פורום פסיכולוגיה קלינית

לפעמים אני מרגישה שאני דוחפת ודוחפת, כאילו מסמנת +++ (פלוס) כל פעם שאני משיגה משהו, למשל: עשיתי בגרות באנגלית - סימנתי +, עשיתי צבא - סימנתי עוד +, אני עובדת כבר שנתיים באותו מקום עבודה ומגלה אחריות ובגרות - סימנתי עוד + וכו' וכו' וכו' .... (יש עוד הרבה דוגמאות. למה אניעושה את זה לעזאזל? זה גורם לחיים שלי להראות כמו מרדף אחד גדול אחרי הישגים - כאילו אני חיה למען המטרות ולא למען הדרך. ממש כך. ואני כל כך רוצה לחיות למען הדרך. וזה לא יוצא. זה גורם להמון לחץ אני לא רוצה לסמן פלוסים יותר. אני רוצה להגיד "פוסססססס, זהו הפסקה". ולקחת נשימה עמוקה ולהתחיל ללטף כלב ברחוב, ולהסתכל חצי שעה על פרפר יפה וליסוע לחופשה כיפית בצפון ולפוצץ במה אחת אכזרית של סיכה חדה את כל בלון הלחץ בפנים ו........לנשום. לחיות בשביל הדרך. זה הבודהא, לא?? חלק גדול מהחרדות שלי נובע מזה. אני חושבת שאני פשוט מנסה להוכיח לעצמי שאני בסדר וכמו כולם: עובדת, לומדת, משיגה, מצליחה וקוס אמק..........הנורמות האלה משגעות אותי, זה לא מתאים לי כל הזמן להיות ככה. וזה כמו רכבת הרים שלא נגמרת. דיייייייי כבר. מישהו מבין על מה לעזאזל אני מדברת?????? אולי אני מנסה להוכיח לאמא שלי, שכל ילדותי ביקרה אותי על חוסר התמדה וחוסר אחריות. רוצה לקחת הפסקה. ליסוע למזרח הרחוק, להסתפר קרחת, ללמוד בודהיזם, להיות נזירה, ולבוא לארץ עם גלימה שנתן לי איזה תלמיד של אושו עם הקרחת שלי ולזעזע את כולם, את כולםםםםםם. וכן ביחוד את אמא שלי. שתתפוצץ. זה גם נראה לי סוג של אושר. הרי לאושר אין הגדרה. לפעמים, לעשות משהו אמיץ, שלא חשבת שתוכל לעשות אי פעם, יכול להפיח בך מין תחושה של חיים שלא ידעת שיכולה לנבוע ממך. אוהבת, מיכל

ערב טוב! אז למה שלא תגידי "פוסססס, זהו הפסקה"....? כמובן שזה לא קל לטוס למזרח הרחוק לעשות קרחת (אבל זה כזה ח-י-ה !)... ולזעזע את כולם. זה הכי מגניב. אבל אם את רואה את זה כמטרה לא הכי קשה בעולם, למה לא, אחותי? יהיו ק - ט - ע - י - ם ! ותזעזעי את אמא שלך, תזעזעי ת'עולם, ת'יקום, שכולם ישארו פעורי פה. ואושר....לאושר אין הגדרה, אני חושבת שאושר זה מה שגורם לך להרגיש טוב. גורם להרגיש שלווה, מצד שני להרגיש כאילו פרקו בך משהו, בנו אותו מחדש ויצרו משהו מדהים! איך זה נראה לך? אני איתך אחותי....אם הייתי יותר גדולה הייתי טסה איתך. היינו עושות כיף חיים. אבל זה לא נשמע בלתי-אפשרי :-) לילה טוב!

ואאאאאו גם לי בא לעשות קרחת אבל כבר יש לי טבעי מה לעשות סתםםםםםם מענין גם הבת שלי מפחידה את אמא שלה כך אז אמרתי לה יילה לכי לעשות לפחות נחסוך כסף ולא צריך ללכת לספרית כל שבוע וחוץ מזה זה יכול להיות מגניב אז קדימה אני איתך

למה, אחותי?.? בת כמה את?? תאמיני לי, הייתי אוספת איתי אותך ועוד כמה חבר'ה ונוסעת, כל התשובות הנפלאות שלכם עודדו אותי נורא ונתנו איזה "פוש", מתאים לך? ?????????

מיכל, השגיות ומצוינות זה טוב אבל במידה. אם את רוצה פסק זמן קחי אותו אחרת באמת תתפוצצי. אם יש לך את האפשרות לטוס לטייל תעשי את זה. ידיד שלי חזר לא מזמן מחו"ל ורק עשה לו טוב. חוץ מזה, לא תמיד צריך מצוינות, אני ילדה של מה אכפת לי. לימודים ישבו על 80. לא קרה כלום. הכי חשוב להנות מהחיים. אני יודעת שלקבל ביקות מאמא זה לא בדיוק הכי כייף. אולי תאמרי לה שתעזוב אותך בשקט יהיה טוב. לילה טוה, שרה.

...סליחה על הביטוי..... אולי, לפני שאת טסה למזרח, תרדי לסיני כמה ימים, תשכבי על החוף, שכולם יזדיינו - קחי הפסקה! העולם אמנם לא יעצור, אבל הוא בלי ספק יהייה שם כשתחזרי. אחרי שתארגני ת'מחשבות, ואולי אז תחיי את הדרך... אל האושר... איך שאת תופשת אותו... ולא איך שאחרים מכתיבים... לא מה שאנשים אחרים רוצים... מה שאת רוצה... מה שמרגיש נכון לאותו רגע... מה שנראה הכי מושלם... ואם זה קרחת - אני בעד! תשמעי, נורא חם במדינה הזאת, וכל השיער הזה בטח שלא מוסיף... ............you got to be FREE

זה חתיכת חלום, את יודעת, לעשות קרחת. אבל זה לא כזה פשוטטטטט, או שאני עושה את זה קשה????? זה די פוגע ב.....תדמית הנשית או איך שתקראי לזה... תודה על התמיכה, בהחלט הכנסתם בי רוח תעוזה... אוהבת מיכל

שלום מיכל. אני איתך. אין דבר שלא הייתי עושה עכשיו כמו לברוח. לטוס. לעוף. הבעייה שלי שגם הייתי רוצה לברוח מהמחשבות שלי וזה קצת יותר קשה.....אני מאמינה שלא צריך לטוס לקצה העולם כדי להרגיש חופשיה. אפשר לחשוב על דברים קטנים שיכולים להתבצע עכשיו ומייד, משהו שיעשה לך טוב, להצטרף לחוג מסויים, לעבוד בעבודה כיפית, לספר לאחרים על הטיפול (אמא שלך בטח תתפוצץ) בקיצור - עצם ההרגשה שאת יכולה להרגיש חזקה תורמת, לא?.. להתראות האלמונית הנעלמת בשקיעה

לאאאאאאאאאאאא אל תעלמי לי בשקיעה. אני צריכה אותך. תודה על התמיכה והרעיונות. ודרך אגב, אני מניחה שאני רוצה לברוח רחוק בגלל המשפחה שלי ובמיוחד בגלל אמא. זאת משפחה חונקת, חונקת ו...עצבנית ובמיוחד אמא שלי שכל הזמן מצפה ממני.. אוהבת, מיכל

שלום רב , אבא שלי בן 68 והוא מתחיל לשכוח דברים ולא זוכר את הדרכים (הוא נוהג) , בנוסף יש לו הזיות מאוד חריפות לגבי אמא שלי , לקחנו אותו לטיפול ואיבחון פסיכאטרי גריאטרי ונתנו לו טיפול אבל לא התמקדו בבעיה הרצינית שהיא ההזיות. בנוסף הוא התלונן שהוא בדיכאון ואין לא חשק לכלום , אני מאוד חוששת לו והייתי רוצה לדעת מה אפשר לעשות איתו אבל בדחיפות ואם יש איזה ויטמינים או כדורים לשפר את מצב רוחו. (הוא שותה לפעמים וכנראה שעקב השתיה זה גרם למצב זה אבל בכל זאת מה אפשר לעשות ומחכה לתשובה מהירה. תודה בת

בת שבע שלום רב, המצב של אביך נשמע מורכב. ייתכן ומדובר בתהליך דימנטי (של איבוד זיכרון) שמופיע בגיל הזיקנה בדרך כלל. טוב שהלכתם לטיפול פסיכוגריאטרי, אך נראה שהטיפול אינו מתאים או לפחות אינו מספיק. עליכם לחזור אל הרופא, לספר בפורטרוט את התסמינים השונים ולבקש ממנו להתייחס לכל הפרטים. ייתכן והוא ישנה את הטיפול או יוסיף. דבר אחרון שברצוני לומר (לכתוב...) הוא לגבי נהיגתו של אביך. אני יודעת כמה זה קשה לומר לאדם שהגיע זמנו להפסיק לנהוג. זה עשוי להעצים את הדיכאון שלו, את ההזיות ועוד, אך יותר מכל אלה נראה לי מאד מסוכן לתת לו לנהוג. הוא עשוי להתבלבל ולא לדעת איך לחזור הביתה, לטעות בנהיגה, ואף להתבלבל בתיפעול הרכב. לכן להערכתי עליכם לשוחח גם על נושא זה עם הרופא הפסיכוגריאטרי ולהתייעץ עימו כיצד ניתן לעשות זאת. ומעבר להכל, אם את מעוניינת ביותר מידע ותמיכה גם עבורך ועבור שאר בני המשפחה קיימת עמותה שנקראת "עמותת האלצהיימר ומחלות דומות". את יכולה לפנות אליהם, והם יסייעו לך. יש להם גם אתר באינטרנט, חפשי אותו דרך מנועי החיפוש. בברכה, טלי פרידמן

טלי יקרה שלי, שלחתי לך מליון הודעות באי.סי.קיו, טוב אולי בעצם לא מליון רק איזה 7 - 6 , מקווה שכולן הגיעו, בסדר הנכון, ושלא התבלגנו לי בדרך... שיהיה לך לילה טוב, ונדבר מחר.. שלך לתמיד, אביב.

היי אביב, קראתי והחזרתי לך תשובה בשני חלקים. אני מקווה שזה הגיע... תגידי לי יש לך מושג איך מכוונים את השעון של האי סי קיו? טרם גיליתי איך...אני ממש "מומחית" במחשבים ותוכנות...הכי רחוק שהלכתי זה להפעיל את המחשב וללחוץ ENTER. יום אחד אני עוד אגיע רחוק... :) שיהיה לך המון המון המון בהצלחה מחר. נשתמע, טלי פרידמן

היי טלי, כן, הייתי קצת לחוצה גם מזה וגם בטח ממחר, אז התעוררתי וחזרתי לבדוק.. שני חלקים ? הגיע השני.. זה שמתחיל במילים - " בכל אופן... " :-(( אני מניחה שזה גם משהו.. והשעון נראה בסדר הפעם.. הראה את השעה הנכונה (12:21), מוזר... ואל תדאגי את תגיעי רחוק, עם המחשב או בלעדיו.. טוב אני חוזרת לישון, בתקוה שאצליח, לילה טוב.. נדבר, אביב.

ממי להתחיל? קודם כל תודה על ההתייחסות לשאלה שלי ! האמת היא שכשראיתי את כל הענפים בעץ ישר חייכתי.... אני אבדוק בכל זאת את העניין של הילדה... למען הסר ספק ! מה גם שכל הזמן אמרתי למורה שלה שאני חושבת שיש בעיה אבל היא אמרה שהכל בסדר. ולפני יומים היא נזכרת להגיד לי שצריך לבדוק את עניין הכתיבה. ואני אמרתי לה "אבל כל השנה שאלתי אותך מספר פעמים ? ואמרתי לך שנראה שיש בעיה ואמרת שלא" אבל מה אני באה אליה בטענות ? הייתי צריכה לבדוק בכל מקרה. הרי יש לי נסיון רב עם מערכת החינוך. אביב, מי כתב את השיר הזה? ורחל לגבי הבת שלי... היא לא דומה לאף אחד . היא ילדה מדהימה ביותר מאז שהיא נולדה. מעניין שממש היום ראיתי בפעם המיליון את סרט הלידה שלה ושל אחיה... משהו! ודניאל, באמת אין לי אחים ותמיד רציתי. אז אולי אני אאמץ אותך ? מה אתה אומר? ושרה תודה שענית וגם אתה יודהל'ה... איש הגשם אגב רחל,שלחתי לך מייל בבוקר,בטוחה שלא הגיע?.

היי אליאן, את השיר כתב יהונתן גפן, אם אני לא טועה.. התלבש לי עלייך בימים האחרונים.. שיהיה לילה טוב וחלומות נעימים לך ולכולם.. שלך אוהבת אביב.

אליאן יקרה כתבתי לך התיחסות למטה בעמ' 266 בהתייחס להתכתבות קטנה שלך ושל רחל קראת? מה דעתך? אביב? שאלת איפה אני בחלום אני בעמדה הקבועה שלי בכל קבוצה חברתית. איך קוראים למשקה הטעים הזה "אאוט סיידר" אני טעימה ולפעמים אהובה אבל תמיד מצליחה להוציא עצמי החוצה תמיד עם חצי רגל בחוץ וחצי בפנים גם שם, כולכם עסוקים ונפגשים ושמחים ואני מחוייכת ומאושרת (באמת) אבל איפה שהוא בצד, עם מבט מלמעלה איזה שאלה מדהימה שאלת כאילו אני לא חושבת שיש לי מקום במרכז הקבוצה תמיד אני מרגישה שיש אנשים שצריכים את המקום הזה יותר לילה טוב וחלומות פז

היי אליאן אשה מצחיקה...עם פנים עצובות...זה מה שאני רואה אותך לנגד עייני...לא סיפרת עם מי ראית את סרט הלידה?איתו?או שהאידיליה נגמרה מזמן.... כן הייתי מת שמישהו ייקח אותי את דניאל הקטן ויאמץ אותו לחיקייו ולו רק בשביל........................................................................................................ לטיפה אחת קטנה. כרגע יש לי חברה מאד מאד טובה, אוליי בסוף נקים לנו פה משפחה? אם כי אני מרגיש כך מזמן. דניאל

היי הפנים שלי תמיד מחייכות....זה הנצחון הקטן והסודי שלי. תשאל את אביב... קבל ממני חיבוק דב ! כזה שלא יתן לך לצאת ממנו... גם אם תשתולל ותצעק . אבל כזה שגם יתן לך מקום להרגיש בטוח ואהוב ולא משנה מה.... כזה כמו שאביב ורחל יודעות לתת !!! ואני חושבת שנוצרה כאן משפחה וכל פעם הדברים משתנים לפי הצורך... שיהיה לך יום מקסים ומצחיק אחי... :-) אגב את הסרט ראיתי עם חברה. והאידיליה ? מה זה ? יש חיה כזו? לא ידעתי .

שלום לכולם, לפני כמה שבועות הצעתי להקים קבוצת תמיכה לסובלים מחרדות. הייתי רוצה ממש להתחיל להקים אותה. ואני מאמינה בפרקטיקה. אז כל מי שרוצה להיות בקבוצה - מי שסובל מכל סוג של חרדה, כמובן, מוזמן להתקשר אליי ולדבר על זה ברצינות ואני מאמינה שזה רעיון פגז שיעזור לכולנו ובכלל יעזור לנו להכיר אנשים חדשים וחברה חדשה שסובלים מבעיה דומה. הטלפון שלי: 315747 - 055 אז קדימה, לא להסס ולהתקשר... בי בי, מיכל

השעה כעת מאוחרת אך אתקשר מחר הרעיון שלך ענק ובמידה ואת ערה המשיכי ליכתוב ואני אענה בשימחה.

תודה. אבל... לא הבנתי מה שמך..? לא כתבת. ואני אשמח אם תתקשר/י. אוהבת מיכל

הימים עוברים ו / יהונתן גפן "הימים עוברים ו בכל יום קורה רק דבר אחד רע וזה מחוץ לאסונות הגדולים הימים עוברים ו בכל יום אדם בגילך יושב בכורסא שלו ומחכה למה הימים עוברים ו בכל לילה נחלם רק סיוט אחד וזה מחוץ לסיוט הגדול המתרחש מסביבך הימים עוברים ו בכל שיר אתה חייב לשרוד ולרקוד לפחות עד לשיר הבא הימים עוברים ו גם אתה " . . . . . דיבר אליי . . . . . .

זה שיר שריקי גל מבצעת אותו. נכון?

איש כותב מכתב ברור שחייו אנים ברורים עכשיו יום חדש נראה ישן ואם מתים עדיף למות בסתיו על המרפסת איש עשיר תוהה אם הירח למכירה בבית מלון קומה מליון נראה שהם לוקחים ת'משימה ברגע שיתנו פקודה הם יברחו רחוק מהסופה... אלוהים תופש שכבר הרבה זמן הוא לא נתן קפיצה בסוף הרי כולם מתים ואם מתים עדיף למות ב ס ת י ו. . .

