פורום פסיכולוגיה קלינית

אני בחור בן 18 , והומוסקסואל. הבעיה שלי היא שאיני מצליח להשתלב בקהילה ההומוסקסואלית. אינני יכול לצאת לפאבים או למסיבות של הומואים - שם בד''כ ניתן להכיר אנשים, ובכלל אני מפחד מהקהילה הזו. אני מוצא אנשים בצאט - אך איני יכול להיפגש ולהכיר אותם כי זה מכניס אותי לחרדה עמוקה. פעם אחת ויחידה ניסיתי להיפגש עם מישהו - והרגשתי חרדה ופחדים עמוקים. זה מוזר לומר - אך אני חש מעין הומופוביה. זה מאוד מפריע לי, כי איני יכול ליצור קשרים ולהיות מעורב במערכות יחסים. אני מאוד רוצה בן זוג - אך אין לי את האומץ לעשות משהו בנידון - כלומר לפגוש אנשים ולצאת למקומות. אנא עיזרו לי. פחדיי מתירים אותי בודד. מה עליי לעשות? מתי אפסיק לפחד מהומואים אחרים ואצליח ליצור מערכת יחסים ?

בבקשה שמישהו יתייחס להודעה המקורית שלי ...................אלמוני כתב/ה: > > > אני בחור בן 18 , והומוסקסואל. > הבעיה שלי היא שאיני מצליח להשתלב בקהילה ההומוסקסואלית. > אינני יכול לצאת לפאבים או למסיבות של הומואים - שם בד''כ ניתן > להכיר אנשים, ובכלל אני מפחד מהקהילה הזו. אני מוצא אנשים בצאט - > אך איני יכול להיפגש ולהכיר אותם כי זה מכניס אותי לחרדה עמוקה. > פעם אחת ויחידה ניסיתי להיפגש עם מישהו - והרגשתי חרדה ופחדים > עמוקים. > זה מוזר לומר - אך אני חש מעין הומופוביה. > זה מאוד מפריע לי, כי איני יכול ליצור קשרים ולהיות מעורב במערכות > יחסים. אני מאוד רוצה בן זוג - אך אין לי את האומץ לעשות משהו > בנידון - כלומר לפגוש אנשים ולצאת למקומות. > > אנא עיזרו לי. פחדיי מתירים אותי בודד. > מה עליי לעשות? > מתי אפסיק לפחד מהומואים אחרים ואצליח ליצור מערכת יחסים ?

כודם כול אני לא מומחית אז אל תיתיחםס ברצינות!!! ניסיתה ליצור קשר עם בנות? כלומר עם אתה מפחד מיצירת קשר עם הומוסקסואליים אחרים אז אולי שווה לינסות ליצור קשר עם בנות! מה דעתך?

> אני בחור בן 18 , והומוסקסואל. > הבעיה שלי היא שאיני מצליח להשתלב בקהילה ההומוסקסואלית. > אינני יכול לצאת לפאבים או למסיבות של הומואים - שם בד''כ ניתן > להכיר אנשים, ובכלל אני מפחד מהקהילה הזו. אני מוצא אנשים בצאט - > אך איני יכול להיפגש ולהכיר אותם כי זה מכניס אותי לחרדה עמוקה. > פעם אחת ויחידה ניסיתי להיפגש עם מישהו - והרגשתי חרדה ופחדים > עמוקים. > זה מוזר לומר - אך אני חש מעין הומופוביה. > זה מאוד מפריע לי, כי איני יכול ליצור קשרים ולהיות מעורב במערכות > יחסים. אני מאוד רוצה בן זוג - אך אין לי את האומץ לעשות משהו > בנידון - כלומר לפגוש אנשים ולצאת למקומות. > > אנא עיזרו לי. פחדיי מתירים אותי בודד. > מה עליי לעשות? > מתי אפסיק לפחד מהומואים אחרים ואצליח ליצור מערכת יחסים ?

הפחדתי אותך?

אני מרגישה את הפחד(חרדה?!) מתחילה לאכול אותי... יש דרך לעצור את זה...? יש דרך? לא מצליחה לנתק עינים מהמסך... כותבת כמו רובוט.... מפחדת להביט לצדדים...

אנג'ל יקרה, את ידעת שזה יקרה, הכנת את עצמך מראש. תשתי הרבה (באמת, זה מועיל הרבה פעמים), תדליקי את כל האורות, שימי מוסיקה (אגב, הרדיו של מומה ווואלה מעולים...תנסי?), ותמשיכי לגלוש. את גם יכולה להעזר במוקדי החירום הטלפוניים (ער"ן, סער וכו'). זה עוזר. אני חלילה לא צוחקת עליך (בטח תחשבי שזו הצעה מתוך הלצה...). להיפך, המוקדים הללו מאד מסייעים, ונותנים לך תחושה שיש איתך מישהו. מצטערת, אין לי פתרונות קסם. אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר. טלי פרידמן

...

אוקיי פעם ראשונה אני מקשיבה לרדיו מוואלה כיוונתי לשקט ישראלי וקיבלתי את השיר "ים של דמעות" מצאתי לי עיתוי להדליק את זה...

שלום לך ד"ר נכבד. באת בדממה,לא שיתפת אותנו בניסיונך מהטיפולים שאתה מסייע. ובהמשך כל הודעותייך ותשובותייך מנומקות בתמצית. כאילו אנו איזה מינאטוריים. אז ד"ר שפוך,דבר הרבה,שנבין שתף אותנו מנסיונך הרב,אתה הגעת לפורום מכובד. ואל תענה לנו במילה אחת או שתיים. רוצים לשמוע מילים מעודדים,שאם לא אז למה אנחנו פה. אז קדימה ,באם נרתמת לעזור בפורום זה עשה עבודתך נאמנה. כי אנו מקבלים פה את האנשים במלוא הרצינות. חג-שמח לך ולכל הצוות. דניאל. מכל..מלמדיי..השכלתי..

שלום רב, דניאל, ותודה על הערותיך. אינני קולח בכתיבה כמו בדיבור, והרי תסכים כי לאנשים שונים סגנונות שונים לגבי התבטאותם. עניין אחר, זה מידת הפרוט שראוי, מבחינה מקצועית, לדעתי, להכנס אליו. ואחרון חביב, ובאמת הכי חשוב מבחינתי לאמר: מה שאני מוסר זה הכי טוב שאני יכול, במסגרת הזו. מידת וטיב הסיוע, כמו מידת העניין שלי בנושאים שאני מגיב אליהם, אינם צריכים להכנס לחישובי קורלציה מול כמות המילים. אם נתתי כיוון, חיזוק, וכו' - עשיתי את הכי טוב שרציתי לעשות. ושוב, תודה על הערותיך/הארותיך, ד"ר יוסי אברהם

ועל זה נאמר חכמים שותקים וט .......... מדברים

תודה על תשובתך האמיתית והכנה. המשך כך..בסוף לא נוכל להיפרד ממך.(-: ושוב תודה. דניאל.

יש לי שתי בנות 10 ן-6וחצי הילדה בת 6 ןחצי בכיתה א' סובלת מפירכוסים מגיל שנה ולכן מוקפת ומוגנת תמיד על ידינוומאוד מפונקת ורגישה מאוד וניפגעת מכל צעקה קטנה בבית ספר עיי המורים או חברים.בחודש האחרון היתגרשתי מאבא שלה אבל אנחנו מתפקדים רגיל בבית והאוירה טובהלכן אני לא חושבת שזה בגלל המצב הזה מה שגם הפינוק והרגישות שלה התחילה לפני המצב החדש אבל הילדה מיתלוננת שלפעמים בא לה לבכות והיא לא יודעת למה אני לא יודעת איך להיתמודד ומה הסיבה האמיתיתלכך אודה לכם אם תוכלו לענות או להדריך אותי תודה עירית

עירית שלום רב, קשה לענות על שאלתך דרך הפורום. מדובר בנושא מורכב מכמה תחומים: המצב הפיזי של הילדה והתמודדות המשפחה ושלה עם המצב, הגירושין, הפינוק והרגישות של הילדה. כל אלה מחייבים התייחסות מעמיקה ומקצועית. הייתי ממליצה לך לפנות ליועצת בית הספר, ודרכה לפנות אל פסיכולוג ביה"ס, ולהתייעץ עימו. ברוב בתי הספר נמצאים כיום מטפלים באומנויות השונות: אומנות פלסטית, דרמה, תנועה וכו'. ייתכן ותוכלי לבקש שגם ילדתך תקבל טיפול מסוג זה. לפי הידוע לי זה מאד עוזר ברוב המקרים, אך קחי בחשבון שהקיץ מתקרב, ואז הטיפולים נפסקים. דבר אחרון הוא, שכלל לא הזכרת את בתך הגדולה. כיצד היא מגיבה לכל המתרחש? בייעוץ, אני מציעה לך להתייחס אל מקומן של שתי הבנות, וההתמודדות כלפי שתיהן. וכמובן, אל תשכחי את עצמך. גם את עברת שינויים לא פשוטים של גירושין, פרידה וכדומה. בברכה, טלי פרידמן

אני שמחה שאת מוכנה לשמוע. כתבתי את זה כבר ל- "אמא של...", ומכיוון שזה די ארוך לדעתי אז אני אשמח אם תפני למכתב ששמו: "לאמא של..." מאת jacki , אני מקווה שזה בסדר. גם לי בהתחלה זה נשמע בולשיט, באמת, אבל אחרי שעשיתי את זה הפסיכולוגי שלי שאלה אותי איך הייתי מדרגת את הלחץ שלי לפני התרגיל ואחריו, ונדהמתי מההבדלים, לא האמנתי. אבל אני בהחלט חושבת שזה נורא תלוי בסיבה שלך לנדודי שינה, בדר"כ הם לא באים סתם פתאום. את יודעת למה לך יש נדודי שינה? אני אשמח לשמוע, אבל רק אם את מעוניינת לספר. תודה, ולילה טוב! jacki

זה לא ממש משנה מה עוזר לך עוזר לך ודעתי לא צריכה להחשב... נדודי שינה התחילו אצלי בגיל 4-5 כשהתחילו אצלי סיוטים ליליים .קרה שסירבתי לישון והייתי משחקת כל הלילה כדי לא להרדם או שאחרי סיוט פשוט לא נרדמתי יותר. בגיל 15,בעקבות משהו חזרו הסיוטים והפעם באופן ברור על מוות...הייתי שוב חסרת שינה כחודש -חודשיים ושוב עבר... בגיל 16-17 התחילו לי נדודי שינה שאין לי מושג מניין באו.הייתי יושבת בלילות,כותבת,נלחצת מכך שאני לא נרדמת ושלמחרת יקרה לי משהו רע(אף פעם לא קרה). תביני שככה עשיתי בחינות ועברתי ימי לימודים... הייתי חסרת מנוחה כזו.שום דבר לא גרם לי להרדם.שום דבר! אמא שלי פנתה לפסיכולוגים והם הרגיעו : "בטח יש לילדה חרדת בחינות" היה לה קל להאמין והיא האמינה... אבל לי אין חרדת בחינות! שנה לאחר מכן נגשתי לבגרויות.שתתי קפאין עד ל5 דקות שלפני השינה ונרדמתי כמו כלום! לא היה קשר לבחינות מה שכן...היה להם פיתרון של לתת לי צמחי באך...טוב זה עניין של אמונה,לי זה לא עזר... כרגע,נדודי שינה...מלווים לעיתים בעצבנות,כאבי ראש,סיוטים ,חרדות...אולי בגלל הפרעת אכילה,אולי סתם כי אני מטומטמת. מי יודע... היה מעניין?!

