תוצאות חיפוש עבור קיבעון

אני לא רופא , אלא בן 16 שחקר באינטרנט ובפורום וכותב למען התיקונים. ישנן 72 תרופות פסיכיאטריות (שאני מכיר). כל התרופות משפיעות על נוירוטרנסמיטורים , מעבירים עצביים , שהם הורמונים , כלומר שליחים כימיים , שתפקידם להעביר פקודות למוח. ניתן לחלק ל4 סוגים: 1) נוגדי דיכאון~ מעלים סרוטונין ונור~אדרנלין. מעבירים עצביים אלה אחראים על מצב הרוח. כלומר , כשהרמה שלהם עולה , הם גורמים לאופוריה. סרוטונין בעיקר כשאוכלים. נו-אדרנלין מסייע להתמודדות עם לחץ. 2) נוגדי פסיכוזה~ מאזנים את רמות הדופמין. בדור החדש גם סרוטונין.. חוסר איזון במעבירים עצביים אלה גורמים בעיקר לבלבול , חוסר ארגון מחשבתי , ושאר התסמינים של פסיכוזה. 3) נוגדי חרדה , ביניהן 8 בנזודיאזפינים , תרופות הרגעה לחרדה שהם גם כדורי השינה , אשר החומר הפעיל בהן הוא מלטונין (גאבא~GABA) שהוא הורמון השינה. היחידות שפועלות תוך 30-120 דקות. לעומת השאר שפועלות תוך 1-6 שבועות ומגיעות לשיא תוך 4 חודשים. ו2 אחרים: אוטרקס וסורבון. 4) תרופות למחלות אורגניות , ביניהן: מייצבי מצב רוח~ מאזנות את רמת הסרוטונין ונור-אדרנלין. וכן שומרות על האיזון מפני שינויים. משפיעות גם על גלי המוח , ולכן משמשות לטיפול גם באפילפסיה. נוגדי דיכאון ישנן 24 נוגדי דיכאון ב7 משפחות: 1)פרוזק המשפחה הכי חלשה וחדשה היא הפרוזק. פותח ב1988. המיוחד בה הוא , שכל נוגדי הדיכאון מעלים סרוטונין ונור-אדרנלין ונוגדים היסטמין ואצטיל-כולין. אבל פרוזק מעלה סרוטונין בלבד ולא נוגד היסטמין ואצטיל כולין. מה שעושה את זה לתרופה הקלה ביותר. מאותה סיבה היו מקרים שלא ניצפו תופעות לוואי. תופעות לוואי: דיכוי תיאבון , כאב ראש , הפרעות שינה , דיכוי חשק מיני , טשטוש , שלשול וכאבי בטן. אלה השכיחות שנעלמות עם הזמן. במקרה של פרכוסים , יש לפנות לחדר מיון. במקרים של פריחה וגרד , הקאה או קצב לב לא תקין יש להחליף תרופה. תרופות במשפחה יש 6 תרופות במשפחה: 1)פריזמה. מעורר. לכן משלבים עם חצי מ"ג קלונקס למקרה של היפראקטיביות או הגברת מחשבות המוות. 20-80 מ"ג. 2)סרוקסאט. מרגיע. 20-60 מ"ג. 3)פווקסיל. הכי חלש. 50-300 מ"ג. 4) לוסטרל. חלש. 50-200 מ"ג. טראומה. 5) ציפרמיל. הכי מדוייק. 20-60 מ"ג. גריאטריה. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 6) ציפרלקס. חרדה. הכי חזק. הכי מהיר. פועל אחרי שבועיים. לעומת 3-6 שבועות פרוזק. 5-20 מ"ג. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 2)אדרונקס. פועל רק על נור-אדרנלין. ובזה יחודו. לטיפול בסובלים מתסמינים של חוסר מוטיבציה וערך עצמי. 4-12 מ"ג. פועל תוך שעתיים למשך 12-16 שעות. השפעה מורגשת תוך 10-14 ימים. תופעות לוואי: התייבשות והשתנה , הפרעת שינה , עצירות , הזעה , כאב ראש , בחילה , סחרחורת , פגיעה מינית , דיכוי תיאבון. במקרה של הגברת קצב הלב , יש להחליף תרופה. 3) סרזוניל/טרדוזיל/רמרון/בונסרין יש לו פעולה מיוחדת. חוסם קולטן אלפא2. כך מעלה סרוטונין ונור-אדרנלין. רמרון: 15-45 מ"ג. בונסרין: 30-90 מ"ג. סרזוניל/טרדוזיל: 50-600 מ"ג. מתחיל להשפיע אחרי שעתיים למשך יומיים. לאנהדוניה. תופעות לוואי: עייפות , עליית כולסטרול , עצירות , התייבשות והשתנה, תיאבון מוגבר , בלבול , קושי בהשתנה , התנהגות , הקאה , שפעת. במקרה של התנפחות רגליים , יש להחליף תרופה. מיוחס יותר לרמרון. לסרזוניל פחות תופעות לוואי. 4)זייבאן. מעלה דופאמין ונור-אדרנלין. לכן דיכוי התיאבון שלו הכי חזק. משמש בעיקר לגמילה מעישון. 150-300 מ"ג. 44.2% גמילה אחרי 6 שבועות. תחילת ההשפעה אחרי שבוע. אך כמעט ולא משתמשים בו לדיכאון. כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. תופעות לוואי: אי-שקט , חרדה , עצירות , קשיי שינה , סחרחורת , התייבשות והשתנה , כאב ראש , הזעה , בחילה. במקרה של: פרכוסים , הקאה , טשטוש , קצב לב , יש לפנות לחדר מיון. 5) אפקסור איקסל וצימבלטה. אפקסור 37.5-225 מ"ג. איקסל 200-600 מ"ג. צימבלטה 120 מ"ג. פועלים תוך 1-8 שעות למשך יום. לדאגנות והפרעות אכילה. כמעט ולא משתמשים לדיכאון , כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. בעיקר סרוטונין וגם נור-אדרנלין. לדיכאון קשה. תופעות לוואי: איקסל: עצירות , התייבשות והשתנה (שתו מים ומסטיק/סוכריה), עייפות , בחילה , סחרחורת (אסור לעבור משכיבה לעמידה) , כאבי ראש, פגיעה מינית , עייפות. במקרה של: קצב לב לא תקין , טשטוש , שיווי משקל , חולשה , יש להחליף תרופה. אפקסור: בחילה , כאב ראש , הפרעת שינה , התייבשות והשתנה , נמנום , אי-שקט , הזעה. 6) אורוריקס. נרדיל ומובמיד. מפרקים חומרים במוח. מעלים לחץ דם. לכן זו המשפחה הכי פחות שימושית. הכי חזק אחרי טריציקליים. נרדיל 15-90 מ"ג. נוגד חרדה. מגביר אנרגייה. תופעות לוואי: מגביר תיאבון , סחרחורת , נדודי שינה , שפיכה מאוחרת, כאב שרירים , כאב ראש , קישיון צוואר , בחילה , דפיקות לב , הפרעת ראיה , כאב חזה. להמנע מ: חלב , בירה , נקניקים , כבד , דגים , אבוקדו , שעועית , בננה, תאנה. מובמיד 150-700 מ"ג. 7) טריציקליים וטטרציקליים. הכי חזקים. סרוטונין ונור-אדרנלין. טריציקליים: טופרניל. התקפי חרדה. הכי ממריץ. נדודי שינה. 75-200 מ"ג. 2-6 שבועות. הכי חזק. נורטילין. כאב. הרטבת לילה. 30-100 מ"ג. 2-6 שבועות. אלטרול. מגביר תיאבון. לטיפול בנדודי שינה. מרדים. פעימות לב. 25-250 מ"ג. 2-4 שבועות. משך השפעה 6 שבועות. אנפרניל. אובססיה. זריקה. 10-250 מ"ג. 4 שבועות. תרופות נוספות במשפחה , פחות שימושיות/נפוצות: דפרקסל וסורמונטיל. טטראציקלים: מלודיל: דיכאון קליני. מרדים. פירכוסים ולב. 25-150 מ"ג. 2-6 שבועות. גילקס: 75-300 מ"ג ליום. 2-6 שבועות. תופעות לוואי חוסם אותות חשמליים בלב. מומלץ לבצע בדיקות: כבד , ספירת דם , לחץ דם , א.ק.