שלום אני סטודנטית ונמצאת עכשיו בתקופת בחינות . מסיבה שאינה ברורה לי אני מאוד נלחצת הדבר גורם לי לבולמוסי אכילה שבעיקבותם אני עולה המון במשקל . האם יש לכם רעיון כיצד להתמודד עם בעיה זו ? מכיוון שעכשיו אני נמצאת בעיצומה של תקופת הבחינות אני זקוקה לפתרון מידי או לפחות כמה טריקים שיעזרו לי לעבור את התקופה הזו. תודה מראש מירי

מירי שלום דווקא הטיפול הפסיכולוגי בחרדת בחינות הוא בד"כ ממוקד וקצר מועד. אני מציע שתפני לטיפול כדי להיעזר. אגב, ברוב האוניברסיטאות קיים שירות פסיכולוגי שעוסק גם בטיפול בחרדת בחינות. עם זאת אני בספק אם הזמן הקצר שנותר עד הבחינות יספיק לסמסטר הנוכחי. בהצלחה בבחינות ובטיפול ד"ר אורן קפלן

אנג'ל נעלמת לנו ואני קצת מודאגת. תשמיעי קול, לא חייבת לכתוב הרבה, רק תראי סימן חיים למקרה שאת צריכה, אני שולחת לך חיבוק גדול גדול

אולי באמת תשמיעי קול...?! ואני שולח נשיקות בדואר אוויר... תגידי לי אם הם הגיעו. ממני. נ.ס מיייל בדרך!!!!!!

היי אנג'ל, אם את קוראת לפחות, אז גם אני מ-ו-ד-א-ג-ת, מקווה שאת סתם עסוקה, או שהמחשב התקלקל, אבל איכשהוא לא נראה לי... אז השאירי סימן, אות חיים, לא צריך הרבה, רק "היי, אני פה.." וזה מספיק. שלך אביב

חבר'ה, כל הכבוד על הדאגה. אתם באמת חברים טובים. אני מקווה שבימים הקרובים אנג'ל תשוב אלינו, בריאה וחזקה. ועד אז, אני שולחת לה איחולי החלמה מהירה, ואם אפשר...כוס תה חם (אפילו בלי סוכר...איך שאת אוהבת) :) טלי פרידמן

הי. אפשר לחשוב שמה שאני עומדת לספר כל כך גדול ומרגש אבל אותי כן תמיד כשדברים היו מפריעם לי לא הייתי אומרת או כשהיו מעירים לי בעבודה הייתי שותקת. ומה בעצם קרה?! אתמול בעבודה האחמ"שית שלי ישבה איתי ודיברה, בלה בלה בלה. זה עיצבן אותי כי הרבה דברים שנאמרו היו כללים ולא נכונים לגבי. אז אמרתי לה וגם באותה הזדמנות הוספתי עוד כמה דברים. היום נכנסתי לדבר עם המנהלת בבית הספר בו אני עובדת, היתה לי תחושה שהיא כועסת עלי. מסתבר שלא זה רק הראש שלי שעובד סתם יותר מידי. בקיצור, אולי הטיפול כן מתחיל לעזור קצת כי בחיים לא הייתי אומרת משהו קודם לכן. זהו בזה נסתיימה ההתרגשות היומית הקטנה שלי. ומה שלום כולם? אוהבת שרה

היי שרה, שלומי סביר. אבל מדברים כאן עלייך! אוקיי, את תאלצי להבהיר לי כמה משהו פה: מה זה אחמ"שית , לעזאזל? וזה כן חשוב, וזה כן מרגש, וזה נהדר שאמרת את מה שהיה על ליבך לאותה אחת (אני לא אגיד אחמ"שית...אופס, אמרתי) ולמה הסתיימה ההתרגשות, בואי נצהל ונשמח בשבילך! למה את ממעיטה בערך מה שגרם לך לתחושה מסוימת של אושר.....בואי נחגוג ת'רגע! אוהבת אותך נורא, אני. נ.ב בקשר למייל, וואוו... הוא היה די ארוך.. אני אנסה להיזכר מה היה כתוב בו.

ג'קי, אחמשי"ת זו אחראית משמרת. כתבתי לך מייל מה זה ארוך, מקווה שלא תרדמי. שרה

ייפי יי נדמה לי שכשאפשר להוציא החוצה דברים,לא לתת לאחרים לדרוך עלייך, לשדר אסרטיביות זה מאד טוב. כל הכבוד! נ.ב לפי ידיעתי אחמשי"ת זה אחראית משמרת

האם לוסטרל עדיף בטיפול בדיכאון על פני פרוזק והאם בכלל כדורים מסוג זה מסייעים במצב של מחשבות כפיתיות תודה

היי אור, אולי כדאי שתפנה ת'שאלה לפסיכיאטר. אפרופו פסיכיאטרים....מחר יתקבל בברכה אצלנו פסיכיאטר חדש לפורום... דר' עמי אבני. ובנוסף, אני אשמח לדעת מעט על פרוזאק... יום נעים לך, אור!

אור שלום א. כל הכדורים עוזרים בהצלחה דומה אולם בהחלט יתכן שמה שעוזר לאחד לא עוזר לאחר ולהיפך ב. יכולים - לרוב יש צורך במנון גבוה יותר בהצלחה עמי

התגעגעתי אז באתי...(חסרה לכם אידיוטית?) פשוט יום מעצבן: אין לי כוח ללמוד, בקושי היה לי כוח לעבוד... ואת חסרה לי. מה שלומך? איך מצב הרוח? אני מקווה שהיום עובר טוב, בעבודה ובכלל. אם את כאן, אנא כתבי לי משהו, אפילו קטן: איכשהו את תמיד מצליחה לשפר את מצב הרוח... אוהבת, מישהי

היי מישהי מיוחדת, מצטערת שקצת באיחור, אבל לא הייתי ליד המחשב.. אבל עכשיו חזרתי והנה אני כותבת משהו קטן.. אדיוטית ? למחוק מהלקסיקון ומיד, אני יודעת כבר שאת לא.. לא תוכלי לעבוד עלי ולא לשטות בי, נכוויתי.. :-)) יום מעצבן ? לכולנו יש כאלה, והנה כבר לילה, ומיד נגמר ומחר מתחיל עוד יום חדש, בתקוה טוב ופחות עמוס מהיום, וחוסר הכוחות של היום ישתלם מחר, יהיה לך כפול גם בשביל היום וגם בשביל מחר, ואולי אפילו יותר, כי אני שולחת לך גם קצת ממני, אז בכלל הרווחת מכל הענין. ומה עוד אני יכולה לשלוח לך ? בלון עם המון סמיילי מחייכים, שיפיגו את העצבנות, שק מלא כוחות כבר בדרך, אופטימיות לגבי מחר כבר שוגרה, אה.. כן.. נזכרתי.. גם חיבוק חזק.. אז אוהבת, שלך אביב.

היי לך שוב, קיבלתי את ההוראות !!! יש !!! עכשיו אני יודעת איך.. עוד נדבר... שלך אוהבת אביב.

:)

היי ליסה. כן אני פה- "עוקבת" אחרייך מהצד. מה שלומך?

Hi Ravit did you read my post about transference,now i`m in therapy it`s so hard i think i feel even worse!!! Lisa

הבת שלי ,בכיתה א כותבת משמאל לימין ובנוסף בכתב מראה.(סוף כיתה א'( היא לא מוכנה בנוסף לכתוב בכתב רגיל אלא רק באותיות דפוס. הכתיבה איטית מאד והאחיזה חזקה. כאשר היא מעתיקה מספר אז זה פחות אבל עדיין כותבת בצורה כזו. הקריאה שלה מעולה ושוטפת. תודה אליאן

אליאן היי. מה שאת מתארת לא נשמע לי בעייתי עדיין. בסוף כיתה א' ואפילו עד אמצע ב' ישנם הרבה ילדים המתקשים לעשות את המעבר מכתב מראה לכתב רגיל- וודאי שגם בין דפוס לכתב. אם היא קוראת טוב- זה יותר חשוב, ואל תתעמתי עימה על כך. זה יגיע בהמשך. בינתיים חשוב שתהנה מן היכולת לכתוב ולקרוא. תמשיכי אבל לעקוב ולראות כיצד זה מתפתח. וחוץ מזה- מה שלומך? ביי. רוית.

"דברי עכשיו ילדה אני שומעת כל העולם מקשיב למלמוליך דברי מלאך שלי אני יודעת שלא תמיד הקשיבו לקולך דברו שפתיים יחפות דברו עיניים כל עוד חלב נוטף מחיוכך חבקי את כל פחדי בשתי ידייך חבקי דובים גדולים בתוך שנתך עולם חדש וטוב אני אתן לך כבר במבט כחול את מגלה כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך סיכת פרפר קשורה בשערך תהיי קטנה מאומה לא יברח לך אני אהיה גדולה גם בשבילך דברו שפתיים יחפות דברו עיניים כל עוד חלב נוטף מחיוכך חבקי את כל פחדי בשתי ידייך חבקי דובים גדולים מתוך שנתך עולם חדש וטוב אני אתן לך כבר במבט כחול את מגלה כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה" מה שלומך נשמה שלי ? אוהבת אביב.

היי אליאן..אחותי הגדולה. אני מאד מקוה שאין פה בעיית דיסלקטיה. כי האמת בעיה זו הייתה אמורה להפתר כבר...ומעניין מה המורה אמרה.. שהריי כבר סיום העונה..כי אוליי את חייבת לעבוד איתה בכל החופשה.. כי חבל שהיא תהיה אחריי חבריה לכיתה. בטוח אני שאם אמא כמוך..גם את זה נעבור. דניאל

נו באמת היא רק ילדה קטנה ומי אמר שדיסלקטי זו בעיה הרי ידוע שרוב מנהיגי העולם החשובים היו דיסלקטים

אליאן, גם אםםהבת שלך תאובחן כדיסלקטית זה בכלל לא נורא. אני דיסלקטית והסתדרתי עם זה מצויין בלימודים, נהפוכו, זכיתי בהטבות חוץ מזה אומרים שדיסלקטים הם אנשים מאוד חכמים, רק שפסכו עלי בקטע הזה. שרה

אליאן- מה שלומך? לא קיבלתי מייל, האם שלחת? לגבי השאלה ששאלת: הסימנים שציינת, כתיבה בכתב ראי והתחלה מהצד ההפוך של העמוד יכולים להצביע על קושי בתפיסת הכיוון. אפשרות נוספת היא שהילדה שמאלית, אך מנסה לכתוב בימין- אולי בגלל שכך מלמדים אותה? אפשרות נוספת היא שהמח שלה טרם החליט מהו הצד המועדף שלו. בנוסף- אחיזה חזקה מדי של עפרון יכולה להצביע על קושי בויסות המתח השרירי- בכף היד או בכל תחנה מחגורת הכתפיים והלאה. כדאי מאד לפנות למרפא בעיסוק כדי לברר את השאלות האלו- ולשקול טיפול מתאים. אני הלכתי עם הבת הגדולה שלי לרפוי בעיסוק במשך השנה האחרונה בגלל דברים דומים. פניתי דרך קופת חולים וקיבלתי התחייבויות. חוק בריאות מכסה טיפולים פרא-רפואיים עד גיל 5, ומגיל 5 עד 7 או 8- תוכלי לקבל השתתפות דרך ביטוח משלים. לא כדאי לסמוך על השרותים שמגיעים דרך בתי-הספר, לרוב זה מעט מדי ועל חשבון שיעורים בכיתה, וחבל. אני גם חייבת לומר שצריך לעשות חושבים אם הילדה מקבלת כבר איזשהו טיפול. אני לא ממליצה להעמיס טיפולים על ילד, אלא אם כן זה מצב קריטי. צריך לעשות סדרי עדיפויות- מה חשוב יותר ומה יתרום יותר לרווחת הילדה. אם היא קוראת טוב- קריאה מצרפת, כלומר-מזהה אותיות, מקשרת את הצליל של האות לאות מזהה תנועות ויודעת לחבר צליל לתנועה, אין חשש לדיסלקסיה. קשיי כתיבה מעלים חשש לדיסגרפיה, אבל גם כאן צריך מאד להזהר ולסייג בגלל הגיל הצעיר. למותר לציין שבעידן המחשב דיסגרפיה היא ממש לא בעיה. בת כמה הילדה? ולמי, אבל תגידי באמת באמת, היא דומה? התגעגתי..........

שלום עליאן. אני מצטרפת לרחל וממליצה (משום מה) על ריפוי בעיסוק. חבל שקשיים בכתיבה הטכנית יתסכלו אותה וימנעו ממנה להביע את עצמה בכתב. כדאי לבדוק: א. אצל רופא לשלול בעיות ראייה ושמיעה ב. אולי אפילו להתייעץ עם נירולוג ילדים - בשביל השקט הנפשי ג. איטיות בכתב זה בעייתי - תחשבי מה קורה כשהמורה מכתיבה.... לא התכוונתי להפחיד אותך, לדברים שאת מציינת יש טיפול. (גם שלמדתי נהיגה המורה שלי היה אומר לי שמאלה ליד של השעון). לתרגול אחיזה - כדאי להשתמש בגומי מגרפוס. כתיבה בעפרון מכני (חודים)יכולה להדגים לה את מידת החוזק שלה וללמד אותה מה החוזק הנכון שגם העפרון לא ישבר וגם הכתב יראה. אם בא לך כדאי לך להסתכל בכמה ספרים. כתבי לי לפורום ואני אמסור לך שמות של ספרים בנושא. אבל שוב - אין תחליף לאבחון! דלית מרפאה בעיסוק מוסמכת- ילדים

אליאן שלום הייתי ממליץ לך בשלב הראשון לשמוע מה דעתם של אנשי המקצוע בבית הספר, החל מהמחנכת של הילדה ועד הפסיכולוגית האחראית על בית הספר מטעם השירות הפסיכולוגי. לאחר מכן, במידה ולדעתם ולדעתך המצב חורג מאיחור נורמטיבי בהתפתחות הכתיבה כדאי לבצע איבחון כדי להבין היכן הבעיה ממוקדת ומה צריך לעשות. יש מספר סוגי איבחונים וכדאי להתייעץ עם פסיכולוגית בית הספר בנושא. אם תרצי גם חוות דעת בלתי תלויה תוכלי להתקשר לניצ"ן ולשמוע את דעתם. יש כמובן גורמים רבים נוספים, הן בשירות הציבורי והן במסגרות פרטיות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום!!! אני זקוק נואשות לעזרה ... אני סובל מהתקפי חרדה כ 5 שנים לסירוגין. עברתי כבר הרבה פגישות וטיפולים אצל פסיכולוגים, פסיכיאטרים, טיפול תרופתי למשך שנה(NARDIL) ובמשך כל התקופה וגם היום כ-3 פעמים בשבוע אני משתמש ב CLONEX. במשך הטיפולים המצב הנפשי היה טוב יותר, וגם היום אני מודע שהפחדים והתסמינים הם פסיכולוגים - אני סובל היום מהחסרת פעימות - בד"כ בשעות הבוקר או בפעילות גופנית - דבר שמונע ממני לבצע פעילויות גופניות. כיום אני מנסה להתמש ב Rescue remedy כבר שבוע, אך לא נראה לי שהדבר עוזר. אני מחפש פתרונות אלטרנטיביים ורוצה כבר לצאת מהמצב הזה שפשוט הורס לי את החיים. אשמח לדעת האם היפנוזה יכולה לגרום לי להפסיק לחשוב ולחשוש מפחדים להתקפות לב ומחלות והיכן אפשר לעבור טיפול כזה.

צחי, אני מכירה את זה. גם אני סובלת מחרדות (4 שנים) ואחד התסמינים הם בהחלט החסרת פעימות וזה דבר לאללה מפחיד. אני עומדת לפתוח קבוצת תמיכה לסובלים מחרדה. ויש המון כאלה. עוד תפגוש אותם בפורום. דע לך שזה יעזור לך מאד ולכולנו אם נאחד כוחות (ולסובלים מחרדה יש המון) ונתגבש. זה נורא חשוב. אז תתקשר אליי ונתחיל לגרום לרעיון הזה לרקום עור וגידים. כמובן, ההחלטה כולה שלך. אשמח בשבילך ובשבילי אם תתקשר: 315747 - 055. בי בי, מיכל

יש לי יומולדת היום ואני ממש ממש מבואס מכל החיים ובכלל !! למה ???!!!!1 זה הרי אמור להיות יום משמח, ואני שחוגג היום 27 בדכאון של החיים עזרו לי!

בקרוב אצלי! (עוד פחות משנה) למה אתה מדוכא? תראה איזה יום יפה היום (לכבודך) לך לים, שב בשמש ותאכל קרטיב רמזור (כמו בן אדם מבוגר...)

שיהיה המון המון מזל-טוב תעשה חייים תראה איזה יום משגע בחוץ.

אבישי שלום ומזל טוב, ההודעה שלך מאד כוללת. אתה מספר על כך שאתה מבואס מהחיים ובכלל. ברור לך שזה מאד כוללני. האם תוכל לפרט? מה יש לך? מה הביא אותך לתחושה המבאסת? אני יודעת שפעמים רבות ימי הולדת מהווים מעין חשבון נפש עצמי שכזה "מה עשיתי עד היום" "מה השגתי" ובמקביל "איפה טעיתי" "מה לא הצלחתי" "מה לא השגתי". האם יש לך "רשימת מלאי" שכזו? אולי תשתף אותנו מעט ברשימה? אבל אל תשכח שלצד הדברים השליליים חייבים לשים דברים טובים. ואל תגיד שאין לך...כי לכל אחד יש. אפילו אכילת אבטיח קר ביום שמשי וחם, זה משהו נחמד וחיובי... מחכה לתשובתך... טלי פרידמן

אהלן אבישי! בן-27 ?הלוואיי עליי...קניתי שמפניה מסוג מובחר וכל זה לכבודך..תייכף יבואו החבר'ה עם הפותחן... דניאל

ויש קרח אם לא אני לא בא

בני בן ארבע וחצי , ילד חכם ומפותח . אנו בעיצומו של הליך גירושין מכאיב כאשר עדיין גרים תחת קורת גג אחת . מה העיתוי בו עלינו לספר לילד על מה שצפוי , האם קרוב למועד בו יעזוב האב את הבית ? או כבר עכשיו שללא ספק חש הילד ושואל שאלות על הריחוק וחוסר התקשורת ביננו ( הוריו ) . בתודה .

