עכשיו ולנצח

הזמן עובר והיאוש גובר בעיות בהדחקה מחכות למענה אך לשווא כל התקוות כי סביר שמחר אני כבר לא יהיה כל ההבטחות שהבטחתי לעצמי שהכל כבר יסתדר אם רק אפסיק להיות אני שינויים לא מוצלחים שגרמו לשגעונות ובתוכי אני יודעת שהכל רק אשליות לא משנה מה אבקש או אייחל כל מה שיקרה יתגשם לרעתי כל דבר הייתי נותנת אם היו נותנים לי להרגיש רק קצת אחרת המתה שחיה בתוכי בנתה לה קן עם שושנים שרק גורמת לי לרצות לאבד את החיים למה זה קורה לי ?

וכתבתי לך הודעה קצת יותר למטה...

ג'קי יקירתי! מנסיון, למדתי שאפשר להשתנות. את יכולה פשוט לחיות מחדש. אם אני עשיתי את זה, אז כל אחד יכול. אני לא יודעת אילו חוויות עברת שגרמו לך להרגיש ככה, אבל אני בטוחה שהן לא חוויות כ"כ נעימות ואף על פי כן, את לא מרוכזת בעצמך, בבעיות שלך ובעניינים שלך. את מוצאת את הכוח לעזור גם לאחרים. עזרת לי, מאוד. ובשביל לעזור לאחרים צריך המון כוח, את צריכה בשביל זה להפוך את עצמך ל"גיבורה" ולא לתת לעצב שלך ושל אנשים אחרים להשתלט עליך, וזה קשה. קשה מאוד. יש בך חוזק פנימי, גם לי יש, אבל אני ויכול להיות שגם את (מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת ואולי אנחנו מרגישות את אותה ההרגשה) לא מנצלות את החוזק הזה לדברים חיוביים (חוץ מעזרה לזולת - ערך עליון ביותר), את צריכה לנצל את החוזק הזה בשביל לעזור לעצמך להיות יותר אופטימית, להיות יותר בטוחה בעצמך.להתחזק יותר. ולבינתיים, ביי, tal

טל, אין לך מושג כמה אני מודה על הדברים שכתבת לי, אין לי נטיה לחשוף את הרגשות שלי ואת מה שאני מרגישה באמת, זו החולשה שלי, והשתכנעתי בכך שזה אינטרנט ולא ציפיתי שמישהו באמת יקרא את זה. אז בקשר למה שכתבת, את צודקת בהחלט, והפסיכולוגית שלי אמרה לי את זה עקב כל המצב. עם כל הכבוד ידעתי שיש לי המון כוח רצון ושליטה עצמית אבל גם ידעתי שאני מנצלת אותו למטרות לפגיעה עצמית, ולאו דווקא פיזית אלא נפשית, שבשבילי זו פגיעה קשה עוד יותר, היא אמרה לי שאת כל השליטה שיש לי, אני מנווטת לדברים שליליים(לדוגמא הפרעת האכילה שלי= הרצון להרס העצמי שנכשל בגלל שאנשים מזורגגים תפסו אותי) - (את שמה לב ששוש חשפתי עוד פרטים על עצמי, ואני כבר מצטערת על זה, לא בגללך, זה אני ,זה כאילו אני מפחדת שיכירו אותי, כאילו שיכירו ת'זהות שלי. בא לי למות מההתקפים האלה של הפחד שכאילו עכשיו עוד מישהו יודע, למרות שאני יודעת שאתם נורא אמינים, ואיתך גם יצא לי לשוחח מספר פעמים ולא הצטערתי, אז אני לא יודעת מה הבעיה שלי. אני סתם דפוקה, אני פשוט צריכה ללמוד לחיות עם זה. נקודה). אני מצטערת מקרב לב שזיינתי לך ת'מוח, כתבתי לך הרבה שטויות מפגרות ולא מעניינות שבא לי פשוט למחוק עכשיו, אבל אז לא יהיה לי מה לכתוב לך, כי כל תגובה שלי אלייך לא תהיה שווה כלום אם אני לא אגיד עוד משפט, כי אני לא יכולה להעביר לך את זה ברמזים... אני צריכה להסביר את עצמי כדי שלא תביני אותי לא נכון. אני לא יודעת איך אני יכולה להודות לך על העובדה שאת חיה, נעמת לי מאוד(איזה פחד, מה אלה המילים האלה?) , לא האמנתי שאני אצליח להוציא ת' דברים האלה, גם אם אני מצטערת על זה, אני פשוט יודעת שאני צריכה עזרה ... עזרה פסיכולוגית, כן? בדיוק בקרוב אני אחזור לשיחות עם הפסיכולוגית שלי, תאחלי לי הצלחה ושהפגישה תתקיים בקרוב, אני מרגישה שאני לא יכולה יותר, נמאס לי להתמודד עם כל החרא הזה, וזה מה שמביא לך ת'יאוש כ"כ קרוב לפרצוף. שוב סליחה שטימטמתי לך ת'מוח, מצטערצ ומקווה שאת סולחת. את לא צריכה לשמוע ת'בעיות שלי, החיים שלי לא שווים מספיק כדי שאני אסתדר איתם לבד ולא אשעמם מישהו אחר עם סיפורים עליהם, נכון? אז ,לילה טוב ו........יום נעים למחר בבי"ס.......!!! ביי בינתיים, Jacki נ.ב את שלחת לי משהו לפני זה שהחזרתי לך תשובה עבורו, קיבלת את זה? זו הייתה תשובה למכתב בקשר לידיד שלך (RE: נטייה להתאבדות)... אני פשוט לא בטוחה שזה נשלח עד הסוף... ואני שוב מצטערת על ששיעממתי אותך...... אני כ"כ מתביישת מעצמי.....את כ"כ מסכנה שנאלצת לקרוא את כל זה ,אני לא בטוחה שלא נרדמת, זה כמו מעין עונש.....אני נורא מצטערת(סולחת?)...