דלקת כרונית, כנראה בשורש(ים) של שן טוחנת עליונה

שלום. המצב מורכב, אז כך גם השאלות (ראה מתחת לקו ==== למטה) משכך, אשתדל לספק את מירב המידע, והרקע הקליני: בן 44, בריאות כללית תקינה. מעולם לא עישנתי. מזה 6 שנים שאובחנה אצלי מחלת חניכיים קשה. (למרות שתמיד הייתי מקפיד מאוד על צחצוח ועל ניקוי עם חוט דנטלי לאחר כל ארוחה, וכן על ביקור אצל שיננית כל 6 חודשים, אך מסתבר שהתורשה מנצחת... הורי כבר ללא שיניים, ושיהם לא עישנו... מה שכן, הייתי בטוח שאם אני אקפיד, בניגוד אליהם, על תזונה נכונה ועל היגיינת פה מעולה, איהיה מחוסן... מסתבר שלא) * סביר שהמחלה התפרצה עקב סטרס, שנגרם מעבודה קשה מאוד וממעוט שעות שינה, בעקבותיה). . ב מאי 2006 עברתי ניתוח חניכיים רבע פה ימני עליון, אך הכאבים בעקבותיו, שהשביתו אותי לשבועיים מעבודה, כמו גם התוצאה האסתטית (הירודה) בעקבותיו,גרמו לי לעצור את המשך הניתוחים. ב 08-2006, עברתי עקירת 3 שיני בינה (בריאות,וכך גם החינכיים שסביבן... הסתבר לי אח"כ, שלא היה כל טעם בכך, אך מאוחר מדי) וכן נעקרו 2 שיניים טוחנות אמצעיות מימין (אחת למעלה - לא שוחזרה,כי צריך הרמת סינוס, ואחת למטה, ששוחזרה, בהצלחה רבה עם שתל). וכן נעקר ניב שמאל עליון שהזדהם ונחלש, ב 2007 (שוחזר עם גשר) 22-4-2008 זיהום מעל טוחנת עליונה (שמאל) (בין שן 26 ל 27, ששם יש כיס ענק, נסיגת חניכיים וספיגה של העצם. שבוע מוקסיפן - והסתדר . לאחר שנה וחדשיים 2-8-09 הזיהום חזר - הפעם רשמו לי אוגמנטין 800, עבר, אך כמעט הרג אותי: השבית אותי לחודש מרוב חולשה, הרס לי את מערכת העיכול, סבלתי משלשולים ואיבדתי ממשקלי; . * עשו לי מבחן רגישות לקור בקופח: השן חיה, והמליצו על עקירה ושיקום, אך הרופא המטפל שלי (פרטי) המליץ לא לעקור, כי יהיו חייבים הרמת סינוס, וגם כי השן עצמה בריאה, ואין בה סתימות. ** אדגיש: אין, (ומעולם לא היו) לי כאבים בה - לא בלעיסה - ולא בנקישה וגם אין שום רגישות לקור או לחום (וגם לא היתה), מסתבר, שהרגישות למבחן קור, היתה בכלל עקב סדק בסתימה בשן 26, ונעלמה עם חידוש הסתימה. . כעבור שנה וחצי, 27-01-2010: זיהום חוזר באותו מקום: - שוב, שבוע מוקסיפן - פתר. . כעבור שנתיים וחודש, 1-3-12: שוב זיהום באותו מקום (תוך כמה ימים הזיהום גם התפשט לכיס בחניכיים מאחורי שן בינה תחתונה שמאל, מה שטרם קרה)... שבוע מוקסיפן 500 עזר - אך הפעם - רק לחודשיים, ושוב חזרה אותה תופעה בדיוק ! . הדפוס של ירידה בתדירות הזיהומים (שנה וחודש, שנה וחצי, שנתיים וחודש) נשבר כאן, וברור שהמצב אקוטי, מה גם שאובחנה לפני חדשיים דלקת חניכיים (עד אז הייתי מטפל אצל שיננית כל רבעון, אך בשנה האחרונה לא הלכתי, כי הרגשתי שהכל בסדר, וכמעט שלא היתה אבנית...כנראה לכן זה התפרץ בכזו עצמה). =========================================================== ועכשיו לשאלות: . 1. האם רצוי לעקור אותה וזהו, או שעדיף טיפול שורש, או אולי כריתת שורש? . 2.