. איך לחפש. תוכל לייעץ כיצד?

שלום דוקטור..אני כותבת מדם ליבי ואנסה באמת לקצר!! בגיל 17 התחלתי להרגיש דיכאון אחרי שכל בחיים סבלתי מאלימות פיזית מילולית הטרדות בעיות עם משקל חוסר תמיכה מההורים למצב חברתי גרוע. סיימתי איכשהו צבא בקושי. מאז הכל התדרדר. אני כבר 5 שנים לא עובדת ואין לי רצון למצוא עבודה, לא מוצאת דבר מעניין. מה לא ניסיתי? היתי אצל פסיכיאטרים, טיפולים אלטרנטיביים, עובדת סוציאלית במשך שנה וחצי, אשפוז מלא... מה שקורה לי עם ההפרעות אישיות הגבולית הוא פשוט נורא. אני מאובחנת ברמה קשה ביותר. לא מווסתת, בוכה, התפרצות זעם, לא עובדת ולא לומדת, מפחדת שההורים שלי ימותו. לא מאושרת. אנהדוניה טוטאלית. יכולה לנסוע למקום הכי יפה ועדיין אשב במלנכוליה והדמעות זולגות. ועוד ועוד. ניסיתי חצי שנה לוסטרל 150 וזה לא עוזר. תמיד היו לי מחשבות אובדניות, לא יודעת מה קרקע אותי בכל זאת. עכשיו המליצו לי על ציפרלקס. מרגישה רע שאני שקופה ואני צריכה להגיע למצב כזה. עד שניסיתי להגיע למצב שבו אני בפורום בפייסבוק ומנסה לדבר על עצמי, מצאתי את עצמי בשתי סיטואציות שונות: או שאני כועסת על אנשים כי הם מתבכינים על זה שיש להם עבודה לימודים ולי לא, או שאני פשוט לא מצליחה להזדהות איתם. הם ישר עוברים לדבר על עצמם ואני מרגישה כאילו נדחקתי לפינה, כאילו גנבו לי את הרעם. אני יודעת שזו לא אני, אני מרגישה כאילו אני כלואה בגוף שלי ומישהו אחר שולט לי על המוח, אני בן אדם שלעולם לא נתנו לו במה, אין לי חברים, ההורים שלי לא תומכים בי, לעולם לא היה לי בן זוג, ובנוסף להכ יש לי חרדה לדיכאון. אני מרגישה שזה לא משנה לאיזה פסיכיאטר אני הולכת לאף אחד לא אכפת וכמובן אני תקועה בתוך מעגל הקסם הזה שנקרא דיכאון. לא מסוגלת לעבוד ולא מסוגלת בגלל זה לקבל דמי אבטלה. לא הגיע לי. אני באמת רוצה לשאול האם לדעתך ציפרלקס זה מה שמתאים למצב שלי? בעקבות כל מה שקראת, אני יודעת שזה קצת ארוך...אבל באמת שאני לא יודעת למה הגעתי למצב הזה. מרגישה שאין לי באמת רצון לחיים, לא חתונה ולא ילדים ולא לימודים, פשוט הכל נראה לי סבל...למה למה דוקטור אני לא יכולה לחיות כמו כולם?! מרגישה שגם בטיפול DBT שהמצב שלי יותר מידי חמור ביחס לכל בן אדם אחר וגם זה לא יעזור. אשמח לשמוע עצה מקצועית. בברכה, הסובלת. אני כועסת כי המוח אומר לי מה איך הם עובדים ולומדים ואת כבר על סף אובדמות מה הם מתבכינים וגם בגלל שבבית אני כצבנית דאנ לא מטופלת יש ליי מלא טריגרים גם בפורום אפילו שאני מנבה ליזור לעתמי אי אפשר. כאילו אני מרגישה שדוח-ים אטתי לפינה במקופ לתת לי קצת תמיגה עד שאני סוף סוף פותה את הפה אבל שמעי הביפידי שלי קשה מאוד ואני לא מצפה מאנשים שיבינו את זה וחוץ מזה מה שכואג לי זה שפעם יכולתי יותר להכיל אנשים והיום אם מתחילים לספר לי על עצמם יש פעמים דאני אתגבר על עצמי ואעזור ויש ימים שאמי כלכך דאון שאני רק רוצה עסרב ומצד שני אני יודעת שיש לכולכם גם בעיות ושאתם רוצים שישמעו אותם. זה נראלי שתי העיות שצצו אצלי לאחרונה. גם אלה שרק רותים עזרה ולא נותנים...או אלה שחושבים שאפשר לקבל פה עסרה מקצועית חברה אנשים פה חולים אתה רותה כזרה תפנה לאמשים בריאם...קשה לי שאני לא יולה לעזור לאמשים.

