תחושת ניתוק שהתפרצה וחרדות

שלום, לפני כשבוע התעוררתי בבוקר עם תחושה מאוד מוזרה שהכל לא אמיתי, תחושה של ניתוק מהמציאות, של זרות. למעשה התחושות עדיין מלוות אותי ולאורך כל השבוע חוויתי התקפי חרדה חריפים בעקבות ההתפרצות של תחושת הניתוק, התקפי חרדה איומים שגרמו לי לאי שקט נוראי ולהגעה למיון. בשנת 2013 פרצה התופעה אצלי ובגינה התחלתי למעשה טיפול בציפרלקס של 10 מג ועם הזמן היא חלפה ולמעשה עד לפני חצי שנה לקחתי את הכדור באופן קבוע. לפני כחצי שנה החלטתי שאני מעוניינת להפסיק עם הכדור ולעבור לאלטרנטיבה טבעית מאחר והוא גרם לי לתופעות לוואי שהבולטות מבינהן הם עייפות ואפתיה . את הכדור הפסקתי בהדרגה ללא התייעצות עם הפסיכיאטר. תופעות הגמילה לא היו נעימות אך עברתי את תרופת ההסתגלות בהצלחה אני חושבת אך באותה נשימה לאט לאט הרגשתי שאני שוב מדוכאת, לא מוצאת את עצמי בחיים, מחשבות אובססיביות ודאגות בלתי פוסקות לגבי העתיד. פיזית הרגשתי יחסית טוב אבל נפשית הרגשתי שאני לאט לאט קורסת. כל זה קרה בהדרגה במהלך כל החצי שנה שאני ללא הכדור. כמובן שהמצב שלי החמיר גם בעקבות אירועים שקרו לי בחיים שגרמו לעליה ברמת הדיכאון ובחרדה כך שאני לא בטוחה שזה 100 אחוז קשור בהפסקת הכדור. חצי שנה שאני סובלת מלחץ נפשי ממושך שכנראה גרם להופעת התסמונת של הניתוק שהתפרץ לפני כשבוע, תחושת ניתוק דומה לאותה תחושה שהתפרצה בשנת 2013 שבגינה התחלתי טיפול בכדורים במקביל לטיפול פסיכולוגי שאותו התחלתי בגיל צעיר מאוד (2009) עד לפני שנה. אני זוכרת גם שחוויתי אירוע אלימות מילולית מצד אחד ההורים, יכול להיות שזו הייתה תגובה של הלם ומנגנון הגנה של הגוף כדי להתמודד עם המצב, אין לי באמת מושג. בשבוע שעבר לילה לפני התפרצות הניתוק בפעם השנייה מאז 2013 חוויתי גם אירוע שכנראה לגוף שלי לא היה יכולת להתמודד ולהכיל- ניסיון לקיום יחסים עם בחור שגרמו לי לחרדה ולבהלה גדולה. אני שנים סובלת מחרדות בכל הנושא הקשור לאינטימיות ולמיניות ואחרי כל פעם שאני חווה סיטואציה אינטימית עם גבר באותו לילה אני מתעוררת עם בחילות וחרדות שבדרך כלל חולפות כי אני מרגיעה את עצמי. כמובן שאני תמיד מעלה את הנושא בפני המטפלת הרגשית שלי שמלווה אותי מזה שנה. איני יודעת מהי הסיבה להתפרצות תחושת הניתוק, אם היא תוצאה של לחץ וחוסר ביטחון ממושכים שגרמו לי לרצות להתנתק מהסביבה ולדיכאון או שזה האירוע עם הבחור. באותו היום שהחלה להתפרץ אצלי תחושת הניתוק-בשבוע שעבר פניתי בדחיפות למרכז לבריאות הנפש ושם ראיתי פסיכיאטר שהעריך את מצבי והמליץ לחזור לציפרלקס תחילה במינון מופחת של חצי כדור 5 מג במשך שבוע ולאחר מכן לכדור שלם ובמקביל קלונקס 0.5 מג להרגעה במידת הצורך וכמובן המליץ לפנות לפסיכיאטר בקהילה למעקב. אני כבר שבוע עם הציפרלקס (אסצטופארם), אתמול העליתי לכדור 10 מג ואני מרגישה שאמנם מפלס החרדה מעט ירד אך תופעות הלוואי שסבלתי מהן אז תוקפות שוב. אני מרגישה עייפות נוראית, טשטוש בראייה, תחושת כבדות ובחילות. הבנתי שתופעות לוואי אלה אמורות לחלוף תוך מספר שבועות אך החשש שלי שתחושת העייפות והאפתיה ילוו אותי גם מעבר לתקופת הסתגלות הגוף לתרופה. כמו כן אני מרגישה עדיין את תחושת הניתוק וחוששת מאוד ממנה. אני מאוד חוששת מהמצב שנקלעתי אליו וששוב אני צריכה להיות תלוייה בכדורים שמצד אחד מרגיעים אבל מצד שני גורמים לנפש לחוסר חיות, לתחושה של כאלו כמו זומבי. מה קורה איתי? יש הסבר הגיוני לתופעה הזו של הניתוק שתקפה אותי? מה מומלץ לעשות בשלב הזה? האם אצטרך לקחת ציפרלקס לכל החיים ולסבול מתחושה של חוסר חיות שגם ככה אני כרגע סובלת ממנה בעקבות הניתוק? האם המצב שלי מחייב טיפול תרופתי קונבנציונלי? האם בכדי להקל על תופעות הלוואי רצוי ומומלץ לשלב טיפול משלים כמו למשל טיפול אנרגטי פרחי באך? לאחר הפסקת הכדור הייתה בי אמונה מלאה שאצליח להגיע לריפוי בכוחות עצמי ובעזרת הטבע ועצם העובדה שאני חוזרת לכדורים כימים שהם כל כך לא בריאים וגורמים לנפש להתעוות מאכזבת אותי וגורמת לי לתחושה של כישלון. בשלב הזה אני ממתינה כעת לתור אצל רופא פסיכיאטר במרפאה לבריאות הנפש שבאזור מגוריי והתור הכי קרוב הוא רק בנובמבר ואני לא יודעת מה אני יכולה לעשות כי המצב שלי מחייב בדיקת רופא ומעקב. אשמח לעזרה.