תודה שסיפרת לי. אני יודעת כמה זה לא נעים שיש לך נדודי שינה, מה את עושה עם הפרעת האכילה שלך? מאז שהתחילו לטפל בהפרעת האכילה שלי, אז בערך שבוע אחרי זה יצא לי לישון לילה שלם, והייתי כ"כ מופתעת, כי לא ידעתי שיש לזה קשר, אפילו קטן להפרעת האכילה, אבל מה שנכון, זה שאני עדיין מפחדת להירדם, ועדיין יש לי פחדים, וחדרות, ואובססיות והכפייתיות שבהן לא חלפו אפילו במקצת, אלא רק התגברו. אני לא כ"כ יכולה להצביע על החרדות שלי, אולי קצת, אני כאילו חוששת שמישהו לא מוכר יבוא אליי, מצד אחד אני חושבת על רצח ואונס, ואלה דברים שיפגעו בי, אבל מצד שני לא כ"כ איכפת לי, אני יודעת שזה דבר שבעצם יפגע בי אז אני לא מוצאת בזה דברים רעים, את מבינה? זה סותר אחד את השני. אני פוחדת כאילו מחשיפה, שאם מישהו יגע בי, יתקרב אליי (או אפילו ידע עליי משהו) אז זה כאילו אני נחשפת, ואי לא רוצה בזה, והעניין שאני לא מעוניינת להיחשף והרצון להיעלם מתבטא אצלי בהמון דרכים. אני מבינה אותך כשאת אומרת שנדודי השינה מלווים בכאבי ראש וסיוטים, זה לא נעים בכלל. וכן. עניין אותי מאוד מה שסיפרת לי. תהיי בטוחה. לי יש נטייה לדבר הרבה(או לכתוב הרבה) וזה לא כ"כ מתאים לי( זה כל הקטע עם הקושי להיחשף) ואחרי זה יוצא לי כאילו להצטער על זה שנחשפתי וסיפרתי ושמישהו יודע, זה יכול להרוג אותי.(אבל שום מגיע הקטע, שאני יודעת שקש לי להתמודד עם זה ,אז אני עושה את זה לעצמי דווקא, מתוך שנאה, את יודעת?!) . אני מקווה שלא שיעממתי אותך, אם כן, אז תגידי לי. טוב? בוקר טוב ויום נעים לך! jacki

הזמן עובר והיאוש גובר בעיות בהדחקה מחכות למענה אך לשווא כל התקוות כי סביר שמחר אני כבר לא יהיה כל ההבטחות שהבטחתי לעצמי שהכל כבר יסתדר אם רק אפסיק להיות אני שינויים לא מוצלחים שגרמו לשגעונות ובתוכי אני יודעת שהכל רק אשליות לא משנה מה אבקש או אייחל כל מה שיקרה יתגשם לרעתי כל דבר הייתי נותנת אם היו נותנים לי להרגיש רק קצת אחרת המתה שחיה בתוכי בנתה לה קן עם שושנים שרק גורמת לי לרצות לאבד את החיים למה זה קורה לי ?

וכתבתי לך הודעה קצת יותר למטה...

ג'קי יקירתי! מנסיון, למדתי שאפשר להשתנות. את יכולה פשוט לחיות מחדש. אם אני עשיתי את זה, אז כל אחד יכול. אני לא יודעת אילו חוויות עברת שגרמו לך להרגיש ככה, אבל אני בטוחה שהן לא חוויות כ"כ נעימות ואף על פי כן, את לא מרוכזת בעצמך, בבעיות שלך ובעניינים שלך. את מוצאת את הכוח לעזור גם לאחרים. עזרת לי, מאוד. ובשביל לעזור לאחרים צריך המון כוח, את צריכה בשביל זה להפוך את עצמך ל"גיבורה" ולא לתת לעצב שלך ושל אנשים אחרים להשתלט עליך, וזה קשה. קשה מאוד. יש בך חוזק פנימי, גם לי יש, אבל אני ויכול להיות שגם את (מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת ואולי אנחנו מרגישות את אותה ההרגשה) לא מנצלות את החוזק הזה לדברים חיוביים (חוץ מעזרה לזולת - ערך עליון ביותר), את צריכה לנצל את החוזק הזה בשביל לעזור לעצמך להיות יותר אופטימית, להיות יותר בטוחה בעצמך.להתחזק יותר. ולבינתיים, ביי, tal

טל, אין לך מושג כמה אני מודה על הדברים שכתבת לי, אין לי נטיה לחשוף את הרגשות שלי ואת מה שאני מרגישה באמת, זו החולשה שלי, והשתכנעתי בכך שזה אינטרנט ולא ציפיתי שמישהו באמת יקרא את זה. אז בקשר למה שכתבת, את צודקת בהחלט, והפסיכולוגית שלי אמרה לי את זה עקב כל המצב. עם כל הכבוד ידעתי שיש לי המון כוח רצון ושליטה עצמית אבל גם ידעתי שאני מנצלת אותו למטרות לפגיעה עצמית, ולאו דווקא פיזית אלא נפשית, שבשבילי זו פגיעה קשה עוד יותר, היא אמרה לי שאת כל השליטה שיש לי, אני מנווטת לדברים שליליים(לדוגמא הפרעת האכילה שלי= הרצון להרס העצמי שנכשל בגלל שאנשים מזורגגים תפסו אותי) - (את שמה לב ששוש חשפתי עוד פרטים על עצמי, ואני כבר מצטערת על זה, לא בגללך, זה אני ,זה כאילו אני מפחדת שיכירו אותי, כאילו שיכירו ת'זהות שלי. בא לי למות מההתקפים האלה של הפחד שכאילו עכשיו עוד מישהו יודע, למרות שאני יודעת שאתם נורא אמינים, ואיתך גם יצא לי לשוחח מספר פעמים ולא הצטערתי, אז אני לא יודעת מה הבעיה שלי. אני סתם דפוקה, אני פשוט צריכה ללמוד לחיות עם זה. נקודה). אני מצטערת מקרב לב שזיינתי לך ת'מוח, כתבתי לך הרבה שטויות מפגרות ולא מעניינות שבא לי פשוט למחוק עכשיו, אבל אז לא יהיה לי מה לכתוב לך, כי כל תגובה שלי אלייך לא תהיה שווה כלום אם אני לא אגיד עוד משפט, כי אני לא יכולה להעביר לך את זה ברמזים... אני צריכה להסביר את עצמי כדי שלא תביני אותי לא נכון. אני לא יודעת איך אני יכולה להודות לך על העובדה שאת חיה, נעמת לי מאוד(איזה פחד, מה אלה המילים האלה?) , לא האמנתי שאני אצליח להוציא ת' דברים האלה, גם אם אני מצטערת על זה, אני פשוט יודעת שאני צריכה עזרה ... עזרה פסיכולוגית, כן? בדיוק בקרוב אני אחזור לשיחות עם הפסיכולוגית שלי, תאחלי לי הצלחה ושהפגישה תתקיים בקרוב, אני מרגישה שאני לא יכולה יותר, נמאס לי להתמודד עם כל החרא הזה, וזה מה שמביא לך ת'יאוש כ"כ קרוב לפרצוף. שוב סליחה שטימטמתי לך ת'מוח, מצטערצ ומקווה שאת סולחת. את לא צריכה לשמוע ת'בעיות שלי, החיים שלי לא שווים מספיק כדי שאני אסתדר איתם לבד ולא אשעמם מישהו אחר עם סיפורים עליהם, נכון? אז ,לילה טוב ו........יום נעים למחר בבי"ס.......!!! ביי בינתיים, Jacki נ.ב את שלחת לי משהו לפני זה שהחזרתי לך תשובה עבורו, קיבלת את זה? זו הייתה תשובה למכתב בקשר לידיד שלך (RE: נטייה להתאבדות)... אני פשוט לא בטוחה שזה נשלח עד הסוף... ואני שוב מצטערת על ששיעממתי אותך...... אני כ"כ מתביישת מעצמי.....את כ"כ מסכנה שנאלצת לקרוא את כל זה ,אני לא בטוחה שלא נרדמת, זה כמו מעין עונש.....אני נורא מצטערת(סולחת?)...

איך מתמודדים עם חוסר שליטה בכסף מצד אישתי.הדבר משפיע בכל תחום בחיינו וגורם למיריבות ומתחים. אנחנו מדברים על כך תמיד והדבר לא מישתנה.

יוני שלום רב, קצת קשה להבין ממכתבך את מהות הבעיה. אשמח אם תפרט, ואז אשתדל לייעץ. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום: השיחות על המינוסים הגדולים מובילות לנקמנות בחיי המין.ברצוני לציין שאישתי נשואים שניים שלה +ילדה מגיל 3 איתנו. וילד נוסף משותף.איננה אוהבת סדר להשקיע בעבודות הבית ברצוני לציין שאני תמיד בקטע הנ"ל עוזר ללא חשבונות הכל נופל עליי.בימים אלה אנחנו במשבר אישתי בייעוץ לבד לאחר 3 פגישות אישיות אני היפגש לבד ובעתיד במשותף.אני מעוניין בזוגיות הזאת מאוד.מאוד חשוב לי התא המשפחתי.מעוניין בדרכים חיוביות לטיפול בבעיות.דבר נוסף בעינייני חינוך עם הילדה מנישואין קודמים יש מצב לא הגיוני של רחמנות אליה ויצירת מצב מלאכותי של "נקמנות כלפי הילדה ממני" דבר שלא נכון בכלל.אני מאוד משקיע בא שעורי בית וכ"ו.

אני בת 27 וסובלת מדיכאון ומהפרעה אובססיבית. אני שומעת קולות פנימיים מדברים ברקע, והם גוברים בלילה בעת נסיון להירדם. ידוע לי שאלה קולות מתוכי ואני לא ממש "שומעת" אותם מבחוץ. רציתי לדעת אם זו תופעה מוכרת, ואם ייתכן קשר לכפייתיות. תודה.

אפרת שלום רב, מי אבחן אותך באבחנות שנקבת ומתי? האם את נמצאת בטיפול (פסיכולוגי/פסיכיאטרי)? מהם בדיוק "הקולות" הללו? האם הם יותר מחשבתיים (מחשבות טורדניות) או שמא אלו מעין מחשבות שאומרות לך מה לעשות, וכיוב'? מחשבות טורדניות אכן עשויות להיות חלק מהפרעה אובססיבית, אולם אינני בטוחה שזה מה שאת מתארת. בברכה, טלי פרידמן

אובחנתי כבר לפני שנים על ידי פסיכיאטרים ואני מטופלת תרופתית. הקולות אינם מדברים אלי. הדבר דומה לשמיעת קולות רקע של אנשים מדברים ביניהם ברחוב. איני מתייחסת אליהם אבל מעניין אותי לדעת ממה הם נובעים. האובססיביות אצלי מתבטאת בהתעסקות פנימית בנושא אחד וגם ב"רעש פנימי" שתמיד מלווה אותי, בין אם מדובר במנגינות שחוזרות, בחשיבה סוערת או בכל מיני תחושות שמתפרצות בתוכי. אני סובלת גם מחרדה חברתית ומהפרעות אישיות אבל אנשי המקצוע שטיפלו בי טוענים שאינם מסוגלים לקבוע אבחנה של ממש ושהמצב אינו ברור. תודה שוב.

