הפרעת אישיות חמורה מאוד

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

17/01/2021 | 23:40 | מאת: דניאל

שלום דוקטור..אני כותבת מדם ליבי ואנסה באמת לקצר!! בגיל 17 התחלתי להרגיש דיכאון אחרי שכל בחיים סבלתי מאלימות פיזית מילולית הטרדות בעיות עם משקל חוסר תמיכה מההורים למצב חברתי גרוע. סיימתי איכשהו צבא בקושי. מאז הכל התדרדר. אני כבר 5 שנים לא עובדת ואין לי רצון למצוא עבודה, לא מוצאת דבר מעניין. מה לא ניסיתי? היתי אצל פסיכיאטרים, טיפולים אלטרנטיביים, עובדת סוציאלית במשך שנה וחצי, אשפוז מלא... מה שקורה לי עם ההפרעות אישיות הגבולית הוא פשוט נורא. אני מאובחנת ברמה קשה ביותר. לא מווסתת, בוכה, התפרצות זעם, לא עובדת ולא לומדת, מפחדת שההורים שלי ימותו. לא מאושרת. אנהדוניה טוטאלית. יכולה לנסוע למקום הכי יפה ועדיין אשב במלנכוליה והדמעות זולגות. ועוד ועוד. ניסיתי חצי שנה לוסטרל 150 וזה לא עוזר. תמיד היו לי מחשבות אובדניות, לא יודעת מה קרקע אותי בכל זאת. עכשיו המליצו לי על ציפרלקס. מרגישה רע שאני שקופה ואני צריכה להגיע למצב כזה. עד שניסיתי להגיע למצב שבו אני בפורום בפייסבוק ומנסה לדבר על עצמי, מצאתי את עצמי בשתי סיטואציות שונות: או שאני כועסת על אנשים כי הם מתבכינים על זה שיש להם עבודה לימודים ולי לא, או שאני פשוט לא מצליחה להזדהות איתם. הם ישר עוברים לדבר על עצמם ואני מרגישה כאילו נדחקתי לפינה, כאילו גנבו לי את הרעם. אני יודעת שזו לא אני, אני מרגישה כאילו אני כלואה בגוף שלי ומישהו אחר שולט לי על המוח, אני בן אדם שלעולם לא נתנו לו במה, אין לי חברים, ההורים שלי לא תומכים בי, לעולם לא היה לי בן זוג, ובנוסף להכ יש לי חרדה לדיכאון. אני מרגישה שזה לא משנה לאיזה פסיכיאטר אני הולכת לאף אחד לא אכפת וכמובן אני תקועה בתוך מעגל הקסם הזה שנקרא דיכאון. לא מסוגלת לעבוד ולא מסוגלת בגלל זה לקבל דמי אבטלה. לא הגיע לי. אני באמת רוצה לשאול האם לדעתך ציפרלקס זה מה שמתאים למצב שלי? בעקבות כל מה שקראת, אני יודעת שזה קצת ארוך...אבל באמת שאני לא יודעת למה הגעתי למצב הזה. מרגישה שאין לי באמת רצון לחיים, לא חתונה ולא ילדים ולא לימודים, פשוט הכל נראה לי סבל...למה למה דוקטור אני לא יכולה לחיות כמו כולם?! מרגישה שגם בטיפול DBT שהמצב שלי יותר מידי חמור ביחס לכל בן אדם אחר וגם זה לא יעזור. אשמח לשמוע עצה מקצועית. בברכה, הסובלת. אני כועסת כי המוח אומר לי מה איך הם עובדים ולומדים ואת כבר על סף אובדמות מה הם מתבכינים וגם בגלל שבבית אני כצבנית דאנ לא מטופלת יש ליי מלא טריגרים גם בפורום אפילו שאני מנבה ליזור לעתמי אי אפשר. כאילו אני מרגישה שדוח-ים אטתי לפינה במקופ לתת לי קצת תמיגה עד שאני סוף סוף פותה את הפה אבל שמעי הביפידי שלי קשה מאוד ואני לא מצפה מאנשים שיבינו את זה וחוץ מזה מה שכואג לי זה שפעם יכולתי יותר להכיל אנשים והיום אם מתחילים לספר לי על עצמם יש פעמים דאני אתגבר על עצמי ואעזור ויש ימים שאמי כלכך דאון שאני רק רוצה עסרב ומצד שני אני יודעת שיש לכולכם גם בעיות ושאתם רוצים שישמעו אותם. זה נראלי שתי העיות שצצו אצלי לאחרונה. גם אלה שרק רותים עזרה ולא נותנים...או אלה שחושבים שאפשר לקבל פה עסרה מקצועית חברה אנשים פה חולים אתה רותה כזרה תפנה לאמשים בריאם...קשה לי שאני לא יולה לעזור לאמשים.

