לאביב-טיפול תרופתי

בדיאלוג הקודם אמרת שבמקום שבו היית טיפול תרופתי לא התאים רציתי להאיר את עינייך בלא להיכנס לבעיה הספציפית שלך בנושאים הבאים התאמת ההרכב התרופתי בסוג התרופות ומינונן הוא תהליך שעשוי לקחת חודשים מספר אצלי הנושא התרופתי עובד אני לא יכול לשפוט יעילות טיפול פסיכולוגי היות שמספר הטיפולים שמקצה קופת החולים שלי הוא במשורה והאמצעים הכספיים שלי מוגבלים אשמח אם תתייחסי האם עלולה להיות הפרעת אכילה בלא שיאובחן דיכאון קליני ? תודה שאול

היי שאול, בוקר טוב, אני לא ראיתי בהפרעת האכילה שלי "בעיה מוחית" של חוסר איזון הורמונלי, שכדורים יכולים לפתור, ראיתי בה תגובה או דרך התמודדות לסיטואצית חיים קשה, יכולתי לזהות דברים ספציפיים בחיים שלי שגרמו לי להתדרדר להפרעת האכילה, וברגע שהתחלתי טיפול פסיכולוגי יכולתי למצוא דרכי התמודדות נכונות יותר עם הקשיים של החיים והבעיות שהתקילו אותי, כמו למשל לכתוב עליהן, לא הייתי צריכה יותר את האכילה וההקאה כדי לשכוח מהבעיות, יכולתי לזכור אותן, לחיות אותן ולהתמודד איתן, ובגלל זה לא פניתי לכדורים, ובגלל שהדרך הזו עובדת אני לא פונה לכיוון הזה, ומעדיפה להתגבר לבד. לפעמים זה פשוט יותר קשה, כי יכול להיות שכדורים היו עוזרים לי לשכוח, אבל אני לא רוצה לשכוח ולהרגע, אלא ללמוד לחיות, ולהתמודד. אבל שוב זו אני ורק אני, וכדורים יכולים להוות מקור הצלה עבור אנשים, שהבעיה אצליהם היא באמת יותר פיזית גופנית אולי, ופחות פסיכולוגית ונפשית, ושוב אני לא אשת מקצוע, ואולי אני לא מנסחת את הדברים נכון, אולי רופא היה נותן תשובה מקצועית יותר, אני רק כותבת מה שאני מרגישה, אז קבל את הדברים שלי בזהירות. לגבי האם יכולה להיות הפרעת אכילה בלי דיכאון קליני ? אין לי מושג. אנשי המקצוע עוסקים בהבחנות ובהגדרות ובתיוגים, אני עוסקת בקשיים שלי, אין לי מושג, אני יכולה לנסות לברר אצל המטפלת שלי אם הייתי מאובחנת בתור אישיות עם דיכאון קליני או לא, ואם זה ייתכן, אבל האמת היא שזה באמת לא נראה לי חשוב, לדעתי כל ההגדרות הללו גורמות למטפלים להתייחס לבן אדם כחלק מקבוצה, מכלל, ולאבד את האדם עצמו. כלומר, אם מחליטים שכל הפרעות האכילה באות עם דכאון קליני, אז אין יוצאים מהכלל, ואז באמת טיפול תרופתי הוא האלטרנטיבה, ויכולים להיות פספוסים במקרים האלה. יותר חשוב בעיני בטיפול פסיכולוגי זה לראות את האדם שיושב מולך בחדר עם הדלת הסגורה, ופחות את ההגדרות והתיוגים והקבוצה אליה הוא משתייך, כי באמת כל אחד עם הפרעת אכילה הגיע אליה ממקום שונה, וכל בן אדם הוא שונה. איכשהוא אולי אני אידיאליסטית מדי, אבל זו הגישה שלי. שיהיה יום טוב, אביב.

היא מרדימה עוד יותר

היי אביב, חיזקת אותי מאוד במה שכתבת לשאול, למרות שזה לא היה מכוון אליי. יש לי גם הפרעת אכילה וכמוך, גם אני לא ראיתי אותה כ" כבעיה מוחית" (כמו שאמרת), ידעתי בדיוק למה עשיתי את מה שעשיתי, הכל היה מתוכנן ומכוון להרס עצמי, וזו הסיבה שאני לא נוטלת כדורים ואני לא מרגישה שאני זקוקה להם. עדיין לא חזרתי לטיפול הפסיכולוגי שהיה לי אך אני בהחלט מרגישה שאני זקוקה לו, ככל שהזמן עובר אני מרגישה שהיאוש אוכל אותי. אך אני יודעת שבזמן שטופלתי(בהתחשב בעובדה שאז הייתי במצב חמור יותר מעכשיו) הפסיכולוגית עזרה לי במקצת, ואני בטוחה שכעת היא תוכל לעזור לי עוד יותר. אין לך מושג את חוזק ההשפעה שלךעליי ואת הכוח שנתת לי. תודה לך אביב. אני מקווה שנתראה שוב. jacki

היי, אולי את יכולה לתת תשובה מקצועית לשאלה של שאול האם תיתכן באמת הפרעת אכילה בלי דיכאון קליני. תודה , אביב.

שלום רב, הפרעת אכילה מלווה ברוב המקרים בדיכאון. אולם לא בכל המקרים ניתן לאבחן את הדיכאון כ"דיכאון קליני". פרט לכך הדיכאון הוא הפרעה נלוות להפרעה הראשית, הפרעת האכילה. ברגע ש"מסירים" את מאפייני הפרעת האכילה (הקאות/צום/עיסוק אובססיבי במזון) הדיכאון עשוי להפוך להפרעה הראשית ולהתייצב כ"דיכאון קליני". אולם מהלך זה אינו קורה בכל המקרים, או יותר נכון, במקרים רבים הוא אינו קורה. נתינת כדורים אנטי דיכאוניים בהפרעות אכילה ניתנים על מנת להתמודד עם פרצי הדיכאון המלווים את הפרעת האכילה, אולם בעיקר כדי לעזור למטופל להתמודד עם החלקים האובססיביים והקומפולסיביים המלווים את הפרעת האכילה. לסיכום, בכל מקרה של הפרעת אכילה יש לשקול את השימוש בכדורים בהתאם למקרה הנדון. אין תסמין של "דיכאון קליני" באופן גורף אצל כל הלוקים בהפרעות אכילה, וכמו כן אצל כל אחד מתגבשת הפרעת האכילה באופן שונה וייחודי, ולכן יש לשקול כל מקרה לגופו. חג שמח, טלי פרידמן

היי, בלבלת אותי קצת בתשובה שלך, נראה לי שאני אצטרך הבהרה בענין הזה... בכל מקרה, תודה, ולילה טוב.

הטיפול התרופתי אצלך אולי עובד,! אבל האם הזיין שלך גם עובד??