תירוצים......

בגלל שכל כך קל לאדם המקורי להשתנות, אנחנו עלולים להיות מועפים בקלות החוצה מהמערכת שלו. זה מאוד מאוד מאוד מסוכן. אנחנו חייבים לזכור שהאדם מסוגל לשנות את עצמו מהקצה אל הקצה כהרף עין. זהו אחד מכוחותיו הגדולים ביותר. ברבאבא פראייר לידו. וצריך לזכור עוד, שאם הוא יבחין בקיומנו ובאותו זמן יחזיק בכוחות השינוי שלו במלואם, הוא פשוט ישנה את עצמו כהרף עין באופן כזה שלעולם לא נוכל לטפל בו יותר. האדם יכול בקלי קלות לשנות את האנרגיה שלו לעד , כך שלעולם לא נוכל יותר לגעת בו, אפילו בלי שיעשה דבר. אמנם זה יחול רק לאותו בנאדם ויש לנו לאכול עוד מיליארדים, אבל גם כך זה מאוד מסוכן ועלינו למנוע זאת בכל מחיר, בגלל שבנאדם חופשי אחד עלול ליצור תגובת שרשרת. ואם המאסה הקריטית תתקיים, אנחנו נזוהה בכל הפלאנטה והופ - יגיע הסוף לכל ארוחת המלכים הזאת שנמשכת כבר עשרות אלפי שנים והלוואי ותימשך עוד פרק זמן דומה. בעיקרון, ידוע לנו שזה זמני. בשלב מסויים, אנחנו נתגלה והאדם ישנה את עצמו כך שלא נוכל לגעת בו יותר אף פעם. המטרה שלנו להרחיק כמה שיותר את הרגע הנורא הזה, כי אנחנו כבר ממש ממש רגילים ללוקסוס וזה יהיה לנו נורא נורא קשה לוותר עליו. אז מה עושים??? קודם כל צריכים להיות עירניים מאוד. אם אנחנו נתקלים במשהו שעלול ליצור שינוי, עלינו למהר ולמנוע את עשיית אותו "משהו". לדוגמא... נניח שהבנאדם שבו אנחנו מטפלים ברגע מסויים, הינו אדם ביישן. ולפתע פתאום הוא מחליט להשתנות! עכשיו, נניח שהוא מעצב לעצמו משפט כמו "מיום ליום ביישנותי הולכת ופוחתת; מיום ליום בטחוני העצמי צומח וגדל!" ומחליט להגיד אותו לעצמו 100 פעם ביום, במשך שלושה חודשים. זה בהחלט אוי ואבוי אחד גדול, כי אם הוא ייצמד לתוכניתו, הוא יהפוך בסופה לבנאדם אחר ויהיה קרוב יותר לגילוי כוח השינוי המוחלט הקיים בו. אז בעת שהוא מנסה להיצמד לתוכניתו, אפשר להשתמש בכל מיני תירוצים כדי למנוע ממנו להוציאה לפועל. יש לנסות לעצור אותה בכל שלב ושלב. מחשבות יעילות לדוגמא: "טוב, זה שטותי, זה לא עובד" "המממ... רק היום אני אדלג" "זה קשה" "זה בטח לא יעזור" "אני פאתטי עם המשפטים האלה" אם אפשר לגרום לו לשכוח את תוכניתו דווקא בכל הרגעים שבהם היא זמינה לו לביצוע, זה כמובן הכי טוב (ולרוב זה אפשרי וזה קל!). אם הוא הצליח להתמיד תקופה קצרה וכבר מתחיל לראות שינויים: "טוב, זה כבר לא כמו שזה היה... אני כבר לא עושה את זה נכון" "זה מתחיל להיות קשה" "כל הכבוד לי, הצלחתי להתמיד עד עכשיו, מספיק!" "טוב, אני בטח לא אצליח להתמיד עוד" "טוב, זה עבד, זה טוב, זה מספיק, לא צריך להמשיך בזה, אין צורך!" וכולי... בכל שלב יש את התירוצים שלו, העיקר להפסיק - וממש לא משנה באיזה תירוץ! את התירוץ יש לגבות במחשבות כגון: "נכון, נכון, זה באמת..." (וכו´ - כל ההמשכים בהתאם לתירוץ הספציפי) "נו, טוב, ברור ש..." "אני צודק..." למשל, המחשבה "לא רוצה" צריכה להיות מגובה מיד במחשבות כגון: "רגע, למה שאני אכריח את עצמי?" "לא רוצה ולא רוצה - אני לא חייב לעשות את זה" "אני לא רוצה לעשות את זה... למה שאני אעשה את זה אם אני לא רוצה?" "אני פשוט כבר לא רוצה לעשות את זה" וכולי... וכמובן, להמשיך ולבנות את זה, בכיוון של השלמה או מאבק או הדחקה. * השלמה, לדוגמא: "טוב, אז אני לא אעשה את זה יותר, אם אני לא רוצה" * התרסה, לדוגמא: "מה פתאום שאני אכריח את עצמי?! אני לא אכריח את עצמי!" * מאבק, לדוגמא: "לא, לא, אבל אני חייב לעשות את זה... אבל אני לא רוצה... אבל החלטתי... איזה אפס אני... אני לא רוצה... לא רוצה לא רוצה... לא יכול... אין לי משמעת עצמית..." בהדרגה, דו-שיח פנימי כזה בונה את ההחלטה המבוקשת על-ידינו. הוא כמובן חושב שהוא חושב - הוא לא יודע שאנחנו שואלים ועונים בתוך ראשו, במטרה לבנות החלטה מסויימת. הוא צריך להרגיש שההחלטה שהוא ביצע הינה נכונה. זה חשוב! אחד מהטריקים כדי ליצור מצב כזה, הוא לשבח את עצמו על: - חוכמתו - המשמעת העצמית שלו - פעולתו ה"נכונה" וכולי - הכל בהתאם למבנה הנפשי של אותו אדם, לערכים שלו. צריך ליצור בו תחושה טובה - ואפילו להוריד ממנו חלק מהלחץ הנפשי הרגיל, באותה תקופה. כך הוא ירגיש טוב מהרגיל וייחס הרגשה זו להחלטתו, לבחירתו. אחרי זמן מה אפשר לחזור למצב הרגיל, כי למרבה המזל הוא שוכח. הוא לא יוכל לעקוב אחר ההיסטוריה הפנימית של מחשבותיו אפילו לא כמה שבועות לאחור ולכן אין לו סיכוי לעמוד על תכסיסינו. גם אם הוא ינסה, מספיק לטשטש מחשבה בעייתית אחת (כלומר, מחשבה מסגירה כלשהי), ב-10 מחשבות אחרות שיצרו ערפל ויבלבלו אותו. וכך שלטוננו מובטח - וארוחתנו תוסיף להיות זמינה כל הזמן. הוא בכלל לא יהיה קרוב לגלותנו, כי הוא יהיה עסוק במאבקיו השוליים.