שלום, אני בת 35 גרושה ואמא לשלושה ילדים. פעילה מינית מגיל 20. נמשכת מאוד לגברים ובעלת חשק מיני גדול. הבעיה היא שלמרות החשק המיני אני לא נהנית מיחסי מין בכלל. לא מרגישה כלום כשנותנים לי מין אוראלי. קניתי לא מעט ויברטורים וגם איתם לא הרגשתי כלום. אני מיואשת נורא. מבינה שיש לא מעט נשים שמתקשות להגיע לאורגזמה אבל אצלי הבעיה חמורה עוד יותר פשוט לא נהנית מיחסי מין. מעולם לא חוויתי אורגזמה. אשמח לשמוע אם נתקלת במקרים כמו שלי ואם יש מה לעשות. אני די בטוחה שבעייתי אינה פסיכולוגית אלא חושית או יותר נכון חוסר תחושה.

שלום לכולם, אני חודשיים וחצי לאחר לידת תאומים, לידה ראשונה. אני אקדים ואגיד שאני מטופלת תרופתית בלוסטרל 100 מג מזה כמה שנים עקב התקף חרדה קשה בעבר. את התרופה המשכתי לקחת בהריון וגם עכשיו ללא הפסקה. עד ליום הלידה הייתי מאוזנת לחלוטין במשך שנים. הייתי אני. כמה שעות לאחר הלידה התחלתי להרגיש לא טוב נפשית, הייתי לחוצה וחרדה וחששתי להישאר לבד. בכיתי והרגשתי נורא תלויה באמא שלי ובבעלי. סיפרתי לכל מי שסובב אותי כולל אנשים שבעבר לא נפתחתי בפניהם בתחושות שלי. לאחר כ3 שבועות מהלידה חזרתי להיות עצמי פלוס מינוס. בשבועיים האחרונים התחילו בי תחושות לא טובות נפשית. קו מחשבה שלילי, חוסר שמחה, חוסר הנאה, פחד שאם אמשיך להרגיש ככה לאורך זמן אני אעשה לעצמי משהו, חזרתי להיות תלויה יותר בבעלי.. התחושות לא באותה עצימות כמו לאחר הלידה- אני עושה טיול עם הילדים כל בוקר של חצי שעה לפחות, כן מתפקדת, נפגשת עם המשפחה, מדי פעם כשאפשר נפגשת עם חברות, אבל... אני לא מרגישה עצמי! אני פחות שמחה מבעבר, פחות שלווה, פחות משוחררת, מלאה במחשבות על המצב שלי ועל התחושות שלי. המוח לא נקי. אני מבינה שאני נמצאת בתקופה קשה מאוד, אבל אני מרגישה שנפשית משהו שונה. האם כדאי להעלות מינון של הלוסטרל? האם כדאי שאחכה עד שהילדים יכנסו למסגרות והלחץ ירד ורק אז לשקול להעלות מינון אם לא אחזור לעצמי?