הכדורים הכימיים שאת מדברת עליהם הם לא לא-בריאים כלל וכלל, ולהיפך, למי שצריך אותם זה תורם לבריאות ולהרגשה הטובה ורק איתם אפשר להסתדר וממש לא בלעדם, ולחינם יצא להם שם של לא-בריאים וש״מעוותים את הנפש”, דבר שאינו נכון כלל וכלל, כי הכדורים תורמים לבריאות נפשית תקינה ובחלק מהמקרים אף מרפאים את המחלה של דיכאון במקרה של ציפרלקס, ומרגיעים את הבנאדם במקרה של קלונקס. כך שממש אין מה להתאכזב כי אי אפשר בדרך כלל במצב דכאוני “רגיל״ להתרפאות לולי הכדורים. וגם אם הם גורמים לתופעות לוואי, זה עדיף על פני דכאון שזו תופעה מאוד קשה אפילו בדכאון קל, לא כל שכן בדכאון בינוני וחמור. בדרך כלל כשהאדם מסתגל לכדור, במידה והוא מתאים לו, התופעות לוואי חולפות ולפעמים בכלל מלכתחילה לא מופיעות תופעות לוואי. במקרים שהתופעות לוואי לא חולפות ו/או הבעיה של דיכאון לא חולפת, יש להתייעץ עם הפסיכיאטר המקומי או אצל פסיכאטר פרטי במקרה ואת לא יכולה לחכות עד לתור לפסיכאטר המקומי, אבל ממש לא אצל פסיכיאטר בחדר מיון שרק מייעץ מה לעשות במקרי חירום אך לא מחליף את הטיפול הקיים, שאת זה יכול לעשות רק הפסיכיאטר שלך ולא זה שבמיון בדרך כלל (אני אומר זאת מנסיון, גם אני הייתי פעם בחדר מיון במקרה חרום ולא הוסיפו לי שום דבר ולכן אני מאמין שככה זה בדרך כלל שמוסיפים רק במקרים יוצאי דופן ולא במקרים ״רגילים״), ובכל אופן- אם התופעות לוואי לא חולפות ו/או הדכאון לא עובר בכלום, יש להתייעץ ולשקול החלפת תרופה, ובמקרה שאין תופעות לוואי אבל הדיכאון לא עובר- יש לשקול קודם כל העלאת מינון, אבל זה לא המקרה שלך שאצלך הכדור עזר אך עשה תופעות לוואי, ונראה מההודעה שלך שהם היו נסבלות אך רצית להפסיק עם הכדורים בגלל שהם כימיים ולא טבעיים כביכול. ולכן אני אומר לך, ומנסיון, שהכדורים רק באים לעזור ומי שצריך אותם אין לו סיבה לנסות להסתדר בלעדיהם. אף שיש גם מושג של רפואה טבעית אבל בדרך כלל זה רק עוזר קצת ולא פותר את הבעיה ובודאי לא באותו אופן שהכדורים פועלים. שיהיה לך בהצלחה עם הפסיכיאטר ובחיים בכלל (ובתקווה שמילה טובה שלי, אף שאינני מכירך פנים, תסייע גם למצב רוח טוב ותקין..) ושוב פעם אדגיש שהכדורים אינם מעוותים את הנפש כלל וכלל. זה קלישאה. בהצלחה!