שלום אדרת. לדעתי אם אתם החלטתם להתגרש, ולפעמים גם לפני - יש לאשר לילד את חושותיו לצד הסברים רלוונטיים. את כותבת כי ילדך חש ואף שואל- וחשוב לענות על שאלותיו, להרגיעו בכך שהמשבר הינו ביניכם- אך אהבתכם אליו נשארת כשהיתה. מילדים לא מתגרשים. אני מניחה כי ההליך המכאיב בו את שרויה קשה עד בלי די, ומתעצם לנוכח שאלותיו של ילדך. אני מקווה כי תצליחו להיפרד מבלי להיסחף למלחמות ומבלי לבלבל בין הורות לזוגיות. מקווה מכל הלב שעזרתי בקצת. רוית.

היי אדרת ורוית, ואם לא אכפת לך רוית שאני מתערבת ומוסיפה, ילדים בגיל הזה נוטים לחוש אשמה, חושבים שההורים נפרדים בגללם, וחשוב חשוב להדגיש באותה שיחת הסבר שזה לא כך. לאמר לילד שזו לא אשמתו שאבא ואמא מתגרשים ונפרדים, שזה הם שלא מסתדרים לא קשור אליו, ולא לשום דבר שעשה או יעשה. וסליחה שהתערבתי, אביב.

בוקר טוב... התקשרתי הבוקר לקבוע משמרות לשבוע הבא. לפני שאתן צוהלות משמחה.... האחראית שוב לא הייתה , וגם לא תהייה היום , כך שזה ש ו ב נדחה למחר.לפחות מסרתי שם למישהי שהתקשרתי כדי לחזור לעבודה. זה כבר מחייב אותי קצת. אני חייבת לספר לכן משהו , שלא רציתי להודות בו , אבל מסתבר שהוא נכון. ג'קי שאלה אותי ממה אני מפחדת בחזרה לעבודה , ולהגיד את האמת- אני לא ממש יודעת . זה אוסף של דברים , וגם זה משהו מהתת מודע שפורץ פתאום . אבל... יש משהו שלא עוזב לי את המחשבה כבר הרבה זמן (ויכול להיות שהכל התחיל מזה ) : התחלתי בעבודה הזאת יחד עם חברה. החברה הזאת היא חברה מלפני כמה שנים שמה שחיבר אותנו היא חברה משותפת שנסעה לארה"ב ולא חזרה (התחתנה עם אמריקאי). לפני כן לא הכרנו בכלל . אני אקרא לה ר' (כדי שהכל יהיה מובן ). החברות בינינו היתה בעליות ומורדות .בעיקר מורדות .ובעיקר בגללי. וזאת מכוון שהאופי שלה לא כל כך מתאים לי. היא די ... טוב אני לא כל כך יכולה להגדיר את זה , אני רק יכולה להגיד על עצמי שאני בחורה מאוד שקטה ,וביישנית... והיא בדיוק להיפך. כך שהרבה פעמים ניתקתי איתה את הקשר ... ואיכשהוא ... הוא תמיד התחדש. לפני שלוש שנים עברנו לגור בשכנות (בניין ליד בניין) , כך שלהתחמק ממנה היה די קשה . אח"כ אני ילדתי , והיא ילדה , והיינו בבית עם הילדים ,דבר שגרם לחיבור מחודש , ואינטנסיבי. ואז החלטנו שאנחנו רוצות לחזור לעבוד , והיא מצאה את העבודה הזאת , וסידרה שגם יקבלו אותי ( מה שמאוד התאים לי , בגלל שתמיד פחדתי ממקומות חדשים כמו בי"ס חדש , עבודה וכד' - וככה יכולתי ללכת עם מישהו מוכר.). שלא תבינו לא נכון היא יכולה היות מאוד כייפית , עד .... שמשהו לא מוצא חן בעיניה. הבעיה שלי איתה זה שאני מרגישה שהיא מנצלת אותי. וזה גרם לי להגיע כל יום לעבודה לחוצה .... ולחזור מותשת. מכוון שיש לי רשיון נהיגה ואוטו אז אני לוקחת אותה איתי לעבודה. אבל הייתי צריכה בדרך לקחת את הבן שלה לאימא שלה (מה שבעצם לא היה כל כך בדרך , אלא היינו צריכות לעשות סיבוב) , וגם לקחת אותו בחזרה... וזה באמת לא הפריע לי . שמחתי לעזור לה. אבל היא התחילה לנצל יותר מדיי את העזרה שלי , ולבקש ממני לקחת אותה לכל מיני מקומות ,גם אם הם לא בדרך שלי , וגם אם בכלל לא נסעתי לשום מקום. ואני אחת שלא יודעת להגיד לא ... הייתי מסכימה. עד שראיתי שהיא מאוד מגזימה . למשל בוקר אחד בעלה לקח את הילד לאמא שלה , והיא גם נסעה איתו וצעקה לי מהאוטו שאני אסע לאמא שלה לקחת אותה ( תודו שזה די מרגיז ). אז התחלתי להמציא כל מיני סיפורים למה אני לא יכולה לעשות בשבילה דברים. וכל פעם כשהייתי מסרבת לה היא הייתה ממש כועסת , ועושה לי פרצופים. ולמה אני מספרת לכם את זה ? (וזה רק על קצה המזלג) כי חלק מהפחדים שלי לחזור לעבודה זה בגללה . אני מרגישה שאין לי כח להתמודד עם הדרישות האלו שלה. אתם בטח תגידו שאני צריכה להעמיד אותה על המקום וכד' , אבל אני יודעת שהיא תקבל את זה קשה , ושתהיה ביננו אוירה מאוד מתוחה , והרי אנחנו עובדות יחד וגרות בשכנות , כך שנצטרך להתראות ....זה בהחלט יהיה קשה ,ואני לא יודעת אם אני אוכל להתמודד עם זה. השבוע נודע לי שהיא עוזבת את העבודה לחודש -חודשיים , כי אמא שלה נוסעת לחו"ל , ואין מי שישמור לה על הילד. אתן לא יודעות איזה תחושת הקלה הרגשתי... פתאום החזרה לעבודה נראית הרבה יותר קלה.... טוב , למי שלא התעייף (או נרדם ) והגיע עד לכאן בטח מתבהרת התמונה.( למה חשבתי להחליף עבודה, למה ההתלבטות וכו' ). מספיק עליי. ומה שלומכן בנותיי היקרות. ג'קי - השיר שכתבת ממש העיר פה אנשים...כמה תגובות...עשית לנו טוב שרה- אני שמחה כל יום לראות שעברת את היום בלי להקיא. תמשיכי כך ונחגוג לך 100 כמו לאביב. מקווה שהאינטרנט יסודר לך בקרוב . מתה לשמוע מה יש לך להגיד. פסיכולוגית קטנה שלי - נעלמת לי אתמול . מקווה שהכל בסדר. שלכן- בילי

היי בילי, קראתי, ולא, אני דוקא לא אגיד לך להתעמת איתה. אני אמר לך באמת לנצל את המצב שהיא יוצאת לחופש מעבודה, לחיות את החודשיים שהיא לא תהיה ואחר כך לראות מה קורה. לפעמים לא צריך להתעמת סתם, ולהילחם, לפעמים החיים מוותרים לנו קצת, ומסדרים את הדברים בשבילנו, ואת זה צריך לדעת לנצל גם. וכשהיא תחזור ? אז אולי תצטרכי באמת להתעמת איתה ולהסביר לה עד כמה את מרגישה מנוצלת ולהציב לה גבולות, ואולי גם הדברים פשוט יסתדרו מעצמם, אולי תקופת המרחק הזאת תתחום את הגבולות בעצמה, ואולי עד אז תמצאי עבודה חדשה, או מי יודע.. אף אחד לא יכול לחזות את העתיד. בכל מקרה, אצלי הכל בסדר, לא נעלמתי, אני פה, מלאת כוחות ואנרגיות חיוביות, אז אם את צריכה קצת, אני שולחת לך, ובהצלחה בחזרה לעבודה.. שלך, אביב.

בילי, אני שמחה בשבילך שפתאום הבנת מה הגורם העיקרי שמציק לך בחזרה לעבודה. אולי היא בכלל לא חברה אם היא מנצלת את טוב ליבך. הרי יש הדדיות בחברות ולא ניראה לי שכך זה אצלכן אולי אם תנסי להסביר לה מה את מרגישה המצב ישתפר ןאם התגובה שלה תהיה כעס וחוסר הבנה, היא לא שווה את זה. את לא יכולה להשאיר סידור עבודה אצל מישהי שלא אחראית משמרת? איזה כריזה אמא שלי באה לדבר איתי על משהו בדיוק באמצע שאני כותבת לך ופתאום אני קולטת שהעניים שלה מופנות למחשב...... קצת שכחתי מה רשמת אתמול אבל אם אני לא טועה התחפשת במיטה. בואי נאמר שאלו ימי ההתחפשות האחרונים שלך כי את בקרוב מאוד חוזרת לעבודה?!............ זוכרת שנתתי לך מרשם לעוגה? היא קצת חנק אבל עשיתי שילוב בין שני מתכונים וזה פשוט מעולה!!!!! עוגת בראוניז שטובה גם לבד בלי הקרם: 2 כוסות סוכר 200 גרם מרגרינה מומסת 3 כפות קקאו 2\1 אבקת אפיה מערבבים את הכל יחד, אפשר להכניס אגוזים לתוך העוגה 2\1 1 כוסות קמח או לפזר מעל. תבנית 30*35 אופים על חום 170- 175. תמצית וניל 4 ביצים שלמות לקרם: 50 ג' מרגרינה 4\1 כוס סוכר 8\1 כוס קקאו מבשלים בסיר על אש נמוכה - שלא ירתח. 1 כפית נס קפה מערבבים בנפרד חלמון ביצה, מוסיפים כף מהקרם, מערבבים קמצוץ מלח היטב. מוסיפים את החלמון המעורבב לאט לאט לתוך הקרם, 8\1 - 4\1 כוס יין מתוק. תוך כדי בחישה. מסירים מהאש ושומרים במקרר. כשהעוגה מוכנה והתקררה מורחים עליה את הקרם. בתאבון!! שרה

לא נרדמתי. זה היה מעניין מדי. וואוו... אוקיי, כמה דברים, אני מבינה אותך שזה קשה לחזור לעבודה כשאתה פוגש שם אנשים כאלה. ואם יש דבר שאני שונאת יותר מכל- זה ניצול. רגע, היא לא רואה את זה ככה? היא לא רואה את זה שהיא מגזימה? הולכת יותר מדי רחוק? ובגלל שאת טיפוס ביישן, זה באמת כדאי שתחזרי לעבודה כשהיא לא תהיה. אבל בואי נחשוב על זה ככה: האם את אוהבת ת'עבודה שלך. את נהנית בה? היא מעניינת אותך? את מרגישה שאת מממשת ת'פוטנציאל שלך שם? ואחרונה חביבה: האם שווה לעזוב עבודה ולהחליפה באחרת בגלל בחורה אחת? אני מבינה ת'בעיה. אבל צריך לחשוב על זה. הרי זה לא יכול להימשך לנצח. אבל מה בכל זאת אפשר לעשות איתה, זה די מרגיז, הייתי אומרת. שלך, אני. נ.ב תעדכני אותי, זה אחלה סיפור שאפשר לדון עליו... שנים....סתם.

האם יש מישהו שסבל או סבלה מחרדות קשות מיספר שנים והתרופות הצליחו להביס את המחלה .אני נשוי שנה ואוהב את אישתי אך לא מצליח להעניק לה את כל האושר שבחיים איני מסוגל ליסוע רחוק אני נימצא ברדיוס שקרוב לביתי .לא פסיכולוג ולא פסיכיאטר הצליחו לעזור לי אני כבר מיואש וכל המוטיוציה לצאת מהדבר נעלמה אנא עזרו לי

תלחם בזה זה הפתרון...מלחמה יום יומית

משה, אני סובלת מחרדות כבר 4 שנים ולוקחת סרוקסט. זהנ מאד עוזר. ניסיתי תרופות?? בי, מיכל

מיכל שלום האם תוכלי לומר לי ממה סבלת והאם יש אצלי חרדות שדומות לחרדות שלך

משה שלום האם תוכל לכתוב קצת יותר פרטים. כמה זמן אתה סובל מהבעיה? האם אתה מצוי בטיפול כיום? וכן, כמה זמן היית בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי? בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובל כבר 8 שנים ניסיתי טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריםוגם ציפראמיל ולא היה שום שינוי. אני כבר מיואש ולא מאמין שיש תקנה כל יום שעובר אני מדוקה יותרפשוט חיים משעממים תן עצה בבקשה.

מתוקות.

בוקר טוב גם לך יקירי, מה שלומך היום ? נשמע לי שקט מדי ? אוהבת עד השמים, אביב.

בוקר טוב לך אהובה. היום דווקא נראה לי דיי מוזר. והשקט הופר מעט ולו רק בזכות מלה חמה ממך. לא ידעתי עד שהכרתי אותך כמה אנו זקוקים לך ואוהבים אותך. וכל יום אני מתגעגע מחדש. זהו כעת אני יכול ללכת קצת לעבודה וזה לא אומר שלא אבוא לבקר אותך מידיי פעם. אוךךךךךךך איפה היית שהיתי רווק? מת עלייך. דניאל

היי בוקר טוב, השארתי לך הודעה באי.סי.קיו... שיהיה לך יום טוב וקל... שלך, אביב.

בוקר נפלא, אביב. תודה. נדבר במהלך היום. אני מקווה שהכל בסדר... שיהיה לך יום טוב טלי פרידמן

שלום, אני לא יודעת למה אני כותבת אליכם, ומה אני מצפה, אבל כנראה שהייאוש שבתוכי, יחד עם השאיפה איכשהו לצאת מזה, גורמת לי לנסות לבדוק, אולי בכל זאת נותרו אופציות שטרם גיליתי. ובכן, אני בחורה בת 25, אקדמאית, סיימתי כעת תואר שני בהצלחה, אני עובדת במקום נהדר, אני רווקה, ללא חבר, מתוך בחירה, לפחות בשלב זה. הבדידות טובה לי, או זה היה כך לפחות עד לפני כמה חודשים. יש לי מספר מועט של חברים טובים, עוד כמה מהלימודים, יש לי משפחה ואפילו כלב. אני גרה בדירה שכורה לא הרחק מהוריי. לאחרונה עברתי תקופה מאד קשה של התמודדות עם מחלה. מזה כחצי שנה אני מתמודדת עם מחלת העייפות הכרונית. ולא, זה ממש לא מצחיק. הרבה אנשים שאני פוגשת ומספרת על המחלה צוחקים ואומרים לי "לא ידענו שאת יאפית" (יש לזה שם נוסף "מחלת היאפים) או "נו, אז למה שלא תלכי לישון כמה שעות טובות, והכל יעבור", והתגובה הכי "נפלאה זו "אויש...את סתם מתפנקת". ואני, שתמיד אהבתי ספורט וטיולים, מרגישה עכשיו נכה, ממש ככה. אין לי כוח, אני מותשת רוב הזמן, כל דבר פשוט לוקח לי פי שניים לפחות זמן מבעבר, הורדתי את אחוזי המשרה שלי בעבודה, אני ממעטת להיפגש עם חברים, ובעצם הגעתי למצב בו אני משתדלת לעשות את המינימום ההכרחי ו...זהו. כל הזמן יש לי חום שנע בין 37.2 מעלות חום לבין 39+ מעלות חום. זה מתיש אותי לגמרי. כאילו הוציאו אותו מהשטקר...גם לחץ הדם שלי פתאום צנח מטה, ורוב הזמן אני עם ל"ד של 90/60 במקרה הטוב ו 85/50 במקרה הפחות טוב. גם הדופק צנח לו ומגיע כיום לסביבות 55-60. אז זהו. הפכתי לצל של עצמי, מבודדת, מדוכאת, מותשת, והכי נורא- אינני רואה דרך מוצא. ובוודאי תשאלו אם אני מטופלת. אז כן, אני מטופלת אצל פסיכולוג קליני מעולה מזה כשנתיים. הוא מזהה את החלקים הדיכאוניים שלי, אך אני משוכנעת שהוא אינו יודע לגמרי עד כמה אני בדיכאון. מחשבות על התאבדות החלו לחלחל בימים האחרונים. לא סיפרתי עליהם לאף אחד. אני גם לא אספר, גם לא למטפל. אינני מתכוונת לקחת תרופות אנטי-דיפרסיביות. אני מתנגדת להן באופן עקרוני. מה גם שבגלל המחלה יש לי פגיעה בכבד, ואסור לי לקחת תרופות. אז שוב אני חוזרת לצורך לפתור את זה עם עצמי. ואני כבר לא יכולה לפתור כלום, לא עם עצמי, ולא עם אחרים. אני מרגישה שאני עומדת על סף תהום, חוככת בדעתי אם לקפוץ או לא, ובינתיים הדלדלות הכוחות הנפשיים והפיזיים כאחד, נראה לי שיפילו אותי בלי הכוונה יתרה מצידי... כמו נוצה, אני אלקח מסף התהום, ואצנח אל התהום, ואתרסק.