היי, הלוואי והייתי יודעת מה הבעיה שלי אבל אני לא מסוגלת להיות אפילו בזוגיות בגלל הקטע הגופני. תמיד חשבתי ואולי זה עדיין נכון קור לבחורים שיצאתי איתם. אבל אפשר לומר באופן גורף שקשה לי בדייטים ראשונים קשה לי שהם מתעניינים בגופי בדייט כומר מנסים ליצור אינטימיות. נשיקה לגעת בי זה נראה לי מוזר.. התחושה: גועל חוסר הנאה מוחלט. וזה על אף שאני ניסיתי לצאת כי בגדול.. כל הקטע המיני מלחיץ אותי . חשבתי שאם אצא עם בחורים ולא אחשוב על כלום אז תהיה זרימה ואולי בהמשך.. אבל אני לא יודעת כמה זמן אם בכלל אבל אני עדיין לא שם. כי כבר בדייט הראשון הם ממש מתקרבים ושוב לא נעים לי, יש כאלו שיברחו יש כאלו ששואלים שאלות על העבר הזוגי.. בקיצור הכל נתקע ומתפרק. אני מוכרחה לציין שאני גם בורחת כי אני זה לא יחזיק. אני לא מבינה למה הרתיעה כי זה בתת המודע אני לא שולטת. כן בגדול גם כשאין אף גבר מין לא מעניין אותי לא חושבת גם בחלומות על קטעים אירוטיים וזה מוזר כי בעבר היה. כל הנושא נראה לי אם יהיה בפועל מאוד טכני לא ארגיש טוב עם עצמי עירומה עם גופי.. אין לי שום ביטחון עצמי אז עוד עירומה? שיגעו בי? איך אפשר למצוא מישהו מכיל? חשוב לציין שזה קשור להתנהגות שלהם. כלומר אני צריכה עניין בבחור, משיכה אבל גם שיתן לי תחושה טובה שלא ישפוט אותי והרוב שופטים על מראה.כאלו שמעירים על החזה על הרזון..אני נאטמת. לא מבינה גם למה אני מחשבת.. ובאופן כללי לא מבינה למה אני חרמנית הרי יש אנשים שנוגעים בעצמם ורוצים קשר. אני רוצה קשר רגשי אבל הוא כנראה מגיע רק אחרי קשר מיני או אינטימי לכל היותר. חמדה, אני כל הזמן חושבת על זה מגיל מעוד צעיר שאני לא מסוגלת. פשוט עכשיו זה נהיה יותר בעייתי. לא מצליחה להבין מאיפה זה בא לי מרגישה פגומה חולת נפש..את כולם אני לא רוצה.. ותוסיפי לזה את הבעיה שלי שאם ארצה אני גם לא יכולה פשוט לא יכולה לאהוב את עצמי, ניסיתי

שלום. אני בן 37 סובל מהפרעת חרדה קבועה. מספר ניסיונות תרופתיים ושיחתיים לא עזרו ממש. מטופל כשלוש שנים בשילוב שעושה לי טוב: VIEPAX XR 150 MG בבוקר CLONEX 3 MG בלילה 2 פחיות קולה ביום (אחת לאחר ארוחת צהריים והשנייה אחר ארוחת ערב) היו מספר ניסיונות להפסיק עם הקולה אך אלו גבו מחיר כבד של התגברות חרדה, חוסר הנאה וחוסר שקט. החזקתי מעמד ללא קולה תקופה של 3 חודשים והתחושות לא חלפו. חזרתי לשתות ולאחר כמה ימים הרגשתי שוב טוב מאוד. לפני חודשיים שוב הפסקתי עם הקולה בהדרגה ושוב עלתה תחושה קבועה של חרדה וחוסר שקט וחוסר הנאה שלא חלפה גם כעבור חלפו שבועות רבים. עקב כךהרופא המטפל אמר שניתן לנסות להעלות מינון ה- VIEPAX XR ל-225 מ"ג ולבדוק את התגובה. כבר 7 שבועות שאני תחת המינון המוגבר של 225 מג, יש הפחתה ניכרת בחרדה אך לא בתחושות של חוסר שקט וחוסר סיפוק והנאה (שהייתי שותה קולה הייתי מרגיש סיפוק והנאה). הרופא הפסיכיאטר לא מבין מדוע אני בכלל רוצה להיגמל מקולה משקה שכל ילד יכול לקנות ללא בעיה בכל חנות ואם זה עוזר לאיכות חיי ואיני עובר כמות של ליטר וחצי ביום, הוא איננו רואה בכך בעיה משמעותית. אשמח לשמוע את חוות דעת בנושא הקולה והאם לאחר 7 שבועות על מינון 225 מ"ג כבר לא צפוי שיפור נוסף בחרדות מהשיפור שהושג?