חוסר שינה ועוד...

לד"ר רובינשטיין, שלום! אני קרובה לגיל 40, מובטלת, לפני כיותר משנה סיימתי בהצטיינות יתרה תואר שני, אם כי לא ידעתי ללמוד עד האוניברסיטה, פרט לשפות. לא הבנתי מה רוצים ממני, לא הצלחתי להקשיב ולעקוב אחר המורה. רק בשקט בבית הייתי לומדת מהספרים, די כמו תוכי. רק באוניברסיטה הצלחתי לרשום את דברי המרצה ולרדת לסוף דעתו. הבעיה המרכזית שמציקה לי נורא ודופקת את חיי היא חוסר שינה והיא נמצאת לאורך השנים במגמת אסקלציה הדרגתית ותמידית. המצב כיום - בממוצע 5 שעות ביממה ואף פחות מזה, וכדי שתבין, אני מרגישה במיטבי, גופנית ונפשית, רק לאחר 8-9 שעות. תמיד הייתה לי שינה משובשת: הייתה לי נטייה להירדם ולהתעורר מאוחר, אך מספר שעות נורמלי. זה הפריע לי באופן מועט בגין סדר יום בלבד. בעלי לשעבר יחד עם פסיכולוג רצו להפוך אותי ל"רגילה" וקבעו לי תכנית שינה מדוקדקת עקבית שכללה טבלאות, יומן וכו'. לרוע המזל מה שיצא מזה הוא שאני עדיין לא יכולה לישון ממש מוקדם אך גם נהרסה לי לחלוטין שינת הבוקר, ובשום פנים אינני יכולה להשלים את מכסת השינה, אף לא בשעות אחרות ביום. תמיד הייתי טיפוס לחוץ, דבר שהחמיר יותר ויותר. כבר מעל 12 שנה אין לי תקופות של שינה מספיקה, פרט לתקופות נדירות של 1-3 ימים של שינה די הצורך או עודפת. זו ממש ברכה! כשאני ישנה כל מצב הרוח שלי משתנה לטובה ויש לי חשק לתכנן ולשפר את חיי. אני טיפוס רגיש, אמוטיבי מאד, כ-95 מהזמן אני בהתרגשות, עירור, מתח, מחשבות טורדניות, דאגה. כל הזמן פרפרים בבטן, זרמים, קצב לב מואץ, אי-שקט, לא רגועה, דרוכה, כאילו בהיכון. מהילדות כל דבר הסעיר אותי. אפילו כדורי שינה והרגעה (ניסיתי מסוגים רבים ושונים), שאמנם מרגיעים לי חרדות, דאגנות ומחשבות שליליות, גורמים לי להתרגשות ומאיצים לי את פעימות הלב. אני לרוב בבית. מבזבזת את הזמן בניסיונות לישון; קוראת במיטה, לפעמים מתחילה לחוש נימנום ופתאם מגרד בכל מקום, צורך תכוף מופרז לפיפי, שוכבת 2-3 שעות ברצף בחושך ולא נרדמת. ביתר הזמן זזה ממקום למקום בבית, לא מי יודע מה מסתדרת עם משק הבית, אין לי רוגע, עושה עבודות פה ושם, מסדרת, רואה סדרות.. לא יכולה לתכנן את היום בתקווה שאולי אישן. מדוכאת וזועמת על ששוב לא ישנתי ואני מרגישה גופנית ירודה, כמו חולה, עם כאבי ראש, סחרחורת, בילבול, רעד, כאבים בעצמות, מן צמרמורות של חום וקור וריגוש (לא בגלל מנופאוזה, כי זה קורה מזמן), וכו', וכו'. בכלל יש לי בעיה של ריכוז. גם בימים הבודדים שקורה הנס הנדיר ואני ישנה מספיק אני פחות בהתרגשות, מספיקה הרבה יותר, אך עדיין לא מאורגנת כמו שצריך. כשיש אנשים מסביבי אני עוד פחות מרוכזת. להיכנס לריכוז זה תהליך, אף פעם לא מבינה כלום ברבע השעה הראשון בסרט. או בתחילת ספר. כמה שאני היפר ברוב רובו של הזמן, אני עצלנית. אני מפוזרת, קשה לי להתרכז בעיקר, לא מספיק עניינית, עצלנית, לא יכולה לטפל בו זמנית בכמה דברים באותה תקופה, קושי להתחיל בעבודות, כאילו יש לי מחיצות במוח ואני צריכה לפתוח ערוצים במוח כדי לקבל מוח צלול ולהתחיל בעבודה. אני מודעת רוב הזמן שיש לעשות דבר זה או אחר, אך כאילו אני מנותקת ולא יודעת איך עושים את זה, הראש שלי במקום אחר. אין לי סבלנות, זזה, מזיזה איברים בגוף. אבל כשאני כבר בתוך משהו שאני עושה, הריכוז יכול להגיע למקסימום ולעשות את הדבר בצורה הטובה ביותר ומוקפדת. בשיחות טלפון אני דווקא מתרזת מצויין. לא נוח, לא טוב לי עם עצמי, תחושת קושי, כובד, כאילו אני מפוצלת, כאילו דבק עוצר אותי, כאילו אפילו מוטוריקה מפריעה לי, כאילו שלומיאלית עם ידיים שמאליות. התיפקוד שלי קשה. קושי עם מילים, להתבטא, כל פעם לפסוס (לא עולה לי המילה), נתקעת, דווקא עם צורך מופרז לדבר, חוזרת על מילים, מתמכרת, תלותית. שוכחת דברים, הולכת מחדר לחדר ושוכחת את המטרה, לא מוצאת דברים בבית, בתיק, כולם צוחקים עליי שאני לא יודעת לחפש, יש לי גודש מחשבות, חושבת על כמה דברים יחד, מתחילה כמה דברים יחד ולא מוצאת