פארוקסטין

שמי טלי בת 27 סובלת מpanic disorder מעל 6 שנים בחמש השנים הראשונות טופלתי ב 40 מ"ג פריזמה והרגשתי נהדר. הייתי יציבה מאוד וחייתי חיים מלאים ושלווים ביום בהיר אחד הכדור הפסיק להשפיע, חזרו החרדות, ההימנעויות, המחשבות הטורדניות בראש, והדריאליזציה מאז כבר שנה ו-3 חודשים שאני מחליפה תרופות, מינונים, ושילובי תרופות וכלום לא עוזר. גם טיפול cbt שהצריך ממני המון זמן אנרגיה וכסף לא עזר. עקב המצב הקשה והמתסכל נכנסתי גם לדיכאון הייאוש עמוק ואיני יודעת כבר מה לעשות תרופות שניסיתי עד למינון המקסימלי ולא עזרו: פריזמה, ציפרלקס, פאקסט, אנפרניל, וויפאקס, מודאל, נמנעת מבנזואפידים כי מפחדת. עזרה?

שרון שלום בן 40 סובל ocd מחשבתי ללא טקסים (כבר רשמתי פה כמה פעמיים) נוטל סרוקסט 30 מג ועוד שבוע עולה בהדרגה ל 40 אני נוטל את הסורקסט בלילה ואין לי קשיי הירדמות אבל קם ב500 לפנות בוקר לסיוט כל השרירים תפוסים וקשה לי לקום מהמיטה מן הרגשת בילבול עם בלילה אני נרדם בתקווה שהכל עובר הבוקר מבחינתי הוא סיוט לוקח לי שעתיים לקום המהיטה בכח כדי להתארגן לעבודה בבוקר אני נוטל אסוויל 5 מג כבר חודש ואני יודע שזה טיפול קצר טווח למרות שאני מפחד לא להתמכר לאסוויל שאלתי היא האם יש תלות פיזית לאסוויל כלומר האם יש קשר לאי שקט בבוקר ולהתקפי פאנקיה האלה ולשרירים התפוסים אודה להתיחסותך תודה :)

שלום, אני מתגוררת בחו"ל מזה כשנה וחצי לפני כארבעה חודשים התחלתי לסבול מתופעות קשות שכנראה קשורות לקדם-מנופאוזה... ערב אחד פתאום התחיל לי כאב חד ביד שמאל ועלה לי הדופק + לחץ הדם והיו לי סחרחורות ותחושת חולשה וכעבור כמה דקות כל זה נגמר ואחרי עוד כמה דקות התחיל עוד גל וחוזר חלילה, כך היה כל אותו הערב. הלכתי לבית החולים. עשו לי בדיקות א.ק.ג + בדיקות דם שהראו שהכול בסדר. מאותו יום ההרגשה הזאת וההתקפים האלו ממשיכים לחזור על עצמם בתדירויות ובעוצמות שונות (פחות חזקות מאלו שהיו בהתחלה). נבדקתי הן על ידי קרדיולוג והן על ידי אנדו-קרינולוגית, שלטענתה מה שיש לי קשור לקדם-מנופוזה. עשיתי כמה וכמה בדיקות דם כלליות לאורך התקופה + בדיקת הורמונים + בדיקת של בלוטת התריס + אקו-לב ועוד כמה בדיקות א.ק.ג והכול היה תקין, אבל האנדו קרינולוגית מתעקשת שזה קשור לקדם-מנופוזה וטוענת שלחץ נפשי שבו אני מצויה גורם לזה שהתופעות תהיינה הרבה יותר קשות ועצמתיות. היא נתנה לי לקחת "סרוקסט" ו "קסאנאקס" ובאמת כעבור כמה זמן (מתחילת לקיחת התרופות) היה שיפור כלשהו, אבל עדיין יש אפיזודות רבות בחודש שבהן אני ממש לא מרגישה טוב (חולשה + דופק ולחץ דם עולה ויורד) אני רוצה להגיע לארץ ולבצע בדיקות נוספות, אבל אני פשוט לא יודעת מהיכן להתחיל... אודה לכם אם תוכלו להמליץ לי לאן לפנות מכיוון שאני מגיעה לביקור בקרוב והייתי רוצה להזמין תורים ולא לבזבז זמן יקר על בדיקות ובירורים שכבר עשיתי כאן. תודה רבה, אורית

