יאוש

אני מעל גיל 40 לפני חצי שנה נתגלתה אצלי מחלת קוליטיס - דלקת מעיים כיבית כרונית שאינה עוברת לעולם. מאז אני סובל נורא מהמחלה כולל צריכה מסיבית של כדורים . אמרו לי שהמחלה נכנסת לתקופות של רגיעה ואז המצב משתפר אבל הגרוע מכל שאצטרך לצרוך כדורים כל ימי חיי. המחשבה על הדבר הכניסה אותי לדכאון קשה ואפילו שקלתי להתאבד. הצורך להתעסק כל ימי חיי בכדורים כולל תופעות הלוואי שלהם ומחלה שמגבילה מאד באכילה ובעיסוק. מדובר במאות כדורים בחודש שלא לדבר על ההוצאות הכספיות - הכדורים די יקרים . במסגרת היאוש שתקף אותי הופגשתי עם חולה שכבר משתמש 20 שנה בכדורים והדבר דיכא אותי יותר כולל הפחד מה הכדורים גורמים לגוף במשך השנים. (ידוע על תופעות לוואי בכליות ובכבד) מה לעשות ?

א.א שלום רב, אני מבינה את הקושי שלך להפוך מאדם בריא לאדם "חולה", כאשר הידיעה שכך זה ישאר עד סוף החיים. שינוי התדמית הזו, בעיקר בעיני עצמך, אינה פשוטה. אולם מחלת הקוליטיס אינה מחלה נדירה ויש רבים שחיים איתה, או יותר נכון "חיים לצידה". המחלה קיימת, אך הם ממשיכים לחיות, ומצליחים להנות ולהפיק את המיטב מהחיים הללו. נכון, יש צורך לסגל תזונה מסויימת (אך לא נוקשה מדיי), צריך להיעזר בכדורים יומיום ובאופן כללי יש צורך יותר לשמור על עצמך. שמעתי כבר על מספר מקרים לא מעטים שרפואה אלטרנטיבית, ובעיקר דיקור סיני עשו פלאות לחולי קוליטיס. את חלק מהחולים זה אפילו שיחרר מהתרופות הקונבנציונליות, שיש להן אפקט הרסני על מערכות גוף נוספות, פרט למעי. אני אוכל להשיג עבורך טלפונים של מטפלים כאלו, אם תרצה. אני חושבת שעצם האבחון מצד אחד מקל. סוף סוף יודעים מה יש לך ולמה אתה סובל. מצד שני, קיים הקושי להתמודד עם האבחנה והשלכותיה על המשך חייך. במידה ואתה חש מוטרד ומדוכא, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול זה תוכל לעבד את הקושי הכרוך בהבנה שמעתה הינך "חולה", וחייך השתנו לעומת לפני אבחון המחלה. במידה ואתה מעוניין בהמלצות, צור עמי קשר דרך דוא"ל או טלפון (פרטים בכרטיסי האישי בהקלקה על שמי). בברכה, טלי פרידמן

תעשה לך תרגיל , ותחשוב על כל מיני מחלות אחרות שעלולות היו לתקוף אותך, ולגרום לסיבוכים,החל בסכרת , וגרורותיה, המשך בהסתידות עורקים, ואנגינה פקטוריס, ו\או טרשת נפוצה, ניוון שרירים, וכלה בסרטן למינהו ואיידס. ותחליט עם מי מאלו היית רוצה להתחלף, אני בטוחה שעם אף אחד לא, כל אלה גרועים עשרת מונים מקוליטיס, שהיא כן ברת טיפול, ואפשרות לחיים מלאים עם הקפדהשמרנית על תזונה. יש כאלה שמקפידים על מזונם כל כך, לא בגלל מחלה, אלא כי זה ההובי שלהם. הרבה אנשים בגיל ארבעים מפסיקים להיות בריאים לחלוטין, אבל הם ממשיכים לחיות, יש כאלה שאין להם את הזכות להמשיך לחיות עד הגיל הזה, והם מתים הרבה זמן לפני כן, ואם תתאבד, זה לא יבריא אותך מהקוליטיס, אתה פשוט לא תהיה עוד.

רוז, הייתה לך תשובה מעולה! כל הכבוד! אפילו אותי את חיזקת, ואני מופתעת! תודה לך, jacki