17/01/2021 | 23:48 | מאת: דניאל

סליחה, הפסקה האחרונה היא לא לקריאה. אנא התעלם ממנה דוקטור אני רק רוצה להוסיף שוב. אני באמת לא במצב טוב. לא עונה לטלפונים, אין לי כוח לדבר עם אף אחד, אני בבידוד מהעולם, רוב היום לבד. אנשים יגידו לי זה אשמתך או את לא רוצה לעזור לעצמך....אבל זה לא ככה. באמת שלפעמים אני שואלת למה זכיתי בכל הטוב הזה? אני מרגישה שלעולם לא אהיה בן אדם נורמלי. לעולם . בטח לא עם תיאורים כאלה.

18/01/2021 | 20:45 | מאת: מני

שלום לך, סובלת יקרה. איני הרופא של הפורום, וכמובן שצריך מענה מקצועי של רופא למצב הבהחלט קשה שתיארת. איני קובע חלילה מעצמי שהוא קשה, ורק מסכים עם מה שכתבת שהוא קשה, כי מהתיאורים שנתת זה אכן כך. בכל אופן, אנסה לעזור לך גם ממה שאני, כגולש בפורום (ולא כרופא), יכול לעזור: אני מוכרח להגיד לך שבמצב שתיארת את לחלוטין לא לבד. ישנם מטופלים רבים מאוד הסובלים מהפרעה כמו שלך, וגם אצלם המצב מאוד קשה כמו אצלך. רובם הגדול סבל מטראומת ילדות ומיחסים לא הולמים מצד המשפחה. אני חלילה לא מתכוון שצרות של אחרים (אפילו אם הם כמו שלך) ינחמו אותך, יש לך מספיק את הצרות שלך; אני רק בא להגיד, אשר ההפרעה מוכרת היטב אצל פסיכיאטרים ואנשי מקצוע הרפואה, מפני נפוצותה הרחבה, ועל כן נחקרה רבות, בעיקר אודות דרכי הטיפול בה. הדרך ש- לי, באופן אישי, ידוע שמקובלת לטיפול בהפרעה, הוא- דבר ראשון, הטיפול הבסיסי צריך להיות מבוסס על תרופות נוגדות דיכאון, בדרך כלל מקבוצת snri- כלומר, אחד מהתרופות הבאות: ויפאקס, סימבלתה, איקסל. המומלצת מביניהם להתחיל איתה (ורק לאחריה אם לא תעזור לנסות טיפול אחר מאותה הקבוצה) היא לכאורה סימבלתה. לאחר מכן, ובאם הפסיכיאטר ממליץ (תלוי בתמונה הקלינית המליאה שהוא מצליח להרכיב בשיחה איתך) - יש להוסיף תרופה אחת נוגדת חרדה, ולעיתים, במקרה הצורך (לא תמיד צריך גם תרופה כזאת; כדאי לחכות ולראות מה הדוקטור של הפורום יגיד לך בקשר לזה-) להוסיף גם תרופה אנטי פסיכוטית. עם תרופות אלו, המצב הרגשי אמור להתייצב ולהיות בסדר ברוב הפעמים.צריך לפחות לנסות. גם באם התרופה הראשונית שניתנה לא עזרה- ברוב המקרים טיפול משולב בתרופות שונות יחד - נותן אפקט טיפולי מצויין. לאחר שיש את הטיפול הבסיסי זמן ממושך, ניתן לשלב במקביל גם טיפול פסיכותרפי. לא אמליץ לך מעצמי על טיפול כזה או אחר, ויש להתייעץ עם הרופא שלך, אף שאני באופן אישי התרשמתי לטובה יותר עם הטיפול ההתנהגותי בהפרעה. הדגש הוא על התנהגותי, לא על קוגנטיבי (כלומר- החלק ההתנהגותי בלבד שבcbt). מקווה שהצלחתי לכתוב דברים נכונים, ואם את יכולה לחכות למענה הדוקטור- בוודאי שכדאי, היות והוא למד רפואה ולא אני. אני כותב את הדברים על סמך ידע שצברתי, אך לצערי, מפני שאני נאלץ לצבור ידע רפואי בעצמי ולא על ידי הנחיית מומחים במוסד אקדמי לרפואה- לא תמיד אני קולע נכונה למטרה, ולכן כדאי לחכות למענה הדוקטור. בכל אופן, מהתנסות שלי לענות לאנשים בפורום זה (אני עונה כבר שנה בערך), ברוב הפעמים אני מצליח לענות נכון, וזה מקבל את אישור הדוקטור. רק לעיתים יותר רחוקות הדוקטור לא מסכים עם דבריי ומתקן אותי. בהצלחה וכל טוב, תרגישי טוב. מני

תשובת מני נכונה גם הפעם. תרגישי טוב!

מנהל פורום פסיכיאטריה