תוצאות חיפוש עבור הפרעות-מטבוליות

tאתה מתאר טינטון פועם, כלומר שמיעה עצמית של הדופק. למצב זה יש מספר גורמים אפשריים, ביניהם: הפרעה מטבולית (דוגמת אנמיה), הפרעה בזרימת הדם בכלי דם בצוואר או בראש, ירידה בשמיעה, ועוד. יש לגשת לבדיקה אצל רופא אאג לצורך בירור.

ערן שלום, לא כתבת בן כמה אתה. לגבי הסיבות כדאי שתתייעץ עם רופא כללי או המטולוג. זה יכול להיות על רקע תורשתי, או בעיה בחילוף חומרים של הברזל בגוף, תפקוד כבד, עישון ועוד. לגבי המזונות הצמחיים העשירים בברזל, ציינת את רובם. אפשר להוסיף לרשימה: שמרי בירה, פירות יבשים, אצות ים, סויה, מולסה. עודף ברזל נמצא כמגביר סיכון לחימצון יתר (oxidation ) ולמחלות הנובעות מכך. התרמת דם 2-3 פעמים בשנה עשויה להוריד את רמת הברזל. בהצלחה צביקה

מדידה בודדת של חומצה אורית בערכים שצינת אינה מהווה "בעיה" המחייבת טיפול אם אין סימנים של מחלה הנגרמת ע"י בחומצה אורית (כגון אבני כליה, דלקת מפרקים כרונית המכונה שיגדון או גאוט). להבנתי הממצא הוא אקראי/אתסמיני. רמות נחשבות גבוהות רק אם במספר בדיקות הערכים הם גבוהים (וההגדרה המקובלת ע"י מרבית הרופאים היא 8 מ"ג/דל ומעלה, אם כי יש המחמירים יותר ויגדירו ערך מעל ל 7 במספר בדיקות כגבוה). יש קשר (באסוציאציה, לא הוכחה נסיבתיות) בין רמות גבוהות של חומצה אורית לתיסמונת מטאבולית (יתר לחץ דם, דיסליפידמיה, השמנת יתר, ונטיה לסוכרת). בין השורות לאור עודף המשקל יתכן ואתה מתאים להגדרה של "תסמונת מטאבולית". יש תרופות הגורמות לעליה ברמות חומצה אורית (משתנים למשל), ודיאטה עתירת פורינים מעלה את רמתם גם כן. חסר ויטמין B12 מגביר יצור חומצה אורית. לכן המלצתי היא לחזור על הבדיקה ובאותה היזדמנות לבקש כי רופא המשפחה ישלח בדיקות כלליות (אם לא נשלחו כגון ס"ד, פרופיל שומנים, המוגלובין A1C, תיפקודי כבד, תיפקודי כליה ורמות ויטמין B12 סטיק שתן, משקע שתן , ויחס אלבומין לקראטינין בדגימת שתן, ואם לא ביצעת בשנה-שנתיים האחרונות US כליות אז גם לבצע בדיקת US (לאור כליה בודדת). ממליצה על שינויים באורחות החיים: הורדה במשקל, פעילות גופנית, דיאטה דלת חומצה אורית (= דיאטה דלת פורינים הכוללת גם הימנעות משתיית אלכוהול וצריכת שוקולד). אשר לחומץ תפוחים – יש מיתוס שתיית חומץ תפוחים מסייעת לפירוק שומן והרזייה אך למיטב ידיעתי אין הוכחה לכך. אשר להשפעה על אבני כליה דרך חומציות השתן ותכולת ציטראט – אין מספיק מידע. אני לא ממליצה על לקיחה. ולהערת סיום: העובדה שיש לך כליה בודדת מגיל צעיר מחייבת מעקב שנתי לפחות אחר ל"ד, תיפקודי כליה, סטיק שתן ויחס חלבון לקראטינין בדגימת שתן. אם מאובחן יתר לחץ דם לטפל בו כמו גם בדיסליפידמיה. מומלץ לעשות מאמצים לאורך חיים בריא – הימנעות מעישון, שמירה על משקל תקין (BMI 20-25), פעילות גופנית אירובית סדירה, דיאטה דלת מלח. הימנעות מתרופות נגד כאבים מסוג NSAIDS – נוגדי דלקת שאינם סטרואידים.