ג. כל 3 חודשים. טטראציקליים: מרדים , יובש בפה , סחרחורת , פגיעה מינית. במקרה של עילפון להודיע לרופא. במקרה של פריחה או קושי בהשתנה יש להחליף תרופה. במקרה של דפיקות לב ופרכוסים יש להגיע לחדר מיון. גילקס: טשטוש , הזעה , הסמקה , בנוסף. טריציקליים: בנוסף , עצירות. נוגדי פסיכוזה: יש 3 דורות: הדור הישן (טיפיות): הכי חזק , אבל הכי הרבה תופעות לוואי. רק דופמין. הדור החדש (אטיפיות): ריספרדל , סרוקוול , זיפרקסה וקלוזאפין. קלוזאפין הוא סכנת מוות אבל הוא היחיד שעוזר לתסמינים פסיביים. אם לא הורג , תופעות לוואי קלות. ריספרדל משמש גם לחרדה. דופמין וסרוטונין. הדור השלישי: גאודון. מדכא תיאבון. חזק מריספרדל. תופעות לוואי של לחץ דם נמוך ומרדים. מרגיע חרדה. הדור הישן: 1) התרופה הראשונה היא כלורפרומאזין ועד היום משתמשים בה לפרנויה. פותחה בשנות ה50. מינון: 75-800 מ"ג. בהתאם לעוצמת המחלה. (כדי לזהות זאת צריך להיות פסיכיאטר מנוסה). תחילת ההשפעה: כדור: 30-60 דקות. זריקה: 15-20 דקות. השפעה חלקית 3 שבועות. תופעות לוואי: צהבת , ספירת דם , הפרעת תנועה , עייפות , השמנה , טשטוש , וסת , פגיעה מינית. במקרה חמור של תרדמה יש לדווח לרופא. במקרה של פארקינסון לדווח לרופא. במקרה של: סחרחורת , עילפון , פריחה , צהבת , יש להחליף תרופה. 2)הלדול שייכת למשפחת הבוטירופנונים והכי נפוצה לסכיזופרניה. תופעות לוואי: דיסטוניה (תנועה לא רצונית. ניתן למנוע ע"י מינון) , נוקשות שרירים , עייפות , עלייה במשקל , רעד , סחרחורת , עילפון , פגיעה מינית. במקרה של פריחה יש להחליף תרופה. במקרה של: חום , שיכחה , בלבול , צהבת , שריר תפוס~ לחדר מיון. מינון: 1.5-20 מ"ג. זריקה 2-10 מ"ג. משפיע תוך 4 שבועות. 3)פרפנן~ 1957. רעד ותנועות לא רצוניות. הכי שימושי והכי חלש. 4)רידזין~ 1959. לתוקפנות. לתקשישים בגלל פחות רעד. יותר בעיות עיניים. 25-800 מ"ג. עובד תוך 2-3 שעות. מורגש אחרי 6 שבועות. משך ההשפעה 4-10 שעות. 5)פולדקאט~ 1960. הכי חזקה. זריקה ממושכת. תנועות לא רצוניות , רעד , כבד. תופעות לוואי: קישיון , פארקינסון , כבד , ליקוי תנועה , תמונת דם , עין, יובש והשתנה , סחרחורת , עילפון , חום , גודש/כאב שד , פגיעה מינית. במקרה של צהבת~ לחדר מיון. מינון: 1-20 מ"ג. זריקה 25-100 מ"ג. 6) אטומין~ פחות השפעה על השרירים (נוקשות/רעד/תפוס[דיסטוניה]) ויותר: נמנום , טשטוש , התייבשות , השתנה . 7) מודל~ כבר לא משתמשים בה לפסיכוזה כי היא ישנה מדי , אלא: סחרחורת , לחץ , דיכאון , בחילה , מעי רגיז , כיב תריסריון. תופעות לוואי: עצבנות , לחץ דם , הפרשת חלב , אי-אונות. יותר מסוכן: תנועות לא רצוניות , דיכוי מח העצם. 8) פרומתזין~ 1950. מרדים. 15-225 מ"ג. אחרי 6 שנים: 75 מ"ג. אחרי 10 שנים 20 מ"ג. כדי למנוע טרדיב דיסקינזיה. תופעות לוואי: יובש , טשטוש וכבד. במקרה של פריחה וצהבת להחליף תרופה. הדור החדש 1)הכי חלשה היא ריספרדל והכי פחות משמינה. 1-16 מ"ג. 2)זיפרקסייה~ זו התרופה הכי נפוצה. 3)סרוקוול~ עובד בצורה שונה ולכן תחליף. 4) נוזינן הכי חזקה לחרדה. 5) קלוזאפין משמשת לתסמינים האקטיביים (חיוביים) כגון: הזיות , מחשבות שווא , הלוצינציות (קולות , ריחות) , אך בעיקר לנעלמים (שליליים) כגון: הסתגרות , אובדן הנאה , חוסר מוטיבציה וכו'. 1% מהאוכלוסייה רגישים להשפעה שלה על כדוריות הדם הלבנות , ואם ייטלו אותה , ימותו. כבר קרו מספר מקרים. אך זו התרופה היחידה לתסמינים הפסיביים. תופעות לוואי: דיכוי ייצור תאי דם לבנים , פרכוסים , ריור , טשטוש , עלייה במשקל , נמנום , פגיעה מינית. במקרים של: חום , כאב גרון , קושי בהשתנה , דופק מהיר , לחדר מיון. בנזודיאזפינים אלה הן כדורי הרגעה לחרדה , היפראקטיביות , וכדורי שינה. החומר הפעיל הוא מלטונין , הורמון השינה , שאחראי גם על חרדה. 1)לדאגנות משתמשים בקלונקס חצי מ"ג. 2)בנומבון. היא 1 מ2 התרופות הכי חזקות , עקב זמן מחצית-חיים ארוך. 12 שעות. לכן משמש ליקיצה מוקדמת. פועל תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות , פריחה , שיחכה , בלבול. 3)ואבן זו התרופה הכי חזקה ואיטית. זמן מחצית-החיים הוא 6-36 שעות בהתאם לגוף של המטופל. ואבן ונומבון משמשים גם ליקיצה מוקדמת (ולא השראת שינה). פועלים תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות. במקרה של שיחכה , בלבול או פריחה~ לחדר מיון. מינון: 10-120 מ"ג. לטראומה. 4)להשראת שינה משתמשים בבונדורמין. זמן חיים קצר , 4-8 שעות. 5)טרנקסאל משמש לגמילה ואפילפסיה. 6)קסנקס משמש להתקפי חרדה מלווים בדיכאון 0.25 מ"ג. 7)לוריבן לעצבים 1-6 מ"ג. 8)אסיוול (ואליום) זו התרופה הכי נפוצה להתקפי חרדה 2-60 מ"ג. תרופות לטיפול במחלות אורגניות , שאני לא יודע אם משתייכות לפסיכיאטריה או נוירולוגיה: מאניה-דיפרסיה בהתחלה משתמשים בתרופות המפחיתות את המעבר החד בין הקטבים. 1) התרופה הכי חזקה למטרה זו היא ליתיום. התרופה הראשונה , משנות ה40. תופעות לוואי: כליות , בלוטת תריס , לב , כבד (5-15 שנים). עלייה במשקל , טעם מתכתי , צמא השתנה. במקרה של: בחילה , שלשול , רעד , עייפות , טשטוש , פריחה~ להחליף תרופה. 300-1800 מ"ג. 2) דפלפט היא קצת יותר חלשה מליתיום. 200-1800 מ"ג. 3) טריל 200-1200 מ"ג. 4) למיקטל~ משתמשים בה כמוצא אחרון , כי היא מסכנת חיים. אח"כ משתמשים בנוגד פסיכוזה למאניה. ולבסוף נוגדת דיכאון. תרופות למאניה מייצבות את רמות הסרוטנין והנור-אדרנלין. בדרך אחרת מנוגדי הדיכאון , ובאיזור אחר במוח. יש גם השפעה מועטה על הזרמים החשמליים במוח , ולכן הם ממשפחת נוגדי הפרכוסים ומשמשים גם לטיפול בפארקינסון ואפילפסיה. שטיון אלצהיימר מגבירים אצטיל-כולין. מעלים תפקוד. טאקרין~ מעכב כולינאסטראז. שלבים ראשונים. 40-80 מ"ג. עצבנות , בחילה , הקאה , יובש , קושי בהשתנה , שלשול , פריחה. במקרה של הרעלת כבד יש להחליף תרופה. אסנטה=דונפזיל=אריספט=ממוריט~ התרופה הראשונה. הופסק. 5-10 מ"ג. כאב ראש , בחילה , שלשול , עייפות , התכווצות שרירים , איבוד תיאבון , כאבי פרקים , שינה , כאב בטן , השתנה. במקרה של דופק נמוך ופרכוסים לחדר מיון. אקסלון=ריבאסטיגמין~ בינוני. לא מפסיק את המחלה. 1.5-12 מ"ג. שלשול , כאבי בטן , בחילה , ירידה במשקל , סחרחורת , כאבי ראש , שינה , בלבול , חרדה , הזיות , קושי השתנה. במקרה של התעלפויות או צואה שחורה או דמית יש לפנות לחדר מיון. ריטלין וניטאן לקשיי קשב וריכוז. עייפות ונרקולפסיה (נפילה לשינה). ניטאן 37.5-120 מ"ג. תחילת השפעה תוך 2-4 שעות למשך 8 שעות. 2-6 שבועות. ריטלין. 10-60 מ"ג. השפעה תוך 30-60 דקות למשך 8-15 שעות. תופעות לוואי: עצבנות. הפרעות שינה. תיאבון. פריחה. במקרים של: דפיקות לב. התנהגות מוזרה. פרכוסים. לחדר מיון. מחקרים חדשים מראים שלא משפיע על הדיכאון. ישנן 11 תרופות לטיפול במחלת הפארקינסון. ו3 נגד תופעות לוואי. אבל אני אמצא זמן לפרט ...