מאחר וראיתי את תגובתך בדף הקודם.. אז.... קודם כל חג שמח.. שנית, אני כבר לא משוטטת כמו פעם כדי לחפש את הנושא הזה. אני די שבעה , מה גם שכל ידיעה נוספת, גורמת לי לחששות נוספים. וכמו שאמרה לי הרופאה של הבן לפני חודשים, כשהראיתי לה את הכתבה בנושא טרטיב דיסקינזיה, " למה את קוראת מאמרים?", כלומר, ...אני לא בסדר.... בויכוח אם הוא זקוק לשיחות, דבר שהוא סירב לקבל, מאחר והוא מבקש רק דבר אחד, והוא ,, עבודה.. כשעמדתי לצידו, כי שיחות כבר היו לו למכביר בעבר, והוא לא מצא בהן תועלת לעצמו, מן הידועות היא, שלא לכל אחד מתאימות שיחות.. היא כעסה עליי ואמרה לי שאני מתערבת יותר מדי.. טענתי שאני מכירה את הבן שלי, והוא זקוק למסגרת עבודה.. שתעשה לו טוב .. היא הודיעה לי שגם היא מכירה אותו.. היה קטע לא נעים... אבל , ניסיתי לשכוח אותו, עד אשר לפני כחודשיים, ביקש הבן לנסוע לחו"ל במסגרת מאורגנת, אני שמחתי , אבל לא היה בידי הסכום כדי לגרום לו לאותה הנאה. אבל , לא שקטתי על שמריי, והשגתי את הסכום הדרוש.. רציתי לבחון אותו מתרחק קצת מן הבית, הוא קשור מאוד מאז חזר מאישפוז. ואכן.. הוא יצא לחמישה ימים לפראג. עם כל ההכנות הדרושות, וכל אמצעי הזהירות.. המתבקשים מהנסיעה רחוק מהבית. ולשמחתי הרבה, רבה, רבה, הוא נהנה שם ..... בילה, אכל, שתה, יצא, ראה קצת עולם. נטל כדורים במועדם, ואפילו ישן היטב בלילות.. צילצל הביתה לספר לי חוויות. והיה ככל האדם............................... כשהלך לבדיקה שיגרתית אחרי חודש לרופאה בבית חולים., וסיפר לה , בהמלצתי, בשימחה על הטיול, כעסה עליו הרופאה על כך שביזבז כסף במקום לעבוד. והוא הרי כל כך רוצה לעבודה.................אבל, הבירוקרקטיה חוגגת..... ביטוח לאומי, רווחה, בית חולים.........וכן הלאה.... אחד מפנה לשני.....וכבר חצי שנה ואין לו תעסוקה......... אני הייתי המומה מתגובת הרופאה.......למה כעסה?????????????? הוא הסביר לה שאספו לו כסף לנסיעה, והוא לא ביזבז. אמר שהוא רוצה מאד לעבוד.....ואין עובדת רווחה בשירותי הרווחה, מאחר והם עדיין לא השיגו אחת כזו שמטפלת בנושא.. אבל פרסמו מודעה בעיתון............ אני מתפוצצת............ היה לו מבחן מצויין.......להרפות קצת מחבל הטבור..... ובמקום לעודד אותו, ראתה בזה משהו חולני. וכעסה מאד.............. הדבר בטח נרשם גם בתיק שלו. אצלה.. אם מישהו מבין את כעסה של הרופאה, אשמח להבין גם. חיכיתי מעט זמן כדי להצטנן בנושא זה.....לכן.. העליתי אותו רק כעת... אבל רציתי מאד לשתף אותכם......

לאמא של... כנראה שהרופאה היא רק רופאה ! מסתבר שהיא שכחה להיות בן אדם קודם נעשתה רופאה.... באשר לך , כל הכבוד !!! באמת !!!! עשית מעשה נהדר כששלחת את בנך לחו"ל... אני חושבת שעליך לדבר עם הרופאה הזו יותר בתקיפות ! או לחילופין להחליף רופאה. בקשר לתיק הרפואי - יש לבנך זכות לראות את תיקו הרפואי ואז תוכלי לדעת צה רשום בתוכו. לסיום אאחל לך שתמשיכי להיות חזקה !!! הייתי רוצה להחליף איתך כתובות דואר אלקטרוני ולשוחח על הנושא בצורה יותר "קרובה " . לא כי אני סתם סקרנית אלא בגלל שאני במצב דומה מעט לשלך ואני ממש לא יודעת איך להתמודד עם דברים מסויימים. מקווה שתסכימי ! לילה טוב...

אין בעיה אליאן..... [email protected]

מכיר את הפתגם אין חכם כבעל נסיון ? מה זו התשובה הזו שיש כאן אנשים נחמדים ?... יש כאן אנשים שחוו וחווים על בשרם חוויות קשות ! אני בטוחה שרובם מודעים לכך שישנן בעיות המצריכות טיפול אך שיתוף האחרים בבעיות דומות מועילה ואף עוזרת להם לא פחות מטיפול. האנשים לא פונים אליך על מנת לקבל תשובות שטחיות והפניה מידית לטיפול . תקרא את התשובות של הצוות המקצועי בפורום ותבין למה אני מתכוונת !!!

לאליאן, השבתי לך למטה, תודה, אביב.

תרגישי טוב ותשמרי על עצמך. בי

אנגל-קרה משהו?את בכוונה לא עונה?

לא...

Shalom,could any1 give some information on modal and depression...thankyou..Lisa

do you lfrom kanada''''''''האם את גרה בקנדה?

לא אני גרה קאן

אני סובל מ נוירופתיה דיאבאתית הגורמת לי להרגשת "שריפה" ברגלים ובכפות הרגליים כמו כן אני בטיפול פסיכיאטרי שסובל מאגרופוביה (התקפי פניקה) אני מטופל בseroxat 40 mg +clonex 4 mg ליום. לגבי הנוירופתיה דיאבאתית המליצו לי tegretol 400mg ליום + תרופה ממשפחת הטריציקליים כגון elatrolet 10 mg אבקש לדעת האם יש אינטראקציה בין התרופות seroxat ו elatrolet שהם שתי תרופות פסיכיאטריות ממשפחות שונות האם seroxat עצמו יכול להפחית את הכאבים של עצב השריר כמו elatrolet

שורה תחתונה .......מכול התרופות האם זה עוזר לאגרופוביה?????

אני כבת 40 עברתי מצב של פסיכוזה לפני מספר חודשים ואני מטופלת כיום בכדורים ובסטרואידים. הרופא התעסוקתי שבדק אותי היום הזכיר מצב/שם של מחלה בשם "פני ירח" הייתי רוצה לקבל יותר מידע על המחלה הזאת ממה היא נגרמת, האם ניתן להתרפות ממנה וכיצד היא באה לידי ביטוי. אנא עזרו לי להרחיב את הידיעה על "פני ירח" בתודה מראש.

אודה לכם באם תסבירו לי מה פירוש המונח הרפואי "פני ירח" בהקדם. תודה.

רציתי לאחל לך שבת שלום וסופשבוע נעים. ותודה מכל הלב על כל ההקשבה שלך במהלך השבוע... אין לי מושג איך אני אעבור את סוהשבוע הזה יומיים של סבל אבל רק יומיים וחוזרים לשגרה

מקווה בשבילך שיעברו בשקט, ובאמת תזכרי שאחריהם חוזרים לשגרה והדברים מקבלים פרופורציות אחרות, נורמליות משהו...

נורמליות? לא יקרה בקרוב נראה לי... איזה מוזר זה שאנשים שואפים לכל מיני דברים בחיים... והדבר היחיד שאת שואפת אליו הוא ,בעצם,נורמליות.

מזה שנתיים אני סובלת מחרדות, במשך הזמן החרדות הקצינו והתרחב היקפן. לפני חודש בערך עברתי תאונת דרכים קשה דבר שהביא להחמרת החרדות. אני חרדה מכל דבר , מכל פעולה מכל סביבה, אני חיה באימה מתמדת. למרות זאת אני מתפקדת כמעט כרגיל, בעבודה עם אנשים, קבוצה מצןמצת של אנשים מודעת לבעייה זו המשפיעה על תפקודי.היום שלא כבעבר במיוחד אחריח התאונה אני מגיבה בהתפרצויות , בצעקות האשמות, התגובה של ההורים שלי זה פשוט התעלמות(אני לא אלימה)[אנשים מסביבי עושים דברים טיפשיים וברישול וכל הזמן קורות תאונות קטנות שאין לי אפשרות למנוע אותן.כאשר תוקפת אותי חרדה אני יכולה במשך שעות ואף ימים להתעסק בה במחשבה בצורה כפייתית ולשכנע את עצמי שקרה לי משהו או שלא... ניסיתי טיפול פסיכולוגי - לא עוזר. אני לוקחת סרוקסט כרגע , לקחתי לפני ארבעה חודשים למשך חודשיים ולא היה שינוי. ולפני שבוע התחלתי שוב ליטול אתצ הסרוקסט, אני לא רואה פתרון למצב, שכן המצב נובע ממודעות רבה לסכנות, שאכן קיימות מה המטרה להפחית את רמת המודעות באופן מודע?או בלתי מודע? תודה

גילי שלום מצבך הוא דיי דומה לשלי. לפי מה שהבנתי מהמכתב החרדה שאת מעלה היא לא רק ממה שקורה עכשיו ולא מה שקרה בעקבות התאונה ,נראה לי שמסתתר משהו עמוק יותר , התאונה יכול להיות שהביאה אותך למצב שבו הכל הוקצן . את אומרת שאנשים עושים הכל ברישול ואת התאונות את לא יכולה למנוע- נראה לי שאת מנסה לעשות את הכל מושלם . אני לא יכול לדעת בדיוק ממה שאת כותבת אם זה ככה . מנסיון אני יודע שלא קל לראות אנשים עושים טעויות ולא לבוא ולתקן , אבל החיים לימדו אותי שלא צריך להתרגז מכך ופשוט לתת לאנשים לעשות את הטעויות , הרי גם את כמו כל אחד עושה טעויות ( כי את בן אדם ). אל תנסי לעשות את הכל מושלם כי זה אף פעם לא יהיה מושלם !דבר נוסף הוא שאת אומרת שאת מתעסקת בחרדה כל הזמן ומנסה לבחון אותה - הדבר הוא מעייף ומתיש ,ובחינה של הדברים לבדך לפעמים מביאה לכניסה לתוך מצב של האשמה עצמית וכעס על עצמך . לטובתך ,גשי לפסיכיאטר/ית שמטפל/ת בך ושאלי אותו/ה לגבי מה שאת עוברת . אני לא פסיכיאטר אבל אני חושב שיש פה איזשהו סוג של אובבססיה לגבי החרדה ,מאיזושהי סיבה . יכול לביות שאת סובלת מרמה מסוימת של אובבסיביות -קומפולסיביות . שוב אני לא פסיכיאטר ולא מתיימר להיות פסיכיאטר או פסיכולוג . אני יכול להזדהות עם מה שאת כותבת משום שעברתי דברים דומים ,ברמה כזו או אחרת. בהצלחה בהמשך הדרך ותתעודדי, לחיים יש הרבה מה להציע וכדאי שתתמקדי פחות בחרדה, אלא במשהו שמעניין אותך (תחביבים,לימודים וכו') כך תוכלי לנתב את האנרגיה שבך לאפיקים חיוביים . תהיי חזקה יריב

גילי שלום רב, את מתארת מהלך של מצב חרדתי, לאורך זמן ממושך, שאחרוע התאונה החמיר אותו עוד יותר. לא ברור לי לאיזה טיפול פסיכולוגי הלכת, וכמה מטפלים ניסית, אבל תדעי כי פעמים רבות לוקח זמן למצוא מטפל טוב שמתאים לך (לפי אישיות, העדפות אישיות, "כימיה" וכו'). ייתכן וכדאי לנסות שוב, עם מישהו אחר. ובנוסף, לא ברור לי אם לקיחת הסרוקסט היא בהוראה ובפיקוח של פסיכיאטר. אם כן (ורצוי מאד שכן) כדאי לספר לו על התחושות שאת חשה במשך היום. ייתכן ויהיה אפשר להוסיף או לשנות, כך שתחושי הקלה. בנוסף, תמיד אפשר לנסות שיטות כגון: ביופידבק, הרפייה, מדיטציה ועוד. אך זה מאד תלוי אם את "מתחברת" לשיטות טיפול אלו. בברכה, טלי פרידמן

אני בת 26 ויש לי תינוק בן 10 חודשים. הנ" ל התרגל לישון איתי במיטה (הדבר נבע כיוון שכל לילה( 23:00) הוא עדיין לא רוצה לישון, אז אני לוקחת אותו לידי במיטה ואז הוא נרדם. אני מנסה להרגילו שישן במיטתו, אך הוא רק בוכה ולא נותן לנו לישון. גם כאשר הוא נרדם ואני שמה אותו במיטה שלו, הוא מתעורר ומתחיל לבכות (עד שאני לוקחת אותו למיטה שלי). ברצוני לציין כי כרגע אנחנו חיים בדירת חדר אחד, כך שהוא ישן באותו חדר שלנו. שאלתי: איך אני אחנך אותו לישון אצלו במיטתו? האם לתת לו לבכות? האם יש "שיטה" שאוכל להרגילו שהוא חייב לישון רק במיטתו

קרן שלום, המלצה שלי, לשים אותו במיטה, לכבות את האור ולעמוד לידו דוממים. לא לדבר איתו כשהוא מתחיל לבכות. תעשו את זה כמה ימים, זה יקח מכם את השינה לכמה לילות אבל שווה. עדי

.

