להרה

שמעת פעם על ה"התמכרות לכאב"? דבר נוסף, ב"אבודה בכאוס פנימי" אמרת בסוף שאולי צריך לקרות משהו לפני ש... אולי מדובר בעצם בתקווה? אולי התקווה היא שמשאירה אותך בחיים. ואולי בהקשר לדבר הראשון שאמרתי הסבל והכאב נותן לך משמעות רבה לקיום בכלל ושלך בפרט... התמכרות לכאב וסבל יכולה להיות קשורה לתהליכים סביבתיים ונסיבות חיים, מבנה אישיות. ואולי גם לחוזר איזון מבחינה כימית..כשלא ניתן להצביע על סיבה זו או אחרת. למה לא לנסות טיפול תרופתי, ממה את חוששת? להרגיש טוב?לא להיות יותר הרה שסובלת כי כבר לא תיהיי את? אשמח אם תעני לי. me

ודאי ששמעתי על התמכרות לכאב... לא מדובר בתקווה... כתבתי על זה לליבי, היום. זה בטח בעמ' בקודם, איפשהו בכל ההתכתבות. טיפול תרופתי... האמת - אני בכלל לא מתגעגעת להיותי שפן נסיונות... בתקופה של שנה וחצי, בערך, ניסיתי 6 סוגים שונים של תרופות... שנה לפני כן היה לי ניסיון (מר מאוד) עם פרוזאק. אני יודעת שבכל זאת יצאו מאז תרופות חדשות לשוק... אבל זה בדיוק העניין של התקווה לא? לקוות שאולי הפעם תהיה תרופה מועילה... אי-אפשר להתכחש לנתון בסיסי אחד: 20%-25% מהאוכלוסיה לא מגיבה לטיפולים התרופתיים. "הרה" שסובלת היא לא אני. אני כבר לא סובלת... "הרה" באה לעולם רק בחודשים האחרונים.

הרה יקרה מאחלת לך שתמצאי סוף סוף מטפלת או מטפל טוב ,ויפה שעה אחת קודם ,כדי שתוכלי לקבל את התמיכה המקצועית והעיקבית שתהיה רק לך ושלך לאורך זמן. אני יודעת שאת כאן בפורום עוזרת ונימצאת בשביל כולם ,גם מתוך הצורך שלך , בכזאת אחת " כמוך שתהיה בשבילך כל הזמן.,, אך אין אף פעם שלמות בחיים . ומה שרוצים וצריך להיות איננו בר השגה .לכן אסור לאבד תקווה. הטיפול חייב להיות ולנגוע ברגשות שאבדו כדי ליצור מגע עם עצמך.! הינה קחי את בני לדוגמה יש לו אותי , האמא התומכת והמסורה שיש שמקדישה לו את חייה, אך אין לו עצמאות והוא לא יכול לתקשר כמוך עם אנשים בגלל חוסר ביטחון או חסך בילדות שלא התמלא בגלל בלאגנים בבית. והוא גם כמוך עם רמת איי. קיו גבוהה ,ומאד אינטלגנטי וחכם.(וחושב אגב,, שאין לו טעם לחיות ). אז מה יותר טוב,?למצות את הכישרון המולד ולחפש ולמצא תמיכה חמה ואוהבת וטיפול תרופתי.להשלמה? או להיות מטופל ,ועוד עם תמיכה מיוחדת בבית אך בלי יכולת להביא את כישוריך לפועל.?(נכון שתמיד אפשר לרכוש ביטחון אך הדרך היא ארוכה,,,) מקווה שהעלתי מחשבות חדשות וכוון חדש, אפילו שלפעמים מעדיפים לסגור הכל שוב עד ,,הפעם הבאה, ואני אומרת חבל,,ילדתי היקרה ,ניתן לעזור לך.אם תיפני כאן לאחד מאנשי הצוות הם בטח יפנו אותך לכתובת נכונה,,גם אני נעזרתי בטלי פרידמן היקרה.לבני. לעבוד על האיטלגנציה הריגשית שלך ,,ולמצא תמיכה הולמת . בברכה,,,, ויוי. (מציעה לך כאן את מלא תמיכתי גם במייל )