ורוניקה שלום! אני מאד שמחה שכתבת לפורום, חשוב לחפש ולמצוא אנשים שיבינו את הבעיה שלך וייתיחסו אליה ברצינות. הסבל שלך הוא סבל אמיתי. חשוב להכיר בו ולטפל בו. ניסית רפואה אלטרנטיבית, דרך אגב? למיטב הבנתי שינוי תזונה היא דרך נהדרת להתמודד עם המחלה אבל את כל הדברים האלו את בטח יודעת יותר טוב ממני. אני מבוגרת ממך בשנה לפעמים אני מרגישה כמו בולדוזר דוחפת ודוחפת ולאןבעצם אני רוצה להגיע? ( לימודים, 2 עבודות, למצוא בן זוג) החיים האלו יכולים להיות כל כך מתישים. מקווה ששימשתי איזה שהיא משענת שתעזור לך להמנע מליפול את התהום ובעצם, מה יקרה אם תיפלי את התהום? עד כמה היא עמוקה לדעתך? אולי מותר לך כן ליפול קצת? לשבת איזה שבוע בבית ולהתעייף לבד?

בוקר טוב ורוניקה, הרבה דברים עולים מהמכתב שלך, ואלי צעקו קודם כל הבדידות הנוראה, חוסר האמון, חוסר הכוחות והיאוש מהמצב בו את נמצאת, שנובע מתוך חוסר תקוה. נראה שאת מתמודדת עם דברים לא קלים בחייך. קודם כל המחלה הפיזית המתישה אותך, ומורידה אותך ל"הילוך נמוך", את לא יכולה לעשות דברים כמו בעבר, צריכה לצמצם בגלל חוסר כוחות. והבדידות, מתוך בחירה ? ככה כתבת, ואחר כך כתבת "כך היה לפחות.." ואחר כך השתמשת במילה מבודדת, אז קצת קשה לי לראות אותה כבדידות באמת מתוך בחירה, אלא מתוך השלמה עם המצב, אולי בגלל חוסר הכוחות, והשלמה עם המציאות. הרבה חוסר אמון, האנשים שאת מספרת להם על מצבך, לא מאמינים לך, תלכי לישון וזה יעבור, או חושבים שאת מתפנקת, בעוד את יודעת שאת חולה, יש לך את התסמינים הפיזיים של חום ותשישות, מעבר להרגשת העייפות. מתוך חוסר האמון הזה של אנשים בך, נראה לי שגם התפתח אצלך גם קצת מצב של חוסר אמון באחרים. את לא סומכת על הפסיכולוג שלך עד הסוף, לא משתפת אותו בהרהורי האובדנות והמוות שלך, ואין לך שום כוונות לעשות את זה לפי מה שהצהרת. הוא לא יודע וגם לא ידע. וההרגשה הקשה מכל הזאת של לעמוד על סף התהום, להרגיש שמיד נופלים ומתרסקים, לפחד מזה, להושיט יד לעזרה, ועצם כתיבת ההודעה שלך פה בפורום, היא נסיון לעצור את הנפילה, תקוה נואשת שבאמת נולדה מתוך ייאוש, שמישהו יתפוס אותך בשניה שלפני ההתדרדרות וההישברות. אז... דבר ראשון, אם את רוצה שמישהו יושיט לך יד ויעצור אותך לפני ההתרסקות, דווקא בשעות הקשות, תמיד יש כאן אנשים מקסימים שיהיו מוכנים לעשות את זה. אבל בתור מישהי שהיתה שם גם, על קצה המדרון, התרסקה ונשברה, זה לא מספיק. כדי שהחיבור באמת יהיה מושלם צריך איש מקצועי באזור שידע לא רק לתפוס אלא גם להרחיק אותך מהקצה ולהוביל אותך למקום מבטחים. את מטופלת, תנצלי את הטיפול עד הסוף, אני עשיתי את זה ולדעתי אין דרך אחרת, אלא לחשוף את המחשבות האובדניות,, את היאוש, את חוסר התקוה, את חוסר הכוחות, וגם .. את חוסר האמון שלך באנשים ושל אנשים בך. אם הפסיכולוג לא ידע הטיפול במובן מסוים לא אפקטיבי, את לא מנצלת אותו עד הסוף ולא ממצה אותו, והוא גם והכי חשוב לא יוכל לעזור לך. אם הוא לא ידע שהגעת לקצה התהום, לא יוכל להושיט לך חבל הצלה שם, או לאחוז בך שלא תדרדרי, וגם לא לקדם אותך הלאה. בעיני להסתיר דברים בטיפול, אומר משהו על הקשר בין המטפל למטופל, ואז שווה לבדוק עד כמה הטיפול באמת טוב, עד כמה נוצרו יחסי אמון וקרבה המאפשרים חשיפה של הכל, כולל הדברים הקשים ביותר, כולל מחשבות על מוות. הפחד מליפול מרצון או אפילו סתם מחוסר כוחות, אומר לי, שאת רוצה שידעו, שאת רוצה שיעזרו, שאת רק לא יודעת איך לספר, ולפעמים מה שאי אפשר להגיד במילים אפשר לכתוב. את כתבת את זה כאן מצוין, ומה שנשאר זה באמת רק לקחת את ההודעה הזאת ולתת אותה למטפל, אולי, שידע מה באמת את מרגישה. ודרך אגב, השם ורוניקה, הוא מתוך הספר ורוניקה מחליטה למות של פאולו קאולו ? אם כן, ואם קראת את הספר, את בטח יודעת שאחרי שהמוות כבר היה שם, היא לא רצתה בו.. נראה לי שכולנו כאלה בסופו של דבר, גם עם כל היאוש והאובדן וחוסר הכוחות, לא באמת רוצים למות.. רוצים שיעזרו לנו, שמישהו יהיה איתנו בסבל בכאב ובקושי, אבל לא מוותרים למוות. ואם את רוצה מישהו שיקשיב ויתמוך בשעות קשות, אני פה, ועוד הרבה אנשים שמוכנים להושיט יד חזקה ובטוחה, שהיו באותו מקום, ולכן גם מבינים, מזדהים והכי חשוב מרגישים את מה שאת מרגישה. אביב.

המחלה הזו פוקדת דוקא אנשים שחיו תקופה ארוכה בהילוך גבוה, ושרפו את כל המאגרים שלהם,, עכשיו הם בדפיציט. לפעמים קודמת לזה מחלת נשיקה, שגורמת לאותם תסמינים. אז מה שאת צריכה, זה לנוח אמנם, אבל לאכול הרבה מזון עשיר בויטאמינים, לשתות הההמון, בלי ג'אנק פוד, בלי קולה, ובלי שאר הזבל, ותקחי לך איזה נופש קטן, אם תעשי את זה תחדשי את המצברים, אם תתעקשי למשוך הלאה, את תמשכי גם את המחלה הזו למשך כמה שנים. ותפסיקי לשים לב למה שאנשים אומרים, רק מלעבד את כל הסתירות (והסטירות9 שלהם, צריך פסיכולוג צמוד.

בוקר טוב ורוניקה, עשית מעשה נכון שהצטרפת אלינו לפורום . את לא מתארת לעצמך כמה שהכתיבה משחררת , וכמה שהקריאה וההזדהות עם האחרים עוזרת. עצתי לך- קחי לך פסק זמן מהעולם. תנוחי .אל תחשבי על שום דבר מלחיץ . מותר לך להגיד " שברו את הכלים ולא משחקים ". הנפש שלנו כל כך עדינה , והיא משפיעה על מצבנו הפיזי . תעצרי . תקשיבי לנפש , תקשיבי לורוניקה הקטנה שנמצאת עמוק עמוק בפנים ותנסי להבין מה היא צריכה. מה יעשה לה טוב. ותפעלי לפי זה. זה עזר לי. לקחתי הפסקה מהשיגרה ופשוט סידרתי לעצמי את המחשבות. אני ממליצה לך לפנות בנוסף לטיפול הפסיכולוגי גם למטפל אלטרנטיבי ,שיעשה לך רייקי או הילינג או אפילו מסג' . זה מאוד מרגיע את הנפש ובעקבות זאת גם את הגוף. חוץ מזה תהיי איתנו בקשר . תשפכי את ליבך . המשפט " אין חכם כבעל ניסיון " -עובד כאן. בהצלחה ותחזיקי מעמד . את יכולה לצאת מזה , למרות שזה נראה לך כמו סוף העולם. בילי.

ורוניקה, לקפוץ או לא לקפוץ, התשןבה חד משמעית, לא לקפוץ, בוא לך לקפוץ , תקפצי לתוך הפורום תתקבלי בזרועות פתוחות. שום דבר לא שווה את הקפיצה ההיא. תחזיקי מעמד, שרה

הבן שלי אובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז . טופל ע"י ריטאלין אך לאחרונה הוא מסרב לקבל את התרופה בטענה שאינו מרגיש שהיא עוזרת לו . מה לעשות

א. תפנה את השאלה לרוית, היא המומחית שלנו בתחום ב. אני מציעה שתוסיף פרטים כדי שניתן יהיה לענות לך בצורה ספיציפית יותר, כגון: בן כמה הילד, במה בדיוק מתבטאים הסימפטומים, תאור של היחסים בינכן וכו' בהצלחה

שלום, הייתי מוסיפה שכדאי להקשיב לילד וללכת איתו לרופא המטפל בו. עדי

בדף הראשי יש איזה מאמר על התמכרות לקוקאין. מישהו קרא? מעניין....

עם כל הכבוד אני לפחות לא בקטע הזה ואין לי צורך בכלל לקרוא על זה ומה שלומך ילדה מזמן לא ביקרתי כאן

היי יהודה! אני לא ביקרתי? אתה לא ביקרת! או שלא שמתי לב. בכל אופן, גם אני אל בקטע של סמים, אבל זה מעניין לקרוא על ההשפעה של הקוקאין על המוח. זה מדהים! מה שלומך אחי?

hi could someone please explain to me about transference and why it happens in therapy and how the hell do i get over dependance in therapy i`m having such a hard time of it

hey lisa. אני מקוה שאת יכולה לקרוא במחשב עברית. "טרנספרנס" - העברה, הוא תהליך טבעי שמתרחש אצל אדם בטיפול פסיכותרפי. כיון שנוצר קשר הדוק וקרוב עם האדם המטפל, קשר אשר לפעמים הוא משמעותי אף יותר מקשרים עם אשנים אחרים כגון הורה או בן זוג, המטופל "משליך" על המטפל דמויות מעולמו. הוא יכול לכעוס על המטפל שמייצג עבורו את אביו, להתנהג כילד כשהמטפל מייצג עבורו את אימו וכו'. יש גישות שגורסות שתהליך זה הינו חיוני להצלחת הטיפול. בגלל שהמטפל הוא איש מקצוע אשר מודע לדברים, ואינו באמת ההורה שעליו המטופל כועס, למשל, המטפל יוכל להכיל את הכעס הזה, לדבר עליו עם המטופל ולאחר העיבוד הזה מגיעה ההחלמה. המטופל לומד להשלים עם העבר ולהתקדם הלאה. בעניין התלות שהזכרת, יתכן שזו יכולה להיות אחת ממטרות הטיפול שלכם. לא ציינת באיזה שלב בטיפול את נמצאת, אבל בעיקר בשלבים המוקדמים נוצרת תלות במטפל שהופך להיות דמות חשובה ומשמעותית. עם הזמן, ובמיוחד אם הטיפול מוצלח, האדם לומד לפתח כלים שיעזרו לו להתמודד בעצמו ללא צורך במטפל, וזה בדרך כלל השלב שהטיפול מגיע לסיומו. עצתי לך היא לא לחשוב יותר מדי, אף על פי שגם זה חלק מהטיפול וההחלמה, אלא לזרום עם הדברים ולהנות מהם כמו שהם. בהצלחה ולהשתמע!

Hi thankyou so much for your answer,wow you really know your stuff. I feel so dependant on my therapist that she manages to reduce me to a child in the therapy then it is so hard for me to leave her when our hour is up,the whole day i just want to cry it`s awful,i`m a mother i have responsabilities i can`t carry on with this behavior,maybe i should leave the therapy if it is making my life so difficult, But how will i go on without her it`s so hard to be there yet so hard to leave. //

הי גקי רציתי לשאול מה שלומך ? ליאת

איזו מתוקה שאת שואלת.... תודה לך. היום בבוקר היה סביר... לא ראית איך הבאתי אותה היום בבוקר עם שיר אופטימי...היו קטעים. אחרי זה הדיכאון קצת חזר, אבל לא בגדול... עכשיו אני מרגישה כמו תמיד. סתם כזה, לא עצוב לא שמח.... אבל בינינו, יותר עצוב משמח... ככה זה תמיד. ומה איתך? התגעגעתי.... אני.

אז ככה אצלי יותר טוב , אני בעבודה עכשיו משמרת לילה בברק אני שמחה שהייתי אופטימית היום אולי יום אחד תצליחי לשלוט ברגשותיך לגמרי ... הבנתי שגם היית מאושפזת גם אני הייתי וזה בכלל לא כיף גם הצוות שם לא היה משהו... אנשים קצת מעצבנים עכשיו אני מתמודדת אם החיים שאחרי לא קל אבל אפשרי מה שבטוח אני מרגישה יותר טוב מאיך שהשתחררתי וזה כבר שיפור כשלעצמו האמת שאני גם פוגשות עובדת סוציאלית שמאוד מתרשמת מהשיפור שחל בי אז זה די מעודד נ.ב. אמרתי לך שהתחלתי טיפול פסיכולוגי ואני ממליצה עליו זה טיפול קוגנטיבי שהדגש בו הוא איך לענות למחשבות ה"מעוותות" שלנו ולתת להם תשובה יותר רציונלית והגיונית וככה להתגבר על מחשבות מבאסות שמביאות אותנו לידי דיכאונות ותחושות לא נעימות עם עצמנו ולי יש כל מיני מחשבות כאלה לא נחמדות ואני יודעת שהם גם לא אמיתיות אבל הם בכל זאת קיימות ואני מנסה להשתחרר מהם אז זה מה שאני מנסה לעשות בכל אופן אשמח לשמוע ממך ואיך הולך עם הפסיכולוגית וכד' ביי ביי ליאת

ערב טוב- מה שלומך? מקוה שהכל בסדר............ למרות שזה בסדר גם אם כלום לא בסדר. איפה השאירה אותך ההתכתבות האחרונה שלנו? אותי השאירה עם תחושה אופטימית, שיכול וצריך להיות אחרת. מה איתך? תכתבי... לילה טוב.

היי, בוקר טוב, אולי תתני לי קצת מהאופטימיות שלך? אני מרגישה תקועה . כן זו המילה,תקועה ! אני מוכנה לחזור אחורה או ללכת קדימה... אבל לא מסוגלת ! וכך אני נשארת בין שמיים לארץ... אני רוצה לשאול אותך משהו אז חכי למייל ממני.

אולי זה טוב (קצת) להשאר בין שמיים וארץ לתת מבט מלמעלה על מה שעובר עלייך בחיים יש הרבה מה לראות שם ואולי חשוב לבחון זאת ביסודיות, מזוית אחרת. לא משווה את עצמי בכלל אליך אבל, אתמול, בין ראיון עבודה אחד למשניהו תקף אותי דכאון אני לא מוכשרת מספיק, אני כשלון מה יהיה עוד שבוע מה החתולה שלי תאכל?? (סתם את זה לא באמת חשבתי...) מייד עצרתי בבית קפה שתיתי הפוך, עיכלתי את הדכאון שלי שקעתי בו לפרק זמן מסויים אח"כ הלכתי לדוכן ספרים ולחנות בגדים (תמיד עושה לי מצב רוח טוב) הגעתי לראיון הבא מעודדת אולי גם קצת שמחה אולי צריך לפעמים לעשות הפסקות ולהתלות בין שמיים וארץ

הי, חיפשי אותך........כרגיל לא מחוברת לicq אני אהיה שוב ב-2300 לערך מקווה שהכל ממשיך להיות נפלא........ מקווה שנדבקתי..... sheron

היי שרון, איך אני שמחה לשמוע אותך ולראות אותך, ושמחה שקצת הצלחתי באמת להעביר קצת כוחות אולי, וקצת להדביק במצב הרוח הטוב ובאופטימיות שוב, אבל זו בכלל את שעשית את כל העבודה... אז נדבר ב- 23:00 באי.סי.קיו. וגם אם הוא offline, שלחי הודעה.. אני כבר אענה.. כן, אליאן לימדה אותי משהו.. ובינתיים חיבוק כדי להתחזק עוד קצת, שלך אוהבת אביב.

הי מתוקה, אני כאן..........

