הכל בראאש???

פושע אחד פורץ לבית שבו שהו באותו זמן אישה ובעלה. בעזרת איומי סכין הוא מצווה על הבעל לעמוד במרכז הסלון, מצייר סביבו עיגול ופוקד עליו לא לצאת מהעיגול. לאחר מכן הוא אונס את אשתו של הבעל, אוסף את כל דברי הערך שלהם ונמלט מהמקום. "איך שהוא סידר אותנו, אה?" אומרת האישה. "איזה סידר, מה סידר", מתרברב הבעל, "יצאתי מהעיגול לפחות 3 פעמים והוא אפילו לא הרגיש..." בדיחה זו, כמו הרבה בדיחות אחרות, מתמצתת עיקרון חשוב של צורת הפעולה, שתאפשר לך בקלות רבה מאוד לשמור את האדם שאת מודעותו אתה טורף, תחת בקרה. במשפט אחד, העקרון המעשי הינו: גרום לו להרגיש שמעשיו ומחשבותיו הינם רבי-ערך - ושהוא מתקדם נהדר!!! זה קל מאוד. על כל דבר אשר חורג ולו במעט מנתיבי השגרה שלו, אתה יכול ליצור מעין הדגשה ולהציג זאת כ"התקדמות גדולה" או "נצחון" או "הישג". באופן כזה, אפשר להוליך כל אחד שולל במשך חיים שלמים. הוא ירגיש שהוא משתנה, מתקדם, מצליח, מנצח - ובעצם הוא יישאר תקוע מבחינתנו בדיוק באותו מקום, חסר צלילות, איננו מסוגל לראות את עצמו במיל. גרום לו להרגיש שמה שהוא עשה או נמנע מלעשותו, הינו רב-ערך! אתה יכול לקחת את הדבר הפעוט ביותר ולהפוך אותו לרב-ערך, פשוט על ידי כך שתיצור מאבק סביב אותו דבר, שתתנגד לו, שתנסה למנוע זאת. ואז, ברגע שהוא יצליח להתגבר בכל זאת על ההתנגדות הפנימית שלו, או על הצורך הפנימי שלו, הוא ייצא מנצח במאבק - והוא ירגיש מצויין. "כן, כן", חשוב בתוך ראשו, "הצלחתי! אני גדול! אני כביר! איזו התקדמות רבת-ערך!" כמובן, אלה הן רק דוגמאות; השתמש רק במחשבות העולות בקנה אחד עם המבנה הנפשי השטחי הספציפי של אותו אדם (מעבר למבנה השטחי, אין שם דבר, אבל אסור שהוא יגלה זאת - אך על זה בפרק אחר). קל מאוד מאוד לגרום לכל אדם להרגיש נצחון גדול, כאשר הוא מצליח להימנע מדברים מסויימים בעקביות. יש אפילו אנשים שמקדישים לכך את חייהם. הם קרויים "נזירים" והם מאוד מאוד מרוצים מעצמם. דרך זו על כל נספחיה ונגזרותיה, הנה יעילה מאוד לצורך השארת אותו אדם תחת בקרה. אין כל סיכוי שבעולם שהוא יבחין בגיחוך שבמצבו, מכיוון שהוא נוטה לראות בעובדה שהוא לא עושה סדרה מסויימת של מעשים, הישג כביר. הסיבה לכך היא שהוא מייחס חשיבות רבה לעשייתם או לאי-עשייתם של דברים. לפיכך, מתן חשיבות לעשיה או לאי-עשיה של דברים הינה קוד-המפתח של רוב שיטותינו (אך גם על כך בפרק נפרד). לסיכום, קבע גבולות, הודע שהם חשובים, צור מאבקים רבים סביב הצורך לשמור על גבולות אלה, תגמל את האובייקט על כל נסיונותיו לחרוג מגבולות אלה ו/או להיאבק בהם, תגמל באופן חריג ומיוחד את האובייקט על כל הצלחה בנושא החריגה מגבולות אלה. באופן כזה ינהל האובייקט את כל חייו סביב הצורך לעשות או לא לעשות דברים מסויימים - והמזון שלנו יישאר זמין.

nice............................ u r bringing up goo points........do u write this or u took it out of a book?

I L O V E U U U