היי, מבקש עצה! אני בן 28 וגיליתי לפני כמה שנים שאני נמשך לshemale, זה גבר שעשה ניתוח חזה, נראה כביכול כמו אישה לכל דבר ועניין למעט איבר המין הזכרי שנשאר. ״ליידיבוי״ המשיכה היא לפני הכל לגוף הנשי וגם לאיבר המין הזכרי כל עוד ״מחובר״ לזה חלק נשי כמו חזה, גוף חלק, שיער נשי וכו.. לגבי משיכה לאיבר מין זכרי על גוף של גבר בוודאות לא יכול להימשך לאיבר מין זכרי כשזה על גבר,אני לא נמשך לגברים בכלל ואף פעם גם לא נמשכתי. כל עניין המשיכה לקוקסינליות עם איבר מין זכרי הגיע מהפורנו. ובהמשך גם למימוש הפנטזיה שאחריה הגיעו חרדות. שוב חשוב לי לציין שכל חיי נמשכתי לנשים תשוקתית ורגשית. בחיים לא העלתי על דעתי שאפנטז על קוקסינליות. שאלה שמאוד מטרידה אותי כבר המון זמן - מה זה אומר לגבי הנטייה המינית? והאם ניתן לקיים מערכת יחסים זוגית עם אישה רגילה?