שלום הייתי בקשר עם מישהו נשוי כשנה וחצי. אהבתי אותו, נקשרתי אליו, הוא מעולם לא אמר שיעזוב את אשתו וביתו והאמת שגם לא ממש רציתי. העניין הוא שעכשיו זה כבר עושה לי הרבה רע בחיי, וניסיתי בחודשיים האחרונים "להתנתק "בהדרגה ממנו, מה שלא הצליח, כמובן. העניין הוא שהיום אני ממש רוצה שזה יגמר והחלטתי להתנתק לגמרי, לא לענות לשיחות, לא להיפגש, כלום. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי במקביל. האם זו הדרך? האם גם אם יהיו רגעי שבירה, יש עדיין סיכוי להצליח? האם אני חייבת להסתכל על זה כמו גמילה מאלכוהול: "אפילו לא טיפה- לכל החיים"? מה השיטה הכי טובה להתנתקות והתגברות? תודה מראש!

תגידי את גם אוכלת את השאריות מצלחת של מישהי אחרת? למה גבר נשוי? מה יש להם יותר? כרס ישראלית? ,

דורין שלום. קורה להרבה אנשים שהם מוצאים את עצמם במערכות יחסים לא מתאימות. לא מתאימות- אני מתכוונת לקרטריון שבעצמך ציינת- עושה לי טוב, עושה אותי מאושרת, תורם לי, מקדם אותי וכו', ולא לשיפוט מוסרי. אני שמחה בשבילך שיכולת לזהות שמערכת היחסים הזו לא טובה לך. אני מקוה שבאמצעות הטיפול תוכלי גם לברר עם עצמך- למה זה קרה לך ועל איזה צורך ענה הגבר הזה או מערכת היחסים הזו בחייך. בהצלחה.

את מקסימה, תודה על העידוד.

שלום רב, אני מסייע בשבועות האחרונים למי שנמצאת במצבך, והגעתי לדימוי ממש זהה, בעניין הגמילה, ככשיקפתי את דבריה ואחר כך נתתי את הביטוי כאינטרפרטציה משלי, על ההתלבטויות שלה לגבי ניתוק הקשר. יש בביטוי הזה הרבה עוצמה, כי מדובר בשבירת זיקה חזקה, כמו שקורה בקשר שבין האדם לבקבוקו. יש בביטוי הזה הרבה חולשה, כי כידוע, רוב הגמילות אינן עניין של משהו חד פעמי שמחזיק מעמד לעד. וההבהרה הזו, לגבי המשמעות הדואלית שיש בביטוי "גמילה", מופנית גם אליך. חפשי מנגנון אחר, אם בכוונתך להתנתק. אהבה חדשה למשל. כל ההתחלות קשות, אבל לפעמים, התחלה גוררת הצלחה. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

תודה מעומק ליבי על תשובתך. הלוואי שאהבה חדשה תהיה הדרך לצאת "משם". אבל אהבה לא מחפשים, אתה יודע, אהבה מוצאים, והמפה שלי כרגע קצת מלוכלכת ומטושטשת, אז אני די הולכת לאיבוד, אבל מי יודע, אולי האהבה מחכה לי מעבר לפינה... תודה, אתם (הפסיכולוגים) עושים מלאכת קודש.

התשובה היא חד משמעית.... לא יודעת. אז ככה- בבוקר נסעתי לסידורים - דואר , בנק ,קניות. היו לי רגעי משבר קטנים , פתאום הכל הסתחרר... התגברתי. מיד התחלתי לחשוב על דברים אחרים. זה עזר. אחר כך , כשהגעתי הביתה חיכתה לי במזכירה הודעה מהעבודה , שרוצים לדעת מה שלומי ,ומתי אני מתכוונת לחזור. נלחצתי. נכנסתי למיטה וחשבתי על זה. לחזור או אולי לא לחזור? לקחת עוד שבוע? ..... נרדמתי למשך שעתיים (!!!) קמתי , בלי בהלה ( מה שגרם לי לשמוח). התקשרתי לעבודה במטה להגיד להם שאני חוזרת , א ב ל... האחראית לא הייתה. אז זה נדחה למחר, למרות שעד מחר אני עלולה לשנות את דעתי ............... ועכשיו אני סתם. לא שמחה , לא עצובה.... פשוט סתם.

איזה יום ! דווקא מעניין ! את יודעת מה מצחיק? שרובכן כאן מדברות על עבודה, סידורים, דואר וכאלה. ואני עדיין לא נכנסתי לתיכון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אותי זה מצחיק נורא. אני מבינה למה את נלחצת שכהאנשים מהעבודה שואלים מתי את חוזרת, אבל אני אשמח אם תסבירי את זה במילים שלך, אז גם אולי תביני את הסיבות בעצמך, ז"א...תוציאי אותם, ואז אולי אני אוכל להבין יותר. מה דעתך? ולמה את חוששת לחזור? את חוששת מתגובות? שאלות? חקירות של אנשים חטטנים? אם זה זה, אני יכולה להזדהות ונוכל לדבר על זה, מעוניינת? ואני מה-זההההההה מכירה את התחושה המוגדרת/לא-מוגדרת הזו של המצב רוח, שאתה לא שמח, מצלד שני לא עצוב...מבולבל, סביר, רגוע(לפעמים)...מהורהר(לפעמים)....את רואה? אני גם לא מצליחה למצוא הגדרה לתחושה הזו...יכול להיות שזה גם משהו...לתת למה שאנחנו מרגישים ללכת, לא לחקור את הכל כ"כ...לתת לדברים לזרום. (אני אומרת לך, יש דברים שאני כותבת לך ולא מפנימה אותם, איך זה לעזאזל...?! ) שלך, אני. לילה טוב!

בילי, אני מתה לענות לך קצת יותר אבל אתמול נתקע לי האינטרנט ולא יכולתי לעשות כלום ועכשיו אני כותבבת ממקום שאין לי פרטיות ולא בא לי שאנשים יקראו... אני ממש מקווה שהאינטרנט יחזור לעזמו הים ואז אני אכתוב תשובה קצת יותר נורמלית בכל אופן, יום טוב שרה

What a wonderful world / Louis armstrong I see trees os green.....red roses too I watch 'em bloom......for me and u And i think to myself......what a wonderful world I see skies of blue......clouds of white bright blessed days.....warm sacred night And i think to myself.....what a wonderful world The colors of the rainbow.....so pretty....in the sky Are there on the faces...of people....going by I see friend shakin' hands...sayin'....how do u do they're realy sayin'...... I love u I hear babies cry......i watch them grow They'll learn much more......then i'll never know And i think to myself.....what a wonderfukl world Yes i think to myself......what a wonderful world

( נראה לי שאני צריכה להגיד את זה גם לעצמי, לא ? ) Have a nice day ! Jacki

ג'קי, מתה על השיר הזה, קודם כל... ובקשר להפנמה, איך שזה היה אצלי, זה שבהתחלה באמת כתבתי את השירים וחזרתי עליהם בכל הזדמנות אפשרית, ובלילה אחד הם פתאום חדרו לי ללב, פתאום הרגשתי את הרגשות והתחושות הללו מבפנים ולא מבחוץ, ואז יכולתי להרגע, ולדעת שהם בחוץ נכתבים ונאמרים, אבל גם בפנים עמוק עמוק, וזה החלק החשוב... בקרוב אצלך, שלך אביב.

היי ג'קי! קודם כל - תודה על השיר היפה. ועצם הידיעה שאת צריכה להפנים את זה - הוא כבר התקדמות עצומה! שיהיה גם לך אחלה יום! אוהבת אותך - ו"להשתמע" - את יודעת איפה! (אולי היום לא ייצא לי אבל מחר כמעט בטוח!) אחת

..........................

כל הכבוד, זה באמת שיר מעודד... שיהיה לכולכם אחלה יום.

And i think to my sel ............. what a wonderful world עדיין לא אבל מעלה אופטימיות זהירה על הלב. היום היה יום טוב. מה עשית? שרה

שלום לכולם, זה באמת שיר יפה. הבנתי שאני מנסה "לא להרגיש" אב ל מוציאה על זה טונות אנרגיה. כשלא מרגישים גם מפספסים עולם יפה. יש לי בעיה נוספת - הכלבה שלי נשכה היום כלבה קטנה. אני לא יודעת מה לעשות, קשה לי לרדת אתה למטה בגלל התינוק ולכן שכרתי משהו שירד אתה בבוקר ובערב, אבל לא נראה לי שמשהו אחר צריך להיות אחראי לה, לגדל כלב בשלט רחוק. אני מנסה למצוא לה בית אוהב אבל גם מרגישה שהמשפחה שלי מתפרקת. חלמתי על בית ובעל וכלב וילד. הלך הבעל, ילך הכלב....אם ילך הילד אני אמות. אלמונית נ.ב. ג'קי עשה לי טוב לשמוע ממך שיר כל כך נחמד אני מקווה שתמשיכי להרגיש טוב. עוד נ.ב ד"ש לשרה ולאביב

הי שרה, תראי, ברור שגם אצלי השיר הזה לא הופנם. היה אצלך יום טוב? איזה יופי. אני שמחה. אוקיי...שאלת איך היה אצלי...?! אצלי כל יום זה סיפור בפני עצמו, את יודעת. לדוגמה: בבוקר אנ יכולה להרגיש סביר(לא טוב, אבל סביר).... אחרי כמה זמן, זה יכול להיות גם כמה דקות, אני יכולה להיכנס כ"כ עמוק לתוך החרא, שזה מדהים. אבל שמתי לב למשהו, אם מהבוקר אני מרגישה סביר, אז היום הוא יותר קל, אפילו אם ישנן התקפות דיכאון שכאלה. אבל אם אני קמה עם חרא של הרגשה - נדפק היום ! סופית ! אין דרך חזרה ! היום קמתי במצב סביר, לא משהו רציני. והלכתי עם זה, ואז פרסמתי ת'שיר..... בלהט הרגע...את יודעת....ואחרי חצי שעה בערך צנחתי לתוך התהום הזו...של הדיכאון. לא רציתי לפרסם משהו דיכאוני בפורום, זה היה סותר את כל מה שהיה בבוקר, אז סתמתי! וככה זה המשיך עד הערב. בערב זה נרגע. ועכשיו אנ מרגישה די מזופת כזה... אבל נסתדר...כמו תמיד....אין דרך אחרת. וואוו, כמה אני כותבת, אבל זה די טוב, כי אני כותבת הרבה רק למי שאני מרגישה נוח איתי את יודעת? מגניב! אז אין אף אחד, אבל פשוט אף אחד באייסי, וזה מבאס פחד....ובא לי לדבר עם מישהו באופן ישיר כזה. ואני הרי שונאת צ'אטים משהו רציני. אני חושבת שבמשך כל הימים האחרונים די שומם באייסי, כי גם אנג'ל לא בסביבה, מעניין איפה הבחורה. ופולי בכלל משתמטת, כשאני אתפוס אותה.... סתאאאאאם...... אז שיהיה לך לילה טוב! נ.ב שמעי משהו...מחר יש לי שקילה(הרי הייתי מאושפזת באישפוז יום ואני הולכת לביקורות), ואני פוחדת פחד מוות, כי אני לא יודעת מה יעשו לי אם אני ארד...מצד שני, אני לא יודעת אם אני ארד... אמא'לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ושוב.... שלך, אני(איזה פחד, כמעט כתבתי ת'שם האמיתי שלי...)

היי בוקר טוב, איפה את נשמה שלי ? מה קורה ? את בסדר ? את מנסה להרגע קצת ממני ? השארתי אותך בסערה קלה ? או שבאמת נעצרת בסוף בגלל הצחוק ? אם כן, תשאירי איתות ואני אבוא לשחרר אותך, ובכל מקרה תשאירי סימן חיים... שלך אוהבת אביב.

היי מתוקה, שלחתי לך הבוקר הודעה באיי,סי,קיו... ומן הסתם תקראי כשתגיעי. ואכן, התחושה הנעימה שהייתה...ממשיכה ללוות אותי. אני מנסה לחבר בין הדברים ולאט לאט הדמויות מתמזגות. והשיר ששלחת של ארקדי דוכין ממש מתאים... אופס, המילים לא יוצאות יותר...ויש לי עוד הרבה מה להגיד... טוב,לא נורא את בטח מבינה... אז המשך יום מצחיק שיהיה... כמו אז... ביייייי

היי נשמה שלי, כן, אני אקרא את ההודעה מאוחר יותר כשאני אגיע הביתה, וכן חלק אני מבינה וחלק בטח גם לא.. אבל את בטח תסבירי לי בהמשך, כאן או באי.סי.קיו, או איך שתבחרי... בכל מקרה, אני מדליקה עכשיו סיגריה.. וחושבת עליך... תעשני איתי ? שיהיה לך המשך יום מקסים.. שלך, אביב.

בוקר אור! רק רציתי לומר שאתמול היה... מדהים...! שלחתי לך אימייל עכשיו, ובו "הוראות מדוייקות". אני רצה לעבודה עכשיו (היום מתחיל מאוחר... :-)), אבל אנחנו נדבר בערב? אוהבת , מישהי

היי מישהי מיוחדת, את האמת חיכיתי לך הבוקר... אני שמחה שזה מה שאת מרגישה, וכן גם אצלי זה ככה... האמת היא שאחרי זה עוד ישבתי די הרבה זמן וניסיתי לעכל.. וניסיתי להבין מאיפה ההרגשה הטובה הזאת עלתה ובאה וצפה פתאום, והגעתי למסקנה שהיא ממך... ואת באמת מיוחדת, לא לשכוח... שיהיה לך יום כייפי בעבודה ובכלל, וכן, נדבר בערב.. אני מחכה... שלך אביב.

כבר מזמן לא שמעתי ולא קראתי והאמת שבעצמי מן הנוף נעלמתי........ אך הלב לא שוכח והזכרון טרי, ועכשיו חזרתי..........הנה אני. חזרתי לאי של שקט, למקום עם חברים ועם כולם דברתי ורק ממך לא שמעתי....עדיין אז אני יודעת שנעלמת.....ומניחה שכמוני , לא כי היה טוב מדי.......... ולמרות שלא הייתי פיזית בשבילך מקווה שאת יודעת שאני שם כעננה מרחפת...אבל אמיתית רוצה להאמין שלמרות הקשיים הדרך ברורה וסלולה ......הצעידה איטית אך היא צעידה וזה חשוב לא פחות. לאט אבל בטוח......... מתגעגעת

שמחה לשמוע אותך שוב...! נראה ששתינו נעלמנו קצת. התרחקנו קצת, במטרה לאגור כוחות. אני בסדר, רק לחוצה מאוד... תקופה עמוסה במיוחד, לאו דווקא לרעה. פשוט... קצת מעייף. ואיך את? עבר הרבה זמן... ספרי, כתבי! חיבוק גדול ממני, ולילה טוב... מישהי

שלום לשרה, שמעתי שאת ספצית באומניויות לחימה. הלוואי והיית יכולה ללמד אותי קצת. חוץ מזה תחשבי אייך את יכולה לרכז את האנרגיה לתרגיל מסובך,וכיצד את יכולה להשתמש באנרגיה הזאת כדי להלחם ב....כל דבר. סתם הרהור שעלה לי בראש, מה אני מתערבת בכלל האלמונית

אלמונית יקרה, דבר ראשון מה זאת אומרת מה את מתערבת, את לא ותמיד מוזמנת לזרוק הערות או תגובות תראי הרבה פעמים יוצא לי להוציא את הקריזות שלי על הבנים שמתאמנים איתי אבל לא תמיד זה אפשרי וגם לא תמיד יש לי כוחות לזה. אם את רוצה ללמוד אומנות לחימה את יכולה להתחיל בכל גיל. אין גבול לגיל. לדוגמא, אצלינו בקבוצה התחיל להתאמן אדם בגיל 44 (היום הןא בן 49) השמיים הם הגבול, שרה

does anyone know where angel is? or if she is ok?thanx?lisa

אני לא יודעת איפה אנג'ל אבל אם את מוצאת אותה תמסרי לה שגם אני מחפשת אותה ודואגת לה ומקווה שהכל בסדר איתה וגם איתך לילה טוב או עבור שאר העולם (חוץ ממני) בוקר טוב

גם ממני תמסרי לה המון אהבה ונשיקות ושאני מתגעגעת.

"להרגיש לבד,להרגיש איתך לא לקחת כדור, משקה, אקדח, להרגיש עכשיו להרגיש נושם, להרגיש עצוב מה זה משנה העיקר להרגיש שוב להרגיש עייף, להרגיש סחוט להרגיש נושך, צוחק, בוכה מכל שטות להרגיש טהור, להרגיש תגוף מה זה משנה העיקר זה להרגיש שוב להרגיש כאב, להרגיש מגע להרגיש ת`לב עטוף באהבה להרגיש תמימות, להרגיש פשוט מה זה משנה העיקר זה להרגיש שוב להרגיש בשקט, להרגיש צלילים להרגיש כשגשם, להרגיש פנים להרגיש תקרקע, להרגיש לעוף מה זה משנה העיקר זה להרגיש שוב להרגיש כאב, להרגיש מגע להרגיש ת`לב עטוף באהבה להרגיש צבעים, להרגיש חשוב מה זה משנה העיקר זה להרגיש שוב" / ארקדי דוכין. סתם, דיבר אלי ונגע בי, אולי ידבר גם אליכם ויגע גם בכם... שלכם, אביב.

קצת מפחיד - לא נראה לך?!.... המון אחריות יש בזה... להרגיש... זה יכול להכאיב.. זה יכול לעשות טוב... זה יכול לפגוע... קשה להתמודד.....