שלום אני מחיפה, ורציתי לדעת אם ניתן להמליץ על רופא או פסיכולוג שעוסק בהיפנוזה, לטיפול בטראומות מכאב וניתוחים. תודה.

ד"ר אלי בן ציון מנהריה. יש לו אתר. חפש בואאלה או משהו כזה. נפגשתי איתו כשלמדנו, וגם כמה שנים אח"כ. הוא משהו משהו. מסור לו ד"ש ד"ר יוסי אברהם

שלום יש לי בעיה של כסיסת ציפורניים ורציתי לשאול אם יש דרך לטפל בנושא הזה, זה מביא אותי למצב שהציפורניים שלי כשלוש במספר נראות כאילו הם עברו טראומה או שלא נעמוד על זה שהם נראות כאילו יש להם פטריות המצב בכי עגום. לרוב זה קורה בכסיסה כמובן בזמן מבחנים - אני סטודנט! לחץ וכדומה חשוב לציין שבצבא הייתי מאוד לחוץ ועם הזמן זה נרגע לי. כיום אני חווה דברים שונים ואולי זה מפריע לי הדברים האלו הם : אני צופה באתרים פורנוגראפיים גם של גברים, למרות שאני לא רוצה לחוות חוויה עם גבר זה פשוט מעניין אותי אני גם לא מגדיר את עצמי כהומו או משהו כזה כי אין לי את הנטייה בכל אופן להיות עם גבר ואני מאוד נמשך לנשים אני אוהב לעבוד בעיניים על גברים בצאט ולשלוח להם סתם תמונות אולי בגלל היותי קונדסון כזה אני לא יודע בכל אופן אני שולח לך את שאלותיי באם יש איזושהיא פתרון לבעייתי כמו כן אני ישמח באם תענה /י לשאלתי.האם משהו לא בסדר אצלי יש לי איזה בעיה פסיכאודלית אני מרגיש שאני בסדר ואני אוהב לפתור את בעיחותיי לבד מחכה לתשובה ברק אני בן 24 אגב

עניתי למשהו דומה לשאלה שמופיעה כמה שורות מתחת התכתובת שלנו. ההתלבטות ההומוסכסואלית הנה , כנראה, חלק מהמתחים. עיון נעים. טיפול בנושא הוא בהחלט עם סיכוי טוב לסילוק המטרד. ד"ר יוסי אברהם

ד"ר יוסי המכובד תודה על העצה, בהחלא אני חייב להשיב כי לא הוספת לי דבר חדש כי אני יודע שזו בעיה ועל אחת כמה וכמה מטרד שאני ממש רוצה להתפטר ממנו הבעיה החלה כבר ביסודי אבל אףפעם זה לא הגיע למצב כמו זה, של כסיסת ציפורניים. תבין הנני סטודנט לתחום שיכול להשפיע על חיי לטובה הכוונה הפחד שלי הוא שיבוא יופ ויתגלו "סודת נסתרים" מתיקים רפואיים על אף היותי יודע כי יש סודיות רפואית במקרים האלה (ראה לדוגמא משפט מננדז - אם שמעת עליהם, כאשר השופט נתן הוראה של בימ"ש בקליפורניה לפתוח את התיקים הרפואיים של החשודים) למרות שאני אל חשוד בשום דבר. כאשר הייתי בן 12 (וזו פעם ראשונה שאני מספר על זה) אני וחבר טוב היינו בבריכה ביחד וקרה מקרה שבטעות ממש ככה (תאמין או לא) ראינו אחד לשני וקר מקרה שעשינו התערבות על זה שהומואים לא יכולים להכניס את הפין לישבן הגברי והטעות הזו באה על מקומה בכך שזה לא נשכח מזכרוני בידעבד היום כאשר אני אולי מבין מה עישתי למרות שאז לא היה לי זרע על אחת כמה וכמה לא היה לי שום בגרות מינית וכדומה, מאז בגיל 14 וחצי כבר קיימתי יחסים בפעם ראושנה עם נשים כמובן ועד היום אני כבר בן 24 ועדיין אני עם נשים ואוהב את זה אני ממש אוהב את זה עד כדי כך שאני רוצה עתיד משותף עם אשתי לעתיד שעדיין אל נמצאה אבל אני מחפש, אני גם בחור טוב מבית טוב וגם נראה טוב סטודנט שנה שנייה באוניברסיטה ידועה ובעלת שםאין אני רוצה להרוס את חיי הכסיסה הזו הורגת אותי, אף אחד לא יודע על מה שקרה אז בברכיה גם הוריי לא למרות שאני מאןוד מאוד פתוח איתם ומדבר איתם על הכל. אני נמצא לפעמים במצסי לחץ עד כדי כך שאני כוסס את ציפורניי עד כדי כך שאני נהנה מהכאב לפעמים (ש יותר מחלה נפשית מזו) היש? ובמבחני אני ממש כוסס כל הזמן שמתי לקה חמוצה כזו אך ללא עזר ואני עובד על עצמי כל הזמן כי אני טיפוס כזה שאוהב לפתור את בעיותציו לבד טלא חערב אנשים אחרים בבעיותיי אם יש כאלו. אני בחור חברותי מאוד וגם פלרטטן לא קטן, מאז הצבא שמצאתי את עולם האינטרנט התחלתי לגלוש באתרים פורנוגראפיים ואז בטעות הגעתי לאתרים של גברים ערומים וכדומה מאז אני צופה בזה מדי פעם דבר אשר אני מסביר לעצמי אין בו שום תועלת כלומר אני מאונן על התמונות אולי (כמה מגעיל שזה נשמע) אבל אין לימטרה ללכת או להיפגש עם גבר זו לא הייתה מחשבתי ולא עבר במוחי, אמרתי כבר זה לא מטרתי ממש לא! אבל זה מפריע לי כן זה נכון זה מפריע אני לא אוהב את מה שאני עושה ואני לפעמים מדבר עם גברים חרמנין בצאט ועובד עליהם שולח להם תמונות ככה סתם לראות מהם עושים עם זה ואיך הם משתגעים מתמונה לא שלי, יצא לי כבר לאונן עם גבר בטלפון אבל זה סתם היה בחרמנות קשה כי אני בלי בחורה דבר אשר מתברר נהוג בצאט. אני מוכן לדעתך תבין אין לי מצבור של כסף ואני מעוניין שפרטיי יהיו חסויים מפאת בעיות בעתיד ועל מנת למנוע אותם, בצבא חשבתי שפסיכולוג זה הפתרון הסופי אולי היום אני רואה בזה דבר אחר למרות שאני לא מקבל את זה ביד קלה, ועדיים יש לי חששות מזה, אני יודה לך באם תוכל לעזור או לתת עצה בקשר לכסיסת ציפורניי אני חייב להגיד שתרופה כזו או אחרת לא תועיללי ואני ממשלא רוצה להתחיל לבלוע תרופות אולי יש שיטה של טיפול "בשיטה הזו של הפסיכולוגים שמרדימים אותך כזה ואז אומרים לך מה לעשות - ברחה לי המילה מהראש) לכן אולי זו השיטה ואולי אני יילך על הז מה דעתך ד"ר מכובד מחכה לתשובתך (אגב אתה קשור לקופ"ח באיזה הקשר ?) בדרישת חג שמח, בתודה, ברק

למניעת נדודי שינה? כי שלי מעולם לא עבדו...

נסי רייקי - אני ממליצה ללמוד רייקי 1+2 ולאחר מכן עשי לעצמך כל ערב לפני שאת הולכת לישון. אצלי זה עבד!!!

היי, תנסי לישון קצת פחות ביום, להסתובב יותר בשמש המדהימה, להתעייף ולמשוך את העייפות ללילה, ואז תשני... אביב.

מה את עושה ביום שישי בעבודה?

היי אנג'ל, בקשר לנדודי שינה, לעייף את עצמך במשך היום ולמשוך את ללילה זה לא רע, ולפי מה שהבנתי רייקי בעצם זו העברת אנרגיות מסוימות בגוף, ויש לי משהו בקשר לזה: גם לי היו נדודי שינה ( עכשיו פחות, כי כמו שהבנתי אצלי הם היו קשורים באופן מסוים להפרעת האכילה שלי - בולשיט! ) , אותי פעם לימדו לעבוד על נשימות לפני השינה, ככה שהנשימה שלי הייתה סדירה ולא מהירה מדי, ולימדו אותי גם להרפות את השרירים, הייתי עושה את זה לפני השינה, השרירים היו מתעייפים והנשימה הייתה רגועה לאללה, והייתי לפעמים אפילו ישנה ככככככללללללל הלילה, את מבינה את עומק העניין ??? הפסיכולוגית שלי לימדה אותי את זה. אם את באמת מעוניינת (אז תחזירי לי תשובה) אני יכולה פשוט לרשום לך איך עושים את זה(את ההרפייה של השרירים והנשימה), כי אם אתה באמת רוצה, זה באמת יעיל. יש סיבה מסוימת שיש לך נדודי שינה ? מכיוון שאצלי, ללא כל קשר להפרעת האכילה, יש לי פשוט פחדים, חרדות וכאלה. את מבינה? שיהיה לך רק טוב. מ - jacki

גם אני סבלתי מנדודי שינה בעבר אני יודעת שזה לא קשור רק להפרעת האכילה גם אותי לימדו לנשום עמוק ולהקשיב לקולות הנשימה שלי... אני זוכרת אז שזה לא עבד זה רק עצבן אותי יותר:)

האם פציעה עצמית היא דבר שניתן להתמכר לו? האם פציעה עצמית פוגעת כל כך אפילו אם היא עוזרת לאדם להתמודד עם כאבו הנפשי?

כן לשתי השאלות. מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. ד"ר יוסי אברהם

הי תמר, יש אתר מצויין בנושא זה שעשוי מאוד לעזור לך ולקבל תשובות לכל השאלות שאת שואלת את עצמך. האתר נקרא: "האתר של דמעה". www.voices.co.il זהו גם אתר בעברית ויש בו גם סיפורים אישיים וגם וחומר והסברים על התופעה.

לפציעה עצמית מתמכרים כמו לכל תופעת הרס עצמי אחרת. הבעיה בפציעה עצמית ובשאר ההתמכרויות היא שהתדירות שלהם הולכת ועולה כל הזמן. אני הייתי מכורה לבולמיה, לאכילות והקאות, והבעיה היא שבהתחלה פעם אחת בשבוע זה מספיק, ואחר כך כבר לא, אחר כך כבר צריך פעמיים בשבוע, וכל יום ו- 10 פעמים ביום. נראה לי שזה אותו דבר בפציעה עצמית, שהתדירות של המעשים תלך ותגדל והעוצמה של הפציעה תצטרך להיות קשה יותר ויותר כל פעם כדי להשיג את המטרה, ויחד עם התדירות גם כל מה שמתלווה אל זה, הכאב, הפחדים והחרדות, אבל בעיקר אובדן שליטה על המעשים, בסוף כבר לא יודעים למה עושים את זה, פשוט עושים את זה כאוטומט וזה גם חלק מסימני ההתמכרות. לגבי השאלה השניה שלך, פציעה עצמית לא עוזרת לאדם להתמודד עם כאבו הנפשי, בדיוק כמו שהבולמיה לא, היא רק עוזרת לו לשכוח את הכאב הנפשי "לטובת" הכאב הפיזי. לפעמים יותר קל לנו לסבול כאב גופני על כאב רגשי, וזה בדיוק מה שפציעה עצמית מאפשרת לנו. אבל פציעה עצמית היא לא התמודדות היא בריחה, בריחה אל כאב אחר, והיא פוגעת, וגורמת נזקים נפשיים אחרים של הרגשת פחד, בדידות, ייאוש ועוד. מכאן שהיא לא עוזרת להתמודד עם המצב הנפשי, אלא רק מחריפה אותו בסופו של דבר, בהתחלה אמנם יש את האשליה שהיא עוזרת, אבל ככל שהזמן עובר מרגישים גרוע יותר בגלל ההתדרדרות במצב ואובדן השליטה על המעשים.

אז למה כל פעם שאני פוצעת את עצמי אני מרגישה כאילו זה עוזר לי? כאילו זה משהו זמני שיעבור אבל כרגע מאוד נחוץ?