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

נשואה להלןם קרב מאז מלחמת יום כיפור 3 חודשים אחרי שנישאנו חזר הלום ואני אשה בת 22 נשארתי נשואה כל היום כאשר התברר לי שהיה לו אשה גרושה עם שני ילדים שדאג לפרנסתה ולכל. ה שהיא היתה צריכה מבוגרת ממנו 8 שנים קשה היה לעלות כי היה הולך אליה בבוקר לפני העבודה היה עסק משפחתי לפי פסיכולוגים הסבירו שהיה אובססיבי אליה ומכור לה כמו סמים קשה לי להבין את המכור בנוסף כשנודע לי הענין מכחיש בעזרת פסיכולוגים אנחנו חיים באותו בית ללא קשר עם מיעוט מלל ככה מונעת התפרצויות זעם הוכר כנכה קשה מקבל ליווי. מה דעתך בנושא כי היום אני תלויה בו כלכלית בקיצבת גמול וההיצע אם חד הורית לא יכולתי לדעת על התנהגותו והתפרצויות הזעם של אבקש את דעתך בנושא היה עם הגרושה שנים רבות מאד כמו 18 שנה עד שהוכר כנכה צה״ל קשה ביותר אשמח לחוות דעתך

שלום , אני חייל והצלחתי להתגבר על המחשבות באופן עצמאי וגם על ידי שימוש בספר " להתגבר על מחשבות טורדניות " הפסיכיאטר בבסיס אומר שעדיף שאני אקח תרופות גם עכשיו האם זה רלוונטי ?

