בתולה בת 40-

הי, אפרת היקרה כתבתי הרבה אבל אשמח אם תוכלי להקדיש מזמנך. יש לי בעיה שמעולם לא הייתי בקשר זוגי שלא לדבר על מיני. אני פשוט נמנעתי מכל בחור שהתחיל איתי.מגיל ההתבגרות ואילך..היו לכך מספר סיבות כל פעם זה השתנה בהתחלה ביישנות יתר והיו מתחילים איתי מלא עוד לפני שבכלל שמו לב לחברות שלי..אח"כ בושה שאין לי חזה אח"כ הגעתי לצבא בסיס של בנים שמאוד אהבו אותי והיו לי גם שם מספר מחזרים ומצד שני תמיד רצו לדעת אם אני בתולה או לא היו שואלים בכל רם ליד כולם..והייתי מתביישת לדבר על זה פשוט מסמיקה ליד כולם. תמיד היה לי חוסר ביטחון מוחלט שאומנם עלה בצבא גם בעקבות בחור שלאט לאט כן נתתי לו להתקרב אליי כי כנראה כן יש לי בעיה רגשית שקשורה לדמות של אבי שהיה מתעלל בי רגשית ומעין חוסר אמון בגברים כי כל היחסים שלו עם אמי זוועה של אלימות מילולית וכו' הם גם היו בהליכי גירושין 20 שנה וסבלתי מאוד. אותו בחור אהב אותי כפי שאני והיה ממש נפש תאומה אולם בסוף עזב אותי ואז כל הביטחון שלי נעלם נכנסתי לדיכאון של שנה וחצי ולא רציתי יותר אף אחד מהפחד של דיכאון חוזר מהבנה שבחיים לא יאהבו אותי כלומר למה זה טוב חבר אם נפרדים? בשבילי זה היה כמו מוות של אדם. אחרי צבא היו לי ממש המון מחזרים אבל שוב תמיד לא היה לי ביטחון אני אפילו סידרתי לעצמי בליינד דייט לראות אם מישהו יברח כשיפגוש אותי. אני לא רוצה להשוויץ אבל הרבה אמרו לי שאני יפה סקסית וזה לא מדבר אליי אני לא אוהבת את עצמי יותר מידי והיה לי ממש קשה עם הגוף שלי למרות שהוא זה שאליו גברים היו שמים לב. דימוי גופני מאוד נמוך כי הייתי בתת משקל אבל עשו ממני אנורקסית והיו אומרים לי שאני דוחה והיו מלא הערות על החזה. סרבתי בתוקף לכולם הרגשתי גם באופן מוזר שלא חסר לי כלום שאני לא לחוצה על זוגיות אולי זה קשור לבית. גם הייתי סגורה שאני לא רוצה להתחתן. גם מגע מאוד מרתיע אותי ותמיד קיים על ההתחלה ממש בדייט ראשון ולי קשה עם זה כי לא מסתדר לי שאוהבים אותי. היריעה פה קצרה אבל גם הוטרדתי מינית מילולית בעיקר וגברים פשוט נראים לי כוחנים שוביניסטים שרוצים אותי בגלל מראה וגוף וזהו..כי עובדה שבגלל זה מתחילים איתיותמיד נראה לי שברגע שאותו אחד שמתלבה ממני נניח תהיה לי תאונה יברח.. כלומר הכל סביב משיכה ויופי. כמובן שהיו גם חברות שצחקו עליי שאני בתולה ובכלל הייתי רק אז בת 20. אני טיפוס מאוד בררן וביקורתי כלפי עצמו. ככה אומרים אבל זה לא הכי נכון. חיפשתי קשר אמיתי למטרת חתונה קשה לי עם פרידות לא מעניין אותי סטוצים. כן, יש לי חרדה שאמצא מישהו כמו אבי על כל הפרעות ההתנהגויות שלו. כל בחור שיצאתי איתו שניים שלושה מפגשים הסתכלתי מה עשה בצבא, מטרות בחיים..מפחיד אותי להתחתן ושיהיה לי רע ויהיו לי כבר ילדים או שאהיה תלויה בו כלכלית..לפעמים אני מאבדת את הביטחון במהלך הדייט כלומר מישהו שנתתי לו את הטלפון פתאום לא נראה לי.אני בעצמי לא יודעת מה שאני מחפשת.. זה הפך ללופ של הסתגרות כי בנים שהיו שומעים שאני בתולה בת 25 או לכאורה שואלים על הקשר האחרון וכמה זמן... וכך נעלמים אבל רוב הזמן אני זו שנעלמת..לא אהבתי את התנהלות שלהם. לא נראו לי בוגרים או מעניינים או רציניים. אני בהחלט חושבת שרובם לא היו רציניים כי הכרתי אותם במסיבות ובארים.. ואלו שכן רציניים לא תמיד משכו את תשומת ליבי מבחינת אינטלקטואל... אני כבר יודעת שלא מוצאים בחור בבר בים או במסיבות אבל כשאני יוצאת יש לי המון מחזרים וככה סתם ברחוב שמתחילים איתי לא אהבתי ובעבר ניסיתי אבל הם ממש שרוטים .. בקיצור התרחקתי מחברות כדי שלא ידעו את הסוד או מי שלעגה לי עפה. כי רואים שאני לא יוצאת עם בחורים או שאין חבר..