שלום רב, לגבי שאלתך, תמר, אין לי מה להוסיף מבחינת מידע וידע על דברי יתר הגולשים. כפי שכבר כתבתי כאן לא מעט פעמים, לעיתים ניסיונם של אחרים ממצה ומועיל יותר מכל מידע מקצועי. ולגבי עניין המלצת הטיפול: אכן כפי שד"ר אברהם ושאר הגולשים כתבו, אכן הטיפול חשוב מאד ואף הכרחי. הפגיעה העצמית לא תיעלם מעצמה, אלא אם תטפלי בה, ובעצם, בעצמך. ד"ר אברהם הדגיש את חשיבות הטיפול והכרחיותו, כיון שאולי ניתן היה לחשוב שתמיכתכם (יתר הגולשים) תספק את תמר. אל תכעסו יותר מדיי...זו רק ההתחלה! בואו ניהיה סבלניים וסובלניים יותר, טוב? שיהיה סופ"ש נפלא ורגוע... והזדמנות אחרונה לומר... חג שמח! ולחוגגי המימונה...תרבחו ותסעדו! טלי פרידמן

תודה לכולם על התמיכה אשמח לראותכם שוב כאן בזמן הקרוב סופשבוע נעים

מדוע פסיכולוגים לא משתפית את המטופל באבחנתם, אפילו אם הם יודעים שהדבר יעזור למטופל להתמודד עם בעייותיו

מוזר לשמוע את זה. אני לא ככה. ד"ר יוסי אברהם

נחמד לדעת שיש פסיכולוגים כאלה

האם מישהו יכול לשלוח לי קישורים לאתרים על תרופות אנטי דיכאוניות כגון פרוזק סרוקסט ועוד?

בבקשה http://www.infomed.co.il/medIndex.asp

שלום! לידיד נורא טוב שלי יש נטיה להתאבדות. הוא ניסה בעבר להתאבד, ואני מאמינה שהוא ינסה שוב (אבל אני מקווה שהפעם זה לא יצליח לו). הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי, אך מסרב לקחת תרופות. הוא "דופק" לעצמו את החיים: הוא לא לומד, הוא מעשן גראס, הוא מסתובב עם אנשים שלא אוהבים אותו ומשפיעים עליו לרעה (הם אלו ששכנעו אותו להתחיל לעשן גראס), הוא לא ביחסים טובים עם ההורים שלו, ובקיצור - המצב שלו לא כ"כ טוב. לפני כמה ימים הוא התקשר אלי וסיפר לי שהוא רוצה למות ושלא אכפת לו מאף אחד.. הוא לא ניסה שום דבר הפעם, אבל אני מפחדת שהוא ינסה. הוא בן 16, מה שמסביר שינויי מצבי רוח אבל אני חושבת שהוא בהחלט מגזים. אני מאוד רוצה לעזור לו, אבל אני לא יודעת איך, ומפחדת שאולי אני אומר משהו שיזיק לו. תודה, טל

טל, לפי מה שאת מספרת, אפשר להבין שידיד שלך נמצא במצב נורא קשה, ואת לא פחות. הרצון שלו למות חייב לנבוע ממשהו, אני מבינה אותו, ואם הטיפול הפסיכולוגי לא עוזר והוא ממשיך בשלו ועוד מסרב לקחת את התרופות, אז יכול להיות שהטיפול לא יעיל מספיק. האם יש עוד אנשים שיודעים על המצב בו הוא נמצא, ואולי יכולים לעזור לו( למרות שזה לא נשמע לי כה משכנע) ? מה עם ההורים שלו? איפה הם נכנסים לתמונה? אני יודעת שאנשים במצב כזה חייבים להשגחה צמודה( מניסיון) , שכל הזמן ישימו עין עליהם, כי הם מסכנים את עצמם, ברגע שזה יגיע, הוא לא יחשוב פעמיים. תהיי חזקה, ממני jacki

לפעמים לידידים כאלה באמת קשה נורא לעזור, וזה משאיר אותך במצב מאוד חסר אונים לעומתו, יודעת על הכוונות אבל לא יכולה בעצם לעזור או לעשות משהו, אם הוא בן 16 רצוי וכדאי לדווח ליועצת בית ספר אם הוא נמצא במסגרת חינוכית כלשהי, או להורים, שיכולים יותר להשגיח מקרוב על התנהגותו, ולדעתי כמה שיותר מוקדם יותר טוב. אולי כדאי אפילו לחשוב על לספר על זה לפסיכולוג/ית שלו כדי שידעו על הכוונות, בטיפול פסיכולוגי למטפל יש את הכלים להתמודד גם עם כוונות אובדניות, כשהם מודעים להם. בכל מקרה, כדאי לך להישאר שם לצידו, ולא ללכת, מה שתאמרי לא נראה לי שיכול להזיק, גם אם לא יועיל, אבל אם תלכי ממנו, זה יכול להזיק.

נכון. גם ידידך אינו מראה את זה, אני בטוחה שהוא זקוק לך, וכשאת לידו הוא מרגיש אחרת מאשר הוא לבד, כשהוא מרגיש שהבעיות כאילו מעליו, והוא לא בדיוק יודע איך לחיות עם זה. איך זה הולך ביניכם בדיוק, יוצא לדבר על מה שמפריע לו? הוא עושה זאת בקלות, מרצונו, או את זו שפותחת בנושא? אני מקווה ששניכם תהיו בסדר. יום טוב. jacki

נכון. גם אם ידידך אינו מראה את זה, אני בטוחה שהוא זקוק לך, וכשאת לידו הוא מרגיש אחרת מאשר הוא לבד, כשהוא מרגיש שהבעיות כאילו מעליו, והוא לא בדיוק יודע איך לחיות עם זה. איך זה הולך ביניכם בדיוק, יוצא לדבר על מה שמפריע לו? הוא עושה זאת בקלות, מרצונו, או את זו שפותחת בנושא? אני מקווה ששניכם תהיו בסדר. יום טוב. jacki

אביב, פיסקה שלישית, שורה שלישית, החל מהמילה השביעית. את בטח יודעת למה הכוונה. אבל אחרי זה חשבתי, שאולי לא הבנתי נכון את הדיקדוק... אל תעבדי קשה מדיי, ותשמרי על עצמך. טלי פרידמן

תודה, טלי, אני מנסה לא לעבוד קשה מדי, בכל המובנים... להוריד קצת לחץ, שתהיה שבת כייפית, שמש בטוח תהיה. אביב

אני מצטער אם זה קצת לא קשור אליכם אבל רציתי לבדוק בכל מקרה. הבעיה שלי היא בעיה שיש לעוד הרבה אחרים. כשאני במתח או שאני בשיעמום אני מתחיל לאכול את הציפורניים שלי והייתי מעוניין להפסיק. ניסיתי לקה חריפה אבל זה לא עוזר כי אני ממש רגיל לזה וזה רק עשה לי טעם בגעיל בפה אבל המשכתי לאכול את הציפורניים. יש איזה שיטה פסיכולוגית שתגרום לי להפסיק את אותו המנהג?

בטח. כמובן שיש כמה, ולא תמיד זה עוזר לכולם, אבל שווה להתחיל בדבר האמיתי, לפני לכה. עד כאן משהו מאד כללי. וכעת להסבר קצר: מתח מביא לסמפטומים גופניים רבים, כך שהטיפול במקור המתח הוא אחד הכיוונים. דבר אחר, זה הסמפטומים: לפעמים כדאי להרגיל את הגוף להסתפק במשהו אחד, קלוש ופחות בעייתי, כתחליף למשהו האחר, המטריד יותר. זה כיוון שני. דרך צליחה ד"ר יוסי אברהם

-

http://www.sivan.com/ts.cgi?tsscript=msn/news&path=400&id=53243

לדיכי האתר הזה נועד כדי לעזור לחבר'ה להתמודד עם בעיות ולא על מנת לתת עצות להתאבדות ואני מאד מאמינה שיש סיכוי גבוהה שהרבה אנשים באתר הזה מקבלים תמיכה ותשובות ולא נותנים או מקבלים רעיונות לראש או אומץ לקום ולהתאבד אז בבקשה אל תשווה ותעזר באתר לדברים חיוביים

...

עניתי לך למטה.

שלום לרופא המייעץ ! אנא פנה לדף 164 , לשאלה בנושא מיניות - ואנא החזירות את תשובתכם המייעצת , כי אני זקוק לה , כאוויר לנשימה.

ל"מישהו", ד"ר פלד אינו מבקר כאן לעיתים תכופות לכן תאלץ להמתין לתשובתו בסבלנות, וכדאי שתכתוב את שאלתך מחדש, ותפנה את השאלה לד"ר פלד. ובאשר לשלאלתך, לא ברור עדיין על מה בדיוק אתה מדבר. מהם הנטיות המיניות מהן אתה רוצה להחלים? ןיתרה מזו, נראה לי שבתוך שאלתך, מצויה תשובה חלקית. אתה מכיר את הגישה שטוענת שהומוסקסואליות אינה הפרעה נפשית, כי אם עניין פיזיולוגי. לדעתי, מתוך גישה זו ניתן להבין שאין מדובר ב"מחלה", ולכן גם אי אפשר "להחלים" ממנה. אפשר להתכחש לצרכים הפנימיים, להדחיקם, ולאמץ "אישיות" אחרת מזו האמיתית. אלה הם חיים בשקר. אבל יש כאלה שחיים כך את כל חייהם. גם זו דרך. פרט לד"ר אברהם ואני, יתר היועצים בחופשה ויחזרו אחרי החג. לכן תיאזר בסבלנות לבינתיים לגבי תשובות של יועצים נוספים. חג שמח, בברכה, טלי פרידמן

שלום מישהו. אני חושבת שיעניין אותך מאוד לקרוא תשובה לשאלה דומה באתר הבא: http://www.dr-aloni.co.il/dr-aloni/page_5.html (התשובה תחת הנושא "הומוסקסואל רוצה אשה") ובכל מקרה אני ממליצה על טיפול פסיכולוגי כדי לדעת מה באמת אתה רוצה, מה ניתן לשנות ועם מה אפשר ללמוד להיות שלם. צ'נרנטולה

שלום רב, קראתי בשעתו את הפנייה ולא הגבתי, כי אני לא מרפא, אלא מברר אלטרנטיבות של ברירה ומסייע לנתב דרך. אם גישה כזו נראית לך מתאימה, אז דע לך שאתה בכיוון הפסיכולוגי, ולא הרפואי. ד"ר יוסי אברהם

האם מנסיונך זה פתר אי פעם בעייה אצל אנשים כמוני ?

איני יודעת עם אני נמצאת בפורום המתאים. אבל שאלתי היא: מהן שיטת גרינספן ושיטת לובאס?

שלום לך, שיטת לובאס היא שיטת טיפול בילדים אוטיסטים. אולי בפורום "בעיות בתקשורת" יוכלו לתת לך אינפורמציה בנושא. תוכל למצוא אינפורמציה רבה על השיטה באינטרנט,כולל הנחיה ופירוט אופן הטיפול (באנגלית). יש ילדים שהטיפול עזר להם מאד. עקרונית, בשיטה זו "מאלצים" את הילד לשתף פעולה עם המטפל/הורה, בחדר ריק נטול גרויים שיסיחו את דעתו. בארץ יש בראש פינה מקום שנקרא "מפנה" אם איני טועה. באזור רמת-השרון אוכל להמליץ לך על קלינאית תקשורת מקצועית, מנוסה ומעולה. (לצערי אין רבות כמותה) איני יודעת מהי שיטת גרנספן. בהצלחה

הי אנג'ל, כבר כתבתי לך ולא ענית לי- רציתי לדעת מה שלומך?איך את מרגישה? אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב.בי

מתנצלת אם פגעתי, את מכירה כבר את הדרך שלי, לא לטייח את האמת, ולכתוב את מה שאני באמת מרגישה... סליחה...

רק עכשיו קיבלתי את האי מיילים שלך

שלום רציתי לברר מדוע נותנים תרופת ריספירידל?