שלום רב אני כבר לא יודע איך להתמודד עם הדבר הזה לקחתי כדורים (ריספרידל) זה עזר לי בהתחלה אחרי תקופה מסויימת כמו שנה המחשבות חזרו דחפים מאוד חזקים שאי אפשר לעמוד בזה אני מרגיש צורך גדול מאוד ללבוש בגדי נשים אני סוחב את זה כבר 20 שנה מה שקורה שאני עושה את זה אני מתנתק מי כולם למה: כי אני גברי גבוע 1.95 יש לי כמה אובססיות לגלח את הראש את הגבות את כול שערות בגופי גבות לא צומחות בלילה אחת ואני מתבייש מזה אז אני מסתגר בבית יוצא רק בלילה שאני לובש בגדי נשים אני משכיר חדר במרכז ואז עושה את זה אז אני מתאפר ממש גס כמו זונה סליחה על ה מילה ולובש לבני נשים גרביונים שותה אלכוהול ויוצא את האמת איך שאני לבוש אני מאוד מגוחך כולם מסתכלים וצוחקים וזה מוצא חן בעניי לא יודע אולי אני קצת אקסיביסיוניסת בקיצור דוקטור אני מאוד אומלל לבד אין לי ביטחון אין לי כלום לפעמים בא לי למות אני מרגיש אפס ככה אני צריך לחיות אני בן 41 אין לי תקווה ראיתי אמון פסיכולוגים ופסיכיאטרים אמון כדורים לא עזר כלום אני מיואש לגמגי עולי אני צריך לעבור ולגור בסן פרונסיסקו לא יודע.... תודה רבה מראש

הילדה בת 5, כל הזמן מספרת שהיא נגעה בדבר "מלוכלך" (רוק, תחתונים, טוסיק, גירוד בעין...) ואחכ העבירה את המגע לדבר "נקי" (נגעה בשמיכה, בטלפון וכו'). לא משנה כמה פעמים אמרנו שזה בסדר ולא נורא,ולא צריך לספר על כל דבר כזה שקורה , עדיין ממשיכה , גם שאין אף אחד לידה אומרת לעצמה! העיקר להגיד בקול רם. כל היום ככה. מה העניין??

יכול להיות שסרנדה במינון 150 מ"ג מתחילה להשפיע לטובה על מחשבות טורדניות רק לאחר כחודשיים ויותר?כלומר אין כל השפעה לחיוב במשך חודשיים בנתיים....תודה רבה למענה.

שלום,אני כיום בת 22 וסולבת מגיל 14 מocd. לאחר בדיקה עם עצמי עם השנים ניסיתי להיות עם גברים (אומנם לא סקס ודברים מיניים אבל כן דייטים ונשיקות) אבל אף פעם לא הצלחתי להרגיש שלמה עם עצמי כשאני איתם גם אם הייתה משיכה לחלק מן הגברים. בכל מקרה, עם השנים למדתי להבין על עצמי שאני נמשכת הרבה יותר לנשים והרבה יותר שלמה עם עצמי כשאני עם נשים ובקיצור לפיכך, אני לסבית. עם השנים עברתי כמה מערכות יחסים בחיי עם נשים. כיום אני עם אישה מושלמת הכי מושלמת שיכולתי לבקש. אני כלכך אוהבת אותה וטוב לי איתה אני נמשכת אליה אני רואה בה אישה לחיים! אבל מצד שני הocd לא מפסיק להשפיע ולהטריד אותי ולגרום לי לערעורים ומחשבות מטרידות, למשל האם אולי אני רוצה גבר?האם זה אמיתי הקשר עם הבת זוג שלי? אולי אני לא באמת אוהבת אותה? ותכלס את התשובות לכל השאלות האלה אני כבר יודעת מראש והתשובה היא שכמובן שהיא אהבת חיי! הבעיה העיקרית כרגע זאת התקופה של הקורונה.. אנחנו כבר חודש בניפרד ואנחנו לא רגילות למצב כזה! תמיד ביחד.. גג 3 ימים בניפרד.. זה מכניס בי עוד יותר פחדים ומחשבות חדשים שלא היו בי קודם כמו האם זה באמת אמיתי?אולי אחרי החודש הזה בניפרד הפסקתי לאהוב?האם עדיין ישלי רגשות אליה?האם אני נמשכת אליה?אולי אני בכלל אהיה עם גבר וזהו? ברגע שהמחשבות תוקפות אותי אני מתערערת עד כדי כך שלפעמים מצליחה להאמין להם וזה מכניס אותי לדיכאון ולריבים עם הבת זוג. והכי גרוע בכל העניין זה שלא מספיק אני סובלת מזה אז גם הבת זוג שלי בגלל העניין סובלת גם כי אני מרגישה שכל דבר אני חייבת לספר לה, כל מחשבה הכי קטנה, כל דבר שאני חושבת או פחד שמתעורר בי.. כי אם לא אספר-"אעשה משהו רע" עד כדי הרגשה של בגידה בה(הרגשה שאני לא מסוגלת לשאת). אני מגיל 14 מטופלת בתרופות לקחתי המון ומכל מיני סוגים. הייתי אצל כמה פסיכולוגיות ופסיכאטריות עד היום. (גם טיפול cbt שעזר לי פעם אבל היום כבר לא) כרגע אני מטופלת בטיפול דינאמי עם פסיכולוגית פעם בשבוע ונוטלת 40 מ"ג פרוזק ו75 מ"ג וויפאקס. אני באמת מותשת ומתוסכלת מהמצב שלי. אשמח מאוד לעזרה ולדרכים או רעיונות שניתן לעשות כדי לשפר את המצב הנפשי שלי. תודה מראש.

