דואגת לבן

שלום רב אינני יודעת אם זה המקום להפנות אליכם את השאלה. בני בן 14 הוא כמעט ואינו יוצר קשר עם בני גילו. אני יודעת שגם בבית הספר כמעט ואין לו חברים והוא רוב הזמן מתבודד ושקוע בעצמו. בתקופת החופש הענין מחריף . הוא יושב בבית לא יוצא לשום מקום כל הצעה שמציעים לו הוא דוחה ואומר שהוא בדיכאון ושמשעמם לו. הוא כמעט ולא דואג לעצמו בדברים הבסיסיים ביותר. הוא יכנס להתקלח רק לאחר הפעלת לחץ והוא מסוגל שלא להתקלח כמה ימים. ויש עוד ועוד דברים וכמובן שגם בלימודים הוא לא משקיע כלל וציוניו גרועים מאוד. אשמח לקבל עצות והכוונה כי כבר אני מיואשת ובעלי עוד יותר.

עינב, ניסיתם לדבר עם יועצת ביה"ס? העבירי את האחריות לנקיון אליו. עדי

עינב, אין ספק שהילד זועק לעזרה. הוא רק לא יודע מה הוא רוצה ואיך לבקש. ייתכן והוא ילד רגיש במיוחד שלוקח ללב מה שנראה לנו כמובן מאליו. האם זה סיפור שנמשך שנים או משהו חדש ופתאומי. כי אם כן, צריך לבדוק מה גרם לשינוי. לפעמים יכול להיות מקרה טראומתי בביה"ס או במשפחה או בסביבה הקרובה שגורם לילד להסתגר. אולי הוא כועס על משהו ואין לו כלים להסביר את עצמו. איך הוא ביחסיו עם האחים ו/או אחיות? תנסי לבדוק באם יש משיהו במשפחה (אחיינים, גיסים) אליהם הוא קרוב באופן מיוחד. ייתכן שדרך אדם כזה אפשר יהיה לפרוץ את המעגל ולהגיע אליו. בכל מקרה, מנסיון אישי, בכל מקרה לא ללחוץ עליו ולהאשים אותו, אלא לתת לו להבין שכולם מבקשים לתמוך בו.

עינב שלום תיאורך מעורר דאגה ואני מציע שתיפנו לייעוץ מקצועי. לפעמים בגיל 14 יש תגובות התבגרותיות מהסוג שאת מתארת, ואשר חולפות עם הזמן. לפעמים זו תגובה למצבים חברתיים וסביבתיים, וכאן נדרשת לפעמים התערבות ועזרה מקצועית. אולם תיאורך בנוגע לדיכאון מעורר שאלות לגבי התפתחות מצב דיכאוני ואם בזה מדובר חשוב לאתר זאת בזמן. כמובן שיש עוד אפשרויות והדבר דורש היכרות מעמיקה יותר עם הנער והמשפחה. לא כדאי להישאר לבד עם ההיסוסים. ניתן לקבל חוות דעת מקצועית במהירות ולהחליט לאן ממשיכים. אני מציע שתפנו לפסיכולוג קליני או פסיכיאטר שמתמחים בילדים ונוער. בברכה ד"ר אורן קפלן

קני לו מחשב, שלפחות יהיה עסוק אם הוא לא עושה דבר אחר, הוא יכול להיות ממש מומחה, ויכול מלהיות מוקד משיכה לחברים. זה יעלה את ביטחונו העצמי. והמצב ישתפר.