מה תוכלו להגיד על ההודעה שנמצאת בדיוק מעלי?

מעניין מי הביא אותה???

שלום רב, ראשית, לגבי ההתרשמות שלי על אופי כתיבתך: ברכות על הכישרון הספרותי. ולעניין המקצועי: אישיות היא משהו שיכול להיות מתגמש באמצעות טיפול, התנסות מובנית, או סתם בינת הגיל. אבל: הגמישות הזו איננה משהו שמשנה לגמרי את זהותו וצביונו של האדם, דהיינו את אישיותו. אלא אם כן מדובר במשבר וחולי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום, האם זהותו של האדם לא נקבעת, לעיתים קרובות, על-סמך האינטראקציה שלו עם הסביבה? ברגע שטיפול עוזר לשינוי של התנהגויות "בעייתיות". הרי שגם הזהות משתנה... יש גם השפעה על הזהות הפנימית... איך אדם תופס את עצמו? אם התפיסה העצמית "שגויה", הרי שהטיפול עובד גם על שינוי של זה... אלא אם לזה התייחסת שכתבת על משבר וחולי... מהן ההגדרות שלך למשבר וחולי?

אור, אתה בפירוש עקבי בהתנגדות החריפה שלך ובביקורת כלפי הפסיכיאטרים. האם באותה המידה אתה גם נגד פסיכולוגים ? אתה לא חושב שהם עזרו ועוזרים להרבה אנשים ?