היי פולי, כן, זה מפחיד להרגיש, יש בזה אחריות, זה יכול להכאיב ולפגוע וקשה להתמודד עם רגשות, כל מה שכתבת ואמרת נכון. אני באופן אישי פחדתי להרגיש במשך המון זמן, לא הרשיתי לעצמי, לא חשבתי שאני יכולה להרגיש גם תחושות חיוביות וגם שליליות ולדעת להתמודד עם זה. ביחוד כמובן עם הרגשות הקשים של פחד, חרדה, בהלה, כאב, ויסורים. הפחד שאלו יציפו אותי ויטביעו אותי בתוכם היה מאוד מאוד גדול. הפחד מפני להיכנס לסערה שהרגשות הללו טומנים בחובם גרם לי להסוות אותם, להחביא אותם, וביחד איתם גם את הרגשות החיוביים של אושר, הקלה, שלוה, רווחה ואהבה, שעליהם גם מוותרים בדרך, כשמחביאים ומסווים - מטמינים את הכל, גם את הטוב וגם את הרע. אבל, בסופו של דבר, ואת אמרת ואני כאן רק מצטטת אותך "זה יכול לעשות טוב..", וגם זה מפחיד אולי קצת, שיהיה לנו טוב ? מגיע לנו בכלל ? וגם זה דורש אחריות וגם עם זה צריך להתמודד. אבל בסופו של דבר, זה עושה טוב, ומהטוב הזה יוצא עוד טוב. אני מנסה לחשוב קצת, מה היינו בלי הרגשות, במקרה הטוב היינו אוכלים וישנים, במקרה הרע גם היינו לא אוכלים ולא ישנים, סתם, אני מכנה את זה מצב של "חיים שהם מוות", כי אנחנו כביכול חיים, מתפקדים באוטומט, עובדים אולי, מדברים עם אנשים אולי, נמצאים בקרבתם, אבל לא חשים אותם איתנו, אבל אין שום דבר חוץ מזה, ריקנות בדידות וחשיכה. וכשאנחנו מרגישים, אז אנחנו יכולים "לחיות את החיים האמיתיים", להתמלא גם בטוב וגם ברע, לא להרגיש את הריקנות הסוחפת הזאת, לא להרגיש חסרי משמעות, לא להרגיש חסרי ערך, לא להרגיש לבד, אלא מחוברים לעולם ולאנשים שבו, וכן... צריך להתמודד עם זה לטוב ולרע, עם הפחד והכאב, וגם עם האושר והשלווה. וזה כדאי... מהמקום שלי היום לפחות אני יכולה להרגיש את זה... שלך, אביב.

שיר מדהים מדהים מדהים כאילו ארקדי דוכין עבר בדיוק את מה שאני עברתי בחיים כמה עומק ורגישות יש לאיש הזה היום עברו עלי כל כך הרבה חוויות דרמטיות עד שלא ממש הרגשתי אותן הרגשתי כאילו אני חיה בסרט שחקנית להרגיש שוב אוהבת ונאהבת מתי זה כבר יחזור???

היי אורה, מתי ניפגש כבר ? את כל הזמן מתחמקת.. בסוף אני עוד אצליח לתפוס אותך פה מתישהו.. לילה טוב במקרה שלך, וחלומות נעימים... שלך, אביב

"אהבתי כל חיוך בעיניך אהבתי את אותן הגומות שהבליטו את הזוהר בעיניך וחרטו בפניך השחומות חלמתי חלומות של פז עם אדום צהוב וורוד אהבתי את אותו רגש עז שבפניו קשה לעמוד חלמתי על טיול בשדות על מבט ויד אוחזת על שירים מסיפורי אגדות על אהבה יפה ונועזת ניסיתי לסובב את הגלגל לשנות מהלך בחיי ידעתי שזה לא קל אך חשבתי שאותך כדאי אם את פחדת לאהוב חשבת שאני רק ילד ומיד התחלתי לחשוב ולהפוך הכל לאגדה האגדה לא תהפוך למציאות כי המציאות הפכה לאגדה בעייני ניבטים דמעות ולהות בגלל מחשבת הילדות אך גם בלב ילד/ה יש תקוה למרות נחלת העצב והאכזבה למרות שיודע/ת היא.... אין לו/ה מזל באהבה" כל דבר שנוגע לך יקירה....עובר אליי........... יום טוב....אני רץ לעבודה...ולו רק בזכות ..מה שאת נותנת לנו כאן. שלך דניאל

דניאל יקירי, השארת אותי בהלם על הבוקר, ריגשת אותי... שיהיה לך יום כיפי בעבודה, ובכלל.. ואני פה מחכה שתחזור.. אוהבת עד השמים, שלך, אביב.

זה נגע...

ג'קי יקרה, אני שמחה, ואני מצטערת על אתמול, זה עמד לי על הלב, ואני ממש לא התכוונתי לבקר, באתי ממקום קשה גם כן, ממקום של לחוות את המוות, ולדעת כמה הוא מייסר וכואב, ואולי באמת לא ניסחתי את זה מספיק טוב, ולא השתמשתי במילים הנכונות, אבל זה רק בגלל הקושי שלי לגעת בפצע הזה שעדיין נפתח ומדמם מדי פעם. ושוב הכוונה לא היתה לבקר ולא לגרום לך לא לדבר, אני יודעת ומרגישה שגם את באה ממקום מאוד קשה, וכותבת מהלב דברים שמייסרים אותך, ותמשיכי... זו הדרך הכי טובה לצאת מזה, ואולי גם היחידה. שלך לתמיד, אביב.

הי, לא שמעתי מכן כבר יומיים ורק רציתי לדעת שהכל בסדר. היום לא הקאתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שרה

הי שראה דוקא כתבתי כאן אתמול. אני שמחה בשבילך, משוכנעת שעלית על דרך המלך. להתראות בצהריים (או כשהבן שלי ייתן לי קצת להיות על המחשב ולשחק בלול- מה שהוא תופס ככלא) ביבי אלמונית

שלום רב הילדים שלי, בת 10 ובן 8 . האם מישהוא כאן יכול להסביר לי איך יתכן שאחרי יום של פעילות,לונה פארק, טרמפולינות טיולים רגליים וכו' הם הולכים לישון כמעט ב12 בלילה? מאיפה יש להם כח ? בתודה מיואשת...

נועה שלום, כדאי שתספרי ותתני מעט תמונה על הילדים שלך: איך הם בלימודים? מקובלים בחברה? איך מערכת היחסים ביניהם? איך הקימה שלהם בבוקר? איך מערכת היחסים שלכם איתם? חוץ מזה, עוד מעט יש חופש ואז כדאי לתת להם קצת לפרוק עול. עדי

שלום רב, כללית, זה די טבעי שיש להם יותר מרץ ממך, ולא חשוב הגיל שלך... אבל לענייננו: אם הם אינם ישנים במהלך היום, אז הרגל של שעת השכבה בשעות 21-22 הוא בהחלט משימה הורית שסביר כי עליכם לדעת לעשותה, ושסביר כי תירכש ע"י הילדים, אם תנקטו בצעדי הרכשה (למידה של הדבר על ידם). תתחילו בכם: תפרקו ותחלקו את עניין ההשכבה להרבה חלקים ופרטי פרטים, כמו: סיפור, סידור משחקים, בדיקת ילקוט, הכנת הרחצה, רחצה, וכו' - והכל בצמידות לשעון, נניח החל מ 20.00 והלאה. תתנו לכל תת-חלק כזה את תשומת לבכם, מעט חיזוקים על הצלחה, וכו'. תתקדמו כל כמה ימים בכיוון של הרחבת אותם פרטי-פרטים, עד למכלול של "שכיבה רגועה במיטה". כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

יש לי בעיה, אפשר להגדיר אותה נפשית או חברתית, בכל מקרה, הגעתי להחלטה שאני חייב עזרה, אבל לפסיכולוג פרטי אין לי ממש כסף לפנות (כי אני חייל...), ואני חושש לפנות לקב"ן בצבא, כי אני מפחד שזה יוכל להזיק לי, ואף לגרום לכך שיוציאו אותי מהצבא, וכל זה יהיה במקום לעזור לי בבעיה. יש לציין שאני לא חושב שהבעיה כזאת חמורה, אבל בכל זאת אני די חושש. השאלה שלי היא לרופאים המשתתפים בפורום זה, ואולי חלקם גם עושים מילואים בצבא בתפקיד זה, האם אני יכול להיות שקט וכן לפנות לעזרה דרך הצבא? תודה מראש למשיבים להודעה.

חייל שלום התשובה אינה חד משמעית. בעיקרון בהחלט תוכל לקבל תמיכה נפשית בצבא מבלי שזה יפגע בפרופיל הצבאי שלך. עם זאת, אי אפשר להבטיח זאת כיוון שאם איש המקצוע יתרשם שבעייתך פוגעת בתפקודך הצה"לי יהיה עליו להתייחס גם למרכיב הפרופיל. אני מציע שתתקשר למרפאת בריאות הנפש הצבאית, למשל בתל-השומר, ונסה לברר איתם בעילום שם האם הם מוכנים לפגוש אותך והסבר את הבעיה. אולי תקבל תשובה הולמת. בכל מקרה, במידה ואתה זקוק לעזרה פסיכולוגית חשוב שתקבל אותה בדרך כלשהי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

חייל יקר, אומנם אני לא מומחית אבל, אני הלכתי לפסיכולוג בצבאושום דבר לא קרה מזיק. הוא מחוייב לשמור על סודיות רפואית אלא אם כן אתה מודיעה לו שאתה עומד או רוצה להתאבד. הבעיה היחידה בה נתקלתי היא שגם כאן יש שרשרת של ביוקרטיה. הקצין\קצינה שלך צריכים לקבוע את התור הראשון לקב"ן ומוסיפים חו"ד על מצבך בצבא. חוץ מזה ממתינים בחדר המתנה עם עוד אנשים. אם אתה מרגיש שאתה צריך ללכת לקב"ן, תלך. אם יש עוד שאלות, בכייף. שרה

הי. כל כך מצחיק אותי לקרוא את ההודעות שלך. - אני לא צוחקת עליך. הן מעלות בי חיוך וזה טוב. תמשיכי בסגנון הזה. לדעתי אחותי במובן מסוים אנירקסית. לא חסרות לה בעיות והיא מדחיקה אותן. לצערי היא גרה בתל- -אביב ואנחנו לא קרובות כמו שהייתי רוצה. להוציא מהבית את הלחם התחיל כשיגעון כללי, שיגעון של דיאטות וכו' אני מתאמנת באומנות לחימה יפנית 13 שנה. יש לי שם חברים בנים מדהימים שלא יודעים על המחלה. לעומת זאת המדריך שלי יודע. כשהתחלתי יותר להבין מה קורה איתי הרגשתי את הצורך לספר לו. הוא למעשה מהווה חלק גדול מהילדות שלי. אני מתאמנת מגיל 8 2\.1 . כשאני חושבת על זה עכשיו אולי הוא היווה לי תחליף לדמות אב. אבא שלי עבד מגיל 5-11 (שלי) מחוץ לעיר. הוא היה חוזר סופי שבוע. אמא שלי לא הסכימה לעבור שוב. זה היה בדיוק שנתיים אחרי שחזרנו מחו"ל ותהליך הקליטה לארץ היה קשה מאוד עבורי ועבור אחי ואחותי. אבא שלי הוא מה שקוראים work - coholic. כל החבר'ה שלי מהאימון גדולים ממני ב - 5-8 שנים. הם כמו האחים הגדולים שלי רק שלעומת האמיתיים הם קרובים פיזית. אחותי גרה בל אביב ואחי בחו"ל. מה שלומך היום? שרה.

היי, מגיל 1/2 8 ??????????????זה המון זמן! אם לאחותך יש הפרעת אכילה - אז למה היא מדחיקה? ז"א, אני מבינה למה היא מדחיקה.....אבל זה חבל, כי במצבים כאלה המצב לא משתפר אלא רק מדרדר. למה מצחיק אותך לקרוא את מה שאני כותבת? את מה למשל? שלך, אני. נ.ב.....כמה דברים: 1) אז בת כמה את?.....את לא חייבת לומר....אבל לפי החישוב, את בערך בת 21-22, או שאני טועה??? 2) ראיתי שגם את רשמת את האי מייל שלך כך שאם לוחצים על שמך אפשר לשלוח לך מייל. את מרשה לי? 3)....יש דברים שאני רוצה לרשום בפורום אבל אני נורא חוששת מתגובות...ז"א...אלה דברים שנורא מתאימים בפורום, וזה די יעניין אנשים, כמו שירים נורא יפים וכו', אבל אני לא יודע....בא לך לייעץ לי?

אני לא מאמינה, כתבתי לך הודעה שלמה והיא נמחקה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז איפה היינו, אני בת 21. אם את מרגישה צורך או חשק לשים שיר או קטע שימי. למ לא? אני בעד. אני שמתי קטע בפורום, תדפדפי כמה דפים אחורנית, הוא תחת הכותרת " אנא הקשב למה שאיני אומר." כשאני אומרת שמה שאת כותבת מצחיק אותי אני לא מתכוונת לתוכן אלא לצורת הכתיבה שלך באחת ממהודעות ששלחת לי. ההודעה העלתה בי חיוך וזה רק לטובה מה שאני אומרת. מיילים מתקבלים בברכה. ומה שלןם אמך, היא עדיין כלבה בלתי רגילה לפי דעתך?. מה שלומך את יותר חשוב. היי, לא הקאתי אתמול וגם היום אני לא מוכנה להקיא. חיבוק גדול, שרה

רק רציתי לשאול מה שלומך היום

אני ראיתי את שרה. היא עבדה היום במלצרות ואכלה ארוחה טובה ולקינוח בבית גלידה- 3 כפות. היא גם התחייבה בפני הדיאטקאנית המקסימה שלה שלא תקיא היום לא משנה מה יקרהץ היא מוסרת תודה על הדאגה ושואלת מה שלומה של בילי? הצל של שרה.

מה שלומך פסיכולוגית קטנה שלי.( לא יכולתי להתאפק - אני קוראת את מה שאת כותבת לי ולאחרים גם , ואני כל הזמן חושבת שהמקצוע הזה ממש תפור עלייך. אם זה מעליב אותך משום מה אז תשכחי שאמרתי את זה.). בקשר להצעתך- כרגע יש לי קצת סלט בראש. העבודה ששלחתי אליה קו"ח לא מתאימה לי (רוצים שאני אעבוד גם אחה"צ , וכמובן שאני לא יכולה ) , מה גם שזאת שראיינה אותי (בטלפון- איזו חוצפה) הייתה ממש מגעילה אליי , כך שגם אם זה היה מתאים לי לא הייתי עובדת אצלה. זה קצת הוריד לי את הרוח מהמפרשים... שלך - תמיד - בילי

בילי מתוקה, בוקר טוב לך... את יכולה לקרוא לי איך שאת רוצה וגם פסיכולוגית קטנה שלי זה בסדר גמור, וזה ממש לא מעליב אותי, ההיפך - אפילו מחמיא לי ומרגש אותי... חשבתי שיהיה לך קצת סלט בראש אחרי שתחשבי קצת, בגלל זה הצעתי שתכיני רשימה. לפעמים דברים חדשים מאוד מלהיבים אותנו, אנחנו רואים בהם התחלה חדשה, וזה מרגש, אבל כשחושבים על זה קצת זה גם מבלבל וקצת מפחיד, כי להתחיל מחדש זה אומר הרבה שינויים, וביחוד בעבודה - אנשים חדשים, תפקידים חדשים, אחריות שונה, ומקום חדש, וזה בכלל לא פשוט. אבל... שלא תתיאשי לי אחרי נסיון אחד, מה קורה פה ? ניסית לא הלך, הדלת נסגרה, מיד מיד לפתוח חדשה, או לפתוח את החלון שלידה. אם החלטת ללכת על זה קחי בחשבון שיהיו גם נסיונות כאלה, שלא יתאים להם, שלא יתאים לך, ראיונות פחות טובים ויותר טובים. זה תהליך שלוקח זמן, וטוב שכך, הרי את לא רוצה להחליף מקום עבודה שלא טוב לך בו, במקום אחר שגם בו לא יהיה לך טוב. תבדקי טוב, תתעניני טוב, תבררי את כל הפרטים, תהיי בכמה מקומות, תתראייני, תקבלי תשובות, תראי מה מצב השוק, ורק אחר כך.. תחליטי מה מבין כל האופציות והאפשרויות מתאים לך ואיפה יהיה לך הכי טוב. ואני פה... שלך, אביב.