הבנתי שיש 4 שורשים לטוחנות למעלה. בכל מקרי הזיהום, ההפרשה היא רק מהצד החיצוני של החניך (הצד שקרוב ללחי). איך ניתן לדעת (איזה צילום צריך) לאתר בדיוק את מקור הזיהום? האם, ניתן בצילום לראות בדיוק איזה מהשורשים מזוהם ואיזה "נקי"? . 3. האם טיפול שורש, הוא בהכרח גם הרס של כל מוך השן וחיטוי ומילוי כל השורשים - או רק של אלה שנגועים - או שזה כבר נקרא "כריתת שורש" אפיסקטומי? . 4. האם כריתת שורש אחד - או שניים - יחלישו משמעותית את השן? . 5. מה סיכויי השרידות של שן לאחר כריתת שורש, ותוך כמה זמן יהיה צריך לחזור על טיפול שכזה? (שמעתי שט"ש שבוצע כהלכה, יכול להחזיק בין 10 ל 20 שנה. האם זה כך?) . 6. מי מומלץ שיבצע אפיקסטומי - אנדודנט, פריודנט - או בכלל כירורג פה ולסת? 7. לאחר כל הטיפולים הנ"ל, הוצאתי עשרות אלפי שקלים, ואני חסר אמצעים. האם יש מלאכים שמטפלים פרו-בונו בנזקקים ? . תודה רבה מאוד על הסבלנות ועל הרצון הטוב !!!

דר נוימן, תודה על תגובתך המהירה. אנא ממך, ענה, פרטנית, על שאלות 1-6, כדי שיהיה לי מקסימום המידע האפשרי, לפני שאקבל החלטה לעקור (בעבר, 3 רופאים המליצו לי לא לעקור, כי השן היתה אחוזה היטב, ואין מספיק עצם שם לשתל, בעוד שיש נסיגת חניכיים רצינית באזור) אני רוצה להיות בטוח שאופנה לצילום המתאים, ולטיפול המיטבי. (על 7 כבר ענית, בעצם - אני גר באזור המרכז - אך עבור טיפול מוזל, אסע גם לב"ש או לטבריה...) תודה מקרב לב. __________________________________________________________ זה המשך הסיפור העגום, אז תבין למה אני חייב את המידע... הפריודנט המעולה שאני במעקב אצלו מ 2008, המליץ, בינתיים, רק על טיפולים משמרים (שיננית שלו, אכן מעולה) ובדיקות תקופתיות. מעכשיו אקפיד לחזור לנוהל של כל רבעון. אני סומך עליו, כי הוא לא המליץ שאנתח אצלו, (הוא גם כירורג)ולא ניסה להפחיד אותי, כמו רופאים אחרים, שאני חייב, מייד, לעקור חצי מהשיניים בפה (כך, למשל, המליצו בקופח), וגם לא המליץ שאעקור ואעשה שתל - למרות שזה ישתלם לו: הוא דוגל בגישה שמרנית - ומשמרת, שאם ניתן להציל שן (אין ניידות, בינתיים) - אז זה תמיד עדיף, רק הפנה לאנדודנט לח"ד נוספת. הוא המליץ לי, עוד ב 2008, לבצע טיפול שורש ולתקן את הסתימה הסדוקה, אך עקב חסרון כיס, נאלצתי לדחות את הט"ש. זו גם הסיבה העיקרית לכך ש"הזנחתי" את השיננית ולא ביקרתי כשנה וחצי... 1500 שח הם גם הרבה, כשאין. =========================================================== לכן, אודה לך מאוד, דר, גם על התייחסות פרטנית לשאלות 1-6, שכן, לפני שאקבל חוד של אנדודנט, אני חייב דעה אובייקטיבית, ולא של רופא, כלשהו, אשר (עם כל הכבוד) יש לו, ודאי, גם אינטרס כספי שאטפל אצלו. אסביר, שלצערי, עברתי כבר כמה רופאים, ולמדתי לא לסמוך על רובם: הרופא שטיפל בי משנות ה 90 ועד 2006, כלל לא אבחן את מחלת החניכיים, ומעולם לא עלה על דעתו להמליץ לי להבדק ע"י פריודנט, למרות שמדי 6 חודשים או אפילו פחות, הייתי בא אליו, מתלונן