כל התרופות ממשפחת ה SSRI גורמות להפרעות במערכת העיכול, תופעות הלוואי נעלמות לרב תוך שבועיים מתחילת הטיפול. ידוע ש – mirtazapine גורמת לפחות הפרעות במערכת העיכול בהשוואה לשאר התרופות ממשפחת ה SSRI ( אך היא מגבירה התיאבון). https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/33549697/

לחץ הדם בהחלט עשוי להשתנות ממדידה למדידה ומה שאתה מתאר - תקין. אבל מדידות חוזרות של לחץ דם דיאסטולי מוגבר (מעל 80) דורשות הערכה בשאלת יתר לחץ דם. יתר לחץ דם דיאסטולי (הערך הנמוך במדידה) עשוי להיות קשור בהשמנה, תסמונת מטבולית ועוד, ושינוי אורח חיים יכול לאזן אותו

שלום, התיאור שלך אינו מוכר לי או ידוע בספרות. מניחה שהאם היתה לך מחלה מטבולית, היינו מגלים אותה לפני. אין דבר כזה אלרגיה לחלבון. הייתי בודקת רמות סוכר אולי, אך מעבר לזה איני יכולה לומר. בברכה,דנה

אריתריטול הוא סוכר טבעי שעבר שינוי כימי, ובעקבותיו הופך להיות בעל אינדקס גליקמי יותר נמוך ויותר מתאים למי שיש לו מחלות מטבוליות. סוכר קוקוס יותר "טבעי" וסביר מבחינת אינדקס גליקמי. בעיניי: לגוון כמה שיותר, ולהשתמש במתוק הטבעי של פירות, תמרים...

שחר שלום, תחושת שריפה מרמזת לרוב על נזק עצבי. נזק זה יכול להיות כתוצאה מחסר תזונתי (כגון ויטמינים מסוימים), מחלות מטבוליות (כגון סכרת), מחלות נוירולוגיות, דלקתיות ותסמונות של כליאת עצבים. כליאת עצבים יכולה להיות כתוצאה מלחץ מעמוד השדרה או כתוצאה מליץ בתעלות בהן עצבים עוברים במהלכן בגפיים. העובדה שהכאבים סימטריים בשתי הידיים ובכל האצבעות, מפחיתה את הסיכוי כי מדובר בתסמונת כליאה. ממליץ להתחיל בירור לנוירופתיה פריפרית אצל רופא המשפחה כולל בדיקות דם ו-EMG. אם הבדיקות תקינות, יכול להיות שלא תהיה אבחנה לבעייתך. בברכה, ד״ר יהודה

שלום, יש להתחיל באבחון שמדובר באנטזיטיס... תלוי מה הגורם לאנטזיטיס - מחלה דלקתית סיסטמית? מחלה מטאבולית? דלקת מקומית או דלקת סיסטמית? לפי אבחנה וגורם - הטיפול ניתן בהתאם.

שלום, כבד שומני הוא תופעה שכיחה מאוד כיום בחברה המערבית. אינני יודע מהן מחלו. הרקע ... הסיבות השכיחות הן תסמונת מטאבולית על רקע הפרעה במאזן השומנים סכרת ..., אלכוהול, תרופות שונות, מחלות גנטיות כגון ווילסון... ממליץ לפנות למרפאת כבד באופןמסודר לבירור .

שלום רב, ככלל, תרופות ממשפחת serotonin reuptake inhibitors (SSRIs) Selective בינהן ציפרלקס נחשבות כיעילות ובעל פרופיל תופעות לוואי נסבל. בין תופעות לוואי הידועות ומטרידות של הטיפול בתרופות אלה, שינויים במשקל. האפקט תלוי בתרופה הספציפית (למשל פלואוקסטין נחשב לפחות בעייתי מבחינה זו ופרוקסטין להכי בעייתי- שאר התרופות, כמו ציפרלקס, ביניהם) ובמשך הטיפול. טיפול של ממושך מוביל לעלייה במשקל, אך קשה לקבוע אם מדובר באפקט אמיתי של התרופה או שיפור במצב הרפואי לשמה ניתנה (דיכאון/חרדה). יתכן ש-SNRIs יגרמו לשכיחות נמוכה יותר במשקל מחלק מה-SSRIs, אך אני מבינה שבוצעו ניסיונות טיפוליים ללא הצלחה. כלומר אין פתרון קסם להתמודדות עם תופעת לוואי זו מלבד לשמור על תזונה מוקפדת ולבצע פעילות גופנית. כמו כן, ניתן להתייעץ עם דיאטנית. תופעות קוגניטיביות, ביניהן הפרעות זיכרון, יכולות להיגרם ממגוון גורמים כגון הפרעות מטבוליות, חוסר ויטמינים, הפרעות במערכת העצבים המרכזית, הרעלות שונות וכו'. בנוסף, תרופות רבות יכולות לגרום להפרעות קוגניטיביות ביניהן תרופות ממשפחת ה-SSRIs. בין המנגנונים המוצעים לירידה קוגניטיבית מ-SSRIs - ירידה ברמות נתרן. כמו כן, בלבול והפרעות בריכוז וזיכרון יכולות להיות תופעות לוואי של "תסמיני גמילה" מהתרופה, כלומר הפסקה פתאומית בטיפול לאחר תקופת טיפול ממושכת. אני ממליצה ליידע את הרופא בתופעה ולהיוועץ עמו בנוגע לגורמים האפשריים, לבדיקות הנדרשות ולהמשך הטיפול.

שלום לכאב אגן כרוני יתכנו סיבות שונות מערכת גינקולוגית שתן או מעי בחלק הגינקולוגי צריך לשלול אנדומטריוזיס או בעיה אחרת יש מספר מירפאות יעודיות לאנדומטריוזיס ואחת בביח וולפסון לכאב אגן כרוני ממליץ לפנות לבירור מקצועי

שלום רב קשה לי מאוד להתייחס לכל השאלות , אתה חייב להגיע לאבחון על ידי פסכאטר צריך לאבחן אותך ואז אפשר יהיה לענות על השאלות שלך לשביעות רצונך תודה מראש

שלום אתי ממליץ לך להתייעץ עם מטפל/ת ברפואה סינית מצרף מאמר של ד"ר ניר עמיר בנושא: הגדרה המונח פיברו מתייחס לרקמת חיבור. מיו מתייחס לשריר ומיאלגיה מתייחס לכאבים. כלומר מדובר בכאב מפושט בשרירים וברקמת חיבור הכוללת גידים, רצועות ומקומות נוספים. אבחון המחלה קשה יחסית כיוון שתסמיני המחלה דומים למחלות אחרות. היסטוריה בעבר נהגו לתאר את התסמונת במושג ´פיברוסיטיס´ אך נמצא כי הדלקת אינה משמעותית בתסמונת (למרות זאת המחלה נשארה כחלק מתחום הרפואה הנקרא ראומטולוגיה). פיברומיאלגיה מחקה מחלות ריאומטיות שונות אך אינה גורמת לדפורמציה בפרקים. לאור המחסור בעדות מעבדתית אובייקטיבית (היעדר סימנים אך ריבוי סימפטומים) סבלו החולים מתדמית שלילית (עד גבול הפסיכיאטריה) והיו נאלצים לנוע מרופא לרופא ללא פיתרון. בשנים האחרונות, הוגדרה התסמונת בצורה טובה יותר בעזרת מחקרים אשר פרסמו הנחיות לאבחונה. מחקרים אלו הראו שמספר תלונות, כמו כאב מפושט בשרירים ונקודות רגישות (Tender Points) קיימות אצל חולי פיברומיאלגיה ולא אצל אנשים בריאים או בעלי מחלות ריאומטיות אחרות. תכונות אלו מבדילות את הפיברומיאלגיה משאר מצבי הכאב הכרוני והכאבים בעצמות. נתונים אפידמיולוגים המחלה מופיעה אצל 2%-4% מהאוכלוסייה. היא כוללת ממגוון רחב ביותר של גילאים, עדות, מיקום גיאוגרפי, מעמד סוציו-אקונומי. כ - 90% מהסובלים ממנה הן נשים, רובן בגילאי 20-50, למרות ששכיחות מסוימת של המחלה קיימת בכל הגילאים ואף בילדים ובקשישים. (אם כי ייתכן שגברים רבים סובלים מן המחלה אך לא מתלוננים עליה ומשום כך האבחנה לגביהם מוחמצת). המחלה שכיחה יותר בנשים לבנות מאשר באפרו- אמריקאיות. (וגם כאן נשאלת השאלה האם קיימת החמצה באבחנה לאור העובדה שאנשים במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר מודעים יותר ופונים יותר לרופאים). המחלה קיימת בשכיחות גבוהה יותר לאחר זיהום ויראלי, טראומה פיזית, טראומה נפשית או שינויים הורמונאליים. כמו כן, חולי פיברומיאלגיה עלולים להפוך ללא פעילים וחרדים לגבי בריאותם ובכך להחמיר את מצבם. במחקרים שנערכו בארץ נמצא כי כאשר ישנו חולה פיברומיאלגיה במשפחה, הסיכויים של ילדיו או אחיו ללקות בתסמונת הם גבוהים יחסית. כ- 28% מכלל הילדים של חולי פיברומיאלגיה לקו גם הם בתסמונת. הדבר עשוי לרמז על נטייה גנטית לחלות ב FMS , אולם יש לקחת בחשבון כי התסמונת עלולה להתפרץ גם עקב גורמים סביבתיים (לדוגמא- החיים עם הורה חולה). תיאוריות נוספות * הפרעה במעגל השינה: נמצא כי ל- 75% מהם אכן יש הפרעה בתרשימי השינה וניתן לראות בבירור בזמן שהחולה ישן, הפרעות במהלכם התקין של חלק מהגלים. * הפרעה בחילוף חומרים בשרירים ולכן החולה חש בכאבים. תרופות מסוג נוגדות דלקת לא סטרואידליות, החוסמות יצירת פרוסטגלנדינים, משככות כאבים ומשפרות מצב נוקשות. * הפרעות הורמונאליות: שאצל החולים נמצאה רמה נמוכה של קורטיזון ורמה נמוכה של