לארגן את החשיבה והתפיסה במחלות של בילבול ניכר כגון סכיזופרניה ונזק מוחי אורגני

ומה זה נזק מוחי אורגני מענין

האמת היא שדיי נשבר לי מכל הדיכאון הזה הכוחות נעלמים לי ואני כבר חסרת עונים נופלת לתוך מערבולת של בדידות אין לי כוח הלואי והייתי יודעת מה לעשות ולמה אלוהים כה מכאיב תמיד

הי שרית, אני לא מכירה אותך, אבל אני יודעת על מה את מדברת. אין לי את התשובות, אבל אני חושבת שחייבים להמשיך, כי בסופו של דבר יש טוב, פשוט חייב להיות. יש איזושהי סיבה לזה שאנחנו כאן. אני לא רוצה יותר מדי לקשקש לך בשכל כי בוודאי כבר אמרו לך את כל מה שאפשר להגיד ואני גם בטוחה שאת יודעת את כל זה. יש משהו בחיים האלה וגם אם הם קשים ובלתי נסבלים הם עדיין הדבר היחיד שיש לנו כאן, כל עוד אנחנו כאן. אז תהיהי חזקה, עד כמה שאת יכולה ואל תוותרי!

למה אלוהים מכאיב? תנסי להתבונן בצורה עמוקה בדברים ותראי שבדרך כלל מי שמכאיב הוא הבנאדם. למה אין לך כוח? מה הדבר הזה שסוחט ממך אותו? אולי תפרטי קצת יותר ואנשים בפורום יוכלו לעזור לך בצורה רצינית?

שלום איננו מכירים, ואולי כבר סיפרת על עצמך, אבל אני עדיין בתעלומה. אשמח לראות במה לסייע, אבל משהו יותר ממוקד... כל טוב ד"ר יוסי אברהם

אני בדיכאון מן הסתם קשה לי מאד פוחדת לא להחזיק מעמד יש עוד חומר בדפים קודמים

בדיאלוג הקודם אמרת שבמקום שבו היית טיפול תרופתי לא התאים רציתי להאיר את עינייך בלא להיכנס לבעיה הספציפית שלך בנושאים הבאים התאמת ההרכב התרופתי בסוג התרופות ומינונן הוא תהליך שעשוי לקחת חודשים מספר אצלי הנושא התרופתי עובד אני לא יכול לשפוט יעילות טיפול פסיכולוגי היות שמספר הטיפולים שמקצה קופת החולים שלי הוא במשורה והאמצעים הכספיים שלי מוגבלים אשמח אם תתייחסי האם עלולה להיות הפרעת אכילה בלא שיאובחן דיכאון קליני ? תודה שאול

היי שאול, בוקר טוב, אני לא ראיתי בהפרעת האכילה שלי "בעיה מוחית" של חוסר איזון הורמונלי, שכדורים יכולים לפתור, ראיתי בה תגובה או דרך התמודדות לסיטואצית חיים קשה, יכולתי לזהות דברים ספציפיים בחיים שלי שגרמו לי להתדרדר להפרעת האכילה, וברגע שהתחלתי טיפול פסיכולוגי יכולתי למצוא דרכי התמודדות נכונות יותר עם הקשיים של החיים והבעיות שהתקילו אותי, כמו למשל לכתוב עליהן, לא הייתי צריכה יותר את האכילה וההקאה כדי לשכוח מהבעיות, יכולתי לזכור אותן, לחיות אותן ולהתמודד איתן, ובגלל זה לא פניתי לכדורים, ובגלל שהדרך הזו עובדת אני לא פונה לכיוון הזה, ומעדיפה להתגבר לבד. לפעמים זה פשוט יותר קשה, כי יכול להיות שכדורים היו עוזרים לי לשכוח, אבל אני לא רוצה לשכוח ולהרגע, אלא ללמוד לחיות, ולהתמודד. אבל שוב זו אני ורק אני, וכדורים יכולים להוות מקור הצלה עבור אנשים, שהבעיה אצליהם היא באמת יותר פיזית גופנית אולי, ופחות פסיכולוגית ונפשית, ושוב אני לא אשת מקצוע, ואולי אני לא מנסחת את הדברים נכון, אולי רופא היה נותן תשובה מקצועית יותר, אני רק כותבת מה שאני מרגישה, אז קבל את הדברים שלי בזהירות. לגבי האם יכולה להיות הפרעת אכילה בלי דיכאון קליני ? אין לי מושג. אנשי המקצוע עוסקים בהבחנות ובהגדרות ובתיוגים, אני עוסקת בקשיים שלי, אין לי מושג, אני יכולה לנסות לברר אצל המטפלת שלי אם הייתי מאובחנת בתור אישיות עם דיכאון קליני או לא, ואם זה ייתכן, אבל האמת היא שזה באמת לא נראה לי חשוב, לדעתי כל ההגדרות הללו גורמות למטפלים להתייחס לבן אדם כחלק מקבוצה, מכלל, ולאבד את האדם עצמו. כלומר, אם מחליטים שכל הפרעות האכילה באות עם דכאון קליני, אז אין יוצאים מהכלל, ואז באמת טיפול תרופתי הוא האלטרנטיבה, ויכולים להיות פספוסים במקרים האלה. יותר חשוב בעיני בטיפול פסיכולוגי זה לראות את האדם שיושב מולך בחדר עם הדלת הסגורה, ופחות את ההגדרות והתיוגים והקבוצה אליה הוא משתייך, כי באמת כל אחד עם הפרעת אכילה הגיע אליה ממקום שונה, וכל בן אדם הוא שונה. איכשהוא אולי אני אידיאליסטית מדי, אבל זו הגישה שלי. שיהיה יום טוב, אביב.

היא מרדימה עוד יותר

היי אביב, חיזקת אותי מאוד במה שכתבת לשאול, למרות שזה לא היה מכוון אליי. יש לי גם הפרעת אכילה וכמוך, גם אני לא ראיתי אותה כ" כבעיה מוחית" (כמו שאמרת), ידעתי בדיוק למה עשיתי את מה שעשיתי, הכל היה מתוכנן ומכוון להרס עצמי, וזו הסיבה שאני לא נוטלת כדורים ואני לא מרגישה שאני זקוקה להם. עדיין לא חזרתי לטיפול הפסיכולוגי שהיה לי אך אני בהחלט מרגישה שאני זקוקה לו, ככל שהזמן עובר אני מרגישה שהיאוש אוכל אותי. אך אני יודעת שבזמן שטופלתי(בהתחשב בעובדה שאז הייתי במצב חמור יותר מעכשיו) הפסיכולוגית עזרה לי במקצת, ואני בטוחה שכעת היא תוכל לעזור לי עוד יותר. אין לך מושג את חוזק ההשפעה שלךעליי ואת הכוח שנתת לי. תודה לך אביב. אני מקווה שנתראה שוב. jacki

היי, אולי את יכולה לתת תשובה מקצועית לשאלה של שאול האם תיתכן באמת הפרעת אכילה בלי דיכאון קליני. תודה , אביב.

שלום רב, הפרעת אכילה מלווה ברוב המקרים בדיכאון. אולם לא בכל המקרים ניתן לאבחן את הדיכאון כ"דיכאון קליני". פרט לכך הדיכאון הוא הפרעה נלוות להפרעה הראשית, הפרעת האכילה. ברגע ש"מסירים" את מאפייני הפרעת האכילה (הקאות/צום/עיסוק אובססיבי במזון) הדיכאון עשוי להפוך להפרעה הראשית ולהתייצב כ"דיכאון קליני". אולם מהלך זה אינו קורה בכל המקרים, או יותר נכון, במקרים רבים הוא אינו קורה. נתינת כדורים אנטי דיכאוניים בהפרעות אכילה ניתנים על מנת להתמודד עם פרצי הדיכאון המלווים את הפרעת האכילה, אולם בעיקר כדי לעזור למטופל להתמודד עם החלקים האובססיביים והקומפולסיביים המלווים את הפרעת האכילה. לסיכום, בכל מקרה של הפרעת אכילה יש לשקול את השימוש בכדורים בהתאם למקרה הנדון. אין תסמין של "דיכאון קליני" באופן גורף אצל כל הלוקים בהפרעות אכילה, וכמו כן אצל כל אחד מתגבשת הפרעת האכילה באופן שונה וייחודי, ולכן יש לשקול כל מקרה לגופו. חג שמח, טלי פרידמן

היי, בלבלת אותי קצת בתשובה שלך, נראה לי שאני אצטרך הבהרה בענין הזה... בכל מקרה, תודה, ולילה טוב.

הטיפול התרופתי אצלך אולי עובד,! אבל האם הזיין שלך גם עובד??

אני מעל גיל 40 לפני חצי שנה נתגלתה אצלי מחלת קוליטיס - דלקת מעיים כיבית כרונית שאינה עוברת לעולם. מאז אני סובל נורא מהמחלה כולל צריכה מסיבית של כדורים . אמרו לי שהמחלה נכנסת לתקופות של רגיעה ואז המצב משתפר אבל הגרוע מכל שאצטרך לצרוך כדורים כל ימי חיי. המחשבה על הדבר הכניסה אותי לדכאון קשה ואפילו שקלתי להתאבד. הצורך להתעסק כל ימי חיי בכדורים כולל תופעות הלוואי שלהם ומחלה שמגבילה מאד באכילה ובעיסוק. מדובר במאות כדורים בחודש שלא לדבר על ההוצאות הכספיות - הכדורים די יקרים . במסגרת היאוש שתקף אותי הופגשתי עם חולה שכבר משתמש 20 שנה בכדורים והדבר דיכא אותי יותר כולל הפחד מה הכדורים גורמים לגוף במשך השנים. (ידוע על תופעות לוואי בכליות ובכבד) מה לעשות ?

א.א שלום רב, אני מבינה את הקושי שלך להפוך מאדם בריא לאדם "חולה", כאשר הידיעה שכך זה ישאר עד סוף החיים. שינוי התדמית הזו, בעיקר בעיני עצמך, אינה פשוטה. אולם מחלת הקוליטיס אינה מחלה נדירה ויש רבים שחיים איתה, או יותר נכון "חיים לצידה". המחלה קיימת, אך הם ממשיכים לחיות, ומצליחים להנות ולהפיק את המיטב מהחיים הללו. נכון, יש צורך לסגל תזונה מסויימת (אך לא נוקשה מדיי), צריך להיעזר בכדורים יומיום ובאופן כללי יש צורך יותר לשמור על עצמך. שמעתי כבר על מספר מקרים לא מעטים שרפואה אלטרנטיבית, ובעיקר דיקור סיני עשו פלאות לחולי קוליטיס. את חלק מהחולים זה אפילו שיחרר מהתרופות הקונבנציונליות, שיש להן אפקט הרסני על מערכות גוף נוספות, פרט למעי. אני אוכל להשיג עבורך טלפונים של מטפלים כאלו, אם תרצה. אני חושבת שעצם האבחון מצד אחד מקל. סוף סוף יודעים מה יש לך ולמה אתה סובל. מצד שני, קיים הקושי להתמודד עם האבחנה והשלכותיה על המשך חייך. במידה ואתה חש מוטרד ומדוכא, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול זה תוכל לעבד את הקושי הכרוך בהבנה שמעתה הינך "חולה", וחייך השתנו לעומת לפני אבחון המחלה. במידה ואתה מעוניין בהמלצות, צור עמי קשר דרך דוא"ל או טלפון (פרטים בכרטיסי האישי בהקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן

תעשה לך תרגיל , ותחשוב על כל מיני מחלות אחרות שעלולות היו לתקוף אותך, ולגרום לסיבוכים,החל בסכרת , וגרורותיה, המשך בהסתידות עורקים, ואנגינה פקטוריס, ו\או טרשת נפוצה, ניוון שרירים, וכלה בסרטן למינהו ואיידס. ותחליט עם מי מאלו היית רוצה להתחלף, אני בטוחה שעם אף אחד לא, כל אלה גרועים עשרת מונים מקוליטיס, שהיא כן ברת טיפול, ואפשרות לחיים מלאים עם הקפדהשמרנית על תזונה. יש כאלה שמקפידים על מזונם כל כך, לא בגלל מחלה, אלא כי זה ההובי שלהם. הרבה אנשים בגיל ארבעים מפסיקים להיות בריאים לחלוטין, אבל הם ממשיכים לחיות, יש כאלה שאין להם את הזכות להמשיך לחיות עד הגיל הזה, והם מתים הרבה זמן לפני כן, ואם תתאבד, זה לא יבריא אותך מהקוליטיס, אתה פשוט לא תהיה עוד.