את הרגליים והידיים. עושה מאמצים עילאיים להשליט סדר, לכתוב רשימות כדי להסתייע בהן, אחרת אני ב-out. אני כל הזמן בהיסח דעת. בכלל כל רעש מפריע לי. כמו-כן, מגע עם חומרים או בדים מסויים. זה מורט לי את העצבים. אם יש רעש רקע כזה או אחר, אפילו חלש, אני לא שומעת מה שמדברים, למרות שבדיקות השמיעה שלי פרפקט. נוצר אצלי מתח גם מכך שמצד אחד אני פרפקציוניסטית ומצד אחר יש לי היסח דעת. דווקא בעבודה הצלחתי מאד במשך שנים ברצף. היו לי את הרגעים של חוסר יעילות וריכוז. אבל טיפלתי בפרוייקטים רציניים, הייתי יצירתית מאד במציאת פתרונות, שיפרתי שטחים שלמים. הייתי מקצועית ביותר, מן עילוי במחלקה. בנוסף, אני סובלת גם מאגורופוביה, חרדות, התקפי פניקה (כל אלה השתפרו לאחרונה), GAD, דריאליזציות, נטייה מסויימת לכפייתיות, מחשבות טורדניות. פרט ל-GAD שתמיד ליווה אותי, כל ההפרעות האלה התחילו לפני 14 שנה, נעלמו לחלוטין למשך 8 שנים, חזרו קצרצרות ונעלמו, וחזרו שוב מזה שנתים וחצי. בנוסף, הנני ביישנית ביותר, האדם הכי לא אסרטיבי שאני מכירה, עם ערך עצמי שואף לאפס, חושבת שלא מגיע לי כלום, בעלת נטייה להרס עצמי. מאד סוגסטיבית בעיקר לכיוון השלילה. רואה שחורות, חושבת שהעולם מאיים, ויש בו יותר מדיי דברים רעים. הייתה לי ילדות שהתאפיינה בהתעללות נפשית קשה, השפלות, עונשים, רגשות אשמה איומים, איומים קשים, הפחדות לא מהעולם הזה, אף מכות רגילות וגם בחגורה על תחת חשוף. למרות מצבנו הכלכלי המעולה דאז, לא היו לי צעצועים, ממתקים, בגדים (מעטים ומרופטים ולא במידה). עד היום הוריי לא קולטים שיש לי בעיות אמיתיות, חושבים שאני סתם מפונקת ולא רצינית. תאמינו לי שאני כ"כ משתדלת להשתפר, לבצע, לא להתייאש! כמובן שכל סגנון חיי, בעיות השינה והבעיות הנוספות מדכאות אותי. למרות שאני לא אופטימית, רואה את עצמי חסרת מזל, אני נהנית בקלות מהרבה דברים, אוהבת לצחוק, רואה את האמוזנטיות בחיים, בהמון סיטואציות, וכו. פעם קיבלתי מרוניל, אך זה הכניס אותי להייפר, והשינה נפגמה קשות. אני חברותית, קומוניקטיבית מאד, איכפט לי מאנשים, מנומסת, מכבדת, שונאת לפגוע, לא נצלנית. יש לי תכונות חיוביות נוספות. אבל אני באתי כאן לדבר על בעיותיי. ואני מבקשת ממך, בכל לשון של בקשה, לנסות להבין מה לא בסר איתי. על מה יכול להעיד מכלול הבעיות האלה? האם יש קשר בין הדברים או מדובר בבעיות נפרדות? אני הכי זקוקה לשינה ולשלווה! האם מלטונין עשוי לעזור? המון תודה לך!!

שלום אליענה, בהקשר הכללי שאת מתארת את קשייך השונים, הפרעת השינה אינה אלא עוד סימפטום של הפרעת החרדה ממנה את סובלת. אחד הדברים שמחמירים את הפרעת השינה היא מלחמת החורמה שהכרזת עליה וזאת במסגרת הצורך העצום שלך בשליטה וחוסר היכולת להרפות. יש לי הרגשה שבאותם לילות בהם קורה ה"נס" ואת ישנה טוב, זה קורה כבר לאחר שהתייאשת מלהירדם. התאמצות להירדם ומלחמה בתופעה רק מרחיקה את השינה. לכן, נקודתית, בקשר לבעיית השינה, הייתי מציע לך שבמידה ואינך מצליחה להירדם תוך שעה, צאי מהמיטה למשך כמה שעות ועסקי בפעילות כלשהי. לאחר כמה לילות נטולי שינה לחלוטין וללא כל ניסיון מכוון להירדם, סיכוייך ללילות עם שינה יגדלו, לדעתי. שמירה על היגיינה של שינה, כלומר הליכה לישון בשעות קבועות, הימנעות מחשיפה לגירויים מעוררי חרדה ו/או דאגנות בשעות שלפני השינה ועוד, כפי שניסו לעשות הפסיכולוג בעזרת בעלך לשעבר, גם להם חשיבות רבה וקיים מקום לשאול את עצמך מדוע לא שיתפת פעולה. פרט לכך, מגוון התופעות שאת מתארת שייכות כולן לקבוצת הפרעות החרדה, ביניהן אגורפוביה עם התקפי פניקה. בהקשר זה טיפול תרופתי ממשפחת SSRI עשוי לחולל שינוי שישפיע לטובה גם על הפרעות השינה שלך ועל כן עצתי לך היא לפנות לרופא פסיכיאטר להתאמת טיפול כזה. בנוסף, קשיי הלמידה שלך עד האוניברסיטה והצלחתך הגדולה בה מעידים על דימוי עצמי נמוך, שיש לטפל בו במסגרת פסיכותרפיה (שיחות). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין