לאורית ארנון

היי, כייף להתכתב איתך... את באמת חושבת שיש עוד אנשים שהיו או עכשיו במצבי? שאת מכירה. אני באמת מרגישה כך שכול אחד שיכיר אותי יחשוב אליי משהו רע, לא יודעת אולי זה מכול החיים בבתי הספר שלא סמפטו אותי היום אני נצבת מול גיוס נורא מפחדת שגם שם היה לי אותו דבר מבחינה חברתית. את חושבת שזה ישתנה לי? מתאי לך זה עבר? תודההההה

גם אני סבלתי מחרדות לפני הגיוס. אמנם אפשר להגדיר את התקופה ההיא יותר כתקופה של פחד ולא של חרדות ממש אבל פחדתי מאד מהצבא. במשך חצי שנה חשבתי רק על הצבא, פחדתי להיות רחוק מהבית, פחדתי שלא אכיר אנשים. השבועות הראשונים בצבא, בעיקר בטירונות, היו סיוט רק בגלל הפחדים שלי אבל לאט לאט התרגלתי ואפילו אהבתי מאד את השירות שלי שהיה מרתק והכרתי שם המון אנשים. אני חושבת ששום דבר שאני אגיד לא ירגיע אותך משום שאת עדיין זו שצריכה להתגייס ועד שלא תעמדי בפני הלא נודע, תמשיכי לפחד, אבל אני יכולה לומר לך שלא משנה מה צריך לעבור בחיים, הלא נודע הוא תמיד המפחיד ביותר. ברגע שתהיי כבר בתוך המסגרת תרגישי חלק ממנה ותמשיכי הלאה ואולי אפילו תלמדי להנות מזה. זה נשמע לך בטח חסר סיכוי עכשיו, בדיוק כמו שאני חשבתי לפני הגיוס. חשבתי שאני שונה מאחרים, עוף מוזר ושאין סיכוי שאני אשתלב אבל עובדה - השתלבתי. שיהיה לך בהצלחה. מתי את מתגייסת?

היי שוב. כן צודקת אוליי באמת אני ילך על מה שהיה וזהו אני מתגייסת עוד 3 חודש ,אני מפחדת כי אני יודעת שאני זו שגורמת לבעיותי למשל:כולם ביחד יושבים אני ילך למקום אחר לא אים שלא יצחקו אליי או יפגעו ביי. אני יחסית סנובית כי אני מפחדת להפתח ב 100 אחוז ואז יחלו לפגוע ביי. נגיד גם ידברו אני יפחד לענות... וזה עוד חלק... בטח לך לא היו דברים כאלה... בגלל זה אני מפחדת יש לי סיוטים כבר מכול השנים. תודה ושהיה לך שבת שלום...