רוז, הייתה לך תשובה מעולה! כל הכבוד! אפילו אותי את חיזקת, ואני מופתעת! תודה לך, jacki

דר פלד היקר אני בת 27 לאחר 2 גלים של התקפי דכאון.מהגל הראשון יצאתי לאחר שתוטפלתי בסרוקסט אבל מהנוכחי אני לא רןאה מוצא. הפסיכולוגית טוענת שאמתין להשפעת התרופות(עברן 6 שבועות) והפסיכיאטר אומר שהאישיות שלי מחבלת בהחלמה. נותרתי חסרת אונים ועשיתי ניסיון אובדני לא מוצלח לצערי. אני מרגישה שאין לי על מי לסמוך .במי להתמך .מי ינחה אותי.אם אפשר לענות במהרה אני קורסת

מקרה של תגובה לטיפול תרופתי בעבר מגדיל את הסיכויים לתגובה טובה גם כעט האם המינון מתאים? ניתן לעלות בסרוקסאט או למצא תחליף דומה לו שיפעל ביעילות. במקרה שיש גם מרכיב אישיותי להתפתחות הדיכאון יש לשלב פסיכוטראפיה (טיפול בשיחות) יחד עם הטיפול בתרופות. הכי חשוב לא להתאבד - הרי לא ניתן לטפל בגופה - וחבל כי את תצאי מזה בטוח - שבוע יותר שבוע פחות לא כדאי למות בגלל זה במקרה הצורך צרי איתי קשר דרך דף אישי בלחיצה על שמי בדף הפורום

מזה שבוע אני מקבל תרופה בשם אפקסור התחילו לי כאבים בלב השבוע כשאני מתעצבנת ורציתי לדעת אם ייתכן שיש קשר לתרופה נ.ב: רשמתי לך עוד אינפורמציה בדף הקודם מקווה שתוכל לייעץ לי מה עלי לעשות תודה שרית

אני ממש צריכה תשובות אני דיי חסרת אונים אז אם אפשר לענות לי במהרה תודה

באופן עקרוני אפקסור לא גורם לכאבים בחזה יש לפנות עם תלונה זאת לרופא משפחה - בת כמה את - יש גיל שתלונה כזאת שכיחה ושייכת למצב לבבי

אני בת 23

אני בת 27 כרגע חווה גל שני של דכאון ,מטופלת באפקסור . לטענת הרופא עד כאן התרופות סייעו לי ועבשיו הטיפול נתקע בגלל אישיותו הקלוקלת. אני יודעת שיש דברים רבים שעלי לשנות אבל איני יודעת איך ומהיכן להתחיל וזה גורם לי לרצות לחסל את עצמי שוב כי אין ברירה. הנסיונות שלי הולבים וניהיים רציניים ובמקביל אני מאבדת שליטה על חיי, עבודתי וקשריי עם אנשים. הפתרון הנורמטיבי היחיד נראה הסתלכות מבל הבלאגן הזה. אני צריבה מנחה לעזאזל איפה תחילת הדרך?.

מוזלי נראה שאנחנו באותה קלחת תיהיי חזקה אל תישברי אני מציעה לך לנסות לפנות לאתר סהר ברשת הם מאד עוזרים שם (סיוע והקשבה ברשת) אל תוותרי חמודה גם אם קשה ונראה שאין סיכוי www.sahar.org.il

האם את יודעת על איזה מקום שאינו ווירטואלי שאפשר בו לתמוך אחד בשני?

סכיזופרניה. באתר של וואלה.. והפעם, זה ווירוס. http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=5&id=53005

לאמא של... הידיעה כי ייתכן וסכיזופרניה נגרמת מווירוס התפרסמה כבר לפני כשנה בעיתון "ידיעות אחרונות". רוב הפסיכיאטרים שאני מכירה שוללים אפשרות זו, אולם בעיני זה לא משנה מה ימצאו, אבל אני מקווה שימצאו את הגורם למחלה, ואת דרכי הריפוי ממנה. זה יקל על אנשים רבים. תודה על הקישור. בברכה, טלי פרידמן

גם אני שמעתי על זה,רק בערוץ 8 ומצאתי את זה גם בספר על פסיכולגיה אב נורמאלית אם בימים הקרובים תהיה לי גישה לסקנר,אני יכול לישלוח למישהיא שתירצה את המאמר מהספר (הוא באנגלית) אופיר

ערב טוב וחג שמח! מה שלומך? תודה על הקישור. אני קצת עייפה מכדי לקרא הערב, אחזור מחר לקרא. ספרי קצת מה קורה איתך? אני לא יודעת מה לחשוב על כך שאת משוטטת ברחבי האינטרנט ומחפשת עוד אינפורמציה על המחלה. זה סימן טוב? (יש לך כוחות ומוטיבציה לחפש) זה סימן רע? (קרה משהו חדש...) זה משעשה שבשיגרה? סליחה על החודרנות- ופשוט תתעלמי אם זה לא מתאים לך. נראה לי שאיבדתי קצת אינהיביציות וגם את נימוסי הטובים בזמן האחרון... לילה טוב.

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=71328&t=71328

דניאל יקר, כפי שכבר כתבתי לך בפורום הלם-קרב, אין צורך שתשאיר כאן הודעות בשמות בדויים. אנחנו נמשיך לעסוק בנושא זריקות הפנטוטל ובוויכוח עם רפי קרסו בפורום הלם-קרב. דרור

שלום, אבקש תשובה מקצועית. האם נער בודד שבונה לעצמו עולם דמיוני מדמויות דמיוניות (שלקוחות מספרים), למעשה סכיזופרן? או שלמעשה מדובר בדרך שלו להתמודד עם הבדידות? אין לו שום תופעות אחרות שקשורות למחלה. זה כבר קיים כמה שנים. מהי הדרך לעזור לו? טלי.

קחי אותו לפסיכיאטר לאיבחון .

טלי שלוום רב, אם הילד מתפקד כראוי, ואין לא פגיעה בשיפוט ובבוחן המציאות, סביר להניח שהילד בסדר גמור. אבל זוהי תשובה כוללנית מדיי ולא נראית לי מספקת. אולי תפרטי יותר על הילד, ועל הדימיונות? בברכה, טלי פרידמן

שלום טלי, תודה על תשובתך. הילד מתפקד כראוי ואין לו פגיעה בשיפוט או בבוחן המציאות. מדובר על ילד שהוא בודד מבחינה חברתית בעל קושי מסויים ביצירת קשרים, רגיש, תלמיד מצטיין מבחינה לימודית. לדבריו, זה החל בגיל 14 (הוא כיום כבן 17), וזה עדיין ממשיך. הדימיונות מתבטאים בכך שהוא יצר לעצמו מעין "מציאות אוטופית" שבה הוא חי למעשה את הדמויות שהוא קרא בספרים, במעין משחק תפקידים. הוא מודע להם ושולט בהם, כלומר זה לא קורה מול אנשים. אני חושבת שאיתם הוא יכול להיות כל מה שהוא לא והוא חווה את כל הדברים שהוא לא חווה במציאות. האם זהו סימפטום להפרעה נפשית כלשהי? אין לו שום סימנים אחרים, או סימפטומים אחרים, כיצד ניתן לטפל בזה, כי זה כבר קיים כמה שנים. תודה, טלי

אחיה בן ה - 16.5 של נערה הלוקה בתסמונת טורט כוסס ואוכל את העור מסביב לציפורניים באפן אובססיבי, ובנוסף מושך את הציפרניים כלפי מעלה, בזמן האחרון גם חוזר אחרי דברי הסובבים, ומדי פעם צועק צעקות חסרות משמעות, האם יתכן שלפתע בגיל ההתבגרות החלו גם אצלו תופעות של תסמונת טורט ?

טורט עלולה להופיע בגילה התבגרות, או להתחיל כטיקים בגיל הילדות, ולהחמיר ולהתפתח לטורט בגיל ההתבגרות, לפעמים היא דוקא נחלשת בתקופת ההתבגרות, בקיצור, הרבה לא יודעים עליה, והיא תסמונת מרגיזה. עם הרבה צורות התנהגות, לאחי למשל הופיע הטורט בגיל ההתבגרות, והחריפה בצבא, והיום בגיל 45 הוא עם טורט ברורה, שזה טיקים, חזרה כפייתית על דברים, קולות שונים, זה מחריף עם מתח, וזה לא הכי נעים למי שלא מכיר את זה.

פניה שלום רב, אינני מכירה היטב את התסמונת ואת שלבי התהוותה, אולם ההתנהגות עליה את מספרת דורשת בדיקה של פסיכיאטר, בכל מקרה. בברכה, טלי פרידמן

ג'יל דה לה טורט , יותר מתאים לנוירולוגיה מפסיכיאטריה. זו לא תסמונת פסיכיאטרית, אלא פיסיולוגית, קראו לה על שם מי שגילה ואיפיין אותה, למה צריך פסיכיאטר?? לפעמים יש הקלה בתסמינים ע"י שימוש בתרופה הלידול, אבל לא תמיד, לפעמים ההלידול מחריף את התופעה.

למיטב ידיעתי בתסמונת טורט (כמו גם בתסמונות טיקים קלות יותר) הסימפטומים מתחילים בגיל תחילת בית הספר היסודי, משהו כמו 7. לי אישית לא נראה סביר שיתחילו להופיע תסמינים בגיל התיכון. אבל אני לא נוירולוגית, אז...

היי, את פה ? מה קורה איתך ? אביב

מה את עושה באינטרנט עדיין?

נראה לי שהיום אני אשן בעבודה מרוב לחץ, סתם הכל ברוח טובה ובכיף, מה קורה איתך ?

שלום ! הייתי מעוניינת לדעת האם טיפול בשיטה הטבעית ( אלטרנטיבית ) עוזרת במקרה של חרדות ? ובמידה וכן הייתי רוצה לדעת על חומר כתוב בנושא באינטרנט וכן המלצה על הומיאופת טוב באזור הקריות . תודה .

גם את מהקריות.........זה כנראה מהזיהום......."אור

אור שלום רב, רפואה אלטרנטיבית עוזרת במקרים והפרעות רבות. אולם הצלחת הטיפול פעמים רבות תלויה באמונתו של החולה בגישת הטיפול. לא ידוע לי על מחקרים או אתרים רשמיים, אולם אני מכירה לא מעט אנשים שנעזרו ברפואה אלטרנטיבית גם במקרים של חרדות, וזה הביא להקלת הסימפטומים. אני מכירה הומיאופתית מקסימה אבל היא בת"א. אם בכל זאת תחליטי שאת מעוניינת בפרטיה, צרי עימי קשר דרך אימייל או טפלון (הפרטים נמצאים בכרטיסי האישי בהקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן

שלום, יש לי שאלה מעט מוזרה, אך היא מטרידה אותי. לפני כשבוע וחצי נפטרה אחותי הקטנה ממחלת הסרטן בהיותה בת 18.5. אחותי סבלה ממחלת הסרטן במשך 5 שנים. מהרגע בו נפטרה אחותי אני חשה הקלה, התחושה היא שהיא נסעה לטיול ארוך ותשוב בעוד זמן קצר. במשך 5 שנים פחדתי, ועכשיו ממש לא ברור לי מה אני מרגישה, אני מתבוננת בתמונות שלה והכל נראה לי בסדר, איני חשה בצער אלא רק בריקנות כלשהי לא מוגדרת. קשה לי להבין את הרגשות שלי ולכן איני יכולה להביע אותם, הדבר שמטריד אותי הוא האם חוסר התחושות שלי נורמלי? האם אני צריכה לפנות לעזרה מקצועית בכדי להבין את עצמי, או שזה טבעי והזמן "יעשה את שלו"?

ראשית - תנחומי שנית - בת כמה את ?. שלישית - גם לי אירע מוות של אם בהיותי בן 16 , ולא רצינו יעוץ או טיפול הזמן , אצלי לפחות , עשה את שלו - אולי מומחים יחלקו על דעתי , וקטונתי .