עשיתי בדיקת שמיעה מקיפה ובדיקת טימנופטריה שיצא תקין ומרגיש כמו לחץ באוזניים הקלינאית אמרה לי שהאוזניים שלי תקינות היא שלחה אותי בחזרה לרופא א.א.ג בחזרה ממה זה נובע לחץ באוזן שלא משתחרר לא נכנס לי כלום לאוזן לא משתמש במקלות אוזנים לא כלום והשאלה ממה זה נובע האם זה קשור למזג האוויר אלרגיה פתאומי קרה לי התחיל לי מה13 יוני עד 13/7 לפני זה לא היה לי שום דבר שמעתי ברור פתאומי קרה לי מה אפשר לעשות במצב כזה שיש לחץ באוזניים ושאני בולע מרגיש כאילו באוזן שהיא עושה קליק או פקים כאלו ורציתי לדעת האם זה קשור למזג האויר לתקופת מעבר ולפעמיים קורה לי לחץ בראש במצח אני חייב עזרה/יעווץ מה אפשר לעשות ?

בשבוע שעבר מיום רביעי עד אתמול בבוקר הרגשתי תופעות של התקף חרדה לאורך כול שעות היום. בימים ראשון ושני בשבוע שעבר נטלתי 0.25 מ"ג קלונקס במקביל ל-100 מ"ג סרטרליין, כאשר התחלתי במינון זה ביום רביעי לפני כשבועיים. לפני חודש כאשר התחלתי טיפול בסרטרליין, נטלתי 0.5 מ"ג קלונקס במשך שבועיים וחצי, ולאחר מכן כאמור הפחתתי על דעת עצמי ל-0.25 מ"ג. בעקבות התחושות הקשות מאוד שהרגשתי מיום רביעי שעבר עד ראשון בבוקר (לדעתי כתוצאה מהפסקת נטילת הקלונקס), הלכתי לרופאת המשפחה ושיתפתי אותה בדבר. היא יעצה לי ליטול 0.5 מ"ג קלונקס פעמיים ביום ולאחר מכן להפסיק בהדרגה. כמו כן ביקשתי ממנה הפניה לפסיכיאטרית המטפלת בי כדי שתקבל אותי לפני התור אצלה שנקבע בעוד שבועיים. בניגוד לעצת רופאת המשפחה, הפסיכיאטרית הורתה לי להפסיק את נטילת הקלונקס בבת אחת במינון של 1 מ"ג ליום, ביום שבו אתחיל ליטול סרטרליין במינון של 200 מ"ג ליום (בעוד כשבוע וחצי). יש לי רצון להפסיק את נטילת הקלונקס כי הבנתי ששימוש ממושך בה אינו מומלץ וככול שנוטלים אותה לפרק זמן ממושך יותר, יש צורך להעלות במינון. אבל אני לא יודע למי כדאי להקשיב, לרופאת המשפחה שאמרה לנסות להפסיק בהדרגה, או לפסיכיאטרית שאמרה להפסיק לגמרי את הנטילה של 0.5 מ"ג פעמיים ביום. יש לי תור אצל הפסיכיאטרית בעוד שבועיים, אבל רציתי לשאול ליתר ביטחון גם את רופאת המשפחה האם זה בסדר שאסמוך על דברי הפסיכיאטרית, אבל אין תורים קרובים אליה, רק בעוד שבועיים ובדיוק באותו יום שאני מוזמן לפסיכיאטרית. מה לעשות? אני מבולבל וחושש מאוד וקשה לי לקבל החלטה.

שלום ד״ר מגיל צעיר אני משחקת בשיער באופן אובססיבי בכל רגע נתון, בנהיגה,בזמן קריאה, צפייה בטלויזיה, בשיחות פנים מול פנים עם אנשים ובכל הזדמנות. לפעמים רק נוגעת וברוב המקרים מחפשת שיערות מפוצלות וקורעת את קצה השיערה ( לא תולשת מהשורש!! ) . האם מדובר בטריכוטילומניה ?? וכיצד אפשר להיגמל מההרגל הזה?