אוסיף את המשל שהדוקטור בפורום רשם למישהו- האם מישהו שכואב לו הראש לא יקח אקמול בגלל שזה כימי? וככה בדכאון, האם בגלל שזה כימי לא תיקחי כדור לדכאון?

מני, אתה עבודה ראויה- תשובתיך נכונות!

  חידשתי טיפול בציפרלקס לפני חודש, תחילה ב5 מג לאחר מכן 10 ולפני שבוע הפסיכיאטר העלה לי את המינון ל15 מג. לפני יומיים התחילו להתגבר אצלי מחשבות טורדניות לא רצוניות ממש פולשניות על אובדנות ופחד מלאבד שליטה, קראתי שבתחילת הטיפול אלו שסובלים מדיכאון תופעה זו עלולה להתרחש ולעבור כשהכדור ישפיע. בינתיים הרופא נתן לי ואבן להרגעה 3 פעמים ביום חצי כדור. שמעת על מקרים כאלה? מה יכולה להיות הסיבה לכך? איני אובדנית ואף פעם לא הייתי. אני סובלת מocd וסובלת מפחד מפני חוסר שליטה, מפחדת שמתוך שינה אפגע בעצמי עד כדי כך.איכשהו המחשבות שלי הגיעו למחשבות קיצוניות שממש גורמות לי לחרדה שיתממשו . מדוע זה התחיל לי? האם זה יעבור? מה אני יכולה לעשות? לפני העלאת המינון ובעיקר לפני תחילת הכדורין לא היה לי את כל האובדנות הזו!

קשה להגיד מדוע זה התחיל לך, בדרך כלל זה מגיע בלי סיבה, או מסיבה גנטית או שפתאום מאיזשהו תקרית או סיבה אחרת האיזון חומרים במוח נפגם. בכל מקרה חשוב שתדעי שזה רק מחשבות טורדות על אובדנות ושזה לא אובדנות וזה חלק מהocd, קרי מחשבות טורדניות ונשנות על עצמם, ועצם זה שאת מודעת לבעיה זה כבר חצי תרופה, והדרך לטפל בחצי השני דורש תרופה מתאימה. תרגישי טוב, בהצלחה!

אם כך מה עלי לעשות? לחכות עוד מספר שבועות עד שהציפרלקס יחל לעבוד? או לגשת לפסיכיאטר שנית? או ללכת לאשפוז יום על מנת להיות במעקב צמוד יותר? אני כרגע מרגישה לא טוב. המחשבות עדיין מטרידות. כל הזמן סוגרת את החלונות מפחד. מרגישה ניתוק מהמציאות וכנראה הדחף או המחשבה של לפגוע בעצמי נובע מכך שאני בעצם רוצה להרגיש כי כבר חודש שלם אני מרגישה מנותקת, מעופפת, לא מעכלת את המציאות, בוהה ואני מודעת לכך ש_ רק הרגשה אבל אני סובלת.