קודם כל - מה שלומך? מקווה שמצב הרוח השתפר מאז הבוקר. כשכתבתי " תבכי " התכוונתי לזה בצורה חיובית. אני מקווה שככה גם קיבלת את זה . התכוונתי שהבכי מנקה את ההרגשה הרעה , ושזה לא בהכרח רע לבכות כשמשהו מעיק לך על הלב. אם הבנת את זה בצורה שלילית אז סליחה. אמא שלי נפטרה מסרטן השד ( ואת זה גיליתי רק לאחרונה מכיוון שאף פעם לא דיברו איתי על המוות שלה וממה הוא נבע ). נו , המחשבות החיוביות שלי אלייך כבר הגיעו ??? כי אם לא אני אתלונן בפני יוצרי הפורום ..... אני באמת מקווה שאת מרגישה הרבה יותר טוב. ספרי לי איך עברת את היום. שלך בילי

היי, את "תבכי", לא קיבלתי בצורה שלילית, פשוט לא הבנתי למה התכוונת. ואני די נוטה לבכות כדי לשחרר את מה שיש לי בפנים. בקשר לתחושתי אתמול, הבוקר היה על הפנים, אין לי מילים לתאר את התחושה, זה עבר בשבע, והיה עוד בונוס - דיברתי עם חברה שאני נורא אוהבת וזה עשה לי טוב! אבל בסביבות אחת עשרה פתאום ההרגשה דעכה, שכבתי מקופלת במיטה, לא רציתי לזוזס, זה כאילו פחדתי ממשהו לא מוגדר. מה שעוד, זה שאני די אובססיבית לסדר (במיוחד של החדר שלי)...., ולניקיון (כשזה קשור אליי), אז החדר היה די לא מסודר, ובפעם הראשונה, הרגשתי שאני אשתגע אם אני לא אסדר אותו, אבל לא היה לי כוח לא מבחינה פיזית ולא נפשית, אבל כמובן, כמו בכל אובססיה, בסוף סידרתי, ועלו לי מחשבות מפחידות על כמה זה לא יהיה בסדר אם החדר לא יהיה מסודר כשאני אלך לישון. וואוו, זה היה די ארוך. מקווה שלא נרדמת :-) המצב עכשיו, הוא סביר כזה, אבל מהבוקר זו ההרגשה שלי, ויש לי מעין ניצנים של התחושה המחורבנת, שמנסה לצאת, אני לא יודעת מה אני אעשה..... אוהבת, אני.

שלום, אני שבורה, פגועה ומפורקת. אני מטופלת בבי"ח פסיכיאטרי במסגרת יומית כשהלינה היא בבית. אבחנו אצלי את התופעה של תסמונת פוסט טראומטית בעקבות תאונת דרכים ודכאון חמור. נשללה האפשרות שאני חולת נפש. מדי יום אני ניגשת לבית החולים ומשתתפת בפעילויות של ריפוי בעיסוק ושיחות. היום ניגשתי לבית החולים כמדי יום כשאני מרגישה נפשית גרוע ביותר, בשיא השפל. ניגשתי לרופאים המטפלים בי לבקשת עזרה. אני טיפוס שמאוד קשה לו לבקש עזרה מבני אדם אחרים. והרופאים שלחו אותי הביתה ללא פיתרון או עצה טובה למצבי. אני מרגישה שטרקו לי את הדלת בפנים. פגועה ביותר. הם האנשים היחידים בעולם שלי שמהם אני יכולה לבקש מהם עזרה והם פשוט הפנו עורף. קשה לי לחיות עם זה. אני מאוד פגועה. אני רוצה למות ועכשיו. אולי, אתם תוכלו לעזור לי (איפה שהמומחים האחרים נכשלו)??? אודה לכם על תשובתכם המהירה.

מים שקטים כתב/ה: > > שלום, > אני שבורה, פגועה ומפורקת. > אני מטופלת בבי"ח פסיכיאטרי במסגרת יומית כשהלינה היא בבית. אבחנו > אצלי את התופעה של תסמונת פוסט טראומטית בעקבות תאונת דרכים > ודכאון חמור. נשללה האפשרות שאני חולת נפש. מדי יום אני ניגשת > לבית החולים ומשתתפת בפעילויות של ריפוי בעיסוק ושיחות. היום > ניגשתי לבית החולים כמדי יום כשאני מרגישה נפשית גרוע ביותר, בשיא > השפל. ניגשתי לרופאים המטפלים בי לבקשת עזרה. אני טיפוס שמאוד > קשה לו לבקש עזרה מבני אדם אחרים. והרופאים שלחו אותי הביתה ללא > פיתרון או עצה טובה למצבי. אני מרגישה שטרקו לי את הדלת בפנים. > פגועה ביותר. הם האנשים היחידים בעולם שלי שמהם אני יכולה לבקש > מהם עזרה והם פשוט הפנו עורף. קשה לי לחיות עם זה. אני מאוד > פגועה. אני רוצה למות ועכשיו. > > אולי, אתם תוכלו לעזור לי (איפה שהמומחים האחרים נכשלו)??? > > אודה לכם על תשובתכם המהירה.

מה זה תסמונת פוסט טראומית? אני יודעת בערך, לא בדיוק. תודה מראש.

בתור אחת שסובלת מתסמונת פוסט טראומטית אוכל לומר שאדם כמוני חי יום-יום את הטראומה שעבר. זה באופן כללי. אולי מקצועים יותר יוכלו לפרט בפניך.

מים שקטים שלום מאחר ואת נמצאת במסגרת טיפולית מסודרת אני מציע שלא תתייאשי ותחזרי מחר ותבקשי שוב עזרה. הסבירי עד כמה השאירו אותך הדברים היום מיואשת ונסי לקבל עזרה. אל תשכחי שחלק מתחושת הייאוש קשורה גם למצב הדיכאון שכשנמצאים בו הכל נראה שחור יותר. עם זאת, כאשר ישתנה מצבך, ואני מקווה שזה יקרה בקרוב, תוכלי להסתכל על החיים בצורה חיובית יותר וגם להרגיש יותר נעזרת. אל תתייאשי וחיזרי לטיפול. זו הדרך היחידה להתקדם ולשנות את המצב. לפעמים זה לוקח זמן... בהצלחה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך. אני מרגישה חובה להחזיק מעמד ולנסות את המלצתך. שוב תודה ומאחלת לך חיים טובים.

מים שקטים, אל תתיאשי מהמטפלים שלך. נכון, אנחנו מצפים שיהיו להם את כל התשובות שבעולם אבל בסך הכל הם בני אדם. למות לא שווה בשביל זה. חיפשת פינה חמה - מצאת אותה. הפורום מלא באנשים שמוכנים להקשיב וגם לתת עצות טובות. אל תתיאשי, שרה

אני שומעת את זעקתך לעזרה. רואה את ידך המושטת, כמעט בייאוש, ואני מנסה נואשות לחשוב איך ובמה אוכל לעזור... כואב מאוד לקרוא את דברייך. הבעת רגשות קשים: את שבורה, פגועה ומפורקת. טרקו לך את דלת הסיוע, סגרו בפנייך את חלון התקווה...קשה מאוד לחיות עם תחושות כאלו. כואב לשמוע על האטימות, או אזלת היד, או שניהם גם יחד - בפרט כשמדובר במטפלים בהם נתת אמון. אבל, על אף הפגיעה הקשה, האכזבה והייאוש - אני כל כך מקווה שאת לא באמת רוצה למות. לא עכשיו, לא כך, לא לפני שניסית ה-כ-ל כדי להשתפר, כדי להתחזק, כדי ללמוד מחדש את היכולת להנות... אני לא מתיימרת לדעת יותר מהמומחים או לעזור היכן שגדולים ממני נכשלו. אני רק מציעה לך את ידי, ואני מוכנה לנסות ולמשוך אותך - אם רק תאותי להחזיק... מישהי

אני מחפשת מידע על "חוויה חוץ גופנית" (out of body experuence). אשמח אם מביני עניין ישלחו לי חומר או קישורים לכתובת האי מייל [email protected] בתודה, רעות.

רעות שלום רב, בערוץ 8 (ערוץ המדע) היתה על כך סידרה שלמה. את יכולה לברר אצלם(דרך חברות הכבלים, כנראה), איך ניתן להשיג את פרקי הסדרה. בברכה, טלי פרידמן

תודה על המידע. כמו כן אני מחפשת חומר כתוב בעברית או אנגלית, או חומר על דיפרסונליזציה.

היי אורה, השארתי לך התנצלות ענקית למטה, וגם שלחתי לך אימייל בענין לאימייל שבשמך, אל תעלמי לי עכשיו, זאת היתה בדיחה, ואני מתנצלת אם היא לא היתה מובנת, אני מקווה שאת סתם עסוקה וטובעת בעבודה... תשאירי לי איתות... שלך, אביב.

איתות בלו, בלו אני טובעת נתראה מאוחר יותר עוד לא קראתי כלום חוץ מההודעה הזאת שדי תופסת את העין ההתנצלות (למרות שעוד לא נקראה) לא מתקבלת כי אין על מה להתנצל עלי להתנצל שדחפתי את אפי הארוך see you later

היי... התחברתי קצת מאוחר (יש לי איזה מתיחת גיד שדרשה טיפול), אבל ב-ה-ח-ל-ט עשית לי בוקר טוב! כיף שכתבת, בזכותך " נדבקתי בוירוס" של אתמול... :-)) לגבי הערב - אני מאוד אשמח! אלא שעד 21:30 אני בקורס (הצגת פרוייקט), כך שרק בסביבות עשר אהיה בבית. אם זה נוח לך מבחינת השעה, אני מחכה לך... שיהיה יום מצוין! מישהי

היי מישהי מיוחדת, אז קבענו בסביבות עשר.. ובהצלחה בהצגה של הפרוייקט... שלך, אביב.

שרה - כל הכבוד על אתמול . איך עובר היום? אני עובדת בויזה כ.א.ל , מקלידה נתונים למחשב , מאמתת עם לקוחות וכד' (משהו כמו שירות לקוחות , רק בלי ה"כאב ראש " של זה). אביב-כמו תמיד מה שאת כותבת משמח אותי . הקושקוש שלי היום כבר הלך לגן . מרגיש יותר טוב . עדיין לא אוכל , אבל בטח בגן כשהוא יראה את הילדים האחרים יבוא לו התיאבון. אביב ושרה- היום התחלתי לחפש לי עבודה חדשה. כבר שלחתי קורות חיים בפקס. אני לא יודעת אם זה הדבר הנכון לעשות . לברוח מהמקום שאני פוחדת ממנו (ושוב אני חוזרת ומדגישה שאני לא יודעת למה . דווקא מאוד נהנתי בעבודה) , ולמצוא מוצא במקום חדש ,שבו לא מכירים אותי. אבל ככה אני מרגישה שזה צריך להעשות. מה דעתכן??? כשחשבתי היום להתקשר לעבודה שלי ולקבוע משמרות הרגשתי כל כך רע (גם פיזית) , ורק אחרי שהחלטתי לא להתקשר , התחלתי להרגע.... מוזר.... שלכן תמיד בילי

היי בילי, בוקר טוב לך, מה דעתי בענין העבודה ? דעתי היא שלפעמים אנחנו באמת לא כל כך יודעים מה צריך לעשות, לפעמים יש גם דברים בעד וגם דברים נגד, וזה מבלבל, לא תמיד הכף מכריעה לכיוון מסוים, לא תמיד יש יותר חיובי משלילי או ההיפך... אז במקרים כאלה, אני בדרך כלל סומכת על תחושת הבטן שלי, ועל הלב שלי, ועוזבת קצת את הלדעת ומקשיבה קצת לרגשות ומה הם אומרים לי. את אמרת "אני לא יודעת.. " אבל "ככה אני מרגישה..." , ולפעמים זה נכון, לפעמים צריך לסמוך על התחושה הפנימית שלנו, שאותי היא בדרך כלל לא מאכזבת, בדרך כלל מובילה אותי בדרך הנכונה. הכי טוב לדעתי, אבל, זה לנסות לשלב בין השניים, תנסי לעשות רשימה של מה בעד ומה נגד לחפש עבודה חדשה ולעזוב את הקיימת, לי יש כבר כמה רעיונות לחיוב ולשלילה, ותשלבי את זה עם תחושת הבטן שלך, ותגיעי למסקנה משותפת, שמתבססת גם על הרציונל, על השכל וגם על הרגש, על התחושות. אם את אכן עושה כזאת ורוצה לשתף אותי בה, את מוזמנת לכתוב כאן בפורום, ואני אשמח להוסיף לך נקודות למחשבה מנסיוני, אם תרצי, בתקווה שזה לא יבלבל אותך יותר. החלמה מהירה ומלאה לקושקוש שלך. שלך, אביב.

בילי, אני אומרת שאם תחושת הבטן שלך היא למצוא עבודה חדשה תעשי את זה. כן, מפחיד להתחיל במקום חדש, לא יודעים מי נגד מי כמה ןלמה. מנסיון שלי ופחדים שלי ממקומות חדשים, לרוב הפחד מתבדה. מגלים שזה לא כל - כך נורא וגם נחמד להוסיף אנשים חדשים לרשימת החברים. מאז ומעולם היה לי פחד מהתחלות חדשות. בית ספר וכו'. אף פעם לא ידעתי אם יוהבו אותי או לא. מביטים קצת מהצת, מגששים ומוצאים את המקום של עצמך בתוך הבלאגאן. שיהיה בהצלחה, שלך, שרה

שלום, אני סובל מדיכאון ממושך למעלה מארבעה חודשים. אני כבר לא מצליח לתאר מצב שאני לא אהיה בדיכאון. אני יודע שבדר"כ זה אמור לעבור אחרי חודש בערך. האם יש מקרים שזה לא עובר? או האם יש מקרים שזה נמשך מספר שנים? עד כמה נפוץ (באחוזים לפי הסטטיסטיקה) מקרים חמורים כאלו. אני לא מבין למה זה לא עבר לי למרות שאני מטופל ע"י כדורים.

דני שלום האם אתה נמצא גם בטיפול בשיחות או רק בטיפול תרופתי?

שלום אני נפגש עם פסיכולוג שהופנתי אליו ע"י הפסיכיאטר הוא מבטיח לי שיהיה בסדר ושאני אתגבר על זה והוא אומר שהוא מאמין בי אני לא חושב שהוא אומר את זה סתם אבל באמת קשה לי לראות את עצמי יוצא מזה בנוסף, הוא לא נתן לי פרטים לגבי מקרים אחרים מנסיונו כך שאני מניח שלא תמיד יוצאים מזה.

לפני שנה וחצי אמא התחילה בדיאטה. היא הייתה באמת שמנה וזה פגע לה בבריאות וזה היה מוצדק. היא ירדה באמת הרבה קילוגרמים, וזה היה נראה טוב יחסית לאמא. היא טענה שהיא צריכה לשמור על המשקל והיא לא יכולה לעלות גרם יותר (זה לא קצת קיצוני? מה זה גרם? היא הייתה יכולה לומר את זה אחרת...) . כל זה היה בערך לפני 3 חודשים. מאז היא ירדה ע-ו-ד...וחשבתי שזה אני, אבל חברה שלי שראתה אותה אתמול אחרי בערך 3 שבועות אמרה שהיא ירדה מ-א-ו-ד וזה נראה זוועה! אין לי מושג מה עובר עליה. לפני בערך שבוע היא שאלה אותי למה אני מתחמקת ממנה ומאחרים לא (כי כל פעם שהיא באה הביתה אני הולכת לחדר שלי)? אמרתי לה שזה לא בגללה, אחרי זה התעצבנתי והתוודתי, אמרתי לה שאני לא רוצה להיות עם אנשים שגורמים לי להרגיש חרא, אז היא אמרה: "זה בגלל שאני לא משמשת דוגמה? ".... מה זה החרא הזה? היא כאילו מנסה להגיד לי: "תראי, את עכשיו שמנה, מה לעשות שתפסנו אותך? את עכשיו במקשל בסדר ואני יורדת. אני חזקה, אני גיבורה, אין לי צרכים, את מפגרת עם כל האוכל שאת אוכלת, אני על-טבעית...." ידעתי כמה היא שוקלת עד לפני חודש, ואם אפילו חברה שלי אמרה שזה מ-מ-ש נראה שהיא ירדה מאז, אז היא כמעט מגיעה למשקל ש-ל-י !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני חושבת שמאז שהתאשפזתי הרגשתי בזה, אבל התנחמתי כי ידעתי שהיא עדיין קצת מלאה. אבל עכשיו, זה עושה לי רע. מה היא לא מבינה? אני לא חושבת שאמא שיש לה ילדה עם הפרעת אכילה צריכה להתנהג ככה....תתקנו אותי אם אני טועה. הייתה לי הרגשה יחסית רגועה בבוקר...עכשיו אני בוכה...זה עושה לי רע.... שתמות !!!!!!!!!!! נ.ב ואני משתדלת לא להכניס את זה לראש שלי, אבל מרגע לרגע אני רואה עוד סימפטום ועוד סימפטום, או צורת התנהגות מסוימת, והמצב רוח... (אוי שכחתי כבר אין לה מצב רוח....מזכיר לי מישהו...)