שרון שלום, קודם כל תודה רבה על העזרה שלך בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות שאוכלות לי את הראש הייתה תקופה שהצלחתי לבד והם נעלמו לתקופה עכשיו כשבוע אני מרגישה הרגשת ניתוק מעצמי לפעמים מהסביבה וזה כל כך מפחיד אותי להיתקע במצב הזה . חשוב לי לציין הייתי בן אדם אופטימי ומעולם לא סבלתי ממשהו נפשי. אני מפחדת שזאת מחלה או מפחדת להשתגע , איך אני יוצאת מתחושת ניתוק? תודה

כבר כמה שנים סובלת ממחשבות ממש קשות בצורה של דחף לקלל חלילה. אני שתיה וזה עולה לי בתפילות וסתם כך בלי שום קשר לכלום. זה נראה לי לגמרי מטורף ולא מובן,ואין לי שום הסבר לתופעה.חוץ מהאפשרות שזה הכן OCD .אני מאוד מתביישת בתופעה ופוחדת שמשמים יענישו אותי על זה. זה ייסורי גיהיום עלי אדמות ,כך אני חשה. ממש מתנהלת בתוכי מלחמת עולם פנימית שלא נותנת לי מנוח. איך מתמודדים עם זה, למה זה קורה ואיך מתגברים ומנצחים את המלחמה הזאת. האם חייבים תרופות? למה זה בעצם? האם זה נובע מהילדות? האם זה רק פעילות כימית במוח? אני מאוד חוששת מהצורך ליטול תרופות,פוחדת שזה ממכר ושזה יהפוך אותי לתלותית או שישנה את אישיותי,מודה לך מראש על העזרה.

שלום ד"ר שרון. אני סובל מזה תקופה ארוכה ממחשבות טורדניות שגורמות לתחושת חוסר נוחות פיזית. אני מתכוון לדמיונות על ציפורניים שמתחככות בברזל וכדומה, שבמציאות גורמים לי לצמרמורת ותחושת חוסר נוחות, וכשאני מדמיין התרחשויות כאלה - אני חש תחושה דומה. הפלשבקים האלה רודפים אותי לכל מקום ובכל זמן, עד כדי תחושת מתח בשרירים וזיעה קרה לסירוגין, מההבוקר עד הלילה. אני לא מקורקע, מרגיש רדוף וכמעט לא מתפקד. אובחנתי בעבר עם הפרעת חרדה ו-OCD. אני ממש אובד עצות. בעבר המחשבות הטורדניות היו סביב נושאים אחרים שגרמו יותר לחוסר נוחות נפשית. למדתי להשלים עם קיומן וכך השתחררתי מהתסביך, אבל במצב הנוכחי אני מתקשה להגיע למצב מנטלי של השלמה עם דבר כזה ולא יודע איך להשתחרר ולצאת ממצב הביש הזה.

הי אני סובל כבר הרבה שנים, ממחשבות אובססיביות לא רצויות, כשהמחשבות נמצאות במודע, אני לא מנסה לסלק אותם, אבל הבעיה היא, שלפעמים אני בלחץ ומתח בלי סיבה, וזה מרגיש לי שזה כנראה בגלל מחשבותלא רצויות שנמצאות בלא מודע, ואני הלחץ שהם לא יבואו למודע, מה ניתן לעשות עם הלחץ הנוראי הזה? זה כרוני , ומאד מפריע. נ.ב. לנסות לחשוב את המחשבות האלו בכוח=חשיפה, זה לא יעיל, כי כשהמחשבות לא כפויות הם לא מלחיצות, והחשיפה בבחירה שוב ושוב, בלי רגש, מקבלת אופי של טקס אובססיבי.

שלום אני אמא לקצין משוחרר, הוא בפוסט טראומה השתחרר מיחידות עילית לפני כשלוש שנים, היה ביחידת 8200 , ובמקביל גם כנווט קרב, בדרגת רס'ן עילוי, כחודשיים אחרי שיחרורו , החל להעלם , ניתק כל קשר עם המשפחה, לא עובד כבר 3 שנים, לא יוצא רוב הזמן ספון בדירתו השכורה, אינו מסוגל לשמוע רעש הכי קטן, מתרחק מחברת אנשים, לא אוכל טוב ולא ישן טוב, אני אמא שלו שעומדת להשתגע, משום שהוא אינו משתף פעולה עם איש, רוב הזמן הוא לבד. רציתי לדעת האם אני כאמא יכולה לפנות למשרד הביטחון??? מי עוזר לפוסט טראומטים שאינם משתפים פעולה ומסרבים לקבל עזרה, משום שהם אינם מודעים למצבם תודה