ואפילו מבת דודה שהייתה ממש חברה..ברור שגם משפחה מורחבת רואה שאין חבר שנים..גם כי היה לי קשה בבית והן לא יכלו להכיל את מה שאני עוברת ואני שומרת הרבה בבטן או למדי לעשות כך. טוב לי עם אנשים חדשים.. נוצר בי חוסר אמון באנשים ברמה שבשעת צרה יזרקו אותי וכך קשריי עם חברים התרופפו ראיתי עד כמה שווה החברות שלהם.. מצד שני לא תמיד אנשים חדשים שמכירים הם חברים מחוץ למסגרות שאני מכירה. רוב הזמן הייתי טרודה בבעיות בבית.. מה שמעיב על המצב רוח לפגוש ולצאת ובכלל לרצות זוגיות. יש בי משהו עצוב כל הזמן מאז הצבא ולא משנה איפה אהיה.. הפסקתי לצאת בגיל 29 בכלל לבלות..כי משם לא תבוא הישועה מרגישה שכולם רוצים סטוצים קשה לי עם כל ההתקרבות המהירה ואח"כ נראה מה יהיה. נוצר בי פתאום פחד ורתיעה מקשר. זה הגיע לרמה שאני לא מרגישה בנוח שמישהו מסתכל ומנסה ליצור קשר עין וחתירה לפתח שיחה. הייתה לי תקופה שהרגשתי שהבטן מתהפכת..וכשאני צריכה לצאת לדייט זה גורם לי למתחים ולחצים שאני מעדיפה להיות לבד אני נורא פוחדת ממגע וממין.. כלומר אם בעבר היה לי עמוד שידרה ופסלתי על כל מיני דברים בשלב מסויים זה היה כבר הימנעות מחוסר ניסיון פחד שיגעו בי בפגישה הראשונה. הזמן עובר ואם בהתחלה חשבתי שאמצא מישהו כלבבי או שיבין אותי כעת אני מרגישה שאני רוצה זוגיות אבל חושבת שאהיה גרועה בזה שיעזבו אותי שאף אחד לא ירצה אותי.. וכן תתפלאי מי שישמע שלא היה לי חבר יברח. הם גם מרגישים שאני נרתעת במגע. אני עדינה מסמיקה מהר ושקופה מה אני אמרוה לענות בדייט ראשון ששואלים על הקשר האחרון מתי וכמה זמן היה??? מי יקבל אותי?? הרי בגיל 25 כבר לא רצו.. קשה לי להתנשק בדייט ראשון ובטח זה לא יקרה גם בשני..אני ממש איטית בכל מה שקשור במגע גם לא בטוח שאתאהב ואני גם לא ב הכרח נמשכת אליהם כמו שהם אליי. אני מבינה שלא אוכל לצאת מהלופ הזה שחשבתי שאצא ממנו ואני כבר יודעת שלא ירצו אחת כמוני להקמת משפחה למרות שאני אטרקטיבית אבל ברגע שישמעו את הגיל.. קראתי את הכתבה הבאה וזה בול אני: הסיבות להיעדר זוגיות ויחסים אינטימיים בגילאים המאוחרים עשויות להיות רבות ומגוונות: פחד מאינטימיות, פחד להיפגע, פחד להינטש, בעיה בדימוי גוף, היסטוריה של התעללות נפשית או מינית, גירושים כואבים של הורים וגורמים נוספים רבים אשר אינם מאפשרים לתת אמון, לסמוך, להחשף ולהתקרב פיזית ורגשית אל אדם אחר. מעבר לסיבות הראשוניות, הגורם המרכזי לתקיעות במצב המיני-זוגי היא עצם ההימנעות והרתיעה מכל התנסות אינטימית-מינית אשר מתקבעת ככל שעוברות השנים. ככל שנוקף הזמן, חוסר הנסיון מגביר את הפחד וחוסר הבטחון באופן שיוצר מעגל קסמים ממנו קשה להיחלץ. השאלה אפרת איך בטיפול אפשר לצאת מזה?הרי ניסתי לעשות לעצמי שטיפות מוח.. האם יש טעם בגילי? מי ירצה אותי? הרי יש כל כך הרבה לא בתולות...אני קוראת בפורומים שונים על מיניות מה בנות בנות 17 עושות ואני לא יודעת אם אני כזאת משחוררת הן מרגישות ממש נוח עם גופן ואני לא. יש כל כך הרבה דברים שדוחים אותי. אני לא מבינה איך אנשים מחליפים מערכות יחסים? איך יש סטוצים? אני תמיד חשבתי שאוכל לצאת מזה לבד עם המתאים.. אבל פשוט תמיד יש לי פחד ורתיעה. אשמח לדעת מה גורם בטיפול לצאת מהמעגל הזה... איך מספרים שאין לי ניסיון למרות שהם כבר רואים.