על כאבים עזים בשיניים ורגישות בחניכיים,כשאני מודיע לו ש"הפעם, בטוח, זה חור" - הוא היה עושה צילום, אומר"הכל תקין", ופוטר אותי בלא כלום (אולי נגסת משהו קשה / יש לך חניכיים רגישים / צחצח עם סנסודיין), ואז הייתי מטפל אצל השיננית שלו, מיד לאחר הבדיקה - וזהו. אז אפילו לא ידעתי מה זו מחלת חניכיים ! גם אבי, טיפל אצלו, והוא איבד כבר את כל שיניו, ולמרות זה, לא טרח ה"רופא", כלל לאמר לי, שאני בקבוצת סיכון גבוהה, עקב תורשה, למחלת חניכיים ! כך התפתחה לה המחלה במשך שנים ארוכות, עד שהתפרצה לבסוף ב 2006. כשקיבלתי את האבחון בקופח ב 2006, זה פשוט נפל עלי כרעם ביום בהיר... הזנחה ורשלנות פושעת שלו, אך אין כבר מה לעשות. במנתח החניכיים איבדתי אמון כליל, ומייד, כשניסה להוציא ממני, בעורמה, 20000 שח, מראש, על ניתוחים לכל הפה, כשסיכמנו מראש רק על רבע פה, ו 5 בתשלומים... מייד לאחר הניתוח, בעודי רדום, מטושטש ומדמם - החתים אותי על שובר כ"א - במקום על 5000 ב 5 תשלומים - על 20,000, שכלל לא היו לי! ושמתי לב לזה רק אחרי שהתאוששתי... כמובן ביטלתי העסקה, וברחתי ממנו עקב כך (גם לאור התוצאות, וגם לאור העובדה שעקר שן בינה, כשאני מורדם ללא שכלל שאל אותי אם אני מעוניין בכך ! (זה היה, בעצם, טיפול רפואי בכפייה, כפי שלמדתי לאחרונה, מפיו של פרופ' אבינועם רכס, מהופעתו בטלביזיה בנדון...) אז קראתי הרבה על המחלה ועל דרכי ההתמודדות איתה - ובחרתי ללכת למי שפרסם עצמו כ"פריודנט הטוב ביותר", והציע טיפול בשיטת "זבנג וגמרנו" למחלה: הקצעת שורשים לכל הפה, טיפול רודף טיפול, ובכך להקטין משמעותית את כמות החיידקים, וע"י כך יקטנו הכיסים. זהו פרופסור ידוע שם, מנהל מחלקה, ... אשר מעודי לא נתקלתי ברופא כה מרושע, אכזר, ולא הגון כמוהו ! באתי אליו, כאמור, לטיפול הנ"ל, בשיטת Total Mouth Disinfection, אך כשכבר ישבתי,על הכסא, מורדם, החליט שקודם כל, הוא "חייב לעקור לי שיניים", ולא עזר כמה שהתנגדתי (וקשה מאוד לדבר עם פה רדום, אחרי 4 זריקות...), הוא טען ש "חייבים", ועקר גם שיניים, בריאות, שכלל לא דובר על עקירתן קודם לכן ! ... שוב, כאמור, טיפול רפואי בכפייה, ללא הסכמה מודעת, אבל לך תמצא מי שיעיד נגד פרופ ידוע שם...) לא רק זה - אלא שבטיפול השני, שבעקבותיו נמלטתי ממנו, בצע בי עקירה כירורגית של שן בינה, ו"שכח" לתפור את המקום, (למרות שדיממתי גם שעה לאחר הניתוח, ולא רציתי לעזוב את המרפאה , והתלוננתי על הדימום...), וכך, המשכתי לדמם במשך 12 שעות, עד שכמעט נחנקתי מזה בשנתי, למזלי התעוררתי בזמן, רצתי למיון, שם תפרו את המקום והדימום נעצר. הרופא במיון, שאל "מי זה הסנדלר שהשאיר אותך ככה?" - ולא האמין למשמע אזניו, כששמע שמדובר בפרופ מנהל מחלקה בהדסה... גם עם הרופא המשקם, שבצע שתל וגשר,נאלצתי ממש "לריב", שבכלל יש לי בעיית חניכיים ! הוא טען שהכל תקין, וש"המחלה נעלמה", ולקח לי הרבה זמן להוציא ממנו הפניה לפריודנט, והוא טען שאני "סתם ממציא בעיות שאין".