לאנג'ל
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני שמחה שאת מוכנה לשמוע. כתבתי את זה כבר ל- "אמא של...", ומכיוון שזה די ארוך לדעתי אז אני אשמח אם תפני למכתב ששמו: "לאמא של..." מאת jacki , אני מקווה שזה בסדר. גם לי בהתחלה זה נשמע בולשיט, באמת, אבל אחרי שעשיתי את זה הפסיכולוגי שלי שאלה אותי איך הייתי מדרגת את הלחץ שלי לפני התרגיל ואחריו, ונדהמתי מההבדלים, לא האמנתי. אבל אני בהחלט חושבת שזה נורא תלוי בסיבה שלך לנדודי שינה, בדר"כ הם לא באים סתם פתאום. את יודעת למה לך יש נדודי שינה? אני אשמח לשמוע, אבל רק אם את מעוניינת לספר. תודה, ולילה טוב! jacki
זה לא ממש משנה מה עוזר לך עוזר לך ודעתי לא צריכה להחשב... נדודי שינה התחילו אצלי בגיל 4-5 כשהתחילו אצלי סיוטים ליליים .קרה שסירבתי לישון והייתי משחקת כל הלילה כדי לא להרדם או שאחרי סיוט פשוט לא נרדמתי יותר. בגיל 15,בעקבות משהו חזרו הסיוטים והפעם באופן ברור על מוות...הייתי שוב חסרת שינה כחודש -חודשיים ושוב עבר... בגיל 16-17 התחילו לי נדודי שינה שאין לי מושג מניין באו.הייתי יושבת בלילות,כותבת,נלחצת מכך שאני לא נרדמת ושלמחרת יקרה לי משהו רע(אף פעם לא קרה). תביני שככה עשיתי בחינות ועברתי ימי לימודים... הייתי חסרת מנוחה כזו.שום דבר לא גרם לי להרדם.שום דבר! אמא שלי פנתה לפסיכולוגים והם הרגיעו : "בטח יש לילדה חרדת בחינות" היה לה קל להאמין והיא האמינה... אבל לי אין חרדת בחינות! שנה לאחר מכן נגשתי לבגרויות.שתתי קפאין עד ל5 דקות שלפני השינה ונרדמתי כמו כלום! לא היה קשר לבחינות מה שכן...היה להם פיתרון של לתת לי צמחי באך...טוב זה עניין של אמונה,לי זה לא עזר... כרגע,נדודי שינה...מלווים לעיתים בעצבנות,כאבי ראש,סיוטים ,חרדות...אולי בגלל הפרעת אכילה,אולי סתם כי אני מטומטמת. מי יודע... היה מעניין?!
תודה שסיפרת לי. אני יודעת כמה זה לא נעים שיש לך נדודי שינה, מה את עושה עם הפרעת האכילה שלך? מאז שהתחילו לטפל בהפרעת האכילה שלי, אז בערך שבוע אחרי זה יצא לי לישון לילה שלם, והייתי כ"כ מופתעת, כי לא ידעתי שיש לזה קשר, אפילו קטן להפרעת האכילה, אבל מה שנכון, זה שאני עדיין מפחדת להירדם, ועדיין יש לי פחדים, וחדרות, ואובססיות והכפייתיות שבהן לא חלפו אפילו במקצת, אלא רק התגברו. אני לא כ"כ יכולה להצביע על החרדות שלי, אולי קצת, אני כאילו חוששת שמישהו לא מוכר יבוא אליי, מצד אחד אני חושבת על רצח ואונס, ואלה דברים שיפגעו בי, אבל מצד שני לא כ"כ איכפת לי, אני יודעת שזה דבר שבעצם יפגע בי אז אני לא מוצאת בזה דברים רעים, את מבינה? זה סותר אחד את השני. אני פוחדת כאילו מחשיפה, שאם מישהו יגע בי, יתקרב אליי (או אפילו ידע עליי משהו) אז זה כאילו אני נחשפת, ואי לא רוצה בזה, והעניין שאני לא מעוניינת להיחשף והרצון להיעלם מתבטא אצלי בהמון דרכים. אני מבינה אותך כשאת אומרת שנדודי השינה מלווים בכאבי ראש וסיוטים, זה לא נעים בכלל. וכן. עניין אותי מאוד מה שסיפרת לי. תהיי בטוחה. לי יש נטייה לדבר הרבה(או לכתוב הרבה) וזה לא כ"כ מתאים לי( זה כל הקטע עם הקושי להיחשף) ואחרי זה יוצא לי כאילו להצטער על זה שנחשפתי וסיפרתי ושמישהו יודע, זה יכול להרוג אותי.(אבל שום מגיע הקטע, שאני יודעת שקש לי להתמודד עם זה ,אז אני עושה את זה לעצמי דווקא, מתוך שנאה, את יודעת?!) . אני מקווה שלא שיעממתי אותך, אם כן, אז תגידי לי. טוב? בוקר טוב ויום נעים לך! jacki
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