מטבוליטים בשריר. * הפרעות בנוירוטרנזמיטורים: רמה נמוכה של הנוירוטרנסמיטור- סרוטונין הגורמת לדיכאון. * במחקר שפורסם בThe journal of the American College of Rheumatology -. נמצא כי: עוצמת הכאב בחולי פיברומיאלגיה בנקודות רגישות היא פי 2 מהעוצמה הנחוות על ידי אנשים בריאים (נמדד בעזרת סריקה מוחית של MRI) אבחנה אין ממצאי בדיקה פיזיקאלית, בדיקות מעבדה או הדמיה ברורים. יש לפחות 11 מתוך 18 נקודות רגישות המפוזרות באופן סימטרי בגוף (וגם כאן הנושא לוקה בהסתייגות שכן חולים רבים מציגים נקודות נוספות שאינן ברישום ה 18 הללו). האבחנה ברובה קלינית ומבוססת על תיאור סימפטומים: * הכאב מתואר כשורף, מכרסם, רגיש, נוקשה, במקרים בהם המחלה מוגבלת לאזור אחד, הכאב יתואר כפתאומי וחד. * אצל גברים הסובלים מפיברומיאלגיה, קיימת סבירות גבוהה יותר לפיתוח כאב בשרירי הפנים בלבד או באזור הכתף. * במקרים רבים יש שינויים ברמת הכאב ובמיקומו לפי שעות היום, (לרוב, כאב ונוקשות בבוקר), מזג האוויר, מאמץ, עייפות וסטרס. * רוב החולים סובלים מעייפות ברמות שונות (תסמינים דומים ל CFS ). * 25% סובלים מדיכאון קליני אך רבים בדיספוריה או חרדה. לרבים גם קושי בקשב, ריכוז וזיכרון. * שכיחות יתר של עקצוצים בגפיים או בפנים, IBS , מיגרנות או סחרחורות, דחיפות ותכיפות במתן שתן, רגישות לאור, רעש, ריח או טמפרטורה ופוטנציאל גבוה יותר לפתח הפרעה בתפקוד המיני מהלך המחלה ופרוגנוזה לעתים האבחון נמשך שנים רבות, אך לפעמים המחלה מתפרצת בפתאומיות. אצל חולים מסוימים המחלה מתקדמת לאט ובאופן הדרגתי, לאורך שנים, עד ההחלמה המלאה. אצל רוב החולים תהיה התקדמות מסוימת עם עליות וירידות, ו – 70%-80% יצליחו לחזור לרמת התפקוד הקודם. חולים אחרים יישארו במצב סטטי של תפקוד לקוי בצורה משמעותית. ההתקדמות שלהם תהיה איטית ביותר והם אינם מסוגלים לבצע לבדם צרכים בסיסיים. אצל אחוז קטן של החולים המצב עלול להתדרדר והם יישארו מרותקים למיטה זמן רב. תוחלת החיים של חולי פיברומיאלגיה אינה קצרה יותר משל אחרים (לעומת חולים במחלות ריאומטיות שונות). תסמונת העייפות הכרונית התסמונת פוגעת ב 0.2% מהאוכלוסייה. מרבית החולים במחלה הן נשים לבנות בגילאי 20-40, אך שני המינים נפגעים. תשישות הנמשכת למעלה מששה חודשים, שלא ניתן להסבירה ע´י מחלה אחרת. התשישות ממושכת, חוזרת, אינה תוצר של מאמץ גופני יוצא דופן ואינה חולפת לאחר מנוחה. התשישות מלווה בבעיות נוירולוגיות ומגוון תסמינים הדומים לשפעת ומובילה לירידה ניכרת בתפקוד החולה בעבודתו, בתפקודו האישי והחברתי. לאבחון המחלה חייבים להימצא לפחות ארבעה מהממצאים הבאים, בנוסף לתשישות : ירידה בזיכרון לטווח קצר ו\או בריכוז, כאב גרון, הגדלת בלוטות הלימפה, כאב שרירים, כאב פרקים ללא עדות לדלקת, כאב ראש, שינה לא יעילה וחולשה לאחר כל מאמץ הנמשכת מעל 24 שעות. במרבית חולי CFS ניתן למצוא סימפטומים של חרדה או דיכאון. האבחנה של מחלת התשישות הכרונית היא בעיקר שלילת מחלות אחרות הגורמות לתשישות ממושכת. יש לשלול תת תפקוד של בלוטת התריס, מחלת ליים, טרשת נפוצה, הפרעה פסיכיאטרית כמו דיכאון, ועוד. המשותף והמבדיל בין CSF ל FM ההבדל בין שתי המחלות דק מאד ולעיתים אינו ניתן להבדלה – רופא אחד יאבחן את החולה כחולה CFS ולעומתו רופא אחר יאבחן את אותו חולה כחולה FMS. * חולי פיברומיאלגיה מתלוננים