חרדות ואו.סי.די

מזה שנתיים אני סובלת מחרדות, במשך הזמן החרדות הקצינו והתרחב היקפן. לפני חודש בערך עברתי תאונת דרכים קשה דבר שהביא להחמרת החרדות. אני חרדה מכל דבר , מכל פעולה מכל סביבה, אני חיה באימה מתמדת. למרות זאת אני מתפקדת כמעט כרגיל, בעבודה עם אנשים, קבוצה מצןמצת של אנשים מודעת לבעייה זו המשפיעה על תפקודי.היום שלא כבעבר במיוחד אחריח התאונה אני מגיבה בהתפרצויות , בצעקות האשמות, התגובה של ההורים שלי זה פשוט התעלמות(אני לא אלימה)[אנשים מסביבי עושים דברים טיפשיים וברישול וכל הזמן קורות תאונות קטנות שאין לי אפשרות למנוע אותן.כאשר תוקפת אותי חרדה אני יכולה במשך שעות ואף ימים להתעסק בה במחשבה בצורה כפייתית ולשכנע את עצמי שקרה לי משהו או שלא... ניסיתי טיפול פסיכולוגי - לא עוזר. אני לוקחת סרוקסט כרגע , לקחתי לפני ארבעה חודשים למשך חודשיים ולא היה שינוי. ולפני שבוע התחלתי שוב ליטול אתצ הסרוקסט, אני לא רואה פתרון למצב, שכן המצב נובע ממודעות רבה לסכנות, שאכן קיימות מה המטרה להפחית את רמת המודעות באופן מודע?או בלתי מודע? תודה

גילי שלום מצבך הוא דיי דומה לשלי. לפי מה שהבנתי מהמכתב החרדה שאת מעלה היא לא רק ממה שקורה עכשיו ולא מה שקרה בעקבות התאונה ,נראה לי שמסתתר משהו עמוק יותר , התאונה יכול להיות שהביאה אותך למצב שבו הכל הוקצן . את אומרת שאנשים עושים הכל ברישול ואת התאונות את לא יכולה למנוע- נראה לי שאת מנסה לעשות את הכל מושלם . אני לא יכול לדעת בדיוק ממה שאת כותבת אם זה ככה . מנסיון אני יודע שלא קל לראות אנשים עושים טעויות ולא לבוא ולתקן , אבל החיים לימדו אותי שלא צריך להתרגז מכך ופשוט לתת לאנשים לעשות את הטעויות , הרי גם את כמו כל אחד עושה טעויות ( כי את בן אדם ). אל תנסי לעשות את הכל מושלם כי זה אף פעם לא יהיה מושלם !דבר נוסף הוא שאת אומרת שאת מתעסקת בחרדה כל הזמן ומנסה לבחון אותה - הדבר הוא מעייף ומתיש ,ובחינה של הדברים לבדך לפעמים מביאה לכניסה לתוך מצב של האשמה עצמית וכעס על עצמך . לטובתך ,גשי לפסיכיאטר/ית שמטפל/ת בך ושאלי אותו/ה לגבי מה שאת עוברת . אני לא פסיכיאטר אבל אני חושב שיש פה איזשהו סוג של אובבססיה לגבי החרדה ,מאיזושהי סיבה . יכול לביות שאת סובלת מרמה מסוימת של אובבסיביות -קומפולסיביות . שוב אני לא פסיכיאטר ולא מתיימר להיות פסיכיאטר או פסיכולוג . אני יכול להזדהות עם מה שאת כותבת משום שעברתי דברים דומים ,ברמה כזו או אחרת. בהצלחה בהמשך הדרך ותתעודדי, לחיים יש הרבה מה להציע וכדאי שתתמקדי פחות בחרדה, אלא במשהו שמעניין אותך (תחביבים,לימודים וכו') כך תוכלי לנתב את האנרגיה שבך לאפיקים חיוביים . תהיי חזקה יריב

גילי שלום רב, את מתארת מהלך של מצב חרדתי, לאורך זמן ממושך, שאחרוע התאונה החמיר אותו עוד יותר. לא ברור לי לאיזה טיפול פסיכולוגי הלכת, וכמה מטפלים ניסית, אבל תדעי כי פעמים רבות לוקח זמן למצוא מטפל טוב שמתאים לך (לפי אישיות, העדפות אישיות, "כימיה" וכו'). ייתכן וכדאי לנסות שוב, עם מישהו אחר. ובנוסף, לא ברור לי אם לקיחת הסרוקסט היא בהוראה ובפיקוח של פסיכיאטר. אם כן (ורצוי מאד שכן) כדאי לספר לו על התחושות שאת חשה במשך היום. ייתכן ויהיה אפשר להוסיף או לשנות, כך שתחושי הקלה. בנוסף, תמיד אפשר לנסות שיטות כגון: ביופידבק, הרפייה, מדיטציה ועוד. אך זה מאד תלוי אם את "מתחברת" לשיטות טיפול אלו. בברכה, טלי פרידמן