מבולבלת שלום, 1. משתתפת בצערך. 2. קחי לך את הזמן וזכרי שאת צריכה להתאבל. 3. תלכי לפי הרגשות שלך. אם את מרגישה צורך לצחוק ולהנות, אז קדימה. עדי

הי, אימי נפטרה מסרטן לפני כ- 10 שנים ורק לאחרונה בעצם אני הבנתי את עוצמת הכאב. אל תהיהי מוטרדת מהעדר רגשות. קודם כל לתמוך בבן אדם חולה זה דבר מאוד מאוד קשה. גם אני בהתחלה הרגשתי מן הקלה - הינה אמא נסעה, לקחה חופשה. זו לפעמים עדיין התחושה. קשה להשלים עם אובדן - לדעת שלעולם זה לא יהיה אותו דבר אבל הכי חשוב שתדעי שאחותך תמיד תחיה בתוכך. זה שהיא לא נמצאת כאן במובן הפיזי לא אומר שהיא הלכה. אני חושבת שיעבור זמן עד שתתחילי לעקל את מה שקרה. כל אחד והקצב שלו. מה שבטוח שטוב לה עכשיו במקום בו היא נמצאת וזה מה שחשוב. תהיהי חזקה!!! אני כאן, אם אוכל איכשהו לעזור.

שלום למבולבלת! ראשית כל - קבלי את השתתפותי בצערך. שנית - אינני חושבת שהכינוי "מבולבלת" הולם את הנסיבות. מה שאת מרגישה הוא, לעניות דעתי, טבעי ביותר: הטיפול באחותך החולה גזל ממך מן הסתם לא מעט זמן ואנרגיות נפשיות. וברגע שהכל הסתיים והעול ירד ממך - זה רק טבעי שבשלב הראשון תחושי הקלה. אצלי קרה בדיוק אותו הדבר לאחר מותם של שני הורי, ורק אחרי שבועות ספורים התחלתי לעכל את העובדה שלמעשה הם לא ישובו עוד. עלייך לדעת שעלולה לבוא אחר כך תקופה של כאב, אבל הזמן אכן יעשה את שלו. אם לפנות או לא לפנות לעזרה מקצועית - זה תלוי אך ואק בך. לדעתי זה לא יכול להזיק! ובינתיים, אם יבואו רגעים קשים - תבכי, תדברי על אחותך, תכתבי כאן בפורום על כל מה שאת מרגישה. בדיוק לשם כך הפורום קיים ומניסיוני אני יודעת שיש כאן אנשים באמת נפלאים - אנשי מקצוע וגולשים כאחד - שיודעים ומוכנים לעזור. וגם אני כמובון מוכנה לעזור כמיטב יכלתי. אני עוברת עכשיו תהליך דומה - מעכלת את מותו של אבי - וחושבת שאוכל להבין בדיוק מה שעובר עלייך! כל טוב! אחת

רציתי להודות לכל מי שענה לי. אני רואה בפורום הזה המקום היחיד בו אני יכולה לשפוך את כל מה שמציק לי, משום שקל לי יותר להתבטא בכתב, ובפני אנשים שלא שופטים. האמת היא שאני לא בוכה ולא מרגישה צורך לבכות. הפעם היחידה שבכיתי היתה בהלוויה וגם זה אני לא בטוחה שנבע מהרגש שלי, אני חושבת שיתכן שבכיתי מכיוון שידעתי שאני "צריכה" לבכות. אחותי היתה ומבחינתי עודנה אחד האנשים הטובים ביותר שהכרתי, היא תמיד רצתה שנשמח ושיהיה לכולם טוב, היא לא הרשתה לאף אחד לבכות או להיות עצובים לידה. היא טענה שהחיים יפים... אני לא חשה בעצב אלא בריקנות שנובעת יותר מזמן שהתפנה לי, וזה מה שמטריד אותי, איך יתכן שאני לא מרגישה בחסרונה של אחותי שאין לי כל ספק שאני אוהבת אותה, ומעריצה אותה?

מבולבלת יקרה... כל אדם עובר את תהליך האבל בצורה שונה תחושת ההקלה שאת מרגישה נובעת לדעתי במידה רבה מחמש שנות חייך האחרונות בהן חיית את המחלה במשך עשרים וארבע שעות,אין זה פלא לדעתי להרגיש בילבול נוראי כפי שאת מרגישה מצד אחד השחרור..ומצד שני המציאות המרה-האובדן כולנו כשאנו נפרדים מאדם יקר..אנו עוברים {שוב,כל אחד בדרכו} תהליך שמורכב ממספר שלבים..כמו הדחקה,הכחשה..עד שמגיעם להשלמה. הדרך היא אינדבידואלית אל תלחצי שמא אם אינך מרגישה עכשיו את הנורא מכל..סביר להניח שהוא יגיע ותתמוטטי-זה כלל לא מחייב חמש שנים בצל מחלה ארורה זה הרבה זמן של הכנה נפשית פנימית סביר להניח שאת חלק משלבי הפרידה עשית כבר בזמן זה סביר להניח שנפרדת מאחותך אינספור פעמים בחמש שנים האלו. ויתכן שלפרידה האחרונה,הממשית והקשה הגעת מוכנה. בכל אופן,הזמן אולי לא מרפא אך מאפשר לנו להתמודד בכל מיני טכניקות שאנו ממציאים לעצמנו תחיי ותרגישי אל תתעמקי כלל ב-"מה צריך להרגיש" זה ממש לא רלוונטי הכאב יתמקם בך אם תרצי או לא האובדן שם תמיד. ובאשר לשאלת האם לפנות לטיפול מקצועי-תהיי ערה לעצמך ותפעילי חושייך-בטחי בהם הם ינחו אותך. לו רק יכולתי לעזור לך יותר......

רציתי לדעת האם במקרה של טיפול בהפרעת אכילה, המחלקה הסגורה הינה בעצם התחנה האחרונה? אשמח לקבל תשובה. jacki.

ג'קי שלום רב, עליך להסביר מה כוונתך ל"תחנה אחרונה". בהפרעות אכילה אישפוז במחלקה סגורה נעשה בדרך כלל בשל מצב קשה של החולה, שמחייב אישפוז סגור. אין הכוונה באישפוז שכזה להעביר מסר לחולה שזוהי האפשרות האחרונה שנותרה בחייו, כי אם זוהי האפשרות שככל הנראה עשויה להציל את חייו. זה מעט שונה בעיני. בברכה, טלי פרידמן

טלי, לאותו חולה הוענקו כ"כ הרבה הזדמנויות באשפוז רגיל( אשפוז יום) ולא אישפוז פסיכיאטרי, אך עכשיו זה נדמה כאילו היאוש שבר אותו, וכל מה שנותר לעשות זה להעבירו למחלקה הפסיכיאטרית. ואני קצת מוטרדת מכך, מה בדיוק עושים במחלקות הפסיכיאטריות, שמעתי רק סיפורים אבל לא את הדבר האמיתי, כיצד המחלקות הסגורות שונות בטיפול שלהן מהאשפוזים הרגילים ? תודה מראש, jacki

אם קיבלת את הדואל יש פיסקה אחת לא ראויה קבלי את התנצלותי

שאול שלום רב, אני לא בטוחה שהבנתי למה כוונתך, אבל בכל מקרה, ההתנצלות מתקבלת. יום טוב, טלי פרידמן

שלום רציתי לעלות בעיה שמציקה לי וגורמת לי אי נוחות אשמח מאוד אם תיתן לי עליה תשובה. אני בן 15 עברתי לא מזמן טראומה קשה מאוד לא יכלתי לא יכלתי לאכול מפאת מחלה בגרון שנתגלתה רק לאחר שבועיים של התלוננות ,לקחתי כדורים שרופא נתן לי ראפאפן ולמרות זאת היה קשה לי לאכול , משפחתי חשבה שאני ממציא דברים ויש לי פחדים והזמינה פסיכולוג לביתי אך אני סירבתי אז לקחו אותי בכפייה באמבולנס וקשרו אותי באזיקים באותו הלילה כשהגענו לטירה שיחררו אותי אולם חטפתי הלם קשה ומאותו לילה אני מרגיש שאני מאבד שיווי משקל , וקשה לי לעבור במסדרונות באופן חופשי האם מוכרת לך תופעה זו ומה עלי לעשות בתודה מאור

מאור שלום רב, אני חייבת לציין שהזדעזעתי מקריאת מכתבך. התחושה שלא מאמינים לך, שאתה "משוגע", ממציא דברים ופחדים, מול הידיעה הפנימית שלא כך הם הדברים והסבל הפיזי שבוודאי עברת, הפער הזה קשה ביותר. ואולם, אני אתייחס לשאלתך בסוף המכתב. כנראה שמדובר בתגובה לטראומה שעברת, כלומר תגובה פוסט-טראומתית. הדרך הטובה להתמודד עימה היא דרך טיפול פסיכותרפויטי, אך אינני יודעת מה גישתך למטפלים כעת, לאחר החוויה הנוראית שחווית. ואגב, לא סיפרת מה היה התפקיד והמקום של בני משפחתך בכל סיפור האיבחון בטירה, ולאחר גילוי המחלה בגרון. מה התייחסותם כיום? אשמח אם תפרט מעט יותר, ונוכל להמשיך לחשוב על הדרך הטובה עבורך לעבד את החוויה הקשה. בברכה, טלי פרידמן

מזל"ט

כן, כבר 50 ימים, ויהיו עוד... תודה על המזל-טוב.

בבקשה...

בוקר טוב וחג שמח- השארתי לך הודעה לפני כמה עמודים- הקצב שבו מתמלאים הדפים ממש מדהים... להת'

היי,גם לך חג שמח... קראתי את ההודעה ועניתי אך המחשב נתקע והכל הלך לאיבוד... החג עבר בסדר וחוץ מקטע לא נעים שהיה עם הבן הגדול. בקשר לחלום ? אתמול הראיתי למטפל שלי את שני החלומות ועבדנו יותר על החלום ששלחתי לך. הוא התמקד יותר בקטע על הילדה שנדרסה ! ואמר שיש אצלי איזו תחושה של אסון. שאולי הילדה זו אני ואולי קרה משהו נורא בעבר,הווה או עתיד ואני בדרך לאיזה גילוי של משהו. כך הבנתי ואולי אני טועה. זה מפחיד !!! אולי קרה משהו בעברי הרחוק שהודחק בצורה חזקה כל כך שאני לא זוכרת ? אני באמת לא זוכרת כמעט דבר מהילדות שלי אז מי יודע ? לבן הקטן היה הבעבועות רוח והבוקר הבת שלי התעוררה מלאה בפצעים. והבן הגדול היום נסע לאמא שלי ליומיים בערך. איזה שקט בבית ! הוא משגע אותי בתקופה האחרונה ! וזהו בערך. מה קורה אצלך ? איך עבר החג? עשית משהו ? לאן נסעת? איך היה? והכי הכי איך את מרגישה ? אני לא יודעת למה אבל אני מרגישה קרובה אליך כאילו אנו מכירות שנים... ביי בינתיים

ערב טוב! ניסיתי להכנס לפורום מוקדם יותר הערב- ולא הצלחתי... החג הזה עובר עלי בגודש ארועים וחויות. יש לי תחושה של התקדמות ביחס להחלטות חשובות שאני צריכה לקבל, וזה עושה לי טוב... הצטערתי לשמוע על הבן הגדול, וגם על אבעבועות הרוח של הקטנים. אל תצטערי שלא חיסנת, כי שמעתי על מקרה של ילד שפיתח אבעבועות למרות החיסון. תרופת הסבתא במשפחה שלי נגד הגרודים-אמבט חמימה עם כף של קמח תפוחי אדמה, או טלק. אגב משפחה- אולי יגלו מי האידיוט שאחראי לפיתוח? בטח אותו אחד שהמציא את החגים. נשכתי את הלשון במשך יומיים כדי לא להגיב על כך שהבנות שלי דיברו מאוחר, מדברות יותר מדי, רבות ביניהן- בטח זה ככה גם בבית אמא שלהן צועקת יותר מדי הן לא ממושמעות ועוד פנינים... ד-----------------------------י זה כבר עבר... עד שנה הבאה. לילה טוב.