בעיקר על כאבים, אך רובם סובלים מתשישות דומה לזו של חולי CFS. * חולי CSF רבים סובלים אף הם מכאב מפושט * בערך 75% מחולי CFS עונים להגדרה של פיברומיאלגיה. * תמונת המחלה יכולה להשתנות מ CFS לפיברומיאלגיה ולהפך. * CFS מתחיל לעיתים קרובות לאחר זיהום נגיפי, פיברומיאלגיה יותר לאחר טראומה גופנית או רגשית. * חולי פיברומיאלגיה קלים מסוגלים לבצע פעילות גופנית שעלולה להחמיר את מצבם של חולי CFS. הגישה הטיפולית לפיברומיאלגיה בעיקרו סימפטומאטי. לא ידוע על טיפול שורש. א - פיתוח מודעות והבנת המחלה. איתור רופא המתמצא בתחום. ב - טיפול תרופתי: נוגדי דיכאון במינון נמוך (לכאבים), לפעמים נוגדי דלקת לא סטרואידלים. ג - טיפול מנואלי: פיזיותרפיה, שיאצו, טווינה ד - פעילות גופנית מתונה: מתיחות שרירים ושיפור סיבולת לב ריאה ה - הרפיה: מדיטציה, יוגה, דמיון מודרך, ביופידבק, טאי צ´י וכו´ ו - טיפול פסיכולוגי התנהגותי ז - הרגלים: תנוחת שינה, כרית ומזרון מתאימים, הרגלי תעסוקה, שמירה על תזונה ומשקל, מניעת אלכוהול ח - קבוצות תמיכה, פיתוח תחביבים וזמן פנאי ט - טיפולים משלימים: דיקור, היפנוזה, תזונה, ים המלח וכו´ פיברומיאלגיה בראייה סינית לפי מאמר שפורסם ב Journal of Clinical Rheumatology עיסוי יעיל יותר מהרפיה בחולי פיברומיאלגיה ועיסוי לבדו נתן תוצאות חיוביות ארוכות טווח. העיסוי שפר שינה, הוריד רמות Substance P ולכן גם רמות כאב. המחקר השווה בין 24 מטופלים שטופלו בעיסוי לעומת מספר דומה שטופל בשיטות הרפיה למשך 30 דקות פעמיים בשבוע לאורך חמישה שבועות. בשתי הקבוצות הייתה הפחתה של חרדה ודיכאון, אך רק קבוצת העיסוי דווחה על שיפור בשינה וירידה בתנועות שינה והפחתה ברמת הכאב בנקודות רגישות. אך מעט מידע נמצא בספרות המחקרית. יחד עם זאת תופעת הפיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית תוארה בהרחבה מרובה בספרות הסינית המקורית והמתורגמת, בעבר, תחת השם נאורוסטניה. התפיסה הסינית רואה במחלה דיסהרמוניה בטחול המובילה לחסר דם. הסיבות לכך יכולות להיות מולדות או נרכשות על רקע תזונה, שימוש בתרופות, אורח חיים ורגשות לא מאוזנים. כל אילו פוגעים בצ´י של הטחול ומובילים לכשל בייצור דם. לעתים מעורבת כאן הפרעה של הכליות אשר פוגעת בייצור הדם אף היא. חסר דם כרוני עלול לפגוע גם בכבד ולהוביל להפרעה בתפקוד הגידים והרצועות. מובן שסטגנציה קיימת עלולה להחמיר את הבעיה. התופעה מתוארת במצב קיצוני של עייפות ומתח הפוגעים בלב ובטחול. הלב שולט על דם וכלי דם . ייצור הדם תלוי בתאום בין הטחול ללב. בפעילות מנטאלית לא תקינה צ´י הלב והטחול עוברים התשה וגורמים לפגיעה בטרנספורטציה. כך הטחול נכשל בהובלת צ´י, נוזלים ומזון ללב דבר המוביל לחסר דם בלב ומכאן לפגיעה בשן. כפועל יוצא מופיעה אינסומניה, פלפיטציות, חסר ריכוז ועייפות. מחלה ממושכת או דימום רב לאחר לידה יכולים להוביל להתשת הצ´י הדם אשר יובילו לעייפות כרונית. תופעה זו עלולה להוביל, אצל מטופלים מסוימים, לחסר יין בכבד ובכליות ולעליית אש של הלב והכבד, דבר שיתבטא באי שקט, נטייה לכעס ולשון אדומה עם דופק מהיר. אבחנה מבדלת * חסר צ´י ודם בטחול ובלב * חולשה של הטחול עם לחות במחמם האמצעי * כבד פולש לטחול ומפריע בייצור הדם * עליית יאנג הכבד * חסר דם המוביל לחסר יין בכבד ובכליות * חסר ג´ינג ויאנג בכליות המובילים לחסר דם