היי ג'קי. וואו, קשה... אז ככה בגדול אני מסכימה איתך, אמא שלך עושה משהו לא בסדר, אבל.. אני לא חושבת שהיא אימא bitch ובטח אני לא חושבת שאת רוצה שהיא תמות, כמו שכתבת. אני חושבת שלפעמים קשה לנו לראות את ההורים שלנו כבני אדם, וזה באמת סך הכל מה שהם, אנשים, ואנשים עושים טעויות. לפעמים, ביחוד במצבים קשים, כשאנחנו במצוקה, היינו רוצים להאמין שההורים שלנו לא טועים, שהם תמיד ידעו לעשות את הדבר הנכון, שאנחנו יכולים לסמוך עליהם שיהיו שם בשבילנו בשעת צרה, ויבינו, ויזדהו, ויפעלו כמו שצריך. או בקיצור, שיצילו אותנו מעצמנו. ואמא שלך, לא רק שלא עוזרת לך, איכשהוא בהרגשה שלך, נופלת בעצמה. במקום להיות חזקה בשבילך, ולהראות לך את הדרך הנכונה החוצה מההפרעה, ולתמוך, ולעודד והכי חשוב לכוון אותך, נפלה לפחות איך שאת רואה את הדברים לאותו בור שחור כמוך, ירדה במשקל, ועכשיו גם המצב רוח לא מי יודע מה, וגם מדברת קצת כמוך "אסור לעלות אפילו גרם, אני על טבעית, אני רזה", ואולי אלה דברים שגם את חושבת ומרגישה לגבי עצמך, או היית רוצה. אני שומעת גם קצת דברים שמוכרים לי מעצמי, מין תחרות סמויה קצת בינך לבין אמא, של מי יותר רזה, מי יותר חולה. ככה היה ביני לבין אבא במחלתו, אמנם מחלה פיזית שונה משלי, אבל היה סוג של מי יותר חולה, במי צריך יותר לטפל, במי צריך להשקיע את הכוחות עכשיו, וזה קשה. נשמע לי שיש קצת בלבול אצלך, איפה אמא ואיפה אני, איפה הגבול בינה לביני, בין הירידה שלה במשקל לביני, בין המחשבות שלה למחשבות שלי, בין הרגשות שלה לשלי. אמא שלך חצתה את הגבול בתחושתך, ותקני אותי אם אני טועה, קצת התבלבלה לך עם עצמך, לא ברור מי את קצת ומי היא, שתיכן בסופו של דבר הגעתן לאותו מקום קשה. וההמלצה שלי - קחי את המכתב הזה, מחקי את הכותרת, צנזרי את המילה "שתמות !!", ותני לה לקרוא. נראה לי שהיא פשוט לא רואה באיזה מצב קשה היא מעמידה אותך ועד כמה קשה לך להתמודד בנוסף על הקשיים שלך, גם איתה, עם הגבולות שנפרצו בינכם, ועם התחרות הסמויה הזאת שצצה. עכשיו, זה קשה, זה לא קל, זה דורש המון המון אומץ לחשוף ככה את הדברים פתאום, ואולי כדאי לתת לה את זה, או לשים לה את זה במקום שבטוח תראה, וקצת להעלם, קצת לתפוס מרחק, לתת לה זמן לעכל, לעבד, להבין, ורק אחר כך לחזור, ולראות את התגובה, ואולי גם לשמוע, אבל גם אם לא תשמעי אולי תרגישי שינוי בהתייחסות. ואני ארחיק לכת יותר מזה ואומר, שאולי אפילו עדיף לעשות את זה במסגרת טיפול משפחתי, שלך ושל אמא ביחד. אני יודעת שבאשפוזים רבים יש טיפולים כאלה, ואולי יש לך נסיון בזה. לפעמים יותר קל לחשוף כזה מטען רגשי קשה, כשיש מטפל באזור, שיודע לשים את הדברים בפרופורציות ולכוון את שני הצדדים, שכל אחד מהם קשה לו, למקום משותף. האמת היא שאני לא יודעת מה המטרה שלי, ולמה כתבתי לך את המכתב הארוך הזה אבל לא יכולתי להישאר אדישה.. המילים שצמררו אותי הם הכותרת הקשה הזאת ו"שתמות", וכל המערכת המורכבת הזאת שפתאום חשפת. את יכולה לקחת את הדברים ולהתעלם מהם או להשתמש בהם כרצונך, ולעשות בהם כרצונך, אני הייתי חייבת להגיב, וסליחה אם הגזמתי. שלך, אביב.

היי אביב, קודם כל תודה לך שהגבת בכזאת השקעה. ואני בהחלט אקח זאת לתשומת לבי. אני חושבת שאם היא תדע מה אני חושבת זה אולי יכול לעזור. סה"כ אני טיפוס שתקן, אנחנו לא כ"כ מדברות. על ייעוץ משפחתי שמעתי, ואני מתארת לעצמי שכשאתה יושב שחדר עם ההורים שלך ואומר את מה שיש לך על הלב, הדברים יכולים להיפתר. אחרי שכתבתי את המכתב היה לי קשה. בכיתי עד עכשיו. כי זה כואב לי נורא! תודה...שוב.... ואת ל-א הגזמת. ממני. יום נעים אביב!

ג'קי יקרה, את כותבת הרבה על מוות, בדרך כלל לגבי עצמך, עד כמה היית רוצה למות, מנהלת שיחות עם מלאך המוות שיעשה את זה כבר, ועכשיו גם לגבי אמא שלך, "שתמות.." וכתבת פעם באחת ההודעות שלא חוית עדיין מוות של מישהו קרוב, ואני גם מאחלת לך שלא תחווי, למרות שזה כמעט בלתי נמנע.. אני לא יודעת כל כך איך לנסח את זה, שוב, ומה אני הולכת להגיד, אבל המוות הוא לא רק מילה, שאת משתמשת בה כשחרא לך, למוות יש משמעות וקשה מאוד, המוות הוא אחד הדברים הכי לא מוסברים ולא מובנים, אנחנו לא יודעים איך להתמודד איתו, לא מצליחים להסביר לעצמינו למה אנשים פתאום הולכים ולא חוזרים, אין לנו הסברים ואין לנו פרשנויות, ואין לנו גם ידע לגבי מה שקורה אחר כך. אז לפני שזורקים את ה"פצצה" הזאת ככה סתם גם לגבייך וגם לאחרים, שניה לעצור ולחשוב, זה באמת מה שאני רוצה ? למות ? שאמא תמות ? ומה זה אומר ? מה המשמעות של המוות מסמלת עבורי ? ואולי להשתמש במילה אחרת, שקצת יותר מתאימה לכוונות שלך כרגע. אני יודעת שלי אישית קשה להתמודד עם העובדה שמישהו מאחל מוות לעצמו או למישהו אחר, אני לא יכולה להבין את זה, לא יכולה לקלוט את זה, ממש אטומה.. זה לא חודר אצלי, ואולי גם אצלך זה לא ממש עובר, אולי את לא ממש מבינה מה זה אומר למות, ומה זה אומר לאלה שנשארים אחר כך, ואם תקדישי לנושא הזה קצת מחשבה, הרעיון הזה קצת ירד ממך, לפחות לגבי אחרים, וזה קצת יקל עלייך. אם תרצי אני מוכנה לשתף אותך בחוויות שלי לגבי מה זה אומר שאבא מת עבורי, ואולי זה יעזור לך קצת להבין מה זה יעשה לך אם אמא באמת חס וחלילה תמות, כמו שאיחלת לה. ואני יודעת שהמשפט הזה קשה, אבל גם מזה אני לא יכולה להתעלם, למרות שאת כן יכולה להתעלם גם מהמכתב הזה, כאילו לא היה. שלך, אביב.

ג'קי תבכי...תבכי... כבר אמרתי את זה פה פעם - כשבוכים הדברים הרעים נשטפים החוצה , ומרגישים קצת יותר טוב. גם מתאזנים מבחינה מחשבתית , ופתאום הזבוב הוא לא כל כך פיל אלא רק חמור או גמל... ואנחנו פה בשבילך , כדי לאסוף לך את הדמעות ולחבק חזק חזק ... אני מסכימה עם אביב בקשר לעניין המוות. כשהדברים קשים רוצים שהכל ימחק , יעלם והמוות נראה כמו הפתרון הטוב ביותר .... אבל כשמכירים את זה מקרוב .... אני אספר לך משהו על עצמי שעדיין לא חשפתי כאן בפורום. אבל אם זה יעזור לך ,אני שמחה שאני עושה את זה: אמא שלי נפטרה כשהייתי בת שש. ולמרות שאני זוכרת מעט מאוד ממנה , ויש לי בראש רק חוויות ספורות שעברתי איתה , היא מאוד מאוד חסרה לי . הזיכרון הכי חזק שלי ממנה הוא היום בו לקחו אותה באמבולנס לביה"ח כשהיא צועקת ובוכה מכאבים... זה גם היום האחרון שבו ראיתי אותה.... אני מאמינה שעברת הרבה עם אמא שלך . גם טוב וגם רע . ותאמיני לי כשהיא לא תהיה תזדקקי לה הכי הרבה. אז למה שלא תנצלי את זה עכשיו? אני יודעת שקשה לדבר עם הורים על הנפש הרגישה שלנו. אבא שלי התחתן עם אישה אחרת אחרי שנתיים מהמוות של אמא שלי , ותאמיני לי שעברתי עם אישתו חיים לא קלים בכלל ... והחרא בכל העיניין היה שאבא שלי תמיד היה לצידה. וגם אני צריכה לדבר איתם על מצבי הנפשי שנגרם באיזשהוא אופן בעיקר בגללם. והמטפלת שלי אמרה שהשיחה איתם היא המפתח לפתרון הבעיה. ואין לי את הכוחות הדרושים לזה. ואני חושבת מיליון פעמים שאם הם היו מתים אז הבעיה הייתה נפתרת... אבל אז אני נזכרת ... וכשבעיה אחת תיפתר ... תתחיל בעיה נוספת . הרבה יותר חמורה . כי אותה אי אפשר יהיה לתקן... וואו , כמה כתבתי. מקווה שלא עייפתי אותך. אני שולחת לך מפה עוד חיבוקים ומחשבות חיוביות לעתיד הרבה יותר ורוד. שיעבור לך היום בצורה הכי טובה ומאושרת שאפשר (אני רוצה לראות חיוך...) אני פה בשבילך אם תצטרכי עוד חיבוק בילי

ג'קי, לפני שעניתי לך עברתי קצת על מה שרשמו לך. אני מקווה שזה לא מפריעה לך, פשוט זה עוזר לי לסדר את המחשבות. אני בטוחה שלא נעים כשאמא שלך יורדת במשקל יותר ממך. אצלי ההרגשה היא לפעמים שטוב לי כשאמא שלי משמינה. היא בת 53 ולא נראת. בסך הכל נראית טוב. קשה לי עם זה. אכל מוות לבן משפחה קצת חמור אבל מה שאולי את יכולה לעשות זה לתלות שק איגרוף בחדר ולהןציא עליו את כל העצבים. קשה לדבר עם ההןרים. אני לא מסוגלת לדבר איתם על זה ואולי טם הייתי מסוגלת זה היה עוזר. אם יש לך את האומץ לפתוח את הנושא בפני אמא שלך, לדעתי כדאי לך. אני שולחת חיבוק של דב ונשיקה גדולה. שרה

אני חושבת שההצעה שלך נראית ממש יעילה. וגם ברת-ביצוע. שק איגרוף זה אחלה דבר. מאיפה את מביאה את הדברים האלה. לא חשבתי על זה.... קיבלתי ת'נשיקה הגדולה, היא כ"כ ענקית שכבר לא נשאר לי מקום בבית.... אז אני שולחת לך אחת כזו ואפילו יותר גדולה שתוכלי להזדהות.... אוהבת אותך נורא... אני. נ.ב תגידי..מה שלומך? איך עבר עלייך היום?

שלום ג'קי. אני מאד מבינה אותך. נדמה לי שלפעמים הפרעת אכילה יכולה להיות משפחתית למשל- כך זה אצלי- אף פעם לא ראיתי את אימי אוכלת ארוחה מההתחלה ועד הסוף, וגם היא מתייחסת לאוכל כאילו היה איזה משהו רע- אסור לי, אני חוטאת וכו'. שמעתי אותה אומרת משהו על התינוק שלי ששמן וזה ממש העלה לי את הפייוזים (שאלתי בפורום של הדיאטה וענו לי שצריך לתת לו לאכול כמה שהוא רוצה). לקח ללי המון זמן להבין שהגישה של אמא שלי מוטעית והיא הזינה אותי בפחד מאוכל, להשתמש באוכל כאמצעי לפיצוי ועוד כל מני התנהגויות לא נכונות . תחשבי על עצמך- את בטיפול, את על הגל, את מנצחת את המחלה, ו...תרחמי עליה, כי לא סביר שהיא תשנה את דרך מחשבתה כל כך מהר, ואילו את כן נלחמת ונאבקת ואני בטוחה שתצליחי. כל טוב אלמונית

וואוו... תודה אלמונית מקסימה..... איזה דברי חכמה.... לילה טוב!

אמא שלך גם נובחת???.... סתם.... אולי היא כלבה, אבל אני בטוחה שהיא לא מתכוונת לזה... הרי היא לא יודעת איך המוח שלך עובד, ואיך את מפרשת הכל בצורה מעוותת - הרי את לא באמת חושבת שהיא אומרת לעצמה "הבת שלי אוכלת עכשיו ואני לא... אני חזקה והיא לא..." תישמעי, אולי אמא שלך באמת איבדה שליטה איפשהו, ואם זה באמת ככה, היא פוגעת רק בעצמה. את לא צריכה להיפגע מזה. זה לא אומר עלייך כלום. זה לא שהנה היא מנצחת במלחמה ואת נכנעת... כל אחת מכן נלחמת במלחמה שונה, ואת (מה לעשות) צריכה לאכול בשביל לנצח, ואני יודעת שזה נתפס רק בתור כישלון... אבל צריך לחשוב אחרת... ושתינו יודעות שהשליטה הזאת שאנחנו שואפות אליה, מביאה בסופו של דבר לכך שהיא הולכת לאיבוד... ועוד דבר, אני באמת חושבת שאת צריכה לדבר איתה עלזה. אם קשה לך, אז כמו שאביב אמרה, תכתבי. תכתבי הכל. זה חשוב. אחרי הכל, את חיה עם הכלבה הזאת.... polly

http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&id=71894&path=22 Doctors who want to sign If you are a medical doctor, or if you know one that would like to see the doctor's petition and sign it, Please contact : [email protected]

רעיון מעולה! אני בעד! אני חושבת שהרופאים צריכים לחתום! אבל מי אני שתחליט....? יום טוב.

כן, לך תחתום, ואחר כך כשתקבל כדור נגד כאב ראש, שלא תתפלא אם תקבל קדחת...... או אולקוס, או השד יודע מה. היחידים שיחתמו הם אולי שרלטנים, שקוראים לעצמם מרפאים.

אז על מי יעשו את הניסויים? על בני אדם? ואיך נדע מה טוב למה? חסר לנו בעיות עם בני אדם, שאנחנו צריכים לדאוג לבעלי החיים? בסוף מהרחמנות המזויפת שלכם, ימותו אנשים מחוסר תרופות, מחוסר ידע, מחוסר מיומנות אתת חוצפנית , למה את פונה מעל גבי הפורום הזה?

היי יעל, את נשמעת עצבנית. קראתי מה שכתבת, יש דברים שאני מסכימה איתך בהם ויש שלא. אני חושבת שקרן לא הייתה תריכה לפרסם את זה בפורום הזה, כי אני מתארת לעצמי שישנם פה אנשים שמשתמשים בכדורים שנוסו. וזה קצ לא במקום. ואני לא מסכימה שיבוצעו ניסויים בבע"ח....אני אומר לך ת'אמת, בעניין הניסויים למען הרפואה, אני עדיין לא גיבשתי דעה. אבל יש פה נקודה מסויימת, יש הבדל אם הוציאו לשוק אקמול לבין זה שכל הזמן רוצים לפתח ולפתח ולפתח בשביל ההכנסה של הרופאים....בשביל מה צריך דקסמול, דקסמול קיד, דקסמול אמוק, וכל החרא הזה. הם לא עוזרים יותר. אמרת לי שכשאני אקח כדורים זה יהיה אחרת. אז אני ל-א לוקחת כדורים. גם לאכשכואב לי הראש וגם לאכשאני חולה. אני לא מתכוונת לקחת כדורים שנוסו. ומה עם חומרי ניקוי? קוסמטיקה? למה ארנבת צריכה לסבול אקונומיקה בעיניים עד שהיא מתעוורת? ולמה כל צריכים להתבצע ניסויים על מנת לדעת מה ההשפעה של בושם מסוים על העור? הרי זה בולשיט! בזה אני לא תומכת. זה נכון שהמון דברים התגלו והתפתחו במדע ע"י ניסויים בבע"ח, אבל יש ה-מ-ו-ן ניסויים שהם ב-ה-ח-ל-ט מ-י-ו-ת-ר-י-ם ! ואני יודעת על זה שגם תרופות למחלת הסרטן נמצאו ע"ע כך. אבל יש חלופות. לפעמים זה לא מוצדק!

קרן, ג'קי ויעל, תמיד יש קו אמצע. אין צורך, לדעתי, בהחלטה גורפת של איסור ניסויים בבע"ח. ניתן להוציא תקנות חמורות לגבי מתי ניתן ומתי לא ניתן לעשות ניסויים כאלו. אני רואה בצורך לבחון תרופות חדשות על בע"ח, כצורך חיוני. יחד עם זאת אינני מסכימה לניסויים שונים על בע"ח לבדיקת חומרים של קוסמטיקה, ניקיון ועוד. לכן אני חושבת שצריכים לשבת יחד אנשים ממגוון תחומים, לבדוק מה ניתן לעשות בלי להשתמש בבע"ח, ואיזה תחומים חיוניים עדיין זקוקים לניסויים אלו. ואז ניתן יהיה לנסח אמנה כוללת ומקיפה, שאנשי מקצוע רבים, בוודאי יוכלו לחתום עליה, ולנהוג על פיה. בברכה, טלי פרידמן