שלום רב ,‏ אני בן 38 ,‏ לפני 16 שנה בגיל 22 אובחנתי כסובל מחרדה חברתית + פוסט טראומה עם כאבים פסיכוסומאטיים ‏פוסט טראומטיים (מאירוע חבלני שנכחתי בו ) .‏ קיבלתי טיפול תרופתי של סרוקסט (30מ"ג)+ טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים .‏ והמצב היה מצויין עם קצת כאבים פסיכוסומאטיים שנשארו, מה שאפשר מבחנתי לעבוד ולהתחתן (מה ‏שלא חשבתי שאוכל לעשות לפני הטיפול).‏ לפני 8 שנים (נשוי +2 + עובד )‏ חשבתי בהתייעצות עם רופא המשפחה להוריד את המינון של הכדורים בהדרגה .‏ כל 3 חודשים הורדתי 10 מ"ג עד למינון 0 .‏ שלושה חודשים לאחר מכן , התחלתי לסבול מחרדה ודיכאון .‏ החזרתי את המינון לקדמותו והמצב לא חזר לגמרי , (בערך 85%)‏ העלנו ל- 40 מ"ג ועדיין לא עזר לגמרי .‏ ניסינו הוספת מלודיל וגם לא עזר ,‏ ניסינו הוספת סרווקוול במינון 200 מ"ג ,התחיל קצת שיפור, אבל התופעות לוואי היו בלתי נסבלות .‏ הפסיכיאטר אמר שאפשרות אחת היא להשלים עם המצב,‏ והאפשרות השנייה היא לנסות משהו חדש לגמרי אבל יש את הסיכון ששוב מורידים ל- 0 כדי להתחיל ‏משהוא אחר (וזה ממש מפחיד , אני כבר עם משפחה ו 4 ילדים )‏ במקביל התחלתי טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים שעזר אבל שוב לא לגמרי .‏ ניסיתי לרוץ שלוש פעמים בשבוע במשך 6 שבועות (אולי זה לא מספיק) ולא הראה שינוי. ‏ כיום, המצב הוא ,‏ סרוקסט 40 מ"ג .‏ ותחושות יומיומיות ברקע שלא משביתה, אבל מאד מציקה (כמו להיות עם בחילות במשך היום ), ‏ הרגשה רעה, לא ברורה לגמרי, בין פחד,חשש,דריכות , כאב נפשי .. בלי שום קשר למציאות.‏ לפעמים ההרגשה עוברת כמו גל ונעלמת , לפעמים אני מתרכז ברגש וזה עובר , לפעמים אני ‏מתעסק עם משהו שממש מסיח את דעתי לגמרי וזה עובר (מה שגורם לי לחשוב שכן יש פה ‏מחשבה מעוותת ברקע ולא רק כימקלים )‏ ולפעמים לוקח לו זמן לעבור .. ‏ הורדתי כמעט כל לחץ אפשרי מבחינתי , עבודה רגועה, הכל באיזי .. ‏ אבל הגוף עדיין משדר סכנה במשך היום . וזה מעייף ומתיש .‏ והשאלה שלי , האם כתוצאה מהורדת המינון משהוא "נדפק במוח"‏ כימיקלים שגורמים למצב הזה, ואין ברירה אלא להשלים עם זה ?‏ או שכן יש מקום לנסות עוד טיפול תרופתי בלי לסכן את המצב הנוכחי ,‏ או שאולי שווה להיכנס לעוד טיפול פסיכותרפיה (וכן יש פה עיוות בתת מודע שגורם לכל ההרגשה ‏הזאת ) שאולי יעזור ?‏ או שאולי יש לך רעיון אחר מניסיונך ?‏ תודה רבה ‏

תודה רבה !!