שלום, אסי! מקווה שבדיקות הדם יצאו תקינות. לגבי הפרעות זיכרון -לפעמים בירור אצל ההורים עוזר האם היו טראומות סביב הלידה -לפעמים הפרעות מטבוליות גורמות להפרעות התפתחות -הייתי ממליץ לפנות לנוירולוג לבדיקה, ייתכן הוא יפנהך לבדיקות עזר נוספות: הדמיה מוחית, EEG, בדיקות דם

שלום דנה, לפי עלון לצרכן, בזמן השימוש בתרופה עלולות להופיע תופעות לוואי כגון: סחרחורת וסומק,הפרעות במערכת העיכול, כאב ראש,ישנוניות וחולשה ועייפות( נדיר). תופעות המחייבות התייחסות מיוחדת :נפיחות בקרסולים או ברגליים ודפיקות לב מהירות. פריחה, כאבי שרירים, תעוקת לב, עליה בנפח או בתכיפות השתן נדיר). עיבוי החניכיים, לחץ דם נמוך, כאב בחזה (נדיר מאוד.אם מופיעה אחת מתופעות לוואי אלה יש להפסיק הטיפול ולפנות לרופא. הטיפול ביל"ד הוא אינדיוידואלי והשגת לחצי דם קרובים לערכי המטרה תעשה ע"י תרופה אחת או יותר תוך מעקב רפואי והתרופה ואזודיפ בהחלט יכולה לשרת מטרה זו. בברכה

ב ALS אופייני כי הבדיקה הנוירולוגית וה EMG פתולוגיות לפני שהחולה מרגיש משהו. תופעות נוספות שגורמות לקפיצות הן הפרעות מטבוליות (אי"ס כליות, היפרטירואידיזם, ירידת בסידן) והפרעות חרדה.