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות לגביי "המצב החברתי" בעיקר ביחס למהפכה המישםטית.אני רואה בטלוויזיה שיש הפגנות ויש אלימות מילולית ולפעמים פיזית ויש תחושה "שהחברה מיתפרקת" או שיש "כאוס".זה גורם לי למחשבות טורדניות שליליות כמו:"איך זה יגמר"?או איך תיראה החברה לאחר שהחקיקה תסתיים?איך זה ישפיע עליי כאינדיוידואל בחברה? אני מרגיש תחושת לחץ או סטרס כי המחשבות "לא מניחות" או קשה לי "להשתחרר" מהמחשבות. מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה?יש לך טיפ לתת לי בשביל "לשחרר" מחשבות שליליות? תודה על תשובתך

היי שרון שמי שחף אני סטודנט לומד ועובד ואני שם לב שיש לי מחשבות טורדניות שבעיקר הם על ספק ואשמה והרצון להיות בסדר וגם לנתח אירועים בעבר ולוודא עם הייתי בסדר או לא בעיקר ספק ואשמה הם אני שם לב שהם לא כל כך הגיונות ורציונליות ואני מרגיש שגם קופצות לי רעיונות שווא אני חושש שזה לא ocd אשמח לטיפים והמלצות להתמודדות האם לתת להם לחלוף ולהתעלם ואיך ניתן לשמור על ההיגיון הבריא ועל השפיות

שלום, בן 28, בעברי סיפרתי את היושב עליי כאן, והתשובה הייתה שאני סובל ממחשבות טורדניות כפייתיות.כל פעם בנושא אחר. יש לציין שרק עכשיו אני מבין שזו הפרעה נפשית ומצריכה טיפול פסיכולוגי / כדורים. יש לציין שכל מחשבה אני משתף את המשפחה שלי ואת הבת הזוג שלי, כרגע המחשבה שיושבת עליי האם אני יכול לפגוע בבת זוג שלי, אני נורא מפחד מלהתקרב אליה, לישון לידה, לחבק אותה וכו'. אני מעדיף לנתק את הקשר איתה וזה מה שעשיתי. וכרגע אני מתעסק ב- אם אני חולה נפש וכו', מקווה שהבנתי אותי. בעבר היו לי עוד מחשבות טורדניות כגון, פחד מלנהוג כי אולי אקבל התקף לב וכו' ופשוט הפסקתי לנהוג. יש לציין שכל מחשבה אני הופך למציאות ומרגיש שזה ממש אמיתי ויכול לקרות ומדמיין את זה קורה ו"רוצה" שזה יקרה. עכשיו אני לדוגמא אני נורא מפחד כיוון שהבנתי שיש לי הפרעה נפשית ואולי באמת אני יכול לבצע את זה, מה דעתך בנושא?

היי, אני לא נשוי, יש לי חברה ואין ילדים. בזמן האחרון נכנס לי פחד לראש של מה יקרה אם הילדים שלי יהיו הומואים או לסביות. תמיד ראיתי את החיים שלי כנורמליים ולא כמשהו יוצא מן הכלל ואני מפחד מהיום שבו הבן שלי יביא גבר הביתה. יש דרך לדעת בוודאות או ברמה סבירה שהבן שלי לא יהיה הומו? האם זה שאין לי ולחברה שלי במשפחה אנשים מהקהילה הגאה, מוריד את הסבירות לילדים מהקהילה? אשמח לתשובתך, יניב

היי שלום השבוע הייתי אצל פסיכיאטר הוא אבחן אותי עם ocd אבל נראה לי שזה יותר מזה כי יש לי מחשבות שווא כבר תקופה ארוכה גם בגגל קריאה אובססיות על מחלות נפש באינטרנט ( סיפרתי על זה לפסיכיאטר ) אבל אני מרגיש שהוא לא איבחן אותי נכון כי יש לי מחשבות שווא קשות (רדיפה וגדלות ) ולמרות שאני מנסה להסביר לעצמי בראש שזה לא נכון עדין אני מרגיש כיאלו המוח שלי חושב שזה נכון ואני מרגיש חרדה ולחץ עד הרגשה של מחנק אני לא יודע מה לעשות המוח שלי נכנס למצב כיאלו זה נכון ואני נלחם עם עצמי ממש ( לפעמים זה עוזר אבל לא תמיד ) האם זה הגיוני שאחרי תקופה ארוכה עם מחשבות שווא המוח שלי פשוט עבר למצב פסיכוטי ועכשיו יש לי סכיזופרניה או מחלה נפשית אחרת כי זה כבר תקופה ארוכה של סבל ( משהו כמו 3 שנים ) תודה רבה

מה הכוונה שאומרים על קשר שהוא קשר אובסיסיבי ? במה זה מתבטא ? ומה זה בכלל אדם אובססיבי?

שלום אני רציתי לדעת איך אפשר להתמודד עם מחשבות מלחיצות עד כדי כך שיוצרת אצלי חרדה ולחץ המחשבה אומרת לי אם את תטוסי לחו"ל אז הגוף שלך השתנה לא יתמודד עם כאב גם אם תקחי טיפול תרופתי משהו שלא הגיוני לגמרי אני מבינה שזה לא הגיוני אבל תמיד המחשבה מנסה לשכנע ולהטריד שלא כדאי לך לטוס את תסחבי ועוד אני דוחקת אותה וכל הזמן זה מתעצם ומשגע אותי איך להתמודד ומה הכלי הנכון שזה פשוט יעלם ולא יוריד אותי תודה רבה