לאלי ערב טוב פנייתך נתונה בתחום הנוירולגיה הפדיאטרית אנא פנה בהתאם. בברכה

שלום, ריח האצטון אינו מספיק ויש לשלוח את השתן לבדיקה לנוכחות אצטון בשתן. נראה שעל פניו עשיתם את שיש לעשות כרגע , וכעת נותר להמתין ולראות מה יתפתח הלאה. שני דברים עיקריים גורמים לאצטון בשתן וזה התייבשות וסכרת ואת שני הכיוונים האלה כיסיתם. אתם לא שאננים ואתם בסדר גמור. להרגע , לנשום עמוק והכל יהיה בסדר.

שחמת הכבד היא מצב בו עקב דלקת כרונית נוצרות הצטלקויות והכבד מצטמק וקיימת ירידה בתפקודו. כתוצאה מהפגיעה בכבד עלולים להופיע סיבוכים כגון מיימת (נוזל בחלל הבטן), הפרעות בקרישת הדם, דליות (ורידים מורחבים) בוושט שעלולים לדמם והפרעות בתפקוד המוח (בלבול, שינוי במצב ההכרה) במצבים קשים וכן גידול של הכבד. הסיבות לשחמת בארץ הן בעיקר עקב דלקת ויראלית של הכבד הנגמת ע"י וירוס הפטיטיס C או הפטיטיס B ואז יש אפשרות להדבקה דרך הדם. ההדבקה יכולה להיות אסימפטומטית ולוקח כ 20-30 שנה עד שמופיעה שחמת. סיבה שכיחה אחרת היא שימוש באלכוהול בצורה מופרזת ונדירות יותר מחלות מטבוליות שחלקן תורשתיות. הערכת המצב נעשית ע"יבדיקות דם, בדיקה גופנית, סונר בטן וביופסיה של הכבד. הטיפול הוא בעיקרו תומך ובמצבים קשים החולה מופנה להשתלת כבד. ד"ר גל

שלום לך, פעמים רבות כבר "לעסנו" את התשובות לשאלותיך, ואין טעם לחזור. חברנו מר לזר היה נחמד ותן לך שתי תשובות. לשאלה השלישית לגבי החזרי אכילס זהו רפקלקס תגובה למכה קלה על ידי פטיש רפלקסים של הרופא על גיד הנשה או גיד אכילס המחבר את העקב לעצמות הרגליים. קוראים לו "אכילס" על שם הגיבור הייוני המיתולוגי אכילס שחתכו לו את הגיד הזה ואז כמובן לא יכול היה עוד ללכת. ירידה או העלמות ההחזרים בגיד אכילס יכולים להצביע על תחילת פגיעה עצבית בסוכרת, יכולה להופיע בלא סוכרתים עם הגיל, וכן במקרים של מחלות מטבוליות כגון תת פעילות בלוטת התריס לגבי השאלה הרביעית לא ברור לי למה הכוונה. האם באמת ככה כותבים זאת? בקיצור, כל המידע וכל מה שרצית לדעת על גליבטיק" על ADULT ONSER DIABETES ןעוד ועוד תוכלי למצוא בספר החדש: "סוכרת - לחיות עם להרגיש בלי". לפי השאלות שלך את זקוקה למקור מידע רחב ומהימן בהקדם האפשרי. בברכה

שלום, חסר תזונתי קיצוני, ברמה של מחלה מטבולית, עלול לגרום לגוף סטרס משמעותי ובכך למצבי מחלה שונים. פעוט בן 1.9 שנים שמקבל תזונה סבירה - לא יפתח טיקים או פרכוסים כתוצאה מחסר תזונתי קל, אלא אם יש לו מחלה מטבולית סמויה. אך אם הילד בריא ומפותח - הסיכוי לכך נמוך ביותר. בבקשה... בברכה

שלום מיטל. הסיכוי שיש הפרעה משמעותית, או בכלל - נמוך מאוד, לאור הבירור שנרחב שבוצע. מציע לוודא שאין הפרעות מטבוליות דוגמת אנמיה או הפרעה בתפקוד בלוטת התריס. טינטון פועם יכול לנבוע גם מהפרעה בתפקוד התעלה שמחברת בין האוזן לבין האף ורצוי לשלול גם את העניין הזה.

פונים לרופא שהוא מומחה למחלות מטבוליות. למשל פרופ' אלי הרשקוביץ במרפאת ילדים בביה"ח סורוקה